היינו קלקולא — אם היה מותר לערב אתמול והוא אסר:
מתחיל בשל שבת — ברכה אחת לשניהם ומתחיל להזכיר שבת תחילה ותתן לנו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה:
ומסיים — הברכה בשל שבת מקדש השבת ותו לא:
ואומר קדושת היום באמצע — ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה:
תני תנא קמיה דרבינא — במילתיה דרבי מקדש ישראל והשבת והזמנים:
אטו שבת ישראל מקדשי ליה — שקדמת קדושת ישראל לשל שבת בשלמא זמנים צריך להקדים קדושת ישראל לקדושתן שעל ידי קדושת ישראל נתקדשו הם ואילו לא נתקדשו ישראל לא היו קובעים חדשים וקוראין מועדים בבית דין:
אלא שבת מקדשא וקיימא — מששת ימי בראשית ואינה תלויה בקביעות דראש חדש:
מתפלל שבע — כשאר שבתות כי היכי דבחול אין לו למועד ברכה קבועה בשלש תפלות הללו אף בשבת אין צריך לקבוע לו ברכה לבית שמאי ולא לכללו לבית הלל:
מעין המאורע — ראש חדש או מועד:
בעבודה — כגון יעלה ויבא בברכת עבודה:
בהודאה — כמו שאומר על הנסים בחנוכה ופורים:
כל מקום שזקוק לשבע — ואפי' ערבית ושחרית ומנחה:
אין הלכה כאותו הזוג גרסינן אלא כתנא קמא דאמר ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה מיהו לאו הלכתא כוותיה בהא דקאמר ובמוספין מתחיל כו' אלא בהא הלכתא כרבי דאמר אף חותם בה מקדש השבת ישראל והזמנים או ראשי חדשים בראש חדש:
מיום טוב לחבירו — אם נזכר ביו"ט ראשון וחלו שני ימים טובים חמישי וערב שבת ומתנה אם היום חול ומחר קדש עירובי עירוב ואם חלוף איני צריך לערב לתבשילין ובתחומין יאמר אם היום קדש אין בדברי כלום ולמחר יאמר כמו כן בשל תחומין ובאותה הפת עצמה דממה נפשך הוי עירוב אבל בשל תבשילין אין צריך לשנות ולחזור את תנאו למחר:
דלמקני שביתה בשבתא — לאו דוקא שבתא נקט אלא יו"ט קרי שבתא לא התירו לו לקנות שביתה ביום טוב ואפי' מספק ואם התירו בעירובי תבשילין התם משום כבוד שבת התירו:
אין אופין — פת:
ממלאה אשה כו' — דבחד טרחא סגי וכן בנחתום לגבי מלוי:
אבל לאפות — כל ככר וככר צריכה אפיה ורדיה לעצמה:
בזמן שהתנור מלא — שתנורים קטנים היו ומדביקין פת בדפנות ומתוך שהוא מלא מתמעט חללו ואין מקום לחמימותו להתפשט והפת נאפת יפה:
הוא נאסר — לאפות:
וקמחו נאסר — שלא יהו אחרים אופין קמחו בעודו שלו:
לאקנויי קמחו — אם צריך לתת במתנה את קמחו שיהו אחרים מותרים לאפותו ולתת לו:
בשלמא לא גרס:
ולא יטמין — כדרך שמטמינין תבשיל שבת:
עבר ואפה מאי — מהו שיאכל בשבת:
