בוני התלמוד

    מסכת ביצה דף כ״ג עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    על גבי חרסשהסיקו:

    מותרדכבוי ליכא והבערה נמי ע"י שינוי היא כלאחר יד וליכא איסורא דאורייתא:

    דקמוליד ריחאשנכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה:

    סחופי כסא אשיראילכפות כוס מבושם על השיראים של מלבוש להכניס בהן ריח הבושם שבכוס:

    אסורדקא מוליד ריח בשיראים:

    מאי שנא ממוללו ומריח בודתניא (במשילין) גבי עצי בשמים מוללו בין אצבעותיו כדי להוציא ריחו או קוטמו שיהא מקום הקטימה לח ונותן ריח ובתלושין קמיירי:

    רבא אמר על גבי גחלת נמי מותרכשמואל דאוכל נפש הוא עשון פירות זה ושוה לכל נפש ואי משום כבוי והבערה ואולודי ריחא מידי דהוה אבשרא אגומרי דאיכא כל הני ושרי:

    קטורא שריכן דרש להם ולא פירש דבריו:

    אי קטורא בידישעושין לבתי שוקים ולבתי ידים של חלוקי הנשים שמקמטין אותן על עץ חלק או על אגודה של קשים וקורין אופרונציי"ר מעשה אומן הוא ואסיר וקטורא לשון קשר:

    ואי קטוראלשון קטור הכבשן דהיינו לעשן:

    אסור משום דמוליד ריחוהיכי דריש דשר:

    בשרא אגומרימוליד נמי ריח בפחמין:

    אלמלא תודוס אתהחכם גדול ונכבד:

    קדשים סלקא דעתךמאי קרוב להאכיל קדשים איכא היאך יכולין להיות קדשים ואין אדם מקדישן:

    אימא כעין קדשיםוהכי שלחו ליה שאתה מאכיל את ישראל כעין קדשים והרואה אומר הוקדשו לפסח:

    מתני' פרתו יוצאהבשבת:

    ברצועה שבין קרניהלנוי ואמור רבנן משאוי הוא ואינו תכשיט לה:

    ומקרדיןאישטריליי"ר במגרדת של ברזל ששיניה דקות ואע"ג דעביד חבורה:

    ברחים שלהןכעין אותם שלנו:

    מקרצפיםבמגררת של עץ ששיניה גסות ואין עושה חבורה:

    גמ' במאי קא מיפלגיכולה לישנא לא גרסינן וה"ג ושלש מחלוקות בדבר ר' יהודה סבר דבר שאין מתכוין אסור מיהו קרוד קטנים ועושין חבורה קרצוף גדולי' ואין עושין חבורה ולא גזרינן קרצוף אטו קרוד ורבנן סברי לה כרבי יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין אסור וגזרינן קרצוף אטו קרוד ור' אלעזר בן עזריה סבר דבר שאין מתכוין מותר ופירש ר' יהודה סבר חבורה אע"פ שאין מתכוין לה אסור מיהו הך חששא בקרוד איתא הלכך אין מקרדין אבל בקרצוף ליכא למיחש משום חבורה:

    ורבנן סברי נמי כר' יהודה דבר שאין מתכוין אסורואין מקרדין ומחמירי מיניה דגזרי קרצוף אטו קרוד:

    ור' אלעזר סברהואיל ואין מתכוין לחבורה אף על גב דזמנין דמתרמי שרי הלכך אפי' קרוד שרי:

    הלכה כר' שמעוןדאמר (שבת כב. מו:) גורר אדם מטה כסא וספסל דדבר שאינו מתכוין מותר:

    ביצה 23 עמוד א

    1על גבי חרס מותר.

    2ורבה אמר: על גבי חרס נמי אסור, משום דקא מוליד ריחא. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: סחופי כסא אשיראי ביומא טבא אסור, מ"ט משום דקמוליד ריחא.

    3ומ"ש ממוללו ומריח בו וקוטמו ומריח בו? התם ריחא מיהא איתא, ואוסופי הוא דקא מוסיף ריחא. הכא אולודי הוא דקמוליד ריחא. רבא אמר: על גבי גחלת נמי מותר, מידי דהוה אבשרא אגומרי.

    4דרש רב גביהא מבי כתיל אפתחא דבי ריש גלותא: קטורא שרי. א"ל אמימר: מאי ״קטורא״? אי קטורא בידי מעשה אומן הוא, ואי לעשן אסור, דהא קא מכבה! אמר ליה רב אשי: לעולם לעשן, מידי דהוה אבשרא אגומרי.

    5איכא דאמרי. א"ל אמימר: מאי ״קטורא״? אי קטורא בידי מעשה אומן הוא. אי לעשן אסור דקא מוליד ריחא! אמר רב אשי: אנא אמריתה נהליה, ומשמיה דגברא רבה אמריתה נהליה: לעולם לעשן, ומידי דהוה אבשרא אגומרי.

    6ועושין גדי מקולס. תניא רבי יוסי אומר: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדי מקולס בלילי פסחים. שלחו ליה: אלמלא תודוס אתה, גוזרנו עליך נדוי, שאתה מאכיל את בני ישראל קדשים בחוץ.

    7קדשים סלקא דעתך?! אלא אימא: כעין קדשים.

    מתני׳ · משנה

    8שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים: פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה.

    9ומקרדין את הבהמה ביו"ט ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן.

    10רבי יהודה אומר: אין מקרדין את הבהמה ביום טוב, מפני שעושה חבורה, אבל מקרצפין. וחכמים אומרים: אין מקרדין, אף לא מקרצפין.

    גמ׳ · גמרא

    11למימרא דר' אלעזר בן עזריה חדא פרה הויא ליה? והאמר רב, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: תליסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא. תנא: לא שלו היתה, אלא של שכנתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו.

    12ומקרדין את הבהמה ביו"ט: תנו רבנן: איזהו קרוד ואיזהו קרצוף? קרוד קטנים ועושין חבורה, קרצוף גדולים ואין עושין חבורה.

    13וג' מחלוקות בדבר, רבי יהודה סבר: דבר שאינו מתכוין אסור. מיהו: קרוד קטנים, ועושין חבורה. קרצוף גדולים, ואין עושין חבורה. ולא גזרינן קרצוף אטו קרוד.

    14ורבנן סברי נמי כר' יהודה, דבר שאינו מתכוין אסור, וגזרינן קרצוף אטו קרוד. ור' אלעזר בן עזריה סבר לה כר' שמעון דאמר: דבר שאינו מתכוין מותר, ובין קרוד ובין קרצוף שרי.

    15אמר רבא אמר רב נחמן אמר שמואל, ואמרי לה אמר רב נחמן לחודיה: הלכה כר' שמעון, שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו. אמר ליה רבא לרב נחמן: ולימא מר, הלכה כר' יהודה שהרי חכמים מודים לו! א"ל אנא כר' שמעון ס"ל ועוד שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו.

    תוספות

    על גבי חרס מותרפי' רש"י משום שאין כאן כבוי ואי משום הבערה הוי הבערה כלאחר יד ושרי לעשותה ביום טוב והר"ר יצחק פירש דשפיר הוי הבערה כדרכה ומ"מ שריא דקסבר דהבערה שלא לצורך שרי לעשותה ביום טוב וכן משמע בירושלמי [דמשילין] מהו לאדלוקי נר של בטלה ביום טוב ר' יוסי אסר ורבנן שרו והטעם מאן דאסר סבר דהבערה לחלק יצתה והוי מלאכה ואסור לעשותה בי"ט ומאן דשרי סבר דללאו יצתה והבערה שלא לצורך מותר לעשותה בי"ט ולא הוי אב מלאכה ומיהו התם קאמר לא תאסור ולא תשרי ומכאן יש ליזהר מלעשות הבערה שלא לצורך כדקאמרינן בירושלמי לא תאסור ולא תשרי ומכל מקום על גבי גחלת אסור לפי שיש כבוי עם הבערה דלכולי עלמא האי לא שרי הואיל דאין זה דבר השוה לכל נפש ואפי' למאן דשרי הבערה שלא לצורך כלל בירושלמי היינו לפי שישנו פעמים לצורך אוכל נפש אבל כבוי דלעולם אינו לצורך תקון אוכל נפש ודאי אסור לכולי עלמא בי"ט ורבא דשרי אף על גבי גחלת היינו משום דחשיב ליה דבר השוה לכל נפש דאם היו עשירים צריכין הן לכך:

    תליסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה וכו'ותימה והא ר' אלעזר בן עזריה היה אחר חורבן הבית טובא דהא רבן גמליאל היה נשיא קודם ר' אלעזר בן עזריה ורבן גמליאל היה לאחר חורבן הבית דהא רבן יוחנן בן זכאי היה עושה תקנות מיד לאחר חורבן הבית משום דרבן גמליאל לא הגיעו ימיו להיות נשיא כדאמר משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי ואח"כ רבן גמליאל ואחר כך ר' אלעזר ור' אלעזר לא היה כי אם בן שמנה עשרה שנה כשהיה נשיא ונשיאותו לאחר חורבן ואמרינן בבכורות (דף נג.) דלאחר חורבן נתבטל כל מעשר בהמה ויש לומר דלא נתבטל לאלתר כי אם לאחר זמן אי נמי אפטרופוס של רבי אלעזר בן עזריה שהיה בימי הבית היה מעשר אי נמי לאו דוקא מעשר אלא שהיה נותן למלך בכל שנה העשירית:

    ושלש מחלוקות בדבר מר סבר גזרינן קרצוף וכו'פירש ר"י דהלכה כר' שמעון שמתיר ודוקא במגררת של עץ דאין עושה חבורה אבל במגררת שלנו שהן של ברזל כ"ע מודו דאסור דפסיק רישיה ולא ימות הוא שתולש שערות:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ר' ירמיה אמר ע"ג חרס מותר רבה ורב יוסף אמרי אפילו ע"ג חרס אסור משום דמוליד ריחא וכן סחופי כסא אשיראי ואקשינן עלייהו מ"ש מהדס דתניא מוללו ומריח בו קוטמו ומריח בו ופרקינן גבי הדס ריחא מיהא איתא ואוספי מוסיף עלה הכא מוליד ריחא.

    רבא אמר ע"ג גחלת לעשן פירות מותר מידידהוה אצליית בשר ע"ג גחלים שאע"פ שתחלתו מכבה וסופו מבעיר שרי.

    דרש בר גביהא קיטורא שרי ואמר אמימר אי קיטורא בידי מעשה אומן היא ואסור אי לעשן פירות הא מוליד ריחא ואסור.

    ואסיקנא אמר רב אשי אנא אמריתה ניהליה לרב גביהא ומשמא דגברא רבא אמריתה ניהליה והוא רבא דאמר לעשן שרי מידי דהוה בישרא אגומרי. ומסקנא דשמעתא לגמר את הבית ר"ג מתיר וחכמים אוסרין וקי"ל כחכמים ולעשות מוגמר להריח ולגמר כלים לא איתפריש דשרי והלכתא בכולהי אסור בר מעישון הפירות שהוא מותר.

    ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסריןירושלמי תנא אי זהו גדי מקולס כולו צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו מקצתו שלוק מקצתו צלי או מבושל אין זה גדי מקולס לילי יו"ט של פסח עושין עגל מקולס לילי עצרת ולילי סכות עושין גדי מקולס תודוס איש רומי הנהיג את ישראל לאכול גדי מקולס לילי פסחים. שלחו לו חכמים אילולי לאו תודוס אתה גזרנו עליך נידוי: תוספתא שהיו קורין אותן פסחים ואמרו לו שהמאכיל לישראל כעין קדשים בחוץ בר נידוי הוא: [מתני'] ג' דברים ר' אלעזר בן עזריה מתיר חכמים אוסרין פרתו היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה: ירושלמי רב ושמואל דאמרי תרווייהו אפי' להמשך בה חכמים אוסרין תנא ר' יונה בן פזי דברדיליה אמרו לו או העבר רצועה מפרתך או עמוד מבינותינו אמר רב יוסי ב"ר בון שהיה מתריס כנגדן א"ר חנינא פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מפני הצומות.

    תנא לא היתה שלו של שכינתו היתה וכי נענש אדם על שכינתו א"ר קיריס ללמדך שכל מי שספק בידו למחות ולא מוחה קלקלה תלויה בו ומקרדין את הבהמה ביו"ט ת"ר איזהו קירוד כינים של בהמה כגון תולעים קטנים תפוסין בעור הבהמה שאי אפשר להסירם אלא בחבורה קרצוף גדולים ואין עושין חבורה וג' מחלוקות בדבר ת"ק דהוא ר' אלעזר בן עזריה סבר דבר שאין מתכוין מותר וקירוד דעביד חבורה כיון דלא מתכוין הוא שרי כ"ש קרצוף דלא עביד חבורה ור' יהודה סבר דבר שאין מתכוין אסור כו' ורבנן דאמרי אין מקרדין אף לא מקרצפין סברי לה כר' יהודה ומחמרי ואסיקנא אמר רב נחמן הלכה כר"ש דסבר דבר שאין מתכוין מותר שהרי ר' אלעזר בן עזריה מודי לו:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת ביצה דף כ״ג עמוד א׳

    מסכת ביצה דף כ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־392 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    על גבי חרס שהסיקו:

    מותר דכבוי ליכא והבערה נמי ע"י שינוי היא כלאחר יד וליכא איסורא דאורייתא:

    דקמוליד ריחא שנכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה:

    סחופי כסא אשיראי לכפות כוס מבושם על השיראים של מלבוש להכניס בהן ריח הבושם שבכוס:

    אסור דקא מוליד ריח בשיראים:

    מאי שנא ממוללו ומריח בו דתניא (במשילין) גבי עצי בשמים מוללו בין אצבעותיו כדי להוציא ריחו או קוטמו שיהא מקום הקטימה לח ונותן ריח ובתלושין קמיירי:

    רבא אמר על גבי גחלת נמי מותר כשמואל דאוכל נפש הוא עשון פירות זה ושוה לכל נפש ואי משום כבוי והבערה ואולודי ריחא מידי דהוה אבשרא אגומרי דאיכא כל הני ושרי:

    קטורא שרי כן דרש להם ולא פירש דבריו:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Beitzah 23a · Sefaria

    תוספות

    על גבי חרס מותר פי' רש"י משום שאין כאן כבוי ואי משום הבערה הוי הבערה כלאחר יד ושרי לעשותה ביום טוב והר"ר יצחק פירש דשפיר הוי הבערה כדרכה ומ"מ שריא דקסבר דהבערה שלא לצורך שרי לעשותה ביום טוב וכן משמע בירושלמי [דמשילין] מהו לאדלוקי נר של בטלה ביום טוב ר' יוסי אסר ורבנן שרו והטעם מאן דאסר סבר דהבערה לחלק יצתה והוי מלאכה ואסור לעשותה בי"ט ומאן דשרי סבר דללאו יצתה והבערה שלא לצורך מותר לעשותה בי"ט ולא הוי אב מלאכה ומיהו התם קאמר לא תאסור ולא תשרי ומכאן יש ליזהר מלעשות הבערה שלא לצורך כדקאמרינן בירושלמי לא תאסור ולא תשרי ומכל מקום על גבי גחלת אסור לפי שיש כבוי עם הבערה דלכולי עלמא האי לא שרי הואיל דאין זה דבר השוה לכל נפש ואפי' למאן דשרי הבערה שלא לצורך כלל בירושלמי היינו לפי שישנו פעמים לצורך אוכל נפש אבל כבוי דלעולם אינו לצורך תקון אוכל נפש ודאי אסור לכולי עלמא בי"ט ורבא דשרי אף על גבי גחלת היינו משום דחשיב ליה דבר השוה לכל נפש דאם היו עשירים צריכין הן לכך:

    תליסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה וכו' ותימה והא ר' אלעזר בן עזריה היה אחר חורבן הבית טובא דהא רבן גמליאל היה נשיא קודם ר' אלעזר בן עזריה ורבן גמליאל היה לאחר חורבן הבית דהא רבן יוחנן בן זכאי היה עושה תקנות מיד לאחר חורבן הבית משום דרבן גמליאל לא הגיעו ימיו להיות נשיא כדאמר משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי ואח"כ רבן גמליאל ואחר כך ר' אלעזר ור' אלעזר לא היה כי אם בן שמנה עשרה שנה כשהיה נשיא ונשיאותו לאחר חורבן ואמרינן בבכורות (דף נג.) דלאחר חורבן נתבטל כל מעשר בהמה ויש לומר דלא נתבטל לאלתר כי אם לאחר זמן אי נמי אפטרופוס של רבי אלעזר בן עזריה שהיה בימי הבית היה מעשר אי נמי לאו דוקא מעשר אלא שהיה נותן למלך בכל שנה העשירית:

    ושלש מחלוקות בדבר מר סבר גזרינן קרצוף וכו' פירש ר"י דהלכה כר' שמעון שמתיר ודוקא במגררת של עץ דאין עושה חבורה אבל במגררת שלנו שהן של ברזל כ"ע מודו דאסור דפסיק רישיה ולא ימות הוא שתולש שערות:

    Tosafot on Beitzah 23a · Sefaria

    רבנו חננאל

    ר' ירמיה אמר ע"ג חרס מותר רבה ורב יוסף אמרי אפילו ע"ג חרס אסור משום דמוליד ריחא וכן סחופי כסא אשיראי ואקשינן עלייהו מ"ש מהדס דתניא מוללו ומריח בו קוטמו ומריח בו ופרקינן גבי הדס ריחא מיהא איתא ואוספי מוסיף עלה הכא מוליד ריחא.

    רבא אמר ע"ג גחלת לעשן פירות מותר מידידהוה אצליית בשר ע"ג גחלים שאע"פ שתחלתו מכבה וסופו מבעיר שרי.

    דרש בר גביהא קיטורא שרי ואמר אמימר אי קיטורא בידי מעשה אומן היא ואסור אי לעשן פירות הא מוליד ריחא ואסור.

    ואסיקנא אמר רב אשי אנא אמריתה ניהליה לרב גביהא ומשמא דגברא רבא אמריתה ניהליה והוא רבא דאמר לעשן שרי מידי דהוה בישרא אגומרי. ומסקנא דשמעתא לגמר את הבית ר"ג מתיר וחכמים אוסרין וקי"ל כחכמים ולעשות מוגמר להריח ולגמר כלים לא איתפריש דשרי והלכתא בכולהי אסור בר מעישון הפירות שהוא מותר.

    ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרין ירושלמי תנא אי זהו גדי מקולס כולו צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו מקצתו שלוק מקצתו צלי או מבושל אין זה גדי מקולס לילי יו"ט של פסח עושין עגל מקולס לילי עצרת ולילי סכות עושין גדי מקולס תודוס איש רומי הנהיג את ישראל לאכול גדי מקולס לילי פסחים. שלחו לו חכמים אילולי לאו תודוס אתה גזרנו עליך נידוי: תוספתא שהיו קורין אותן פסחים ואמרו לו שהמאכיל לישראל כעין קדשים בחוץ בר נידוי הוא: [מתני'] ג' דברים ר' אלעזר בן עזריה מתיר חכמים אוסרין פרתו היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה: ירושלמי רב ושמואל דאמרי תרווייהו אפי' להמשך בה חכמים אוסרין תנא ר' יונה בן פזי דברדיליה אמרו לו או העבר רצועה מפרתך או עמוד מבינותינו אמר רב יוסי ב"ר בון שהיה מתריס כנגדן א"ר חנינא פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מפני הצומות.

    תנא לא היתה שלו של שכינתו היתה וכי נענש אדם על שכינתו א"ר קיריס ללמדך שכל מי שספק בידו למחות ולא מוחה קלקלה תלויה בו ומקרדין את הבהמה ביו"ט ת"ר איזהו קירוד כינים של בהמה כגון תולעים קטנים תפוסין בעור הבהמה שאי אפשר להסירם אלא בחבורה קרצוף גדולים ואין עושין חבורה וג' מחלוקות בדבר ת"ק דהוא ר' אלעזר בן עזריה סבר דבר שאין מתכוין מותר וקירוד דעביד חבורה כיון דלא מתכוין הוא שרי כ"ש קרצוף דלא עביד חבורה ור' יהודה סבר דבר שאין מתכוין אסור כו' ורבנן דאמרי אין מקרדין אף לא מקרצפין סברי לה כר' יהודה ומחמרי ואסיקנא אמר רב נחמן הלכה כר"ש דסבר דבר שאין מתכוין מותר שהרי ר' אלעזר בן עזריה מודי לו:

    Rabbeinu Chananel on Beitzah 23a · Sefaria

    רשב"א

    רבא אמר על ידי גחלת נמי מותר מידי דהוה אבשרא אגומרי כלומר: דהוי דבר הצריך לכל נפש (כתובות ז, א) כבשרא אגומרי ולפיכך אף על גב דמכבה ומבעיר ומוליד ריחא שרי, והיינו טעמא (ממש) [נמי] דשמואל דלעיל דשרי, דרב ושמואל ודאי בהא הוא דפליגי אם עישון פירות הוי דבר השוה לכל נפש או לא רב סבר אינו שוה לכל נפש ולפיכך כיון דמכבה ומבעיר ומוליד ריחא אסור ושמואל סבר דדבר השוה לכל נפש הוא ושרי. [ו]איכא למידק רבא מאי (חזית) [חדית] במאי דקאמר מידי דהוה אבשרא אגומרי, הוה ליה למימר הלכתא כשמואל אי נמי אפילו על גבי גחלת שרי דדבר השוה לכל נפש הוא, וצ"ע.

    מקרדין אבל לא מקרצפין פירוש: דוקא קירוד וקרצוף שלהם אבל שלנו אסור משום השרת נימין ופסיק רישיה ולא ימות הוא דומיא (דמה) [דהא ד]נזיר (מב, א עיי"ש) אבל לא סורק.

    ורבנן סברי לה כר' יהודה וגזרו קירוד אטו קרצוף ובירושלמי (ה"ח) פירשו טעם אחר (דגזרי') [דגרסינן] התם, קירוד אסור משום חבורה קרצוף אסור משום תלישה.

    Rashba on Beitzah 23a · Sefaria

    מאירי

    כוס מבושם אסור לסחפו על הבגדים כדי להקליט בהם הריח אע"פ שאינו מגמר גמור בכך ושחיקת תבלין מותרת אף לעשן הואיל ושוה לכל נפש הוא והוא שאמרו בתלמוד המערב שמותר לשחוק תבלין לצורך קונדיטון ביום טוב ונסח דבריהם מהו למישחק קונדיטון ביומא טבא אמר ריש לקיש יהב לי ואנא שתי דבי נשיאה שחקין קונדיטון וכל מיני סיקיאריקון:

    קשורי בתי זרועות של חלוקי הנשים והוא אותן הקמטים הדומין לדבר המתקשר זה בזה שעושין על עץ חלק או על אבן והוא שקורין פרונזיר מעשה אומן הוא ואסור זו היא שטת הראשונים אלא שיראה לי שאין נקראין מעשה אומן אלא אותן הקמטים הנעשים על ידי מחט:

    במסכת שבת התבאר שאין מסננין את החרדל במסננת שלו מפני שנראה כבורר ואין ממתקין אותו בגחלת של עץ מפני שהוא מכבה ואע"פ שבשר על גבי גחלים הותר אף בגחלת של עץ אין שם כבוי גמור שהרי סופו מבעיר אבל זה כבוי גמור הוא וכבר ביארנו שהכבוי הגמור אסור אף לצורך אוכל נפש שאין תיקון האוכל בא על ידי כבוי ולדעת זה גורסין בכאן ומאי שנא מבישרא אגומרי כלומר שהן גחלים של עץ ותירץ הכא איכא כבוי התם ליכא כבוי כלומר הכא איכא כבוי גמור התם ליכא כבוי גמור ומ"מ י"מ שהכבוי לצורך גוף האוכל מותר כהבערה וגורסין הכא אפשר התם לא אפשר ומפרשין שהחרדל אפשר לאכלו בלא מיתוק ואין למיתוק צורך בו אלא למעונגים אבל צלי זהו מובחר שבמאכלים וא"ת בשפוד הרי הוא כמוהו לכבוי ומ"מ אין נראה לי לפרש כן שכל שהוא לתיקון אוכל שוה לכל הוא ומ"מ לגירסא זו ראוי לפרש הכא אפשר לעשות כן במתכת או במים חמין והתם לא אפשר בדרך אחרת ולמדת לפי דרכך שמותר למתקה בגחלת של מתכת ויש שפירשו שם הכא איפשר לעשותה מבערב ולא יראה כן שאם כן אף בשחיקה תיאסר שאם השחיקה מותרת מצד הפגת הטעם היאך המיתוק אפשר לעשותו מבערב:

    התבאר שם גם כן על חלב שנתחבץ מערב יו"ט שאסור לגבנו ביום טוב אף לצורך היום טוב שהחבוץ והגבון יש בו משום בונה אלא אוכלו בחבוצו או בחלב אם לא נתחבץ ויש מתירין בחלב מחובץ לשומו בסל והקום נשפך מאליו והחלב המחובץ נשאר בתוך הסל ועומד בו עד לערב ולערב כובשו ביותר אם ירצה היה לו חלב ולא נתחבץ אסור לחבצו:

    ולענין ביאור שאלו בענין הגבון מאי שנא מלישה כלומר שהותרה ביום טוב והרי הגבון כלישה הוא ותירץ התם לא איפשר כלומר אי אפשר ללוש מבערב שהפת בת יומה ראויה יותר הכא אפשר לגבן מבערב דגבינה אף בת יומא מעליא וכל שכן מאתמל ומ"מ אין נראה כן שכל שהוא אוכל נפש עצמו אף כשהיא חשובה מאתמל כמות שהיא חשובה ביומה מותרת שלא חלקנו בכך אלא במכשירין אלא שיש לומר שכל שעקר אכילתו בלא תקון אסור ופירוש הדברים התם לא אפשר לאכלה בלישה הכא אפשר לאכלה בלא חבוץ ומה שאמרו גבינה בת יומא מעליא כלומר שהיא טובה מן החלב פירשוה אף בת יומא כלומר אף כשנעשית גבינה הואיל ויש בה עדין טעם חלב אבל מ"מ החלב חשוב יותר והוא הוא עקר אכילתו ואף זו דוקא נאסרה במקום שיש בעשייתו דמיון מלאכה אחרת שלא מעין אוכל נפש כגון הגבון שהוא כבנין:

    המשנה השביעית שלשה דברים ר' אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין פרתו יוצאת ברצועה שבין קרניה ומקדרין את הבהמה ביום טוב ושוחקין את הפלפלין בריחים שלהם ר' יהודה אומר אין מקררין את הבהמה ביו"ט מפני שהוא עושה חבורה אבל מקרצפין וחכמים אומרים אין מקררין אף לא מקרצפין אמר הר"ם פרתו של ר' אלעזר בן עזריה כבר קדם הדבר בפרק חמשי משבת ומקדרין הוא הסרת הזבובים הקטנים הנתלים בירכות הבהמה ועושין שם חבורה כשמסירין אותם ומקרצפין הוא הסרת הזבובים הגדולים שאינן עושין חבורה כשמסירין אותן כי הם סוברין דבר שאין מתכוין אסור כמו ר' יהודה והלכה כר' אלעזר בן עזריה באמרו מקררין את הבהמה בלבד כי העקר אצלנו כמו שהודעתיך פעמים דבר שאין מתכוין מותר:

    אמר המאירי המשנה השביעית והכונה לבאר בה בקצת מלאכות שאינן אוכל נפש על איזה צד נאסרו ואמר על זה שלשה דברים היה ר' אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין פרתו היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה והיה עשוי בה לנוי או לסימן שיכירוה בין האחרות ולא לשום שמירה וחכמים אוסרין משום משואי ובתלמוד המערב אמרו על זה שחביריו גערו בו ואמרו לו או העבר רצועה מפרתך או עבור מבינותינו ושהוא קבל עליו גערתם והושחרו שניו מרוב הצומות וכן פירשו שם שלא שלו היתה אלא של שכנתו אלא שכל שספק בידיו למחות ואינו מוחה קולר תלוי לו בצוארו ומקדרין את הבהמה ביו"ט פי' חכוך שמחככין את הבהמה במגררת וקירוד הוא במגררת של ברזל ששניה דקות ואע"פ שעושין בה חבורה לפעמים דבר שאין מתכוין הוא ופסיק רישיה אין כאן שרוב פעמים אין שם חבורה ובתוספות פירשו דכל דלא ניחא ליה ואדרבה דקשי ליה אינו נאסר משום פסיק רישיה כמו שיתבאר במסכת שבת וי"מ בקירוד הסרת הזבובים הקטנים שמניחות המקום שהם נאחזות לשם פצוע ושוחקים את הפלפלי' בריחים שלהם פי' באותם שרגילים לשחוק בהם כל השנה בלא שום שנוי אע"פ שאומנות גדולה הוא וטורח יתר וחכמים אוסרין אלא שידוך במדוכה של אבן או של עץ או של ברזל כמו שעושין רוב בני אדם ר' יהודה אומר אין מקררין אבל מקרצפין פי' קרצוף במגררת של עץ ושיניה רחבות ואין בה חבורה אבל קירור אסור וי"מ בקרצוף הסרת הזבובים הגדולים שאין מניחות המקום שנאחזות בו פצוע בהסרתם וחכמים אוסרין אף בקירצוף מגזרת קירוד והלכה כר' אלעזר בן זריה ואף הקירוד מותר ומ"מ צריך לקרד מעט מעט ולא שימשוך את המקרד לצד עצמו יותר מדאי שלא יבא לידי תלישת שער והלכה כחכמים בשחיקת פלפלין וכן ברצועת הפרה ואין מוציאין את הבהמה אלא במתג או רסן הראוי לה והעשויה להשתמר בו:

    זהו ביאור המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Beitzah 23a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה ע"ג חרס מותר פרש"י כו' דהבערה שלא לצורך שרי לעשותה בי"ט כו' עכ"ל ורב נחמן דפריך לרב הונא ונימא מר מפני שמבעיר אפשר דשמע מרב הונא דאית ליה דהבערה שלא לצורך הוי מלאכה בי"ט וכדמסיק רב הונא דסופו מבעיר וק"ל:

    בד"ה וג' מחלוקת בדבר כו' ודוקא במגררה של עץ כו' אבל במגררה שלנו שהן של ברזל כו' עכ"ל ר"ל דמגררה שלנו אין להתיר אלא בשל עץ דבשל ברזל תולש שערות אבל בשלהם ודאי אף בשל ברזל הוי שרי דהא קירוד דבשמעתין בשל ברזל הוא ואנן פסקינן כר"ש וכראב"ע וכ"כ הרא"ש ע"ש ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Beitzah 23a · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה ע"ג חרס וכו' עד דקסבר דהבערה שלא לצורך שרי לעשותה בי"ט כו' ויש לדקדק והא אפי' מלאכה אחרת כגון הוצאה אמרי' לעיל לב"ה מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך וצ"ל דעישון פירות לרב הואיל ואינו שוה לכל נפש מקרי שלא לצורך כלל וגבי מתוך בעי צורך י"ט קצת:

    Maharam on Beitzah 23a · Sefaria

    שיטה מקובצת

    ורבא אמר על גבי חרס נמי אסור משום דקא מוליד ריחא פירוש לעשן פירות. ורב יהודה דשרי סבירא ליה דבאוכלין לא שייך אולודי ריחא ובכלים הוא דשייך כגון שיראי וכיוצא בהן כדאמרינן סחופי כסא אשיראי כו'.

    מידי (דהוא) דהוה אבישרא אגומרי פירוש אף על פי שמכבה הגחלים. הקשה הרשב"א ז"ל ומאי חדית רבא במאי דקאמר מידי דהוה אבישרא אגומרי הוה ליה למימר הלכתא כשמואל אי נמי על גבי גחלת שרי דדבר השוה לכל נפש הוא. ועלתה לו בקושיא. ומורי נר"ו כתב דאי אמר הלכתא כשמואל הוה אמינא הני מילי על גבי חרס דליכא משום כבוי ואף על פי (שהמבעיר) שהוא מבעיר ומוליד ריחא אפילו הכי בשל חרס עדיף טפי מגחלת של עץ דאיכא משום מכבה ומבעיר ואולודי ריחא. ולפום הכי איצטריך רבא לומר דאפילו בגחלת של עץ שרי והביא ראיה מבשרא אגומרי שאיפשר לו לבשלה בקדרה ולא יכבה האש ואפילו הכי התירו לצלותה אגומרי ממש ואף על פי שמכבה עד כאן. וכיוצא בזה פירש הריטב"א דאי לאו דרבא הוה אמינא דעל גבי גחלים אסור משום דאין כבוי מכשיר האוכל ונמצא הוא כבוי שלא לצורך כיון דאפשר לו בלאו הכין כגון על גבי כלי חרס. ומשום הכי נקט דלא חיישינן להכי כי היכי דלא חיישינן בכבוי בשרא אגומרי שהוא מותר ואפילו איפשר (בשפור) בשפוד. ואף על פי שאין הכבוי הוא העושה הצלי כיון דבשעת הכבוי ממש נכשר האוכל שרי עד כאן. הרי שנתכונו שניהם בענין זה ונקבע בו מסמרות.

    תריסר אלפי עגלא הוה מעשר ר' אלעזר בן עזריה פירוש אף על גב דר' אלעזר הוה אחר החרבן מכל מקום אחר החרבן נוהגין דין מעשר. ואחר מיכן בטלו דין מעשר כי היכי דלא ליתו לידי תקלה כדאמרינן בפרק א' דברכות. וזה קודם התקנה היה שעדיין היו נוהגין דין מעשר.

    אמר רב נחמן הלכה כר' שמעון פירוש ואף על גב דעביד חבורה לאו פסיק רישיה הוא וגם אינו משיר השער אלא מה שכבר תלוש. ואתיא כר' עקיבא דאמר אפילו נפש בהמה במשמע. דאילו לר' יוסי אסור כיון דאיכא טרחא. ואילו לר' יהודה אסור אפילו לר' עקיבא דבגבי בהמה לא אמרינן מתוך. ואמרו בתוספות דדוקא שלהן שהיו של עץ שרו. אבל אותם שהם של מתכת ועושין חבורה ודאי אסורות אפילו לר' שמעון ופסיק רישיה ולא ימות הוא.

    Shita Mekubetzet on Beitzah 23a · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא על גבי חרס מותר ופירש"י דכיבוי ליכא והבערה נמי ע"י שינוי הוא כלאחר יד וכו' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה למה הוצרך רש"י לכך ותיפוק ליה דבלא"ה שרי דהא בהבערה אמרינן להדיא לעיל ובכמה דוכתי מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך וכמ"ש התו' בשם הר' יצחק וא"כ לפ"ז אדרבה לפי שיטת רש"י לעיל דף י"ב דאמרינן מתוך שהותרה אפילו היכא דליכא צורך היום קצת (ודלא כמ"ש התוס' שם) א"כ כ"ש דיש להתיר הכא אפילו בהבערה כדרכה כיון דצורך יום קצת ונראה דאפ"ה הוצרך רש"י לפרש משום דהבערה ע"י שינוי הוא משום דבלא"ה הוי אסור ולא שרינן לה מטעם מתוך משום דאין זה דבר השוה לכל נפש ומה"ט לכ"ע אסור גבי גחלת ואפ"ה הוצרך רש"י לפרש דכיבוי ליכא ולא סגי לה בהאי טעמא גופא דהוי ע"י שינוי דאפשר דלענין כיבוי לא מיקרי שינוי דדרך חרס שהוסק אי אפשר אלא ע"י כיבוי כי האי דאין דרכו לכבות במים שלא יצטנן לגמרי ויותר נראה משום דלקושטא דמילתא פשיטא ליה לרש"י דאין כאן כיבוי כלל מש"ה ניחא ליה לפרש מילתא דפסיקא כן נ"ל ועיין מה שאכתוב בסמוך בלשון התוספות:

    בתוס' בד"ה על גבי חרס וכו' וה"ר יצחק פירש דהבערה שלא לצורך שרי וכו' וכן משמע בירושלמי וכו' וטעמא מאן דאוסר סבר הבערה לחלק יצאה וכו' עס"ה. לכאורה דברי התוס' בזה מגומגמים או שיש קיצור והשמטה בדבריהם דהא להך מילתא גופא דהבערה שלא לצורך מותר לא הוי צריכא לאתויי מהירושלמי דפליגי בה אמוראי דהא אדרבה בתלמודא דידן משמע להדיא דבהבערה וכל המלאכות אמרינן מתוך שהותרה וכו' כדאמרינן לעיל דף י"ב בהא דב"ה מתירין להוציא קטן ולולב לר"ה ומסקינן התם דטעמא דב"ה משום דאמרי' מתוך ומשמע בפשיטות דאפילו לכתחילה שרי כדמשמע בפ"ק דכתובות דף ו' ובכמה דוכתי בש"ס ואי משום דהשתא נמי מסקו התוס' אדעתייהו הך סברא דהנך אמוראי דשמעתין דאיירי בלעשן הוי דבר שאינו שוה לכל נפש ומש"ה הוצרך להביא ראיה מירושלמי דאפ"ה איכא למ"ד דשרי אפילו בנר של בטלה והיינו משום דסובר דהבערה ללאו יצאת א"כ כ"ש דשרי לעשן הפירות על גבי חרס דלפ"ז קשה יותר בהא דבעי לאתויי ראיה מירושלמי דהא ודאי מילתא דפשיטא היא במס' שבת ובכולה תלמודא דקי"ל כמ"ד הבערה לחלק יצאת וכסתמא דמתני' דמני ליה בהדי אבות מלאכות וקתני חייב חטאת ולפ"ז ממילא דכל מה שכתבו עוד בדבור זה ומיהו התם קאמר לא תיאסר ולא תישרי ומכאן יש ליזהר מלעשות הבערה שלא לצורך וכו' כל הדברים הללו כמשנה שאינה צריכה הם דהא מילתא דפשיטא היא:

    מיהו הב"י בסי' תקי"ד שהביא דין זה דנר של בטלה והעתיק סוף לשון הירושלמי דפ' משילין וז"ל ר' נחום בעא קומי ר' יוחנן אמר ליה לא תיסר ולא תישרי ועיינתי שם בלשון הירושלמי וראיתי דמילתא דר' יוחנן מייתי לה התם אהך פלוגתא דפליגי ב"ש וב"ה לענין הוצאה שלא לצורך אלמא דטעמא דר' יוחנן בנר של בטלה נמי תליא בפלוגתא דמתוך והיינו ע"כ משום דס"ל לר"י דבכה"ג הוי דבר השוה לכל נפש דאל"כ פשיטא דלא שייך מתוך מדאסרינן במוגמר וכן נראה להדיא מלשון הב"י שם וזה שלא כדברי התוס' כאן דתליא בפלוגתא דהבערה ללאו יצאת או לחלק דנהי דהתם בירושלמי מעיקרא מייתי הך טעמא דללאו או לחלק בענין נר של בטלה מ"מ מילתא דר' יוחנן דאמר לא תיסר ולא תישרי לאו מהאי טעמא קאמר אלא משום מתוך ומספקא ליה אי הוי דבר השוה לכל נפש או לא לכן דברי התוספות בזה צריכין עיון ליישבם על מכונם ודו"ק:

    שם בגמרא מידי דהוי אבישרא אגומרי והכי איתא נמי בפרק ר"א דמילה (שבת ד' קל"ד) ויש להקשות מהא דמשמע הכא דבבישרא אגומרי איכא כיבוי גמור ומה"ט אמר רבא דאפילו על גבי גחלת מותר דהוי נמי אוכל נפש כמו שפירש"י א"כ אמאי אסרינן לעיל לכבות נר מפני הדליקה או משום דבר אחר ואמאי נימא מתוך שהותרה כיבוי לצורך כגון בישרא אגומרי או לעשן הפירות הותר נמי שלא לצורך דהא בהנך דלעיל ודאי משמע דהוי צורך היום קצת וכ"ש למאי דמשמע לעיל בפ"ק ד' י"ב דאפילו שלא לצורך היום כלל שרי משום מתוך. מיהו ראיתי בל' הרי"ף ז"ל בשמעתין שיש להם גירס' אחרת בהאי דפ' ר"א דמילה בהא דאמר אביי לרב יוסף מאי שנא מבישרא אגומרי ומשני ליה התם ליכא כיבוי וא"כ לפ"ז משמע דבישרא אגומרי ליכא כיבוי גמור ולשיטתם צריך לומר דבהאי דלעשן אפילו לגבי גחלת נמי לא הוי כיבוי גמור וא"כ לפ"ז א"ש דלא שייך מתוך לענין כיבוי ומש"ה אפילו לענין איסור כיבוי מדרבנן נמי לא אמרינן מתוך אבל לשיטת רש"י ותוס כאן דמשמע דעל גבי גחלת הוי כיבוי גמור ואם כן ע"כ דבבישרא אגומרי נמי הוי כיבוי גמור ואפ"ה שרי באוכל נפש וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא אמרינן מתוך וכבר היה נראה לי בזה ליישב לפי מה דפרישית בפ"ק דהא דאמרינן מתוך היינו משום דפשטא דקרא הכי משמע דאותן מלאכות דשייכי באוכל נפש התירה התורה לגמרי לכל צרכיכם וכ"כ ג"כ מ"ז ז"ל בס' מג"ש שבזה נתיישבו כמה קושיות וא"כ משמע דלא אמרינן מתוך אלא באותן מלאכות שעיקרן לצורך אוכל נפש ורוב הדברים שהן אוכל נפש אי אפשר להעשות בלעדן כגון שחיטה ואפייה ובישול והוצאה והבערה כיוצא בהן דלפ"ז לא שייך הך מילתא לענין כיבוי דעיקר מלאכת כיבוי לאו אוכל נפש הן ועיקר אוכל נפש נמי לא שכיח בהו כיבוי אלא במיעוטא דמיעוטא כגון בישרא אגומרי וכיוצא בו וא"כ מש"ה אינן בכלל מה שאמרה התורה אך אשר יעשה לכל נפש וכן משמע קצת מלשון התוס' כאן בסוף ד"ה על גבי חרס ובזה נתיישב לי ג"כ מאי דהוי קשיא לי למאי דקי"ל כר"י דמכשירי אוכל נפש מותרין בי"ט וא"כ היאך אשכחן בשום מלאכה דאסור מן התורה הא רובן ככולן שייך בהו מכשירין אבל למאי דפרישית א"ש דלא אמרינן מתוך אלא באותן מלאכות שעיקרן לצורך אוכל נפש וכל זה לא שייך במכשירין לבר מהוצאה והבערה וכמו שנראה ג"כ מל' הרב המגיד כל זה היה נ"ל דברים ברורים ופשוטים אלא דמל' התוס' דפ' המצניע (שבת ד' צ"ה) לא משמע כן דשם כתבו התוס' דתימא לר"י כיון דמגבן חייב משום בונה ואפ"ה שרי בי"ט משום דלא איפשר מעי"ט ואם כן מי שנפל ביתו בי"ט יהא מותר לבנותו דנימא מתוך שהותרה לצורך ומתוך תירוצו שם משמע דאה"נ דמותר מדאורייתא היכא דאיכא צורך היום קצת וכו' ע"ש וא"כ לפ"ז ע"כ דלא נחית לאותה סברא שכתבתי דלמאי דפרישית אין מקום לעיקר קושייתו ותירוצו של ר"י דהא עיקר מלאכת בונה לא שכיח כלל באוכל נפש כי אם במגבן לחוד והנלע"ד כתבתי וצ"ע ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Beitzah 23a · Sefaria

    בן יהוידע

    תְּלֵיסַר אַלְפֵי עֶגְלֵי הֲוָה מְעַשֵּׂר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מֵעֶדְרֵיהּ כָּל שַׁתָּא וְשַׁתָּא. נראה לי בס"ד סך זה בא לו בכיוון לומר שהיה מושגח ונשפע מן י"ג מכילן דרחמי או מן מזל העליון שהוא מזל י"ג והמספר היה באלפים כנגד האצילות כנודע. גם מספר י"ג כמנין אהבה לרמוז שהעושר העצום הזה לא ניתן לו בעולם הזה משכר עולם הבא אלא ניתן לו לו בתורת צדקה מצד אהבה כדכתיב (ירמיה לא, ב) 'וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד', שאני נותן לך טיבה בדרך חסד אבל שכרך שמור לעולם הבא וכן הוא אומר (תהלים כד, ה) 'יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת הֳ' וּצְדָקָה מֵאֱלֹקֵי יִשְׁעוֹ'.

    Ben Yehoyada on Beitzah 23a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת ביצה, דף כ״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־392 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 14 מילים

      נפתחת ב״על גבי חרס מותר.…״

    2. קטע 226 מילים

      נפתחת ב״ורבה אמר: על גבי חרס נמי אסור,…״

      חכמים: רב יוסף, רבה.

    3. קטע 332 מילים

      נפתחת ב״ומ"ש ממוללו ומריח בו וקוטמו ומריח בו?…״

      חכמים: רבא.

    4. קטע 437 מילים

      נפתחת ב״דרש רב גביהא מבי כתיל אפתחא דבי…״

      חכמים: רב גביהא, רב אשי.

    5. קטע 535 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי. א"ל אמימר: מאי ״קטורא״? אי…״

      חכמים: רב אשי, רבה.

    6. קטע 634 מילים

      נפתחת ב״ועושין גדי מקולס. תניא רבי יוסי אומר:…״

      חכמים: רבי יוסי.

    7. קטע 77 מילים

      נפתחת ב״קדשים סלקא דעתך?! אלא אימא: כעין קדשים.…״

    8. קטע 815 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    9. קטע 99 מילים

      נפתחת ב״ומקרדין את הבהמה ביו"ט ושוחקין את הפלפלין…״

    10. קטע 1021 מילים

      נפתחת ב״רבי יהודה אומר: אין מקרדין את הבהמה…״

      חכמים: רבי יהודה.

    11. קטע 1147 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ למימרא דר' אלעזר בן עזריה חדא…״

      חכמים: רב יהודה, רבי אלעזר.

    12. קטע 1219 מילים

      נפתחת ב״ומקרדין את הבהמה ביו"ט: תנו רבנן: איזהו…״

    13. קטע 1325 מילים

      נפתחת ב״וג' מחלוקות בדבר, רבי יהודה סבר: דבר…״

      חכמים: רבי יהודה.

    14. קטע 1431 מילים

      נפתחת ב״ורבנן סברי נמי כר' יהודה, דבר שאינו…״

    15. קטע 1550 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא אמר רב נחמן אמר שמואל,…״

      חכמים: רב נחמן, רבי אלעזר, רבא, שמואל.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: ביצה דף כ״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026