Talmud Builders

    Horayot 7a

    Back to index

    English translation — Horayot 7a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The general public is removed from the category of an individual, as an individual brings a ewe or female goat as a sin-offering, whereas when the general public sins the sin-offering is a bull. And likewise, an anointed priest is removed from the category of an individual, as his sin-offering is also a bull. Therefore, just as the general public is liable only for absence of awareness of the matter by the court together with unwitting performance of an action by the people, so too, an anointed priest will be liable only for absence of awareness of the matter together with unwitting performance of an action.

    2Or perhaps go this way and draw a different analogy: A king [ Nasi ] is removed from the category of an individual, as his sin-offering is a goat. And an anointed priest is removed from the category of an individual. Therefore, just as a king brings an offering for unwitting performance of an action, even without absence of awareness of the matter leading to an erroneous ruling, like any individual liable to bring a sin-offering, so too, an anointed priest brings an offering for unwitting performance of an action, even without absence of awareness of the matter leading to an erroneous ruling. It is possible to liken the anointed priest to either the general public or to the king.

    3The Gemara considers these two comparisons: Let us see to which of them, the general public or the king, an anointed priest is similar. The general public achieves atonement with a bull and does not bring a provisional guilt-offering, and an anointed priest achieves atonement with a bull and does not bring a provisional guilt-offering. Therefore one might say: Just as the general public is liable only for absence of awareness of the matter by the court together with unwitting performance of an action by the people, so too, an anointed priest will be liable only for absence of awareness of the matter together with unwitting performance of an action.

    4Or perhaps go this way and draw a different analogy: The king brings a female goat for unwitting idol worship and brings a definite guilt-offering for certain other transgressions where there is liability to bring a guilt-offering, e.g., misuse of consecrated property and robbery, and an anointed priest brings a female goat for unwitting idol worship and brings a definite guilt-offering for the same transgressions as the king. This is in contrast to the general public, which brings a bull as a sin-offering for unwitting idol worship and does not bring a definite guilt-offering at all. Therefore conclude: Just as a king brings an offering for unwitting performance of an action without absence of awareness of the matter, like any individual liable to bring a sin-offering, so too, an anointed priest brings an offering for unwitting performance of an action without absence of awareness of the matter.

    5Since either conclusion can be derived logically, another source is necessary. Therefore, the verse states: “If the anointed priest shall sin so as to bring guilt upon the people” (Leviticus 4:3), indicating that the status of the anointed priest is like that of the general public. Therefore, just as the general public brings an offering only for absence of awareness of the matter by the court with unwitting performance of an action by the people, so too, an anointed priest brings an offering only for absence of awareness of the matter with unwitting performance of an action.

    6The Gemara challenges the comparison: Based on the comparison between the anointed priest and the general public, why not say: Just as with regard to the general public, if the court issued a ruling and the general public performed the transgression after its ruling and in accordance with its ruling, the court is liable, so too, with regard to an anointed priest, when he issued a ruling and the general public performed the transgression after his ruling and in accordance with his ruling, he should be liable. Therefore, the verse states with regard to the anointed priest: “Then he shall offer for his sin that he has sinned” (Leviticus 4:3), from which it is derived: He brings an offering for that sin that he sinned on the basis of his ruling, but he does not bring an offering for that sin that others sinned on the basis of his ruling.

    7The Gemara elaborates on that which the Master said: An anointed priest achieves atonement with a bull and does not bring a provisional guilt-offering. The Gemara asks: From where does the tanna derive that an anointed priest does not bring a provisional guilt-offering?

    8The Gemara answers: It is derived from a verse, as it is written with regard to the halakhot of the guilt-offering: “And the priest shall atone for him for his unwitting act that he performed unwittingly” (Leviticus 5:18), from which it is derived that this halakha applies only to one whose transgression and his unwitting action are equal, i.e., an ordinary person, whose unwitting act is the very transgression that he performed unwittingly. This serves to exclude an anointed priest, whose unwitting action and his transgression are not equal, as his unwitting act is the erroneous ruling and he is liable to bring an offering only if he performed the transgression on the basis of that ruling. As it is written about the anointed priest: “So as to bring guilt upon the people” (Leviticus 4:3), indicating that the status of the anointed priest is like that of the general public.

    9The Gemara questions this proof: How can the Gemara base the halakha on an interpretation of the verse: “So as to bring guilt upon the people”? To this point, the tanna of the baraita did not state this verse. The tanna first states that the anointed priest does not bring a provisional guilt-offering and only then cites the verse from which he proves the halakha that an anointed priest brings an offering only for absence of awareness of the matter together with unwitting performance of an action. Rather, he stated the halakha of the provisional guilt-offering for no reason. Although the halakha is correct, there was no reason to cite it in the baraita .

    10MISHNA: If the anointed priest issued a ruling by himself and performed a transgression by himself, he achieves atonement by himself by bringing a bull as his sin-offering. If he issued a ruling with the general public, i.e., the Sanhedrin, and performed a transgression with the general public, i.e., the Jewish people, he achieves atonement with the general public. As, the court is not liable unless the judges issue a ruling to nullify part of a commandment and to sustain part of that commandment, and likewise with regard to the ruling of the anointed priest. And the court and the priest are not liable for a ruling with regard to idol worship unless they issue a ruling to nullify part of that commandment and to sustain part of it.

    11GEMARA: Concerning the halakha that there is a difference between an unwitting transgression that the anointed priest performs by himself and one that he performs with the general public, the Gemara asks: From where is this matter derived? The Gemara explains: It is as the Sages taught in a baraita : If the anointed priest issued a ruling with the general public and performed a transgression with the general public, one might have thought that he is liable to bring a bull as a sin-offering for himself.

    12The baraita continues: And there is a logical inference to support this: A king is removed from the category of an individual and an anointed priest is removed from the category of an individual, as each brings a different sin-offering than an individual. Just as with regard to a king, if he sinned by himself he brings his sin-offering of a goat by himself, and if he sinned with the general public, he achieves atonement with the general public, so too, with regard to an anointed priest, if he sinned by himself he brings his sin-offering of a bull by himself, and if he sinned with the general public, he achieves atonement with the general public.

    13The baraita rejects this: No, if you said with regard to a king that he achieves atonement with the general public, that is logical, as he achieves atonement with the general public on Yom Kippur. Shall you also say the same with regard to an anointed priest, who does not achieve atonement with the general public on Yom Kippur but rather brings his own atonement offering?

    14The baraita continues: Since he does not achieve atonement with the general public on Yom Kippur, one might have thought that he will bring a bull for himself even if he unwittingly performed a transgression with the general public. Therefore, the verse states: “Then he shall offer for his sin that he has sinned” (Leviticus 4:3), indicating that he sinned alone, not with the general public. How so? If he sinned by himself he brings his sin-offering of a bull by himself; if he sinned with the general public, he achieves atonement with the general public.

    15The Gemara elaborates: What are the circumstances of an anointed priest issuing a ruling for himself? If we say that it is a case where the High Priest is a distinguished scholar and the judges of the court are not distinguished scholars, it is obvious that he achieves atonement by himself, as their ruling is nothing at all, since they did not consult the generation’s most prominent scholar. And accordingly, each and every one who performed a transgression needs to bring a ewe or female goat as an individual sin-offering. And if it is a case where the judges are distinguished scholars and he is not a distinguished scholar, why does he achieve atonement by himself? Isn’t his ruling nothing at all, and his transgression is an unwitting performance of an action alone, rather than a transgression performed on the basis of a ruling?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    צבור מוצא מכלל יחידדיחיד מביא כשבה או שעירה וצבור מביא פר:

    נשיא מוצא מכלל יחידדבכלל אם נפש אחת הוא ומוצא מכללו דיחיד מביא כשבה או שעירה ונשיא מביא שעיר:

    מה נשיא בשגגת מעשה בלא העלם דבר וכו':

    צבור בפר ואין מביאין אשם תלויכלל כדאמר לקמן דכתיב ביה באשם תלוי ואם נפש כי תחטא וגו' ולא ידע ואשם וכתיב וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע מי שחטאתו ושגגתו שוה חייב בשגגת מעשה בלא העלם דבר יצא כהן משיח שחטא בהעלם דבר וכ"ש צבור דיצא מאשם תלוי משום דהעלם דבר בהדיא כתיב בהו ואין חטאתו ושגגתו שוה דבעינן העלם דבר עם שגגת מעשה ועוד דצבור אינו בכלל נפש:

    נשיאמשיח מביאין שעירה בעבודת כוכבים דכתיב בפרשת שלח לך אנשים בעבודת כוכבים ואם נפש דאחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע:

    ומביא אשם ודאיבין נשיא ובין משיח דכתיב באשם גזילות ובאשם מעילות נפש ומשיח ונשיא בכלל נפש אחת הן וצבור אין מביאין אשם ודאי דאינן בכלל נפש אחת והא דתנן אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכן המשיח הכי משמע דב"ד הוא דאינן חייבין כלל עד שיורו בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת שאם הורו בשחייבין על זדונו כרת ושגגתו אשם פטורין לגמרי ועוד דבאשמות אין בהם דין שוגג דעל זדון הוא מביא אשם וכן המשיח אין מביא פר אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אבל במקום אשם ודאי חייב אשם לפי שהוא בכלל נפש אחת דלהכי הושוה לצבור דאין מביאין פר במקום אשם:

    ומנא ליהדאין משיח מביא אשם תלוי:

    דכתיבבאשם תלוי וכפר הכהן על שגגתו אשר שגג מחטאתו מי שחטאתו ושגגתו שוה דאינו חייב עד דהוי הכל בשגגת מעשה דהיינו יחיד יצא משיח שחטאתו ושגגתו אין שוה דאינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה:

    לאשמת העם ע"כ לא קאמר ליהכלומר מלאשמת העם קאמר דנפקא ליה דאין חטאתו ושגגתו שוה דמשיח כצבור והא אכתי לא קמה ליה היקש דלאשמת העם דעדיין לא הועמד לאשמת העם במקומו דהא קאמר אע"ג דאילו לא נאמר לאשמת העם יכולני ללמוד מן הדין דמשיח צריך העלם דבר עם שגגת מעשה בצבור וקאמר נראה למי דומה צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי בענין זה הוא דומה משיח לצבור אע"ג דאילו לא נאמר לאשמת העם והכא קאמר דמלאשמת העם נפקא ליה דמשיח אין חטאתו ושגגתו שוה דאין מביאין אשם תלוי והלא בלא אשמת העם הוא דן ולמד:

    אלא אשם כדי נסבהאלא עיקר הדין שהוא דן כך הוא צבור בפר ומשיח בפר מה צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר ושגגת מעשה:

    מתני' הורהכהן משיח בעצמו כגון דמורו בתרי איסורי ב"ד בחלב והוא בעבודת כוכבים:

    נתכפר לו בפני עצמודמביא פר בפני עצמו דאי הורה הוא בפני עצמו ולא הורו ב"ד כלל לא איצטריך למיתני דחייב להביא פר דמקרא מלא הוא אלא כי איצטריך למיתני כגון שהורו בשני איסורים:

    הורה עם הצבורב"ד כגון דהורו בחדא איסור הוא בחלב והן בחלב:

    נתכפר לו עם הצבורשהוא מתכפר בשל ב"ד ומפני מה מתכפר בשל בית דין עם הצבור כי הורה עם הצבור לפי שבדברים הרבה שוה משיח לב"ד שאין ב"ד חייבין קרבן עד שיורו לבטל מקצת וכן המשיח וכו' והואיל והושוה משיח לב"ד הלכך כי הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר עם הצבור והא דקתני שאין ב"ד חייבין ולא קתני שאין צבור חייבין סתמא כר"מ דאמר לעיל בפ"ק ב"ד מביאין על ידיהן פר והן פטורין:

    ולא בעבודת כוכביםאין חייבין קרבן:

    גמ' מה נשיא חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבורמשום דבשגגת מעשה בלבד הוא מביא שעירה והואיל וחטאתו בשגגת מעשה הוא כיחיד דעלמא הלכך כי חטא ע"פ ב"ד עם הצבור דהוי העלם דבר עם שגגת מעשה מתכפר עם הצבור ועוד שכן מתכפר לו עם הצבור ביוה"כ לפיכך מתכפר לו עם הצבור אף משיח הורה בפני עצמו וכו':

    ת"לדכתיב בכהן משיח על חטאתו אשר חטא דמשמע דכי חטא בפני עצמו הוא דיביא בפני עצמו הא אם חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור:

    ה"דדכי הורה משיח בפני עצמו דמורו בתרי איסורי דמתכפר בפני עצמו:

    אי דהוא מופלא ב"ד והן אינן מופלאין פשיטא דמתכפר בפני עצמו דהוראה דידהו לאו כלום היא:

    ובעי איתוייכל חד וחד מצבור:

    כשבה או שעירהדהא תנן לעיל בפ"ק (הוריות דף ד':) או שלא היה שם מופלא של ב"ד דלא הויא הוראה שאע"פ שאינו מסנהדרין שאילו היה מסנהדרין אפי' [אם] קטן שבכולם לא היה שם לא הויא הוראה כדאמרינן מאי כל עדת דאי איתא לכולה סנהדרין הויא הוראה ואי לא לא הויא הוראה וכשגגת מעשה לחודיה דמי דמייתי כל חד וחד כשבה או שעירה ה"נ כי הוי הוא מופלא והן אינן מופלאין כי הורה בפני עצמו הואיל והוא לא היה שם עמהן פשיטא דמתכפר בפני עצמו דהוראה דידהו לאו כלום היא:

    ואי הן מופלאין והוא אינו מופלאכי הורה בפני עצמו אמאי מתכפר בפני עצמו:

    והא הוראה דידיה לאו כלום היאדכיון דאינו מופלא לא ידע מאי קא מורה ולא הוה הוראה מעליא וכשגגת מעשה לחודיה דמי ואשכחן משיח בשגגת מעשה גרידתא פטור לגמרי כדאמרינן בסוף פירקא שאין חטאתו שוה ליחידים:

    הוריות ז עמוד א

    1צבור מוצא מכלל יחיד, ומשיח מוצא מכלל יחיד. מה צבור אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.

    2או כלך לדרך זו: נשיא מוצא מכלל יחיד, ומשיח מוצא מכלל יחיד. מה נשיא מביא בשגגת מעשה בלא העלם דבר, אף משיח מביא בשגגת מעשה בלא העלם דבר!

    3נראה למי דומה? צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי, ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי. מה צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.

    4או כלך לדרך זו: נשיא מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי, ומשיח מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי. מה נשיא מביא בשגגת מעשה, אף משיח מביא בשגגת מעשה.

    5ת"ל (ויקרא ד, ג) ״לאשמת העם״, הרי הוא משיח כצבור. מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, אף משיח אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.

    6אימא: מה צבור הורה ועשו אחריו בהוראתו חייבין, אף משיח כשהורה ועשו אחריו בהוראתו יהא חייב! ת"ל (ויקרא ד, ג) ״והקריב על חטאתו אשר חטא״, על מה שחטא הוא מביא, ואין מביא על מה שחטאו אחרים.

    7אמר מר: משיח בפר ואין מביא אשם תלוי. מנא ליה דאין מביא אשם תלוי?

    8דכתיב: ״(ויקרא ה״, יח) ״וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג״, מי שחטאתו ושגגתו שוה, יצא משיח שאין שגגתו וחטאתו שוה, דכתיב: ״לאשמת העם״, הרי הוא משיח כצבור.

    9״לאשמת העם״, ע"כ לא קאמר ליה. אלא אשם כדי נסבה.

    Mishna

    10הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו. הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור, שאין ב"ד חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, וכן המשיח, ולא בעבודת כוכבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת.

    Gemara

    11מנהני מילי? דת"ר הורה עם הצבור ועשה עם הצבור, יכול יביא פר לעצמו?

    12ודין הוא: נשיא מוצא מכלל יחיד ומשיח מוצא מכלל יחיד, מה נשיא, חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו, חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור. אף משיח, חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו, חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור!

    13לא, אם אמרת בנשיא שכן מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים. תאמר במשיח שאין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים!

    14הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים, יכול יביא פר לעצמו? ת"ל ״על חטאתו אשר חטא״, הא כיצד? חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו, חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור.

    15היכי דמי? אילימא דהוא מופלא והם אינן מופלאין, פשיטא דמתכפר לו בפני עצמו, הוראה דלהון ולא כלום. ובעי אתויי כשבה או שעירה כל חד וחד! ואי דאינון מופלאין והוא לאו מופלא, אמאי מתכפר לו בפני עצמו? הא הוראה דידיה ולא כלום היא.

    Tosafot

    מה צבור הורו ועשו אחריהן בהוראתן כו'תימה היאך שייך לדמותו לב"ד דהכתיב לאשמת העם וטפי מסתבר לומר מה צבור אין חייבין עד שיורו הן אחרים אף משיח לא יהיה חייב כו':

    לא אם אמרת בנשיא שכן מכפר לו ביוה"כהמ"ל שכן נשיא אין מביא בהוראה אלא דאלימא פריך שמתכפר בצבור:

    ואי דאינהו (כו') מופלאים הוראה דידיה כו'דהא איתקש לאשמת העם ותנן לעיל כו' כדפרש"י:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    [או] כלך לדרך זו נשיא מוצא מכלל יחיד[ס"א צבור] פי' שקרבנו שעיר ומשיח מוצא מכלל יחיד [ס"א צבור] פי' שקרבנו שעיר. מה נשיא מביא בשגגת מעשה אף משיח כן. נראה למי דומה צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי. פירוש אם הורו ב"ד ועשו הקהל ונסתפק להן אם הורו אם לאו. והוא הדין אם הורו ונסתפק לקהל אי עשו אם לא לא מייתי קרבן צבור תלוי דכתיב ונודעה החטאת וגו' אבל כל אחד מביא אשם תלוי ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי. פי' לקמן אוקימנן דכדי נסבה. מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אף משיח כן:

    [או] כלך לדרך זו נשיא מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאיפי' אשם מעילות וגזלות ושפחה חרופה ונזיר המפורש בפ' איזהו מקומן בשחיטת קדשים. ומשיח מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי.

    פי' נשיא ומשיח מייתו שעירה בעבודת כוכבים דכתיב בפרשה שלח לך ואם נפש אחת תחטא בשגגה. ותניא עלה בספרי עבודת כוכבים היתה בכלל כל המצות שהיחיד מביא עליהן כשבה או שעירה נשיא מביא שעיר משיח וב"ד מביאין פר הרי הכתוב מוציאה מכללן להחמיר עליה לידון בקבועה ושיהו יחיד ונשיא [ומשיח] מביאין עליה עז בת שנתה לחטאת לכך נאמר פרשה [זו]. פי' נפש כל דהו משמע. ואמרינן לקמן ואם נפש אחת אחד יחיד כו' ותרוייהו מייתו אשם ודאי. דתניא בספרא נפש כי תמעול מעל וגו' לרבות כהן משיח למעילה. פי' כהדיוט כ"ש נשיא דזר. פי' אבל צבור לא מייתו אשם. פי' בשתוף צבור. חדא דנפש כתיב ותו דקרבן לא מייתו צבור אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. נקוט האי כללא בידך כל היכא דכתיב נפש לא מחייב צבור. מה נשיא מביא בשגגת מעשה.

    אף משיח מביא בשגגת מעשה ת"ל לאשמת העם הרי משיח כצבורמה צבור אינו מביא כו'. פי' לאשמת העם בענין שיש בו לעם חובת קרבן. או מה צבור שהורה. פי' ב"ד ועשו אחרים כהוראתו חייב אף משיח שהורה ועשו אחרים כהוראתו יהא חייב ת"ל על חטאתו אשר חטא. על מה שחטא הוא מביא ואינו מביא על מה שחטאו אחרים:

    אמר מר ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוימנא ליה דאין משיח מביא אשם תלוי. ומהדרינן נפקא ליה מדכתיב גבי אשם תלוי על שגגתו אשר שגג מי שחטאו בשגגה כלומר לבד בלא העלם דבר הוא דמייתי אשם תלוי יצא משיח שאין חטאו בשגגה אלא עם העלם דבר. אמרינן ומנא ליה דמשיח חטאו בהעלם דבר. ומהדרינן נפקא ליה מלאשמת העם הרי משיח כצבור. אקשינן עד כאן לא קמה ליה. פי' כשאמר התנא משיח בפר ואין מביא אשם תלוי עדיין לא היה המדרש מעמד על בוריו אלא נושא ונותן היה היאך יעמידנו. ופרקינן אשם תלוי כדי נסבה כלומר לא דייק בה דאינה צורך ובהכי (לא) הוה סגיא [ליה] למימר צבור בפר ומשיח בפר מה צבור כו':

    פיסקא הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמוהורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור:

    ת"ר בספרא יכול הורה משיח עם הצבור וחטא עם הצבור יביא פר לעצמו ודין הוא שיתכפר לו עם הצבור נשיא מוצא מכלל צבור. פירוש דמייתי שעיר בשגגת מעשה ומשיח מוצא מכלל צבור מה נשיא חטא בפני עצמו מתכפר לעצמו חטא עם הצבור מתכפר עם הצבור. פירוש דשגגת מעשה לחודה בעי אף משיח שחטא בפני עצמו מתכפר לעצמו. חטא עם הצבור. פי' שעשה בהוריית ב"ד מתכפר עם הצבור. לא אם אמר בנשיא שכן מתכפר עם הצבור ביוה"כ. פי' בשעירי יוה"כ תאמר במשיח שאין מתכפר עם הצבור ביוה"כ. פי' אלא בפר שלו. דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו' הואיל וכך יביא פר לעצמו. פי' כשחטא עם הצבור.

    ת"ל על חטאתו אשר חטאחטא בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו. חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור:

    והוינן בה היכי דמי הורייתו בהדי צבור דנתכפר לו בפר הצבוראי דהוא מופלא והן אינן מופלאין הוריה דידהו ולא כלום היא ובעי כל חד מהצבור שעשה אייתויי כשבה או שעירה פי' והוא דהוראתו לעצמו הוראה כשעשה יביא פר. אי דהן מופלאין והוא אינו מופלא הוריית דידיה ולא כלום היא דכהדיוט דמי ובהדי קהל מתכפר דלאו בר אייתויי פר הוא. (שייך לדף ז ע"ב) ואוקימנא משמיה דרב פפא בשוין. הוא מופלא והן מופלאין והורו בחד איסורא ועבוד צבור וקא עבד איהו בהדייהו ואייתו קהל פר איכפר ליה בינייהו. אבל אם הורה עמהם ולא עבד רוב הקהל אע"ג דאיהו עבד לא מייתי מידי דאיכא למימר עלייהו קסמיך. ובשגגת מעשה לחודא לא מחייב:

    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 7a

    Horayot 7a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 436 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    צבור מוצא מכלל יחיד דיחיד מביא כשבה או שעירה וצבור מביא פר:

    נשיא מוצא מכלל יחיד דבכלל אם נפש אחת הוא ומוצא מכללו דיחיד מביא כשבה או שעירה ונשיא מביא שעיר:

    מה נשיא בשגגת מעשה בלא העלם דבר וכו':

    צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי כלל כדאמר לקמן דכתיב ביה באשם תלוי ואם נפש כי תחטא וגו' ולא ידע ואשם וכתיב וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע מי שחטאתו ושגגתו שוה חייב בשגגת מעשה בלא העלם דבר יצא כהן משיח שחטא בהעלם דבר וכ"ש צבור דיצא מאשם תלוי משום דהעלם דבר בהדיא כתיב בהו ואין חטאתו ושגגתו שוה דבעינן העלם דבר עם שגגת מעשה ועוד דצבור אינו בכלל נפש:

    נשיא משיח מביאין שעירה בעבודת כוכבים דכתיב בפרשת שלח לך אנשים בעבודת כוכבים ואם נפש דאחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע:

    ומביא אשם ודאי בין נשיא ובין משיח דכתיב באשם גזילות ובאשם מעילות נפש ומשיח ונשיא בכלל נפש אחת הן וצבור אין מביאין אשם ודאי דאינן בכלל נפש אחת והא דתנן אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכן המשיח הכי משמע דב"ד הוא דאינן חייבין כלל עד שיורו בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת שאם הורו בשחייבין על זדונו כרת ושגגתו אשם פטורין לגמרי ועוד דבאשמות אין בהם דין שוגג דעל זדון הוא מביא אשם וכן המשיח אין מביא פר אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אבל במקום אשם ודאי חייב אשם לפי שהוא בכלל נפש אחת דלהכי הושוה לצבור דאין מביאין פר במקום אשם:

    ומנא ליה דאין משיח מביא אשם תלוי:

    דכתיב באשם תלוי וכפר הכהן על שגגתו אשר שגג מחטאתו מי שחטאתו ושגגתו שוה דאינו חייב עד דהוי הכל בשגגת מעשה דהיינו יחיד יצא משיח שחטאתו ושגגתו אין שוה דאינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 7a · Sefaria

    Tosafot

    מה צבור הורו ועשו אחריהן בהוראתן כו' תימה היאך שייך לדמותו לב"ד דהכתיב לאשמת העם וטפי מסתבר לומר מה צבור אין חייבין עד שיורו הן אחרים אף משיח לא יהיה חייב כו':

    לא אם אמרת בנשיא שכן מכפר לו ביוה"כ המ"ל שכן נשיא אין מביא בהוראה אלא דאלימא פריך שמתכפר בצבור:

    ואי דאינהו (כו') מופלאים הוראה דידיה כו' דהא איתקש לאשמת העם ותנן לעיל כו' כדפרש"י:

    Tosafot on Horayot 7a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    [או] כלך לדרך זו נשיא מוצא מכלל יחיד [ס"א צבור] פי' שקרבנו שעיר ומשיח מוצא מכלל יחיד [ס"א צבור] פי' שקרבנו שעיר. מה נשיא מביא בשגגת מעשה אף משיח כן. נראה למי דומה צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי. פירוש אם הורו ב"ד ועשו הקהל ונסתפק להן אם הורו אם לאו. והוא הדין אם הורו ונסתפק לקהל אי עשו אם לא לא מייתי קרבן צבור תלוי דכתיב ונודעה החטאת וגו' אבל כל אחד מביא אשם תלוי ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי. פי' לקמן אוקימנן דכדי נסבה. מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אף משיח כן:

    [או] כלך לדרך זו נשיא מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי פי' אשם מעילות וגזלות ושפחה חרופה ונזיר המפורש בפ' איזהו מקומן בשחיטת קדשים. ומשיח מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי.

    פי' נשיא ומשיח מייתו שעירה בעבודת כוכבים דכתיב בפרשה שלח לך ואם נפש אחת תחטא בשגגה. ותניא עלה בספרי עבודת כוכבים היתה בכלל כל המצות שהיחיד מביא עליהן כשבה או שעירה נשיא מביא שעיר משיח וב"ד מביאין פר הרי הכתוב מוציאה מכללן להחמיר עליה לידון בקבועה ושיהו יחיד ונשיא [ומשיח] מביאין עליה עז בת שנתה לחטאת לכך נאמר פרשה [זו]. פי' נפש כל דהו משמע. ואמרינן לקמן ואם נפש אחת אחד יחיד כו' ותרוייהו מייתו אשם ודאי. דתניא בספרא נפש כי תמעול מעל וגו' לרבות כהן משיח למעילה. פי' כהדיוט כ"ש נשיא דזר. פי' אבל צבור לא מייתו אשם. פי' בשתוף צבור. חדא דנפש כתיב ותו דקרבן לא מייתו צבור אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. נקוט האי כללא בידך כל היכא דכתיב נפש לא מחייב צבור. מה נשיא מביא בשגגת מעשה.

    אף משיח מביא בשגגת מעשה ת"ל לאשמת העם הרי משיח כצבור מה צבור אינו מביא כו'. פי' לאשמת העם בענין שיש בו לעם חובת קרבן. או מה צבור שהורה. פי' ב"ד ועשו אחרים כהוראתו חייב אף משיח שהורה ועשו אחרים כהוראתו יהא חייב ת"ל על חטאתו אשר חטא. על מה שחטא הוא מביא ואינו מביא על מה שחטאו אחרים:

    אמר מר ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי מנא ליה דאין משיח מביא אשם תלוי. ומהדרינן נפקא ליה מדכתיב גבי אשם תלוי על שגגתו אשר שגג מי שחטאו בשגגה כלומר לבד בלא העלם דבר הוא דמייתי אשם תלוי יצא משיח שאין חטאו בשגגה אלא עם העלם דבר. אמרינן ומנא ליה דמשיח חטאו בהעלם דבר. ומהדרינן נפקא ליה מלאשמת העם הרי משיח כצבור. אקשינן עד כאן לא קמה ליה. פי' כשאמר התנא משיח בפר ואין מביא אשם תלוי עדיין לא היה המדרש מעמד על בוריו אלא נושא ונותן היה היאך יעמידנו. ופרקינן אשם תלוי כדי נסבה כלומר לא דייק בה דאינה צורך ובהכי (לא) הוה סגיא [ליה] למימר צבור בפר ומשיח בפר מה צבור כו':

    פיסקא הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור:

    ת"ר בספרא יכול הורה משיח עם הצבור וחטא עם הצבור יביא פר לעצמו ודין הוא שיתכפר לו עם הצבור נשיא מוצא מכלל צבור. פירוש דמייתי שעיר בשגגת מעשה ומשיח מוצא מכלל צבור מה נשיא חטא בפני עצמו מתכפר לעצמו חטא עם הצבור מתכפר עם הצבור. פירוש דשגגת מעשה לחודה בעי אף משיח שחטא בפני עצמו מתכפר לעצמו. חטא עם הצבור. פי' שעשה בהוריית ב"ד מתכפר עם הצבור. לא אם אמר בנשיא שכן מתכפר עם הצבור ביוה"כ. פי' בשעירי יוה"כ תאמר במשיח שאין מתכפר עם הצבור ביוה"כ. פי' אלא בפר שלו. דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו' הואיל וכך יביא פר לעצמו. פי' כשחטא עם הצבור.

    ת"ל על חטאתו אשר חטא חטא בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו. חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור:

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Horayot 7a · Sefaria

    Meiri

    הנשיא ר"ל המלך הואיל ואין ענינו תלוי אין לו אצל העלם דבר כלום אלא כל ששגג במעשה חייב קרבן המיועד לו ואם עשה עם הצבור בהוראת בית דין מתכפר לו עם האחרים ואם היו העושים חייבין כגון ששגגו מיעוט צבור לבד והיה המלך מן העושים מביא שעיר ששעיר נשיא הוא במקום כשבה או שעירה של הדיוט:

    בית דין שנסתפקו בהוראה אם טעו אם לא טעו אין הצבור מביאין על זה אשם תלוי וכן כהן משיח שנסתפק לו אם שגג בהוראה או באותו מעשה אם לאו אינו מביא אשם תלוי שאין צבור וכהן משיח מביאין אשם תלוי על לא הודע שלהם כמו שיתבאר אבל הנשיא הרי הוא כהדיוט לענין זה וכל שנסתפק בשגגת מעשה מביא אשם תלוי על הדרכים שההדיוט מביאו הואיל ואין שגגתו תלויה בהוראה כמו שיתבאר:

    כבר ביארנו באשם תלוי שהוא בא על מי שנסתפק לו אם שגג בדבר ששגגתן חטאת קבועה אם לאו והוא מפורש בפרשת ויקרא והוא לא ידע ואשם והביא איל תמים ואינו מכפר אלא תולה עד שיודע בודאי ששגג ויביא חטאתו וביארנו שהצבור וכהן משיח אינם בדין אשם תלוי כלל אבל אשם ודאי הוא בא על ודאן של קצת דברים וחמש הם א' אשם גזלות ר"ל גזל ונשבע והודה ב' אשם מעילות ר"ל שנהנה מן ההקדש ושניהם בויקרא ג' אשם הבא על שפחה חרופה והוא בפרשת קדושים ד' אשם הבא על טומאת נזיר והוא המפורש בפרשת נשא ה' אשם הבא על טהרת מצורע והוא המפורש בפרשת זאת תהיה וכל שנתחייב באחד מאלו מביא אשם ודאי בין מלך בין כהן משיח כשאר הדיוטות אבל צבור אינם בדין אשם אלא כל העושה נדון כיחיד להביא אשם:

    למדת ממה שכתבנו שהכהן שהורה ושגגו אחרים בהוראתו שאינו חייב כלום אינו חייב אלא בהוראה לעצמו ושגגת עצמו כמו שביארנו:

    כבר ידעת בסדר עבודת יום הכפורים שכהן משיח מתכפר לעצמו ומביא פר כמו שהתבאר במקראות בסדר עבודת יום הכפורים אבל המלך מתכפר עם קרבן צבור המבואר שם ואין לו קרבן בפני עצמו:

    זה שביארנו במשנה בכהן משיח שהורה עם בית דין ושגג עם הצבור שהוא מתכפר עם הצבור לא סוף דבר בשאינו מופלא שהרי הוא סמוך מכל וכל על הוראת בית דין אלא אף כשהוא מופלא כמו שביארנו במשנה ומ"מ אם הוא מופלא והם אינם מופלאים אין הוראתם כלום וכל הצבור מביאין קרבן יחידים וכהן משיח מביא את קרבנו ואם הוא אינו מופלא ושגג בהוראת עצמו פטור מכלום:

    Meiri on Horayot 7a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם כו' אף משיח אינו מביא אלא על העלם כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה צבור בפר כו' ואם נפש כי תחטא וגו' כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה דכתיב באשם כו' על שגגתו אשר שגג מי שחטאתו כו' כצ"ל:

    בד"ה מה נשיא כו' דבשגגת מעשה בלבד הוא מביא שעירה והואיל כו' עכ"ל כצ"ל דבשאר מצות קיימינן הכא דמביא הנשיא שעיר ויחיד דעלמא כשבה או שעירה ודקאמר בשגגת מעשה הוא כיחיד דעלמא כו' היינו דמביא מיהת קרבן ולאפוקי ממשיח דאין מביא קרבן כלל בשגגת מעשה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Horayot 7a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 7, Amud Aleph, about 436 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “צבור מוצא מכלל יחיד, ומשיח מוצא מכלל…”

    2. Segment 228 words

      Opens “או כלך לדרך זו: נשיא מוצא מכלל…”

    3. Segment 338 words

      Opens “נראה למי דומה? צבור בפר ואין מביאין…”

    4. Segment 430 words

      Opens “או כלך לדרך זו: נשיא מביא שעירה…”

    5. Segment 532 words

      Opens “ת"ל (ויקרא ד, ג) ״לאשמת העם״, הרי…”

    6. Segment 636 words

      Opens “אימא: מה צבור הורה ועשו אחריו בהוראתו…”

    7. Segment 714 words

      Opens “אמר מר: משיח בפר ואין מביא אשם…”

    8. Segment 828 words

      Opens “דכתיב: (ויקרא ה, יח) ״וכפר עליו הכהן…”

    9. Segment 910 words

      Opens “״לאשמת העם״, ע"כ לא קאמר ליה. אלא…”

    10. Segment 1041 words

      Opens “מתני׳ הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “גמ׳ מנהני מילי? דת"ר הורה עם הצבור…”

    12. Segment 1240 words

      Opens “ודין הוא: נשיא מוצא מכלל יחיד ומשיח…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “לא, אם אמרת בנשיא שכן מתכפר לו…”

    14. Segment 1432 words

      Opens “הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום…”

    15. Segment 1542 words

      Opens “היכי דמי? אילימא דהוא מופלא והם אינן…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Horayot 7a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026