Talmud Builders

    Makkot 14b

    Back to index

    English translation — Makkot 14b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1from the term “his sister” at the beginning of the verse (Leviticus 20:17), as the verse could have been formulated: And a man who takes the daughter of his father or the daughter of his mother, and there is no need to mention a sister at all. Liability for intercourse with a woman who is the daughter of both his father and his mother is derived from the term “his sister.”

    2And according to the other opinion of the Rabbis, since nothing relevant to the topic of intercourse with one’s sister is derived from the term “sister,” that term is necessary in order to derive an unrelated matter, i.e., to divide the various prohibitions and establish liability for either one who blends anointing oil or for one who applies anointing oil to receive karet , if he performed either intentionally, and to bring a sin-offering if he performed either unwittingly, even though only a single punishment of karet is written in the verse: “A man who blends a mixture like it and who places any of it upon a non-priest, and he shall be excised from his people” (Exodus 30:33).

    3And the other, Rabbi Yitzḥak, holds in this regard in accordance with that which Rabbi Elazar says that Rabbi Hoshaya says, as Rabbi Elazar says that Rabbi Hoshaya says that there is a principle: Any place where you find two different prohibitions and one punishment of karet stated concerning them, they are distinct with regard to liability to bring an offering; if he performed both unwittingly, he is liable to bring two sin-offerings. According to Rabbi Yitzḥak, there is no need for an additional derivation to render one who unwittingly blends and applies anointing oil liable to bring two sin-offerings.

    4And if you wish, say instead that he does not hold in accordance with that which Rabbi Elazar says that Rabbi Hoshaya says in this regard, and he derives liability to bring two sin-offerings for one who unwittingly blends and applies anointing oil from a superfluous term elsewhere: “And a man who lies with a woman who is afflicted, and…both of them shall be excised” (Leviticus 20:18). Intercourse with a menstruating woman is already included in the verse: “For anyone who performs any of these abominations, the souls who do so shall be excised from among their people” (Leviticus 18:29). Since this verse does not introduce any nuance concerning the punishment of karet for one who engages in intercourse with a menstruating woman, an unrelated matter is derived, which establishes liability for one who blends anointing oil and for one who applies anointing oil to receive karet if he performed either act intentionally, and to bring a sin-offering if he performed either act unwittingly.

    5And according to the other opinion of the Rabbis, what is derived from the verse? That verse is necessary for him to derive the halakha in accordance with the statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: From where is it derived that a woman is impure as a menstruating woman only if the blood of menstruation is discharged through her vagina? Blood discharged from any other orifice does not render her impure. It is derived as it is stated: “And a man who lies with a woman who is afflicted, and uncovers her nakedness” (Leviticus 20:18), which teaches that a woman is impure only if the blood of menstruation is discharged through her vagina.

    6§ The mishna teaches: And a ritually impure person who ate sacrificial food, and one who entered the Temple while ritually impure, are flogged. The Gemara asks: Granted, one who entered the Temple while ritually impure is flogged, as a punishment is written and a prohibition is written. The Gemara elaborates: There is a punishment, as it is written: “He has rendered impure the Tabernacle of the Lord, and that soul shall be excised” (Numbers 19:13). And there is a prohibition, as it is written: “And they shall not render their camp impure” (Numbers 5:3). But with regard to a ritually impure person who ate sacrificial food, granted, a punishment is written: “And the soul that eats from the flesh of a peace-offering that pertains to the Lord and his impurity is upon him, and that soul shall be excised” (Leviticus 7:20). But from where is a prohibition derived?

    7Reish Lakish says: The prohibition is derived from that which is written with regard to a woman after childbirth who has not yet completed the purification process: “No consecrated item shall she touch” (Leviticus 12:4), and the reference is not merely to touching, but to eating.

    8Rabbi Yoḥanan says that a Sage named Bardela teaches: The matter is derived by means of a verbal analogy between the term “his impurity” written here, and the term “his impurity” written there. Here, with regard to a ritually impure person who eats sacrificial food, it is written: “And his impurity is upon him, and that soul shall be excised,” and there, with regard to a ritually impure person entering the Temple, it is written: “He shall be impure, his impurity is yet upon him” (Numbers 19:13). Just as there, with regard to a ritually impure person who entered the Sanctuary, there is a punishment and there is a prohibition, as noted earlier, so too here, with regard to a ritually impure person who ate sacrificial food, it is derived that there is a punishment and there is a prohibition.

    9The Gemara analyzes the dispute: Granted, Reish Lakish did not say that the source for the prohibition is a verbal analogy in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, as he did not receive this verbal analogy as a tradition from his teachers and one may not derive a verbal analogy on his own. But what is the reason that Rabbi Yoḥanan did not say that the source of the prohibition is the verse “No consecrated item shall she touch,” in accordance with the opinion of Reish Lakish, as that appears to be a more straightforward source? The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan could say to you: That is not a prohibition for partaking of sacrificial food in a state of impurity; rather, it is a prohibition for partaking of teruma in a state of impurity.

    10The Gemara asks: And Reish Lakish, from where does he derive a prohibition against partaking of teruma in a state of impurity? The Gemara answers: He derives it from that which is written: “Any man from the descendants of Aaron who is leprous or a zav may not partake of the sacred food until he will be pure” (Leviticus 22:4). The phrase “descendants of Aaron” indicates that the prohibition applies to all descendants, including women. What, then, is an item whose status is equal with regard to all descendants of Aaron, as opposed to certain sacrificial foods that may be eaten only by males? You must say it is teruma . The Gemara asks: And according to the other opinion of Rabbi Yoḥanan, what is derived from this verse? The Gemara answers: This verse serves to prohibit partaking of teruma while impure; and that verse: “No consecrated item shall she touch,” serves to prohibit touching teruma while impure.

    11The Gemara asks: And according to Reish Lakish, does this verse: “No consecrated item shall she touch” (Leviticus 12:4), come to teach this prohibition concerning partaking of sacrificial food? He requires that verse in order to derive the prohibition of a ritually impure person who touched sacrificial food. As it was stated that there is an amoraic dispute with regard to a ritually impure person who touched sacrificial food. Reish Lakish says: He is flogged. Rabbi Yoḥanan says: He is not flogged. The Gemara elaborates: Reish Lakish says: He is flogged, as it is written: “No consecrated item shall she touch.” Rabbi Yoḥanan says: He is not flogged, because it is to teach a prohibition for touching teruma that this verse comes.

    12The Gemara answers: Reish Lakish derives both prohibitions from this verse. The prohibition concerning a ritually impure person who touched sacrificial food is derived from the fact that the Merciful One formulates the prohibition with the term touching. The prohibition for a ritually impure person who partakes of sacrificial food is derived because the matter of a ritually impure person eating sacrificial food is juxtaposed to the matter of entering the Temple while ritually impure, as the Gemara explains below.

    13The Gemara asks: And still, does the verse come for that derivation? Reish Lakish requires that verse in order to derive the prohibition for a ritually impure person who ate sacrificial meat before the sprinkling of the blood of the offering on the altar, when it is not permitted to partake of the meat. As it was stated, there is an amoraic dispute with regard to a ritually impure person who ate sacrificial meat before the sprinkling of the blood. Reish Lakish says: He is flogged for doing so; Rabbi Yoḥanan says: He is not flogged.

    14Reish Lakish says: He is flogged, as it is written: “No consecrated item shall she touch,” which is stated in general terms, indicating that it is no different whether one touches the consecrated item prior to sprinkling the blood, and it is no different if one touches the consecrated item after sprinkling the blood. Rabbi Yoḥanan says: He is not flogged. Rabbi Yoḥanan conforms to his standard line of reasoning, that the prohibition is derived by means of the verbal analogy cited above, as the verse states “his impurity,” written with regard to a ritually impure person who eats sacrificial food, and the meaning of that term is derived from “his impurity,” written with regard to a ritually impure person entering the Temple. And when “his impurity” is written, it is with regard to partaking of sacrificial meat after the sprinkling of the blood that it is written. The Gemara explains that according to Reish Lakish, that prohibition is derived from the term: “No [ bekhol ] consecrated item,” as the term bekhol is inclusive and prohibits one from partaking of sacrificial meat even before the sprinkling of the blood.

    15The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish. It is written: “No consecrated item shall she touch”; this is a prohibition for a ritually impure person who eats sacrificial food. Do you say that it is a prohibition for a ritually impure person who eats sacrificial food, or perhaps it is only a prohibition for a ritually impure person who touches sacrificial food? The verse states: “No consecrated item shall she touch, and to the Temple she may not come” (Leviticus 12:4). The verse juxtaposes the matter of a ritually impure person eating sacrificial food to the matter of entering the Temple while ritually impure. Just as entering the Temple is a matter that entails a punishment that involves the taking of a life, i.e., karet , so too, every matter in that verse entails a punishment that involves the taking of a life. The Gemara explains: And if the prohibition is with regard to touching sacrificial food, is there a punishment that entails the taking of a life? Rather, the prohibition is with regard to eating.

    16§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to any prohibition that has a positive mitzva that preceded it, everyone agrees that one is flogged for its violation, as it is not classified as a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאחותו דרישאדמצי למכתב כי יקח את בת אביו או בת אמו:

    למפטם וסךדהוו נמי שני לאוין וכרת אחד והוצרך לנו לחלק ביניהם כמו שהוצרך חילוק בעריות אם אינו ענין כאן תנהו ענין להו:

    ה"ג לה להך שיטתא ההוא מיבעי ליה לחלק כרת למפטם וסך ואידך סבר לה כר"א א"ר הושעיא כו' ואיבעית אימא נפקא ליה מואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' ואידך ההוא מיבעי ליה כו'. והכי פירושא ואידך ס"ל כר"א דאמר עלה שהלאוין מחלקין לחטאות ועל מפטם וסך אמרי' במס' כריתות (דף נ.) שהן שני לאוין על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו וכרת אחת איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו וגו' חילוק חטאו' ביניהם שהלאוין מחלקין לחטאות וכיון דאתו להכי בעריות נמי לא בעי חילוק ולא מצטריך ליה למדרש אל אשה דלעיל ואייתר ליה עיקר קרא דכרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ואחותו דסיפא לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ואחותו דרישא לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין מן הדין ואיבעית אימא אי נמי לא סבר לה לדר' אלעזר נפקא ליה חילוק בעריות מן ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' דכתיב ביה כרת יתירא לומר שחייבין עליה לעצמה וממנה תלמד כל הכלל ואם אינו ענין לגופה דהא נפקא לן מואל אשה לחלק על כל אשה תנהו ענין לשאר שני לאוין וכרת אחת כגון מפטם וסך:

    שיצא מדוה דרך ערותהלאפוקי דרך דופן דלא:

    אלא אזהרה מנלןליכא למימר מבקדשים לא יאכל וגו' דלא מיירי בקדשים אלא בתרומה דכתיב ביה איש איש מזרע אהרן דבר השוה בזרעו של אהרן ומוקמינן ליה בתרומה שהיא שוה באנשים ובנשים ואף החוזרת שאינה חוזרת לחזה ושוק חוזרת לתרומה:

    מבכל קדש לא תגעודרשינן ליה לקמן אזהרה לאוכל:

    תני ברדלאשם חכם:

    כתיב וטומאתו עליובטמא שאכל את הקדש וכתיב עוד טומאתו בו בבא אל המקדש טמא:

    גזירה שוה לא גמרולא למדה מרבו:

    ששוה בזרעו של אהרןבאנשים ובנשים אבל קדשים אינן נאכלין אלא לזכרים וכי תימא איכא חזה ושוק ליתא בחוזרת כגון אלמנה וגרושה וזרע אין לה דאמר מר חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק והכי מפרשינן לה ביבמות (דף פז.):

    ההוא אזהרה לתרומהלנגיעת תרומה:

    טמא שנגע בקדש כו'תירוצא הוא דמתרץ ר"ל:

    מדאיתקש קדש למקדשבהאי קרא בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא ודרשינן לקמן מה מקדש יש באזהרתו נטילת נשמה שהבא אל המקדש טמא בכרת אף אזהרת קדש דבר שיש בו נטילת נשמה והיינו אכילה שענוש עליה כרת דאילו בנגיעה ליכא כרת:

    ר' יוחנן לטעמיהדאמר אזהרה לאוכל קדש בטומאתו נפקא מטומאתו טומאתו וההוא וטומאתו עליו דכתיב בעונש דקדש לאחר זריקה הוא דתניא בתורת כהנים ומייתינן לה במנחות בפ' שלישי (דף כה:) יכול יהו חייבין עליו משום טומאה קודם זריקה תלמוד לומר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין ניתר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה:

    ההוא מבכלמרבויא דבכל דריש ריש לקיש אף לפני זריקה:

    תניא כריש לקישדיליף אזהרה לטמא שאכל את הקדש מבכל קדש לא תגע:

    כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליוהא אתא לאשמועינן דאפילו למאן דאמר לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו כדתניא. לא תותירו והנותר תשרפו בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו שנתק הכתוב את העשה להיות ענשו של לאו ותקונו לומר לא תעשה כך ואם עשית עשה זאת והפטר ואשמעינן רבי יוחנן הני מילי בעשה הבא אחר הלאו שאין אתה יכול לקיימו אלא לאחר עבירת הלאו אבל עשה שקדם את הלאו ואתה יכול לקיימו קודם עבירת הלאו אין זה ניתוק הלאו ואפילו תקיימנו אחר עבירת הלאו לא נפטרת מן המלקות:

    מכות 14 עמוד ב

    1מאחותו דרישא.

    2ואידך: ההוא מיבעי ליה, לחלק כרת למפטם ולסך.

    3ואידך? סבר כר' אלעזר א"ר הושעיא, דאמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחד חלוקין הן לקרבן.

    4ואי בעית אימא: לא סבר לה כר' אלעזר, ונפקא ליה (ויקרא כ, יח) מואיש אשר ישכב את אשה דוה.

    5ואידך? ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוחנן, דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: מנין שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה? שנאמר: ״ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה וגו'״ מלמד שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה.

    6״וטמא שאכל את הקדש״. בשלמא הבא למקדש טמא כתיב ״עונש וכתיב אזהרה״: עונש דכתיב: ״(במדבר יט״, יג) ״את משכן ה' טמא ונכרתה״. אזהרה (במדבר ה, ג) ״ולא יטמאו את מחניהם״. אלא טמא שאכל את הקדש, בשלמא ״עונש״ כתיב ״(ויקרא ז״, כ) ״והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה״, אלא אזהרה מנין?

    7ריש לקיש אומר: (ויקרא יב, ד) ״בכל קדש לא תגע״.

    8רבי יוחנן אומר, תני ברדלא: אתיא ״טומאתו״ ״טומאתו״, כתיב ״הכא וטומאתו עליו ונכרתה״, וכתיב ״התם (במדבר יט״, יג) ״טמא יהיה עוד ״טומאתו״ בו מה להלן עונש ואזהרה אף כאן עונש ואזהרה׃

    9בשלמא ריש לקיש לא אמר כרבי יוחנן גזירה שוה לא גמיר אלא ר' יוחנן מאי טעמא לא אמר כריש לקיש אמר לך ההוא אזהרה לתרומה׃

    10וריש לקיש אזהרה לתרומה מנא ליה נפקא ליה (ויקרא כב, ד) מאיש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב אי זהו דבר שהוא שוה בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה ואידך ההוא לאכילה והא לנגיעה׃

    11וריש לקיש האי בכל קדש לא תגע להכי הוא דאתא ההוא מיבעי ליה לטמא שנגע בקדש דאיתמר טמא שנגע בקדש ריש לקיש אומר לוקה רבי יוחנן אומר אינו לוקה ריש לקיש אומר לוקה בכל קדש לא תגע רבי יוחנן אומר אין לוקה ההוא אזהרה לתרומה הוא דאתא׃

    12טמא שנגע בקדש מדאפקיה רחמנא בלשון נגיעה אזהרה (לאוכל) אתקוש קדש למקדש׃

    13ואכתי להכי הוא דאתא ההוא מיבעי ליה לטמא שאכל בשר קדש לפני זריקת דמים דאיתמר טמא שאכל בשר קדש לפני זריקת דמים ריש לקיש אומר לוקה רבי יוחנן אומר אינו לוקה׃

    14ריש לקיש אומר לוקה בכל קדש לא תגע לא שנא לפני זריקה ולא שנא לאחר זריקה רבי יוחנן אומר אינו לוקה רבי יוחנן לטעמיה דאמר קרא ״טומאתו טומאתו וכי כתיב טומאתו לאחר זריקה הוא דכתיב ההיא מבכל קדש נפקא״׃

    Baraita

    15תניא כוותיה דריש לקיש בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל אתה אומר אזהרה לאוכל או אינו אלא אזהרה לנוגע ת"ל בכל קדש לא תגע ואל המקדש וגו' מקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף כל דבר שיש בו נטילת נשמה ואי בנגיעה מי איכא נטילת נשמה אלא באכילה׃

    16אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו.

    Tosafot

    . הכי גריס רש"י ואידך סבר לה כר"א דאמר שני לאוין וכרת אחד חלוקים לקרבן והלכך במפטם וסך דחלוקין בלאוין ידעינן שחלוקין לחטאות וא"ת כיון דלאוין מוחלקין א"כ ל"ל אחותו דסיפא דדריש לחלק תיפוק ליה דלאוין מוחלקין ופי' בקונטרס דכיון דאתא להכי בעריות נמי לא בעי חילוק ולא אצטריך ליה למדרש אל אשה דלעיל ולא דריש אחותו לחלק ואייתר ליה עיקר [קרא דכרת] באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ואחותו. דסיפא לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין ואחותו דרישא לא אצטריך ליה ולדרשא אחריתא אתיא אי נמי אורחיה דקרא הוא עוד יש מפרשים דשפיר אצטריך דרשא לאחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו דנהי דאיכא לאוין מוחלקין מ"מ הואיל והם גוף אחד אימא לא ליחייב אלא אחת דלא דמי למפטם וסך שהם עבודות מוחלקות ושפיר אתי מרבי אלעזר אבל בפרק קמא דכריתות (דף ג.) משמע כפירוש הקונטרס דפריך אהא מילתא וכי מאחר דלאוין מוחלקין בו כרת באחותו למה לי פי' דדרשינן מינה חילוק בעריות ואליבא דר"א תיפוק ליה חילוק משום דלאוין מוחלקין כמו מפטם וסך ומאי פריך והא לא דמי כדפירשתי לכן נראה כפירוש הקונטרס:

    ההוא לתרומה הוא דאתאותימה דהיכן מצינו חומר בתרומה מבקדשים דבכל קדש לא תגע מוקי לה רבי יוחנן לנגיעת תרומה אלמא לקי ובנגיעה דקדש לא לקי ותירץ הר"ר שלמה מדרויי"ש נ"ע דהכי קאמר ההוא לנגיעת תרומה הוא דאתאי לאשמועינן דפוסל תרומה עד מלאת ימי טהרה שהיא כטבול יום ולא קאמר דאיכא מלקות בנגיעת תרומה אבל מכל מקום קשה דאיך קאמר רבי יוחנן דקרא דכתיב ביה קדש דמיירי לתרומה וי"ל משום דגבי האי קרא כתיב עד מלאת ימי טהרה ובקדשים עד לאחר כפרה אי נמי על כרחך צריך לאוקמה בתרומה דלקדשים נפקא לן מגזירה שוה דטומאתו טומאתו גמיר ליה:

    כל לא תעשה שקדמועשה לוקין עליו. תימה דהא לאו דגזילה שקדמו עשה דוהשיב הגזלה אשר גזל ואפ"ה אין לוקין עליו וי"ל דשאני גבי לאו דגזילה שאין לקיים העשה אלא לאחר שגזלה והלכך לאו שניתק מעליו הוא אבל קדמו דקאמר הכא לאו דוקא קדמו אלא היינו דשייך העשה קודם שעבר הלאו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וכר' אלעזר אמר רבי אושעיא דאמר כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת [אחד] כגון המפטם והסך שמן המשחה שנאמר על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קדש הוא הנה ב' לאוין וכתי' איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו הנה כרת על הרוקח ועל הנותן על זר (כי כל) [כל כי] האי גוונא חלוקין הן לקרבן.

    ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה מלמד שאין אשה טמאה עד שיצא (ממנה) [מדוה] דרך ערותה.

    הבא למקדש טמא אזהרתיה מולא יטמאו את מחניהם עונש את (מקדש) [משכן] ה' טמא ונכרתה. טמא שאכל את הקודש עונש שנאמר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה.

    אזהרה ריש לקיש אמר מבכל קדש לא תגע.

    דייק [מקדש] לא תגע תניא כותיה בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל או אינו אלא אזהרה לנוגע ת"ל בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא מקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שכתב בו נטילת נשמה והיא כרת מפורש ביבמות פרק הערל (יבמות דף עה. ע"ש) אף קדש דבר שכתב בו נטילת נשמה והוא כרת למעוטי נגיעה דלא אשכחנן דכתי' ביה כרת. והא דאמר ריש לקיש טמא שאכל בשר קדש לפני זריקת דם לוקה דייק מבכל קדש. ועוד דייק מדאפקא רחמנא לאכילה בלשון נגיעה מיכן לנוגע בקדש והוא טמא לוקה.

    ור' יוחנן לטעמיה שנאמר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ואינו ראוי לאכילה אלא לאחר זריקה דאי לפני זריקה למה לי משום טומאה תיפוק לי' אכתי לא נראה לאכילה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Makkot 14b

    Makkot 14b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 448 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאחותו דרישא דמצי למכתב כי יקח את בת אביו או בת אמו:

    למפטם וסך דהוו נמי שני לאוין וכרת אחד והוצרך לנו לחלק ביניהם כמו שהוצרך חילוק בעריות אם אינו ענין כאן תנהו ענין להו:

    ה"ג לה להך שיטתא ההוא מיבעי ליה לחלק כרת למפטם וסך ואידך סבר לה כר"א א"ר הושעיא כו' ואיבעית אימא נפקא ליה מואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' ואידך ההוא מיבעי ליה כו'. והכי פירושא ואידך ס"ל כר"א דאמר עלה שהלאוין מחלקין לחטאות ועל מפטם וסך אמרי' במס' כריתות (דף נ.) שהן שני לאוין על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו וכרת אחת איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו וגו' חילוק חטאו' ביניהם שהלאוין מחלקין לחטאות וכיון דאתו להכי בעריות נמי לא בעי חילוק ולא מצטריך ליה למדרש אל אשה דלעיל ואייתר ליה עיקר קרא דכרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ואחותו דסיפא לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ואחותו דרישא לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין מן הדין ואיבעית אימא אי נמי לא סבר לה לדר' אלעזר נפקא ליה חילוק בעריות מן ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' דכתיב ביה כרת יתירא לומר שחייבין עליה לעצמה וממנה תלמד כל הכלל ואם אינו ענין לגופה דהא נפקא לן מואל אשה לחלק על כל אשה תנהו ענין לשאר שני לאוין וכרת אחת כגון מפטם וסך:

    שיצא מדוה דרך ערותה לאפוקי דרך דופן דלא:

    אלא אזהרה מנלן ליכא למימר מבקדשים לא יאכל וגו' דלא מיירי בקדשים אלא בתרומה דכתיב ביה איש איש מזרע אהרן דבר השוה בזרעו של אהרן ומוקמינן ליה בתרומה שהיא שוה באנשים ובנשים ואף החוזרת שאינה חוזרת לחזה ושוק חוזרת לתרומה:

    מבכל קדש לא תגע ודרשינן ליה לקמן אזהרה לאוכל:

    תני ברדלא שם חכם:

    כתיב וטומאתו עליו בטמא שאכל את הקדש וכתיב עוד טומאתו בו בבא אל המקדש טמא:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Makkot 14b · Sefaria

    Tosafot

    . הכי גריס רש"י ואידך סבר לה כר"א דאמר שני לאוין וכרת אחד חלוקים לקרבן והלכך במפטם וסך דחלוקין בלאוין ידעינן שחלוקין לחטאות וא"ת כיון דלאוין מוחלקין א"כ ל"ל אחותו דסיפא דדריש לחלק תיפוק ליה דלאוין מוחלקין ופי' בקונטרס דכיון דאתא להכי בעריות נמי לא בעי חילוק ולא אצטריך ליה למדרש אל אשה דלעיל ולא דריש אחותו לחלק ואייתר ליה עיקר [קרא דכרת] באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ואחותו. דסיפא לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין ואחותו דרישא לא אצטריך ליה ולדרשא אחריתא אתיא אי נמי אורחיה דקרא הוא עוד יש מפרשים דשפיר אצטריך דרשא לאחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו דנהי דאיכא לאוין מוחלקין מ"מ הואיל והם גוף אחד אימא לא ליחייב אלא אחת דלא דמי למפטם וסך שהם עבודות מוחלקות ושפיר אתי מרבי אלעזר אבל בפרק קמא דכריתות (דף ג.) משמע כפירוש הקונטרס דפריך אהא מילתא וכי מאחר דלאוין מוחלקין בו כרת באחותו למה לי פי' דדרשינן מינה חילוק בעריות ואליבא דר"א תיפוק ליה חילוק משום דלאוין מוחלקין כמו מפטם וסך ומאי פריך והא לא דמי כדפירשתי לכן נראה כפירוש הקונטרס:

    ההוא לתרומה הוא דאתא ותימה דהיכן מצינו חומר בתרומה מבקדשים דבכל קדש לא תגע מוקי לה רבי יוחנן לנגיעת תרומה אלמא לקי ובנגיעה דקדש לא לקי ותירץ הר"ר שלמה מדרויי"ש נ"ע דהכי קאמר ההוא לנגיעת תרומה הוא דאתאי לאשמועינן דפוסל תרומה עד מלאת ימי טהרה שהיא כטבול יום ולא קאמר דאיכא מלקות בנגיעת תרומה אבל מכל מקום קשה דאיך קאמר רבי יוחנן דקרא דכתיב ביה קדש דמיירי לתרומה וי"ל משום דגבי האי קרא כתיב עד מלאת ימי טהרה ובקדשים עד לאחר כפרה אי נמי על כרחך צריך לאוקמה בתרומה דלקדשים נפקא לן מגזירה שוה דטומאתו טומאתו גמיר ליה:

    כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו. תימה דהא לאו דגזילה שקדמו עשה דוהשיב הגזלה אשר גזל ואפ"ה אין לוקין עליו וי"ל דשאני גבי לאו דגזילה שאין לקיים העשה אלא לאחר שגזלה והלכך לאו שניתק מעליו הוא אבל קדמו דקאמר הכא לאו דוקא קדמו אלא היינו דשייך העשה קודם שעבר הלאו:

    Tosafot on Makkot 14b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וכר' אלעזר אמר רבי אושעיא דאמר כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת [אחד] כגון המפטם והסך שמן המשחה שנאמר על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קדש הוא הנה ב' לאוין וכתי' איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו הנה כרת על הרוקח ועל הנותן על זר (כי כל) [כל כי] האי גוונא חלוקין הן לקרבן.

    ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה מלמד שאין אשה טמאה עד שיצא (ממנה) [מדוה] דרך ערותה.

    הבא למקדש טמא אזהרתיה מולא יטמאו את מחניהם עונש את (מקדש) [משכן] ה' טמא ונכרתה. טמא שאכל את הקודש עונש שנאמר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה.

    אזהרה ריש לקיש אמר מבכל קדש לא תגע.

    דייק [מקדש] לא תגע תניא כותיה בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל או אינו אלא אזהרה לנוגע ת"ל בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא מקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שכתב בו נטילת נשמה והיא כרת מפורש ביבמות פרק הערל (יבמות דף עה. ע"ש) אף קדש דבר שכתב בו נטילת נשמה והוא כרת למעוטי נגיעה דלא אשכחנן דכתי' ביה כרת. והא דאמר ריש לקיש טמא שאכל בשר קדש לפני זריקת דם לוקה דייק מבכל קדש. ועוד דייק מדאפקא רחמנא לאכילה בלשון נגיעה מיכן לנוגע בקדש והוא טמא לוקה.

    ור' יוחנן לטעמיה שנאמר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ואינו ראוי לאכילה אלא לאחר זריקה דאי לפני זריקה למה לי משום טומאה תיפוק לי' אכתי לא נראה לאכילה.

    Rabbeinu Chananel on Makkot 14b · Sefaria

    Ritva

    לכדר׳ שמעון בן יוחאי וכו׳ עד שיצא מדוה דרך ערותה וא"ת ואידך הא מנא להו י"ל דסבירי לה כרבנן דפליגי עליה דרשב"י וסב׳ דיוצא דופן אמו טמאה לידה ואף לר׳ שמעון בן יוחאי נפקא מקרא אחרינא דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתל׳ ממקום שמזרעת כדאיתא בפ׳ יוצא דופן (נדה דף מ) :

    מתניתין טמא שאכל את הקדש איצטרך למתנייא משום דלא מיפרשה אזהרה דיליה בקרא וכדאיתא בגמרא ואגב דיליה נקט הנכנס למקדש בטומאה אע"ג דמפרש לאויה כדאיתא בגמרא משום דהני תרי שוין לענין קרבן עולה ויורד כדאיתא בפ"ק דשבועות ואיידי דאיירי בענין קרבן נקט אוכל חלב ודם אע"ג דמפרש לאודידיה משום דכתיבי בפ׳ קרבן וקתני נותר וטמא דמפרש לאו דידהו בקרא משום פיגול דדמי לנותר ולא מתפרש לאויה בקרא והא דקתני טמא שאכל את הקדש לר"ל הא איכא לאו בנוגע כדאי׳ בגמ׳ ונקט אוכל משו׳ דאית ביה כרת דומיא דכריתו׳ דאיידי לעיל. וה"ה נמי דאיכא לאו באוכל תרומה בטומאה לדברי הכל ומשום דלית ליה כרת אלא מיתה בידי שמים לא נקט לי׳ ופיגול פי׳ רש"י ז"ל דאזהרתיה מדכתי׳ ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קודש הם וכדר׳ אלעזר דאמר התם כל שפסולו בקדש הרי הוא בבל יאכל. והקשו בתוספות היאך לוקין עליו דהא לאו שבכללות הוא כדאמרינן בפ׳ כל שעה (פסחים דף כד) מנין לכל איסורי אכילה שבתורה שאסורין בהנאה ת"ל כל חטאת אשר יובא מדמה לכפר בקדש לא יאכל באש ישרף אם אינו ענין לגופיה דנפקא לן מדר׳ אלעזר דאמר לא יאכל כי קדש הם לימד על שפסולו בקדש שהוא בבל יאכל תנהו ענין בכל איסורין שבתורה. ואקשינן ודילמא לגופי׳ איצטרך ליחודי לאו דאי מדר׳ אלעזר הוה ליה לאו שבכללות ואין לוקין עליו וי"ל דההיא מקמי דידעינן דכתיב לאו בהדיא בחטאת למדה על כל המקרא שלוקין עליו בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמ׳. עוד אמרו בתוספתא דלא צריכי׳ להא דהא איכא ג"ש דעון עון בפיגול ונותר כדאית׳ בכמה דוכתא ומיניה יליף פיגול לאזהרה כמאן דאייח׳ ליה לאו וכדאמרינן התם אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהיר פיגול א׳ מגופי התורה ולא למדוהו אלא בג"ש דעון עון מנותר וכדאיתא במסכת תמורה:

    גמרא ר׳ יוחנן אמר אתיא טומאתו טומאתו פי׳ דטומאתו דמקדש אינו מופנה דהא מצטרך לרבות מחוסר כפורים וכדאיתא לעיל במכילתן טומאתו דקדש מופנה לג"ש ובמופנה מצד א׳ סגי בהא לדברי הכל דהא מסתמא לא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר:

    אלא ר׳ יוחנן מ"ט לא אמר כריש לקיש פי׳ דאע"ג דגמי׳ ג"ש וקי"ל דג"ש לגמרי דיינינן עדיף ליה למילף לי׳ ממקרא מפורש דהא האי ג"ש איכא כמה מילי למידרשה:

    ההיא אזהרה לתרומה הוא דאתא פי׳ דאיקראי קדש. והקשו בתוספתא כיון דפשוטיה דקרא הוא מנא ליה לאפוקי מקדש ולאוקומיה בתרומה דוקא. ותירצו דנפקא ליה משום דכתיב בקרא על מלאת ימי טהרה ואי בקדש ממש אסורה היא עד שמביא כפרת א"נ אל המקדש בלחו׳ קאי:

    איזהו דבר שהוא שוה בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה פי׳ רש"י ז"ל דאלו קדשים אינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וכי תימא דהא איכא חזה ושוק הנהו נמי ליתנהו באלמנה וגרושה חוזרת כדאמרן התם מלחם אביה תאכל חוזר׳ היא לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק כדאיתא ביבמות:

    מיבעי ליה לטמא שנגע בקדש פי׳ וליכא למימר דיליף מיניה אוכל בק"ו דהא אין מזהירין מן הדין:

    מדאיתקש קדש פי׳ דמשמע דבר שיש בו נטילת נשמה בכרת דומיא דמקדש דהיינו אוכל שיש בו כרת כדלקמן:

    5 more comments on this page.

    Ritva on Makkot 14b · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו שכל שיש שם גופים מוחלקים או שמות מוחלקים חייב על כל אחת ואחת לא סוף דבר כשהוזכר כרת בכל אחד מן השמות אלא אפי' לא הוזכר אלא כרת אחד לשניהם הואיל ונתחלקו בלאוין מעתה מפטם וסך שאין שם אלא כרת אחד איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו וכו' הואיל ונתחלקו בלאוין שהרי נאמר על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמהו הרי הלאוין מחלקין את הכרת לחייב שני חטאות על שגגתן וכן כל העריות שנכללו בכרת אחד:

    הנדה הרי היא כשאר עריות שבתורה ולעולם אין האשה טמאה נדה עד שיצא דמה דרך ערותה לא דרך דופן לא עוד אלא אפי' ביוצא דרך ערותה דוקא כשבא מן החדר והוא המקור אבל הבא מן העליה טהור שאינו אלא דם מכה שבמעים או שבכבד וכיוצא באלו כמו שיתבאר במקומו:

    כהן טמא אסור לאכול בתרומה בין טהורה בין טמאה אלא שבטמאה אע"פ שהוא בלאו אינו לוקה אבל בטהורה לוקה שנאמר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל איזהו דבר ששוה בכל זרעו של אהרן ר"ל זכרים ונקבות הוי אומר זה תרומה שהקדשים אין נאכלין אלא לזכרי כהונה אע"פ שחזה ושוק נאכלין אף לנשים מ"מ כשחוזרת לבית אביה בלא זרע חוזרת לתרומה ולא לחזה ושוק:

    טמא שנגע בקדש עבירה היא בידו שאסור לטמא את הקדשים או לסבב להם טומאה מפני שהוא פוסלם ומ"מ אינו לוקה בכך ומה שכתוב בכל קודש לא תגע אזהרה לאוכל הוא שנאמר בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף נגיעה דבר שיש בו נטילת נשמה ר"ל כרת וזו היא אכילה שהנגיעה מ"מ אינה בכרת לדברי הכל ואף התרומה אסור לטמאה שכל שבקדשים אסור להורידו למטה ממדרגתו ודוקא בתרומה של ארץ ישראל שהיא מן התורה אבל תרומת חוצה לארץ הואיל וכבר היא טמאה מדבריהם בטומאת ארץ העמים מותר לטמאה בטומאת התורה והוא שאמרו נדה קוצה לה חלה בחוצה לארץ שאע"פ שהוזהרה על האכילה לא הוזהרה על הנגיעה:

    ולענין ביאור מיהא מה שאתה רואה מן הסוגיא לר' יוחנן שחמורה לו נגיעת תרומה ללקות עליה יותר מקדשים יראה הטעם מפני שתרומה קלה אצלו ויבא בה מנגיעה לאכילה:

    טמא שאכל בשר קודש כבר ביארנו שהוא בכרת בין שהיה הקדש טהור בין שהיה הקדש טמא ואזהרתו מבכל קדש לא תגע כלומר לא תקרב לאכלו ואין חיוב כרת זה חל עד שיאכל ממנו אחר זריקת הדם אבל אכלה קודם זריקת הדם פטור מן הכרת וכן אינו לוקה משום טמא שאכל את הקדש כך פירשו בסדר קדשים כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר המותר לטהורים חייבים עליו משום טומאה שאין מותר לטהורים אין חייבים עליו משום טומאה:

    Meiri on Makkot 14b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' אתיא טומאתו טומאתו כתיב כו' הוא דאתא טמא שנגע בקודש מדאפקיה רחמנא בלשון נגיעה אזהרה מדאתקוש כו' ר"י לטעמיה דאמר אתיא טומאתו כו' לאחר זריקה הוא דכתיב כו' נשמה אף קדש דבר שיש כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה ה"ג לה להך כו' ואחותו דסיפא לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו כו' עכ"ל דברים אלו הם כפי' הי"מ שכתבו התוס' ופי' הקונטרס שכתבו התוס' הוא פרש"י בפ"ק דכריתות ע"ש וק"ל:

    תוס' בד"ה ההוא לתרומה כו' א"נ ע"כ צריך לאוקמא בתרומה דלקדשים נפקא ליה מג"ש כו' עכ"ל ק"ק דאימא דמג"ש דטומאתו טומאתו לא יליף אלא אכילה ואתא בכל קדש לא תגע אפי' לנגיעה דקדשים ודו"ק:

    בד"ה כל לא תעשה כו' שניתק מאליו הוא אבל קדמו דקאמר הכא כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Makkot 14b · Sefaria

    Maharam

    גמ' ד"ה הכי גריס רש"י וכו' ואייתר ליה עיקר כרת בלאחותו לדונו בכרת ולא במלקות ואחותו דסיפא לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו וכו' כצ"ל:

    Maharam on Makkot 14b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כל לא תעשה שקדמו עשה עי' פסחים דף צה ע"ב תוס' ד"ה לא תוציא:

    Gilyon HaShas on Makkot 14b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Makkot, daf 14, Amud Bet, about 448 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “מאחותו״ דרישא.…”

    2. Segment 28 words

      Opens “ואידך: ההוא מיבעי ליה, לחלק כרת למפטם…”

    3. Segment 323 words

      Opens “ואידך? סבר כר' אלעזר א"ר הושעיא, דאמר…”

      Named: רבי אלעזר, רבי הושעיא.

    4. Segment 419 words

      Opens “ואי בעית אימא: לא סבר לה כר'…”

    5. Segment 543 words

      Opens “ואידך? ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוחנן, דאמר…”

      Named: רבי יוחנן.

    6. Segment 655 words

      Opens “״וטמא שאכל את הקדש״. בשלמא הבא למקדש…”

    7. Segment 710 words

      Opens “ריש לקיש אומר: (ויקרא יב, ד) ״בכל…”

    8. Segment 831 words

      Opens “רבי יוחנן אומר, תני ברדלא: אתיא ״טומאתו״…”

      Named: רבי יוחנן.

    9. Segment 925 words

      Opens “בשלמא ריש לקיש לא אמר כרבי יוחנן…”

      Named: רבי יוחנן.

    10. Segment 1036 words

      Opens “וריש לקיש אזהרה לתרומה מנא ליה נפקא…”

    11. Segment 1147 words

      Opens “וריש לקיש האי בכל קדש לא תגע…”

      Named: רבי יוחנן.

    12. Segment 1212 words

      Opens “טמא שנגע בקדש מדאפקיה רחמנא בלשון נגיעה…”

    13. Segment 1331 words

      Opens “ואכתי להכי הוא דאתא ההוא מיבעי ליה…”

      Named: רבי יוחנן.

    14. Segment 1439 words

      Opens “ריש לקיש אומר לוקה בכל קדש לא…”

      Named: רבי יוחנן.

    15. Segment 1552 words

      Opens “תניא כוותיה דריש לקיש בכל קדש לא…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “אמר רבה בר בר חנה אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Makkot 14b · Segment 5 — “…לכדרבי יוחנן, דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Makkot 14b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026