מסכת הוריות דף ה׳ עמוד ב׳פרק 1 הורו בית דין

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי מֵאִיר, דְּהוֹרָאָה תְּלוּיָה בְּבֵית דִּין וּמַעֲשֶׂה תָּלוּי בַּקָּהָל, מְנָא לְהוּ? אָמַר אַבָּיֵי, דְּאָמַר קְרָא: ״וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה״. רָבָא אָמַר: ״מִלְּכׇל הָעָם בִּשְׁגָגָה״.

וּצְרִיכָא, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה״, הֲוָה אָמֵינָא: אֲפִילּוּ מִיעוּטָא, לְהָכִי כְּתִיב ״לְכׇל הָעָם בִּשְׁגָגָה״. וְאִי כְּתַב ״לְכׇל הָעָם בִּשְׁגָגָה״, הֲוָה אָמֵינָא: עַד דְּעָבְדִי בֵּית דִּין בַּהֲדֵי רוּבָּא, לְהָכִי כְּתִיב ״וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה״.

וְהָא כִּי כְּתִיבִי הָנֵי קְרָאֵי בַּעֲבוֹדָה זָרָה הוּא דִּכְתִיבִי. יָלְפִינַן ״מֵעֵינֵי״ ״מֵעֵינֵי״.

הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁל אֶחָד וְכוּ׳. אִיבַּעְיָא לְהוּ: שֵׁבֶט אֶחָד לְרַבִּי יְהוּדָה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, מִי מַיְיתוּ שְׁאָר שְׁבָטִים אוֹ לָא? מִי אָמְרִינַן: שִׁבְעָה שְׁבָטִים הוּא דְּמַיְיתוּ שְׁאָר שְׁבָטִים בַּהֲדַיְיהוּ, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא רוּבָּא, אֲבָל חַד שֵׁבֶט, דְּלֵיכָּא רוּבָּא – לָא, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא!

תָּא שְׁמַע: מָה הֵן מְבִיאִין? פַּר אֶחָד, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵי פָרִים. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא שֶׁחָטְאוּ שִׁבְעָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן תְּמָנְיָא בָּעֵי! אֶלָּא דְּחָטָא שֵׁבֶט אֶחָד. בְּמַאי? אִי בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּינוֹ, רַבִּי שִׁמְעוֹן לֵית לֵיהּ! אֶלָּא לָאו בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל.

וְתַנָּא קַמָּא מַנִּי? אִי נֵימָא רַבִּי מֵאִיר, הָא רוּבָּא בָּעֵי! אֶלָּא לָאו רַבִּי יְהוּדָה, וּכְגוֹן שֶׁחָטָא שֵׁבֶט אֶחָד.

אָמְרִי, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁחָטְאוּ שִׁשָּׁה שְׁבָטִים וְהֵן רוּבָּן שֶׁל קָהָל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: חָטְאוּ שִׁשָּׁה וְהֵן רוּבּוֹ שֶׁל קָהָל, אוֹ שִׁבְעָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רוּבּוֹ שֶׁל קָהָל – מְבִיאִין פַּר.

תָּא שְׁמַע, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֵׁבֶט שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּינוֹ – אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט חַיָּיב, וּשְׁאָר כׇּל הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִין. וּבְהוֹרָאַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל – אֲפִילּוּ שְׁאָר שְׁבָטִים חַיָּיבִים. שְׁמַע מִינַּהּ.

אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי: וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט עַל פִּיהֶם – אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט חַיָּיב וּשְׁאָר כׇּל הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִין. לְמָה לִי לְמִיתְנָא וּשְׁאָר שְׁבָטִים פְּטוּרִים? הָא תְּנָא אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט חַיָּיב, וְכֵיוָן דִּתְנָא אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט חַיָּיב, מִמֵּילָא יָדַעְנָא שְׁאָר שְׁבָטִים פְּטוּרִין! אֶלָּא הָא קָמַשְׁמַע לָן, בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּינוֹ הוּא דִּשְׁאָר שְׁבָטִים פְּטוּרִים, אֲבָל בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל – אֲפִילּוּ שְׁאָר שְׁבָטִים חַיָּיבִין. שְׁמַע מִינַּהּ.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: שֵׁבֶט אֶחָד שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן מִי מַיְיתֵי אוֹ לָא?

תָּא שְׁמַע: מָה הֵן מְבִיאִין? פַּר אֶחָד, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵי פָרִים. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא שֶׁחָטְאוּ שִׁבְעָה – שְׁנֵי פָרִים? שְׁמֹנָה פָּרִים בָּעֵי! אֶלָּא דְּחָטָא שֵׁבֶט אֶחָד, וּבְמַאי? אִילֵימָא בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּינוֹ, רַבִּי שִׁמְעוֹן לֵית לֵיהּ! אֶלָּא בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל.

וְתִסְבְּרָא: תַּנָּא קַמָּא מַנִּי? אִי רַבִּי מֵאִיר – הָא רוּבָּא בָּעֵי, אִי רַבִּי יְהוּדָה – שְׁאָר שְׁבָטִים נָמֵי מַיְיתוּ! אֶלָּא הָא מַנִּי – רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא, וְכִדְתַנְיָא.

תָּא שְׁמַע, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לְעוֹלָם אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הוֹרָאַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. מַאן חֲכָמִים? אִילֵימָא רַבִּי מֵאִיר, רוּבָּא בָּעֵי! אֶלָּא לָאו, רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא! שְׁמַע מִינַּהּ.

וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, שֵׁבֶט אֶחָד דְּאִקְּרִי קָהָל מְנָא לְהוּ? אָמְרִי, דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַים (נָכַח חֲצַר בֵּית ה׳) [בְּבֵית ה׳ לִפְנֵי הֶחָצֵר] הַחֲדָשָׁה״. מַאי ״חֲדָשָׁה״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שֶׁחִידְּשׁוּ דְּבָרִים וְאָמְרוּ: טְבוּל יוֹם, אַל יִכָּנֵס בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה.

מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִמַּאי? דִּלְמָא שָׁאנֵי יְרוּשָׁלַיִם, דַּהֲוָה נָמֵי בִּנְיָמִין! אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְגוֹ׳״ מַאן אִתְיְלִיד לֵיהּ הָהִיא שַׁעְתָּא? בִּנְיָמִין, שְׁמַע מִינַּהּ הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: מִתְיְלִיד לָךְ הַשְׁתָּא קָהָל אַחֲרִינָא.

אֲמַר לֵיהּ רַב שַׁבָּא לְרַב כָּהֲנָא, דִּלְמָא הָכִי קָאָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא: לְכִי מִתְיְלִיד לָךְ בִּנְיָמִין, הוּא דְּהָווּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים דְּמִתְקַרְיַית קָהָל! אֲמַר לֵיהּ: אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים אִיקְּרוּ קָהָל, אַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים לֹא אִיקְּרוּ קָהָל?

תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת״? אִם לְלַמֵּד שֶׁהֵם שְׁנַיִם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַה׳״! [אֶלָּא] יָכוֹל [תְּהֵא] נֶאֱכֶלֶת חַטָּאת לַלְוִיִּם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּפַר שֵׁנִי״ – שֵׁנִי לָעוֹלָה, מָה עוֹלָה לָא נֶאֱכֶלֶת,