Talmud Builders

    Makkot 19b

    Back to index

    English translation — Makkot 19b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: This works out well according to the one who says: In determining whether a derivation involves consecrated matters or whether it involves non-sacred matters, we follow the matter that is derived from a matter derived from juxtaposition. Since in this case the matter derived is second-tithe produce, which for these purposes is non-sacred, its halakhic status may be derived from juxtaposition with the halakhot of sacrificial matters. But according to the one who says: We follow the matter that teaches, i.e., from which the halakha is derived, what is there to say? The status of second-tithe produce may not be derived by means of juxtaposition from the status of the firstborn offering, which itself was derived from the blood of the offering, because the firstborn offering is a sacrificial matter.

    2The Gemara answers: This is not a matter derived from a matter derived from a juxtaposition, as the status of the firstborn offering is not derived from the status of blood; blood and flesh are one matter. There is only one derivation in this case, which is that the status of second-tithe produce is derived from the status of the blood and the flesh of the firstborn.

    3§ The mishna teaches that one who ate offerings of the most sacred order outside the Temple courtyard and one who ate second-tithe produce outside the wall of Jerusalem is flogged with forty lashes. The Gemara asks: Didn’t we already learn this one time in the previous mishna (13a), that one who ate second-tithe produce or sacrificial food that was not redeemed is flogged? Why does the tanna repeat the halakha of second-tithe produce in this mishna? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: These are different cases; the latter clause, this mishna, is in the case of ritually pure second-tithe produce and a ritually pure person who eats it outside the wall of Jerusalem. The first clause, the previous mishna, is in the case of ritually impure second-tithe produce and a ritually impure person who eats it within Jerusalem.

    4The Gemara asks: And from where do we derive that one is liable to receive lashes due to impurity? It is derived as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says that the verse in the portion of the declaration of tithes: “I have not put any of it away when impure” (Deuteronomy 26:14), is a general formulation that is interpreted to mean: Whether I am impure and the second-tithe produce is ritually pure, or whether I am ritually pure and the second-tithe produce is impure. Rabbi Shimon adds: And I do not know where it is that one is warned, i.e., where is there a prohibition, with regard to eating. Although it is clear from the verse cited that it is prohibited for one to partake of second-tithe produce while impure, the source for this prohibition is unclear.

    5Before citing the source of the prohibition, the Gemara asks: With regard to one with impurity of the body who partakes of second-tithe produce, it is explicitly written: “A soul that touches it shall be impure until the evening and shall not eat of the consecrated food” (Leviticus 22:6), which the Sages interpret to include second-tithe produce. This is a prohibition with regard to a ritually impure person partaking of second-tithe produce. But when Rabbi Shimon says: I do not know where it is that one is warned with regard to eating, he is stating: With regard to the impurity of the second-tithe produce itself, from where is the warning derived?

    6The Gemara answers: It is derived as it is written with regard to second-tithe produce: “You may not eat within your gates the tithe of your grain or of your wine or of your oil” (Deuteronomy 12:17), and later, with regard to a blemished firstborn animal, the verse states: “Within your gates you may eat it, the impure and the pure may eat it alike” (Deuteronomy 15:22).

    7And it is taught in a baraita of the school of Rabbi Yishmael: Even a ritually pure person and a ritually impure person may eat the flesh of a blemished firstborn animal in one dish and need not be concerned, as there is no prohibition for one to eat it while he is impure or while it is impure. And the Merciful One says: It is that impure flesh of the blemished firstborn that is permitted for you to eat with a ritually pure person within your gates there, whereas here, in the case of second-tithe produce in Jerusalem, you may not eat it within your gates in the manner that one eats the flesh of the firstborn.

    8The Gemara stated that the case of second-tithe produce that was not redeemed, cited in the previous mishna, is referring to second-tithe produce that is impure. This indicates that impure second-tithe produce can be redeemed. The Gemara asks: And from where do we derive that impure second-tithe produce is subject to redemption?

    9It is as Rabbi Elazar says: From where is it derived with regard to second-tithe produce that became impure that one may redeem it even in Jerusalem? It is derived as the verse states: “Because you are unable to carry it [ se’eto ], as the place is too far from you…and you shall turn it into money” (Deuteronomy 14:24–25). And se’et means nothing other than eating, as it is stated: “And portions [ masot ] were taken to them from before him” (Genesis 43:34), referring to gifts of food. Therefore, the phrase: You are unable se’eto , means: You cannot eat it, referring to a case where it is impure. The Torah states that in that case one may redeem the produce even if it is in Jerusalem, not at a distance.

    10The Gemara cites another, related interpretation. Rav Beivai says that Rav Asi says: From where is it derived with regard to ritually pure second-tithe produce that one may redeem it even if it is one stride outside the wall of Jerusalem, contrary to the plain understanding of the verse: “As the place is too far from you”? It is derived as it is stated: “Because you are unable to carry it [ se’eto ],” indicating that if there is any reason that one is unable to carry the produce and bring it into Jerusalem, he may redeem it regardless of its distance from Jerusalem. The Gemara objects: That verse is necessary to derive the halakha of Rabbi Elazar that one may redeem impure second-tithe produce even in Jerusalem.

    11The Gemara answers: If so, that the verse is required to derive only the halakha of Rabbi Elazar, then let the verse state explicitly: You are unable to eat it. What is the reason that the verse employs the term “ se’eto ”? The Gemara objects: And say that the term comes entirely for this purpose, to teach that one may redeem the produce even if it is not far from the city, and nothing is derived with regard to impure produce. The Gemara answers: If so, let the verse state: You are unable to take it. Why does the verse employ the term “ se’eto ”? Conclude two conclusions from it: One may redeem ritually pure second-tithe produce even if it is just outside the walls of Jerusalem, and one may redeem ritually impure second-tithe produce even in Jerusalem.

    12In connection to the discussion of where one may redeem second-tithe produce, the Gemara relates: Rav Ḥanina and Rav Hoshaya sat, and a dilemma was raised before them: If the second-tithe produce is at the entrance of Jerusalem, what is the halakha ; can one redeem it there? The Gemara elaborates: It is obvious in a case where one is outside Jerusalem and his burden of second-tithe produce is inside Jerusalem; the tithe is admitted by the walls of Jerusalem and its status is that of produce that entered the city. But in a case where one is inside Jerusalem and his burden of second-tithe produce is outside Jerusalem, what is the halakha ?

    13A certain elder taught them a baraita of the school of Rabbi Shimon ben Yoḥai. It is written: “As the place is too far from you [ mimmekha ]” (Deuteronomy 14:24); and the term “ mimmekha ” is interpreted as: From your fullness [ mimmilluakha ], indicating the person and all his appurtenances, including the burden he bears. If any part of him or his appurtenances is inside the city, it is as though he is entirely inside the city, and therefore he may not redeem the second-tithe produce.

    14Rav Pappa raises a related dilemma: If one is holding the second-tithe produce on a reed, and it is suspended behind him, what is the halakha ? Since he is carrying the burden, does it fall into the category of his fullness, and it is no different from a burden that he bears on his person, or does its status differ because it is not actually resting on his body? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

    15§ Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to second-tithe produce, from when is one liable to receive lashes for eating it outside the walls of Jerusalem? It is from when the produce entered within the wall of Jerusalem. What is the reason for this? It is derived as the verse states with regard to second-tithe produce: “Before the Lord your God you shall eat it” (Deuteronomy 12:18), and it is written in the previous verse: “You may not eat within your gates” (Deuteronomy 12:17), from which it is derived: Anywhere that we read concerning it: “Before the Lord your God you shall eat it,” we read concerning it the prohibition: “You may not eat within your gates,” i.e., it may not be eaten outside the walls of Jerusalem; and anywhere that we do not read concerning it: “Before the Lord your God you shall eat it,” as the produce remained outside the walls, we do not read concerning it the prohibition: “You may not eat within your gates.”

    16The Gemara raises an objection from that which Rabbi Yosei says: With regard to a priest that a fig of untithed produce came into his possession, and he seeks to separate terumot and tithes from it, he says: This fig, I designate its teruma at its stem, I designate its first tithe at its north side, and I designate its second tithe at its south side; and it is a year when second tithe is separated, i.e., the first, second, fourth, or fifth years of the Sabbatical Year cycle, and he is in Jerusalem, when he recites this formula. Or he says that poor man’s tithe shall be designated at its south side if it is a year of poor man’s tithe, i.e., the third or sixth years of the Sabbatical Year cycle, and he is located anywhere in the outlying areas, not in Jerusalem. In those cases, if he ate the fig,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    This is how we read itAnd as for where one is scripturally warned against it's consumption, to not eat from it in tumah, I do not know. The Torah says, "Do not proceed etc.": This is the wording found in the sifre. Ans when it was established here, there was not [time given] to complete it before the Gemara asked, "Why bodily tumah is explicitly written! 'And he may not eat from any holy until he washes etc.'" And we establish in Yevamos that this is referring to maaser from what is written "for if he washed" which would imply that if he did wash he would be tahor, that he immersed, ascended and eats maaser [sheni]. (Our Master, his body was tahor, and his soul exited in a state of tahora. He did not explain any further. From here and on is the words of his disciple Rebbi Yehuda bar Nassan.) This is the wording of the baraisa, to say, "I do not know where one is scriptually warned", therefore the Torah teaches us, "he may not proceed etc.", and the Gemarah was not quiet yet in finishing the matter, rather it proceeded and asked why does it say "I do not know"? Why, bodily tumah is explicitly written in the Torah, "the soul that touched it. etc. may not eat from the holy unless he washed his flesh in water", and we say in Yevamos, that this verse was said regarding maaser sheni, that he immersed, ascended and eats etc.

    License: CC0

    מכות 19 עמוד ב

    1הניחא למאן דאמר בתר למד אזלינן, אלא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן, מאי איכא למימר?

    2דם ובשר חדא מילתא היא.

    3קדשי קדשים וכו'. תנינא חדא זימנא: מעשר שני והקדש שלא נפדו! אמר רבי יוסי בר חנינא: סיפא במעשר שני טהור וגברא טהור, דקא אכיל חוץ לחומה. רישא במעשר שני טמא וגברא טמא, וקא אכיל ליה בירושלים.

    4ומנ"ל דמחייב עליה משום טומאה? דתניא, ר"ש אומר: (דברים כו, יד) ״לא בערתי ממנו בטמא״ בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא. והיכן מוזהר על אכילה איני יודע.

    5טומאת הגוף בהדיא כתיב: ״(ויקרא כב״, ו) ״נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים וגו'״ אלא: טומאת עצמו מנין?

    6דכתיב: ״(דברים יב״, יז) ״לא תוכל לאכול בשעריך״. ולהלן הוא אומר: (דברים טו, כב) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור׃

    7ותניא דבי רבי ישמעאל אפילו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין וקאמר רחמנא היאך טמא דשרי לך גבי טהור התם הכא לא תיכול׃

    8ומנ"ל דבר פדייה הוא׃

    9דאמר ר"א מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים, ת"ל (דברים יד, כד) כי לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר ״(בראשית מג״, לד) וישא משאות מאת פניו׃

    10א"ר ביבי א"ר אסי מנין למעשר שני טהור שפודין אותו אפילו בפסיעה אחת חוץ לחומה שנאמר ״כי לא תוכל שאתו האי מבעי ליה לכדרבי אליעזר״׃

    11א"כ לימא קרא לא תוכל לאוכלו מאי שאתו ואימא כולו להכי הוא דאתא א"כ לימא קרא לא תוכל ליטלו מאי שאתו ש"מ תרתי׃

    12יתיב רב חנינא ורב הושעיא וקא מבעיא להו אפיתחא דירושלים מהו פשיטא הוא בחוץ ומשאו בפנים קלטוהו מחיצות הוא בפנים ומשאו בחוץ מהו׃

    13תנא להו ההוא סבא בדבי רבי שמעון בן יוחי (דברים יד, כד) כי ירחק ממך המקום ממילואך׃

    14בעי רב פפא נקיט ליה בקניא מאי תיקו׃

    15אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן מעשר שני מאימתי חייבין עליו משראה פני החומה מ"ט דאמר קרא ״(דברים יב״, יח) לפני ה' אלהיך תאכלנו (שנה בשנה) וכתיב ״(דברים יב״, יז) (כי) לא תוכל לאכול בשעריך כל היכא דקרינן ביה לפני ה' אלהיך תאכלנו קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך וכל היכא דלא קרינן ביה לפני ה' אלהיך תאכלנו לא קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך׃

    16מיתיבי רבי יוסי אומר כהן שעלתה בידו תאנה של טבל אמר תאנה זו תרומתה בעוקצה מעשר ראשון בצפונה ומעשר שני לדרומה והיא שנת מעשר שני והוא בירושלים או מעשר עני והוא בגבולין, אכלה׃

    Tosafot

    רישא במעשר שני טמא וגברא טמאאו או קאמר דבחדא מינייהו לקי: הוא בפנים ומשאו מבחוץ מהו אמר ליה כי ירחק ממך המקום ממך ממלואך. כך גירסת הקונטרס וי"ג ממך לחודיה כלומר ממך גופך והרי גופו בפנים וקשה על זה דאם כן אדם שגופו בירושלים ופירות מעשר שני שלו בעירו א"כ לא יוכל לחללם כיון שגופו בירושלים וזה אינו דעד כאן לא מיבעיא ליה לרב פפא אלא בדנקיט קניא ואי לא קניא מודה דיכול לפדותם אע"ג דגופו בפנים כיון שהפירות חוץ לירושלים והוא נותן טעם דהא קרינן בו לא תוכל שאתו אף בגופו בפנים ושמא איכא למימר דשבקיה לקרא דממך דמשמע מגופך דאיהו קא דחיק ומוקמי אנפשיה היכא דלא שייך שם לא תוכל שאתו שאינו מחוסר טעינה כזה שהוא על כתפיו ורב פפא מיבעיא ליה בקניא כך נראה למשי"ח אבל על גירס' דממילואך קשה דממילואך היינו המשוי כדפירש הקונטרס גבי משאו מבפנים וגופו מבחוץ וכיון שמשאו מבחוץ קרינן כי ירחק ממלואך וצ"ל דממלואך מגלה לנו דהגוף והמשוי בחד והוה ליה במקצת המשוי בפנים:

    הוא בפנים ומשאו מבחוץ מהו אמר ליה כי ירחק ממך המקום ממך ממלואך. כך גירסת הקונטרס וי"ג ממך לחודיה כלומר ממך גופך והרי גופו בפנים וקשה על זה דאם כן אדם שגופו בירושלים ופירות מעשר שני שלו בעירו א"כ לא יוכל לחללם כיון שגופו בירושלים וזה אינו דעד כאן לא מיבעיא ליה לרב פפא אלא בדנקיט קניא ואי לא קניא מודה דיכול לפדותם אע"ג דגופו בפנים כיון שהפירות חוץ לירושלים והוא נותן טעם דהא קרינן בו לא תוכל שאתו אף בגופו בפנים ושמא איכא למימר דשבקיה לקרא דממך דמשמע מגופך דאיהו קא דחיק ומוקמי אנפשיה היכא דלא שייך שם לא תוכל שאתו שאינו מחוסר טעינה כזה שהוא על כתפיו ורב פפא מיבעיא ליה בקניא כך נראה למשי"ח אבל על גירס' דממילואך קשה דממילואך היינו המשוי כדפירש הקונטרס גבי משאו מבפנים וגופו מבחוץ וכיון שמשאו מבחוץ קרינן כי ירחק ממלואך וצ"ל דממלואך מגלה לנו דהגוף והמשוי בחד והוה ליה במקצת המשוי בפנים:

    אמר רבי יוחנן מאימתי מעשר שני חייבים עליו משיראה פני הביתוקשה דכיון דקודם שיראה פני הבית הכי נמי דמותר לאכלו חוץ א"כ למה הוזקק לעולם לפדות מעשר שני וי"ל דודאי ליכא לאו אבל עשה איכא דכתיב וצרת הכסף בידך אבל בלא פדייה לא:

    מיתיבי רבי יוסי אומר כו'ה"ה דמצי לאותובי מתניתין דאוקי לעיל סיפא במעשר שני טהור דאכיל חוץ לחומה אלא ודאי משני דעייליה ואפקיה אבל הכא קשיא מאי למימרא ובמתני' ליכא למפרך דהא קא. מהני ליה למלקיות דלא השמיענו שום חידוש בהם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    תנינא חדא זימנא מעשר שני והקדש שלא נפדופיר׳ שלקס"ד דרישא וסיפא תרווייהו באוכל מעש׳ שני טהור בלא פדיון חוץ לירושלים:

    א"ר יוסי בר חנינא סיפא במעש׳ שני טהור וכו׳ ורישא במעשר שני טמא וגברא טמא ואכיל ליה בירושלים. פי׳ במעשר שני טמא או גברא טמא והמעשר טהור ואכיל ליה בירושלים עצמה קודם פדיון דהנהו אסירי באכילה אף בירושלים בטומא׳ וכדמפרש ואזיל ובעו פדיון ולאחר פדיון מותרין וכדמפרש ואזיל. ואמרינן ומנלן דמחיי׳ עליה משום טומאה אי אכיל להו בלא פדיון דתני׳ לא בערתי ממנו בטמא פי׳ בויסוי מעשר משתעי קרא שהוא מתודה שנהג בו כהלכותיו וכדכתיב ביה לא עברתי מלצותיך ולא שכחתי ולא בערתי ל׳ כלוי כלומר שלא נהנה ממנו לא באכילה ולא בשתי׳ וסיכה בטומא׳ ורדיש ר"ש דלישנא דבטמא משמע בין בטומאת הגוף בין טוא׳ מעשר:

    והיכן מוזהר על אכילתו וכו׳ ת"ל לא תוכלע"כ לשון הברייתא וקאמר תלמודא טומאה בהדי׳ כתיבא וה"פ נהי דמתודה עליו לא בערתי ממנו בטמ׳ היכא שמעי׳ בקרא שהוא מוזהר עליו ואפי׳ בלאו וכדקתני תנא שלוקין עליו דהא אפשר דלא מיתסר ביה כלל אלא שהוא מתודה שנשמר בו לפנים משורת הדין. א"נ אית ביה איסור עשה מן התורה אבל אין בו ל"ת ללקות עליו וקאמר איני יודע כלומר איני יודע מקום מסוים שמוזהר עליו בפיר׳ אלא מג"ש דבשעריך אלו הם דברי ר׳ שמעון ומקשי תלמודא דהא טומאת הגוף לא בעי ג"ש דבהדיא כתיב במעשר נפש אשר תגע בו וטמא עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים וע"כ קרא במעשר הוא מדתלי ליה ברחיצה כדתנן אבל ועלה אוכל במעשר ופרקינן דכי אמר ר"ש איני יודע על טומאות מעשר עצמו בלב׳ קאמר:

    מאי שאתו ש"מ תרתיפי׳ מדלא נקט לאוכלו או לנשאו ש"מ דתרתי בעי למיכלל בלשון שאתו ל׳ אכילה ולשון משאוי:

    כי ירחק ממך המקום ממלואךפי׳ מכולך דלשון ממך משמע שיהא המקום רחוק מכולו וכיון שגופו בפנים לאו רחו׳ מכולו הוא:

    בעי רב פפא נקיט ליה בקניאוהוא בפנים והמעשר בחוץ מהי מי אמרינן כיון דבכחו הוא נישא בכל גופו הוא ואינו נפדה או דלמא אינו נדון מכלל גופו ואינו חשוב ממלואו כמאן דמונח אארעא דמי ונפדה ולא איפשטא הכי אבל לקמן באידך שמעתא דבסמוך איפשטא אליבא דר׳ יוחנן וכדבעינן למימר ואיכא דכות׳ בלמודא כדכתיבנא בדוכתי אחריני:

    א"ר אסי א"ר יוחנן מעשר שני מאימתי חייבין עליו משיראה פני החומהפי׳ מאימתי חייבין מלקו׳ על אכילת מ"ש טהור חוץ לירושלים משום לא תוכל לאכול בשעריך משיראה פני חומת ירושלים ואע"פ שלא נכנס יותר אם חזר ויצא לחוץ ואכלו קוד׳ פדיון אז לוקה עליו אבל אם לא נכנס שם כלל אינו לוקה עליו ומפרש טעמ׳ ואזיל דלהכי כי׳ רחמנא לא תוכל לאכול בשעריך בתר לפני ה׳ אלהיך תאכלנו. ומיהו מלקו׳ הוא דליכ אבל איסור עשה איכא או מדכתי׳ וצרת הכסף בידך ואכלת או משום דכתיב לפני ה׳ אלהיך תאכלנו ולא בחוץ ולאו הבא מכלל עשה עשה ולשון ר"י בא בקיצך דהא מדקאמר משיראה פני החומה משמע דרבותא דקמ"ל היינו דסגי בראיית פני החומר דהיינו כניסתם בירושלי׳. ולפום ראיה דקמייתי רביתא דידיה הוא דלא לחייבי בחוץ כי לא עייל בירושלים וכדהוה משמע פשטא דקרא דלא תוכל ובהא הוא דאתינן לחותובי עליה למימרא דאפי׳ לא ראה פני החומה חייבין עליו והוה ליה לר"י לומר אין חייבין עליו עד שיראה פני החומה אלא דלא דק. ומשום דקאי אמתני׳ דקתני אלו הן הלוקין קאמר מאימתי חיובין עליו ואיירי דנקט ל׳ מאימתי נקט לשון משיראה וכדאשכחן לעיל גבי קריאת בכורים דקאמר בכורים מטימתי מותרים לכהנים ראויין לקריאה משיקרא עליהם ואע"ג דהנחה קודמ׳ לקריאה נקט משיקרא ולא דייקינן בהאי כדדייקינן בפ׳ השוכר את הפועלים דאמרינן משיפקסו עד שילקה ומיבעי ליה וטעמא משו׳ דהתם איכא למיטעי משום דאיכא תרי פיקוס דשדה ופיקוס דבית אבל באידך ליכא למיטעי:

    מיתבי כהן שעלתה בידו תאנה של טבלפי׳ פרי א׳ של תאנה של טבל ונקט שעלה בידו לומר שהיא תלושה לאפוקי מחובר׳ דלית בה משום טבל ולומר דאחשבה לאכילה ולהכי חייל טבל אפילו בפרי אחד:

    ואמר תאנה זו תרומתה בעוקצה מ"ר לנכונה מ"ש לתרומהפי’ שסיים להם מקום דבעינן סיום מקום להפרשת תרומה ומעשרות כדתניא האומר תרומ׳ פרי זה לתוכו מ"ש לתוכו לא אמר כלום עד שיאמר לצפונו או לדרומו ונפקא לן מדכתי בתרומה ראשית דהיינו שיהיה שיריה ניכרין ואיתקוש מעשרות לתרומה בכמה דוכתי. וכתב רש"י ז"ל דמתני׳ בהלוקח יין מבין הכותים דלא תנא ביה סיום מקום פליגא ובודאי דלפום פשטא פליגא טובא דהא במשקה אפי׳ סיום מקום לא מהני עד שיפריש לכלי אחר וכדתנן גבי חבית של יין או של שמן או של טבל וקרא ליה שם מפיה לא ישתה משוליה משוליה לא ישתה מפיה מפני שמשקה מעורב הוא ואלו בקהיא דכותיים קתני מחל ושותה מיד בלא הפרשה. ויש מתרצים דלאפוקיה משום טבל לא בעינן הפרשה ויכול למישתי מיניה בהפרשת לתוכו כל זמן שישתייר שם שיעור תרומה ומעשרות ולחייל על אכילתו משום זה שאוכל תרומה ומעשר הוא דבעינן סיום מקום ולא משמע הכין מההיא מתניתא דקתני לא אמר כלום עד שיאמ׳ לצפונו או לדרומו דמשמ׳ לא אמר כלום אף לאפוקה משום טבל דעלה מיתניא התם. והנכון בזה כדפרישית על מתניתין דהלוקח יין בכמה דוכתי וכדמשמע בירושלמי דההיא דהתם משום דסובר יש ברירה דכי מיברר תרומה ומעשרו׳ לבסוף נידונים כאלו כבר הובררו. אבל למ"ד אין ברירה בעינן סיום מקום בשאר פירות והפרשה לכלי אחר במשקין וכדכתיבנא במס׳ חולין בדוכתי אחריני בס"ד והא דהכא דר׳ יוסי היא דסבר אין ברירה כדפרישי התם בההיא דהלוקח יין מבין הכותיים. כנ"ל:

    והיא שנת מעשר שני בירושליםפי׳ תרתי קתני שהפריש מעשר שני בשנת מ"ש כגון ראשונ׳ ושניה או רביעית וחמישי ולאפוקי שנה שלישי׳ וששית שמפרישין במקומו׳ מ"ש והאכילה הזאת היתה בירושלים או שהפריש מעשר עני בשנתה והיה זה אפילו בגבולין. אכלה כהן עצמו לוקה א׳. פי׳ משום מ"ר הטבול בתרומת מעשר וזר שמכלה לוקה שתים משום תרומ׳ מעשר כדאדמרן ומשו׳ תרומה שבעוקצה ואלו בתחלת קודם שום הפרשת אכלה בין כהן בין זר אינו חייב אלא אחת משום טבל דאע"ג דטבלי לתרומה ולתרומת מעשר שם טבל א׳ הוא ודייקינן טעמא דאכל מעשר שני זה בירושלים הא אלו אכלו בגבולין זר לוקה שלש וכהן שתים משו׳ דאיתוסיף ביה לאו על אכיל׳ מ"ש בגבולין. ואע"ג דלא ראה פני החומה כלל חדא דסתמא קתני לה ועוד דאי לא אמאי בירושלים הא בגבולין משכח לה דלא מחייב אלא סתים והגון שעדיין לא ראה פני חומה וקשיא לר׳ יוחנן ופריק דההיא דמתניתין דדייקינן הא בגבולין לוקה שלש מיירי בדעיילי לראות ואפקה לחוץ אלא דהדר עיילה ופרכינן אי הכי מאי למימרא דבשלמ׳ לדידן אשמועינן דאפי׳ לא על כלל לירושלים מחייב עלה בגבולין. ופרקינן דהא קמ"ל דאע"ג דלא על בפני החומה אלא כדהוה בטבלה קודם הפרשה ואפקה בטבליה ואפרשיה ולא הדר עייליה מחייב עליה משום לא תוכל והא דחשי׳ עיוליה בטבלה ראיית פני חומה משום דקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין פי׳ כמי שהורמו דמיין בזו ודכוותא דהוי לחומרא דאלו לקולא לא אמרינן כמי שהורמו דמיא דא"כ אין אדם מתחייב לעולם משום טבל וזה פשוט. ומתנות שלא הורמו הנזכר כאן משונה מההיא דפר׳ יש נוחלין (בבא בתרא דף קכג ע"ב) גבי מתנות כהונה דזרוע ולחיים וקיבה דהתם הם ניכרין במקומן יש לומר יותר כמי שהורמו דמיין מהני דהכא דמיירי בפירו׳ של טבל מעורבין דבלא הרמה אין מקומן ניכר והיינו דלא מייתי הכא ההיא פלוגתא דהתם וההיא דבקדושין דמייתי לההי׳ דהתם וזה ברור:

    Babylonian Talmud · folio map

    Makkot 19b

    Makkot 19b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 380 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    This is how we read it And as for where one is scripturally warned against it's consumption, to not eat from it in tumah, I do not know. The Torah says, "Do not proceed etc.": This is the wording found in the sifre. Ans when it was established here, there was not [time given] to complete it before the Gemara asked, "Why bodily tumah is explicitly written! 'And he may not eat from any holy until he washes etc.'" And we establish in Yevamos that this is referring to maaser from what is written "for if he washed" which would imply that if he did wash he would be tahor, that he immersed, ascended and eats maaser [sheni]. (Our Master, his body was tahor, and his soul exited in a state of tahora. He did not explain any further. From here and on is the words of his disciple Rebbi Yehuda bar Nassan.) This is the wording of the baraisa, to say, "I do not know where one is scriptually warned", therefore the Torah teaches us, "he may not proceed etc.", and the Gemarah was not quiet yet in finishing the matter, rather it proceeded and asked why does it say "I do not know"? Why, bodily tumah is explicitly written in the Torah, "the soul that touched it. etc. may not eat from the holy unless he washed his flesh in water", and we say in Yevamos, that this verse was said regarding maaser sheni, that he immersed, ascended and eats etc.

    Rashi on Makkot 19b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    רישא במעשר שני טמא וגברא טמא או או קאמר דבחדא מינייהו לקי: הוא בפנים ומשאו מבחוץ מהו אמר ליה כי ירחק ממך המקום ממך ממלואך. כך גירסת הקונטרס וי"ג ממך לחודיה כלומר ממך גופך והרי גופו בפנים וקשה על זה דאם כן אדם שגופו בירושלים ופירות מעשר שני שלו בעירו א"כ לא יוכל לחללם כיון שגופו בירושלים וזה אינו דעד כאן לא מיבעיא ליה לרב פפא אלא בדנקיט קניא ואי לא קניא מודה דיכול לפדותם אע"ג דגופו בפנים כיון שהפירות חוץ לירושלים והוא נותן טעם דהא קרינן בו לא תוכל שאתו אף בגופו בפנים ושמא איכא למימר דשבקיה לקרא דממך דמשמע מגופך דאיהו קא דחיק ומוקמי אנפשיה היכא דלא שייך שם לא תוכל שאתו שאינו מחוסר טעינה כזה שהוא על כתפיו ורב פפא מיבעיא ליה בקניא כך נראה למשי"ח אבל על גירס' דממילואך קשה דממילואך היינו המשוי כדפירש הקונטרס גבי משאו מבפנים וגופו מבחוץ וכיון שמשאו מבחוץ קרינן כי ירחק ממלואך וצ"ל דממלואך מגלה לנו דהגוף והמשוי בחד והוה ליה במקצת המשוי בפנים:

    הוא בפנים ומשאו מבחוץ מהו אמר ליה כי ירחק ממך המקום ממך ממלואך. כך גירסת הקונטרס וי"ג ממך לחודיה כלומר ממך גופך והרי גופו בפנים וקשה על זה דאם כן אדם שגופו בירושלים ופירות מעשר שני שלו בעירו א"כ לא יוכל לחללם כיון שגופו בירושלים וזה אינו דעד כאן לא מיבעיא ליה לרב פפא אלא בדנקיט קניא ואי לא קניא מודה דיכול לפדותם אע"ג דגופו בפנים כיון שהפירות חוץ לירושלים והוא נותן טעם דהא קרינן בו לא תוכל שאתו אף בגופו בפנים ושמא איכא למימר דשבקיה לקרא דממך דמשמע מגופך דאיהו קא דחיק ומוקמי אנפשיה היכא דלא שייך שם לא תוכל שאתו שאינו מחוסר טעינה כזה שהוא על כתפיו ורב פפא מיבעיא ליה בקניא כך נראה למשי"ח אבל על גירס' דממילואך קשה דממילואך היינו המשוי כדפירש הקונטרס גבי משאו מבפנים וגופו מבחוץ וכיון שמשאו מבחוץ קרינן כי ירחק ממלואך וצ"ל דממלואך מגלה לנו דהגוף והמשוי בחד והוה ליה במקצת המשוי בפנים:

    אמר רבי יוחנן מאימתי מעשר שני חייבים עליו משיראה פני הבית וקשה דכיון דקודם שיראה פני הבית הכי נמי דמותר לאכלו חוץ א"כ למה הוזקק לעולם לפדות מעשר שני וי"ל דודאי ליכא לאו אבל עשה איכא דכתיב וצרת הכסף בידך אבל בלא פדייה לא:

    מיתיבי רבי יוסי אומר כו' ה"ה דמצי לאותובי מתניתין דאוקי לעיל סיפא במעשר שני טהור דאכיל חוץ לחומה אלא ודאי משני דעייליה ואפקיה אבל הכא קשיא מאי למימרא ובמתני' ליכא למפרך דהא קא. מהני ליה למלקיות דלא השמיענו שום חידוש בהם:

    Tosafot on Makkot 19b · Sefaria

    Ritva

    תנינא חדא זימנא מעשר שני והקדש שלא נפדו פיר׳ שלקס"ד דרישא וסיפא תרווייהו באוכל מעש׳ שני טהור בלא פדיון חוץ לירושלים:

    א"ר יוסי בר חנינא סיפא במעש׳ שני טהור וכו׳ ורישא במעשר שני טמא וגברא טמא ואכיל ליה בירושלים. פי׳ במעשר שני טמא או גברא טמא והמעשר טהור ואכיל ליה בירושלים עצמה קודם פדיון דהנהו אסירי באכילה אף בירושלים בטומא׳ וכדמפרש ואזיל ובעו פדיון ולאחר פדיון מותרין וכדמפרש ואזיל. ואמרינן ומנלן דמחיי׳ עליה משום טומאה אי אכיל להו בלא פדיון דתני׳ לא בערתי ממנו בטמא פי׳ בויסוי מעשר משתעי קרא שהוא מתודה שנהג בו כהלכותיו וכדכתיב ביה לא עברתי מלצותיך ולא שכחתי ולא בערתי ל׳ כלוי כלומר שלא נהנה ממנו לא באכילה ולא בשתי׳ וסיכה בטומא׳ ורדיש ר"ש דלישנא דבטמא משמע בין בטומאת הגוף בין טוא׳ מעשר:

    והיכן מוזהר על אכילתו וכו׳ ת"ל לא תוכל ע"כ לשון הברייתא וקאמר תלמודא טומאה בהדי׳ כתיבא וה"פ נהי דמתודה עליו לא בערתי ממנו בטמ׳ היכא שמעי׳ בקרא שהוא מוזהר עליו ואפי׳ בלאו וכדקתני תנא שלוקין עליו דהא אפשר דלא מיתסר ביה כלל אלא שהוא מתודה שנשמר בו לפנים משורת הדין. א"נ אית ביה איסור עשה מן התורה אבל אין בו ל"ת ללקות עליו וקאמר איני יודע כלומר איני יודע מקום מסוים שמוזהר עליו בפיר׳ אלא מג"ש דבשעריך אלו הם דברי ר׳ שמעון ומקשי תלמודא דהא טומאת הגוף לא בעי ג"ש דבהדיא כתיב במעשר נפש אשר תגע בו וטמא עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים וע"כ קרא במעשר הוא מדתלי ליה ברחיצה כדתנן אבל ועלה אוכל במעשר ופרקינן דכי אמר ר"ש איני יודע על טומאות מעשר עצמו בלב׳ קאמר:

    מאי שאתו ש"מ תרתי פי׳ מדלא נקט לאוכלו או לנשאו ש"מ דתרתי בעי למיכלל בלשון שאתו ל׳ אכילה ולשון משאוי:

    כי ירחק ממך המקום ממלואך פי׳ מכולך דלשון ממך משמע שיהא המקום רחוק מכולו וכיון שגופו בפנים לאו רחו׳ מכולו הוא:

    בעי רב פפא נקיט ליה בקניא והוא בפנים והמעשר בחוץ מהי מי אמרינן כיון דבכחו הוא נישא בכל גופו הוא ואינו נפדה או דלמא אינו נדון מכלל גופו ואינו חשוב ממלואו כמאן דמונח אארעא דמי ונפדה ולא איפשטא הכי אבל לקמן באידך שמעתא דבסמוך איפשטא אליבא דר׳ יוחנן וכדבעינן למימר ואיכא דכות׳ בלמודא כדכתיבנא בדוכתי אחריני:

    א"ר אסי א"ר יוחנן מעשר שני מאימתי חייבין עליו משיראה פני החומה פי׳ מאימתי חייבין מלקו׳ על אכילת מ"ש טהור חוץ לירושלים משום לא תוכל לאכול בשעריך משיראה פני חומת ירושלים ואע"פ שלא נכנס יותר אם חזר ויצא לחוץ ואכלו קוד׳ פדיון אז לוקה עליו אבל אם לא נכנס שם כלל אינו לוקה עליו ומפרש טעמ׳ ואזיל דלהכי כי׳ רחמנא לא תוכל לאכול בשעריך בתר לפני ה׳ אלהיך תאכלנו. ומיהו מלקו׳ הוא דליכ אבל איסור עשה איכא או מדכתי׳ וצרת הכסף בידך ואכלת או משום דכתיב לפני ה׳ אלהיך תאכלנו ולא בחוץ ולאו הבא מכלל עשה עשה ולשון ר"י בא בקיצך דהא מדקאמר משיראה פני החומה משמע דרבותא דקמ"ל היינו דסגי בראיית פני החומר דהיינו כניסתם בירושלי׳. ולפום ראיה דקמייתי רביתא דידיה הוא דלא לחייבי בחוץ כי לא עייל בירושלים וכדהוה משמע פשטא דקרא דלא תוכל ובהא הוא דאתינן לחותובי עליה למימרא דאפי׳ לא ראה פני החומה חייבין עליו והוה ליה לר"י לומר אין חייבין עליו עד שיראה פני החומה אלא דלא דק. ומשום דקאי אמתני׳ דקתני אלו הן הלוקין קאמר מאימתי חיובין עליו ואיירי דנקט ל׳ מאימתי נקט לשון משיראה וכדאשכחן לעיל גבי קריאת בכורים דקאמר בכורים מטימתי מותרים לכהנים ראויין לקריאה משיקרא עליהם ואע"ג דהנחה קודמ׳ לקריאה נקט משיקרא ולא דייקינן בהאי כדדייקינן בפ׳ השוכר את הפועלים דאמרינן משיפקסו עד שילקה ומיבעי ליה וטעמא משו׳ דהתם איכא למיטעי משום דאיכא תרי פיקוס דשדה ופיקוס דבית אבל באידך ליכא למיטעי:

    מיתבי כהן שעלתה בידו תאנה של טבל פי׳ פרי א׳ של תאנה של טבל ונקט שעלה בידו לומר שהיא תלושה לאפוקי מחובר׳ דלית בה משום טבל ולומר דאחשבה לאכילה ולהכי חייל טבל אפילו בפרי אחד:

    2 more comments on this page.

    Ritva on Makkot 19b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה שהאוכל מעשר שני חוץ לירושלים קודם שנפדה שלוקה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ויתבאר במסכת כריתות שאם אכל משלשתן לוקה שלש ואע"פ שזה לאו שבכללות והטעם ממה שכתוב ואכלת לפני יי' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהריך ונאמר אח"כ לא תוכל לאכול בשעריך וכו' והיה לו לומר לא תאכלם לא חזר ופירטם אלא לחלק לאוין לכל אחד ואחד וכן ביארנו שאינו לוקה בלאו זה מן התורה אלא אחר שנכנס בתוך חומות ירושלים שנאמר לפני יי' אלהיך תאכלנו ונאמר לא תוכל לאכול בשעריך כל שאתה קורא בו לפני יי' אלהיך תאכלנו אתה קורא בו לא תוכל לאכול בשעריך וכו' אבל אם אכלו קודם שיכנס לירושלים מכין אותו מכת מרדות ולעולם משנכנס לירושלים אין פודין אותו שנאמר כי ירחק ממך בריחוק מקום אתה פודה וכו' ואפי' לא היה בעליו לשם הואיל והמעשר מ"מ נכנס לשם אבל כל שלא נכנס המעשר לשם אפי' נכנסו הבעלים והניחוהו פסיעה אחת חוץ לחומה או אפי' היה המעשר נאחז ביד הבעלים בקנה הואיל והמעשר בחוץ פודין אותו אפי' היה מקצת המעשר בפנים ומקצתו בחוץ דנין את הלפנים כלפנים ואת שבחוץ כלחוץ:

    דברים אלו כלם במעשר שני טהור אבל בטמא פודין אותו אפי' בירושלים ויאכל דמיו בטהרה כפירות מעשר ואפי' נטמאו הפירות בטבלן מפריש מעשרותן בטומאה ופודה אפי' בירושלים ודבר זה מפני שמעשר שני אינו נאכל בטומאה וכל האוכלו בטומאה לוקה בין שהיה המעשר טהור ובעליו טמאים בין טמא ובעליו טהורים:

    זה שביארנו שהאוכל מעשר שני בטומאה בירושלים ואזהרתו מלא בערתי ממנו בטמא אבל מכין אותו מכת מרדות לבד:

    בכור בהמה טהורה שנפל בו מום אע"פ שהבכור בתמותו אינו בר פדיון כמו שיתבאר במקומו כשנעשה בעל מום מיהא יכול למכרו בין חי בין שחוט שנכסי כהן הוא לגמרי ומאכילו בטומאה למי שירצה בין שהבכור טמא והאדם טהור בין שהבכור טהור והאדם טמא ואפי' לגוי הא בכור תם מיהא הואיל ודינו בשחיטה בעזרה ובהקטרת אימורין בשר קדש הוא לגמרי והאוכל ממנו כזית חוץ לירושלים לוקה ואינו נפדה ואינו נמכר ובזמן הזה מוכרו הכהן לכהן אחר או לישראל ומניחו עד שיומם כמו שיתבאר במקומו:

    כהן שעלתה בידו תאנה של טבל ואמר תאנה זו תרומה בעוקצה מעשר ראשון לצפונה מעשר שני לדרומה ואכלה בירושלים לוקה אחת והיא משום טבל של תרומת מעשר שלא הופרש הא אם הזכיר תרומת מעשר גם כן וייחד לה מקום אינו לוקה כלל וזר שאכלה לוקה שתים משום תרומה ומשום טבל ואלו בתחלה אכלה אינו לוקה אלא מאותה של טבל ואם אכלה זה בגבולין אחר שהיתה בירושלים ויצאה לוקה אף משום מעשר שני חוץ לירושלים ואפי' לא הוזכר שם בעודו בירושלים עד שיצא משם הואיל והיו הפירות בטבלן בירושלים משנגמרה מלאכתן למעשר הרי הן לענין זה כמו שהורמו והופרשו ונתיחד שם מעשר שני עליה וכשיצא הרי הוא אוכל מעשר שני שנכנס לירושלים חוץ לחומה:

    יראה מכאן שהפירות חייבות במעשר דבר תורה וכן כתבוה גדולי המחברים ויש שהכריעו בה לענין פירות של שבעת המינין וכבר כתבנו במסכת ע"ז לדעתנו שאין מעשר פירות אלא מדברי סופרים ולדעתנו לא אמרו בכאן לוקה אלא למרדות ומדברי סופרים:

    כבר ביארנו במסכת חולין פרק ראשון שכל שמן התורה אין בו ברירה ומאחר שכן כל שיש לו מאה לוג טבולים ואמר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וכן בכלם אינו כלום כמו שכתבנו שם ומ"מ בתאנה עוקצה ודרומה וצפונה מקומות מיוחדים הם ואינם כיין שהכל מעורב ואתה צריך לבא עליו מטעם ברירה אבל אלו מקומות מסוימים הם ואי אתה צריך לבוא בהם מטעם ברירה ואחר שכן אף לדעת האומר שמעשר פירות מן התורה הרי הפרשה זו מועלת:

    Meiri on Makkot 19b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ולא יאכל מן הקדש וגו' אלא טומאת עצמו מניין ת"ל לא תוכל כו' כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה יתיב רב חיננא כו' וקא מבעיא להו כצ"ל:

    בד"ה משיראה פני כו' ואפקיה עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד דלא קרינא כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה תרומה בעוקציה כו' שיהו שיריה ניכרין עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד מעשר שני בדרומה ואותה שנה כו' או שהיא שנה שלישית כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה הוא בפנים כו' שאינו מחוסר טעינה כו' כדפי' בקונטרס כאן במשאו מבחוץ א"כ קרינן כי ירחק ממילואך כו' דהגוף והמשוי בחד כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל כיון דגבי משאו מבחוץ הוה מלואו כגופו א"כ גבי משאו מבפנים וגופו מבחוץ הל"ל נמי מלואו כגופו וקרינן ביה כי ירחק ממילואך ותרצו דבכל גוונא ה"ל גופו ומשאו כחד וחשיב בתרוייהו מקצת המשאוי בפנים ודו"ק:

    בד"ה מיתיבי ר' יוסי כו' דהא קא מני ליה למלקיות כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Makkot 19b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Makkot, daf 19, Amud Bet, about 380 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “הניחא למאן דאמר בתר למד אזלינן, אלא…”

    2. Segment 25 words

      Opens “דם ובשר חדא מילתא היא.…”

    3. Segment 336 words

      Opens “קדשי קדשים וכו'. תנינא חדא זימנא: מעשר…”

      Named: רבי יוסי בר חנינא.

    4. Segment 431 words

      Opens “ומנ"ל דמחייב עליה משום טומאה? דתניא, ר"ש…”

    5. Segment 523 words

      Opens “טומאת הגוף בהדיא כתיב: (ויקרא כב, ו)…”

      Named: רב ולא.

    6. Segment 618 words

      Opens “דכתיב: (דברים יב, יז) ״לא תוכל לאכול…”

    7. Segment 724 words

      Opens “ותניא דבי רבי ישמעאל אפילו טמא וטהור…”

      Named: רבי ישמעאל.

    8. Segment 84 words

      Opens “ומנ"ל דבר פדייה הוא…”

    9. Segment 930 words

      Opens “דאמר ר"א מנין למעשר שני שנטמא שפודין…”

    10. Segment 1025 words

      Opens “א"ר ביבי א"ר אסי מנין למעשר שני…”

      Named: רבי אליעזר.

    11. Segment 1123 words

      Opens “א"כ לימא קרא לא תוכל לאוכלו מאי…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “יתיב רב חנינא ורב הושעיא וקא מבעיא…”

      Named: רב חנינא, רב הושעיא.

    13. Segment 1317 words

      Opens “תנא להו ההוא סבא בדבי רבי שמעון…”

      Named: רבי שמעון.

    14. Segment 148 words

      Opens “בעי רב פפא נקיט ליה בקניא מאי…”

      Named: רב פפא.

    15. Segment 1565 words

      Opens “אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן מעשר…”

    16. Segment 1633 words

      Opens “מיתיבי רבי יוסי אומר כהן שעלתה בידו…”

      Named: רבי יוסי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Makkot 19b · Segment 3 — “…שלא נפדו! אמר רבי יוסי בר חנינא: סיפא במעשר…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Makkot 19b · Segment 7 — “ותניא דבי רבי ישמעאל אפילו טמא וטהור אוכלין בקערה…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Makkot 19b · Segment 15 — “…ר' אסי אמר ר' יוחנן מעשר שני מאימתי חייבין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Makkot 19b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026