מסכת חגיגה דף ו׳ עמוד ב׳פרק 1 הכל חייבין

וּפְרָטוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי, וְנִשְׁנוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְנִשְׁתַּלְּשׁוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר — עוֹלַת תָּמִיד הֲוַאי,

מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמֵעִיקָּרָא לָא בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ, וּלְבַסּוֹף בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ?!

רַבִּי אֶלְעָזָר — דְּתַנְיָא: ״עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי״, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מַעֲשֶׂיהָ נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי, וְהִיא עַצְמָהּ לֹא קָרְבָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: קָרְבָה, וְשׁוּב לֹא פָּסְקָה. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל״ —

שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, הֵן הִקְרִיבוּ אוֹתָהּ.

בֵּית הִלֵּל — הָא דַּאֲמַרַן. רַבִּי עֲקִיבָא — הָא נָמֵי דַּאֲמַרַן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי — דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם לָרֶגֶל: רְאִיָּיה, וַחֲגִיגָה, וְשִׂמְחָה.

יֵשׁ בָּרְאִיָּיה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן; וְיֵשׁ בַּחֲגִיגָה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן; יֵשׁ בַּשִּׂמְחָה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן. יֵשׁ בָּרְאִיָּיה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן — שֶׁהָרְאִיָּיה עוֹלָה כּוּלָּהּ לַגָּבוֹהַּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁתֵּיהֶן.

יֵשׁ בַּחֲגִיגָה מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן, שֶׁחֲגִיגָה יֶשְׁנָהּ לִפְנֵי הַדִּיבּוּר, מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן. יֵשׁ בַּשִּׂמְחָה מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן, שֶׁהַשִּׂמְחָה נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן.

וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מַאי טַעְמָא קָא מוֹקְמַתְּ לֵיהּ כְּבֵית שַׁמַּאי? אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עוֹלַת תָּמִיד הֲוַאי, מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמֵעִיקָּרָא לָא בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ, וּלְבַסּוֹף בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ?!

וְהָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאָמַר: עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר — עוֹלַת תָּמִיד הֲוַאי: מֵעִיקָּרָא לָא בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ, וּלְבַסּוֹף בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ.

דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אֵינָהּ טְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ, לְפִי שֶׁאֵין הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ אֶלָּא מֵאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵילָךְ! סְמִי מִכָּאן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

בָּעֵי רַב חִסְדָּא: הַאי קְרָא הֵיכִי כְּתִיב? ״וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת״ — כְּבָשִׂים, ״וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה׳״ — ״פָּרִים״. אוֹ דִּלְמָא: אִידֵּי וְאִידֵּי פָּרִים הֲווֹ.

לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? מָר זוּטְרָא אָמַר: לְפִיסּוּק טְעָמִים.

רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: לָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה כָּעוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר״, מַאי? פָּרִים הֲווֹ, אוֹ כְּבָשִׂים הֲווֹ?! תֵּיקוּ.

תְּנַן הָתָם, אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁיעוּר: