Talmud Builders

    Horayot 3b

    Back to index

    English translation — Horayot 3b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Or perhaps, for liability we require the awareness of the same court that issued the ruling, and that court no longer exists. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

    2§ Rabbi Yonatan says: Even in the case of one hundred judges who convened to issue a ruling and erred, they are not liable to bring an offering unless they all issue that ruling, as it is stated with regard to liability to bring the offering: “And if the entire assembly of Israel shall act unwittingly” (Leviticus 4:13). From the term “entire” it is derived that the judges are not liable until they all act unwittingly, and the ruling must disseminate and be adopted throughout the entire assembly of Israel, i.e., the Sanhedrin. Rav Huna, son of Rav Hoshaya, said: So too it is reasonable to conclude this, as throughout the entire Torah we maintain the principle: The legal status of the majority of an entity is considered like all of that entity, and here: “The entire assembly,” is written. Since it is so, a majority does not suffice. Even if they are one hundred judges, they are liable only if the erroneous ruling was unanimous.

    3We learned in the mishna: If the court issued that ruling, and one of the judges knew that they erred, despite the fact that the majority ruled against his opinion, or if he was a student and was qualified to issue halakhic rulings, and that judge or student proceeded and performed that transgression on the basis of the court’s ruling, then whether the judges performed the transgression and he performed it with them, or whether the judges performed the transgression and he performed it after them, or whether the judges did not perform the transgression and he performed it alone, in all these cases the judge or the student is liable to bring an offering. This is due to the fact that he did not associate his action with the ruling of the court.

    4The Gemara notes that one may infer: It is this judge or student who is liable, but another who acts on the basis of the ruling of the court is exempt. But why would he be exempt? The ruling is not completed if it is not unanimous. The Gemara answers: What are we dealing with here? We are dealing with a case where the one dissenting judge among them bowed his head and indicated his agreement with the remaining judges.

    5The Gemara suggests: Come and hear proof from a mishna (4b): If the court issued a ruling, and one of the judges knew that they erred and he said to them: You are mistaken, they are exempt. One may infer: The reason that they are exempt is that the judge said to them: You are mistaken. But if he was silent, they are liable, and the ruling is complete. And why, according to Rabbi Yonatan, would they be liable? But isn’t it so that not all of them issued the same ruling? The Sages say in response: So too here, it is a case where the dissenting judge bowed his head.

    6Rav Mesharshiyya raises an objection to the statement of Rabbi Yonatan from a baraita : Our Sages relied on the statement of Rabban Shimon ben Gamliel and on the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, who would say: One does not issue a decree upon the congregation unless the majority of the congregation is able to withstand it.

    7And Rav Adda bar Abba said: What is the verse from which this principle is derived? It is derived from the verse: “With the curse you are cursed, yet you rob Me, the entire nation” (Malachi 3:9). The verse is referring to the oath taken by the entire people to observe the halakhot of tithes, and they violated those halakhot . But here it is written: “The entire nation,” and yet, Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, relied on this verse to derive that the legal status of the majority of an entity is like that of the entire entity, and therefore if a majority of the congregation can withstand the decree the court may issue it. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rabbi Yonatan is indeed a conclusive refutation.

    8The Gemara asks: Rather, now that Rabbi Yonatan’s opinion has been refuted, what is derived from the phrase “the entire assembly” that the Merciful One states? This is what it is saying: If there are all the judges present and they issue that ruling based on the majority, it is a ruling, and if not, it is not a ruling.

    9With regard to a court session Rabbi Yehoshua says: When there are ten judges who sit in judgment, the chain [ kolar ] placed around the neck of the person taken to his punishment is suspended around the neck of all of them, i.e., they are all responsible for the decision. The Gemara asks: Isn’t this obvious? The Gemara answers: This teaches us that even a student before his teacher may not be silent in deference to his teacher, as he bears responsibility for an erroneous ruling.

    10The Gemara relates: Rav Huna, when he would go out to the court to sit in judgment, would bring ten tanna’im , i.e., people who recited mishnayot and baraitot in the study hall, to sit before him and serve as partners in judgment with him. He said: I do this so that we will each receive a splinter from the beam, i.e., each of us will bear only a small part of the responsibility. The Gemara relates on a similar note: Rav Ashi, when they would bring a slaughtered animal before him to determine whether or not it was a tereifa , would bring ten slaughterers from Mata Meḥasya and sit them before him while rendering his decision. He said: I do this so that we will each receive a splinter from the beam.

    11MISHNA: In a case where the judges of the court issued an erroneous ruling and they discovered that they erred and reversed their decision, whether they brought their atonement offering for their erroneous ruling or whether they did not bring their atonement offering, and an individual who was unaware of the new ruling proceeded and performed a transgression on the basis of their first ruling, Rabbi Shimon deems him exempt from bringing an offering, and Rabbi Elazar says: There is uncertainty with regard to his status and he is liable to bring a provisional guilt-offering. Which is the case of uncertainty for which one is liable to bring a provisional guilt-offering? If one sat inside his house and performed the transgression he is liable to bring a provisional guilt-offering, as he could have learned of the change in the court’s ruling. If he went to a country overseas and is relying on the initial ruling, he is exempt.

    12Rabbi Akiva said: I concede in that case of one who went overseas that he is closer to exemption than he is to liability. Ben Azzai said to him: In what way is this person who went overseas different from one who sits in his house? Rabbi Akiva said to him: The difference is that with regard to one who sits in his house it would have been possible for him to hear of the court’s reversal, but with regard to that person who went overseas, it would not have been possible for him to hear of the court’s reversal.

    13The mishna explains for which type of unwitting transgression based on the ruling of the court there is liability to bring an offering. In a case where the judges of the court issued an erroneous ruling to abolish the entire essence of a mitzva, not only a detail thereof, e.g., they said: There is no prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, or there is no prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, or there is no prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, these judges are exempt, as this is an error based on ignorance, not an erroneous ruling. If the judges issued a ruling to nullify part of a mitzva and to sustain part of that mitzva, these judges are liable.

    14How so? An example of this is if the judges said: There is a prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, but one who engages in intercourse with a woman who observes a clean day for a day she experiences a discharge is exempt. When the woman sees a discharge of blood for one or two days during the eleven days between the end of one menstrual period and the expected start of another, the blood is assumed to not be menstrual blood. If after the second day, the next day passes without any discharge of blood, she may immerse immediately and she is ritually pure. The judges ruled erroneously that it is permitted to engage in intercourse with her on the day that she is observing a clean day, even without the day having passed and her having immersed.

    15Another example is if they said: There is a prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, but one who carries out objects from the private domain to the public domain is exempt.

    16Another example is if they said: There is a prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, but one who bows to the idol but does not sacrifice an offering is exempt. In all of these cases, these judges are liable, as it is stated: “And the matter is hidden” (Leviticus 4:13), from which it is derived that there is liability only if a matter, a single detail, is hidden, but not if the entire essence of a mitzva is hidden.

    17GEMARA: The mishna teaches that Rabbi Shimon deems exempt one who performed a transgression on the basis of the initial ruling of the court even though the court reversed its ruling. Rav Yehuda said that Rav said: What is the reason for the statement of Rabbi Shimon? The reason is since it is with the permission of the court that he performs the transgression, he is exempt. Some say there is a different version of the statement cited by Rav Yehuda: Rav Yehuda said that Rav said: Rabbi Shimon would say: Concerning any ruling that disseminated to the majority of the congregation, even if the court later reversed that decision, an individual who performs a transgression based on the first ruling is exempt, because a ruling is given only to distinguish between unwitting and intentional acts. One who performs an action on the basis of that ruling is unwitting, as he associated his action with the court, and he is unaware that the court reversed its decision.

    18The Gemara raises an objection from a baraita : For a bull brought for an unwitting communal sin, and for goats brought for the unwitting violation of the prohibition of idol worship, the Temple treasury collects money from the congregation to pay for the offerings from the outset, i.e., a collection undertaken specifically for that offering; this is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda says: The money for purchasing these offerings comes from the funds of the collection of the Temple treasury chamber, just like the money for purchasing all other communal offerings. According to Rabbi Shimon, why is this person exempt? Since they collect money specifically for each of these communal sin-offerings, the transgression is for him one that became known, as he presumably heard about the collection, and he should be liable because he is aware of the reversal in the court’s ruling.

    19The Gemara answers: If you wish, say that the reference in the mishna is to a case where they collected the money without specification. Therefore, he was unaware of the reversal of the court’s ruling.

    20And if you wish, say instead that the reference in the mishna is to a case where the person was not in the city. Therefore, he was unaware of the collection of the funds and unaware of the reversal of the ruling of the court.

    21And if you wish, say instead that Rav holds in accordance with the opinion of the other tanna who cited the dispute between Rabbi Shimon and Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita with the attribution of the opinions reversed: The Temple treasury collects money from the congregation to pay for the offerings from the outset; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: The money for purchasing these offerings comes from the funds of the collection of the Temple treasury chamber. According to Rabbi Shimon’s opinion in this baraita , it is possible that the transgressor remained unaware that the court reversed its decision.

    22Apropos this topic, it is taught in a baraita : If an individual performed a transgression on the basis of the original ruling of the court after the court reversed its ruling, Rabbi Meir deems him liable to bring a sin-offering and Rabbi Shimon deems him exempt. Rabbi Elazar says: There is uncertainty with regard to his status. In the name of Sumakhos, the Sages said: His status is suspended and remains uncertain. Rabbi Yoḥanan said: It is with regard to a provisional guilt-offering that there is a practical difference between the opinion of Rabbi Elazar and the opinion of Sumakhos. According to Rabbi Elazar, he is liable to bring a provisional guilt-offering, whereas according to Sumakhos the question of his liability is suspended, and he does not bring a provisional guilt-offering.

    23Rabbi Zeira says: There is an analogy to illustrate the opinion of Rabbi Elazar. To what is this matter comparable? It is comparable to a person who ate a piece of fat with regard to which there is uncertainty whether it is forbidden fat and uncertainty whether it is permitted fat, and he thought that he was eating permitted fat. And he later became aware that there is uncertainty whether he unwittingly ate fat for which one is liable to receive karet if he ate it intentionally, as in this case he is liable to bring a provisional guilt-offering. In the case in the baraita too, when he later discovered that the court reversed its ruling, it is like one who is uncertain whether he associated his action with the court or associated his action with himself.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    או לא בעינן ההוא בית דין דהורו להם מעיקרא דתהוי להו ידיעהכלומר לא בעינן דתהוי להו ידיעה לב"ד קמא ומצטרפי:

    עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראלדהיינו אותן שישבו להורות:

    כגון שהרכין ההוא אחד מהםאו תלמיד בראשו דנראה כהודה לדבריהם ונגמרה הוראה:

    במארה אתם נארים וגו'כגון שהגוי כולו דיכולין לקבלה: הכי משמע אי איכא גוי כולו וקא עבר עליה האי גברא אותי אתם קובעים והכי כתוב בספרים במס' עבודת כוכבים בפ' אין מעמידין:

    אי איתא לכולהוסנהדרין של שבעים וא':

    הויא הוראהאע"פ שלא הורו כל אותן שישבו להורות:

    שיבאאופתא:

    מתני' הורו ב"דועשו רוב צבור על פיהם:

    וידעו שטעו וחזרומהוראתן:

    בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתןולאחר שידעו שטעו הלך היחיד ועשה על פיהם דזה אין מצטרף עם רוב הצבור לפי שלאחר שנודע להם עשה זה:

    ר' שמעון פוטרלפי שברשות ב"ד הוא עושה שזה עדיין לא היה יודע שידעו שטעו וחזרו בהן והוי תולה בב"ד הלכך פטור:

    ר' אלעזר אומר ספקכלומר ספק אי כתולה בב"ד אי כתולה בעצמו דמי ומביאין אשם תלוי:

    ואיזה הוא הספקכלומר אמאי הוא חייב אשם תלוי:

    ישב לו בביתו חייבאשם תלוי:

    שהוא קרוב לפטורדהוי ודאי תולה בב"ד שלא ידע חזרתן הואיל והלך לו למדינת הים:

    אמר לו בן עזאי מאי שנא זהשהלך למדינת הים מן היושב בביתו:

    אמר לו ר' עקיבאלפי שהיושב בביתו אפשר שישמע שב"ד חזרו בהן והוי קרוב לתולה בעצמו ולפיכך חייב להביא אשם תלוי וזה שהלך למדינת הים לא היה יכול לשמוע והוי תולה בבית דין ממש הלכך פטור:

    גמ' כל הוראה שיצאה ברוב צבוראע"פ שב"ד חזרו בהן יחיד העושה אותה פטור:

    לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזידלהודיע שהעושה על פיהם שוגג הוא ולא מזיד הוא וזה על פי הוראה הוא עושה לפיכך שוגג הוא ויחיד שעשה בהוראת בית דין פטור [פ"א] לא ניתנה הוראה לפטור יחיד התולה בה אלא להכיר לבין עושה בשגגת עצמו לעושה מזיד וברשות בית דין וזה הרי אומר לנו שלא ידע שחזרו ומזיד עשה על פיהם ולא על שגגת עצמו ויחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור:

    מיתיבי פר העלם דבר של צבורכגון שהורו ב"ד בעבודת כוכבים ועשו צבור על פיהם וידעו שטעו וחזרו בהם וצריכין מעות כדי ליקח פר ושעירי עבודת כוכבים של צבור:

    בתחלה גובין להםשגזברין גובין מכל אחד מישראל מעות לקנות מהם פר ושעירי עבודת כוכבים לצורך קרבן דברי ר"ש:

    ואמאיקאמר רבי שמעון דפטור דברשות ב"ד הוא עושה הא כיון דאגבי להו מעות לצורך פר העלם דבר של צבור הוה מתיידע ליה שהבית דין טעו וחזרו מהוראתן ואמאי הוי תולה בב"ד:

    איבעית אימא שגבו ממנו סתםשלא הודיעוהו לצורך מה הן גובין:

    ואיבעית אימא דלא הוי במתאכי גבו להו ולאחר גבייה הוא דעשה על פיהם:

    ר"ש אומר מתרומת הלשכה הם באיםדלא הוי מפרסמא הלכך כי עשה על פיהם הוי תולה בבית דין הלכך פטר ר' שמעון ותנא דמתניתין הכי סבירא ליה אליבא דרבי שמעון דמתרומת הלשכה הן באין:

    תניא ר"מ מחייבדתולה בעצמו הוי:

    ורבי שמעון פוטרדתולה בב"ד הוי:

    רבי אלעזר אומר ספקמביא אשם תלוי:

    איכא בינייהובין ר' אלעזר לסומכוס לסומכוס אינו מביא אשם תלוי דהכי קאמר סומכוס מעשה שלו תלוי הוא וליכא למימר שמא תולה בעצמו הוה דלא הוי בר חיוב מעליא דהיכא דהוי לפניו חתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן ואכלו בדין הוא דמביא אשם תלוי משום דאיכא למימר שמא חלב ממש אכל דהוי בר חיוב מעליא אבל הכא ליכא למימר שמא תולה בעצמו ממש הוא שהרי על פי הוראה הוא עושה הלכך מעשה שלו תלוי הוא דצד חיוב שלו תלוי הוא דלא הוי צד חיוב מעליא הלכך אינו מביא אשם תלוי:

    לאדם שאכל ספק חלב ספק שומןוהרי סבור ששומן הוא ונודע לו שספק הוא שמביא אשם תלוי משום דשמא חלב ממש אכל הכי נמי איכא למימר שמא תולה בעצמו ממש הוא:

    הוריות ג עמוד ב

    1או דלמא [ידיעה] דההוא ב"ד דהורו בעינן! תיקו.

    2אמר רבי יונתן: מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן, שנאמר: ״(ויקרא ד״, יג) ״ואם כל עדת ישראל ישגו״, עד שישגו כולן [עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל] אמר רב הונא בריה דרב הושעיא: הכי נמי מסתברא, דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו, והכא כתי' ״כל העדה״ הואיל וכך, אפילו הן מאה.

    3[תנן] הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו, או תלמיד וראוי להוראה, והלך ועשה על פיהם, בין שעשו ועשה עמהן, ובין שעשו ועשה אחריהן, ובין שלא עשו ועשה ה"ז חייב, מפני שלא תלה בב"ד׃

    4האי הוא דחייב, הא אחר פטור, ואמאי? הא לא נגמרה הוראה! הכא במאי עסקינן? כגון שהרכין ההוא אחד מהן בראשו.

    5ת"ש הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן ״טועין אתם״ הרי אלו פטורים. טעמא דאמר להן ״טועין אתם״ דפטורים, הא שתיק מישתק חייבין, וגמר לה הוראה, ואמאי? והא לא הורו כולן! אמרי: ה"נ כגון שהרכין בראשו.

    6מתיב רב משרשיא: סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר"א בר' צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזירה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה׃

    7ואמר רב אדא בר אבא מאי קרא (מלאכי ג, ט) במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו והא הכא דכתי' הגוי כולו ורובא ככולא דמי תיובתא דר' (יוחנן): [יונתן] תיובתא׃

    8ואלא מאי כל עדת דקאמר רחמנא ה"ק אי איכא כולם הויא הוראה ואי לא לא הויא הוראה׃

    9אמר רבי יהושע י' שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן פשיטא הא קמ"ל דאפילו תלמיד בפני רבו׃

    10רב הונא כי הוה נפיק לבי דינא מייתי עשרה תנאי דבי רב לקמיה כי היכי דנימטיין שיבא מכשורא רב אשי כי הוו מייתי טרפתא לקמיה מייתי עשרה טבחי ממתא מחסיא ומותיב קמיה אמר כי היכא דנימטיין שיבא מכשורא:

    Mishna

    11הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן והלך ועשה על פיהן ר' שמעון פוטר ור' אלעזר אומר ספק איזהו ספק ישב לו, בתוך ביתו חייב הלך לו למדינת הים פטור׃

    12אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה אמר לו בן עזאי מאי שנא זה מן היושב בביתו שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע וזה לא היה לו אפשר שישמע׃

    13הורו ב"ד לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה הרי אלו פטורין הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין׃

    14כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור׃

    15יש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור׃

    16יש עבודת כוכבי' בתור' אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבין שנא' (ויקרא ד, יג) ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף:

    Gemara

    17אמר רב יהודה אמר רב מ"ט דר"ש הואיל וברשות ב"ד הוא עושה איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב אומר היה ר"ש כל הוראה שיצאה ברוב צבור יחיד העושה אותה פטור לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד׃

    18מיתיבי פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים בתחלה גובין עליהן דברי ר"ש ר' יהודה אומר מתרומת הלשכה הן באין אמאי כיון דגבי להו הוי ליה הודע׃

    19איבעית אימא כגון שגבו סתם׃

    20ואב"א כגון דלא הוה ליה במתא׃

    21ואיבעית אימא רב כאידך תנא סבר דתניא איפכא בתחילה גובין להן דברי רבי יהודה ר"ש אומר מתרומת הלשכה הן באין׃

    22תני ר"מ מחייב ור"ש פוטר ר"א אומר ספק משום סומכוס אמרו תלוי אמר ר' יוחנן אשם. תלוי איכא בינייהו׃

    23א"ר זירא משל דר"א למה הדבר דומה לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן ונודע לו שמביא אשם׃

    Tosafot

    כל הוראה שיצתה ברוב צבורלמעוטי דאם חטאו חצי צבור ועשה גם הוא חייבין:

    שעירי עבודת כוכביםמשום הכי נקיט לשון רבים דאיכא טובא שעירים שעירי ראש חודש ושעירי רגלים שהן מרובים. ואיידי דקאמר התם שעירים נקיט נמי הכא אע"ג דאינו [אלא] אחד כמו פר העלם:

    משל דרבי אליעזר כו'תימה דהתם בספק אכל ספק לו ולכולי עלמא אבל הכא לו אין ספק. וכן בסומכוס. מיהו יש לומר דבהא תרוייהו שוין דספק הוי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    א"ר יוחנן ס"א ר' נתן מאה שישבו להורותפי' אם הי' ב"ד שבירושלים מאה איש והורו לעבור ועשו רוב הקהל אין חייבין פר ב"ד עד שיורו כולן. שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן.

    אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכי נמי מסתברא דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו והכא כתב כל עדת הואיל וכך אפילו הן ק'. פי' אילו כך היה דבהוראת רוב ב"ד סגיא לימא רחמנא ואם עדת ישראל ואנן הוינן אזלין בסוגין דכל אורייתא דברובא סגיא מדטרח וכתב כל ש"מ דבעינן הוראת כולהו. ואותבינן עלה מהא דתניא הורו ב"ד ונודע לאחד מהן שטעו ואמר להן טועים אתם הרי אלו פטורין טעמא דאמר להו הא שתיק חייבין אמאי והא לא אשוי בהדייהו ודחינן הכא במאי עסקינן דכרכיש רישיה. ס"א כגון שהרכין רישיה והיינו הך. פי' לא תימא הא שתיק חייבין. אלא הא נענע ראשו חייבין דהוי (במשנה) [כמודה] תו אותיבא מהא דתנן בפרקין כי האי גוונא ודחינן כקמייתא ואותיב רב משרשיה מהא דאמרו רבנן בע"ז פרק אין מעמידין סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר' אלעזר ב"ר צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה ואמר רב אדא בר אהבה מאי קרא במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו אי איכא גוי כולו וקא עבר עליה האי גברא אותי אתם קובעים אי לא לא. פי' ה"ק אי איכא גוי כולו בגזרה (דאי) במארה אותן שעוברין עליה גוזלין אותי ואי לא לא. והכי קא מותבינן דהא הכא כתיב הגוי כולו ואפילו הכי בתר רוב צבור אזלי רבנן וש"מ דאע"ג דכתיב כל בתר רובה ניזיל ותיובתא דר' יוחנן תיובתא אמרי אלא מאי אם כל עדת כלומר מאי אצטריך כל ומהדרינן הכי קאמר רחמנא אי איכא לכולה סנהדרין פי' ע"א כדתנן בתחלת סנהדרין. סנהדרין גדולה היתה שם של ע"א הויא הוראה ואי לא לא הויא הוראה.

    א"ר יהושע בן לוי עשרה שיושבין כו' כבר פירשתי בתחלת סנהדרין:

    מתני' הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן ופי' [ואחר] שעשו הצבור בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן והלך יחיד ועשה על פיהן אע"פ שנודעה להן והביאו כפרתן. ר"ש פוטר הואיל וברשות ב"ד עשה ובהדי צבורא לא מצטרף דהא בתר דיתבי עבר ר' אלעזר אומר ספק (כו') [לכך] מביא אשם תלוי כאדם שאכל ספק חלב. ואיזהו החייב באשם תלוי זה היושב בביתו בשעת ידיעת הצבור ברשות ב"ד אינו לגמרי דהיה לו לשאול ברשות עצמו אינו דהא לא ידע היכא דאזל ליה למדינת הים קודם ידיעתו הורה ר"ע שהוא קרוב לפטור מן החובה א"ל בן עזאי ומה שנה זה מן היושב בביתו א"ל שהיושב בביתו אפשר לו שישמע שחזרו בהן וזה אי אפשר לו שישמע:

    אמר רב יהודה אמר רב מאי טעמא דר"ש דפטר הואיל וברשות ב"ד עשה. איכא דאמרי אמר רב יהודה (אמר שמואל) אמר רב אומר היה ר"ש כל הוראה שפשטה ברוב צבור יחיד העושה אותה פטור לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד פי' לא ניתן הפר הקרב על ההוראה אלא להבחין שכל מי שידע בו לא יוכל לומר מזיד הייתי והאי כיון דלא ידע בו שוגג הוא ואותיבנא מהא דתניא בתוספתא שקלים פר העלם דבר של צבור ושעירי עזים בתחלה מגבין להן דברי ר"ש. ר' יהודה אומר מתרומת הלשכה הן באין אמאי פטור כי פשטה בצבור והא כיון דגבו איתידע ליה. ודחינן אי בעית תימא [כגון כו' ואב"א כגון כו' ואב"א] סבר לה כההוא תנא דתני בתחלה מגבין דברי ר' יהודה ר"ש אומר מתרומת הלשכה הן באין. תניא הורו ב"ד ועשו הקהל וידעו שטעו וחזרו בהן בין הביאו כפרתן בין לא הביאו כפרתן והלך יחיד ועשה על פיהן ר"ש פוטר. ור"מ מחייב פי' כשבה או שעירה ר' אלעזר אומר ספק סומכוס אומר תלוי ואמרינן מאי איכא בין ר' אלעזר לסומכוס א"ר יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו לר' אלעזר מייתי אשם תלוי לסומכוס לא מייתי. א"ר יוסף משל דר"א למה הדבר דומה לאדם שאכל חתיכה וכסבור שהיא שומן ואח"כ נודע לו שספק חלב ספק שומן היתה שצריך להביא אשם תלוי.

    פי' כן נמי זה היחיד עשהואיכא למימר מזיד ואיכא למימר שוגג הלכך מייתי אשם תלוי (שייך לדף ד ע"א) ולא מבעיא למאן דאמר צבור מייתי הפר דהא מפרסמא מלתא ואיכא למימר בדעת עצמו תלה דחייב. דתניא בתוספתא (פ"א) יחיד שעשה בהוריית עצמו חייב שנאמר והנפש אשר תעשה וגו' אלא אפילו למאן דאמר ב"ד מייתו קרוב לחובה הוא דאי שאיל הוו אמרי ליה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 3b

    Horayot 3b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 556 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    או לא בעינן ההוא בית דין דהורו להם מעיקרא דתהוי להו ידיעה כלומר לא בעינן דתהוי להו ידיעה לב"ד קמא ומצטרפי:

    עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל דהיינו אותן שישבו להורות:

    כגון שהרכין ההוא אחד מהם או תלמיד בראשו דנראה כהודה לדבריהם ונגמרה הוראה:

    במארה אתם נארים וגו' כגון שהגוי כולו דיכולין לקבלה: הכי משמע אי איכא גוי כולו וקא עבר עליה האי גברא אותי אתם קובעים והכי כתוב בספרים במס' עבודת כוכבים בפ' אין מעמידין:

    אי איתא לכולהו סנהדרין של שבעים וא':

    הויא הוראה אע"פ שלא הורו כל אותן שישבו להורות:

    שיבא אופתא:

    מתני' הורו ב"ד ועשו רוב צבור על פיהם:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 3b · Sefaria

    Tosafot

    כל הוראה שיצתה ברוב צבור למעוטי דאם חטאו חצי צבור ועשה גם הוא חייבין:

    שעירי עבודת כוכבים משום הכי נקיט לשון רבים דאיכא טובא שעירים שעירי ראש חודש ושעירי רגלים שהן מרובים. ואיידי דקאמר התם שעירים נקיט נמי הכא אע"ג דאינו [אלא] אחד כמו פר העלם:

    משל דרבי אליעזר כו' תימה דהתם בספק אכל ספק לו ולכולי עלמא אבל הכא לו אין ספק. וכן בסומכוס. מיהו יש לומר דבהא תרוייהו שוין דספק הוי:

    Tosafot on Horayot 3b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    א"ר יוחנן ס"א ר' נתן מאה שישבו להורות פי' אם הי' ב"ד שבירושלים מאה איש והורו לעבור ועשו רוב הקהל אין חייבין פר ב"ד עד שיורו כולן. שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן.

    אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכי נמי מסתברא דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו והכא כתב כל עדת הואיל וכך אפילו הן ק'. פי' אילו כך היה דבהוראת רוב ב"ד סגיא לימא רחמנא ואם עדת ישראל ואנן הוינן אזלין בסוגין דכל אורייתא דברובא סגיא מדטרח וכתב כל ש"מ דבעינן הוראת כולהו. ואותבינן עלה מהא דתניא הורו ב"ד ונודע לאחד מהן שטעו ואמר להן טועים אתם הרי אלו פטורין טעמא דאמר להו הא שתיק חייבין אמאי והא לא אשוי בהדייהו ודחינן הכא במאי עסקינן דכרכיש רישיה. ס"א כגון שהרכין רישיה והיינו הך. פי' לא תימא הא שתיק חייבין. אלא הא נענע ראשו חייבין דהוי (במשנה) [כמודה] תו אותיבא מהא דתנן בפרקין כי האי גוונא ודחינן כקמייתא ואותיב רב משרשיה מהא דאמרו רבנן בע"ז פרק אין מעמידין סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר' אלעזר ב"ר צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה ואמר רב אדא בר אהבה מאי קרא במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו אי איכא גוי כולו וקא עבר עליה האי גברא אותי אתם קובעים אי לא לא. פי' ה"ק אי איכא גוי כולו בגזרה (דאי) במארה אותן שעוברין עליה גוזלין אותי ואי לא לא. והכי קא מותבינן דהא הכא כתיב הגוי כולו ואפילו הכי בתר רוב צבור אזלי רבנן וש"מ דאע"ג דכתיב כל בתר רובה ניזיל ותיובתא דר' יוחנן תיובתא אמרי אלא מאי אם כל עדת כלומר מאי אצטריך כל ומהדרינן הכי קאמר רחמנא אי איכא לכולה סנהדרין פי' ע"א כדתנן בתחלת סנהדרין. סנהדרין גדולה היתה שם של ע"א הויא הוראה ואי לא לא הויא הוראה.

    א"ר יהושע בן לוי עשרה שיושבין כו' כבר פירשתי בתחלת סנהדרין:

    מתני' הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן ופי' [ואחר] שעשו הצבור בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן והלך יחיד ועשה על פיהן אע"פ שנודעה להן והביאו כפרתן. ר"ש פוטר הואיל וברשות ב"ד עשה ובהדי צבורא לא מצטרף דהא בתר דיתבי עבר ר' אלעזר אומר ספק (כו') [לכך] מביא אשם תלוי כאדם שאכל ספק חלב. ואיזהו החייב באשם תלוי זה היושב בביתו בשעת ידיעת הצבור ברשות ב"ד אינו לגמרי דהיה לו לשאול ברשות עצמו אינו דהא לא ידע היכא דאזל ליה למדינת הים קודם ידיעתו הורה ר"ע שהוא קרוב לפטור מן החובה א"ל בן עזאי ומה שנה זה מן היושב בביתו א"ל שהיושב בביתו אפשר לו שישמע שחזרו בהן וזה אי אפשר לו שישמע:

    אמר רב יהודה אמר רב מאי טעמא דר"ש דפטר הואיל וברשות ב"ד עשה. איכא דאמרי אמר רב יהודה (אמר שמואל) אמר רב אומר היה ר"ש כל הוראה שפשטה ברוב צבור יחיד העושה אותה פטור לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד פי' לא ניתן הפר הקרב על ההוראה אלא להבחין שכל מי שידע בו לא יוכל לומר מזיד הייתי והאי כיון דלא ידע בו שוגג הוא ואותיבנא מהא דתניא בתוספתא שקלים פר העלם דבר של צבור ושעירי עזים בתחלה מגבין להן דברי ר"ש. ר' יהודה אומר מתרומת הלשכה הן באין אמאי פטור כי פשטה בצבור והא כיון דגבו איתידע ליה. ודחינן אי בעית תימא [כגון כו' ואב"א כגון כו' ואב"א] סבר לה כההוא תנא דתני בתחלה מגבין דברי ר' יהודה ר"ש אומר מתרומת הלשכה הן באין. תניא הורו ב"ד ועשו הקהל וידעו שטעו וחזרו בהן בין הביאו כפרתן בין לא הביאו כפרתן והלך יחיד ועשה על פיהן ר"ש פוטר. ור"מ מחייב פי' כשבה או שעירה ר' אלעזר אומר ספק סומכוס אומר תלוי ואמרינן מאי איכא בין ר' אלעזר לסומכוס א"ר יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו לר' אלעזר מייתי אשם תלוי לסומכוס לא מייתי. א"ר יוסף משל דר"א למה הדבר דומה לאדם שאכל חתיכה וכסבור שהיא שומן ואח"כ נודע לו שספק חלב ספק שומן היתה שצריך להביא אשם תלוי.

    פי' כן נמי זה היחיד עשה ואיכא למימר מזיד ואיכא למימר שוגג הלכך מייתי אשם תלוי (שייך לדף ד ע"א) ולא מבעיא למאן דאמר צבור מייתי הפר דהא מפרסמא מלתא ואיכא למימר בדעת עצמו תלה דחייב. דתניא בתוספתא (פ"א) יחיד שעשה בהוריית עצמו חייב שנאמר והנפש אשר תעשה וגו' אלא אפילו למאן דאמר ב"ד מייתו קרוב לחובה הוא דאי שאיל הוו אמרי ליה:

    Rabbeinu Chananel on Horayot 3b · Sefaria

    Meiri

    בית דין זה שהוראתם מחייבת קרבן צבור לשוגגים על פיהם אינו אלא בבית דין הגדול של שבעים ואחד ואם חסר אחד מהם אינו כלום ואם חסר מופלא שבבית דין אפילו השלימו אחר במקומו אינו כלום הא נצטרפו אחרים עמהם בהוראה אין מצריכין שיורו כלם אלא כל סנהדרין:

    הורו רוב סנהדרין ואמר להם אחד מהם או מיעוט הסנהדרין שטעו ורבו המתירין והתירו אין זה כלום הא אם שתקו הואיל והורו רבם ולא היה שם חולק אע"פ שלא הודו לדבריהם אף בכרכוש הראש הואיל ושתקו מ"מ ושגגו רוב העם על פי הוראתם דינם בקרבן צבור ומ"מ אלו ששתקו הואיל ונודע להם הטעות לא נקראו תולין בבית דין וחייבים בקרבן עצמם:

    כשם שאם חסר אחד מן הסנהדרין אין ההוראה מחייבת קרבן צבור כך אם היה בחשבונם אחד שלא היה ראוי להיות ממונה בסנהדרין כגון גר או נתין או ממזר או זקן או שלא ראה בנים אין זה הוראה המחייבת קרבן לצבור כמו שיתבאר:

    בית דין שהתקינו לתקן איזו תקנה לאסור איזה דבר או לגזור איזו גזרה צריך שיבדקו תחלה אם רוב הצבור יכולין לעמוד בה אם לאו וכל שיראה להם אחר בדיקתם שאין רוב צבור יכולין לעמוד בה אין להם לגזרה כלל נראה להם מתחלה שיהו יכולין לעמוד בה וראו אחר גזרתם שאין יכולין לעמוד ושלא פשטה ברוב צבור הרי זו בטלה ואין להם להשתדל בהעמדתה היו סבורים אחר גזרתם שפשטה בכל ישראל ולאחר זמן בדקו בכל ישראל ומצאו שלא פשטה אפילו נזדמן כך בזמן בית דין של אחריהם יש לאותו בית דין לבטלה אפילו היה הראשון גדול בחכמה ובמנין וכן התבאר במסכת ע"ז ל"ו א':

    כבר ידעת היאך הזהירה תורה על הדיינים והחמירה בהם בכל צד שלא לעות את הדין אף כל שמצטרפים עמהם בהוראה אע"פ שלא נתמנו בדיינים צריך שידקדקו בדבר ולא יתרשלו בעצמם מצד שלא נתמנו על כך שהקולר תלוי אף בצוארם ואפילו תלמיד לפני רבו שראה הטיית הדין לא ישתוק אלא יודיע דעתו עד שיצא הדבר לאמתו מגדולי החכמים כשהיה דין בא לפניהם היה מכנס הרבה מן היודעים עד שמתוך כלם יצא הדין לאמתו ואף באיסור והתר ראוי לעשות כן כדי שיתרחק מן המכשולות שרוב דעות מגלים את הצפונות ועצים קטנים מדליקים את הגדולים:

    המשנה השניה והוא מענין משנה שלפניה והוא שאמר הורו בית דין כלומר וכבר שגגו רוב העם על פי הוראתם שנמצא הצבור חייבים בקרבן ואח"כ נודע להם טעותם וחזרו בהם בין שהביאו כפרתם בין שלא הביאו כפרתם והלך אחד אח"כ שלא נודעה חזרתם ושגג על פי הוראתם ר' שמעון פוטר ור' אליעזר אומר ספק ולענין פירוש לפי מה שכוללת סוגיית הגמרא אתה צריך לבאר שהם סוברים יחיד שעשה בהוראת בית דין פטור ואע"פ שבמסכת שבת פרק המצניע צ"ג א' אמרו במקצת נסחאות ר' שמעון לטעמיה דאמר יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב וכן ביבמות פרק האשה רבה אמרו כן בר' אליעזר אפשר שהם שונין בכאן משנתם לדברי חכמים של משנה ראשונה ומ"מ לענין פסק אתה מפרשה שר' שמעון פוטר ומצטרף עם רוב הצבור ור' אליעזר אומר ספק ומפרש בגמ' לדעתו שמביא אשם תלוי ואח"כ אתה מפרש דבר זה דוקא בשישב לו בביתו כלומר שהיה במדינה והרי שהיה לו לשאול ולחקור וכיון שלא חקר הרי זה כמי שנסתפק אם חטא אם לא חטא אבל מי שהלך למדינה אחרת הרי זה תולה בבית דין לגמרי ופי' בגמ' שאפילו לא יצא עדין הואיל והוא נבהל לצאת תולה בבית דין הוא ולענין פסק בהלך למדינה אחרת או נבהל לצאת תולה בבית דין הוא ומצטרף עם רוב הצבור אע"פ ששגג אחר ידיעה וביושב בביתו יש פוסקים שהוא באשם תלוי ויש פוסקים שהוא חייב בקרבן יחיד:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז אע"פ שמשל צבור הם באים לא היו נוטלין אותם מתרומת הלשכה אלא גובים הגזברים אותם מבעלי בתים מתחלה ולוקחין אותם ושמא תאמר במשנתנו שאמרה אפילו לאחר שהביאו כפרתם היאך אפשר בהביאו כפרתם שלא ידע אפשר שגבו סתם או שלא היה בביתו:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Horayot 3b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' עד שישגו כולן עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל כ"ה בילקוט וכן נראה מפרש"י ע"ש:

    שם אפילו הן מאה תנן הורו ב"ד וידע כו' כצ"ל:

    שם ואלא מאי כל עדת דקאמר כו' נ"ל לפרש דהתם גבי העובד כוכבים כולו איצטריך למכתב רובו ורובו ככולו אבל הכא לא איצטריך למכתב כלל כל עדת לאשמועינן רובו ככולו דלענין הוראה ודאי רובו ככולו דכבר כתיב אחרי רבים להטות ולהכי קאמר מאי כל עדת וגו' דאי נמי רובו ככולו לא איצטריך ליה וקאמר אי איכא כולו כו' ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה או לא בעינן ההוא ב"ד כו' כלומר לא בעינן דתיהוי להו ידיעה כו' עכ"ל נראה מפירושו דכן היה גרסתו בגמרא או לא בעינן ההוא ב"ד כו' וק"ל:

    בד"ה לפי שלא נתנה כו' ב"ד פטור פ"א לא נתנה כו' התולה בה אלא להכיר כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Horayot 3b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    בגמ' דבכל התורה כולה קי"ל רובו ככולו לשון דבכה"ת כולה לאו דוקא עי' נזיר דף מ"ב ע"א וכיוצא בזה בשבועות דף ל"ז ע"א ברש"י ד"ה לא אשכחן:

    שם ואלא מאי כל עדת עי' לקמן דף ד' ע"ב תוס' ד"ה או. ובסנהדרין דף ט"ז ע"ב תוס' ד"ה אחד:

    רש"י ד"ה לפי שלא נתנה ויחיד שעשה. עי' שבת צ"ג ע"א תד"ה ה"ג:

    Gilyon HaShas on Horayot 3b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ. נראה לי בס"ד הטעם דמדתו יתברך לדון את העולם אחר הרוב וקיימא לן בעלמא 'רוב ככל' ולכן צִּבּוּר למפרע רוֹב צ ' כלומר רוב צדיקים כי צד"י צדיק כמו שאמרו בגמרא דשבת בפרק הבונה (שבת קד.) והיינו אם יש רוב צדיקים אז יש להם דין צבור ולכן 'אֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִּבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ' דאז אם המיעוט לא קיימו לא יצא מזה תקלה שיקטרגו עליהם להעניש העולם בעבור אותם המיעוט שלא קיימו אותה דהעולם נידון אחר רובו וכאלו כולם קיימו וכאלו כולם צדיקים ועל ידי כך אותם המיעוט ילקו ושאר הציבור וכללות העולם לא ילקו.

    עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּדִין קוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר כֻּלָּן הא דתלה הקולר בצואר, נראה לפרש בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ז.) לעולם יראה הדיין חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה מתחתיו, ולפי זה צריך שיהיה הדיין עיניו רואות למטה ולא למעלה ומי שתולין לו קולר בצוארו מוכרח שיהיו עיניו רואות למטה כי הקולר מכביד על ערפו ומרכין ראשו למטה לזה אמר עשרה שיושבין בדין צריכין לצייר בדעתם כאלו יש קולר תלוי בצואר כולן דאז ראשם ועיניהם מסתכלים למטה לראות כאלו חרב בין ירכותם וגיהנם פתוחה מתחתם. ועוד נראה לי בס"ד ענין הקולר הזה דנקיט הכא דאמרו רבותינו ז"ל במדרש (בראשית רבא פרשה יג) אין קול אלא גשמים שנאמר תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ (תהלים מב, ח) גם אמרו רבותינו ז"ל בגמרא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עוות הדין ולהפך בדין אמת חיים באים לעולם גם איתא באותיות דרבי עקיבה אין רי"ש אלא חולי ומכה שנאמר 'כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי' (ישעיה א, ה) נמצא העדר ומניעת הגשמים שהם מכונים בשם 'קול' וביאת החולי שמכונה בשם 'רי"ש' כל זה תלוי בצואר הדיינים שהם מסבבים העדר המטר שנקרא בשם קול וביאת החולי שרמוז באות ר' וצירוף שניהם הוא קוֹלָר שהוא קוֹל ר ' וזהו שאמר עשרה שיושבים בדין צריכין לצייר ולחשוב בדעתם כי הנזק שיהיה בקול ר' שהוא עצירת הגשם וביאת החולי תלוי בצואר כולם כי הם המסבבים שתי נזקין אלו שהם צירוף קולר ואם ידונו אמת תהיה להפך שבזכותם ירד הגשם שהוא קול ויסתלק החולי שהוא ר'. והא דנקיט עשרה נראה כי השלשה הם בית דין ואם כן כל היתר על שלשה כאלו ליתיה וכנטול דמי ולמה יצטרפו לענין העונש אך אם הם עשרה שיש צורך בשבעה היתרים בשביל השראת שכינה כי על ידם שכינתא שריא עלייהו להכי הקולר תלוי בצואר כולן כי כיון דהוצרכו השבעה להצטרף עם השלשה בשביל השראת שכינה יצטרפו גם לענין העונש שיהיה הקולר תלוי בצואר כולם ביחד בהשואה אחת.

    מַייתֵי עֲשָׂרָה טַבָּחֵי הא דבחר במספר עשרה, נראה לי בס"ד על פי מה שאמר הרב נ"ב ז"ל בשם חסד לאברהם דלכך היו מערבים בסימני הקטורת חלבנה שריחה רע עם עשרה סמנים טובים להורות כי כח רשע אחד יתבטל בעשרה צדיקים שיצטרף עמהם עיין שם, ולכן חש פן ח"ו ישגה ויתיר את האסור דנמצא כח איסור איכא בהוראה זו לכך מביא צירוף עשרה כדי שזכות העשרה יבטל כח האיסור אם ישנו באותה הוראה והיה כלא היה והוצרך לפרש ממתא מחסיא לומר שהיה מביא טבחי שהם חכמים דאפשר אלו טבחי דמתא מחסיא היו ידועים לכל שהם חכמים.

    Ben Yehoyada on Horayot 3b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 3, Amud Bet, about 556 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “או דלמא [ידיעה] דההוא ב"ד דהורו בעינן!…”

    2. Segment 253 words

      Opens “אמר רבי יונתן: מאה שישבו להורות אין…”

      Named: רבי יונתן, רב הונא, רב הושעיא.

    3. Segment 333 words

      Opens “[תנן] הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו,…”

    4. Segment 420 words

      Opens “האי הוא דחייב, הא אחר פטור, ואמאי?…”

    5. Segment 537 words

      Opens “ת"ש הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו…”

    6. Segment 627 words

      Opens “מתיב רב משרשיא: סמכו רבותינו על דברי…”

      Named: רב משרשיא.

    7. Segment 731 words

      Opens “ואמר רב אדא בר אבא מאי קרא…”

      Named: רב אדא בר אבא, אבא.

    8. Segment 817 words

      Opens “ואלא מאי כל עדת דקאמר רחמנא ה"ק…”

    9. Segment 917 words

      Opens “אמר רבי יהושע י' שיושבין בדין קולר…”

      Named: רבי יהושע.

    10. Segment 1038 words

      Opens “רב הונא כי הוה נפיק לבי דינא…”

      Named: רב הונא, רב לקמיה, רב אשי.

    11. Segment 1137 words

      Opens “מתני׳ הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא…”

      Named: רבי עקיבא.

    13. Segment 1328 words

      Opens “הורו ב"ד לעקור את כל הגוף אמרו…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא…”

    15. Segment 158 words

      Opens “יש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י לרה"ר…”

    16. Segment 1620 words

      Opens “יש עבודת כוכבי' בתור' אבל המשתחוה פטור…”

    17. Segment 1741 words

      Opens “גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב מ"ט…”

      Named: רב יהודה, רב אומר.

    18. Segment 1828 words

      Opens “מיתיבי פר העלם דבר של צבור ושעירי…”

    19. Segment 195 words

      Opens “איבעית אימא כגון שגבו סתם…”

    20. Segment 206 words

      Opens “ואב"א כגון דלא הוה ליה במתא…”

    21. Segment 2120 words

      Opens “ואיבעית אימא רב כאידך תנא סבר דתניא…”

      Named: רב כאידך, רבי יהודה.

    22. Segment 2219 words

      Opens “תני ר"מ מחייב ור"ש פוטר ר"א אומר…”

    23. Segment 2317 words

      Opens “א"ר זירא משל דר"א למה הדבר דומה…”

    Sages named on this page

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Horayot 3b · Segment 6 — “מתיב רב משרשיא: סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Horayot 3b · Segment 12 — “אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Horayot 3b · Segment 22 — “…אמרו תלוי אמר ר' יוחנן אשם. תלוי איכא בינייהו

    • Sumchus · Third generation of Tannaim

      Sumchus ben Yosef was a prominent disciple of Rabbi Meir Baal HaNes and a colleague of Rabbi Judah haNasi, renowned for his…

      Source: Horayot 3b · Segment 22 — “…אומר ספק משום סומכוס אמרו תלוי אמר ר' יוחנן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Horayot 3b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026