Talmud Builders

    Horayot 3a

    Back to index

    English translation — Horayot 3a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“This is the law of the burnt-offering, it is that which goes up on its pyre on the altar” (Leviticus 6:2); these are three exclusionary terms: “This,” “the burnt-offering,” and “it is,” which serve to exclude three offerings concerning which the halakha is that even if they are placed on the altar they are subsequently removed: A burnt-offering slaughtered at night, a burnt-offering whose blood was spilled before it was sprinkled, and a burnt-offering whose blood was taken outside the courtyard. Apparently, it is Rabbi Yehuda who interprets multiple exclusionary terms.

    2And if you wish, say that proof for the attribution of the baraitot may be cited from the second baraita , which begins with the phrase: Still I say. You cannot interpret that baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as the baraita teaches: One might have thought that each member of a majority of the congregation that sinned based on the ruling of a court is exempt from liability to bring an offering for his unwitting transgression, as the court brings a bull for an unwitting communal sin on the basis of their transgression. And if this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, didn’t he say: It is the congregation that brings the bull as an offering, and not the court? As we learned in a mishna (5a) that Rabbi Yehuda says: Seven tribes that sinned bring seven bulls. The tribes bring the offerings, not the court.

    3§ Up to this point, the Gemara explained the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda and contrary to the opinion of the Rabbis, who disagree with him. And Rav Naḥman says that Shmuel says: The mishna is the statement of Rabbi Meir, but the Rabbis say: An individual who performed a transgression on the basis of the ruling of the court is liable. The Gemara asks: What is the opinion of Rabbi Meir and what is the opinion of the Rabbis to which Shmuel referred? It is as it is taught in a baraita : If the court issued a ruling and the judges performed a transgression on the basis of that ruling, Rabbi Meir deems them exempt and the Rabbis deem them liable.

    4The Gemara asks: Who performed the transgression? If we say that it is the members of the court who performed the transgression, what is the reasoning of the Rabbis, who deem him liable? But isn’t it taught in a baraita : One might have thought that if the court issued a ruling and the members of the court performed the transgression, one might have thought they would be liable to bring a bull for an unwitting communal sin. The verse states with regard to that bull: “And the matter is hidden from the eyes of the congregation and they performed” (Leviticus 4:13), from which it is derived that the action is dependent on the congregation and the ruling is dependent on the court.

    5Rather, the case in the baraita is where the court issued a ruling and the majority of the congregation performed a transgression on the basis of that ruling. If so, what is the reasoning of Rabbi Meir, who deems them exempt? Rather, is it not referring to a case where the court issued a ruling and a minority of the congregation performed a transgression on the basis of that ruling, and it is with regard to this matter that the tanna’im disagree: One Sage, Rabbi Meir, holds: An individual who performed a transgression on the basis of the ruling of the court is exempt; and one Sage, the Rabbis, holds: An individual who performed a transgression on the basis of a ruling of the court is liable. The mishna, which states that an individual who performs a transgression on the basis of a ruling of the court is exempt, is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    6Rav Pappa said: There is no proof that the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis relates to the mishna, as their dispute can be understood differently. Perhaps everyone agrees that an individual who performed a transgression on the basis of the ruling of the court is exempt. Rather, the tanna’im disagree with regard to whether the members of the court combine with the members of the congregation to complete a majority of the congregation. The members of the congregation who sinned constitute less than a majority. When the judges of the court who sinned are added to that minority, the total of people who sinned constitute a majority.

    7He explains: One Sage, the Rabbis, holds: The members of the court combine with the members of the congregation to complete a majority of the congregation. And one Sage, Rabbi Meir, holds: The members of the court do not combine with the members of the congregation to complete a majority of the congregation; therefore, those who sinned on the basis of the ruling of the court constitute less than a majority and the court is exempt from liability to bring an offering. The mishna is not only in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as in the case of the mishna, but even the Rabbis agree.

    8And if you wish, say instead that the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis is in a case where the court issued a ruling and a majority of the congregation performed a transgression on the basis of that ruling, and everyone agrees that the court is liable to bring a bull as an offering for an unwitting communal sin. Rabbi Meir deems the members of the congregation exempt from bringing an offering. And who are the Rabbis who deem them liable to bring an offering? It is Rabbi Shimon, who said: The congregation brings an offering and the court brings an offering.

    9And if you wish, say instead that the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis is in the case of a tribe that performed a transgression on the basis of the ruling of its tribal court. Rabbi Meir holds that there is no liability to bring a bull as an offering for an unwitting communal sin for a ruling issued by a tribal court; therefore, he deems the court exempt from bringing an offering. And who are the Rabbis who deem the tribal court liable to bring an offering? It is Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita : In the case of a tribe that performed a transgression on the basis of a ruling of its tribal court, that tribe is liable.

    10And if you wish, say instead that the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis is in a case where six of the twelve tribes sinned and, although they do not constitute a majority of the number of the tribes, in terms of population they constitute a majority of the congregation. Or seven tribes sinned, and even though in terms of population they are not a majority of the congregation, they constitute a majority of the tribes. And whose opinion is expressed in the baraita as the opinion of the Rabbis? It is the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar.

    11This is as it is taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Meir: If six tribes sinned and in terms of population they are a majority of the congregation, or if seven tribes sinned even though in terms of population they are not a majority of the congregation, they are liable. All these alternative understandings of the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis lead to the conclusion that there is no proof for the statement of Rav Naḥman in the name of Shmuel that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    12§ Rav Asi says: And with regard to the definition of the majority that establishes liability for performance of a transgression on the basis of the ruling of a court, follow the majority of the residents of Eretz Yisrael, as it is stated: “And Solomon held the feast at that time, and all Israel with him, a great congregation, from the entrance of Hamath until the Brook of Egypt, before the Lord our God, seven days and seven days, fourteen days” (I Kings 8:65). The Gemara clarifies the words of this verse: Since it is written: “And all Israel with him,” why do I need to add: “A great congregation, from the entrance of Hamath until the Brook of Egypt”? Conclude from it: It is these residents of Eretz Yisrael who are characterized as a congregation; but those who reside outside Eretz Yisrael are not characterized as a congregation.

    13§ The Gemara continues defining the majority that establishes liability. It is obvious that the case of when those who performed a transgression on the basis of the ruling of the court were numerous, i.e., they constituted a majority, and their percentage diminished, e.g., if some sinners died and they now constitute a minority of the congregation; that is the dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis, who disagree in a mishna (10b) with regard to an anointed High Priest or a king who performed an unwitting transgression before assuming his position. The Rabbis hold: Since they were laymen when they sinned, they are liable to bring the offering of a layman. Rabbi Shimon holds: If they became aware of their transgression while still laymen, they bring the offering of a layman. If they became aware of their transgression after they assumed their positions, they are exempt. Accordingly, in the case of a majority whose number diminished, the Rabbis hold that since it was a majority that sinned, they bring an offering. Rabbi Shimon holds that it depends on their status when they became aware they had unwittingly sinned.

    14If those who performed a transgression on the basis of the ruling of the court were few, i.e., they constituted a minority, and their percentage increased, e.g., if some non-sinners died and the sinners now constitute a majority of the congregation, what is the halakha ? Do Rabbi Shimon and the Rabbis disagree with regard to this matter as well? That would mean that Rabbi Shimon, who follows the status at the time of awareness, deems the court liable, and the Rabbis, who follow the status at the time of the transgression, deem the court exempt. Or do they not disagree? What is the conclusion?

    15And can you understand that this case is contingent on the dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis? Say that you heard that Rabbi Shimon follows the status at the time of awareness as well, i.e., in a case where both the awareness and the transgression were in a period of liability, either liability as a layman or liability as a king or as an anointed High Priest, the sinner is liable to bring an offering. But in a case where the awareness was during a period of liability, but the transgression was not, did you hear Rabbi Shimon say the court is liable?

    16The Gemara clarifies: As, if it is so that Rabbi Shimon holds that the period of awareness is the sole determining factor, let the High Priest and the king bring an offering according to their present status. If they became aware of the transgression after assuming their positions, let them bring the offering appropriate for a High Priest or a king. Why, then, does Rabbi Shimon say that in that case they are exempt? Rather, apparently Rabbi Shimon requires that both the transgression and the awareness take place in a period of liability. There is no resolution for the dilemma that was raised.

    17§ A dilemma was raised before the Sages: If the court issued a ruling that forbidden fat is permitted, and a minority of the congregation performed the transgression of eating forbidden fat on the basis of that ruling, and the court reversed their decision and then reversed their decision again and issued a ruling that forbidden fat is permitted, and a different minority of the congregation performed the transgression, what is the halakha ? The Gemara elaborates: Is it that since there are two disparate experiences of awareness, the first minority does not combine with the second minority, even though the two minorities together would constitute a majority? Or perhaps, since both this transgression and that transgression are the same, eating forbidden fat, the first minority combines with the second minority, and the two minorities together constitute a majority.

    18And if you say in that case: Since both this transgression and that transgression are the same, eating forbidden fat, the first minority combines with the second minority, then there is another dilemma: In a case where a minority performed a transgression on the basis of the first ruling of the court and ate forbidden fat that is upon the maw, and a minority performed a transgression on the basis of the second ruling of the court and ate forbidden fat that is upon the small intestine, what is the halakha ? The Gemara elaborates: Here, certainly, since these transgressions come from two different verses, the first minority does not combine with the second minority; or perhaps, since both this transgression and that transgression are the same, eating forbidden fat, the first minority combines with the second minority, and the two minorities together constitute a majority.

    19And if you say in that case: It is the name of forbidden fat that they both have in common, and the first minority combines with the second minority, then there is another dilemma: In a case where a minority performed a transgression on the basis of the first ruling of the court and ate forbidden fat, and a minority performed a transgression on the basis of the second ruling of the court and ate forbidden blood, what is the halakha ? The Gemara elaborates: Here, certainly, they are two distinct prohibitions, and since the nature of their prohibition is not identical, the first minority does not combine with the second minority. Or perhaps, since their offerings are identical, as one is liable to bring a sin-offering for unwitting violation of either of these prohibitions, the first minority combines with the second minority.

    20And if you say in that case: Since their offerings are identical, the first minority combines with the second minority, then there is another dilemma: In a case where a minority performed a transgression on the basis of the first ruling of the court and ate forbidden fat, and a minority performed a transgression on the basis of the second ruling of the court and engaged in idol worship, what is the halakha ? Here, certainly, neither are their prohibitions identical nor are their offerings identical, because an individual who unwittingly engages in idol worship may bring only a female goat for atonement. Therefore, the first minority does not combine with the second minority. Or perhaps, since for both this transgression and that transgression one is liable to receive excision from the World-to-Come [ karet ] if he performs it intentionally, the first minority combines with the second minority. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

    21§ A dilemma was raised before the Sages: If the court issued a ruling that forbidden fat is permitted, and a minority of the congregation performed the transgression of eating forbidden fat on the basis of that ruling, and the members of that court died and another court stood in their place, and again issued the same ruling that forbidden fat is permitted, and a different minority performed the transgression of eating forbidden fat on the basis of that ruling, what is the halakha ?

    22The Gemara elaborates: According to the opinion of the one who said that only the court brings the offering, do not raise the dilemma, as those judges who issued the original ruling on the basis of which the minority performed a transgression are no longer alive. Rather, when should you raise the dilemma? Raise it according to the opinion of the one who said that the congregation brings the offering. What is the halakha ? The Gemara elaborates: The congregation exists, as together the two minorities constitute a majority of the congregation who performed the transgression.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    זאת תורת העולה היא העולהזאת היא העולה הרי אלו שלשה מיעוטי חד פרט לנשחטה בלילה וחד פרט לנשפך דמה וחד פרט ליציאת דמה חוץ לקלעים שאם עלתה על גבי המזבח תרד דלא הויא עולה חשובה והכי נמי מפרש במסכת נדה בפרק יוצא דופן (נדה דף מ.):

    ז' שבטיםדהוו רוב שבטים מביאים שבעה פרים דקסבר ר' יהודה דשבט א' איקרי קהל והן מביאין ולא ב"ד:

    הוראה תלויה בב"דדכתיב ונעלם דבר דהיינו שהורו לעבור מעיני הקהל דהיינו ב"ד:

    ב"ד משלים לרוב צבורדעשו עם מעט צבור והשלימו לרוב צבור:

    [צבור מייתי]ור' מאיר פוטר צבור דהא קא מייתי ב"ד כדאמרי' לקמן רבי מאיר אומר שבעה שבטים שחטאו בית דין מביאין עליהם פר והן פטורין ואי קשיא הא אמרי' בכל התורה אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והיכי אמרי' אלו ג' מיעוטין דממעטינן אותם בירושלמי מפרש ה"מ היכא דליכא אלא ב' מעוטין אבל הכא דאיכא ג' מיעוטין בזה אחר זה בחד קרא כולהו אתו למעט וכן בל"ב מדות מצאתי:

    אותו השבט חייבלהביא פר דקסבר שבט אחד אקרי קהל:

    רבי שמעון בן אלעזר אומר משמושל ר' מאיר והא מתניתא מפרש לקמן:

    אמר רב אסי ובהוראהדקיי"ל כי הורו ב"ד ועשו רוב קהל על פיהם שמביאים פר:

    הלך אחר רוב יושבי' בארץ ישראלדאותם שבחוצה לארץ אינן מן המנין ולא אותן דמנחל מצרים ולחוץ דחוצה לארץ היא:

    פשיטא מרובין ונתמעטוכגון שהורו ב"ד ועשו רוב קהל על פיהם דנתחייבו להביא פר ולא הספיקו להביא פר עד שנתמעטו שמתו מקצתן היינו פלוגתא דר' שמעון ורבנן. דתנן (לקמן הוריות י.) חטא כהן משוח ונשיא עד שלא נתמנו דהיו חייבים להביא כשבה או שעירה ולא הספיקו להביא עד שנתמנו הרי הן כהדיוטות ונחייבם להביא כשבה או שעירה כבתחלה הכא נמי חייבין פר כבתחלה רבי שמעון אומר וכו' הכא נמי אם נודע להם עד שלא נתמעטו חייבין להביא פר אבל אם נודע להן משנתמעטו פטורין:

    מועטין ונתרבו מאיכגון שהורו בית דין ועשו מיעוט קהל על פיהם דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור ומתו מקצתן של רוב קהל ונתרבו אלו ולאחר שנתרבו נודע להם שחטאו דהני מועטין ונתרבו לא דמי ממש לחטאו עד שלא נתמנו דמועטין כי חטאו בהוראה לאו בני קרבן נינהו דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור אבל כי חטאו כהן משיח ונשיא עד שלא נתמנו נעשו בני קרבן ומחייבי לאתויי כשבה או שעירה אבל מרובין ונתמעטו דמי ממש לחטאו עד שלא נתמנו דהא מרובין כי חטאו בני קרבן נינהו ואמטול הכי קאמר במרובין ונתמעטו דהוי פלוגתא דר"ש ורבנן אבל במועטין ונתרבו איבעיא לן אי דמי לפלוגתא דר' שמעון ורבנן אי לא מי אמרי' ר"ש דבתר ידיעה אזיל דאמר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין כבתחלה הכא נמי מחייב דכי אתיידע להו בחיובא אתיידע להו דכי נתרבו אתיידע להו ומביאין פר ורבנן דבתר חטאה אזלי דאמרי הרי אלו כהדיוטות הואיל וחטאו כי לא נתמנו הכא נמי אזלי בתר חטאה וכי חטאו אכתי מועטין היו ופטורין דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור:

    ותסברא אימור דשמעת ליה לר"ש דאזיל אף בתר ידיעהדאמר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין היכא דהוי ידיעה וחטאה בחיוב:

    כי השתאדלהוי כי חטאו משנתמנו דלייתי פר ואמאי קתני משנתמנו פטורין אלא מדקתני פטור ש"מ דר"ש חטאה וידיעה בעי בחיובא ומועטין ונתרבו לדברי הכל פטורין דכי חטאו בפטור חטאו דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור:

    או דלמאכיון דחלב שם אחד הוא דבין חלב המכסה את הקרב ובין חלב המכסה את הדקין שם אחד הוא שחלב סתם איקרו:

    כיון דתרי איסורי נינהודחלב אינו שוה בכל דחלב חיה מותר:

    או דלמאכיון דאילו צבור אכלי האי חלב והאי דם שלא בהוראה בשגגת מעשה מייתו כל חד וחד אי בעו כשבה מייתו אי בעו שעירה מייתו דמצי אשוויי קרבנם השתא נמי כי עשו בהוראה מצטרפי:

    ומיעוט בתרא בעבודת כוכביםקרבנם שעירה ולא כשבה:

    הוריות ג עמוד א

    1(ויקרא ו, ב) ״זאת תורת העולה היא״ הרי אלו שלשה מיעוטין.

    2ואיבעית אימא: עדיין אני אומר לא מצית מוקמת לה כר' יהודה, דקתני: רוב קהל שחטאו ב"ד מביאין על ידיהן פר, ואי רבי יהודה האמר: צבור הוא דמייתי, ב"ד לא. דתנן, רבי יהודה אומר: שבעה שבטים שחטאו מביאין ז' פרים.

    3ורב נחמן אמר שמואל: זו דברי ר"מ אבל חכמי' אומרי' יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב. מאי ר"מ ומאי רבנן? דתניא: הורו ועשו רבי מאיר פוטר, וחכמים מחייבין.

    4מאן עשו? אילימא ב"ד מ"ט דרבנן דמחייבי? והתניא: יכול הורו ב"ד ועשו ב"ד יכול יהו חייבין? ת"ל ״הקהל ועשו״, מעשה תלוי בקהל והוראה תלויה בב"ד׃

    5אלא הורו ב"ד ועשו רוב קהל. מאי טעמא דר' מאיר דפוטר? אלא לאו: הורו ב"ד ועשו מיעוט קהל, ובהא קמיפלגי, מר סבר: יחיד שעשה בהוראת בית דין פטור, ומר סבר: יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב.

    6אמר רב פפא: דכולי עלמא יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, אלא ב"ד משלים לרוב צבור קמיפלגי.

    7מ"ס ב"ד משלים לרוב צבור, ומ"ס אין ב"ד משלים לרוב צבור.

    8ואיבעית אימא: הורו ב"ד ועשו רובו של קהל, ומאן חכמים רבי שמעון היא, דאמר: צבור מייתי וב"ד מייתי.

    9ואיבעית אימא: שבט שעשה בהוראת בית דינו, ומאן חכמי' רבי יהודה היא, דתניא: שבט שעשה בהוראת בית דינו, אותו השבט חייב.

    10ואב"א כגון שחטאו ששה, והן רובו של קהל, או שבעה אע"פ שאינן רובו של קהל, ומתניתין מני? ר' שמעון בן אלעזר היא.

    11דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו: חטאו ששה והן רובו של קהל, או שבעה אע"פ שאינן רובו של קהל חייבין.

    12אמר רב אסי: ובהוראה, הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל, שנאמר: ״(מלכים א ח״, סה) ״ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום״. מכדי כתיב: ״וכל ישראל עמו״, ״קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים״ למה לי? שמע מינה: הני הוא דאיקרי קהל, אבל הנך לא איקרי קהל.

    13פשיטא: מרובין ונתמעטו היינו פלוגתא דרבי שמעון ורבנן.

    14מועטין ונתרבו, מאי? מי פליגי רבי שמעון ורבנן? ר"ש דאזיל בתר ידיעה מחייב, ורבנן דאזלי בתר חטאת פטרי [או לא], מאי?

    15ותיסברא? אימור דשמעת ליה לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה [היכי דהוי ידיעה וחטאה בחיוב], ידיעה דלא חטאה מי שמעת ליה?

    16דא"כ לייתי כי השתא! אלא, ר"ש חטאה וידיעה בעי.

    17איבעיא להו: הורו ב"ד חלב מותר, ועשו מיעוט הקהל, וחזרו ב"ד בהן, והורו, ועשו מיעוט אחר, מהו? כיון דשתי ידיעות נינהו לא מצטרף, או דלמא: כיון דאידי ואידי חלב הוא, מצטרף?

    18ואם תמצא לומר: כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף, מיעוט בחלב שעל גבי הקבה, ומיעוט בחלב שעל גבי דקין, מהו? הכא ודאי כיון דבתרי קראי קאתי לא מצטרף, או דלמא כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף?

    19ואת"ל שם חלב הוא ומצטרף, מיעוט בחלב ומיעוט בדם, מהו? הכא ודאי (כיון) דתרי איסורי נינהו, [וכיון דאין איסורן שוה] לא מצטרף, או דלמא כיון (דאיסורן שוה) דקרבנן שוה, מצטרף?

    20ואת"ל כיון (דאיסורן שוה) דקרבנן שוה מצטרף, מיעוט בחלב ומיעוט בעבודת כוכבים מהו? הכא ודאי אין איסורן שוה ואין קרבנן שוה, או דלמא כיון דאידי ואידי כרת הוא, מצטרף? תיקו.

    21איבעיא להו: הורו ב"ד שחלב מותר, ועשו מיעוט הקהל, ומת אותו ב"ד ועמד ב"ד אחר, וחזרו והורו, ועשו מיעוט אחר.

    22אליב' דמ"ד ב"ד מייתי לא תיבעי לך, דהא ליתנהו, אלא כי תיבעי לך אליבא דמ"ד צבור מייתי, מאי צבור? הא קאי,׃

    Tosafot

    אית ספרים דגרסי דתנן ר' יהודה אומר י"ב שבטים שחטאו מביאין י"ב פרים וכן נראה דהכי תנן ברישא דמתני' ובתר הכי תני ו' שבטים כו' ולא שביק רישא דמתניתין למנקט סיפא:

    ר"מ סבר יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטורתימה מאי דוחקי' לכך דלמא ר"מ ס"ל דדוקא יחיד שעשה חייב אבל שנים ושלשה שעשו פטורים ולית ליה ברייתא דועדיין אני אומר כו' דבלא"ה לית ליה דברייתא אית לה יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ור"מ אית ליה דפטור ומיהו כיון דלא מצינו תנא דמחלק בין א' לשנים דחיק למימר הכי:

    קהל גדול מלבוא חמתאע"ג דד"ת מדברי קבלה לא ילפינן הא הוי גילוי מילתא בעלמא:

    מועטין ונתרבו מאיפרש"י (בעלמא) [בעיין] דהני לאו בני קרבן כמו משיח ונשיא אבל מרובין ונתמעטו כבר הוו בני קרבן. ולא נהירא דאפי' מרובין ונתמעטו כי נתמעטו לאו בני קרבן נינהו אם לא דבתר חטאה אזלינן אבל התם תרוייהו בני קרבן נינהו אלא מש"ה מבעיא ליה במועטין ונתרבו דאיכא למימר דאפי' ר"ש מודה דפטור כדפי' ואזיל:

    הורו ב"ד שחלב המכסה את הקרב כו'תימה דאמרי' לקמן (הוריות ד.) אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין ובשלמא חלב שעל הדקין דאתי מריבוי' (חולין מט) ניחא דאין הצדוקין מודין בו אלא חלב המכסה את הקרב וכן דם מאי איכא למימר מיהו לפי התוספ' דמכילתין ניחא דתנא לקיים מצות חייבין כיצד יש חלב ודם בתורה אבל אין חייבין אלא על הקרב לשלמים. ואע"ג דדם חיה נאסר. שמא הצדוקים אומרים דגם הוא קרב:

    וחזרו והורו שדם מותרהא דקתני כה"ג דמשמע דוקא משום שידעו בינתים שטעו בחלב דהא אפי' לא ידעו נמי מצי למבעי כדקאמר משום דשני מינים הם דם שוה בכל ולא חלב אלא נקטי' אגב אחריני. והא דלא פשיט מההוא דלעיל עד שיהיו כולן בשגגה אחת. דהכא כיון דתליא בב"ד הוי שגגה אחת:

    והורו שעבודת כוכבים מותרתצ"ע מה יביאו כיון שאין קרבנותיהן שוין אם יביאו קרבן עבודת כוכבים וגם דחלב או לא וגם צ"ע אי דוקא מיבעיא דמעיקרא הוי מיעוט וכן בסוף אבל אי הוי רובו בסוף לא איצטרכי למיעוטא שיתכפר בפר לההוא מיעוטא. א"ד ל"ש אבל הא ודאי אי הוי מתחלה רובא ולבסוף מיעוטא אין מיעוט מצטרף לרובא כיון שכבר נתחייבו רובא בקרבן:

    אלא כי תיבעי לך כו'צ"ע אי הוי מצי למבעיא נמי למ"ד ב"ד מייתי אם מתו מיעוט צבור הראשונים ולא נודע כי אם אל אלו החיים מי אמרי' ב"ד [חייבי'] דמ"מ הם הורו שלא כדת או לא והא דנקיט מת ב"ד ולא נקיט הורו ב"ד אחר דלא אפשר כי אם בסנהדרי גדולה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ופליג רב נחמן עליה דרב יהודה משמא דשמואל ואמר זו דברי ר"מ פי' זו המשנה ר"מ היא. אבל חכ"א יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב. מאי ר"מ ומאי רבנן דתניא הורו ב"ד ועשו ר' מאיר פוטר וחכמים מחייבין. מאן עשו אילימא ב"ד מ"ט דרבנן דמחייבי והתניא בספרא יכול הורו ועשו פי' הן הורו והן עשו ולא הקהל יכול יהו חייבין פר ת"ל ועשו אחת מכל מעשה תלוי בקהל והוראה תלויה בב"ד אלא הורו ב"ד ועשו רוב הקהל מ"ט דר"מ דפטר אלא לאו הורו ב"ד ועשו מיעוט הקהל פי' ומאי חייבין כל אחד ואחד חטאת ובהא [קמפלגי] ר"מ סבר יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור וחכמים סברי חייב.

    אמר רב פפא כולי עלמא פי' בין ר"מ ובין רבנן דההיא דאייתית ראיה מינה. יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. פי' ומאי עשו עשו ב"ד כגון שחצי הקהל עשו בהוראתן של ב"ד ועשו ב"ד עמהן. ר"מ סבר אין ב"ד משלימין לרוב צבור [ורבנן סברי ב"ד משלימין לרוב צבור] איבעית תימא הורו ב"ד ועשו רוב הקהל ומאן חכמים ר' שמעון דאמר צבור מייתי וב"ד מייתי. פי' ופוטר דקתני ר"מ אצבור. ומחייבין דקתני [רבנן] נמי אצבור. והא דר' שמעון מפרש לקמן ואית דאמרי בשבט שעשה בהוראת ב"ד מיירי ומאן חכמים ר' יהודה דתנן. בסיפא דפרקין הורו ב"ד של א' מן השבטים כו' עד דברי ר' יהודה. אי בעית תימא כגון שחטאו ו' שבטים והן רובן של קהל או ז' אע"פ שאינן רובו של קהל ומאן חכמים ר' שמעון בן אלעזר דתניא לקמן רשב"א אומר משמו של ר"מ חטאו ו' כו' פי' הך דתני משמיה דר' מאיר בעי רובה בשבטים ובמנין. ולא איתוקמא דרב נחמן וקי"ל כרב יהודה אמר שמואל דמתניתין רבי יהודה סתימתאה ולית הלכתא כוותיה אלא כדרבנן דאמרי יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב:

    אמר רב אסי בהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראלפי' אם עשו רוב יושבי א"י לא תחוש ליושבי חוצה לארץ. דיושבי א"י ניהו דאיקרו קהל שנא' ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת וגו'. מכדי כתיב כל ישראל אמאי כתיב תו מלבוא חמת עד נחל מצרים פי' דהוא תחום א"י לומר לך הני דא"י איקרו קהל דחוצה לארץ לא:

    פשיטא לן דהיכא דהוו קהל רובה כשעשו ונתמעטו קודם שיודע להם היינו חלוקת רבנן ור"ש בפרק כהן משיח שחטא דתנן כהן ונשיא שחטאו עד שלא נתמנו ונתמנו הרי הן כהדיוטות פי' ומביאין כשבה או שעירה. ר"ש אומר אם נודע להן עד שלא נתמנו אז חייבין קרבן הדיוט ואם אחר שנתמנו נודע להן פטורין דקבעי חטאה וידיעה. לרבנן מייתי פר לר' שמעון פטורין. ס"א פשיטא מרובין ונתמעטו חייבין פירוש לדברי הכל ולאו דסמכא דאע"ג דאמר ר' שמעון בסוף זה הפ' אין צבור מתין הני מילי כשנודע להן ואז מת מהן:

    כי קא מיבעיא לן היכא דהוו מיעוט בשעת מעשה ואותן שלא עשו מת מהן אחר כך עד שנעשו אלו רוב ונודע להן [מי] פליגי בה ר"ש ורבנן. ר"ש דאזיל בתר ידיעה מחייב ורבנן דאזלי בתר שעת החטא פטרי לה. ודחינן ותסברא אימר דשמעי' ליה לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה פי' דבעי שיהא החטא והידיעה בענין אחד ידיעה בלא חטא מי שמעת ליה:

    דאם כך היה לייתו כדהשתא פי' יביאו הכהן המשיח פר והנשיא שעיר דהשתא בני כך נינהו מדפטרינהו [ר"ש] אלמא בתר תרוייהו אזיל הלכך לדברי הכל מועטין ונתרבו אין מביאין פר. ומאי הוא מייתי כל חד מנייהו כשבה או שעירה דקי"ל כרבנן דאמרי אין בית דין מביאין עליהן בהוראה הא הן חייבין וכן הלכתא:

    איבעיא להו הורו צבור שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל פי' ופסקה ההוראה שלא פשטה בקהל יותר אבל לא נודע לב"ד תו הדרו והורו פעם שניה כי החלב מותר ועשו מיעוט אחר והוו להו תרי מיעוטי רובה מהו כיון דשתי הוריות נינהו לא מצטרפי וכל חד באנפי נפשה קיימא וליכא פר אלא כל חד מייתי חטאתו או דלמא כיון דאידי ואידי חלב היא מצטרף [את"ל כיון וכו' מצטרף] מיעוט בחלב שעל הקיבה.

    ס"א על הקרב [ומיעוט בחלב שע"ג דקין] פי' הורו בהוראה ראשונה דחלב שעל הקיבה מותר. ובשניה הורו שחלב שעל גבי הדקין מותר. מהו הכא ודאי כיון דמתרי קראי קא אתו לא מצטרפי פי' דקא טעו בהאי קרא דכתיב חד את החלב המכסה את הקרב וגו' (והכי קאמר) [ותניא בספרא] אשר על הקרב. ר' (שמעון) [ישמעאל] אומר להביא חלב שעל הקיבה ר' עקיבא אומר להביא חלב שעל הדקין והתם מפרש דמעל הכסלים נמי איתרבו חלבים אחריני ותניא נמי כוותה בתוספתא שחיטת חולין (ספ"ט) וליכא פר. או דלמא שם חלב אחד הוא ומצטרפי את"ל שם חלב אחד הוא מיעוט בחלב ומיעוט בדם מהו הכא וודאי כיון דתרי איסורי נינהו לא מצטרפי או דלמא כיון שאיסורן שוה פי' דאיסו' תרוייהו באכילה ובקרבנן שוה דאיבעי כשבה מייתי ואיבעי שעירה מייתי מצטרפי את"ל כיון דאיסורן שוה וקרבנן שוה מצטרפי מיעוט בחלב ומיעוט בעבודת כוכבים מהו. הכא ודאי אין איסורן שוה פירוש דאין איסור עבודת כוכבים לענין אכילה ואין קרבנן שוה.

    דהתם בעבודת כוכבים [עז] בת שנתה הוא דמייתי אבל כשבה לא ומפרש בסיפרי פרשת שלח לך. לא מצטרפי או דלמא כיון דאידי ואידי כרת הוא מצטרפי וסלקא בתיקו. ל"א איבעיא להו הורו ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט צבור וחזרו בהן וחזרו והורו ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט אחר מהו מי מצטרף ההוא מיעוט קמא בהדי מיעוט בתרא ומייתי קרבן אי לא כיון דהוה להו ידיעה במצעי לא מצטרפי או דלמא כיון דחד (בידיע') [ב"ד] כו'. ומיבעיא לן נמי היכא דהורו ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל ומת אותו ב"ד [ועמד ב"ד] אחר והורו כראשון שחלב מותר ועשו מיעוט אחר דהיו תרי מיעוטי רובא מהו. פי' מי אתי פר אי לא אליבא דרבי מאיר דאמר ב"ד מייתי לא תיבעי לך דהא ליתנהו. פי' לקמאי הלכך כל חד מייתי חטאתו כי תיבעי לך אליבא דמאן דאמר צבור מייתי. מאי צבור דמעשה תלי בהו הא קאי ומייתו פר (שייך לדף ג ע"ב) או דלמא הוראה דההוא ב"ד בעינן פי' שיחזרו בהן ממנה. וכיון דלא אפשר לא מייתי צבור פר וסלקא בתיקו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 3a

    Horayot 3a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 538 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    זאת תורת העולה היא העולה זאת היא העולה הרי אלו שלשה מיעוטי חד פרט לנשחטה בלילה וחד פרט לנשפך דמה וחד פרט ליציאת דמה חוץ לקלעים שאם עלתה על גבי המזבח תרד דלא הויא עולה חשובה והכי נמי מפרש במסכת נדה בפרק יוצא דופן (נדה דף מ.):

    ז' שבטים דהוו רוב שבטים מביאים שבעה פרים דקסבר ר' יהודה דשבט א' איקרי קהל והן מביאין ולא ב"ד:

    הוראה תלויה בב"ד דכתיב ונעלם דבר דהיינו שהורו לעבור מעיני הקהל דהיינו ב"ד:

    ב"ד משלים לרוב צבור דעשו עם מעט צבור והשלימו לרוב צבור:

    [צבור מייתי] ור' מאיר פוטר צבור דהא קא מייתי ב"ד כדאמרי' לקמן רבי מאיר אומר שבעה שבטים שחטאו בית דין מביאין עליהם פר והן פטורין ואי קשיא הא אמרי' בכל התורה אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והיכי אמרי' אלו ג' מיעוטין דממעטינן אותם בירושלמי מפרש ה"מ היכא דליכא אלא ב' מעוטין אבל הכא דאיכא ג' מיעוטין בזה אחר זה בחד קרא כולהו אתו למעט וכן בל"ב מדות מצאתי:

    אותו השבט חייב להביא פר דקסבר שבט אחד אקרי קהל:

    רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו של ר' מאיר והא מתניתא מפרש לקמן:

    אמר רב אסי ובהוראה דקיי"ל כי הורו ב"ד ועשו רוב קהל על פיהם שמביאים פר:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 3a · Sefaria

    Tosafot

    אית ספרים דגרסי דתנן ר' יהודה אומר י"ב שבטים שחטאו מביאין י"ב פרים וכן נראה דהכי תנן ברישא דמתני' ובתר הכי תני ו' שבטים כו' ולא שביק רישא דמתניתין למנקט סיפא:

    ר"מ סבר יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור תימה מאי דוחקי' לכך דלמא ר"מ ס"ל דדוקא יחיד שעשה חייב אבל שנים ושלשה שעשו פטורים ולית ליה ברייתא דועדיין אני אומר כו' דבלא"ה לית ליה דברייתא אית לה יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ור"מ אית ליה דפטור ומיהו כיון דלא מצינו תנא דמחלק בין א' לשנים דחיק למימר הכי:

    קהל גדול מלבוא חמת אע"ג דד"ת מדברי קבלה לא ילפינן הא הוי גילוי מילתא בעלמא:

    מועטין ונתרבו מאי פרש"י (בעלמא) [בעיין] דהני לאו בני קרבן כמו משיח ונשיא אבל מרובין ונתמעטו כבר הוו בני קרבן. ולא נהירא דאפי' מרובין ונתמעטו כי נתמעטו לאו בני קרבן נינהו אם לא דבתר חטאה אזלינן אבל התם תרוייהו בני קרבן נינהו אלא מש"ה מבעיא ליה במועטין ונתרבו דאיכא למימר דאפי' ר"ש מודה דפטור כדפי' ואזיל:

    הורו ב"ד שחלב המכסה את הקרב כו' תימה דאמרי' לקמן (הוריות ד.) אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין ובשלמא חלב שעל הדקין דאתי מריבוי' (חולין מט) ניחא דאין הצדוקין מודין בו אלא חלב המכסה את הקרב וכן דם מאי איכא למימר מיהו לפי התוספ' דמכילתין ניחא דתנא לקיים מצות חייבין כיצד יש חלב ודם בתורה אבל אין חייבין אלא על הקרב לשלמים. ואע"ג דדם חיה נאסר. שמא הצדוקים אומרים דגם הוא קרב:

    וחזרו והורו שדם מותר הא דקתני כה"ג דמשמע דוקא משום שידעו בינתים שטעו בחלב דהא אפי' לא ידעו נמי מצי למבעי כדקאמר משום דשני מינים הם דם שוה בכל ולא חלב אלא נקטי' אגב אחריני. והא דלא פשיט מההוא דלעיל עד שיהיו כולן בשגגה אחת. דהכא כיון דתליא בב"ד הוי שגגה אחת:

    והורו שעבודת כוכבים מותרת צ"ע מה יביאו כיון שאין קרבנותיהן שוין אם יביאו קרבן עבודת כוכבים וגם דחלב או לא וגם צ"ע אי דוקא מיבעיא דמעיקרא הוי מיעוט וכן בסוף אבל אי הוי רובו בסוף לא איצטרכי למיעוטא שיתכפר בפר לההוא מיעוטא. א"ד ל"ש אבל הא ודאי אי הוי מתחלה רובא ולבסוף מיעוטא אין מיעוט מצטרף לרובא כיון שכבר נתחייבו רובא בקרבן:

    אלא כי תיבעי לך כו' צ"ע אי הוי מצי למבעיא נמי למ"ד ב"ד מייתי אם מתו מיעוט צבור הראשונים ולא נודע כי אם אל אלו החיים מי אמרי' ב"ד [חייבי'] דמ"מ הם הורו שלא כדת או לא והא דנקיט מת ב"ד ולא נקיט הורו ב"ד אחר דלא אפשר כי אם בסנהדרי גדולה:

    Tosafot on Horayot 3a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ופליג רב נחמן עליה דרב יהודה משמא דשמואל ואמר זו דברי ר"מ פי' זו המשנה ר"מ היא. אבל חכ"א יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב. מאי ר"מ ומאי רבנן דתניא הורו ב"ד ועשו ר' מאיר פוטר וחכמים מחייבין. מאן עשו אילימא ב"ד מ"ט דרבנן דמחייבי והתניא בספרא יכול הורו ועשו פי' הן הורו והן עשו ולא הקהל יכול יהו חייבין פר ת"ל ועשו אחת מכל מעשה תלוי בקהל והוראה תלויה בב"ד אלא הורו ב"ד ועשו רוב הקהל מ"ט דר"מ דפטר אלא לאו הורו ב"ד ועשו מיעוט הקהל פי' ומאי חייבין כל אחד ואחד חטאת ובהא [קמפלגי] ר"מ סבר יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור וחכמים סברי חייב.

    אמר רב פפא כולי עלמא פי' בין ר"מ ובין רבנן דההיא דאייתית ראיה מינה. יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. פי' ומאי עשו עשו ב"ד כגון שחצי הקהל עשו בהוראתן של ב"ד ועשו ב"ד עמהן. ר"מ סבר אין ב"ד משלימין לרוב צבור [ורבנן סברי ב"ד משלימין לרוב צבור] איבעית תימא הורו ב"ד ועשו רוב הקהל ומאן חכמים ר' שמעון דאמר צבור מייתי וב"ד מייתי. פי' ופוטר דקתני ר"מ אצבור. ומחייבין דקתני [רבנן] נמי אצבור. והא דר' שמעון מפרש לקמן ואית דאמרי בשבט שעשה בהוראת ב"ד מיירי ומאן חכמים ר' יהודה דתנן. בסיפא דפרקין הורו ב"ד של א' מן השבטים כו' עד דברי ר' יהודה. אי בעית תימא כגון שחטאו ו' שבטים והן רובן של קהל או ז' אע"פ שאינן רובו של קהל ומאן חכמים ר' שמעון בן אלעזר דתניא לקמן רשב"א אומר משמו של ר"מ חטאו ו' כו' פי' הך דתני משמיה דר' מאיר בעי רובה בשבטים ובמנין. ולא איתוקמא דרב נחמן וקי"ל כרב יהודה אמר שמואל דמתניתין רבי יהודה סתימתאה ולית הלכתא כוותיה אלא כדרבנן דאמרי יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב:

    אמר רב אסי בהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל פי' אם עשו רוב יושבי א"י לא תחוש ליושבי חוצה לארץ. דיושבי א"י ניהו דאיקרו קהל שנא' ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת וגו'. מכדי כתיב כל ישראל אמאי כתיב תו מלבוא חמת עד נחל מצרים פי' דהוא תחום א"י לומר לך הני דא"י איקרו קהל דחוצה לארץ לא:

    פשיטא לן דהיכא דהוו קהל רובה כשעשו ונתמעטו קודם שיודע להם היינו חלוקת רבנן ור"ש בפרק כהן משיח שחטא דתנן כהן ונשיא שחטאו עד שלא נתמנו ונתמנו הרי הן כהדיוטות פי' ומביאין כשבה או שעירה. ר"ש אומר אם נודע להן עד שלא נתמנו אז חייבין קרבן הדיוט ואם אחר שנתמנו נודע להן פטורין דקבעי חטאה וידיעה. לרבנן מייתי פר לר' שמעון פטורין. ס"א פשיטא מרובין ונתמעטו חייבין פירוש לדברי הכל ולאו דסמכא דאע"ג דאמר ר' שמעון בסוף זה הפ' אין צבור מתין הני מילי כשנודע להן ואז מת מהן:

    כי קא מיבעיא לן היכא דהוו מיעוט בשעת מעשה ואותן שלא עשו מת מהן אחר כך עד שנעשו אלו רוב ונודע להן [מי] פליגי בה ר"ש ורבנן. ר"ש דאזיל בתר ידיעה מחייב ורבנן דאזלי בתר שעת החטא פטרי לה. ודחינן ותסברא אימר דשמעי' ליה לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה פי' דבעי שיהא החטא והידיעה בענין אחד ידיעה בלא חטא מי שמעת ליה:

    דאם כך היה לייתו כדהשתא פי' יביאו הכהן המשיח פר והנשיא שעיר דהשתא בני כך נינהו מדפטרינהו [ר"ש] אלמא בתר תרוייהו אזיל הלכך לדברי הכל מועטין ונתרבו אין מביאין פר. ומאי הוא מייתי כל חד מנייהו כשבה או שעירה דקי"ל כרבנן דאמרי אין בית דין מביאין עליהן בהוראה הא הן חייבין וכן הלכתא:

    איבעיא להו הורו צבור שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל פי' ופסקה ההוראה שלא פשטה בקהל יותר אבל לא נודע לב"ד תו הדרו והורו פעם שניה כי החלב מותר ועשו מיעוט אחר והוו להו תרי מיעוטי רובה מהו כיון דשתי הוריות נינהו לא מצטרפי וכל חד באנפי נפשה קיימא וליכא פר אלא כל חד מייתי חטאתו או דלמא כיון דאידי ואידי חלב היא מצטרף [את"ל כיון וכו' מצטרף] מיעוט בחלב שעל הקיבה.

    ס"א על הקרב [ומיעוט בחלב שע"ג דקין] פי' הורו בהוראה ראשונה דחלב שעל הקיבה מותר. ובשניה הורו שחלב שעל גבי הדקין מותר. מהו הכא ודאי כיון דמתרי קראי קא אתו לא מצטרפי פי' דקא טעו בהאי קרא דכתיב חד את החלב המכסה את הקרב וגו' (והכי קאמר) [ותניא בספרא] אשר על הקרב. ר' (שמעון) [ישמעאל] אומר להביא חלב שעל הקיבה ר' עקיבא אומר להביא חלב שעל הדקין והתם מפרש דמעל הכסלים נמי איתרבו חלבים אחריני ותניא נמי כוותה בתוספתא שחיטת חולין (ספ"ט) וליכא פר. או דלמא שם חלב אחד הוא ומצטרפי את"ל שם חלב אחד הוא מיעוט בחלב ומיעוט בדם מהו הכא וודאי כיון דתרי איסורי נינהו לא מצטרפי או דלמא כיון שאיסורן שוה פי' דאיסו' תרוייהו באכילה ובקרבנן שוה דאיבעי כשבה מייתי ואיבעי שעירה מייתי מצטרפי את"ל כיון דאיסורן שוה וקרבנן שוה מצטרפי מיעוט בחלב ומיעוט בעבודת כוכבים מהו. הכא ודאי אין איסורן שוה פירוש דאין איסור עבודת כוכבים לענין אכילה ואין קרבנן שוה.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Horayot 3a · Sefaria

    Meiri

    בהמת קדשים שנשחטה בלילה או שנשפך דמה או שיצא דמה חוץ לעזרה אפילו עלתה לראש המזבח ליקרב תרד שנאמר היא העולה מה עולה שהיא ראויה לאישים אף כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד הא כל שאינו ראוי לאישים אם עלה ירד ויש לך פסולים אחרים שאם עלו מ"מ לא ירדו ויצא לנו כן ממה שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש כגון קדשים שלנו או שנפסלו במחשבת זמן או מקום או שקבלו וזרקו טמאים את דמו או שנשחטו בדרום והרבה כיוצא באלו שכל שפסולן בקדש הקדש מקבלן כמו שיתבאר במקומו:

    קרבן זה הבא בשגגת מעשה שעל ידי הוראת בית דין לא משל בית דין הוא בא אלא משל צבור שנאמר ועשו כל העדה וכו' ובשגגת ע"ז והקריב הקהל וכבר ביארנו שמכל שבט ושבט היו מביאים לשגגת ע"ז כדינה ולשגגת שאר עבירות כדינה כמו שהקדמנו במשנה:

    סנהדרין עצמם שעשו על פי הוראתם חייבין בקרבן עצמם כשאר יחידים ולא עוד אפילו טעו מעוט הקהל אחריהם אינם מצטרפים עמהם להשלים לרוב עד שישגו רוב הקהל בזולת הבית דין:

    בית דין של אחד מן השבטים שהורה וטעה אותו השבט על פיו דנין אותם בקרבנות יחידים ואין דנין פר העלם אלא ברוב צבור ובהוראת בית דין הגדול של שבעים ואחד כמו שיתבאר אבל כל שחטאו רוב קהל אע"פ שאינן רוב שבטים או רוב שבטים אע"פ שאינם רוב קהל הרי הם בדין קרבן צבור ומנשה ואפרים יתבאר למטה שהם שבט אחד לענין זה:

    עשו רוב יושבי ארץ ישראל על פיהם אפילו לא היה אלא שבט אחד ושיש רוב צבור בחוצה לארץ הרי הן בדין קרבן צבור שאין יושבי חוצה לארץ בכלל קהל שנאמר ויעש שלמה את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבא חמת עד נחל מצרים מכדי כתוב וכל ישראל עמו קהל גדול מלבא חמת עד נחל מצרים למה לי הני הוא דאקרי קהל אידך לא:

    עשו רוב קהל על פי הוראתם ובשעת ידיעה מתו מהם עד שנעשו מעוט קהל הולכין אחר מעשה ודינם בקרבן צבור וכן אם היו מועטין בשעת מעשה ונתרבו בשעת ידיעה כגון שמתו מן האחרים עד שנעשו עכשו אלו מרובין הולכין אחר מעשה ודינם בקרבן יחיד וכן כהן משיח ונשיא שחטאו עד שלא נתמנו ובשעת ידיעה נתמנו הולכין אחר מעשה ודינם בקרבן הדיוט כמו שיתבאר:

    הורו בית דין שחלב הקיבה מותר ועשו מיעוט קהל על פיהם ונודע להם שחטאו וחזרו ושכחו והורו כהוראה ראשונה ועשו מעוט אחר על פיהם עד שנעשו עכשו רוב הרי אלו מצטרפין אע"פ שיש ידיעה מחלקת בנתים ולא סוף דבר בזה שהחלב אחד אלא אף אם הראשונה בחלב שעל הקיבה והשניה בחלב שעל הדקין ואע"פ שמכח שני מקראות הם באים שחלב הקיבה יוצא ממקרא האמור החלב המכסה את הקרב מפני שהוא קרב בכלל חלב שעל הקרב וחלב הדקין יוצא ממקרא האמור ואת כל חלב והוא שיעור אמה משהתחילו הדקין לצאת מן הקיבה ולא עוד אלא אף הראשונה בחלב והשניה בדם הואיל ואסורן וקרבנן שוה:

    היתה הראשונה בחלב והשניה באיסור ע"ז יראה שהדבר ספק וגדולי המחברים כתבו שאף בזו מצטרפים ונראה טעם שלהם שאין גורסין כאן תיקו אלא שמשיבין שאלה זו עם שאלה שאחריה באם תמצא לומר כלומר אם תמצא לומר אידי ואידי כרת הוא הורו בית דין ומתו וכו' וכבר ידעת כל שבאם תמצא לומר הלכה היא ברוב מקומות ויש לך לדון מ"מ שאם הורו שתי הוראות ביחד אחת בחלב ואחת בע"ז וטעו מיעוט אחד בחלב ומיעוט אחד בע"ז שמצטרפין ודינם בקרבן ציבור ומ"מ צריך אתה לשאול בכל שאתה אומר לצרף הוראת חלב עם הוראת ע"ז איזה קרבן הם מביאין אחר שאין קרבנם שוה שהרי חלב בפר לכל שבט וע"ז בפר ושעיר לכל שבט ודבר זה ראיתי בו מחלוקת גדולה בין המפרשים יש אומרים שדנים אותם כאלו כלם חטאו בחלב וכלם בע"ז ומביאים פר על החלב ושעיר על הע"ז וגדולי המפרשים פי' שהם מצטרפין להוציא את כלם מדין קרבן הדיוט ופוטרין אותם לגמרי ואין הדברים נראין כלל ויראה לי עיקר הדבר שהם מצטרפין לקרבן חלב שהרי הוא גם כן בע"ז כענין האמור בדיני ממונות יש בכלל מאתים מנה ומביאין פר לכל שבט שהרי בע"ז גם כן דינו בפר ואין מביאין שעיר שהרי לא חטאו רובם להיותם בני שעיר:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Horayot 3a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא זאת תורת העולה היא הרי אלו שלשה מיעוטין כו' ומתניתא מני רבי שמעון בן אלעזר כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה וב"ד משלים כו' ר"מ פוטר צבור דהא קא מייתי ב"ד כו' עכ"ל צ"ע לפירושו דאם כן בלאו משלים לרוב צבור הוה מצי לאשכוחי פלוגתייהו בפשיטות כדבעי למימר מעיקרא בהורו ב"ד ועשו רוב קהל וטעמא דר"מ דפוטר צבור משום דב"ד קא מייתי וחכמים מחייבין צבור דאין ב"ד מייתי אלא דע"כ לא ניחא ליה לאוקמא הכי דא"כ בהיפך נמי ר"מ מחייב ב"ד וחכמים פוטרין ב"ד וראיתי מי שהגיה והשלימו לרוב צבור הס"ד ואחר כן מ"ה צבור מייתי כו' ור"מ פוטר צבור כו' וקאי אשנויא דלקמן דחכמים מחייבים היינו ר"ש דמחייב צבור ומחייב ב"ד ור"מ דפוטר היינו צבור משום דקא מייתי כו' וק"ל:

    בד"ה רשב"א אומר כו' דהא מתניתא מפרש לקמן כו' עכ"ל משום דכינוי משמו אינו מפורש הכא רק לקמן דקאי אדר"מ דאיכא תרי תנאי אליבא דר"מ קאמר דמתניתא דהכא מפורש לקמן דע"כ איכא תרי תנאי אליבא דר"מ ודו"ק:

    בד"ה כי השתא כו' בהוראת ב"ד הס"ד ואח"כ מ"ה או דלמא כו' דחלב סתם איקרי הס"ד ואח"כ מ"ה כיון דתרי איסורי נינהו דחלב אינו שוה כו' כצ"ל ועוד נראה מתוך פרש"י להגיה בגמרא דכן היה גרסתו הכא ודאי דתרי איסורי נינהו כיון דאין איסורן שוה לא מצטרף או דלמא כיון דקרבנן כו' ואת"ל כיון דקרבנן כו' ודו"ק:

    בד"ה א"ד כיון דאילו צבור אכלו כו' שלא בהוראה בשגגת מעשה מייתי כל חד כו' עכ"ל וה"ה דהמ"ל דבהוראה גופה הוה קרבנן שוה דבין אכלו רוב צבור חלב ובין אכלו דם בהוראה מייתו פר משא"כ בעבודת כוכבים דמייתו פר ושעיר אלא דניחא ליה לאתויי משגגת מעשה דהוי דומה טפי לדהכא דברוב צבור מצטרף דקרבנם שוה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Horayot 3a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מיעוט בחלב ומיעוט בדם בתוס' יש להן הגירסא וחזרו ב"ד בהן והורו בדם:

    רש"י ד"ה וב"ד משלים וכו' ואי קשיא זה שייך לעיל דף ב' ע"ב ברש"י ד"ה אם נפש:

    Gilyon HaShas on Horayot 3a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 3, Amud Aleph, about 538 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “(ויקרא ו, ב) ״זאת תורת העולה היא״…”

    2. Segment 239 words

      Opens “ואיבעית אימא: עדיין אני אומר לא מצית…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 327 words

      Opens “ורב נחמן אמר שמואל: זו דברי ר"מ…”

      Named: רב נחמן, רבי מאיר, שמואל.

    4. Segment 425 words

      Opens “מאן עשו? אילימא ב"ד מ"ט דרבנן דמחייבי?…”

    5. Segment 535 words

      Opens “אלא הורו ב"ד ועשו רוב קהל. מאי…”

    6. Segment 616 words

      Opens “אמר רב פפא: דכולי עלמא יחיד שעשה…”

      Named: רב פפא.

    7. Segment 711 words

      Opens “מ"ס ב"ד משלים לרוב צבור, ומ"ס אין…”

    8. Segment 818 words

      Opens “ואיבעית אימא: הורו ב"ד ועשו רובו של…”

      Named: רבי שמעון.

    9. Segment 921 words

      Opens “ואיבעית אימא: שבט שעשה בהוראת בית דינו,…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 1022 words

      Opens “ואב"א כגון שחטאו ששה, והן רובו של…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו:…”

      Named: רבי שמעון.

    12. Segment 1266 words

      Opens “אמר רב אסי: ובהוראה, הלך אחר רוב…”

      Named: רב אסי.

    13. Segment 138 words

      Opens “פשיטא: מרובין ונתמעטו היינו פלוגתא דרבי שמעון…”

      Named: רבי שמעון.

    14. Segment 1421 words

      Opens “מועטין ונתרבו, מאי? מי פליגי רבי שמעון…”

      Named: רבי שמעון.

    15. Segment 1520 words

      Opens “ותיסברא? אימור דשמעת ליה לר"ש דאזיל אף…”

    16. Segment 169 words

      Opens “דא"כ לייתי כי השתא! אלא, ר"ש חטאה…”

    17. Segment 1731 words

      Opens “איבעיא להו: הורו ב"ד חלב מותר, ועשו…”

    18. Segment 1836 words

      Opens “ואם תמצא לומר: כיון דאידי ואידי חלב…”

    19. Segment 1930 words

      Opens “ואת"ל שם חלב הוא ומצטרף, מיעוט בחלב…”

    20. Segment 2030 words

      Opens “ואת"ל כיון (דאיסורן שוה) דקרבנן שוה מצטרף,…”

    21. Segment 2120 words

      Opens “איבעיא להו: הורו ב"ד שחלב מותר, ועשו…”

    22. Segment 2221 words

      Opens “אליב' דמ"ד ב"ד מייתי לא תיבעי לך,…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Horayot 3a · Segment 3 — “ורב נחמן אמר שמואל: זו דברי ר"מ אבל חכמי'…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Horayot 3a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026