Talmud Builders

    Makkot 18b

    Back to index

    English translation — Makkot 18b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1it is derived that with regard to any item that is sacrificial and disqualified for whatever reason, the verse comes to impose a prohibition upon its consumption. The Gemara explains: This matter applies only in a case where before its disqualification it was fit; here, it is a case where before its disqualification it was not fit either, and therefore the prohibition does not apply.

    2The Gemara suggests: And let him also be flogged in accordance with the other statement of Rabbi Eliezer, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: With regard to any item that is included in the mitzva: “It shall be burned in its entirety” (Leviticus 6:16), the verse serves to impose a prohibition upon its consumption, as it is written: “It shall be burned in its entirety; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16). The Gemara explains: Yes, it is indeed so that according to Rabbi Shimon one is flogged for violating this prohibition as well, and Rava is saying that from this verse he is interpreting that it is derived that one is flogged with five sets of lashes according to Rabbi Shimon.

    3§ Rav Giddel says that Rav says a statement about a priest [ kohen ] and another statement about a non-priest [ zar ]. Before proceeding, the Gemara provides a mnemonic for these statements: Kaf , vav , zayin , alef . Rav says: A priest who ate of a sin-offering or a guilt-offering before sprinkling their blood on the altar is flogged. What is the reason that he is flogged? It is as the verse states with regard to the inauguration offerings, whose halakhic status was like that of sin-offerings and guilt-offerings in that it was permitted only for priests to partake of their flesh: “And they shall eat them, that with which they were atoned” (Exodus 29:33), from which it is inferred: After atonement, yes, they may eat the flesh of the offerings; before atonement, no, they may not eat it. And in Rav’s opinion, the status of a prohibition that stems from a positive mitzva is that of a prohibition, for which one is flogged.

    4Rava raises an objection based on the verse: “And every beast that splits the hoof and has the hoof cloven in two, and chews the cud among the animals, that, you may eat” (Deuteronomy 14:6), from which a prohibition may be inferred: “That, you may eat,” but there is not any other animal that you may eat. The Torah prohibits eating the flesh of any animal that lacks the indicators that it is a kosher animal. And if it is as you say, that an inference from a positive mitzva entails a prohibition, why do I need the following verse: “This you may not eat” (Deuteronomy 14:7), as it was already inferred from the mitzva? Rather, apparently, the status of a prohibition that stems from a positive mitzva is that of a positive mitzva, and one is not liable to receive lashes for its violation.

    5Rather, if it was stated, this was stated: Rav Giddel says that Rav says: A non-priest who ate of a sin-offering or a guilt-offering before the sprinkling of their blood is exempt from receiving lashes. What is the reason for this? It is as the verse states: “And they shall eat them, that with which they were atoned… and a non-priest may not eat, as they are sacred” (Exodus 29:33), and it is expounded as follows: Anywhere that we read concerning it: “And they shall eat them, that with which they were atoned,” we read concerning it: “And a non-priest may not eat sacrificial food.” But anywhere that we do not read concerning it: “And they shall eat them, that with which they were atoned,” e.g., in this case, where it is prohibited for priests to partake of the flesh of the offerings before the sprinkling of their blood, we do not read concerning it: “And a non-priest may not eat.”

    6§ The Gemara resumes the discussion of the halakha that was mentioned in the mishna with regard to the Torah verses that one recites when he brings his first fruits to the Temple. Rabbi Elazar says that Rabbi Hoshaya says: With regard to first fruits, the lack of placement alongside the altar invalidates them, and they may not be eaten by the priest; the lack of recitation of the accompanying Torah verses does not invalidate them.

    7The Gemara asks: And did Rabbi Elazar say that? But doesn’t Rabbi Elazar say that Rabbi Hoshaya says: If one set aside first fruits before the festival of Sukkot and the Festival elapsed over them while they remain in his possession, they shall be left to decay, as they cannot be rendered fit for consumption. What, is it not that they cannot be rendered fit due to the fact that he can no longer recite the Torah verses over them, as one may recite the Torah verses only until Sukkot ? And if it enters your mind to say that the lack of recitation does not invalidate them, why must they be left to decay?

    8The Gemara answers: Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira says a principle with regard to a meal-offering that applies in other areas as well: For any measure of flour that is suitable for mixing with oil in a meal-offering, the lack of mixing does not invalidate the meal-offering. Even though there is a mitzva to mix the oil and the flour ab initio , the meal-offering is fit for sacrifice even if the oil and the flour are not mixed. And for any measure of flour that is not suitable for mixing with oil in a meal-offering, the lack of mixing invalidates the meal-offering. Here too, although failure to recite the Torah verses does not invalidate the first fruits for consumption by the priest, that is referring only to when reciting the portion is possible. After Sukkot , when it is no longer possible to recite the portion, failure to recite the Torah verses invalidates the first fruits.

    9Rabbi Aḥa bar Ya’akov teaches this halakha that was cited in the name of Rabbi Elazar as the statement that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says, and as a result, an apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and another statement of Rabbi Yoḥanan is difficult for him. Rabbi Aḥa bar Ya’akov asks: And did Rabbi Yoḥanan say that with regard to first fruits, the lack of placement alongside the altar invalidates them and they may not be eaten; while the lack of recitation of the accompanying Torah verses does not invalidate them? But didn’t Rabbi Asi raise a dilemma before Rabbi Yoḥanan: With regard to first fruits, from when is it permitted for priests to partake of them? And Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Asi: It is permitted for the priest to partake of those first fruits that are fit for recitation of the accompanying Torah verses from when he recites those verses over them, and those first fruits that are not fit for recitation of the Torah verses are permitted once they entered inside the Temple.

    10Rabbi Yoḥanan apparently holds that first fruits that are not fit for recitation are not invalidated. In addition, he did not mention placement of the first fruits, indicating that the lack of their placement does not invalidate them for consumption by the priest. The Gemara notes: The apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan with regard to recitation and another statement of Rabbi Yoḥanan with regard to recitation is difficult; and the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan with regard to placement and another statement of Rabbi Yoḥanan with regard to placement is difficult.

    11The Gemara answers: The apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan with regard to recitation and another statement of Rabbi Yoḥanan with regard to recitation is not difficult, as this statement, that when recitation is impossible, lack of recitation invalidates the first fruits, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon cited in the mishna, and that statement, which states that when recitation is impossible, lack of recitation does not invalidate the first fruits, is in accordance with the opinion of the Rabbis. The apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan with regard to placement and another statement of Rabbi Yoḥanan with regard to placement is not difficult either, as this statement, that lack of placement does not invalidate the first fruits, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and that statement, which states that lack of placement invalidates the first fruits, is in accordance with the opinion of the Rabbis.

    12The Gemara asks: What is the statement of Rabbi Yehuda? It is as it is taught in a baraita : Rabbi Yehuda says with regard to the verse written in the portion of first fruits: “And you shall place it before the Lord your God” (Deuteronomy 26:10), that the reference is not to the placement of the fruits alongside the altar; rather, this is a reference to waving the first fruits. Do you say that this is a reference to waving, or perhaps it is a reference only to actual placement of the first fruits? He explains: When it states earlier: “And the priest shall take the basket from your hand and place it before the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 26:4), placement alongside the altar is already stated; how do I realize the meaning of the term “And you shall place it”? This is a reference to waving.

    13The Gemara clarifies: And who is the tanna who disagrees with Rabbi Yehuda? It is Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as it is taught in a baraita with regard to the verse written in the portion of first fruits: “And the priest shall take the basket from your hand” (Deuteronomy 26:4); this verse taught about first fruits that they require waving, this is the statement of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov?

    14The Gemara explains: The matter is derived by means of a verbal analogy from one instance of the word “hand” written with regard to first fruits and from another instance of the word “hand” written with regard to a peace-offering. It is written here, with regard to first fruits: “And the priest shall take the basket from your hand” (Deuteronomy 26:4), and it is written with regard to a peace-offering: “He who offers his peace-offering to God… his hands shall bring it, the fire of God… to raise it as a waving before God” (Leviticus 7:29–30). Just as here, in the case of first fruits, it is the priest who takes the basket in his hand and waves it, so too there, in the case of the peace-offering, a priest performs the waving. Just as there, with regard to a peace-offering, it is the owner who performs the waving, as it is written: “He who offers…his hands shall bring it,” so too here, the owner waves the first fruits. How so; how can the waving be performed by both the priest and the owner? The priest places his hands beneath the hands of the owner and waves the first fruits together with the owner.

    15§ Rava bar Adda says that Rabbi Yitzḥak says: With regard to first fruits,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתודכתיב בנותר לא יאכל כי קדש הוא נתן טעם לדבר כי קדש הוא שנפסל וכמו כן כל הקדשים שנפסלו:

    ה"מ היכא דקודם פסולו חזיכנותר:

    אותה תאכלו [דכתיב] כל בהמה מפרסת פרסה וגו' אותה תאכלו ולא בהמה טמאה שאין סימנין הללו בהו אלמא לאו הבא מכלל עשה עשה:

    קרינא ביה וזר לא יאכלדהוא סיפיה דהאי קרא וכל זר לא יאכל קדש לאו בקדשים משתעי אלא בתרומה כדכתיב ברישא דענינא איש איש מזרע אהרן דבר השוה בזרעו של אהרן:

    בכורים לפני החג בני קרייה נינהו לאחר החג לאו בני קרייה נינהו דכתיב בתר קרייה ושמחת בכל הטוב מעצרת ועד החג שהוא זמן שמחת לקיטת פירות מביא וקורא מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא (בכורים פ"א משנה ו):

    הפריש לפני החגחלה עליהן חובת קרייה ועבר עליהן החג שאינן ראוין עוד לקרייה ירקבו:

    כדרבי זיראלעולם בראוין לקרייה לא מעכבא קרייה אבל באלו שעבר זמנן ואינן ראוין עוד לקרייה מעכבא קרייה כדרבי זירא:

    דאמר כל הראוי לבילה כו'במסכת מנחות (דף קג:) תנן הרי עלי ששים ואחד עשרון מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחר דעד ששים יכולין ליבלל בכלי אחד אבל ששים ואחד קים להו לרבנן דאינן נבללין יפה והוינן בה וכי אינן נבללין מאי הוי והאנן תנן אם לא בלל כשר ומשני רבי זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו':

    מתני להלהא דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא כדרב אסי אמר רבי יוחנן דרב אסי אמרה משמיה דרבי יוחנן:

    הראוין לקרייהמעצרת ועד החג:

    משיראו פני הביתמשיכנסו לעזרה והנחה לא מעכבת כלל:

    הא רבי יהודהלרבי יהודה לא מעכבא הנחה דדריש והנחתו יתירא לתנופה ואין מקרא שנוי בהנחה לעכב ולרבנן דלא דרשי ליה להכי מיבעי להו לשנות בהנחה לעכב:

    והנחתו זו תנופהקרי ביה והנחתו לשון ולא נחם אלהים וגו' (שמות י״ג:י״ז) שהוא מנחה אותו לארבע רוחות ומעלה ומוריד:

    מאן תנא דפליג עליהלמימר הנחה מעכבא:

    רבי אליעזר בן יעקב היאדנפקא ליה תנופה מקרא אחרינא:

    מה להלן בעליםדההוא בבעלים משתעי דכתיב יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו וסמיך ליה ידיו תביאינה:

    מכות 18 עמוד ב

    1כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו! הני מילי היכא דקודם פסולו חזי, הכא דקודם פסולו נמי לא חזי.

    2ולילקי נמי כאידך דר' אליעזר. דתניא, רבי אליעזר אומר: כל שהוא בכליל תהיה ליתן לא תעשה על אכילתו! אין הכי נמי, ורבא מהאי קרא קאמר.

    3אמר רב גידל אמר רב: (סימן כוז"א) כהן שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה לוקה. מאי טעמא? דאמר קרא: ״(שמות כט״, לג) ״ואכלו אותם אשר כופר בהם״ לאחר כפרה אין לפני כפרה לא לאו הבא מכלל עשה לאו הוא׃

    4מתיב רבא (דברים יד, ו) וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו אותה תאכלו ואין בהמה אחרת תאכלו ואי כדקאמרת (דברים יד, ז) את זה לא תאכלו למה לי׃

    5אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב גידל אמר רב זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה פטור מאי טעמא דאמר קרא ״ואכלו אותם אשר כופר בהם כל היכא דקרינן ביה ואכלו אותם אשר כופר בהם קרינן ביה וזר לא יאכל קדש וכל היכא דלא קרינן ביה ואכלו אותם אשר כופר בהם לא קרינן ביה וזר לא יאכל״׃

    6אמר ר' אלעזר אמר ר' הושעיא בכורים הנחה מעכבת בהן קרייה אין מעכבת בהן׃

    7ומי אמר ר' אלעזר הכי והא אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא הפריש בכורים קודם לחג ועבר עליהן החג ירקבו מאי לאו משום דלא מצי למיקרי עליהן ואי ס"ד קרייה אין מעכבת בהן אמאי ירקבו׃

    8כדרבי זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו׃

    9ר' אחא בר יעקב מתני לה כדרבי אסי אמר רבי יוחנן וקשיא ליה דרבי יוחנן אדרבי יוחנן ומי אמר רבי יוחנן בכורים הנחה מעכבת בהן קרייה אין מעכבת בהן והא בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן בכורים מאימתי מותרין לכהנים ואמר ליה הראוין לקרייה משקרא עליהן ושאין ראוין לקרייה משראו פני הבית׃

    10קשיא קרייה אקרייה קשיא הנחה אהנחה׃

    11קרייה אקרייה לא קשיא הא רבי שמעון הא רבנן הנחה אהנחה נמי לא קשיא הא רבי יהודה והא רבנן׃

    12מאי רבי יהודה דתניא ר' יהודה אומר (דברים כו, י) והנחתו זו תנופה אתה אומר זו תנופה או אינו אלא הנחה ממש כשהוא אומר (דברים כו, ד) והניחו הרי הנחה אמור הא מה אני מקיים והנחתו זו תנופה׃

    13ומאן תנא דפליג עליה דרבי יהודה ר' אליעזר בן יעקב היא דתניא (דברים כו, ד) ולקח הכהן הטנא מידך לימד על הבכורים שטעונין תנופה דברי רבי אליעזר בן יעקב מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב׃

    14אתיא יד יד משלמים כתיב ״הכא ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב (ויקרא ז״, ל) ידיו תביאינה את אשי ה' מה כאן כהן אף להלן כהן מה להלן בעלים אף כאן בעלים הא כיצד מניח כהן ידיו תחת ידי בעלים ומניף׃

    15אמר רבא בר אדא אמר ר' יצחק בכורים׃

    Tosafot

    כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן כו'ואם תאמר אמאי לא משני מש"ה לא לקי דהוי לאו שבכללות דכולל פסול דיוצא וטמא ופסולין אחרים וי"ל דלפירוש הקונטרס דלעיל ניחא דפירש דלוקה דקאמר אינו רוצה לומר כ"א איסור בעלמא ומש"ה פריך נהי דמלקות לא הוי משום לאו שבכללות מ"מ איסורא מיהא איכא ולילקי דקאמר לאו דוקא אבל לפירוש ר"י דלעיל קשה דפירש דלוקה דוקא קאמר כדפי' א"כ ולילקי דקאמר הכא דוקא קאמר ואמאי הלא הוי לאו שבכללות כדפי' ויש לומר דאין הכי נמי היה יכול לשנויי אבל עדיפא מיניה משני דלא מיירי כלל מזר שאכל חטאת לפני זריקה דפטור והא דאמר לעיל ר"ש (דף יז.) אם לאוכל חטאת לפני זריקה קל וחומר מתודה איסור בעלמא ולא מלקות:

    ואמר ליה ראוין לקריאה משקרא עליהןואז דוקא מותר ואי לא אסורים אלמא קריאה מעכבת:

    הנחה אהנחה לא קשיא הא רבי יהודה הא רבנן דתניא רבי יהודה אומר כו'. ומדאוקי רבי יהודה והנחתו לתנופה ואם כן אין כאן שנוי כתוב לעכב בהנחה ומסתברא דלא מעכב וקשה הרי קריאה דלא שנה הכתוב לעכב ומעכב לרבי שמעון ומנא ליה לרבי יהודה דהנחה דלא שנה הכתוב לעכב דלא מעכב ומשי"ח תירץ דלא קשה דהא גם לר"ש לא היתה קריאה מעכבת אי לא משום דגלי קרא מלא תוכל לאכול בשעריך כדלעיל כך נראה למשי"ח:

    ומאן תנא דפליג ארבי יהודה רבי אליעזר ברבי יעקב הוא דתניא וכו'פירוש דאפיק תנופה מג"ש וא"כ והניחו והנחתו תרוייהו להנחה מעכבת וקשה דבפרק חרש פרש"י בין והניחו בין והנחתו מיירי בתנופה וראייה דהתם מוכח דבעי ב' תנופות ומוכח מן והניחו והנחתו לכך פי' הר"ר אברהם בר יצחק דר"א בן יעקב ס"ל הכי דתרי קראי מיירי בתנופה ושתי תנופות היו ולא מיירי כלל בהנחה דהנחה לא מעכבת והא [דקאמר] מאן דפליג עליה דר' יהודה הכי קאמר דמפיק ליה לתנופה מקרא אחרינא ורבנן דאית להו הנחה מעכבת היינו תנא קמא בר פלוגתיה דר' יהודה דמסכת בכורים פ"ג (משנה ו) דתניא עודהו בסל קורא והגדת היום עד שהוא גומר כל הפרשה כולה ואית ליה דליכא תנופה כלל ותרי קראי בהנחה מעכבת וקאמר ר' יהודה התם קורא עד ארמי אובד אבי וגו' הגיע לארמי מוריד הסל מעל כתפו ואוחזו בשפתותיו וכהן מניח ידיו תחתיו ומניפו וקורא כל הפרשה כולה וגומרה ובמילתיה דר' יהודה יש לתמוה דבשמעתין מפיק תנופה מוהנחתו שכתוב אחר כל הקריאה ואם כן מנליה דמתחלת הקריאה הוא מניף ותו מנליה לרבי יהודה דכהן היה מניף דבקרא והנחתו לא כתיב ביה כהן ובקרא קמא דכתיב ולקח הכהן הטנא לא כתיב בהן תנופה:

    בכורים מאימתי חייבים עליהםזר מיתה וכהן מלקות חוץ לחומה שמצותו בפנים בעזרה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    הני מילי היכא דקודם פסולו חזיפי’ כגון נותר דכתי׳ בקרא גופיה ושרפת את הנות׳ באש לא יאכל כי קדש הם:

    ורבא מהאי קרא קאמרפי׳ דלא נחית רבא למימני אלא לאוי דנפקי לר"ש מקרא דלא תוכל דאע"ג דממתניתא גופי׳ שמעינן ליה אשמועינן רבא במאי דקאמר לוקה חמש דר"ש למלקו׳ מייתי להו ולא לאיסורא כדקס"ד כדאשכחן בכמה מתניתא דספרי דבי רב. כנ"ל:

    מתיב רבאפי’ ומותיב מינה לרב ולא אמרינן דרב תנא הוא ופליג כדאמרינן בכמה דוכתי משום דהא מתניתא בתורת כהנים דהיא ספרו דבי רב וטובא איכא התם דכותה דהא אלא דרבא נקט חדא מנייהו דמרגלא בפומיה טפי:

    ולאו הבא מכלל עשה עשה מלשון הברייתא עצמו הוא והיינו דמותיב רבא מינה וכן היא בספרי וכדכתיבנא:

    א"ר אלעזר א"ר הושעיא בכורים הנחה לפני ה׳ מעכבת בהןפי׳ שלא להתיר אכילתם לכהנים. קריאה פ׳ בכורים אינה מעכבת בהם. פי׳ אבל מצוה איכא שלא לאכלם אלא לאחר קריאה וכדאמרינן לקמן נהי דעיכובא ליכא מצוה מי ליכא:

    ומי א"ר אלעזר הכי והאמר ר"א א"ר הושעיא הפריש בכורים קודם החג ועבר עליהם החג ירקבו. פי׳ משום דקי"ל דמעצרת עד החג מביא וקורא לפי שהוא זמן שמחה וכתיב במקרא בכורים ושמחת בכל הטוב מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא וכיון דבצרן קודם לחג נראו לקריאה וחלה עליהם חובת החג וכשעבר עליהם החג לדחו מקריאה. וכבר כתבתי בפר׳ הספינה ובפ׳ הניזקין דעת רבינו חיים כהן ז"ל שבתוספות דדוקא כשבצרן על דעת להביאם קודם לחג שאז נראה לקריה אבל אם הפרישן על דעת להביאם לאחר החג לא ירקבו אלא מביא ואינו קורא כדין בצרן לאחר החג שלא חלה עליהן חובת קריאה ודכותה הא דאמרינן התם בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא ופרישנא טעמא משום דבעינן לקיח׳ דהיינו בצירה והבאה כחד הא לא הכי מביא וקורא ואמאי אדרבה כיון שבצרן הוא עצמו נראו לקריאה וכששגרן ביד שליח נדחו מקריאה דשליח אינו קורא והוה לן למימר דאפילו לא מת שליח ירקבו אלא טעמא דמילתא לפי שכשבצרן היא דעתו לשגרן ביד שליח דבצרן הוא עצמו משמע. והביא ראיה מהירושלמי שאמרו שם ריש לקיש בשם ר׳ הושעיא בשלקטם לשלחם ביד אחר אבל לקטם להוליכם הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הבכורים שנראו ליתור בקריאה אינם ניתרים אלא בקריאה. א"ר מונא אע"ג דלא אמר ר׳ יוסי הדא מילתא אמר דכותא דאמר ר׳ זעירא לרב אסי נהירת כד איתמרת הדא דר׳ הושעיא א"ר יוסי בר חנינא מתניתא פליגא מפריש בכורים ומכר שדהו מביא ואינו קורא פי׳ אע"פ שנדחו מקריאה ואמרי׳ קיימינהו בשנתן דעתו למכור בשעה ראשונ והא תנינן יבש המעיין ונקלץ האילן מביא ואינו קורא כשיבש משעה ראשונה. עכ הירושלמי. והוא כמו שאמרו כדר׳ זירא כלומר שאני התם דלא חזו לקריאה. ובדבר שאינו ראוי לבילה שביל׳ מעכב׳ בו כלומר דההיא דר׳ זירא לא בביל׳ בלחו׳ היא אבל בכל התורא וכדמייתינן לה בכמ׳ דוכתי אחריני:

    דא"ר זירא וכו’עיקרה במס׳ מנחות (דף קנ ע"ב) וכבר פירשתי במקומות הרבה:

    קשיא קריאה אקריאה קשיא הנחה אהנחהפי׳ דבאידך בריית׳ לא בעי הנחה לפני מזבח אלא משיראה פני הבית וקאמר דקריאה מעכבא. ופרקינן קריאה אקריאה ל"ק הא ר"ש והא רבנן. פי׳ דברייתא דאמר קריאה מעכבה ר"ש דלעיל דאוקימנא מתני׳ כותיה ואע"ג דלפום פירושא דייקא דפרישנא לעיל לר׳ עקיבא נמי היא שנויה בברייתא נקטינן רבי שמעון דידיעה מתניתיה טפי כדפרישית לעיל וקמייתא דאמרה דקריאה לא מיעכבא רבנן דפליגו עליה דר"ש דקים לן דפליגי ואע"ג דאכתי לא תנינן לה הא לקמן היא בשם ר׳ יוסי בברייתא:

    הנחה אהנחה לא קשיא הא ר׳ יהודה הא רבנןפי׳ דבתרייתא דאמרה הנחה לא מעכבא ר׳ יהודה דאמר הכי לקמן בסמוך וקמייתא רבנן דפליגי עליה. וא"ת א"כ הא בתרייתא רישא דקריאה וסופה דהנחה ר׳ יהודה היא וי"ל דאפי׳ נימא הכי לא קשיא דס"ל בהנחה כר׳ יהודה ובקריאה כר׳ שמעון ומיהו אפשר לומר דקים ליה דאי ר׳ יהודה סבר כר"ש בקריאה או ר"ש סבר כרבי יהודה בהנחה:

    מאי ר"י דתניא ר"י אומר והנחתו לפני ה׳ אלהיך זו תנופהפי׳ דדריש והנחתם לשון הנחה לכאן ולכאן מלשון ולא נחם אלהים. וא"ת והא האי והנחתו לבתר קריאה כתיב ותנופה היא קודם קריאה כמו ששנויה במקומו. וי"ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה וכבר הנחתו לפני ה׳ קאמר קרא:

    כשהוא אומר והניחו הרי הנחה אמורפי׳ מעתה אין בהנחה אלא מקרא אחד וכיון שלא שנה עליו אינו מעכב. וא"ת ולמ"ד קריאה מעכבת הא לא שנה עליו הכתוב. דתירצו בתוספ׳ דהא כתיב וענית ואמרת וההוא וענית לשון קריאה בלשון הקדש ובכל מקום כדפי׳ מדכתיב וענו הלוים. ובמדרש אמרו וענית בנגון כמו ותען להם מרים וכיון דכן כי אמר קרא וענית ואמר כן ואמרת הוה ליה שנה עליו הכתוב לעכב ואידך סבר כי וענית ואמרת כולה חדא חשיבא:

    ומאן תנא דפליג עליה דר׳ יהודה ראב"י דתני׳ ולקח הכהן הטנא מידך למד על בכורים שטעונין תנופה דברי ר׳ אליעזר בן יעקב. ואמרינן מ"ט דראב"י כלומר מהיכן משמע ליה שלימ׳ הכתוב הזה על זה:

    אתיא יד יד משלמים וכו’פי’ וכיון דיליף תנופה מהכא מכלל דוהנחתו לדידיה היינו הנחה ממש וכתיב נמי והניחו הרי ששנה הכתוב בהנחה לעכב. ואיכא למידק דהא בסוגיין משמע דבין לר"י ובין לרבנן דהיינו ר׳ אליעזר בן יעקב אין לנו אלא תנופה אחת ואלו בספרא דתניא שיש שתי תנופות וכן כתב רש"י ז"ל בפי׳ התורה וכן כתבו בספר המצות וההיא דסבירא מני. וי"ל דר׳ יהודה אית ליה נמי הא דראב"י דיליף יד יד לתנופה אלא דמוקים ליה לתנופה דקודם קריא׳ והנחתו לתנופה דבתו׳ קריא׳ כפשוטו ואין כאן מוקדם ומאוחר וכ"ת א"כ נימא נמי דראב"י דריש תרווייהו ולא שנה הכתוב בהנחת ממש ומנלן דסבר דהנחה מעכבה. וי"ל דכיון דנקט ראב"י לימד על הבכורים שטעונין תנופה משמע להו דאין כאן לימד אחר לתנופה אלא זה כנ"ל לדברי רש"י ז"ל וספר המצות. אבל הרמב"ם ז"ל ובעלי הלכות ז"ל לא כתבו אלא תנופה אחת משמע להו לההוא דספרא פליגה וליתה:

    הא כיצד מניח ידו תחת יד בעלים ומניףפי׳ ואע"ג דכתיב ולקח הכהן אין יד בעלים חציצה דרחמנא עבד יד שניהם כיד אח׳. כן פירשו בתופ׳ לפי פשט הברייתא אבל בירושלמי אמרו לענין מנחת סוטה מניח ידו תחת יד האש׳ ולאו הרהור הוא ומתרץ בתחת בסמוך למטה מידה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Makkot 18b

    Makkot 18b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 443 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו דכתיב בנותר לא יאכל כי קדש הוא נתן טעם לדבר כי קדש הוא שנפסל וכמו כן כל הקדשים שנפסלו:

    ה"מ היכא דקודם פסולו חזי כנותר:

    אותה תאכלו [דכתיב] כל בהמה מפרסת פרסה וגו' אותה תאכלו ולא בהמה טמאה שאין סימנין הללו בהו אלמא לאו הבא מכלל עשה עשה:

    קרינא ביה וזר לא יאכל דהוא סיפיה דהאי קרא וכל זר לא יאכל קדש לאו בקדשים משתעי אלא בתרומה כדכתיב ברישא דענינא איש איש מזרע אהרן דבר השוה בזרעו של אהרן:

    בכורים לפני החג בני קרייה נינהו לאחר החג לאו בני קרייה נינהו דכתיב בתר קרייה ושמחת בכל הטוב מעצרת ועד החג שהוא זמן שמחת לקיטת פירות מביא וקורא מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא (בכורים פ"א משנה ו):

    הפריש לפני החג חלה עליהן חובת קרייה ועבר עליהן החג שאינן ראוין עוד לקרייה ירקבו:

    כדרבי זירא לעולם בראוין לקרייה לא מעכבא קרייה אבל באלו שעבר זמנן ואינן ראוין עוד לקרייה מעכבא קרייה כדרבי זירא:

    דאמר כל הראוי לבילה כו' במסכת מנחות (דף קג:) תנן הרי עלי ששים ואחד עשרון מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחר דעד ששים יכולין ליבלל בכלי אחד אבל ששים ואחד קים להו לרבנן דאינן נבללין יפה והוינן בה וכי אינן נבללין מאי הוי והאנן תנן אם לא בלל כשר ומשני רבי זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו':

    8 more comments on this page.

    Rashi on Makkot 18b · Sefaria

    Tosafot

    כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן כו' ואם תאמר אמאי לא משני מש"ה לא לקי דהוי לאו שבכללות דכולל פסול דיוצא וטמא ופסולין אחרים וי"ל דלפירוש הקונטרס דלעיל ניחא דפירש דלוקה דקאמר אינו רוצה לומר כ"א איסור בעלמא ומש"ה פריך נהי דמלקות לא הוי משום לאו שבכללות מ"מ איסורא מיהא איכא ולילקי דקאמר לאו דוקא אבל לפירוש ר"י דלעיל קשה דפירש דלוקה דוקא קאמר כדפי' א"כ ולילקי דקאמר הכא דוקא קאמר ואמאי הלא הוי לאו שבכללות כדפי' ויש לומר דאין הכי נמי היה יכול לשנויי אבל עדיפא מיניה משני דלא מיירי כלל מזר שאכל חטאת לפני זריקה דפטור והא דאמר לעיל ר"ש (דף יז.) אם לאוכל חטאת לפני זריקה קל וחומר מתודה איסור בעלמא ולא מלקות:

    ואמר ליה ראוין לקריאה משקרא עליהן ואז דוקא מותר ואי לא אסורים אלמא קריאה מעכבת:

    הנחה אהנחה לא קשיא הא רבי יהודה הא רבנן דתניא רבי יהודה אומר כו'. ומדאוקי רבי יהודה והנחתו לתנופה ואם כן אין כאן שנוי כתוב לעכב בהנחה ומסתברא דלא מעכב וקשה הרי קריאה דלא שנה הכתוב לעכב ומעכב לרבי שמעון ומנא ליה לרבי יהודה דהנחה דלא שנה הכתוב לעכב דלא מעכב ומשי"ח תירץ דלא קשה דהא גם לר"ש לא היתה קריאה מעכבת אי לא משום דגלי קרא מלא תוכל לאכול בשעריך כדלעיל כך נראה למשי"ח:

    ומאן תנא דפליג ארבי יהודה רבי אליעזר ברבי יעקב הוא דתניא וכו' פירוש דאפיק תנופה מג"ש וא"כ והניחו והנחתו תרוייהו להנחה מעכבת וקשה דבפרק חרש פרש"י בין והניחו בין והנחתו מיירי בתנופה וראייה דהתם מוכח דבעי ב' תנופות ומוכח מן והניחו והנחתו לכך פי' הר"ר אברהם בר יצחק דר"א בן יעקב ס"ל הכי דתרי קראי מיירי בתנופה ושתי תנופות היו ולא מיירי כלל בהנחה דהנחה לא מעכבת והא [דקאמר] מאן דפליג עליה דר' יהודה הכי קאמר דמפיק ליה לתנופה מקרא אחרינא ורבנן דאית להו הנחה מעכבת היינו תנא קמא בר פלוגתיה דר' יהודה דמסכת בכורים פ"ג (משנה ו) דתניא עודהו בסל קורא והגדת היום עד שהוא גומר כל הפרשה כולה ואית ליה דליכא תנופה כלל ותרי קראי בהנחה מעכבת וקאמר ר' יהודה התם קורא עד ארמי אובד אבי וגו' הגיע לארמי מוריד הסל מעל כתפו ואוחזו בשפתותיו וכהן מניח ידיו תחתיו ומניפו וקורא כל הפרשה כולה וגומרה ובמילתיה דר' יהודה יש לתמוה דבשמעתין מפיק תנופה מוהנחתו שכתוב אחר כל הקריאה ואם כן מנליה דמתחלת הקריאה הוא מניף ותו מנליה לרבי יהודה דכהן היה מניף דבקרא והנחתו לא כתיב ביה כהן ובקרא קמא דכתיב ולקח הכהן הטנא לא כתיב בהן תנופה:

    בכורים מאימתי חייבים עליהם זר מיתה וכהן מלקות חוץ לחומה שמצותו בפנים בעזרה:

    Tosafot on Makkot 18b · Sefaria

    Ritva

    הני מילי היכא דקודם פסולו חזי פי’ כגון נותר דכתי׳ בקרא גופיה ושרפת את הנות׳ באש לא יאכל כי קדש הם:

    ורבא מהאי קרא קאמר פי׳ דלא נחית רבא למימני אלא לאוי דנפקי לר"ש מקרא דלא תוכל דאע"ג דממתניתא גופי׳ שמעינן ליה אשמועינן רבא במאי דקאמר לוקה חמש דר"ש למלקו׳ מייתי להו ולא לאיסורא כדקס"ד כדאשכחן בכמה מתניתא דספרי דבי רב. כנ"ל:

    מתיב רבא פי’ ומותיב מינה לרב ולא אמרינן דרב תנא הוא ופליג כדאמרינן בכמה דוכתי משום דהא מתניתא בתורת כהנים דהיא ספרו דבי רב וטובא איכא התם דכותה דהא אלא דרבא נקט חדא מנייהו דמרגלא בפומיה טפי:

    ולאו הבא מכלל עשה עשה מלשון הברייתא עצמו הוא והיינו דמותיב רבא מינה וכן היא בספרי וכדכתיבנא:

    א"ר אלעזר א"ר הושעיא בכורים הנחה לפני ה׳ מעכבת בהן פי׳ שלא להתיר אכילתם לכהנים. קריאה פ׳ בכורים אינה מעכבת בהם. פי׳ אבל מצוה איכא שלא לאכלם אלא לאחר קריאה וכדאמרינן לקמן נהי דעיכובא ליכא מצוה מי ליכא:

    ומי א"ר אלעזר הכי והאמר ר"א א"ר הושעיא הפריש בכורים קודם החג ועבר עליהם החג ירקבו. פי׳ משום דקי"ל דמעצרת עד החג מביא וקורא לפי שהוא זמן שמחה וכתיב במקרא בכורים ושמחת בכל הטוב מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא וכיון דבצרן קודם לחג נראו לקריאה וחלה עליהם חובת החג וכשעבר עליהם החג לדחו מקריאה. וכבר כתבתי בפר׳ הספינה ובפ׳ הניזקין דעת רבינו חיים כהן ז"ל שבתוספות דדוקא כשבצרן על דעת להביאם קודם לחג שאז נראה לקריה אבל אם הפרישן על דעת להביאם לאחר החג לא ירקבו אלא מביא ואינו קורא כדין בצרן לאחר החג שלא חלה עליהן חובת קריאה ודכותה הא דאמרינן התם בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא ופרישנא טעמא משום דבעינן לקיח׳ דהיינו בצירה והבאה כחד הא לא הכי מביא וקורא ואמאי אדרבה כיון שבצרן הוא עצמו נראו לקריאה וכששגרן ביד שליח נדחו מקריאה דשליח אינו קורא והוה לן למימר דאפילו לא מת שליח ירקבו אלא טעמא דמילתא לפי שכשבצרן היא דעתו לשגרן ביד שליח דבצרן הוא עצמו משמע. והביא ראיה מהירושלמי שאמרו שם ריש לקיש בשם ר׳ הושעיא בשלקטם לשלחם ביד אחר אבל לקטם להוליכם הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הבכורים שנראו ליתור בקריאה אינם ניתרים אלא בקריאה. א"ר מונא אע"ג דלא אמר ר׳ יוסי הדא מילתא אמר דכותא דאמר ר׳ זעירא לרב אסי נהירת כד איתמרת הדא דר׳ הושעיא א"ר יוסי בר חנינא מתניתא פליגא מפריש בכורים ומכר שדהו מביא ואינו קורא פי׳ אע"פ שנדחו מקריאה ואמרי׳ קיימינהו בשנתן דעתו למכור בשעה ראשונ והא תנינן יבש המעיין ונקלץ האילן מביא ואינו קורא כשיבש משעה ראשונה. עכ הירושלמי. והוא כמו שאמרו כדר׳ זירא כלומר שאני התם דלא חזו לקריאה. ובדבר שאינו ראוי לבילה שביל׳ מעכב׳ בו כלומר דההיא דר׳ זירא לא בביל׳ בלחו׳ היא אבל בכל התורא וכדמייתינן לה בכמ׳ דוכתי אחריני:

    דא"ר זירא וכו’ עיקרה במס׳ מנחות (דף קנ ע"ב) וכבר פירשתי במקומות הרבה:

    קשיא קריאה אקריאה קשיא הנחה אהנחה פי׳ דבאידך בריית׳ לא בעי הנחה לפני מזבח אלא משיראה פני הבית וקאמר דקריאה מעכבא. ופרקינן קריאה אקריאה ל"ק הא ר"ש והא רבנן. פי׳ דברייתא דאמר קריאה מעכבה ר"ש דלעיל דאוקימנא מתני׳ כותיה ואע"ג דלפום פירושא דייקא דפרישנא לעיל לר׳ עקיבא נמי היא שנויה בברייתא נקטינן רבי שמעון דידיעה מתניתיה טפי כדפרישית לעיל וקמייתא דאמרה דקריאה לא מיעכבא רבנן דפליגו עליה דר"ש דקים לן דפליגי ואע"ג דאכתי לא תנינן לה הא לקמן היא בשם ר׳ יוסי בברייתא:

    6 more comments on this page.

    Ritva on Makkot 18b · Sefaria

    Meiri

    כל קרבן שנפסל הן במחשבה הן במעשה האוכל ממנו כזית לוקה ואזהרה שלהם נאמרה כאן מלא יאכל כי קדש הם כל שפסולו בקדש נתן לא תעשה על אכילתו ומה שיש לחוש בו מצד לאו שבכללות כבר ביארנוהו לדעתנו בשני של פסחים ובמקום אחר הביאוה מלא תאכל כל תועבה ולמדו מן הקבלה שלא נאמר אלא על פסולי המוקדשין:

    כל האוכל קדש לפני זריקה בין כהן בין זר לוקה כמו שביארנו ובקדשי קדשים הזר פטור בו משום זרות ולוקה משום קודם זריקה וכבר ביארנוה:

    כבר ביארנו שהבכורים הנחה מעכבת בהן ולא קריאה ולא סוף דבר בבכורים שהוא יכול לקרות עליהם שהרי כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכמו שבארנו בבתרא פרק ספינה אלא אף בשאין יכול לקרות עליהם ואע"פ שכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו כמו שבארנו שם אין אומרים בזו כן ומעתה הפריש בכורים קודם לחג ועבר עליהן החג קודם שהביאן הרי זה מביא אע"פ שאינו יכול לקרות שהרי נאמר ושמחת בכל הטוב אין קריאה אלא בשעת שמחה והוא המביא מעצרת עד חג ואין אומרים שירקבו אחר שאינו יכול לקרות אלא מביא ואינו קורא וכן יש הרבה צדדין שהוא מביא ואינו קורא כמו שיתבאר במקומו למדת שהבכורים אין הכהנים מותרין בהם כלל עד שיונחו ומשהונחו מותרין ואין קריאה מעכבת בין בראויים לקרות בין בשאין ראויין לקרות:

    הבכורים טעונין תנופה שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך וכיצד הוא עושה כשמגיע לעזרה נכנס וקורא הגדתי היום עד ארמי אובד אבי והסל על כתפו ואח"כ מוריד הסל וכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף לפני יי' במזרח שכל הטעון תנופה תנופתו במזרח וכשהוא מניף מוליך ומביא מעלה ומוריד וקורא מארמי עד סוף הפרשה ומניחן בצד המזבח בקרן דרומית מערבית ומשתחוה ויוצא וגדולי המחברים כתבו שהבעלים אוחזין בשפתו וכהן מניח ידו תחתיו ומניף:

    השלמים טעונין תנופה וכיצד הוא עושה אחר ששחט וזרק את הדם והפשיט והוציא את האימורין ונתח את הבשר נוטל חזה ושוק בימין ונותן האמורין עם החזה והשוק על ידי הבעלים ומניח כהן ידו תחת ידי הבעלים ומניף על הדרך שביארנו ואם הם שלמי תודה מוסיף שם אחד מעשרה מן הלחם וכן אם היה איל נזיר מוסיף שם הלחם והזרוע כמו שביארנו:

    Meiri on Makkot 18b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא וכל היכא דלא קרינן בהו ואכלו אותם אשר כופר בהם לא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה כל שבקדש כו' וטמא ופסולים אחרים כו' אבל לפי' ר"י דלעיל כו' משני דלא שייריה כלל עכ"ל כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה זר שאכל חטאת לפני כו' והך קושיא לפי' ר"י איתא נמי לעיל בתוס' וק"ל:

    בד"ה זר שאכל חטאת לפני כו' בעלמא ולא מלקות עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה וא"ל ראויין לקריאה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ומאן תנא כו' תרוייהו להנחה מעכבת וקשה דבפרק חרש פרש"י כו' עכ"ל לא מצאתיו שם אבל בספרי איתא הכי דבעי ב' תנופות כמ"ש התוס' בפ' לולב וערבה ועיין ברא"ם פרשה כי תבא וק"ל:

    בא"ד בהנחה דהנחה לא מעכבת והא דקאמר מאן כו' דאיתא להו הנחה מעכבת כו' ומקרא קמא דכתיב ולקח הכהן הטנא לא כתיב תנופה עכ"ל והס"ד וכצ"ל דע"כ ר"י לא דריש תנופה מקרא קמא דא"כ היינו ראב"י וק"ל ואח"כ מ"ה בכורים כו' מיתה וכהן מלקות כו' שמצותו בפנים בעזרה עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Makkot 18b · Sefaria

    Maharam

    גמ' הכי נמי ורבא מהאי קרא קאמר נ"ל לפרש דה"ק אין ה"נ דאיכא נמי לאו דאידך ר' אליעזר ורבא דלא מני כ"א חמשה לאוין לא חשיב אלא הני לאוי דאתו מהאי קרא דרבי שמעון דהיינו לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' וק"ל. ובברייתא דר"א נ"ל להגיה כן דתניא ר"א אומר כליל תהיה לא תאכל כל שהוא בכליל תהיה וכו':

    שם כל היכי דקרינן וכו' קרינן ביה וזר לא יאכל וכל היכי וכו' כצ"ל ול"ג קודש:

    תוס' ד"ה כל שבקודש פסול וכו' עד סופו אבל עדיפא מיניה משני דלא מיירי כלל מזה והוא סוף הדבור ואח"כ מתחיל דבור אחר זר שאכל חטאת וכו' כצ"ל:

    ד"ה זר שאכל חטאת לפני זריקה וכו' והא דאמר לעיל ר"ש כו' איסור בעלמא וכו'. אבל לא יתישב תירוץ זה לפירוש ר"י דלעיל דפירש דאהני היתורים לגלוי שכל האסורים דאתיין בק"ו חייבים מלקות ול"נ דהקושיא בעצמה אינה דאת"ל דלר"ש בלפני זריקה חייב מלקות לא קשיא מידי דר"ש לא מחייב ליה מלקות אלא מטעם איסור דלפני זריקה מלאו דלא תוכל לאכול וגו' כדלעיל והכא דפטרו היינו ממלקות דלאו וזר לא יאכל כי קדש הם ור"ל דמלאו דזרות הוא פטור ולא מלאו דלפני זריקה וק"ל ועור נוכל לומד דרב גידל אמד אתי כרבנן דפליגי אר"ש אבל העיקר נ"ל דאתי אפי' כר"ש ולא פטרו כ"א מלאו דזרות כמו שכתבתי ודו"ק:

    ד"ה ומאן תנא דפליג אר' יהודה וכו' עד וקשה דבפרק הרש וכו' נ"ל להגיה דבפירוש החומש פרש"י וכו' ורש"י העתיק אותו פירוש מברייתא דספרי וכוונת תוס' הכא בדבור זה דאותו ברייתא דספרי אתי כר"א בן יעקב דדריש נמי התם תנופה מג"ש דמידך וליכא למימר דרש"י דהתם ס"ל דמג"ש לחוד יליף תנופה ותיבות והניחו והנחתו שתיהן אתין להנחה מעכבת כדפרש"י הכא דהא יליף נמי תנופה שניה מוהנחתו והתם ליכא ג"ש ואית ליה שתי תנופות ש"מ דמתיבת והניחו ומוהנהתו גופייהו יליף השתי תנופות והיינו דקאמר וראיה דהתם מוכה כו' וכ"ת א"כ ג"ש ל"ל אי לאו ג"ש הוי מוקמינן קרא קמא ולקח הכהן הטנא מידך והניחו להנחה ממש כרבי יהודה דשמעתין ואתי ג"ש לגלויי דלתנופה אתא וכיון דוהניחו דבקרא קמא אתא לתנופה אמרינן נמי א"כ דה"ה והנחתו דבקרא בתרא אתי נמי לתנופה שניה ולכך הוצרך נמי למכתב בקרא קמא ג"ש וגם תיבת והניחו דהשתא ילפינן והנחתו מן והניחו דתרוייהו אתו לתנופה אבל אי לא כתיב בקרא קמא אלא ג"ש לחוד לא הוה מוקמינן האי והנהתו דבקרא בתרא לתנופה אלא להנחה ממש כן נ"ל לפרש כוונת התוס' דהכא ועיין במסכת סוכה דף מ"ז ע"ב שם בתוס' ד"ה הבכורים טעונים קרבן דשם תפסו התוס' שיטה אחרת מדהכא ע"ש:

    בא"ד לכך פירש הד"ר אברהם וכו' והשתא לפי זה שלש מחלוקת בדבר ר"א בן יעקב מוקי תרוייהו והניחו והנחתו לשתי תנופות ולית ליה הנחה כלל ות"ק מוקי תרוייהו להנחה מעכבת ולית ליה תנופה כלל ור' יהודה מוקי חד להנחה ממש וחד לתנופה:

    Maharam on Makkot 18b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות ד"ה כל שבקודש פסול וא"ת אמאי לא משני משום דהוי לאו שבכללות כו' וי"ל דאה"נ היה יכול לשנויי כו' עס"ה. ומלבד שזה דחוק אכתי דקארי ליה מאי קארי ליה כיון דבפסחים ובכמה דוכתי פשיטא לן דהאי כל שבקודש פסול הוי לאו שבכללות ולולי דברי התוס' היה נראה לי דדוקא היכא דלא אשכחן לאו אחרינא באותו האיסור דשייך בקדשים אלא דילפינן מהאי לאו דלא יאכל כי קודש הוא מש"ה אמרינן דאפ"ה אין לוקין כיון דהאי לאו הוי לאו שבכללות ומדלא קבע הכתוב לאו מיוחד לאותו איסור ע"כ היינו משום שאינו אלא איסור גרידא ולא ניתן למלקות משא"כ בהאי דהכא דאמר רבא אליבא דר"ש לוקה חמש בזר שאכל עולה והיינו ע"כ כדפרישית דלר"ש האי לאו דלא תוכל לאכול אכל מיני איסורין דשייכי בכל הנך דכתיבי בהאי קרא א"כ כל איסורין שבה נחלקין כאילו כתיב בכל אחד לאו בפני עצמו אם כן מקשה שפיר כיון דאשכחן דהאי לאו דלא יאכל כי קודש הוא היינו לכל הפסולין דבקודש אם כן ממילא שישנו נמי בכלל דלא תוכל לאכול אליבא דרבי שמעון אם כן מקשה שפיר ולילקי שש אליבא דר"ש כנ"ל נכון לולי שהתוספות לא פירשו כן:

    בגמרא רב אחא בר יעקב מתני לה בדרב אסי אמר רבי יוחנן וקשיא ליה דר"י אדר"י כו' קרייה אקרייה לא קשיא הא ר"ש הא רבנן הנחה אהנחה נמי ל"ק הא ר' יהודה הא רבנן. ולכאורה נראה דהא דמשני הא ר"ש הא רבנן ולא מסיק היכא אשכחן דפליגי עליה דר"ש כדמסיק לענין הנחה היינו משום דרבי יוחנן לשיטתיה דאמר לעיל אמתני' דהאוכל ביכורים עד שלא קרא עליהן דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זו דברי ר"ע ור"ש אבל חכ"א ביכורים הנחה מעכבת בהן קריאה אין מעכבת בהן וא"כ ע"כ דר' יוחנן שמיע ליה או גמירא ליה דהאי סתמא דמתני' דמחייב מלקות באוכל ביכורים עד שלא קרא יחידאה היא אבל חכמים פליגי עלה כדאשכחן כה"ג טובא אע"ג דר"י סבר דהלכה כסתם משנה אפ"ה היכא דקים ליה דיחידאי היא אין הלכה כסתם אלא כחכמים וא"כ ממילא משמע דר"י סבר כהנך חכמים דהנחה מעכבת קריאה אין מעכבת א"כ היאך פשיט ליה ר"י לרב אסי הכא דביכורים מותרין לכהנים משיראו פני הבית אפילו בלא הנחה ובלא קריאה ואפילו איסורא ליכא דה"ל דלא כמאן לא כסתם מתניתין דאלו הן הלוקין ולא כהך ששנה רבי יוחנן בלשון חכמים אומרים. ועוד דלר"י דאמר ביכורים מותרים לכהנים משיראו פני הבית א"כ האי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך ותרומת ידך אלו ביכורים במאי מוקי לה כיון דלא קריאה ולא הנחה מעכב אפילו אם נאמר דמוקי לה להאי לאו דביכורים בגוונא אחרינא שאוכלים חוץ לחומה א"כ קשיא טובא במאי שפסק הרמב"ם וסמ"ג דהאוכל ביכורים קודם הנחה חייב מלקות והיאך פסקו דלא כר' יוחנן דפשיט ליה לרב אסי דמותרין משיראו פני הבית ונראה דוחק לומר דר' יוחנן דמהדר ליה לר"א היינו אליבא דר' יהודא דלית ליה הנחה כלל ומוקי ליה והנחת לתנופה דאמאי מהדר ליה דלר' יהודה מותרין משיראו פני הבית והיינו לאחר תנופה ועוד דביכורים שאינן ראויין לקריאה תנופה נמי לא שייך בהו ומה שנראה לפי עניית דעתי בזה יבואר לקמן בסוף הסוגיא:

    בתוספות ד"ה הנחה אהנחה ל"ק כו' וקשה הרי קריאה כו' ומשי"ח תירץ דלא קשה דהא גם לר"ש לא היתה קריאה מעכבת אי לא משום דגלי קרא מלא תוכל לאכול בשעריך עכ"ל. ונראה מלשון התוס' דמשי"ח סובר דרבנן דר"ש לא דרשי כלל האי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך לאיסור חדש בין בביכורים ובין בקדשים וכבר כתבתי שהרמב"ן וסמ"ג פסקו להדיא דיש חיוב מלקות בביכורים קודם הנחה אע"ג דלענין קריאה לא פסקו כר"ש וא"כ לפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתא בהא דמשני הש"ס הכא הא ר' יהודה הא רבנן ומשמע דלר' יהודה אפילו עיכובא ליכא בהנחה וכ"ש דליכא מלקות וגם זה יבואר לקמן בסמוך:

    Penei Yehoshua on Makkot 18b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Makkot, daf 18, Amud Bet, about 443 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא…”

    2. Segment 225 words

      Opens “ולילקי נמי כאידך דר' אליעזר. דתניא, רבי…”

      Named: רבי אליעזר, רבא.

    3. Segment 338 words

      Opens “אמר רב גידל אמר רב: (סימן כוז"א)…”

      Named: רב גידל.

    4. Segment 435 words

      Opens “מתיב רבא (דברים יד, ו) וכל בהמה…”

      Named: רבא.

    5. Segment 557 words

      Opens “אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב…”

      Named: רב גידל, רב זר.

    6. Segment 614 words

      Opens “אמר ר' אלעזר אמר ר' הושעיא בכורים…”

    7. Segment 735 words

      Opens “ומי אמר ר' אלעזר הכי והא אמר…”

      Named: רבי אלעזר, רבי הושעיא.

    8. Segment 819 words

      Opens “כדרבי זירא דאמר ר' זירא כל הראוי…”

      Named: רבי זירא.

    9. Segment 952 words

      Opens “ר' אחא בר יעקב מתני לה כדרבי…”

      Named: רבי אסי, רבי יוחנן.

    10. Segment 106 words

      Opens “קשיא קרייה אקרייה קשיא הנחה אהנחה…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “קרייה אקרייה לא קשיא הא רבי שמעון…”

      Named: רבי שמעון, רבי יהודה.

    12. Segment 1238 words

      Opens “מאי רבי יהודה דתניא ר' יהודה אומר…”

      Named: רבי יהודה.

    13. Segment 1335 words

      Opens “ומאן תנא דפליג עליה דרבי יהודה ר'…”

      Named: רבי יהודה, רבי אליעזר.

    14. Segment 1440 words

      Opens “אתיא יד יד משלמים כתיב הכא ולקח…”

    15. Segment 158 words

      Opens “אמר רבא בר אדא אמר ר' יצחק…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Makkot 18b · Segment 13 — “…שטעונין תנופה דברי רבי אליעזר בן יעקב מאי טעמא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Makkot 18b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026