Talmud Builders

    Commentary page

    Horayot 4a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 4a

    Horayot 4a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 520 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ולא מיבעיא למ"ד צבור מביאין דכי הביאו כפרתן דמי דהא מפרסמא מלתא ולא הוי האי יחיד תולה בב"ד אלא אפילו למ"ד דכי הורו ב"ד ועשו קהל על פיהם דב"ד מביאין עליהם פר והם פטורין דאיכא למימר לא מפרסמא מילתא כל כך והאי יחיד תולה בבית דין הוא אפ"ה לאו תולה בב"ד הוא שהרי היה בידו לישאל מפני מה ב"ד מביאין פר ואי שאיל אומרים לו דטעו וחזרו הלכך תולה בעצמו קרינא ביה ואית ביה צד חיוב מעליא הלכך מביא אשם תלוי:

    ספק מבעוד יום נתכפר לו והיא כפרה מעליא:

    ספק משחשכה נתכפר לו ולא הוי כפרה מעליא דביום צוותו כתיב דקיימא לן דפטור דאין צריך להביא קרבן אחר ואע"פ שהוא קרב אחר תמיד של בין הערבים אין בו שום פסול דהכי אמר בפ' תמיד נשחט (פסחים ד' נט.) דאתי עשה דפסח ועשה דאכילת קדשים ודחי עשה דהשלמה ואיכא נמי שינויי אחריני טובא והא הכא (מפני) דבין השמשות לית ביה צד חיוב מעליא דליכא למימר שמא משחשכה נתכפר לו שהרי בין השמשות כהרף עין ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה ופטור ה"נ ליכא למימר שמא ממש תולה בעצמו שהרי כבר הורו ב"ד:

    ולא מיבעיא למ"ד ב"ד מביאין ולא צבור דלא מפרסמא מלתא היא והאי יחיד תולה בב"ד הוא ופטור:

    אלא אפילו למ"ד צבור מביאין ואיכא למימר מפרסמא מלתא היא והאי יחיד לאו תולה בב"ד ותולה בעצמו הוא אפ"ה אמר תולה בב"ד הוא דכי עשה על פיהן עשה:

    לא משכח איניש דלשייליה ולא סליק אדעתיה למישאל למה הביאו צבור פר הלכך ליכא צד חיוב מעליא דהא צד פטור שייך ביה טפי דתולה בב"ד הוא הלכך אינו מביא אשם תלוי:

    החזיק בדרך לילך למדינת הים ועדיין ישנו בעיר:

    איכא בינייהו לר"ע פטור דהא החזיק בדרך דכיון דטרוד הוא לא היה אפשר לו שישמע דחזרו בהן הלכך תולה בב"ד הוא ופטור לגמרי:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 4a · Sefaria

    Tosafot

    שהביא כפרתו בין השמשות משמע אבל קודם לכן נתכפר אע"ג דקרב אחר תמיד בין הערבים וקשה דבתוספתא משמע דפסולין וכן משמע בפסחים דרמי התם כתיב לא ילין עד בוקר הא כל הלילה ילין וכתיב השלמים עליה השלם כו' ולא משני הא לכתחלה הא דיעבד אלמא דפסולין. ושמא הכא נמי איירי במחוסר כפורים בערב פסח כדאמרינן התם אין מתעכב אחר התמיד בין הערבים אלא קטרת ונרות ומחוסר כפורים בערב פסח:

    קרי ביה ונעלם מדבר דמ"ם מונעלם קאי להכא ולהכא ואמר בירושלמי דאיכא דאמר גורעין ודורשין מתחלת פרשה לסופה וא"ד אף באמצע פרשה ויצקת עליה שמן הצקת שמן המנחה ללמד כל המנחות ליציקה הקשה ריב"ק בר' מאיר מאי שנא דהכא דרשינן ונעלם מדבר וגבי עדות יקום דבר לכ"ע דרשינן דבר ולא חצי דבר. וי"ל דודאי דבר כולה דבר משמע והכא מעניינו דקרא מכדי כתיב אחת מכל מצות ה' דמשמע מצוה שלימה למאי הלכתא כתב דבר אלא ע"כ למדרש ונעלם מדבר אפי' דבר אחד מן המצות וכן בכל דוכתי גורעין ומוסיפין ודורשין משום דוחקא דקרא דאיהו דחיק ומוקים אנפשיה. כי ההוא דהזהב דה"ל למכתב וחמישיתו יוסף עליו כי היכי דכתיב גבי מעשר. ובפ' יש נוחלין ה"ל למכתב אשתו תירש את הנחלה וכי כתב קרא צריך ליישב המקרא על ידי גרעון ותוספת. תימה מנ"ל דאתי קרא לחייב רק קיום מקצת וביטול מקצת דלמא קרא אתא אפילו לחייב בכך וכל שכן בביטול כל הגוף כדאמר בפ' הנחנקין גבי עבודת כוכבי' דכתי' מן הדרך אפי' מקצת דרך וחייב בקיום מקצת ובין על כל הגוף אבל בשאר מצות אינו חייב אלא בביטול כל הגוף. וי"ל דהתם כתיב ללכת בה ותניא בספרי ולא העושה במקצת ומשייר מקצת מיעוט בהדי קיום מקצת להכי בעבודת כוכבים דגלי קרא חייב אפילו במקצת הגוף. וגם בביטול כל הגוף חייב דלא גרע משאר מצות ואי לאו מיעוט דשאר מצות והוי כתיב סתמא היה חייב נמי בשאר מצות בכל ענין והכי נמי הכא ולהכי כתיב הכא דבר למעוטי כל הגוף. וליכא למימר אפכא דדבר כולו דבר משמע דתניא בת"כ כתיב הכא מכל מצות ה' וכתי' במשיח מכל מצות ה' ואי לא דמיחייב אלא בעוקר כל הגוף לא משכחת במצות האמורות אלא בתו מאנוסתו ואם חמותו ואם חמיו דבר שאין הצדוקין מודין בו. הועתק מפי' רבינו שמחה זצ"ל:

    רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא והתם יליף בתוספתא בין דם לדם ולא כל דבר והני דהכא לא שמיע להו ברייתא דילן מטעמא אחרינא:

    בדבר שאין הצדוקין מודין בו והא דאצטריך למעוטי כוליה דבר ולא נפיק משום דצדוקין מודין בו. כמו בתו מאנוסתו דלית להו ג"ש או אם חמיו ואם חמותו ומתני' דנקט נדה ושבת ועבודת כוכבים לא משום דאהנהו דוקא קאי אלא רק לפרש קיום מקצת נקטינהו:

    יש נדה אבל הבא על שומרת יום כו' בנדה גופה הוי מצי לאשכוחי טובא כגון בדם אדום בדם שחור וטובא דחשיב בת"כ אלא דאתא לאשמועינן אפילו בשומרת יום ובנדה מקרי קיום מקצת וביטול מקצת ובגמרא דפריך אי הכי אפילו נדה נמי ה"פ אפילו נדה בכה"ג אי הוה בדבר שאין הצדוקין מודין בו הוי קיום מקצת:

    הכתיב וספרה לה ל"ג דהא בשמעתא בתרייתא דנדה מפיק לה ממשכב נדתה יהיה לה:

    שלא כדרכה נמי הכתיב כו' משמע דצדוקין מודין בו ובפ' אחד דיני ממונות גבי טעה בנואף ונואפת משמע דאין צדוקין מודין בו התם בהעראה שלא כדרכה:

    הכתיב כל ימי זובה ה"מ לאתויי קרא קמא דכתיב זוב דמה ימים רבים:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Horayot 4a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    א"ר יוסי בר אבין ואי תימא ר' יוסי בר זבידא משל דסומכוס למה הוא דומה לאדם שהביא כפרתו בין השמשות ספק ביום נתכפר לו ספק בלילה נתכפר לו דפטור מאשם תלוי פי' קי"ל דכל הקרבנות אינן כשרים אלא ביום דכתי' בפרשת צו את אהרן ביום צותו את בני ישראל להקריב וגו' ותניא בסיפרא ביום צותו למדנו לכל הקרבנות שאינן כשרין אלא ביום והשתא אם נזרק דם חטאתו בין השמשות ואיסתפקא ליה אי הוות שהות ויום הוה אי לא ולילה הוה לא מייתו תו על אותו חטא שהביא עליו כפרתו אשם תלוי דכהנים זריזין הן בהו ובחזקת מתכפר קאי ואי קשיא לך היכי אפשר זריקת דם בין השמשות והא תמיד בין הערבים קרב. ומפרש בפסחים בתחלת פ' תמיד נשחט אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בערבי פסחים שטובל ואוכל פסחו. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב משכחת דאי עבר ועבד. אי נמי משכחת לה כגון שקדם הקטרת אימוריו לזריקת דמו דכי האי גוונא כשר. ר' ג' ד' ש' דלא עברה חצות לילה. כדגרסינן בשחיטת קדשים פרק המזבח מקדש (דף פה) אמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים אם עלו לא ירדו נעשו לחמו של מזבח אמר רב זירא אף אנן נמי תנינא ונשפך דמה. ומה התם שאם בא לזרוק אין לו מה לזרוק לא תרד. הכא דאם בא לזרוק זורק לא כ"ש. תרגומה אקדשי קדשים דאלמא פשיטא להו דקדשי קדשים כי האי גוונא אם עלו לא ירדו וסיפא אסיקנא הא דעולא דפשיט ר' יוחנן כוותיה ולא מיבעיא למאן דאמר ב"ד מייתי דצניעא מלתא דוודאי פטור אלא אפי' למאן דאמר צבור מייתי ליכא עלה צד חובה דלא אתרמי ליה איניש לשיוליה ולית הלכתא אפי' כחד מתניי' דמתניתין ולא דברייתא. אלא הלכתא כר' מאיר לחודיה דאמר שמואל לעיל אבל חכ"א יחיד שעשה בהוריית ב"ד חייב.

    אמר ברוך ראינו מי שפירש דאע"פ שהוקרב אחר תמיד של בין הערבים אין בו שום פסול. דהכי אמרינן בפרק תמיד נשחט דאתי עשה דפסח ודאכילת קדשים ודחי עשה דהשלמה. והאי טעמא שיבושא הוא דהנך כפרות דשרינהו רבנן למקרב בתר תמיד הני מילי כפרות דטמאים כגון מצורעים וזבין דמעכבים מלמיכל קדשים כדתנן (פי"ד דנגעים) הביא כפרתו אוכל בקדשים ותנן נמי בתחלת כלים מחוסר כפורים אסור בקדשים אבל כפרות חטאים כגון שגגת שבת עריות וחלבים דלא מעכבי אכילת קדשים לא קרבי בתר תמיד. ומה שהראונו מן השמים כתבנוהו. בין תבין:

    פיסקא איזהו ספק כו' אקשינן ובן עזאי לא שני ליה בין יושב בביתו למי שהוא במדינת הים ופרקינן החזיק בדרך איכא בינייהו פי' לעולם שני ליה (מאי הואי) [מיהו] כי האי גוונא איכא בינייהו כגון שנודע לצבור בשעה שהיה הוא מתקן הליכתו לעיר אחרת והתחיל ללכת לבן עזאי חייב דהא איתא במתא לר"ע פטור דהא החזיק בדרך. ס"א מר סבר מדהווה במתא איבעי ליה לשיולי ומר סבר מטרד טריד:

    מתני' הורו ב"ד לעקור את כל הגוף כו' ת"ר בסיפרא ונעלם דבר ולא שתתעלם כל המצוה. אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה יכול יהו חייבין ת"ל ונעלם דבר ולא שתתעלם כל המצוה. הורו לבטל מקצת כו'.

    אמר מר יכול יהו פטורין ת"ל ונעלם דבר ולא כל הגוף אי בקיום (מצות) [מקצת] וביטול מקצת פטור' ובעקירת כל הגוף פטור' אלא במאי בו מחייב. פי' כיון דנסיב קרא מרישא לפוטרו על עקירת כל הגוף לא סליקתו אדעתן למימר דפטירי על ביטול מקצת דא"כ על מה אמר הכתוב והקריבו הקהל ובעל כרחם מחייבי ומאי אצטריך ליתני יכול יהו פטורין ופרקינן תנא הכי קא קשיא אימא איפכא דבר כולה מילתא משמע. ת"ל ונעלם דבר. מאי משמע דנעלם דבר ביטול מקצת הוא. אמר עולא קרי ביה ונעלם מדבר חזקיה אמר מהאי נמי משמע דבמקצת מיירי דכתיב אחת מכל מצות ה' מכל ולא כל ואקשינן מצות תרתי משמע ואכתי כתיב מכל דלא תימא כולהון מצות בעינן דנעקור אמר רב נחמן בר יצחק מצות כתיב דמשמע אחת.

    רב אשי אמר מדבר גופיה נשמעינה דגמר מדבר דזקן ממרא דכתיב כי יפלא ממך דבר מה להלן דבר ולא כל הגוף אף בהוראה דבר ולא כל הגוף והכי תניא בתוספת' הורו לבטל במקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין שנא' דבר נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר מה דבר האמור להלן מקצתו ולא כולו אף האמור כאן מקצתו ולא כולו אתה אומר מקצתו ולא כולו או אינו אלא כולו ת"ל בין דם לדם ולא כל דם בין דין לדין ולא כל דין בין נגע לנגע וגו' וכהאי גוונא מפרש בסוף פ' אלו הן הנחנקין (פ"ז א):

    אמר רב יהודה אמר שמואל לעולם אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו פי' שהוא מדברי חכמים אבל צדוקין מודין בו פטור' מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא. כלומר אין אלו ראוין להוראה ושוגגין קרובין למזידין הן אצל הוראה שהיה להן ללמוד ולא למדו. ואותיבנה ממתני' אי נמי מברייתא יש נדה בתור' אבל הבא על שומרת יום (פנויה) [פטור] אמאי והא כתיב יהיה לה מלמד שהיא [סופרת] אחד לאחד (ת"ל) [דכתי'] כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו [טמא יהיה] ותניא בסיפרא (פ"ח) מנין שהיא משמרת אחד לאחד ת"ל [טמא] יהיה. יכול כשם שהיא משמרת אחד לאחד כך תשמר שני לשני. ודין הוא מה אם הזב שאינו סופר אחד לאחד סופר שבעה לב'. זבה שהיא סופרת אחד לאחד אינו דין שתשמר שני לשני ת"ל יהיה לה אין לה אלא יום אחד. ודחינן מתני' כגון דהורו דכדרכה אסירא השומר' יום כנגד יום שלא כדרכה שרי' ואקשינן דשלא כדרכה נמי בהדיא כתב משכבי אשה דאלמא תרוייהו שוו ופרקינן כגון דאמר' גמר ביאה הוא דאסיר בשומרת יום כנגד יום אבל העראה שריא ודחינן [האי] סברא דהעראה בהדיא כתיב בה את מקורה הערה. והדרינן למימר כגון דאמר' העראה בשומרת יום כדרכ' אסירא בשלא כדרכה שריא. אקשינן אי הכי נדה נמי כלומר אמאי נקטת שומרת יום בנדה גופה יכולין לומר כדרכה הוא דאסירא דכתיב מקורה. ופרקי' דאמר' כי כתיב העראה באשה דוה כתיב פי' דכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה וגו' אבל בשומרת יום כנגד יום לא ומותר להערות בה אפי' כדרכה. אי בעית תימא לעולם דשרו גמר ביאה כדרכה בשומרת יום ודקאמרת הא כתיב יהיה לה לא פליגי עליה (מאי הוא) [מיהו] אמרי זבה אינה אסורה אלא ביום דכתיב כל ימי זוב טומאתה אבל בלילות שריא. פי' קי"ל דלא מקבעא זבה אלא סמוך לנדתה דכתיב על נדתה. השתא כיון דחזת דם יום ח' דבעיא לנטורי ט' וקשרו לה ליל ט' דהוא פלג יומו בההוא טעמא דאמינא. והיינו דקתני תנא שומרת יום. ואי קשיא לך אי הכי אפי' זבה (הם) [אין] הכי נמי (מאי הוא) [מיהו] כיון דתני יש נדה בתורה נקיט איסורא דסמיך לנדה ואילו קביעת זבה בתר הכי אתי:

    תא שמע יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור ואמאי והא כתיבא פי' ויצו משה ויעבירו קול במחנה. וגרסינן בפ' הזורק בשבת מכדי זריקה תולדה דהוצאה היא הוצאה גופא היכא כתיבא.

    4 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Horayot 4a · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת שאין מקריבין אחר תמיד של בין הערבים וכמו שדרשו פסחים נ"ט ב' עליה השלם כל הקרבנות כלם ודבר זה אינו אלא למצוה אבל לעכובא לא וכל שהקריב מ"מ נתכפר לו ובלבד שיקריב ביום וכמו שאמרו מוספין כל היום נתכפר לו בין השמשות פטור ודוקא בחטאת שאי אפשר להביאו על תנאי שאין חטאת באה נדבה אבל עולה ושלמים מביא אחרת למחר ומתנה שאם אתמול נתכפר ביום יהו אלו של עכשו נדבה ואם בלילה יהו אלו חובה ושמא תאמר אף בחטאת יביא ויתנה שאם ביום נתכפר יהו אלו שלמי נדבה הרי מ"מ נמצא ממעט באכילת קדשים שאין חטאת נאכלת אלא ליום ולילה ונשרף בשני הואיל וספק חטאת הוא יהא טעון שריפה בשני ושמא שלמים הם ונמצא ממעט באכילתם ושורף קדשים שלא מן הדין ועוד שהרי זה למטה מן הסקרא וזה למעלה מן הסקרא:

    המשנה השלישית והכונה לבאר בה בביאור ענין החלק השני והוא שאמר הורו בית דין לעקור את כל הגוף ר"ל גוף המצוה כולה והוא שאמרו אין נדה בתורה כלל או אין שבת בתורה או אין ע"ז בתורה הרי אלו פטורין והעושין חייבין בקרבן יחיד שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף אבל אם הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת חייבים כיצד הרי שאמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבים בקרבן צבור והעושים פטורים:

    זהו ביאור המשנה ומ"מ אין הלכה כן אא"כ אתה מבארה בצד אחר והוא שביארו בגמ' שלא סוף דבר אם אמרו אין נדה בתורה כלל אין שבת בתורה כלל אין ע"ז בתורה כלל שאין הוראתם הוראה אלא אף אם אמרו יש נדה בתורה אלא שהבא על השומרת פטור יש שבת בתורה אלא שהמוציא מרשות לרשות פטור יש ע"ז בתורה אלא שהמשתחוה פטור אין הוראתם כלום שאין חייבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת בדבר שאין הצדוקים מודים בו והם הדברים שאינן מפורשין בתורה כל כך והרי השומרת פשוט בתורה שנאמר וספרה לה מלמד שסופרת יום כנגד יום וכן המוציא בשבת פשוט הוא בתורה אל יצא איש ממקומו ויש גורסין אל תוציאו משא מבתיכם ואע"פ שהם דברי קבלה שאף הם מודים בנבואה וכן נראה שאם מן התורה עצמה הרי בפרק הזורק הוציאוהו מויעבירו קול במחנה משה היכא הוה קאי במחנה לויה וקאמר להו לישראל לא תפיקו מרשות היחיד לרשות הרבים וזו אין הצדוקים מודים בה אלא שמן הנביאים הוא אומר כן וכן המשתחוה פשוט הוא בתורה לא תשתחוה לאל אחר א"כ בכל אלו אין הוראתם הוראה אלא שכך הוא ביאור הדברים שומרת יום כנגד יום הבא עליה חייב אלא דוקא שראתה ביום שנאמר כל ימי זובה אבל ראתה בלילה מותרת או שהתירו העראה שלא כדרכה שגמר ביאה בשלא כדרכה הרי משכבי אשה כתוב והעראה בכדרכה הרי את מקורה הערה כתוב אלא שהתירו העראה בשלא כדרכה או שהתירו בפרסה נדה בשעת תשמיש לפרוש מיד ולא לחוש להמתנה מועטת הידועה במקומה וכן כל כיוצא בזה וכן שאמרו המוציא מרשות לרשות חייב אבל זריקה והושטת יד מבפנים לחוץ או מחוץ לפנים וחפץ בידו מותר ויש אומרין כן לפי סוגיא זו אף בשהתירו את ההכנסה ולא יראה לי כן שהכנסה עצמה הוצאה היא כמו שהתבאר במקומו בכל עקירת חפץ ממקומו אלא דוקא בזרק והושיט וכן שהורו באיזו מלאכה שאינה מלאכה וכן כל כיוצא בזה וכן שטעו ואמרו המשתחוה לע"ז חייב ומ"מ דוקא בפשוט ידים ורגלים אבל הכריעה לבד פטור או שלא נאסרה אלא שדרכה בכך וכן כל כיוצא בזה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הם:

    Meiri on Horayot 4a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ספק משחשיכה כו' דבהש"מ לית ביה צד חיוב כו' שהרי בהש"מ כהרף עין ואין כו' עכ"ל יש לדקדק דמ"מ כיון דבהש"מ אינו רק כהרף עין למה תולין מההיא טעמא כפרתו ביום טפי מבלילה גמורה וי"ל דבין יממא ולילא לא טעו אינשי אלא אי יממא אי בהש"מ וכיון דאינו אלא כהרף עין ליכא למתלי ביה וק"ל:

    בד"ה דאמרי כדרכה אסירה גמר ביאה ושלא כו' עכ"ל לפום סברא דהשתא ודאי בכדרכה אפילו העראה אסירא אלא משום שלא כדרכה דשריא אפילו גמר ביאה למאי דס"ד השתא נקט הכי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Horayot 4a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' הא כתיב משכבי אשה עי' סנהדרין דף ל"ג ע"ב תוס' ד"ה שטעה:

    רש"י ד"ה ספק משחשיכה וכו' אין בו שום פסול עי' עירובין דף ד' ע"א תוס' ד"ה שלמים:

    שם ד"ה השתחואה וכו' כדכתיב וישתחו עיין מגילה דף כ"ב ע"ב וצע"ק:

    תוס' ד"ה דאמרי וכו' כדאמרינן במסכת שבת תמוה לי התם דקתני המוציא מרשות לרשות וכן בריש שבת יציאות השבת בזה שייך דגם הכנסה בכלל דבהכנסה מוציא מרה"ר לרה"י אבל הכא דקתני המוציא מרה"י לרה"ר איך אפשר לפרש דקאי על הכנסה שהוא מרה"ר לרה"י ולזה היה נראה להגיה במתני' וברייתא המוציא מרשות לרשות וכדמציין הש"ס אבל המוציא מרשות לרשות פטור:

    Gilyon HaShas on Horayot 4a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 4, Amud Aleph, about 520 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “וְלָא מִבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר צִבּוּר מַיְיתֵי, דִּמְפַרְסְמָא…”

    2. Segment 233 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין, וְאִיתֵּימָא רַבִּי…”

    3. Segment 333 words

      Opens “וְלָא מִבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר בֵּית דִּין מְבִיאִין…”

    4. Segment 416 words

      Opens “אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי: מַאי שְׁנָא מִן…”

    5. Segment 520 words

      Opens “אָמַר רָבָא: הֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, לְבֶן…”

    6. Segment 644 words

      Opens “הוֹרוּ לוֹ בֵּית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל…”

    7. Segment 741 words

      Opens “אֲבָל אָמְרוּ: יֵשׁ נִדָּה בַּתּוֹרָה אֲבָל הַבָּא…”

    8. Segment 832 words

      Opens “אָמַר מָר: יָכוֹל יְהוּ פְּטוּרִין. וְאִי בְּקִיּוּם…”

    9. Segment 98 words

      Opens “מַאי מַשְׁמַע? אָמַר עוּלָּא: קְרִי בֵּיהּ ״וְנֶעֱלַם…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “חִזְקִיָּה אָמַר, אָמַר קְרָא: ״וְעָשׂוּ אַחַת מִכׇּל…”

    11. Segment 1140 words

      Opens “רַב אָשֵׁי אָמַר: יָלֵיף ״דָּבָר״ ״דָּבָר״ מִזָּקֵן…”

    12. Segment 1230 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּית…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “תְּנַן: יֵשׁ נִדָּה בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַבָּא עַל…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “דְּאָמְרִי: הַעֲרָאָה שַׁרְיָא, גְּמַר בִּיאָה הוּא דַּאֲסִירָא.…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “דְּאָמְרִי: כְּדַרְכָּהּ – אֲסִירָא, שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ –…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “דְּאָמְרִי: כְּדַרְכָּהּ – אָסוּר אֲפִילּוּ הַעֲרָאָה, בְּשֶׁלֹּא…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “אֶלָּא לְעוֹלָם כְּדַרְכָּהּ, וּדְאָמְרִי: הַעֲרָאָה בְּאִשָּׁה דָּוָה…”

    18. Segment 1817 words

      Opens “תְּנַן: יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת…”

    19. Segment 1916 words

      Opens “[דְּאָמְרִי הוֹצָאָה הוּא דְּאָסוּר, הַכְנָסָה מוּתָּר. וְאִיבָּעֵית…”

    20. Segment 2017 words

      Opens “תְּנַן: יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה…”

    21. Segment 2132 words

      Opens “דְּאָמְרִי: כִּי אֲסִירָא הִשְׁתַּחֲוָיָה כְּדַרְכָּהּ, אֲבָל שֶׁלֹּא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Horayot 4a · Segment 4 — “…שַׁפִּיר קָאָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְבֶן עַזַּאי?

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Horayot 4a · Segment 12 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּית דִּין חַיָּיבִין עַד…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Horayot 4a · Segment 9 — “מַאי מַשְׁמַע? אָמַר עוּלָּא: קְרִי בֵּיהּ ״וְנֶעֱלַם מִדָּבָר״.

    Original text

    וְלָא מִבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר צִבּוּר מַיְיתֵי, דִּמְפַרְסְמָא מִלְּתָא. אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר בֵּית דִּין מְבִיאִין, דְּלָא מְפַרְסְמָא מִלְּתָא – אִי הֲוָה שָׁאֵיל, הֲווֹ אָמְרִין לֵיהּ.

    And it is not necessary to state this according to the one who said that the congregation brings the offering, as in that case the matter, that the court reversed its ruling, is publicized among the congregation. But even according to the one who said that the court brings the offering, where the matter is not publicized that the court reversed its ruling, if he had asked, they would have told him that the court reversed its ruling. Therefore, it could be said that he associated his action with himself and did not associate it with the court, and he is liable to bring a provisional guilt-offering.

    אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא: מָשָׁל דְּסוֹמְכוֹס לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהֵבִיא כַּפָּרָתוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, סָפֵק מִבְּעוֹד יוֹם נִתְכַּפֵּר לוֹ, סָפֵק מִשֶּׁחָשֵׁכָה נִתְכַּפֵּר לוֹ, שֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.

    Rabbi Yosei bar Avin, and some say Rabbi Yosei bar Zevida, says: There is an analogy to illustrate the opinion of Sumakhos. To what is this matter comparable? It is comparable to a person who brings his atonement offering during twilight, which is a time when there is uncertainty whether it is day or night, and there is uncertainty whether the offering atoned for him while it is still day, and the atonement was effective, and there is uncertainty whether it atoned for him after nightfall, and the atonement was not effective. The halakha is that he does not bring a provisional guilt-offering. Although typically one is liable to bring a provisional guilt-offering in a case where there is uncertainty whether he performed a transgression for which he is liable to bring a sin-offering, in this case, since the uncertainty relates to twilight, which is an uncertainty that can never be resolved, it is not a typical uncertainty and one is not liable to bring a provisional guilt-offering.

    וְלָא מִבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר בֵּית דִּין מְבִיאִין דְּלָא אִפַּרְסְמָא מִלְּתָא, אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר צִבּוּר מְבִיאִין, דִּמְפַרְסְמָא מִלְּתָא, וַהֲווֹ אָמְרִינַן לֵיהּ, דְּהָכָא בְּסָפֵק מִבְּעוֹד יוֹם סָפֵק מִשֶּׁחָשֵׁכָה, אִי שָׁאֵיל לָא אַשְׁכַּח אִינָשׁ דִּמְשַׁיֵּילֵּיהּ.

    And it is not necessary to state this according to the one who said that the court brings the offering, which is the case when the matter is not publicized that the court reversed its ruling; but it can be stated even according to the one who said that the congregation brings the offering, which is the case when the matter is publicized that the court reversed its ruling, and if he had asked we would have said to him that the court reversed its ruling. This is because here, in a case where there is uncertainty whether it atoned for him while it is still day and there is uncertainty whether it atoned for him after nightfall, if he asks he would not find a person whom he could ask.

    אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי: מַאי שְׁנָא מִן הַיּוֹשֵׁב כּוּ׳. שַׁפִּיר קָאָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְבֶן עַזַּאי?

    § The mishna teaches that ben Azzai said to Rabbi Akiva: In what way is this person who went overseas different from one who sits in his house? Rabbi Akiva said to him: The difference is that with regard to one who sits in his house it would have been possible for him to hear of the court’s reversal, but with regard to that person who went overseas, it would not have been possible for him to hear of the court’s reversal. The Gemara asks: Rabbi Akiva said well to ben Azzai. How did a scholar of the caliber of ben Azzai fail to understand that distinction?

    אָמַר רָבָא: הֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, לְבֶן עַזַּאי חַיָּיב – דְּהָא בְּבֵיתֵיהּ אִיתֵיהּ, לְרַבִּי עֲקִיבָא פָּטוּר – דְּהָא הֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ.

    Rava said: The reference is not to one who already went to a country overseas; rather, it is a case of one who set out on the way but has not yet left his city in which there is a practical difference between them. According to ben Azzai he is liable, as it is in his home city where he is located at this time and there is no difference between him and one who is sitting in his house. According to Rabbi Akiva he is exempt, as he has already set out on his way. Even though he is still in his home city, he is preoccupied with his travels and his status is like one who has already gone overseas.

    הוֹרוּ לוֹ בֵּית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְנֶעֱלַם דָּבָר״ – וְלֹא שֶׁיֵּעָקֵר הַמִּצְוָה כּוּלָּהּ. כֵּיצַד? אָמְרוּ: אֵין נִדָּה בַּתּוֹרָה, אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה, יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנֶעֱלַם דָּבָר״ – וְלֹא שֶׁתִּתְעַלֵּם מִצְוָה כּוּלָּהּ. הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין.

    § The mishna teaches: In a case where the judges of the court issued an erroneous ruling to abolish the entire essence of the mitzva, that is not a valid ruling, and the court is exempt from bringing an offering. The Sages taught: The verse states: “And the matter is hidden from the eyes of the congregation” (Leviticus 4:13), from which it is derived that there is liability only when a single matter is hidden but not in a case where they will abolish the entire mitzva. How so? If the court said: There is no prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, or there is no prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, or there is no prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, one might have thought that the judges would be liable. Therefore, the verse states: “And the matter is hidden,” and not that the entire mitzva will be hidden. Accordingly, if the judges issued that ruling, they are exempt from bringing an offering.

    אֲבָל אָמְרוּ: יֵשׁ נִדָּה בַּתּוֹרָה אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר, יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר, יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָּטוּר – יָכוֹל יְהוּ פְּטוּרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנֶעֱלַם דָּבָר״ וְלֹא כָּל הַגּוּף.

    But if the judges said: There is a prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, but one who engages in intercourse with a woman who observes a clean day for a day she experiences a discharge is exempt; or if they said: There is a prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, but one who carries out objects from the private domain to the public domain is exempt; or if they said: There is a prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, but one who bows to the idol but did not sacrifice an offering is exempt, one might have thought that the judges would be exempt. Therefore, the verse states: “And the matter is hidden,” from which it is derived that there is liability only for a matter, a single detail, but not for the entire essence. In this case, since they ruled to abolish only a detail of the mitzva, the judges are liable.

    אָמַר מָר: יָכוֹל יְהוּ פְּטוּרִין. וְאִי בְּקִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת פְּטוּרִין, וּבַעֲקִירַת כָּל הַגּוּף פְּטוּרִין – בְּמַאי חַיָּיבִין? תַּנָּא הָכִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, אֵימָא: ״דָּבָר״ כּוּלַּהּ מִילְּתָא מַשְׁמַע! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנֶעֱלַם דָּבָר״.

    The Gemara analyzes the latter clause of the baraita . The Master said: One might have thought that the judges would be exempt. The Gemara asks: But if in a case of sustaining a portion of the mitzva and nullifying a portion of the mitzva the judges are exempt, and in a case of abolishing the entire essence of the mitzva the judges are exempt, as explained in the first clause of the baraita , in what case would they be liable? The Gemara answers: This is what is difficult for the tanna : Say that the term “matter” is referring to the entire matter, and the judges are liable even if they ruled to abolish the entire mitzva. Therefore, the verse states: “And the matter is hidden [ venelam davar ].”

    מַאי מַשְׁמַע? אָמַר עוּלָּא: קְרִי בֵּיהּ ״וְנֶעֱלַם מִדָּבָר״.

    The Gemara asks: From where is this inferred? Ulla said: Read into the verse as though the letter mem , the last letter in the word venelam , is also appended to the beginning of the word davar , resulting in the phrase: Venelam middavar , meaning: Part of the matter is hidden, from which it is derived that there is liability for nullification of part of the matter, and not for abolishing the entire matter.

    חִזְקִיָּה אָמַר, אָמַר קְרָא: ״וְעָשׂוּ אַחַת מִכׇּל מִצְוֹת״, ״מִכׇּל מִצְוֹת״ – וְלֹא כׇּל מִצְוֹת. מִצְוֹת תַּרְתֵּי מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: ״מִצְוַת״ כְּתִיב.

    Ḥizkiyya said that the verse states: “And they performed one of all the mitzvot” (Leviticus 4:13), from which it is inferred that one is liable for nullification for a portion of all the mitzvot and not for nullification of all the mitzvot. The Gemara asks: The term mitzvot is plural, which indicates at least two. If that is the source, there should be liability even if the judges issue a ruling abolishing the entire essence of one mitzva, as one mitzva is a portion of two mitzvot. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Although the word is vocalized in the plural, as mitzvot, the word mitzvat is written, without a second vav , as though it were in the singular.

    רַב אָשֵׁי אָמַר: יָלֵיף ״דָּבָר״ ״דָּבָר״ מִזָּקֵן מַמְרֵא, דִּכְתִיב בֵּיהּ בְּזָקֵן מַמְרֵא: ״כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר... לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל״, מָה מַמְרֵא – ״מִן הַדָּבָר״ וְלֹא כׇּל דָּבָר, אַף בְּהוֹרָאָה – ״דָּבָר״ וְלֹא כָּל הַגּוּף.

    Rav Ashi said: The tanna derives a verbal analogy, learning the meaning of the term “matter” written in the context of the erroneous ruling from the term “matter” written in the context of the rebellious elder. As it is written with regard to the rebellious elder: “If there shall be a matter [ davar ] too hard for you…You shall not turn aside from the matter [ haddavar ] that they shall declare unto you, to the right nor to the left” (Deuteronomy 17:8–11). Just as one becomes a rebellious elder only when his dispute with the Sages is with regard to a portion of the matter and not an entire matter, so too, with regard to an erroneous ruling of the court, the error of the judges must be with regard to a portion of the matter and not the entire essence of the matter.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּית דִּין חַיָּיבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין הַצַּדּוּקִין מוֹדִין בּוֹ. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁהַצַּדּוּקִין מוֹדִין בּוֹ – פְּטוּרִין. מַאי טַעְמָא? זִיל קְרִי בֵּי רַב הוּא.

    § Rav Yehuda says that Shmuel says: A court is not liable to bring an offering unless it issues an erroneous ruling concerning a matter with which the Sadducees do not agree. The Sadducees do not accept the Oral Torah, and they interpret the Written Torah literally. The court is liable only for a matter that is not explicitly written in the Torah or that does not clearly stem from that which is written in the Torah. But with regard to an erroneous ruling concerning a matter with which the Sadducees agree, the judges are exempt. What is the reasoning for this exemption? It is a topic that you could go learn in a children’s school. Since the matter the judges ruled upon is so obvious, their ruling simply exhibits ignorance, and is not deemed a ruling.

    תְּנַן: יֵשׁ נִדָּה בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר. וְאַמַּאי? שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, הָא כְּתִיב ״וְסָפְרָה לָּהּ״, מְלַמֵּד שֶׁסּוֹפֶרֶת אֶחָד לְאֶחָד!

    The Gemara cites proof against the statement of Rav Yehuda, citing Shmuel. We learned in the mishna: The judges are liable if they said: There is a prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, but one who engages in intercourse with a woman who observes a clean day for a day she experiences a discharge is exempt. The Gemara asks: And why should they be liable in that case? The halakha of a woman who observes a day for a day that she experiences a discharge is written in the Torah with regard to a woman who experiences a discharge of blood during the eleven-day interval between menstrual periods: “And she shall count for herself” (Leviticus 15:28); this teaches that she counts one clean day for one day that she experiences a discharge. Since it is written in the Torah, even the Sadducees would agree.

    דְּאָמְרִי: הַעֲרָאָה שַׁרְיָא, גְּמַר בִּיאָה הוּא דַּאֲסִירָא. הָא נָמֵי כְּתִיב: ״אֶת מְקוֹרָהּ הֶעֱרָה״!

    The Gemara answers: The judges did not issue an erroneous ruling with regard to the halakha of a woman who observes a day for a day. Rather, the mishna is discussing a case where they said: The initial stage of intercourse [ ha’ara’a ] is permitted with a menstruating woman; it is the completion of the act of intercourse that is prohibited. The Gemara asks: That halakha is also written: “He has uncovered [ he’era ] her fount” (Leviticus 20:18), indicating that the first stage of intercourse with a menstruating woman is also prohibited.

    דְּאָמְרִי: כְּדַרְכָּהּ – אֲסִירָא, שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – שַׁרְיָא. הָא כְּתִיב: ״מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה״!

    The Gemara says: Rather, it is a case where they said: Intercourse with her in the typical manner is prohibited, but intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, is permitted. The Gemara asks: Isn’t it written: “The manners in which one lies with a woman” (Leviticus 18:22), in the plural, indicating that both intercourse in a typical manner and intercourse in an atypical manner are manners in which one lies with a woman?

    דְּאָמְרִי: כְּדַרְכָּהּ – אָסוּר אֲפִילּוּ הַעֲרָאָה, בְּשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – גְּמַר בִּיאָה הוּא דְּאָסוּר, אֲבָל הַעֲרָאָה שַׁרְיָא. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ נִדָּה נָמֵי!

    The Gemara says: Rather, it is a case where they said: With regard to intercourse in a typical manner, even the initial stage of intercourse is forbidden. With regard to intercourse in an atypical manner, it is completion of the act of intercourse that is forbidden, but the initial stage of intercourse is permitted. The Gemara asks: If so, then even in a case where they issued a ruling permitting the initial stage of intercourse in an atypical manner in the case of a menstruating woman, the judges should also be liable. Why does the mishna cite the case specifically with regard to a woman who observes a day for a day?

    אֶלָּא לְעוֹלָם כְּדַרְכָּהּ, וּדְאָמְרִי: הַעֲרָאָה בְּאִשָּׁה דָּוָה הוּא דִּכְתִיבָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, דְּאָמְרִי: זָבָה לָא הָוְיָא אֶלָּא בִּימָמֵי, דִּכְתִיב: ״כׇּל יְמֵי זוֹבָהּ״.

    The Gemara says: Rather, actually, the reference is to a ruling permitting the initial stage of intercourse in a typical manner, and the judges said: In the case of the prohibition of the initial stage of intercourse, it is with regard to an afflicted woman, who experienced the discharge of blood during her menstrual period, that it is written, not with regard to one who experiences the discharge during the eleven days between the end of one menstrual period and the expected start of another. And if you wish, say instead that they said: A woman assumes the status of a zava , i.e., one who experiences a discharge of blood for three consecutive days during those eleven days, only if she experienced the discharge during the day, not at night, as it is written: “All the days of her discharge” (Leviticus 15:26).

    תְּנַן: יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת פָּטוּר. וְאַמַּאי? הוֹצָאָה הָא כְּתִיבָא: ״לֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם״!

    The Gemara offers proof against the statement of Rav Yehuda by citing Shmuel. We learned in the mishna: The judges are liable if they said: There is a prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, but one who carries out objects from the private domain to the public domain is exempt. The Gemara asks: And why should they be liable in that case? With regard to carrying out into the public domain, isn’t it written: “Neither carry a burden out of your houses on Shabbat” (Jeremiah 17:22), and the Sadducees agree to that prohibition.

    [דְּאָמְרִי הוֹצָאָה הוּא דְּאָסוּר, הַכְנָסָה מוּתָּר. וְאִיבָּעֵית אֵימָא], דְּאָמְרִי: הוֹצָאָה וְהַכְנָסָה הוּא דַּאֲסִירָא, מוֹשִׁיט וְזוֹרֵק שְׁרֵי.

    The Gemara answers: It is a case where the judges said: It is carrying an object out to the public domain that is prohibited, but carrying an object into the private domain is permitted. And if you wish, say instead that the judges said: It is carrying an object out to the public domain and carrying an object into the private domain that is prohibited. But passing or throwing an object from domain to domain is permitted.

    תְּנַן: יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָּטוּר. וְאַמַּאי? הַמִּשְׁתַּחֲוֶה הָא כְּתִיבָא, דִּכְתִיב: ״לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר״!

    The Gemara cites proof against the statement of Rav Yehuda, citing Shmuel. We learned in the mishna: The judges are liable if they said: There is a prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, but one who bows to the idol but did not sacrifice an offering is exempt. The Gemara asks: And why should they be liable in that case? With regard to one who bows to an idol, isn’t it written in the Torah, as it is written: “You shall not bow to another god” (Exodus 34:14)?

    דְּאָמְרִי: כִּי אֲסִירָא הִשְׁתַּחֲוָיָה כְּדַרְכָּהּ, אֲבָל שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – שַׁרְיָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, דְּאָמְרִי: הִשְׁתַּחֲוָיָה גּוּפַהּ כְּדַרְכָּהּ הוּא דַּאֲסִיר, דְּאִית בַּהּ פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, הָא הִשְׁתַּחֲוָיָה דְּלֵית בַּהּ פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם – שַׁרְיָא.

    The Gemara answers that the reference is to a case where the judges said: When bowing is forbidden is when it represents the typical manner of worship of that idol. But when bowing is not its typical manner of worship, it is permitted. And if you wish, say instead that the reference is to a case where the judges said: With regard to bowing itself, it is when it is performed in its typical manner that it is prohibited. What is the typical manner of bowing? It is bowing that has in its performance extension of the arms and legs, as it was practiced in the Temple. But bowing that does not have in its performance extension of the arms and legs is permitted.