Talmud Builders

    Makkot 13b

    Back to index

    English translation — Makkot 13b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1are included in the category of those liable to receive forty lashes for violating a Torah prohibition. This is the statement of Rabbi Yishmael.

    2Rabbi Akiva says: Those liable to receive karet are included in the category of those liable to receive forty lashes, because if they repented, the heavenly court absolves them of the punishment of karet . Therefore, karet does not absolve them of the punishment of lashes. Those liable to be executed with court -imposed death penalties are not included in the category of those liable to receive forty lashes, as even if they repented, the earthly court does not absolve them of execution; and one is not punished by the court twice for performing the same transgression.

    3Rabbi Yitzḥak says that like those liable to be executed, those liable to receive karet are not flogged. Those liable to receive karet for incest were included in the generalization: “For anyone who performs any of these abominations, the souls who do so shall be excised [ venikhretu ] from among their people” (Leviticus 18:29). Included in that category is one who engages in intercourse with his sister. And why then did the halakha of karet with regard to intercourse with one’s sister emerge from the generalization and receive specific mention: “And a man who takes his sister…and they shall be excised before the eyes of the children of their people” (Leviticus 20:17)? It is in order to sentence one who engages in intercourse with his sister with karet , and not with lashes. This is the source for the opinion that those liable to receive karet are not flogged.

    4The Gemara elaborates: What is the reason for the opinion of Rabbi Yishmael, who holds that even those liable to be executed are liable to receive lashes? It is as it is written: “If you will not observe to perform all the matters of this Torah” (Deuteronomy 28:58), and it is written immediately thereafter, with regard to the punishment of one who violates that verse: “And God will make your plagues wondrous [ vehifla ]” (Deuteronomy 28:59). The Sages interpreted that verse: This term, hafla’a , I do not know what its meaning is. When the verse states concerning those liable to receive lashes: “And the judge shall cause him to lie down [ vehippilo ] and to be beaten before him” (Deuteronomy 25:2), you must say that this hafla’a is a term referring to lashes, and it is written that this hafla’a is administered in any case where one does not fulfill the verse “if you will not observe to perform all the matters of this Torah,” including those prohibitions punishable by death.

    5The Gemara objects: If so, and Rabbi Yishmael interprets the verses in that manner, those liable for failing to perform positive mitzvot should also be flogged, as those mitzvot too are included in “all the matters of this Torah.” The Gemara answers: Positive mitzvot are not included in this phrase, because “if you will not observe” is written, and this is in accordance with the principle that Rabbi Avin says that Rabbi Elai says, as Rabbi Avin says that Rabbi Elai says: Wherever it is stated in the Torah the terms: Observe, lest, or do not, it is nothing other than a prohibition. Since in this verse “if you will not observe” is written, only those who violate prohibitions are liable to receive lashes.

    6The Gemara objects: If so, one should also be flogged for violating a prohibition that does not involve an action, but the halakha is that one is not flogged in that case. The Gemara rejects that contention: “If you will not observe to perform” is written, and in violating a prohibition that does not involve an action, one performed no action.

    7The Gemara objects: One should also be flogged for violating a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva, where the Torah provides the means to rectify the transgression through performance of a positive mitzva, as it does involve an action. Yet the halakha is that one is not flogged for violating that type of prohibition. The Gemara rejects that contention: One is not flogged in that case because lashes are administered only for violation of prohibitions similar to the prohibition of muzzling an ox while it is threshing grain (see Deuteronomy 25:4). The Torah juxtaposed that prohibition to the halakhot of lashes in the same passage, from which it is derived that lashes are administered only for violations similar to muzzling, i.e., a prohibition that does not entail fulfillment of a positive mitzva.

    8The Gemara comments: Now that you have arrived at this understanding, all the previous objections can also be resolved in the same manner: No lashes are administered for failure to fulfill a positive mitzva or for violation of a prohibition that does not entail an action, because one is flogged for violation only of prohibitions similar to the prohibition of muzzling, which is a prohibition and involves an action.

    9The Gemara continues its analysis of the opinions cited in the baraita : And with regard to Rabbi Akiva, what is the reason he maintains that those liable to be executed are not flogged? It is written: “And the judge shall cause him to lie down and to be beaten before him, according to the measure of his wickedness” (Deuteronomy 25:2), from which it is derived with regard to one who commits one transgression: For one evildoing you can render him liable, but you cannot render him liable for two evildoings, i.e., one cannot receive two punishments for the same act. Therefore, execution suffices and he is not flogged.

    10And Rabbi Yishmael holds that this matter applies only with regard to one transgression punishable by both death and monetary restitution, or punishable by both lashes and monetary restitution. But death and lashes are not considered two separate punishments, rather both forms of physical punishment are together considered an extended death, with the lashes followed by the execution.

    11The Gemara asks: And according to Rabbi Akiva, if that is so, that one does not receive two punishments for one transgression, those liable to receive karet too should not be flogged. What did you say in response, that if they repented they are exempt from karet , and therefore they are flogged instead? Now, in any event, at the point when they are flogged they have not yet done so, i.e., repented.

    12Rabbi Abbahu says: The Torah explicitly included with regard to lashes those liable to receive karet , as is derived by means of a verbal analogy: “And they shall be excised [ venikhretu ] before the eyes of [ le’einei ] the children of their people” (Leviticus 20:17), from: “Forty he shall flog him…and your brother shall be dishonored before your eyes [ le’einekha ]” (Deuteronomy 25:3). Rabbi Abba bar Memel objects to this: If so, the inclusion of those liable to be executed with court -imposed death penalties should also be learned by means of a verbal analogy: “If from the eyes of [ me’einei ] the assembly it was performed unwittingly” (Numbers 15:24) stated with regard to idol worship, for which one is liable to be executed, from: “Before your eyes,” stated with regard to lashes. On that basis, one should derive that those liable to be executed with a court-imposed death penalty should also be flogged.

    13The Gemara rejects that objection: One derives by means of a verbal analogy le’einei from le’einekha , due to the similar prefix, but one does not derive me’einei from le’einekha .

    14The Gemara asks: And what significant difference is there between them that prevents derivation by means of a verbal analogy? But didn’t the school of Rabbi Yishmael teach a verbal analogy with regard to leprosy of houses? The verse states: “And the priest shall return [ veshav ] on the seventh day” (Leviticus 14:39), and another verse with regard to the priest’s visit seven days later states: “And the priest shall come [ uva ] and look” (Leviticus 14:44). This returning and this coming have the same meaning, and one can therefore derive by verbal analogy that the halakha that applies if the leprosy had spread at the conclusion of the first week applies if it had spread again by the end of the following week. Obviously, the less pronounced difference between me’einei and le’einekha should not prevent the teaching of a verbal analogy.

    15And furthermore, why not derive by means of a verbal analogy me’einei written with regard to court-imposed death penalties from le’einei written with regard to karet , since those two terms are more similar, just as a verbal analogy of le’einei from le’einekha was derived.

    16The Gemara answers: Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak received a tradition from Rabbi Abbahu that the reason those liable to receive karet are flogged and it is not considered two punishments for one transgression is that when the verse states: “According to the measure of his wickedness” (Deuteronomy 25:2), from which it is derived: For one evildoing you can render him liable, but you cannot render him liable for two evildoings, the verse is speaking with regard to an evildoing that is given to the jurisdiction of the court, not to an act of wickedness punishable at the hand of Heaven.

    17§ Rava says with regard to the dispute between Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva: If the witnesses or other onlookers forewarned him that if he performs the transgression he will be sentenced to death, everyone, even Rabbi Yishmael, agrees that he is not both flogged and executed. When they disagree, it is in a case where they forewarned him that he will be sentenced to lashes. Rabbi Yishmael maintains that with regard to a prohibition in the Torah that potentially serves as a mandate for court -imposed capital punishment, one is flogged for its violation in a case where there is no actual death penalty, and Rabbi Akiva maintains that with regard to a prohibition in the Torah that potentially serves as a mandate for court -imposed capital punishment, one is not flogged for its violation even if no death penalty is imposed, as that prohibition is punishable only by death.

    18The Gemara asks: And according to Rabbi Akiva, if so, with regard to those liable to receive karet as well, they violated a prohibition in the Torah that serves as a mandate for karet and not for lashes. Rav Mordekhai said to Rav Ashi: This is what Avimi from Hagronya said in the name of Rava: Those liable to receive karet do not require forewarning, as in the case of one who fails to fulfill the positive mitzvot of the Paschal offering and circumcision the Torah punished them with karet even though it did not warn that it is prohibited to fail to fulfill the mitzva. Therefore, the prohibitions written in cases punishable with karet are written to teach that one can receive lashes for their violation, not to mandate the punishment of karet .

    19The Gemara asks: But perhaps the prohibition is written concerning those liable to receive karet with regard to liability to bring an offering for unwitting violation of the prohibition, not to teach that the transgressor will receive lashes, as for failure to fulfill the positive mitzvot of the Paschal offering and circumcision, for which there is no biblical prohibition, one does not bring an offering.

    20The Gemara rejects that suggestion: There, with regard to the Paschal offering and circumcision, that is not the reason that one does not bring an offering. Rather, it is due to the fact that all the mitzvot in the entire Torah whose unwitting violation requires the transgressor to bring a sin-offering are juxtaposed to and likened to idol worship. Just as idol worship is a prohibition about which the Torah commands: Sit and do not perform the transgression, and one who unwittingly performs the transgression is liable to bring a sin-offering, so too, with regard to any prohibition about which the Torah commands: Sit and do not perform the transgression, one who unwittingly performs the transgression is liable to bring a sin-offering. This serves to exclude these mitzvot of the Paschal offering and circumcision, concerning which the Torah commands: Arise and perform the mitzva, and one violates the mitzva by refraining from action. In those cases, one who unwittingly fails to perform these mitzvot is not liable to bring a sin-offering.

    21Ravina says: Actually, the reason Rabbi Akiva rules that those liable to receive karet are flogged is

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ישנו בכלל מלקות ארבעיםהשתא סלקא דעתך שאם התרו בו מיתה ומלקות לוקה ומת:

    רבי עקיבא אומר חייבי כריתותאם התרו בהם מלקות ישנו בכלל מלקות ולוקין ואין כאן משום חייבי שתי רשעיות שאתה עונשו מלקות עם הכרת ולמה אינן שתי רשעיות לפי שיכול לפטור עצמו מעונש הכרת על ידי תשובה מב"ד של מעלה אבל חייבי מיתות אינן בכלל מלקות שיש כאן שתי פורעניות מלקות ומיתה ומשילקה סופו ליהרג שאפי' יעשה תשובה אין ב"ד שלמטה מוחלין לו את המיתה:

    שאם עשו תשובה כו'לא גרסי' לה בדרבי ישמעאל:

    רבי יצחק אומראף חייבי כריתות שהתרו בהן למלקות אינן בכלל מלקות לפי שכל חייבי כריתות של עריות בכלל היו דכתיב (ויקרא י״ח:כ״ט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות וגו':

    למה יצאת כרת באחותולעצמה דכתיב בקדושים תהיו ואיש. (כי) יקח את אחותו וגו':

    לדונו בכרתלכך שנה בכרת שלהן לומר שאין בהן עונש אלא כרת לבדו:

    לאו שאין בו מעשה נמיאלמה אמרינן בכמה דוכתי לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו:

    דומיא דלאו דחסימהשהוא כתוב אצל פרשת מלקות:

    ורבי עקיבאכיון דאמר אי אתה מחייבו משום שתי רשעיות חייבי כריתות נמי לא לילקו דהא שתי רשעיות נינהו שעדיין עונש הכרת עליו:

    מאי אמרתלשנויי הך קושיא:

    שאם עשה תשובההטעם שנתן למעלה שהוא יכול לפטור את עצמו מן הכרת ע"י תשובה השתא מיהא עדיין לא שב ואתה מלקהו בעוד עונש הכרת עליו:

    לעיני ונכרתו לעיני בני עמם וכתיב במלקות ונקלה אחיך לעיניך:

    נגמר מעינידכתיב בעבודת כוכבים אם מעיני העדה נעשתה לשגגה:

    זו היא שיבה כו'למידין זה מזה גזירה שוה מה שיבה חולץ וקוצה וטח אף ביאה חולץ וקוצה וטח:

    ועוד נגמר מעינידמיתות ב"ד מלעיני דכריתות מה כריתות לוקה דהא גמרת לעיני מלעיניך אף מיתות ב"ד ילקה:

    קיבלה מיניה רבי שמואללתשובה זו מרבי אבא בר ממל ושני עלה ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר ב"ד הוזהרו שהם לא יחייבוהו שתי רשעיות כגון ממון ומלקות או מיתה ומלקות או מיתה וממון אבל כרת לא ע"י ב"ד הוא ויש לפרש קיבלה מיניה רבי שמואל מרבי אבהו תירוץ זה על אתקפתא דר' אבא בר ממל:

    דאתרו ביה למלקותלחודיה:

    לאזהרת מיתת ב"דלאזהרת דבר שחייבין עליו מיתת ב"ד:

    אין לוקין עליוכשהתרו בו מלקות בלא מיתה לפי שלא ניתן לאו זה לאזהרת עונש מלקות כשאר לאוין שהרי הוצרך להזהירו שאם לא כן לא היה יכול לחייבו מיתה:

    פסח ומילהאין בהן לא תעשה וענש להם כרת:

    לקרבןשאם יעשה שוגג יביא קרבן:

    פסח ומילהאין קרבן בשוגג שלהן כדאמרינן בכריתות בפ"ק הפסח והמילה מצות עשה כלומר אינו בכלל שאר כריתות למנותן עם שאר כריתות שנמנו שם כולם לומר שאם עשאום כולם בהעלם אחד חייב קרבנות כמספר הכריתות:

    התם לאו היינו טעמאמה שאין מביאין קרבן על פסח ומילה אין הטעם בשביל שאין בהם אזהרה אלא בשביל שהם מצות עשה דהוקשה כל התורה כולה לענין קרבן לעבודת כוכבים שנאמר בפרשת שלח לך אנשים אצל קרבן עבודת כוכבים תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה כאן הוקשו כל עבירות שבתורה בשגגתן לעבודת כוכבים לענין קרבן מה עבודת כוכבים כרת שלו על דבר שהוא שב ולא תעשה כן והוא עמד ועשאו אף כל שב ואל תעשה אבל כרת של עמוד ועשה והוא ישב ולא עשה אין בו קרבן ופסח ומילה עמוד ועשה הוא אבל חייבי כריתות כגון אשר יעשה מכל (אלה) ונכרתו (ויקרא י״ח:כ״ט) לשון שב ואל תעשה הוא ואפילו לא נאמרה בו אזהרת לאו היה קרבן בא עליו:

    מכות 13 עמוד ב

    1ישנו בכלל מלקות ארבעים, דברי רבי ישמעאל:

    2ר"ע אומר חייבי כריתות ישנו בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה? ב"ד של מעלה מוחלין להן חייבי מיתות ב"ד אינו בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין להן׃

    3ר' יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות׃

    4מ"ט דר' ישמעאל דכתיב ״(דברים כח״, נח) אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וכתיב ״(דברים כח״, נט) והפלא ה' את מכותך הפלאה זו איני יודע מה היא כשהוא אומר (דברים כה, ב) והפילו השופט והכהו לפניו הוי אומר הפלאה זו מלקות היא וכתיב ״(דברים כח״, נח) אם לא תשמור לעשות את כל וגו'׃

    5אי הכי חייבי עשה. נמי אם לא תשמור כתיב ״וכדרבי אבין א״ר אילעי דאמר רבי אבין א"ר אילעי כל מקום שנאמר ״השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה״׃

    6אי הכי לאו שאין בו מעשה נמי (דברים כח, נח) לעשות כתיב׃

    7לאו שניתק לעשה נמי דומיא דלאו דחסימה׃

    8השתא דאתית להכי כולהו נמי דומיא דלאו דחסימה׃

    9ור"ע מאי טעמא (דברים כה, ב) כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות׃

    10ור' ישמעאל הני מילי מיתה וממון או מלקות וממון אבל מיתה ומלקות מיתה אריכתא היא׃

    11ולרבי עקיבא אי הכי חייבי כריתות נמי מאי אמרת שאם עשו תשובה השתא מיהת לא עבדי׃

    12אמר: רבי אבהו בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות דגמר (ויקרא כ, יז) לעיני (דברים כה, ג) מלעיניך מתקיף לה ר' אבא בר ממל אי הכי חייבי מיתות ב"ד נמי נגמרם (במדבר טו, כד) מעיני מלעיניך׃

    13דנין לעיני מלעיניך ואין דנין מעיני מלעיניך׃

    14ומאי נפקא מיניה והא תנא דבי ר' ישמעאל (ויקרא יד, לט) ושב הכהן (ויקרא יד, מד) ובא הכהן זו היא שיבה וזו היא ביאה׃

    15ועוד לגמור מעיני מלעיני דהא גמור לעיני מלעיניך׃

    16קבלה מיניה רבי שמואל בר רב יצחק כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר׃

    17רבא אמר אתרו ביה לקטלא כ"ע לא פליגי דאין לוקה ומת כי פליגי דאתרו ביה למלקות רבי ישמעאל סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו ור"ע סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו׃

    18ור"ע אי הכי חייבי כריתות נמי לאו שניתן לאזהרת כרת הוא א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא חייבי כריתות לא צריכי התראה שהרי פסח ומילה ענש אף על פי שלא הזהיר׃

    19ודלמא אזהרה לקרבן דהא פסח ומילה דלית בהו אזהרה לא מייתי קרבן׃

    20התם לאו היינו טעמא אלא משום דאיתקש כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים שב ואל תעשה אף כל שב ואל תעשה לאפוקי הני דקום עשה׃

    21רבינא אמר לעולם׃

    Tosafot

    רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו פי' בקונטרס בכלל כל העריות דכתיב ונכרתו (כל) הנפשות ולמה יצא כרת באחותו דכתיב ואיש אשר יקח את אחותו וקשה דהיה לו לומר דאחותו בכלל כל העריות היתה לכן נראה לפרש דחייבי כריתות בכלל מלקות הן דהא גמרינן דבכל לאו איכא מלקות מן והיה אם בן הכות הרשע ולמה יצאת כרת באחותו שהרי אחותו כתובה היתה עם העריות באחרי מות ונכרתו הנפשות אלא לכך יצאת בקדושים לדונו בכרת ולא במלקות כלומר אין חייבי כריתות לוקין:

    רבי יצחק אומר חייבי כריתות כו'וקשה לרבי יצחק לאו דכל כריתות למה לי דהא אסיקנן דקרבן לא בעי אזהרה ושמא יש לומר דנכתבו לעונש יתירא מידי דהוה אלאו שבכללות ולאו הניתק לעשה:

    ורבי עקיבא מאי טעמאנהי דאם חייבי מיתות אם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין לו ומה בכך וליעבד ליה תרתי:

    ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדברוטעמא דרבי עקיבא משום כדי רשעתו ולפי זה בחייבי מיתות דלא התרו בו למיתה דליכא מיתה והתרו בו למלקות דהשתא ליכא אלא רשעה דמלקות לקי וקשה דבעלמא (שבת קנד.). פריך גבי לאו דמחמר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ואין לוקין עליו ואף כי ליכא התם רשעה דמיתה וי"ל דהתם היינו כרבא דמוקי למילתיה דרבי עקיבא בהתרו בו למלקות ואפילו הכי לא לקי דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ואין לוקין עליו:

    מה עבודת כוכבים שב ואל תעשה אף כו'לאפוקי הני דהוי קום ועשה וקשה דא"כ מה אמר פרק בתרא דעירובין (דף צו.) לר"ע דאמר כי כתיב ושמרת את החוקה לפסח ואי איתא לר' אבין דאמר השמר לא תעשה הוא הא דתנן (כריתות דף ב.) פסח אין לו קרבן מפני שהוא קום ועשה ואם איתא קום ולא תעשה הוא ומאי פריך הא מ"מ אינה דומיא דעבודת כוכבים דהוי שב ואל תעשה וזה מה שתעשה וי"ל דמכל מקום קשה לישנא דקום עשה דמשמע דליכא בהן שום לאו הקשה הר"ר שלמה מדרויי"ש (דמ"מ קשה) נהי דקרבן לא בעי אזהרה מ"מ הנך דליכא אלא חד כרת כמו מפטם וסך דלא ידעינן דחלוקין לחטאות אלא משום שהם לאוין מוחלקין לרבי אלעזר דאמר רבי אושעיא ואצטריכו לחלק א"כ לא לילקי עלייהו כי היכי דבעינן למימר אי קרבן בעי אזהרה דלא לקי אלאו דכריתות וי"ל דמ"מ נהי דאצטריכו לחלק בשביל זה לא נמנע מללמוד ממנו מלקות כיון דידעינן בהו חיוב קרבן בלא לאו נהי דחילוק לא ידענא אלא מלאוין מ"מ ילקו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    דייקינן מדקתני חייבי כריתות במתניתין וחייבי מיתות לא קתני ש"מ מתניתין ר' עקיבא היא דתני ר' עקיבא חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן חייבי מיתות ב"ד אינן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין להן: ותניא אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות ב"ד ישנן בכלל מלקות ארבעים דברי ר' ישמעאל שנא' והפלא ה' הפלאה זו היא מלקות וכתיב אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת: כל חיובין שבתורה שיש בהן לאו ישנן בכלל מלקות ארבעים חוץ מלאו שאין בו מעשה ולאו שניתק לעשה דבעינן לאו דומיא דלא תחסום שור בדישו וסמיך ליה קרא לחייבי מלקות וקסבר מלקות ומיתה מיתה אריכתא היא ואינה שתי רשעיות כגון ממון ומלקות.

    ובא ר' אבהו ופירש טעמא דר' עקיבא ואמר בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות דגמר לה ג"ש לעיני מלעיניך. בחייבי מלקיות כתיב ונקלה אחיך לעיניך ובחייבי כריתות כתיב ונכרתו לעיני בני עמם מה לעיניך דכתיב התם מלקות אף לעיני דכתיב בחייבי כריתות מלקות ואקשינן ליגמר נמי ג"ש מעיני דכתי' באשת איש שזינתה דהיא חייבי מיתות ב"ד ונעלם מעיני אישה מלעיניך דמלקות ויהיו חייבי מיתות ב"ד במלקות: ודחי' ואסיקנא כתיב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות.

    ברשעה המסורה בב"ד כגון מיתה ומלקות הכתוב מדבר אבל חייבי כריתות (שהיא) [היא] רשעה המסורה בידי שמים:

    רבא אמר בחייבי מיתות ב"ד בדאתרו ביה למלקות ולא התרו ביה למיתה פליגי ר' ישמעאל סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו ור' עקיבא סבר אין לוקין עליו. ואקשינן לר' עקיבא חייבי כריתות נמי לאו שניתן לאזהרת כרת הוא.

    ודחו משמיה דרבא חייבי כריתות לאו בני אזהרה נינהו שהרי פסח ומילה ענש אע"פ שלא הזהיר: ודלמא פסח ומילה משום דלא מייתי קרבן הוא דלא כתיבא בהו אזהרה דהא לא אתיא אזהרה אלא לחייב השוגג בקרבן. ודחי' לאו משום האי טעמא לא מייתי קרבן בפסח ומילה אלא משום דאיתקש כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים שב ולא תעשה ועשה בשגגה (מי' חייב) [מיחייב] קרבן למעוטי פסח ומילה דקום עשה נינהו רבינא אמר (רבי) [טעמא דרבי] עקיבא לעולם שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן מאי קושיא הא לא עשו תשובה לא פסיקא מילתא דכרת דכל אימת דעשה תשובה מוחלין לו אבל מיתות ב"ד אינו כן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Makkot 13b

    Makkot 13b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 429 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ישנו בכלל מלקות ארבעים השתא סלקא דעתך שאם התרו בו מיתה ומלקות לוקה ומת:

    רבי עקיבא אומר חייבי כריתות אם התרו בהם מלקות ישנו בכלל מלקות ולוקין ואין כאן משום חייבי שתי רשעיות שאתה עונשו מלקות עם הכרת ולמה אינן שתי רשעיות לפי שיכול לפטור עצמו מעונש הכרת על ידי תשובה מב"ד של מעלה אבל חייבי מיתות אינן בכלל מלקות שיש כאן שתי פורעניות מלקות ומיתה ומשילקה סופו ליהרג שאפי' יעשה תשובה אין ב"ד שלמטה מוחלין לו את המיתה:

    שאם עשו תשובה כו' לא גרסי' לה בדרבי ישמעאל:

    רבי יצחק אומר אף חייבי כריתות שהתרו בהן למלקות אינן בכלל מלקות לפי שכל חייבי כריתות של עריות בכלל היו דכתיב (ויקרא י״ח:כ״ט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות וגו':

    למה יצאת כרת באחותו לעצמה דכתיב בקדושים תהיו ואיש. (כי) יקח את אחותו וגו':

    לדונו בכרת לכך שנה בכרת שלהן לומר שאין בהן עונש אלא כרת לבדו:

    לאו שאין בו מעשה נמי אלמה אמרינן בכמה דוכתי לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו:

    דומיא דלאו דחסימה שהוא כתוב אצל פרשת מלקות:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Makkot 13b · Sefaria

    Tosafot

    רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו פי' בקונטרס בכלל כל העריות דכתיב ונכרתו (כל) הנפשות ולמה יצא כרת באחותו דכתיב ואיש אשר יקח את אחותו וקשה דהיה לו לומר דאחותו בכלל כל העריות היתה לכן נראה לפרש דחייבי כריתות בכלל מלקות הן דהא גמרינן דבכל לאו איכא מלקות מן והיה אם בן הכות הרשע ולמה יצאת כרת באחותו שהרי אחותו כתובה היתה עם העריות באחרי מות ונכרתו הנפשות אלא לכך יצאת בקדושים לדונו בכרת ולא במלקות כלומר אין חייבי כריתות לוקין:

    רבי יצחק אומר חייבי כריתות כו' וקשה לרבי יצחק לאו דכל כריתות למה לי דהא אסיקנן דקרבן לא בעי אזהרה ושמא יש לומר דנכתבו לעונש יתירא מידי דהוה אלאו שבכללות ולאו הניתק לעשה:

    ורבי עקיבא מאי טעמא נהי דאם חייבי מיתות אם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין לו ומה בכך וליעבד ליה תרתי:

    ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר וטעמא דרבי עקיבא משום כדי רשעתו ולפי זה בחייבי מיתות דלא התרו בו למיתה דליכא מיתה והתרו בו למלקות דהשתא ליכא אלא רשעה דמלקות לקי וקשה דבעלמא (שבת קנד.). פריך גבי לאו דמחמר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ואין לוקין עליו ואף כי ליכא התם רשעה דמיתה וי"ל דהתם היינו כרבא דמוקי למילתיה דרבי עקיבא בהתרו בו למלקות ואפילו הכי לא לקי דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ואין לוקין עליו:

    מה עבודת כוכבים שב ואל תעשה אף כו' לאפוקי הני דהוי קום ועשה וקשה דא"כ מה אמר פרק בתרא דעירובין (דף צו.) לר"ע דאמר כי כתיב ושמרת את החוקה לפסח ואי איתא לר' אבין דאמר השמר לא תעשה הוא הא דתנן (כריתות דף ב.) פסח אין לו קרבן מפני שהוא קום ועשה ואם איתא קום ולא תעשה הוא ומאי פריך הא מ"מ אינה דומיא דעבודת כוכבים דהוי שב ואל תעשה וזה מה שתעשה וי"ל דמכל מקום קשה לישנא דקום עשה דמשמע דליכא בהן שום לאו הקשה הר"ר שלמה מדרויי"ש (דמ"מ קשה) נהי דקרבן לא בעי אזהרה מ"מ הנך דליכא אלא חד כרת כמו מפטם וסך דלא ידעינן דחלוקין לחטאות אלא משום שהם לאוין מוחלקין לרבי אלעזר דאמר רבי אושעיא ואצטריכו לחלק א"כ לא לילקי עלייהו כי היכי דבעינן למימר אי קרבן בעי אזהרה דלא לקי אלאו דכריתות וי"ל דמ"מ נהי דאצטריכו לחלק בשביל זה לא נמנע מללמוד ממנו מלקות כיון דידעינן בהו חיוב קרבן בלא לאו נהי דחילוק לא ידענא אלא מלאוין מ"מ ילקו:

    Tosafot on Makkot 13b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    דייקינן מדקתני חייבי כריתות במתניתין וחייבי מיתות לא קתני ש"מ מתניתין ר' עקיבא היא דתני ר' עקיבא חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן חייבי מיתות ב"ד אינן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין להן: ותניא אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות ב"ד ישנן בכלל מלקות ארבעים דברי ר' ישמעאל שנא' והפלא ה' הפלאה זו היא מלקות וכתיב אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת: כל חיובין שבתורה שיש בהן לאו ישנן בכלל מלקות ארבעים חוץ מלאו שאין בו מעשה ולאו שניתק לעשה דבעינן לאו דומיא דלא תחסום שור בדישו וסמיך ליה קרא לחייבי מלקות וקסבר מלקות ומיתה מיתה אריכתא היא ואינה שתי רשעיות כגון ממון ומלקות.

    ובא ר' אבהו ופירש טעמא דר' עקיבא ואמר בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות דגמר לה ג"ש לעיני מלעיניך. בחייבי מלקיות כתיב ונקלה אחיך לעיניך ובחייבי כריתות כתיב ונכרתו לעיני בני עמם מה לעיניך דכתיב התם מלקות אף לעיני דכתיב בחייבי כריתות מלקות ואקשינן ליגמר נמי ג"ש מעיני דכתי' באשת איש שזינתה דהיא חייבי מיתות ב"ד ונעלם מעיני אישה מלעיניך דמלקות ויהיו חייבי מיתות ב"ד במלקות: ודחי' ואסיקנא כתיב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות.

    ברשעה המסורה בב"ד כגון מיתה ומלקות הכתוב מדבר אבל חייבי כריתות (שהיא) [היא] רשעה המסורה בידי שמים:

    רבא אמר בחייבי מיתות ב"ד בדאתרו ביה למלקות ולא התרו ביה למיתה פליגי ר' ישמעאל סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו ור' עקיבא סבר אין לוקין עליו. ואקשינן לר' עקיבא חייבי כריתות נמי לאו שניתן לאזהרת כרת הוא.

    ודחו משמיה דרבא חייבי כריתות לאו בני אזהרה נינהו שהרי פסח ומילה ענש אע"פ שלא הזהיר: ודלמא פסח ומילה משום דלא מייתי קרבן הוא דלא כתיבא בהו אזהרה דהא לא אתיא אזהרה אלא לחייב השוגג בקרבן. ודחי' לאו משום האי טעמא לא מייתי קרבן בפסח ומילה אלא משום דאיתקש כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים שב ולא תעשה ועשה בשגגה (מי' חייב) [מיחייב] קרבן למעוטי פסח ומילה דקום עשה נינהו רבינא אמר (רבי) [טעמא דרבי] עקיבא לעולם שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן מאי קושיא הא לא עשו תשובה לא פסיקא מילתא דכרת דכל אימת דעשה תשובה מוחלין לו אבל מיתות ב"ד אינו כן:

    Rabbeinu Chananel on Makkot 13b · Sefaria

    Ritva

    גמרא ר׳ יצחק אמר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצתה כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות. פיר׳ רש"י ז"ל חייבי כריתות של עריות בכלל היו שנאמ׳ ונכרתו הנפשות העושות והרי אחותו בכלל ולמה יצתה כרת באחותו לעצמה בפ׳ קדושים דכתיב ואיש אשר יקח את אחותו וכו׳ לומר שאין בה עונש אחר אלא כרת כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמ׳ על עצמו יצא אלא ללמ׳ על הכלל כולו יצא שהם בכרת ולא במלקות. ע"כ. והקשו עליו בתוספות חדא דהוה ליה למיתני בהדיא חייבי כריתות של עריות בכלל היו. ועו׳ מאי בכלל היו. דהא כרת של עריות כתיב ונכרתו הוא הוא הכלל עצמו שנאמר על אחותו עם כל העריות והכי הוה ליה למיתני אחותו בכלל היתה. לכך פי׳ בתוספות דה"ק חייבי כריתות שבכל התורה בכלל מלקות היו או מואם בן הכות הרשע או משום אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה אלא שלכך יצאת כרת אחותו מיותרת כדפרישית לעיל לדונה בכרת בלחו׳ ולא במלקות ולימדה ג"כ על כל חייבי כריתות. ובודאי שלפי זה קשה קצת ולמה יצאת כרת באחותו דמשמע שיצתה בכלל כרת שאמרנו בתחלה חייבי כריתות בכלל היו דהיינו כלל של מלקות וזה אינו שלא אמרנו אלא שיצתה מכלל כרת של עריו׳ והאי ולמה יצתה תחלת ענין הוא לברר דיננו וכאלו אמרנו אבל לכך יצתה כרת ואינו מתחדש בלשון בלשון א"כ בדעבדינן בעלמא ואיצטרך ר׳ יצחק לומר חייבי כריתות בכלל חלקות היו דבעי לומר שיצא כרת באחותו להוציאו ממלקו׳ ואלו לא קתני דחייבי כריתות בכלל מלקות היו היכי מפיק ליה לאחותו ממלקות אכתי לא עיילתיה אפיקתיה. וכן פי׳ רבינו מאיר הלוי ז"ל:

    אי הכי חייבי עשה נמי פי׳ בשלמא לדידי מכותך אינו לשון מלקות אלא כמו מכות מצרים אבל לדבריך דמוקמית ליה במלקות חייבי עשה נמי דהא איתנהו בכלל דברי תורה ופרקינן תשמר כתיב ואמר מר השמר פן ואל פי׳ השמר לאו דוקא אלא כל לשון שמירה:

    השתא דאתינא להכי כולהו נמי כלומר מהאי טעמא נמי מצית לתרוצי חייבי עשה לאו שאין בו מעש׳ דהא לא דמו ללאו דחסימה. וא"ת אף חייבי כריתות ממעיט דהא לא דמי ללאו דחסימה. י"ל שתי תשובות בדבר חדא דהא כתיב את כל דברי התורה הזאת שהוא מרבה וכיון דמקרא אחד מרבה ומקרא אח׳ ממעט מוקמינן ריבויא לחמורים ומיעוטא לקלים יותר מלאו דחסימה. ועוד דאטו משום דאית ביה בלאו חומרא דכרת מגרע גרע בחומר מלקו׳ דהכי אמרינן לקמן גבי לאו שיש עמו עשה משום דאית ביה עשה לא גרע וזה ברור:

    ור"ע מאי טעמא כדי רשעתו וכו׳ ור׳ ישמעאל ה"מ מיתה וממון פי׳ לאו דנפי׳ מיתה וממון מהאי קרא דכדי רשעתו דהא מלא יהי׳ אסון ענש יענש נפקא כדאיתא בפ׳ אלו נערות אלא דנקטינן ליה אגב אידך דמלקות וממון דנפי׳ מכדי רשעתו וה"פ ה"מ מיתה וממון דנפי׳ מלא יהיה אסון ומלקות וממון דנפי׳ מכדי רשעתו דהוו ודאי שתי רשעיות אבל מיתה ומלקות מיתה אריכתא היא ורשעה אחת חשיבא. גרסת הספרים ור"ע אי הכי חייבי כריתות נמי וכו׳ ומשמע דלאו אא"ב הוא דהא בלאו האי טעמ׳ דכדי רשעתו תיקשי גופא דמתני׳ היכי נקיט בטעמ׳ דחייבי כריתת ישנן בכלל מלקות לפי שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין אותו דהא השתא מיהת לא עבי׳ תשובה. וכבר כתבתי בדוכתי אחריני דאשכחן לשון אי הכי דלא הוי אי אמרת בשלמא ואיכא דלא גריס אי הכי אבל רבינו הרמב"ן ז"ל פי׳ אותו בלשון אא"כ וה"פ דאנן הוה סבירא לן דטעמא דר"ע לאו משום דדריש כדי רשעתו אלא סברא בעלמא הוא דקאמר דחייבי מיתות כיון שאם עשו תשובה אין ב"ד של מעלה מוחלין אותו שאין מלקין אותן דהא לעולם מקיימים בהן לאו שבהן במיתה ולא יבטל הלאו מעונש אבל חייבי כריתת הואיל ואם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להם מלקין אותן דהא אשתכח לאו ואי לא מלקינן להו לא מיקיים בההוא ההוא לאו אבל השתא דנקטת טעמא דר"ע משום כדי רשעתו אפילו חייבי כריתות נמי דהשתא בשעת החיוב תרי רשעיו׳ איכא כיון דלא עביד תשובה:

    אמר ר׳ אבהו בפי׳ רבתה תורה חייבי כריתות למלקות דגמר לעיני מלפניך פי’ דכתיב ונכרתו לעיני בני עמם וההוא לעיני מופנה לג"ש ובמופנה מצד אח׳ סגי בהא דלא הוי אלא גילויי מילתא בעלמא כ"ש הכא דלעינך נמי מופנה. וא"ת והיכי לא תני הכי במתניתא בטעמא דר"ע. וי"ל דתנא נקט טעמא דקרא שחלק בהאי ג"ש בין חייבי כריתות לחייבי מיתות ב"ד. וא"ת ולמאי דאמרינן השתא בטעמא דר"ע מכדי רשעתו אין ר"ע פוטר חייבי מיתו׳ ב"ד ממלקות אלא היכא דאיכא מיתות ב"ד אבל היכא דליכא מיתו׳ ב"ד לא וא"כ היכי פסיק ותני סתם מתני׳ דאוקימנא כר"ע חייבי כריתו׳ בלחו׳ הא משכחת לה נמי בחייבי מיתות ב"ד. וי"ל דקסד השתשא דכיון דאיכא רובא דחייבי מיתו׳ ב""ד דאיכא מיתה ולא לקי לא פסיקא ליה למיתני מיתת ב""ד כלל:"

    חייבי מיתות ב"ד דנמי ניגמור מלעינך פי׳ דכתיב גבי מית׳ ב"ד בפרש׳ שע"א והיה אם מעיני העדה. וא"ת וההוא לגופיה דדרשינן ליה לענין סנהדרי שטעו בהוראת ע"א וי"ל דכיון דלעינך מופנה בהכי סגי בדכתיב לעיל דהא גלויי מילתא בעלמא הוא ובמופנה מצד א׳ סגי לד"ה. וא"ת ואי דיינינן ג"ש מלעינך אמאי אמרינן דעדים זוממין אינן לוקין היכא דאית בהו תור׳ הזמה דהא כתיב בהו לא תחוש עיניך וניגמור עיניך מלעינך למלקות. תירצו בתוספות דהא ליכא למימר דההוא קרא בעדי׳ זוממין בממון משתעי כדכתיב יד ביד וגרסי׳ בפ׳ אלו נערות דריבה הכתוב בפי׳ עדים זוממין לתשלומין ולא למלקות ולא עוד אלא דכוליה קרא דעין בעין היינו דמי איברים שהוא ממון:

    והא דתני ר׳ ישמאל זו היא שיבה זו היא ביאה וכו’ כבר פירשתיה בארוכה במסכ׳ נדה ואקצר בה כאן דגבי נגעי בתים כתיב בשבועה של הסגר ראשון ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בבית וצוה הכהן וחלצו את האבני׳ ואת הבית ילציע מבית לומר שיקלף העפר ועפר אחר יקח וטח את הבי׳ לומר שחולץ וקוצה וטח וכתיב בתר הכי ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חל וגו׳ ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית ונתץ את הבית. ותניא ופרח יכול אינו נותץ עד שיחזור ויפשה ת"ל צרע׳ ממארת לג"ש מה צרעת ממאר׳ האמור׳ בנגעי בגדים טומאה חוזר אע"פ שלא פשה אף כאן ואמרינן ונתץ יכול חזר ופרח בו ביום יהא טמא כלומר ודאי נאמר אם ישוב הנגע ונאמ׳ ושב הכהן מה להלן בסוף שבוע אף כאן בסוף שבוע למדנו שיתן לו שבוע אחר שחולץ וקוצה וטח ואם חזר נותצו ואם לאו מטהרו. ותניא אין לי שיהא חולץ קוצה וטח ונותן לו שבוע אלא בשפשה בסוף שבוע ראשון כדכתי׳ קרא מנין לנגע שעמד בעיניו בשבוע ראשון שלא פשה והכהן לא חלץ ולא קצע והמתין לשבוע שני דמסתמא צריך להמתין שמא יעשה ולסוף שבוע שני׳ פשה מנין שהוא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי לנתיצה אם חזר ת"ל ובא הכהן והנה פשה דאע"ג דההוא קרא בתר ואם ישוב הנגע ופרח כתיב דמשמע דבנגע החוזר קאי א"א לומר כן שכבר למדנו דבנגע החוזר ל בעינן פשיון כדנפקא לן מג"ש דצרעת ממאר וע"כ שלא במקומו נכתב ושדינן ליה קודם נתיצה ומוקמינן לה כשעמ׳ בראשון ופשה בשני דעבדי׳ ג"ש נאמר כאן ובא הכהן ורא׳ והנה פשה הנגע ונאמ׳ להלן בשבוע ראשון ושב הכהן ביום השביעי ורא והנה עשה הנגע מה להלן חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבועה לפריחה ונתיצה אף כאן כשעמ׳ בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי ואז אם ישוב הנגע ופרח אפי׳ בלא פשיון נותץ והיינו דאמרי׳ בערכין אין בנגעי בתים יותר משלשה שבועו׳ דלבתר שלשה שבועות שלא פרח מטהרו הא שלשה ששבועות יש והיינו כדאמרינן עלה מאי ג"ש דהכא כתיב ושב והכא כתיב ובא ואמרי׳ תנא דבי ר׳ ישמעאל זו היא שיבה זו היא ביאה ומינה הוא דפרכינן הכא ובכמה דוכתין מאי נפקא לן מינה והא תנא דבי ר׳ ישמאל זו היא שיבה זו היא ביאה ומיהו הא לאו עיקר קושיא היא דהא מצי לשנויי דכיון דאיכא דדמי ליה טפי לדדמי לליה דיינינן ועיקר קושיין מועוד דנגמור מעיני מלעיני דהא דמי ליה וכן פי׳ בתוספות:

    קבלה מיניה רב שמואל בר רב יצחק יש לפרש מיניה דר׳ אבא בר ממל לאתקפתיה ושני ליה ברשעה המסורה לב"ד הוא דדרשינן כדי רשעתו ועוד י"ל קבלה מיניה רב שמואל בר רב יצחק מיניה דר׳ אבהו האי תירוצא דבעינן לומר דברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר. ולשון קבלה מיניה מורגל בתלמו׳ יותר כפי׳ הראשון ולשון קצר הוא אבל ר׳ מאיר הלוי ז"ל פי׳ כלשון אחרון משום דלא אמרי׳ ושני ליה כדי רשעתו וכו׳. ודוקא:

    3 more comments on this page.

    Ritva on Makkot 13b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו בכמה מקומות שכל שקבלו חכמים במקום אחד שיש בו גז"ש דנין אותה אע"פ שאין המלות שוות מכל וכל הואיל ודומות זו לזו בענין והוא שאמרו ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה וכבר ביארנו הענין בפירשנו ובחבור זה בראשון של יומא ובמקומות אחרים:

    יש עבירות בתורה שנאמר בהן כרת ולא מיתת בית דין כגון חלב ודם וקצת עריות וכן הרבה ויש מהן שנאמרה בהן מיתת בית דין ולא כרת כגון מכה אביו ומקללו וגונב נפש וזקן ממרא וכן הרבה ויש מהן שנאמרה בהן מיתת ב"ד וכרת כגון עובד ע"ז ומחלל שבת וכל עריות שהן במיתה שהרי כלל כל העריות לכרת כדכתיב ונכרתו כל הנפשות העושות:

    כל שעשה בשגגה דבר שאם עשאו במזיד היה בו כרת הן שהיה בדין כרת לבד הן שהיתה מצטרפת מיתת בית דין עם הכרת חייב חטאת ובלבד בשני תנאים אחד שהוא לא תעשה הא פסח ומילה שהן בעשה ויש בהן כרת אם נמנע מעשייתם בשגגה אין שם חטאת שנאמר אשר לא תעשינה והשני שיהא דבר שיש בו מעשה הא המגדף בשוגג אין בו חטאת שנאמר לעושה בשגגה וכבר ביארנו בהוריות שחמש וארבעים עבירות הם שמביאין על שגגתן חטאת על מ"ג מהם חטאת קבועה ועל שתים מהם עולה ויורד והם טמא שאכל את הקדש וטמא שנכנס למקדש:

    Meiri on Makkot 13b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אין בית דין שלמטה מוחלין כו' ועוד לגמר מעיני מלעיני דהא כו' כצ"ל:

    שם אתרו ביה לקטלא כ"ע לא פליגי דאין לוקה כו' והיינו משום כדי רשעתו כו' וקשה דא"כ תקשי ליה לכ"ע כדפריך לעיל א"ה חייבי כריתות נמי מאי אמרת שאם כו' דאפי' לא התרו בו אלא למלקות ה"ל ב' רשעות דכרת לא צריך התראה כדמסיק ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה ר' יצחק כו' האלה ונכרתו הנפשות גו' עכ"ל כצ"ל והס"ד:

    בד"ה זו היא שיבה כו' מה שיבה חולץ וקוצה וטח אף ביאה חולץ כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה התם כו' מה ע"ז כו' אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו לשון כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ר' יצחק כו' ונכרתו הנפשות ולמה יצא כרת כו' עם העריות באחרי מות ונכרתו כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ר"י אומר כו' מ"ד אלאו שבכללות כו' עכ"ל וה"ה דהמ"ל מ"ד אלאו שאין בו מעשה למ"ד דאין לוקין עליו וק"ל:

    בד"ה ברשעה כו' גבי לאו דמחמר לאו שנתן כו' עכ"ל כצ"ל:

    2 more comments on this page.

    Chidushei Halachot on Makkot 13b · Sefaria

    Maharam

    גמ' רבא אמר אתרו ביה לקטלא כ"ע לא פליגי וכו' יש להקשות כיון דפליגי בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד א"כ למה השיב ר"ע שאם עשו תשובה וכו' וצ"ל דבחייבי כריתות אפילו אתרו ביה לכריתות חייב מלקות לכולי עלמא מטעם דאם עשו תשובה וק"ל:

    Maharam on Makkot 13b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא מ"ט דר' ישמעאל כתיב אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה וכו' א"ה לאו שאין בו מעשה נמי וקשיא לי ואכתי מאי קושיא דלמא אין ה"נ דלר"י דיליף עיקר מלקות אפי' בחייבי מיתות משום דכתיב את כל דברי התורה א"כ מהאי טעמא גופא שפיר מצי ר"י למיסבר דעל לאו שאין בו מעשה נמי לוקה דהא משמע בפ"ק דמכות ובכמה דוכתי דפלוגתא דתנאי הוא מיהו מהאי דמכות אין קושיא כ"כ דהא למאן דמתני הא דעולא אדרבי יהודה דנותר מסקינן התם דר"י יליף לה מעדים זוממין וממוציא ש"ר וצד חמור לא פריך ע"ש א"כ לפ"ז שפיר מצינן למימר דעולא לטעמיה התם ברפ"ק דמכות דעיקר מלקות בעדים זוממין איירי קרא דארבעים יכנו ומש"ה לא שייך האי פירכא דמה להצד השוה שבהן שכן קנס דאדרבה לפ"ז ליכא שום ילפותא למלקות בשאר חייבי לאוין משא"כ הכא בשמעתין דאמרינן דר' ישמעאל יליף עיקר מלקות דחייבי כריתות ומיתות ב"ד מקרא דאם לא תשמור ולא מעדים זוממין א"כ מקשה שפיר א"ה לאו שאין בו מעשה נמי דהשתא ס"ד דא"א שיסבור שום תנא דלאו שאין בו מעשה בדבר שאינו קנס ילקה ומכ"ש דא"ש טפי לפי מה שכתבתי ברפ"ק דשבועות דהא דפוטר ר' ישמעאל בשבועה דלשעבר מעולה ויורד היינו משום דסבר לאו שאין בו מעשה אין לוקין ע"ש בחידושינו ובזה יש ליישב הך גירסא שהביאו רש"י ותוס' שם דאיכא מאן דגריס התם א"ה קשיא הך דאלו הן הלוקין:

    שם בגמרא ולר"ע א"ה חייבי כריתות נמי כו' אמר ר"א בפירוש רבתה תורה חייבי כריתות למלקות וכו'. וקשיא לי א"כ מאי מקשה הש"ס בר"פ אלו נערות ממתני' דאלו הן הלוקין אמתניתין דאלו נערות ומשמע התם דאליבא דר' יוחנן דקיי"ל כוותיה הוי עיקר הקושיא מעיקרא דה"ל למימר דמשלם ואינו לוקה ולפי סוגיא דשמעתין ל"ל הכי דהא בפירוש רבתה תורה הבא על אחותו למלקות דהא עיקר בפירוש רבתה תורה דאמר ר' אבהו דהיינו מג"ש מלעיני באחותו כתי' וכ"ש דקשה טפי אהך אוקימתא דר"י התם כאן שהתרו וכאן שלא התרו בו ודייק הש"ס אלמא קסבר ר"י היכא דאיכא ממונא ומלקות מילקא לקי וא"כ לפי סוגיא דהכא לעולם מצינן למימר דר"י בעלמא סבר ממונא משלם מילקא לא לקי והכא לענין מלקות וממון דחייבי כריתות שפיר איצטריך לשנויי כאן שהתרו בו כאן שלא התרו בו דהא בפירוש רבתה תורה אחותו למלקות ונ"ל לישב משום דבלא"ה קשיא לי אמתני' דהכא דפתח ותני אלו הן הלוקין הבא על אחותו וכו' הא בסנהדרין פ' הנשרפין דף ע"ג מייתי הש"ס ברייתא דחייבי כריתות דעריות ניתן להצילו בנפשו ויליף לה מנערה המאורסה דכתיב בה חטא משפט מות לרבויי חייבי כריתות ומקשה הש"ס ורמינהו אלו נערות שיש להן קנס ופירש"י שם דעיקר הקושי דכיון דאשכחן בעריות דחייבי כריתות צד מיתה בידי אדם כגון ניתן להצילו בנפשו שוב אין לחייב ממון משום דהוי כשתי רשעיות ואע"ג דלא מיקטל שייך בהו הך דרשא כדי רשעתו מטעם דלא חלקת כמו שפירש"י ע"ש ומשני הש"ס התם ומוקי ליה בכמה שינויי דחיקי או כתנאי א"כ לפ"ז לפי אוקימתא דר"א הכא דאמר בפי' רבתה תורה חייבי כריתות למלקות אטו נמי נימא דאיירי נמי הך מלקות דכתיב באחותו ותנא דמתניתין אלו הן הלוקין הבא על אחותו איירי נמי בהנך גווני דמשני הש"ס התם דהא ודאי בסתם אחותו דאיירי קרא ומתני' לא שייך בה מלקות דכיון דניתן להצילו בנפשו הוי שתי רשעיות מיתה ומלקות דומיא דמלקות וממון דמקשה הש"ס התם וכבר עלה בלבי לחלק בין ממון ומלקות ובין מיתה ומלקות לענין הך היקישא דלא חילקת א"כ לפ"ז הוה א"ש הנך סוגיות אלא דלע"ד אדרבה מסברא משמע איפכא דלענין מיתה ומלקות שייך טפי לומר לא חילקת כיון דסוף סוף ה"ל בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דכיון שניתן להצילו בנפשו ע"כ צריך להתרות בו בהאי לאו גופא שעי"כ מחוייבים להצילו בנפשו לכך נראה לי דהנך סוגיות דפ' אלו נערות ודפ' הנשרפים היינו לפי המסקנא דהכא דהא דשני ליה לר"ע בין כריתות למיתות ב"ד לענין מלקות לאו מהאי טעמא דבפירוש רבתה תורה אלא הא דחייב מלקות בחייבי כריתות היינו משום דאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו וסוברת הך סוגיא דהתם דבהך סברא לחוד סגי ולית להו הך ג"ש דלעיני מלעיניך א"כ מקשה שפיר כנ"ל לכאורה ועדיין צ"ע דמל' רש"י משמע דהא דקאמר בסמוך קבלה מיניה היינו דרבי ישמעאל בר' יצחק קיבלה מיניה דר' אבהו א"כ משמע דאפי' למסקנא נמי אית' להך ג"ש דלעיני ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Makkot 13b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' רבא אמר אתרו ביה לקטלא עי' ברז"ה ורמב"ן סוף מסכתין:

    שם ר"י סבר לאו שניתן עי' סנהדרין דף ט ע"א:

    שם חייבי כריתות ל"צ התראה עי' יבמות דף נה ע"א ברש"י ד"ה לכרת נתנה:

    שם התם לאו ה"ט עי' ב"ק דף קה ע"ב תוספות ד"ה מאי. שבועות דף יח ע"ב תד"ה ל"ת. זבחים דף קז ע"א תד"ה אזהרה:

    Gilyon HaShas on Makkot 13b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Makkot, daf 13, Amud Bet, about 429 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “ישנו בכלל מלקות ארבעים, דברי רבי ישמעאל:…”

      Named: רבי ישמעאל.

    2. Segment 232 words

      Opens “ר"ע אומר חייבי כריתות ישנו בכלל מלקות…”

    3. Segment 315 words

      Opens “ר' יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו…”

    4. Segment 456 words

      Opens “מ"ט דר' ישמעאל דכתיב (דברים כח, נח)…”

    5. Segment 528 words

      Opens “אי הכי חייבי עשה. נמי אם לא…”

      Named: רבי אבין.

    6. Segment 612 words

      Opens “אי הכי לאו שאין בו מעשה נמי…”

    7. Segment 77 words

      Opens “לאו שניתק לעשה נמי דומיא דלאו דחסימה…”

    8. Segment 88 words

      Opens “השתא דאתית להכי כולהו נמי דומיא דלאו…”

    9. Segment 919 words

      Opens “ור"ע מאי טעמא (דברים כה, ב) כדי…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “ור' ישמעאל הני מילי מיתה וממון או…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “ולרבי עקיבא אי הכי חייבי כריתות נמי…”

      Named: רבי עקיבא.

    12. Segment 1236 words

      Opens “אמר: רבי אבהו בפירוש ריבתה תורה חייבי…”

      Named: רבי אבהו, אבא.

    13. Segment 137 words

      Opens “דנין לעיני מלעיניך ואין דנין מעיני מלעיניך…”

    14. Segment 1424 words

      Opens “ומאי נפקא מיניה והא תנא דבי ר'…”

    15. Segment 158 words

      Opens “ועוד לגמור מעיני מלעיני דהא גמור לעיני…”

    16. Segment 1625 words

      Opens “קבלה מיניה רבי שמואל בר רב יצחק…”

      Named: רבי שמואל בר רב, שמואל.

    17. Segment 1736 words

      Opens “רבא אמר אתרו ביה לקטלא כ"ע לא…”

      Named: רבי ישמעאל, רבא.

    18. Segment 1836 words

      Opens “ור"ע אי הכי חייבי כריתות נמי לאו…”

      Named: רב מרדכי, רב אשי, רבא.

    19. Segment 1912 words

      Opens “ודלמא אזהרה לקרבן דהא פסח ומילה דלית…”

      Named: רבן דהא.

    20. Segment 2027 words

      Opens “התם לאו היינו טעמא אלא משום דאיתקש…”

    21. Segment 213 words

      Opens “רבינא אמר לעולם…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Makkot 13b · Segment 1 — “…מלקות ארבעים, דברי רבי ישמעאל:

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Makkot 13b · Segment 12 — “…מלעיניך מתקיף לה ר' אבא בר ממל אי הכי…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Makkot 13b · Segment 21 — “רבינא אמר לעולם

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Makkot 13b · Segment 16 — “קבלה מיניה רבי שמואל בר רב יצחק כדי רשעתו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Makkot 13b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026