Talmud Builders

    Horayot 5a

    Back to index

    English translation — Horayot 5a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Shimon says: They bring thirteen bulls; and for idol worship they bring thirteen bulls and thirteen goats, a bull and a goat for each and every tribe and a bull and a goat for the court.

    2The mishna continues: If the judges of the court issued a ruling, and at least seven tribes, or a majority of each of those tribes, performed a transgression on the basis of their ruling, the judges bring a bull; and for idol worship they bring a bull and a goat. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The seven tribes that sinned bring seven bulls, i.e., each tribe brings one bull, and each of the rest of the tribes, i.e., those that did not sin, brings one bull on the basis of the sin of the other tribes, as even those who did not sin bring an offering on the basis of the actions of the sinners. Rabbi Shimon says: When seven tribes sin eight bulls are brought as offerings, one bull for each and every tribe and one bull for the court. And for idol worship, eight bulls and eight goats are brought, one bull and one goat for each and every tribe and one bull and one goat for the court.

    3If the court of one of the tribes issued a ruling and the majority of that tribe performed a transgression on the basis of its ruling, that tribe is liable to bring an offering and the rest of all the tribes are exempt; this is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: One is liable to bring an offering for an unwitting communal sin only for rulings of the High Court alone, as it is stated: “And if the entire assembly of Israel shall act unwittingly” (Leviticus 4:13), from which it is derived that there is liability only for a ruling of the assembly, i.e., the court, of the entire people, but not for a ruling of the assembly of that particular tribe.

    4GEMARA: The Gemara elaborates on the dispute cited in the mishna. The Sages taught in a baraita : In a case where the judges knew that they issued an erroneous ruling, and erred in remembering which erroneous ruling they issued, one might have thought that they would be liable to bring an offering for this. The verse states: “And the sin that they sinned became known, the congregation shall sacrifice” (Leviticus 4:14), indicating that liability is only in a case where the sin became known to the court that issued the erroneous ruling, and not in a case where it became known only to the sinners. In this case, the sinners are certain that they sinned, but the court does not know the sin with regard to which it issued the ruling.

    5From the phrase “that they sinned” it is derived: If two tribes sinned they bring two bulls, one from each tribe; if three tribes sinned they bring three bulls, one from each tribe. Or perhaps that phrase says only that if two individuals sinned they bring two bulls, one from each individual; if three individuals sinned they bring three bulls, one from each individual. Therefore, the verse states: “The congregation,” from which it is derived: The congregation is liable, and each and every congregation is liable. How so? If two tribes sinned they bring two bulls. If seven tribes sinned they bring seven bulls. And each of the rest of the tribes that did not sin brings one bull on the basis of the sin of the other tribes, as even those tribes that did not sin bring an offering on the basis of the actions of the sinners. For that reason “congregation” is stated in the verse, to render each and every congregation liable. This is the statement of Rabbi Yehuda.

    6The baraita continues: Rabbi Shimon says: Seven tribes that sinned bring seven bulls, and the court brings one bull on the basis of their actions, as the term “congregation” is stated below: “The congregation shall sacrifice” (Leviticus 4:14), and the term “congregation” is stated above: “And the matter is hidden from the eyes of the congregation” (Leviticus 4:13). Just as with regard to the term “congregation” that is stated above the reference is to the court, i.e., “the eyes of the congregation,” together with “the congregation,” so too, with regard to the term “congregation” that is stated below, with regard to liability to bring an offering the reference is to the court together with the congregation.

    7Rabbi Meir says: In the case of seven tribes that sinned, the court brings a bull on the basis of their sin and the members of the tribe are exempt, as the term “congregation” is stated below: “The congregation shall sacrifice” (Leviticus 4:14), and the term “congregation” is stated above: “And the matter is hidden from the eyes of the congregation” (Leviticus 4:13). Just as with regard to the term “congregation” that is stated above the reference is to the court and not to the public, so too, with regard to the term “congregation” that is stated below the reference is to the court and not to the public.

    8The baraita concludes: Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Meir: If six tribes sinned and in terms of population they constitute a majority of the congregation, or if seven tribes, which constitute a majority of the tribes, sinned, even though in terms of population they do not constitute a majority of the congregation, the court brings a bull.

    9The Gemara proceeds to analyze the baraita . The Master said: “And the sin that they sinned became known,” indicating that liability is only in a case where the sin became known to the court that issued the erroneous ruling and not in a case where it became known only to the sinners. Who is the tanna whose opinion is expressed here? Rav Yehuda said that Rav said, and some say it was Rava who said, that this is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as we learned in a baraita that there is a dispute with regard to one who had two pieces before him, one of them prohibited because it is forbidden fat and one of them prohibited because it is left over from an offering after the time allotted for its consumption [ notar ], and he ate one, but does not know whether he ate the forbidden fat or the notar .

    10Rabbi Eliezer says: Whichever way you look at it, he is liable to bring a sin-offering. If it was forbidden fat that he ate he is liable, and if it was notar that he ate he is liable. Therefore, he must bring an offering. Likewise, in the case in the baraita , since the court issued an erroneous ruling and it is known that the erroneous ruling was with regard to a matter for which it is liable to bring an offering, according to Rabbi Eliezer it should make no difference that they do not know the precise nature of their error, and they should be liable to bring an offering. Nevertheless, the ruling in the baraita is that they are exempt, counter to what one would expect to be the opinion of Rabbi Eliezer.

    11Rav Ashi said: Even if you say that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, one can explain the ruling of the baraita . Here, in the baraita , it is different, as it is written: “And the sin that they sinned became known” (Leviticus 4:14). The verse underscores that the judges must be aware of the specific sin for which they are liable to bring an offering. The Gemara asks: There too, with regard to an individual sin-offering, isn’t it written: “Or if his sin that he sinned became known to him” (Leviticus 4:23), leading to the same conclusion? The Gemara answers: In the case of the individual sin-offering, that expression is necessary for the tanna to exclude one who acts unawares. One is liable to bring a sin-offering for an unwitting transgression only if he performs the action with intent.

    12The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yehuda, who holds that even one tribe that sinned is liable to bring an offering? The Gemara answers that he holds: There are four mentions of the term congregation written: Congregation, the congregation, congregation, the congregation. The term “the congregation” appears in both verses. Since the Torah could have written the term: Congregation, in both instances, Rabbi Yehuda derives two matters from each of the two terms, one from the term “congregation” itself, and another from the fact that it is written with the definitive article “the.”

    13One serves to render each and every congregation liable, as a tribe is also called a congregation; and one serves to establish that the ruling is dependent on the court and the action is dependent on the congregation; and one serves to teach the concept of drawing, i.e., a tribe that did not sin is drawn after a tribe that sinned and is liable to bring an offering; and one serves to teach that a tribe that performed a transgression on the basis of the ruling of its tribal court is liable to bring a bull as an unwitting communal sin-offering.

    14And what is the reasoning of Rabbi Shimon, who holds that seven tribes that sinned bring seven bulls and the court brings one bull? He holds that there are three mentions of the term congregation written. The first two are: The congregation, congregation, which he interprets in the manner that Rabbi Yehuda interpreted. He counts the third and last mention of the term: The congregation, as in the verse: “From the eyes of the congregation.” This is written in the typical manner of the verse, as people say: From the eyes of so-and-so, and the definitive article “the” does not serve to teach another halakha .

    15Of those three, one serves to render each and every congregation liable, as a tribe is also called congregation, and the other two come so that a verbal analogy can be derived: The term “congregation” is stated below, and the term “congregation” is stated above. Just as with regard to the term “congregation” that is stated there, above, the reference is to the court, i.e., “the eyes of the congregation,” together with the congregation, so too, with regard to the term “congregation” that is stated here concerning liability to bring an offering, the reference is to the court together with the congregation.

    16And what is the reasoning of Rabbi Meir, who holds that the court brings a bull on the basis of its sin and the members of the tribe are exempt? He does not derive a halakha from the difference between the terms “congregation” and “the congregation.” He does not consider the addition of the definite article to be significant. Therefore, he holds that there are two mentions of the term congregation written. They are necessary for him to derive: The term “congregation” is stated below, and the term “congregation” is stated above. Just as with regard to the term “congregation” that is stated there, above, the reference is to the court and not to the public, so too with regard to the term “congregation” that is stated here, below, the reference is to the court and not to the public.

    17And what is the reasoning of Rabbi Shimon ben Elazar, who holds that if six tribes sinned and in terms of population they constitute a majority of the congregation, or if seven tribes sinned even though in terms of population they do not constitute a majority of the congregation, the court brings a bull? It is written: “Then it shall be, if it was performed unwittingly, hidden from the eyes of the congregation” (Numbers 15:24). Apparently, the reference is even to a minority of the people, as “from the eyes” is written, indicating: Not all of them, but some of them. And it is written: “As for all the people it was performed unwittingly” (Numbers 15:26), to say that based on the principle: The halakhic status of a majority is like that of the entirety, if the majority of the congregation sinned, then yes, the court is liable to bring an offering. If the minority sinned, then no, the court is not liable.

    18How so? How can this apparent contradiction be resolved? The Gemara explains: If six tribes sinned and they constitute a majority of the congregation, or if seven tribes sinned, even though in terms of population they do not constitute a majority of the congregation, the court is liable to bring a bull. Although in both cases they are not a majority in every sense, the court is liable, as a reference to the minority is also indicated in the verse.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רבי שמעון אומר שלש עשרה פריםפר לכל שבט ושבט ופר לבית דין וטעמייהו דכולהו מפרש בגמרא:

    הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובושל כל שבט ושבט דשבעה שבטים וכגון דהוי רובן של ישראל מביאין פר וכו' דברי רבי מאיר [דס"ל] ב"ד מביאין פר ולא צבור:

    רבי יהודה אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין פר פר על ידיהם - כלומר פר לכל שבט ושבט ואמר בגמרא דז' דקאמר ר' יהודה לאו דוקא דהוא הדין לשבט אחד שחטא על הוראת בית דין הגדול שהשאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר ואיידי דקאמר ר"מ ז' דאיהו בעי רובא ממש קא"ר יהודה נמי:

    וחכמים אומרים אין חייבים פר אלא על הוראת ב"ד הגדולאבל שבט אחד בהוראת בית דינו כשגגת מעשה דמי ומביאין כל אחד כשבה או שעירה:

    עדת ישראלהיינו סנהדרין כלומר סנהדרין של ישראל דהיינו ב"ד הגדול:

    גמ' ידעו שהורו וטעו מה שהורוכלומר הורו ב"ד שחלב מותר בבטול מקצת ועשו קהל על פיהן ואכלו שוגגין חלב ודם דהוי חד בשגגת מעשה בלבד וחד בהוראה ואח"כ ידעו שהורו שלא כראוי אלא שטעו במה שהורו דאינם יודעים אם על החלב הורו או על הדם יכול יהו חייבין פר דליהוי הוראה מעליא:

    ת"ל ונודעה החטאתאשר חטאו עליה והקריבו כלומר דצריך שיודע החטאת שיהיו יודעין על מה הורו אם על החלב או על הדם:

    ולא שידעו החוטאיןדלא סגי בידיעה דחוטאין דאע"ג דעשו בהוראה דממה נפשך חד מנייהו בהורא' הוה דהא אכלי לתרווייהו חלב ודם אפ"ה פטורין דצריך שיברר להם אותו חטא שעשו בהוראה:

    חטאו שני שבטים מביאין ב' פריםוהוא הדין דכי חטא שבט אחד שמביא פר אחד והא קמ"ל דשני שבטים לא סגי להו בפר אחד:

    לחייב על כל קהל וקהלדשבט אחד איקרי קהל כדמפרש טעמא לקמן:

    מה הקהל האמור למעלה ב"ד עם הקהלדתרוייהו כתיב למעלה ב"ד עם קהל דכתיב ונעלם דבר מעיני הקהל דהאי מעיני היינו ב"ד:

    אף קהל האמור למטהוהקריבו הקהל ב"ד עם הקהל:

    הכי דריש ר"מ מה קהל האמור למעלה ונעלם דבר מעיני הקהל בית דין ולא קהל כלומר דהוראה תלויה היא בב"ד ולא בקהל דהא לא כתיב ונעלם מקהל אלא מעיני הקהל דמשמע מב"ד של קהל ולא מקהל אף קהל האמור למטה והקריבו הקהל בית דין ולא צבור:

    מה נפשךדתנן במסכת כריתות בפ' ספק אכל חלב (כריתות דף יט.) חלב ונותר לפניו ואכל את אחד מהם ואינו יודע איזה מהן אכל רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר ותניא אמר רבי אליעזר מה נפשך אם חלב אכל חייב אם נותר אכל חייב אמר לו רבי יהושע הרי הוא אומר אשר חטא בה עד שיודע לו במאי חטא הכא נמי סבירא ליה לר' אליעזר מה נפשך אם חלב אכלו בהוראה מביאין פר ואם דם אכלו בהוראה מביאין פר וחייבין ממ"נ:

    אפי' תימא רבי אליעזר ושאני הכא דכתיב ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו. דמשמע שיודע להם החטא שחטאו עליו ע"פ בית דין:

    התם נמי הא כתיב אשר חטא בהדמשמע עד שיודע לו במה חטא:

    בה(פרט למתעסק דבה) משמע דמתכוין לעשות החטא פרט למתעסק בשבת כגון שנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר דפטור אבל מתעסק בחלבי' ובעריות חייב שכבר נהנה כדאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין סב:):

    ד' קהל כתיבימעיני הקהל והקריבו הקהל דלימא קרא מעיני קהל מאי הקהל תרי וליכתוב קרא והקריבו קהל מאי הקהל תרי והרי ארבעה. חטאת הקהל לא קא חשיב דהא לא כתיב לא בהוראה ולא בהקרבה:

    לחייב על כל קהל וקהלעל כל שבט ושבט דשבט אחד איקרי קהל כדאמר לקמן:

    וחד להוראה תלויה בב"דכדאמר לעיל (הוריות דף ג.) הקהל ועשו הוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל וחד למידה דשאר שבטין שלא חטאו נגררין אחר החוטאין ומביאין על ידיהם פר פר:

    וחד לשבט שעשה בהוראת בית דינוכדתנן בסיפא דמתניתין הורו ב"ד של אחד מן השבטים כו':

    ג' קהל כתיבימעיני הקהל לא דרשינן ביה תרתי דהא לשמוש הוא דאתא דאורחיה דקרא דמשתעי הכי כדאמרי אינשי מעיני דפלניא הכא נמי מעיני הקהל משמע מעיני של קהל וחד הוא אבל והקריבו הקהל דרשינן ביה תרי דלכתוב קרא והקריבו קהל מאי הקהל תרי הא תלת:

    חד לחייב על כל קהל וקהלדר"ש נמי ס"ל דשבט אחד איקרי קהל אייתרי ליה תרי לג"ש נאמר קהל למעלה וכו':

    ור"ש בן אלעזר מ"טדכתיב בהוראה דעבודת כוכבים בפרשת שלח לך אנשים והיה אם מעיני העדה אלמא אפי' מיעוטא חטאו מביאין פר ושעירה דכתיב מעיני משמע מקצת עיני ולא כל עיני וכתיב כי לכל משמע דרובא אין דרובו ככולו ומיעוטא לא הא כיצד וכו' דמעיני אפי' מיעוט קהל כגון ברוב שבטים והאי דכתי' כי לכל דבעינן רובא דקהל אפילו במיעוט שבטים:

    הוריות ה עמוד א

    1רבי שמעון אומר: י"ג פרים, ובעבודת כוכבים שלשה עשר פרים וי"ג שעירים, פר ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לב"ד׃

    2הורו ב"ד ועשו ז' שבטים או רובן על פיהן מביאין פר, ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר, דברי ר"מ רבי יהודה אומר: ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים, ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו מביאין ע"י חוטאין. ר"ש אומר: ח' פרים, ובעבודת כוכבים ח' פרים וח' שעירים, פר ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לב"ד׃

    3הורו ב"ד של אחד מן השבטים, ועשה אותו השבט על פיהן אותו שבט הוא חייב, ושאר כל השבטים פטורין, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: אין חייבין אלא על הוריות בית דין הגדול בלבד, שנאמר: ״(ויקרא ד״, יג) ״ואם כל עדת ישראל ישגו״, ולא עדת אותו שבט.

    Gemara

    4ת"ר ידעו שהורו, וטעו מה הורו, יכול יהו חייבין? ת"ל (ויקרא ד, יד) ״ונודעה החטאת״, ולא שיודעו החוטאין.

    5״אשר חטאו״, חטאו שני שבטים מביאין שני פרים, חטאו שלשה מביאין שלשה, או אינו אומר אלא חטאו שני יחידים מביאין שני פרים, חטאו ג' מביאין ג' ת"ל ״הקהל״, הקהל חייב, וכל קהל וקהל חייב, כיצד? חטאו שני שבטים מביאין שני פרים, חטאו ז' מביאין ז' ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר, שאפילו אלו שלא חטאו מביאין ע"י החוטאין, לכך נאמר ״קהל״ לחייב על כל קהל וקהל. דברי רבי יהודה.

    6ר"ש אומר: ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים, ובית דין מביאין על ידיהן פר, שנאמר למטה ״קהל״ ונאמר למעלה ״קהל״. מה ״קהל״ האמור למעלה ב"ד עם הקהל, אף ״קהל״ האמור למטה ב"ד עם הקהל.

    7רבי מאיר אומר: ז' שבטים שחטאו ב"ד מביאין על ידיהם פר, והן פטורין, נאמר ״קהל״ למטה ונאמר ״קהל״ למעלה, מה ״קהל״ האמור למעלה ב"ד ולא צבור, אף ״קהל״ האמור למטה ב"ד ולא צבור.

    8רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו: חטאו ששה שבטים והם רובו של קהל, או ז' אע"פ שאינו רובו של קהל מביאין פר.

    9אמר מר: ״ונודעה החטאת״ ולא שיודעו החוטאין. מאן תנא? אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבא: דלא כרבי אליעזר. דתנן,׃

    10אמר ר' אליעזר: מה נפשך? אם חלב אכל חייב, נותר אכל חייב.

    11רב אשי אמר: אפילו תימא רבי אליעזר, שאני הכא, דכתיב: ״אשר חטאו עליה״. התם נמי הכתי' ״אשר חטא בה״! ההוא מיבעי ליה: פרט למתעסק.

    12מ"ט דר' יהודה? קסבר: ארבעה קהלי כתיבי ״קהל״, ״הקהל״, ״קהל״, ״הקהל״.

    13חד לחייב על כל קהל וקהל, וחד להוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל. וחד לגרירה. וחד לשבט שעשה בהוראת ב"ד׃

    14ור"ש תלתא קהלי כתיבי: ״הקהל״, ״קהל״, ״הקהל״. ״מעיני הקהל״ אורחיה דקרא הוא, כדאמרי אינשי: מעיני דפלניא.

    15חד לחייב על כל קהל וקהל, ותרי אחריני: נאמר למטה ״קהל״ ונאמר למעלה ״קהל״, מה להלן ב"ד עם הקהל אף כאן ב"ד עם הקהל.

    16ור"מ ״קהל״ ״הקהל״ לא דריש, הלכך תרי קהלי כתיבי. מיבעי ליה: לנאמר למטה ״קהל״ ונאמר למעלה ״קהל״, מה להלן ב"ד ולא צבור אף כאן ב"ד ולא צבור.

    17ורשב"א מ"ט כתי' ״והיה אם מעיני העדה״ אלמא מיעוטא, דכתיב: ״מעיני״. וכתי' ״כי לכל העם בשגגה״, למימרא דרובא אין, מיעוטא לא.

    18הא כיצד? עשו ו' והן רובו של קהל, או ז' אע"פ שאינן רובו של קהל חייבין.

    Tosafot

    אם חלב אכל חייב כו'תימה מי דמי התם בין בחלב בין בנותר חד קרבן הוא אבל הכא קרבן דעבודת כוכבים אינו שוה לחלב. וצ"ל דה"נ ידעי דלא איירי אלא בעניינים שקרבנם שוה כעין חלב ודם כדפרש"י:

    ור"ש תלתא קהלי כתיבי כו'יש ספרים דגרסי תרי קהל כתיבי וכן נראה ובעי למימר דחד קהל כוליה קרא לאורחא דקרא וחד קהל דרשינן קהל הקהל והיינו תרי קהל. ולר' מאיר חד קהל כוליה לאורחא דקרא ומיניה נמי שמעינן דאיירי בבית דין ולא בצבור וחד קהל לג"ש ולפי הגירסא הכתוב בספרים בעי למימר דתרוייהו אתו לג"ש ולא נהירא. מיהו אפשר דתלמודא בעי למימר לרבי שמעון דקהל האמור למעלה הוא בית דין עם הצבור ואי לא כתיב ההוא קהל ה"א דקהל למטה היינו צבור ולא בית דין ולרבי מאיר משמע איפכא. וע"ק אליבא דרבי שמעון לימא ד' קהל כתיבי ומייתר ליה חד קהל למעשה תלוי בקהל ולא הוה צריך לאהדורי אקרא אחרינא. מיהו ליכא למפרך לר"מ לדרוש ג' קהל כרבי שמעון למדרש מעשה תלוי בקהל כיון דאית ליה ג"ש דקהל בבית דין אמור א"כ לא מצי למילף משם מעשה תלוי בקהל דהא לעיל אמר הקהל ועשו הוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל א"כ מי שלמד משם סובר דקהל האמור למעלה בצבור מיירי ולר"מ לא ס"ל הכי דבצבור מיירי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    (שייך לדף ה) ר' שמעון אומר [י"ג פרים ובעבודת כוכבים] י"ג פרים וי"ג שעירים דקסבר הני והני מייתי פר ושעיר כל שבט ושבט דכל חד וחד אקרי קהל ופר ב"ד:

    הורו ב"ד ועשו ז' שבטים על פיהםפי' פריש רישא כל הקהל השתא מפרש רובו בשעשו ז' שבטים שהן רוב במספר מביאין על ידיהן ב"ד פר.

    ובעבודת כוכבים פר ושעיר דברי ר"מ ר' יהודה אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר. פי' כל שבט ושבט מביא שאע"פ שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין. ולפנינו מפורש כי אפי' אם חטא שבט אחד בהוריית ב"ד הגדול כל אחד ואחד מהי"א שבטים מביא פר אע"פ שלא חטאו והכא אגב דתני ר' מאיר ז' תנא נמי איהו:

    ר' שמעון אומר ח' פרים ובעבודת כוכבים ח' פרים וח' שעירים [פר] ושעיר לכל שבט ושבט ופר ושעיר לב"ד:

    ת"ר בספרא ידעו שהורו וטעו מה הורופי' כגון שנודע להן שהתירו איסור אבל שכחו אם חלב התירו אם דם יכול יהו חייבין פר ת"ל ונודעה החטאת ולא שיוודעו החוטאין:

    מאן תנא אמר רב ואיתימא רבא דלא כר' אליעזר דתניא בספרא פסוק או הודע אליו חטאתו. אשתו נדה ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן שגג כו' ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. א"ר אליעזר מה נפשך כו'. רב אשי אמר אפי' תימא ר' אליעזר שאני התם בהורייה דכתיב ונודעה החטאת [אשר חטאו עליה] אקשינן הכא נמי בשגגת מעשה הכתיב אשר חטא בה. פי' בה דבר ידוע ופרקינן ההוא פרט למתעסק. והא דר' אליעזר עיקרה בכריתות [פרק] ספק אכל חלב והתם גרסינן אמר רב נחמן מתעסק בחלבין ובעריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה. וכבר פרשתי בפרק ד' מיתות. והא דר' אליעזר נמי כבר פרשתי בסוף פרק ידיעות הטומאה בשבועות:

    ירושלמי בסוף פרק הזורק בשבת תני אין מתעסקין לא בחלבין ולא בעריות והמתעסק בשבת פטור בחלבין ובעריות חייב. היך עבידה אמר הריני קוצר חצי גרוגרת וקצר כגרוגרת פטור. הריני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב. הריני מתחמם בה והערה בה חייב:

    אשר חטאו עליה והקריבו הקהל חטאו ב' שבטים מביאין ב' פרים ג' מביאין ג' ושאר כל השבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר אע"פ שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין לכך נאמר הקהל לחייב על קהל וקהל. פי' דשבט אקרי קהל:

    מאי טעמא דר' יהודה ד' קהלי הוו קהל הקהל קהל הקהלפי' ונעלם דבר מעיני הקהל והקריבו הקהל הרי ב' ומדהוה ליה למכתבינהו בלא היין וכתוב ב' אחריני הרי ד' חד לומר לך קהל חייב פר ואין יחיד חייב פר [וחד כו' וחד כו'] וחד לומר לך שבט שעשה בהוריית ב"ד חייב:

    ר' שמעון אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים וב"ד מביאין על ידיהן פר שנאמר למטה קהל שנא' והקריבו הקהל ונאמר למעלה קהל מעיני הקהל. מה למעלה ב"ד עם הקהל בשגגה אף למטה ב"ד עם הקהל (בשגגה) פי' בקרבן. ולקמן מפרש דלר"ש אפי' חטא שבט אחד בהוריית ב"ד מביאין שני פרים. א' השבט וא' ב"ד.

    ומשום הכי נקט תנא ז' דקבעי למפלג עליה הני תנאימאי טעמא דר"ש קסבר (תרי) [תלתא] קראי הוו והקריבו הקהל קהל הקהל קהל דמעיני הקהל חד לחייב על כל קהל וקהל (וחד) [ותרי] לחיובי ב"ד [עם הקהל] בהאי ג"ש. אבל הקהל קמא לא משמע ליה דדברה תורה כלשון בני אדם דאמרי אינשי מעיני דפלניא פי' (ללתעריף) [דל"ת עודף] ס"א ור' שמעון תרי קראי הוו קהל הקהל חד כו'. מעיני הקהל לא משמע ליה. ור' מאיר [אומר] ז' שבטים שחטאו והן רובה בגברי ב"ד מביאין על ידיהן פר והן פטורין שנא' למטה הקהל והקריבו הקהל ונאמר למעלה קהל מעיני הקהל מה למעלה ב"ד ולא צבור. פי' בהוראה אף למטה ב"ד ולא צבור בקרבן. דר"מ קהל הקהל לא דריש הלכך תרי קראי כתיבי מיבעי ליה לנאמר למטה קהל וכו':

    ור"מ קהל הקהל לא דריש חד הוא ולג"שר' אלעזר ב"ר שמעון אומר משמו. פי' משם ר' מאיר חטאו ו' שבטים והן רוב הקהל במספר גברים או ז' שבטים אע"פ שאינן רוב ב"ד מביאין על ידיהן פר. מאי [טעמא] דכתיב בפרשה שלח לך אם מעיני העדה נעשתה לשגגה משמע אפילו מיעוטא. פי' נעשתה מכל מה דהוא וכתיב התם כי לכל העם בשגגה. דמשמע רובה הא כיצד רובה דהוא מיעוטא. פי' ז' שבטים שהן מיעוט הקהל בחשבון גברים ומיעוטה דהוא רובה ו' שבטים שהן רוב הקהל בחשבון גברים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 5a

    Horayot 5a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 497 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רבי שמעון אומר שלש עשרה פרים פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין וטעמייהו דכולהו מפרש בגמרא:

    הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובו של כל שבט ושבט דשבעה שבטים וכגון דהוי רובן של ישראל מביאין פר וכו' דברי רבי מאיר [דס"ל] ב"ד מביאין פר ולא צבור:

    רבי יהודה אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין פר פר על ידיהם - כלומר פר לכל שבט ושבט ואמר בגמרא דז' דקאמר ר' יהודה לאו דוקא דהוא הדין לשבט אחד שחטא על הוראת בית דין הגדול שהשאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר ואיידי דקאמר ר"מ ז' דאיהו בעי רובא ממש קא"ר יהודה נמי:

    וחכמים אומרים אין חייבים פר אלא על הוראת ב"ד הגדול אבל שבט אחד בהוראת בית דינו כשגגת מעשה דמי ומביאין כל אחד כשבה או שעירה:

    עדת ישראל היינו סנהדרין כלומר סנהדרין של ישראל דהיינו ב"ד הגדול:

    גמ' ידעו שהורו וטעו מה שהורו כלומר הורו ב"ד שחלב מותר בבטול מקצת ועשו קהל על פיהן ואכלו שוגגין חלב ודם דהוי חד בשגגת מעשה בלבד וחד בהוראה ואח"כ ידעו שהורו שלא כראוי אלא שטעו במה שהורו דאינם יודעים אם על החלב הורו או על הדם יכול יהו חייבין פר דליהוי הוראה מעליא:

    ת"ל ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו כלומר דצריך שיודע החטאת שיהיו יודעין על מה הורו אם על החלב או על הדם:

    ולא שידעו החוטאין דלא סגי בידיעה דחוטאין דאע"ג דעשו בהוראה דממה נפשך חד מנייהו בהורא' הוה דהא אכלי לתרווייהו חלב ודם אפ"ה פטורין דצריך שיברר להם אותו חטא שעשו בהוראה:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 5a · Sefaria

    Tosafot

    אם חלב אכל חייב כו' תימה מי דמי התם בין בחלב בין בנותר חד קרבן הוא אבל הכא קרבן דעבודת כוכבים אינו שוה לחלב. וצ"ל דה"נ ידעי דלא איירי אלא בעניינים שקרבנם שוה כעין חלב ודם כדפרש"י:

    ור"ש תלתא קהלי כתיבי כו' יש ספרים דגרסי תרי קהל כתיבי וכן נראה ובעי למימר דחד קהל כוליה קרא לאורחא דקרא וחד קהל דרשינן קהל הקהל והיינו תרי קהל. ולר' מאיר חד קהל כוליה לאורחא דקרא ומיניה נמי שמעינן דאיירי בבית דין ולא בצבור וחד קהל לג"ש ולפי הגירסא הכתוב בספרים בעי למימר דתרוייהו אתו לג"ש ולא נהירא. מיהו אפשר דתלמודא בעי למימר לרבי שמעון דקהל האמור למעלה הוא בית דין עם הצבור ואי לא כתיב ההוא קהל ה"א דקהל למטה היינו צבור ולא בית דין ולרבי מאיר משמע איפכא. וע"ק אליבא דרבי שמעון לימא ד' קהל כתיבי ומייתר ליה חד קהל למעשה תלוי בקהל ולא הוה צריך לאהדורי אקרא אחרינא. מיהו ליכא למפרך לר"מ לדרוש ג' קהל כרבי שמעון למדרש מעשה תלוי בקהל כיון דאית ליה ג"ש דקהל בבית דין אמור א"כ לא מצי למילף משם מעשה תלוי בקהל דהא לעיל אמר הקהל ועשו הוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל א"כ מי שלמד משם סובר דקהל האמור למעלה בצבור מיירי ולר"מ לא ס"ל הכי דבצבור מיירי:

    Tosafot on Horayot 5a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    (שייך לדף ה) ר' שמעון אומר [י"ג פרים ובעבודת כוכבים] י"ג פרים וי"ג שעירים דקסבר הני והני מייתי פר ושעיר כל שבט ושבט דכל חד וחד אקרי קהל ופר ב"ד:

    הורו ב"ד ועשו ז' שבטים על פיהם פי' פריש רישא כל הקהל השתא מפרש רובו בשעשו ז' שבטים שהן רוב במספר מביאין על ידיהן ב"ד פר.

    ובעבודת כוכבים פר ושעיר דברי ר"מ ר' יהודה אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר. פי' כל שבט ושבט מביא שאע"פ שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין. ולפנינו מפורש כי אפי' אם חטא שבט אחד בהוריית ב"ד הגדול כל אחד ואחד מהי"א שבטים מביא פר אע"פ שלא חטאו והכא אגב דתני ר' מאיר ז' תנא נמי איהו:

    ר' שמעון אומר ח' פרים ובעבודת כוכבים ח' פרים וח' שעירים [פר] ושעיר לכל שבט ושבט ופר ושעיר לב"ד:

    ת"ר בספרא ידעו שהורו וטעו מה הורו פי' כגון שנודע להן שהתירו איסור אבל שכחו אם חלב התירו אם דם יכול יהו חייבין פר ת"ל ונודעה החטאת ולא שיוודעו החוטאין:

    מאן תנא אמר רב ואיתימא רבא דלא כר' אליעזר דתניא בספרא פסוק או הודע אליו חטאתו. אשתו נדה ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן שגג כו' ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. א"ר אליעזר מה נפשך כו'. רב אשי אמר אפי' תימא ר' אליעזר שאני התם בהורייה דכתיב ונודעה החטאת [אשר חטאו עליה] אקשינן הכא נמי בשגגת מעשה הכתיב אשר חטא בה. פי' בה דבר ידוע ופרקינן ההוא פרט למתעסק. והא דר' אליעזר עיקרה בכריתות [פרק] ספק אכל חלב והתם גרסינן אמר רב נחמן מתעסק בחלבין ובעריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה. וכבר פרשתי בפרק ד' מיתות. והא דר' אליעזר נמי כבר פרשתי בסוף פרק ידיעות הטומאה בשבועות:

    ירושלמי בסוף פרק הזורק בשבת תני אין מתעסקין לא בחלבין ולא בעריות והמתעסק בשבת פטור בחלבין ובעריות חייב. היך עבידה אמר הריני קוצר חצי גרוגרת וקצר כגרוגרת פטור. הריני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב. הריני מתחמם בה והערה בה חייב:

    אשר חטאו עליה והקריבו הקהל חטאו ב' שבטים מביאין ב' פרים ג' מביאין ג' ושאר כל השבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר אע"פ שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין לכך נאמר הקהל לחייב על קהל וקהל. פי' דשבט אקרי קהל:

    4 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Horayot 5a · Sefaria

    Meiri

    בית דין שהורו בטעות ונודע להם שטעות הורו אלא ששכחו עצמו של חטא ר"ל שהם ידעו ששגגו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אבל אינם זוכרים גוף החטא אם בחלב הורו אם בדם הורו אע"פ שהעם ידעו במה שגגו ושבמה שהורו שגגו ומודיעים להם אין זה בדין הוראה שנאמר ונודעה החטאת ר"ל שיודע למורים ולא שיודע לחוטאים אבל כל שהוא כן מביאין החוטאים קרבנות יחידים וי"מ דבר זה בשאכלו הצבור חלב ודם אחת בהוראה ואחת שלא בהוראה והבית דין שכחו מה הורו והכל אמת וי"מ דבר זה בשאף העם לא ידעו:

    מי שהיה חלב ונותר לפניו ואכל אחד מהם ואינו יודע איזה אכל וכן אשתו נדה ואחותו בבית ואינו יודע איזה בעל אין זה מביא חטאת שנאמר ונודעה החטאת עד שיודע עצמו של חטא ודין אשם תלוי אין כאן שהרי נודע לו בודאי שחטא וכל שנודע לו בודאי שחטא אינו בדין אשם תלוי שאין אשם תלוי אלא במי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא ומ"מ בית דין שהורו ונסתפק להם אם שגגו אם לאו אין חייבין כלום שנאמר ונודעה החטאת:

    המתעסק בשבת ר"ל שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אע"פ שהוא מתכוין לחתיכה מכל מקום הואיל ולא נעשית מחשבתו פטור לא חייבה תורה אלא במלאכת מחשבת והרי זה אינו אלא כמתעסק ומ"מ בחלבים ובעריות אף המתעסק חייב שכבר נהנה:

    Meiri on Horayot 5a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא שלשה מביאין שלשה או אינו אומר אלא כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה ידעו " שהורו וטעו מה שהורו כלומר הורו כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה חטאו שני כו' והא קמ"ל דשני שבטים לא סגי להו בפר אחד עכ"ל ק"ק דהיאך ס"ד למימר בב' שבטים דסגי בפר אחד הא מסיק לקמן לר' יהודה דאפילו בשבט אחד שחטא מייתו נמי שאר שבטים כ"א פר ע"י גרירא ויש ליישב דלענין שבט שחטאו בהוראת בית דינו פי' כן ודו"ק:

    בד"ה ארבע הקהל כו' והקריבו הקהל דלימא קרא כו' והרי ארבעה חטאת הקהל לא כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Horayot 5a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 5, Amud Aleph, about 497 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “רבי שמעון אומר: י"ג פרים, ובעבודת כוכבים…”

      Named: רבי שמעון.

    2. Segment 260 words

      Opens “הורו ב"ד ועשו ז' שבטים או רובן…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 346 words

      Opens “הורו ב"ד של אחד מן השבטים, ועשה…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 419 words

      Opens “גמ׳ ת"ר ידעו שהורו, וטעו מה הורו,…”

    5. Segment 572 words

      Opens “״אשר חטאו״, חטאו שני שבטים מביאין שני…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 634 words

      Opens “ר"ש אומר: ז' שבטים שחטאו מביאין ז'…”

    7. Segment 733 words

      Opens “רבי מאיר אומר: ז' שבטים שחטאו ב"ד…”

      Named: רבי מאיר.

    8. Segment 822 words

      Opens “רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו: חטאו…”

      Named: רבי שמעון.

    9. Segment 920 words

      Opens “אמר מר: ״ונודעה החטאת״ ולא שיודעו החוטאין.…”

      Named: רב יהודה, רבי אליעזר, רבא.

    10. Segment 1012 words

      Opens “אמר ר' אליעזר: מה נפשך? אם חלב…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “רב אשי אמר: אפילו תימא רבי אליעזר,…”

      Named: רב אשי, רבי אליעזר.

    12. Segment 1211 words

      Opens “מ"ט דר' יהודה? קסבר: ארבעה קהלי כתיבי…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “חד לחייב על כל קהל וקהל, וחד…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “ור"ש תלתא קהלי כתיבי: ״הקהל״, ״קהל״, ״הקהל״.…”

    15. Segment 1524 words

      Opens “חד לחייב על כל קהל וקהל, ותרי…”

    16. Segment 1627 words

      Opens “ור"מ ״קהל״ ״הקהל״ לא דריש, הלכך תרי…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “ורשב"א מ"ט כתי' ״והיה אם מעיני העדה״…”

    18. Segment 1816 words

      Opens “הא כיצד? עשו ו' והן רובו של…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Horayot 5a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026