שופתא — ביתד של מרא דעץ הוא גייץ:
המניח כליו — מלבושיו:
פת פחמין — פת האפוי בגחלים:
האוכל פת ופחמין עצמן כחדא חשיב להו:
של שיורי העיסה — שנשתיירה מלישה:
משכח למוד של ע' שנה — שסדור בפיו כל ע' שנה:
משיב — מחזיר את הלמוד שנשתכח הימנו כבר ע' שנה:
וסימנך — לגרסא שלא תטעה שאם לא תדע אם אחד אומר אחד ולא שתים ואחד אומר שתים ולא שלש או שמא אחד אומר שתים ולא שלש ואחד אומר שלש ולא ארבע יהא סימן קמיצה כלומר כפוף הקמיצה ונשתיירו מאותן אצבעות של יד העומדין לבד שתי אצבעות זקופין כסדרן מכאן דהיינו אצבע ואמה מכאן וזרת מכאן דהיינו שתי אצבעות מכאן ואצבע אחד מכאן ובכך תהא זכור שאחד אומר אחת ולא שתים ואחד אומר שתים ולא שלש גודל לא קא חשיב הכא עם שאר אצבעות משום דלא קאי בסדר אצבעות:
קשים ללמוד — שהעושה אותן יהא קשה לשמוע:
העובר תחת אפסר גמל כ"ש תחת גמל עצמו כחדא חשיב להו:
העובר תחת ריח של נבילה — כלומר ההולך ומריח ריח נבילה דכל ההולך ומריח הוי עובר תחת אותו ריח שהריח הולך ועולה:
זוהמא ליסטרון — אותו כף שבוחשין את הקדרה קרי להו הכי על שם שמעבירין הזוהמא לצדדין [על שני צדיו תרגום על תרין סטרוהי]:
כל העם עומדין — כל השורות כולן אפילו הן מאה:
ועושין לו שתי שורות בלבד:
עושין אותן — לבני חכמים שממונים אביהם פרנס על הצבור:
סניפין — שמושיבין אותן בצד הזקנים מפני כבוד אביהם דהויין סניפין לזקנים כסניף זה שמצניפין לקורה גדולה סני"ף בלע"ז:
אלא לקטנים — דאנוס הוא אבל יצא לגדולים אינו נכנס ויושב במקומו דפושע הוא משום דהוה ליה למיבדק נפשיה:
כדי שלא יתרחק — דהיוצא לפנות ביום צריך שיתרחק מן הדרך כדי שלא יהו אחרים רואים אותו כדאמרינן במסכת ברכות:
אמר רבא ובחיי אביהם — הא דעושים סניפין מפני כבוד אביהם:
נשנית משנה — הא דתניא לעיל כשהנשיא נכנס וכו':
נתקין מילתא כי לדידן — כלומר נעבד ליה כי היכי דעבד הוא לדידן ואית דגרסי נתקין מילתא כי ליתנן כלומר נתקין מילתא דלהוי לזכרון לעולם לדורות אפילו כי אינן בעולם ואית דאמרי נתקין מילתא כי ליתני לומר לו שילמדנו דבר שאינו יודע ללמוד ויתבייש:
גלי עוקצים — ידרוש לן מסכת עוקצין:
דלית ליה — שאין סדור לו:
פשט — פירש:
גרס ותנא — גרס ושנה:
אמר — רבן שמעון בן גמליאל מאי דקמא דלמא חס ושלום כו':
בתר דאוקים — בתר שסיים:
ושדו ליה — לפיתקא בי מדרשא:
שאלות דהוה מיפריק מתרץ ומה שלא היה מתרץ כתבו אינהו הפירוקין ושדו בי מדרשא:
[תורה מבחוץ כו' — או הם יכנסו לבהמ"ד או אנו נצא אליהם ונשב עמהם]:
נהי דאהני לך קמרא דאבוך — כלומר דאהני לך חשיבותא דאביך דהוית אב ב"ד אבל למהוי נשיא מי אהני לך דקא בעית למהוי נשיא:
קמרא — אבנט מוזהב כדאמרי' במסכת שבת בפ' במה אשה (שבת דף נט:):
מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה אחרים אומרים אילו (לא) היה תמורה לא היה קרב - דתנן במס' בכורות בפ' בתרא (דף ס.) קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר והאחד עשר קרב שלמים ועושהו תמורה דברי ר"מ אמר לו רבי יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה והא קיימא לן דאין תמורה עושה תמורה כדתנן במסכת תמורה בפ' קמא (דף ה:) אך בכור שור קדש הן וכו' הן קריבין ואין תמורתן קריבין ומעשר יליף עברה עברה מבכור כתיב הכא כל אשר יעבור תחת השבט וכתיב התם בבכור והעברת כל פטר רחם וגו':
