בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת מכות דף י״ב עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מכות דף י״ב עמוד א׳

    מסכת מכות דף י״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־644 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    אליבא דרבי אליעזר כ"ע לא פליגי כלומר מאן דאמר מתה ודאי כרבי יהושע אמר ולא כרבי אליעזר דאליבא דרבי אליעזר ליכא למ"ד מתה כיון דלגבי עבודותיו אמר פסולות למפרע ודאי אין זה כהן:

    כי פליגי אליבא דרבי יהושע כלומר אין אנו צריכין לומר מ"ד בטלה כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע דאליבא דרבי יהושע איכא למימר דפליגי:

    פועל ידיו תרצה עבודותיו כשירות אבל לענין שאר דבריו אינו כהן:

    טעה יואב בדרשא דמעם מזבחי תקחנו ולא מעל מזבחי וכסבור דהיינו מעל מזבחי:

    מזבח בית עולמים דכתיב מזבחי המיוחד לי:

    ה"ג והוא תפס במזבח של במה שעשה דוד לפני הארון שהיה באהל אשר נטה לו דוד בעיר דוד כדכתיב וינס יואב אל אהל ה' ומצינו בדברי הימים שעשה דוד מזבח לפניו ואי אפשר לומר מזבח של שילה שהוא היה בימי דוד ושלמה. (היה בגבעון):

    שרו של רומי סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב (ישעיהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה:

    חמוץ בגדים מדמו של סמאל ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Makkot 12a · Sefaria

    תוספות

    אילן שהוא לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים תימה דבשילהי כיצד צולין (פסחים דף פה: ושם) אמרי' דגגות לא נתקדשו ואם כן. (הוו) מעשר שני אין אוכלין על האילן וי"ל דמיירי שענפיו מועטין שאין בהן ארבע' דלא חשיבי והוי כאילו עומדת באויר כנגד הקרקע עוד יש לומר דמיירי [אפי'] באילן שענפיו מרובין ואויר ירושלים כירושלים:

    Tosafot on Makkot 12a · Sefaria

    רבנו חננאל

    ואסיק' כי פליגי אליבא דרבי יהושע מאן דאמר מתה כרבי יהושע כלומר קרבנותיו כשרין (בחי עכשיו) [כחי ועכשיו] מת ומאן דאמר בטלה אמר לך עד כאן לא מכשר רבי יהושע התם אלא משום דכתיב ברך ה' הילו ופועל ידיו תרצה אפילו חולין שבו תרצה אבל הכא אפילו רבי יהושע מודה דבטלה כהונה:

    נגמר דינו בלא כהן גדול ואח"כ נתמנה כ"ג ומי שהרג כ"ג וכ"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו כל ישראל צריכין לו כיואב כו': א"ר יהודה אמר רב שתי טעיות טעה יואב כו': ירושלמי רבי יוחנן שלח לרבנן דתמן תרין מילין אתון אמרין בשם רב (ולי) [ולית] אינון כן אתון אמרין בשם רב לא התירו ביפת תואר אלא בעילה ראשונה ואני אומר לא ראשונה ולא אחרונה אלא אחר כל המעשים שנאמר ואחר כן תבא אליה ובעלתה ותוב אמריתו כי טעה יואב והחזיק בקרנות המזבח ואין הקרנות קולטות אלא גגו ולא גג שבשילה קולט אלא גג בית העולמים קולט ואני אומר לא הקרנות קולטות ולא הגג קולט לא של שילה ולא של בית העולמים ואינן קולטות אלא ערי מקלט בלבד. ואפשר יואב תחכמוני ראש השלישים היה טועה בדבר זה אלא לסנהדרין ברח אמר מוטב יהרג בבית [דין] שירשוהו בניו דתנן הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין הרוגי מלכות נכסיהן למלך מיד אמר שלמה וכי לממונו אני צריך להסיר דמי חנם אני צריך :

    כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת ואע"פ שאינו דר בתחומה אם יש שם מחילה אבל קולטת ואין רשות לגואל הדם להורגו בתחומה.

    הריגת הרוצח מצוה ביד גואל הדם וביד כל אדם רשות דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר גואל הדם רשות וכל אדם אין חייבין עליו משום דרב אמרו רוצח שיצא חוץ לתחום קודם שיגמר דינו לגלות ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו.

    ומתמהינן כמאן אמר רב לשמעתיה לא כר' יוסי הגלילי דאמר מצוה ולא כר' עקיבא דאמר רשות מ"מ לתרוייהו פטור. ואמרינן רב דאמר כר' אליעזר כו': ת"ר ואם יצא יצא הרוצח אין לי אלא במזיד כו' אמר אביי מסתברא כמאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם אלא במזיד נהרג בשוגג גולה שלא יהא סופו חמור מתחלתו תחלתו שבשוגג גולה יהיה אחריתו בשוגג נהרג אלא בשוגג גולה:

    תני חדא אב שהרג בנו נעשה גואל הדם ותניא אידך אין בנו נעשה גואל הדם. פרקינן אם עשו הרג תימן בן אליפז אליפז נעשה גואל הדם של בנו שלו והורג עשו אביו אבל אם הרג עשו רעואל בנו (של) [שלו אין] אליפז גואל דם אחיו מיד אביו:

    [מתני'] אילן שהוא עומד בתוך התחום וגופו נוטה חוץ לתחום כו' עד הכל הולך אחר הנוף. ורמינן עלה הא דתנן במעשר שני פ"ג אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ או עומד בחוץ ונוטה לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. ופרקינן שאני מעשר דבחומה תלה רחמנא שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום וגו' פי' אין נאכלין חוץ לחומת ירושלים בלא פדיון ואין נפדין לפנים מן החומה אלא נאכלין בתורת מעשר שני וכן מפורש בתלמוד ארץ ישראל במקומו לפיכך כל הפירות שהן חוץ לחומה חשובין כחוץ ומה שהן בפנים כלפנים אבל ערי מקלט ישיבה כתב בהו בנוף אפשר להיות ישיבה בעיקרו לא:

    ורמי מעשר אמעשר דרא תנן במעשרות סוף פ"ג [מ"י] בערי מקלט הכל הולך אחר הנוף ובירושלים הכל הולך אחר הנוף. ופריק רב כהנא לא קשיא הא דתני אחר הנוף לר"י והא דתני במקום שהוא נוטה לרבנן.

    Rabbeinu Chananel on Makkot 12a · Sefaria

    ריטב"א

    מאן דאמר מתה כר"י פי׳ שמכשירו למפרע וסובר דמכאן ולהבא בלחו׳ הוא פסל ומ"ד בטלה כר"א שפוסלו למפרע וא קי"ל דהלכתא פר"י ואע"פ כן לא אתפרש הכא במאי דאיפליגו תרווייהו אליבא דידיה הלכתא כמאן:

    טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרבותי פי׳ דאנן דרשינן מעם מזבחי תקחנו ולא מעל מזבחי וגגו הוי מעל מזבחי. וי"ל דיואב שפיר ידע מהאי דרשא מעל מזבחי בעינן אלא דהוא סבר דקרנו׳ מעל מזבחי קרינן בי׳ וכן פירש"י ז"ל ואפשר דידע שפיר דקרנותיו לאו מעל מזבחי נינהו אלא דאיהו לא דריש כדידן והכי הוי דרי׳ מעם מזבחי כלומר מסמוך לו תקחנו למות ולא ממזבחי ממש ואפילו מקרנותיו:

    והוא תפס מזבח שילה כך הגרסא בכל הספרים וקשיא דהא בימי דוד לא היה משכן בשילה כדאמרינן בעלמא אותו יום שמת עלי נתקיים ויטוש משכן שילה לכך גורס רש"י ז"ל והוא תפס מזבח במה כלומר במונ׳ במה שעשה דוד במה לפני הארון באהל אשר נטה בעיר דוד כדכתי׳ וינס יואב אל אוהל ה׳ ומצינו בספר דברי הימים שעשה המזבח לפניו ע"כ ויפה כיון ז"ל. ויש גורסין במזבח גבעון כי שם היה משכן בימי דוד ושלמה עד שנבנה בית עולמים. ויש לקיים גרסת כל הספרים ישיגים ושילה לאו דוקא אלא משום דשילה היא עיקר משכן יותר מכולם חוץ מבית עולמים וכולן נטפלין לו כדכתי׳ ויטוש משכן שילה לכן תפס כאן מזבח שילה כי גבעון תחת שילה קם:

    והוא גלה לבצרה פי׳ לא לבצרה דאדום דהא אין מקלט אלא בארץ ישראל אלא לבצרה שבא"י ומשום דאיכא אינשי דקרו לבצר בצרה הוא בר דבצרה ממש היינו בצר שהוא ערי מקלט:

    רוצח שאני דגלי ביה רחמנא פי׳ ומאן דקרו לה סבר דכיון דרוצח שהוא גר נקבר שם כ"ש האזרחי׳ שלשם:

    כאן לקלוט וכאן לדוד הא ודאי מפורש הוא בכל אחת מהם דמתני׳ מיירי בקליטה כדקתני בהדיא וברייתא בדידה מדקתני וישב בה ולא להשוותם אלא למשבקינהו כפשטייהו דתחומא הוי כעיר למקלט ולא הוי כעיר לדוד. ויש כיוצא בלשון הזה בתלמו׳ ונראין דברים דאפילו לדור דוקא בתחומה אבל בעיבורה דר דהא קי"ל דעיבורה של עיר כעיר לנדרים ולכל דבר כדאיתא במס׳ נדרים (דף נו ע"ב):

    מ"ט דר׳ יוסי הגלילי דאמר מצוה ואמרינן מי כתיב אם רצח ור"ע מי כתיב ורצח. מסתברא דבהא פליגי דהא ודאי בלשון מקרא איכא עשה וכיוצא בו שהוא מצוה והיינו רובא ואיכא מיעוטא דהוה לשון רשות וכדכתי׳ וגאל את מחבר אחיו וכיוצ׳ בו. ר׳ יוסי סבר דבתר רובא אזלינן ור"ע סבר דבכי הא שבא לקבוע מצוה בדמו של זה צריך מקרא מפורש. וא"ת לענין כל אדם במאי פליגי וי"ל דהא בהא תליא דלעולם נחתי כל אדם חדא דרגא מגואל הדם הילכ׳ למ"ד גואל הדם מצוה הוי שאר כל אדם רשות ולמ"ד גואל הדם רשות הוי שאר כל אדם באיסור לכתחלה אלא דבדעיב׳ אין חייבין עליו לפרם גירסא הנכונ׳ דגרסי׳ ושא׳ כל אדם אין חייבין עליו:

    א"ר זוטרא בר טוביא א"ר רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו. וכתב רבינו מאיר הלוי ז"ל דהא פליגא אדרב הונא דלעיל דאמר רוצח שגולה לעיר מקלטו והרגו גואל הדם בדרך פטור דהשתא היכא שהשיגו בדרך והרגו פטור היכא דיצא משום מבעיא דפטור ע"כ. וכן היה סובר מורי הרב הלוי ז"ל דההיא דרב הונא פליגא ואיהו דאמר כר׳ יוסי וכר"ע וכסתם מני׳ והלכתא כותיה וקשוא לי היכי לא מפרש לה תלמוד׳ וא לאו דמסתפינא מרבוותן ז"ל הוה אמינא דטעמא דפליגי נינהו ולא פליגי דדילמא בהא דהכא מודה רב הונא דגואל הדם נהרג עליו כיון שכבר קלטוהו מחיצות לרוצח ודעתו לחזור שם וה"ה שהיה אפשר לומר דאפילו לר"ע ולר׳ יוסי דאמרי הכא שאינו נהרג הוו אמרי התם נהרג דשאני הכא שפשע הרוקח בעצמו לצאת חוץ למקלטו מה שאין כן התם שהיה בורח למקלטו והיינו דהצריך התם דרב הונא ולא אוקימנא בתנאי דהכא כלל. כנ"ל:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Makkot 12a · Sefaria

    מאירי

    המזבח קולט את ההורג בשוגג מאחר שבמזיד נאמר מעם מזבחי תקחנו למדנו שהשוגג נקלט בו וגואל הדם שהרגו שם נהרג עליו ואין קולט אלא גגו ולא החזקה בקרנותיו וכן אינו קולט אלא מזבח בית עולמים אבל לא של במה וכן אינו קולט אלא כהן ועבודה בידו אבל לא את הזר או כהן שאינו עובד בשעה שגואל הדם בא עליו:

    גדולי המחברים כתבו שכל מי שקלטו מזבח אין מניחין אותו לשם אלא מוסרין לו שומרים ומגלין אותו לעיר מקלטו וכן כתבו שדברים אלו שאמרנו שאינו קולט אלא על הדרכים שהזכרנו דוקא במחויבי גלות אבל מי שנתירא מן המלך שלא יהרגנו בדיני מלכות או מבית דין שלא יהרגנו בהוראת שעה הרי זה נצול ואין לוקחין אותו משם אא"כ נתחייב מיתת ביה דין בעדים והתראה ונראין הדברים דוקא בגגו ובמזבח בית עולמים ושמא על זו אמרו שתי טעויות טעה יואב והם שאחז בקרנות ובמזבח במה שעשה דוד לפני הארון ואין הלכה כאביי שאמר עליו שטעה בכהן ועבודה בידו שהרי יואב מפחד המלכות היה ואף הזר נקלט בו וכבר כתבנו במסכת סנהדרין:

    בתלמוד המערב פי' ויחזק בקרנות המזבח שברח לסנהדרין כדי שימות בדיניהם ויירשוהו בניו ולא שימות בדין המלכות ויהיו נכסיו למלך:

    ערי מקלט כבר ביארנו שהיו של לויים כשימות אחד מהם אינו נקבר לתוכן ולא בתחומן שנאמר מגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם לחיים נתנו ולא לקבורה אלא נותנין להם בתי קברות חוץ לתחום ואע"פ שהרוצח נקבר שם אינה אלא קבורת עראי וכן שהמקרא גלה בו כך שנאמר שמה כמו שביארנו:

    אע"פ שביארנו שתחומה של עיר קולטת מ"מ אין הרוצח יכול לדור בתחום דרך דירה שנאמר וישב בה ולא בתחומה ולא סוף דבר בבית הבנוי שהרי אי אפשר לבנות בית לשם והוא ששלשת אלפים אמה נתנו ללויים חוץ לעיר וסביבה אלף למגרש שאין שם לא בית ולא שדה ואלפים לשדות וכרמים ואין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש אלא אפילו לדור בתחומה במחלות שתחת הקרקע אינו רשאי ואם עשה כן התיר עצמו ואין גואל הדם נהרג עליו על הדרך שביארנו:

    המשנה העשירית וענינה בביאור זה החלק גם כן רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם ר' יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם ר' עקיבא אומר הרשות ביד גואל הדם וכל אדם חייבים עליו אמר הר"ם הלכה כר' עקיבא כשיצא מעיר מקלטו במזיד אבל כשיצא בשוגג ההורג אותו יהרג:

    אמר המאירי רוצח שיצא חוץ לתחום של עיר מקלטו ר' יוסי אומר מצוה ביד גואל הדם להרגו ורשות ביד כל אדם ר' עקיבא אומר הרשות ביד גואל הדם ושאר כל אדם אסור אלא שאין נהרג עליו והלכה כר' עקיבא ולא סוף דבר כשיצא אלא אף מעקרו שהרי בסוגיא זו אמרו אב שהרג את בנו וכו' ואמרו עליה מאי לאו הא רבי הא ר' עקיבא וכו' ויש שואלין והלא במסכת סנהדרין שאם אין לו גואל הדם בית דין מעמידין לו גואל הדם אלמא מצוה ביד כל אדם והלא בתרויהו תירצו בה דההיא כשאין לו גואל הדם אבל זו שבכאן שיש גואל הדם אינה מצוה ביד אחרים אלא או רשות לר' יוסי או אסור לר' עקיבא אלא שאינו נהרג עליו ומתוך כל שאין גואל הדם מעמידין לו ודוקא כשיצא בזדון אבל אם יצא בשוגג אחד גואל הדם ואחד שאר בני אדם גולין על ידו ואם הרגו בתחום עיר מקלטו אף גואל הדם נהרג עליו וכן יתבאר בגמרא:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Makkot 12a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא של רומי לטעות דכתיב כו' ולא מגרש שדה לא מגרש עיר ולא עיר מגרש אמר כו' ותסברא בין למ"ד רשות ובין למ"ד מצוה מי שרי כו' ולא תכסה עליו אלא לא קשיא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אילן שהוא כו' עי"ל דמיירי אפילו באילן שענפיו מרובין ואויר כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דלא אמרו דגגו לא נתקדש אלא באויר עזרה דלא הוי כעזרה אבל הכא אויר בירושלים הוי כירושלים ובספרים הגיהו בתוספות לאין צורך ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Makkot 12a · Sefaria

    מהר"ם

    גמ' ורמי מעשר אמעשר דתניא וכו' כצ"ל:

    תוס' ד"ה אילן שהוא עומד וכו' ונוטה לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים כצ"ל:

    בא"ד תימה דבשלהי כיצד צולין אמרי' דגגות לא נתקדשו וא"כ מעשר שני אין אוכלין על האילן כצ"ל. ר"ל משום דעל דאילן דהוי כמו על גג הבית דאין בו קדושה ותירץ דאיירי דענפיו מועטין וכו' ר"ל ולא חשיב גג:

    בא"ד עוד י"ל דמיירי בענפיו מרובים וכו' צ"ע על כוונת התוס' דמתחלה מאי מקשו ולבסוף מה תירצו דאם ר"ל דבקושיא הוה ס"ל דעל האילן כשענפיו מרובין הוי כמו על הגג וכשם שלא נתקדשו הגגות ה"נ לא נתקדשו על האילן א"כ מאי תירץ לבסוף במ"ש ואויר ירושלים כירושלים ויש ליישב דבתירוצא בתרא קאמר דעל האילן אפי' שענפיו מרובין נקרא אויר ירושלים ואויר ירושלים נתקדש כירושלים עצמו ודוקא על הגגות שעל גבי הבתים לא נתקדש אבל האויר שעל גבי האילן נתקדש אפילו עד לרקיע וק"ל:

    Maharam on Makkot 12a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה טעה יואב וכו' ולא מעל מזבחי עי' יומא דף פג ע"א ברש"י ד"ה ולא מעל מזבחי וצ"ע:

    בד"ה ה"ג אלא וכו' ואינו מוזהר על כבודו עי' בדרשות הראנ"ח פרשת תולדות:

    Gilyon HaShas on Makkot 12a · Sefaria

    בן יהוידע

    טוֹעֶה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת אֶלָּא 'בֶּצֶר' וְהוּא גּוֹלֶה 'לְבָצְרָה' נראה הכונה שיתלבש באדם רע ממין שלו כאשר נתלבש בנחש והסית את חוה וכאשר נתלבש בהמן לפי דברי הזוהר הקדוש והולך לבצרה והנה אם היה גולה לבצר הגם דהיה טועה בשתים מכל מקום אפשר שתסתפק הארץ פן יהיה נקלט בה יען כי 'בֶּצֶר' עיר מקלט היא אך כשגלה לבצרה ודאי לא תוכל שאתו כי 'בָּצְרָה' מעיקרה אינה עיר מקלט. והנה 'בֶּצֶר' היא בת שלש אותיות אבל 'בָּצְרָה' היא בת ארבע אותיות. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ (משלי ל, כא) תַּחַת רצונו לומר מקום מלשון 'וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו' רצונו לומר במקומו וזה במקום שָׁלוֹשׁ זו 'בֶּצֶר' רָגְזָה אֶרֶץ פן יהיה נקלט בה כי היא עיקרה עיר מקלט אבל תַּחַת אַרְבַּע זו 'בָּצְרָה' שהיא בת ארבע אותיות לא תרגז הארץ כי שם ברור לה שֶׁלֹּא תוּכַל שְׂאֵתוֹ דהיא אינה עיר מקלט מעיקרא ומפרש הכתוב על מי אני אומר כן? ואמר תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ זה שרה של אדום שהוא עבד כי ימלוך ואשתו פלונית שִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב עוד כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע (ויקרא יא, מב) כלומר הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן זה נחש הקדמוני וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע זה פלוני שהוא שרה של אדום שהולך 'לְבָצְרָה' שהיא בת ארבע אותיות ואינו הולך 'לְבֶצֶר' וגם שמו [סמא־ל] הוא ארבע אותיות, עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם זה יצר הרע שדרכו להכשיל יותר בעונות שאדם דש בעקביו לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הם שאר כוחות טומאה לֹא תֹאכְלוּם רצונו לומר לא תדבקו בהם להנות מהם ומעצתם כִּי שֶׁקֶץ הֵם ואתם טהורים וקדושים!

    Ben Yehoyada on Makkot 12a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מכות, דף י״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־644 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 146 מילים

      נפתחת ב״אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי,…״

    2. קטע 223 מילים

      נפתחת ב״נִגְמַר דִּינוֹ וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר…״

    3. קטע 339 מילים

      נפתחת ב״טָעָה – שֶׁאֵינוֹ קוֹלֵט אֶלָּא גַּגּוֹ, וְהוּא…״

    4. קטע 445 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שָׁלֹשׁ טָעִיּוֹת עָתִיד שָׂרוֹ…״

    5. קטע 537 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: עָרֵי מִקְלָט לֹא נִתְּנוּ…״

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת וְכוּ׳. וּרְמִינְהוּ: ״וְיָשַׁב בָּהּ״…״

    7. קטע 723 מילים

      נפתחת ב״״לָדוּר״? תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּאֵין עוֹשִׂין שָׂדֶה מִגְרָשׁ…״

    8. קטע 840 מילים

      נפתחת ב״רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן:…״

    9. קטע 914 מילים

      נפתחת ב״מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? מִי כְּתִיב:…״

    10. קטע 1026 מילים

      נפתחת ב״אָמַר מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב:…״

    11. קטע 1133 מילים

      נפתחת ב״הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי…״

    12. קטע 1248 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי עֲקִיבָא, הַאי ״עַד עׇמְדוֹ…״

    13. קטע 1321 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ״ –…״

    14. קטע 1429 מילים

      נפתחת ב״וְהָתַנְיָא: וְהַהוֹרְגוֹ, בְּמֵזִיד – נֶהֱרָג, בְּשׁוֹגֵג –…״

    15. קטע 1531 מילים

      נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר דִּבְּרָה תּוֹרָה…״

    16. קטע 1626 מילים

      נפתחת ב״תָּנֵי חֲדָא: אָב שֶׁהָרַג – בְּנוֹ נַעֲשָׂה…״

    17. קטע 1739 מילים

      נפתחת ב״וְתִסְבְּרַאּ? בֵּין לְמַאן דְּאָמַר מִצְוָה בֵּין לְמַאן…״

    18. קטע 188 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא לָא קַשְׁיָא: הָא בִּבְנוֹ, וְהָא בְּבֶן…״

    19. קטע 1923 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, וְנוֹפוֹ…״

    20. קטע 2024 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ וּרְמִינְהִי: אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַפָּנִים…״

    21. קטע 2122 מילים

      נפתחת ב״מַעֲשֵׂר אַעָרֵי מִקְלָט קָא רָמֵית? מַעֲשֵׂר בְּחוֹמָה…״

    22. קטע 2226 מילים

      נפתחת ב״וּרְמִי מַעֲשֵׂר אַמַּעֲשֵׂר, דְּתַנְיָא: בִּירוּשָׁלַיִם – הַלֵּךְ…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רבי ישמעאל · דור שני לתנאים

      סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.

      מקור: מסכת מכות דף י״ב עמוד א׳ · קטע 17 — “…וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לַכֹּל אֵין הַבֵּן נַעֲשֶׂה…

    • רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות

      ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…

      מקור: מסכת מכות דף י״ב עמוד א׳ · קטע 8 — “…רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל…

    • רב כהנא [השני] · אמוראים · דור ראשון לאמוראים

      תלמיד מובהק של רב ולמד תורה גם משמואל.

      מקור: מסכת מכות דף י״ב עמוד א׳ · קטע 22 — “…אַחַר הַנּוֹף. אָמַר רַב כָּהֲנָא: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי…

    • אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים

      דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.

      מקור: מסכת מכות דף י״ב עמוד א׳ · קטע 3 — “…מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה. אַבָּיֵי אוֹמֵר: בְּהָא נָמֵי מִיטְעָא טְעָה:…

    לשון המקור

    אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מַאן דְּאָמַר מֵתָה – כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וּמַאן דְּאָמַר בָּטְלָה – עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָתָם דִּכְתִיב: ״בָּרֵךְ ה׳ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה״ – אֲפִילּוּ חֲלָלִין שֶׁבּוֹ, אֲבָל הָכָא, אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֶה.

    נִגְמַר דִּינוֹ וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁתֵּי טָעִיּוֹת טָעָה יוֹאָב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, דִּכְתִיב: ״וַיָּנׇס יוֹאָב אֶל אֹהֶל ה׳ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ״,

    טָעָה – שֶׁאֵינוֹ קוֹלֵט אֶלָּא גַּגּוֹ, וְהוּא תָּפַס בְּקַרְנוֹתָיו. טָעָה – שֶׁאֵינוֹ קוֹלֵט אֶלָּא מִזְבַּח בֵּית עוֹלָמִים, וְהוּא תָּפַס מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה. אַבָּיֵי אוֹמֵר: בְּהָא נָמֵי מִיטְעָא טְעָה: טָעָה – שֶׁאֵינוֹ קוֹלֵט אֶלָּא כֹּהֵן וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ, וְהוּא זָר הָיָה.

    אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שָׁלֹשׁ טָעִיּוֹת עָתִיד שָׂרוֹ שֶׁל רוֹמִי לִטְעוֹת, דִּכְתִיב: ״מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבׇּצְרָה״, טוֹעֶה – שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת אֶלָּא בֶּצֶר, וְהוּא גּוֹלֶה לְבׇצְרָה. טוֹעֶה – שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת אֶלָּא שׁוֹגֵג, וְהוּא מֵזִיד הָיָה. טוֹעֶה – שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת אֶלָּא אָדָם, וְהוּא מַלְאָךְ הוּא.

    אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: עָרֵי מִקְלָט לֹא נִתְּנוּ לִקְבוּרָה, דִּכְתִיב: ״וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם״ – לְחַיִּים נִתְּנוּ וְלֹא לִקְבוּרָה. מֵיתִיבִי, ״שָׁמָּה״ – שָׁם תְּהֵא דִּירָתוֹ, שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ, שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ! רוֹצֵחַ שָׁאנֵי, דְּגַלִּי בֵּיהּ רַחֲמָנָא.

    כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת וְכוּ׳. וּרְמִינְהוּ: ״וְיָשַׁב בָּהּ״ – בָּהּ וְלֹא בִּתְחוּמָהּ! אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, כָּאן – לִקְלוֹט, כָּאן – לָדוּר.

    ״לָדוּר״? תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּאֵין עוֹשִׂין שָׂדֶה מִגְרָשׁ וְלֹא מִגְרָשׁ שָׂדֶה, לֹא מִגְרָשׁ עִיר וְלֹא עִיר מִגְרָשׁ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִמְחִילּוֹת.

    רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ״ – מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, אֵין גּוֹאֵל הַדָּם – רְשׁוּת בְּיַד כׇּל אָדָם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וְכׇל אָדָם חַיָּיבִין עָלָיו.

    מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? מִי כְּתִיב: ״אִם רֹצֵחַ״? וְרַבִּי עֲקִיבָא: מִי כְּתִיב: ״יִרְצַח״?

    אָמַר מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: רוֹצֵחַ שֶׁיֵּצֵא חוּץ לַתְּחוּם, וּמְצָאוֹ גּוֹאֵל הַדָּם וַהֲרָגוֹ – נֶהֱרָג עָלָיו. כְּמַאן? לָא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, וְלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא!

    הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״עַד עׇמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ״, יָכוֹל מִיָּד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַד עׇמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט״.

    וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי עֲקִיבָא, הַאי ״עַד עׇמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט״ מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן לְסַנְהֶדְרִין שֶׁרָאוּ אֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּעֲמוֹד בְּבֵית דִּין אַחֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַד עׇמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט״ – עַד שֶׁיַּעֲמוֹד בְּבֵית דִּין אַחֵר.

    תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ״ – אֵין לִי אֶלָּא בְּמֵזִיד, בְּשׁוֹגֵג מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם יָצֹא יֵצֵא״ – מִכׇּל מָקוֹם.

    וְהָתַנְיָא: וְהַהוֹרְגוֹ, בְּמֵזִיד – נֶהֱרָג, בְּשׁוֹגֵג – גּוֹלֶה! לָא קַשְׁיָא, הָא כְּמַאן דְּאָמַר: אָמְרִינַן דִּבְּרָה תּוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, הָא כְּמַאן דְּאָמַר: לָא אָמְרִינַן דִּבְּרָה תּוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

    אָמַר אַבָּיֵי: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, שֶׁלֹּא יְהֵא סוֹפוֹ חָמוּר מִתְּחִלָּתוֹ: מָה תְּחִלָּתוֹ, בְּמֵזִיד – נֶהֱרָג, בְּשׁוֹגֵג – גּוֹלֶה, אַף סוֹפוֹ, בְּמֵזִיד – נֶהֱרָג, בְּשׁוֹגֵג – גּוֹלֶה.

    תָּנֵי חֲדָא: אָב שֶׁהָרַג – בְּנוֹ נַעֲשָׂה לוֹ גּוֹאֵל הַדָּם. וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵין בְּנוֹ נַעֲשָׂה לוֹ גּוֹאֵל הַדָּם. לֵימָא הָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְהָא רַבִּי עֲקִיבָא?

    וְתִסְבְּרַאּ? בֵּין לְמַאן דְּאָמַר מִצְוָה בֵּין לְמַאן דְּאָמַר רְשׁוּת, מִי שְׁרֵי? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לַכֹּל אֵין הַבֵּן נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְאָבִיו לְהַכּוֹתוֹ וּלְקִלְלָתוֹ, חוּץ מִמֵּסִית, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה ״לֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו״!

    אֶלָּא לָא קַשְׁיָא: הָא בִּבְנוֹ, וְהָא בְּבֶן בְּנוֹ.

    מַתְנִי׳ אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם, אוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.

    גְּמָ׳ וּרְמִינְהִי: אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַפָּנִים וְנוֹטֶה לַחוּץ, אוֹ עוֹמֵד בַּחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים, מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים – כְּלִפְנִים, מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ – כְּלַחוּץ!

    מַעֲשֵׂר אַעָרֵי מִקְלָט קָא רָמֵית? מַעֲשֵׂר בְּחוֹמָה תְּלָה רַחֲמָנָא, עָרֵי מִקְלָט בְּדִירָה תְּלָה רַחֲמָנָא – בְּנוֹפוֹ מִתְּדַר לֵיהּ, בְּעִיקָּרוֹ לָא מִתְּדַר לֵיהּ.

    וּרְמִי מַעֲשֵׂר אַמַּעֲשֵׂר, דְּתַנְיָא: בִּירוּשָׁלַיִם – הַלֵּךְ אַחַר הַנּוֹף, בְּעָרֵי מִקְלָט – הַלֵּךְ אַחַר הַנּוֹף. אָמַר רַב כָּהֲנָא: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי יְהוּדָה וְהָא רַבָּנַן, דְּתַנְיָא,