בעי רב יוסף אין חרישה בשבת מהו — הכא לא מבעיא ליה לרב יוסף בדבר שאין הצדוקין מודין כלל אלא בבטול מקצת וקיום מקצת קא מבעיא ליה:
מי אמרינן כיון דקא מודו — ב"ד בכולהו שאר מלאכות דשבת דאסירי כבטול מקצת וקיום מקצת דמי וחייבין:
(וכלהו) כדשנין — לעיל דלא הוי עקירת כל הגוף דשומרת יום:
(וכולה) כדשנין — דמושיט וזורק שרי דלא הוי עקירת כל הגוף:
(וכולה) כדשנין — דהשתחואה שלא כדרכה שריא:
בחריש ובקציר תשבות — דמשמע בזמן דאיכא חרישה דהיינו בשאר שני שבוע תשבות איכא שבת:
בזמן דליכא חרישה — דהיינו בשביעית ליכא שבת:
נביא שהתנבא — כגון שתחלתו נביא של אמת ולבסוף נביא השקר שהתנבא לעקור דבר מדברי תורה חייב ודברי הכל בחנק:
לקיום מקצת ולבטל מקצת — דשאר מצות ר"ש פוטר וה"ה לרבנן:
ובעבודת כוכבים אפי' אמר לך היום עובדה ולמחר בטלה — דהיינו קיום מקצת ובטול מקצת דעבודת כוכבים חייב דרחמנא אמר להדיחך מן הדרך אפי' מקצת דרך ובעבודת כוכבי' הוא דכתיב וכי קתני חייב כגון לרבנן בסקילה ולר"ש בחנק והכי מתרץ ליה רב חסדא בפ' אלו הן הנחנקין (סנהדרין דף צ.) והיום עובדה ולמחר בטלה כאין שבת בשביעית דמי וקרי להו ביטול מקצת וקיום מקצת ש"מ:
מתני' ואמר להם טועים אתם — לא הוי הוראה מעליא ופטור דבעינן עד שיורו כולן כדאמר לעיל:
או שלא היה מופלא של ב"ד שם — אע"ג דלא הוה מסנהדרין עצמן דאילו הוי מסנהדרין עצמן אפי' (אם) קטן שבכולן לא היה שם לא הויא הוראה מעליא כדאמר לקמן מאם כל עדת איתא לכולה סנהדרי הויא הוראה ואי לא לא ואיכא למימר נצטרך אחד מהן לצאת לדרך ומינו אחר במקומו א"נ זקן (או) שאין לו בנים היה לכך נתמנה אחר בסנהדרין:
או זקן שאין ראוי לבנים — וקשיא לי מפני מה אין ראוי להוראה:
ונאמר להלן עדה — ושפטו העדה והצילו העדה (במדבר ל״ה:כ״ה) דהיינו סנהדרין כדתנן בפ"ק דסנהדרין (ד ב):
נאמר כאן עדה — דכתיב (ויקרא ד׳:י״ג) אם כל עדת ישראל ישגו: (ושפטו את העדה) מה להלן ראויין להוראה כו':
גמ' והתם מנ"ל — דכולהו דהויין ראויין להוראה:
אמר רב חסדא — גמר ממשה דמשה אוקי סנהדרין דהוו כולן ראויין להוראה דכתי' והתיצבו שם עמך עמך בדומין לך דליהוי (הם) כולן ראויין להוראה ה"נ בעינן דסנהדרי דעלמא ליהוו ראויין להוראה והואיל ומצינו דעדה האמורה כאן כולן ראויין להוראה שמעינן מינה נמי דהיינו סנהדרי גדולה דתניא בת"כ עדת ישראל עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה:
ואימא עמך משום שכינה — דלגופיה הוא דאתא כלומר שיהו עומדין עמך ולא יכנסו לפני ולפנים במקום שכינה דסלקא דעתא אמינא והואיל דכתב אספה לי דיכנסו במקום שכינה קמ"ל [ל"א] עמך משום שכינה כלומ' ברור צדיקים גמורים שאני רוצה להשרות שכינה עליהם:
אתך בדומין לך — שיהיו ראויין להוראה:
מתני' הורו ב"ד שוגגין ועשו הקהל שוגגין — על פיהם ב"ד מביאין פר רבי מאיר כדאית ליה ור' יהודה כדאית ליה ור"ש כדאית ליה דהוי הוראה מעליא:
הורו ב"ד מזידין ועשו הקהל שוגגין — לא הוי הוראה מעליא דאם כל עדת ישראל ישגו כתיב דבעינן שוגגין בב"ד והכא הוה ליה שגגת מעשה בלא הוראה ומביאין כל אחד מן הקהל כשבה או שעירה דכיחיד דמו:
הורו ב"ד שוגגין ועשו הקהל מזידים פטורים — דמזיד לאו בר קרבן הוא:
גמ' טעמא דשוגגין ועשו מזידים דפטורין — דמזיד לאו בר קרבן הוא לא צבור ולא יחיד הא שוגג דומיא דמזיד דלא הוי ממש תולה בב"ד הוי שוגג תולה בעצמו וחייב בשגגת מעשה קרינא ביה:
כגון שהורו ב"ד שחלב מותר — שעל הקרב ולא שעל הכליות דלא הוי עוקר כל הגוף:
ונתחלף חלב בשומן ואכלו — דחייב דתולה בעצמו הוא והאי דקרי ליה דומיא דמזיד משום דכי היכי דמזיד לאו תולה בב"ד הוא האי שוגג נמי לאו תולה בב"ד הוא ותפשוט האי דבעי רמי בר חמא (לעיל הוריות דף ב):
אמר לך — רמי בר חמא האי דקתני שוגגין ועשו מזידים לאו למידק מינה קא אתי אלא איידי דתנא מזידין ועשו שוגגין תנא נמי שוגגין ועשו מזידים וכדי נסבה ולא דייקי' מינה כלום ובעיא דידי' מהא ליכא למשמע מינה:
מתני' הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר — (כגון) ב"ד ולא צבור:
בעבודת כוכבים ב"ד מביאין פר ושעי' דברי ר"מ — דבעבוד' כוכבים בהוראה פר ושעיר מייתי דכתי' בפ' שלח לך אנשים וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה דהיינו בעבודת כוכבים כדאמר לקמן בפרק הורה כהן משיח איזו היא מצוה ששקולה כנגד כל המצות הוי אומר זה עבוד' כוכבי' וכתיב (במדבר טו) ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה לריח ניחוח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטאת:
רבי יהודה אומר י"ב שבטים מביאין י"ב פרים — דכל שבט ושבט אקרי קהל וקסבר צבור מביאין פר ולא בית דין:
