בוני התלמוד

    מסכת הוריות דף ה׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ור"ש ור"מדדרשי תרי קהל לג"ש ולא אייתר חד להוראה תלויה בבית דין אם כן הוראה תלויה בבית דין מנא להו:

    מעיני העדה נעשתה לשגגהשתעשה לשגגה על ידי אחרים דהיינו על ידי הוראת ב"ד דהוראה תלויה בבית דין:

    רבא אמר כי לכל העם בשגגהשיהו כולם תלויין בשגגת הקהל וב"ד דהוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל:

    הוה אמינא אפי' מיעוטחטאו מביאין פר:

    הוה אמינא בית דין בהדי רובאולא יהו מביאין פר עד שיעשו בית דין עם הצבור דליבעי לבית דין הוראה ועשיה כתב רחמנא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה שתעשה שגגה על ידי אחרים דהוראה בלבד תלויה בבית דין:

    ילפינן מעיני מעיניכתיב הכא מעיני הקהל וכתיב בעבודת כוכבים והיה אם מעיני העדה:

    אבל חד שבט דליכא רובא לאוהוא הדין לשנים או שלשה שבטים:

    רבי שמעון תמניא בעיפר לכל שבט ושבט ופר לבית דין:

    אי בהוראת בית דינו רבי שמעון לית ליהדהא לא מייתר ליה (לא) קהל להוראת בית דינו:

    אלא לאו רבי יהודה היאוקתני מה הן מביאין פר אחד אלמא לא מייתו שאר שבטים בהדיה:

    אמרי הכא במאי עסקינן וכו'ותנא קמא רבי שמעון בן אלעזר הוא ורבי שמעון דאמר שני פרים קסבר פר לכל שבט ושבט דשבט א' איקרי קהל כגון שחטאו שבעה שבטים והן רובן של קהל דכי הויא רובא בגברי ורובא בשבטים הוא דמביא פר לכל שבט ושבט ופר לב"ד אבל היכא דאיכא ששה והן רובא או שבעה ואינן רובא כיון דלאו רובא בגברי ורובא בשבטים כחד שבט דמו ומביאין פר אחד ופר לב"ד:

    איבעיא להו שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול לרבי שמעון מי מייתו. פר או לא מי אמרינן כי אמר ר' שמעון לחייב על כל קהל וקהל דשבט אחד איקרי קהל כגון שחטאו שבעה שבטים דהוו רובן אבל היכא דליכא רובא כיחיד דמו ופטורים דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור או דלמא כיון דסבירא ליה דשבט אחד איקרי קהל לא שנא שבט אחד ולא שנא שבעה מביאין פר לכל שבט ושבט ופר לב"ד:

    אלאהכא במאי עסקינן כגון שחטאו ששה וכו' דכיון דאיכא רוב רובא כל דהו קאמר דמביאין פר ופר לב"ד:

    אלא לאו רבי שמעוןוקתני שבט אחד חייב על הוראת בית דין הגדול אלמא כי אמר שבט אחד איקרי קהל אפי' כי חטא שבט אחד כמרובין דמו ומביאין פר ופר לב"ד והכי סבירא ליה לרבי שמעון דהיכא דאיכא רובא בגברי ורובא בשבטים מביאין פר לכל שבט אבל היכא דחטאו ששה והן רובן או שבעה ואינן רובן כשבט אחד דמו ומביאין פר ופר לבית דין מדקתני מה הן מביאין וכו' ולא מתוקמא רישא אלא כרבי שמעון בן אלעזר כגון שחטאו ששה וכו' וקאמר רבי שמעון שני פרים פר להו ופר לבית דין:

    מדכתיב קהל יהודה אלמא דשבט אחד איקרי קהל:

    ודלמא שאני שבט יהודה דהוה עמיה בירושלים שבט בנימיןושני שבטים הוא דאקרי קהל אבל שבט אחד לא:

    אלא מהכא הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וגו'והיכא אמר ליה הכי דכתיב וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם וגו' וכתיב ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך וגו':

    מאן הוה אתיליד ליה בההיא שעתאכלומר מאן הוה עתיד למילד ההיא שעתא בנימין ושמע מינה דקאמר ליה רחמנא השתא מתיליד לך קהל אחרינא:

    י"א שבטים לאבתמיהה והא אמרת דשני שבטים איקרו קהל יהודה ובנימין אלא ודאי הכי קאמר ליה דהשתא מתיליד לך קהל אחרינא אלמא שבט בנימין לבדו איקרי קהל:

    הוריות ה עמוד ב

    1ורבי שמעון ורבי מאיר, דהוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל, מנא להו? אמר אביי, דאמר קרא: ״(במדבר טו״, כד) ״והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה״. רבא אמר: (במדבר טו, כו) ״מלכל העם בשגגה״.

    2וצריכא, דאי כתב רחמנא ״והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה״, הוה אמינא: אפילו מיעוטא, להכי כתיב ״לכל העם בשגגה״. ואי כתב ״לכל העם בשגגה״, הוה אמינא: עד דעבדי בית דין בהדי רובא, להכי כתיב ״והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה״.

    3והא כי כתיב״י הני קראי בעבודת כוכבים הוא דכתיבי״. ילפינן ״מעיני״ ״מעיני״.

    4הורו ב"ד של אחד וכו'. איבעיא להו: שבט אחד לרבי יהודה בהוראת ב"ד הגדול, מי מייתו שאר שבטים או לא? מי אמרינן: שבעה שבטים הוא דמייתו שאר שבטים בהדייהו, משום דאיכא רובא, אבל חד שבט, דליכא רובא לא, או דלמא לא שנא!

    5תא שמע: מה הן מביאין? פר אחד, רבי שמעון אומר: שני פרים. במאי עסקינן? אילימא שחטאו שבעה, ר"ש תמניא בעי! אלא דחטא שבט אחד. במאי? אי בהוראת בית דינו, רבי שמעון לית ליה! אלא לאו בהוראת בית דין הגדול.

    6ותנא קמא מני? אי נימא רבי מאיר, הא רובא בעי! אלא לאו רבי יהודה, וכגון שחטא שבט אחד.

    7אמרי, הכא במאי עסקינן? כגון שחטאו ששה שבטים והן רובן של קהל, ורבי שמעון בן אלעזר היא. דתניא, ר"ש בן אלעזר אומר משמו: חטאו ששה והן רובו של קהל, או שבעה אף על פי שאינן רובו של קהל מביאין פר.

    8תא שמע, רבי יהודה אומר: שבט שעשה בהוראת בית דינו אותו השבט חייב, ושאר כל השבטים פטורין. ובהוראת ב"ד הגדול אפילו שאר שבטים חייבים. שמע מינה.

    9אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני: ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין. למה לי למיתנא ושאר שבטים פטורים? הא תנא אותו השבט חייב, וכיון דתנא אותו השבט חייב, ממילא ידענא שאר שבטים פטורין! אלא הא קמשמע לן, דבהוראת בית דינו הוא דשאר שבטים פטורים, אבל בהוראת ב"ד הגדול אפילו שאר שבטים חייבין. שמע מינה.

    10איבעיא להו: שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול, לרבי שמעון מי מייתי או לא?

    11תא שמע: מה הן מביאין? פר אחד, רבי שמעון אומר: שני פרים. במאי עסקינן? אילימא שחטאו שבעה שני פרים? שמנה פרים בעי! אלא דחטא שבט אחד, ובמאי? אילימא בהוראת בית דינו, רבי שמעון לית ליה! אלא בהוראת בית דין הגדול.

    12ותסברא: תנא קמא מני? אי רבי מאיר הא רובא בעי, אי רבי יהודה שאר שבטים נמי מייתו! אלא הא מני רבי שמעון בן אלעזר היא, וכדתניא.

    13תא שמע, וחכמים אומרים: לעולם אינו חייב אלא על הוראת בית דין הגדול. מאן חכמים? אילימא רבי מאיר, רובא בעי! אלא לאו, רבי שמעון היא! שמע מינה.

    14ורבי יהודה ורבי שמעון, שבט אחד דאקרי קהל מנא להו? אמרי, דכתיב: ״ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלים (נכח חצר בית ה') [בבית ה' לפני החצר] החדשה״. מאי ״חדשה״? א"ר יוחנן, שחידשו דברים ואמרו: טבול יום, אל יכנס במחנה לויה.

    15מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ממאי? דלמא שאני ירושלים, דהוה נמי בנימין! אלא אמר רב אחא בר יעקב, דכתיב: ״ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וגו'״ מאן אתיליד ליה ההיא שעתא? בנימין, ש"מ ה"ק רחמנא: מתיליד לך השתא קהל אחרינא.

    16א"ל רב שבא לרב כהנא, דלמא הכי קא"ל רחמנא: לכי מתיליד לך בנימין, הוא דהוו י"ב שבטים דמתקריית קהל! א"ל אלא שנים עשר שבטים איקרו קהל, אחד עשר שבטים לא איקרו קהל?

    ברייתא

    17תניא ר"ש אומר: מה תלמוד לומר: ״ופר שני בן בקר תקח לחטאת״? אם ללמד שהם שנים, והלא כבר נאמר: ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה' [אלא] יכול [תהא] נאכלת, חטאת ללוים ת"ל ופר שני שני לעולה מה עולה לא נאכלת׃

    תוספות

    ה"א עד דעבדי בית דין בהדי רובא כו'תימה השתא אע"פ שמיעוט נשארו מצבור לא חיישינן כ"ש דלא ניחוש לבית דין כיון דרובא נינהו בשלמא אי הוי בעינן כולהו ניחא דליבעי בית דין בהדייהו:

    שבעה שבטים הוא דמייתו כו'לר' יהודה דקאמר בברייתא לעיל אפילו שני שבטים ה"מ למיבעי אבל בב' שבטים לא אלא אמתני' מיבעי ליה דאיירי בז' שבטים:

    כגון שחטאו ששה שבטים והן רובן כו'תימה א"כ מ"ט דרבי שמעון דלא מחייב אלא פר אחד הא לא אשכחן דפליג אר' יהודה אלא דבעי נמי פר לבית דין אבל מודה מיהו לרבי יהודה דשבט אחד איקרי קהל:

    הנני מפרך והרביתיך וגו'תימה דשביק קרא דאמר הקב"ה ליעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    (שייך לדף ה ע"ב) אקשינן ור"מ ור"ש האי דלא מחייבי ב"ד אלא אם עשו קהל (אי) [אז] איכא חוב הפר לכל חד כדאית ליה מנא ליה אמר אביי אמר קרא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה פי' [עיני] העדה הן ב"ד. ומשמע דעל ידי [אחרים] נעשתה השגגה.

    ורבא אמר אמר קרא כי לכל העם בשגגה עד שתיעשה שגגה ע"י אחרים כלומר (מאדם) [מהעם] היתה המעשה. ועיקר זה אותה הברייתא השנויה לאחור (לעיל דף ג ע"א) יכול הורו ב"ד ועשו הן ב"ד עצמן יהו חייבין כו':

    וצריכי תרווייהופי' בין לאביי בין לרבא דאי אשמעינן נעשתה לשגגה הוה אמינא אפי' מיעוטא קמ"ל לכל העם ואי אשמעינן לכל העם הוה אמינא אפי' רובה לא מחייבי עד דעבדי ב"ד בהדייהו קמ"ל והיה אם מעיני העדה נעשתה כו'. דמשמע אחרים עשו:

    אקשינן היכי ילפינן מהני קראי לכל מצות והא בעבודת כוכבים כתיבי ופרקינן אתיא מעיני מעיני פי' כתיב הכא מעיני הקהל וכתי' התם מעיני העדה.

    איבעיא להו שבט אחד לר' יהודה שחטא בהוריית ב"ד הגדול מי מייתו שאר שבטים כל שבט פר אי לא כי שמענא ליה לר' יהודה בז' שבטים דאיכא למימר על כן חייב השאר הואיל וז' הן רוב הכל וקיי"ל דרובא ככולה וכאילו הן נמי עשו. אבל שבט אחד לא מייתו הנך דלא עבוד על ידיה או דלמא לא שנא. ואתאן למפשט דשבט א' לר' יהודה לא מייתו עליה מהא דתניא סתמא מה הן מביאין פר.

    ר' שמעון אומר שני פריםבמאי עסקינן אילימא בשחטאו ז' שבטים ר"ש ח' פרים בעי במתני' אלא שבט א' (ומאי היא) [ובמאי אי] בהוריית בית דינו ר"ש לית ליה אלא לאו בהוריית ב"ד הגדול. מאן תנא קמא אי ר"מ רוב כל ישראל בעי אלא לאו ר' יהודה פי' וקתני פר א' ש"מ. ודחינן לא הכא במאי עסקינן כגון שחטאו ו' שבטים והן רובו של קהל או ז' אע"פ שהן מיעוטו ומאן תנא קמא ר' שמעון בן אלעזר. ואי קשיא לך היכי מוקמינן לה בו' שבטים והא ב' פרים תני ר"ש כאן ושמעינן לר"ש במתני' דבעי פר פר לכל שבט.

    הני מילי בז' (דנינהו) [דאינהו] רובה דגברי ועד השתא לא פשיטא לן שבט א' לר' שמעון אי [מייתי אי] לא ובעיא לקמן:

    ת"ש דאית ליה בשבט א' דתניא ר' יהודה אומר שבט שעשה בהוריית בית דינו אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין בהוריית ב"ד הגדול מביאין כל השבטים על ידו:

    אמר רב אשי מתני' נמי דיקא דתנן בסוף (פרק) [פרקין] הורו ב"ד של א' מן השבטים ועשה אותו שבט על פיהם הוא חייב ושאר שבטים פטורין דברי ר' יהודה שאר שבטים פטורין למה לי כיון דתנא אותו שבט חייב פשיטא דשאר שבטים לאו [אלא] לאשמעינן דבהוראת בית דינו שאר שבטים פטורין. אבל בהוריית ב"ד הגדול אפי' שאר שבטים חייבין ש"מ:

    איבעיא להו שבט א' לר"ש בהוריית ב"ד הגדול מי מייתי הוא ומייתי ב"ד עליה אי לא מייתי חד מינייהו. כי שמענא ליה לר"ש ז' משום דהוו רובא אבל א' לא מייתי או דלמא לא שנא. ת"ש מה הן מביאין פר אחד ר"ש אומר ב' פרים במאי עסקינן אילימא דחטאו ז' ר"ש ח' בעי אלא בשבט א' ובמאי אי בהוריית בית דינו ר"ש לית ליה אלא בהוראת ב"ד הגדול. וש"מ דשבט א' נמי מייתי ודחינן ותסברא דבשבט אחד מיירי מאן תנא קמא אי רבי מאיר רובה בעי. אי רבי יהודה שאר שבטים לייתו אלא הא מני (רבי שמעון) [רשב"א] הכא במאי עסקינן כשחטאו ו' שבטים והן רובא בגברי או ז' אע"ג דהן מיעוט ומאן תנא קמא רשב"א פי' ומדסגי לר"ש בתרי ש"מ דכי מחייב כל שבט ושבט בדאינון רובה דגברי ורובה במנין שבטים דפר אחד מביאין וב"ד פר אבל חד שבטא לא:

    ת"ש דתנן בסוף (פרק) [פרקין] וחכ"א אינו חייב אלא על הוראת ב"ד הגדול מאן חכמים אי ר"מ רובא בעי אלא ר"ש ש"מ דמחייב ר"ש כל שבט אחד להביא פר ופר ב"ד ש"מ. פי' וההיא מתניתא אוקימנא וסברא דר"ש (דרבין) [דדין] חד רובא ודין שבט א' שוו דפר אחד מביאין וב"ד פר. אבל היכא דאיכא תרי רובי כל שבט ושבט מביא פר וב"ד מביאין פר א' על כולן:

    אקשינן ור' יהודה ור"ש שבט אחד דאיקרי קהל מנא להו א"ר יוחנן דאמר קרא בדברי הימים ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלם וגו' הנה קרא יהודה קהל:

    מתקיף לה רב אחא בר יעקב אם משם לא מיקרי קהל אלא ב' שבטים דהתם שבט יהודה ובנימין הוו. פי' הנותרים לרחבעם. אלא אמר רב אחא בר יעקב מהתם אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך מאן אתיליד ליה ההיא שעתא בנימין ש"מ הכי קאמר ליה רחמנא השתא מתייליד לך קהל. א"ל רב בר שבא לרב כהנא אימא הכי קאמר ליה כשיהיה שבט בנימין אז יקראו כל השבטים קהל א"ל רב כהנא י"ב אקרו קהל י"א לא אקרו קהל. פי' ויעמוד יהושפט וגו' י"ב שבטים מבעיא:

    הכי תניא בספרא בפרשת כהן משיח והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר. פר יכול זקן ת"ל בן כו' עד ר"ש אומר מה ת"ל ופר שני בן בקר אם ללמד שהן ב' והלא כבר נאמר ועשה את האחד וגו' [יכול] נאכל' חטאת ללוים ת"ל ופר שני בן בקר וגו' שני לעולה מה עולה לא נאכלה (שייך לדף ו' ע"א) אף חטאת לא נאכלה כיוצא בו אמר ר' יוסי הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר הכל עולה לה'. אפשר חטאת עולה. פי' דקאמר צפירי חטאת הדר אמר הכל עולה לה' אלא הכל כעולה מה עולה אינה נאכלת אף אלו לא נאכלו. פי' דפר ושעירי עבודת כוכבים נשרפין וחטאת נקראין וכן היה ר' יהודה אומר על עבודת כוכבים הקריבום פי' כדכתיב וכי תשגו ולא תעשו וגו'.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת הוריות דף ה׳ עמוד ב׳

    מסכת הוריות דף ה׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־576 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ור"ש ור"מ דדרשי תרי קהל לג"ש ולא אייתר חד להוראה תלויה בבית דין אם כן הוראה תלויה בבית דין מנא להו:

    מעיני העדה נעשתה לשגגה שתעשה לשגגה על ידי אחרים דהיינו על ידי הוראת ב"ד דהוראה תלויה בבית דין:

    רבא אמר כי לכל העם בשגגה שיהו כולם תלויין בשגגת הקהל וב"ד דהוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל:

    הוה אמינא אפי' מיעוט חטאו מביאין פר:

    הוה אמינא בית דין בהדי רובא ולא יהו מביאין פר עד שיעשו בית דין עם הצבור דליבעי לבית דין הוראה ועשיה כתב רחמנא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה שתעשה שגגה על ידי אחרים דהוראה בלבד תלויה בבית דין:

    ילפינן מעיני מעיני כתיב הכא מעיני הקהל וכתיב בעבודת כוכבים והיה אם מעיני העדה:

    אבל חד שבט דליכא רובא לא והוא הדין לשנים או שלשה שבטים:

    רבי שמעון תמניא בעי פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Horayot 5b · Sefaria

    תוספות

    ה"א עד דעבדי בית דין בהדי רובא כו' תימה השתא אע"פ שמיעוט נשארו מצבור לא חיישינן כ"ש דלא ניחוש לבית דין כיון דרובא נינהו בשלמא אי הוי בעינן כולהו ניחא דליבעי בית דין בהדייהו:

    שבעה שבטים הוא דמייתו כו' לר' יהודה דקאמר בברייתא לעיל אפילו שני שבטים ה"מ למיבעי אבל בב' שבטים לא אלא אמתני' מיבעי ליה דאיירי בז' שבטים:

    כגון שחטאו ששה שבטים והן רובן כו' תימה א"כ מ"ט דרבי שמעון דלא מחייב אלא פר אחד הא לא אשכחן דפליג אר' יהודה אלא דבעי נמי פר לבית דין אבל מודה מיהו לרבי יהודה דשבט אחד איקרי קהל:

    הנני מפרך והרביתיך וגו' תימה דשביק קרא דאמר הקב"ה ליעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך:

    Tosafot on Horayot 5b · Sefaria

    רבנו חננאל

    (שייך לדף ה ע"ב) אקשינן ור"מ ור"ש האי דלא מחייבי ב"ד אלא אם עשו קהל (אי) [אז] איכא חוב הפר לכל חד כדאית ליה מנא ליה אמר אביי אמר קרא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה פי' [עיני] העדה הן ב"ד. ומשמע דעל ידי [אחרים] נעשתה השגגה.

    ורבא אמר אמר קרא כי לכל העם בשגגה עד שתיעשה שגגה ע"י אחרים כלומר (מאדם) [מהעם] היתה המעשה. ועיקר זה אותה הברייתא השנויה לאחור (לעיל דף ג ע"א) יכול הורו ב"ד ועשו הן ב"ד עצמן יהו חייבין כו':

    וצריכי תרווייהו פי' בין לאביי בין לרבא דאי אשמעינן נעשתה לשגגה הוה אמינא אפי' מיעוטא קמ"ל לכל העם ואי אשמעינן לכל העם הוה אמינא אפי' רובה לא מחייבי עד דעבדי ב"ד בהדייהו קמ"ל והיה אם מעיני העדה נעשתה כו'. דמשמע אחרים עשו:

    אקשינן היכי ילפינן מהני קראי לכל מצות והא בעבודת כוכבים כתיבי ופרקינן אתיא מעיני מעיני פי' כתיב הכא מעיני הקהל וכתי' התם מעיני העדה.

    איבעיא להו שבט אחד לר' יהודה שחטא בהוריית ב"ד הגדול מי מייתו שאר שבטים כל שבט פר אי לא כי שמענא ליה לר' יהודה בז' שבטים דאיכא למימר על כן חייב השאר הואיל וז' הן רוב הכל וקיי"ל דרובא ככולה וכאילו הן נמי עשו. אבל שבט אחד לא מייתו הנך דלא עבוד על ידיה או דלמא לא שנא. ואתאן למפשט דשבט א' לר' יהודה לא מייתו עליה מהא דתניא סתמא מה הן מביאין פר.

    ר' שמעון אומר שני פרים במאי עסקינן אילימא בשחטאו ז' שבטים ר"ש ח' פרים בעי במתני' אלא שבט א' (ומאי היא) [ובמאי אי] בהוריית בית דינו ר"ש לית ליה אלא לאו בהוריית ב"ד הגדול. מאן תנא קמא אי ר"מ רוב כל ישראל בעי אלא לאו ר' יהודה פי' וקתני פר א' ש"מ. ודחינן לא הכא במאי עסקינן כגון שחטאו ו' שבטים והן רובו של קהל או ז' אע"פ שהן מיעוטו ומאן תנא קמא ר' שמעון בן אלעזר. ואי קשיא לך היכי מוקמינן לה בו' שבטים והא ב' פרים תני ר"ש כאן ושמעינן לר"ש במתני' דבעי פר פר לכל שבט.

    הני מילי בז' (דנינהו) [דאינהו] רובה דגברי ועד השתא לא פשיטא לן שבט א' לר' שמעון אי [מייתי אי] לא ובעיא לקמן:

    ת"ש דאית ליה בשבט א' דתניא ר' יהודה אומר שבט שעשה בהוריית בית דינו אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין בהוריית ב"ד הגדול מביאין כל השבטים על ידו:

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Horayot 5b · Sefaria

    מאירי

    מן התורה טבול יום נכנס במחנה לויה ובימי יהושפט גזרו עליו שלא ליכנס והוא שאמרו ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם חצר בית י"י החדשה מאי חדשה שחידשו בה ואמרו טבול יום לא יכנס במחנה לויה ובמסכת כלים אמרו עזרת נשים מקדשת מן החיל שאין טבול יום נכנס לשם:

    Meiri on Horayot 5b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא ובמאי אילימא בהוראת בית דינו ר"ש כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה ור"ש ור"מ דדרשי תרי קהל לג"ש ולא אייתרי כו' עכ"ל כצ"ל ובתוס' הוה גרסי נמי בדר"ש תרי קהל כתיבי ע"ש והקשו בתוס' אשמעתין אליבא דר"ש נימא נמי ד' קהל כתיבי ואייתר ליה חד קהל למעשה תלוי בקהל ולא הוי צריך לאהדורי מקרא אחרינא מיהו ליכא למיפרך לדרוש ג' קהל כר"ש כו' ע"ש וכן יש להקשות בהיפך נמי לר"י נימא ג' קהל כתיבי כר"ש והוראה תלויה בב"ד ומעשה בקהל יליף ליה נמי מנעשתה בשגגה ומלכל העם בשגגה ולההיא גירסא ניחא הכא ודו"ק:

    בד"ה אלא לאו ר"י היא כו' שאר שבטים בהדי עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה איבעיא להו מביאין פר לכל שבט ושבט כו' עכ"ל פי' לכל שבט ושבט שחטאו אבל אותן שלא חטאו אין מביאין לר"ש דלית ליה גרירא וק"ל:

    גמ' יכול נאכלת חטאת ללוים ת"ל כו' כל חטאת נמי אינו נאכל ללוים אלא לזכרי כהונה ואפשר דנקט לוים דהיינו כהנים שנקראו בכ"ד מקומות לוים א"נ הלוים היו מביאין חטאת זה כשנתקדשו ואפשר שהיו אז ראויים לאוכלו ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה י"א שבטים כו' דב' שבטים אקרו קהל יהודה ובנימין אלא כו' עכ"ל אין זה מוכרח דהא ר' מאיר אית ליה ב' שבטים לא איקרו קהל ובפשיטות הו"ל לפרושי אחד עשר שבטים ודאי איקרו קהל לכולי עלמא אפילו לרבי מאיר ומשום דרובו ככולו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Horayot 5b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' שחידשו דברים ואמרו טבול יום אל יכנס בשו"ת זכרון יוסף בסופו בחידושיו כ' דלפני החצר החדשה גימטריא טבול יום לא יכנס במחנה של לוים:

    Gilyon HaShas on Horayot 5b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת הוריות, דף ה׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־576 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 134 מילים

      נפתחת ב״ורבי שמעון ורבי מאיר, דהוראה תלויה בבית…״

      חכמים: רבי שמעון, רבי מאיר, אביי, רבא.

    2. קטע 240 מילים

      נפתחת ב״וצריכא, דאי כתב רחמנא ״והיה אם מעיני…״

    3. קטע 312 מילים

      נפתחת ב״והא כי כתיבי הני קראי בעבודת כוכבים…״

    4. קטע 442 מילים

      נפתחת ב״הורו ב"ד של אחד וכו'. איבעיא להו:…״

      חכמים: רבי יהודה.

    5. קטע 539 מילים

      נפתחת ב״תא שמע: מה הן מביאין? פר אחד,…״

      חכמים: רבי שמעון.

    6. קטע 618 מילים

      נפתחת ב״ותנא קמא מני? אי נימא רבי מאיר,…״

      חכמים: רבי מאיר, רבי יהודה.

    7. קטע 740 מילים

      נפתחת ב״אמרי, הכא במאי עסקינן? כגון שחטאו ששה…״

      חכמים: רבי שמעון.

    8. קטע 826 מילים

      נפתחת ב״תא שמע, רבי יהודה אומר: שבט שעשה…״

      חכמים: רבי יהודה.

    9. קטע 961 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני:…״

      חכמים: רב אשי.

    10. קטע 1015 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: שבט אחד שעשה בהוראת בית…״

      חכמים: רבי שמעון.

    11. קטע 1140 מילים

      נפתחת ב״תא שמע: מה הן מביאין? פר אחד,…״

      חכמים: רבי שמעון.

    12. קטע 1226 מילים

      נפתחת ב״ותסברא: תנא קמא מני? אי רבי מאיר…״

      חכמים: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון.

    13. קטע 1327 מילים

      נפתחת ב״תא שמע, וחכמים אומרים: לעולם אינו חייב…״

      חכמים: רבי מאיר, רבי שמעון.

    14. קטע 1439 מילים

      נפתחת ב״ורבי יהודה ורבי שמעון, שבט אחד דאקרי…״

      חכמים: רבי יהודה, רבי שמעון.

    15. קטע 1543 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ממאי?…״

      חכמים: רב אחא בר יעקב.

    16. קטע 1632 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב שבא לרב כהנא, דלמא הכי…״

      חכמים: רב שבא, רב כהנא.

    17. קטע 1742 מילים

      נפתחת ב״תניא ר"ש אומר: מה תלמוד לומר: ״ופר…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: הוריות דף ה׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026