Talmud Builders

    Makkot 9b

    Back to index

    English translation — Makkot 9b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This Gemara questions that response. Is it the wife of a prophet that is returned, and the wife of one who is not a prophet is not returned?

    2Rather, the explanation is as Rabbi Shmuel bar Naḥmani says, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: This is what God is saying to Abimelech: “And now, restore the man’s wife” (Genesis 20:7), in any case, whether or not he is a prophet. And as for that which you said: “Will You even slay a righteous nation? Didn’t he say to me: She is my sister” (Genesis 20:4–5), claiming that you are a victim of circumstances beyond your control and exempt from punishment, that is not a valid claim. He is a prophet and it is from you that he learned to conduct himself in that manner. With regard to a stranger [ akhsenai ] who comes to the city, one asks him about matters of eating and drinking, e.g., whether he is hungry or thirsty. Does one ask him: Is that your wife? Is that your sister? Abraham understood from this line of questioning that you are suspect with regard to abducting women, and that is the reason that he introduced Sarah as his sister. Therefore, you are liable to be executed for her abduction.

    3The Gemara comments: From here it is derived that a descendant of Noah, i.e., a gentile, is executed for a capital offense even if he says that it is permitted, as he should have learned that it is prohibited and he did not learn.

    4MISHNA: A blind person who unintentionally murdered another is not exiled; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: He is exiled. The enemy of the victim is not exiled, as presumably it was not a completely unintentional act. Rabbi Yosei says: Not only is an enemy not exiled, but he is executed by the court, because his halakhic status is like that of one who is forewarned by witnesses not to perform the action, as presumably he performed the action intentionally. Rabbi Shimon says: There is an enemy who is exiled and there is an enemy who is not exiled. This is the principle: In any case where an observer could say he killed knowingly, where circumstances lead to the assumption that it was an intentional act, the enemy is not exiled, even if he claims that he acted unintentionally. And if it is clear that he killed unknowingly, as circumstances indicate that he acted unintentionally, he is exiled, even though the victim is his enemy.

    5GEMARA: Apropos the dispute in the mishna between Rabbi Yehuda and Rabbi Meir with regard to a blind person, the Sages taught: It is written that one is exiled to a city of refuge if he killed another “without seeing” (Numbers 35:23), indicating that the reference is to one who has the capacity to see. This serves to exclude a blind person; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: On the contrary, the term “without seeing” serves to include a blind person.

    6The Gemara elaborates: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? It is as it is written with regard to those who are exiled: “And as one who goes with his neighbor into the forest” (Deuteronomy 19:5), which is stated in general terms, applying even to a blind person. The phrase “without seeing” comes and excludes a blind person from this halakha .

    7And Rabbi Meir interprets the verses differently: “Without seeing” serves to exclude a blind person, and “without knowledge” (Deuteronomy 19:4) also serves to exclude a blind person. This is an example of a restrictive expression following a restrictive expression, and there is a hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression serves only to amplify the halakha and include additional cases. In this case, it includes a blind person in the halakhot of exile as well.

    8The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda respond to that derivation? The Gemara answers that Rabbi Yehuda says that the phrase “without knowledge” comes to exclude one with intent, e.g., one who had intent to kill an animal and who killed a person, from the halakha of exile. Rabbi Yehuda interprets the two restrictive expressions as excluding two unrelated cases from the halakha of exile, and therefore the principle of: A restrictive expression following a restrictive expression serves only to amplify, is not relevant in this case.

    9§ The mishna teaches that Rabbi Yosei says: An enemy is executed because his halakhic status is like that of one who is forewarned. The Gemara asks: But why is an enemy executed? The witness did not actually forewarn him, and courts administer corporal punishment only to a defendant who was forewarned. The Gemara answers: The mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One who is devoted to the meticulous observance of mitzvot [ ḥaver ] does not require forewarning for the court to administer corporal punishment to him, because fundamentally the obligation to issue forewarning was established only to distinguish between unwitting and intentional actions. The presumptive status of a ḥaver is that of one who knows the halakha ; therefore, his action is presumed to have been intentional.

    10§ The mishna teaches that Rabbi Shimon says: There is an enemy who is exiled and there is an enemy who is not exiled. The Gemara adds: It is taught in a baraita : In what circumstances did Rabbi Shimon say that there is an enemy who is exiled and there is an enemy who is not exiled? He said that in a case where the rope snapped and the object attached to the rope fell and killed a person, he is exiled, as that appears to be an accident. But if an object was displaced from his hands, he is not exiled, as presumably he loosened his grip until it fell.

    11The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon says: One is never exiled unless his trowel with which he was working was displaced from his hand? As Rabbi Shimon stated that halakha without distinguishing between friend and enemy, therefore, the apparent contradiction between a case where the rope snapped, according to the first baraita , and a case where the rope snapped, according to the second baraita , is difficult. And the apparent contradiction between a case where the object was displaced, according to the first baraita , and a case where the object was displaced, according to the second baraita , is difficult.

    12The Gemara answers: The apparent contradiction between a case where the rope snapped according to the first baraita and a case where the rope snapped according to the second is not difficult. This case in the second baraita is referring to a friend of the victim, and presumably if the rope snapped it is considered a case of circumstances beyond his control and he is exempt from exile, and that case in the first baraita is referring to an enemy of the victim. In that case, although the presumption is that the act was not intentional, due to his enmity toward the victim, it is also not assumed to be the result of circumstances that were completely beyond his control. Therefore, he is exiled.

    13The apparent contradiction between a case where the object was displaced according to the first baraita and a case where the object was displaced according to the second baraita is not difficult, as this case in the first baraita is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who ruled in a mishna (7b) that if the blade of one’s ax was displaced from its handle and flew through the air and killed a person, he is exempt from exile, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, and that case in the second baraita is the opinion of the Rabbis, who rule that in that case, the person wielding the ax is exiled, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

    14MISHNA: To where are the unintentional murderers exiled? They are exiled to cities of refuge, to three cities that were in the east bank of the Jordan and to three cities that were in the land of Canaan, i.e., Eretz Yisrael, as it is stated: “Three cities shall you give beyond the Jordan and three cities shall you give in the land of Canaan; they shall be cities of refuge” (Numbers 35:14). The mishna comments: Until the three cities of refuge that were in Eretz Yisrael were selected, an unintentional murderer would not be admitted to the three that were in the east bank of the Jordan, even though the latter three were already selected by Moses (see Deuteronomy 4:41), as it is stated: “Six cities of refuge shall they be” (Numbers 35:13), from which it is derived that they do not become cities of refuge until all six of them admit unintentional murderers as one.

    15The mishna continues: And roads were aligned for them from this city, i.e., all cities, to that city, i.e., they would pave and straighten the access roads to the cities of refuge, as it is stated: “Prepare for you the road, and divide the borders of your land, which the Lord your God causes you to inherit, into three parts, that every murderer may flee there” (Deuteronomy 19:3).

    16And the court would provide the unintentional murderers fleeing to a city of refuge with two Torah scholars, due to the concern that perhaps the blood redeemer, i.e., a relative of the murder victim seeking to avenge his death, will seek to kill him in transit, and in that case they, the scholars, will talk to the blood redeemer and dissuade him from killing the unintentional murderer. Rabbi Meir says: The unintentional murderer also speaks [ medabber ] on his own behalf to dissuade the blood redeemer, as it is stated: “And this is the matter [ devar ] of the murderer, who shall flee there and live” (Deuteronomy 19:4), indicating that the murderer himself speaks.

    17Rabbi Yosei bar Yehuda says: Initially, either one who killed another unintentionally or one who killed another intentionally would hurry and flee to the cities of refuge, and the court in his city would send for him and would bring him from there to stand trial. For one who was found liable to receive the death penalty in court for intentional murder, the court would execute him, and for one who was not found liable to receive the death penalty, e.g., if they deemed that the death occurred due to circumstances beyond his control, they would free him. For one who was found liable to be exiled, the court would restore him to his place in the city of refuge, as it is stated: “And the congregation shall judge between the murderer and the blood redeemer… and the congregation shall restore him to his city of refuge, that he fled there” (Numbers 35:24–25), indicating that he had been in a city of refuge before his trial.

    18GEMARA: The Sages taught: Moses designated three cities of refuge in the east bank of the Jordan, and corresponding to them, Joshua designated three cities of refuge in the land of Canaan. And the cities were aligned like two rows of vines in a vineyard: In Eretz Yisrael there was Hebron in Mount Judea, corresponding to Bezer in the wilderness; Shechem in Mount Ephraim, corresponding to Ramoth in the Gilead; and Kadesh in Mount Naphtali, corresponding to Golan in the Bashan. From the term “And you shall divide [ veshilashta ]” (Deuteronomy 19:3), it is derived that the three cities in Eretz Yisrael will serve as three [ meshulashin ] lines of demarcation dividing the length of the land into four equal parts, in a manner that the distance from the southern border of Eretz Yisrael to Hebron, the southernmost city of refuge, will be like the distance from Hebron to Shechem, and the distance from Hebron to Shechem will be like the distance from Shechem to Kadesh, and the distance from Shechem to Kadesh will be like the distance from Kadesh to the northern border.

    19The Gemara questions the distribution of the cities: Why were there three cities designated on the east bank of the Jordan, where two and a half tribes resided, and three cities designated in Eretz Yisrael, where more than nine tribes resided? Abaye said: In Gilead, which is located on the east bank of the Jordan, murderers are common.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' מפני שהוא כמועדכמותרה עליו ועובר על התראה דודאי לדעת הרגו:

    ויש שונא שאינו גולהולא נהרג:

    כלהריגה שיכולין לומר על הריגה זו שלדעת היתהא אינו גולה לפי שחשוד הוא על כך:

    שלא לדעת הרגכשהריגה זו ודאי שלא לדעת שאין אדם יכול לומר עליה לדעת היתה גולה ובגמ' מפרש לה:

    גמ' בלא ראות פרט לסומאדמשמע כאן לא ראה אבל רואה במקום אחר פרט לסומא שאינו רואה בשום מקום:

    פרט למתכויןכדאמרן לעיל (מכות דף ז:):

    להבחין בין שוגג למזידשלא יכול לומר לא הייתי יודע שאסור:

    נפסקהחבל ונפל עליו אין לומר בא לדעת זה:

    נשמטהחבל מידו ונפלה עליו אינו גולה שיש לומר לדעת עשה:

    לעולם אינו גולהלא אוהב ולא שונא בנפסק אלא בנשמט:

    מחצלוהוא מעגילה שפעמים שטחין במחצלים שהוא כלי אומנות של בונים ובלע"ז טרואיל"ה:

    הכי גרסי' נשמט אנשמט לא קשיא הא באוהב הא בשונא נפסק אנפסק לא קשיא הא רבי והא רבנן. הא דקתני נשמט גולה באוהב דלא חשיד דעביד מדעת ודקתני נשמט אינו גולה בשונא כדקתני בהדיא בברייתא יש שונא שאינו גולה ומפרש מילתיה נשמט אינו גולה:

    נפסק אנפסק לא קשיא הא רבי והא רבנןהא דקתני נפסק גולה אפי' בשונא וכל שכן באוהב רבנן ואליבא דר' שמעון הוא דאמר נשמט הברזל מקתו והרג גולה ונפסק החבל דומיא דנשמט הברזל מקתו היא שנשאר האגד בידו והא דקתני נפסק אינו גולה רבי היא דאמר נשמט הברזל מקתו אינו גולה והוא הדין לחבל הנפסק עד שישמט מחצלו מידו שאין נשאר בידו כלום דומיא דמן העץ המתבקע ולרבי אליבא דר' שמעון אין לך שונא גולה כך מצאתי גירסא בתשובות הגאונים וכן עיקר וגירסת הספרים משובשת היא וטעו לדמות נשמט החבל לנשמט הברזל ואי אפשר להעמידה ולפרש נפסק אנפסק לא קשיא הא באוהב הא בשונא דהא על כרחך הא דתני נפסק גולה בשונא מפורשת והיאך תאמר הא דתני נפסק אינו גולה באוהב השתא בשונא גולה באוהב לא כל שכן וכי יש לך לומר שגולה בשונא ואינו גולה באוהב ועוד נשמט אנשמט לא קשי' הא רבי והא רבנן היאך תאמר הא דתני נשמט אינו גולה רבי היא דאמר נשמט אינו גולה אפי' באוהב אם כן אין הטעם מפני שיכול לומר לדעת נהרג ור' שמעון תלי טעמא בהכי:

    מתני' עד שלא נבחרו שלש שבארץ כנעןהיינו כל ארבע עשרה שכבשו וחלקו ואח"כ הבדילן יהושע:

    לא היו שלששהבדיל משה בעבר הירדן קולטות:

    וידברו אליואל גואל הדם ואומרין לו אל תנהג בו מנהג שופכי דמים בשגגה בא מעשה לידו:

    בתחלהכלומר תחלת משפט כל הרוצחים ואפילו מזידין ויליף טעמא בסיפרא דבי רב מוארב לו וגו' ונס אל אחת וגו':

    גמ' ומכוונות היואלו נגד אלו בשתי שורות כמו שתי שורות שבכרם:

    ושלשת את גבול ארצך וגו' שיהו משולשותכלומר שמתחלקת הארץ חלקות רחבה של ארץ ישראל לארבעת רבעים כמו שמפרש והולך שיהא מדרומה שבארץ ישראל לחברון כמחברון לשכם כו':

    בעבר הירדן תלת כו'בתמיה בנחלת שני שבטים שלש כמו בנחלת עשרה שבטים:

    בגלעדשהיא בעבר הירדן שכיחי רוצחים:

    מכות ט עמוד ב

    1אשת נביא הוא דתיהדר, דלאו נביא לא תיהדר?!

    2אלא כדאמר ר' שמואל בר נחמני. דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: הכי קאמר ליה: (בראשית כ, ז) ״ועתה השב (את) אשת האיש מכל מקום ודקאמרת הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי היא וגו'״. נביא הוא וממך למד אכסנאי הוא שבא לעיר על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו כלום שואלין אותו אשתך זו אחותך זו׃

    3מכאן שבן נח נהרג שהיה לו ללמוד ולא למד:

    Mishna

    4הסומא אינו גולה דברי רבי יהודה ר' מאיר אומר גולה השונא אינו גולה רבי יוסי אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד רבי שמעון אומר יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג אינו גולה ושלא לדעת הרג הרי זה גולה:

    Gemara

    5ת"ר (במדבר, לה, כג) בלא ראות פרט לסומא דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר בלא ראות לרבות את הסומא׃

    6מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב ״(דברים יט״, ה) ואשר יבא את רעהו ביער אפילו סומא אתא בלא ראות מעטיה׃

    7ורבי מאיר בלא ראות למעט בבלי דעת למעט הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות׃

    8ורבי יהודה בבלי דעת פרט למתכוין הוא דאתא:

    9ר' יוסי אומר השונא נהרג כו': והא לא אתרו ביה מתניתין רבי יוסי בר יהודה היא דתניא רבי יוסי בר יהודה אומר חבר אינו צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד:

    10רבי שמעון אומר יש שונא גולה וכו': תניא כיצד אמר רבי שמעון יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה נפסק גולה נשמט אינו גולה׃

    11והתניא ר' שמעון אומר לעולם אינו גולה עד שישמט מחצלו מידו קשיא נפסק אנפסק קשיא נשמט אנשמט׃

    12נפסק אנפסק לא קשיא הא באוהב והא בשונא׃

    13נשמט אנשמט לא קשיא הא רבי והא רבנן:

    Mishna

    14להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען שנאמר ״(במדבר לה״, יד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען וגו' עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות שנאמר ״שש ערי מקלט תהיינה עד שיהיו ששתן קולטות כאחת״׃

    15ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר ״(דברים יט״, ג) תכין לך הדרך ושלשת וגו'׃

    16ומוסרין להן שני ת"ח שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו רבי מאיר אומר (אף) הוא מדבר ע"י עצמו שנאמר ״(דברים יט״, ד) וזה דבר הרוצח׃

    17רבי יוסי בר יהודה אומר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין ומביאין אותו משם מי שנתחייב מיתה בב"ד הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנאמר ״(במדבר לה״, כה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגו':

    Gemara

    18תנו רבנן שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען ומכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם (יהושע כ, ז) חברון ביהודה כנגד (דברים ד, מג) בצר במדבר שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן ושלשת שיהו משולשין שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון׃

    19בעבר הירדן תלת בארץ ישראל תלת אמר אביי בגלעד שכיחי רוצחים,׃

    Tosafot

    ורבי יהודה ההוא מבעי ליה פרט למתכוין וכו'דר' מאיר סבר פרט למתכוין וכו' שמעינן משגגה ותרתי שמע מינה וההיא דברייתא דלעיל אתיא כר' יהודה:

    משולשותשיהא מתחלת ארץ ישראל עד ראשונה כמו מראשונה לשניה שלחלוקה שוה היה א"י ובאמצע היו ערי מקלט וכן יש לפרש ההיא דמגילה (דף יט. ושם) דקאמר נקראת אגרת שאם תפרה הכל שלשה חוטין גידין כשרה ובלבד שיהא משולשין ופירושו הוי כי הכא שצריך שמתחלת התפירה עד חוט של גידין כמו עד שניה של גידין ומשניה עד שלישית כמו משלישית עד סוף התפירה ולא כדברי המפרשים משולשות אחד בתחלה ואחד באמצע ואחד בסוף:

    בגלעד שכיחי רוצחיםפי' ולהכי הוצרכנו לערי מקלט לפי כשהורגים מזיד בלא עדים הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כדאמרי' לקמן (מכות דף י:):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ומשני הכי קאמר דקאמרת הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי היא נביא הוא וממך למד. כלומר כיון שראה אותך שואלו על עסקי אשתו נתיירא שלא תהרגנו ולפיכך אמר לך אחותי היא מיכן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד:

    הסומא אינו גולה כו'ת"ר בלא ראות מכלל שיכול לראות פרט לסומא שאינו גולה דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר בלא ראות למעט הסומא בבלי דעת למעט הסומא הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' סומא גולה. השונא אינו גולה. ר' יוסי אומר השונא (אינו) נהרג מפני שהוא כמועד.

    וכר' יוסי בר יהודה דתני חבר אינו צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד והאי כיון דשונא הוא ודאי מזיד הוא.

    תניא כיצד א"ר שמעון יש שונא גולה כגון שנפסקאבל נשמט אינו גולה דכיון שהוא שונא במזיד שמט.

    איני והתניא ר' שמעון אומר לעולם אינו גולה עד שישמט מחצלו מידו ושנינן לא קשיא הא דתני נשמט אינו גולה כרבי דתני נשמט הברזל מקתו והרג רבי אומר אינו גולה והא דתנא גולה כרבנן דאמרי גולה :

    להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען:

    ת"ר שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנעןומכוונות היו חברון ביהודה כנגד בצר במדבר כו'. ושלשת שתהיינה משולשות מדרום לחברון כמחברון לשכם כו'.

    Babylonian Talmud · folio map

    Makkot 9b

    Makkot 9b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 484 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' מפני שהוא כמועד כמותרה עליו ועובר על התראה דודאי לדעת הרגו:

    ויש שונא שאינו גולה ולא נהרג:

    כל הריגה שיכולין לומר על הריגה זו שלדעת היתהא אינו גולה לפי שחשוד הוא על כך:

    שלא לדעת הרג כשהריגה זו ודאי שלא לדעת שאין אדם יכול לומר עליה לדעת היתה גולה ובגמ' מפרש לה:

    גמ' בלא ראות פרט לסומא דמשמע כאן לא ראה אבל רואה במקום אחר פרט לסומא שאינו רואה בשום מקום:

    פרט למתכוין כדאמרן לעיל (מכות דף ז:):

    להבחין בין שוגג למזיד שלא יכול לומר לא הייתי יודע שאסור:

    נפסק החבל ונפל עליו אין לומר בא לדעת זה:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Makkot 9b · Sefaria

    Tosafot

    ורבי יהודה ההוא מבעי ליה פרט למתכוין וכו' דר' מאיר סבר פרט למתכוין וכו' שמעינן משגגה ותרתי שמע מינה וההיא דברייתא דלעיל אתיא כר' יהודה:

    משולשות שיהא מתחלת ארץ ישראל עד ראשונה כמו מראשונה לשניה שלחלוקה שוה היה א"י ובאמצע היו ערי מקלט וכן יש לפרש ההיא דמגילה (דף יט. ושם) דקאמר נקראת אגרת שאם תפרה הכל שלשה חוטין גידין כשרה ובלבד שיהא משולשין ופירושו הוי כי הכא שצריך שמתחלת התפירה עד חוט של גידין כמו עד שניה של גידין ומשניה עד שלישית כמו משלישית עד סוף התפירה ולא כדברי המפרשים משולשות אחד בתחלה ואחד באמצע ואחד בסוף:

    בגלעד שכיחי רוצחים פי' ולהכי הוצרכנו לערי מקלט לפי כשהורגים מזיד בלא עדים הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כדאמרי' לקמן (מכות דף י:):

    Tosafot on Makkot 9b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ומשני הכי קאמר דקאמרת הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי היא נביא הוא וממך למד. כלומר כיון שראה אותך שואלו על עסקי אשתו נתיירא שלא תהרגנו ולפיכך אמר לך אחותי היא מיכן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד:

    הסומא אינו גולה כו' ת"ר בלא ראות מכלל שיכול לראות פרט לסומא שאינו גולה דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר בלא ראות למעט הסומא בבלי דעת למעט הסומא הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' סומא גולה. השונא אינו גולה. ר' יוסי אומר השונא (אינו) נהרג מפני שהוא כמועד.

    וכר' יוסי בר יהודה דתני חבר אינו צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד והאי כיון דשונא הוא ודאי מזיד הוא.

    תניא כיצד א"ר שמעון יש שונא גולה כגון שנפסק אבל נשמט אינו גולה דכיון שהוא שונא במזיד שמט.

    איני והתניא ר' שמעון אומר לעולם אינו גולה עד שישמט מחצלו מידו ושנינן לא קשיא הא דתני נשמט אינו גולה כרבי דתני נשמט הברזל מקתו והרג רבי אומר אינו גולה והא דתנא גולה כרבנן דאמרי גולה :

    להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען:

    ת"ר שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען ומכוונות היו חברון ביהודה כנגד בצר במדבר כו'. ושלשת שתהיינה משולשות מדרום לחברון כמחברון לשכם כו'.

    Rabbeinu Chananel on Makkot 9b · Sefaria

    Ritva

    נביא הוא וממך למד פי׳ לא הטעה אותך כי ידע מה שבלבך שאתה הולך בעקיפין ולכך אמר לך שהיא אחותו. מכאן לבן נח שנהרג על שהיה לו ללמו׳ ולא למד. פירש"י ז"ל שהיה לו ללמוד דרך ארץ ולא למד ופשוטו של לשון הכי משמע דהא על דרך ארץ דר׳ שמואל בר נחמני מייתי לה. אבל קשה מאוד חדא דא"כ תיקשי סוף סוף לרבא דהא משמע דדוקא על שלא למד דרך ארץ הוא שנתחיי׳ אבימלך אבל לא על הביאה דש"מ דאומר מותר לאנוס הוא. ועוד דהיכן מצינו שנצטוו בני נח ללמוד דרך ארץ שהרי לא אמר זה שום חכם בפ"ד מיתו׳ דשקל וטרו תלמודא טובא במה שנצטוו. לכן נ"ל דאנן הכי קאמרינן דאבימלך בתחיי׳ בעבירה זו של שרה על אומר מותר שהוא קרוב למזיד לפי שהיה לו ללמו׳ ד"א ולא למד דאלמלא כן אכ"ג דאומר מותר דעלמא חייב שאני הכא שעשה על פי נביא אלו אמר לו הנביא באמ׳ אבל אברהם לא אמר לו באמת אלא לפי מה שלמד ממנו וא"כ הוא ליה עדות אברהם כמאן דליתיה שאין טוענין בו כלום לאבימלך כי הוא הטעה עצמו בשלא למד ד"א והרי דינו כאומר מותר דעלמא דהוא חייב לרבא והכא ה"פ מכאן לבן נח שנהרג על שבע מצות שלו בטעות היה לו ללמוד ולא למד. כנ"ל:

    בלא ראות פרט לסומא פי’ דבלא ראות משמע לן דהכא לא ראה אבל בעלמא רואה ולכך גולה יצא הסומא שאינו רואה. ור"מ בלא ראות למעט בבלי דעת למעט כו׳. איכא דקשי׳ לי דהכא דריש ר"מ בלא ראות דמשמע פרט לסומא ואלו במסכ׳ נדרים (דף פז) אמרינן לר"מ בלא ראות לרבות את הסומא דאי אמרת למעוטי מבלי דעת נפקא. ויש מתרצין שזו מן הסוגיית המתחלפות בתלמוד. והנכון בעיני דלא פליגי כלל דהתם לאו ממשמעות דלישנא אמרינן לה אלא מהכרחה דמיעוט אחר מיעוט כי הכא זה"ק ע"כ בלא ראות לרבו׳ דאי פ"ד למעוטי ליכתוב רחמנ׳ בבלי דעת לחו׳ וכיון דכתבינהו תרווייהו מיעוט אחר מיעוט הוא שהוא לרבות ור׳ יהודה ההוא בבלי דעת פרט למתכוין בלבד הוא דאתא:

    נפסק אנפסק לא קשי׳ הא באוהב הא בשונא נשמט אנשמט ל"ק הא ר׳ והא רבנן. ופי' רש"י ז"ל נפסק אנפסק ל"ק דמתניתא קמייתא דקתני נפסק גולה בשונא כדקתני בהדיא ובתרייתא דקתני אינו גולה באוהב תלינן דשלא בדעת היה ואנוס הוא אבל בשונא תלינן דהוה ליה למידק ולא דק והוא שוגג גמור ולפיכך גולה. ונשמט אנשמט ל"ק דמתני' קמייתא דקתני נשמט אינו גולה ר' דקתני לעיל בפירקא דנשמט הברזל מקתו אינו גולה הא נמי כנשמט הברזל מקתו הוא שהרי מן הכלי שהיה מכה בו נשמט מסופו והרג הילכך בין באוהב בין בשונא אינו גולה. ולהאי פי' נשמט דקתני הכא והכא שנשמט הברזל מסוף הכלי שהיה עושה בו. והקשה רש"י ז"ל על זה דהיכי מתרצינן בנפסק אנפסק דבאוהב אינו גולה ובשונא גולה שהרי לא מצינו אוהב אינו גולה ושונא גולה שאם אתה חושדו לשונא שיצא מכלל האונס דאוהב שהרי אתה חושדו שעשה לדעת מפני שנאתו וא"כ אינו גולה. ועוד דבנשמט דקתני רישא אינו גולה דאוקימנא לה כר' אפילו באוהב היא וכדפרישית ומגזרת הכתוב שפטר בנשמט הברזל מקתו. וזה אינו דהא במתני' קמייתא פי' דמתני' אינו גולה דקתני דשונא פעמים גולה ופעמים אינו גולה מפני שהוא כמועד ויכולין לומר לדעת הרג אלמא מטעם שעשה לדעת הוא שאינו גולה. ועוד יש להקשות לפי שיטה זו דאמאי לא פטר ר' ברישא דנפסק דהא נפסק החבל כנשמט הברזל מקתו היא שהוא פטור לעולם אליבא דר' ומה לי נפסק ומה לי נשמט. והנכון כגירסת רש"י ז"ל והיא גירסת רבי' מאיר הלוי ז"ל נשמט אנשמט ל"ק הא באוהב הא בשונא נפסק אנפסק ל"ק הא ר' הא רבנן. וה"פ נשמט אנשמט ל"ק דקמייתא דקתני נשמט אינו גולה בשונא כדקתני בהדיא ונשמט דאמרי' היינו נשמט מתחלת החבל מידו והלך והרג ובשונא חיישינן שמא לדעתו נשמט שהרפה ידו ולכך אינו גולה מפני שהוא כמועד ואומרים כי לדעת היה. ובתרייתא דקתני גולה באוהב דאמרי' דבשוגג עבד. ונפסק אנפסק ל"ק דקמייתא דקתני נפסק גולה רבנן דמחייבי בנשמט הברזל מקתו והא נמי שנשאר ראש החבל בידו ונפסק הכלי מסופו והלך והרגו כנשמט הברזל מקתו דמיא ולכך אפילו בשונא גולה דגבי נפסק ליכא למימר לדעת עשה ובתרייתא דקתני נפסק גולה ר' דפטר אפילו באוהב ופ"ש בשונא דבהא שניהם שווים ובודאי דאפילו בנשמט משכחת לה דלר' אינו גולה ולרבנן גולה כשנשמט מסופו ולרבותא נקטיה בנפסק דאפילו הא דמיא לנשמט הברזל מקתו:

    ושלשת שיהיו משולשין שיהיו מדרום וכו׳ ומכאן למדו בתוס׳ למאי דאמרינן במסכ׳ מגילה לענין מגלה שתפרה בפשתן שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה ובלב׳ שיהיו משולשין שהשלוש הוא כגון זה ולא כפי׳ שם רש"י ז"ל שכל גיד וגיד משלש הגידין כפול ג׳ פעמים אחד בתחלה וא׳ בסוף ושלשתן באמצע:

    בגלעד שכיחי רוצחין וא"ת וכיון דמזידין הם ערי מקלט למה וי"ל דרמאין היו ופעמים שמזידין ומראין עצמן כשוגגין הלכך מרבינן להו ערי מקלט לפי שיהיו קולטות את כולם. ואח"כ נבחין איזה שוגג ואיזה מזי׳ דאי אפשר שלא יהיו לפעמים ביניהם שוגגין. בשכם שכיחי רוצים. פי׳ בשכם וסבובותיה ומפני הסביבו׳ דשכיחי בם נמיר רוצחים הוצרך לקרב להם ערי מקלט מכאן ומכאן כדי שיהא הרוצח מגיע מהרה לאחד מהם דאי משום שכם גופה הא אינהו מרחקי לחברון ולקדש באידך דבצפון ודרום ומפני שכל סביבותיהם נטפלין להם והם כמותם אמרינן בשכם ומיהו אף על גב דשכיחי בשכם רוצחים לא הוו רובא דאי לא הא אמרינן לקמן עיר שרובה רוצחים אין עושין אותה ערי מקלט:

    Ritva on Makkot 9b · Sefaria

    Meiri

    המשנה השביעית והכונה בה להשלים ביאור זה החלק והוא שאמר הסומא אינו גולה דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר גולה השונא אינו גולה ר' יוסי אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד ר' שמעון אומר יש שונא גולה ויש שונא אינו גולה זה הכלל כל שיכול לומר לדעת הרג אינו גולה שלא לדעת הרג הרי זה גולה אמר הר"ם אמרה תורה בהורג בשגגה בלא ראות ר' יהודה אומר מי שאפשר לו לראות יגלה ור' מאיר אומר אפילו מי שנעדר הראות יגלה והשונא עונו גדול משיוכל להתכפר בגלות ולפיכך לא יגלה ואין הלכה כר' שמעון ולא כר' מאיר ולא כר' יוסי ב"ר יהודה:

    אמר המאירי הסומא שהרג בשוגג אינו גולה דברי ר' יהודה ונראה הטעם מפני שהוא אונס ר' מאיר אומר גולה שהיה לו לחקור ואין זה אונס גמור והלכה כר' יהודה וכן פסקוה גדולי המחברים ויש חולקין לפסוק כר' מאיר ומ"מ ההורג במזיד אף לדעת ר' יהודה חייב השונא אינו גולה מפני שחזקתו שהוא קרוב למזיד כמו שביארנו וכן הלכה ר' יוסי בר' יהודה אומר נהרג שמזיד גמור הוא והרי לדעתו חבר אין צריך התראה וזהו שאמר מפני שהוא כמועד ר"ל שהוא כמותרה עליו ואין הלכה כמותו ר' שמעון אומר יש שונא גולה ויש שאינו גולה וכלל דבריו שכל שאפשר לומר שלדעת היה אינו גולה וכל שנתברר ששגגה היתה גולה ופי' בגמ' את דבריו נפסק גולה נשמט אינו גולה כלומר נפסק החבל או הדלי ממנו ר"ל מן החבל גולה שזה ודאי לא באה הגרמא ממנו שהרי ראינו החבל או הדלי נפסק לפנינו נשמט אינו גולה ונראה לי בפירושה שנשמט כל החבל מידו שאפשר שהוא הרפה את ידיו והקשו עליו ממה שנאמר על שמו במקום אחר לעולם אינו גולה עד שישמט מחצלו מידו ר"ל השמטת כל החבל מידו שאגדת החבל הוא קורא מחצל אבל לא בפסיקת חבל או דלי ותירצו בה לפי גירסתנו נשמט אנשמט לא קשיא הא באוהב הא בשונא נפסק אנפסק לא קשיא הא ר' הא רבנן ופירושה שהשמועה ראשונה נאמרה בשונא כמו שהוזכר בה בפי' והשניה אמורה באוהב ופירש את הראשונה נשמט אינו גולה בשונא שחשוד הוא שרפה את ידיו ובאוהב גולה שאינו חשוד על כך נפסק אנפסק לא קשיא שזו שאמרו נפסק אינו גולה אף באוהב כמו שביארנו שהאחרונה אמורה באוהב ר' היא שאמר נשמט הברזל מקתו אפילו באוהב קרוב למזיד הוא כמו שביארנו לדעתו ונפסק החבל או הדלי ממנו הוא בדמיון נשמט הברזל מקתו שזו אגדו נשאר בידו וזו קתו נשאר בידו וזו שאמרו נפסק גולה אף בשונא והוא הדין לאוהב רבנן וי"מ בדרכים אחרים ומחליפין הגרסאות ולענין פסק אינך צריך להם שכל שבשונא חוקתו קרוב למזיד ומ"מ יש פוסקים כר' שמעון ודעתי נוחה בכך:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה השמינית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי והוא שאמר להיכן גולין לערי מקלט שלש שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען שנאמר את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען שש ערי מקלט תהיינה עד שלא נבחרו שלש שבארץ כנען לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות שנאמר שש ערי מקלט תהיינה עד שיש ששתן קולטות כאחת אמר הר"ם וכן השתים וארבעים עיר כלן קולטות אלא שאלה השש כל מי שנכנס לשם בין בכונה בין שלא בכונה ניצל ואותם אם הגיע באחת מהן וידע שהיא קולטת תצילהו ואם אינו יודע שהיא קולטת אינה מצילתו אלא הורג אותו גואל הדם לשם ומכונין להם דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך ושלשת את וגו' ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו ר' מאיר אומר אף הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר וזה דבר הרוצח אמרו וידברו אליו ר"ל שהם ידברו לגואל הדם אם בקש הרוצח ויאמרו לו בשגגה הרג ואמ' להרגו בשלום ומה שראוי לדבר לו כדי לשכך חמתו ור' מאיר אומר אינם חייבים להטפל בזה אלא הוא יטעון להציל עצמו ואין הלכה כר' מאיר ר' יוסי אומר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותן משם את שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו ואת שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו וגו':

    אמר המאירי להיכן גולין לערי מקלט ר"ל אותן שנתיחדו והובדלו לכך שלש שבארץ כנען ושלש שבעבר הירדן וענין זה הוא שהבדלת ערי מקלט מצות עשה שנאמר שלש ערים תבדיל לך ולא היו נוהגות אלא בארץ ישראל ושלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן בארץ סיחון ועוג ויהושע הבדיל שלש אחרות בארץ כנען אחר י"ד שכבשו וחלקו והוא שנאמר את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ואע"פ שהובדלו אותן שלש שבעבר הירדן קודם לאותן שבארץ כנען לא היו קולטות עד שהובדלו האחרות שנאמר שש ערי מקלט תהיינה לכם עד שיהו כולן קולטות כאחת ולא הבדילן משה רבינו לקלוט מיד אלא לקיים מצות הבדלה אמר הואיל ובאה לידי אקיימנה וזה שנאמר בתורה ואם ירחיב י"י את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים פירשו במדרש שעל ימות המשיח נאמר להוסיף שלש על אותן השש שנאמר על השלש האלה ר"ל על אלו שבארץ כנען וכבר היו אותן שבעבר הירדן מובדלות וכן פי' שאלו השלש יהו מוסיפין אותן בערי הקיני והקניזי והקדמוני שכבר הובטח אברהם אבינו בכיבוש שלהם ועדיין לא נכבשו:

    ומכונין להם דרכים מזו לזו ר"ל שבית דין היו חייבים לכוין את הדרכים לערי מקלט ר"ל לתקנם ולהרחיבם ולהסיר מהם מכשולות ולתקן בנהרות שלהם גשרים וכיוצא באלו שלא לעכב את הבורחים והוא שנאמר תכין לך הדרך ופי' בגמ' שכל מקום שהיה שם פרשת דרכים היו רושמים על דרך אותה העיר מקלט מקלט כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם והוא שאמרו טוב וישר י"י על כן יורה חטאים בדרך ובמקום אחר התבאר שאין רחבם של דרכים הנתקנות לערי מקלט פחותות מל"ב אמה ובט"ו באדר בכל שנה מוציאין שלוחים לתקן את הדרכים ולהסיר מכשולות המתחדשים בהם אבל מה שאמר ושלשת את גבול ארצך הוא שהיו מודדין ביניהם בשעת הפרשה שיהא שיעור שבין זו לזו כשיעור שמזו לזו כמו שיתבאר בגמרא:

    ומוסרין לו שני תלמידי חכמים ללוותו שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו ר"ל לגואל הדם ולא שיתרוהו שאם יהרגנו נהרג עליו שכל שהורגו חוץ לתחום של עיר מקלט אינו נהרג עליו כמו שיתבאר בגמרא אלא אומרים לו שאין ראוי לו להיות לבו עליו שבשוגג בא מעשה לידו וכן אומרים כן לאנשי ערי מקלט שלא ינהגו בו מנהג שופכי דמים לבזותו ולקללו ר' מאיר אומר אף הוא מדבר כן על פי עצמו שנאמר וזה דבר הרוצח ר' יוסי אומר בתחלה ר"ל בתחלת הענין והוא תכף שהרג כל הורג היה מקדים לערי מקלט הן שהזיד ונתחייב מיתה הן ששגג ונתחייב גלות אבל בית דין ר"ל אותו בית דין של אותה העיר שהרג בה שולחין ומביאין אותם משם ודנין אותם והוא שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם מי שנתחייב מיתה ממיתין אותו ועליו נאמר ונתנו אותו ביד גואל הדם ור"ל ברצונו לעשות בו מה שהוא משתדל בו עליו וי"מ להרגו ממש בידיו שכל רוצח אף אותו שנדון בבית דין מצוה ביד גואל הדם שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח אבל אם לא רצה גואל הדם להרוג או שלא היה יכול או שלא היה שם גואל ואע"פ שאין לך אדם בישראל שאין לו גואל שהרי כל הראוי לירש הוא גואל הדם כגון שלא היה שם באותה שעה בזו אמרו שבית דין הורגין אותו בסייף כמו שהתבאר לא נתחייב מיתה ולא גלות פטרוהו ועל זה נאמר והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם נתחייב גלות מחזירין אותו למקומו לעיר מקלט ששלחו והביאוהו משם ועל זה נאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו ועל זו נאמר לדעת ר' יוסי שמוסרין לו שני תלמידי חכמים והלכה כדבריו ושאר המשנה כלה הלכה היא:

    וזהו ביאור המשנה שלש ערים שהובדלו על ידי משה בעבר הירדן לשלשה שבטים היו כמו שכבר ידעת ששבט ראובן וגד וחצי שבט המנשי נטלו חלקם בעבר הירדן והוא שנא' את בצר במדבר לראובני ואת ראמות בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי ושלש שהבדיל יהושע בארץ כנען בין כל השבטים הם היו חברון ביהודה ושכם בהר אפרים וקדש בהר נפתלי נמצאו בארץ שני שבטים וחצי שלש ובארץ שאר כל השבטים שלש וטעם הדבר מפני שארץ הגלעד היו מצויים בה רוצחים שנאמר גלעד קרית פועלי און עקבה מדם ואע"פ שבשכם גם כן היו רוצחים מצויים כדכתיב דרך ירצחו שכמה מ"מ בגלעד היו מצויים יותר ויותר ושמא תאמר ומה מקום למציאות רוצחים לקליטת הריגה בשוגג אפשר מפני הזמנת פונדק האמורה למטה בהורג במזיד שלא בעדים שנמצא שנהרג ע"י שגגת אחר מצד העונש והוא שאמרו והאלהים אנה לידו וכו' לשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד הרג במזיד ואחד הרג בשוגג לזה אין עדים ולזה אין עדים הקב"ה מזמינם לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד בסולם נופל עליו והרגו נמצא זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה או שמא מתוך שרוצחים מצויים יזדמנו לגואל הדם הרבה מהן ומשים לו אורבים ומתוך כך הובדלו שם שלש ערים:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Makkot 9b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    במשנה ר' יוסי אומר השונא נהרג כו' ושלא נתחייב פטרוהו כו' כצ"ל:

    שם בגלעד שכיחי רוצחים דכתיב גלעד כו' אוהב כסף לא ישבע כסף ומי כו' כל האוהב ללמוד בהמון כו' נואלו שרי צוען נשאו רבינא כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה נפסק אנפסק כו' עד שישמט מחצלו מידו שאין נשאר בידו כלום דומיא דמן העץ המתבקע כו' עכ"ל ומיהו רבנן דפליגי עליה ע"כ דלא מדמו נשמט דהכא דמחייבי באוהב לעץ המתבקע דפטרי לעיל והיינו דבנשמט מחצלו מידו כבר היה הכל בידו ודומה לנשמט הברזל מקתו שהיה ג"כ בידו משא"כ העץ המתבקע שלא היה בידו אלא בנגיעה ודו"ק:

    תוס' בד"ה נשמט כו' ואין זו סברא לומר דלית ליה לרבי דר"ש דהוה רביה כו' עכ"ל צ"ע לדבריהם דעדיפא תקשי להו דר"ש אדר"ש דבברייתא קתני רש"א לעולם אינו גולה עד שישמט כו' ואם כן ע"כ השונא אינו גולה כלל ובמתני' קתני רש"א יש שונא גולה כו' ואם נאמר דמתני' אתיא כרבנן אליבא דר"ש דשונא גולה בנפסק א"כ מאי קשיא להו דלית ליה לרבי דר"ש רביה דהא לרבי לא קאמר ר"ש דבר זה מעולם אלא דשונא אינו גולה כלל וכת"ק דמתני' ואולי דלא הוה גרסי בברייתא ר"ש אומר לעולם כו' אך ק"ק דאימא אע"ג דבנשמט דהכא אין השונא גולה שי"ל לדעת עשה מ"מ משכחת דשונא גולה בעץ המתבקע דגולה לרבי ואפשר דבעץ המתבקע נמי יש לנו לומר דמדעת עשה ודו"ק:

    בד"ה בגלעד שכיחי כו' לפי כשהורגין מזיד בלא עדים כו' כדאמרי' לקמן עכ"ל כצ"ל והס"ד דע"כ הא דמזמנן לפונדק אחד משום המזידין דאי משום שוגגין שוגג הראשון למה נזדמן לו אלא ע"כ שהיו שם הרבה מזידין שנתחייבו מיתה למקום ונהרגו והרוצחין שלהן גם כן נתחייבו מיתה למקום ע"ד וסוף מטיפיך יטופון והקב"ה מזמן להן שנהרגו כלם על ידי שוגג אחד מתחלה מזידין הראשונים בלא עדים ולבסוף בעדים עד שנתחייב גלות נמצא הרבה מזידין שנתקיים דינם לבסוף באיש אחד שהיה שוגג וגולה ושפיר קאמר גלעד נפישי רוצחים במזיד והוצרכו לערי מקלט לאותן שאלו נהרגו על ידו בשוגג ועוד יש לומר כר' יוסי ב"י במתני' דקאמר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט כו' ובספרי יליף לה מקרא מוארב לו גו' ונס אל אחת גו' כפרש"י והרא"ם כתב בזה דרך אחרת ונעלם ממנו דברי התוספות דהכא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Makkot 9b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה נשמט אנשמט לא קשיא וכו' עד ואין זו סברא לומר דלית לית לרבי דר"ש דהוה רביה וכו'. לפי גירסת הגמרא שלפנינו והתניא ר"ש אומר לעולם אינו גולה עד שישמט מחצלו מידו לשון התוס' בדבור זה מגומגם דמאי קאמר ואין זו ס"ל דלית ליה לד' דר"ש דהוי רביה דהא כיון דהאי ברייתא אתיא כר' אליבא דר"ש א"כ ס"ל לרבי דלר"ש עצמו שונא אינו גולה כלל דבנשמט אינו גולה דיכול לומר דמדעת עשה ובנפסק אפי' אוהב אינו גולה וא"כ לא שייך לומר דלית ליה דר"ש רביה דלדידיה ר"ש גופיה לית ליה הא ואי משום דמתניתין קתני ר"ש אומר יש שונא גולה וכו' הכי הוי ל"ל וכי לית ליה לר' הא דקתני מתני' וכו' ע"כ נ"ל דלפי התוס' לא גרסי בברייתא שניה ר"ש אומר לעולם אינו גולה אלא הכי גרסי בגמרא והתניא לעולם אינו גולה וכו' ומשני לא קשיא הא רבי וכו' וכן דייק מלשון רש"י דכתב הא דקתני נפסק גולה אפי' בשונא וכו' רבנן ואליבא דר"ש היא והא דקתני נפסק אינו גולה רבי היא וכו' ולא כתב ג"כ רבי היא ואליבא דר"ש כמו שכתב בפירוש הברייתא הראשונה ש"מ דלא גריס רש"י בברייתא שניה ר"ש:

    ד"ה בגלעד שכיחי רוצחים פי' ולהכי הוצרכו וכו' בלתי ספק שהוקשה לתוס' מאי נ"מ בהא דבגלעד שכיחי רוצחים משום הכי לא הוצרכו לערי מקלט יותר דרוצחים דשכיחי היינו במזיד והגולים אינם כי אם שוגגים וא"כ לא משני התוס' מידי במאי דכתבו דהקב"ה מזמינם לפונדק הא מ"מ השוגגים אינם שכיחים בגלעד והיאך מזמינם לפונדק ויצטרכו עבור זה לערי מקלט רבים ונ"ל לפי שההורגים במזיד בלא עדים רבים שכיחים בגלעד דקב"ה מזמין כל השוגגים משאר מקומות לכאן כל שוגג ומזיד לפונדק אחד ולכך היו צריכים לערי מקלט רבים וק"ל:

    ה"נ בגמרא אמר אביי בגלעד שכיחי רוצחים:

    Maharam on Makkot 9b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה נשמט וכו' דהוי רביה כדאיתא שבת דף קמז ע"ב:

    Gilyon HaShas on Makkot 9b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וּמְכֻוָּנוֹת הָיוּ כְּמִין שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם (דברים יט, ג) נראה לי בס"ד שעשאם דוגמה לשורות הכרם לרמוז כי ערי מקלט הם מתת אלהים שנתנו בחסד עליון להציל את הרוצח בשוגג מן המות ולכן לא נתנו אלא לישראל ולא נתנו לבני נח. וידוע כי ישראל נקראו כרם דכתיב כִּי כֶרֶם הֳ' צְבָקוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל (ישעיה ה, ז) ולכן היו משולשות דכתיב וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ (דברים יט, ג) ככרם המשולש כי החסד הוא משולש במספר שהוא ג' פעמים כ"ד [24×3=חסד 72] וגם נקודת החסד הוא סֶגוֹל שהוא משולש כזה [נקודת סגול] ויש מנקודה ראשנה לנקודה שניה כמו מנקודה שניה לאמצעית ומנקודה אמצעית לראשנה כמו מראשנה לשניה וישראל דבוקים בחסד שנקודתה סגול דכתיב וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים (שמות יט, ה) רצונו לומר דוגמת הסגול שהוא משולש.

    בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן תְּלָת, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תְּלָת? (במדבר לה, יד) מקשים למה נקיט קושיא זו על הברייתא והלא כאן שלש וכאן שלש הוא מפורש בכתוב, יקשה קושיא זו על הכתוב! ונראה לי בס"ד דעל הכתוב ליכא קושיא דיש לומר הני תלתא דמי גדולים הם ופרוויהן כל אחת מדתה מהלך יום אחד אבל של עבר הירדן שיעורם קטן כל אחת מהלך שעה אחת אבל על הברייתא מקשי משום דאמר שהיו של ארץ ישראל מכוונות כנגד אותם של עבר הירדן משמע מכוונים במידתם גם כן דאם זו מהלך יום אחד וזו מהלך שעה אחת אין אלו מכוונות.

    'חֶבְרוֹן' בִּיהוּדָה, כְּנֶגֶד 'בֶּצֶר' בַּמִּדְבָּר (יהושע כ, ז) (דברים ד, מג) נראה לי בס"ד טעם שנמצאו מכוונים חלק יהודה כנגד חלק ראובן מפני שיהודה היה סיבה לראובן שיכנס בכלל השבטים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ז:) מי גרם לראובן שיודה יהודה.

    Ben Yehoyada on Makkot 9b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Makkot, daf 9, Amud Bet, about 484 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “אשת נביא הוא דתיהדר, דלאו נביא לא…”

    2. Segment 260 words

      Opens “אלא כדאמר ר' שמואל בר נחמני. דאמר…”

      Named: שמואל.

    3. Segment 39 words

      Opens “מכאן שבן נח נהרג שהיה לו ללמוד…”

    4. Segment 448 words

      Opens “מתני׳ הסומא אינו גולה דברי רבי יהודה…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון.

    5. Segment 520 words

      Opens “גמ׳ ת"ר (במדבר, לה, כג) בלא ראות…”

      Named: רבי יהודה, רבי מאיר.

    6. Segment 619 words

      Opens “מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב (דברים יט,…”

      Named: רבי יהודה.

    7. Segment 718 words

      Opens “ורבי מאיר בלא ראות למעט בבלי דעת…”

      Named: רבי מאיר.

    8. Segment 88 words

      Opens “ורבי יהודה בבלי דעת פרט למתכוין הוא…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 935 words

      Opens “ר' יוסי אומר השונא נהרג כו': והא…”

      Named: רבי יוסי בר יהודה.

    10. Segment 1024 words

      Opens “רבי שמעון אומר יש שונא גולה וכו':…”

      Named: רבי שמעון.

    11. Segment 1117 words

      Opens “והתניא ר' שמעון אומר לעולם אינו גולה…”

    12. Segment 128 words

      Opens “נפסק אנפסק לא קשיא הא באוהב והא…”

    13. Segment 138 words

      Opens “נשמט אנשמט לא קשיא הא רבי והא…”

      Named: רבי והא.

    14. Segment 1450 words

      Opens “מתני׳ להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר (דברים…”

    16. Segment 1624 words

      Opens “ומוסרין להן שני ת"ח שמא יהרגנו בדרך…”

      Named: רבי מאיר.

    17. Segment 1744 words

      Opens “רבי יוסי בר יהודה אומר בתחלה אחד…”

      Named: רבי יוסי בר יהודה.

    18. Segment 1859 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן שלש ערים הבדיל משה…”

    19. Segment 1911 words

      Opens “בעבר הירדן תלת בארץ ישראל תלת אמר…”

      Named: אביי.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Makkot 9b · Segment 2 — “אלא כדאמר ר' שמואל בר נחמני. דאמר ר' שמואל…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Makkot 9b · Segment 19 — “…ישראל תלת אמר אביי בגלעד שכיחי רוצחים,

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Makkot 9b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026