Talmud Builders

    Horayot 11a

    Back to index

    English translation — Horayot 11a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that one may not contend with them, but it is permitted to harass them. While concerning the offspring of the younger daughter, who called her son ben Ami, son of my people, avoiding any direct mention of the baby’s father, God said to Moses: “Neither harass them, nor contend with them” (Deuteronomy 2:19), at all. Even to harass them is not permitted.

    2Rabbi Ḥiyya bar Avin says that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: A person should always be first to perform a matter of a mitzva, as in reward for one night that the elder daughter preceded the younger daughter, she merited and preceded her to royalty by four generations. Ruth the Moabite, ancestor of King David, descended from her son Moab, and she preceded Naamah the Ammonite, who was married to King Solomon, by four generations.

    3§ The Sages taught in a baraita : The verse states: “And if one soul from among the common people sins unwittingly in performing one of the mitzvot of God that may not be done and he is guilty” (Leviticus 4:27). The phrase “from among the common people” serves to exclude the anointed priest; the phrase “from among the common people” also serves to exclude the king.

    4The baraita continues: But weren’t these individuals already excluded from bringing a ewe or a female goat as a sin-offering, as an anointed priest is subject to atonement with a bull, and a king is subject to atonement with a male goat? Why then is an additional exclusionary derivation necessary? The baraita answers: The derivation is necessary, as one might have thought that an anointed priest brings a bull for absence of awareness of the matter together with the unwitting performance of an action, but that he brings a ewe or a female goat, as does a non-priest, for the unwitting performance of an action alone. Therefore, the verse states: “From among the common people,” which serves to exclude the anointed priest, who is completely exempt from bringing a sin-offering for an unwitting transgression unless it was committed on the basis of his own erroneous ruling. The baraita concludes: The phrase “from among the common people” serves to exclude the king.

    5The Gemara challenges: Granted, in the case of an anointed priest it is clear why an additional exclusionary derivation is necessary. But in the case of a king, it is for the unwitting performance of an action that he brings a goat as his offering. Why then is the additional derivation necessary?

    6Rav Zevid said in the name of Rava: What are we dealing with here? We are dealing with a case where one unwittingly ate an olive-bulk of forbidden fat when he was a commoner, and he was then appointed king, and thereafter his transgression became known to him. It could enter your mind to say: Let him bring a ewe or a female goat because he performed the transgression before he became king. Therefore, the verse teaches us that he brings a male goat as he is now a king. The Gemara challenges: This works out well according to Rabbi Shimon, who follows the time of knowledge, and holds that one brings the offering on the basis of his status at the time when his transgression became known to him. But according to the Rabbis, who follow the time of the performance of the sin, what can be said?

    7Rather, Rav Zevid said in the name of Rava: What are we dealing with here? We are dealing with a case where one unwittingly ate half an olive-bulk of forbidden fat when he was a commoner, and he was then appointed king, and he then finished eating the olive-bulk of forbidden fat, and thereafter it became known to him that he had eaten forbidden fat. It could enter your mind to say: Let the two halves combine and let him bring a ewe or a female goat. Therefore, the verse teaches us that the status of a king is not like that of a commoner. Since a king brings a special offering, the half olive-bulk that he ate before becoming king does not combine with the half olive-bulk that he ate as a king.

    8Rava raised a dilemma before Rav Naḥman: With regard to kingship, what is the halakha ? Does it interpose between two parts of a transgression and prevent them from combining? What are the circumstances? It is a case where one unwittingly ate half an olive-bulk of forbidden fat when he was a commoner, and he was then appointed king, and then was removed from his position, and then finished eating the olive-bulk of forbidden fat. Perhaps it is there, in the previous case, that the two actions do not combine, as he ate half when he was a commoner and half when he was king. But here, where he ate both this half and that half when he was a commoner, they combine. Or perhaps it is no different, and once he was appointed king and his status changed, the two actions do not combine. What is the halakha ?

    9The Gemara suggests: Resolve the dilemma from that which Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: If one ate forbidden fat and designated an offering for his unwitting sin, and he became an apostate, and then retracted his apostasy, since he was disqualified from bringing the offering as an apostate he shall remain disqualified from bringing an offering for that sin. The Gemara rejects this: How can these cases be compared? An apostate is ineligible as far as bringing an offering of any kind is concerned; this king is eligible with regard to bringing an offering, albeit of a different type.

    10Rabbi Zeira raised a dilemma before Rav Sheshet: If one ate meat when he was a commoner, and there was uncertainty as to whether or not it was forbidden fat, and subsequently he was appointed king and his uncertainty became known to him, what is the halakha ? According to the opinion of the Rabbis, who follow the time of the actual transgression, do not raise the dilemma, as in their opinion, he is liable to bring a provisional guilt-offering. Rather, when you raise the dilemma it is according to the opinion of Rabbi Shimon, who follows the time of awareness of the transgression.

    11Is the halakha that from the fact that his status changed with regard to a definite transgression, as, if he was liable to bring a sin-offering and his sin became known to him after his coronation, he is completely exempt, it may be derived that his status changed with regard to an uncertain transgression as well, and he is exempt from bringing a provisional guilt-offering? Or perhaps when his status changed, it was with regard to a definite transgression only, as in that case his offering changed, since a king brings a goat as a sin-offering instead of a ewe or a female goat. But here, in the case of an uncertain transgression, as his offering does not change, say: Let him bring a provisional guilt-offering. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

    12§ The Sages taught: The verse states: “And if one soul from among the common people sins unwittingly in performing one of the mitzvot of God that may not be done and he is guilty” (Leviticus 4:27). This serves to exclude an apostate. When an apostate sins unwittingly, he is exempt from liability to bring a sin-offering even if he repents for that sin, as even his unwitting action is considered intentional.

    13The baraita continues: Rabbi Shimon bar Yosei says in the name of Rabbi Shimon: It is unnecessary to derive this halakha from that phrase, as it says in the same verse: “If any one of the common people sins unwittingly in performing one of the mitzvot of God that may not be done and he is guilty; or if his sin, which he has sinned, be known to him” (Leviticus 4:27–28). From the words “be known to him” it is inferred that only one who repents due to his awareness, i.e., who would not have sinned had he known that the act was forbidden, brings an offering for his unwitting transgression and achieves atonement in this way. But one who does not repent due to his awareness that he sinned, e.g., an apostate, who would sin even after becoming aware that the act is forbidden, does not bring an offering for his unwitting action.

    14The Gemara asks: What is the practical difference between the opinions of the Rabbis and Rabbi Shimon concerning whether the halakha is derived from the earlier or later verse? Rav Hamnuna said: The difference between them is in the case of an apostate with regard to eating forbidden fat; they disagree as to whether or not he brings an offering for unwittingly consuming blood. One Sage, the Rabbis, holds: Since he is an apostate with regard to eating forbidden fat, he is also considered an apostate with regard to consuming blood. And one Sage, Rabbi Shimon, holds: With regard to consuming blood, in any event, he is one who repents due to his awareness, as he is not considered an apostate with regard to blood.

    15The Gemara asks: But didn’t Rava say that everyone agrees that an apostate with regard to eating forbidden fat is not considered an apostate with regard to consuming blood? The Gemara answers: Rather, here it is with regard to a person who eats forbidden fat and an animal carcass due to appetite, e.g., only when he does not have access to kosher meat. And forbidden fat became confused for that person with permitted fat and he ate the forbidden fat. It is in that case that the Rabbis and Rabbi Shimon disagree. One Sage, the Rabbis, holds: Since he intentionally eats forbidden fat due to appetite, he is an apostate. And one Sage, Rabbi Shimon, holds: Since if he finds food that is permitted he does not eat food that is prohibited, as he merely seeks to satiate his appetite, he is not an apostate.

    16The Sages taught: One who ate forbidden fat is an apostate. And who is an apostate? It is one who ate animal carcasses or animals with wounds that will cause them to die within twelve months [ tereifot ], repugnant creatures or creeping animals, and one who drank wine used for a libation in idol worship. Rabbi Yehuda says: This applies even to one who wears garments fashioned of diverse kinds, containing wool and linen. The Gemara analyzes this baraita . The Master said: One who ate forbidden fat is an apostate. And who is an apostate? It is one who ate animal carcasses, etc. The Gemara asks: What is he saying? Why, after answering the question, does the tanna ask who is an apostate and then provide a different answer?

    17Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: This is what he is saying: If one ate forbidden fat due to appetite, he is an apostate. If he ate it to express insolence, this person is a heretic. And which is the apostate who is a presumptive heretic merely on the basis of his actions? You must say that it is one who eats an animal carcass or a tereifa , repugnant creatures or creeping animals, and one who drank wine used for a libation in idol worship. Based on the fact that he violates serious transgressions for which one has no appetite such as repugnant creatures or creeping animals, it is clear that he is a heretic who denies the Torah in its entirety. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: This applies even to one who wears garments fashioned of diverse kinds, containing wool and linen.

    18The Gemara asks: What is the practical difference between the opinion of the Rabbis and that of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: The difference between them is in the case of one who wears a garment of diverse kinds, containing wool and linen prohibited by rabbinic law. One Sage, the Rabbis, holds: One who violates a prohibition by Torah law is an apostate; one who violates a prohibition by rabbinic law is not an apostate. And one Sage, Rabbi Yosei, holds: With regard to diverse kinds, since his violation of the prohibition is well known, as people see that he is wearing that garment, even though he violates a prohibition by rabbinic law, he is an apostate.

    19Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to this matter. One said: If one violated a prohibition due to appetite or convenience he is an apostate, while one who eats to express insolence is a heretic. And one said: One who violates a prohibition to express insolence is also an apostate. Rather, who is a heretic? It is anyone who engages in idol worship. The Gemara raises an objection to the first opinion from a baraita : If a person ate one flea or one mosquito, this person is an apostate. But here, isn’t it a case where it is a violation performed to express insolence, as one has no desire to eat these insects, and yet the tanna calls him an apostate? The Gemara answers: The reference there, in that baraita , is to the case of one who eats the flea due to appetite, as he says: I shall taste the flavor of prohibition. He seeks to eat a food that he has never eaten before.

    20§ The mishna teaches: Who is the nasi ? This is a king, as it is stated: “When a nasi sins, and performs any one of all the mitzvot of the Lord his God that shall not be performed, unwittingly, and he is guilty” (Leviticus 4:22), referring to one who has only the Lord his God over him and no other authority. The Sages taught: The verse states: “ nasi .” One might have thought that the reference is to the prince of a tribe, like Naḥshon, son of Amminadab. Therefore, the verse states: “And performed any one of all the mitzvot of the Lord his God.” Later, in the passage with regard to the king, the verse states: “That he may learn to fear the Lord his God” (Deuteronomy 17:19).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בן עמיבלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה:

    אמר אל תצורם ואל תתגר בםומדלא כתיבא בהו מלחמה ש"מ דאפילו צערא לא ליעבד להם ולא עוד אפילו בכירה דקריתיה אב הכתוב פירסמה דכתיב (בראשית י״ט:ל״ג) ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו:

    וקדמתה ארבע דורותבישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוה ליה מנעמה העמונית:

    ת"ר ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץולא כל ע"ה פרט למשיח דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד:

    למה לי מעם הארץלמעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר:

    שיכולכלומר אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי אומר משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא פר ועל שגגת מעשה לחודיה יביא כשבה או שעירה כהדיוט:

    ת"ל מעם הארץ פרט למשיחדאינו מביא בשגגת מעשה לחודה כלל והיינו דקאמרן בפרק דלעיל (הוריות דף ז:) יצא משיח שאין חטאו בשגגה דהיינו בשגגת מעשה:

    אלא נשיא הא בשגגת מעשה הוא מייתיומאי קא ממעט דקאמר מעם הארץ פרט לנשיא:

    ס"ד אמינאהואיל וחטא כשהוא הדיוט נייתי כשבה או שעירה כהדיוט:

    קמ"למעם הארץ פרט לנשיא דאינו מביא כשבה או שעירה:

    אלא לרבנן דאזלי בתר חטאהומייתי ודאי כשבה או שעירה כדתנן חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות:

    מאי איכא למימרדממאי קא ממעט לנשיא דקתני פרט לנשיא:

    ס"ד אמינא נצטרףחצי זית בתרא לחצי זית קמא ולייתי כשבה או שעירה:

    קמ"למעם הארץ פרט לנשיא דכהאי גוונא לא מייתי כשבה או שעירה וכהאי גוונא נמי לא מייתי שעיר דהא לא מצטרפי כלל והוא הדין דמצי למימר סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי שעיר אלא משום דקרא קא מישתעי בכשבה או שעירה:

    כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ועברמנשיאותו והשלימו:

    אכל ספק חלב כשהוא הדיוטדקא סבור דשומן הוא:

    ונתמנה ונודע לו על ספקושנודע לו לאחר שנתמנה שספק חלב אכל:

    מהומי מייתי אשם תלוי או לא:

    מדאישתני לודאידקאמר ר' שמעון דקודם לכן היו שוגגים שלא ידעו אם אכלו כלל ובההיא ליכא אשם תלוי אם נודע להם משנתמנו פטורים לפי שנשתנה גופם דהשתא נתמנו ומדאישתנו לקרבן ודאי אישתנו נמי לקרבן ספק ופטור ואין מביאין אשם תלוי:

    או דלמא כי אישתני לודאיהיינו טעמא דר' שמעון דפטר משום דאישתני קרבן דידיה דכשהוא הדיוט מביא כשבה או שעירה והשתא כי נתמנה משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר:

    אבל הכאכי נודע לו על ספק דנודע לו משנתמנה דספק חלב אכל:

    דלא אישתני קרבן דידיהדעל ספק חטאת קבוע בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא מביא אשם תלוי מודה רבי שמעון דמייתי אשם תלוי תיקו:

    מעם הארץמביא קרבן ולא כל עם הארץ:

    פרט למומרשאין מקבלין מידו:

    אלא הכא באוכל נבילה לתאבוןדכי אין לו בשר דהיתרא אוכל חלב ונבלה ונתחלף לו לזה חלב בשומן ואכלו דסבור דשומן הוא קא מיפלגי ולכשנודע לו דחלב הוא רוצה להקריב קרבן ת"ק סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא ואין מקבלין מידו ור"ש בר יוסי סבר כיון דבמזיד אי משכח היתרא לא אכיל איסורא שב מידיעתו קרינא ביה ולא מומר הוא ומקבלין מידו:

    קתני אכל חלב שחוטה זה מומר והדר תני איזהו מומר מאי קאמר:

    להכעיסדאית ליה היתרא ואכיל איסורא:

    הרי זה צדוקיושחיטתו לעבודת כוכבים:

    אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסךהואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה וסתמו רע הוא:

    ר' יוסי בר רבי יהודה אומר אף הלובש כלאיםהרי זה מומר:

    מאי איכאבין ת"ק לרבי יוסי בר רבי יהודה כיון דאמר ת"ק אכל חלב הרי זה מומר מה לי אוכל חלב מה לי לובש כלאים אידי ואידי דאורייתא ואסור:

    ת"ק סבר כלאים דאורייתא דומיא דחלב הוי מומר דהיינו ארוג ביה חוט של צמר וחוט של פשתים יחד על פני כולו:

    ור' יוסי סבר אף הלובש נמי כלאים דרבנן הוי מומר דהיינו או שוע או טווי או נוז דהכי מפרשי רבנן שעטנז שוע טווי ונוז כדאמרינן במסכת נדה (דף סא:) ורבנן גזור בחד מנייהו שוע שמנפץ כאחת ועשה מהם לבד טווי שנטוה כאחת ותכף בו שתי תכיפות נוז שארוג אפי' חוט אחד של צמר בבגד פשתן או חוט אחד של פשתן בבגד צמר דכולהו אסור מדרבנן:

    חד אמרהאוכל חלב ונבילה לתאבון הרי זה מומר:

    להכעיסדאית ליה היתרא ואפי' הכי אכיל איסורא צדוקי הוא:

    אכל פרעוש או יתוש הרי זה מומרדהכא ודאי להכעיס קא עביד דלאו מידי דבר מיכל הוא וקתני הרי זה מומר ואינו צדוקי וקשיא למאן דאמר להכעיס צדוקי הוא:

    לעולם אימא לך להכעיס צדוקי הוא והכא היינו טעמא דהוי מומר ולא הוי צדוקי משום דקאמר בעינא למיטעם טעמא דאיסורא שתאב לטעום דבר אסור ולא להכעיס קא עביד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    הוריות 11 עמוד א

    1הוא דלא, הא צעורי צערינהו. ואילו צעירה דקרייה ״בן עמי״, ״א"ל (דברים ב, יט) אל תצורם ואל תתגר בם״, כלל, אפילו צעורי לא.

    2א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה, זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות.

    Baraita

    3תנו רבנן: (ויקרא ד, כז) ״מעם הארץ״ פרט למשיח. ״מעם הארץ״ פרט לנשיא,׃

    4והלא כבר יצאו משיח לידון בפר, נשיא לידון בשעיר! שיכול: משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר, על שגגת מעשה לחודיה מביא כשבה ושעירה? ת"ל ״מעם הארץ״ פרט למשיח. ״מעם הארץ״ פרט לנשיא.

    5תינח משיח, אלא נשיא בשגגת מעשה הוא דמייתי!

    6אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? כגון שאכל כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ואח"כ נודע לו. סלקא דעתך אמינא נייתי כשבה או שעירה, קמ"ל הניחא לר"ש דאזל בתר ידיעה, אלא לרבנן דאזלו בתר חטאה, מאי איכא למימר?

    7אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה והשלימו, ואח"כ נודע לו. סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי כשבה או שעירה, קמ"ל׃

    8בעא מיניה רבא מרב נחמן: נשיאות מהו שתפסיק, היכי דמי? כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ועבר, והשלימו התם הוא דלא מצטרף, דאכליה פלגא כשהוא הדיוט ופלגא כשהוא נשיא, אבל הכא דאידי ואידי כשהוא הדיוט אכליה מצטרף, או דלמא לא שנא? מאי?

    9תפשוט ליה מהא דאמר עולא א"ר יוחנן: אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר בו, הואיל ונדחה ידחה. הכי השתא? מומר לאו בר אתויי קרבן הוא, האי בר אתויי קרבן הוא.

    10בעא מיניה רבי זירא מרב ששת: אכל ספק חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ונודע לו על ספקו, מהו? אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה לא תבעי לך, דמייתי אשם תלוי, אלא כי תבעי לך אליבא דרבי שמעון.

    11מדאשתני לודאי, אשתני לספק, או דלמא כי אשתני לודאי, דאשתני קרבן דידיה אבל הכא דלא אשתני קרבן דידיה, אימא לייתי אשם תלוי? תיקו.

    Baraita

    12ת"ר ״מעם הארץ״ פרט למומר׃

    13ר"ש בר יוסי אומר משום ר"ש (ויקרא ד, כב) ״אשר לא תעשינה בשגגה ואשם״, השב בידיעתו מביא קרבן על שגגתו, לא שב בידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו.

    14מאי בינייהו? א"ר המנונא: מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו. מ"ס כיון דמומר לאכול חלב לדם נמי מומר הוי, ומ"ס לדם מיהא שב בידיעתו הוא.

    15והא רבא אמר: דכולי עלמא מומר לאכול חלב לא הוי מומר לדם! אלא, הכא באוכל נבלה לתאבון ונתחלף לו בשומן ואכלו קמיפלגי, מר סבר: כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא, ומ"ס כיון דאילו אשכח דהיתרא לא אכל דאיסורא לאו מומר הוא.

    Baraita

    16תנו רבנן: אכל חלב זהו מומר ואיזהו מומר אכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך. רבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים. אמר מר: אכל חלב זהו מומר ואיזהו מומר אוכל נבילות כו'. מאי קאמר?

    17אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, ה"ק אכל חלב לתאבון הרי זה מומר להכעיס הרי זה צדוקי ואיזהו מומר דבסתמו צדוקי הוי אומר: אוכל נבילה וטריפה, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים.

    18מאי בינייהו? איכא בינייהו כלאים דרבנן. מר סבר: מדאורייתא הוי מומר דרבנן לא הוי מומר ומר סבר: כלאים כיון דמפרסם אסוריה, אפי' בדרבנן הוי מומר׃

    19פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: לתאבון מומר להכעיס צדוקי וחד אמר: להכעיס נמי מומר אלא איזהו צדוקי כל העובד עבודת כוכבים מיתיבי: אכל פרעוש אחד או יתוש אחד ה"ז מומר והא הכא דלהכעיס הוא, וקא קרי ליה מומר התם דאמר: אטעום טעם דאיסורא.

    20ואיזהו נשיא? זה מלך כו'. תנו רבנן: ״נשיא״ יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? ת"ל (ויקרא ד, כב) ״מכל מצות ה' אלהיו״, ולהלן: הוא אומר (דברים יז, יט) ״למען ילמד ליראה את ה' אלהיו״.

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ביארנו בכהן משיח שעל העלם דבר ושגגת מעשה מביא פר ובשגגת מעשה לבד פטור מכלום אבל הנשיא בשגגת עצמו מביא שעיר כמו שהתבאר וכן ביארנו שאם חטא עד שלא נתמנה מביא קרבן הדיוט:

    אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי זית אחר שנתמנה נשיא ושתיהן בהעלם אחד אינו מצטרף ופטור מכלום וכן אם אכל חצי זית כשהוא נשיא ועבר נשיאותו ואכל חצי זית אחר כל שחציו בהדיוטות וחציו בנשיאות אינו מצטרף אבל אם אכל חצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה נשיא והעבירוהו ואחר שעבר אכל חצי זית אחר הואיל ושניהם בהדיוטות אכל ובהעלם אחד יראה שמצטרף ואין הנשיאות מפסקת ביניהם לעכבן שלא להצטרף וגדולי המחברים דנין אותה בספק ואין לשון הגמרא מוכיח כן ובכהן משיח אין מצטרף שהרי אחר שנתמנה אין לו בשגגת מעשה שום חיוב אא"כ בהעלם הוראה מה שאין כן קודם שנתמנה:

    מי ששגג בדבר ששגגתו מביאתו לידי קרבן כגון שאכל חלב בשוגג והפריש חטאתו ונשתמד קודם הקרבה וחזר בתשובה אע"פ שנדחה בנתים חוזר ומקריבו שאין בעלי חיים נדחים וכל שכן בנשתטה בינתים וחזר ונשתפה ומכאן יראה לי מה שכתבנו שאין הנשיאות מפסקת שאף זה שנדחה בנתים מכל עניני קרבן חזר ונראה:

    מאחר שבארנו שהמשיח שחטא קודם שנתמנה ונתמנה מביא קרבן הדיוט אף אם אכל ספק חלב כשהוא הדיוט אפילו לא נודע לו אלא לאחר שנתמנה הרי זה מביא אשם תלוי ואינך צריך בזו לומר שכן בנשיא:

    כבר ביארנו שהגוים מקבלין מהם קצת קרבנות והוא עולת נדבה אבל לא עולת חובה כגון של יולדת ולא שלמים ולא מנחות וחטאות ואשמות ואם נדר שלמים מקריבין אותם עולות ואם נדר שלמים ונתנם לישראל ועל מנת שיתכפר בו ישראל מקריבין אותם בשלמים כשלמי אותו ישראל ואותו ישראל אוכלן כמו שיתבאר במקומו וכן ביארנו שהמשומד לע"ז או לחלל שבתות בפרהסיא אין מקבלין מהם שום קרבן אבל משומד לעברה אחת אם שגג באותה עברה שהוא משומד בה אין מקבלין ממנו קרבן עליה שאינו שב מידיעתו אבל אם שגג בעברה אחרת מקבלין ממנו הואיל ובעברה זו מיהא שב מידיעתו הוא מעתה משומד לאכול חלב מביא קרבן על שגגת הדם וכן כל כיוצא בזה:

    זה שאמרנו במשמד לעברה אחת שאין מקבלין ממנו קרבן על שגגת אותה עברה לא סוף דבר כשהוא משומד בה להכעיס אלא אף לתאבון מעתה משומד לאכול חלב אפילו לתאבון ונתחלף לו עכשו חלב בשומן ואכלו בחזקת שומן אעפ"י שידענו בו שאלו היה לו שומן לא היה מניח את השומן ואוכל את החלב אין מקבלין ממנו קרבן כלל:

    כל שהוא ישראל ואוכל אסורין לתאבון בין חייבי כריתות כגון חלב ודם בין חייבי לאוין כגון נבלות וטרפות שקצים ורמשים ויין נסך בין דברים הראויים לאכילה כגון אלו שהזכרנו בין שאין ראויים לאכילה כגון יתושים ופרעושים ודומיהם הואיל ומ"מ אינו אוכלן אלא על צד תאבון כדי לטעום טעם איסורין וכמו שאמרו בתלמוד המערב אין היצר תאב אלא לדבר האסור לו הרי זה משומד מ"מ אלא שאין דינו חמור כמשומד להכעיס ולענין חזרת אבדה ורבית הוא כישראל גמור ובתוספות כתבו שאף משתדלין בהצלתו כשאר ישראל אלא שיש חולקין לומר בו שאין מעלין ולא מורידין ויראה כדעת ראשון ר"ל שמעלין וגדולי הדורות הביאוה כן ממה שאמרו בגיטין פרק השולח מ"ו ב' ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי ואמר ליה לרבא פרקן אמרו ליה לרבא אוכל נבלות הוא אמר להו דלמא לתאבון אמרו ליה חזי דשביק התרא ואכל איסורא אמר ליה זיל לא שבקי ליה דאפרוקינך אלמא שאלו היה אוכל לתאבון היו חייבים בפדיונו ואף במסכת ע"ז כ"ו א' יראה כן ששנו שם הגויים ר"ל שאינן גדורים בדרכי הדתות כמו שביארנו שם ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין ואלו היה משומד לתאבון בדין זה היה מזכירו עמהם ושמא תאמר ומה אתה מזקיק עצמך לכל זה ואם על השבת ממונו אתה חייב על השבת גופו לא כל שכן מסור יוכיח שמותר להרגו ואסור לאבד ממונו ואם מפני שנקרא אחיך וכמו שאמרנו לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד הרי אף ישראל גמור הוצרכנו להשבת גופו מצד אחר וכמו שאמרו אין לי אלא אבדת ממונו אבדת גופו מנין תלמוד לומר והשבותו לו:

    כל שהוא ישראל והוא משומד לאכול איסורין להכעיס עד שמניח את ההיתר ואוכל את האיסור או שמשומד לעברה אחרת להכעיס יראה שהוא משומד ולא מין שהרי נחלקו בה רב אחא ורבינא חד אמר משומד הוי וחד אמר מין הוי והלכה כדברי המיקל ומעתה לענין ספר תורה שכתבה הוא יגנז ואין אומרים ישרף כספר תורה שכתבה מין וכן אין שחיטתו אסורה בהנאה כשחיטת המין אבל לענין הורדה לבור חכמי הצרפתים כתבו שמאחר שמשומד הוא ולא מין אין מורידין ולא יראה כן אלא שאע"פ שמשומד הוא ולא מין גורמין לו כל היזק אחר שהוא להכעיס וגדולי הדורות כתבוה כן ממה שאמרו במסכת ע"ז שם תני ר' אבהו קמי דר' יוחנן הגוים ורועי בהמה דקה בארץ ישראל לא מעלין ולא מורידין אבל המינין והמסורות והמשומדים מורידין ולא מעלין אמר לו אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד ואת אמרת מורידין סמי מכאן משומד והקשו שם ולישני ליה כאן לתיאבון כאן להכעיס כלומר שזה שהוא שונה לכל אבדת אחיך ודאי בלתאבון הוא וזה שאמר הוא מורידין בלהכעיס ותירץ קסבר אוכל נבלות להכעיס מין הוא והרי הוא בכלל המינין אלמא שאם היה דעתו שהוא משומד היה מניחו לשנות כן שאע"פ שהוא משומד מ"מ הוא בכלל מורידין אחר שהוא להכעיס ומעתה מותר ליטול רבית ממנו ואין חייבין בהחזרת אבדתו:

    המינין והאפיקורסים מותר להזיקם בידים והמסורות גופם מותר וממונם אסור והמשומד לע"ז בכלל המינים הוא ודברים אלו כלם כשעדיין שם ישראל עליהם שכל ששם ישראל עליו והוא מתפקר ומחלל את הדת ענשו חמור עד הרבה מפני שנעשה מין וכמי שאין לו דת הא כל מי שיצא מן הכלל לגמרי ונעשה לו בן דת אחרת הרי הוא אצלינו כבני אותה הדת שהוא נכנס בה לכל דבר חוץ מגיטין וקדושין וזיקתם כמו שיתבאר במקומו וכן הורו רבותי:

    כבר ביארנו שהמשומד להכעיס אין בו חילוק בין אכילת נבלות לשאר עברות וכל שהוא להכעיס במצוה מדברי סופרים יראה מכאן שאינו בכלל משומד להכעיס ומ"מ בכלאים דרבנן הואיל ועבירה זו מפורסמת ונעשית לעיני השמש דינו בה כמשומד להכעיס בדבר שהוא מן התורה וכן כל כיוצא בזה וכבר ביארנו ענין כלאים דאוריתא וכלאים דרבנן במסכת יום טוב סוף פרק ראשון:

    המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והשלישי והוא שאמר איזהו נשיא ר"ל שהוא משתנה בקרבן שלו מדין הדיוט זה המלך שנאמר מכל מצות י"י אלהיו נשיא שאין עליו אלא י"י אלהיו ר"ל שאין לשום אדם שולטנות עליו ואין במלכות למעלה הימנו אבל נשיא שבט כגון נחשון בן עמינדב וכיוצא בזה אינו קרוי נשיא לענין זה הא כל שהוא מלך נקרא נשיא לענין זה ואין בו חלוק בין שהוא מבית דוד בין שיהיה משאר שבטי ישראל וכן יתבאר בגמ' שאם היו הרבה מלכים בישראל הואיל ואין האחד כפוף לחברו כלם מביאין שעיר וכן יראה שאפילו היה כפוף תחת האמות לא נפקע קרבנו שהרי הזכירו בגמ' שרבינו הקדוש שהיה נשיא בארץ ישראל שאל כגון אנא אלו הייתי בזמן שבית המקדש קיים מה אני בשעיר והשיבוהו הרי צרתך בבבל ר"ל על ראש גולה שבבבל וכן השיבוהו מצד אחר התם שבט והכא מחוקק ר"ל חכם שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גלויות שבבבל שרודין ישראל במקל ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים ורבינו הקדוש היה מהם ולא השיבוהו שהיה כפוף תחת האמות ויראה שאין לו דין נשיא אלא בעוד שהוא מחזיק במלכותו והוא שאמרו בתלמוד המערב כל אותם ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בשעירה היה מתכפר לו כהדיוט:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 11a

    Horayot 11a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 585 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בן עמי בלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה:

    אמר אל תצורם ואל תתגר בם ומדלא כתיבא בהו מלחמה ש"מ דאפילו צערא לא ליעבד להם ולא עוד אפילו בכירה דקריתיה אב הכתוב פירסמה דכתיב (בראשית י״ט:ל״ג) ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו:

    וקדמתה ארבע דורות בישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוה ליה מנעמה העמונית:

    ת"ר ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ ולא כל ע"ה פרט למשיח דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד:

    למה לי מעם הארץ למעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר:

    שיכול כלומר אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי אומר משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא פר ועל שגגת מעשה לחודיה יביא כשבה או שעירה כהדיוט:

    ת"ל מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא בשגגת מעשה לחודה כלל והיינו דקאמרן בפרק דלעיל (הוריות דף ז:) יצא משיח שאין חטאו בשגגה דהיינו בשגגת מעשה:

    אלא נשיא הא בשגגת מעשה הוא מייתי ומאי קא ממעט דקאמר מעם הארץ פרט לנשיא:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 11a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו בכהן משיח שעל העלם דבר ושגגת מעשה מביא פר ובשגגת מעשה לבד פטור מכלום אבל הנשיא בשגגת עצמו מביא שעיר כמו שהתבאר וכן ביארנו שאם חטא עד שלא נתמנה מביא קרבן הדיוט:

    אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי זית אחר שנתמנה נשיא ושתיהן בהעלם אחד אינו מצטרף ופטור מכלום וכן אם אכל חצי זית כשהוא נשיא ועבר נשיאותו ואכל חצי זית אחר כל שחציו בהדיוטות וחציו בנשיאות אינו מצטרף אבל אם אכל חצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה נשיא והעבירוהו ואחר שעבר אכל חצי זית אחר הואיל ושניהם בהדיוטות אכל ובהעלם אחד יראה שמצטרף ואין הנשיאות מפסקת ביניהם לעכבן שלא להצטרף וגדולי המחברים דנין אותה בספק ואין לשון הגמרא מוכיח כן ובכהן משיח אין מצטרף שהרי אחר שנתמנה אין לו בשגגת מעשה שום חיוב אא"כ בהעלם הוראה מה שאין כן קודם שנתמנה:

    מי ששגג בדבר ששגגתו מביאתו לידי קרבן כגון שאכל חלב בשוגג והפריש חטאתו ונשתמד קודם הקרבה וחזר בתשובה אע"פ שנדחה בנתים חוזר ומקריבו שאין בעלי חיים נדחים וכל שכן בנשתטה בינתים וחזר ונשתפה ומכאן יראה לי מה שכתבנו שאין הנשיאות מפסקת שאף זה שנדחה בנתים מכל עניני קרבן חזר ונראה:

    מאחר שבארנו שהמשיח שחטא קודם שנתמנה ונתמנה מביא קרבן הדיוט אף אם אכל ספק חלב כשהוא הדיוט אפילו לא נודע לו אלא לאחר שנתמנה הרי זה מביא אשם תלוי ואינך צריך בזו לומר שכן בנשיא:

    כבר ביארנו שהגוים מקבלין מהם קצת קרבנות והוא עולת נדבה אבל לא עולת חובה כגון של יולדת ולא שלמים ולא מנחות וחטאות ואשמות ואם נדר שלמים מקריבין אותם עולות ואם נדר שלמים ונתנם לישראל ועל מנת שיתכפר בו ישראל מקריבין אותם בשלמים כשלמי אותו ישראל ואותו ישראל אוכלן כמו שיתבאר במקומו וכן ביארנו שהמשומד לע"ז או לחלל שבתות בפרהסיא אין מקבלין מהם שום קרבן אבל משומד לעברה אחת אם שגג באותה עברה שהוא משומד בה אין מקבלין ממנו קרבן עליה שאינו שב מידיעתו אבל אם שגג בעברה אחרת מקבלין ממנו הואיל ובעברה זו מיהא שב מידיעתו הוא מעתה משומד לאכול חלב מביא קרבן על שגגת הדם וכן כל כיוצא בזה:

    זה שאמרנו במשמד לעברה אחת שאין מקבלין ממנו קרבן על שגגת אותה עברה לא סוף דבר כשהוא משומד בה להכעיס אלא אף לתאבון מעתה משומד לאכול חלב אפילו לתאבון ונתחלף לו עכשו חלב בשומן ואכלו בחזקת שומן אעפ"י שידענו בו שאלו היה לו שומן לא היה מניח את השומן ואוכל את החלב אין מקבלין ממנו קרבן כלל:

    כל שהוא ישראל ואוכל אסורין לתאבון בין חייבי כריתות כגון חלב ודם בין חייבי לאוין כגון נבלות וטרפות שקצים ורמשים ויין נסך בין דברים הראויים לאכילה כגון אלו שהזכרנו בין שאין ראויים לאכילה כגון יתושים ופרעושים ודומיהם הואיל ומ"מ אינו אוכלן אלא על צד תאבון כדי לטעום טעם איסורין וכמו שאמרו בתלמוד המערב אין היצר תאב אלא לדבר האסור לו הרי זה משומד מ"מ אלא שאין דינו חמור כמשומד להכעיס ולענין חזרת אבדה ורבית הוא כישראל גמור ובתוספות כתבו שאף משתדלין בהצלתו כשאר ישראל אלא שיש חולקין לומר בו שאין מעלין ולא מורידין ויראה כדעת ראשון ר"ל שמעלין וגדולי הדורות הביאוה כן ממה שאמרו בגיטין פרק השולח מ"ו ב' ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי ואמר ליה לרבא פרקן אמרו ליה לרבא אוכל נבלות הוא אמר להו דלמא לתאבון אמרו ליה חזי דשביק התרא ואכל איסורא אמר ליה זיל לא שבקי ליה דאפרוקינך אלמא שאלו היה אוכל לתאבון היו חייבים בפדיונו ואף במסכת ע"ז כ"ו א' יראה כן ששנו שם הגויים ר"ל שאינן גדורים בדרכי הדתות כמו שביארנו שם ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין ואלו היה משומד לתאבון בדין זה היה מזכירו עמהם ושמא תאמר ומה אתה מזקיק עצמך לכל זה ואם על השבת ממונו אתה חייב על השבת גופו לא כל שכן מסור יוכיח שמותר להרגו ואסור לאבד ממונו ואם מפני שנקרא אחיך וכמו שאמרנו לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד הרי אף ישראל גמור הוצרכנו להשבת גופו מצד אחר וכמו שאמרו אין לי אלא אבדת ממונו אבדת גופו מנין תלמוד לומר והשבותו לו:

    כל שהוא ישראל והוא משומד לאכול איסורין להכעיס עד שמניח את ההיתר ואוכל את האיסור או שמשומד לעברה אחרת להכעיס יראה שהוא משומד ולא מין שהרי נחלקו בה רב אחא ורבינא חד אמר משומד הוי וחד אמר מין הוי והלכה כדברי המיקל ומעתה לענין ספר תורה שכתבה הוא יגנז ואין אומרים ישרף כספר תורה שכתבה מין וכן אין שחיטתו אסורה בהנאה כשחיטת המין אבל לענין הורדה לבור חכמי הצרפתים כתבו שמאחר שמשומד הוא ולא מין אין מורידין ולא יראה כן אלא שאע"פ שמשומד הוא ולא מין גורמין לו כל היזק אחר שהוא להכעיס וגדולי הדורות כתבוה כן ממה שאמרו במסכת ע"ז שם תני ר' אבהו קמי דר' יוחנן הגוים ורועי בהמה דקה בארץ ישראל לא מעלין ולא מורידין אבל המינין והמסורות והמשומדים מורידין ולא מעלין אמר לו אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד ואת אמרת מורידין סמי מכאן משומד והקשו שם ולישני ליה כאן לתיאבון כאן להכעיס כלומר שזה שהוא שונה לכל אבדת אחיך ודאי בלתאבון הוא וזה שאמר הוא מורידין בלהכעיס ותירץ קסבר אוכל נבלות להכעיס מין הוא והרי הוא בכלל המינין אלמא שאם היה דעתו שהוא משומד היה מניחו לשנות כן שאע"פ שהוא משומד מ"מ הוא בכלל מורידין אחר שהוא להכעיס ומעתה מותר ליטול רבית ממנו ואין חייבין בהחזרת אבדתו:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Horayot 11a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תפשוט ליה כו' אכל חלב והפריש קרבן נתממר כו' ק"ק דהיאך ס"ד למיפשט מהא דאפילו באכל כזית חלב וגם הפריש קרבן ונתממר נדחה והכא פשיטא לן באכל כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ואפילו לא עבר שהוא חייב ולא נדחה מקרבן וא"כ ע"כ היינו טעמא כדמסיק דנתממר לאו בר אתויי קרבן כו' ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה ור"ש בר יוסי סבר כיון דבמזיד כו' כצ"ל:

    גמ' וחד אמר להכעיס נמי מומר אלא איזהו כו' קשה אליביה היאך מפרש לה להברייתא דלעיל אכל חלב זהו מומר ואיזהו כו' דמפרש לה ר"י לעיל דמומר להכעיס הוא מין ועיין בתוספות פרק אין מעמידין שכתבו שם ליישב זה:

    Chidushei Halachot on Horayot 11a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 11, Amud Aleph, about 585 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “הוא דלא, הא צעורי צערינהו. ואילו צעירה…”

    2. Segment 224 words

      Opens “א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן…”

    3. Segment 313 words

      Opens “תנו רבנן: (ויקרא ד, כז) ״מעם הארץ״…”

    4. Segment 435 words

      Opens “והלא כבר יצאו משיח לידון בפר, נשיא…”

    5. Segment 58 words

      Opens “תינח משיח, אלא נשיא בשגגת מעשה הוא…”

    6. Segment 639 words

      Opens “אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי…”

      Named: רב זביד, רבא.

    7. Segment 730 words

      Opens “אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא…”

      Named: רב זביד, רבא.

    8. Segment 844 words

      Opens “בעא מיניה רבא מרב נחמן: נשיאות מהו…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    9. Segment 930 words

      Opens “תפשוט ליה מהא דאמר עולא א"ר יוחנן:…”

      Named: רבן והמיר, רבן הוא, עולא.

    10. Segment 1035 words

      Opens “בעא מיניה רבי זירא מרב ששת: אכל…”

      Named: רבי זירא, רב ששת, רבי שמעון.

    11. Segment 1123 words

      Opens “מדאשתני לודאי, אשתני לספק, או דלמא כי…”

      Named: רבן דידיה.

    12. Segment 125 words

      Opens “ת"ר ״מעם הארץ״ פרט למומר…”

    13. Segment 1328 words

      Opens “ר"ש בר יוסי אומר משום ר"ש (ויקרא…”

      Named: רבן על.

    14. Segment 1428 words

      Opens “מאי בינייהו? א"ר המנונא: מומר לאכול חלב…”

      Named: רבן על.

    15. Segment 1541 words

      Opens “והא רבא אמר: דכולי עלמא מומר לאכול…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1635 words

      Opens “תנו רבנן: אכל חלב זהו מומר ואיזהו…”

      Named: רבי יהודה.

    17. Segment 1740 words

      Opens “אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן,…”

      Named: רבי יוסי ברבי יהודה, רבה.

    18. Segment 1825 words

      Opens “מאי בינייהו? איכא בינייהו כלאים דרבנן. מר…”

    19. Segment 1945 words

      Opens “פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר:…”

      Named: רב אחא.

    20. Segment 2034 words

      Opens “ואיזהו נשיא? זה מלך כו'. תנו רבנן:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Horayot 11a · Segment 9 — “תפשוט ליה מהא דאמר עולא א"ר יוחנן: אכל חלב…

    • Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.

      Source: Horayot 11a · Segment 6 — “אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? כגון…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Horayot 11a · Segment 19 — “פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: לתאבון מומר…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Horayot 11a · Segment 9 — “…ליה מהא דאמר עולא א"ר יוחנן: אכל חלב והפריש…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Horayot 11a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026