בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת הוריות דף י״ב עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת הוריות דף י״ב עמוד ב׳

    מסכת הוריות דף י״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־672 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    אימא סיפא אין בין כהן המשמש לכהן שעבר דהיינו שני:

    אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה דמשל ראשון הן באין הא לכל שאר דבריהם זה וזה שוין דשני נמי כל מצות כהונה גדולה עליו:

    אתאן לרבי מאיר דתניא וכו' עבר דברייתא לא דמי לשעבר דמתניתין:

    רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי בחדא סבר לה כרבי מאיר וסתמה כרבי מאיר וברישא סבר לה כרבנן וסתמה כרבנן:

    רבי שמעון סבר לה כרבי מאיר בחדא דכהן שעבר דשני כל מצות כהונה עליו חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה:

    ופליג עליה בחדא דאילו רבי מאיר סבר מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות דהיינו פר העלם דבר של צבור ואילו ר' שמעון סבר דאינו מביא פר הבא על כל המצות כדתנן אין בין משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות:

    ונוטל חלק בראש אע"פ שאינו מקריב:

    ומשמש בח' כלים וההדיוט בד':

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Horayot 12b · Sefaria

    מאירי

    כהן גדול שעבר מחמת פסול שאירע לו ביום הכפורים שכשהראשון מיטהר חוזר לעבודתו זה השני כל חומרי כהונה עליו כמו שביארנו במשנה ואחת מהם שאם יצטרך לעבוד עובד בשמנה מ"מ לכתחלה לא יעבוד מפני הקנאה הא אם עבד ברשות או בדיעבד מ"מ אם עבד בשמנה עבודתו כשרה ובארבעה חלל:

    דברים שנאמרו בכהן גדול יתר על הדיוט פר הבא על המצות ופר יום הכפורים ועשירית האיפה שבכל יום לא פורע ולא פורם אלא שכהן גדול פורם מלמטה וכהן הדיוט מלמעלה אין מיטמא לקרובים ומצווה על הבתולה ומוזהר באלמנה ומחזיר את הרוצח ומקריב אונן אלא שאינו אוכל וכל שרוצה להקריב מקריב בראש ואינו צריך לפייס עם האחרים וכן נוטל חלק בראש ומשמש בשמנה בגדים ועבודת יום הכפורים עליו ואינה כשרה אלא בו ומ"מ חייב הוא בטומאת מקדש וקדשיו וכל הדברים נוהגים במרובה בגדים חוץ מפר הבא על המצות וכלן נוהגות במשיח שעבר חוץ מפר יום הכפורים ועשירית האיפה שבכל יום:

    משוח מלחמה ישנו בקצת דינים שבכהונה גדולה והם שמצוה על הבתולה ומוזהר על האלמנה ואינו לא פורע ולא פורם ולא מיטמא לקרובים ושאר הדברים אין לו דין כהן גדול כלל:

    כהן גדול שנצטרע הרי הוא כעבר מחמת מום ולא בטלה כהונה גדולה ממנו לענין איסור אלמנה ושאר דברים שראוי בהם:

    פרימה שאסרנו בכהן גדול כבר ביארנו שהותר מכללה פרימה מלמטה כנגד הרגלים הא כל קריעה שלמעלה אסורה ואפילו לא הבדיל שפת הבגד שהרי קריעה אינה טעונה הבדלת שפת הבגד אלא באב ואם כמו שאמרו על כל המתים רצה מבדיל שפה רצה אינו מבדיל על אביו ועל אמו מבדיל כמו שיתבאר במקומו:

    המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר כל התדיר לחברו קודם לחברו ר"ל שאם היה בידו להקריב שני קרבנות כגון מוסף שבת ומוסף ראש חדש מקריב של שבת תחלה ואחריו של ראש חדש מפני שהוא תדיר ואם היה שבת וראש השנה שיש שם שלשה מוספין מקריב תחלה של שבת ואחריו של ראש חדש ואחריו של ראש השנה וכן כל כיוצא בזה שהרי אמרו תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכן כל המקודש מחברו הוא קודם לחברו כגון כהן לישראל ומדכתיב וקדשתו לפתוח ראשון ר"ל בקריאת התורה ולברך ראשון בברכת זמון וליטול מנה יפה ראשון כלומר שיש לו לחלק עם אחרים ופירש אח"כ בשאר דברים שהמקודש בהם קודם לחברו והוא שאמר פר כהן משיח קודם לפר העדה לכל מעשיו שהמשיח מכפר והצבור מתכפר פר הבא על המצות קודם לפר ע"ז שזה חטאת וזה עולה וחטאת קודם לעולה שעיר ע"ז קודם לשעיר נשיא שזה צבור וזה יחיד עומר קודם לכבש הבא עמו שהעומר חובת היום והכבש טפלה לו שתי הלחם קודם לכבשים הבאים עמהם ששתי הלחם חובת היום והכבשים טפלים להם ובגמרא יתבאר ענין זה האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה אבל האשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי מפני חשש זנות ודבר זה בששניהם באים להחיות או שניהם לכסות אבל אם בא האיש להחיות והאשה לכסות יראה מתלמוד המערב שכסות אשת חבר קודם לחיי עם הארץ בחיי חבר מפני כבוד חבר אבל כל שבצד אחר האיש קודם להחיות ואף בששניהם באים להחיות ור"ל להאכיל שכתבנו שהאיש קודם פירושו בשאין אפשר לו לחזר הא אם אפשר לו האשה קודמת אף להאכיל שהאיש דרכו לחזר ולא האשה כמו שהתבאר בששי של כתבות ס"ז א' ובזמן ששניהם עומדין על הקלקלה ר"ל שאף האיש עומד למשכב זכר האיש קודם לכל מעשיו ר"ל אף להוצאה מבית השבי כהן קודם ללוי ולוי קודם לישראל וישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר למשוחרר אימתי בזמן ששניהם שוין אבל זה חכם וזה עם הארץ חכם קודם לעולם אפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ ואע"פ שעם הארץ צנורא שלו טמאה והאיך אפשר למנותו כהן גדול אפשר שאינו עם הארץ גמור ומשמר עצמו בטהרה ואעפ"כ חכם קודמו ולא אמרה בנתין גר ומשוחרר שאין חכמה מצויה בהם:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    Meiri on Horayot 12b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא מעלין בקודש ואין מורידין רישא רבנן וסיפא ר"מ כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה אלא פר יוה"כ ועשירית כו' עכ"ל כצ"ל:

    גמ' שמואל כר"י ס"ל דאמר כל קרע שאינו כו' ור' יהודה פליג אברייתא דלעיל וכן הוא בפ"ב דמ"ק ע"ש:

    Chidushei Halachot on Horayot 12b · Sefaria

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת הוריות, דף י״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־672 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 155 מילים

      נפתחת ב״אֵימָא סֵיפָא: אֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן…״

    2. קטע 239 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵף בֶּן אִילֵּים…״

    3. קטע 323 מילים

      נפתחת ב״רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר? אָמַר רַב…״

    4. קטע 413 מילים

      נפתחת ב״רָבָא אָמַר: רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא וְסָבַר לַהּ…״

    5. קטע 540 מילים

      נפתחת ב״דְּתַנְיָא: דְּבָרִים שֶׁבֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל לְכֹהֵן הֶדְיוֹט…״

    6. קטע 628 מילים

      נפתחת ב״וּמַקְרִיב אוֹנֵן, וְאֵינוֹ אוֹכֵל [וְאֵינוֹ חוֹלֵק]. מַקְרִיב…״

    7. קטע 752 מילים

      נפתחת ב״וְכוּלָּן נוֹהֲגִין בִּמְרוּבֵּה בְגָדִים חוּץ מִפַּר הַמֵּבִיא…״

    8. קטע 819 מילים

      נפתחת ב״וְהַאי מִמַּאי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא? אָמַר רַב…״

    9. קטע 953 מילים

      נפתחת ב״חוּץ מֵחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה. מְנָא הָנֵי…״

    10. קטע 1030 מילים

      נפתחת ב״יָכוֹל יְהוּ כּוּלָּן מַקְרִיבִין אוֹנְנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר:…״

    11. קטע 1127 מילים

      נפתחת ב״כְּתַנָּאֵי: ״וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח״, אַחַר שֶׁחִלֵּק…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: מָשִׁיחַ שֶׁנִּצְטָרַע,…״

    13. קטע 1335 מילים

      נפתחת ב״זִימְנִין הָוֵי יָתֵיב רַב פָּפָּא וְקָמִבַּעְיָא לֵיהּ.…״

    14. קטע 1418 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ כֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה, וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה.…״

    15. קטע 1526 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ אָמַר [רַב]: לְמַטָּה – לְמַטָּה מַמָּשׁ,…״

    16. קטע 1632 מילים

      נפתחת ב״מֵיתִיבִי: עַל כׇּל הַמֵּתִים כּוּלָּן – רָצָה…״

    17. קטע 1725 מילים

      נפתחת ב״שְׁמוּאֵל כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר: כׇּל…״

    18. קטע 1849 מילים

      נפתחת ב״וְהָא תַּנְיָא: אִילּוּ נֶאֱמַר ״רֹאשׁ לֹא יִפְרָע…״

    19. קטע 199 מילים

      נפתחת ב״שְׁמוּאֵל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה בַּחֲדָא, וּפְלִיג…״

    20. קטע 2026 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ כׇּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵירוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ,…״

    21. קטע 2131 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר אַבָּיֵי, דְּאָמַר…״

    22. קטע 2225 מילים

      נפתחת ב״וְכׇל הַמְקוּדָּשׁ מֵחֲבֵירוֹ הוּא קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ.…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רבי ישמעאל · דור שני לתנאים

      סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.

      מקור: מסכת הוריות דף י״ב עמוד ב׳ · קטע 11 — “…הַכָּתוּב, רִיבָּה. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין…

    • רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות

      ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…

      מקור: מסכת הוריות דף י״ב עמוד ב׳ · קטע 11 — “…דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לִי אֶלָּא…

    • רב יוסף · דור שלישי לאמוראים

      סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.

      מקור: מסכת הוריות דף י״ב עמוד ב׳ · קטע 3 — “…וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר. רַב יוֹסֵף אָמַר: רַבִּי הִיא, וְנָסֵיב…

    • שמואל · דור ראשון לאמוראים

      שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.

      מקור: מסכת הוריות דף י״ב עמוד ב׳ · קטע 17 — “שְׁמוּאֵל כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר: כׇּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ…

    • אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים

      דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.

      מקור: מסכת הוריות דף י״ב עמוד ב׳ · קטע 21 — “…הָנֵי מִילֵּי? אָמַר אַבָּיֵי, דְּאָמַר קְרָא: ״מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר…

    לשון המקור

    אֵימָא סֵיפָא: אֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. אֲתָאן לְרַבִּי מֵאִיר. דְּתַנְיָא: אֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְעָבַר וּמִינּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו – הָרִאשׁוֹן חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, וְהַשֵּׁנִי כׇּל מִצְוֹת כְּהוּנָּה עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. [רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רִאשׁוֹן חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, וְשֵׁנִי אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט].

    אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵף בֶּן אִילֵּים מִצִּפּוֹרִי שֶׁאֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל, וְעָבַר, וּמִינּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא הֱנִיחוּהוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִהְיוֹת לֹא כֹּהֵן גָּדוֹל וְלֹא כֹּהֵן הֶדְיוֹט. כֹּהֵן גָּדוֹל מִשּׁוּם אֵיבָה, כֹּהֵן הֶדְיוֹט מִשּׁוּם מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין.

    רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר? אָמַר רַב חִסְדָּא: אִין, רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר. רַב יוֹסֵף אָמַר: רַבִּי הִיא, וְנָסֵיב לַהּ אַלִּיבָּא דְתַנָּאֵי.

    רָבָא אָמַר: רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.

    דְּתַנְיָא: דְּבָרִים שֶׁבֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל לְכֹהֵן הֶדְיוֹט אֵלּוּ הֵם: פַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת, וּפַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה, וְלֹא פּוֹרֵעַ וְלֹא פּוֹרֵם. אֲבָל הוּא פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה. וְאֵין מִטַּמֵּא לִקְרוֹבִים, וּמוּזְהָר עַל הַבְּתוּלָה, וְאָסוּר בָּאַלְמָנָה, וּמַחְזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ,

    וּמַקְרִיב אוֹנֵן, וְאֵינוֹ אוֹכֵל [וְאֵינוֹ חוֹלֵק]. מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ, וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ, וּמְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵּלִים. וְכׇל עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינָהּ כְּשֵׁרָה אֶלָּא בּוֹ, וּפָטוּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.

    וְכוּלָּן נוֹהֲגִין בִּמְרוּבֵּה בְגָדִים חוּץ מִפַּר הַמֵּבִיא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת, וְכוּלָּן נוֹהֲגִין בְּמָשִׁיחַ שֶׁעָבַר חוּץ מִפַּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה, וְכוּלָּן אֵין נוֹהֲגִין בִּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה חוּץ מֵחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה: לֹא פּוֹרֵעַ וְלֹא פּוֹרֵם, וְאֵין מִטַּמֵּא לִקְרוֹבִים, וּמוּזְהָר עַל הַבְּתוּלָה, וְאָסוּר בָּאַלְמָנָה, וּמַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מַחְזִיר.

    וְהַאי מִמַּאי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא? אָמַר רַב פָּפָּא: מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר פָּטוּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו? רַבִּי שִׁמְעוֹן.

    חוּץ מֵחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו״ – זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל, ״אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה״ – זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, ״וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים״ – זֶה מְרוּבֵּה בְגָדִים. עַל כּוּלָּן הוּא אוֹמֵר: ״רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם וְעַל כׇּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא״.

    יָכוֹל יְהוּ כּוּלָּן מַקְרִיבִין אוֹנְנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו״ – ״עָלָיו״ וְלֹא עַל חֲבֵירוֹ. וְאַחַר שֶׁחָלְקוּ הַכָּתוּב, יָכוֹל לֹא יְהֵא מְצֻוֶּוה עַל הַבְּתוּלָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוּא״.

    כְּתַנָּאֵי: ״וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח״, אַחַר שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב, רִיבָּה. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לִי אֶלָּא שֶׁעָבַר מֵחֲמַת קִרְיוֹ, מֵחֲמַת מוּמִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוּא״.

    בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: מָשִׁיחַ שֶׁנִּצְטָרַע, מַהוּ בְּאַלְמָנָה? מִידְחָא דָּחֵי, אוֹ מִיפְטָר פָּטַר? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ.

    זִימְנִין הָוֵי יָתֵיב רַב פָּפָּא וְקָמִבַּעְיָא לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לְרַב פָּפָּא, תְּנֵינָא: אֵין לִי אֶלָּא שֶׁעָבַר מֵחֲמַת קִרְיוֹ, עָבַר מֵחֲמַת מוּמִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוּא״. קָם נַשְּׁקֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ וִיהַיב לֵיהּ בְּרַתֵּיה.

    מַתְנִי׳ כֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה, וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה. כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְלֹא אוֹכֵל, וְהַהֶדְיוֹט לֹא מַקְרִיב וְלֹא אוֹכֵל.

    גְּמָ׳ אָמַר [רַב]: לְמַטָּה – לְמַטָּה מַמָּשׁ, לְמַעְלָה – לְמַעְלָה מַמָּשׁ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְמַטָּה – לְמַטָּה מִקַּמֵּי שָׂפָה, לְמַעְלָה – לְמַעְלָה מִקַּמֵּי שָׂפָה. וְזֶה וָזֶה בַּצַּוָּאר.

    מֵיתִיבִי: עַל כׇּל הַמֵּתִים כּוּלָּן – רָצָה מַבְדִּיל קַמֵּי שָׂפָה שֶׁלּוֹ, רָצָה אֵינוֹ מַבְדִּיל קַמֵּי שָׂפָה שֶׁלּוֹ. עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ – מַבְדִּיל, כֵּיוָן דִּבְעָלְמָא הָוֵי קֶרַע, קְרִי כָּאן ״בְּגָדָיו לֹא יִפְרֹם״!

    שְׁמוּאֵל כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר: כׇּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל שָׂפָה שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא קֶרַע שֶׁל תִּפְלוּת. וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה קְרִיעָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל?

    וְהָא תַּנְיָא: אִילּוּ נֶאֱמַר ״רֹאשׁ לֹא יִפְרָע וּבֶגֶד לֹא יִפְרֹם״, הָיִיתִי אוֹמֵר: בְּרֹאשׁ וּבֶגֶד שֶׁל סוֹטָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם״, שֶׁאֵינוֹ בִּפְרִיעָה וּפְרִימָה כׇּל עִיקָּר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ פּוֹרֵם כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם פּוֹרְמִין, אֶלָּא הוּא מִלְּמַטָּה וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה.

    שְׁמוּאֵל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.

    מַתְנִי׳ כׇּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵירוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ, וְכׇל הַמְקוּדָּשׁ מֵחֲבֵירוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ. פַּר הַמָּשִׁיחַ וּפַר הָעֵדָה עוֹמְדִים – פַּר הַמָּשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה בְּכׇל מַעֲשָׂיו.

    גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר אַבָּיֵי, דְּאָמַר קְרָא: ״מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד״, (לְמָה לִי) מִכְּדֵי כְּתִיב ״עוֹלַת הַבֹּקֶר״ – ״עוֹלַת הַתָּמִיד״ לְמָה לִי? הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: כֹּל דִּתְדִירָה קָדְמָה.

    וְכׇל הַמְקוּדָּשׁ מֵחֲבֵירוֹ הוּא קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ. מְנָלַן? דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְקִדַּשְׁתּוֹ״ – לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה: לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן, וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן, וְלִיטּוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.