מסכת ביצה דף כ״ג עמוד א׳

1על גבי חרס מותר.

2ורבה אמר: על גבי חרס נמי אסור, משום דקא מוליד ריחא. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: סחופי כסא אשיראי ביומא טבא אסור, מ"ט משום דקמוליד ריחא.

3ומ"ש ממוללו ומריח בו וקוטמו ומריח בו? התם ריחא מיהא איתא, ואוסופי הוא דקא מוסיף ריחא. הכא אולודי הוא דקמוליד ריחא. רבא אמר: על גבי גחלת נמי מותר, מידי דהוה אבשרא אגומרי.

4דרש רב גביהא מבי כתיל אפתחא דבי ריש גלותא: קטורא שרי. א"ל אמימר: מאי ״קטורא״? אי קטורא בידי מעשה אומן הוא, ואי לעשן אסור, דהא קא מכבה! אמר ליה רב אשי: לעולם לעשן, מידי דהוה אבשרא אגומרי.

5איכא דאמרי. א"ל אמימר: מאי ״קטורא״? אי קטורא בידי מעשה אומן הוא. אי לעשן אסור דקא מוליד ריחא! אמר רב אשי: אנא אמריתה נהליה, ומשמיה דגברא רבה אמריתה נהליה: לעולם לעשן, ומידי דהוה אבשרא אגומרי.

6ועושין גדי מקולס. תניא רבי יוסי אומר: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדי מקולס בלילי פסחים. שלחו ליה: אלמלא תודוס אתה, גוזרנו עליך נדוי, שאתה מאכיל את בני ישראל קדשים בחוץ.

7קדשים סלקא דעתך?! אלא אימא: כעין קדשים.

מתני׳ · משנה

8שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים: פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה.

9ומקרדין את הבהמה ביו"ט ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן.

10רבי יהודה אומר: אין מקרדין את הבהמה ביום טוב, מפני שעושה חבורה, אבל מקרצפין. וחכמים אומרים: אין מקרדין, אף לא מקרצפין.

גמ׳ · גמרא

11למימרא דר' אלעזר בן עזריה חדא פרה הויא ליה? והאמר רב, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: תליסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא. תנא: לא שלו היתה, אלא של שכנתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו.

12ומקרדין את הבהמה ביו"ט: תנו רבנן: איזהו קרוד ואיזהו קרצוף? קרוד קטנים ועושין חבורה, קרצוף גדולים ואין עושין חבורה.

13וג' מחלוקות בדבר, רבי יהודה סבר: דבר שאינו מתכוין אסור. מיהו: קרוד קטנים, ועושין חבורה. קרצוף גדולים, ואין עושין חבורה. ולא גזרינן קרצוף אטו קרוד.

14ורבנן סברי נמי כר' יהודה, דבר שאינו מתכוין אסור, וגזרינן קרצוף אטו קרוד. ור' אלעזר בן עזריה סבר לה כר' שמעון דאמר: דבר שאינו מתכוין מותר, ובין קרוד ובין קרצוף שרי.

15אמר רבא אמר רב נחמן אמר שמואל, ואמרי לה אמר רב נחמן לחודיה: הלכה כר' שמעון, שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו. אמר ליה רבא לרב נחמן: ולימא מר, הלכה כר' יהודה שהרי חכמים מודים לו! א"ל אנא כר' שמעון ס"ל ועוד שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו.