Talmud Builders

    Horayot 4a

    Back to index

    English translation — Horayot 4a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And it is not necessary to state this according to the one who said that the congregation brings the offering, as in that case the matter, that the court reversed its ruling, is publicized among the congregation. But even according to the one who said that the court brings the offering, where the matter is not publicized that the court reversed its ruling, if he had asked, they would have told him that the court reversed its ruling. Therefore, it could be said that he associated his action with himself and did not associate it with the court, and he is liable to bring a provisional guilt-offering.

    2Rabbi Yosei bar Avin, and some say Rabbi Yosei bar Zevida, says: There is an analogy to illustrate the opinion of Sumakhos. To what is this matter comparable? It is comparable to a person who brings his atonement offering during twilight, which is a time when there is uncertainty whether it is day or night, and there is uncertainty whether the offering atoned for him while it is still day, and the atonement was effective, and there is uncertainty whether it atoned for him after nightfall, and the atonement was not effective. The halakha is that he does not bring a provisional guilt-offering. Although typically one is liable to bring a provisional guilt-offering in a case where there is uncertainty whether he performed a transgression for which he is liable to bring a sin-offering, in this case, since the uncertainty relates to twilight, which is an uncertainty that can never be resolved, it is not a typical uncertainty and one is not liable to bring a provisional guilt-offering.

    3And it is not necessary to state this according to the one who said that the court brings the offering, which is the case when the matter is not publicized that the court reversed its ruling; but it can be stated even according to the one who said that the congregation brings the offering, which is the case when the matter is publicized that the court reversed its ruling, and if he had asked we would have said to him that the court reversed its ruling. This is because here, in a case where there is uncertainty whether it atoned for him while it is still day and there is uncertainty whether it atoned for him after nightfall, if he asks he would not find a person whom he could ask.

    4§ The mishna teaches that ben Azzai said to Rabbi Akiva: In what way is this person who went overseas different from one who sits in his house? Rabbi Akiva said to him: The difference is that with regard to one who sits in his house it would have been possible for him to hear of the court’s reversal, but with regard to that person who went overseas, it would not have been possible for him to hear of the court’s reversal. The Gemara asks: Rabbi Akiva said well to ben Azzai. How did a scholar of the caliber of ben Azzai fail to understand that distinction?

    5Rava said: The reference is not to one who already went to a country overseas; rather, it is a case of one who set out on the way but has not yet left his city in which there is a practical difference between them. According to ben Azzai he is liable, as it is in his home city where he is located at this time and there is no difference between him and one who is sitting in his house. According to Rabbi Akiva he is exempt, as he has already set out on his way. Even though he is still in his home city, he is preoccupied with his travels and his status is like one who has already gone overseas.

    6§ The mishna teaches: In a case where the judges of the court issued an erroneous ruling to abolish the entire essence of the mitzva, that is not a valid ruling, and the court is exempt from bringing an offering. The Sages taught: The verse states: “And the matter is hidden from the eyes of the congregation” (Leviticus 4:13), from which it is derived that there is liability only when a single matter is hidden but not in a case where they will abolish the entire mitzva. How so? If the court said: There is no prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, or there is no prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, or there is no prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, one might have thought that the judges would be liable. Therefore, the verse states: “And the matter is hidden,” and not that the entire mitzva will be hidden. Accordingly, if the judges issued that ruling, they are exempt from bringing an offering.

    7But if the judges said: There is a prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, but one who engages in intercourse with a woman who observes a clean day for a day she experiences a discharge is exempt; or if they said: There is a prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, but one who carries out objects from the private domain to the public domain is exempt; or if they said: There is a prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, but one who bows to the idol but did not sacrifice an offering is exempt, one might have thought that the judges would be exempt. Therefore, the verse states: “And the matter is hidden,” from which it is derived that there is liability only for a matter, a single detail, but not for the entire essence. In this case, since they ruled to abolish only a detail of the mitzva, the judges are liable.

    8The Gemara analyzes the latter clause of the baraita . The Master said: One might have thought that the judges would be exempt. The Gemara asks: But if in a case of sustaining a portion of the mitzva and nullifying a portion of the mitzva the judges are exempt, and in a case of abolishing the entire essence of the mitzva the judges are exempt, as explained in the first clause of the baraita , in what case would they be liable? The Gemara answers: This is what is difficult for the tanna : Say that the term “matter” is referring to the entire matter, and the judges are liable even if they ruled to abolish the entire mitzva. Therefore, the verse states: “And the matter is hidden [ venelam davar ].”

    9The Gemara asks: From where is this inferred? Ulla said: Read into the verse as though the letter mem , the last letter in the word venelam , is also appended to the beginning of the word davar , resulting in the phrase: Venelam middavar , meaning: Part of the matter is hidden, from which it is derived that there is liability for nullification of part of the matter, and not for abolishing the entire matter.

    10Ḥizkiyya said that the verse states: “And they performed one of all the mitzvot” (Leviticus 4:13), from which it is inferred that one is liable for nullification for a portion of all the mitzvot and not for nullification of all the mitzvot. The Gemara asks: The term mitzvot is plural, which indicates at least two. If that is the source, there should be liability even if the judges issue a ruling abolishing the entire essence of one mitzva, as one mitzva is a portion of two mitzvot. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Although the word is vocalized in the plural, as mitzvot, the word mitzvat is written, without a second vav , as though it were in the singular.

    11Rav Ashi said: The tanna derives a verbal analogy, learning the meaning of the term “matter” written in the context of the erroneous ruling from the term “matter” written in the context of the rebellious elder. As it is written with regard to the rebellious elder: “If there shall be a matter [ davar ] too hard for you…You shall not turn aside from the matter [ haddavar ] that they shall declare unto you, to the right nor to the left” (Deuteronomy 17:8–11). Just as one becomes a rebellious elder only when his dispute with the Sages is with regard to a portion of the matter and not an entire matter, so too, with regard to an erroneous ruling of the court, the error of the judges must be with regard to a portion of the matter and not the entire essence of the matter.

    12§ Rav Yehuda says that Shmuel says: A court is not liable to bring an offering unless it issues an erroneous ruling concerning a matter with which the Sadducees do not agree. The Sadducees do not accept the Oral Torah, and they interpret the Written Torah literally. The court is liable only for a matter that is not explicitly written in the Torah or that does not clearly stem from that which is written in the Torah. But with regard to an erroneous ruling concerning a matter with which the Sadducees agree, the judges are exempt. What is the reasoning for this exemption? It is a topic that you could go learn in a children’s school. Since the matter the judges ruled upon is so obvious, their ruling simply exhibits ignorance, and is not deemed a ruling.

    13The Gemara cites proof against the statement of Rav Yehuda, citing Shmuel. We learned in the mishna: The judges are liable if they said: There is a prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, but one who engages in intercourse with a woman who observes a clean day for a day she experiences a discharge is exempt. The Gemara asks: And why should they be liable in that case? The halakha of a woman who observes a day for a day that she experiences a discharge is written in the Torah with regard to a woman who experiences a discharge of blood during the eleven-day interval between menstrual periods: “And she shall count for herself” (Leviticus 15:28); this teaches that she counts one clean day for one day that she experiences a discharge. Since it is written in the Torah, even the Sadducees would agree.

    14The Gemara answers: The judges did not issue an erroneous ruling with regard to the halakha of a woman who observes a day for a day. Rather, the mishna is discussing a case where they said: The initial stage of intercourse [ ha’ara’a ] is permitted with a menstruating woman; it is the completion of the act of intercourse that is prohibited. The Gemara asks: That halakha is also written: “He has uncovered [ he’era ] her fount” (Leviticus 20:18), indicating that the first stage of intercourse with a menstruating woman is also prohibited.

    15The Gemara says: Rather, it is a case where they said: Intercourse with her in the typical manner is prohibited, but intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, is permitted. The Gemara asks: Isn’t it written: “The manners in which one lies with a woman” (Leviticus 18:22), in the plural, indicating that both intercourse in a typical manner and intercourse in an atypical manner are manners in which one lies with a woman?

    16The Gemara says: Rather, it is a case where they said: With regard to intercourse in a typical manner, even the initial stage of intercourse is forbidden. With regard to intercourse in an atypical manner, it is completion of the act of intercourse that is forbidden, but the initial stage of intercourse is permitted. The Gemara asks: If so, then even in a case where they issued a ruling permitting the initial stage of intercourse in an atypical manner in the case of a menstruating woman, the judges should also be liable. Why does the mishna cite the case specifically with regard to a woman who observes a day for a day?

    17The Gemara says: Rather, actually, the reference is to a ruling permitting the initial stage of intercourse in a typical manner, and the judges said: In the case of the prohibition of the initial stage of intercourse, it is with regard to an afflicted woman, who experienced the discharge of blood during her menstrual period, that it is written, not with regard to one who experiences the discharge during the eleven days between the end of one menstrual period and the expected start of another. And if you wish, say instead that they said: A woman assumes the status of a zava , i.e., one who experiences a discharge of blood for three consecutive days during those eleven days, only if she experienced the discharge during the day, not at night, as it is written: “All the days of her discharge” (Leviticus 15:26).

    18The Gemara offers proof against the statement of Rav Yehuda by citing Shmuel. We learned in the mishna: The judges are liable if they said: There is a prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, but one who carries out objects from the private domain to the public domain is exempt. The Gemara asks: And why should they be liable in that case? With regard to carrying out into the public domain, isn’t it written: “Neither carry a burden out of your houses on Shabbat” (Jeremiah 17:22), and the Sadducees agree to that prohibition.

    19The Gemara answers: It is a case where the judges said: It is carrying an object out to the public domain that is prohibited, but carrying an object into the private domain is permitted. And if you wish, say instead that the judges said: It is carrying an object out to the public domain and carrying an object into the private domain that is prohibited. But passing or throwing an object from domain to domain is permitted.

    20The Gemara cites proof against the statement of Rav Yehuda, citing Shmuel. We learned in the mishna: The judges are liable if they said: There is a prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, but one who bows to the idol but did not sacrifice an offering is exempt. The Gemara asks: And why should they be liable in that case? With regard to one who bows to an idol, isn’t it written in the Torah, as it is written: “You shall not bow to another god” (Exodus 34:14)?

    21The Gemara answers that the reference is to a case where the judges said: When bowing is forbidden is when it represents the typical manner of worship of that idol. But when bowing is not its typical manner of worship, it is permitted. And if you wish, say instead that the reference is to a case where the judges said: With regard to bowing itself, it is when it is performed in its typical manner that it is prohibited. What is the typical manner of bowing? It is bowing that has in its performance extension of the arms and legs, as it was practiced in the Temple. But bowing that does not have in its performance extension of the arms and legs is permitted.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולא מיבעיא למ"ד צבור מביאיןדכי הביאו כפרתן דמי דהא מפרסמא מלתא ולא הוי האי יחיד תולה בב"ד אלא אפילו למ"ד דכי הורו ב"ד ועשו קהל על פיהם דב"ד מביאין עליהם פר והם פטורין דאיכא למימר לא מפרסמא מילתא כל כך והאי יחיד תולה בבית דין הוא אפ"ה לאו תולה בב"ד הוא שהרי היה בידו לישאל מפני מה ב"ד מביאין פר ואי שאיל אומרים לו דטעו וחזרו הלכך תולה בעצמו קרינא ביה ואית ביה צד חיוב מעליא הלכך מביא אשם תלוי:

    ספק מבעוד יום נתכפר לווהיא כפרה מעליא:

    ספק משחשכה נתכפר לוולא הוי כפרה מעליא דביום צוותו כתיב דקיימא לן דפטור דאין צריך להביא קרבן אחר ואע"פ שהוא קרב אחר תמיד של בין הערבים אין בו שום פסול דהכי אמר בפ' תמיד נשחט (פסחים ד' נט.) דאתי עשה דפסח ועשה דאכילת קדשים ודחי עשה דהשלמה ואיכא נמי שינויי אחריני טובא והא הכא (מפני) דבין השמשות לית ביה צד חיוב מעליא דליכא למימר שמא משחשכה נתכפר לו שהרי בין השמשות כהרף עין ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה ופטור ה"נ ליכא למימר שמא ממש תולה בעצמו שהרי כבר הורו ב"ד:

    ולא מיבעיא למ"ד ב"ד מביאיןולא צבור דלא מפרסמא מלתא היא והאי יחיד תולה בב"ד הוא ופטור:

    אלא אפילו למ"ד צבור מביאיןואיכא למימר מפרסמא מלתא היא והאי יחיד לאו תולה בב"ד ותולה בעצמו הוא אפ"ה אמר תולה בב"ד הוא דכי עשה על פיהן עשה:

    לא משכח איניש דלשייליהולא סליק אדעתיה למישאל למה הביאו צבור פר הלכך ליכא צד חיוב מעליא דהא צד פטור שייך ביה טפי דתולה בב"ד הוא הלכך אינו מביא אשם תלוי:

    החזיק בדרךלילך למדינת הים ועדיין ישנו בעיר:

    איכא בינייהולר"ע פטור דהא החזיק בדרך דכיון דטרוד הוא לא היה אפשר לו שישמע דחזרו בהן הלכך תולה בב"ד הוא ופטור לגמרי:

    תנא הכי קשיא ליה דבר כולה מלתא משמעדהורו לעקור כל הגוף דהא לא כתיב מדבר ואימא איפכא דהורו לבטל במקצת ולקיים במקצת יכול יהו פטורין וכי הורו לעקור כל הגוף יהו חייבין:

    ת"ל ונעלם דברבא ללמד דבטול מקצת וקיום מקצת חייב:

    מאי משמעכלומר היכי משמע האי ונעלם דהוי קיום מקצת ובטול מקצת:

    אמר עולא קרי ביה ונעלם מדברדהאי מ"ם דנעלם שדיא אדבר דמ"ם נדרשת לפניו ולאחריו וקרי ביה ונעלם מדבר דמשמע מדבר ולא כל דבר:

    חזקיה אמרמסיפא דקרא נפקא מכל מצות דמשמע מכל מצות של שבת דהוי בטול מקצת וקיום מקצת או מכל מצות של עבודת כוכבים דהוי ביטול מקצת וקיום מקצת או מכל מצות נדה דהוי ביטול מקצת וקיום מקצת ולא כל מצות השבת דהוי עוקר כל הגוף ולא כל מצות דנדה ודעבודת כוכבים דעוקר כל הגוף:

    מצות תרתי משמעכלומר מצות טובא משמע כגון נדה שבת ועבודת כוכבים דהכי משמע ועשה אחת מכל מצות ה' דעבד חד מהני או שבת או עבודת כוכבים או נדה ולעולם בעוקר כל הגוף קא מיירי:

    אמר ר"נ בר יצחק מצות כתיבבחד וי"ו דחדא מצוה משמע דהכי משמע ועשה אחת מכל מצות דשבת או אחת מכל מצות דעבודת כוכבים או אחת מכל מצות דנדה דהוי מקיים מקצת דשבת ומבטל מקצת והוא הדין לעבודת כוכבים והוא הדין לנדה והוא הדין לשאר מצות דקיום מקצת ובטול מקצת חייב ועוקר כל הגוף פטור:

    מה זקן ממרא מן הדבר ולא כל דברדהא כתי' מן הדבר ותנן באלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פח:) האומר אין תפלין לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב דהיינו מן הדבר ולא כל דבר:

    אין ב"ד חייביןדלא הוי הוראה מעליא עד שיורו להתיר בדבר שאין הצדוקין מודין שיהא אסור שהורו להיתר בדבר איסור שאין כתוב בתורה בהדיא:

    זיל קרי בי רב הואדכיון דאפשר לו ללמוד ולידע לא הוי שוגג מעליא וקרוב למזיד הוי:

    אחד לאחדהיינו יום כנגד יום:

    דאמרי כדרכה אסיראגמר ביאה ושלא כדרכה שריא:

    והאשלא כדרכה נמי כתיב משכבי אשה שני משכבות אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה:

    דאמרי כדרכה אסירא אפי' העראהדהאי דכתיב את מקורה הערה בכדרכה:

    אי הכימאי איריא דקתני שהורו בשומרת יום כנגד יום אפילו נדה נמי כי האי גוונא קיום מקצת וביטול מקצת הוא והוי בדבר שאין הצדוקין מודין בו:

    אלא לעולם בכדרכהדאמרי בשומרת יום העראה שריא אפילו בכדרכה וגמר ביאה הוא דאסיר ודקאמרת הא העראה כתיב דאמרי העראה באשה נדה הוא דכתי' ולא בשומרת יום הלכך לא מתוקמא בנדה אלא בשומרת יום והוי בדבר שאין הצדוקין מודין בה:

    ואי בעית אימאדקאמרת שומרת יום הא כתיבא הא לא קשיא דכי קתני כגון דאמרי זבה לא הוה אלא [היכא דחזיא] ביממא כדכתי' כל ימי זובה אבל היכא דחזיא בליליא טהורה והוא הדין לשומרת יום דאמרי דהוא היכא דקחזיא ביממא דהיינו בימי זיבה הלכך לא מתוקמא בנדה אלא בשומרת יום ובזבה והויא הוראה בדבר שאין הצדוקין מודין:

    מושיט וזורקלא כתיבי בהדיא:

    השתחואה שלא כדרכהכגון משתחוה לפעור או למרקוליס:

    השתחואהבפשוט ידים ורגלי' כדכתי' (בראשית י״ט:א׳) וישתחו אפים ארצה:

    הוריות ד עמוד א

    1ולא מבעיא למ"ד צבור מייתי, דמפרסמא מלתא. אלא אפילו למ"ד ב"ד מביאין, דלא מפרסמא מלתא אי הוה שאיל, הוו אמרין ליה.

    2אמר ר' יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבידא: משל דסומכוס למה הדבר דומה? לאדם שהביא כפרתו בין השמשות, ספק מבעו"י נתכפר לו, ספק משחשכה נתכפר לו, שאין מביא אשם תלוי.

    3ולא מבעיא למ"ד ב"ד מביאין דלא אפרסמא מלתא, אלא אפילו למ"ד צבור מביאין, דמפרסמא מלתא, והוו אמרינן ליה, דהכא בספק מבעוד יום ספק משחשכה, אי שאיל לא אשכח אינש דמשייליה.

    4אמר לו בן עזאי: מאי שנא מן היושב כו'. שפיר קאמר ליה ר"ע לבן עזאי?

    5אמר רבא: החזיק בדרך איכא בינייהו, לבן עזאי חייב דהא בביתיה איתיה, לר"ע פטור דהא החזיק בדרך.

    6הורו לו ב"ד לעקור את כל הגוף. ת"ר (ויקרא ד, יג) ״ונעלם דבר״ ולא שיעקר המצוה כולה. כיצד? אמרו: אין נדה בתורה, אין שבת בתורה, אין עבודת כוכבים בתורה, יכול יהו חייבין? ת"ל ״ונעלם דבר״ ולא שתתעלם מצוה כולה. הרי אלו פטורין.

    7אבל אמרו: יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור, יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור, יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור יכול יהו פטורין? תלמוד לומר: ״ונעלם דבר״ ולא כל הגוף.

    8אמר מר: יכול יהו פטורין. ואי בקיום מקצת וביטול מקצת פטורין, ובעקירת כל הגוף פטורין במאי חייבין? תנא הכי קא קשיא ליה, אימא: ״דבר״ כולה מילתא משמע! ת"ל ״ונעלם דבר״.

    9מאי משמע? אמר עולא: קרי ביה ״ונעלם מדבר״.

    10חזקיה אמר, אמר קרא: ״(ויקרא ד״, יג) ״ועשו אחת מכל מצות״, ״מכל מצות״ ולא כל מצות. מצות תרתי משמע! אמר ר"נ בר יצחק: ״מצות״ כתי'׃

    11רב אשי אמר: יליף ״דבר״ ״דבר״ מזקן ממרא, דכתיב ״ביה בזקן ממרא״: (דברים יז, ח) ״כי יפלא ממך דבר... לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל״, מה ממרא ״מן הדבר״ ולא כל דבר, אף בהוראה ״דבר״ ולא כל הגוף.

    12אמר רב יהודה אמר שמואל: אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו. אבל בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין. מאי טעמא? זיל קרי בי רב הוא.

    13תנן: יש נדה בתורה, אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור. ואמאי? שומרת יום כנגד יום, הא כתי' ״וספרה לה״, מלמד שסופרת אחד לאחד!

    14דאמרי: העראה שריא, גמר ביאה הוא דאסירא. הא נמי כתיב: ״את מקורה הערה״!

    15דאמרי: כדרכה אסירא, שלא כדרכה שריא. הא כתיב: ״משכבי אשה״!

    16דאמרי: כדרכה אסור אפי' העראה, בשלא כדרכה גמר ביאה הוא דאסור, אבל העראה שריא. אי הכי, אפי' נדה נמי!

    17אלא לעולם כדרכה, ודאמרי: העראה באשה דוה הוא דכתיבא. ואיבעית אימא, דאמרי: זבה לא הויא אלא ביממי, דכתיב: ״כל ימי זובה״.

    18תנן: יש שבת בתורה, אבל המוציא מרשות לרשות פטור. ואמאי? הוצאה הא כתיבא: ״לא תוציאו משא מבתיכם״!

    19[דאמרי הוצאה הוא דאסור, הכנסה מותר. ואיבעית אימא], דאמרי: הוצאה והכנסה הוא דאסירא, מושיט וזורק שרי.

    20תנן: יש עבודת כוכבים בתורה, אבל המשתחוה פטור. ואמאי? המשתחוה הא כתיבא, דכתיב: ״לא תשתחוה לאל אחר״!

    21דאמרי: כי אסירא השתחויה כדרכה, אבל שלא כדרכה שריא. ואיב"א דאמרי: השתחויה גופה כדרכה הוא דאסיר, דאית בה פשוט ידים ורגלים, הא השתחויה דלית בה פשוט ידים ורגלים שריא.

    Tosafot

    שהביא כפרתו בין השמשותמשמע אבל קודם לכן נתכפר אע"ג דקרב אחר תמיד בין הערבים וקשה דבתוספתא משמע דפסולין וכן משמע בפסחים דרמי התם כתיב לא ילין עד בוקר הא כל הלילה ילין וכתיב השלמים עליה השלם כו' ולא משני הא לכתחלה הא דיעבד אלמא דפסולין. ושמא הכא נמי איירי במחוסר כפורים בערב פסח כדאמרינן התם אין מתעכב אחר התמיד בין הערבים אלא קטרת ונרות ומחוסר כפורים בערב פסח:

    קרי ביה ונעלם מדברדמ"ם מונעלם קאי להכא ולהכא ואמר בירושלמי דאיכא דאמר גורעין ודורשין מתחלת פרשה לסופה וא"ד אף באמצע פרשה ויצקת עליה שמן הצקת שמן המנחה ללמד כל המנחות ליציקה הקשה ריב"ק בר' מאיר מאי שנא דהכא דרשינן ונעלם מדבר וגבי עדות יקום דבר לכ"ע דרשינן דבר ולא חצי דבר. וי"ל דודאי דבר כולה דבר משמע והכא מעניינו דקרא מכדי כתיב אחת מכל מצות ה' דמשמע מצוה שלימה למאי הלכתא כתב דבר אלא ע"כ למדרש ונעלם מדבר אפי' דבר אחד מן המצות וכן בכל דוכתי גורעין ומוסיפין ודורשין משום דוחקא דקרא דאיהו דחיק ומוקים אנפשיה. כי ההוא דהזהב דה"ל למכתב וחמישיתו יוסף עליו כי היכי דכתיב גבי מעשר. ובפ' יש נוחלין ה"ל למכתב אשתו תירש את הנחלה וכי כתב קרא צריך ליישב המקרא על ידי גרעון ותוספת. תימה מנ"ל דאתי קרא לחייב רק קיום מקצת וביטול מקצת דלמא קרא אתא אפילו לחייב בכך וכל שכן בביטול כל הגוף כדאמר בפ' הנחנקין גבי עבודת כוכבי' דכתי' מן הדרך אפי' מקצת דרך וחייב בקיום מקצת ובין על כל הגוף אבל בשאר מצות אינו חייב אלא בביטול כל הגוף. וי"ל דהתם כתיב ללכת בה ותניא בספרי ולא העושה במקצת ומשייר מקצת מיעוט בהדי קיום מקצת להכי בעבודת כוכבים דגלי קרא חייב אפילו במקצת הגוף. וגם בביטול כל הגוף חייב דלא גרע משאר מצות ואי לאו מיעוט דשאר מצות והוי כתיב סתמא היה חייב נמי בשאר מצות בכל ענין והכי נמי הכא ולהכי כתיב הכא דבר למעוטי כל הגוף. וליכא למימר אפכא דדבר כולו דבר משמע דתניא בת"כ כתיב הכא מכל מצות ה' וכתי' במשיח מכל מצות ה' ואי לא דמיחייב אלא בעוקר כל הגוף לא משכחת במצות האמורות אלא בתו מאנוסתו ואם חמותו ואם חמיו דבר שאין הצדוקין מודין בו. הועתק מפי' רבינו שמחה זצ"ל:

    רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממראוהתם יליף בתוספתא בין דם לדם ולא כל דבר והני דהכא לא שמיע להו ברייתא דילן מטעמא אחרינא:

    בדבר שאין הצדוקין מודין בווהא דאצטריך למעוטי כוליה דבר ולא נפיק משום דצדוקין מודין בו. כמו בתו מאנוסתו דלית להו ג"ש או אם חמיו ואם חמותו ומתני' דנקט נדה ושבת ועבודת כוכבים לא משום דאהנהו דוקא קאי אלא רק לפרש קיום מקצת נקטינהו:

    יש נדה אבל הבא על שומרת יום כו'בנדה גופה הוי מצי לאשכוחי טובא כגון בדם אדום בדם שחור וטובא דחשיב בת"כ אלא דאתא לאשמועינן אפילו בשומרת יום ובנדה מקרי קיום מקצת וביטול מקצת ובגמרא דפריך אי הכי אפילו נדה נמי ה"פ אפילו נדה בכה"ג אי הוה בדבר שאין הצדוקין מודין בו הוי קיום מקצת:

    הכתיב וספרה לה ל"ג דהא בשמעתא בתרייתא דנדה מפיק לה ממשכב נדתה יהיה לה:

    שלא כדרכה נמי הכתיב כו'משמע דצדוקין מודין בו ובפ' אחד דיני ממונות גבי טעה בנואף ונואפת משמע דאין צדוקין מודין בו התם בהעראה שלא כדרכה:

    הכתיב כל ימי זובהה"מ לאתויי קרא קמא דכתיב זוב דמה ימים רבים:

    דאמרי הוצאה אסירא והכנסה שריאותנא הוצאה הכנסה קרי לה כדאמרינן במס' שבת (ב:) ובמסכת שבועות (ה.):

    איכא דאמרי הוצאה והכנסה (שריא) [הוא דאסירא] אע"ג דהכנסה לא כתיבא סברא היא מה לי אפוקי מה לי עיולי (שבת צו:):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    א"ר יוסי בר אבין ואי תימא ר' יוסי בר זבידא משל דסומכוס למה הוא דומה לאדם שהביא כפרתו בין השמשות ספק ביום נתכפר לו ספק בלילה נתכפר לו דפטור מאשם תלוי פי' קי"ל דכל הקרבנות אינן כשרים אלא ביום דכתי' בפרשת צו את אהרן ביום צותו את בני ישראל להקריב וגו' ותניא בסיפרא ביום צותו למדנו לכל הקרבנות שאינן כשרין אלא ביום והשתא אם נזרק דם חטאתו בין השמשות ואיסתפקא ליה אי הוות שהות ויום הוה אי לא ולילה הוה לא מייתו תו על אותו חטא שהביא עליו כפרתו אשם תלוי דכהנים זריזין הן בהו ובחזקת מתכפר קאי ואי קשיא לך היכי אפשר זריקת דם בין השמשות והא תמיד בין הערבים קרב. ומפרש בפסחים בתחלת פ' תמיד נשחט אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בערבי פסחים שטובל ואוכל פסחו. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב משכחת דאי עבר ועבד. אי נמי משכחת לה כגון שקדם הקטרת אימוריו לזריקת דמו דכי האי גוונא כשר. ר' ג' ד' ש' דלא עברה חצות לילה. כדגרסינן בשחיטת קדשים פרק המזבח מקדש (דף פה) אמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים אם עלו לא ירדו נעשו לחמו של מזבח אמר רב זירא אף אנן נמי תנינא ונשפך דמה. ומה התם שאם בא לזרוק אין לו מה לזרוק לא תרד. הכא דאם בא לזרוק זורק לא כ"ש. תרגומה אקדשי קדשים דאלמא פשיטא להו דקדשי קדשים כי האי גוונא אם עלו לא ירדו וסיפא אסיקנא הא דעולא דפשיט ר' יוחנן כוותיה ולא מיבעיא למאן דאמר ב"ד מייתי דצניעא מלתא דוודאי פטור אלא אפי' למאן דאמר צבור מייתי ליכא עלה צד חובה דלא אתרמי ליה איניש לשיוליה ולית הלכתא אפי' כחד מתניי' דמתניתין ולא דברייתא. אלא הלכתא כר' מאיר לחודיה דאמר שמואל לעיל אבל חכ"א יחיד שעשה בהוריית ב"ד חייב.

    אמר ברוך ראינו מי שפירש דאע"פ שהוקרב אחר תמיד של בין הערבים אין בו שום פסול. דהכי אמרינן בפרק תמיד נשחט דאתי עשה דפסח ודאכילת קדשים ודחי עשה דהשלמה. והאי טעמא שיבושא הוא דהנך כפרות דשרינהו רבנן למקרב בתר תמיד הני מילי כפרות דטמאים כגון מצורעים וזבין דמעכבים מלמיכל קדשים כדתנן (פי"ד דנגעים) הביא כפרתו אוכל בקדשים ותנן נמי בתחלת כלים מחוסר כפורים אסור בקדשים אבל כפרות חטאים כגון שגגת שבת עריות וחלבים דלא מעכבי אכילת קדשים לא קרבי בתר תמיד. ומה שהראונו מן השמים כתבנוהו. בין תבין:

    פיסקא איזהו ספק כו'אקשינן ובן עזאי לא שני ליה בין יושב בביתו למי שהוא במדינת הים ופרקינן החזיק בדרך איכא בינייהו פי' לעולם שני ליה (מאי הואי) [מיהו] כי האי גוונא איכא בינייהו כגון שנודע לצבור בשעה שהיה הוא מתקן הליכתו לעיר אחרת והתחיל ללכת לבן עזאי חייב דהא איתא במתא לר"ע פטור דהא החזיק בדרך. ס"א מר סבר מדהווה במתא איבעי ליה לשיולי ומר סבר מטרד טריד:

    מתני' הורו ב"ד לעקור את כל הגוף כו'ת"ר בסיפרא ונעלם דבר ולא שתתעלם כל המצוה. אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה יכול יהו חייבין ת"ל ונעלם דבר ולא שתתעלם כל המצוה. הורו לבטל מקצת כו'.

    אמר מר יכול יהו פטורין ת"ל ונעלם דבר ולא כל הגוףאי בקיום (מצות) [מקצת] וביטול מקצת פטור' ובעקירת כל הגוף פטור' אלא במאי בו מחייב. פי' כיון דנסיב קרא מרישא לפוטרו על עקירת כל הגוף לא סליקתו אדעתן למימר דפטירי על ביטול מקצת דא"כ על מה אמר הכתוב והקריבו הקהל ובעל כרחם מחייבי ומאי אצטריך ליתני יכול יהו פטורין ופרקינן תנא הכי קא קשיא אימא איפכא דבר כולה מילתא משמע. ת"ל ונעלם דבר. מאי משמע דנעלם דבר ביטול מקצת הוא. אמר עולא קרי ביה ונעלם מדבר חזקיה אמר מהאי נמי משמע דבמקצת מיירי דכתיב אחת מכל מצות ה' מכל ולא כל ואקשינן מצות תרתי משמע ואכתי כתיב מכל דלא תימא כולהון מצות בעינן דנעקור אמר רב נחמן בר יצחק מצות כתיב דמשמע אחת.

    רב אשי אמר מדבר גופיה נשמעינה דגמר מדבר דזקן ממראדכתיב כי יפלא ממך דבר מה להלן דבר ולא כל הגוף אף בהוראה דבר ולא כל הגוף והכי תניא בתוספת' הורו לבטל במקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין שנא' דבר נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר מה דבר האמור להלן מקצתו ולא כולו אף האמור כאן מקצתו ולא כולו אתה אומר מקצתו ולא כולו או אינו אלא כולו ת"ל בין דם לדם ולא כל דם בין דין לדין ולא כל דין בין נגע לנגע וגו' וכהאי גוונא מפרש בסוף פ' אלו הן הנחנקין (פ"ז א):

    אמר רב יהודה אמר שמואל לעולם אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו פי' שהוא מדברי חכמים אבל צדוקין מודין בו פטור' מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא. כלומר אין אלו ראוין להוראה ושוגגין קרובין למזידין הן אצל הוראה שהיה להן ללמוד ולא למדו. ואותיבנה ממתני' אי נמי מברייתא יש נדה בתור' אבל הבא על שומרת יום (פנויה) [פטור] אמאי והא כתיב יהיה לה מלמד שהיא [סופרת] אחד לאחד (ת"ל) [דכתי'] כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו [טמא יהיה] ותניא בסיפרא (פ"ח) מנין שהיא משמרת אחד לאחד ת"ל [טמא] יהיה. יכול כשם שהיא משמרת אחד לאחד כך תשמר שני לשני. ודין הוא מה אם הזב שאינו סופר אחד לאחד סופר שבעה לב'. זבה שהיא סופרת אחד לאחד אינו דין שתשמר שני לשני ת"ל יהיה לה אין לה אלא יום אחד. ודחינן מתני' כגון דהורו דכדרכה אסירא השומר' יום כנגד יום שלא כדרכה שרי' ואקשינן דשלא כדרכה נמי בהדיא כתב משכבי אשה דאלמא תרוייהו שוו ופרקינן כגון דאמר' גמר ביאה הוא דאסיר בשומרת יום כנגד יום אבל העראה שריא ודחינן [האי] סברא דהעראה בהדיא כתיב בה את מקורה הערה. והדרינן למימר כגון דאמר' העראה בשומרת יום כדרכ' אסירא בשלא כדרכה שריא. אקשינן אי הכי נדה נמי כלומר אמאי נקטת שומרת יום בנדה גופה יכולין לומר כדרכה הוא דאסירא דכתיב מקורה. ופרקי' דאמר' כי כתיב העראה באשה דוה כתיב פי' דכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה וגו' אבל בשומרת יום כנגד יום לא ומותר להערות בה אפי' כדרכה. אי בעית תימא לעולם דשרו גמר ביאה כדרכה בשומרת יום ודקאמרת הא כתיב יהיה לה לא פליגי עליה (מאי הוא) [מיהו] אמרי זבה אינה אסורה אלא ביום דכתיב כל ימי זוב טומאתה אבל בלילות שריא. פי' קי"ל דלא מקבעא זבה אלא סמוך לנדתה דכתיב על נדתה. השתא כיון דחזת דם יום ח' דבעיא לנטורי ט' וקשרו לה ליל ט' דהוא פלג יומו בההוא טעמא דאמינא. והיינו דקתני תנא שומרת יום. ואי קשיא לך אי הכי אפי' זבה (הם) [אין] הכי נמי (מאי הוא) [מיהו] כיון דתני יש נדה בתורה נקיט איסורא דסמיך לנדה ואילו קביעת זבה בתר הכי אתי:

    תא שמע יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור ואמאי והא כתיבא פי' ויצו משה ויעבירו קול במחנה. וגרסינן בפ' הזורק בשבת מכדי זריקה תולדה דהוצאה היא הוצאה גופא היכא כתיבא.

    א"ר יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו וגו' משה היכא קאי במחנה לויה וכו' וממאי דבשבת קאי גמר העברה [העברה] מיום הכפורים וכו' (וי"ל והא) [וקרי' בה] לא תעשה כל מלאכה. וגרסי' [בתלמוד] בני מערבא בתחלת שבועות ומנין שהוצאה קרויה מלאכה ר' שמואל בשם ר' יוחנן ויצו משה וגו' נמנעו מלהוציא מבתיהם לתת לגזברין ומלהוציא מידן להכניס ללשכה ר' חזקיה בשם ר' אחא שמע לה מהדא ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו. וראיתי ספרים שכתוב בהן אמאי והא כתיבא אל יצא איש ממקומו והא שבושא דספרי הוא דהך קרא בתחומי שבת מיירי. ופרקינן דאמר הוצאה אסירא הכנסה שריא. פי' דאנן מסברא ילפינן הכנסה:

    איבעית תימא דאמר הוצאה והכנסה אסיראזריקה והושטה מרשות לרשות שריא:

    ת"ש יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור אמאי והא כתיב לא תשתחוה לאל אחר ופרקינן דאמר כדרכה אסורה. פי' כגון פעירה לפעור וזריקה למרקוליס שלא כדרכה שריא. פי' דקטעו בהא [קרא] איכה יעבדו הגוים האלה. ומפורש בפרק ד' מיתות (דף ס' ס"א):

    איבעית תימא דאמר' השתחויה גופה דאסירא שיש בה פישוט ידים ורגלים הא השתחויה שאין בה [פיו"ר] שרייא. וקיי"ל כדאמר רב יהודה אמר שמואל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 4a

    Horayot 4a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 496 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולא מיבעיא למ"ד צבור מביאין דכי הביאו כפרתן דמי דהא מפרסמא מלתא ולא הוי האי יחיד תולה בב"ד אלא אפילו למ"ד דכי הורו ב"ד ועשו קהל על פיהם דב"ד מביאין עליהם פר והם פטורין דאיכא למימר לא מפרסמא מילתא כל כך והאי יחיד תולה בבית דין הוא אפ"ה לאו תולה בב"ד הוא שהרי היה בידו לישאל מפני מה ב"ד מביאין פר ואי שאיל אומרים לו דטעו וחזרו הלכך תולה בעצמו קרינא ביה ואית ביה צד חיוב מעליא הלכך מביא אשם תלוי:

    ספק מבעוד יום נתכפר לו והיא כפרה מעליא:

    ספק משחשכה נתכפר לו ולא הוי כפרה מעליא דביום צוותו כתיב דקיימא לן דפטור דאין צריך להביא קרבן אחר ואע"פ שהוא קרב אחר תמיד של בין הערבים אין בו שום פסול דהכי אמר בפ' תמיד נשחט (פסחים ד' נט.) דאתי עשה דפסח ועשה דאכילת קדשים ודחי עשה דהשלמה ואיכא נמי שינויי אחריני טובא והא הכא (מפני) דבין השמשות לית ביה צד חיוב מעליא דליכא למימר שמא משחשכה נתכפר לו שהרי בין השמשות כהרף עין ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה ופטור ה"נ ליכא למימר שמא ממש תולה בעצמו שהרי כבר הורו ב"ד:

    ולא מיבעיא למ"ד ב"ד מביאין ולא צבור דלא מפרסמא מלתא היא והאי יחיד תולה בב"ד הוא ופטור:

    אלא אפילו למ"ד צבור מביאין ואיכא למימר מפרסמא מלתא היא והאי יחיד לאו תולה בב"ד ותולה בעצמו הוא אפ"ה אמר תולה בב"ד הוא דכי עשה על פיהן עשה:

    לא משכח איניש דלשייליה ולא סליק אדעתיה למישאל למה הביאו צבור פר הלכך ליכא צד חיוב מעליא דהא צד פטור שייך ביה טפי דתולה בב"ד הוא הלכך אינו מביא אשם תלוי:

    החזיק בדרך לילך למדינת הים ועדיין ישנו בעיר:

    איכא בינייהו לר"ע פטור דהא החזיק בדרך דכיון דטרוד הוא לא היה אפשר לו שישמע דחזרו בהן הלכך תולה בב"ד הוא ופטור לגמרי:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 4a · Sefaria

    Tosafot

    שהביא כפרתו בין השמשות משמע אבל קודם לכן נתכפר אע"ג דקרב אחר תמיד בין הערבים וקשה דבתוספתא משמע דפסולין וכן משמע בפסחים דרמי התם כתיב לא ילין עד בוקר הא כל הלילה ילין וכתיב השלמים עליה השלם כו' ולא משני הא לכתחלה הא דיעבד אלמא דפסולין. ושמא הכא נמי איירי במחוסר כפורים בערב פסח כדאמרינן התם אין מתעכב אחר התמיד בין הערבים אלא קטרת ונרות ומחוסר כפורים בערב פסח:

    קרי ביה ונעלם מדבר דמ"ם מונעלם קאי להכא ולהכא ואמר בירושלמי דאיכא דאמר גורעין ודורשין מתחלת פרשה לסופה וא"ד אף באמצע פרשה ויצקת עליה שמן הצקת שמן המנחה ללמד כל המנחות ליציקה הקשה ריב"ק בר' מאיר מאי שנא דהכא דרשינן ונעלם מדבר וגבי עדות יקום דבר לכ"ע דרשינן דבר ולא חצי דבר. וי"ל דודאי דבר כולה דבר משמע והכא מעניינו דקרא מכדי כתיב אחת מכל מצות ה' דמשמע מצוה שלימה למאי הלכתא כתב דבר אלא ע"כ למדרש ונעלם מדבר אפי' דבר אחד מן המצות וכן בכל דוכתי גורעין ומוסיפין ודורשין משום דוחקא דקרא דאיהו דחיק ומוקים אנפשיה. כי ההוא דהזהב דה"ל למכתב וחמישיתו יוסף עליו כי היכי דכתיב גבי מעשר. ובפ' יש נוחלין ה"ל למכתב אשתו תירש את הנחלה וכי כתב קרא צריך ליישב המקרא על ידי גרעון ותוספת. תימה מנ"ל דאתי קרא לחייב רק קיום מקצת וביטול מקצת דלמא קרא אתא אפילו לחייב בכך וכל שכן בביטול כל הגוף כדאמר בפ' הנחנקין גבי עבודת כוכבי' דכתי' מן הדרך אפי' מקצת דרך וחייב בקיום מקצת ובין על כל הגוף אבל בשאר מצות אינו חייב אלא בביטול כל הגוף. וי"ל דהתם כתיב ללכת בה ותניא בספרי ולא העושה במקצת ומשייר מקצת מיעוט בהדי קיום מקצת להכי בעבודת כוכבים דגלי קרא חייב אפילו במקצת הגוף. וגם בביטול כל הגוף חייב דלא גרע משאר מצות ואי לאו מיעוט דשאר מצות והוי כתיב סתמא היה חייב נמי בשאר מצות בכל ענין והכי נמי הכא ולהכי כתיב הכא דבר למעוטי כל הגוף. וליכא למימר אפכא דדבר כולו דבר משמע דתניא בת"כ כתיב הכא מכל מצות ה' וכתי' במשיח מכל מצות ה' ואי לא דמיחייב אלא בעוקר כל הגוף לא משכחת במצות האמורות אלא בתו מאנוסתו ואם חמותו ואם חמיו דבר שאין הצדוקין מודין בו. הועתק מפי' רבינו שמחה זצ"ל:

    רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא והתם יליף בתוספתא בין דם לדם ולא כל דבר והני דהכא לא שמיע להו ברייתא דילן מטעמא אחרינא:

    בדבר שאין הצדוקין מודין בו והא דאצטריך למעוטי כוליה דבר ולא נפיק משום דצדוקין מודין בו. כמו בתו מאנוסתו דלית להו ג"ש או אם חמיו ואם חמותו ומתני' דנקט נדה ושבת ועבודת כוכבים לא משום דאהנהו דוקא קאי אלא רק לפרש קיום מקצת נקטינהו:

    יש נדה אבל הבא על שומרת יום כו' בנדה גופה הוי מצי לאשכוחי טובא כגון בדם אדום בדם שחור וטובא דחשיב בת"כ אלא דאתא לאשמועינן אפילו בשומרת יום ובנדה מקרי קיום מקצת וביטול מקצת ובגמרא דפריך אי הכי אפילו נדה נמי ה"פ אפילו נדה בכה"ג אי הוה בדבר שאין הצדוקין מודין בו הוי קיום מקצת:

    הכתיב וספרה לה ל"ג דהא בשמעתא בתרייתא דנדה מפיק לה ממשכב נדתה יהיה לה:

    שלא כדרכה נמי הכתיב כו' משמע דצדוקין מודין בו ובפ' אחד דיני ממונות גבי טעה בנואף ונואפת משמע דאין צדוקין מודין בו התם בהעראה שלא כדרכה:

    הכתיב כל ימי זובה ה"מ לאתויי קרא קמא דכתיב זוב דמה ימים רבים:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Horayot 4a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    א"ר יוסי בר אבין ואי תימא ר' יוסי בר זבידא משל דסומכוס למה הוא דומה לאדם שהביא כפרתו בין השמשות ספק ביום נתכפר לו ספק בלילה נתכפר לו דפטור מאשם תלוי פי' קי"ל דכל הקרבנות אינן כשרים אלא ביום דכתי' בפרשת צו את אהרן ביום צותו את בני ישראל להקריב וגו' ותניא בסיפרא ביום צותו למדנו לכל הקרבנות שאינן כשרין אלא ביום והשתא אם נזרק דם חטאתו בין השמשות ואיסתפקא ליה אי הוות שהות ויום הוה אי לא ולילה הוה לא מייתו תו על אותו חטא שהביא עליו כפרתו אשם תלוי דכהנים זריזין הן בהו ובחזקת מתכפר קאי ואי קשיא לך היכי אפשר זריקת דם בין השמשות והא תמיד בין הערבים קרב. ומפרש בפסחים בתחלת פ' תמיד נשחט אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בערבי פסחים שטובל ואוכל פסחו. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב משכחת דאי עבר ועבד. אי נמי משכחת לה כגון שקדם הקטרת אימוריו לזריקת דמו דכי האי גוונא כשר. ר' ג' ד' ש' דלא עברה חצות לילה. כדגרסינן בשחיטת קדשים פרק המזבח מקדש (דף פה) אמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים אם עלו לא ירדו נעשו לחמו של מזבח אמר רב זירא אף אנן נמי תנינא ונשפך דמה. ומה התם שאם בא לזרוק אין לו מה לזרוק לא תרד. הכא דאם בא לזרוק זורק לא כ"ש. תרגומה אקדשי קדשים דאלמא פשיטא להו דקדשי קדשים כי האי גוונא אם עלו לא ירדו וסיפא אסיקנא הא דעולא דפשיט ר' יוחנן כוותיה ולא מיבעיא למאן דאמר ב"ד מייתי דצניעא מלתא דוודאי פטור אלא אפי' למאן דאמר צבור מייתי ליכא עלה צד חובה דלא אתרמי ליה איניש לשיוליה ולית הלכתא אפי' כחד מתניי' דמתניתין ולא דברייתא. אלא הלכתא כר' מאיר לחודיה דאמר שמואל לעיל אבל חכ"א יחיד שעשה בהוריית ב"ד חייב.

    אמר ברוך ראינו מי שפירש דאע"פ שהוקרב אחר תמיד של בין הערבים אין בו שום פסול. דהכי אמרינן בפרק תמיד נשחט דאתי עשה דפסח ודאכילת קדשים ודחי עשה דהשלמה. והאי טעמא שיבושא הוא דהנך כפרות דשרינהו רבנן למקרב בתר תמיד הני מילי כפרות דטמאים כגון מצורעים וזבין דמעכבים מלמיכל קדשים כדתנן (פי"ד דנגעים) הביא כפרתו אוכל בקדשים ותנן נמי בתחלת כלים מחוסר כפורים אסור בקדשים אבל כפרות חטאים כגון שגגת שבת עריות וחלבים דלא מעכבי אכילת קדשים לא קרבי בתר תמיד. ומה שהראונו מן השמים כתבנוהו. בין תבין:

    פיסקא איזהו ספק כו' אקשינן ובן עזאי לא שני ליה בין יושב בביתו למי שהוא במדינת הים ופרקינן החזיק בדרך איכא בינייהו פי' לעולם שני ליה (מאי הואי) [מיהו] כי האי גוונא איכא בינייהו כגון שנודע לצבור בשעה שהיה הוא מתקן הליכתו לעיר אחרת והתחיל ללכת לבן עזאי חייב דהא איתא במתא לר"ע פטור דהא החזיק בדרך. ס"א מר סבר מדהווה במתא איבעי ליה לשיולי ומר סבר מטרד טריד:

    מתני' הורו ב"ד לעקור את כל הגוף כו' ת"ר בסיפרא ונעלם דבר ולא שתתעלם כל המצוה. אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה יכול יהו חייבין ת"ל ונעלם דבר ולא שתתעלם כל המצוה. הורו לבטל מקצת כו'.

    אמר מר יכול יהו פטורין ת"ל ונעלם דבר ולא כל הגוף אי בקיום (מצות) [מקצת] וביטול מקצת פטור' ובעקירת כל הגוף פטור' אלא במאי בו מחייב. פי' כיון דנסיב קרא מרישא לפוטרו על עקירת כל הגוף לא סליקתו אדעתן למימר דפטירי על ביטול מקצת דא"כ על מה אמר הכתוב והקריבו הקהל ובעל כרחם מחייבי ומאי אצטריך ליתני יכול יהו פטורין ופרקינן תנא הכי קא קשיא אימא איפכא דבר כולה מילתא משמע. ת"ל ונעלם דבר. מאי משמע דנעלם דבר ביטול מקצת הוא. אמר עולא קרי ביה ונעלם מדבר חזקיה אמר מהאי נמי משמע דבמקצת מיירי דכתיב אחת מכל מצות ה' מכל ולא כל ואקשינן מצות תרתי משמע ואכתי כתיב מכל דלא תימא כולהון מצות בעינן דנעקור אמר רב נחמן בר יצחק מצות כתיב דמשמע אחת.

    רב אשי אמר מדבר גופיה נשמעינה דגמר מדבר דזקן ממרא דכתיב כי יפלא ממך דבר מה להלן דבר ולא כל הגוף אף בהוראה דבר ולא כל הגוף והכי תניא בתוספת' הורו לבטל במקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין שנא' דבר נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר מה דבר האמור להלן מקצתו ולא כולו אף האמור כאן מקצתו ולא כולו אתה אומר מקצתו ולא כולו או אינו אלא כולו ת"ל בין דם לדם ולא כל דם בין דין לדין ולא כל דין בין נגע לנגע וגו' וכהאי גוונא מפרש בסוף פ' אלו הן הנחנקין (פ"ז א):

    אמר רב יהודה אמר שמואל לעולם אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו פי' שהוא מדברי חכמים אבל צדוקין מודין בו פטור' מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא. כלומר אין אלו ראוין להוראה ושוגגין קרובין למזידין הן אצל הוראה שהיה להן ללמוד ולא למדו. ואותיבנה ממתני' אי נמי מברייתא יש נדה בתור' אבל הבא על שומרת יום (פנויה) [פטור] אמאי והא כתיב יהיה לה מלמד שהיא [סופרת] אחד לאחד (ת"ל) [דכתי'] כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו [טמא יהיה] ותניא בסיפרא (פ"ח) מנין שהיא משמרת אחד לאחד ת"ל [טמא] יהיה. יכול כשם שהיא משמרת אחד לאחד כך תשמר שני לשני. ודין הוא מה אם הזב שאינו סופר אחד לאחד סופר שבעה לב'. זבה שהיא סופרת אחד לאחד אינו דין שתשמר שני לשני ת"ל יהיה לה אין לה אלא יום אחד. ודחינן מתני' כגון דהורו דכדרכה אסירא השומר' יום כנגד יום שלא כדרכה שרי' ואקשינן דשלא כדרכה נמי בהדיא כתב משכבי אשה דאלמא תרוייהו שוו ופרקינן כגון דאמר' גמר ביאה הוא דאסיר בשומרת יום כנגד יום אבל העראה שריא ודחינן [האי] סברא דהעראה בהדיא כתיב בה את מקורה הערה. והדרינן למימר כגון דאמר' העראה בשומרת יום כדרכ' אסירא בשלא כדרכה שריא. אקשינן אי הכי נדה נמי כלומר אמאי נקטת שומרת יום בנדה גופה יכולין לומר כדרכה הוא דאסירא דכתיב מקורה. ופרקי' דאמר' כי כתיב העראה באשה דוה כתיב פי' דכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה וגו' אבל בשומרת יום כנגד יום לא ומותר להערות בה אפי' כדרכה. אי בעית תימא לעולם דשרו גמר ביאה כדרכה בשומרת יום ודקאמרת הא כתיב יהיה לה לא פליגי עליה (מאי הוא) [מיהו] אמרי זבה אינה אסורה אלא ביום דכתיב כל ימי זוב טומאתה אבל בלילות שריא. פי' קי"ל דלא מקבעא זבה אלא סמוך לנדתה דכתיב על נדתה. השתא כיון דחזת דם יום ח' דבעיא לנטורי ט' וקשרו לה ליל ט' דהוא פלג יומו בההוא טעמא דאמינא. והיינו דקתני תנא שומרת יום. ואי קשיא לך אי הכי אפי' זבה (הם) [אין] הכי נמי (מאי הוא) [מיהו] כיון דתני יש נדה בתורה נקיט איסורא דסמיך לנדה ואילו קביעת זבה בתר הכי אתי:

    תא שמע יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור ואמאי והא כתיבא פי' ויצו משה ויעבירו קול במחנה. וגרסינן בפ' הזורק בשבת מכדי זריקה תולדה דהוצאה היא הוצאה גופא היכא כתיבא.

    4 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Horayot 4a · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת שאין מקריבין אחר תמיד של בין הערבים וכמו שדרשו פסחים נ"ט ב' עליה השלם כל הקרבנות כלם ודבר זה אינו אלא למצוה אבל לעכובא לא וכל שהקריב מ"מ נתכפר לו ובלבד שיקריב ביום וכמו שאמרו מוספין כל היום נתכפר לו בין השמשות פטור ודוקא בחטאת שאי אפשר להביאו על תנאי שאין חטאת באה נדבה אבל עולה ושלמים מביא אחרת למחר ומתנה שאם אתמול נתכפר ביום יהו אלו של עכשו נדבה ואם בלילה יהו אלו חובה ושמא תאמר אף בחטאת יביא ויתנה שאם ביום נתכפר יהו אלו שלמי נדבה הרי מ"מ נמצא ממעט באכילת קדשים שאין חטאת נאכלת אלא ליום ולילה ונשרף בשני הואיל וספק חטאת הוא יהא טעון שריפה בשני ושמא שלמים הם ונמצא ממעט באכילתם ושורף קדשים שלא מן הדין ועוד שהרי זה למטה מן הסקרא וזה למעלה מן הסקרא:

    המשנה השלישית והכונה לבאר בה בביאור ענין החלק השני והוא שאמר הורו בית דין לעקור את כל הגוף ר"ל גוף המצוה כולה והוא שאמרו אין נדה בתורה כלל או אין שבת בתורה או אין ע"ז בתורה הרי אלו פטורין והעושין חייבין בקרבן יחיד שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף אבל אם הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת חייבים כיצד הרי שאמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבים בקרבן צבור והעושים פטורים:

    זהו ביאור המשנה ומ"מ אין הלכה כן אא"כ אתה מבארה בצד אחר והוא שביארו בגמ' שלא סוף דבר אם אמרו אין נדה בתורה כלל אין שבת בתורה כלל אין ע"ז בתורה כלל שאין הוראתם הוראה אלא אף אם אמרו יש נדה בתורה אלא שהבא על השומרת פטור יש שבת בתורה אלא שהמוציא מרשות לרשות פטור יש ע"ז בתורה אלא שהמשתחוה פטור אין הוראתם כלום שאין חייבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת בדבר שאין הצדוקים מודים בו והם הדברים שאינן מפורשין בתורה כל כך והרי השומרת פשוט בתורה שנאמר וספרה לה מלמד שסופרת יום כנגד יום וכן המוציא בשבת פשוט הוא בתורה אל יצא איש ממקומו ויש גורסין אל תוציאו משא מבתיכם ואע"פ שהם דברי קבלה שאף הם מודים בנבואה וכן נראה שאם מן התורה עצמה הרי בפרק הזורק הוציאוהו מויעבירו קול במחנה משה היכא הוה קאי במחנה לויה וקאמר להו לישראל לא תפיקו מרשות היחיד לרשות הרבים וזו אין הצדוקים מודים בה אלא שמן הנביאים הוא אומר כן וכן המשתחוה פשוט הוא בתורה לא תשתחוה לאל אחר א"כ בכל אלו אין הוראתם הוראה אלא שכך הוא ביאור הדברים שומרת יום כנגד יום הבא עליה חייב אלא דוקא שראתה ביום שנאמר כל ימי זובה אבל ראתה בלילה מותרת או שהתירו העראה שלא כדרכה שגמר ביאה בשלא כדרכה הרי משכבי אשה כתוב והעראה בכדרכה הרי את מקורה הערה כתוב אלא שהתירו העראה בשלא כדרכה או שהתירו בפרסה נדה בשעת תשמיש לפרוש מיד ולא לחוש להמתנה מועטת הידועה במקומה וכן כל כיוצא בזה וכן שאמרו המוציא מרשות לרשות חייב אבל זריקה והושטת יד מבפנים לחוץ או מחוץ לפנים וחפץ בידו מותר ויש אומרין כן לפי סוגיא זו אף בשהתירו את ההכנסה ולא יראה לי כן שהכנסה עצמה הוצאה היא כמו שהתבאר במקומו בכל עקירת חפץ ממקומו אלא דוקא בזרק והושיט וכן שהורו באיזו מלאכה שאינה מלאכה וכן כל כיוצא בזה וכן שטעו ואמרו המשתחוה לע"ז חייב ומ"מ דוקא בפשוט ידים ורגלים אבל הכריעה לבד פטור או שלא נאסרה אלא שדרכה בכך וכן כל כיוצא בזה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הם:

    Meiri on Horayot 4a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ספק משחשיכה כו' דבהש"מ לית ביה צד חיוב כו' שהרי בהש"מ כהרף עין ואין כו' עכ"ל יש לדקדק דמ"מ כיון דבהש"מ אינו רק כהרף עין למה תולין מההיא טעמא כפרתו ביום טפי מבלילה גמורה וי"ל דבין יממא ולילא לא טעו אינשי אלא אי יממא אי בהש"מ וכיון דאינו אלא כהרף עין ליכא למתלי ביה וק"ל:

    בד"ה דאמרי כדרכה אסירה גמר ביאה ושלא כו' עכ"ל לפום סברא דהשתא ודאי בכדרכה אפילו העראה אסירא אלא משום שלא כדרכה דשריא אפילו גמר ביאה למאי דס"ד השתא נקט הכי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Horayot 4a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' הא כתיב משכבי אשה עי' סנהדרין דף ל"ג ע"ב תוס' ד"ה שטעה:

    רש"י ד"ה ספק משחשיכה וכו' אין בו שום פסול עי' עירובין דף ד' ע"א תוס' ד"ה שלמים:

    שם ד"ה השתחואה וכו' כדכתיב וישתחו עיין מגילה דף כ"ב ע"ב וצע"ק:

    תוס' ד"ה דאמרי וכו' כדאמרינן במסכת שבת תמוה לי התם דקתני המוציא מרשות לרשות וכן בריש שבת יציאות השבת בזה שייך דגם הכנסה בכלל דבהכנסה מוציא מרה"ר לרה"י אבל הכא דקתני המוציא מרה"י לרה"ר איך אפשר לפרש דקאי על הכנסה שהוא מרה"ר לרה"י ולזה היה נראה להגיה במתני' וברייתא המוציא מרשות לרשות וכדמציין הש"ס אבל המוציא מרשות לרשות פטור:

    Gilyon HaShas on Horayot 4a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 4, Amud Aleph, about 496 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “ולא מבעיא למ"ד צבור מייתי, דמפרסמא מלתא.…”

    2. Segment 232 words

      Opens “אמר ר' יוסי בר אבין, ואיתימא רבי…”

      Named: רבי יוסי בר זבידא.

    3. Segment 330 words

      Opens “ולא מבעיא למ"ד ב"ד מביאין דלא אפרסמא…”

    4. Segment 415 words

      Opens “אמר לו בן עזאי: מאי שנא מן…”

    5. Segment 517 words

      Opens “אמר רבא: החזיק בדרך איכא בינייהו, לבן…”

      Named: רבא.

    6. Segment 642 words

      Opens “הורו לו ב"ד לעקור את כל הגוף.…”

    7. Segment 740 words

      Opens “אבל אמרו: יש נדה בתורה אבל הבא…”

    8. Segment 830 words

      Opens “אמר מר: יכול יהו פטורין. ואי בקיום…”

    9. Segment 98 words

      Opens “מאי משמע? אמר עולא: קרי ביה ״ונעלם…”

      Named: עולא.

    10. Segment 1025 words

      Opens “חזקיה אמר, אמר קרא: (ויקרא ד, יג)…”

    11. Segment 1141 words

      Opens “רב אשי אמר: יליף ״דבר״ ״דבר״ מזקן…”

      Named: רב אשי.

    12. Segment 1228 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: אין ב"ד…”

      Named: רב יהודה, רב הוא, שמואל.

    13. Segment 1325 words

      Opens “תנן: יש נדה בתורה, אבל הבא על…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “דאמרי: העראה שריא, גמר ביאה הוא דאסירא.…”

    15. Segment 1510 words

      Opens “דאמרי: כדרכה אסירא, שלא כדרכה שריא. הא…”

    16. Segment 1619 words

      Opens “דאמרי: כדרכה אסור אפי' העראה, בשלא כדרכה…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “אלא לעולם כדרכה, ודאמרי: העראה באשה דוה…”

    18. Segment 1817 words

      Opens “תנן: יש שבת בתורה, אבל המוציא מרשות…”

    19. Segment 1916 words

      Opens “[דאמרי הוצאה הוא דאסור, הכנסה מותר. ואיבעית…”

    20. Segment 2017 words

      Opens “תנן: יש עבודת כוכבים בתורה, אבל המשתחוה…”

    21. Segment 2129 words

      Opens “דאמרי: כי אסירא השתחויה כדרכה, אבל שלא…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Horayot 4a · Segment 12 — “…רב יהודה אמר שמואל: אין ב"ד חייבין עד שיורו…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Horayot 4a · Segment 9 — “מאי משמע? אמר עולא: קרי ביה ״ונעלם מדבר״.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Horayot 4a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026