ומי הוה שמן המשחה — בימי יהואחז דקתני ויהואחז נמשח מפני יהויקים:
והתניא משנגנז הארון וכו' — מדכתיב תשימו בארגז מצדו דארגז בצד ארון קאי אלמא בהדי ארון נגנז ומדקאמר יאשיהו תנו את ארון ה' בבית וגו' משמע שצוה לגונזו:
אין לכם משא בכתף — ואמרינן במסכת שקלים אמר להם אם גולה עמכם שוב אינכם מחזירין אותו בכתפיכם צוה לגונזו:
אתיא שם שם — דכתיב בארון ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו' וכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן מה ארון נגנז אף צנצנת המן נגנז:
אתיא דורות דורות — דכתיב בצנצנת המן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם וכתיב בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם מה צנצנת המן נגנז אף שמן המשחה נגנז:
משמרת משמרת — דכתיב בצנצנת המן דהוי נגנז למשמרת לדורותיכם וכתיב במקלו של אהרן למשמרת לאות לבני מרי וגו' מה צנצנת המן נגנז אף מקלו של אהרן נגנז:
אמר רב פפא באפרסמא דכיא — משחו את יהואחז:
כמין נזר — דהדר ליה הודרני באצבעתיה ככלילא (כזה):
כמין כף יוני — שמתחיל למשוח באצבעו בין ריסי עיניו ומושך אצבעו על הראש והולך עד שמגיע לעורף ככף יוני כזה :
נותנים לו שמן בין ריסי עיניו — ושם מושחים לכהן כמין כף יוני כדפרישנא:
מאן דאמר יציקה עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה — והדר וימשח:
שכן אתה מוצא אצל כלי שרת — דהוה משיחה ולא יציקה:
מה טעם ויצוק משום דוימשח — כבר:
כשהוא מספר — כשהיה מדבר עם אחרים:
עולות ויושבות — בעקרי זקנו כדי שלא יפלו:
שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה — שנגעתי בו כשהלבשתיו:
ואני מעלתי — שמא נפל עלי מן השמן במקום שאין ראוי למשיחה ומעלתי:
והורדתם אותו אל גיחון — אלמא בעי משיחה על המעיין:
ניתלי — ידליק:
אי משוך נהוריה — שדולק כל זמן שהשמן בתוכו:
לירבי תרנגולא — על שם ההוא עיסקא:
שמין ושפיר — שמשמנת ומשבחת:
ביתא דחברא — בית חשוך:
ולאו מילתא היא — דזימנא דאף על גב דלית ליה בבואה דבבואה הדר אתי ואפי' הכי לא ליעבד הכי דדלמא לא חזי בבואה דבבואה חלשה דעתיה ומתרע מזליה ולא הדר אתי [משום דמיתרע מזליה דאי לא הוה עביד הכי לא הוה מיתרע מזליה והדר אתי] הלכך לא ליעביד:
קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי — דהני גדלי לעגל טפי משאר ירקות קרא דלעת רוביא תלתן:
גרסו מתניתא — מעיקרא כי היכי דתהוי מרגלא מילתא בפומייכו ותהוון ידעין למשאל ליה:
ממשכן שמעתא — דלא ליפסוק מפומייכו כמעין זה שמושך והולך:
דמתא מחסיא — הוו תלמידי חכמים ראויים להוראה ותרבות יפה היה בהם אבל בפומבדיתא לא הוי תרבות מעליא כל כך וקאמר ליה מוטב לו לדור באשפה במתא מחסיא מלדור באפדנא בפומבדיתא:
גילדנא סריא — מוטב לאכול דג קטן מוסרח כדאמרינן בפ"ק דמו"ק (דף יא:) כוורא סמוך למיסרחיה מעלי:
מכותחא דרמי כיפי — אפילו מכותח שהוא משובח וחזק שמשבר את האבן כששופכים הימנו אעפ"כ לא תאכל הימנו כדאמרינן בפרק (ערבי פסחים) [ואלו עוברין (פסחים מב.)] שלשה דברים נאמרו בכותח מטמטם את הלב וכו' כיפי סלעים כדמתרגמינן סלע כיפא אית דמפרשי מוטב תאכל גילדנא סריא שאין דמיהם יקרים מכותח שאוכלים אותו עשירים ושרים הדרים ברמי כיפי כלומ' במגדלים וחומות גדולות לפי שדמיהם יקרים:
אם הכהן המשיח יכול מלך — יביא פר שהיה משוח ת"ל כהן:
המיומן שבמשוחים — דהיינו כהן גדול:
מרובה בגדים מנין תלמוד לומר והביא הכהן המשיח:
