Talmud Builders

    Makkot 10b

    Back to index

    English translation — Makkot 10b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Refuge was written on signs at every crossroads marking the path to a city of refuge, so that the unintentional murderer would identify the route to the city of refuge and turn to go there. Rav Kahana said: What is the verse from which this is derived? “Prepare for you the road” (Deuteronomy 19:3), meaning: Perform for you preparation of the road.

    2§ Apropos that halakha , the Gemara cites that Rav Ḥama bar Ḥanina introduced this portion with regard to the halakhot of exile with an introduction from here: “Good and upright is God; therefore He directs sinners along the way” (Psalms 25:8). He said: If He directs sinners by commanding the placing of signs directing them to the city of refuge, it may be inferred a fortiori that He will assist and direct the righteous along the path of righteousness.

    3Rabbi Shimon ben Lakish introduced this portion with an introduction from here: It is stated with regard to an unintentional murderer: “And one who did not lie in wait, but God caused it to come to his hand, and I will appoint you a place where he may flee” (Exodus 21:13). Now this is puzzling. Why would God cause one to sin in this manner? The verse states: “As the ancient parable says: From the wicked comes forth wickedness” (I Samuel 24:13). Evil incidents befall those who have already sinned.

    4Reish Lakish explains: In this light, the verse “But God caused it to come to his hand” may be understood. With regard to what scenario is the verse speaking? It is with regard to two people who killed a person, where one killed unintentionally while the other killed intentionally. For this person there are no witnesses to his action, and for that person there are no witnesses to his action; therefore, neither received the appropriate punishment of exile and execution, respectively. The Holy One, Blessed be He, summons them to one inn. This person who killed intentionally sits beneath a ladder, and that person who killed unintentionally descends the ladder, and he falls upon him and kills him. There were witnesses to that incident and therefore, that person who killed intentionally is killed, and that person who killed unintentionally is exiled, each receiving what he deserved.

    5Apropos the path upon which God leads people, the Gemara cites a statement that Rabba bar Rav Huna says that Rav Huna says, and some say it was a statement that Rav Huna says that Rabbi Elazar says: From the Torah, from the Prophets, and from the Writings one learns that along the path a person wishes to proceed, one leads and assists him.

    6One learns this from the Torah, as it is written that initially God said to Balaam with regard to the contingent dispatched by Balak: “You shall not go with them” (Numbers 22:12). After Balaam implored Him and indicated his desire to go with them, it is written: “Arise, go with them” (Numbers 22:20). One learns this from the Prophets, as it is written: “I am the Lord your God, Who teaches you for your profit, Who leads you on the path that you go” (Isaiah 48:17), indicating that along the path that one seeks to go, God will direct him. One learns this from the Writings, as it is written: “If one seeks the cynics, He will cause him to join the cynics, but to the humble He will give grace” (Proverbs 3:34), indicating that if one chooses cynicism God will direct him there and if he opts for humility God will grant him grace.

    7§ The Gemara resumes its discussion of the halakhot of exile. Rav Huna says: In the case of an unintentional murderer who was exiled to a city of refuge, and the blood redeemer found him on the way and killed him, he is exempt. The Gemara notes: Rav Huna holds that the verse: “Lest the blood redeemer pursue the murderer…and strike him fatally… and for him there is no sentence of death, as he did not hate him from before” (Deuteronomy 19:6), is written with regard to the blood redeemer, teaching that the blood redeemer is not liable to be executed for killing the murderer.

    8The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Huna from a baraita : “And for him there is no sentence of death”; the verse is speaking with regard to the unintentional murderer, teaching that the unintentional murderer is not liable to be executed. That is why the Jewish people were commanded to establish cities of refuge to protect him. The baraita proceeds to prove that the verse is written with regard to the murderer. Do you say that it is speaking with regard to the unintentional murderer, or is it speaking only with regard to the blood redeemer? When it states in an earlier verse: “And he did not hate him from before” (Deuteronomy 19:4), it is clear that the reference is to the unintentional murderer, and therefore, you must say that in the phrase: “And for him there is no sentence of death,” the verse is speaking with regard to the unintentional murderer.

    9The Gemara answers: Rav Huna states his opinion in accordance with the opinion of that following tanna , as it is taught in another baraita : “And for him there is no sentence of death”; the verse is speaking with regard to the blood redeemer. The baraita clarifies: Do you say that it is speaking with regard to the blood redeemer, or is it speaking only with regard to the unintentional murderer? When it states: “As he did not hate him from before,” the unintentional murderer is already stated, as that phrase certainly is referring to him. How do I realize the meaning of the verse: “And for him there is no sentence of death”? It is with regard to the blood redeemer that the verse is speaking.

    10The Gemara cites proof concerning Rav Huna’s ruling from the mishna. We learned in the mishna: And they would provide the unintentional murderer fleeing to a city of refuge with two Torah scholars, due to the concern that perhaps the blood redeemer will seek to kill him in transit, and in that case they will talk to the blood redeemer. The Gemara asks: What, is it not that the Torah scholars forewarn him that if he kills the unintentional murderer he would be liable to be executed? That contradicts Rav Huna’s opinion that a blood redeemer who kills the unintentional murderer is exempt.

    11The Gemara rejects this proof: No, the statement of the Torah scholars to the blood redeemer can be explained as it is taught in a baraita : And they will speak to him about matters appropriate to him. They say to the blood redeemer: Do not accord him treatment appropriate for murderers, as it was unintentionally that he came to be involved in the incident. Rabbi Meir says: The unintentional murderer too speaks [ medabber ] on his own behalf to dissuade the blood redeemer, as it is stated: “And this is the matter [ devar ] of the murderer, who shall flee there and live” (Deuteronomy 19:4), indicating that the murderer himself apologizes and speaks to the blood redeemer. The Sages said to Rabbi Meir: Many matters are performed more effectively through agency.

    12The Gemara analyzes the baraita . The Master says in the baraita : It was unintentionally that he came to be involved in the incident. The Gemara asks: Isn’t this obvious? As, if it were intentionally that he killed a person, is he liable to be exiled? The Gemara answers: Yes, even intentional murderers flee to a city of refuge on occasion.

    13The Gemara continues: And so it is taught in a baraita : Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Initially, either one who killed another unintentionally or one who killed another intentionally would hurry and flee to the cities of refuge, and the court in his city would send for him and would bring him from there to stand trial.

    14The baraita continues: With regard to one who was found liable to receive the death penalty for intentional murder, after the trial the court would execute him, as it is stated: “And the elders of his city shall send and take him from there and deliver him into the hands of the blood redeemer and he shall die” (Deuteronomy 19:12). And with regard to one who was not found liable to receive the death penalty, e.g., if they deemed that it was due to circumstances beyond his control, they freed him, as it is stated: “And the congregation shall rescue the murderer from the hands of the blood redeemer” (Numbers 35:25). With regard to one who was found liable to be exiled, the court would restore him to his place in the city of refuge, as it is stated: “And the congregation shall judge between the murderer and the blood redeemer… and the congregation shall restore him to his city of refuge, that he fled there” (Numbers 35:24–25).

    15The baraita continues: Rabbi Yehuda HaNasi says: The Torah does not command intentional murderers to flee to a city of refuge; rather, the Torah is cognizant of the fact that in practice, intentional murderers would exile themselves on their own, as they thought that they would be admitted to these cities, which would provide refuge for both unintentional and intentional murderers, and they do not know that only those who murder unintentionally are admitted to these cities, but those who murder intentionally are not admitted.

    16§ Rabbi Elazar says: An unintentional murderer is not admitted to a city of refuge whose majority consists of unintentional murderers, as it is stated with regard to an unintentional murderer who fled to a city of refuge: “And he shall speak his matters in the ears of the elders of that city” (Joshua 20:4), indicating that there is some novel element in the matters that he seeks to convey to the elders of the town, but not when their matters are equal to his matters, as those elders made the same statements when they arrived at the city of refuge as unintentional murderers.

    17And Rabbi Elazar says: An unintentional murderer is not admitted to a city in which there are no elders, as we require the fulfillment of the verse: “And he shall speak in the ears of the elders of the city” (Joshua 20:4), and there are none. It was stated: A city in which there are no elders is the subject of a dispute between Rabbi Ami and Rabbi Asi. One says: An unintentional murderer is admitted there, and one says: An unintentional murderer is not admitted there. The Gemara explains: According to the one who says that an unintentional murderer is not admitted to a city in which there are no elders, his reasoning is due to the fact that we require the presence of the elders of the city and there are none. According to the one who says that an unintentional murderer is admitted there, his reasoning is that he holds that speaking to the elders is merely a mitzva ab initio , but it does not affect the city’s status as a city of refuge.

    18And a city in which there are no elders is the subject of another dispute between Rabbi Ami and Rabbi Asi. One says: One can become a wayward and rebellious son in it. And one says: One cannot become a wayward and rebellious son in it. The Gemara explains: According to the one who says that one cannot become wayward and rebellious son in it, it is due to the fact that we require the presence of the elders of the city, as it is written: “And his father and mother shall take hold of him and bring him out to the elders of his city and the gate of his place” (Deuteronomy 21:19), and there are none. According to the one who says that one can become a wayward and rebellious son in it, the presence of the elders is merely a mitzva ab initio .

    19And a city in which there are no elders is the subject of another dispute between Rabbi Ami and Rabbi Asi. One says: If a corpse was discovered proximate to that city, the inhabitants of the city bring a heifer whose neck is broken. And one says: The inhabitants of the city do not bring a heifer whose neck is broken. The Gemara explains: According to the one who says that the inhabitants of the city do not bring a heifer whose neck is broken, it is due to the fact that we require the presence of the elders of the city, as it is written: “And the elders of that city shall bring the calf down to a rough valley” (Deuteronomy 21:4), and there are no elders. According to the one who says that the inhabitants of the city bring a heifer whose neck is broken, the presence of the elders is merely a mitzva ab initio .

    20§ Rabbi Ḥama bar Ḥanina says: For what reason was the portion discussing murderers stated

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מקלט היה כתוב על פרשת דרכיםבכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים אחד פונה לעיר מקלט היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט:

    פתח ליה פיתחאכשהיה רוצה לדרוש בפרשת רוצחים היה מתחיל כן:

    והאלהים אנה לידוזהו שאמר הכתוב כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע משל הקדמוני היא התורה שהיא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם והיא אמרה מרשעים יצא רשע והיכן אמרה והאלהים אנה לידו והיאך הקב"ה ממציא מכשול לאדם לחטוא אלא ע"י שהיו שניהם רשעים ההורג והנהרג ההורג היה חייב גלות ואין עד בדבר והוא לא גלה והנהרג היה חייב מיתה ואין עד בדבר ולא נהרג לפיכך הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כו':

    במה הכתוב מדברוהאלהים אנה לידו:

    נופל עליו והורגוויש עדים ויגלה על כרחו.:

    בדרך תלךבדרך אשר תבחר לילך:

    אם ללציםבא אדם להתחבר:

    הוא יליץאין מעכבין בידו:

    ומצאו גואל הדםבדרך בהליכתו:

    בגואל הדם הכתוב מדברוה"ק פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח והשיגו והכהו נפש ולא יתיירא מב"ד כי לו אין משפט מות וסוף המקרא האומר כי לא שונא הוא וגו' מוסב על ראשו פן ירדוף גואל הדם אני אומר לך להכין לו הדרך כי לא שונא היה לו ולא הרגו מדעת:

    ברוצח הכתוב מדברוה"ק פן ירדוף והשיגו והכהו והוא לא היה ראוי למות כי לא שונא היה להרוג ולא הרגו מדעת:

    הרי רוצח אמור כו'שאין לו משפט מות ולא היה צריך לכתוב בשבילו ולו אין משפט מות:

    הרבה שליחות עושהדברים שאינן נעשים ע"י האדם נעשים ומתקבלים על ידי הרבה שלוחים:

    פשיטאכיון דהוא גולה ודאי בשוגג הרג דאי במזיד הרג וכי גולה היה: ה"ג דאי במזיד בר גלות הוא בתמיהה:

    בתחלהתחלת משפטן של רוצחים ועיקרו זהו אחד שוגג ואחד מזיד כו' ויליף טעמא מקרא וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו וגו' משמע אם הורגו בכוונה ינוס וכתיב בתריה ושלחו זקני עירו וגו':

    רבי אומרלא אמר הכתוב שיגלה אלא הוא טועה וגולה ולימדך הכתוב שיקחוהו משם ויהרגוהו:

    ודבר באזני זקני העיר ההיאמקרא בספר יהושע:

    מצוה בעלמאמצוה שיהו שם זקנים ומיהו כי אין בה זקנים נמי קלטה:

    בבן סורר ומורהכתיב (דברים כא) והוציאו אותו אל זקני עירו:

    License: CC0

    מכות י עמוד ב

    1״מקלט״ היה כתוב על פרשת דרכים, כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם. אמר רב כהנא: מאי קרא? (דברים יט, ג) תכין לך הדרך עשה [לך] הכנה לדרך׃

    2רב חמא בר חנינא: פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (תהלים כה, ח) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך אם לחטאים יורה ק"ו לצדיקים׃

    3ר"ש בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (שמות כא, יג) ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו וגו' (שמואל א כד, יד) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו'׃

    4במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד לזה אין עדים ולזה אין עדים הקב"ה מזמינן לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה׃

    5אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא א"ר אלעזר מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו׃

    6מן התורה דכתיב ״(במדבר כב״, יב) לא תלך עמהם וכתיב ״(במדבר כב״, כ) קום לך אתם מן הנביאים דכתיב ״(ישעיהו מח״, יז) אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך מן הכתובים דכתיב ״(משלי ג״, לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן׃

    7אמר רב הונא רוצח שגלה לעיר מקלט ומצאו גואל הדם והרגו פטור קסבר (דברים יט, ו) ולו אין משפט מות בגואל הדם הוא דכתיב׃

    8מיתיבי ולו אין משפט מות ברוצח הכתוב מדבר אתה אומר ברוצח או אינו אלא בגואל הדם כשהוא אומר (דברים יט, ד) והוא לא שונא לו מתמול שלשום הוי אומר ברוצח הכתוב מדבר׃

    9הוא דאמר כי האי תנא דתניא ולו אין משפט מות בגואל הדם הכתוב מדבר אתה אומר בגואל הדם הכתוב מדבר או אינו אלא ברוצח כשהוא אומר (דברים יט, ו) כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום הרי רוצח אמור הא מה אני מקיים ולו אין משפט מות בגואל הדם הכתוב מדבר׃

    10תנן מוסרין לו שני ת"ח שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו מאי לאו דמתרו ביה דאי קטיל בר קטלא הוא׃

    11לא כדתניא וידברו אליו דברים הראוים לו אומרים לו אל תנהג בו מנהג שופכי דמים בשגגה בא מעשה לידו ר"מ אומר הוא מדבר ע"י עצמו שנאמר ״(דברים יט״, ד) וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה׃

    12אמר מר בשגגה בא מעשה לידו פשיטא דאי במזיד בר גלות הוא אין׃

    13והא תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין ומביאין אותם משם׃

    14מי שנתחייב מיתה הרגוהו שנאמר ״(דברים יט״, יב) ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת מי שלא נתחייב פטרוהו שנאמר ״(במדבר לה״, כה) והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנא' (במדבר לה, כה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה׃

    15רבי אומר מעצמן הן גולין כסבורין הן אחד שוגג ואחד מזיד קולטות והן אינן יודעין שבשוגג קולטות במזיד אינן קולטות׃

    16א"ר אלעזר עיר שרובה רוצחים אינה קולטת שנאמר ״(יהושע כ״, ד) ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא שהושוו דבריהן לדבריו׃

    17וא"ר אלעזר עיר שאין בה זקנים אינה קולטת דבעינן זקני העיר וליכא איתמר עיר שאין בה זקנים רבי אמי ור' אסי חד אומר קולטת וחד אומר אינה קולטת למאן דאמר אינה קולטת בעינן זקני העיר וליכא למאן דאמר קולטת מצוה בעלמא׃

    18ועיר שאין בה זקנים ר' אמי ורבי אסי חד אמר נעשה בה בן סורר ומורה וחד אמר אין נעשה בה בן סורר ומורה למ"ד אין נעשה בה בן סורר ומורה בעינן (דברים כא, יט) זקני עירו וליכא למ"ד נעשה בה בן סורר ומורה מצוה בעלמא׃

    19ועיר שאין בה זקנים ר' אמי ור' אסי חד אמר מביאה עגלה ערופה וחד אמר אינה מביאה עגלה ערופה למ"ד אינה מביאה עגלה ערופה בעינן (דברים כא, ג) זקני העיר ההיא וליכא למאן דאמר מביאה עגלה ערופה מצוה בעלמא׃

    20א"ר חמא בר חנינא מפני מה נאמרה פרשת רוצחים׃

    Tosafot

    והא תניא רבי יוסי בר יהודה אומר וכו'וא"ת ואמאי לא מייתי ממלתיה דר' יוסי בר יהודה דמתני' וי"ל דמתני' איכא למימר דלא חייבים קאמר אלא מאיליהם היו גולין בשביל שהיו טועים כדקאמר רבי הכא בברייתא אבל בברייתא מוכח שפיר דחייבין קאמר מדמייתי פסוק גבי מזיד אבל דמתני' לא מייתי קרא גבי מזיד כן נראה למשי"ח ועוד נראה דע"כ בברייתא ליכא למימר דמאיליהן קאמר. דע"כ היינו רבי:

    חד אמר מביאין עגלה ערופהתימה דהא תנן (סוטה דף מד:) עגלה ערופה אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד וי"ל דהתם מיירי כגון דאיכא עיירות טובא ובחדא מינייהו יש ב"ד כיון דמצי לאוקומי קרא דמקיימי ליה אבל הכא מיירי כגון שאין שם ב"ד בכל העיירות הסמוכות הלכך אמרינן דמ"מ מודדין מינייהו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וכן אמר הקב"ה לדוד טוב לי יום שאתה מתעסק בתורה בחצריך מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב על גבי המזבח תניא רבי אלעזר בן יעקב אומר מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם שנאמר תכין לך הדרך.

    עשה הכנה לדרך:

    מרשעים יצא רשע.

    כגון אחד שהרג בשוגג ואחד שהרג במזיד ואין בהן עדים זימנם הקב"ה למקום אחד זה שהרג במזיד ישב תחת הסולם וזה שהרג שוגג היה יורד מן הסולם נפל עליו והרגו זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה:

    מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך שם מוליכין אותו.

    מן התורה דכתיב לא תלך עמהם כיון שרצה נאמר לו קום לך אתם. מן הנביאים אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. מן הכתובים אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן:

    ולו אין משפט מות בגואל [הדם] שמצא הרוצח והרגו הכתוב מדבר.

    (ודברו) [וידברו] אליו דברים הראויין לו אומרין להן אל תנהגו בו מנהג הרצחנים בשגגה בא לידו.

    א"ר אלעזר עיר שרובה רצחנין אינה קולטת שנאמר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא שהשוו דבריהם לדבריו.

    וכן עיר שאין בה זקנים אינה קולטת ואין נעשה בה בן סורר ומורה.

    וכן אינה מביאה עגלה ערופה דבעינא בה זקני העיר ההיא וליכא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Makkot 10b

    Makkot 10b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 628 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מקלט היה כתוב על פרשת דרכים בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים אחד פונה לעיר מקלט היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט:

    פתח ליה פיתחא כשהיה רוצה לדרוש בפרשת רוצחים היה מתחיל כן:

    והאלהים אנה לידו זהו שאמר הכתוב כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע משל הקדמוני היא התורה שהיא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם והיא אמרה מרשעים יצא רשע והיכן אמרה והאלהים אנה לידו והיאך הקב"ה ממציא מכשול לאדם לחטוא אלא ע"י שהיו שניהם רשעים ההורג והנהרג ההורג היה חייב גלות ואין עד בדבר והוא לא גלה והנהרג היה חייב מיתה ואין עד בדבר ולא נהרג לפיכך הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כו':

    במה הכתוב מדבר והאלהים אנה לידו:

    נופל עליו והורגו ויש עדים ויגלה על כרחו.:

    בדרך תלך בדרך אשר תבחר לילך:

    אם ללצים בא אדם להתחבר:

    הוא יליץ אין מעכבין בידו:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Makkot 10b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    והא תניא רבי יוסי בר יהודה אומר וכו' וא"ת ואמאי לא מייתי ממלתיה דר' יוסי בר יהודה דמתני' וי"ל דמתני' איכא למימר דלא חייבים קאמר אלא מאיליהם היו גולין בשביל שהיו טועים כדקאמר רבי הכא בברייתא אבל בברייתא מוכח שפיר דחייבין קאמר מדמייתי פסוק גבי מזיד אבל דמתני' לא מייתי קרא גבי מזיד כן נראה למשי"ח ועוד נראה דע"כ בברייתא ליכא למימר דמאיליהן קאמר. דע"כ היינו רבי:

    חד אמר מביאין עגלה ערופה תימה דהא תנן (סוטה דף מד:) עגלה ערופה אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד וי"ל דהתם מיירי כגון דאיכא עיירות טובא ובחדא מינייהו יש ב"ד כיון דמצי לאוקומי קרא דמקיימי ליה אבל הכא מיירי כגון שאין שם ב"ד בכל העיירות הסמוכות הלכך אמרינן דמ"מ מודדין מינייהו:

    Tosafot on Makkot 10b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וכן אמר הקב"ה לדוד טוב לי יום שאתה מתעסק בתורה בחצריך מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב על גבי המזבח תניא רבי אלעזר בן יעקב אומר מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם שנאמר תכין לך הדרך.

    עשה הכנה לדרך:

    מרשעים יצא רשע.

    כגון אחד שהרג בשוגג ואחד שהרג במזיד ואין בהן עדים זימנם הקב"ה למקום אחד זה שהרג במזיד ישב תחת הסולם וזה שהרג שוגג היה יורד מן הסולם נפל עליו והרגו זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה:

    מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך שם מוליכין אותו.

    מן התורה דכתיב לא תלך עמהם כיון שרצה נאמר לו קום לך אתם. מן הנביאים אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. מן הכתובים אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן:

    ולו אין משפט מות בגואל [הדם] שמצא הרוצח והרגו הכתוב מדבר.

    (ודברו) [וידברו] אליו דברים הראויין לו אומרין להן אל תנהגו בו מנהג הרצחנים בשגגה בא לידו.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Makkot 10b · Sefaria

    Ritva

    רוצח שגלה לעיר מקלטו ומצאו גואל הדם והרגו פי׳ רש"י ז"ל שמצאו בדרך הליכתו והכי מוכא קרא דדריש מיניה דכתי׳ כי ירבה הדרך:

    קסבר ולא אין משפט מות בגואל הדם הוא דכתיבי פי’ וה"ק קרא פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח והכהו נפש ואין לגואל הזה מפשט מות בזה וכי הדר כתיב כי לא שונא הוא לו ארוצח דרישיה קאי שלא היה שונא לנהרג וכן פי׳ רש"י ז"ל ויש לפרש עוד דאגואל הדם קאי וה"ק ולו אין משפט מות לפי שזה הגואל לא שונא הוא לרוצח מתמול שלשום ולגאול דמו הוא שהרגו ויש כי שהוא נתינת טעם:

    אמרו לו הרבה שליחות עושה פירש"י ז"ל הרבה דברים יש שאדם עושה על ידי שליח יותר מעל ידי עצמו. ולפי׳ זה ר׳ מאיר חולק הוא ולא גרסינן אף הוא מדבר. ובנוסחי דידן נמי לא גרסי׳ אף אבל הוא במקצת נוסחאות׳. ומורי הרב ז"ל היה מפרש שדרך מליצה מעם ר׳ מאיר לשון זה. והכי פי׳ זה המקרא של זה דבר הרוצח אין לדרשו בענין זה כי הרבה שליחות אחרות עושה כלומר לדרשות אחרו׳ הוא צריך כדאיתא לקמן:

    פשיטא דאי במזי׳ בר קטלא הוא ורש"י ז"ל גורס דאי במזי׳ בר גלות הוא ומפר׳ אותו בלשון אתמהא ושתי הגרסו׳ עולותלענין אחד:

    אין והתניא ר׳ יוסי בר יהודה אומר וכו’ א׳ שוגג וא׳ מזיד פי׳ שוגג קרוב למזי׳ או שהרג במזיד גמור בלא התרא׳ דאי במזי׳ גמור והתראה הא אחרינן התם שחובשין אותו לאלתר כדנפק׳ לן מונקה המכה והא דקתני אם נתחיי׳ הריגה הרגוהו פי׳ שהתירוהו לגואל הדם וכדמוכח קרא דמייתינן ליה מיניה והא דאייתי האי ברייתא ולא אייתי מתניתן דקתני הכי היינו משום דר׳ איירי במתניתא ולא אוירי במתניתן ולומר דהא מתניתא אפי׳ לר׳ משכחת לה:

    איתמר עיר שאין בה זקנים וכו’ הני תלת פלוגתא בחדא איפליגו בכולהו אי בעי קרא כדכתי׳ או לא דתלמודא פליג לה תלת פלוגתא לרווחא דמילתא. והיינו דלא עבדינן להו צריכותא:

    מפני מה נאמרה בלשון עזה פי׳ לפי שנאמרה בלשון דיבור שהוא בלשון קשה כדמפרש ואזיל. ולא נאמר בלשון אמירה. פירש"י ז"ל שבכל יהושע אומרים ויאמר וכאן נאמר וידבר. ויש שפיר לפי שנופל בה לשון דיבור וידבר דבר אשר דברתי. גרסינן בכל הספרים דבר לחוד וידבר לחוד. ולפירש רש"י ז"ל קשה כי היא לו לומר וידבר לחו׳. גם לפיר׳ האחרון קשה דהא משלש תן דרשינן הכי אלא דלא רק הכא תלמודא. ויש לפרש דלשון דבור לחו׳ ול׳ ידבר לחו׳ בלשון ידבר לא משמע כלל אלא לשון הכבשה ונחת אבל ל׳ דבור פעמים לשון נחת ופעמים לשון קושי והכל לפי עניינו שנכת׳ שם:

    Ritva on Makkot 10b · Sefaria

    Meiri

    מיסודות הדת ומפנות האמונה להאמין שהבחירה ביד האדם להרע או להיטיב ומפי עליון לא תצא הרעות והטוב אין מכריח עליו שאם לא כן כבר בטלו המצות והתורות והוא שאמר ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים שזהו שדרשו כאן מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו מן התורה לא תלך עמהם קום לך אתם מן הנביאים אני י"י מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך מן הכתובים אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן וכבר הארכנו בענינים אלו עד תכליתם בילדותנו בחבור התשובה:

    רוצח שגלה לעיר מקלט הן שגלה עכשיו תיכף להריגתו או שגלה ומחזירין אותו עם השומרים לבית דין של עירו אם לחייב מיתה אם לחייב גלות והרגו גואל הדם חוץ לתחום העיר הרי זה פטור א"כ מה שאמרו הן בהליכתו הן בחזרתו שמוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך לא שיהו הם מתרים בו שאם יהרוג יהרג אלא שאם נזדמנו להם גואלי דם בדרך משתדלים עמהם שלא להרגו:

    וי"מ שהם דורשים לאנשי העיר שלא להקלותם והוא שאמרו הרבה שליחות עושה כלומר שאע"פ שהוא מדבר בשביל עצמו דברים אלו מ"מ דברים הרבה נעשים על ידי שלוחים ואמצעיים שאי אפשר לעשותם על ידי האדם עצמו:

    עיר מקלט שרובה רוצחים אינה קולטת שנאמר בספר יהושע ודבר באזני זקני העיר את דבריו ולא שהשוו דבריהם לדבריו וכן אם לא היו בה זקנים אינה קולטת לפיכך משתדלין להעמיד בה זקנים וכן עיר שאין בה זקנים אין מביאה עגלה ערופה ולא נעשה בה בן סורר ומורה שהרי נאמר בהן זקני העיר והרי מ"מ בשני אלו לבית דין הם צריכים כמו שיתבאר במקומו אבל מוציא שם רע אע"פ שכתוב בו זקני עירו הרי כתוב בו גם כן הזקנים שמרבה כל שאר בני אדם וכן ביבמה אע"פ שכתוב בה זקני עירו כבר כתוב בה גם כן הזקנים ועוד שהרי מכח המקרא נתרבו במסכת יבמות שלשה הדיוטות:

    Meiri on Makkot 10b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' דאי במזיד בר גלות כו' רב אמי ורב אסי ח"א אין נעשה בן סורר ומורה וח"א נעשה כו' למ"ד אין נעשה בן סורר כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה והא תניא ר' יוסי בר יהודה כו' ועוד נראה דע"כ בברייתא כו' קאמר דא"כ היינו רבי עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Makkot 10b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' זה שהרג במזיד נהרג עיין סוטה דף ח ע"ב תוס' ד"ה מי:

    Gilyon HaShas on Makkot 10b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אִם לַחַטָּאִים מוֹרֶה, קַל־וָחֹמֶר לַצַּדִּיקִים (תהלים כה, ח) נראה לי בס"ד האדם בעונותיו עושה רצח בנפשו דהיינו באבר מאברי נשמתו שהוא מקביל לאותו עון שעשה כי נשמת אדם מתחלקת לכמה נצוצות אך רצח זה שרוצח את ניצוץ וחלק מנשמתו נחשב לו לשוגג שהוא אינו יודע שעושה רצח בנפשו ואין רואה בעיניו כלום ולכן כמו שתיקון והצלה של ההורג אדם בשוגג הוא לישב בערי מקלט וכן רצח שעושה האדם בנפשו שהוא כשוגג גם כן צריך להיות בעיר מקלט והיינו שיעסוק בתורה בדברים השייכים למקום הפגם של אותו עון שעשה בו רצח לחלק נפשו שהוא מקביל לאותו עון וכמו שאמרו לעיל: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִנַּיִן לְדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁהֵן קוֹלְטִין? דִּכְתִיב 'אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר' וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ 'וְזֹאת הַתּוֹרָה' (דברים ד, מד) והיינו כי השם יתברך ישים בלב אותו אדם לעסוק בדברי תורה השייכים לתיקון פגם אותו עון שנעשה בו רצח בנפשו. והנה דבר זה יעשנו הקדוש ברוך הוא עם אדם שהוא צדיק ורק נכשל באיזה עון שנעשה בו רצח בנפשו וזהו שנאמר 'אִם לַחַטָּאִים' אלו שופכי דמים בשוגג 'מוֹרֶה' דרך בעיר מקלט 'קַל־וָחֹמֶר לַצַּדִּיקִים' שהם בעלי תורה דלא יבצר מהיות עושים רצח בנפש על ידי איזה מכשול ד'אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא' (קהלת ז, כ) שיורה להם דרך למקלט בדברי תורה שישים בלבם לעסוק בדברי תורה השייכים לתיקון הרצח של הנפש ולכן אמר הכתוב שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל (תהלים קיט, קסה) כי אוהבי תורתיך תהיה התורה עיר מקלט שלהם שבה נתקן המכשול שהוא רציחה בנפש בשוגג שיזדמן להם ויהיה להם שלום בזה.

    בַּמָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ (שמואל א כד, יד). אף על גב דסתם הריגה בסייף אין הכונה כאן שהרגו בסייף דאם כן זה המזיד גם כן צריך שתהיה מיתתו בסייף, אך הכונה שהמיתו במיתה של סקילה כגון שהפילו אותו מן הגג או זרקו עליו אבן גדולה דלשון הריגה נאמר על כל מין מיתה וכמו שאמרו (משנה מכות א, י) סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אַחַת בְּשָׁבוּעַ נִקְרֵאת 'חוֹבְלָנִית', וכן אתמר בסהדרין (סהדרין סג.) מִנַּיִן לְסַנְהֶדְרִין שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵין טוֹעֲמִין כְּלוּם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וכן בדף מ"ו הֲרוּגֵי בֵּית־דִּין נִכְסֵיהֶם לַיּוֹרְשִׁים, ועוד כיוצא בזה.

    מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים, בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ (במדבר כב, יב). מקשים אמאי לא הביא הוכחה מן פסוק (תהלים כה, יב) מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא הֳ' יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר? ונראה לי בס"ד דיש לפרש פסוק זה בהכי יורינו בדרך אשר יבחר השם יתברך ולא קאמר בדרך אשר יבחר האיש עצמו ואם כן נמצא ההוכחה להפך שאין מוליכין אותו בדרך אשר ירצה לילך הוא עצמו. ברם קשא אמאי הוצרך להביא תלת קראי? ונראה לי בס"ד קרא דבלעם בא ללמד אפילו אם לא דבר בפיו לילך בדרך זה וגם לא עשה מעשה אלא רק במחשבתו צייר כך גם לזה מוליכין אותו בדרך שרוצה לילך וכהא דבלעם דרק במחשבתו היה דבר זה ופסוק מלמדך להועיל יליף מיניה על מי שדבר בפיו שרוצה לילך בדרך זה ולא שהיה במחשבתו בלבד ופסוק 'אִם לַלֵּצִים' (משלי ג, לד) יליף מיניה לענין מעשה שעשה מעשה כדי לילך בדרך זה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ דפסוק תורה איירי בגוים לכך הביא מן הנביאים דאיירי בישראל ומן הנביאים נמי לאו מוכח כולהו לכך הביא מן הכתובים גם כן עד כאן דבריו נר"ו.

    Ben Yehoyada on Makkot 10b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Makkot, daf 10, Amud Bet, about 628 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “״מקלט״ היה כתוב על פרשת דרכים, כדי…”

      Named: רב כהנא.

    2. Segment 226 words

      Opens “רב חמא בר חנינא: פתח לה פתחא…”

      Named: רב חמא בר חנינא.

    3. Segment 331 words

      Opens “ר"ש בן לקיש פתח לה פתחא להאי…”

      Named: שמואל.

    4. Segment 447 words

      Opens “במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו…”

    5. Segment 528 words

      Opens “אמר רבה בר רב הונא אמר רב…”

      Named: רב הונא, רבה.

    6. Segment 644 words

      Opens “מן התורה דכתיב (במדבר כב, יב) לא…”

    7. Segment 724 words

      Opens “אמר רב הונא רוצח שגלה לעיר מקלט…”

      Named: רב הונא.

    8. Segment 832 words

      Opens “מיתיבי ולו אין משפט מות ברוצח הכתוב…”

    9. Segment 951 words

      Opens “הוא דאמר כי האי תנא דתניא ולו…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “תנן מוסרין לו שני ת"ח שמא יהרגנו…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “לא כדתניא וידברו אליו דברים הראוים לו…”

      Named: רבה.

    12. Segment 1213 words

      Opens “אמר מר בשגגה בא מעשה לידו פשיטא…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “והא תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר…”

    14. Segment 1454 words

      Opens “מי שנתחייב מיתה הרגוהו שנאמר (דברים יט,…”

    15. Segment 1520 words

      Opens “רבי אומר מעצמן הן גולין כסבורין הן…”

      Named: רבי אומר.

    16. Segment 1622 words

      Opens “א"ר אלעזר עיר שרובה רוצחים אינה קולטת…”

    17. Segment 1741 words

      Opens “וא"ר אלעזר עיר שאין בה זקנים אינה…”

      Named: רבי אמי.

    18. Segment 1845 words

      Opens “ועיר שאין בה זקנים ר' אמי ורבי…”

      Named: רבי אסי.

    19. Segment 1939 words

      Opens “ועיר שאין בה זקנים ר' אמי ור'…”

    20. Segment 209 words

      Opens “א"ר חמא בר חנינא מפני מה נאמרה…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Makkot 10b · Segment 1 — “…ויפנה לשם. אמר רב כהנא: מאי קרא? (דברים יט,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Makkot 10b · Segment 3 — “…אנה לידו וגו' (שמואל א כד, יד) כאשר יאמר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Makkot 10b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026