Talmud Builders

    Makkot 4b

    Back to index

    English translation — Makkot 4b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1GEMARA: With regard to the initial dispute between Rabbi Meir and the Rabbis in the mishna whether conspiring witnesses pay and are flogged, the Gemara asks: Granted, according to the Rabbis, the verse that states: “The judge shall cause him to lie down, and to be beaten before him, according to the measure of his wickedness” (Deuteronomy 25:2), is written concerning one who was liable to receive lashes. From “according to the measure of his wickedness” it is inferred with regard to an individual who commits one transgression: For one evildoing you can render him liable, but you cannot render him liable for two evildoings, i.e., one cannot receive two punishments for the same act. But according to Rabbi Meir, what is the reason that he is punished twice for committing a single transgression?

    2Ulla said: Rabbi Meir derived this halakha from the halakha concerning one who defames his wife, claiming that when he consummated the marriage he discovered that she was not a virgin: Just as the defamer is flogged and pays, as it is written: “And they shall chastise him and fine him one hundred silver coins” (Deuteronomy 22:18–19), so too, anyone who commits a transgression punishable with lashes and a monetary payment is flogged and pays. The Gemara questions this derivation: What is notable about the case of a defamer? It is notable in that the payment of the defamer is a fine, which is a fixed sum that the Torah deems him liable to pay. How can the halakha of conspiring witnesses, whose payment is monetary restitution, be derived from there? The Gemara answers: Rabbi Meir holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: The payment that conspiring witnesses are liable to pay is a fine.

    3The Gemara comments: There are those who teach this statement of Ulla with regard to that which is taught in a baraita : It is stated with regard to the Paschal offering: “And you shall let nothing of it remain until morning, but that which remains of it until morning you shall burn with fire” (Exodus 12:10). The verse comes to provide a positive mitzva to burn the remains after it has taught a prohibition, which states: “You shall let nothing of it remain,” to say that one is not flogged for its violation; this is the statement of Rabbi Yehuda. This is a prohibition whose transgression entails the fulfillment of a positive mitzva, in which the mitzva serves to rectify the violation of the prohibition, and no lashes are administered.

    4Rabbi Akiva says: The fact that one is not flogged is not for that reason; rather, it is due to the fact that this prohibition: “And you shall let nothing of it remain,” is a prohibition that does not involve an action, as one violates the prohibition through failure to take action, and concerning any prohibition that does not involve an action, one is not flogged for its violation. The Gemara learns by inference that Rabbi Yehuda holds in principle with regard to a prohibition that does not involve an action, that one is flogged for its violation. From where does Rabbi Yehuda derive that one is flogged in that case?

    5Ulla said: Rabbi Yehuda derived this halakha from the defamer; just as the defamer violates a prohibition that does not involve an action, as it involves only speech, and one is flogged for its violation, so too, with regard to any prohibition that does not involve an action, one is flogged for its violation. The Gemara questions this derivation: What is notable about the case of the defamer? It is notable in that he is flogged and pays for violation of a single prohibition. Due to that stringency, other less stringent prohibitions cannot be derived from the case of the defamer.

    6Rather, Reish Lakish says: Rabbi Yehuda derives this principle from the case of conspiring witnesses. Just as the conspiring witnesses violate a prohibition that does not involve an action and an individual is flogged for its violation, so too, with regard to any prohibition that does not involve an action, one is flogged for its violation. The Gemara questions this derivation: What is notable about the case of conspiring witnesses? It is notable in that the witnesses do not require forewarning in order to administer their punishment, which is an exception to the principle that corporal punishment may be administered only after forewarning. Due to that stringency, other less stringent prohibitions cannot be derived from the case of conspiring witnesses.

    7The Gemara answers: The case of the defamer will prove that the absence of forewarning is not a significant factor, as the defamer requires forewarning and nevertheless is flogged for a prohibition that does not involve an action. And the inference has reverted to its starting point. The defining characteristic of this case is not like the defining characteristic of that case, and the defining characteristic of that case is not like the defining characteristic of this case. Their common denominator is that in both cases there is a prohibition that does not involve an action and one is flogged for its violation. So too, with regard to any prohibition that does not involve an action, one is flogged for its violation.

    8The Gemara questions this derivation: What is notable about their common denominator? They are notable in that payment in both cases is a fine, and therefore other, less stringent prohibitions cannot be derived from them. The Gemara answers: This is not difficult; Rabbi Yehuda does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Akiva that the payment of conspiring witnesses is a fine. In his opinion, therefore, that is not a common denominator.

    9Rather, the Gemara proposes an alternative refutation: What is notable about their common denominator? They are notable in that the cases of the defamer and of conspiring witnesses both contain a stringent aspect; therefore, other, less stringent prohibitions cannot be derived from them. The stringency in the case of the defamer is that he both is flogged and pays, and the stringency in the case of conspiring witnesses is that they do not require forewarning. The Gemara answers: And Rabbi Yehuda does not refute a derivation from a common denominator based on the fact that both cases contain a different stringent aspect. He holds that the mere fact that there is a stringency in each does not serve as a common denominator.

    10§ The Gemara resumes its analysis of the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis in the case of conspiring witnesses who testify that another is liable to receive lashes. Rabbi Meir holds that they are flogged with eighty lashes, one set of lashes due to violation of the prohibition: “You shall not bear false witness against your neighbor” (Exodus 20:13), and one set of lashes due to the verse: “And you shall do to him as he conspired” (Deuteronomy 19:19). The Rabbis say: They are flogged with only forty lashes, due to the verse “And you shall do to him as he conspired.” The Gemara asks: And with regard to the Rabbis, concerning this verse: “You shall not bear false witness against your neighbor,” what do they derive from it, if one is not flogged for its violation?

    11The Gemara answers: They require that verse as a prohibition against conspiring witnesses. Every punishment enumerated in the Torah, including that of conspiring witnesses, is accompanied by an explicit verse prohibiting the action that results in the punishment. The Gemara asks: And with regard to Rabbi Meir, who holds that conspiring witnesses are flogged for violating this prohibition, from where does he derive a prohibition for conspiring witnesses? Rabbi Yirmeya said: He derives it from the verse written in the context of conspiring witnesses: “And those who remain shall hear and fear, and shall not continue to perform any more evil of this kind in your midst” (Deuteronomy 19:20). The verse warns that conspiring witnesses should not continue with their sinful conduct.

    12The Gemara asks: And concerning the Rabbis, what do they derive from that verse? The Gemara answers: That verse is necessary according to the Rabbis

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' מוציא שם רעלא מצאתי לבתך בתולים:

    לוקה ומשלםדכתיב (דברים כ״ב:י״ח-י״ט) ויסרו אותו וענשו אותו ואמרי' בכתובות (דף מו.) ויסרו זה מלקות וילפינן לה מקראי:

    שכן קנסוכל קנס חידוש הוא ומחידוש לא ילפינן לממונא:

    איכא דמתני להלהא דעולא:

    לומר שאין לוקין עליושהעשה האמור אחריו תקנתו וכפרתו על עבירת הלאו:

    לא מן השם הוא זהאין טעם זה עיקר דלאו שניתק לעשה אין לוקין עליו אלא מפני מה המותיר אינו לוקה לפי שהוא לאו שאין בו מעשה:

    גמר מעדים זוממין מה עדים זוממין לאו שאין בו מעשה ולוקיןעדים זוממין לוקין על דיבורם בעדי בן גרושה ובן חלוצה: עדים זוממין אין צריכין התראה בכתובות אמרינן טעמא באלו נערות (דף לג.) נתרי בהו אימת כו' אבל כל שאר עונשין בב"ד של מטה צריכין התראה:

    צד חמור לא פריךהואיל וחומרו של זה אינו חומרו של זה אין טעם המלקות תלוי בו:

    לאזהרה לעדים זוממיןלענשן בדין הזמה ולא ניתן לעונש מלקות אלא שלא היה לו לענשן בדין הזמה אלא א"כ הזהיר:

    והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשותהרי אזהרה בפרשת עדים זוממין כתיב:

    מכות ד עמוד ב

    1בשלמא לרבנן. (דברים כה, ב) ״כדי רשעתו״ כתיב״, משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. אלא רבי״ מאיר מ"ט׃

    2אמר עולא: גמר ממוציא שם רע. מה מוציא שם רע לוקה ומשלם, אף כל לוקה ומשלם. מה למוציא שם רע, שכן קנס! סבר לה כר' עקיבא, דאמר: עדים זוממין קנסא הוא.

    3איכא דמתני להא דעולא אהא דתניא: (שמות יב, י) ״לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר, וגו'״ בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו, דברי ר' יהודה.

    4ר' עקיבא אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום דה"ל לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. מכלל דר' יהודה סבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, מנא ליה?

    5אמר עולא: גמר ממוציא שם רע. מה מוציא שם רע לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, אף כל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. מה למוציא שם רע, שכן לוקה ומשלם!

    6אלא אמר ריש לקיש: גמר מעדים זוממין. מה עדים זוממין לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, אף כל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. מה לעדים זוממין, שכן אין צריכין התראה!

    7מוציא שם רע יוכיח. וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה. הצד השוה שבהן לאו שאין בו מעשה ולוקין עליו, אף כל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו.

    8מה להצד השוה שבהן, שכן קנס! הא לא קשיא: רבי יהודה לא סבר לה כרבי עקיבא.

    9אלא: מה להצד השוה שבהן, שכן יש בהן צד חמור! ורבי יהודה? צד חמור לא פריך.

    10ורבנן, האי (שמות כ, יג) ״לא תענה ברעך עד שקר״ מאי דרשי ביה?

    11ההוא מיבעי ליה לאזהרה לעדים זוממין. ורבי מאיר, אזהרה לעדים זוממין מנא ליה? אמר רבי ירמיה: נפקא ליה (דברים יט, כ) מוהנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו עוד.

    12ורבנן? ההוא מיבעי ליה׃

    Tosafot

    בשלמא לרבנן כתיב כדי רשעתו כו'והאי רשע רוצה לומר ממון כדמוכח בכתובות (דף לב: ושם) אלא ר' מאיר מאי טעמא פירוש הא כתיב כדי רשעתו דמשמע משום רשעה אחת אתה מחייבו וכו' וא"ת ומאי פריך והא בכתובות מוקי האי קרא ללוקין ולמיתה וי"ל דכל זה מן הפירכא אלא לר' מאיר הוה ליה למדרש ולומר רשעתו שאין אתה מחייבו משום שתי רשעיות ולא ללוקין ולמיתה:

    גמר ממוציא שם רעוא"ת לילפו נמי עדים זוממין ממוציא שם רע דאע"פ דהאי לאו שאין בו מעשה ולמה לי והיה אם בן הכות הרשע ויש לומר דמוציא שם רע גופיה לא ידענא דלקי אלא מוהיה אם בן הכות הרשע כדקאמר בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מו.) למדנו יסרו מויסרו ויסרו מבן [ובן מבן והיה] אם בן הכות הרשע:

    סבר לה כר"ע דאמר עדים זוממין קנסא הואפי' ולהכי יליף ליה ממוציא שם רע ורבנן סברי ממונא הוא ולהכי לא ילפינן ליה ממוציא שם רע משמע דלר"מ אינו לוקה ומשלם אלא גבי קנס אבל גבי ממון לא וקשה דבפ' השוכר את הפועלים (ב"מ דף צא. ושם) תניא החוסם פי פרה ודש בה לוקה ומשלם ד' קבין לפרה וג' קבין לחמור ומוקי לה כר' מאיר דאית ליה לוקה ומשלם והתם ממון הוא ועוד דאמרינן בפ' אלו נערות (כתובות דף לד: ושם) ר"מ לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה משמע בכל ענין וכן קשה מדרבנן דע"כ לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר אלא משום דסבירא להו דעדים זוממין ממונא הוא ולכך לא מצי יליף ממוציא שם רע אבל בקנס מודו דילפינן לוקה ומשלם ממוציא שם רע ובפרק אלו נערות (כתובות דף לב.) גבי קנס פריך הא קי"ל דאינו לוקה ומשלם פירוש כרבנן דר"מ אלמא פליגי רבנן אפי' גבי קנס וי"ל דודאי בין לר"מ בין לרבנן ליכא חילוק בין ממון לקנס לענין דין דלוקה ומשלם דהא מכדי רשעתו ילפינן ליה וכדי רשעתו כתיב גבי עדים זוממין הלכך לר' מאיר דסבר עדים זוממין קנסא הוא ושפיר ילפינן להו ממוציא שם רע למימרא דלוקין ומשלמין א"כ כדי רשעתו דנכתב גבי דידהו דממעט שתי רשעיות ליכא לאוקומה במלקות וממון וצריכי לאוקומי במיתה ומלקות כדאיתא בפ' אלו נערות א"כ ודאי אמר ר"מ בכל דוכתי דלוקה ומשלם אף לגבי ממון דמהיכא תיתי למעוטי אבל רבנן דסבירא להו דעדים זוממין ממונא הוא לכך לא ילפינן ממוציא שם רע דלוקה ומשלם והלכך דרשינן מקרא מכדי רשעתו במספר למעוטי שתי רשעיות במלקות וממון דאינו לוקה ומשלם מעתה יאמרו רבנן בכל מקום אף גבי קנס דאינו לוקה ומשלם מכדי רשעתו דהא משמע שפיר דאתי למעוטי כל ב' רשעיות בין ממון בין קנס:

    הא לא קשיא ר' יהודה לא סבר לה כר"עדאמר עדים זוממין קנסא הוא משמע הכא דלר"ע דאית ליה דעדים זוממין קנסא לית ליה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו דלא מצי יליף מהאי דינא וקשה דהא ר"ע אמר (לקמן מכות דף כא:) המקיים כלאים בכרם לוקה ופירש בערוך דהיינו שמניח אותו בסוף שדהו כשמצאה זרועה דהוי לאו שאין בו מעשה לכך נראה דהמקיים כלאים בכרם היינו שעשה גדר סביב הכלאים:

    אלא מה להצד השוה שבהן שיש בהן צד חמורזה אין צריך התראה. וזה לוקה ומשלם ותימה דהא אין זה פירכא שוה ופירש ר"י דפריך שכן הם משונים ביותר משאר מלקיות שאין צריך התראה. מה שאין כן בשאר מלקיות ועוד יש לומר שכן יש בהם צד חמור שהן לוקין על דיבורם שלא עוו אלא במוצא פיהם דהכי נמי פריך בירושלמי לעיל גבי ההיא דגמרינן ממוציא שם רע ופריך מה למוציא שם רע שכן דיבור הוא ור' יהודה סבר צד חמור לא פריך לפי'. דירושלמי דעדים זוממין בדיבורן איתעביד מעשה:

    ורבנן האי לא תענה מאי עבדי ליהדהא דקאמר לעיל גבי לא תענה משום דהוי לאו שאין בו מעשה היינו אי לאו קרא דוהצדיקו אבל בתר דגלי לן קרא דוהצדיקו דשייך ביה מלקות יש לנו לומר דלקי מלא תענה ואם תאמר דלא לילקי משום. דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו והכא האי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד עדות נפשות מיהו יש לומר דעדיפא משני דלגבי מלקות גופיה איצטריך לאזהרה כדפרי' אבל לעיל גבי מאתים זוז קשה למה לי כדי רשעתו לומר דלא לקי תיפוק ליה דלא תענה הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו וכי תימא לגבי אזהרת ממון דנפקא מינה לא חשיב לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד זה אינו דהא אמרינן בפרק מי שהחשיך (שבת דף קנד. ושם) דמחמר בשבת דלא לקי משום דנפיק מלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך וההוא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד במלאכת גופו אע"ג דבמחמר גופיה ליכא שום צד דמיתת ב"ד מכל מקום חשיב ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין כיון דלאו דידיה אתיא נמי למיתת ב"ד הכא נמי לא שנא וי"ל דשאני הכא דגלי קרא כדאמר רחמנא והיה אם בן הכות הרשע מכלל דלקי משום לא תענה דלא ענש אלא א"כ הזהיר אבל מ"מ קשה לעיל (מכות ד' ב:) דפריך ותיפוק ליה מלא תענה ולמה לי והיה אם בן הכות הרשע לישני אי לאו דגלי קרא הוה אמינא דלא לקי משום דלא תענה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כדפרישית וי"ל דעדיפא מיניה משני ועוד יש לומר דפריך לר"מ דנפקא ליה אזהרה לעדים זוממין מולא יוסיפו לעשות:

    לאזהרה לעדים זוממיםואם תאמר לעיל גבי מעידים שחייב מאתים זוז לימא האי טעמא לרבנן למה ליה למימר מכדי רשעתו נפקא ויש לומר דהכי קאמר לאזהרת עדים זוממין שמעידין באיש פלוני שחייב מלקות דלא הוי לקי מכאשר זמם אי לאו הזהיר דלא ענש עונש הגוף אלא אם כן הזהיר אבל לעיל דמיירי מכאשר זמם דממון ודאי לא בעי אזהרה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ופשוטה היאאלא לר' מאיר דקתני לוקה ומשלם מאי טעמא.

    ואמרינן גמר ממוציא שם רע דכתיב ביה ויסרו אותו וכתיב ביה וענשו אותו מלקות וממון כך עדים זוממין לוקין ומשלמין. ופרכינן מה למוציא שם רע שכן קנס כדכתיב וענשו אותו. ושנינן ר' מאיר כר' עקיבא סבירא ליה דתנן (לעיל מכות ב:) משום ר' עקיבא אמרו אף אין משלמין ע"פ עצמן מכלל דאינון קנס וקי"ל מודה בקנס פטור.

    איכא דמתני לשמעתא דעולא אהא דר' יהודה דמחייב המותיר מלקות אע"פ שאין בו מעשה.

    ואמר עולא גמר ר' יהודה המותיר קדשים ממוציא שם רעודחי' מה למוציא שם רע שכן לוקה ומשלם.

    אלא אמר ריש לקיש ר' יהודה מעדים זוממין שהוא לאו שאין בו מעשה ולוקין גמר המותיר. ופרכינן מה לעדים זוממין שכן אין צריכין התראה כו' ופשוטה היא.

    ואסיק' מה להצד השוה שבהן בעדים זוממין ובמוציא שם רע שכן תרוייהו קנס. ודחי' ר' יהודה לא סבר להא דר' עקיבא דאמר עדים זוממין קנסא הוא. ופרכינן דרך אחר מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור עדים זוממין לא צריכי התראה מוציא שם רע חייב מלקות וממון תאמר במותיר שאין בו אחד מאלו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Makkot 4b

    Makkot 4b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 292 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמ' מוציא שם רע לא מצאתי לבתך בתולים:

    לוקה ומשלם דכתיב (דברים כ״ב:י״ח-י״ט) ויסרו אותו וענשו אותו ואמרי' בכתובות (דף מו.) ויסרו זה מלקות וילפינן לה מקראי:

    שכן קנס וכל קנס חידוש הוא ומחידוש לא ילפינן לממונא:

    איכא דמתני לה להא דעולא:

    לומר שאין לוקין עליו שהעשה האמור אחריו תקנתו וכפרתו על עבירת הלאו:

    לא מן השם הוא זה אין טעם זה עיקר דלאו שניתק לעשה אין לוקין עליו אלא מפני מה המותיר אינו לוקה לפי שהוא לאו שאין בו מעשה:

    גמר מעדים זוממין מה עדים זוממין לאו שאין בו מעשה ולוקין עדים זוממין לוקין על דיבורם בעדי בן גרושה ובן חלוצה: עדים זוממין אין צריכין התראה בכתובות אמרינן טעמא באלו נערות (דף לג.) נתרי בהו אימת כו' אבל כל שאר עונשין בב"ד של מטה צריכין התראה:

    צד חמור לא פריך הואיל וחומרו של זה אינו חומרו של זה אין טעם המלקות תלוי בו:

    2 more comments on this page.

    Rashi on Makkot 4b · Sefaria

    Tosafot

    בשלמא לרבנן כתיב כדי רשעתו כו' והאי רשע רוצה לומר ממון כדמוכח בכתובות (דף לב: ושם) אלא ר' מאיר מאי טעמא פירוש הא כתיב כדי רשעתו דמשמע משום רשעה אחת אתה מחייבו וכו' וא"ת ומאי פריך והא בכתובות מוקי האי קרא ללוקין ולמיתה וי"ל דכל זה מן הפירכא אלא לר' מאיר הוה ליה למדרש ולומר רשעתו שאין אתה מחייבו משום שתי רשעיות ולא ללוקין ולמיתה:

    גמר ממוציא שם רע וא"ת לילפו נמי עדים זוממין ממוציא שם רע דאע"פ דהאי לאו שאין בו מעשה ולמה לי והיה אם בן הכות הרשע ויש לומר דמוציא שם רע גופיה לא ידענא דלקי אלא מוהיה אם בן הכות הרשע כדקאמר בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מו.) למדנו יסרו מויסרו ויסרו מבן [ובן מבן והיה] אם בן הכות הרשע:

    סבר לה כר"ע דאמר עדים זוממין קנסא הוא פי' ולהכי יליף ליה ממוציא שם רע ורבנן סברי ממונא הוא ולהכי לא ילפינן ליה ממוציא שם רע משמע דלר"מ אינו לוקה ומשלם אלא גבי קנס אבל גבי ממון לא וקשה דבפ' השוכר את הפועלים (ב"מ דף צא. ושם) תניא החוסם פי פרה ודש בה לוקה ומשלם ד' קבין לפרה וג' קבין לחמור ומוקי לה כר' מאיר דאית ליה לוקה ומשלם והתם ממון הוא ועוד דאמרינן בפ' אלו נערות (כתובות דף לד: ושם) ר"מ לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה משמע בכל ענין וכן קשה מדרבנן דע"כ לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר אלא משום דסבירא להו דעדים זוממין ממונא הוא ולכך לא מצי יליף ממוציא שם רע אבל בקנס מודו דילפינן לוקה ומשלם ממוציא שם רע ובפרק אלו נערות (כתובות דף לב.) גבי קנס פריך הא קי"ל דאינו לוקה ומשלם פירוש כרבנן דר"מ אלמא פליגי רבנן אפי' גבי קנס וי"ל דודאי בין לר"מ בין לרבנן ליכא חילוק בין ממון לקנס לענין דין דלוקה ומשלם דהא מכדי רשעתו ילפינן ליה וכדי רשעתו כתיב גבי עדים זוממין הלכך לר' מאיר דסבר עדים זוממין קנסא הוא ושפיר ילפינן להו ממוציא שם רע למימרא דלוקין ומשלמין א"כ כדי רשעתו דנכתב גבי דידהו דממעט שתי רשעיות ליכא לאוקומה במלקות וממון וצריכי לאוקומי במיתה ומלקות כדאיתא בפ' אלו נערות א"כ ודאי אמר ר"מ בכל דוכתי דלוקה ומשלם אף לגבי ממון דמהיכא תיתי למעוטי אבל רבנן דסבירא להו דעדים זוממין ממונא הוא לכך לא ילפינן ממוציא שם רע דלוקה ומשלם והלכך דרשינן מקרא מכדי רשעתו במספר למעוטי שתי רשעיות במלקות וממון דאינו לוקה ומשלם מעתה יאמרו רבנן בכל מקום אף גבי קנס דאינו לוקה ומשלם מכדי רשעתו דהא משמע שפיר דאתי למעוטי כל ב' רשעיות בין ממון בין קנס:

    הא לא קשיא ר' יהודה לא סבר לה כר"ע דאמר עדים זוממין קנסא הוא משמע הכא דלר"ע דאית ליה דעדים זוממין קנסא לית ליה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו דלא מצי יליף מהאי דינא וקשה דהא ר"ע אמר (לקמן מכות דף כא:) המקיים כלאים בכרם לוקה ופירש בערוך דהיינו שמניח אותו בסוף שדהו כשמצאה זרועה דהוי לאו שאין בו מעשה לכך נראה דהמקיים כלאים בכרם היינו שעשה גדר סביב הכלאים:

    אלא מה להצד השוה שבהן שיש בהן צד חמור זה אין צריך התראה. וזה לוקה ומשלם ותימה דהא אין זה פירכא שוה ופירש ר"י דפריך שכן הם משונים ביותר משאר מלקיות שאין צריך התראה. מה שאין כן בשאר מלקיות ועוד יש לומר שכן יש בהם צד חמור שהן לוקין על דיבורם שלא עוו אלא במוצא פיהם דהכי נמי פריך בירושלמי לעיל גבי ההיא דגמרינן ממוציא שם רע ופריך מה למוציא שם רע שכן דיבור הוא ור' יהודה סבר צד חמור לא פריך לפי'. דירושלמי דעדים זוממין בדיבורן איתעביד מעשה:

    ורבנן האי לא תענה מאי עבדי ליה דהא דקאמר לעיל גבי לא תענה משום דהוי לאו שאין בו מעשה היינו אי לאו קרא דוהצדיקו אבל בתר דגלי לן קרא דוהצדיקו דשייך ביה מלקות יש לנו לומר דלקי מלא תענה ואם תאמר דלא לילקי משום. דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו והכא האי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד עדות נפשות מיהו יש לומר דעדיפא משני דלגבי מלקות גופיה איצטריך לאזהרה כדפרי' אבל לעיל גבי מאתים זוז קשה למה לי כדי רשעתו לומר דלא לקי תיפוק ליה דלא תענה הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו וכי תימא לגבי אזהרת ממון דנפקא מינה לא חשיב לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד זה אינו דהא אמרינן בפרק מי שהחשיך (שבת דף קנד. ושם) דמחמר בשבת דלא לקי משום דנפיק מלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך וההוא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד במלאכת גופו אע"ג דבמחמר גופיה ליכא שום צד דמיתת ב"ד מכל מקום חשיב ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין כיון דלאו דידיה אתיא נמי למיתת ב"ד הכא נמי לא שנא וי"ל דשאני הכא דגלי קרא כדאמר רחמנא והיה אם בן הכות הרשע מכלל דלקי משום לא תענה דלא ענש אלא א"כ הזהיר אבל מ"מ קשה לעיל (מכות ד' ב:) דפריך ותיפוק ליה מלא תענה ולמה לי והיה אם בן הכות הרשע לישני אי לאו דגלי קרא הוה אמינא דלא לקי משום דלא תענה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כדפרישית וי"ל דעדיפא מיניה משני ועוד יש לומר דפריך לר"מ דנפקא ליה אזהרה לעדים זוממין מולא יוסיפו לעשות:

    לאזהרה לעדים זוממים ואם תאמר לעיל גבי מעידים שחייב מאתים זוז לימא האי טעמא לרבנן למה ליה למימר מכדי רשעתו נפקא ויש לומר דהכי קאמר לאזהרת עדים זוממין שמעידין באיש פלוני שחייב מלקות דלא הוי לקי מכאשר זמם אי לאו הזהיר דלא ענש עונש הגוף אלא אם כן הזהיר אבל לעיל דמיירי מכאשר זמם דממון ודאי לא בעי אזהרה:

    Tosafot on Makkot 4b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ופשוטה היא אלא לר' מאיר דקתני לוקה ומשלם מאי טעמא.

    ואמרינן גמר ממוציא שם רע דכתיב ביה ויסרו אותו וכתיב ביה וענשו אותו מלקות וממון כך עדים זוממין לוקין ומשלמין. ופרכינן מה למוציא שם רע שכן קנס כדכתיב וענשו אותו. ושנינן ר' מאיר כר' עקיבא סבירא ליה דתנן (לעיל מכות ב:) משום ר' עקיבא אמרו אף אין משלמין ע"פ עצמן מכלל דאינון קנס וקי"ל מודה בקנס פטור.

    איכא דמתני לשמעתא דעולא אהא דר' יהודה דמחייב המותיר מלקות אע"פ שאין בו מעשה.

    ואמר עולא גמר ר' יהודה המותיר קדשים ממוציא שם רע ודחי' מה למוציא שם רע שכן לוקה ומשלם.

    אלא אמר ריש לקיש ר' יהודה מעדים זוממין שהוא לאו שאין בו מעשה ולוקין גמר המותיר. ופרכינן מה לעדים זוממין שכן אין צריכין התראה כו' ופשוטה היא.

    ואסיק' מה להצד השוה שבהן בעדים זוממין ובמוציא שם רע שכן תרוייהו קנס. ודחי' ר' יהודה לא סבר להא דר' עקיבא דאמר עדים זוממין קנסא הוא. ופרכינן דרך אחר מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור עדים זוממין לא צריכי התראה מוציא שם רע חייב מלקות וממון תאמר במותיר שאין בו אחד מאלו:

    Rabbeinu Chananel on Makkot 4b · Sefaria

    Ritva

    גמרא בשלמא לרבנן כדי דעשעתו וכו’ לפי׳ הרמב"ן ז"ל לרווחא דמילת׳ נקטינן האי טעמ׳ דהא בלאו הכי נמי כיון דלרבנן אזהרה דעדים זוממין מלא תענה הוא כדאית׳ לקמן אינו לוקה ומשל׳ שהשם המביאן לידי מלקו׳ מביאן לידי תשלומין:

    סבר לה כר"ע דאמר עדים זוממי קנסא הוא וא"ת לר"מ היכא דלא הוי קנא אלא ממון כגון החוסם את הפרה למה לוקה ומשלם וי"ל דכין דכדי רשעתו שבא לפטור שלא נתחיי׳ שתי רשעיות גבי קנס כתיב והתם לא דרשי׳ לי׳ במלקות וממון מנלן למידרשה בשום מלקות וממון ומוטב דנוקים קרא במית׳ ומלקות או במית׳ וממון אבל קשה דהא בפ׳ אלו נערות אשכחן לרבה דס"ל דאדם מת ומשלם קנס ואין אדם מת ומשלם ממון והא מנלן כיון דכדי רשעתו בעדים זוממין כתיב וליכא למימ׳ דרבה סבר עדים זוממין ממונא דהא לעיל יהיב טעמא לר"ע דאמר קנסא הוא דאמרי׳ אמר רבה תדע שהרי לא עשו מעשה ונהרגין וע"כ התם רצה גרסינן מדקמייתי׳ לי׳ מקמי רב נחמן וי"ל דלרב׳ כיון דכתיב כדי רשעתו שלא לחיי׳ שתי רשעיו׳ ואיהו ס"ל דבכל דוכתא אדם לוקה ומשלם כדאיתא התם ואית ליה נמי מקרא דאדם מת ומשלם קנס ע"כ כיון דכדי רשעתו אינו נדרש בעניינו דרשינן ליה לעלמא שכן היא מדה בתורה דכל שאינו צריך לעניינו תנהו ענין לשאר מקומות וס"ל נמי דסברא הוא דלא נוקים כדי רשעתו אלא במקום שיש רשעה חמורה כגון מיתה עם ממון או עם מלקות אבל מלקו׳ וממון לא ממעטינן מיני׳ כלל ולית הלכתא כותיה:

    מה למוציא שם רע שכן לוקה ומשלם ולא בעי לשנויי ליה דר׳ יהודה כר"מ ס"ל דדבכל מקום אדם לוקה ומשלם מכיון דלא שמעינן ליה הכי ולית הלכתא כותיה:

    אלא אמר ריש לקיש גמר מעדים זוממין והקשו בתוס׳ דהכא משמע דמוציא שם רע ועדים זוממין לוקין אע"ג דהוו לאו שאין בו מעשה וא"כ לקמן (מכות דף טז) דאמרינן כל ל"ת שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם אמאי לא מני נמי חוץ מעדים זוממין ומוציא שם רע ותירצו דלא בעי למפרש התם אלא הני דלא מפרשי כל כך דלוקין אבל עדים זוממין ומוציא שם רע מפורשים הם מש"ר מן ויסרו אותו ועדים זוממין מן והצדיקו ובכולה סוגיין לא חשבינן לאו שיש בו מעשה אלא כשיש בו מעשה בעצמו וכדאמרינן התם לא תיתני מימר דלאו שיש בו מעשה הוא דעל ידי דבורו יש בו מעשה ניכר ששתיהן קדש אבל מוציא ש"ר ועדים זוממין אעפ"י שיש בו מעשה ע"י ב"ד לא חשיב לאו שיש בו מעשה. ומיהו בב"ק איכא דחשיב מש"ר לאו שיש בו מעש׳ הואיל ואתא לידי מעשה ע"י ב"ד ופליגא שמעתין דהכא עליה. עוד הקשו בתוספ׳ למה לי לר׳ יהודה למילף הכא מעדים זוממין ומש"ר דפרכינן ליה מצד חמור לילף מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם ולר׳ יוחנן דאמר התם לא תיתני מימר ליליף מנשבע ומקלל וי"ל דר׳ יהוד׳ לא מיפרשי ליה הנהו דרשי דדרשינן התם בנשבע ומקלל לחייב בהם מלקות למעבד מנייהו בנין אב דהא לפום פשטא דקראי לאו שיש בו מעשה הוה לן למיבעי אם משום דכתיב במלקות אם לא תשמור לעשות אי משום דסמיך ליה לאו דחסימה שיש בו מעשה ובמשנה תורה דריש ר׳ יהודה סמוכין הילכך משום מש"ר ועדים זוממין דמלקות דידהו מיפריש שפיר בהדיא דחינן ההיא דרשא דלא תשמור לעשות ולאו דחסימה אבל משום אידך דרשי דדרשינן בנשבע וחביריו לא עבדינן כללא למידחי לא תשמור לעשו׳ ולאו דחסימה ותדע דאלו סבירא ליה להנהו דרשי להתם דלמאן דתני התם מימר שלשה כתובים הבאין כאח׳ שאין מלמדין ואפי׳ לר׳ יוחנן דלא תני אלא נשבע ומקלל מימר בהדי עדים ומש"ר הוו להו ארבע׳ כתובים שאין מלמדין אף לר׳ יהודה אבל השתא דלית להו הנהו דרשי דהתם יליף ממוציא שם רע ועדים זוממין כיון דלא פריך צד חמור. וזו שיטת רבי׳ הרמב"ן ז"ל:

    ר׳ יהודה לא ס"ל כר׳ עקיבא ומעתה ש"מ דר"ע לית ליה דר"י דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו דהא לר"ע פרכינן מה להצד השוה שבהן שכן קנס ואפילו לא פריך צד חמור מעתה הא דס"ל לר"ע שהמקיים בכלאים לוקה וכדמייתינן לה בפר׳ השוכר בע"א (ד, פד) אין פירושו ששומר את הכלאים מן החיות ומן הליסטים כדפי׳ רש"י ז"ל התם דא"כ ה"ל לאו שאין בו מעשה אלא פירש שמגרש אותם או שעושה להם גדר סביב כפי׳ ר"י ז"ל:

    מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור הקשו בתוספות אי פרכינן צד חמור אף ע"ג דלא דמו חומרי אהדדי בטלת כל הצד שוה שבעולם. ותירצו דלא פרכינן הכי אלא כשהחומרות משונות מאד שאין כיוצא בהן בכל התורה דעדים זוממין לוקין בלא התראה ומוציא שם רע לוקה ומשלם וכ׳ אלו נערות דפרכינן הכי למה הצד דחובל בחבירו ועדי׳ זוממין חובל בחבירו חייב בחמשה דברים ובמסכת סוטה גבי טבול יום וכלי חרס שהטבול יום אבל הטומאה וכלי חרס מטמא מאוירו ודומה קצת למאי דאמרינן בסנהדרין מה לנשיא וחרש שכן משונין. ורבי׳ הרמב"ן ז"ל פי׳ דלא פרכינן צד חמור אלא היכא שיש בשני המלמדים חומרות שאין אח׳ מהם בלמד ואין בלמ׳ שום חומרא שלא תהא דמלמדין כגון הא דהכא וכן אידך דאמרינן לעיל אבל בעלמא דלא פרכינן צד חמור יש בלמד צד חומרא שאינה במלמדין ומדברי רש"י ז"ל למד כן שכתב בסנהדרין גבי ההוא דאמרינן לה לנשיא וחרש שכן משונין וצד חמור לא פרכינן דאביו נמי אית ביה צד חיור שהוקש כבודו לכבו׳ המקום. ומורי הרא"ה ז"ל היה מפרש דלא פרכינן צד חמור אלא כשהחומרות הן בעיקר אותו דבר שאנו באין ללמוד מהן כגון שכאן שאנו באין ללמו׳ לענין המלקות ומש"ר חמור שלוקה ומשלם ועדים זוממין שלוקה בלא התראה וחובל בחבירו דפ׳ אלו נערות שחייב ה׳ דברים שהוא עיקר הממון שאנו באין ללמו׳ שם לחייב תשלומין במקום מלקות אבל בהצד השוה דעלמא אין החומרות באותו דבר שאנו באין ללמו׳ מהם ופי׳ נכון הוא אם היה מתקיים זה בכל השמעות. וראיתי להרב ר׳ מאיר ז"ל האשכנזי שכתב דבר חמור היינו משום דזימנין דבעדים זוממין איכא חומרא דמש"ר להיות לוקה ומשלם כגון שהעי׳ על האדם שהוציא ש"ר ונמצא חומרא שוה בשניהם. ור׳ יהודה לא חשיב לה פרכא כיון שרוב עדים זוממין אינו כן. וכן בפ׳ אלו נערות עדים זוממין משלמין ה׳ דברים כשהעידו על א׳ שחבל בחבירו ולשון צד חמור אינו מתיישב לפי׳ זה גם אין זה נמצא יפה באותן מקומות שהקשו צד חמור ואף שמצינו שפירשו כן בתוס׳ בשם ר"ת ז"ל דבר שאמרו שם ור׳ יהודה צד חמור לא פריך נראה דלית ליה הא דאמרינן בשחיט׳ חולין דכל מה הצד פרכינן כל דהו דהא פרכא דצד חמור מטעמ׳ דפרכא כל דהו הוא דפרכינן לי׳ כמו שפי׳ רש"י ז"ל גבי ההיא דמה לנשיא וחרש דבמס׳ סנהדרין (דף סו) וכן כתב רבינו ז"ל:

    ההוא מיבעי ליה לאזהרה לעדים זוממין פי׳ רש"י ז"ל שלא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר ואין לשונו ברור דהא לא אתמר הא אלא היכא שהלאו ההוא ניתן לאזהרת מיתת ב"ד או כרת דאמרינן דלאותה אזהרה בא ולא לענוש עליו מלקות אבל בלאו גרידא לא איתמא הכין דא"כ כל חייבי לאוין אין לוקין עליהן שכולן באו לאזהרתן ואי בעי לומר דה"נ בא להזהיר על ענוש כאשר זמם שיש בו מיתת ב"ד לפעמים וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו כדאמרינן גבי לאו דמחמר הוי ליה למימר הכי בהדיא כדאמרינן בכל דוכתא ועוד דכיון שכתב רחמנא והצדיקו אפקיה מההוא דינא כי היכי דאפקיה מדינא דלאו שאין בו מעשה כדכתיב בריש פירקין והנכון כמו שכתב הרמב"ן ז"ל דכיון דלא תענה אזהרה לעדים זוממין לקיים בהם עונש כאשר זמם שוב אין לנו בו אלא עונש כאשר זמם במקום שיש לקיים בו תורת הזמה שכבר פירש הכתוב עונשו ולאפוקי היכא שאינו בתורת הזמה כגון השנויין בריש פירקין וכיוצא בזה שלוקין מן הלאו הזה משום שכתב רחמנא והצדיקו והיינו דאמרי׳ דלר"מ אין לומר כן דאיהו ס"ל דאזהרת עונש כאשר זמם הוא מלא יוסיפו לעשות:

    Ritva on Makkot 4b · Sefaria

    Meiri

    המוציא שם רע והוציא עדים והוזמו לוקה ואזהרתו מלא תלך רכיל ואע"פ שאין בו מעשה הרי הכתוב אומר ויסרו אותו ואין ויסור אלא מלקות ונותן מאה כסף לאביה ואין אומרין בזו אין אדם לוקה ומשלם שתשלומין אלו קנס הם ואין אומרין כן אלא בממון:

    לענין ביאור יראה שסוגיא זו שאף ר' מאיר מודה שבממון מיהא אין אדם לוקה ומשלם כמו שאמרו עליו סבר לה כר' עקיבא דאמר עדים זוממין קנסא הוא וראוי לשאול במציעא פרק פועלים בענין החוסם פרת חברו ודש בה שמשלם ארבעת קבין לפרה ושלש לחמור אמר שם ר' מאיר שהוא לוקה ומשלם ומ"מ תירצו בה דשאני התם שאין המעשה המביאו לידי מלקות שזו היא החסימה מביאו לידי תשלומין שמשעה שמשכה נתחייב במזונותיה וכשדש בה ולא האכילה משיכתו או דישתו מחייבתו בתשלומין מדין גזילה שהוא גוזל לבעל הפרה אבל בעדים זוממין מעשה אחד והוא עדות שקר שהעיד מביאו לידי מכות ותשלומין ואי לאו דקנסא הוא לא היה חייב לדעת ר' מאיר:

    המותיר בקרבן הפסח אינו לוקה מפני שאין בו מעשה ולא עוד אלא שהוא נתק לעשה שנאמר באש תשרופו וכל לאו הנתק לעשה אין לוקין עליו עד שיתברר שאי אפשר עוד לקיים העשה:

    עדים זוממין אין צריכין התראה כמו שביארנו וצריך להכריז עליהם והוא שישלחו לכל ישראל או יכריזו בשעת הרגל פלוני ופלוני העידו והוזמו ועשינו בו כך וכך וארבעה הם שצריכים הכרזה זקן ממרא ועד זומם ומסית ובן סורר ומורה שבכלם נאמר ישמעו וייראו כמו שביארנו בסנהדרין:

    כבר ידעת שכל שאתה למד אותו בצד השוה יש בכל אחד מהם צד חמור שאינו בלמד ומתוך כך הוא צריך לשנים שיבא השלישי מכח שניהם והוא שאומרין חדא מחדא לא אתיא אלא תיתי חדא מתרתי ואע"פ שיש בכל אחת מהן צד חמור הואיל וחומרו של זה אינו חומרו של זה אחר שכן אתה צריך לשאול מהו שאמרו כאן לדעת חכמים שהלכה כדבריהם מה להצד השוה שבהם שכן יש בהם צד חמור וא"כ נמצאת מבטל כל הלמד בצד שוה יראה שהלמדים בצד השוה אין ברובם צד חמור או צד קולא לאותן השנים שבצד השוה אלא שיש בכל אחד מהם ענין שאינו דומה בו ללמד ולא לחברו וכמו שאמרו הרי השור כהרי הבור וכו' ואתה מביאו מכח שניהם אבל כל שאתה מוצא בצד השוה צד חמור ביותר או צד קל ביותר שאינו בלמד אף אתה משיב ממנו ומפקיעו וי"א שאין משיבין מצד חמור הבא מצד אחר אבל בזו הוא צד חמור שבאותו דבר בעצמו שהרי הוא היה רוצה להביא מלקות לכל לאו שאין בו מעשה מעד זומם ומוציא שם רע והרי שני אלו יש בהם צד חמור בענין שבמלקות עצמו שמוציא שם רע לוקה במקום תשלומין ועד זומם לוקה בלא התראה אבל אילו היה חומר שבהם מצד אחר לא היה משיב ממנו כלל וכן אתה מפרש בשלישי של כתובות שהיה רוצה ללמוד בכל שיש שם ממון ומלקות שמשלם ואינו לוקה מחובל ועד זומם והוצרכו שניהם מצד שהחובל חייב בארבעה דברים ועד זומם אין צריך התראה והוא מקשה עליה מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור ופירושו לדעת זה שכן יש בהן צד חמור בדבר זה שאתה רוצה ללמוד מהן והוא תשלומי ממון שהחובל משלם ארבעה דברים ועד זומם אין צריך התראה וכן למה שאמרו שם כלך לדרך זו ואי ממונא לקולא הוא שכן יש בהם צד הקל ואתה צריך לבוא בה מצד שהותר מכללו בבית דין לענין מלקות אף אתה מפרשו שזה שאתה רוצה ללמוד שאינו לוקה בדבר אחד בעצמו יש בהן צד הקל בחובל בחברו שהותר מכללו לענין מלקות ובעד זומם שלא עשה מעשה כמו שיתבאר לך משם ועקר הדברים כדעת ראשון:

    כל לאו שאין באזהרתו מעשה הואיל והמלקות בא מצד אחר ואין לאו זה שאין בו מעשה בא אלא לאזהרת המלקות לוקין עליו ואין להקשות מאזהרה שלו וזהו שדרשו בכאן שלא תענה בא לאזהרת מלקות של עדים זוממין ואע"פ שלאו זה אין בו מעשה מ"מ אין המלקות בא אלא מכאשר זמם וכן במוציא שם רע אזהרתו מלא תלך רכיל והמלקות בא מויסרו אותו וכן בכל כיוצא בזה:

    Meiri on Makkot 4b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא דברי ר' יהודה ר' יעקב אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה בשלמא לרבנן כו' שאין אתה מחייבו משום ב' רשעיות ולא ללוקין ולמיתה עכ"ל קצרו קצת בדבריהם והכי הל"ל שאין אתה מחייבו משום ב' רשעיות למלקות וממון ולא ללוקין כו' וק"ל:

    בד"ה סבר לה כר' עקיבא כו' ליכא חילוק בין ממון לקנס כו' אמר ר"מ בכל דוכתא דלוקה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה אלא מה להצד כו' צד חמור זה א"צ התראה ואין זה לוקה ומשלם כו' עכ"ל ר"ל דצד חמור משמע צד א' והיינו דאיכא בעדים זוממין דא"צ התראה אבל אינו לוקה ומשלם וה"ה דבמוציא ש"ר איכא צד אחד חמור דלוקה ומשלם אבל צריך התראה וחדא מינייהו נקטו בדבריהם ומהרש"ל הגיה בתוספות וזה לוקה ומשלם ואם כן הוא צריך להגיה גם לקמן משונים משאר מלקיות שא"צ התראה ולוקה ומשלם משא"כ בשאר כו' ודו"ק:

    בד"ה ורבנן האי כו' אבל בתר דגלי לן קרא דוהצדיקו כו' יש לנו לומר דלקי מלא תענה וא"ת דלא לקי משום לא תענה משום כו' עכ"ל כצ"ל אע"ג דניחא להו בהאי תירוצא בתר דגלי לן קרא כו' לענין לאו שאין בו מעשה לא ניחא להו הכא לענין לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד משום דאכתי לא אסקי אדעתייהו דלא לקי אאם בן הכות הרשע אלא משום לא תענה כו' כמו שכתבו לקמן דלא ענש אא"כ הזהיר ודו"ק:

    בא"ד מיהו י"ל דעדיפא משני דלגבי מלקות גופיה איצטריך לאזהרה כדפרישית כו' עכ"ל דהיינו מה שפי' לקמן לאזהרת עדים זוממין שמעידין באיש פלוני שחייב מלקות דלא הוי לקי מכאשר זמם כו' אלא א"כ הזהיר דהשתא לא מקרי לא תענה ניתן לאזהרת מיתת ב"ד כיון דלקי מכאשר זמם ולא תענה לא אתא אלא לאזהרה ולא דמיא למחמר דלא הוה ידעינן ביה ללקות כלל אלא מקרא דלא תעשה כל מלאכה והוי שפיר אזהרה שניתן למיתת ב"ד ודו"ק:

    בא"ד אע"ג דבמחמר גופיה ליכא שום כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה לאזהרה לעדים כו' לל"ל מכדי כו' וי"ל דה"ק לאזהרת עדים זוממין שמעידים כו' עכ"ל ולר"מ דנפקא ליה אזהרה לעדים זוממין מלא יוסיפו ואייתר ליה לא תענה לא תקשי ל"ל לעיל למימר לר"מ דגמר ממוציא שם רע די"ל דאע"ג דאייתר ליה לא תענה [לא הוה לן לאוקמי] לממון ומלקות כיון דכתיב כדי רשעתו אלא לאוקמי במעידין באיש פלוני שחייב מלקות ללקות שמונים חדא מלא יוסיפו דלא הוה לקי אכאשר זמם אא"כ הזהיר וחדא מלא תענה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Makkot 4b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' רבי עקיבא אומר לא מן השם הוא זה נ"ל דצ"ל ר' יעקב אומר לא מן השם הוא זה וכן הוא בשבועות דף ג' וכן משמע בתוס' דשמעתין ד"ה הא לא קשיא וכו' שלא היו גורסים בברייתא ר"ע דא"ב היה להם להקשות בפשיטות דר"ע אדר"ע דברייתא דאמר בהדיא לאו שאין בו מעשה לוקין עליו בלא סוגיא דשמעתין דאמר הא לא קשיא דבי יהודה לא סבר לה כר"ע:

    בתוס' ד"ה אלא מה הצד השוה שבהן וכו' ור' יהודה צד חמור לא פריך. לפי' הירושלמי משום דעדים זוממין בדיבורן איתעביד מעשה וכו' כצ"ל. ור"ל דר' יהודה סבירא ליה דאין זה צד השוה דבעדים זוממין איקרי מעשה ולא דבוד לחוד:

    ד"ה ורבנן האי לא תענה מאי עביד וכו' וי"ל דשאני הכא דגלי לן קרא וכו'. והא דמשני בגמרא ההוא מבעי ליה לאזהרה וכו' ולא אמרינן הא גלי לן קרא דלקי אלאו דלא תענה דה"ק דהמקשה הקשה האי לא תענה מאי עביד ליה פי' ולילקי שתים בשמעידין באיש פלוני שחייב מלקות אחת משום כאשר זמם ואחת משום לאו דלא תענה ומשני דהמלקיות עצמן דלקי משום כאשר זמם הן בשביל אזהרת דלא תענה דאי לאו דלא תענה דאתי לאזהרה לא הוה מענשינן להו מלקות מכאשר זמם ולכך לא ס"ל לרבנן דללקי ב' וכן נמי מה שמקשין דתוס' בדבור שאחר זה וא"ת לעיל גבי מעידים אנחנו וכו' ר"ל נמי בכה"ג שכתבנו דלימא דלכך אין לוקין ומשלמין התשלומין בעצמן אתיין מחמת האזהרה דלא תענה ולכך אין סברא לחייבו עוד מלקות מחמת הלאו דהא התשלומין באין מחמת הלאו וק"ל:

    Maharam on Makkot 4b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בשלמא לרבנן כדי רשעתו כתיב אלא ר"מ מ"ט וכתבו התו' דאע"ג דר"מ דריש כדי רשעתו למיתה ומלקות אפ"ה הא גופא קשיא ליה לגמרא דטפי ה"ל למידרש לענין מלקות וממון. ונראה לי להוסיף ביאור בדבריהם דכיון דהאי כדי רשעתו משמע דאעדים זוממין נמי קאי כדאמר עולא לעיל דמלקות בעדים זוממין ילפינן מדכתיב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע וכתיב והיה אם בין הכות הרשע א"כ שפיר אית לן למימר דלמעוטי מלקות וממון אתי ולאפוקי מהך סברא דר"מ דלא נימא דלוקה משום לאו דלא תענה דניתן למלקות וממון מכאשר זמם דלממון לא בעי אזהרה ועוד דלא נימא דלוקה ומשלם כדאשכחן במוציא ש"ר משא"כ לענין מיתה וממון לא איצטריך האי מיעוטא גבי עדים זוממין דהא מיתה גופא בעי אזהרה דלא תענה ואדרבה הוי האי לאו דלא תענה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו ולא שייך נמי למילף ממוציא ש"ר אלא דאכתי קשיא לי לאידך גיסא מאי מקשה בגמרא מ"ט דר"מ הא בפשיטות מצינן למימר דטעמא דר"מ דבעדים זוממין לוקין ומשלמין דלוקה מטעמא דר' יוחנן בפרק אלו נערות דכל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקי לקי ממונא לא משלם והיינו משום דסמיך ליה ארבעים יכנו א"כ כ"ש בעדים זוממין דאיירי בי' קרא להדיא וחייב נמי בתשלומין דהא בפי' ריבתה התורה עדים זוממין לתשלומין דכתיב יד ביד רגל ברגל בשלמא לפי מה שכתבתי במשנתינו בפירושא דשלא השם א"כ ע"כ דר"מ לית ליה טעמא דר' יוחנן דאי אית ליה לא הוי צריך למימר האי לישנא דשלא השם כיון דבהדיא כתיב מלקות ותשלומין משא"כ לפי' התוספות שפיר איצטריך למימר נמי הך טעמא דשלא השם א"כ הדרא קושי' לדוכתא מאי מקשה מ"ט דר"מ מיהו איכא למימר דאה"נ דהא דמקשה מ"ט דר"מ לאו סתמא דתלמודא הכי מקשה אלא עולא גופא מקשה ומתרץ לה הכי כדאשכחן בכמה דוכתי וא"כ א"ש דעולא לטעמיה דלית ליה כלל האי דרשא דר' יוחנן בפרק אלו נערות דסמיך ליה ארבעים יכנו כדמשמע התם להדיא כן נראה לי נכון ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

    שם סבר ליה כר"ע דאמר עדים זוממין קנס' משמע מהכא דחכמים דפליגי עליה דר"מ סברי דעדים זוממין ממונא הוא דאל"כ הוי ילפי ממוציא ש"ר דלוקה ומשלם וכבר הקשיתי בזה לשאול לעיל (דף ג') דמשמע מהתם דקי"ל כר"ע דעדים זוממין קנסא הוא וכ"כ הפוסקים וא"כ קשיא הילכתא אהלכתא דבכולהו תלמודא פשיטא לן דאין לוקה ומשלם כחכמים דמתניתין דהכא ודלא כר"מ ממילא נמי דאין הלכה כר"ע מיהא למאי דפרישית בסמוך א"ש דמצינן למימר דחכמים דמתניתין נמי כר"ע ס"ל דעדים זוממין קנסא הוא ואפ"ה לא משמע להו למילף עדים זוממין ממוציא ש"ר כיון דכדי רשעתו בעדים זוממין גופ' כתיב דהא מהאי קרא דוהי' אם בין הכות הרשע ילפינן מלקות לעדים זוממין א"כ לפ"ז ע"כ דהנך שתי רשעיות היינו מלקות וממון כדפרישית וכיון דאפילו בעדים זוממין דקנסא הוא אמר רחמנא דאין לוקה ומשלם כ"ש בשאר ממון ודוקא אליבא דר"מ מפרש עולא הכי דקרא דכדי רשעתו דחיק ומוקי אנפשיה למיתה ומלקות ובזה נתיישבו כל הקושיות שהקשו התוס' כאן ובשמעתין ובכמה דוכתי ועיין עוד בסמוך:

    שם איכא דמתני לה להא דעולא אהא דתניא לא תותירו כו' ולכאורה לשון איכא דמתני אינו מדוקדק דהא שפיר מצינן למימר דעולא בתרווייהו קאמר הכי דאיתא להא דלעיל דיליף ר"מ עדים זוממים ממוציא ש"ר דלוקה ומשלם ואיתא נמי להא דר' יהודה דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו היינו נמי משום דיליף ממוציא ש"ר ולמאי דפרישית א"ש דהנך דמתני להא דעולא אהא לא ניחא להו למימר דעולא מפרש טעמא דר"מ במתניתין דגמר ממוציא ש"ר דא"כ לא א"ש הא דקאמר ר"מ שלא השם אע"כ דטעמא דר"מ היינו משום דס"ל בעדים זוממין גופייהו כתיב בהדי' מלקות וממון וכ"ש דא"ש טפי למאי דמסקינן בסמוך דרבנן מוקי לאו דלא תענה לאזהרת עדים זוממין והיינו בבן גרושה ור"מ אזהרת עדים זוממין יליף מלא יוסיפו א"כ לפ"ז שפיר מצינן למימר דרבנן ור"מ בהא גופא קמיפלגי דלר"מ אייתר ליה אזהרה דלא תענה למימר דלוקה אפי' במקום תשלומין ותו לא צריכנא למימרא דעולא דלעיל ובזה נתיישבו כל הקושיות שהקשו התוס' בשמעתין ובכמה דוכתי בסוגיא דלוקה ומשלם וכבר הארכתי למעניתי בתכלית אריכות בסוגיא דפ' אלו נערות וגם בפ' מרובה (בבא קמא דף ע"א) ע"ש:

    שם אלא מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור וכתבו בתוספות תימא דהא אין זה פירכא שוה. וכוונתם דא"כ כל היכא דילפינן במה הצד והדר דינא שייך למיפרך הכי וכבר האריכו התוספות בזה בפרק אלו נערות (כתובות דף ל"ב) ע"ש ומיישבים שם ג"כ בדוחק כמו כאן ע"ש בחידושינו וכאן אבוא בקוצר דבהאי דשמעתין פשיטא דלק"מ דהא עיקר מילתא דקי"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין ילפינן לקמן בר"פ אלו הן הלוקין היינו מדכתיב לעשות ובעינן נמי דליהוי דומיא דחסימה דמהכא ממעטינן נמי לאו הניתק לעשה וא"כ לפ"ז אם נאמר דלאו שאין בו מעשה לוקין בכל מקום א"כ בטלת הך דרשא דלעשות והאי היקישא דלאו דחסימה ולפ"ז לא דמיא כלל לשאר מה הצד שבתלמוד דלא ילפינן אלא כשיש איזה הצד השוה בטעם השוה לשניהם וממילא מוקמינן פשוטי המקראות לאותן דברים שאין בהם זו המעלה שמצינו באותן שניהם וכמו שכתבתי באריכות בפ' אלו נערות ולפ"ז ע"כ צריך לומר דאה"נ דר' יהודה לית ליה הך דרבא דלעשות אלא דאכתי קשה טובא ממה נפשך אי ס"ל היקישא דלאו דחסימה א"כ לאו שאין בו מעשה נמי לא לילקי אלא היכא דאיכא הצד חמור מה דלא אשכחן בחסימה ואי לית ליה האי היקישא דלאו דחסימה א"כ מאי קאמר ואין לוקין אלאו דלא תותירו כיון שניתק לעשה היא גופא מנ"ל דלאו הניתק לעשה אין לוקין דלקמן לא ילפינן אלא מלאו דחסימה ויש ליישב בדוחק:

    שם ורבנן האי לא תענה מאי דריש בי' לכאורה הסוגיא תמוה דא"כ בכל לאוין דאין לוקין עליהם אמאי לא מקשינן הכי אלא ע"כ דלאיסורא בעלמא אתי כדאשכחן בדוכתי טובא וא"כ דלמא הכא נמי דכוותיה מיהו אפשר דשאני הכא כיון דכמה עשין וכמה לאוין נאמרו בדבר זה כגון מדבר שקר תרחק אל תשת ידך עם רשע והרבה כיוצא באלו מש"ה לא ניחא להו למימר דכולהו אתי לאיסורא בעלמא ואע"ג דכה"ג נמי אשכחן טובא בש"ס מ"מ הא אמרינן בעלמא דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירא א"כ מכ"ש הכא דאית לן למימר כיון דגלי רחמנא וכתב בעדים זוממין והיה אם בין הכות הרשע א"כ טפי אית לן למימר דהאי לא תענה נמי אתי למלקות כדקאמר ר"ע כן נראה לי:

    בתוספות בד"ה ורבנן האי לא תענה כו' אבל מ"מ קשה לעיל דפריך ותיפוק ליה וכו' לישני אי לאו דגלי קרא ה"א דלא לקי משום דלא תענה דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כדפרישית כו' עס"ה. ותירוצם נראה דוחק ולע"ד נראה ליישב הך קושיא בפשיטות דהא דקי"ל בעלמא לאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין ולאו שניתן לכרת לוקין הא מסקינן לקמן בר"פ אלו הן הלוקין היינו משום דמיתת ב"ד בעי התראה וכרת לא בעי התראה א"כ הכא בעדים זוממין דלא בעינן התראה ולא שייך נמי גבי התראה כדאיתא בפ' אלו נערות וכמ"ש התוספות שם וכמו שאבאר עוד בסמוך א"כ לא שייך הך מילתא דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד בכה"ג ואפ"ה פריך הש"ס שפיר ור"מ אזהרה לעדים זוממין מנ"ל דאע"ג דלא בעו התראה מ"מ אזהרה כל דהו מיהא בעינן כדי שידעו העדים עצמן שיש בהו איסור לאו כנ"ל נכון ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Makkot 4b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מה למוציא שם רע שכן לוקה ומשלם קשה לי דהיא גופה נילף דלוקה ומשלם אלא דליכא למילף כן דמה למש"ר שכן קנס וא"כ לפרוך בקיצור מה למש"ר שכן קנס ואי דפירכת הש"ס דאם ילפי' ממש"ר נילף ג"כ דלוקה ומשלם א"כ הו"ל למנקט אי הכי יהא ג"כ לוקה ומשלם אבל לא בהך פירכא מה למש"ר. ולפי תירוצם בתוס' כתובות דף לב בשם הריצב"א דרבנן דר"מ ס"ל דאף אם עדים זוממין קנסא מ"מ אינו לוקה ומשלם דס"ל דכדי רשעתו משמע גם בממון ומלקות ניחא דלענין אין בו מעשה פרכינן דמה למש"ר דלוקה ומשלם משא"כ בעלמא דאמעט מכדי רשעתו. אבל לתירוצם קמא דתוס' שם וזה שיטת תוס' הכא בסוגיין דאי אמרי' ע"ז קנס ילפינן ממוציא שם רע יקשה כנ"ל:

    שם ורבנן האי לא תענה ברעך עד שקר מאי דרשי ביה משמע דס"ד דהש"ס דלרבנן ליכא מלקות משום לא תענה וקשה לי הא בבן גרושה מפורש דלוקין ואצטריך בזה לא תענה ואי דפירכת הש"ס דלילקי שמונים חד משום כאשר זמם וחד משום לא תענה הו"ל למנקט כך הקושיא דכמו דבבן גרושה לוקין משום לא תענה לילקי הכא שמונים אבל לשון האי לא תענה ברעך עד שקר מאי דרשי ביה הוא מוקשה:

    תוס' ד"ה ורבנן כו' משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד משמע דקושייתם דהו"ל לשנויי כן אלא דעדיפא מיניה משני ולא ידעתי איך יכול לתרץ א"כ תקשי בבן גרושה אמאי לוקה. וגם לתירוצם דעדיפא מיניה משני עדיין קשה בב"ג אמאי לוקה הא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. וכן במה דהקשו דל"ל לטעמא דכדי רשעתו למה לא הקשו ביותר דאמאי לקי בב"ג וכ"ז צ"ע:

    Gilyon HaShas on Makkot 4b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Makkot, daf 4, Amud Bet, about 292 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “בשלמא לרבנן. (דברים כה, ב) ״כדי רשעתו״…”

      Named: רבי מאיר.

    2. Segment 231 words

      Opens “אמר עולא: גמר ממוציא שם רע. מה…”

      Named: עולא.

    3. Segment 332 words

      Opens “איכא דמתני להא דעולא אהא דתניא: (שמות…”

      Named: עולא.

    4. Segment 435 words

      Opens “ר' עקיבא אומר: לא מן השם הוא…”

    5. Segment 531 words

      Opens “אמר עולא: גמר ממוציא שם רע. מה…”

      Named: עולא.

    6. Segment 631 words

      Opens “אלא אמר ריש לקיש: גמר מעדים זוממין.…”

    7. Segment 733 words

      Opens “מוציא שם רע יוכיח. וחזר הדין: לא…”

    8. Segment 816 words

      Opens “מה להצד השוה שבהן, שכן קנס! הא…”

      Named: רבי יהודה, רבי עקיבא.

    9. Segment 916 words

      Opens “אלא: מה להצד השוה שבהן, שכן יש…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 1013 words

      Opens “ורבנן, האי (שמות כ, יג) ״לא תענה…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “ההוא מיבעי ליה לאזהרה לעדים זוממין. ורבי…”

      Named: רבי מאיר, רבי ירמיה.

    12. Segment 124 words

      Opens “ורבנן? ההוא מיבעי ליה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Makkot 4b · Segment 4 — “ר' עקיבא אומר: לא מן השם הוא זה, אלא…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Makkot 4b · Segment 2 — “אמר עולא: גמר ממוציא שם רע. מה מוציא שם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Makkot 4b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026