Talmud Builders

    Horayot 12a

    Back to index

    English translation — Horayot 12a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks with regard to the fact that Jehoahaz was anointed: And was there anointing oil during the days of Jehoahaz? But isn’t it taught in a baraita : When the Ark of the Covenant was sequestered, the anointing oil, and the jar of manna (see Exodus 16:33), and Aaron’s staff with its almonds and blossoms (see Numbers 17:23), and the chest that the Philistines sent as a gift to Israel, were all sequestered with it, as it is stated: “And you shall take the Ark of the Lord, and lay it upon the cart, and put the vessels of gold that you return Him as a guilt-offering in a chest by its side and send it away that it may go” (I Samuel 6:8).

    2And who sequestered the Ark? Josiah, king of Judea, sequestered it, as he saw that it is written in the Torah in the portion of rebuke: “The Lord will lead you, and your king whom you shall establish over you, unto a nation that you have not known” (Deuteronomy 28:36). He commanded and the people sequestered them, as it is stated: “And he said to the Levites who taught all Israel, and who were sacred unto the Lord: Place the sacred Ark in the room that Solomon, son of David, king of Israel built; there shall be no more burden upon your shoulders. Now serve the Lord your God and His people Israel” (II Chronicles 35:3).

    3And Rabbi Elazar says: One derives a verbal analogy between the term: There, written with regard to the Ark (see Exodus 29:43), and the term: There, written with regard to the jar of manna (see Exodus 16:33); and between the term: Keepsake, written with regard to the jar of manna (see Exodus 16:33), and the term: Keepsake, written with regard to Aaron’s staff (see Numbers 17:25–26); and between the term: Generations, written with regard to the jar of manna (see Exodus 16:33), and the term: Generations, written with regard to the anointing oil (see Exodus 30:31). By means of these verbal analogies it is derived that all of these items were sequestered. Rav Pappa said: They anointed Jehoahaz with pure balsam oil, not with anointing oil.

    4§ The Sages taught: How does one anoint the kings? One smears the oil in a manner that is similar to the form of a crown around his head. And how does one anoint the priests? One smears the oil in a shape like the Greek letter chi. The Gemara asks: What is the meaning of: Like the Greek letter chi? Rav Menashya bar Gadda said: Like the Greek equivalent of the Hebrew letter kaf .

    5It is taught in one baraita : Initially, they pour oil on the priest’s head, and thereafter, they place oil for him between the lashes of his eyes. And it is taught in a different baraita : Initially, they place oil for him between the lashes of his eyes, and thereafter, they pour oil on his head. The Gemara explains: It is a dispute between tanna’im . Some say: Anointing with oil between his eyes is preferable and takes precedence, and some say: Pouring oil on his head is preferable and takes precedence.

    6What is the reason for the opinion of the one who said that pouring oil on his head is preferable? It is as it is written: “And he poured from the anointing oil upon Aaron’s head and anointed him to sanctify him” (Leviticus 8:12), indicating that pouring precedes anointing. And the one who said that anointing is preferable and takes precedence, what is the reason for his opinion? He holds: Anointing takes precedence as that is what you find with regard to service vessels (see Numbers 7:1). They were anointed, but the anointing oil was not poured on them. The Gemara asks: But isn’t it written with regard to the priests: “And he poured,” and ultimately: “And anointed”? The Gemara answers: This is what the verse is saying: What is the reason that he poured the oil? It is due to the fact that he had already anointed them. Anointing is the primary component of the process.

    7The Sages taught: “It is like the precious oil upon the head coming down upon the beard, Aaron’s beard, that comes down upon the collar of his garments” (Psalms 133:2). Two drops of anointing oil, shaped like pearls, were suspended for Aaron from his beard. Rav Pappa said that it is taught: When Aaron would speak and his beard would move, those drops would miraculously rise and settle on the roots of his beard so that they would not fall. Moses was concerned about this matter. He said: Perhaps, Heaven forfend, I misused the consecrated anointing oil and poured more than necessary, as two additional drops remain? A Divine Voice emerged and said: “It is like the precious oil upon the head coming down upon the beard, Aaron’s beard, that comes down upon the collar of his garments. Like the dew of Hermon” (Psalms 133:2–3). This analogy teaches: Just as there is no misuse of the dew of Hermon, which is not consecrated, so too, with regard to the anointing oil that is on Aaron’s beard, there is no misuse of consecrated property.

    8And still Aaron was concerned. He said: Perhaps Moses did not misuse consecrated property; but perhaps I misused consecrated property, as the additional oil is on my beard and I enjoy it. A Divine Voice emerged and said: “Behold, how good and how pleasant it is for brothers to dwell together in unity” (Psalms 133:1). Just as your brother Moses did not misuse consecrated property, so too, you did not misuse consecrated property.

    9The Sages taught: One anoints the kings only upon a spring, as an omen, so that their kingdom will continue like a spring, as it is stated with regard to the coronation of Solomon before the death of David: “And the king said unto them: Take with you the servants of your lord, and let Solomon my son ride upon my own mule, and bring him down to Gihon. And let Tzadok the priest and Nathan the prophet anoint him there king over Israel and sound the shofar and say: Long live King Solomon” (I Kings 1:33–34).

    10§ Apropos good omens, the Gemara cites a statement that Rabbi Ami said: This person who seeks to know if he will complete his year or if he will not, i.e., whether or not he will remain alive in the coming year, let him light a lamp, during the ten days that are between Rosh HaShana and Yom Kippur, in a house in which wind does not blow. If its light continues to burn, he knows that he will complete his year.

    11And one who seeks to conduct a business venture and wishes to know if he will succeed or if he will not succeed, let him raise a rooster. If the rooster grows fat and healthy, he will succeed.

    12One who seeks to embark on a journey and wishes to know if he will return and come to his home or if he will not, let him go to a dark [ daḥavara ] house. If he sees the shadow of a shadow he shall know that he will return and come home. The Sages reject this: This omen is not a significant matter. Perhaps he will be disheartened if the omen fails to appear, and his fortune will suffer and it is this that causes him to fail. Abaye said: Now that you said that an omen is a significant matter, a person should always be accustomed to seeing these on Rosh HaShana: Squash, and fenugreek, leeks, and chard, and dates, as each of these grows quickly and serves as a positive omen for one’s actions during the coming year.

    13Apropos good omens, Rav Mesharshiyya said to his son: When you seek to enter and study before your teacher, study the baraita first, and only then enter before your teacher. And when you are sitting before him, look to his mouth, as it is written: “And your eyes shall see your teacher” (Isaiah 30:20). And when you study, study adjacent to a river of water; just as the water flows, your studies will flow unimpeded. He added: And it is preferable for you to sit on the rubbish heaps [ akilkelei ] of Mata Meḥasya, and do not sit in the palaces [ appadnei ] of Pumbedita. Better to eat the rotten fish [ gildana ] of Mata Meḥasya than to eat kutḥa , which displaces rocks, a metaphor for how potent it is.

    14Apropos good omens for anointing, it is stated in the prayer of Hannah, Samuel’s mother: “My horn is exalted in my God” (I Samuel 2:1). The Gemara infers: My horn is exalted, and my jug is not exalted. David and Solomon were anointed with oil from a horn. This was a good omen for them and their reign endured. Saul and Jehu were anointed with oil from a jug and their reign did not endure.

    15§ The mishna teaches: And who is the anointed priest? It is the High Priest who is anointed with the anointing oil, not the High Priest consecrated by donning multiple garments. The Sages taught: “Anointed” is written in the verse (Leviticus 6:15). One might have thought that the reference is to a king. Therefore, the verse states: “Priest.” If the reference is to a priest, one might have thought that the reference is to a priest consecrated by donning multiple garments. Therefore, the verse states: “Anointed.” If the reference is to one who is anointed, one might have thought that the reference is even to a priest anointed for war. Therefore, the verse states: “And the anointed priest,” indicating that there is no anointed priest over him; rather, he is the highest-ranking priest.

    16The Gemara asks: From where is this inferred? The Gemara answers: It is as Rava said with regard to the term “the thigh” in the verse: “The sciatic nerve that is on the hollow of the thigh” (Genesis 32:33); the reference is to the stronger of the thighs. Here too, where the verse states: “The anointed,” the reference is to the most distinguished of those anointed, i.e., the High Priest.

    17The Gemara analyzes the baraita : The Master said: “Anointed” is written in the verse. One might have thought that the reference is to a king. The Gemara asks: Is it a bull that a king brings for a sin-offering? It is a male goat that he brings, as the Torah states explicitly, later in that passage. The Gemara answers: It was necessary for the tanna to say this, as it may enter your mind to say: It is for the unwitting performance of an action for which all people are liable to bring a sin-offering that a king shall bring a male goat as his offering; but for absence of awareness of the matter with the unwitting performance of an action, a king shall bring a bull. Therefore, the tanna teaches us that it is only the High Priest who brings a bull.

    18§ The mishna teaches: The difference between a High Priest anointed with the anointing oil and one consecrated by donning multiple garments is only that the latter does not bring the bull that comes for the transgression of any of the mitzvot. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as, if it was in accordance with the opinion of Rabbi Meir, isn’t it taught in a baraita : A priest who is consecrated by donning multiple garments brings a bull that comes for the transgression of any of the mitzvot; this is the statement of Rabbi Meir, but the Rabbis did not concede that point to him.

    19The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir? It is as it is taught in a baraita : “Anointed” is written in the verse. I have derived only a priest anointed with the anointing oil. From where do I derive the halakha of a priest who is consecrated by donning multiple garments? The verse states: “The anointed priest,” from which it is derived that anyone who is appointed as the High Priest is included, even if he was not anointed.

    20The Gemara asks: In accordance with which opinion did you interpret the mishna? It is in accordance with the opinion of the Rabbis.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומי הוה שמן המשחהבימי יהואחז דקתני ויהואחז נמשח מפני יהויקים:

    והתניא משנגנז הארון וכו'מדכתיב תשימו בארגז מצדו דארגז בצד ארון קאי אלמא בהדי ארון נגנז ומדקאמר יאשיהו תנו את ארון ה' בבית וגו' משמע שצוה לגונזו:

    אין לכם משא בכתףואמרינן במסכת שקלים אמר להם אם גולה עמכם שוב אינכם מחזירין אותו בכתפיכם צוה לגונזו:

    אתיא שם שםדכתיב בארון ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו' וכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן מה ארון נגנז אף צנצנת המן נגנז:

    אתיא דורות דורותדכתיב בצנצנת המן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם וכתיב בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם מה צנצנת המן נגנז אף שמן המשחה נגנז:

    משמרת משמרתדכתיב בצנצנת המן דהוי נגנז למשמרת לדורותיכם וכתיב במקלו של אהרן למשמרת לאות לבני מרי וגו' מה צנצנת המן נגנז אף מקלו של אהרן נגנז:

    אמר רב פפא באפרסמא דכיאמשחו את יהואחז:

    כמין נזרדהדר ליה הודרני באצבעתיה ככלילא (כזה):

    כמין כף יונישמתחיל למשוח באצבעו בין ריסי עיניו ומושך אצבעו על הראש והולך עד שמגיע לעורף ככף יוני כזה :

    נותנים לו שמן בין ריסי עיניוושם מושחים לכהן כמין כף יוני כדפרישנא:

    מאן דאמר יציקה עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחהוהדר וימשח:

    שכן אתה מוצא אצל כלי שרתדהוה משיחה ולא יציקה:

    מה טעם ויצוק משום דוימשחכבר:

    כשהוא מספרכשהיה מדבר עם אחרים:

    עולות ויושבותבעקרי זקנו כדי שלא יפלו:

    שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחהשנגעתי בו כשהלבשתיו:

    ואני מעלתישמא נפל עלי מן השמן במקום שאין ראוי למשיחה ומעלתי:

    והורדתם אותו אל גיחוןאלמא בעי משיחה על המעיין:

    ניתליידליק:

    אי משוך נהוריהשדולק כל זמן שהשמן בתוכו:

    לירבי תרנגולאעל שם ההוא עיסקא:

    שמין ושפירשמשמנת ומשבחת:

    ביתא דחבראבית חשוך:

    ולאו מילתא היאדזימנא דאף על גב דלית ליה בבואה דבבואה הדר אתי ואפי' הכי לא ליעבד הכי דדלמא לא חזי בבואה דבבואה חלשה דעתיה ומתרע מזליה ולא הדר אתי [משום דמיתרע מזליה דאי לא הוה עביד הכי לא הוה מיתרע מזליה והדר אתי] הלכך לא ליעביד:

    קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרידהני גדלי לעגל טפי משאר ירקות קרא דלעת רוביא תלתן:

    גרסו מתניתאמעיקרא כי היכי דתהוי מרגלא מילתא בפומייכו ותהוון ידעין למשאל ליה:

    ממשכן שמעתאדלא ליפסוק מפומייכו כמעין זה שמושך והולך:

    דמתא מחסיאהוו תלמידי חכמים ראויים להוראה ותרבות יפה היה בהם אבל בפומבדיתא לא הוי תרבות מעליא כל כך וקאמר ליה מוטב לו לדור באשפה במתא מחסיא מלדור באפדנא בפומבדיתא:

    גילדנא סריאמוטב לאכול דג קטן מוסרח כדאמרינן בפ"ק דמו"ק (דף יא:) כוורא סמוך למיסרחיה מעלי:

    מכותחא דרמי כיפיאפילו מכותח שהוא משובח וחזק שמשבר את האבן כששופכים הימנו אעפ"כ לא תאכל הימנו כדאמרינן בפרק (ערבי פסחים) [ואלו עוברין (פסחים מב.)] שלשה דברים נאמרו בכותח מטמטם את הלב וכו' כיפי סלעים כדמתרגמינן סלע כיפא אית דמפרשי מוטב תאכל גילדנא סריא שאין דמיהם יקרים מכותח שאוכלים אותו עשירים ושרים הדרים ברמי כיפי כלומ' במגדלים וחומות גדולות לפי שדמיהם יקרים:

    אם הכהן המשיח יכול מלךיביא פר שהיה משוח ת"ל כהן:

    המיומן שבמשוחיםדהיינו כהן גדול:

    מרובה בגדים מנין תלמוד לומר והביא הכהן המשיח:

    הוריות 12 עמוד א

    1ומי הוה שמן המשחה? והתניא: משנגנז ארון, נגנז שמן המשחה וצנצנת המן ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לישראל, שנאמר: ״(שמואל א ו״, ח) ״ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך״.

    2ומי גנזו? יאשיהו מלך יהודה גנזו, שראה שכתוב בתורה: (דברים כח, לו) יולך ה' אותך ואת מלכך וגו' צוה וגנזום שנאמר: ״(דברי הימים ב לה״, ג) ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל׃

    3ואמר רבי אלעזר אתיא שם שם אתיא משמרת משמרת אתיא דורות דורות אמר רב פפא באפרסמא דכיא׃

    Baraita

    4ת"ר כיצד מושחין את המלכים כמין נזר ואת הכהנים כמין כי מאי כמין כי אמר רב מנשיא בר גדא כמין כף יוני׃

    5תני חדא בתחלה מוצקין שמן על ראשו ואח"כ נותנין לו שמן בין ריסי עיניו ותניא אחריתי בתחלה נותנין לו שמן בין ריסי עיניו ואח"כ מוצקים לו שמן על ראשו תנאי היא איכא דאמרי משיחה עדיפא ואיכא דאמרי יציקה עדיפא׃

    6מ"ט דמאן דאמר יציקה עדיפא דכתיב ״(ויקרא ח״, יב) ויצוק משמן המשחה, על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו ומאן דאמר משיחה עדיפא מ"ט קסבר שכן אתה מוצא אצל כלי שרת והכתיב ״ויצוק ובסוף וימשח הכי קאמר מאי טעם ויצוק משום דוימשח״׃

    Baraita

    7ת"ר (תהלים קלג, ב) כשמן הטוב [וגו'] יורד על הזקן זקן אהרן וגו' כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו אמר רב פפא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות לו בעיקר זקנו ועל דבר זה היה משה דואג אמר שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה יצתה בת קול ואמרה כשמן הטוב וגו' (תהלים קלג, ג) כטל חרמון מה טל חרמון אין בו מעילה אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה׃

    8ועדיין היה אהרן דואג אמר שמא משה לא מעל אבל אני מעלתי יצתה בת קול ואמרה לו (תהלים קלג, א) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת׃

    Baraita

    9ת"ר אין מושחים את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם שנא' (מלכים א א, לג) ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם [וגו'] והורדתם אותו אל גחון׃

    10אמר רבי אמי האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא ניתלי שרגא בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה׃

    11ומאן דבעי למיעבד בעיסקא ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח לירבי תרנגולא אי שמין ושפר מצלח׃

    12האי מאן דבעי למיפק [לאורחא] ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא ניקום בביתא דחברא אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר ואתי לביתא ולאו מלתא היא דלמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי׃

    13אמר להו רב משרשיא לבריה כי בעיתו מיעל ומיגמרי קמי רבייכו גרסו מתניתא ועלו לקמי רבייכו וכי יתביתו קמיה חזו לפומיה דכתיב ״(ישעיהו ל״, כ) והיו עיניך רואות את מוריך וכי גרסיתו גרסו על נהרא דמיא דכי היכי דמשכן מיא משכן שמעתתייכו ותיבו אקילקלי דמתא מחסיא ולא תיבו אפדני דפומבדיתא טב גלדנא סריא [דמתא מחסיא למיכל] מכותחא דרמי כיפי׃

    14(שמואל א ב, א) רמה קרני באלהי רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן:

    15המשוח בשמן המשחה וכו': ת"ר משיח יכול מלך ת"ל כהן אי כהן יכול מרובה בגדים ת"ל משיח אי משיח יכול משוח מלחמה תלמוד לומר: והכהן המשיח. שאינו משיח על גביו׃

    16מאי משמע כדאמר רבא הירך המיומנת שבירך הכא נמי המשיח המיומן שבמשוחים׃

    17אמר מר משיח יכול מלך מלך פר הוא דמייתי שעיר הוא דמייתי איצטריך ס"ד אמינא על שגגת מעשה יביא שעיר על העלם דבר יביא פר קמ"ל:

    18אין בין משוח בשמן המשחה כו': מתניתין דלא כרבי מאיר דאי ר"מ הא תניא מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות דברי ר"מ ולא הודו לו חכמים׃

    19מ"ט דר"מ דתניא (ויקרא ד, ג) משיח אין לי אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין תלמוד לומר הכהן המשיח׃

    20במאי אוקימתיה? כרבנן,׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    יאשיהו מלך יהודה גנז ארון הקדש שבבית המקדש שראה מה שכתוב בתורה יולך י"י אותך ואת מלכך וגו' וצוה וגנזוהו שנאמר ויאמר ללוים המבינים אל כל עם הקדושים לי"י תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה לי"י וגו' וקבלה ביד רבותינו ז"ל שנגנזו עם הארון צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לאלהי ישראל:

    כשמושחין את המלכים מושחין אותם כמין נזר והוא שמקיפין את ראשו באצבע הטבול בשמן הקף כגון זה וכהנים גדולים מושחין אותם כמין כי יוני והוא כ שפתחה כנגד הפנים ושלשה צדי הראש משוחים שני צדדים שבצד המצח וצד שאחורי הפנים כגון זו ואף משוח מלחמה היו מושחין אותו בשמן המשחה ככהן גדול:

    כל שמושח בשמן המשחה לא יתן ממנו לכאן ולכאן אלא במקום הראוי לימשח ולא עוד אלא שבאותם המקומות לא ירבה בשמן כדי שלא ישפך במקום שאין ראוי למשיחה אלא שיבלע במקומו ולא נאמר באהרן כשמן הטוב שיורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו אלא לפרסם משיחתו ואף בזו נתיראו שמא מעלו עד שהובטחו כמו שהוזכר כאן:

    כשמושחין את המלך היו מושחין אותו על המעין לסימן טוב שתמשך מלכותו ולא דרך נחש חלילה אלא לעוררו שיתנהג בדרך מעיין אשר לא יכזבו מימיו ולא יתנהג בדרך שיהיה ענינו כאפיק נחלים העובר לשעתו:

    הרבה דברים הותרו לפעמים שהם דומים לנחש ולא מדרך נחש חלילה אלא דרך סימן לעורר בו לבבו להנהגה טובה והוא שאמרו ליתן על שלחנו בליל ראש השנה קרכס"ת קרא רוביא כרתי סלקא תמרי שהם ענינם מהם שגדלים מהר ומהם שגדלתם עולה הרבה וכדי שלא ליכשל בהם לעשות דרך נחש תקנו לומר עליהם דברים המעוררים לתשובה והוא שאומרים בקרא יקראו זכיותינו וברוביא ירבו צדקותינו ובכרתי יכרתו שונאינו ר"ל שונאי הנפש והם העונות ובסלקא יסתלקו עונינו ובתמרי יתמו חטאינו וכיוצא באלו ורוביא פרשוה גדולי הרבנים תלתן ואנו מפרשים בו קטנית הנקרא פיישו"ל וידוע שכל זה אינו אלא הערה שאין הדבר תלוי באמירה לבד רק בתשובה ומעשים טובים אבל הדברים שנעשים בדרך נחש חלילה אין פקפוק באיסורם והוא שאמר הנה על קצת בני אדם שכשמתחילין בסחורה מגדלין תרנגול על שם אותה סחורה ואם הוא נעשה יפה בוטחים על הצלחתם ושאר דברים הדומים לאלו שהוזכרו הנה אמר על כלם ולאו מילתא היא כלומר ואין ראוי לבטוח על אלו ההבלים ועשייתם אסורה על הדרך שביארנו בסנהדרין והבוטח בי"י חסד יסובבנו:

    כל תלמיד שרוצה לעמוד על תלמודו ולהצליח בידיעתו ילמוד בינו לבין עצמו מה שהוא עתיד ללמוד לפני רבו כפי מה שיוכל שבזו יכיר שגיאותיו יפה ויכנסו דברי הרב יותר על נקל בלבו ויהיה נותן עיניו ולבו לשמוע דברי הרב ולא יהיו עיניו ולבו תרים ומשוטטים הנה והנה וילמוד במקום שאפשר לו לעמוד ביחוד ובמקומות הזכים ושאוירם זך ומ"מ יחזר אחר מקום ששוכניו טובים וחסידים וירחיק מן המקום ששוכניו רעים טוב לו לדור באשפות במקום תלמידי חכמים משידור בהיכלות במקום רשעים והוא שאמר אחד מן החכמים לתלמידיו אקיקלי דמתא מחסיא תיבו ולא על אפדני דפומבדיתא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 12a

    Horayot 12a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 654 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומי הוה שמן המשחה בימי יהואחז דקתני ויהואחז נמשח מפני יהויקים:

    והתניא משנגנז הארון וכו' מדכתיב תשימו בארגז מצדו דארגז בצד ארון קאי אלמא בהדי ארון נגנז ומדקאמר יאשיהו תנו את ארון ה' בבית וגו' משמע שצוה לגונזו:

    אין לכם משא בכתף ואמרינן במסכת שקלים אמר להם אם גולה עמכם שוב אינכם מחזירין אותו בכתפיכם צוה לגונזו:

    אתיא שם שם דכתיב בארון ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו' וכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן מה ארון נגנז אף צנצנת המן נגנז:

    אתיא דורות דורות דכתיב בצנצנת המן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם וכתיב בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם מה צנצנת המן נגנז אף שמן המשחה נגנז:

    משמרת משמרת דכתיב בצנצנת המן דהוי נגנז למשמרת לדורותיכם וכתיב במקלו של אהרן למשמרת לאות לבני מרי וגו' מה צנצנת המן נגנז אף מקלו של אהרן נגנז:

    אמר רב פפא באפרסמא דכיא משחו את יהואחז:

    כמין נזר דהדר ליה הודרני באצבעתיה ככלילא (כזה):

    25 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 12a · Sefaria

    Meiri

    יאשיהו מלך יהודה גנז ארון הקדש שבבית המקדש שראה מה שכתוב בתורה יולך י"י אותך ואת מלכך וגו' וצוה וגנזוהו שנאמר ויאמר ללוים המבינים אל כל עם הקדושים לי"י תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה לי"י וגו' וקבלה ביד רבותינו ז"ל שנגנזו עם הארון צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לאלהי ישראל:

    כשמושחין את המלכים מושחין אותם כמין נזר והוא שמקיפין את ראשו באצבע הטבול בשמן הקף כגון זה וכהנים גדולים מושחין אותם כמין כי יוני והוא כ שפתחה כנגד הפנים ושלשה צדי הראש משוחים שני צדדים שבצד המצח וצד שאחורי הפנים כגון זו ואף משוח מלחמה היו מושחין אותו בשמן המשחה ככהן גדול:

    כל שמושח בשמן המשחה לא יתן ממנו לכאן ולכאן אלא במקום הראוי לימשח ולא עוד אלא שבאותם המקומות לא ירבה בשמן כדי שלא ישפך במקום שאין ראוי למשיחה אלא שיבלע במקומו ולא נאמר באהרן כשמן הטוב שיורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו אלא לפרסם משיחתו ואף בזו נתיראו שמא מעלו עד שהובטחו כמו שהוזכר כאן:

    כשמושחין את המלך היו מושחין אותו על המעין לסימן טוב שתמשך מלכותו ולא דרך נחש חלילה אלא לעוררו שיתנהג בדרך מעיין אשר לא יכזבו מימיו ולא יתנהג בדרך שיהיה ענינו כאפיק נחלים העובר לשעתו:

    הרבה דברים הותרו לפעמים שהם דומים לנחש ולא מדרך נחש חלילה אלא דרך סימן לעורר בו לבבו להנהגה טובה והוא שאמרו ליתן על שלחנו בליל ראש השנה קרכס"ת קרא רוביא כרתי סלקא תמרי שהם ענינם מהם שגדלים מהר ומהם שגדלתם עולה הרבה וכדי שלא ליכשל בהם לעשות דרך נחש תקנו לומר עליהם דברים המעוררים לתשובה והוא שאומרים בקרא יקראו זכיותינו וברוביא ירבו צדקותינו ובכרתי יכרתו שונאינו ר"ל שונאי הנפש והם העונות ובסלקא יסתלקו עונינו ובתמרי יתמו חטאינו וכיוצא באלו ורוביא פרשוה גדולי הרבנים תלתן ואנו מפרשים בו קטנית הנקרא פיישו"ל וידוע שכל זה אינו אלא הערה שאין הדבר תלוי באמירה לבד רק בתשובה ומעשים טובים אבל הדברים שנעשים בדרך נחש חלילה אין פקפוק באיסורם והוא שאמר הנה על קצת בני אדם שכשמתחילין בסחורה מגדלין תרנגול על שם אותה סחורה ואם הוא נעשה יפה בוטחים על הצלחתם ושאר דברים הדומים לאלו שהוזכרו הנה אמר על כלם ולאו מילתא היא כלומר ואין ראוי לבטוח על אלו ההבלים ועשייתם אסורה על הדרך שביארנו בסנהדרין והבוטח בי"י חסד יסובבנו:

    כל תלמיד שרוצה לעמוד על תלמודו ולהצליח בידיעתו ילמוד בינו לבין עצמו מה שהוא עתיד ללמוד לפני רבו כפי מה שיוכל שבזו יכיר שגיאותיו יפה ויכנסו דברי הרב יותר על נקל בלבו ויהיה נותן עיניו ולבו לשמוע דברי הרב ולא יהיו עיניו ולבו תרים ומשוטטים הנה והנה וילמוד במקום שאפשר לו לעמוד ביחוד ובמקומות הזכים ושאוירם זך ומ"מ יחזר אחר מקום ששוכניו טובים וחסידים וירחיק מן המקום ששוכניו רעים טוב לו לדור באשפות במקום תלמידי חכמים משידור בהיכלות במקום רשעים והוא שאמר אחד מן החכמים לתלמידיו אקיקלי דמתא מחסיא תיבו ולא על אפדני דפומבדיתא:

    Meiri on Horayot 12a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' משום דוימשח כה"ג בנזיר דף י"ט ע"א והזיר בזמן והביא:

    Gilyon HaShas on Horayot 12a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כֵּיצַד מוֹשְׁחִין אֶת הַמְּלָכִים כְּמִין נֵזֶר נראה לי בס"ד הטעם דאמרו בגמרא דשבת (שבת קד.) נו"ן נו"ן נאמן כפוף נאמן פשוט, פירוש יהיה נאמן כפוף בעולם הזה אז הוא נאמן פשוט לעולם הבא ולכן מושחין את המלך 'כְּמִין נֵזֶר' לומר לו אם לא יהיה נאמן כפוף בעולם הזה אז יחסר מן נזר אות נו"ן כפופה וישאר אותיות זר בלבד שיהיה הוא כאדם זר במלכות שתעקר המלכות ממנו ולא תמשך לו וכל שכן לזרעו כי מלך זר מעבירין אותו.

    וְאֶת הַכֹּהֲנִים כְּמִין כִּי פירש רש"י ז"ל שמתחיל למשוח באצבעו בין רסי עיניו ומושך באצבעו על הראש והולך עד שמגיע לעורף ככף יוני עד כאן. ונראה לי בס"ד הטעם בזה שיתחיל כנגד פנים ויסיים כנגד אחור, לרמוז לו שכהן גדול צריך לעשות עבודת הקודש בסלודים שיהיה לבו נרתע ברצוא ושוב שסולד לאחור מחמת גודל האימה שיהיה לו מכבוד שכינתו יתברך, והנה אותיות שלפני אותיות 'כהן' הם אותיות 'סלו' ואותיות שאחורי אותיות 'כהן' הם אותיות 'דים' הרי פנים ואחור הם צירוף 'סלודים' ולכך מושחו מצד פנים ומסיים בצד אחור לרמוז לו על זאת. ועוד יובן גם כן רמז לו בזה שיביט תמיד מאין בא ויביט גם כן לאן הולך והיינו הבטה של קודם והבטה של אחור ועל ידי כך ילבש ענוה ולא יתגאה במה שרואה כפרת ישראל תלויה בו.

    בַּתְּחִלָּה יוֹצְקִין שֶׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין שֶׁמֶן בֵּין רִסֵי עֵינָיו. נראה לי בס"ד דרומזים לו בזה על שתי ראיות שצריך לראות ויביט לטובת ישראל האחד היא ראיה שכלית שהיא במוח שבראשו ולכן 'יוצקין השמן על ראשו' והשני ראיה חושית וטבעית שהיא בעין החושית שלו ולכן 'נותנין שמן בין רסי עיניו'.

    אִיכָּא דְאָמְרֵי יְצִיקָה עֲדִיפָה וְאִיכָּא דְאָמְרֵי מְשִׁיחָה עֲדִיפָה (ויקרא ח, יב) נראה לי בס"ד תרווייהו צריכי ביציקה רומזים לו יקיצה משנתו להיות לבו ער בעבודת הקודש אשר יעשה והיינו כי יציקה בהפוך אתוון יקיצה ובמשיחה רומזים לו שיעשה עבודת הקודש בשמחה כי משיחה בהפוך אתוון ישמחה.

    כְּמִין שְׁתֵּי טִפּוֹת מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת בִּזְקָנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (תהלים קלג, ב). נראה לי בס"ד נעשה נס זה לאהרן הכהן ע"ה להעיד שהוא נמשח על פי הדיבור ולא כאשר חשבו קרח ועדתו והיה הנס בשתי טיפות כי עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר (דברים יט, טו) ונראה כי לכך נזדמן שקרח שהיה חולק על כהונת אהרן ע"ה היה 'בן יצהר' שהוא 'שמן' כדי שילמוד מנס שהיה בשמן ועם כל זה הוא למד אף על פי שראה בעיניו הנס בשני טיפות ד'עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר'. או יובן בס"ד שהיה הנס בשתי טיפות של שמן דידוע השמן רומז לחכמה שהוא אבא וידוע אהרן הכהן ע"ה הוא מבחינת שתי אחוריים הפשוטים והמלאים דיסוד אבא והם ע"ב וקפ"ד שעולים מספר אהרן [72+184=256] וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים ולכן נעשה לו הנס בשתי טיפות השמן לרמוז לשתי הארות הנזכר שהם ע"ב וקפ"ד. גם יש לומר נרמז בשתים אלו על סוד הפסוק הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה (שמות ו, כו) הוא משה ואהרן ודו"ק.

    כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר עוֹלוֹת וְיוֹשְׁבוֹת בְּעִקָּר זְקֵנוֹ פירוש רש"י ז"ל נראה דוחק עצום מאחר כי באמת הם בנס היו עומדים. ופירוש הרמ"ה ז"ל גם כן קשה לפי דברי רבינו האר"י ז"ל האמתיים דאין לגלח בשום מקום מן הזקן ורק להסיר משער השפם את המעכב האכילה הוא דשרו. ונראה לי כוותיה דהרמ"ה ז"ל ולא מטעמיה דלעולם 'מספר' רצונו לומר 'המגלח' ומה שעולות ויושבות בעיקר זקנו, היינו כדי שלא יגע בהם המגלח בשעה שמגלח לו ראשו שהוא עומד נגד פניו ואוחז בראשו ומגלחו דאז נדבק בזקן שלו ולכן יסתרו בעיקר הזקן שאין נראין חוצה ולא יגע בהם המגלח לא בגופו ולא במלבושיו. ועוד נראה לי בס"ד 'מספר' רצונו לומר 'משמש מטתו' וכמוהו הרבה בתלמודא דקרו לתשמיש המטה בשם 'מספר' וכמו שאמרה אימא שלום על בעלה כשהוא מספר עמי וכו' (נדרים כ:) וכן הרבה נמצא בתלמוד לשון זה על תשמיש המטה, ומאחר כי המשמש פנים כנגד פנים יחדיו ידובקו דאז נדחקים השני טיפות אלו התלויות בזקנו לכן בשעת תשמיש עולות ויושבות בעיקר זקנו להסתר שם בתוך שער זקן כדי שלא יהיו טיפות השמן הקדוש נוגעים בבשר אשתו לכך יושבות בעיקר זקנו להתכסות שם בתוך השער, יהי רצון זכות אהרן הכהן ע"ה יגן בעדינו אמן כן יהי רצון.

    שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם מָעַלְתִּי בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (תהלים קלג, ג) הקשה הרב עיון יעקב ז"ל מאחר דהשמן לא היה חסר כלום במה שמושחין ממנו דעדיין הוא י"ב לוגין שלמים אם כן למה חושש משום מעילה והלא אמרינן בפרק ה' דמעילה דלא מעל עד שיפגום דהיינו חסרון? עיין שם. ונראה לי בס"ד דודאי כיון שלוקח ממנו נעשה בו חסרון בעת שלוקח אלא שעל ידי נס יהיה חוזר ומתמלא החסרון תכף ומיד וכאשר היה בקמח ושמן של הצרפית על ידי ברכת אליהו זכור לטוב ולזה אמר 'יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם' (שמות ל, לא) דהיינו מספר זֶה [12] שהוא י"ב לוגין נעשה בו תמיד הוייה חדשה שבכל פעם שלוקחין איזה שיעור ממנו מתהווה במקומו שמן חדש למלאת הפחת שנפחת ממנו.

    יׇצׇתׇה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ 'כְּטַל חֶרְמוֹן' מָה טַל חֶרְמוֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה וְכוּ' (תהלים קלג, ג). קשא מעיקרא מה שייכות יש למעילה בטל כדי שמדמה דבר זה אליו? ולמה תפס 'טַל' יאמר גשם או מי נהרות וכיוצא? ונראה לי בס"ד דידוע שהטל הוא נוטף ויורד מן האדים שעולים מן הארץ וכשיעלו למעלה יורד מהם טל וידוע מה שאמרו בגמרא קרקע בית המקדש נתקדשה עד התהום, ועל כן מאחר דקרקע בית המקדש קודש היא עד התהום איכא טעמא למימר שהטל היורד מן קרקע בית המקדש ימעלו בהם כי קודש הם אך באמת אין בו חשש מעילה ונהנים העולם מאותו הטל היורד מן אידים שעולים מקרקע הר הבית כולו. והנה מצינו בזוהר הקדוש ובמדרש שאמרו רבותינו ז"ל 'חֶרְמוֹן' זה הר סיני, מה חרמון זה כל טובו נגנז בתוכו כך הר סיני וכמו שכתב בקהילת יעקב ז"ל עיין שם. ולפי זה גם בית המקדש יקרא 'חֶרְמוֹן' דטובו גנוז בתוכו ולזה אמר מה טל חרמון הוא הטל היורד מן אידים העולים מהר הבית כולו שנקרא 'חֶרְמוֹן' אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בו מעילה.

    5 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Horayot 12a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 12, Amud Aleph, about 654 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 140 words

      Opens “ומי הוה שמן המשחה? והתניא: משנגנז ארון,…”

      Named: שמואל.

    2. Segment 257 words

      Opens “ומי גנזו? יאשיהו מלך יהודה גנזו, שראה…”

    3. Segment 317 words

      Opens “ואמר רבי אלעזר אתיא שם שם אתיא…”

      Named: רבי אלעזר, רב פפא.

    4. Segment 422 words

      Opens “ת"ר כיצד מושחין את המלכים כמין נזר…”

      Named: רב מנשיא בר גדא.

    5. Segment 539 words

      Opens “תני חדא בתחלה מוצקין שמן על ראשו…”

    6. Segment 641 words

      Opens “מ"ט דמאן דאמר יציקה עדיפא דכתיב (ויקרא…”

    7. Segment 771 words

      Opens “ת"ר (תהלים קלג, ב) כשמן הטוב [וגו']…”

      Named: רב פפא.

    8. Segment 837 words

      Opens “ועדיין היה אהרן דואג אמר שמא משה…”

    9. Segment 929 words

      Opens “ת"ר אין מושחים את המלכים אלא על…”

    10. Segment 1031 words

      Opens “אמר רבי אמי האי מאן דבעי לידע…”

      Named: רבי אמי.

    11. Segment 1117 words

      Opens “ומאן דבעי למיעבד בעיסקא ובעי למידע אי…”

      Named: רבי תרנגולא.

    12. Segment 1250 words

      Opens “האי מאן דבעי למיפק [לאורחא] ובעי למידע…”

      Named: אביי.

    13. Segment 1359 words

      Opens “אמר להו רב משרשיא לבריה כי בעיתו…”

      Named: רב משרשיא.

    14. Segment 1425 words

      Opens “(שמואל א ב, א) רמה קרני באלהי…”

      Named: שמואל.

    15. Segment 1530 words

      Opens “המשוח בשמן המשחה וכו': ת"ר משיח יכול…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “מאי משמע כדאמר רבא הירך המיומנת שבירך…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1726 words

      Opens “אמר מר משיח יכול מלך מלך פר…”

    18. Segment 1828 words

      Opens “אין בין משוח בשמן המשחה כו': מתניתין…”

      Named: רבי מאיר.

    19. Segment 1920 words

      Opens “מ"ט דר"מ דתניא (ויקרא ד, ג) משיח…”

    20. Segment 203 words

      Opens “במאי אוקימתיה? כרבנן,…”

    Sages named on this page

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Horayot 12a · Segment 13 — “אמר להו רב משרשיא לבריה כי בעיתו מיעל ומיגמרי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Horayot 12a · Segment 1 — “…דורון לישראל, שנאמר: (שמואל א ו, ח) ״ואת כלי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Horayot 12a · Segment 12 — “…ומיתרע מזליה אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Horayot 12a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026