Talmud Builders

    Taanit 4b

    Back to index

    English translation — Taanit 4b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that our mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one mentions rain from the time of putting the lulav down, from the Eighth Day of Assembly, and it is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. Rava said: Even if you say that the ruling of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, one can explain this by distinguishing between the terms: Requesting is a distinct notion and mentioning is another distinct notion, even according to the opinion of Rabbi Eliezer.

    2§ The mishna stated that Rabbi Yehuda says: With regard to the one who passes before the ark as prayer leader on the concluding Festival day of Sukkot , the Eighth Day of Assembly, the prayer leader of the additional prayer mentions rain, while the leader of the morning prayer does not. The reverse is the case at the conclusion of the period of mentioning rain, as the leader of the morning prayer mentions rain, while the one who leads the additional prayer does not.

    3And the Gemara raises a contradiction from a baraita (5a): Until when does one request rain? Rabbi Yehuda says: Until Passover has passed. Rabbi Meir says: Until the month of Nisan has passed. According to the baraita , Rabbi Yehuda holds that one prays for rain until the end of Passover, whereas the mishna states that Rabbi Yehuda’s opinion is that one prays for rain only until the beginning of the Festival.

    4Rav Ḥisda said: This is not difficult. The baraita here is referring to the request for rain, which continues until the end of Passover, whereas the mishna there rules that one is to mention rain only until the first Festival day. In other words, Rabbi Yehuda holds that one continues requesting rain until the end of Passover, but with regard to the mention of rain, already on the first day of the Festival one ceases to do so.

    5The Gemara raises a difficulty against this answer. Ulla said: That which Rav Ḥisda said is as difficult to accept “as vinegar to the teeth, and as smoke to the eyes” (Proverbs 10:26). He elaborates: If when one does not yet request rain, at the beginning of the rainy season, one nevertheless mentions rain; in a case when one requests rain, i.e., during Passover, according to this explanation, is it not right that one should also mention rain?

    6Rather, Ulla said an alternative resolution: In fact, two tanna’im expressed different rulings in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. According to one tanna , Rabbi Yehuda holds that one both mentions and requests rain during Passover, whereas according to the other tanna , Rabbi Yehuda holds that one neither mentions nor requests rain after the morning prayer of the first day of Passover.

    7The Gemara cites an additional resolution of the apparent contradiction. Rav Yosef said: What is the meaning of the phrase: Until Passover has passed [ ya’avor ]? It means: Until the first prayer leader who descends to pray has passed before the ark for the morning prayers on the first Festival day of Passover. According to this explanation, the mishna and baraita specify the same time period for the end of the mention and request for rain.

    8Abaye said to Rav Yosef: Is there a request for rain on a Festival? The request for rain is included in the ninth blessing of the Amida , the blessing of the years, which is not recited on Shabbat and Festivals. If the term Passover in the baraita is referring to the entire Festival, this includes the intermediate Festival days, during which the ninth blessing of the Amida is recited. However, according to your interpretation, the baraita refers only to the first day of the Festival, and yet the request for rain is not recited on this date.

    9The Gemara cites the response: Rav Yosef said to Abaye: Yes, the baraita is speaking of the first day of Passover. However, it does not refer to the request for rain recited in the Amida . Rather, the disseminator and translator of the Torah portion would recite a request for rain after the Festival prayers. The Gemara asks: But would a disseminator request a matter that the community does not need? As there is no need for rain on Passover, why would the disseminator recite a request for it? Rather, it is clear, as Ulla explained, there are two tannaitic versions of Rabbi Yehuda’s opinion.

    10Rabba said another explanation: What is the meaning of the phrase: Until Passover has passed? It means until after the time for the slaughter of the Paschal lamb has passed, the afternoon of the fourteenth of Nisan, i.e., until the beginning of Passover. And according to this opinion, the practice at the beginning of the time for praying for rain is like that of the end: Just as at the beginning of the rainy season one mentions rain although one does not request it, so too, at the end, on the first day of Passover, one mentions rain although one does not request it. The request for rain ends on the eve of Passover, while the mention of rain continues until the morning service the following day.

    11Abaye said to Rabba: Granted, at the beginning of the rainy season one mentions rain before requesting it, as mentioning rain is also an appeasement to God in advance of the forthcoming request. However, at the end of the season, what appeasement toward a request is there that would necessitate the mention of rain after one has ceased requesting it? The Gemara again concludes: Rather, it is clear as Ulla explained.

    12Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rabbi Zeira said to Rabbi Asi: And did Rabbi Yoḥanan actually say that? But didn’t we learn in a mishna (6a): On the third of Marḥeshvan one starts to request rain. Rabban Gamliel says: One starts on the seventh of Marḥeshvan. And with regard to this mishna, Rabbi Elazar, Rabbi Yoḥanan’s preeminent student, said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel.

    13Rabbi Asi said to Rabbi Zeira: Are you raising a contradiction from the statement of one man against the statement of another man? Although Rabbi Elazar was Rabbi Yoḥanan’s student, their opinions need not be consistent with one another. If you wish, say instead that this is not difficult, as Rabbi Elazar’s ruling here is referring to the request for rain, which begins on the seventh of Marḥeshvan, whereas Rabbi Yoḥanan’s ruling there is referring to the mention of rain, which begins on the Eighth Day of Assembly.

    14The Gemara asks: But didn’t Rabbi Yoḥanan say: At the same time when one requests rain, one mentions it. The Gemara answers: That ruling was stated only with regard to ceasing the request and mention of rain. Although Rabbi Yoḥanan maintains that one stops requesting and mentioning rain on the same date, he does not hold that one begins to do both at the same time. The Gemara objects: But didn’t Rabbi Yoḥanan explicitly say: When one begins to mention rain, one begins to request it; and when one ceases to request rain, one ceases to mention it. This clearly indicates that, in his opinion, there is no discrepancy between the dates when one begins reciting the two formulations.

    15The Gemara answers: Rather, it is not difficult. This statement, where Rabbi Elazar ruled in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, is for us, who live in Babylonia and start to pray for rain later, whereas that statement of the mishna is for them, the residents of Eretz Yisrael. The Gemara asks: What is different with regard to us in Babylonia that we do not request rain immediately after Sukkot ? The reason is that we still have fruit in the field. Therefore, we do not want rain to fall. However, they, the inhabitants of Eretz Yisrael, also have pilgrims who need to travel for a significant time to reach their homes after the Festival, and they do not want it to rain on them.

    16The Gemara answers: When Rabbi Yoḥanan said this ruling in the mishna, he was referring to the period when the Temple is not standing; therefore, in Eretz Yisrael, one can immediately request rain. The Gemara comments: Now that you have arrived at this answer, one can say that both this statement and that statement are for them, i.e., those in Eretz Yisrael. And yet, it is not difficult, as this statement here, that one waits before requesting rain, applies at the time when the Temple is standing, while the ruling there, that one requests rain right after the Festival, is referring to the time when the Temple is not standing.

    17The Gemara asks: And we in the Diaspora who have two Festival days, how do we act with regard to beginning the mention of rain, given the uncertainty concerning the Eighth Day of Assembly, which might in reality be the seventh day of Sukkot ? The Gemara answers that Rav said: One begins to mention rain in the additional prayers of the eighth day, the first day of the Eighth Day of Assembly. And one temporarily ceases this practice on the afternoon prayer of the eighth day, continuing through the evening and morning prayers of the ninth day, the second day of the Eighth Day of Assembly. And finally one again resumes mentioning rain in the additional prayers of the ninth day, Simḥat Torah .

    18Shmuel said to those who reported Rav’s explanation to him: Go out and tell Abba, referring to Rav by his name, the following objection: After you have rendered the first day of the Eighth Day of Assembly sanctified, shall you defile it by treating it as though it is not a Festival day? Rather, Shmuel said (10a): One begins to mention rain in the additional prayers and also mentions it in the afternoon prayer of the eighth day, the first day of the Eighth Day of Assembly, and temporarily ceases this practice on the afternoon prayer of the eighth day, continuing through the evening and morning prayers of the ninth day, Simḥat Torah . And finally, one again resumes mentioning rain in the additional prayers of the ninth day, Simḥat Torah .

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הכי גרסינן ואיכא דאמרי לימא ר' יהושע היא אפי' תימא רבי אליעזר כו' – ולא גרסינן סברוה שאלה לחוד והזכרה לחוד דהא לא משתמע ממתני':

    עד אימתי שואלין את הגשמיםבסוף ימות הגשמים:

    עד שיעבור הפסחדאמרינן כל חולו של מועד ותן טל ומטר:

    עד שיצא ניסןוכדמפיק טעמא במתני':

    הכי גרסינן אמר רב חסדא כאן לשאול כאן להזכיר מישאיל שאיל ואזיל והזכרה ביו"ט ראשון פוסק – לשאול שואל והולך עד שיעבור הפסח כדקתני עד מתי שואלין כו' להזכיר אינו מזכיר אלא בתפלת יוצר של יו"ט ראשון:

    במקום שאינו שואלביו"ט האחרון של חג שאינו מתפלל תפלתו תפלת חול דאין שאלה אלא בברכת השנים:

    מזכירגבורות גשמים כדאמר רבי יהודה האחרון מזכיר:

    במקום שהוא שואלבחולו של מועד של פסח:

    תרי תנאיחד אמר עד שיעבור הפסח שואלין כל שכן שמזכירין וחד אמר שאלה עד הפסח והזכרה שיכול להזכיר ביו"ט מזכיר ביו"ט הראשון של פסח בתפלת יוצר ובמוספין פוסק:

    רב יוסף אמרהאי דקתני עד אימתי שואלין עד שיעבור כו' ה"ק עד שיעבור שליח צבור כו' והיינו כאידך רבי יהודה דמתני' דאמר הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר:

    שאלה ביו"ט מי איכאוכי מתפלל הוא תפלת חול שאתה אומר עד שיעבור הפסח דהיינו זמן שליח צבור של תפלת יו"ט הראשון של פסח:

    אמר ליה אין שאלה דמתורגמןבדרשה שהוא דורש אומר ברכת שאלה לבדה:

    דבר שאינו צריך לצבורדכיון דזמן הפסקה הוא לאו אורח ארעא למישאל בצבור דבר שאינו צריך:

    עד שיעבור זמן שחיטת פסחחצות יום דארבעה עשר עד שיעבור חצות דהיינו כל תפלת יוצר ואשמעינן ר' יהודה דבמנחה דערבי פסחים אע"ג דמצלינן תפלת חול מפסיקינן ולא יאמר ותן טל ומטר ואע"ג דמדכרינן עד למחר במוספין פוסק השאלה בתפלת מנחה של ערב יו"ט הראשון והזכרה שיכול להזכיר ביום טוב מזכיר עד תפלת מוסף של יום טוב הראשון:

    כתחילתושהוא מזכיר תחלה ביום טוב אחרון של חג ואינו שואל עד לאחר החג כך בסופו אינו שואל במנחה ערב יו"ט הראשון ומזכיר עד מוסף של יו"ט ראשון והכא ליכא למיפרך שאלה ביו"ט מי איכא:

    דהזכרה נמי צורך שאלה היאשמרצה תחילה לפי שא"א לו לשאול ביו"ט וכיון דאיכא שאלה אבתריה מזכיר הוא לרצויי בעלמא:

    אבל סופולמה הוא מזכיר הואיל ואינו צריך לשאול מכאן ואילך הא כיון דאפסקת מאתמול גלית אדעתך דלא ניחא לך בהו ואמאי מזכיר:

    הלכה כרבי יהודהדאמר העובר לפני התיבה וכו':

    מי אמר רבי יוחנן הכידהלכה כרבי יהודה דמזכיר ביו"ט האחרון:

    בשלשה במרחשוןהכי קים להו דהוה זמן גשמים כו':

    הלכה כרבן גמליאלדאינו שואל עד שבעה במרחשון וקא ס"ד דבמקום שהוא שואל מזכיר עד דמשני לקמן:

    כאן לשאולבשבעה במרחשון:

    כאן להזכירמיו"ט האחרון ור' יוחנן אית ליה דרבי אלעזר:

    והא א"ר יוחנן במקום ששואל מזכירבמקום שאינו שואל אינו מזכיר והיכי א"ר יוחנן דהלכה כר' יהודה שמזכיר ביו"ט האחרון הא ליכא שאלה דאין אומר ברכת השנים ביו"ט:

    להפסקה איתמרדכשהוא מפסיק לשאלה בערב הפסח פוסק נמי להזכרה דהכי משמע במקום ששואל מזכיר:

    והא תרוייהו איתמרהתחלה והפסקה:

    יתחיל לשאולדהיינו בחול שיכול לשאול:

    פסק מלשאולבערב הפסח פוסק מלהזכיר אלמא לא סבירא ליה כרבי יהודה והיכי אמר הלכה כמותו:

    הא לן והא להולבני בבל שיש לנו תבואה ופירות בשדה כל תשרי אין מזכירין עד שבעה במרחשון ושם שואלים כדאמר רבי יוחנן מתחיל להזכיר מתחיל לשאול:

    והא להולבני ארץ ישראל דקוצרין בניסן ואוספין בתשרי מזכירין בי"ט האחרון כרבי יהודה דאמר רב אסי הלכה כמותו:

    בדבראמדבר כלומר בשדות:

    אית להו עולי רגליםואם ירדו להן גשמים קשה להן בחזירתן:

    אלא כי א"ר יוחנןהלכה כר' יהודה דמזכיר מיו"ט האחרון כו' בזמן שאין בהמ"ק קיים וליכא עולי רגלים מזכיר:

    כאן בזמן שבית המקדש קייםדאיכא עולי רגלים אינו מזכיר עד ז' במרחשון:

    אנן דאית לן תרי יומישני ימים טובים אחרונים שמיני ספק שביעי ותשיעי ספק שמיני לרבי יהודה דאמר מיו"ט האחרון באיזה מהן מזכיר:

    מתחיל במוסףשל שמיני ספק שביעי דשמא יו"ט האחרון הוא:

    ופוסק במנחהשמא שביעי חול הוא ואין זמן הזכרה עד מוסף של מחר:

    ופוסק נמי בערבית ושחריתשל תשיעי ספק שמיני:

    לאבאחברי:

    לאחר שעשיתו קודשלשמיני ספק שביעי שהזכרת בו גבורות גשמים כרבי יהודה מיו"ט האחרון:

    תעשהו חולבתמיה: שמפסיק במנחה של אותו היום:

    ופוסק ערבית ושחריתדלאו היינו תפלה של אותו היום:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    תענית ד עמוד ב

    1רבי יהושע היא, דאמר משעת הנחתו?! אמר רבא: אפילו תימא רבי אליעזר שאלה לחוד, והזכרה לחוד.

    2רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה כו'.

    3ורמינהו: עד מתי שואלין את הגשמים, ר' יהודה אומר: עד שיעבור הפסח, ר' מאיר אומר: עד שיעבור ניסן.

    4אמר רב חסדא, לא קשיא: כאן לשאול, כאן להזכיר. מישאל שאיל ואזיל, להזכיר ביו"ט הראשון פסיק.

    5אמר עולא: הא דרב חסדא קשיא (משלי י, כו) כחומץ לשינים וכעשן לעינים. ומה במקום שאינו שואל מזכיר, במקום ששואל, אינו דין שיהא מזכיר?

    6אלא אמר עולא: תרי תנאי אליבא דר' יהודה.

    7רב יוסף אמר: מאי ״עד שיעבור הפסח״ עד שיעבור שליח צבור ראשון היורד ביו"ט ראשון של פסח.

    8א"ל אביי: שאלה ביו"ט מי איכא?

    9א"ל אין שואל מתורגמן. וכי מתורגמן שואל דבר שאינו צריך לצבור? אלא מחוורתא, כדעולא.

    10רבה אמר: מאי ״עד שיעבור הפסח״ עד שיעבור זמן שחיטת הפסח. וכתחילתו כן סופו: מה תחילתו מזכיר אע"פ שאינו שואל, אף סופו מזכיר אע"פ שאינו שואל.

    11א"ל אביי: בשלמא תחילתו מזכיר הזכרה נמי ריצוי שאלה היא, אלא סופו, מאי ריצוי שאלה איכא? אלא מחוורתא כדעולא.

    12א"ר אסי א"ר יוחנן: הלכה כר' יהודה. א"ל ר' זירא לר' אסי: ומי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן: בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר: בשבעה בו. וא"ר אלעזר: הלכה כרבן גמליאל!

    13א"ל גברא אגברא קא רמית?! איבעית אימא, לא קשיא: כאן לשאול, כאן להזכיר.

    14והאמר ר' יוחנן: במקום ששואל מזכיר! ההוא להפסקה איתמר. והאמר ר' יוחנן: התחיל להזכיר מתחיל לשאול, פסק מלשאול פוסק מלהזכיר.

    15אלא, לא קשיא: הא לן, הא להו. מאי שנא לדידן דאית לן פירי בדברא, לדידהו נמי אית להו עולי רגלים!

    16כי קא"ר יוחנן, בזמן שאין בית המקדש קיים. השתא דאתית להכי הא והא לדידהו, ולא קשיא: כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים.

    17ואנן דאית לן תרי יומי, היכי עבדינן? אמר רב: מתחיל במוספין, ופוסק במנחה ערבית ושחרית, וחוזר במוספין.

    18אמר להו שמואל, פוקו ואמרו ליה לאבא: אחר שעשיתו קודש תעשהו חול? אלא אמר שמואל: מתחיל במוספין ובמנחה, ופוסק ערבית ושחרית, וחוזר ומתחיל במוספין.

    Tosafot

    ואמר ר' אלעזר הלכה כר"ג דאמר דאין שואלין עד שבעה וכו'פירוש ואת אמרת הלכה כר' יהודה בהא דקאמר במתני' רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר ומדמינן לעיל שאלה להזכרה דפריך ורמינהו עד מתי שואלין את הגשמים עד שיעבור וכו' ומשני גברא אגברא וכו':

    והא אמר רבי יוחנן במקום ששואלין הגשמים מזכירומשני ההוא להפסקה פי' דבמקום שמפסיק מלשאול מפסיק מלהזכיר אבל מתחיל קודם להזכיר וטעמא הוי דהזכרה הוה ריצוי שאלה ומש"ה ליכא חששא אם מזכיר קודם:

    הא לןפירוש לבני בבל עד לאחר שבעה במרחשון דאית להו פירי בדברא ובארץ ליכא חששא דהא יכולים פירותיהן להיות יבשים בלא הולכה למדבר:

    והא להוכי המתחיל להזכיר יתחיל לשאול:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    פיסקא ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה ורמינן עלה עד מתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח ומשני רב חסדא פוסק מלהזכיר מיום הראשון של פסח ושואל עד שיעבור הפסח.

    וזהו כחומץ לשינים (וכעשן) שמקהה לשינים וכעשן לעינים.

    ומשני עולא תרי תנאי ואליבא דר' יהודה [רב יוסף אמר כו'] ואקשינן ושאלה ביו"ט מי איכא ופריק אין לשאול מתורגמן ומדלא דחי לה ואמר מי איכא תורגמן בצלותא שמעינן מינה דבי דינא הוו מוקמי מתורגמן לישאל מלתא דהוה צריכא להו לפיכך אמר אפשר לההוא לשאל בערבית ושחרית של יו"ט יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן טל ומטר על פני האדמה:

    רבה אמר מאי עד שיעבור הפסח עד שיעבור זמן שחיטת הפסחפי' שואלין את הגשמים עד ערב הפסח זמן שחיטת הפסח ופוסק ומזכיר עד מנחה ואע"פ שפוסק מלישאל עדיין מזכיר ליל ט"ו ושחרית ביו"ט ופוסק נמצא מזכיר מאחרי שפסק מלשאל כתחלתו מה תחלתו מזכיר אע"פ שאינו [שואל] כן בסוף ודחה לה אביי בשלמא תחלתו מזכיר כי הוא ריצוי לשאלה. כלומר להבא עוד צריך לשאל. אלא סיפא הזכרה בלא שאלה למה כו' אלא מחוורתא כדעולא. דאמר תרי תנאי אליבא דר' יהודה:

    א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה דקתני העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג האחרון מזכיר. פירוש ש"ץ המתפלל מוסף הוא מזכיר מוריד הגשם ומזכיר והולך עד יו"ט הראשון של פסח בתפלת שחרית ואח"כ פוסק. ואקשינן איני דהלכתא כר' יהודה והאמר ר' אלעזר הלכתא כר"ג דתני בשבעה במרחשון שואלין את הגשמים ושנינן רבי אלעזר קא רמית אר' יוחנן.

    איבעית אימא הלכה כר' יהודה להזכיר כלומר מזכירין מיו"ט (הראשון) [האחרון] של (פסח) [חג] והלכתא כר"ג לשאל שאין שואלין את הגשמים ואין אומרים ותן טל ומטר אלא בז' במרחשון ונדחת זו דהא בהדיא לית ליה לר' יוחנן הפסקה בין הזכרה לשאלה דאמר ר' יוחנן התחיל להזכיר ישאל פסק מלשאל יפסוק מלהזכיר.

    אלא לא קשיא הא דר' יוחנן לבני ארץ ישראל והא דאמר רבי אלעזר עד ז' במרחשוון לבני בבל משום דאית להו פירא בדברא והמטר מפסידם ואקשינן בני ארץ ישראל נמי יש להם עולי רגלים.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 4b

    Taanit 4b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 325 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הכי גרסינן ואיכא דאמרי לימא ר' יהושע היא אפי' תימא רבי אליעזר כו' – ולא גרסינן סברוה שאלה לחוד והזכרה לחוד דהא לא משתמע ממתני':

    עד אימתי שואלין את הגשמים בסוף ימות הגשמים:

    עד שיעבור הפסח דאמרינן כל חולו של מועד ותן טל ומטר:

    עד שיצא ניסן וכדמפיק טעמא במתני':

    הכי גרסינן אמר רב חסדא כאן לשאול כאן להזכיר מישאיל שאיל ואזיל והזכרה ביו"ט ראשון פוסק – לשאול שואל והולך עד שיעבור הפסח כדקתני עד מתי שואלין כו' להזכיר אינו מזכיר אלא בתפלת יוצר של יו"ט ראשון:

    במקום שאינו שואל ביו"ט האחרון של חג שאינו מתפלל תפלתו תפלת חול דאין שאלה אלא בברכת השנים:

    מזכיר גבורות גשמים כדאמר רבי יהודה האחרון מזכיר:

    במקום שהוא שואל בחולו של מועד של פסח:

    34 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ואמר ר' אלעזר הלכה כר"ג דאמר דאין שואלין עד שבעה וכו' פירוש ואת אמרת הלכה כר' יהודה בהא דקאמר במתני' רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר ומדמינן לעיל שאלה להזכרה דפריך ורמינהו עד מתי שואלין את הגשמים עד שיעבור וכו' ומשני גברא אגברא וכו':

    והא אמר רבי יוחנן במקום ששואלין הגשמים מזכיר ומשני ההוא להפסקה פי' דבמקום שמפסיק מלשאול מפסיק מלהזכיר אבל מתחיל קודם להזכיר וטעמא הוי דהזכרה הוה ריצוי שאלה ומש"ה ליכא חששא אם מזכיר קודם:

    הא לן פירוש לבני בבל עד לאחר שבעה במרחשון דאית להו פירי בדברא ובארץ ליכא חששא דהא יכולים פירותיהן להיות יבשים בלא הולכה למדבר:

    והא להו כי המתחיל להזכיר יתחיל לשאול:

    Tosafot on Taanit 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    פיסקא ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה ורמינן עלה עד מתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח ומשני רב חסדא פוסק מלהזכיר מיום הראשון של פסח ושואל עד שיעבור הפסח.

    וזהו כחומץ לשינים (וכעשן) שמקהה לשינים וכעשן לעינים.

    ומשני עולא תרי תנאי ואליבא דר' יהודה [רב יוסף אמר כו'] ואקשינן ושאלה ביו"ט מי איכא ופריק אין לשאול מתורגמן ומדלא דחי לה ואמר מי איכא תורגמן בצלותא שמעינן מינה דבי דינא הוו מוקמי מתורגמן לישאל מלתא דהוה צריכא להו לפיכך אמר אפשר לההוא לשאל בערבית ושחרית של יו"ט יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן טל ומטר על פני האדמה:

    רבה אמר מאי עד שיעבור הפסח עד שיעבור זמן שחיטת הפסח פי' שואלין את הגשמים עד ערב הפסח זמן שחיטת הפסח ופוסק ומזכיר עד מנחה ואע"פ שפוסק מלישאל עדיין מזכיר ליל ט"ו ושחרית ביו"ט ופוסק נמצא מזכיר מאחרי שפסק מלשאל כתחלתו מה תחלתו מזכיר אע"פ שאינו [שואל] כן בסוף ודחה לה אביי בשלמא תחלתו מזכיר כי הוא ריצוי לשאלה. כלומר להבא עוד צריך לשאל. אלא סיפא הזכרה בלא שאלה למה כו' אלא מחוורתא כדעולא. דאמר תרי תנאי אליבא דר' יהודה:

    א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה דקתני העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג האחרון מזכיר. פירוש ש"ץ המתפלל מוסף הוא מזכיר מוריד הגשם ומזכיר והולך עד יו"ט הראשון של פסח בתפלת שחרית ואח"כ פוסק. ואקשינן איני דהלכתא כר' יהודה והאמר ר' אלעזר הלכתא כר"ג דתני בשבעה במרחשון שואלין את הגשמים ושנינן רבי אלעזר קא רמית אר' יוחנן.

    איבעית אימא הלכה כר' יהודה להזכיר כלומר מזכירין מיו"ט (הראשון) [האחרון] של (פסח) [חג] והלכתא כר"ג לשאל שאין שואלין את הגשמים ואין אומרים ותן טל ומטר אלא בז' במרחשון ונדחת זו דהא בהדיא לית ליה לר' יוחנן הפסקה בין הזכרה לשאלה דאמר ר' יוחנן התחיל להזכיר ישאל פסק מלשאל יפסוק מלהזכיר.

    אלא לא קשיא הא דר' יוחנן לבני ארץ ישראל והא דאמר רבי אלעזר עד ז' במרחשוון לבני בבל משום דאית להו פירא בדברא והמטר מפסידם ואקשינן בני ארץ ישראל נמי יש להם עולי רגלים.

    Rabbeinu Chananel on Taanit 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    ובש״ס אקשי׳‎ ממתני׳‎ מדתניא עד מתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח ופסק עולא דתרי תנאי נינהו אליבא דרבי יהודה דמתני׳‎ דאוקימנא לעיל משמא דר׳‎ יהושע בן בתירא ובן בתירא קאמר שהראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר ולמוצאי י״ט פוסק כמו כן מלשאול גשם ומשמא דנפשיה קאמר דעד שיעבור הפסח הוא שואל ומזכיר גשם ונקט שאלה לרבותא דלא תימא שמזכיר ואינו שואל כמו שעושה ר׳‎ אליעזר בתחלתו אלא אף שאלה הוא עושה עד שיעבור הפסח וקיימא לן כרבי יהודה משמא דבן בתירא רביה וכן נהגו. וכבר כתבתי למענה מהטעם שנינו בי״ט הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר ולא קתני איפכא ולענין הזכרת טל. ופירש הראשון והאחרון כדברי רבינו אלפסי ז״ל כי מנהגם היה שאין ש״צ אחד מתפלל יוצר ומוסף:

    ש״ס א״ר אסי א״ר יוחנן הלכה כר׳‎ יהודה לא פירשו לנו אי כר׳‎ יהודה משמא דנפשיה או כר׳‎ יהודה משמא דרביה דהא תרי תנאי נינהו ובירושלמי פירשו כר׳‎ יהודה בן בתירא. ובש״ס דידן לא הוצרכו לפ׳‎ דקים להו כר׳‎ יהודה דמתני׳‎ פסקינן שחולק על רבי יהושע בתחלת ההזכרה אף בסוף ההזכר׳‎ נמי ורבי׳‎ אלפסי ז״ל לא הוצרך לפרש יותר שהרי אלא משנתינו וזה ברור. ואיכא נוסחי דגרסי׳‎ בהדיא הלכה כרבי יהודה בן בתירא ירוש׳‎ בהלכו׳‎ מאי טעמי׳‎ דר׳‎ יהודה כדי שיצאו כל המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. ע״כ ובודאי שעיקר השאלה והתשובה בטעם דברי רבי יהודה אינו אלא על תחלת ההזכרה שבא לחלוק על רבי יהושע ועל זה אנו שאנו שואלין כיון שמודה לר׳‎ יהושע כי ההזכרה בי״ט האחרון מה טעם אותה לאחר תפלת מוסף ומהדרי׳‎ כדי שיצאו כל המועדו׳‎ בטל ובכלל זה קצת טעם למה אינו ממשיך ההזכרה בסופו אלא עד י״ט הראשון של פסח ולא עד י״ט האחרון כדי שיצאו כל המועדות בטל אבל אין בזה עדיין טעם מפסיק לסוף ההזכרה שאם מפני טעם זה מקדים לפסוק בסופו היה לו לפסוק מלערב וכ״ש שיהיה הפסח כלו בטל וזו בירושלמי שאלו אותה שאמרו ויתחיל מבערב והשיבו לית כל עמא תמן פירש ובעינן תחלת ההזכרה במקום כנופי׳‎ וביחד לכלם וכמו שאמר בירושלמי אסור ליחיד להזכיר גבורת גשמי׳‎ עד שיזכיר ש״צ ובלילי הפסח אין כלם בבית הכנס׳‎ שעסוקי׳‎ בעסקי הפסח ובמצה ומרור ועוד שאלו ויתחיל בשחרית והשיבו אף הוא סבור שמא התחילו מבערב והוא מידכר פי׳‎ ויטעה לשנה הבאה להזכיר בערב ולא תהא הזכרתו מתחלת עם הצבור מן גודי תמי לן דלא מדכרי׳‎ בקמיית'. ומדכרי׳‎ באחריתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב ובמדרש לפי שאין דעתו של אדם מיושבת עליו אלא בתפל׳‎ המוסף מדכתב שמעה י״י צדק כו׳‎ שמעה י״י צדק הקשיבה רנתי זו תפלת יוצר האזינה תפלתי זו תפלת המוספי׳‎ מה כתי׳‎ בתריה מלפניך משפטי יצא. ואנן דאית לן תרי יומי וכו׳‎ והלכתא כרבא דכיון שהתחיל שוב אינו פוסק וכדאמר בש״ס כיון שעשיתו קדש אין אתה עושהו חול דשורת הדין השת׳‎ דידעי׳‎ בקביע׳‎ דירחא יום ראשון עיקר שמיני וזמן גשמים הוא אלא דרבנן תקון יום שני משום מנהג אבותינו כדאיתא בפ״ק דביצ׳‎ ולפי׳‎ אין לנו לחשוש לענין זה בח׳‎ לספק ז׳‎ לעשות הפסקה בהזכרה שהתחלנו.

    Ritva on Taanit 4b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain

    Meiri

    אע"פ שמשנה זו לא היה עקר הכונה לבאר בה זמן שאלה מהיכן הוא מתחיל התבאר בגמרא שבארץ ישראל אע"פ שהיא מבכרת ואין להם פירות בחוץ שכבר כנסו את הכל מ"מ בזמן שבית המקדש קיים שהיו שם עולי רגלים היו מאחרים השאלה עד ז' במרחשון ובזמן שאין בית המקדש קיים מתחילים לשאול אחר החג הואיל ואין עולי רגלים ולא פירות בחוץ ובחוצה לארץ בז' במרחשון מפני שעד כאן יש להם פירות בחוץ ובבבל שהוא טיבעני יתבאר למטה עד ס' בתקופה ולמטה יתבאר טעם כלם בביאור המשנה הרביעית ושאר הסוגיא לישנא בעלמא הוא ודברים פשוטים וכבר כתבנום בפירושנו:

    Meiri on Taanit 4b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא הפסח ר"מ אומר עד שיעבור ניסן כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה עד שיעבור כו' פוסק השאלה בתפלת מנחה של ערב י"ט הראשון והזכרה כו' ובד"ה כתחלתו כו' בי"ט אחרון של חג כו':

    בד"ה כך בסופו אינו שואל במנחה ערב י"ט הראשון כו' בי"ט מי איכא דהזכרה כו' ופוסק נמי בערבית ושחרית של תשיעי כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ואמר ר"א הלכה כו' ומדמינן לעיל שאלה להזכרה דפריך ורמינהו כו' עכ"ל ואין זה דומה דלעיל שפיר מדמה שאלה להזכרה כדמסיק דפריך ומה במקום שאינו שואל כו' אבל הכא אימא דהזכרה ריצוי שאלה הוא ודו"ק:

    בד"ה הא לן פי' לבני בבל עד לאחר שבעה במרחשון כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' כאן בזמן שאין בית המקדש קיים עי' יומא דף יג ע"א תוס' ד"ה הלכה:

    Gilyon HaShas on Taanit 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, והא אמר ר' יוחנן במקום ששואל מזכיר פירוש דמקשה על שנוייא דמקודם דמשני ואבע"א ל"ק כאן (הא דא"ר אליעזר הלכה כר"ג דשואלין בשבעה במרחשון), לשאול, כאן (הא דא "י הלכה כר"י דמזכירין ביו"ט אחרון של חג), להזכיר דלא ניחא ליה לומר פלוגתא בין ר"י ובין ר"א, אלא דכולהו ס"ל דההלכה כר"ג לזה פריך והאר"י במקום ששואל (מזכיר הא במקום שאינו שואל אינו מזכיר) והא קודם מרחשון אינו שואל ומ"מ מזכיר, ומשני דלהפסקה אתמר, (מה דאמר במקום ששואל מזכיר) דשאלה והזכרה שוין, דמה דפוסק מלשאול בע"פ אחר מנחה זה לא מקרי אינו שואל, דהתפלה בעצמותו גורם דאינו שואל, והדר פריך דהא תרתי אתמר דאר"י התחיל להזכיר וישאר קושי' הראשונה על ההתחלה אם לא נרצה לעשות פלוגתא בין ר"י לר"א, אלא ל"ק הא לן והא להו, והיינו דאף אם ר"י ס"ל כר"א דהלכה כר"ג ניחא דהא לן, היינו או כפירש"י, דלבני בבל באמת אינו מזכיר עד ז' מרחשון, והא דאמר הלכה כר"י, היינו לבני א"י דמיד אחר יו"ט דאפשר לשאול, מ"מ אינו שואל, או כפי' תוס' דבאמת אין הזכרה, ושוים דלבני בבל מזכיר קודם ו' מרחשון אף דאינו שואל, והא דאמר ר"י דהזכרה בזמן שאלה היינו לבני א"י, והסוגיא מרווח. ולפירוש רש"י קשה לי דהוא ז"ל פירש דהקושיא על מה דאמר ר"י הלכה כר"י שמזכיר ביו"ט האחרון, והא ליכא שאלה, דאינו אומר ברכת השנים ביו"ט. ותמוה לי, דא"כ איך משני ההיא להפסקה אתמר, הא עדיין קשה כן על הפסקה, דהא בע"פ אחר מנחה פוסק מלשאול, ואף על פי כן מזכיר בשחרית דיום טוב, ואם נימא דמה דפוסק מלשאול בליל יום טוב לא מקרי אינו שואל, כיון דבתפלת יום טוב לא שייך שאלה, אם כן גם לענין התחלה י"ל כן דיו"ט האחרון במה דאינו שואל אינו בכלל דאינו שואל כיון דליכא כלל הזכרת שאלה בתפילות יו"ט, ותיכף אחר יו"ט שיכול לשאול הוא שואל. ויותר קשה במ"ש רש"י אח"כ בכונת המקשן והאר"י התחיל להזכיר וכו' דהקושיא מהא דאמר פסק מלשאול אינו מזכיר, והא בע"פ פוסק, ואיך אמר הלכה כר"י דמזכיר בשחרית ביו"ט, וזה תמוה דמאי צריך להביא ההיא דר"י הא תיכף כשתירץ ההיא להפסקה אתמר לפרוך הא גם על ההפסקה קשה דהא פוסקים בע"פ ומזכירין עד תפלת מוסף:

    גמרא, הא לן, פירש"י, דלבני בבל מזכיר עד ז' מרחשון קשה לי, איך אמרינן ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן, והא ממנ"פ בא"י לא עבדי ב' יומי, ובבני בבל הא מזכרי עד ז' מרחשון, וצ"ע:

    גמרא אלא אמר שמואל (לר"י דאמר מזכירין גבורות גשמים מיו"ט האחרון בשמיני ספק שביעי) במוספין ובמנחה (ג"כ מזכיר אחר שכבר עשיתו ליום זה קודש א"א שתעשהו חול, לפסוק במנחה משום ספק שביעי) ופוסק ערבית ושחרית שאחריו, וחוזר ומתחיל במוספין (של תשיעי ספק שמיני). קשה לי הא בירושלמי מקשה ולידכר מאורתא מערבית, ומשני דלית תמן כל עמא, ושוב מקשה דלזכור משחרית, ומשני דיסברו דהוי מדכרי מאורתא, וא"כ הכא כיון דכבר הזכיר ביום שמיני במוסף למה לו לפסוק בערב ובשחרית, לו יהא דיום מחר הוא יו"ט אחרון, הא מ"מ ראוי להזכיר מאורתא, כיון דל"ש עוד טעם דירושלמי, מיהו בירושלמי יש עוד טעם דיצאו כל המועדות בטל, א"כ י"ל דתלמודא דידן ס"ל כהך טעמא, גם לפי פירוש הר"ן קאי הקושיא ולידכר מאורתא על יום א' דפסח, דאמאי פוסקין במוסף לידכר טל, ולפסוק גשם מאורתא, אך התוס' לעיל (דף ב' ע"ב ד"ה העובר) הביאו הירושלמי על הזכרת גשמים, ביום אחרון של חג, והביאו טעם ראשון דהירושלמי, וקשה הא ע"כ סוגיא דידן ס"ל כאידך טעמא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Taanit 4b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 4, Amud Bet, about 325 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “רבי יהושע היא, דאמר משעת הנחתו?! אמר…”

      Named: רבי יהושע, רבי אליעזר, רבא.

    2. Segment 27 words

      Opens “רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה כו'.…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 318 words

      Opens “ורמינהו: עד מתי שואלין את הגשמים, ר'…”

    4. Segment 416 words

      Opens “אמר רב חסדא, לא קשיא: כאן לשאול,…”

      Named: רב חסדא.

    5. Segment 524 words

      Opens “אמר עולא: הא דרב חסדא קשיא (משלי…”

      Named: רב חסדא, עולא.

    6. Segment 68 words

      Opens “אלא אמר עולא: תרי תנאי אליבא דר'…”

      Named: עולא.

    7. Segment 717 words

      Opens “רב יוסף אמר: מאי ״עד שיעבור הפסח״…”

      Named: רב יוסף.

    8. Segment 86 words

      Opens “א"ל אביי: שאלה ביו"ט מי איכא?…”

      Named: אביי.

    9. Segment 914 words

      Opens “א"ל אין שואל מתורגמן. וכי מתורגמן שואל…”

      Named: עולא.

    10. Segment 1026 words

      Opens “רבה אמר: מאי ״עד שיעבור הפסח״ עד…”

      Named: רבה.

    11. Segment 1119 words

      Opens “א"ל אביי: בשלמא תחילתו מזכיר הזכרה נמי…”

      Named: אביי, עולא.

    12. Segment 1233 words

      Opens “א"ר אסי א"ר יוחנן: הלכה כר' יהודה.…”

      Named: רבי יוחנן, רבן גמליאל.

    13. Segment 1313 words

      Opens “א"ל גברא אגברא קא רמית?! איבעית אימא,…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “והאמר ר' יוחנן: במקום ששואל מזכיר! ההוא…”

    15. Segment 1520 words

      Opens “אלא, לא קשיא: הא לן, הא להו.…”

    16. Segment 1627 words

      Opens “כי קא"ר יוחנן, בזמן שאין בית המקדש…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “ואנן דאית לן תרי יומי, היכי עבדינן?…”

    18. Segment 1824 words

      Opens “אמר להו שמואל, פוקו ואמרו ליה לאבא:…”

      Named: שמואל, אבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Taanit 4b · Segment 12 — “א"ר אסי א"ר יוחנן: הלכה כר' יהודה.

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Taanit 4b · Segment 7 — “רב יוסף אמר: מאי ״עד שיעבור הפסח״ עד שיעבור…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Taanit 4b · Segment 18 — “אמר להו שמואל, פוקו ואמרו ליה לאבא: אחר שעשיתו…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Taanit 4b · Segment 8 — “א"ל אביי: שאלה ביו"ט מי איכא?

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Taanit 4b · Segment 5 — “אמר עולא: הא דרב חסדא קשיא (משלי י, כו)…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 4b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026