Talmud Builders

    Horayot 4b

    Back to index

    English translation — Horayot 4b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ Apropos the ruling of a court to nullify a mitzva, Rav Yosef raises a dilemma: If the court issued a ruling that there is no prohibition against plowing on Shabbat, what is the halakha ? The Gemara elaborates: Do we say that since the judges agree to the application of the entire matter of prohibitions on Shabbat and their ruling is exclusively with regard to plowing, its status is tantamount to nullification of a portion of the mitzva and fulfillment of a portion of the mitzva? Or perhaps, since the judges are abolishing the principal category of labor of plowing in its entirety, it is tantamount to abolishing the essence of the mitzva of Shabbat.

    2The Gemara suggests: Come and hear resolution of the dilemma from the mishna, which gives as an example of a ruling for which the court is liable to bring an offering: There is a prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, but one who engages in intercourse with a woman who observes a clean day for a day that she experiences a discharge is exempt. And why should they be liable in that case? Didn’t the judges abolish the halakha of a woman who observes a clean day for a day that she experiences a discharge, in its entirety? Apparently, nullification of one category of halakha in a mitzva is not tantamount to abolition of the essence of an entire mitzva.

    3The Gemara rejects this: Rav Yosef could say to you: The ruling concerning a woman who observes a clean day for a day that she experiences a discharge is as we stated, as we explained earlier. The reference is not to abolition of the entire halakha of the woman who observes a day for a day, but rather to a case where the judges ruled that the initial stage of intercourse is permitted.

    4The Gemara suggests: Come and hear resolution of the dilemma from the mishna, which gives as an example of a ruling for which the court is liable to bring an offering: There is a prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, but one who carries out objects from the private domain to the public domain is exempt. And why should they be liable in that case? Didn’t the judges abolish the halakha of the principal category of labor of carrying out in its entirety?

    5The Gemara rejects this: That too is as we explained earlier, that the court rules to nullify only a portion of the labor, e.g., throwing or passing an item from domain to domain.

    6The Gemara suggests: Come and hear resolution of the dilemma from the mishna, which gives as an example of a ruling for which the court is liable to bring an offering: There is a prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, but one who bows to the idol but did not sacrifice an offering is exempt. And why should the court be liable in that case? But didn’t the judges abolish the halakha of bowing in its entirety?

    7The Sages say: Bowing, too, is as we explained earlier, that the court rules to nullify only an aspect of bowing, not to abolish the prohibition against bowing in its entirety.

    8Apropos rulings to nullify a mitzva or part of a mitzva, Rabbi Zeira raises a dilemma: If a court issued a ruling that there is no prohibition against performing prohibited labor on Shabbat during the Sabbatical Year, what is the halakha ? Before seeking to resolve that dilemma, the Gemara asks: With regard to what matter did they err that resulted in that ruling? They erred with regard to this verse written with regard to Shabbat: “In plowing and in harvest you shall rest” (Exodus 34:21), which the judges interpreted to mean: During a time when there is plowing, i.e., in all years of the Sabbatical cycle other than the Sabbatical Year, there is a prohibition against performing labor on Shabbat. But during a time when there is no plowing, i.e., during the Sabbatical Year, there is no prohibition against performing labor on Shabbat.

    9The Gemara elaborates on Rabbi Zeira’s dilemma. Do we say: Since one fulfills the mitzva of Shabbat during the rest of the years of the Sabbatical cycle, nullifying Shabbat during the Sabbatical Year is tantamount to nullification of a portion of the mitzva and fulfillment of a portion of the mitzva? Or perhaps, since the court is abolishing Shabbat during the Sabbatical Year, it is tantamount to abolishing the entire essence of the mitzva?

    10Ravina said: Come and hear resolution of the dilemma from a baraita : In the case of a prophet who prophesies to abolish a matter of the matters of the Torah, he is deemed a false prophet and is liable to be executed through strangulation. If he prophesies for the nullification of part and the fulfillment of part of a matter in the Torah, Rabbi Shimon says he is exempt from execution. And with regard to idol worship, even if he says: Worship it today and revoke its status tomorrow, everyone agrees that he is liable, as with regard to idol worship, even a ruling to nullify part of the mitzva involves a severe prohibition. Learn from it that in a case where a court issued a ruling that there is no prohibition against performing prohibited labor on Shabbat during the Sabbatical Year, it is tantamount to nullification of a portion of the mitzva and fulfillment of a portion of the mitzva. The Gemara affirms: Indeed, learn from it.

    11MISHNA: If the court issued a ruling, and one of the judges knew that they erred and he said to them: You are mistaken; or if the most distinguished [ mufla ] member of the court was not there for that session of the Sanhedrin, or if one of the judges was disqualified from serving as a judge, e.g., because he was a convert, or a child born from an incestuous or adulterous relationship [ mamzer ], or a Gibeonite, or an old man no longer able to father children, this court is exempt, because they have not rendered a full-fledged ruling.

    12This is derived by means of a verbal analogy, as “assembly” is stated here with regard to a court that issues an erroneous ruling: “And if the entire assembly of Israel shall act unwittingly” (Leviticus 4:13), and “assembly” is stated there with regard to the halakha of one who commits murder unwittingly: “And the assembly shall judge between the one who struck and the blood redeemer” (Numbers 35:24). Just as in the “assembly” stated there, with regard to the unwitting murderer, all the judges must be fit to issue rulings, so too, in the “assembly” stated here, with regard to the court that issued an erroneous ruling; the court will not be liable unless all the judges will be fit to issue rulings.

    13GEMARA: The mishna teaches: Or if the most distinguished member of the court was not there, the court is exempt. From where do we derive this halakha ? Rav Sheshet said, and likewise the school of Rabbi Yishmael taught: For what reason did the Sages say: If the court issued a ruling with regard to a matter with which the Sadducees agree, the judges are exempt? It is due to the fact that it was incumbent upon them to learn that halakha that is written explicitly in the Torah, and they did not learn it. Similarly, in a case where the most distinguished member of the court was not there, the judges are also exempt, as it was incumbent upon them to learn and they did not learn.

    14The mishna teaches: “Assembly” is stated there and “assembly” is stated here… the court will not be liable unless all the judges will be fit to issue rulings. The Gemara asks: And there, from where do we derive that all the judges must be fit to issue rulings? The Gemara answers that this is as Rav Ḥisda says that the verse states in connection with the transfer of the Divine Spirit from Moses to the Elders: “That they may stand there with you” (Numbers 11:16). The term “with you” is explained to mean: With similarity to you, in the sense that they must be fit to issue rulings.

    15The Gemara challenges: And say that the term “with you,” means that they shall be like Moses in that they will all be fit for the Divine Presence to rest upon them. Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak says that it is derived as the verse states in the context of the advice that Yitro gave to Moses: “And they shall judge the people at all times…and ease your burden from upon you and bear it with you” (Exodus 18:22). “With you” is interpreted to mean: Similar to you.

    16MISHNA: If the judges of the court issued an erroneous ruling unwittingly and the entire congregation performed a transgression unwittingly on the basis of their ruling, the court brings a bull, as it is stated in the Torah with regard to an unwitting communal sin-offering. If the court issued the erroneous ruling intentionally, as they knew that their ruling was incorrect, and the congregation performed a transgression unwittingly on the basis of the ruling of the court, each member of the congregation brings a female lamb or a female goat as an individual sin-offering. If the court issued the erroneous ruling unwittingly and the congregation performed a transgression intentionally, i.e., with the knowledge that the ruling of the court was erroneous, these people are exempt from bringing an offering.

    17GEMARA: The mishna teaches: If the court issued the erroneous ruling unwittingly and the congregation performed a transgression intentionally, these people are exempt. The Gemara infers: But if the person performed a transgression unwittingly in a manner similar to that of an intentional transgression, the court is liable. And what are the circumstances of that performance? It is a case where the court issued a ruling that forbidden fat is permitted, and the forbidden fat became confused for a person with permitted fat and he ate the forbidden fat.

    18The Gemara suggests: If so, let us say: Resolve from here that which Rami bar Ḥama raises as a dilemma (2a) with regard to this case, a dilemma that remained unresolved. The Gemara rejects this: Rami bar Ḥama could say to you that the dilemma cannot be resolved based on this inference, as due to the fact that the tanna taught the first clause of the mishna: If the court issued the erroneous ruling intentionally, and the congregation performed a transgression unwittingly, he taught the latter clause employing a similar style: If the court issued the erroneous ruling unwittingly and the congregation performed a transgression intentionally.

    19MISHNA: If the judges of the court issued an erroneous ruling and the entire congregation or a majority thereof performed a transgression on the basis of their ruling, the judges bring a bull as an unwitting communal sin-offering. And if the erroneous ruling involved idol worship, the judges bring a bull and a goat, as it is written in the Torah (see Numbers 15:24); this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: It is not the court that brings the offering, it is the people. Twelve tribes, each of which performed a transgression, bring twelve bulls, i.e., each tribe brings one, and for idol worship they bring twelve bulls and twelve goats, as each tribe is a congregation.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בעי רב יוסף אין חרישה בשבת מהוהכא לא מבעיא ליה לרב יוסף בדבר שאין הצדוקין מודין כלל אלא בבטול מקצת וקיום מקצת קא מבעיא ליה:

    מי אמרינן כיון דקא מודוב"ד בכולהו שאר מלאכות דשבת דאסירי כבטול מקצת וקיום מקצת דמי וחייבין:

    (וכלהו) כדשניןלעיל דלא הוי עקירת כל הגוף דשומרת יום:

    (וכולה) כדשניןדמושיט וזורק שרי דלא הוי עקירת כל הגוף:

    (וכולה) כדשניןדהשתחואה שלא כדרכה שריא:

    בחריש ובקציר תשבותדמשמע בזמן דאיכא חרישה דהיינו בשאר שני שבוע תשבות איכא שבת:

    בזמן דליכא חרישהדהיינו בשביעית ליכא שבת:

    נביא שהתנבאכגון שתחלתו נביא של אמת ולבסוף נביא השקר שהתנבא לעקור דבר מדברי תורה חייב ודברי הכל בחנק:

    לקיום מקצת ולבטל מקצתדשאר מצות ר"ש פוטר וה"ה לרבנן:

    ובעבודת כוכבים אפי' אמר לך היום עובדה ולמחר בטלהדהיינו קיום מקצת ובטול מקצת דעבודת כוכבים חייב דרחמנא אמר להדיחך מן הדרך אפי' מקצת דרך ובעבודת כוכבי' הוא דכתיב וכי קתני חייב כגון לרבנן בסקילה ולר"ש בחנק והכי מתרץ ליה רב חסדא בפ' אלו הן הנחנקין (סנהדרין דף צ.) והיום עובדה ולמחר בטלה כאין שבת בשביעית דמי וקרי להו ביטול מקצת וקיום מקצת ש"מ:

    מתני' ואמר להם טועים אתםלא הוי הוראה מעליא ופטור דבעינן עד שיורו כולן כדאמר לעיל:

    או שלא היה מופלא של ב"ד שםאע"ג דלא הוה מסנהדרין עצמן דאילו הוי מסנהדרין עצמן אפי' (אם) קטן שבכולן לא היה שם לא הויא הוראה מעליא כדאמר לקמן מאם כל עדת איתא לכולה סנהדרי הויא הוראה ואי לא לא ואיכא למימר נצטרך אחד מהן לצאת לדרך ומינו אחר במקומו א"נ זקן (או) שאין לו בנים היה לכך נתמנה אחר בסנהדרין:

    או זקן שאין ראוי לבניםוקשיא לי מפני מה אין ראוי להוראה:

    ונאמר להלן עדהושפטו העדה והצילו העדה (במדבר ל״ה:כ״ה) דהיינו סנהדרין כדתנן בפ"ק דסנהדרין (ד ב):

    נאמר כאן עדהדכתיב (ויקרא ד׳:י״ג) אם כל עדת ישראל ישגו: (ושפטו את העדה) מה להלן ראויין להוראה כו':

    גמ' והתם מנ"לדכולהו דהויין ראויין להוראה:

    אמר רב חסדאגמר ממשה דמשה אוקי סנהדרין דהוו כולן ראויין להוראה דכתי' והתיצבו שם עמך עמך בדומין לך דליהוי (הם) כולן ראויין להוראה ה"נ בעינן דסנהדרי דעלמא ליהוו ראויין להוראה והואיל ומצינו דעדה האמורה כאן כולן ראויין להוראה שמעינן מינה נמי דהיינו סנהדרי גדולה דתניא בת"כ עדת ישראל עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה:

    ואימא עמך משום שכינהדלגופיה הוא דאתא כלומר שיהו עומדין עמך ולא יכנסו לפני ולפנים במקום שכינה דסלקא דעתא אמינא והואיל דכתב אספה לי דיכנסו במקום שכינה קמ"ל [ל"א] עמך משום שכינה כלומ' ברור צדיקים גמורים שאני רוצה להשרות שכינה עליהם:

    אתך בדומין לךשיהיו ראויין להוראה:

    מתני' הורו ב"ד שוגגין ועשו הקהל שוגגיןעל פיהם ב"ד מביאין פר רבי מאיר כדאית ליה ור' יהודה כדאית ליה ור"ש כדאית ליה דהוי הוראה מעליא:

    הורו ב"ד מזידין ועשו הקהל שוגגיןלא הוי הוראה מעליא דאם כל עדת ישראל ישגו כתיב דבעינן שוגגין בב"ד והכא הוה ליה שגגת מעשה בלא הוראה ומביאין כל אחד מן הקהל כשבה או שעירה דכיחיד דמו:

    הורו ב"ד שוגגין ועשו הקהל מזידים פטוריםדמזיד לאו בר קרבן הוא:

    גמ' טעמא דשוגגין ועשו מזידים דפטוריןדמזיד לאו בר קרבן הוא לא צבור ולא יחיד הא שוגג דומיא דמזיד דלא הוי ממש תולה בב"ד הוי שוגג תולה בעצמו וחייב בשגגת מעשה קרינא ביה:

    כגון שהורו ב"ד שחלב מותרשעל הקרב ולא שעל הכליות דלא הוי עוקר כל הגוף:

    ונתחלף חלב בשומן ואכלודחייב דתולה בעצמו הוא והאי דקרי ליה דומיא דמזיד משום דכי היכי דמזיד לאו תולה בב"ד הוא האי שוגג נמי לאו תולה בב"ד הוא ותפשוט האי דבעי רמי בר חמא (לעיל הוריות דף ב):

    אמר לךרמי בר חמא האי דקתני שוגגין ועשו מזידים לאו למידק מינה קא אתי אלא איידי דתנא מזידין ועשו שוגגין תנא נמי שוגגין ועשו מזידים וכדי נסבה ולא דייקי' מינה כלום ובעיא דידי' מהא ליכא למשמע מינה:

    מתני' הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר(כגון) ב"ד ולא צבור:

    בעבודת כוכבים ב"ד מביאין פר ושעי' דברי ר"מדבעבוד' כוכבים בהוראה פר ושעיר מייתי דכתי' בפ' שלח לך אנשים וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה דהיינו בעבודת כוכבים כדאמר לקמן בפרק הורה כהן משיח איזו היא מצוה ששקולה כנגד כל המצות הוי אומר זה עבוד' כוכבי' וכתיב (במדבר טו) ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה לריח ניחוח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטאת:

    רבי יהודה אומר י"ב שבטים מביאין י"ב פריםדכל שבט ושבט אקרי קהל וקסבר צבור מביאין פר ולא בית דין:

    הוריות ד עמוד ב

    1בעי רב יוסף: אין חרישה בשבת, מהו? מי אמרי': כיון דקא מודו בכולהו מלתא כביטול מקצת וקיום מקצת דמי. או דלמא כיון דקא עקריין ליה לחרישה כל עיקר כעקירת גוף דמי?

    2ת"ש יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור ואמאי הא עקריין לשומרת יום כנגד יום כל עיקר׃

    3אמר לך רב יוסף שומרת יום דקאמרין כדשנין׃

    4ת"ש יש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור ואמאי הא עקריין להוצאה כל עיקר׃

    5התם נמי כדשנין׃

    6ת"ש יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור ואמאי והא עקריין להשתחויה כל עיקר׃

    7אמרי השתחויה נמי כדשנין׃

    8בעי ר' זירא אין שבת בשביעית מהו במאי טעו בהדין קרא (שמות לד, כא) בחריש ובקציר תשבות בזמן דאיכא חרישה איכא שבת ובזמן דליכא חרישה ליכא שבת׃

    9מי אמרינן כיון דמקיימין לה בשאר שני שבוע כביטול מקצת וקיום מקצת דמי או דלמא כיון דקא עקריין ליה בשביעית כעקירת הגוף דמי׃

    10אמר רבינא ת"ש נביא שנתנבא לעקור דבר מדברי תורה חייב לביטול מקצת ולקיום מקצת רבי שמעון אומר: פטור ובעבודת כוכבים אפילו אמר היום עובדה ולמחר בטלה חייב שמע מינה אין שבת בשביעית כביטול מקצת וקיום מקצת דמי שמע מינה:

    Mishna

    11הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם או שלא היה מופלא של ב"ד שם או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראוי לבנים ה"ז פטור׃

    12שנאמ' כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להוראה אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כולן ראוין להוראה:

    Gemara

    13או שלא היה מופלא של ב"ד שם מנלן אמר רב ששת וכן תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אמרו הורו בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו לא היה מופלא של ב"ד שם נמי פטורין מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו:

    14נאמר שם עדה ונאמר כאן עדה עד שיהו כולן ראוין להוראה: והתם מנלן דאמר רב חסדא אמר קרא ״(במדבר יא״, טז) והתיצבו שם עמך עמך בדומין לך׃

    15ואימא עמך לשכינה אלא אמר ר"נ בר יצחק אמר קרא ״ונשאו אתך אתך בדומין לך״:

    Mishna

    16הורו ב"ד שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה ושעירה שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורין:

    Gemara

    17שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורין הא שוגג דומיא דמזיד חייב והיכי דמי שהורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו בשומן ואכלו׃

    18לימא תפשוט הא דבעי רמי בר חמא אמר לך משום דתנא רישא מזידין ועשו שוגגין תנא סיפא שוגגין ועשו מזידין:

    Mishna

    19הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר דברי ר"מ ר' יהודה אומר י"ב שבטים מביאין י"ב פרים ובעבודת כוכבים מביאין י"ב פרים ושנים עשר שעירים.

    Tosafot

    בעי רב יוסף אין חרישה כו'רישא דאבות מלאכות דפ' כלל גדול נקט אבל חרישה צדוקין מודין בה ולרב יוסף נמי בעי דבר שאין מודין בו כדלקמן אמר לך רב יוסף כו' משמע דסבר כשמואל:

    ש"מ אין שבת בשביעית כו'משמע דאין צדוקין מודין בהאי דרשא אע"ג דלעיל דרשי ליה יהיה לה לשומרת (יבם) [יום]:

    או שלא היה מופלא שבב"ד שםפרש"י ולא היה במנין דא"כ אפי' קטן שבהם נמי כדאמרי' לעיל שיהיו כולן בהוראה. וקשה דהא אתותב לעיל (נ"ל דצריכין לומר דלפני התו' לא היה כתוב לעיל הא דמסיק ואלא מאי כל עדת דקאמר רחמנא כו' עי' לקמן ברש"י דף (ה') [הוריות ז'] ע"א) ובת"כ מוסיף נמי אם אמר א' איני יודע דכמאן דליתי' דמיא:

    אחד מהן גר או ממזרבירושלמי שעברו ומנוהו. דמי שאין ראוי להוראה נעשה כאבן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    (שייך לדף ד ע"ב) בעי רב יוסף היכא דהורו ב"ד אין חרישה בשבת פירוש איסורה מהו כיון דקא מודו בשאר מלאכות דאסור בשבת כביטול מקצת וקיום מקצת דמי והויא הוראה או דלמא כיון דעקרי לה לחרישה לגמרי כלעקור את כל הגוף דמי ואינה הוראה. ואתן למפשט דהוריה היא מדתנינן יש נדה בתורה אמאי והא עקרי דין שומרת יום כנגד יום לגמרי וש"מ. ודחינן דאמר' כדרכה אסירא וכו' כי רישא ולעולם לא עקרי לגמרי. ת"ש יש שבת בתורה כו'. ואמאי והא עקרי ליה לגמרי ודחינן דאמר' הוצאה אסירא כו' כי רישא ולעולם לא עקרי לגמרי. ת"ש יש עבודת כוכבים וכו' ולא אפשיטא בעיא דרב יוסף בהדיא:

    בעי ר' זירא היכא דהורו כי החרישה והקצירה מותרות בשבתות של שנה השביעית במאי טעו בהך קרא דכתיב וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות בזמן שהחרישה והקצירה מותרות בו אז נוהג איסורן [בשבת] אבל בשביעית דכתיב שדך לא תזרע וכו' לא אסירי מהו [הא] דקא מודו בשאר שני שבוע כביטול מקצת וקיום מקצת דמי והוי הוראה.

    או דלמא כיון דקא עקרי לה לשביעית פי' לשבתות דשביעית לגמרי כלעקור את הגוף דמי וליתא הוראה. ופשיט רבינא דהוראה היא מהא דתניא בתוספתא [סוף] סנהדרין המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב. לבטל מקצת ולקיים מקצת ר' שמעון פוטר ובעבודת כוכבים אפי' אמר היום קיימת ומחר בטילה חייב. דאלמא כי האי גוונא כביטול מקצת וקיום מקצת דמי ש"מ. והא מתניתא מתרצתא בסוף אלו הן הנחנקין:

    מתני' הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועים אתםפי' ולא האזינו אליו. או שלא היה מופלא של ב"ד שם פי' בשעת הוראה ואע"ג דמניינם שלם דאי בו משתלם מניינם מאי איריא מופלא אפי' כל דהו דכל עדת אמר רחמנא אלא כגון שהיו יותר מע"א או שהיה אחד מהע"א גר או ממזר או נתין או זקן או שלא ראה לו בנים. פטורין כלומר אין הורייתן הוריות דכל אלו אינן ראוים להיות מכלל אלו המורים שנאמר כאן ואם כל עדת ישראל ישגו ונאמר להלן ושפטו העדה מה להלן בעינן שיהו כולן ראויין להוראה דכתיב בהו והקל מעליך ונשאו אתך דבבתי דינין מרובין מיירי כדמפרש (בע"א סנהדרין) [ספ"א דסנהדרין] אף הני דליהוו כולהו ראויין להורייה. והא דתנן זקן תרגומה שאין לו כבר תוחלת בנשים שכבר נסתבל החגב והופרה האביונה ומשום הכי לא חזי דהא בצירה ליה מאורייתא מצות פריה ורביה דלא קיים.

    ויש מפרשים מפני שאינו רחמני דלא מרחם אלא מאן דאית ליה בני דכתיב כרחם אב על בנים ואיכא לאקשויי אי הכי מאי שנא זקן. ואי קשיא לך לרב חסדא דגמר ממשה מכדי כיון דקי"ל דהאי עדת ישראל בב"ד הגדול קא מיירי כדמפרש בסיפרא לישתוק קרא מיניה. הוא גופיה לגמר ממשה ואמאי גמיר מסנהדרין קטנה. דאיהי גופה ממשה גמרא.

    איכא לפרוקי אי מהתם הוה אמינא הני מילי דבעי' דומין לו בדיני נפשות וכיוצא בהן. אבל (דיחידתה) [דהוראה] היא אע"ג דלא דמו קמ"ל ג"ש. אמרי' מנא לן דהורייתן בלא המופלא דהיינו ראש הישיבה אינה הוראה. ומהדרינן דאמר רב ששת וכן תנא דבי ר' ישמעאל מפני מה הורו בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין. ס"א הורו בדבר שבתורה פטורין. הואיל והיו להן ללמוד ולא למדו:

    אמר מר נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדהאמרינן והתם מנא לן דבעינן דלא ליהוי בהו חד מהני.

    אמר רב חסדא גמר מב"ד של משה שלא היה בו אחד מכל אלו. דכתיב והתיצבו שם עמך. עמך בדומין לך. ואמרינן ואימא עמך לשכינה פי' שלא יכנסו לפנים ממחיצתך. אלא אמר רב נחמן בר יצחק והקל מעליך ונשאו אתך. פי' דהא לאו בסנהדרין גדולה מיירי בפרשת יתרו. אלא בבתי דינין שבכל מקום ומקום דכתיב ואתה תחזה מכל העם וגו' ובסוף פ"א דסנהדרין מפורש [דהא] דבעיא דומין לו ילפינן מקטנה:

    מתני' הורו ב"ד שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאיןפי' ב"ד מביאין פר. אבל אם הורו ב"ד מזידין כגון שהיו יודעין שהחלב אסור והתירוהו ועשו הקהל שוגגין כל אחד מהקהל מביא כשבה או שעירה. ואף ע"ג דלא הוו שבין מידיעתן קי"ל כרבי יוחנן בריש פרקין. שמעי' דכל היכא דלא הויא הוראה ועשו הקהל כל אחד מן העושין מביא כשבה או שעירה. אבל אם הורו בית דין שוגגין ועשו הקהל מזידין דידעי דאיסורא קא עבדי ודליתא מצוה לשמור דברי חכמים באיסורא פטורין מלהביא פר דמזיד לאו בר קרבן הוא.

    אתו למידק שוגגין ועשו מזידין הוא דפטורין הא שוגגין ועשו שוגגין דומיא דמזידין חייבין היכי דמי שהורו שחלב מותר ונתחלף להם חלב בשומן ואכלוהו נימא תפשוט בעיא דרמי בריש פרקין בהך גוונא לעניינה חובה. ודחינן לעולם אימא לך דכי האי גוונא פטורין ואי אמרת ליתני הא כ"ש מזידין הך בבא דשוגגין ועשו מזידין תנאה איידי דתנא מזידין ועשו שוגגין ולא תשמע מיניה מידי דלאו דוקא היא:

    מתני' הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובו על פיהם מביאיןפי' ב"ד פר ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר דברי ר"מ דקסבר ב"ד לחודה מייתי והקהל פטורין:

    רבי יהודה אומר אם חטאו כל הי"ב שבטים מביאין י"ב פרים דכל שבט אקרי קהל כדמפרש לקמן ובעבודת כוכבים י"ב פרים וי"ב שעירים דקסבר העושין מביאין וב"ד פטורין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 4b

    Horayot 4b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 429 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בעי רב יוסף אין חרישה בשבת מהו הכא לא מבעיא ליה לרב יוסף בדבר שאין הצדוקין מודין כלל אלא בבטול מקצת וקיום מקצת קא מבעיא ליה:

    מי אמרינן כיון דקא מודו ב"ד בכולהו שאר מלאכות דשבת דאסירי כבטול מקצת וקיום מקצת דמי וחייבין:

    (וכלהו) כדשנין לעיל דלא הוי עקירת כל הגוף דשומרת יום:

    (וכולה) כדשנין דמושיט וזורק שרי דלא הוי עקירת כל הגוף:

    (וכולה) כדשנין דהשתחואה שלא כדרכה שריא:

    בחריש ובקציר תשבות דמשמע בזמן דאיכא חרישה דהיינו בשאר שני שבוע תשבות איכא שבת:

    בזמן דליכא חרישה דהיינו בשביעית ליכא שבת:

    נביא שהתנבא כגון שתחלתו נביא של אמת ולבסוף נביא השקר שהתנבא לעקור דבר מדברי תורה חייב ודברי הכל בחנק:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 4b · Sefaria

    Tosafot

    בעי רב יוסף אין חרישה כו' רישא דאבות מלאכות דפ' כלל גדול נקט אבל חרישה צדוקין מודין בה ולרב יוסף נמי בעי דבר שאין מודין בו כדלקמן אמר לך רב יוסף כו' משמע דסבר כשמואל:

    ש"מ אין שבת בשביעית כו' משמע דאין צדוקין מודין בהאי דרשא אע"ג דלעיל דרשי ליה יהיה לה לשומרת (יבם) [יום]:

    או שלא היה מופלא שבב"ד שם פרש"י ולא היה במנין דא"כ אפי' קטן שבהם נמי כדאמרי' לעיל שיהיו כולן בהוראה. וקשה דהא אתותב לעיל (נ"ל דצריכין לומר דלפני התו' לא היה כתוב לעיל הא דמסיק ואלא מאי כל עדת דקאמר רחמנא כו' עי' לקמן ברש"י דף (ה') [הוריות ז'] ע"א) ובת"כ מוסיף נמי אם אמר א' איני יודע דכמאן דליתי' דמיא:

    אחד מהן גר או ממזר בירושלמי שעברו ומנוהו. דמי שאין ראוי להוראה נעשה כאבן:

    Tosafot on Horayot 4b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    (שייך לדף ד ע"ב) בעי רב יוסף היכא דהורו ב"ד אין חרישה בשבת פירוש איסורה מהו כיון דקא מודו בשאר מלאכות דאסור בשבת כביטול מקצת וקיום מקצת דמי והויא הוראה או דלמא כיון דעקרי לה לחרישה לגמרי כלעקור את כל הגוף דמי ואינה הוראה. ואתן למפשט דהוריה היא מדתנינן יש נדה בתורה אמאי והא עקרי דין שומרת יום כנגד יום לגמרי וש"מ. ודחינן דאמר' כדרכה אסירא וכו' כי רישא ולעולם לא עקרי לגמרי. ת"ש יש שבת בתורה כו'. ואמאי והא עקרי ליה לגמרי ודחינן דאמר' הוצאה אסירא כו' כי רישא ולעולם לא עקרי לגמרי. ת"ש יש עבודת כוכבים וכו' ולא אפשיטא בעיא דרב יוסף בהדיא:

    בעי ר' זירא היכא דהורו כי החרישה והקצירה מותרות בשבתות של שנה השביעית במאי טעו בהך קרא דכתיב וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות בזמן שהחרישה והקצירה מותרות בו אז נוהג איסורן [בשבת] אבל בשביעית דכתיב שדך לא תזרע וכו' לא אסירי מהו [הא] דקא מודו בשאר שני שבוע כביטול מקצת וקיום מקצת דמי והוי הוראה.

    או דלמא כיון דקא עקרי לה לשביעית פי' לשבתות דשביעית לגמרי כלעקור את הגוף דמי וליתא הוראה. ופשיט רבינא דהוראה היא מהא דתניא בתוספתא [סוף] סנהדרין המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב. לבטל מקצת ולקיים מקצת ר' שמעון פוטר ובעבודת כוכבים אפי' אמר היום קיימת ומחר בטילה חייב. דאלמא כי האי גוונא כביטול מקצת וקיום מקצת דמי ש"מ. והא מתניתא מתרצתא בסוף אלו הן הנחנקין:

    מתני' הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועים אתם פי' ולא האזינו אליו. או שלא היה מופלא של ב"ד שם פי' בשעת הוראה ואע"ג דמניינם שלם דאי בו משתלם מניינם מאי איריא מופלא אפי' כל דהו דכל עדת אמר רחמנא אלא כגון שהיו יותר מע"א או שהיה אחד מהע"א גר או ממזר או נתין או זקן או שלא ראה לו בנים. פטורין כלומר אין הורייתן הוריות דכל אלו אינן ראוים להיות מכלל אלו המורים שנאמר כאן ואם כל עדת ישראל ישגו ונאמר להלן ושפטו העדה מה להלן בעינן שיהו כולן ראויין להוראה דכתיב בהו והקל מעליך ונשאו אתך דבבתי דינין מרובין מיירי כדמפרש (בע"א סנהדרין) [ספ"א דסנהדרין] אף הני דליהוו כולהו ראויין להורייה. והא דתנן זקן תרגומה שאין לו כבר תוחלת בנשים שכבר נסתבל החגב והופרה האביונה ומשום הכי לא חזי דהא בצירה ליה מאורייתא מצות פריה ורביה דלא קיים.

    ויש מפרשים מפני שאינו רחמני דלא מרחם אלא מאן דאית ליה בני דכתיב כרחם אב על בנים ואיכא לאקשויי אי הכי מאי שנא זקן. ואי קשיא לך לרב חסדא דגמר ממשה מכדי כיון דקי"ל דהאי עדת ישראל בב"ד הגדול קא מיירי כדמפרש בסיפרא לישתוק קרא מיניה. הוא גופיה לגמר ממשה ואמאי גמיר מסנהדרין קטנה. דאיהי גופה ממשה גמרא.

    איכא לפרוקי אי מהתם הוה אמינא הני מילי דבעי' דומין לו בדיני נפשות וכיוצא בהן. אבל (דיחידתה) [דהוראה] היא אע"ג דלא דמו קמ"ל ג"ש. אמרי' מנא לן דהורייתן בלא המופלא דהיינו ראש הישיבה אינה הוראה. ומהדרינן דאמר רב ששת וכן תנא דבי ר' ישמעאל מפני מה הורו בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין. ס"א הורו בדבר שבתורה פטורין. הואיל והיו להן ללמוד ולא למדו:

    אמר מר נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה אמרינן והתם מנא לן דבעינן דלא ליהוי בהו חד מהני.

    אמר רב חסדא גמר מב"ד של משה שלא היה בו אחד מכל אלו. דכתיב והתיצבו שם עמך. עמך בדומין לך. ואמרינן ואימא עמך לשכינה פי' שלא יכנסו לפנים ממחיצתך. אלא אמר רב נחמן בר יצחק והקל מעליך ונשאו אתך. פי' דהא לאו בסנהדרין גדולה מיירי בפרשת יתרו. אלא בבתי דינין שבכל מקום ומקום דכתיב ואתה תחזה מכל העם וגו' ובסוף פ"א דסנהדרין מפורש [דהא] דבעיא דומין לו ילפינן מקטנה:

    4 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Horayot 4b · Sefaria

    Meiri

    למדת שכל מלאכה שלא נתפרשה בהדיא שהיא מלאכה אם הורו עליה שאינה מלאכה חייבים הא כל שנתפרש איסורה בתורה אין הוראתם בה הוראה מעתה הורו שאין חרישה בשבת אין זה כלום שהרי כתוב בחריש ובקציר תשבות והרי הם עוקרים ענין חרישה לגמרי אבל אמרו אין איסור שבת בחרישה וקצירה של שבת שבשביעית שזה שאמרה תורה בחריש ובקציר תשבות בזמן שיש חרישה וקצירה בחול הוא שנאסרה בהן שבת אבל בשביעית שנאסרו אף בחול לא נפרטה בהם איסור שבת הרי זה בטול מקצת וקיום מקצת ודינם בקרבן צבור:

    כבר ביארנו שזקן ממרא אינו חייב מיתה אא"כ הורה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת או שהוראתו מביאה לידי כך ולא יצא מכלל זה אלא מצות תפילין על הדרך שבארנו במקומו ובכלם דוקא בדבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים שאלו חלק לעקור דבר מן התורה אין זה תחת הוראה וזיל קרי בי רב הוא ואפילו באיזה פרט של מצוה הואיל ואותו פרט כתוב בתורה וכל שכן בעקירת כל הגוף ולמדת שבכל שעיקרו מן התורה אינו חייב אא"כ הורה בקיום מקצת ובטול מקצת ושאותו בטול הוא בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל כל שהורה לעקור גוף מצוה שמן התורה או אף איזה פרט הכתוב בתורה בפירוש אין זה בדין זקן ממרא ועל זו אמרו כי יפלא ממך דבר ולא כל הגוף שכל שעוקר גוף מצוה של תורה סתמו זיל קרי בי רב הוא ומ"מ אף בפרט אחד אם נכתב אותו פרט שהוא חולק עליו בתורה אין כאן הוראה הא בדברי סופרים כל שחולק באיסור שעיקרו כרת וחטאת כגון חמץ לפני זמנו אע"פ שמתירה לגמרי חייב שהרי מ"מ קיום מקצת הוא הואיל ומודה בעיקר איסור הענין מיהא בזמנו:

    נביא שהוחזק בנביא אמת שנתנבא לעקור איזו מצוה מן התורה לפי שעה שומעין לו כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמות בשעת איסורן וכגון אלישע שאמר וכל עץ טוב תפילו אבל אם צוה לעקרה לעולם חייב ומיתתו בחנק ואפילו באיזה פרט שבה ובע"ז אפילו הוראת שעה אין שומעין לו כלל וחייב מיתה וכל שראוי לשמוע לו ונמנע ואינו שומע חייב מיתה בידי שמים כמו שיתבאר במקומו במסכת סנהדרין צ' א' בע"ה:

    המשנה הרביעית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו ואמר להם אלא שרבו המתירים והתירו או שלא היה מופלא שבבית דין שם פי' אפילו מנו אחר במקומו להוראה זו או שהיה אחד מהם מי שאינו ראוי לימנות בסנהדרין כגון גר או נתין או ממזר או זקן ר"ל מופלג בשנים או מי שלא ראה בנים שכל אלו אין מתמנין בסנהדרין כמו שיתבאר במקומו פטור הבית דין והצבור מפר העלם ואין כאן אלא קרבנות יחידים נאמר כאן עדה ר"ל ואם מעיני העדה ונאמר בסנהדרין ושפטו העדה וגו' מה להלן כלם ראויים אף כאן וכו':

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה החמישית והכונה בה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר הורו בית דין שוגגין ועשו הקהל שוגגין על פי הוראתם מביאין פר וזהו פר העלם דבר של צבור הגמור מזידים ועשו שוגגין ר"ל שהורו בית דין להתיר דבר האסור בזדון ועשו הקהל שוגגין ר"ל שסומכין על הוראתם בית דין פטורים מן הקרבן ואע"פ שמשל צבור היה בא הואיל ולשם בית דין היה בא פטורים שהרי מזידין הם ואין מקום לקרבן הבא על שמם והעושים מביאים קרבן עצמם כשבה או שעירה בשגגת שאר עבירות ועז בת שנתה בשגגת ע"ז שוגגים ועשו מזידים ר"ל שהוראת בית דין היתה בטעות ושגגה אבל הקהל טעו אחריהם מזידים והוא שידעו רובם שטעו ושאין ראוי לקבל מהם ואין כאן טעות מצוה לשמוע הואיל ורוב קהל ידעו בכך הרי הם מזידים גמורים ונמצאו אלו ואלו ר"ל בית דין וצבור פטורין בית דין פטורין שהרי לא טעו על פי הוראתם שהרי הרגישו בטעות והעושים פטורין שהרי מזידין הם והתבאר בגמ' גם כן שאם הורו התר חלב ונתכון לאכול שומן ואכל חלב שחייב בקרבן יחיד שלא הוראת בית דין הטעתו אלא שגגתו ואינו מצטרף להשלים מנין השוגגין:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    המשנה הששית והכונה בביאור ענין חלק חמישי והוא שאמר הורו בית דין ועשו כל הקהל או רובם על פיהם שזהו פר העלם דבר של צבור הגמור בית דין מביאים פר פירוש בשגגת שאר עבירות ובע"ז פר ושעיר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר שנים עשר שבטים מביאין שנים עשר פרים שכל שחטאו רוב צבור אפילו היה מעוט מנין השבטים אפילו היה שבט אחד לבד מביאין פר לכל שבט ושבט ובע"ז פר ושעיר לכל שבט ושבט ור' שמעון אומר שלשה עשר פרים אחד לבית דין ואחד לכל שבט ושבט והלכה כר' יהודה שצבור מביאין ולא בית דין הורו בית דין ועשו שבעה שבטים וכו' בא להשמיענו שאם שגגו רוב שבטים אע"פ שהם מעוט צבור הרי הוא נדון כרוב שכל שיש בו רוב מצד אחד או למנין צבור או למנין שבטים נדון הוא ברוב לענין זה והלכך כל ששגגו שבעה שבטים על פי הוראת הבית דין ר"ל בית דין הגדול מביאין כל השבטים פר ובע"ז פר ושעיר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר כל השבטים מביאין פר לכל שבט ושבט ובע"ז פר ושעיר לכל שבט ושבט שאף אלו שלא חטאו מביאים על ידי אותם שחטאו כאלו היה רוב צבור אחר שיש כאן רוב שבטים ור' שמעון אומר שמנה וכו' ואלו שלא חטאו ולא כלום אלא אם כן היה שם רוב צבור והלכה כר' יהודה הורו בית דין של אחד מן השבטים ושגג אותו השבט על פיו ולא היה בו רוב צבור אותו השבט חייב שהרי לענין בית דינו רוב הוא ושאר השבטים פטורים שהרי אין כאן לא רוב צבור ולא רוב שבטים דברי ר' יהודה ופי' בגמ' שלדעתו שבט אחד בהוראת בית דין הגדול כל השבטים מביאים הואיל ושבט אחד אקרי קהל ואע"פ שאין באותו השבט רוב צבור ואין הלכה כמותו בשני אלו וחכמים אומרים שאפילו היה אותו השבט רוב צבור אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול של שבעים ואחד והלכה כחכמים:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Horayot 4b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה בעי רב יוסף כו' הכא לא מבעיא ליה לרב יוסף בדבר שאין הצדוקין כו' עכ"ל ר"ל דלפי אבעייתו הכא לא בעי רב יוסף דלחייב דוקא בדבר שאין הצדוקין מודין בו דהא חרישה בשבת ודאי הצדוקין מודים בו מיהו לענין דינא ודאי דבעינן נמי דבר שאין הצדוקין מודים בו דמסתמא לא פליג אברייתא דר' ישמעאל וכ"כ בתוס' דלא פליג אדשמואל דלעיל ודו"ק:

    בד"ה ואמר להן טועים כו' דבעינן עד שיורו כולן כדאמרינן כו' עכ"ל לכאורה דר"י דאמר לעיל הכי דבעינן עד שיורו כולן הא אתותב גם רש"י בעצמו פי' לקמן דילפינן מאם כל עדת דאם איתא לכולהו כו' והיינו דדריש הכי לעיל למאי דאתותב ר"י וצ"ל דלאו דוקא פרש"י דבעינן עד שיורו כולן כן בפירוש אלא בשתיקה סגי ולא אתי אלא לאפוקי אם אמר בפי' טועים אתם כדקתני הכא ודו"ק:

    בד"ה או שלא היה מופלא כו' לכך נתמנה אחר בסנהדרין עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה אמר רב חסדא כו' בת"כ עדת ישראל עדה המיוחדת כו' עכ"ל ק"ק דנקט הך דרשא דת"כ ושביק דרשא דתנן במתניתין לקמן אין חייבין אלא על הוריית ב"ד הגדול שנאמר עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו שבט ויש ליישב ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Horayot 4b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' או שלא היה מופלא עי' סנהדרין דף טז ע"ב תד"ה אחד:

    רש"י ד"ה או זקן וכו' וקשיא לי. עי' סנהדרין דף ל"ו ע"ב וברש"י שם:

    שם מתני' שוגגים ועשו מזידים הרי אלו פטורין גם הכא הו"מ למיתני דמביאים כשבה או שעירה שהם מזידים שידעו שהב"ד לא הורו כהוגן וידעו שהוא בלאו אבל לא ידעו מכרת דס"ל לר' יוחנן בשבת (דף ס"ט ע"א) דשגגת (קרבן) [בכרת] שמה שגגה וכן לר"ל משכחת דידע שאסור ושגג גם בלאו:

    Gilyon HaShas on Horayot 4b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 4, Amud Bet, about 429 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “בעי רב יוסף: אין חרישה בשבת, מהו?…”

      Named: רב יוסף.

    2. Segment 221 words

      Opens “ת"ש יש נדה בתורה אבל הבא על…”

    3. Segment 38 words

      Opens “אמר לך רב יוסף שומרת יום דקאמרין…”

      Named: רב יוסף.

    4. Segment 415 words

      Opens “ת"ש יש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י…”

    5. Segment 53 words

      Opens “התם נמי כדשנין…”

    6. Segment 614 words

      Opens “ת"ש יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה…”

    7. Segment 74 words

      Opens “אמרי השתחויה נמי כדשנין…”

    8. Segment 827 words

      Opens “בעי ר' זירא אין שבת בשביעית מהו…”

    9. Segment 923 words

      Opens “מי אמרינן כיון דמקיימין לה בשאר שני…”

    10. Segment 1039 words

      Opens “אמר רבינא ת"ש נביא שנתנבא לעקור דבר…”

      Named: רבי שמעון.

    11. Segment 1134 words

      Opens “מתני׳ הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “שנאמ' כאן עדה ונאמר להלן עדה מה…”

    13. Segment 1346 words

      Opens “גמ׳ או שלא היה מופלא של ב"ד…”

      Named: רב ששת, רבי ישמעאל.

    14. Segment 1427 words

      Opens “נאמר שם עדה ונאמר כאן עדה עד…”

      Named: רב חסדא.

    15. Segment 1515 words

      Opens “ואימא עמך לשכינה אלא אמר ר"נ בר…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “מתני׳ הורו ב"ד שוגגין ועשו כל הקהל…”

    17. Segment 1723 words

      Opens “גמ׳ שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורין…”

    18. Segment 1820 words

      Opens “לימא תפשוט הא דבעי רמי בר חמא…”

    19. Segment 1935 words

      Opens “מתני׳ הורו ב"ד ועשו כל הקהל או…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Horayot 4b · Segment 13 — “…וכן תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אמרו הורו…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Horayot 4b · Segment 1 — “בעי רב יוסף: אין חרישה בשבת, מהו? מי אמרי':…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Horayot 4b · Segment 10 — “אמר רבינא ת"ש נביא שנתנבא לעקור דבר מדברי תורה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Horayot 4b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026