Talmud Builders

    Horayot 13a

    Back to index

    English translation — Horayot 13a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ The mishna teaches: If the bull of the anointed priest and the bull of the congregation, which are brought for absence of awareness of the matter, are pending, the bull of the anointed priest precedes the bull of the congregation in all its actions. The Gemara asks: From where are these matters derived? It is as the Sages taught: “And he shall burn it as he burned the first bull” (Leviticus 4:21). Why must the verse state “the first”? The verse could simply state that he shall burn it as he burned the bull. It is in order to establish that the first offering precedes the bull of the congregation in all its actions.

    2The Sages taught in a baraita : If the bull of the anointed priest and the bull of the congregation are pending, the bull of the anointed priest precedes the bull of the congregation in all its actions. Since the anointed priest atones for the entire Jewish people, and the congregation gains atonement, it is logical that the one who atones will precede the one who gains atonement. And so the verse states: “And he shall atone for himself, and for his household, and for all the congregation of Israel” (Leviticus 16:17).

    3The baraita continues: A bull for an unwitting communal sin precedes a bull for idol worship. What is the reason for this halakha ? This, i.e., the bull for an unwitting communal sin, is a sin-offering, and that, i.e., the bull for idol worship, is a burnt-offering, and it is taught in a baraita : “And he shall sacrifice that which is for the sin-offering first” (Leviticus 5:8); why must the verse state this? If it is to teach that the sin - offering will be first, it is already stated: “And the second he shall prepare as a burnt-offering according to the ordinance” (Leviticus 5:10). Rather, this established a paradigm from which all similar cases may be derived, teaching that all sin-offerings precede the burnt-offerings that accompany them, and we maintain that even bird sin-offerings precede animal burnt-offerings.

    4A bull for idol worship brought by the entire congregation precedes a goat for idol worship brought by the entire congregation. The Gemara asks: Why is this so; this, i.e., the goat is a sin-offering, and that, i.e., the bull is a burnt-offering? In the West, Eretz Yisrael, they say in the name of Rava bar Mari: In the verse: “If it is performed unwittingly by the congregation, being hidden from their eyes, the entire congregation shall bring one young bull for a burnt-offering, for a pleasing aroma to the Lord, with its meal-offering, and its libation, according to the ordinance, and one goat as a sin-offering [ leḥattat ]” (Numbers 15:24), the sin-offering for idol worship is lacking an alef , i.e., “ leḥattat ” is written without an alef . This indicates that not all the halakhot of sin-offerings apply to it. Rava said: “According to the ordinance” is written concerning it, indicating that the service must be performed in accordance with the order stated in the verse, i.e., the bull is sacrificed before the goat.

    5The goat for idol worship of the congregation precedes the goat of the king. What is the reason for this? The reason is that this goat is brought by the general public and that goat is brought by an individual, and the communal precedes the individual even if that individual is the king. The male goat of the king precedes the female goat of the individual. What is the reason for this? This male goat is brought by a king, and that female goat is brought by a commoner.

    6The female goat of an individual brought as a standard sin-offering precedes the ewe of an individual brought as a standard sin-offering. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : The ewe of an individual precedes the female goat of an individual? Abaye said: It is a dispute between tanna’im . One Sage holds that a female goat is preferable and takes precedence, as it has an increased applicability in that it is brought for idol worship by an individual, in which case one must bring a female goat, not a female sheep. And one Sage holds that the ewe is preferable and takes precedence, as it has more sacrificial portions than a female goat, as its tail is also included, which indicates that it is a preferable offering.

    7The omer offering precedes the lamb that accompanies it; the two loaves, i.e., the public offering on Shavuot of two loaves of bread from the new wheat, precede the sheep that accompany them. This is the principle: A matter that comes due to a mitzva of the day precedes a matter that comes due to the bread. The omer and two loaves are meal-offerings brought due to the day. The accompanying sheep are brought due to the meal-offerings.

    8MISHNA: The man precedes the woman when there is uncertainty with regard to which of them to rescue or to return a lost item to first. And the woman precedes the man with regard to which of them to provide with a garment first, because her humiliation is great, or to release from captivity first, due to the concern that she will be raped. When they are both subject to degradation, i.e., there is also concern that the man will be raped in captivity, the release of the man precedes the release of the woman.

    9GEMARA: Apropos precedence, the Sages taught in a baraita : If one and his father and his teacher were in captivity, his release precedes his teacher’s because one’s own life takes precedence, and his teacher’s release precedes his father’s release. His mother’s release precedes the release of all of them.

    10A Torah scholar precedes the king of Israel, because in the case of a Sage who dies, we have no one like him, but in the case of a king of Israel who dies, all of Israel are fit for royalty.

    11A king precedes a High Priest, as it is stated: “And the king said unto them: Take with you the servants of your lord” (I Kings 1:33). King David was referring to himself as lord when speaking to Zadok the priest.

    12A High Priest precedes a prophet, as it is stated: “And let Zadok the priest and Nathan the prophet anoint him there” (I Kings 1:34); Zadok is written before Natan. And similarly, the prophet says: “Hear now, Joshua the High Priest, you and your colleagues who sit before you, for they are men that are a sign; for behold, I will bring forth My servant Zemah” (Zechariah 3:8). One might have thought that these colleagues were laymen. Therefore, the verse states: “For they are men that are a sign,” and “sign” means nothing other than a prophet, as it is stated: “And he gives you a sign or a wonder” (Deuteronomy 13:2).

    13A High Priest anointed with anointing oil precedes a priest consecrated by donning multiple garments. A High Priest consecrated by donning multiple garments precedes an anointed High Priest who stepped down, even if he did so due to his seminal emission. An anointed High Priest who stepped down due to his seminal emission precedes an anointed High Priest who stepped down due to his blemish. An anointed High Priest who stepped down due to his blemish precedes a priest anointed for war. A priest anointed for war precedes a deputy High Priest, who replaces the High Priest when he is unable to serve in the Temple.

    14The baraita concludes: A deputy High Priest precedes the overseer [ la’amarkal ], one of the seven appointed officials in the Temple. The Gemara asks: What is the meaning of amarkal ? Rav Ḥisda said: Amarkal is a contraction for amar kulla , meaning: He says it all. The overseer of the Temple has the final word in matters concerning the administration of the Temple. The overseer precedes the Temple treasurer. The treasurer precedes the head of the priestly watch that would serve in the Temple for a period of one week at a time. The head of the priestly watch precedes the head of the patrilineal family. Each patrilineal family performed the Temple service for one day during the week of its priestly watch. The head of the patrilineal family precedes an ordinary priest.

    15A dilemma was raised before the Sages: With regard to the matter of ritual impurity, when there is a corpse with no one to bury it [ met mitzva ], which even a priest and a nazirite are commanded to bury, and the deputy High Priest and the priest anointed for war are available to bury it, which of them precedes the other and becomes impure?

    16Mar Zutra, son of Rav Naḥman, said: Come and hear a resolution, as it is taught in a baraita : In the case of a deputy High Priest and a priest anointed for war who were walking along the path and they encountered a met mitzva and one of them must bury him and become ritually impure, it is preferable that the priest anointed for war will become ritually impure and the deputy High Priest will not become ritually impure. The reason is that if disqualification befalls the High Priest, the deputy enters and performs the Temple service in his stead. Therefore, one must ensure to every possible extent that the deputy High Priest remain ritually pure. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : A priest anointed for war precedes a deputy High Priest? Ravina said: When that baraita is taught, it is not with regard to ritual impurity; rather, it is taught with regard to rescuing him, as the standing of the priest anointed for war is higher than that of the deputy High Priest.

    17MISHNA: A priest precedes a Levite. A Levite precedes an Israelite. An Israelite precedes a son born from an incestuous or adulterous relationship [ mamzer ], and a mamzer precedes a Gibeonite, and a Gibeonite precedes a convert, and a convert precedes an emancipated slave. When do these halakhot of precedence take effect? In circumstances when they are all equal in terms of wisdom. But if there were a mamzer who is a Torah scholar and a High Priest who is an ignoramus, a mamzer who is a Torah scholar precedes a High Priest who is an ignoramus, as Torah wisdom surpasses all else.

    18GEMARA: A priest precedes a Levite, as it is stated: “The sons of Amram: Aaron and Moses, and Aaron was separated that he should be sanctified as the most sacred” (I Chronicles 23:13). A Levite precedes an Israelite, as it is stated: “At that time the Lord separated the tribe of Levi, to bear the Ark of the Covenant of the Lord, to stand before the Lord to minister unto Him, and to bless in His name, unto this day” (Deuteronomy 10:8).

    19An Israelite precedes a mamzer because this Israelite is of legitimate lineage and that mamzer is not of legitimate lineage and is disqualified from entering into the congregation of Israel. A mamzer precedes a Gibeonite because this mamzer comes from a fit drop of semen, i.e., from Jewish parentage, and that Gibeonite comes from an unfit drop of semen, from gentile parentage. A Gibeonite precedes a convert, as this Gibeonite grew among us in sanctity and conducted his life as a Jew, and that convert did not grow among us in sanctity. A convert precedes an emancipated Canaanite slave as this emancipated Canaanite slave was included in the category of the curse while he was enslaved, and that convert was not included in the category of the curse.

    20The mishna teaches: When do these halakhot of precedence take effect? In circumstances when they are all equal in terms of wisdom. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Aḥa, son of Rabbi Ḥanina, said: This is derived from a verse, as the verse states: “She is more precious than rubies [ mipeninim ]” (Proverbs 3:15). The Torah is more precious than the High Priest who enters the innermost sanctum [ lifnai velifnim ], the Holy of Holies.

    21It is taught in a baraita that Rabbi Shimon bar Yoḥai says: By right, an emancipated Canaanite slave should have preceded a convert, because this emancipated Canaanite slave grew among us in sanctity, and that convert did not grow among us in sanctity. But the convert precedes the Canaanite slave because this Canaanite slave was in the category of the curse, and that convert was not in the category of the curse.

    22The students of Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, asked him: For what reason does everyone, i.e., do many people, run to marry a female convert, and not everyone runs to marry an emancipated Canaanite maidservant? He said to them: This Canaanite maidservant was in the category of the curse, and that convert was not in the category of the curse. Alternatively, the reason is that this convert has the presumptive status of chastity, and that Canaanite maidservant does not have the presumptive status of chastity.

    23The students of Rabbi Elazar asked him: For what reason does a dog recognize its master, while a cat does not recognize its master? Rabbi Elazar said to them: If it is established that with regard to one who eats from that which a mouse eats, eating that item causes him to forget, with regard to the cat, who eats the mouse itself, all the more so does eating it cause it to forget.

    24The students of Rabbi Eliezer asked him: For what reason do all predators dominate mice and prey on them? He said to them: Because concerning mice, their inclination [ shesuran ] is evil. The Gemara asks: What is the indication of this? Rava said: They gnaw even at cloaks, despite the fact that cloaks do not provide nourishment for them.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פרשת פר כהן משיח כתיבא ברישא והדר כתיבא פר העלם דבר של צבור ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת דהיינו לפר כהן משיח למה ליה למיהדר וכתב כאשר שרף את הפר הראשון:

    וכפר בעדווהדר ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל:

    פר דעבודת כוכבים הוי עולה:

    חסירא אל"ףלמימרא דעולה קדמה:

    כמשפט כתיב ביהבפר דעבודת כוכבים דבתר כתיבה אזלינן ועולה ברישא כתיבא:

    שעיר יחיד קודם לכבשת יחידכגון שהיו שנים זה הביא כשבה וזה הביא שעירה:

    שכן נתרבתה באליהדעז אינה טעונה אליה:

    בגין יוםבגלל יום כבש גלל עומר וכבשים בגלל שתי הלחם:

    מתני' עומדים בקלקלההאיש למשכב זכור:

    גמ' אמו קודמת לכולםדאית לה זילותא טפי:

    [חכם קודם למלך ישראלשאין כל ישראל ראוין לחכמה אבל מלך כל ישראל ראוין למלכות]:

    מלך קודם לכהן גדולמדאמר מלך לכהן גדול קחו עמכם מעבדי אדוניכם [וע"כ אנפשיה קאמר] אלמא מלך עדיף:

    אמרכלאשממונה על כולם ואין משיבין על דבריו:

    גזברהממונה על האוצרות שבמקדש:

    איבעיא להו לענין טומאהליטמא למת מצוה סגן ומשוח מלחמה אי זה מהם קודם:

    להחיותוהוא קודם לסגן משום דצבור צריכים לו למשוח מלחמה לצורך מלחמה טפי מסגן:

    דכתיב ויבדל אהרןאלמא כהן עדיף מלוי:

    [בכלל ארורכנען לא מצא נח קללה לכנען גדולה מזו שיהא עבד לאחיו מכאן שכל עבד הרי הוא בכלל ארור]:

    הכל רוצין לישא גיורתשמתרצין לישא גיורת מלישא משוחררת:

    משוחררת לא היתה בחזקת שמורדסתם שפחה מופקרת לשון אחר גיורת בעיא לאיגיורי ומשמרת עצמה לפי שבדעתה להתגייר אבל שפחה אין בידה לשחרר עצמה ואינה משמרת עצמה:

    מפני מה הכל מושלין בעכבריםכלומר מפני מה נתנה מפלה יתירה לעכברים שנרדפין תדיר תדיר:

    אמר להם מפני שסורן רעשיצר לבם רע הוא יותר מדאי סורו שר שלהם כדאמר (ב"מ דף נט:) בגר שסורו רע דהיינו יצר הרע ששר שלו רע הוא:

    מאי היאהיכי הוי סורן רע:

    אמר רבא אפילו גלימידלאו מאכל ולית בהו הנאה אפי' הכי גייצי להו:

    גייצינושכין:

    הוריות 13 עמוד א

    1פר כהן משוח ופר עדה כו'. מנא הני מילי? דת"ר (ויקרא ד, כא) ״ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון״, מה ת"ל ״הראשון״? שיהא ראשון, קודם לפר העדה בכל מעשיו.

    Baraita

    2ת"ר פר כהן משיח ופר העדה עומדים פר כהן משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו. הואיל ומשיח מכפר, ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים המכפר למתכפר, וכן הוא אומר: (ויקרא טז, יז) ״וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל״.

    3פר העלם דבר של צבור קודם לפר של עבודת כוכבים מ"ט האי חטאת והאי עולה, ותניא: (ויקרא ה ח) והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה ת"ל אם ללמד שתהא חטאת ראשונה הרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה כמשפט אלא זה בנה אב שיהו כל חטאות קודמות לעולות הבאים עמהם וקיי"ל דאפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה׃

    4פר עבודת כוכבים קודם לשעיר עבודת כוכבים אמאי האי חטאת והאי עולה אמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי חטאת עבודת כוכבים חסירא אל"ף (במדבר טו, כד) לחטת כתיב ״רבא אמר״: כמשפט כתיב ביה׃

    5שעיר עבודת כוכבים קודם לשעיר נשיא מ"ט האי צבור והאי יחיד שעיר נשיא קודם לשעירת יחיד מ"ט האי מלך והאי הדיוט׃

    6שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד והא תניא כבשת יחיד קודמת לשעירת יחיד אמר אביי תנאי היא מר סבר שעירה עדיפא שכן נתרבתה אצל עבודת כוכבים ביחיד ומר סבר כבשה עדיפא שכן נתרבתה באליה׃

    7עומר קודם לכבש הבא עמו שתי הלחם קודמים לכבשים הבאים עמהם זה הכלל דבר הבא בגין ליום קודם לדבר הבא בגין לחם:

    Mishna

    8האיש קודם לאשה להחיות ולהשב אבדה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי בזמן ששניהם עומדים בקלקלה האיש קודם לאשה:

    Gemara

    9ת"ר היה הוא ואביו ורבו בשבי הוא קודם לרבו ורבו קודם לאביו אמו קודמת לכולם׃

    10חכם קודם למלך ישראל חכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך ישראל שמת כל ישראל ראוים למלכות׃

    11מלך קודם לכהן גדול שנאמר ״(מלכים א א״, לג) ויאמר המלך (אליהם) [להם] קחו עמכם (או מעבדי) [את עבדי] אדוניכם וגו'׃

    12כהן גדול קודם לנביא שנאמר ״(מלכים א א״, לד) ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא הקדים צדוק לנתן ואומר (זכריה ג, ח) שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך וגו' יכול הדיוטות היו ת"ל (זכריה ג, ח) כי אנשי מופת המה ואין מופת אלא נביא שנאמר ״(דברים יג״, ב) ונתן אליך אות או מופת׃

    13משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים מרובה בגדים קודם למשיח שעבר מחמת קריו משיח שעבר מחמת קריו קודם לעבר מחמת מומו עבר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה משוח מלחמה קודם לסגן׃

    14סגן קודם לאמרכל מאי אמרכל אמר רב חסדא אמר כולא אמרכל קודם לגזבר גזבר קודם לראש משמר ראש משמר קודם לראש בית אב ראש בית אב קודם לכהן הדיוט׃

    15איבעיא להו לענין טומאה סגן ומשוח מלחמה איזה מהם קודם׃

    16אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן ת"ש דתניא סגן ומשוח מלחמה שהיו מהלכים בדרך ופגע בהם מת מצוה מוטב שיטמא משוח מלחמה ואל יטמא סגן שאם יארע בו פסול בכהן גדול נכנס הסגן ומשמש תחתיו והתניא משוח מלחמה קודם לסגן אמר רבינא כי תניא ההיא להחיותו:

    Mishna

    17כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולם שוים אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ:

    Gemara

    18כהן קודם ללוי שנאמר ״(דברי הימים א כג״, יג) (ובני) [בני] עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן (להקריב) [להקדישו] קדש (הקדשים) [קדשים] לוי קודם לישראל שנאמר ״(דברים י״, ח) בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי (מתוך) וגו'׃

    19ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו מיוחס ממזר קודם לנתין זה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה נתין קודם לגר זה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה גר קודם לעבד משוחרר זה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור:

    20אימתי בזמן שכולן שוין כו': מה"מ א"ר אחא ברבי חנינא דאמר קרא ״(משלי ג״, טו) יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים׃

    Baraita

    21תניא רשב"י אומר בדין הוא שיקדים עבד משוחרר לגר שזה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה אלא זה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור׃

    22שאלו תלמידיו את רבי אלעזר ברבי צדוק מפני מה הכל רצין לישא גיורת ואין הכל רצין לישא משוחררת אמר להם זו היתה בכלל ארור וזו לא היתה בכלל ארור דבר אחר זו היתה בחזקת שמור וזו לא היתה בחזקת שמור׃

    23שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מפני מה הכלב מכיר את קונו וחתול אינו מכיר את קונו אמר להם ומה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח האוכל עכבר עצמו עאכ"ו׃

    24שאלו תלמידיו את ר"א מפני מה הכל מושלים בעכברים מפני שסורן רע מאי היא רבא אמר אפילו גלימי גייצי.

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    פר משיח ופר העדה עומדין ליקרב כבר ביארנו שפר משיח קודם לכל מעשיו וכן הדין הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים מכפר למתכפר וכן הוא אומר וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל:

    פר הבא על המצות לצבור כבר ביארנו שהוא קודם לפר הבא על ע"ז מפני שפר העלם דבר של צבור חטאת ופר הבא על ע"ז עולה וחטאת קודם לעולה בכל מקום שנאמר והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה תלמוד אם ללמד שתהא חטאת קודם לעולה הרי כבר אמור ואת השני יעשה עולה כמשפט אלא להיות זה בונה אב שתהא חטאת קודמת לעולה בכל מקום ואפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה ולא סוף דבר בהקרבה אלא אף בהפרשה מפריש חטאת תחלה וזהו שאמרו ביולדת שנאמר בה אחד לעולה ואחד לחטאת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה אין הכונה בה לקריאת השם כמו שפירשו רבים אלא לקריאת הפסוק לבד ומ"מ קרבנות החג קרבים על סדר הכתוב בתורה פרים תחלה ואילים אחריהם וכבשים אחריהם ושעירים אחריהם אע"פ שהשעירים חטאות ושאר הקרבנות עולות מפני שכתוב בהם כמשפט כלומר כמשפט הכתוב בהם:

    פר ע"ז קודם לשעיר שלה אע"פ שהפר עולה והשעיר חטאת מפני שכתוב בו גם כן כמשפט שעירי ע"ז קודמין לשעיר נשיא שזה צבור וזה יחיד וצבור קודם ליחיד שעיר נשיא קודם לשעירת יחיד שזה מלך וזה הדיוט שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד ואע"פ ששניהם חטאת מפני שהשעירה ראויה לבא על הכרתות שמביאים עליהם חטאת והכבשה אינה באה אלא על שגגת ע"ז עומר קודם לכבש הבא עמו ושתי הלחם קודם לשני כבשים הבאים עמהם שכל הבא בשביל היום קודם לבא בשביל הלחם:

    יש דברים בענין זה שלא נתפרשו בכאן והוא שמנחת האיש קודמת לשל אשה של חטים לשל שעורים של חוטא לשל נדבה מנחה ליין יין לשמן שמן ללבונה לבונה למלח מלח לעצים חטאת קודמת לאשם חוץ מאשם מצורע שקודמת לחטאתו אשם קודם לתודה ואיל נזיר תודה ואיל נזיר לשלמים והתודה לאיל נזיר שלמים לבכור בכור למעשר בהמה מעשר בהמה לעופות עופות למנחות ומ"מ אם היו שם חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר בהמה מקריב חטאת ואחריו עולה ואחריו מעשר וכל שהיו שם קרבנות הרבה ממין אחד פרים קודמין לאילים ודברים אלו כלם בשבאו כאחד אבל אם לא באו כאחד הבא ראשון קודם וכל הקודם בהקרבה קודם באכילה ויש דברים שהבחירה בידו להקדים איזה שירצה כגון מנחת נדבה ומנחת חוטא וכן במה שאמרו שדם חטאת קודם לדם עולה ואברי עולה קודמין לאמורי חטאת היו שם דם חטאת ואיברי עולה איזה שירצה יקדים וכן דם עולה ואימורי חטאת או דם עולה ודם אשם וכן מה שאמרו שהתדיר קודם לשאינו תדיר וכן שהמקודש קודם לשאינו מקודש באו לפניו תדיר ומקודש יקריב איזה שירצה ודברים אלו ארוכים ומסתעפים לכמה ענפים יתבארו במקומם בע"ה:

    כבר ביארנו שבבני אדם גם כן קודמין קצתם לקצתם לפי מדרגתם מעתה מי שהיה הוא ורבו ואביו בבית השבי הוא קודם לרבו שאדם קרוב אצל עצמו ורבו קודם לאביו ובלבד ברבו מובהק כמו שביארנו במציעא ואמו קודמת לכלם:

    חבר קודם למלך שחכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות מלך קודם לכהן גדול שנאמר בדוד ויאמר להם קחו את עבדי אדוניכם הרי שקרא עצמו אדון אצל צדוק כהן גדול קודם לנביא שנאמר ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא הקדים כהן לנביא ואומר שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך שמא תאמר הדיוטות היו תלמוד לומר כי אנשי מופת המה ואין מופת אלא נבואה שנאמר ונתן אליך אות או מופת כהן משיח קודם לכהן מרובה בגדים מרובה בגדים קודם למשיח שעבר מחמת שאירע לו פסול ר"ל קרי ושעבר מחמת פסול הואיל ויש לו טהרה קודם לשעבר מחמת מום ושעבר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה ומשוח מלחמה קודם לסגן והוא כהן שהיו ממנין שיהא מזומן אם יארע פסול לכהן גדול והוא כמו משנה לכהן גדול והוא הנקרא ממונה ועומד תמיד לימין כהן גדול וכל הכהנים תחתיו סגן קודם לקתיקול ואע"פ שלא הוזכר קתיקול כאן כך הוא בסדר התמיד והוא שהיו ממנין שני כהנים להיותם לסגן כסגן לכהן גדול קתיקול קודם לאמרכל ואמרכל הוא שהיו ממנין שבעה כהנים להיות מפתחות העזרה בידם ואין פותחין עד שיתקבצו כולם אמרכל קודם לגזבר וגזבר הוא שהיו ממנין שלשה כהנים גזברים לגבות כל ההקדשות ולפדות הראוי לפדות מהם ומוציאין אותם לדברים הראויים להוצאה גזבר קודם לראש המשמרה וענין המשמרות כבר ביארנוהו במסכת תענית וכל משמר היו ממנין אחד מהם על ראש כלם ראש המשמרה קודם לראש בית אב וכבר ביארנו ג"כ במסכת תענית ענין בתי אבות שהמשמרה היתה מחלקת עצמה לשבעה בתי אבות בית אב לכל יום וכל בית אב ממנין עליהם אחד להיות להם לראש ראש בית אב קודם לכהן הדיוט:

    אע"פ שהקדמנו לענין זה משוה מלחמה לסגן דוקא להחיותו או שאם היה בבית השבי לפדותו תחלה וכן לכל ענין שבמעלה וקדושה אבל לענין מה שהותר בכל כהן ליטמא למת מצוה מטמא משוח מלחמה ולא סגן והוא שאמרו סגן ומשוח מלחמה שהיו מהלכין בדרך ופגע בהם מת מצוה מוטב שיטמא משוח מלחמה ואל יטמא סגן שמא יארע פסול לכהן גדול ונכנס סגן ומשמש תחתיו:

    אף אלו שביארנו במשנה שקודמין זה לזה אע"פ שהדבר מבואר בעצמו יש בכלם רמז או מן המקרא או מן הסברא כהן גדול ללוי שנאמר ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים לוי קודם לישראל שנאמר הבדיל י"י את שבט הלוי ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו מיוחס ממזר קודם לנתין שזה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה נתין קודם לגר שזה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה גר לעבד משוחרר שזה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני לפנים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 13a

    Horayot 13a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 738 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    פרשת פר כהן משיח כתיבא ברישא והדר כתיבא פר העלם דבר של צבור ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת דהיינו לפר כהן משיח למה ליה למיהדר וכתב כאשר שרף את הפר הראשון:

    וכפר בעדו והדר ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל:

    פר דעבודת כוכבים הוי עולה:

    חסירא אל"ף למימרא דעולה קדמה:

    כמשפט כתיב ביה בפר דעבודת כוכבים דבתר כתיבה אזלינן ועולה ברישא כתיבא:

    שעיר יחיד קודם לכבשת יחיד כגון שהיו שנים זה הביא כשבה וזה הביא שעירה:

    שכן נתרבתה באליה דעז אינה טעונה אליה:

    בגין יום בגלל יום כבש גלל עומר וכבשים בגלל שתי הלחם:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 13a · Sefaria

    Meiri

    פר משיח ופר העדה עומדין ליקרב כבר ביארנו שפר משיח קודם לכל מעשיו וכן הדין הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים מכפר למתכפר וכן הוא אומר וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל:

    פר הבא על המצות לצבור כבר ביארנו שהוא קודם לפר הבא על ע"ז מפני שפר העלם דבר של צבור חטאת ופר הבא על ע"ז עולה וחטאת קודם לעולה בכל מקום שנאמר והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה תלמוד אם ללמד שתהא חטאת קודם לעולה הרי כבר אמור ואת השני יעשה עולה כמשפט אלא להיות זה בונה אב שתהא חטאת קודמת לעולה בכל מקום ואפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה ולא סוף דבר בהקרבה אלא אף בהפרשה מפריש חטאת תחלה וזהו שאמרו ביולדת שנאמר בה אחד לעולה ואחד לחטאת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה אין הכונה בה לקריאת השם כמו שפירשו רבים אלא לקריאת הפסוק לבד ומ"מ קרבנות החג קרבים על סדר הכתוב בתורה פרים תחלה ואילים אחריהם וכבשים אחריהם ושעירים אחריהם אע"פ שהשעירים חטאות ושאר הקרבנות עולות מפני שכתוב בהם כמשפט כלומר כמשפט הכתוב בהם:

    פר ע"ז קודם לשעיר שלה אע"פ שהפר עולה והשעיר חטאת מפני שכתוב בו גם כן כמשפט שעירי ע"ז קודמין לשעיר נשיא שזה צבור וזה יחיד וצבור קודם ליחיד שעיר נשיא קודם לשעירת יחיד שזה מלך וזה הדיוט שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד ואע"פ ששניהם חטאת מפני שהשעירה ראויה לבא על הכרתות שמביאים עליהם חטאת והכבשה אינה באה אלא על שגגת ע"ז עומר קודם לכבש הבא עמו ושתי הלחם קודם לשני כבשים הבאים עמהם שכל הבא בשביל היום קודם לבא בשביל הלחם:

    יש דברים בענין זה שלא נתפרשו בכאן והוא שמנחת האיש קודמת לשל אשה של חטים לשל שעורים של חוטא לשל נדבה מנחה ליין יין לשמן שמן ללבונה לבונה למלח מלח לעצים חטאת קודמת לאשם חוץ מאשם מצורע שקודמת לחטאתו אשם קודם לתודה ואיל נזיר תודה ואיל נזיר לשלמים והתודה לאיל נזיר שלמים לבכור בכור למעשר בהמה מעשר בהמה לעופות עופות למנחות ומ"מ אם היו שם חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר בהמה מקריב חטאת ואחריו עולה ואחריו מעשר וכל שהיו שם קרבנות הרבה ממין אחד פרים קודמין לאילים ודברים אלו כלם בשבאו כאחד אבל אם לא באו כאחד הבא ראשון קודם וכל הקודם בהקרבה קודם באכילה ויש דברים שהבחירה בידו להקדים איזה שירצה כגון מנחת נדבה ומנחת חוטא וכן במה שאמרו שדם חטאת קודם לדם עולה ואברי עולה קודמין לאמורי חטאת היו שם דם חטאת ואיברי עולה איזה שירצה יקדים וכן דם עולה ואימורי חטאת או דם עולה ודם אשם וכן מה שאמרו שהתדיר קודם לשאינו תדיר וכן שהמקודש קודם לשאינו מקודש באו לפניו תדיר ומקודש יקריב איזה שירצה ודברים אלו ארוכים ומסתעפים לכמה ענפים יתבארו במקומם בע"ה:

    כבר ביארנו שבבני אדם גם כן קודמין קצתם לקצתם לפי מדרגתם מעתה מי שהיה הוא ורבו ואביו בבית השבי הוא קודם לרבו שאדם קרוב אצל עצמו ורבו קודם לאביו ובלבד ברבו מובהק כמו שביארנו במציעא ואמו קודמת לכלם:

    חבר קודם למלך שחכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות מלך קודם לכהן גדול שנאמר בדוד ויאמר להם קחו את עבדי אדוניכם הרי שקרא עצמו אדון אצל צדוק כהן גדול קודם לנביא שנאמר ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא הקדים כהן לנביא ואומר שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך שמא תאמר הדיוטות היו תלמוד לומר כי אנשי מופת המה ואין מופת אלא נבואה שנאמר ונתן אליך אות או מופת כהן משיח קודם לכהן מרובה בגדים מרובה בגדים קודם למשיח שעבר מחמת שאירע לו פסול ר"ל קרי ושעבר מחמת פסול הואיל ויש לו טהרה קודם לשעבר מחמת מום ושעבר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה ומשוח מלחמה קודם לסגן והוא כהן שהיו ממנין שיהא מזומן אם יארע פסול לכהן גדול והוא כמו משנה לכהן גדול והוא הנקרא ממונה ועומד תמיד לימין כהן גדול וכל הכהנים תחתיו סגן קודם לקתיקול ואע"פ שלא הוזכר קתיקול כאן כך הוא בסדר התמיד והוא שהיו ממנין שני כהנים להיותם לסגן כסגן לכהן גדול קתיקול קודם לאמרכל ואמרכל הוא שהיו ממנין שבעה כהנים להיות מפתחות העזרה בידם ואין פותחין עד שיתקבצו כולם אמרכל קודם לגזבר וגזבר הוא שהיו ממנין שלשה כהנים גזברים לגבות כל ההקדשות ולפדות הראוי לפדות מהם ומוציאין אותם לדברים הראויים להוצאה גזבר קודם לראש המשמרה וענין המשמרות כבר ביארנוהו במסכת תענית וכל משמר היו ממנין אחד מהם על ראש כלם ראש המשמרה קודם לראש בית אב וכבר ביארנו ג"כ במסכת תענית ענין בתי אבות שהמשמרה היתה מחלקת עצמה לשבעה בתי אבות בית אב לכל יום וכל בית אב ממנין עליהם אחד להיות להם לראש ראש בית אב קודם לכהן הדיוט:

    אע"פ שהקדמנו לענין זה משוה מלחמה לסגן דוקא להחיותו או שאם היה בבית השבי לפדותו תחלה וכן לכל ענין שבמעלה וקדושה אבל לענין מה שהותר בכל כהן ליטמא למת מצוה מטמא משוח מלחמה ולא סגן והוא שאמרו סגן ומשוח מלחמה שהיו מהלכין בדרך ופגע בהם מת מצוה מוטב שיטמא משוח מלחמה ואל יטמא סגן שמא יארע פסול לכהן גדול ונכנס סגן ומשמש תחתיו:

    אף אלו שביארנו במשנה שקודמין זה לזה אע"פ שהדבר מבואר בעצמו יש בכלם רמז או מן המקרא או מן הסברא כהן גדול ללוי שנאמר ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים לוי קודם לישראל שנאמר הבדיל י"י את שבט הלוי ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו מיוחס ממזר קודם לנתין שזה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה נתין קודם לגר שזה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה גר לעבד משוחרר שזה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני לפנים:

    Meiri on Horayot 13a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ראשון קודם לפר עדה בכל מעשיו ותנו רבנן פר כהן כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Horayot 13a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    שֶׁנֶּאֱמַר וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא (מלכים א א, לד). קשא מנא ליה דכהן גדול עדיף, דילמא שוים הם אך כיון דשנים הם מוכרח להזכיר אחד קודם חבירו? ועוד קשא למה לא הביא מפסוק שקדם לזה דכתיב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא (מלכים א' א, לב)? ונראה לי בס"ד חדא מתרצא בחברתה כי באמת בהזכרת שמם בזה את זה ליכא ראיה כיון דמוכרח להזכיר אותם זה אחר זה אף על גב דהם שוים ולכן לא הביא מפסוק הראשון ד'קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן' אך מפסוק השני שפיר איכא הוכחה דאי איתא דשוים הם הוה ליה להזכירם בפסוק השני נתן קודם צדוק דאז בזה ידעינן דשוים הם כיון דבמקום אחד הזכיר צדוק קודם ובמקום אחר הזכיר נתן קודם על דרך שאמרו רבותינו ז"ל בפסוק (שמות ו, כו) הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר הֳ' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וכיון דפעם מקדים לאהרן ופעם מקדים למשה ללמדך דשקולים, והכא נמי הוה ליה להזכיר בפסוק שני נתן קודם לצדוק ללמד דשקולים ושוים הם, אלא ודאי שמע מינה דכהן גדול עדיף מנביא.

    מִפְּנֵי מָה הַכֶּלֶב מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ וְחָתוּל אֵינוֹ מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ פירש הרמ"ה ז"ל האי קונו דאמר הכא אינו רצונו לומר 'בוראו' אלא רצונו לומר 'בעליו' כדכתיב יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ (ישעיה א, ג) וכן אמר הכתוב וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ (ויקרא כה, נ) וכן הדרך שהכלב מכיר את בעליו והולך אחריו לכל מקום שהוא הולך ומשמרו מה שאין כן בחתול עד כאן דבריו. והנה הכרת הכלבים לבעליהן ותוקף החברה והאהבה שביניהם רבו הסיפורים בהם וכולם פלאות המה פלאי פלאות ובספר תולדות הטבע הביא כמה סיפורים על זאת ובכלל הביא דבר אחד פלא על זמן היינריך מלך צרפת שהיה אוהב כלבים הרבה ויבחר בשלשה כלבים קטנים להיות הם שומרי ראשו והם אהבו מאד את אדונם ולימדום לעמוד על המשמר כאנשי חיל אצל מטתו של המלך והיה שם מונח כלי מראה השעות שהיה בו פעמון המכה בכל שעה ושעה וכאשר האחד עומד על משמרתו אז האחרים ישנים ובעת שמכה הפעמון יבא זה המקיץ ונושך לאט באוזן חבירו הנרדם להודיעו כי הגיעה עתו על פי הסדר לעמוד אחריו על המשמר וכן על זה הדרך ככה המה עומדים על משמרתם כל הלילה חליפות עד הבוקר ומעולם לא היה למלך שומרים נאמנים כמוהם. ויהי היום ויבא כומר גדול להרוג את המלך בסתר ויבא אל חדר המלך למסור לידו מכתב אחד אשר זה היה לו כסות עינים למחשבתו הרעה ותרמית לבו וקם הכלב מן שלשה הכלבים הנזכרים העומדים בחדר המלך וישתער על הכומר ממקום משמרתו לגלות חטאתו הצפונה בלבבו והיה דבר זה לפלא כי הכלב הזה תמיד לא עשה רעה לכל איש הבא חדרה אל המלך והנה עתה התמרמר פתאום בחמה שפוכה התגעש וחרץ לשונו. והמלך לא הרגיש להתבונן בחדוש הזה ולא שם לב מה זה ועל מה זה עשה הכלב ההוא ככה אלא אדרבה אמר לסגור את הכלבים בחדר השני כדי שימתיק סוד עם הכומר הבא אליו ולא תבלבלהו נביחת הכלב ההוא וכן עשה עבד המלך הוליך הכלבים ההם לחדר השני וסגר בעדם אך עם כל זה חמת הכלב ההוא לא שככה ויוסף לנבוח בקול גדול ולא יסף ומה דבני ובני בעת ההיא עשה הכומר מגמת לבבו ודקר את המלך בחרבו פעמים ויפול שדוד מתגולל בדמו עד כאן. ועל זה הדבר הנפלא שנמצא בהרגשת הכלב אמרתי כמה גדולים דברי רבותינו ז"ל שאמרו 'כֶּלֶב - כֻּלּוֹ לֵב' שהרגיש מרתיחת דם פני הכומר שבעבור שפוך דם נפש אדוניו המלך הוא בא ולכך עשה מה שעשה בהשתערותו על הכומר ובחריצת לשונו כדי שירגיש המלך ברעה הבאה אליו מאת הכומר וישמר ממנו. ועוד יספר בספר הנזכר בכלל הסיפורים המדברים בנאמנות הכלבים ואהבתם לאדוניהם ובהרגשתם ושקידתם לטובת אדונם כי השר אויבר'י היה ידיד המלך קארל החמישי ויקנא בו שר אחד משרי המלך וישנא אותו בלבבו ויהי היום וילך השר אויבר'י לשוח ביער עם כלבו וירדפהו השר ההוא על סוס קל ויהרגהו, אמנם כלב הנרצח לא עזב את היער ולא חדל מנבוח ולזעוק זעקת שבר עד 'כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ' לשוב פאריזה אל בית אחד מאוהבי אדונו השר הנרצח ואך אכל שם לשובע נפשו שב שנית היערה ככה היה עושה הכלב ההוא כמה ימים עד אשר שמו אנשים לבם ללכת בעקבותיו וימצאו את גוית אדונו המת ביער ההוא. ויהי מקץ ימים ויפגוש הכלב ההוא את השר המרצח בהיותו עומד בין צבא חיל המלך ויתמרמר אליו בחמת רוחו וינשכהו ומהרו כל הנצבים להבריח את הכלב ולהכותו אולם לא במהרה הניסוהו ויהי מהיום ההוא ומעלה הלוך הלך הכלב ההוא לבקש את הורג אדוניו בכל מקום ויחרוץ לו לשונו וינשכהו, אז החל החשד להתעורר בלבות אנשים כי אמרו לא דבר ריק הוא ובודאי זה השר הוא אשר רצח אויבר'י אדון הכלב ההוא והשמועה באה אל המלך ויצוה המלך את השר ההוא להתיצב בין אנשי חילו ונתן אומר להביא את הכלב ההוא ויהי בבואו ויבקש את השר המרצח וישתער עליו בחרון אפו. ויאמר המלך אל השר ההוא תן תודה והגד נא לי מה עשית? ויקשה את לבו וימאן להתוודות ואז חרץ המלך משפטו ויצוהו להלחם עם הכלב ברחוב העיר נפש מול נפש ובצאת השר ההוא המרצח למלחמה היה לבוש שריון ובידו שוט, והנה רגעים אחדים התהלך הכלב מסביב בעל ריבו חרץ לשונו ויהמה בקול יליל נורא ובפתע פתאום השתער בסופה ואחז בעורף אויבו בכל תעצומות עוזו וישליכהו ארצה ויתן השר ההוא את קולו בבכי ויתחנן למלטהו מן הכלב האכזרי המבקש נפשו לספותה ויודה על פשעו בקהל עם ואחרי אשר התודה חטאתו המיתוהו שמה על פי מאמר המלך לעיני כל העם עד כאן. ויספר עוד ספורים נפלאים בהכרת הכלבים ונאמנותם באהבת אדוניהם לנקום נקם מאוייבי אדוניהם. על כן יפים ונכונים ונבונים דברי התלמידים של רבי אלעזר שאמר ' הַכֶּלֶב מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ ' שהוא רצונו לומר 'בעליו' על פי ביאור הרמ"ה ז"ל הנזכר לעיל. אמנם אומרם ' שֶׁאֵין הֶחָתוּל מַכִּיר אֶת בְּעָלָיו ' הוא דבר תימה על פי הסיפורים אשר יספר בספר תולדות הטבע הנזכר על החתולים בהרגשתם ואהבתם וחברתם עם בעליהם ואזכיר בזה כאן סיפור אחד וממנו תדע והוא כי שם מביא מעשה אחת אשר ספר החוקר הנכבד בספרו הנקרא 'למודי טבעי נפש חיה' והוא בבית אחד מריעיו היה חתול יפה מראה אשר גדלו בנו הבכור ודאג לספק כל מחסוריו וידבק החתול מיום ליום באותו הבן ואהבהו עד מאד וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל באהבה אפילו אם הילד ההוא מרר ועצב את רוחו ולא היה נפרד מן הילד ההוא כל היום כי אם רק איזה רגעים אחדים למען עשות עבודתו לצאת ידי חובת הצידה של העכברים המוטלת עליו והיו שנים אחדות אסורים בכושרות אהבה אותו הילד והחתול. ויהי היום והילד ההוא חלה מחלת האבעבועות וגם אז לא מש החתול מאהובו החולה עד אשר בראות קרוביו התגברות החולי עליו לקחו החתול וסגרוהו בחדר לבדו ואחר איזה שעות מת הילד בר מינן והחחול נמלט ביום השני מן החדר המוסגר בו ויחפוז אל מטת רעהו אשר קוה למצאו שם ובראותו כי הנער איננו אז רץ בהול ומשמים בכל הבית ויעורר זעקת שבר עד בואו אל פתח החדר אשר שמו גוית המת בו כמנהנם לעכבו כ"ד שעות קודם קבורה, וישכב החתול אצל המת דומם ומתאבל עד אשר באו ולקחוהו בחזקה ויסגרוהו שנית. ויהי אך נקבר הילד והחחול שולח חפשי ויצא מן הבית בחפזה ויתעלם וישב לבית אחר י"ד יום דל ורע תואר מאד וימאן לאכול שמה ויברח שנית בקול מר צורח אכן כאשר הצקהו הרעב היה בא יום יום לבית לעת מאכל הצהרים וישוב ללכת תמיד אחרי אכלו ולא ידע איש את מקומו עדי נמצא פעם אחת אצל קבר הילד ההוא בתוך החור אשר עשה לו לבדו בקיר החומה של הקבר וככה נתאבל על אוהבו ולא שכחו אשר עד בצאת אבות הילד המת לגור בעיר אחרת אחרי חמש שנים לא שינה את מגורו ולא רחק מקבר אוהבו לשבת במקום אחר זולתי כאשר גבר עליו מאד קור וחורף עד כאן. והנה לפי הסיפור הזה ושאר סיפורים כיוצא בו מוכח שגם החתול מכיר את בעליו ואין לו שכחה ממנו ואיך יאמרו כאן שהחתול אינו מכיר את קונו? על כן נראה דטעמו של רבי אלעזר הוא אמת דסיבת שכחת החתול שאינו מכיר את קונו הוא מפני שאוכל עכברים ולכן כל חתול שאינו אוכל עכברים אלא אוכל משלחן בעליו בשר בהמה וחיה ועוף ודגים אשר יתן לו בעליו בכל יום בעת הסעודה ואינו אוכל העכברים אלא צד אותם ומשליכם אין לו שכחה מכל דבר שבעולם ותלמידי רבי אלעזר בן צדוק לא אמרו אלא על חתול האוכל בשר עכברים.

    מִפְּנֵי מָה הַכֹּל מוֹשְׁלִים בְּעַכְבָּרִים נראה דקאי על החתולים למה כל החתולים שולטים בעכברים דאפילו חתול קטן שולט בעכברים רבים? והשיב מפני שסורן רע ואם לא היה נותן הקדוש ברוך הוא שליטה גדולה וחזקה עליהם מצד החתולים לא היו בני אדם יכולים לדור בעולם מפני רשעתם של עכברים וכאשר יספר בספר תולדות הטבע הנזכר מעשה שהיה בארץ הודו שלא נמצא בארץ ההיא חתול והיו חייהם קשים ומרים מחמת רשעת העכברים עד שבא אחד גר מארץ אחרת וחתולו בידו ובזה ניצולו וכו'.

    Ben Yehoyada on Horayot 13a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 13, Amud Aleph, about 738 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “פר כהן משוח ופר עדה כו'. מנא…”

    2. Segment 239 words

      Opens “ת"ר פר כהן משיח ופר העדה עומדים…”

    3. Segment 357 words

      Opens “פר העלם דבר של צבור קודם לפר…”

    4. Segment 433 words

      Opens “פר עבודת כוכבים קודם לשעיר עבודת כוכבים…”

      Named: רבא.

    5. Segment 521 words

      Opens “שעיר עבודת כוכבים קודם לשעיר נשיא מ"ט…”

    6. Segment 633 words

      Opens “שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד והא תניא…”

      Named: אביי.

    7. Segment 722 words

      Opens “עומר קודם לכבש הבא עמו שתי הלחם…”

    8. Segment 821 words

      Opens “מתני׳ האיש קודם לאשה להחיות ולהשב אבדה…”

    9. Segment 916 words

      Opens “גמ׳ ת"ר היה הוא ואביו ורבו בשבי…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “חכם קודם למלך ישראל חכם שמת אין…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “מלך קודם לכהן גדול שנאמר (מלכים א…”

    12. Segment 1255 words

      Opens “כהן גדול קודם לנביא שנאמר (מלכים א…”

    13. Segment 1331 words

      Opens “משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים מרובה…”

    14. Segment 1429 words

      Opens “סגן קודם לאמרכל מאי אמרכל אמר רב…”

      Named: רב חסדא.

    15. Segment 1510 words

      Opens “איבעיא להו לענין טומאה סגן ומשוח מלחמה…”

    16. Segment 1646 words

      Opens “אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן ת"ש…”

      Named: רב נחמן.

    17. Segment 1737 words

      Opens “מתני׳ כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל…”

    18. Segment 1838 words

      Opens “גמ׳ כהן קודם ללוי שנאמר (דברי הימים…”

    19. Segment 1944 words

      Opens “ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו…”

    20. Segment 2023 words

      Opens “אימתי בזמן שכולן שוין כו': מה"מ א"ר…”

      Named: רבי חנינא.

    21. Segment 2128 words

      Opens “תניא רשב"י אומר בדין הוא שיקדים עבד…”

    22. Segment 2240 words

      Opens “שאלו תלמידיו את רבי אלעזר ברבי צדוק…”

      Named: רבי אלעזר ברבי צדוק.

    23. Segment 2328 words

      Opens “שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מפני מה…”

      Named: רבי אלעזר.

    24. Segment 2419 words

      Opens “שאלו תלמידיו את ר"א מפני מה הכל…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Horayot 13a · Segment 16 — “…קודם לסגן אמר רבינא כי תניא ההיא להחיותו:

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Horayot 13a · Segment 6 — “…לשעירת יחיד אמר אביי תנאי היא מר סבר שעירה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Horayot 13a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026