מסכת ביצה דף ד׳ עמוד א׳

רואין אותן כאילו הן פרודות אם אין כאן מאה פומין של היתר שיהא בהן כדי להעלות פי האיסור באחד ומאה רואין כאילו ליטרות של כל הפומין פרודות מעל הפומין ומעורבות בשל שולים ונמצאו כולם בספק הדמוע ומצטרפות התחתונות להעלות את ליטרא שעל הפה דהואיל ותרומת פירות דרבנן מקילים בהעלאתם:

ור' יהושע אומר אם יש שם מאה פומין של היתר לבד פומין של אסור מעלין אותן באחד ומאה ואם לאו הפומין אסורין ואין השולים מועילין לבטל הפומין הואיל ואינן בספק הדמוע:

רבי יהודה אומר לא כן נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע אלא כן נחלקו ר' אליעזר אומר כו':

ר' יהושע אומר אפילו יש שם שלש מאות פומין וכולן בכלל הספק אין מעלין את היחיד הואיל ופומי הכלי דבר שיש בו מנין הוא לא בטלי ואפילו בדרבנן אבל דרסה בעגול כו':

הכי קאמר דרסה בתוך העגול דעכשיו אינן נכרות שהרי מדובקות ואינו יודע היכן היא אם בצפונו של עגול או בדרומו הואיל והשתא לאו בת מנין היא ולא מנכרא דברי הכל יעלו ותנא דלעיל ר' יהודה ואליבא דרבי יהושע היא:

רב אשי אמר לעולם הא דקתני וספקה אסור ספק יום טוב ספק חול קאמר ודקשיא לך לרב יוסף ולרבי יצחק ספק דרבנן הוא ולקולא הכא אזלינן לחומרא הואיל ויש לו מתירין למחר:

אפילו בדרבנן כגון ביצה דגזרת פירות הנושרין היא לא בטלה בתערובתה וכי היכי דבבטולה מחמרינן מהאי טעמא בספקה נמי מחמרינן מהאי טעמא:

ביצה תאכל אם נולדה ביום טוב:

נימא קסבר רב קדושה אחת הן תימה לימא דקסבר שתי קדושות הן אלא הטעם הוי מגו דאתקצאי לבין השמשות דשמא יום שבת הוא אתקצאי לכולי יומא דיום שני וי"ל דלא אמרינן מגו משום יום שהוא לשעבר דדוקא להבא אמרינן הכי כגון בין השמשות דתחילת יום טוב או בין השמשות דשבת שמא שבת הוא ותימה דהא בסוכה (דף י.) אמרינן נויי סוכה אסורין עד מוצאי יום טוב האחרון של חג שהוא יום תשיעי שהוא ספק יום שמיני ועל כרחיך טעמא משום דאתקצאי בין השמשות דשמא יום שמיני הוא והיינו לשעבר וי"ל דמוקצה מחמת מצוה שאני כדמפרש טעמא התם דילמא מתרמיא ליה סעודה ואכיל בגוה והתם אמרינן אפילו לשעבר אבל הכא מוקצה דמחמת אסור לא אמרינן הכי:

אלא בהכנה דרבה קמפלגי ותימה דהא אמרינן כל היכא דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ואם כן כשחל יום טוב לאחר השבת והביצה נולדה בשבת היא נגמרת ביום שהוא חול ואם כן מאי הכנה איכא וי"ל דמכל מקום כשנולדה בשבת הרי זו הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה ועוד יש לומר דכיון דאם נולדה ביו"ט הרי זו אסורה אם נאמר כשנולדה בשבת הרי היא מותרת בשביל אותה לידה דשבת אם כן הוי שבת מכין ליום טוב:

רבי יהודה אומר משום ר' אליעזר עדיין היא מחלוקת ואע"ג דפירשתי לעיל דר' יהודה סבירא ליה דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה מ"מ לא קשיא מהכא דהא דידיה והא דרביה:

עד ר' יהושע אמר אפילו יש שם ג' מאות לא יעלו ש"מ כיון דלא בטיל ברוב רבנן הוא דאחמרו עלה.

ועלה אמר ר' יהושע אפי' יש שם ג' מאות פומין לא יעלו דסבר ר' יהושע אפילו מדרבנן לא בטיל וכן ביצת טרפה. דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה עיגול דרסה. אוקמה רב פפא בספק ספיקא. ולפיכך קתני דברי הכל יעלו: ירושלמי א"ר בון וצריך להיות בכל עיגול ב' לטרין ועוד קציעות כדי לבטל בכל מקום שהיא אותה ליטרא של תרומה בליטרא ועוד של חולין. ועוד אמרו בתלמוד א"י במס' תרומות הא דתני ר' מאיר משום ר' יהושע אפילו היו שם ג' מאות פומין לא תעלה הדא אמרה פומין עשאום כדרך שדרכו להימנות הדא מסייעא לר' יוחנן [דו] אמר תניין אינון הדא מסייעא למ"ד דברי ר' מאיר כל הדברים מקדשין מסייע למ"ד דלעת אפילו אחת ממאה אוסר.

ובא רב אשי ופירק פירוק אחר לעולם ספק יו"ט ספק חול היא מתני' דא ודקאמרת אמאי ספיק' אסורה הא קיי"ל כל ספיקא דרבנן לקולא משום דהוי דבר שמחר (ומחרתים) הוא עצמו מותר. וכל כי האי גוונא אפילו בדרבנן לא בטיל. והא דתניא ביצה תאכל היא ואמה ואפרוח וקליפתו גוזמא. כלומר אינן דברים נכונים דקליפה לאו בת אכילה היא. ודברי הכל אפרוח בקליפתו קודם שיצא לאויר העולם אסור. יו"ט הסמוך בין מלפניה בין מלאחריה. קיי"ל כרב דאמר נולדה בשבת אסורה ביו"ט וכן נולדה ביו"ט אסורה בשבת. ואקשינן לימא קסבר רב קדושה אחת.

והאמר רב הלכה כד' זקנים הללו והן רשב"ג ור' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה. ור' אלעזר בן שמוע. ור' יוסי ב"ר יהודה. אליבא דר' אליעזר דאמר ב' קדושות הן. ומפורש בפרק בכל מערבין. ופרקינן לעולם קסבר רב ב' קדושות הן והכא סבר לה כרבה דא' והיה ביום הששי והכינו חול מכין לשבת וליו"ט. ואין יו"ט מכין לשבת. ואין שבת מכין ליו"ט.

ור' יהודה משום ר' אליעזר מוקים להו לב"ה כרב דאוסר ואע"ג דר' יוחנן הוא בר פלוגתיה דרב הא רב אדא בר אהבה ורב פפא עבדו כרב. אמר רבא הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא. חדא הא דאמרן ואידך ב' י"ט של ר"ה רב אמר נולדה בראשון אסורה אפילו בשני. ואידך ב' י"ט של גליות רב אמר נולדה בראשון מותרת בשני. ורב אסי מספקא ליה והוה עביד לחומרא מבדיל מיומא טבא לחבריה שמא יו"ט שני חול הוא ומקדש שמא אתמול היה חול ועכשיו ביום שני יו"ט. אמר רבה כוותיה דרב אסי מסתברא כו'. ודחאה אביי ואמר כרב מסתברא דתנן בראשונה כו'. ואסיקנא והאידנא דידעינן בקביעא דירחא מ"ט עבדינן בגולה תרי יומי משום דשלחו מא"י הזהרו לעשות שני יו"ט כמנהג אבותיכם.

רבי יהושע אומר אם יש שם מאה פומין יעלו ואם תאמר אפילו יש שם מאה פומין היאך יעלו, והלא כל חבית וחבית באפי נפשה קיימא ואינו בלול והיאך יעלו זה את זה. יש לומר דכל שהוא נכנס בספק מחמת האיסור מצטרף לבטל את האיסור. ולפי מה שפירש רבינו שמשון בסמכת תרומות בפרק ד (משנה יב) נראה דדוקא כשהן של אדם אחד לפי שדרכן להתערב ביחד וכבלול דמי אבל של שני בני אדם לא, והביא ראיה ממה ששנינו בתוספתא תרומות פרק סאה תרומה שנפלה, דתניא התם שתי קופות בשתי עליות שתי מגורות בעלייה אחת ר' יהודה אומר לא יעלו רבי שמעון אומר אפילו הן בב' עיירות מעלות זו את זו, בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר בתוך מאה נפלה, פירוש שתי מגורות בעליה אחת אבל שתי מגורות בשתי עליות לא, ומפרש התם בירושלמי (סוף פ"ד) [מה] בין קופות למגורות קופות דרכן להתפנות מגורות אין דרכן להתפנות, אלמא כל שהן של אדם אחד שדרכן להתפנות ולהתערב ביחד מצטרפים הא של שני בני אדם שאין דרכם להתפנות לא, והיינו דקתני סיפא דההוא תוספתא בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר לתוך מאה נפלה. והשתא איכא לאקשויי למאי נפקא מינה הא כיון דלא ידיע מעלות זו את זו, אלא טעמא כדאמרן דאיצטריך היכא דהוו מתרי גברי, ואי אין באחד מהן מאה אין מעלות אבל בשיש באחד מהן כדי ביטול אני אומר לתוך אותה שיש בה בכדי ביטול נפלה. ואינו מחוור בעיני דאם כן היה לו לפרש כאן אם יש מאה פומין של אדם אחד. על כן נראה לי דדוקא בשיש אחד של מאה ואחת שאין בה מאה הוא דאיצטריך לדין שאני אומר, הא כשאין בזו מאה ולא בזו מאה מעלות ומצטרפות לבטל, וטעמא כדאמרן דכל שהוא נכנסה בספק מצטרף לבטל ומה שאינו נכנס בספק אינו מצטרף לבטל, והילכך כשיש שם אחת של מאה זו של מאה לא נכנס' בספק שאפילו תמצא לומר ששם נפלה לא אסרה, הילכך אי אתה יכול לדון בה משום צירוף אלא משום שאני אומר, אבל כשאין באחת מהן מאה כולן נכנסו בספק הילכך כולן מצטרפין לבטל, כן נראה לי.

הא דאמרינן הא דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. הני מילי במינו אבל בשאינו מינו בטל כדיניה, והכין איתא בירושלמי (שביעית פ"ו ה"ג; נדרים פ"ו ה"ג) בהדיא, והכין משמע בהדיא בנדרים בפרק הנודר מן המבושל (נדרים נב, א) ושם כתבתיה בס"ד. ודוקא נמי כגון ביצה שאם ימתין לה לערב לא תפסל, אבל חמץ בפסח בתבשיל כגון [חביץ] קדרה שאם ימתין לה לאחר הפסח תעובר צורתו לית ביה משום דבר שיש לו מתירין, אבל בפת שאינו מתפסד בהמתנתו אוסר בכל שהוא.

אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה פשיטא אמה שריא ואם תאמר מאי קושיא אדרבא ניחא טפי לאדכורי תרווייהו דהא לעיל (ביצה ב, ב) גבי אוקימתא דרב נחמן אקשי' אי הכי לפלגו בתרווייהו, לא היא דהתם בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ולאשמעינן כאן דבית הלל אפילו באמה קא אסרי הוה ליה למיתני אמה דלא שמעינן מביצה דדילמא ביצה דוקא אסירה ומשום נולד, אבל הכא בתרנגולת העומדת לאכילה לא צריך לאשמועינן כלל דפשיטא דשריא.

נשחטה הובררה דלאכילה עומדת והילכך אף ביצתה שילדה תאכל, וטעמא דרבי אליעזר דשרי בביצה משום דשמותי הוא וסבירא ליה כב"ש. ואי נמי אפשר דרבי אליעזר אף על גב דשמותי הוא לא היה עושה מעשה כבית שמאי, אלא לדידיה טעמא דמתניתין משום הכנה דרבה, וביום טוב אחר השבת הוא דאסירה מדאורייתא הא ביום טוב גרידא שריא דלית ליה גזרה דיום טוב דעלמא אטו יום טוב אחר השבת, ובודאי לכאורה משמע דר' אליעזר משום הכנה קא מפרש לה למתניתין כיון דסבירא ליה כבית הלל. דתניא בסמוך נולדה בשבת תאכל ביום טוב נולדה ביום טוב תאכל בשבת ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר עדיין היא מחלוקת, אלמא לרבי אליעזר בהכנה דרבה פליגי וכי היכי דרבי אליעזר אליבא דר' יהודה מוקי לה בהכנה מסתמא אף אליבא דאחרים מוקי לה.

רב אית ליה הכנה דרבה ורבי יוחנן לית ליה הכנה דרבה ולכאורה הא לאו הכנה דרבה ממש דבהכנה כזו ליכא איסורא דאורייתא דמי איכא מידי דהשתא שרי ולמחר אתסרא, דהא ביצה שנולדה ביום טוב דעלמא מדאורייתא משרא שרי ואם כן היאך תאסר למחר דהיינו בשבת שלאחריו, הא למה זה דומה לאופה ומבשל ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת (לקמן ביצה טו, ב), אלא הכי פירושו דרב אית ליה הכנה דרבה וכיון דהכנה דגמר אסירא מדאורייתא דין הוא שנאסור מדרבנן אפילו הכנה כלידה [ד]דמיא לה, ורבי יוחנן לית ליה הכנה דרבה ובכל יום טוב בין יום טוב דעלמא בין יום טוב אחר שבת ליכא אלא משום משקין שזבו הילכך נולדה בזה מותרת בזה דשתי קדושות הן.

רב אית ליה הכנה דרבה הקשו בתוספות דילמא טעמא דרב משום דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא דרב כר' יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה ואפילו אית ליה טעמא דביצה משום פירות הנושרין או משום משקין שזבו, ותרצו הם ז"ל דלא אמרינן מגו דאיתקצאי לבין השמשות מחמת יום שעבר אלא מחמת יום הבא כגון גבי נר שדלק בערב שבת. והביאו ראיה לדבריהם מדאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין לו, א) אמר רבא לוגין טבול יום שמלאהו מחבית של מעשר טבל ואמר הרי זה תרומת מעשר לכשתחשך דבריו קיימים ואם אמר עירבו לי בה לא אמר כלום, ומפרש טעמא משום דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום ולא תלי טעמא דמגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא, ואף על גב דרבה התם (שבת כב, א) כל מיליה עביד כרב ורב כר' יהודה אית ליה בפרק כירה (שבת מד, ב), ילו גרסינן רבא נמי כר' יהודה סבירא ליה (שם קמג, א), אלא שמע מינה דלא אמרינן מגו דאתקצאי מחמת יום שעבר. ואם תאמר והא גבי סוכה (סוכה י, ב) אמרינן שאסורה עד מוצאי יום טוב האחרון של חג הואיל ואי איתרמי ליה אורחים אכלי התם ומגו דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא, אלמא אמרינן מגו דאתקצאי מחמת יום שעבר, ויש לומר דמוקצה דמצוה שאני שהחמירו בו חכמים. ואם תאמר והא אמרינן התם וגם לקמן אמרינן בפרק המביא (ל, ב) הפריש ז' אתרוגים לז' ימים כל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה לאלתר ולא אמרינן מגו דאתקצאי, זו ודאי צריכא עיונא, ואף בזו נראה לי משום דלא הוקצה בין השמשות קאמר לפי שאינו ניטל בלילה אלא ביום. והראב"ד ז"ל כתב בעירובין פרק בכל מערבין דלא אמרינן מגו דאתקצאי לבין השמשות אלא בשבת או ביום טוב ראשון במוקצה שיבש לחצי שבת או לחצי יום טוב (לקמן ביצה כו, ב) אבל בספק יום טוב שני לא אמרינן, מדאמרינן (סוכה מו, ב) אתרוג שמיני ספק שביעי אסור משום דאתקצאי לבין השמשות אבל בתשיעי ספק שמיני מותר ולא אמרינן הכא מיגו דאתקצאי לבין השמשות ושמע מיניה כל שני ימים של גליות כיון דספקא נינהו האסור בזה מותר בזה. ואינו מחוור בעיני, וכבר כתבתיה בארוכה בעירובין בפרק בכל מערבין (עירובין מ, א) גמרא י"ט של ר"ה שהיה ירא שמא תתעבר בס"ד (ד"ה גירסת הספרים הנהו עיי"ש).

אפילו רבי יוחנן לא קא שרי אלא לגומעה למחר אבל ביומיה לא וההוא גברא הוה סבר דכיון דלא נאסרה אלא בגזרה כגון משקין שזבו ולא במחמת עצמה שריא לטלטולה, ואמר ליה רבא דלא דמ"מ נאסרה.

קציעות של תאנים שעשאן עגולים עגולים כל אחד מליטרא או מאיזה שיעור ומלא הרבה חביות מאותן העגולים וכלם נתקנו והיה שם עגול אחד שהיה של תרומה ונתנו בפי חבית אחת ואינו יודע באיזה אם היו שם מאה ואחת חביות עולה ולוקח חבית אחת ומוכרה לכהן חוץ מדמי עגול אחת והשאר מותרין ואם לא היו שם מאה כלם בספק מדומע ואע"פ שבכל חבית יותר ממאה עגולין שאין הספק אלא בפיות והרי אין כאן מאה ואחת פיות ומ"מ כלן מותרות חוץ מן הפיות נתנה באיזו חבית ואין ידוע באיזה מקום שבה הרי כל תאנים אשר בחביות בספק הדמוע ואם יש בחבית אחת מאה ואחת עגולין מפריש עיגול אחד והשאר מותרין ולמדת שאין הלכה כדברי האומר שכל שבמנין אינו בטל שכל שאינו מן החשובין במינין בטל כמו שביארנו:

דבר שיש לו מתירין שביארנו שאינו בטל אפילו באלף לא סוף דבר באיסור תורה כגון ביצה שנולדה ביום טוב לדעת האומר שהמוקצה מן התורה וכן טבל ומעשר שני והקדש שכל אלו בכלל דבר שיש לו מתירין כמו שהתבאר במסכת נדרים אלא אף באיסור חכמים ויש שואלין שהרי ספק באו חוץ לתחום אנו מתירין מיד אע"פ שיש לו מתירין ופירשו הטעם מפני שאין אלו איסורו שוה בכל שהרי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ויש אומרים שלא נאמר דבר שיש לו מתירים במה שאנו באים להתירו בעינו אלא במה שהוא נאסר כעין שנתערב שאין תערובת שלו מתירו הואיל ויש התר לאיסורו ואין זה כלום שדבר שיש לו מתירין אף בעינו נאמר כמו שכתבנו למעלה ובכמה מקומות:

הסכימו רוב מפרשים בענינים אלו שלא נאמר דבר שיש לו מתירין אלא בדבר שהיתרו בא על כל פנים כגון ביצה שנולדה ביום טוב וכן חדש או שבידו להתירו על ידי מעשה שאפשר לו לעשות כגון טבל ומעשר שני והקדש שהרי טבל בידו לתקנו ומעשר שני לפדותו והקדש לישאל עליו וכן קונמות כמו שיתבאר כל זה במסכת נדרים אבל דבר שאפשר שיבא ליד התר אלא שאין הדבר ברור כגון ביצה של ספק טרפה אם תטעון ותטיל אחר כן או אם תשהה שנים עשר חדש כמו שהתבאר במסכת חולין נ"ח א' הואיל ואין זה ודאי וכן שאינו בידו אין זה דבר שיש לו מתירין והרי הוא כשאר איסורין ובטולין וכן בגבינה של ספק טריפה וכבר הארכנו בענינים אלו במסכת חולין:

אפרוח שלא יצא עדין מקלפתו אסור מתורת שרץ ואם יצא מקלפתו מותר מיד אע"פ שלא נתפתחו עיניו כמו שיתבאר במקומו:

תרנגולת שלקחה סתם אין חוששין לה לומר שהיא עומדת לגדל ביצים אלא כל ששוחטה הוברר הדבר שלאכילה עומדת ותאכל היא אבל לא ביצתה מטעם הכנה כמו שביארנו:

ביצה שנולדה ביו"ט שהזכרנו אסורה לא הזכרנו בה איסור אלא ליומה אבל אם היו שני ימים רצופים קדושים ונולדה בראשון אם מותרת בשני אם לאו לא התבאר עדין ודין זה יתבאר בשלשה צדדים שבת ויו"ט ושני ימים טובים של ראש השנה ושני ימים טובים של גליות וכיצד הוא דינם שבת ויו"ט הסמוכין זה לזה שתי קדושות הן ואין אומרין הואיל ואפשר להיות קדושת שתיהן ודאית כגון אם היה מחרתו של שבת יו"ט ראשון ששניהם קדושה ודאית זו משום שבת וזו משום יו"ט מה שאי אפשר כן בשאר שני ימים טובים עשאום חכמים קדושה אחת וכל שנאסר בראשון מאיזו סבה נאסר בשני לאותה סבה בעצמה שאין איסור לחצי היום אלא שתי קדושות הן וכל שנולד בראשון ואין האיסור בגופו כגון ביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לגדל ביצים והביצה עומדת לאכילה אע"פ שנאסרה בראשון מדין מוקצה אין בו בשני דין מוקצה אלא שאעפ"כ כל מה שנולד בזה אסור בזה מטעם הכנה ר"ל שאין שבת מכינה ליו"ט ולא יו"ט לשבת ואם נולדה בשבת אסורה ביו"ט שלאחריו וכן בהפך ואע"פ שמאתמל נגמרה והרי הוכנה בחול הרי אף הלידה הכנה ואף לכשנאמר שאין הלידה נקראת הכנה דוקא ליומו אבל למחרתו אי אפשר שלא תהא קצת הכנה שכל דבר שאלו נולד בו ביום אסור ביומו אלו התרנוהו למחרתו הרי לידה זו שבראשון גרמה היתרו בשני שהרי אלו נולדה בשני היינו אוסרין אותה אחר שכן כל שנאסר בראשון הן מחמת מוקצה הן מחמת הכנה הן מחמת איזו סבה אסור בשני משום הכנה אף בטלטול ואפילו היה השבת יו"ט ראשון ומחרתו יו"ט שני שמאחר שאף היא יו"ט אצלנו יש בו איסור הכנת שבת שמאתמל אבל מ"מ לא נאסר מראשון לשני אלא מטעם הכנה ולא מטעם קדושה אחת מעתה מערבין בהן לשתי רוחות לראשון למזרח ולשני למערב ואלו היו קדושה אחת לא היינו מערבין אלא לרוח אחת כדין שני ימים של ראש השנה שאין עירוב לשתי רוחות ליום אחד וכן מאחר שהענין משום הכנה ולא משום קדושה אחת עגל שנולד בשבת מותר ביו"ט שלאחריו אע"פ שאסור בו ביום ואע"פ שלידת שבת המציאתו ליו"ט הואיל ואלו נולד ביו"ט היה מותר בו ביום שהרי מוכן הוא אגב אמו ומותר ביומו כל שנתברר לו שכלו חדשיו והוא שהתבאר לנו מתלמוד המערב ששירי שמן ופתילה ומדורה שכבו בשבת מותר להדליקן ביו"ט אע"פ שכבוי השבת המציאתן ליו"ט מצד שהכבוי גרם שלא דלקו עד כלותם ואעפ"כ מותרין שהרי אם כבו ביו"ט מותרין ליומן ואלו נאסרו מטעם קדושה אחת היה אסור אף למחרתן שלא מצינו איסור לחצי היום ואע"פ שבהמה אחרת שנולדה כבר היתה מותרת ליו"ט שאחר השבת אע"פ שהיתה אסורה בשבת בזו הוא שמערב שבת היתה מוכנת ליו"ט ולא היה השבת גרמא או סבה להיותה נמצאת ביו"ט אבל עגל הנולד שמערב שבת לא היה מוכן אלו היה עולה בידינו שקדושה אחת הן היינו אוסרין אותה ומ"מ אני אומר שאף לדברי האומר ששבת ויום טוב קדושה אחת עגל שנולד בשבת מותר ביו"ט שהרי אף בשבת עצמו מותר אלמלא איסור מלאכה שבו ואותה מלאכה מותרת ביו"ט ולא נאמר דין קדושה אחת אלא לאיסור מוקצה וכיוצא בו:

יש חולקין בכל מה שכתבנו בשטה זו ממה שראו בתלמוד המערב שדמה שירי שמן ושירי פתילה לביצה שנולדה והוא שאמרו שם ר' יוסא בעא למעבד עובדא כר' יוחנן כלומר להתיר ביצת שבת ביו"ט כד שמע דרב ור' חנינא פליגין שרע מינה כלומר נמנע שלא לעשות כן דאיתפלגון שירי שמן שירי מדורה שירי פתילות שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב רב ור' חנינא אמרי אסור ור' יוחנן אמר מותר ולמדת שר' יוסה דמה מחלקת זה למחלקת ביצה עד שנמנע מהוראת הביצה מדין מחלקת שירי שמן והרי בביצה הלכה כרב לאיסור וזהו דעת קצת רבני צרפת וקצת גאוני ספרד ומ"מ עקר הדברים ששטת הירושלמי הולכת לדעת קדושה אחת וכמו שאמרו שם רב חסדא בעי מיחלפא שיטתיה דרב תמן הוא עביד שתי קדושות וכאן קדושה אחת אבל לדעתנו שהן שתי קדושות מותר וכן מעשים בכל יום בבתי כנסיות להדליק העששיות בשירי שמן ופתילה שכבו בשבת ליו"ט הבא אחריו ואע"פ שגדולי המפרשים חולקים בזה מצד שהם מפרשים דרב חסדא דבעי הכי אזיל לטעמיה דלית ליה הכנה דרבה כדאיתא בפרק בכל מערבין אבל אנן דאית לן הכנה דרבה בביצה אף באלו במחילה מהם אין נראה כן דמדקאמ' בהדיא מיחלפא שיטתיה דרב ולא השיבו לו דהכא משום הכנה נראה שטעם תלמוד המערב משום קדושה אחת ולא משום הכנה וכנגד שיטת התלמוד שלנו:

וכבר יצא לקצת מפרשים מחלקת מצד ענין זה בהוראה אחרת והוא שלפי שיטתנו הורה אחד מן המחברים בספינה שבאה מחוץ לתחום בשבת שהתיר לישראלים שבה לצאת ביו"ט שלאחריו ולהיותם כבני העיר הואיל ושתי קדושות הן והכנה אין כאן שלא נקרא הכנה אלא כשמכין ביו"ט דבר שאינו מן המוכן כגון מוקצה ונולד ואלו שהזכרנו וכגון יציאת התחום שאינו מוכן אלא על ידי עירוב והנחת העירוב היא הכנה אבל הזמנה אחרת אינה הכנה וגדולי המפרשים לפי שטתם השיבו בה לאיסור שהכנה זו הכנה היא והיא היא ביצה שנולדה ובמקומו יתבאר דין זה בע"ה וכן הורו לפי שטתם בפירות שבאו מחוץ לתחום בשבת לאסרם ביו"ט הסמוך לו וכן מיו"ט לשבת משום הכנה ואף קצת רבני צרפת כתבוה כן בספר התרומות אלא שרוב חכמי הדור חלקו להתיר ולומר שכל שאין בו איסור מוקצה בשבת עצמו אין בו איסור הכנה משבת ליו"ט:

תוס' בד"ה נימא קסבר רב קדושה אחת כו' ותימה דהא בסוכה אמרי' נויי סוכה אסורין עד מוצאי י"ט האחרון של חג כו' עכ"ל כתב מהרש"ל אין זה בסוכה כי אם שהתוס' פירשו כן לדידן ואדרבה בפ' לולב וערבה כו' עכ"ל אולי נעלם מעיני הרב דבהאי לישנא איתא בפ"ק דסוכה לגבי נויי סוכה עיטרה בקרמין כו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי י"ט אחרון של חג ומשמע להו דהיינו יום תשיעי לדידן ולקמן נמי בר"פ המביא מייתי לה וע"ש:

בד"ה אלא בהכנה דרבה כו' ועי"ל דכיון דאם נולדה בי"ט ה"ז אסורה כו' עכ"ל וקרוב לזה מבואר בר"ן וז"ל והכנה זו אינה מדאורייתא דהא בי"ט גופיה אם נולדה כו' אינה אסורה לרבה משום הכנה אלא משום גזירה וכ"כ הר"ן ובזה יתיישב מה שמקשים בדברי הרי"ף שכתב ועצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן בי"ט משום הכנה דרבה ואם נשרו מן הדקל בי"ט אסור כו' ואסרי ליה רבנן משום שמא יעלה ויתלוש כו' עכ"ל דאם שייך הכנה בעצים שנשרו מן הדקל ל"ל טעמא דאם נשרו בי"ט אסור משום שמא יעלה ויתלוש הא איכא למגזר י"ט דעלמא משום י"ט דאחר שבת כדאמרינן לעיל גבי ביצה לרבה דאסר משום הכנה ולפי דרכינו ניחא דהכא גבי עצים לא שייך ההיא הכנה דאורייתא האמור בביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה אלא משום דבנשרו בי"ט אסור משום שמא יעלה ויתלוש אם נאמר דבנשרו בשבת מותר בי"ט שאחריו הוי שבת מכין לי"ט כמ"ש התוס' והר"ן ודו"ק:

בגמ' א"ל מאי דעתיך רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכו' לפרש"י צ"ל דה"ק מאי דעתיך וכו' אינו כן דהכא אין הלכה כר' יוחנן אלא כרב כדלקמן הלכתא כרב בהני תלת וכו' ואפי' ר"י בעצמו לא קא שרי אלא לגומע' וכו' וק"ל:

ברש"י ד"ה היא ואמה כו' דשמעינן ליה לר' אליעזר וכו' ואע"ג דאיכא למימר דלמא גבי גרוגרות וצימוקים אית ליה לר"א מוקצה וההיא דעומד אדם על המוקצה איירי במוקצה דגרוגרות וצימוקים כדמשמע מפרש"י דלקמן התם דף ל"ה דפיר' דלהכי נקט ערב שביעית משום דסתם מוקצה היא גרוגרות וצימוקים ע"ש מ"מ ס"ל לרש"י מדנקט ר"א סתמא עומד אדם על המוקצה משמע בכל מיני מוקצה איירי וס"ל דבעי הכנה וק"ל:

בתוס' ד"ה נימא קסבר רב וכו' עד דהא בסוכה אמרי' נויי סוכה אסורין עד מוצאי י"ט האחרון וכו' משום דאתקצאי בין השמשות דשמא יום שמיני הוא וכו' כצ"ל ור"ל לדידן דאנו עושים ב' ימים מספק אסורים נויי סוכה גם בתשיעי ועל כרחך טעמא משום דאתקצאי בין השמשות של מוצאי שמיני והכנסת תשיעי משום דאותו בין השמשות עדיין ספק יום שמיני הוא ולדידן ביום שמיני אסור דהא יתבינן בי' בסוכה משום ספק שביעי ואי אתרמי לן סעודה בבין השמשות של כניסת תשיעי ומוצאי שמיני צריכים אנו לסעוד בסוכה ומגו דאתקצאי כבין השמשות של כניסת יום תשיעי משום יום השמיני שעבר אתקצאי לכולי יומא דתשיעי:

ר' יהושע אומר אם יש שם מאה פומין יעלו פירוש כדין תרומה דאורייתא. ואהני ליה חשיבותיה קצת שלא יהא בטיל חד בתרי כדין יבש ביבש אלא במאה כדין לח בלח. וכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תרומה דלר' יהושע נוטל ליטרא אחת ונותנה לכהן ואותו עיגול שהליטרא ניטלת ממנו מוכרה לכהן עד כאן. ופירש מורי הרב נר"ו טעמו של דבר שמאחר שעל הליטרא הניתנת לכהן מזה העיגול מיתחזי כאלו נתברר לו שבו נתערבה התרומה ואין בו כדי לבטלה הלכך כולו אסור באכילה מפני מראית העין שלא יאמרו שליטרא זו נפלה תוך עיגול זה ואין בו אחד ומאה. ואפילו הכי אוכל השאר. ואמרינן בירושלמי שצריך שיהא בכל עיגול ליטרא ועוד חולין כי היכי דליבטיל מן התורה תוך העיגול עצמו דמן התורה חד בתרי בטל. וכתב מורי דשמעינן מינה דכי אמרינן חד בתרי בטיל מדאורייתא לאו למימרא שיהא מן ההיתר כפלים מן האיסור אלא כל היכא שיהא שיעור ההיתר רבה על האיסור ואפילו משהו בטיל מדאורייתא. ושיעור דאחד ומאה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא ומשום הכי מקילין לומר שיצטרפו כל הפומין כדי לבטל אותה ליטרא. וכי אמרינן דמדאורייתא חד בתרי בטיל ואפילו אין ההיתר רבה על האיסור אלא מעט הני מילי כשהן עשויין מחלקים דקים כי הכא שהליטרא היא מגרוגרות וכל אחת ואחת חלק בפני עצמה. אבל ודאי אם עוף נבלה נתערב בעוף אחד וחצי כשרים ונחתכו כולן ולא נודע איזה אבר מן הכשרים ואיזה אבר מן הנבלה בכי הא לא אמרינן דליבטיל מדאורייתא דהא דאמרינן חד בתרי בטיל מאחרי רבים גמרינן לה וההוא קרא גבי סנהדרין כתיב שאם שניים מזכין ואחד מחייב הולכין אחריהם ומינה ילפינן לכל דבר העשוי מחלק כי הנך גברי דלא אמרינן חד בתרי בטיל אלא אם כן נתערב אחד תוך שנים ממש כן פירש מורי נ"ר. ועוד פירש נ"ר דאפשר דכיון שנעשו אברים הוו להו כגרוגרות דתמרים דבליטרא ועוד סגי.

רב אשי אמר לעולם ספק יום טוב ספק חול הוה ליה דבר שיש לו מתירין. ומאי קא פריק רב אשי דהא אנן לעיל לא פרכינן מן התערובת אלא מן הביצה עצמה היכי קתני וספקה אסור דספקא דרבנן היא ולקולא. ורש"י ז"ל פירש דרב אשי מלתא אגב אורחיה קא משמע לן ולדוגמא נקט האי לישנא. והכי קאמר כשם שהחמירו באיסורא דרבנן על ידי תערובת שאפילו אינו דבר חשוב כיון שהוא דבר שיש לו מתירין שלא יתבטל אפילו באלף. כך החמירו בספקו דכל שהוא דבר שיש לו מתירין כגון ביצה זו שעכשיו היא אסורה ולערב מותרת ואף על פי שהיא בספק ספיקא דרבנן אזלינן לחומרא. ורב אשי ודאי דין דבר שיש לו מתירין אתא לאשמועינן ואפילו בספקא דרבנן אבל באוקימתא דמתניתין כרבה סבירא ליה. ודוקא מין במינו בין לח בלח בין יבש ביבש.

פשיטא היא ואמה שריא פירוש לאו מביצה קא פריך דההיא ודאי איצטריך לאפוקי מדבית הלל דאסרי ואף על פי דר' אליעזר שמותי. אלא מאמה קא פריך פשיטא וכן פירש רש"י דאמר אפילו לבית הלל שריא ומאמה קא פריך. ואלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים היא ואמה אסירן. פירש הריטב"א ז"ל דלענין מוקצה לא סבירא ליה לר' אליעזר כבית שמאי אף על גב דשמותי הוא דבית שמאי לית להו מוקצה כדאמר רב נחמן לעיל ולר' אליעזר שמעינן ליה בפרק בתרא דאית ליה מוקצה. הובררה דלאכילה עומדת. פירוש ואי מוקצה דרבנן קיימא לן כר' אליעזר משום דבדרבנן יש ברירה ואי מוקצה דאורייתא לית הלכתא כותיה משום דקיימא לן אין ברירה בדאורייתא. גוזמא קתני פירוש ולעולם בתרנגולת לאכילה ולאפוקי מדבית הלל קאמר דהיא וביצתה מותרות.

עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' אליעזר בן יעקב כו' פירוש דלקמן פליגי באפרוח שנולד בחול דלרבנן מותר אפילו לא נתפתח עיניו ולר' אליעזר בן יעקב אסור אלא אם כן נתפתחו עיניו. אבל לא יצא לאויר העולם לא פליגי אלא אפילו רבנן מודו דאסור. והילכך אפילו נאמר דרבי אליעזר סבר לה כרבנן ולא כר' אליעזר בן יעקב מכל מקום אפרוח בקליפתו שלא יצא לאויר העולם אסור הוא אלא גוזמא קתני ולומר בקליפתו אפילו לא נתפתחו עיניו. וכתב הריטב"א ז"ל דלגבי ביצה ואפרוח אשמועינן רבותא אבל אמה וקליפתו נקט לגוזמא אבל לא קאמר אפרוח בקליפתו משום גוזמא דלא הוה נקיט איסורא בלשון התירא חס ושלום עד כאן.

כר' אליעזר דאמר כו' פירוש שתי קדושות חלוקות בקדושתן וכיון דהן חלוקות בדינם לענין עירוב וביצה אבל לא שיהא אחד מהן חול כדאמרינן לגבי שני ימים של גליות דקרי להו שתי קדושות. רב אמר נולדה בזה אסורה בזה. וכן הלכה כדלקמן דכיון דבו ביום אסורה משום לידה כן נמי אסורה למחר דאילו נולדה למחר אסורה היתה. ויש מפרשים דאם היו שני ימים של גליות באחד בשבת ובשני בשבת ונולדה בשבת מדינא שריא לרב ביום טוב שני בשני ימים של גליות דנולדה בזה מותרת בזה אלא שלא רצו חכמים לחלוק בשום שבת ויום טוב. וכן הדין בדבר הנלקט או הניצוד אפילו בשביל נכרי דומיא דביצה.

מהו למטוינהו האידנא פירוש על ידי עירובי תבשילין.

גמ' רב אשי אמר לעולם ספק י"ט ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין כו' ולכאורה יש להקשות מכאן על שיטת הר"ן ז"ל בנדרים והובא בפוסקים דטעמא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל משום דהו"ל מין במינו כיון שכולן סופן להיות מותר ובכה"ג אפילו רבנן דר"י מודו דלא בטיל דדמי לגמרי לדם הפר ודם השעיר ע"ש באריכות א"כ לא שייך ה"ט אלא לענין תערובות במשהו משא"כ לענין ספיקא דלא שייך ה"ט אם כן למה נחמיר בדבר שיל"מ בדרבנן וצ"ע ליישב:

שם אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה פשיטא דהיא ואמה שרי ועיין פרש"י דכב"ש ס"ל מיהו קשה הא ר"א אית ליה הכנה בפרק בכל מערבין וי"ל דנהי דאית ליה הכנה ואוסר ביצה שנולדה בי"ט אחר השבת מ"מ אפשר דבי"ט בעלמא לא גזרו אטו י"ט אחר השבת. מיהו בלא"ה י"ל שאחרים סברי דטעמא דר"א בעירובין משום דאסור למיקני שביתה ולא משום הכנה וכמ"ש התוספות שם:

בתוס' בד"ה אלא בהכנה דרבה וכו' ותימא דהא אמרינן כל ביצה וכו' עכ"ל. קצת קשה דילמא טעמא דרבה דכיון דשייך הכנה בביצה שנולד' בי"ט שאחר השבת מש"ה גזור נמי בהנך דמיתילדין אתמול בשבת לאסרן בי"ט כדאמרינן לקמן דגזור רבי יוחנן האי גזירה גופא גבי עצים שנשרו אלא דהא מסיק ר"י שם דבביצה לא שייך למיגזר כן כיון דחזיא ביומיה ולא שרינן ליה עד למחר מידע ידעי וכו' וא"כ מנ"ל לתלמודא הכי דר"י לית ליה הכנה דרבה דילמא אית ליה אלא דלא משמע ליה לגזור בכה"ג אע"כ פשיטא ליה לתלמודא דטעמיה דרבה לאו משום גזירה דהכנה אלא הכנה גופא שייך בנולדה בשבת לאוסרה בי"ט וק"ל ומה שיש לדקדק על לשון מהרש"א יבואר גבי עצים שנשרו:

בגמ' אושפזיכניה דרב אדא וכו' ואפי' רבי יוחנן לא שרי וכו' אבל ביומיה לא. ופרש"י משום איסור טלטול כבר הארכתי למעניתי בריש פירקין להקשות מ"ט דרב אדא דאסר בטלטול דאי משום דמייתי הכא מברייתא דלמא ברייתא אתיא כמאן דאית ליה מוקצה ונולד אבל רב אדא גופיה לית ליה נולד אף בי"ט כדאמר פ' במה מדליקין עובד כוכבים שחקק קב בבקעת ישראל מסיקה בי"ט ומסיק שם דלית ליה נולד וא"כ מ"ט דאוסר בביצה. ועוד דהא רבי יוחנן גופא נמי לית ליה מוקצה ונולד כדאמרינן סוף מסכת שבת דס"ל דטעמא דביצה משום משקין שזבו והתוספות כתבו בפרק כירה (שבת דף מ"ו) דמטעמא דמשקין שזבו לא שייך לאסור ביצה בטלטול אלא משום נולד וא"כ קשה טובא. מיהו לקושיא קמייתא מצינו למימר דהא דלית ליה לרב אדא נולד היינו דוקא בנולד שהיה בעולם כגון ההיא דחקק קב בבקעת שהבקעת היה בעולם וכן בההיא דפתילה דמקשה מיניה בשבת היה נמי בעולם משא"כ בנולד גמור שלא היה בעולם מודה וחילוק זה כתבו התוספות להדיא בריש מכילתין ולפ"ז נאמר דעובדא דרב אדא בעומדת לגדל דוקא איירי אבל הפוסקים כתבו להדיא דאף ביצה העומדת לאכילה אסורה בטלטול ולפ"ז צריך לומר הטעם דכיון שאסורה באכילה ממילא לא חזיא למידי ומש"ה אסורה בטלטול וכן מצאתי שכתב בעל מגן אברהם בריש סימן תקט"ז לענין עובד כוכבים שהביא דורון וכתב שבספר ים של שלמה נחלק על סברא זו וכדברי יש"ש משמע מלשון התוספות דפרק כירה דמטעמא דמשקין שזבו אין לאסור טלטול אע"ג דאסירי באכילה ולדעתי יש להכריע מכאן ועדיין צ"ע ודו"ק:

גמ' אמר אביי כגון שלקחה סתם עי' חולין דף יד ע"א תוס' ד"ה בהמה לר"י:

תד"ה אלא טומטום וכו' אבל הא ק"ל וכו' בכל כח בעי' וכו' לא זכיתי להבין קושייתם דאיך שייך לפשוט מדברי המקשן די"ל דדברי המקשן הם באמת בדרך דתפשוט דלאו בכל כחו בעי'. ומהברייתא גופא בודאי אין לפשוט דהא באמת טומטום מגזה"כ דהרי ביציו מבחוץ ג"כ פטור. וא"כ אי לא בעי' כל כחו ניחא יותר הברייתא דבעי' קרא למעוטי טומטום. וע' במהרש"א דנראה דנפשוט מדברי המקשן:

אוּשְׁפְּזִיכְנֵיהּ דְּרַב פָּפָּא וְאַמְרֵי לָהּ הַהוּא גַּבְרָא דְּאָתָא לְקַמֵּהּ דְּרַב פָּפָּא - הֲווּ לֵיהּ הַנָּךְ בֵּיצִים מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב. יש להקשות מאי נפקא מינה אם השואל היה בעל הבית דרב פפא או אם היה אדם אחר מבחוץ כדי שהוצרך מסדר הש"ס להזכיר שתי השמועות, ודי למנקט 'הַהוּא גַּבְרָא דְּאָתָא לְקַמֵּהּ דְּרַב פָּפָּא'? ונראה לי בס"ד דאיכא נפקותא ממחלוקת השמועות הנזכר למילף מינה מילתא דאם היה השואל בעל הבית שמעינן דאין להורות אחר שכרות אלא עד למחר ביום ואין להורות בלילה אף על גב דהתפלל מנחה וערבית דודאי הפיג יינו מעליו עם כל זה צריך למעבד בהוראה הרחקה יותר להמתין עד למחר דאם לא נימא הכי למה אמר לו 'תא למחר' הוה ליה למימר 'תא בלילה' כיון דהוא יושב עמו בבית? אלא ודאי דצריך להחמיר בהוראה ולהכי רב לא מוקים אימורא עליה עד למחר אבל לפי השמועה השנית דאמרי השואל לא היה בעל הבית בעולם הבא דרב פפא אלא הוא זר בא מבחוץ אין כאן הכרח למימר הכי דלעולם יש להורות בלילה ואין צריך להמתין עד למחר. ומה שאמר גבי רב היינו על הוראות שמורה בתוך הדרשה בציבור שדרכו לדרוש ביום ולא בלילה ואורחא דמילתא נקיט. והא דאמר רב פפא לההוא גברא 'תא למחר' ולא אמר לו 'תא בלילה' אורחא דמילתא קא אמר ליה דמסתמא לא יבא בלילה אלא ביום אבל לעולם אם היה בא בלילה אחר שיעור שיפיג יינו היה מורה לו. ועוד נראה לי בס"ד דאם היה השואל בעל הבית בעולם הבא מסתמא ידע בו אם שתה הרבה שהוא שיעור שכרות ממש או לאו ואם ראהו ששתה הרבה איך סלקא דעתך לשאול ממנו בעת שכרות? אלא ודאי ידע שלא שתה הרבה, ומאחר דמצינו דרב פפא לא רצה להורות לו דין שמע מינה אפילו במעט שתיה נמנע מלהורות בו ביום ואמר לו תא למחר משום דלא פלוג, אך אם נאמר שזה לא היה בעל הבית בעולם הבא אלא אדם זר בא מבחוץ לשאול לא שמעינן האי דינא כי זה אינו יודע אם שתה ומה שלא רצה רב פפא להשיב לו בו ביום מפני ששתה הרבה אבל אם לא היה שותה אלא מעט היה משיב לו ולא אמרינן דצריך למנוע מלהורות אפילו בשתיה מועטת משום דלא פלוג.