חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא - עשב ששרשיו נוקבין ויורדין בעומק ואין מתפשט לצדדין כלל ונוטעין אותו בין גבולי שדות ובו תיחם יהושע לישראל את הארץ מקטע רגלי הרשעים ליום הדין שגוזלין וחומסים ומשיגין גבול ואין למדין ממנו:

נטיעה מקטע רגליהן דקצביא - נטיעת ערלה שאמרה תורה להמתין שלש שנים מלאכול פירות מקטע רגלי הקצבים הממהרין לאכול קודם הפשט ונתוח ופעמים שנמצאת טרפה וכן דבועלי נדות שממהרין ואינם יכולין להמתין עד שתטבול:

תורמוס - מין קטנית עגול כמין עדשה ורחב כמעה קטנה והוא מר מאוד עד ששולקין אותו שבע פעמים ונעשה מתוק וטוב עד שיאכל למטעמים בקנוח סעודה:

מקטע רגליהון דשונאי ישראל - דכתיבי שבעה ע"ז בהאי קרא ולבסוף ויעזבו את ה' התורמוס הזה לאחר שהטריח את בעליו שבע פעמים הוא חוזר למוטב והן הטריחו את בוראן להביא עליהן פורעניות ולהכעיסו בשבעת אלה ולא חזרו בהן:

מאי ולא עבדוהו - לשון קבלה הוא שהוא קובל עליהם הקדיחוני והקניטוני שבע פעמים כבשול התורמוס ואחרי כל זאת לא נחשבתי בעיניהם:

שהן עזים - ונתנה להם תורה שיעסקו בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם:

מימינו אש דת למו - מימינו נתן להם התורה מפני שאש דת למו והרבה מקראות חסרים כזה:

דתיהן של אלו - מנהגם של אלו אש שהם עזים כאש:

עזים - קשים להנצח אנדרי"ש בלע"ז:

צלף באילנות - לא ידעתי מהו עזות שלו:

אין הסומא יוצא במקלו - דהוי דרך חול ואיכא זלותא די"ט:

ואין יוצאין בכסא - שטוענין אותם בני אדם והם יושבים בקתדרא:

בגלודקי - פליידסטו"ל:

צריכין לו - לבית המדרש לדרשה:

מותר - להוציאו בו מביתו לבית המדרש:

אפיקתיה - בכסא:

מהיני לשילי - מקומות סמוכין ואין תחום שבת ביניהם:

לחמא בר אדא - כך שמו:

שליח ציון - רגיל היה לעלות לירושלים:

אקיף - הרבה בשבילי את הדרך להקיף ההר ולך דרך סולם מעלות הר של צור ששם יושב רבי יעקב בר אידי:

מה אתון ביה - מה אתם אומרים בו:

כי סליק - כלומר כי מטא לא"י ולאחר שעבר את צור:

אלונקי - שנביאיל"ש בלע"ז שנותן זרועו על כתף חבירו וחבירו על כתפו וזה בכסאו יושב על זרועותם דמתחזי דרך חול ופרהסיא ולהוליך למקום רחוק טפי משנושאים בין ידיהן בכסאו:

ילתא - שם אשתו של ר"נ:

דבעיתא - ליפול:

בשבתא דרגלא - שדורשין:

מכתפי להו - בבית המדרש עד מקומם:

משום בעתותא דצבורא - שהיו נבעתים מן הצבור העומדים על רגליהם מפניהם והיו יראים ליפול:

משום דוחקא - שעומדים על רגליהן וטורח צבור הוא הלכך מכתפי להו עבדיהם ותלמידיהם ומוליכין אותן מהר למקומן:

מתני' בכור שנפל לבור - בכור בזמן הזה אין נשחט בלא מום מפני שקדשים הוא דמאליו הוא קדוש והשוחטו כשהוא תם הוי שוחט קדשים בחוץ וענוש כרת:

שנפל לבור - וירא פן ימות שם:

מומחה - בקי במומין להבחין בין מום קבוע למום עובר:

ביצה 25 עמוד ב

1אורח ארעא קמ"ל׃

2כדתניא: לא יאכל אדם שום ובצל מראשו, אלא מעליו. ואם אכל ה"ז רעבתן. כיוצא בו: לא ישתה אדם כוסו בבת אחת, ואם שתה ה"ז גרגרן. תנו רבנן: השותה כוסו בבת אחת ה"ז גרגרן, שנים דרך ארץ, שלשה מגסי הרוח.

3ואמר רמי בר אבא: חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא.

4נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נדות.

5תורמוסא מקטע רגליהון דשנאיהון של ישראל. שנאמר: ״(שופטים י״, ו) ״ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו״.

6ממשמע שנאמר ״ויעזבו את ה'״, איני יודע שלא עבדוהו?! ומה ת"ל ״ולא עבדוהו״ א"ר אלעזר, אמר הקב"ה אפילו כתורמוס הזה ששולקין אותו שבע פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה לא עשאוני בני.

7תנא משמיה דר"מ מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין. תנא דבי ר' ישמעאל: (דברים לג, ב) ״מימינו אש דת למו״. אמר הקב"ה ראויין הללו שתנתן להם דת אש. איכא דאמרי: דתיהם של אלו אש. שאלמלא (לא) נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם.

8והיינו דאמר ר"ש בן לקיש, ג' עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות. וי"א אף עז בבהמה דקה. וי"א אף צלף באילנות.

9שחטה בשדה לא יביאנה במוט. ת"ר אין הסומא יוצא במקלו, ולא הרועה בתרמילו. ואין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה.

10איני?! והא שלח ר' יעקב בר אידי: זקן אחד היה בשכונתינו והיה יוצא בגלודקי שלו, ובאו ושאלו את ר' יהושע בן לוי, ואמר: אם רבים צריכין לו מותר.

11וסמכו רבותינו על דברי אחי שקיא, דאמר: אנא אפיקתיה לרב הונא מהיני לשילי ומשילי להיני. ואמר ר"נ בר יצחק: אנא אפיקתיה למר שמואל משמשא לטולא ומטולא לשמשא! התם כדאמר טעמא: אם היו רבים צריכין לו מותר.

12א"ל רב נחמן לחמא בר אדא שליח ציון: כי סלקת להתם, אקיף וזיל אסולמא דצור, וזיל לגבי דר' יעקב בר אידי ובעי מיניה: כסא, מה אתון ביה?

13אדאזל להתם, נח נפשיה דר' יעקב בר אידי. כי סליק, אשכחיה לרבי זריקא, א"ל כסא מה אתון ביה? א"ל הכי אמר ר' אמי: ובלבד שלא יכתף. מאי ובלבד שלא יכתף? אמר רב יוסף בריה דרבא: באלונקי.

14איני?! והא רב נחמן שרא לה לילתא למיפק אאלונקי! שאני ילתא דבעיתא.

15אמימר ומר זוטרא מכתפי להו בשבתא דרגלא משום ביעתותא, ואמרי לה משום דוחקא דצבורא.

מתני׳ · משנה

16בכור שנפל לבור, רבי יהודה אומר: ירד מומחה ויראה,׃

תוספות

אורח ארעא קמ"ל - פי' רש"י ולאו משום איסור טרפה תימה דבסמוך משמע שיש איסור בדבר דקאמר נטיעה מקטע רגליהון דקצביא וי"ל דודאי ליכא איסור דמשנשחטה היא עומדת בחזקת היתר מיהו אם נמצאת טריפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג ולא כאונס שלא היה לו למהר כל כך:

וצלף באילנות - פרש"י ולא ידענא מאי עזותיה ופי' בתוספתא משום דעושה ג' פירות עלין אביונות וקפריסין ועוד שטוען פירות בכל יום מה שאין כן בשאר אילנות ועוד פי' ר"י דעזותו הוי ממה ששורין ביין מן הקפריסין שהיא עזה כדאמר בפטום הקטרת יין קפריסין למה הוא בא ששורין בו הצפורן כדי שתהא עזה ולא כפרש"י שפירש בכריתות (דף ו.) שהוא יין הבא ממקום קפרס:

שאני ילתא דבעיתא - וא"ת והא לא התירו אלא כי יש בה צורך רבים כדאמרינן לעיל וי"ל דלמא נמי הלכה לצורך רבים שבת ראש הגולה היתה והיו רבים צריכים ממנה:

בכור שנפל לבור ר"י אומר וכו' - נ"ל דמיירי בבכור שהיה בו מום קבוע מאתמול אך שלא הראה לחכם מבעוד יום דאי נפל ביה מומא בי"ט ודאי לא הוה שרי רבי יהודה דהוי מוקצה מחמת איסור דלא הוה דעתיה עליה מאתמול ור' יהודה אית ליה מוקצה וה"ק בכור שנפל בו מום אך שלא הראהו לחכם מבעוד יום ונפל לבור בי"ט ירד המומחה וכו' דרואין מומין בי"ט ס"ל לרבי יהודה ר"ש אומר אין זה מן המוכן

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

וזה שאמר מקום שטובחת אכילתה כלומר מעדא והוא אחר הפשט וניתוח נדחו דבריו. ועלתה השמועה מקום טביחתה ממש:

ת"ר השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן - שנים דרך ארץ. שלשה מגסי הרוח: חצובה הוא עשב שבו תיחם יהושע תחומין לישראל את הארץ ובוקע ויורד מכוון דרך נכוחה עד התהום ואם יגזל אחד משדה חבירו חופרין עד שימצאו זו החצובה ומתפרסם הגזלן הנכנס לשדה חבירו ולא למדו מאלו הדברים. לפיכך הוא מקטע רגליהון של רשעים כלומר זה עשב השדה שלא נזהר במצות ואינו נוטה אילך ואילך אלא יורד נכוחו והרשעים נצטוו ומפירין ומניחין דרך ישרה ומעמיקים ועושקים וחומסים.

נטיעה מקטעת רגליהון דבועלי נדות וגם לקצבייא כלומר מוציא אדם כמה הוצאות ונוטע כרם וכיוצא בו וממתין לו שני ערלה עד שנת רביעית ואח"כ אוכל ממנו הרי הן בשני ערלה ממתינין דברי צורם והמזהירם ומי שאשתו נדה אינו ממתין לה עד שתטהר ואינו לוקח מוסר מנטיעה זו אלא בועלה בימי נדתה וכן הקצב אין ממתין עד שתכשר בהמתו אלא ממהר ואוכל קודם בדיקתה.

תורמוסא מקטע רגליהון דשונאי ישראל - כלומר אע"פ שהוא מר אינן משליכין אותו אלא (הוברין) [חוזרין] ושולקין אותו כמה פעמים עד שתמתיק וישראל לכתחלה פשעו ויצאו היינו דאמר אפילו כתורמוס הזה לא עשו בני כו' מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין אמר הקב"ה הללו ראויין שתנתן להן דת אש שנאמר מימינו אש דת למו.

ג' עזין הן ישראל באומות כו' - שחט בהמה ביו"ט בשדה לא יביאנה במוט ובמוטה כדרך שעושה בחול אלא מביאה בידו אברים אברים:

ת"ר אין הסומא יוצא במקלו והרועה בתרמילו תרגום ילקוט תרמיל (ש"א יז) ואין יוצאין בכסא אחד איש ואשה איני והא ההוא זקן שהיה יוצא בגלוגדקא שלו פי' בטיית מכפה.

אריב"ל אם רבים צריכין לו מותר - וכן אמר אחי שקיא אנא כתפתיה כלומר אפיקתיה אכתופיי למר שמואל ומשמשא לטולא.

ומטולא לשמשא - ואסיקנא הני מילי משום דרבים צריכים להן וכל מי שהרבים צריכים לו שרי. וכסא נמי שרי ובלבד שלא יכתף באלנקי פי' שמענו שהיא מרדעת של כתפים רב נחמן שרא לילתא אשתו למיפק באלנקי ומשום דבעיתא שמא תפול ולא תיישב דעתה לישיבה אלא באלנקי וכן מרימר ומר זוטרא הוו מכתפי להו בשבתא דריגלא באלנקי ומשום ביעתותא ודוחקא דצבורא: ירושלמי (בפ"א ה"ז) הלכתא ב"ש אומרים אין מוציאין לא את הקטן כו' רב הונא הורי לאינתתיה דריש גלותא למיפק בכסא רב חסדא בעי ולא כן תנן אין יוצאין בכסא אחד נשים ואחד אנשים. אפי' ת"ח אין טועין בדבר זה ורב הונא טועה. מיישא בר בריה דריב"ל מטען בסדיניה מיעול מידרוש לצבורא בשבתא: תוספתא במס' שבת (פ"ו) יוצאין במוך ובספוג שעל המכה ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט או משיחה יוצאין בקליפת השום ובקליפת בצל שע"ג המכה ואם נפל לא יחזיר וא"צ לומר שלא יתן לכתחלה בשבת יוצאין באגד שע"ג המכה וקושרו ומתירו בשבת אספלנית שפרשה מן האגד מחזירה עם האגד. יוצאין באיספלנית ובמלוגמא וברטייה שע"ג המכה ואם נפל לא יחזיר וא"צ לומר לתת לכתחלה בשבת. סוף עירובין: ת"ר רטייה שפירשה מע"ג המכה מחזירין אותה בשבת ר' יהודה אומר הוחלקה למטה דוחקה למעלה. למעלה דוחקה למטה ומגלה קצת רטייה ומקנח פי המכה ורטייה עצמה לא יקנח מפני שממרח והממרח חייב חטאת אמר רב יהודה הלכה כר' יהודה:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת ביצה דף כ״ה עמוד ב׳

מסכת ביצה דף כ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־384 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–40)עמוד

היעד שנמצא: ביצה דף כ״ה ע״ב

פתיחה בקורא