בוני התלמוד

    מסכת הוריות דף י״א עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    בן עמיבלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה:

    אמר אל תצורם ואל תתגר בםומדלא כתיבא בהו מלחמה ש"מ דאפילו צערא לא ליעבד להם ולא עוד אפילו בכירה דקריתיה אב הכתוב פירסמה דכתיב (בראשית י״ט:ל״ג) ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו:

    וקדמתה ארבע דורותבישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוה ליה מנעמה העמונית:

    ת"ר ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץולא כל ע"ה פרט למשיח דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד:

    למה לי מעם הארץלמעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר:

    שיכולכלומר אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי אומר משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא פר ועל שגגת מעשה לחודיה יביא כשבה או שעירה כהדיוט:

    ת"ל מעם הארץ פרט למשיחדאינו מביא בשגגת מעשה לחודה כלל והיינו דקאמרן בפרק דלעיל (הוריות דף ז:) יצא משיח שאין חטאו בשגגה דהיינו בשגגת מעשה:

    אלא נשיא הא בשגגת מעשה הוא מייתיומאי קא ממעט דקאמר מעם הארץ פרט לנשיא:

    ס"ד אמינאהואיל וחטא כשהוא הדיוט נייתי כשבה או שעירה כהדיוט:

    קמ"למעם הארץ פרט לנשיא דאינו מביא כשבה או שעירה:

    אלא לרבנן דאזלי בתר חטאהומייתי ודאי כשבה או שעירה כדתנן חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות:

    מאי איכא למימרדממאי קא ממעט לנשיא דקתני פרט לנשיא:

    ס"ד אמינא נצטרףחצי זית בתרא לחצי זית קמא ולייתי כשבה או שעירה:

    קמ"למעם הארץ פרט לנשיא דכהאי גוונא לא מייתי כשבה או שעירה וכהאי גוונא נמי לא מייתי שעיר דהא לא מצטרפי כלל והוא הדין דמצי למימר סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי שעיר אלא משום דקרא קא מישתעי בכשבה או שעירה:

    כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ועברמנשיאותו והשלימו:

    אכל ספק חלב כשהוא הדיוטדקא סבור דשומן הוא:

    ונתמנה ונודע לו על ספקושנודע לו לאחר שנתמנה שספק חלב אכל:

    מהומי מייתי אשם תלוי או לא:

    מדאישתני לודאידקאמר ר' שמעון דקודם לכן היו שוגגים שלא ידעו אם אכלו כלל ובההיא ליכא אשם תלוי אם נודע להם משנתמנו פטורים לפי שנשתנה גופם דהשתא נתמנו ומדאישתנו לקרבן ודאי אישתנו נמי לקרבן ספק ופטור ואין מביאין אשם תלוי:

    או דלמא כי אישתני לודאיהיינו טעמא דר' שמעון דפטר משום דאישתני קרבן דידיה דכשהוא הדיוט מביא כשבה או שעירה והשתא כי נתמנה משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר:

    אבל הכאכי נודע לו על ספק דנודע לו משנתמנה דספק חלב אכל:

    דלא אישתני קרבן דידיהדעל ספק חטאת קבוע בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא מביא אשם תלוי מודה רבי שמעון דמייתי אשם תלוי תיקו:

    מעם הארץמביא קרבן ולא כל עם הארץ:

    פרט למומרשאין מקבלין מידו:

    אלא הכא באוכל נבילה לתאבוןדכי אין לו בשר דהיתרא אוכל חלב ונבלה ונתחלף לו לזה חלב בשומן ואכלו דסבור דשומן הוא קא מיפלגי ולכשנודע לו דחלב הוא רוצה להקריב קרבן ת"ק סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא ואין מקבלין מידו ור"ש בר יוסי סבר כיון דבמזיד אי משכח היתרא לא אכיל איסורא שב מידיעתו קרינא ביה ולא מומר הוא ומקבלין מידו:

    קתני אכל חלב שחוטה זה מומר והדר תני איזהו מומר מאי קאמר:

    להכעיסדאית ליה היתרא ואכיל איסורא:

    הרי זה צדוקיושחיטתו לעבודת כוכבים:

    אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסךהואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה וסתמו רע הוא:

    ר' יוסי בר רבי יהודה אומר אף הלובש כלאיםהרי זה מומר:

    מאי איכאבין ת"ק לרבי יוסי בר רבי יהודה כיון דאמר ת"ק אכל חלב הרי זה מומר מה לי אוכל חלב מה לי לובש כלאים אידי ואידי דאורייתא ואסור:

    ת"ק סבר כלאים דאורייתא דומיא דחלב הוי מומר דהיינו ארוג ביה חוט של צמר וחוט של פשתים יחד על פני כולו:

    ור' יוסי סבר אף הלובש נמי כלאים דרבנן הוי מומר דהיינו או שוע או טווי או נוז דהכי מפרשי רבנן שעטנז שוע טווי ונוז כדאמרינן במסכת נדה (דף סא:) ורבנן גזור בחד מנייהו שוע שמנפץ כאחת ועשה מהם לבד טווי שנטוה כאחת ותכף בו שתי תכיפות נוז שארוג אפי' חוט אחד של צמר בבגד פשתן או חוט אחד של פשתן בבגד צמר דכולהו אסור מדרבנן:

    חד אמרהאוכל חלב ונבילה לתאבון הרי זה מומר:

    להכעיסדאית ליה היתרא ואפי' הכי אכיל איסורא צדוקי הוא:

    אכל פרעוש או יתוש הרי זה מומרדהכא ודאי להכעיס קא עביד דלאו מידי דבר מיכל הוא וקתני הרי זה מומר ואינו צדוקי וקשיא למאן דאמר להכעיס צדוקי הוא:

    לעולם אימא לך להכעיס צדוקי הוא והכא היינו טעמא דהוי מומר ולא הוי צדוקי משום דקאמר בעינא למיטעם טעמא דאיסורא שתאב לטעום דבר אסור ולא להכעיס קא עביד:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    הוריות 11 עמוד א

    1הוא דלא, הא צעורי צערינהו. ואילו צעירה דקרייה ״בן עמי״, ״א"ל (דברים ב, יט) אל תצורם ואל תתגר בם״, כלל, אפילו צעורי לא.

    2א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה, זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות.

    ברייתא

    3תנו רבנן: (ויקרא ד, כז) ״מעם הארץ״ פרט למשיח. ״מעם הארץ״ פרט לנשיא,׃

    4והלא כבר יצאו משיח לידון בפר, נשיא לידון בשעיר! שיכול: משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר, על שגגת מעשה לחודיה מביא כשבה ושעירה? ת"ל ״מעם הארץ״ פרט למשיח. ״מעם הארץ״ פרט לנשיא.

    5תינח משיח, אלא נשיא בשגגת מעשה הוא דמייתי!

    6אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? כגון שאכל כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ואח"כ נודע לו. סלקא דעתך אמינא נייתי כשבה או שעירה, קמ"ל הניחא לר"ש דאזל בתר ידיעה, אלא לרבנן דאזלו בתר חטאה, מאי איכא למימר?

    7אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה והשלימו, ואח"כ נודע לו. סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי כשבה או שעירה, קמ"ל׃

    8בעא מיניה רבא מרב נחמן: נשיאות מהו שתפסיק, היכי דמי? כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ועבר, והשלימו התם הוא דלא מצטרף, דאכליה פלגא כשהוא הדיוט ופלגא כשהוא נשיא, אבל הכא דאידי ואידי כשהוא הדיוט אכליה מצטרף, או דלמא לא שנא? מאי?

    9תפשוט ליה מהא דאמר עולא א"ר יוחנן: אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר בו, הואיל ונדחה ידחה. הכי השתא? מומר לאו בר אתויי קרבן הוא, האי בר אתויי קרבן הוא.

    10בעא מיניה רבי זירא מרב ששת: אכל ספק חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ונודע לו על ספקו, מהו? אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה לא תבעי לך, דמייתי אשם תלוי, אלא כי תבעי לך אליבא דרבי שמעון.

    11מדאשתני לודאי, אשתני לספק, או דלמא כי אשתני לודאי, דאשתני קרבן דידיה אבל הכא דלא אשתני קרבן דידיה, אימא לייתי אשם תלוי? תיקו.

    ברייתא

    12ת"ר ״מעם הארץ״ פרט למומר׃

    13ר"ש בר יוסי אומר משום ר"ש (ויקרא ד, כב) ״אשר לא תעשינה בשגגה ואשם״, השב בידיעתו מביא קרבן על שגגתו, לא שב בידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו.

    14מאי בינייהו? א"ר המנונא: מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו. מ"ס כיון דמומר לאכול חלב לדם נמי מומר הוי, ומ"ס לדם מיהא שב בידיעתו הוא.

    15והא רבא אמר: דכולי עלמא מומר לאכול חלב לא הוי מומר לדם! אלא, הכא באוכל נבלה לתאבון ונתחלף לו בשומן ואכלו קמיפלגי, מר סבר: כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא, ומ"ס כיון דאילו אשכח דהיתרא לא אכל דאיסורא לאו מומר הוא.

    ברייתא

    16תנו רבנן: אכל חלב זהו מומר ואיזהו מומר אכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך. רבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים. אמר מר: אכל חלב זהו מומר ואיזהו מומר אוכל נבילות כו'. מאי קאמר?

    17אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, ה"ק אכל חלב לתאבון הרי זה מומר להכעיס הרי זה צדוקי ואיזהו מומר דבסתמו צדוקי הוי אומר: אוכל נבילה וטריפה, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים.

    18מאי בינייהו? איכא בינייהו כלאים דרבנן. מר סבר: מדאורייתא הוי מומר דרבנן לא הוי מומר ומר סבר: כלאים כיון דמפרסם אסוריה, אפי' בדרבנן הוי מומר׃

    19פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: לתאבון מומר להכעיס צדוקי וחד אמר: להכעיס נמי מומר אלא איזהו צדוקי כל העובד עבודת כוכבים מיתיבי: אכל פרעוש אחד או יתוש אחד ה"ז מומר והא הכא דלהכעיס הוא, וקא קרי ליה מומר התם דאמר: אטעום טעם דאיסורא.

    20ואיזהו נשיא? זה מלך כו'. תנו רבנן: ״נשיא״ יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? ת"ל (ויקרא ד, כב) ״מכל מצות ה' אלהיו״, ולהלן: הוא אומר (דברים יז, יט) ״למען ילמד ליראה את ה' אלהיו״.

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה

    לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    כבר ביארנו בכהן משיח שעל העלם דבר ושגגת מעשה מביא פר ובשגגת מעשה לבד פטור מכלום אבל הנשיא בשגגת עצמו מביא שעיר כמו שהתבאר וכן ביארנו שאם חטא עד שלא נתמנה מביא קרבן הדיוט:

    אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי זית אחר שנתמנה נשיא ושתיהן בהעלם אחד אינו מצטרף ופטור מכלום וכן אם אכל חצי זית כשהוא נשיא ועבר נשיאותו ואכל חצי זית אחר כל שחציו בהדיוטות וחציו בנשיאות אינו מצטרף אבל אם אכל חצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה נשיא והעבירוהו ואחר שעבר אכל חצי זית אחר הואיל ושניהם בהדיוטות אכל ובהעלם אחד יראה שמצטרף ואין הנשיאות מפסקת ביניהם לעכבן שלא להצטרף וגדולי המחברים דנין אותה בספק ואין לשון הגמרא מוכיח כן ובכהן משיח אין מצטרף שהרי אחר שנתמנה אין לו בשגגת מעשה שום חיוב אא"כ בהעלם הוראה מה שאין כן קודם שנתמנה:

    מי ששגג בדבר ששגגתו מביאתו לידי קרבן כגון שאכל חלב בשוגג והפריש חטאתו ונשתמד קודם הקרבה וחזר בתשובה אע"פ שנדחה בנתים חוזר ומקריבו שאין בעלי חיים נדחים וכל שכן בנשתטה בינתים וחזר ונשתפה ומכאן יראה לי מה שכתבנו שאין הנשיאות מפסקת שאף זה שנדחה בנתים מכל עניני קרבן חזר ונראה:

    מאחר שבארנו שהמשיח שחטא קודם שנתמנה ונתמנה מביא קרבן הדיוט אף אם אכל ספק חלב כשהוא הדיוט אפילו לא נודע לו אלא לאחר שנתמנה הרי זה מביא אשם תלוי ואינך צריך בזו לומר שכן בנשיא:

    כבר ביארנו שהגוים מקבלין מהם קצת קרבנות והוא עולת נדבה אבל לא עולת חובה כגון של יולדת ולא שלמים ולא מנחות וחטאות ואשמות ואם נדר שלמים מקריבין אותם עולות ואם נדר שלמים ונתנם לישראל ועל מנת שיתכפר בו ישראל מקריבין אותם בשלמים כשלמי אותו ישראל ואותו ישראל אוכלן כמו שיתבאר במקומו וכן ביארנו שהמשומד לע"ז או לחלל שבתות בפרהסיא אין מקבלין מהם שום קרבן אבל משומד לעברה אחת אם שגג באותה עברה שהוא משומד בה אין מקבלין ממנו קרבן עליה שאינו שב מידיעתו אבל אם שגג בעברה אחרת מקבלין ממנו הואיל ובעברה זו מיהא שב מידיעתו הוא מעתה משומד לאכול חלב מביא קרבן על שגגת הדם וכן כל כיוצא בזה:

    זה שאמרנו במשמד לעברה אחת שאין מקבלין ממנו קרבן על שגגת אותה עברה לא סוף דבר כשהוא משומד בה להכעיס אלא אף לתאבון מעתה משומד לאכול חלב אפילו לתאבון ונתחלף לו עכשו חלב בשומן ואכלו בחזקת שומן אעפ"י שידענו בו שאלו היה לו שומן לא היה מניח את השומן ואוכל את החלב אין מקבלין ממנו קרבן כלל:

    כל שהוא ישראל ואוכל אסורין לתאבון בין חייבי כריתות כגון חלב ודם בין חייבי לאוין כגון נבלות וטרפות שקצים ורמשים ויין נסך בין דברים הראויים לאכילה כגון אלו שהזכרנו בין שאין ראויים לאכילה כגון יתושים ופרעושים ודומיהם הואיל ומ"מ אינו אוכלן אלא על צד תאבון כדי לטעום טעם איסורין וכמו שאמרו בתלמוד המערב אין היצר תאב אלא לדבר האסור לו הרי זה משומד מ"מ אלא שאין דינו חמור כמשומד להכעיס ולענין חזרת אבדה ורבית הוא כישראל גמור ובתוספות כתבו שאף משתדלין בהצלתו כשאר ישראל אלא שיש חולקין לומר בו שאין מעלין ולא מורידין ויראה כדעת ראשון ר"ל שמעלין וגדולי הדורות הביאוה כן ממה שאמרו בגיטין פרק השולח מ"ו ב' ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי ואמר ליה לרבא פרקן אמרו ליה לרבא אוכל נבלות הוא אמר להו דלמא לתאבון אמרו ליה חזי דשביק התרא ואכל איסורא אמר ליה זיל לא שבקי ליה דאפרוקינך אלמא שאלו היה אוכל לתאבון היו חייבים בפדיונו ואף במסכת ע"ז כ"ו א' יראה כן ששנו שם הגויים ר"ל שאינן גדורים בדרכי הדתות כמו שביארנו שם ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין ואלו היה משומד לתאבון בדין זה היה מזכירו עמהם ושמא תאמר ומה אתה מזקיק עצמך לכל זה ואם על השבת ממונו אתה חייב על השבת גופו לא כל שכן מסור יוכיח שמותר להרגו ואסור לאבד ממונו ואם מפני שנקרא אחיך וכמו שאמרנו לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד הרי אף ישראל גמור הוצרכנו להשבת גופו מצד אחר וכמו שאמרו אין לי אלא אבדת ממונו אבדת גופו מנין תלמוד לומר והשבותו לו:

    כל שהוא ישראל והוא משומד לאכול איסורין להכעיס עד שמניח את ההיתר ואוכל את האיסור או שמשומד לעברה אחרת להכעיס יראה שהוא משומד ולא מין שהרי נחלקו בה רב אחא ורבינא חד אמר משומד הוי וחד אמר מין הוי והלכה כדברי המיקל ומעתה לענין ספר תורה שכתבה הוא יגנז ואין אומרים ישרף כספר תורה שכתבה מין וכן אין שחיטתו אסורה בהנאה כשחיטת המין אבל לענין הורדה לבור חכמי הצרפתים כתבו שמאחר שמשומד הוא ולא מין אין מורידין ולא יראה כן אלא שאע"פ שמשומד הוא ולא מין גורמין לו כל היזק אחר שהוא להכעיס וגדולי הדורות כתבוה כן ממה שאמרו במסכת ע"ז שם תני ר' אבהו קמי דר' יוחנן הגוים ורועי בהמה דקה בארץ ישראל לא מעלין ולא מורידין אבל המינין והמסורות והמשומדים מורידין ולא מעלין אמר לו אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד ואת אמרת מורידין סמי מכאן משומד והקשו שם ולישני ליה כאן לתיאבון כאן להכעיס כלומר שזה שהוא שונה לכל אבדת אחיך ודאי בלתאבון הוא וזה שאמר הוא מורידין בלהכעיס ותירץ קסבר אוכל נבלות להכעיס מין הוא והרי הוא בכלל המינין אלמא שאם היה דעתו שהוא משומד היה מניחו לשנות כן שאע"פ שהוא משומד מ"מ הוא בכלל מורידין אחר שהוא להכעיס ומעתה מותר ליטול רבית ממנו ואין חייבין בהחזרת אבדתו:

    המינין והאפיקורסים מותר להזיקם בידים והמסורות גופם מותר וממונם אסור והמשומד לע"ז בכלל המינים הוא ודברים אלו כלם כשעדיין שם ישראל עליהם שכל ששם ישראל עליו והוא מתפקר ומחלל את הדת ענשו חמור עד הרבה מפני שנעשה מין וכמי שאין לו דת הא כל מי שיצא מן הכלל לגמרי ונעשה לו בן דת אחרת הרי הוא אצלינו כבני אותה הדת שהוא נכנס בה לכל דבר חוץ מגיטין וקדושין וזיקתם כמו שיתבאר במקומו וכן הורו רבותי:

    כבר ביארנו שהמשומד להכעיס אין בו חילוק בין אכילת נבלות לשאר עברות וכל שהוא להכעיס במצוה מדברי סופרים יראה מכאן שאינו בכלל משומד להכעיס ומ"מ בכלאים דרבנן הואיל ועבירה זו מפורסמת ונעשית לעיני השמש דינו בה כמשומד להכעיס בדבר שהוא מן התורה וכן כל כיוצא בזה וכבר ביארנו ענין כלאים דאוריתא וכלאים דרבנן במסכת יום טוב סוף פרק ראשון:

    המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והשלישי והוא שאמר איזהו נשיא ר"ל שהוא משתנה בקרבן שלו מדין הדיוט זה המלך שנאמר מכל מצות י"י אלהיו נשיא שאין עליו אלא י"י אלהיו ר"ל שאין לשום אדם שולטנות עליו ואין במלכות למעלה הימנו אבל נשיא שבט כגון נחשון בן עמינדב וכיוצא בזה אינו קרוי נשיא לענין זה הא כל שהוא מלך נקרא נשיא לענין זה ואין בו חלוק בין שהוא מבית דוד בין שיהיה משאר שבטי ישראל וכן יתבאר בגמ' שאם היו הרבה מלכים בישראל הואיל ואין האחד כפוף לחברו כלם מביאין שעיר וכן יראה שאפילו היה כפוף תחת האמות לא נפקע קרבנו שהרי הזכירו בגמ' שרבינו הקדוש שהיה נשיא בארץ ישראל שאל כגון אנא אלו הייתי בזמן שבית המקדש קיים מה אני בשעיר והשיבוהו הרי צרתך בבבל ר"ל על ראש גולה שבבבל וכן השיבוהו מצד אחר התם שבט והכא מחוקק ר"ל חכם שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גלויות שבבבל שרודין ישראל במקל ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים ורבינו הקדוש היה מהם ולא השיבוהו שהיה כפוף תחת האמות ויראה שאין לו דין נשיא אלא בעוד שהוא מחזיק במלכותו והוא שאמרו בתלמוד המערב כל אותם ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בשעירה היה מתכפר לו כהדיוט:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת הוריות דף י״א עמוד א׳

    מסכת הוריות דף י״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־585 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    בן עמי בלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה:

    אמר אל תצורם ואל תתגר בם ומדלא כתיבא בהו מלחמה ש"מ דאפילו צערא לא ליעבד להם ולא עוד אפילו בכירה דקריתיה אב הכתוב פירסמה דכתיב (בראשית י״ט:ל״ג) ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו:

    וקדמתה ארבע דורות בישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוה ליה מנעמה העמונית:

    ת"ר ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ ולא כל ע"ה פרט למשיח דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד:

    למה לי מעם הארץ למעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר:

    שיכול כלומר אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי אומר משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא פר ועל שגגת מעשה לחודיה יביא כשבה או שעירה כהדיוט:

    ת"ל מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא בשגגת מעשה לחודה כלל והיינו דקאמרן בפרק דלעיל (הוריות דף ז:) יצא משיח שאין חטאו בשגגה דהיינו בשגגת מעשה:

    אלא נשיא הא בשגגת מעשה הוא מייתי ומאי קא ממעט דקאמר מעם הארץ פרט לנשיא:

    ועוד 29 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Horayot 11a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    כבר ביארנו בכהן משיח שעל העלם דבר ושגגת מעשה מביא פר ובשגגת מעשה לבד פטור מכלום אבל הנשיא בשגגת עצמו מביא שעיר כמו שהתבאר וכן ביארנו שאם חטא עד שלא נתמנה מביא קרבן הדיוט:

    אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי זית אחר שנתמנה נשיא ושתיהן בהעלם אחד אינו מצטרף ופטור מכלום וכן אם אכל חצי זית כשהוא נשיא ועבר נשיאותו ואכל חצי זית אחר כל שחציו בהדיוטות וחציו בנשיאות אינו מצטרף אבל אם אכל חצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה נשיא והעבירוהו ואחר שעבר אכל חצי זית אחר הואיל ושניהם בהדיוטות אכל ובהעלם אחד יראה שמצטרף ואין הנשיאות מפסקת ביניהם לעכבן שלא להצטרף וגדולי המחברים דנין אותה בספק ואין לשון הגמרא מוכיח כן ובכהן משיח אין מצטרף שהרי אחר שנתמנה אין לו בשגגת מעשה שום חיוב אא"כ בהעלם הוראה מה שאין כן קודם שנתמנה:

    מי ששגג בדבר ששגגתו מביאתו לידי קרבן כגון שאכל חלב בשוגג והפריש חטאתו ונשתמד קודם הקרבה וחזר בתשובה אע"פ שנדחה בנתים חוזר ומקריבו שאין בעלי חיים נדחים וכל שכן בנשתטה בינתים וחזר ונשתפה ומכאן יראה לי מה שכתבנו שאין הנשיאות מפסקת שאף זה שנדחה בנתים מכל עניני קרבן חזר ונראה:

    מאחר שבארנו שהמשיח שחטא קודם שנתמנה ונתמנה מביא קרבן הדיוט אף אם אכל ספק חלב כשהוא הדיוט אפילו לא נודע לו אלא לאחר שנתמנה הרי זה מביא אשם תלוי ואינך צריך בזו לומר שכן בנשיא:

    כבר ביארנו שהגוים מקבלין מהם קצת קרבנות והוא עולת נדבה אבל לא עולת חובה כגון של יולדת ולא שלמים ולא מנחות וחטאות ואשמות ואם נדר שלמים מקריבין אותם עולות ואם נדר שלמים ונתנם לישראל ועל מנת שיתכפר בו ישראל מקריבין אותם בשלמים כשלמי אותו ישראל ואותו ישראל אוכלן כמו שיתבאר במקומו וכן ביארנו שהמשומד לע"ז או לחלל שבתות בפרהסיא אין מקבלין מהם שום קרבן אבל משומד לעברה אחת אם שגג באותה עברה שהוא משומד בה אין מקבלין ממנו קרבן עליה שאינו שב מידיעתו אבל אם שגג בעברה אחרת מקבלין ממנו הואיל ובעברה זו מיהא שב מידיעתו הוא מעתה משומד לאכול חלב מביא קרבן על שגגת הדם וכן כל כיוצא בזה:

    זה שאמרנו במשמד לעברה אחת שאין מקבלין ממנו קרבן על שגגת אותה עברה לא סוף דבר כשהוא משומד בה להכעיס אלא אף לתאבון מעתה משומד לאכול חלב אפילו לתאבון ונתחלף לו עכשו חלב בשומן ואכלו בחזקת שומן אעפ"י שידענו בו שאלו היה לו שומן לא היה מניח את השומן ואוכל את החלב אין מקבלין ממנו קרבן כלל:

    כל שהוא ישראל ואוכל אסורין לתאבון בין חייבי כריתות כגון חלב ודם בין חייבי לאוין כגון נבלות וטרפות שקצים ורמשים ויין נסך בין דברים הראויים לאכילה כגון אלו שהזכרנו בין שאין ראויים לאכילה כגון יתושים ופרעושים ודומיהם הואיל ומ"מ אינו אוכלן אלא על צד תאבון כדי לטעום טעם איסורין וכמו שאמרו בתלמוד המערב אין היצר תאב אלא לדבר האסור לו הרי זה משומד מ"מ אלא שאין דינו חמור כמשומד להכעיס ולענין חזרת אבדה ורבית הוא כישראל גמור ובתוספות כתבו שאף משתדלין בהצלתו כשאר ישראל אלא שיש חולקין לומר בו שאין מעלין ולא מורידין ויראה כדעת ראשון ר"ל שמעלין וגדולי הדורות הביאוה כן ממה שאמרו בגיטין פרק השולח מ"ו ב' ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי ואמר ליה לרבא פרקן אמרו ליה לרבא אוכל נבלות הוא אמר להו דלמא לתאבון אמרו ליה חזי דשביק התרא ואכל איסורא אמר ליה זיל לא שבקי ליה דאפרוקינך אלמא שאלו היה אוכל לתאבון היו חייבים בפדיונו ואף במסכת ע"ז כ"ו א' יראה כן ששנו שם הגויים ר"ל שאינן גדורים בדרכי הדתות כמו שביארנו שם ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין ואלו היה משומד לתאבון בדין זה היה מזכירו עמהם ושמא תאמר ומה אתה מזקיק עצמך לכל זה ואם על השבת ממונו אתה חייב על השבת גופו לא כל שכן מסור יוכיח שמותר להרגו ואסור לאבד ממונו ואם מפני שנקרא אחיך וכמו שאמרנו לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד הרי אף ישראל גמור הוצרכנו להשבת גופו מצד אחר וכמו שאמרו אין לי אלא אבדת ממונו אבדת גופו מנין תלמוד לומר והשבותו לו:

    כל שהוא ישראל והוא משומד לאכול איסורין להכעיס עד שמניח את ההיתר ואוכל את האיסור או שמשומד לעברה אחרת להכעיס יראה שהוא משומד ולא מין שהרי נחלקו בה רב אחא ורבינא חד אמר משומד הוי וחד אמר מין הוי והלכה כדברי המיקל ומעתה לענין ספר תורה שכתבה הוא יגנז ואין אומרים ישרף כספר תורה שכתבה מין וכן אין שחיטתו אסורה בהנאה כשחיטת המין אבל לענין הורדה לבור חכמי הצרפתים כתבו שמאחר שמשומד הוא ולא מין אין מורידין ולא יראה כן אלא שאע"פ שמשומד הוא ולא מין גורמין לו כל היזק אחר שהוא להכעיס וגדולי הדורות כתבוה כן ממה שאמרו במסכת ע"ז שם תני ר' אבהו קמי דר' יוחנן הגוים ורועי בהמה דקה בארץ ישראל לא מעלין ולא מורידין אבל המינין והמסורות והמשומדים מורידין ולא מעלין אמר לו אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד ואת אמרת מורידין סמי מכאן משומד והקשו שם ולישני ליה כאן לתיאבון כאן להכעיס כלומר שזה שהוא שונה לכל אבדת אחיך ודאי בלתאבון הוא וזה שאמר הוא מורידין בלהכעיס ותירץ קסבר אוכל נבלות להכעיס מין הוא והרי הוא בכלל המינין אלמא שאם היה דעתו שהוא משומד היה מניחו לשנות כן שאע"פ שהוא משומד מ"מ הוא בכלל מורידין אחר שהוא להכעיס ומעתה מותר ליטול רבית ממנו ואין חייבין בהחזרת אבדתו:

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Horayot 11a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תפשוט ליה כו' אכל חלב והפריש קרבן נתממר כו' ק"ק דהיאך ס"ד למיפשט מהא דאפילו באכל כזית חלב וגם הפריש קרבן ונתממר נדחה והכא פשיטא לן באכל כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ואפילו לא עבר שהוא חייב ולא נדחה מקרבן וא"כ ע"כ היינו טעמא כדמסיק דנתממר לאו בר אתויי קרבן כו' ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה ור"ש בר יוסי סבר כיון דבמזיד כו' כצ"ל:

    גמ' וחד אמר להכעיס נמי מומר אלא איזהו כו' קשה אליביה היאך מפרש לה להברייתא דלעיל אכל חלב זהו מומר ואיזהו כו' דמפרש לה ר"י לעיל דמומר להכעיס הוא מין ועיין בתוספות פרק אין מעמידין שכתבו שם ליישב זה:

    Chidushei Halachot on Horayot 11a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת הוריות, דף י״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־585 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״הוא דלא, הא צעורי צערינהו. ואילו צעירה…״

    2. קטע 224 מילים

      נפתחת ב״א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן…״

    3. קטע 313 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: (ויקרא ד, כז) ״מעם הארץ״…״

    4. קטע 435 מילים

      נפתחת ב״והלא כבר יצאו משיח לידון בפר, נשיא…״

    5. קטע 58 מילים

      נפתחת ב״תינח משיח, אלא נשיא בשגגת מעשה הוא…״

    6. קטע 639 מילים

      נפתחת ב״אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי…״

      חכמים: רב זביד, רבא.

    7. קטע 730 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא…״

      חכמים: רב זביד, רבא.

    8. קטע 844 מילים

      נפתחת ב״בעא מיניה רבא מרב נחמן: נשיאות מהו…״

      חכמים: רב נחמן, רבא.

    9. קטע 930 מילים

      נפתחת ב״תפשוט ליה מהא דאמר עולא א"ר יוחנן:…״

      חכמים: רבן והמיר, רבן הוא, עולא.

    10. קטע 1035 מילים

      נפתחת ב״בעא מיניה רבי זירא מרב ששת: אכל…״

      חכמים: רבי זירא, רב ששת, רבי שמעון.

    11. קטע 1123 מילים

      נפתחת ב״מדאשתני לודאי, אשתני לספק, או דלמא כי…״

      חכמים: רבן דידיה.

    12. קטע 125 מילים

      נפתחת ב״ת"ר ״מעם הארץ״ פרט למומר…״

    13. קטע 1328 מילים

      נפתחת ב״ר"ש בר יוסי אומר משום ר"ש (ויקרא…״

      חכמים: רבן על.

    14. קטע 1428 מילים

      נפתחת ב״מאי בינייהו? א"ר המנונא: מומר לאכול חלב…״

      חכמים: רבן על.

    15. קטע 1541 מילים

      נפתחת ב״והא רבא אמר: דכולי עלמא מומר לאכול…״

      חכמים: רבא.

    16. קטע 1635 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: אכל חלב זהו מומר ואיזהו…״

      חכמים: רבי יהודה.

    17. קטע 1740 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן,…״

      חכמים: רבי יוסי ברבי יהודה, רבה.

    18. קטע 1825 מילים

      נפתחת ב״מאי בינייהו? איכא בינייהו כלאים דרבנן. מר…״

    19. קטע 1945 מילים

      נפתחת ב״פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר:…״

      חכמים: רב אחא.

    20. קטע 2034 מילים

      נפתחת ב״ואיזהו נשיא? זה מלך כו'. תנו רבנן:…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: הוריות דף י״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026