Talmud Builders

    Horayot 6a

    Chapter 1 - Horu Beit Din

    גם: הוריות דף ו׳ ע״א, פרק א׳ הורו בית דין

    English translation - Horayot 6a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1so too, this sin-offering is not eaten.

    2Similarly, Rabbi Yosei said that it is stated with regard to those who returned to Zion from Babylonia in the days of Ezra: “The children of the captivity who came out of exile sacrificed burnt-offerings to the God of Israel, twelve bulls for all Israel, ninety-six rams, seventy-seven lambs, twelve goats as a sin-offering; all this was a burnt-offering unto the Lord” (Ezra 8:35). The question arises: Does it enter your mind to say: “All this was a burnt-offering”? Is it possible that a sin-offering is a burnt-offering? Rather, say: All this was like a burnt-offering. Just as a burnt-offering is not eaten, so too, this sin-offering is not eaten, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: It was as atonement for idol worship that they brought them; and Rav Yehuda says that Shmuel says: It was atonement for the idol worship that they practiced during the days of Zedekiah.

    3The Gemara clarifies: Granted, according to Rabbi Yehuda, whose opinion is cited in the mishna, you find liability for these twelve sin-offerings in a case where twelve tribes sinned by engaging in idol worship, as in that case they bring twelve goats. Alternatively, you find liability in a case where seven tribes sinned, and the rest of these tribes that did not sin are drawn after the majority of tribes that sinned and each brings a sin-offering. And according to Rabbi Shimon as well, you find liability for these twelve sin-offerings in a case where eleven tribes sinned, as in that case they bring eleven goats and the other goat is brought by the court. But according to Rabbi Meir, who says that the court brings an offering and the public does not, and only one bull is sacrificed, how do you find this a case of liability to bring twelve offerings? The Gemara answers: It is in a case where they sinned, and then sinned again, and then sinned again, until they sinned twelve times.

    4The Gemara asks: But didn’t those who sinned by engaging in idol worship during the time of Zedekiah and the Babylonian exile already die? How can their descendants bring a sin-offering on their behalf? The status of those animals is that of a sin-offering whose owner has died, which is disqualified from sacrifice on the altar.

    5Rav Pappa said: When it is learned as a tradition that the fate of a sin-offering whose owners have died is to allow the animal to die without its being sacrificed, this matter applies specifically with regard to an individual who died but not with regard to a congregation, because there is no death with regard to a congregation; the entity of the congregation remains even when specific members die. The Gemara asks: From where does Rav Pappa derive this? If we say that he derives it from that which is written: “Instead of your fathers shall be your sons” (Psalms 45:17), indicating that as long as the sons are alive it is as though the fathers are alive, then if so, the same should be true even with regard to an individual as well, and sons should be able to sacrifice the sin-offerings of their dead fathers.

    6Rather, the inference of Rav Pappa is from the goat of the New Moon, as the Merciful One states: Bring those sin-offerings from the collection of the Temple treasury chamber, where the half-shekels contributed by the Jewish people every Adar are stored. But haven’t some of the Jewish people died since Adar? If so, how can those who remain bring a sin-offering if some of the owners of the offering have died? Rather, learn from it that a sin-offering whose owners have died may be sacrificed in the case of a communal offering.

    7The Gemara asks: Are these matters comparable? In the case of the goat of the New Moon, perhaps no one from the public died in the interim. But here, in the case of those who returned to Zion from Babylonia, those who engaged in idol worship in the days of Zedekiah certainly died, as many years have passed since then. Rather, the reason for the opinion of Rav Pappa is from here, as it is written in the confession recited by the Sages during the rite of the heifer whose neck is broken: “Atone for Your people Israel whom You have redeemed, Lord” (Deuteronomy 21:8). This atonement is fit to atone even for those who emerged from Egypt, from the fact that it is written: “Whom You have redeemed.” The reference is to those whom God redeemed from Egypt, even though they died long ago.

    8The Gemara asks: Are these matters comparable? There, in the case of the heifer whose neck is broken, all the residents of the city on whose behalf the rite was performed are present when they perform the rite, and since it atones for the living, it also atones for the dead. But here, in the case of those returning from Zion, are any of the people who worshipped idols during the time of Zedekiah alive when the offering is sacrificed? The Gemara answers: Yes, it is indeed so that there were people from that period still alive, as it is written: “Many of the priests and Levites and heads of patrilineal houses, the elders that had seen the first house standing on its foundation, wept with a loud voice when this house was before their eyes. And many shouted aloud for joy” (Ezra 3:12).

    9The Gemara challenges: But perhaps those elders were few in number, and were not many, and the majority of those present consisted of people who were not alive during the days of Zedekiah. The Gemara answers: Isn’t it written: “And the people could not discern the noise of the shout of joy from the noise of the weeping of the people; as the people shouted with a loud shout, and the noise was heard far off” (Ezra 3:13)? This indicates that the weeping elders who survived from the era of Zedekiah outnumbered the younger people.

    10The Gemara asks: But didn’t those who engaged in idol worship in the era of Zedekiah do so intentionally? Sin-offerings are brought for unwitting, not intentional sins. The Gemara answers: It was a provisional edict issued in exigent circumstances to enable them to sacrifice a sin-offering to atone for an intentional sin. The Gemara comments: So too it is reasonable, as if you do not say so, then with regard to these “ninety-six rams, seventy-seven lambs,” to what do they correspond? Rather, the sacrifice of those rams and lambs was a provisional edict. Here too, concerning sin-offerings for intentional transgressions, it was a provisional edict.

    11§ On a related note, the Sages taught: If the court unwittingly issued a ruling and the congregation performed a transgression on the basis of that ruling, and before the offering was brought one member of the public died, they are liable to bring an offering. If one member of the court died, they are exempt. The Gemara asks: Who is the tanna who stated this halakha ? Rav Ḥisda said that Rabbi Zeira said that Rav Yirmeya said that Rav said: It is Rabbi Meir, who says: The court, and not the public, brings the offering. Therefore, if one member of the public died the court is liable, as the entire court remains intact. If one member of the court died the court is exempt, as the halakha here is like the halakha of a sin-offering that one of the partners who co-own the offering died, and due to that reason the court is exempt.

    12Rav Yosef objects to this: And let us establish this halakha in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: The court, together with the public, brings the offering. Therefore, if one member of the public died the court is still liable, as the public does not die. But if one member of the court died the court is exempt, in accordance with that which we say, that it is a sin-offering belonging to partners.

    13Abaye said to Rav Yosef: We heard with regard to Rabbi Shimon that he says: A sin-offering belonging to partners is not left to die, as it is taught in a baraita : In a case where a bull and a goat of Yom Kippur were lost, and one designated other animals in their place, and then the lost animals were found, they shall all be left to die; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: They shall graze until they develop a blemish, due to the fact that a communal sin-offering is not left to die. The bull sacrificed on Yom Kippur belongs to the priests, and is therefore a sin-offering belonging to partners; nevertheless, Rabbi Shimon holds that its status is not that of a bull whose owners died.

    14Rav Yosef said to Abaye: Priests, you say? Priests are different, as they are characterized as a congregation in and of themselves, as it is written: “And for the priests and for all the people of the congregation he shall atone” (Leviticus 16:33).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הכל עולה סלקא דעתך - והכתיב שעירי עזים לחטאת:

    אף חטאת - דהקריבו לא נאכלת לפי שהיו שעירין של צבור הנשרפין לפי שהכניסו דמן לפני ולפנים כדכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש כדתנן (זבחים דף מז.) פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין דהיינו שעירי עבודת כוכבים דצבור דאמר רב יהודה על עבודת כוכבים הביאום:

    ואידך דב"ד - ואחד שהביאו ב"ד הרי י"ב:

    בין לר' יהודה בין לר' שמעון בין לרבי מאיר היכי קרבי הנהו חטאות והא מייתי הנהו דחטאו בימי צדקיהו דהוו חטאת שמתו בעליהן:

    לפי שאין מיתה בצבור - דאע"ג דמתו צבור לא אזלא למיתה חטאת דידהו:

    אילימא מדכתיב תחת אבותיך יהיו בניך - דמשמע דבנים במקום אבות קיימי וכאבות חיים דמו והכא איכא בנים דדורו של צדקיהו:

    אי הכי אפי' ביחיד נמי - לימא חטאת שמתו בעליה דלא למיתה אזלא דלהוי הבן במקום אב:

    משעיר דר"ח - דהוי חטאת דאמר רחמנא דניתו מתרומת הלשכה דכל קרבנות צבור מתרומת הלשכה הם באין והא דלמא מייתי להו מישראל לאחר שנתרמה תרומת הלשכה:

    והנך - ישראל דפיישו:

    היכי מייתו - שעיר דר"ח דאתא מתרומת הלשכה והא הוי חטאת שמתו בעליה אלא ש"מ וכו':

    מי דמי שעיר דר"ח - דלמא מיתו מצבור דלמא לא מיתו דספק הוי ואהכי קרבה אלא הכא דורו של צדקיהו ודאי מתו:

    ראויה כפרה זו - בעגלה ערופה שתכפר על יוצאי מצרים וכיון שתכפר על יוצאי מצרים ויוצאי מצרים מתים נינהו אלמא אין מיתה בצבור וה"ה לדורו של צדקיהו דאע"ג דמתו מתכפרין בהנהו חטאות:

    התם - גבי עגלה ערופה כולהו איתנהו בחיים דעיקר כי אתיא עגלה ערופה אהני (דהיכי) דאיתנהו קא אתיא ומגו דמכפרה אחיים מכפרה נמי אמתים דהיינו יוצאי מצרים אבל הכא מי הוו חיים הני דורו של צדקיהו:

    ודלמא מעוטי הוו - דהאי דכתיב ורבים מהכהנים והלוים דלמא מעוטי דצבור דבית שני הוו והוה ליה חטאת שמתו רוב בעליה ולא קרבה והכא כתיב דקרבה:

    הא לא מצית אמרת דמעוטי הוו - אלא ודאי רבים הוו דכתי' ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם ואותן דבוכים מדור של בית הראשון היו ומדאין מכירין קול השמחה שמע מינה דרובא הוו אותן דבוכין והוי כחטאת שרוב בעליה קיימין ומשום הכי קרבה:

    והא מזידין הוו - דורו של צדקיה ובני קטלא נינהו ולא בני קרבן נינהו והיכי מתכפרים בהנך חטאות:

    הוראת שעה היתה - דאף על גב דהוו מזידין הוו מתכפרים:

    תנו רבנן מת אחד מן הצבור - כגון שהורו ב"ד ועשו צבור על פיהם ולא הספיקו להביא עד שמת אחד מן הצבור חייבין וכו':

    מת אחד מן ב"ד - והויא ליה חטאת שמת אחד מן השותפין דהויא כמתו מקצת בעליה ולא קרבה הא דאיקרי להו שותפין לא משום דחטאת של שותפין דעלמא קרבה דאין שנים מביאין קרבן אלא האי דאיקרי להו שותפין משום דלא מצי קרי להו צבור דהא לאו צבור נינהו הלכך קרי להו שותפין:

    דאין צבור מתים - דאין דין מיתה בצבור דכי גמירי חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא ביחיד ולא בצבור:

    שמעינן ליה לר"ש דאמר חטאת השותפין אינה מתה דתניא פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם - ונתכפרו בהן ואח"כ נמצאו האבודים כולן ימותו דברי רבי יהודה ר' אלעזר ור' שמעון אומרים ירעו והא הכא דפר של יום הכפורים דהיינו פר של אהרן הוי חטאת השותפין דכהנים מתכפרים בו וקאמר רבי שמעון ירעו דלא הוי כחטאת שכפרו בעליה בעלמא דלמיתה אזלא משום דחטאת שותפות לאו כחטאת יחיד דמיא אלא כחטאת צבור דמיא והוא הדין כי מת אחד מן השותפין דלא כחטאת שמתו בעליה דמיא אלא חטאת השותפין היא ואינה מתה והכא הוא דקאמר ירעו משום דהא כפרו בעליה אבל היכא דמת אחד מן השותפין אימא לך דסבירא ליה לרבי שמעון דקרבה דחטאת השותפין אינה מתה הלכך לא מיתוקמא כרבי שמעון:

    רבי יהודה אומר כולן ימותו - דהכי ס"ל דאפי' חטאת צבור מתה:

    אמר ליה רב יוסף כהנים קא אמרת שאני כהנים דאיקרו קהל דכתיב על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר - דאתקש לקהל וכיון דאיקרו קהל משום הכי קאמר רבי שמעון דפר חטאת דידהו כחטאת שעיר דקהל דמי דאינה מתה אבל בחטאת השותפין לעולם אימא לך דס"ל לרבי שמעון דכי מת אחד מן השותפין דלא קרבה וכי מת אחד מן בית דין פטור ואכתי נוקמה כר"ש:

    הוריות ו עמוד א

    1אף חטאת לא נאכלת.

    2כיוצא בו, אמר רבי יוסי: (עזרא ח, לה) הבאים מהשבי הגולה הקריבו [עלות] לאלהי ישראל פרים שנים עשר וגו'״. הכל עולה הכל עולה סלקא דעתך אפשר שחטאת עולה אלא הכל כעולה מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת דתניא: רבי יהודה. אומר: ״על עבודת כוכבים הביאום ואמר רב יהודה אמר שמואל על עבודת כוכבים שעשו בימי צדקיהו׃

    3בשלמא לרבי יהודה משכחת לה להני שנים עשר חטאות כגון דחטאו שנים עשר שבטים דמייתו שנים עשר שעירים אי נמי דחטאו שבעה שבטים ושארא אינך בגרירה ולרבי שמעון נמי משכחת לה כגון דחטאו אחד עשר שבטים דמייתו אחד עשר שעירים ואידך דב"ד אלא לרבי מאיר דאמר בית דין מביאין ולא צבור שנים עשר היכי משכחת ליה כגון דחטאו והדר חטאו והדר חטאו עד תריסר זימני׃

    4והא מייתי להו הנהו דחטאו׃

    5אמר רב פפא כי גמירי חטאת שמתו בעליה במיתה הני מילי ביחיד אבל לא בצבור לפי שאין מיתה בצבור מנא ליה לרב פפא הא אילימא מדכתי' (תהלים מה, יז) תחת אבותיך יהיו בניך אי הכי אפילו ביחיד נמי׃

    6אלא דוקיא דרב פפא משעיר דראש חדש דאמר רחמנא מייתי מתרומת הלשכה והא מייתי להו מישראל והנך דפיישי היכי מייתו אלא שמע מינה חטאת שמתו בעליה בצבור קרבה׃

    7מי דמי שעיר ר"ח דלמא לא מייתו מצבור אבל הכא ודאי מייתו אלא טעמא דרב פפא מהכא דכתיב ״(דברים כא״, ח) כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים מדכתיב ״אשר פדית״׃

    8מי דמי התם כולהו איתינון מגו דמכפרה אחיים מכפרה נמי אמתים אלא הכא מי הוו חיים אין הכי נמי דכתיב ״(עזרא ג״, יב) ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות וגו'׃

    9ודלמא מועטין הוו ולא רבים הוו הכתיב ״(עזרא ג״, יג) (ולא הכירו בקול) [ואין העם מכירים קול] תרועת השמחה לקול בכי העם [וגו'] והקול נשמע עד למרחוק׃

    10והא מזידין הוו הוראת שעה היתה הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי (עזרא ח, לה) אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה כנגד מי אלא הוראת שעה היתה הכא נמי הוראת שעה היתה׃

    Baraita

    11ת"ר מת אחד מן הצבור חייבין אחד מבית דין פטורין מאן תנא אמר רב חסדא אמר רבי זירא אמר רב ירמיה אמר רב רבי מאיר היא דאמר ב"ד מביאים ולא צבור הלכך מת אחד מן הצבור חייבין דהא קאים כוליה בית דין מת אחד מבית דין פטורין דהויא לה חטאת שמת אחד מן השותפין ומשום הכי פטורין׃

    12מתקיף לה רב יוסף ונוקמה כרבי שמעון דאמר בית דין עם הצבור מת אחד מן הצבור חייבין דאין צבור מתים מת אחד מבית דין פטורין כדאמרינן דחטאת שותפין היא׃

    13א"ל אביי שמעינן ליה לר"ש דאמר חטאת שותפין אינה מתה דתניא פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם ימותו כולן דברי רבי יהודה ר"א ור"ש אומר ירעו לפי שאין חטאת צבור מתה׃

    14א"ל רב יוסף כהנים קא אמרת שאני כהנים דאיקרו קהל דכתיב ״(ויקרא טז״, לג) על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר.

    Tosafot

    ה"ג בת"כ וכן היה ר"י אומר על עבודת כוכבים הביאום ואתא לפרושי דברי ר' יוסי:

    אילים וכבשים - צריך עיון מאי טעמא נשרפו שהרי אינן באין על עבודת כוכבים:

    הוראת שעה היתה - הוא הדין דעל כולהו מצי לתרוצי הכי:

    ור' שמעון אומר ירעו - אף על גב דלא דמי דהכא מתו בעליהם מכל מקום לא חזו למקרבה ומה לי פסול זה ומה לי פסול אחר ואפילו הכי שמעינן ליה דירעו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואמר רב יהודה אמר שמואל על עבודת כוכבים שעבדו בימי צדקיהו:

    בשלמא לר' יהודה משכחת לה דחטאו כולהו שבטים א"נ מקצת ואינך בגרירה לר"ש דאמר צבור מייתו משכחת לה כגון שחטאו י"א שבטים והפר הי"ב בשביל ב"ד. אלא לר"מ פי' דאמר ב"ד מביאין פר א' ולא צבור י"ב היכי משכחת לה [ומשני כגון כו'] אקשינן אברייתא אמאי הקריבום. והא מתים היו אותם שעבדו עבודת כוכבים כי הרגום נבוכדנאצר בכובשו ירושלים וקי"ל דאין כפרה למתים.

    אמר רב פפא כי אין כפרה לחד - אבל לצבור אע"ג דמייתו אית להו כפרה. אקשינן מנא ליה לרב פפא הא אילימא מדכתיב תחת אבותיך יהיו בניך וגו' אי הכי אפי' יחיד נמי אלא דוקייא דרב פפא משעירי ראשי חדשים. פי' לכפר על הדברים המפורשים בשבועות פ"א וקאמר רחמנא ניתו מתרומת הלשכה כדמפרש בשקלים (ממאי) [אמאי] והא מייתו להו אותן ששקלו השקלים הנך דפיישי היכי מייתו כפרה מדידהו. אלא ש"מ חטאת שמתו בעליה צבור קרבה. פי' וש"מ שיש כפרה לצבור מתים. ודחינן האי סברא מי דמי התם בשעירי ראשי חדשים ספיקא הוא שמא מת מהצבור ושמא לא אבל הכא ודאי מתו. אלא דוקייא דרב פפא מדכתיב גבי עגלה ערופה כפר לעמך ישראל וגו' שאין ת"ל ונכפר להם הדם מה ת"ל ונכפר להם הדם ראויה כפרה זו שתהא מכפרת על יוצאי מצרים. פי' בכי האי גוונא דכתיב אשר פדית. ודחינן ממאי דלמא גבי עגלה ערופה מגו דאיכפר להני חיים שהביאוה איכפר למתים אבל התם לא היה שם אחד מן העושים. ומהדרינן התם נמי מיהוה הוו דכתיב ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים וכו' אקשינן ומנא לן דרובא הוו. פי' אותן העושים דלמא מעוטא הוו והנך דלא עבדי לאו בני פר נינהו. ופשטנא מדכתיב ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם וגו' פי' בוכין מאן הוו הנך דבית ראשון והא עדיף בכייהו דאלמא רובא הוו.

    אקשינן אמאי אצטריכי הני חטאות והא מזידין הוו פי' עבודת כוכבים שעבדו בימי צדקיהו בזדון הוות ומזיד לאו בר קרבן הוא. ומהדרינן ולטעמ' אילים צ"ו וכבשים ע"ז שהקריבו מי אשכחנן להו בכל התורה כולה. פי' חדא דאיל וכבש לא אשכחנן דאתי חטאת בכל התורה כולה. ותו דטפי מפר ושעיר לא אשכח בעבודת כוכבים אלא הוראת שעה היתה וליכא למיסמך עלה וכל זו השמועה ישנה נמי בתמורה בפרק יש בקרבנות היחיד:

    מתני' הורו ב"ד של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו שבט חייב ושאר כל השבטים פטורין. דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אין חייבים אלא על הורית ב"ד הגדול בלבד שנאמר ואם כל עדת ישראל ולא עדת אותו השבט מפורש בספרא עדת ישראל עדה המיוחדת בכל ישראל זו סנהדרין גדולה שבלשכת הגזית אוקימנא לעיל (דף ה ב) דמאן חכמים ר"ש:

    ת"ר הורו ב"ד - פי' ועשו קהל או רובו על פיהם וידעו שטעו וחזרו בהן מת אחד מב"ד פטורים אחד מן הצבור חייבים. מאן תנא אמר ר' זירא ואמרי לה אמר ר' ירמיה בר אבא ר"מ היא דאמר ב"ד מייתו ולא צבור והכין טעמא מת אחד מב"ד פטורים מלהביא פר. דהויא לה חטאת שמתו בעליה מת אחד מן הצבור חייב' ב"ד להביא הפר דהא כולהו ב"ד קיימי. מתקיף לה רב יוסף ממאי דלמא ר"ש היא דאמר צבור מייתי וב"ד מייתי והכי קאמר מת אחד מב"ד פטור' דהוה ליה חטאת שמתו בעליה מת אחד מן הצבור חייבין שאין הצבור מתין. פי' ב"ד לאו צבור נינהו אלא שותפין. א"ל אביי לא מצית לאוקמא כר"ש דהא שמעינן ליה דאמר חטאת השותפין לא אזלא למיתה. דתניא פר ושעיר יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן פי' ולא הספיק להקריבן עד שנמצאו הראשונים ימותו. דברי ר' יהודה דקסבר ר' יהודה חטאת צבור מתה. והכי מפורש בתוספתא יומא (פ"ג) ר' אלעזר ור' שמעון אומרי' ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת צבור מתה. פי' הנה הפר של יוה"כ דלאו דצבור הוא אלא דשותפי אהרן וביתו כדכתיב והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וגו' ודינו אצל ר' שמעון כדין השעיר דהוא חטאת צבור דאלמא אם מת אחד מן השותפין קרב כדרך שאם מת אחד מן הצבור קרב. ואמאי קתני מת אחד מב"ד פטורין אפילו כי מת ליקרב. והא מתניתא איתא ביומא בפ' הוציאו לו. והכי תניא בתוספתא תמורה (פ"ב) המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות יביא איזו מהן שירצה והשניה תרעה עד שתסתאב וימכר ויפלו דמיה לנדבה. ר' אומר תמות ומודים חכמים לר' במפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה והקריבה ואח"כ נמצאת הראשונה שתמות. ות"ר בספרא פרשת יחיד ואם כבש יביא קרבנו ומנין את אומר המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות שיביא איזה מהן שירצה ת"ל יביא יכול יביא שתיהן ת"ל יביאנה אחת הוא מביא ואינו מביא שתים. ואמרי עלה בתמורה פרק יש בקרבנות היחיד (דף טו) והא חטאת דפיישא מה תהא עלה. אמר רב המנונא תנא ר' יהודה אומר רועה ר' שמעון אומר מתה. ושקלינן וטרינן בה טובא. ואסיקנא דר' יהודה אליבא דרבנן דפליגי על ר' בתוספתא אמרה ודתנן התם חטאות יחיד שכפרו בעלים [מתה] ושל צבור אין מתות. ר' יהודה אומר [ימותו] אוקימנא באבודה ונמצאת בשעת הפרשה ור' יהודה אליבא דר':

    אמר ליה רב יוסף כהנים קא אמרת כהנים עם לעצמם שנאמר על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. פי' דינם כדין צבור ולא כשותפין. ולענין חטאת שותפין לר' שמעון מתה. א"ל אביי (שייך לדף ו ע"ב) אלא מעתה נייתי פר בהוראה. וכי תימא הכי נמי טפי להו שבטים. [ס"א נפישו להו פרים] פירוש למאן דאמר כל שבט ושבט מייתי י"ג פרים בעי ולר' שמעון י"ד:

    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 6a

    Horayot 6a. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 465 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Horayot 6a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026