מסכת ביצה דף ט״ו עמוד ב׳

מתני' יום טוב לא יבשל בתחלה - להיות תחלת בשולו ועיקרו לשם שבת אלא לשם יו"ט יהא תחלת בשולו והמשויר יהא לשבת כדקתני ואזיל אבל מבשל הוא ליו"ט ובלא הערמה כדקתני לקמן:

עושה תבשיל - לשם ערוב:

וביצה שעליו - שהיו טחין ביצה על הדג כשצולין אותו:

אכלו או שאבד - קודם שבשל כל צרכי שבת:

סומך עליו - לבשל בשבילו:

גמ' מנא הני מילי - לאו דוקא מקראי יליף דערובי תבשילין דרבנן והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן:

זכור - אין זכירה אלא בדבר המשתכח:

זכרהו מאחר שבא להשכיחו - כשבא יו"ט בערב שבת קרוב שבת להשתכח מחמת יו"ט שמרבה בסעודת היום ואינו מניח לשבת כדי כבודו והזהירך הכתוב לזכרו וכשמערב ערובי תבשילין נמצא שזוכרו שהרי אינו עושה אלא מחמת שבת:

מ"ט - למה תקנו ערוב קרא ודאי לאו בערוב משתעי ולאו ערוב משתמע מניה ואסמכתא בעלמא הוא וכי אתא קרא לקדוש היום אתא כדתניא בפסחים (דף קו.) זכרהו על היין ערוב מדרבנן ומה ראו לתקן:

אמר רבא כדי שיברור כו' - מתוך שמערב זוכר את השבת ואינו מכלה את הכל ליו"ט ובורר מנה לזה ומנה לזה:

רב אשי אמר - לא לכבוד שבת תקנוהו אלא לכבוד יום טוב:

כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת - אלא א"כ התחיל מבעוד יום דאינו אלא כגומר והולך אבל אתחולי לא:

ק"ו דמיום טוב לחול - לגמרי לא:

בשלמא לרב אשי - דאמר לכבוד יו"ט תקנוהו כדי שיאמרו אסור להתחיל בשולי שבת ביו"ט היינו דמערב יו"ט הוצרך לעשותו:

אלא לרבא - דאמר כדי שיברור:

אפי' ביו"ט - יעשהו לפני סעודת יו"ט יש כאן זכירת שבת לברור מנותיו:

שמא יפשע - ישכח ולא יערב משום דטריד:

ותנא מייתי לה מהכא - כן דרך שיטת התלמוד כשמתחילין האמוראין להוציא טעם מן המקרא ויש תנא של ברייתא למד אותו ממקום אחר נקט הכי כלומר האמוראין למדוהו מכאן והתנא למד מכאן:

את אשר תאפו אפו - הוה ליה למכתב היום אפו ובשלו אלא רמז הוא שיש לך יום ששי שאין אופין לצורך מחר:

אלא על האפוי - בחמישי בשבת:

אופין - פת:

מבשלין - תבשיל:

שהיה יושב ודורש - ביום טוב:

יצתה כת ראשונה - לסעוד סעודת יום טוב והניחוהו דורש:

בעלי פטסין - חביות גדולות הכינו להם באנומלין ומסך משתאות לפיכך מהרו לצאת כלומר בעלי נפש הן ואינן יגיעין לשמוע תורה:

הללו בעלי מארה - שהיה בית המדרש מתרוקן מאד וגנאי הדבר וקשה בעיניו:

עד מתי הם יושבים ל"ג:

התחילו פניהם משתנין - כסבורין שכועס על כת ששית מפני שאחרו לצאת וכ"ש עלינו:

חיי שעה - סעודה:

אכלו משמנים - מקרא הוא בספר עזרא עד כי חדות ה' היא מעוזכם:

שלא היה לו להניח - כגון שאבדה לו אבדה מערב יו"ט ומחזר כל היום אחריה:

חדות ה' - שמחה שאתם עושים בשביל הקב"ה הרי היא מעוזכם היא תעזור אתכם לשלם הקפותיכם ומלוותיכם שתלוו בשבילה:

שיתקיימו לו נכסיו - שלא יהא אדם חומסן וגוזל שדות ממנו:

יטע בהן אדר - אילן חשוב הוא יש לו שם למרחוק ואומרים פלוני יש לו אדר בשדהו ומתוך כך היא נקראת על שמו ואם הולך למדינת הים ובא אחר והחזיק בה יש לו עדים הרבה שהיתה שלו ואילו מכרה היה הקול יוצא להיות נקראת על שמו של שני:

שנאמר אדיר במרום - כלומר שאדר לשון קיום וחוזק ולכך נקרא אדר:

כשמיה - כשמו שמפרשין בני אדם את שמו:

נחמסת - חמסן יהיב דמי אלא שלוקח בכח ויש קול לדבר והיום או מחר מזמינו לבית דין:

ופירותיה משתמרין - לא ידענא מאי היא י"מ שנוטעין אותו על הגבולים ויש לו ענפים הרבה והוא לשדה לגדר ולי נראה שהוא מין עשב חשוב וזרעו מתערב עם הפירות ובשדה לבן קאמר ומשתמרת התבואה מן הכנימה והתולעים שריח אותו זרע מבריחן והורגן כדאמר בחומטין שמשמר התבואה במסכת שבת (דף לא.):