מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו — דבמלך קא משתעי קרא דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז):
כגון אני מהו בשעיר — כלומר נשיאות דידי מי הוי נשיאות מעליא דאילו הוינא בזמן שבית המקדש קיים מייתינא שעיר או לא:
א"ל הרי צרתך בבבל — ראש גולה שבבבל דהוי על גבך ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה' אלהיו:
התם שבט — דהיינו מקל כמו כי תכנו בשבט לא ימות (משלי כ״ג:י״ג):
והכא מחוקק — חכם:
מתני' איזה הוא המשיח — שמביא פר בהוראה זה המשוח בשמן המשחה:
ולא מרובה בבגדים — שבבית שני שלא היה להם שמן המשחה:
אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות - שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר לא משלו ולא משל צבור אבל מביא כשבה או שעירה דיחיד:
ואין בין כהן המשמש — והיינו ראשון שחזר לעבודתו ולאחר שחזר הוי פר של יוה"כ שלו ועשירית האיפה שלו:
וזה וזה — בין כהן המשמש דהיינו ראשון שחזר לעבודתו ובין כהן שעבר דהיינו שני שמינו תחתיו דלאחר (שנעבר) [שחזר] הראשון מעבירין השני:
שוים בעבודת היום — דמקרבי קרבנות היום ביוה"כ איזה שירצה:
גמ' שמן המשחה שעשה משה — כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות ל׳:ל״א):
בו שולקין את העקרים — אותם שרשים של בשמים האמורים בפרשה דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו':
והלא לסוך בו את העקרים אינו מספיק — לפי שהשמן לא היה אלא שנים עשר לוגין כדמפרש לקמן והעקרים היו מרובים ואפילו בסיכה היא נבלע בעקרים כל שכן בשליקה:
אלא שורה את העקרים במים — ברישא שהיו מתמלאים מן המים ושוב לא יהו בולעים מן השמן כל כך:
ומציף עליהן שמן — לאחר שהוציאם מן המים כדי שיקלוט השמן מריח הבשמים:
וקפחו — ומוציא השמן לאלתר וקפחו כמו קפחתי את הרועה (יומא דף פג:):
טעון משיחה — ואי לא משוח בשמן לא הוי כה"ג:
מפני מחלוקתו — דהיכא דאיכא מחלוקת בעי משיחה:
ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל — משמע ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו:
ולא כל דבעי מלכא מורית לבניה מלכותא — אפילו בלא משיחה:
ירושה היא — בזמן ששלום בישראל:
משום דמלך ראשון הוא — ממשפחתו דאינו מלך בן מלך:
זה — דמלכות בית דוד טעון משיחה:
ואין אחר — שאינו ממלכי בית דוד טעון משיחה:
משום מחלוקתו של יורם נמעול בשמן המשחה — דאמרינן לעיל דמלכי ישראל אין מושחין ממנו:
באפרסמא דכיא — דלא הוי משמן המשחה:
ומאי בכור — דקרי ליה הבכור יוחנן:
בכור למלכות — שמלך ראשון:
יורם ממלא מקום אבותיו הוה — דכי מלך אכתי הוה צדיק ממלא מקום אבותיו הוה ואחר כך החמיץ:
משולם במעשיו — דצדיק גמור הוה בעל מעשים טובים:
אמר לו — נבוכד נצר יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי:
