Talmud Builders

    Taanit 28b

    Back to index

    English translation — Taanit 28b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1What is different about hallel that it overrides its own watch, i.e., the watch in the morning service, when hallel is recited; and what is different about the additional offering, that it does not override its own watch, of the morning service, but it does override the watch of the afternoon service and the closing prayer?

    2Rav Ashi said to him: Now, as the additional offering overrides the watch of the afternoon service, which is not its own, is it not all the more so that it should take precedence over its own watch? Rav Ḥisda said to Rav Ashi: I meant the opposite, as this is what I am saying to you: It should not take precedence over another watch, that of the closing prayer; rather, let it override only its own watch, the one performed in the additional service.

    3Rav Ashi said to him: There is Rabbi Yosei, who holds in accordance with your opinion, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: On any day on which there is an additional offering, there is a non-priestly watch. The Gemara clarifies: To which non-priestly watch is he referring? If we say that Rabbi Yosei means the non-priestly watch of the morning prayer, but the first tanna also said this. Rather, Rabbi Yosei must mean the non-priestly watch of the additional prayer. However, this too is problematic; is it possible that the additional offering does not override even its own watch, during the additional service itself?

    4Rather, Rabbi Yosei must be referring to the watch of the afternoon prayer. However, this is also puzzling, for if the wood offering overrides the watch of the afternoon service, the additional offering should certainly take precedence over it. Rather, is it not the case that Rabbi Yosei is speaking of the watch in the closing prayer? One can learn from this that the additional offering overrides its own watch, but it does not override a watch that is not its own. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that this is the case.

    5The Gemara asks: And let the mishna also teach: On the first of Nisan there was no non-priestly watch because it is a day on which hallel is recited, and it is the New Moon, on which an additional offering is sacrificed, and there was also a wood offering. Rava said: That is to say that the hallel recited on a New Moon is not required by Torah law but is a custom.

    6As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: On eighteen days a year, the individual completes the full hallel . And they are: The eight days of the festival of Sukkot , including the Eighth Day of Assembly; the eight days of Hanukkah; the first Festival day of Passover; and the Festival day of Assembly, i.e., Shavuot . And in the Diaspora, where a second day is added to each Festival due to uncertainty over the correct date, there are twenty-one days, and they are: The nine days of the festival of Sukkot , including the last day, known as the Celebration of the Torah, the eight days of Hanukkah, the first two days of Passover, and the two Festival days of Assembly.

    7On this topic, the Gemara relates: Rav happened to come to Babylonia, where he saw that they were reciting hallel on a New Moon. Unfamiliar with this practice, he thought to stop them, as he assumed that they were reciting hallel unnecessarily. Once he saw that they were omitting portions, he said: I can learn from this that they are maintaining the custom of their forefathers, i.e., they know that it is a custom, not an obligation. It is taught in a baraita : An individual should not begin reciting hallel on a New Moon, but if he has begun he should complete it.

    8§ The mishna taught: Five calamitous matters occurred to our forefathers on the seventeenth of Tammuz, one of which was that the tablets were broken. The Gemara asks: From where do we derive that the tablets were broken on this day? As it is taught in a baraita : On the sixth of the month of Sivan the Ten Commandments were given to the Jewish people. Rabbi Yosei says: It was on the seventh of that month. The Gemara comments: According to the one who said that they were given on the sixth of Sivan, they were given on the sixth, and on the seventh Moses ascended to Mount Sinai.

    9According to the one who said that the Ten Commandments were given on the seventh of Sivan, they were given on the seventh, and on the seventh Moses ascended to Mount Sinai, as it is written: “And He called to Moses on the seventh day out of the midst of the cloud” (Exodus 24:16), and it is written: “And Moses entered into the midst of the cloud, and he went up into the mount, and Moses was on the mount forty days and forty nights” (Exodus 24:18). The calculation is as follows: There were twenty-four days remaining in Sivan, plus the first sixteen days of Tammuz, which comes to forty days.

    10On the seventeenth of Tammuz, Moses descended, came, observed the people worshipping the Golden Calf, and broke the tablets. And it is written: “And it came to pass, as soon as he came near to the camp, that he saw the calf and the dancing, and Moses’ anger burned, and he cast the tablets out of his hands, and broke them beneath the mount” (Exodus 32:19). This shows that the tablets were shattered on the seventeenth of Tammuz.

    11§ The mishna taught that on the seventeenth of Tammuz the daily offering was nullified. The Gemara explains: It is a tradition that this occurred on that date.

    12The mishna further taught that on the seventeenth of Tammuz the city walls of Jerusalem were breached. The Gemara asks: Was this tragedy something that occurred on the seventeenth of Tammuz? But isn’t it written: “In the fourth month, on the ninth of the month, the famine was severe in the city” (Jeremiah 52:6), and it is written immediately afterward: “Then a breach was made in the city” (Jeremiah 52:7), which clearly indicates that the city was breached on the ninth.

    13Rava said: This is not difficult, as here the verse is referring to the First Temple, whereas there, in the mishna, it describes the destruction of the Second Temple, as it is taught in a baraita : Upon the destruction of the First Temple, the city walls were breached on the ninth of Tammuz; and at the destruction of the Second Temple they were breached on the seventeenth of Tammuz.

    14The mishna further taught that on the seventeenth of Tammuz Apostemos publicly burned a Torah scroll. The Gemara explains: This, too, is a tradition.

    15The mishna also stated that on the seventeenth of Tammuz Manasseh placed an idol in the Sanctuary. The Gemara asks: From where do we derive that this occurred on the seventeenth of Tammuz? As it is written: “And from the time that the daily offering shall be taken away and the abomination that causes appallment is set up” (Daniel 12:11), which indicates that an idol was placed in the Temple on the very day that the daily offering was suspended.

    16The Gemara asks: And was there only one idol placed there? But isn’t it written: “And upon the wing of detestable things shall be that which causes appallment” (Daniel 9:27)? The plural, “detestable things,” indicates the presence of at least two idols. Rava said: There were initially two idols, but one fell upon the other and broke its hand. Since only one idol was whole, the mishna mentions only that one. Rava continues: And an inscription was found on the broken idol that read:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאי שנא הלל דדחי דידיהמעמד דשחרית:

    ומאי שנא מוסף דלא דחי דידיהדקתני יום שיש בו מוסף אין בו מנחה ולא קתני אין בו מוסף דלא דחי דידיה אלא דמנחה:

    הכי קאמינאהכי קא בעינא למימר:

    אלא דידיהדמוסף:

    ה"ג רבי יוסי אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמדואתנא קמא פליג דאמר יום שיש בו מוסף אין בו נעילה ואתא ר' יוסי למימר דיש בו מעמד אע"פ שיש בו מוסף:

    אלא לאו דנעילה הואדאמר ר' יוסי דיש בו מעמד ואין מוסף דוחה אותו:

    באחד בניסןדאית ביה הלל דראש חדש:

    קרבן עצים(קרבן מוסף) דבני ארח בן יהודה:

    זאת אומרתמדלא קתני נמי באחד בניסן אלמא הלל דראש חדש לא דחי ליה למעמד שמע מינה דלאו דאורייתא הוה אלא מנהגא כדלקמן:

    יחידכלומר אפי' יחיד גומר בהן את ההלל שכל אחד ואחד חייב לגמור בו את ההלל במסכת ערכין מפורש מאי שנא דגומר כל ימי החג ובפסח לא גומר אלא יום ראשון משום דחג הסוכות חלוק בקרבנותיו וכל אחד ואחד כחג בפני עצמו דמי:

    ובגולהשעושין שני ימים טובים משום ספיקא:

    דמדלגי דלוגיכגון אנן דמדלגין לא לנו ה' לא לנו ונתחיל מן ה' זכרנו יברך:

    מנהג אבותיהם בידיהןאבל הלל דחנוכה כגון באחד בטבת ודאי דחי דכיון דנביאים תיקנוהו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן כשנגאלין יהו אומרין אותו על גאולתן כדאורייתא דמי:

    לא יתחילאינו צריך להתחיל בראש חדש:

    ר' יוסי אומר בשבעהוטעמייהו מקרא במסכת שבת בפרק ר"ע:

    בשבעה עלה משהלקבל הלוחות כלומר ודאי ליכא מאן דפליג עלה דמתני' דקתני דבי"ז בתמוז נשתברו הלוחות מכלל דכולהו סבירא להו דבשבעה עלה ולאו מקרא נפקא לן דבשבעה עלה דהאי דכתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי איכא מאן דדריש ליה במסכת יומא כי אחר מתן תורה הוה משבעה בסיון עד י"ז בתמוז איכא מ' יום כ"ד דסיון שהוא מלא וי"ו דתמוז הרי מ' יום שעמד משה בהר:

    גמראכך קיבלנו מאבותינו:

    ומעת הוסר התמיד לתת שקוץ שומם וגו'דבעת שהוסר ונתבטל התמיד באותו היום נתן שקוץ שומם דהיינו הועמד צלם בהיכל:

    ה"ג והא כתיב על כנף שקוציםכלומר הא כתיב קרא אחרינא דכתיב ביה שקוצים דמשמע תרי:

    תרי הוושהעמידן מנשה בהיכל:

    ונפל חד על חבריה וקטעיה לידיהוהנקטע לא קא חשיב והיינו דכתיב שקוץ אחד:

    אשתכח דכתיבעל ההוא צלם הכי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    תענית 28 עמוד ב

    1מאי שנא הלל דדחי דידיה, ומאי שנא מוסף דלא דחי דידיה?

    2א"ל רב אשי השתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כל שכן אמר ליה הכי קאמינא לך לא לידחי אלא דידיה׃

    3אמר ליה איכא ר' יוסי דקאי כוותך דתניא ר' יוסי אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד מעמד דמאי אילימא מעמד דשחרית הא תנא קמא נמי הכי קאמר אלא מעמד דמוסף דידיה נמי לא דחי׃

    4אלא דמנחה קרבן עצים דחי אלא לאו דנעילה שמע מינה דידיה דחי דלאו דידיה לא דחי שמע מינה׃

    5וליתני נמי באחד בניסן לא היה בו מעמד מפני שיש בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים אמר רבא זאת אומרת הלילא דבריש ירחא לאו דאורייתא׃

    6דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל ואלו הן שמונת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב (ראשון) של עצרת ובגולה עשרים ואחד יום ואלו הן תשעת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ושני ימים הראשונים של פסח וב' ימים טובים של עצרת׃

    7רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר:

    8ה' דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז כו': נשתברו הלוחות מנלן דתניא בששה לחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו מאן דאמר בששה ניתנו בששה ניתנו ובשבעה עלה משה׃

    9מ"ד בשבעה בשבעה ניתנו ובשבעה עלה משה דכתיב ״(שמות כד״, טז) ויקרא אל משה ביום השביעי וכתיב ״(שמות כד״, יח) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה עשרים וארבעה דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו ארבעין׃

    10בשיבסר בתמוז נחית אתא ותברינהו ללוחות וכתיב ״(שמות לב״, יט) ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר:

    11בטל התמיד גמרא:

    12הובקעה העיר בי"ז הוה והכתיב ״(ירמיהו נב״, ו) בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וכתיב ״בתריה (ירמיהו נב״, ז) ותבקע העיר וגו'׃

    13אמר רבא לא קשיא כאן בראשונה כאן בשניה דתניא בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז בשניה בשבעה עשר בו:

    14שרף אפוסטמוס את התורה גמרא:

    15העמיד צלם בהיכל מנלן דכתיב ״(דניאל יב״, יא) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם׃

    16וחד הוה והכתיב ״(דניאל ט״, כז) ועל כנף שקוצים משומם אמר רבא תרי הוו ונפל חד על חבריה ותבריה ליה לידיה, ואשתכח דהוה כתיב:

    Tosafot

    ויום טוב הראשון של פסחהוא גומר הלל אבל שמונה ימי פסח לא משום דלא דמי לחנוכה וסוכות דחנוכה דינא הוא לגמור הלל דכל הח' ימים היה הנס מתגדל והיה כל חד וחד יום טוב וכן בסוכות כל יומא ויומא הוי י"ט לעצמו לפי שפרי החג מתמעטין והולכין אבל פסח אינו משתנה לא מקרבנות ולא מיום טוב לכך אין גומרים בו ההלל אלא יום הראשון והאידנא דגומרין תרי יומי משום דעבדינן אותו מספק הוי חד יומא לענין קריאת הלל וכן ביום שני של עצרת וכן יום של שמחת תורה ומש"ה יש לנו כ"א יום לגמור הלל:

    אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהםי"מ דאמנהג לא מברכינן מהכא וכן משמע בסוכה בפרק לולב וערבה (סוכה דף מד:) דקאמר אמר אביי הוה קאימנא קמיה דר' יצחק ואייתי ההיא ערבה לקמיה שקל חביט חביט ולא בריך קסבר ערבה מנהג נביאים היא אלמא אמנהג לא מברכינן אבל רבינו תם פסק דמברכינן דאי איתא דלא מברכינן אם כן מאי קאמר בגמרא כיון דשמעינהו דמדלגי ואזלי שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם וכי לא היה לו להכיר אי משום מנהג קרו ליה לא מברכי אי איתא דאמנהג לא מברכינן ואי מברכי לא מנהג הוא וכי תימא דלא בא בתחילת קריאת הלל הא לא מצי אמרת דהא רב איקלע לבבל קאמר דאי איתא דבאמצע תפלה בא הוה ליה למימר איקלע לבי כנישתא ומדלא אמר מדלא ברכי מנהג הוא שמע מינה דאמנהגא נמי מברכינן וההיא דסוכה דמשמע דאמנהגא לא מברכינן היינו דווקא אמנהג דערבה דלא הוי אלא מנהג טלטול בעלמא ואמנהג דטלטול לא מברכינן אבל בשאר מנהג כמו קריאת הלל ואחריני כמו אותו מנהג ודאי מברכינן וכן הלכה למעשה ולפי זה יש ליזהר שלא לדבר באמצע ההלל כיון שבירך דאם כן הוי מפסיק ונראה דאין יחיד מחויב לקרוא ההלל אכן אם רוצה לחייב עצמו הרשות בידו:

    ואשתכח דכתיב עילויה על אותו יד פירוש מצאו כתוב על היד שנחתכה מן הצלם אנת צבי לאחרובי ביתיה כלומר ביתו של הקב"ה אשלמת ליה כלומר וכחך נתת לו ויש מפרשים דהכתיבה הוה על הצלם השלם וה"ק אשכחי' עליה על הצלם השלם אנת צבי לאיחרובי ביתיה כלומר אתה רצית להחריב ביתו של הקדוש ברוך הוא וידך אשלמת ליה לכך שלמתי את ידך להקדוש ברוך הוא שחתכתי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    באחד בטבת לא היה בו מעמד מפני שיש בו הלל שהיא חנוכה והלל דוחה מעמד של שחרית ויש בו קרבן מוסף של ר"ח שדוחה מעמד של נעילה וכ"ש של מוסף דבהדיא תנינן באחד בטבת לא הוה בו מעמד כלל והוא זמן קרבן עצים. דתנן באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה וקרבן עצים דוחה מעמד דמנחה ואוקימנא למתני' דתנא דידן סבר קרבן מוסף דוחה מעמד דנעילה ומעמד דמוסף. ור' יוסי פליג עליה.

    דתניא ר' יוסי אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד ואוקימנא יש בו מעמד בנעילה. דסבר דידיה והוא מעמד דמוסף דחי דלאו דידיה והוא מעמד דנעילה לא דחי. דייק רבא מדלא קתני באחד בניסן לא היה בו מעמד והנה יש בו קרבן עצים וקרבן מוסף (כגון) [והלל כמו] אחד בטבת (שאו') [ש"מ] הלל דחנוכה הוא כמו הלל של תורה. אבל הלל דר"ח לאו דאורייתא הוא.

    דא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק י"ח ימים בשנה יחיד גומר בהן את הלל ואלו הן ח' ימי החג וח' דחנוכה. ויו"ט הראשון של פסח ויו"ט של עצרת. ובגולה כ"א יום ט' ימי החג וח' ימי חנוכה וב' ימים של פסח וב' ימים של עצרת.

    רב אקלע לבבל ושמע דקרו הלל בר"ח בעא למיפסקינהו כיון דשמע להן דפסקי שבק להו. אמר מנהג אבותיהם בידיהם. תנא יחיד לא יתחיל בברכה בזמן שקורין בהן כגון ר"ח וחוש"מ פסח ואם טעה ובירך בא"י אמ"ה אקב"ו לקרוא (והתחיל לגמור) [את הלל גומר] וזהו אם התחיל גומר וקיי"ל הכי דאין חובה:

    ה' דברים אירעו את אבותינו וכו' נשתברו הלוחות מנלן לפי שעלה משה למרום בז' בסיון דכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן נמצא שעמד משה במרום כ"ד ימים תשלום סיון וי"ו מתמוז הרי מ' יום.

    כדכתיב ויהי משה בהר ארבעים יוםלמחר ירד ושבר לוחות נמצאת שבירת הלוחות בי"ז בתמוז.

    בטל תמיד גמראכר' לוי דאמר אף בימי מלכות הרשעה היו משלשלין להן קופות של זהב. והן היו מעלין להן שני כבשים. ובסוף העלו להן ב' חזירים כו'. אותה שעה גרמו העונות ובטל התמיד ונחרב הבית.

    והובקעה העיר בחרבן השני י"ז כדתנא בט' לחדש הרביעי הובקעה העיר בראשונה ובשניה בי"ז שרף אפוסטמוס בי"ז בתמוז את התורה גמרא:

    ירושלמי היכן שרפה העמיד צלם בהיכל מנלן דכתיב ומעת הוסר התמידהנה בפירוש כי מעת שהוסר ובטל התמיד ניתן השקוץ בהיכל.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 28b

    Taanit 28b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 385 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאי שנא הלל דדחי דידיה מעמד דשחרית:

    ומאי שנא מוסף דלא דחי דידיה דקתני יום שיש בו מוסף אין בו מנחה ולא קתני אין בו מוסף דלא דחי דידיה אלא דמנחה:

    הכי קאמינא הכי קא בעינא למימר:

    אלא דידיה דמוסף:

    ה"ג רבי יוסי אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד ואתנא קמא פליג דאמר יום שיש בו מוסף אין בו נעילה ואתא ר' יוסי למימר דיש בו מעמד אע"פ שיש בו מוסף:

    אלא לאו דנעילה הוא דאמר ר' יוסי דיש בו מעמד ואין מוסף דוחה אותו:

    באחד בניסן דאית ביה הלל דראש חדש:

    קרבן עצים (קרבן מוסף) דבני ארח בן יהודה:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 28b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ויום טוב הראשון של פסח הוא גומר הלל אבל שמונה ימי פסח לא משום דלא דמי לחנוכה וסוכות דחנוכה דינא הוא לגמור הלל דכל הח' ימים היה הנס מתגדל והיה כל חד וחד יום טוב וכן בסוכות כל יומא ויומא הוי י"ט לעצמו לפי שפרי החג מתמעטין והולכין אבל פסח אינו משתנה לא מקרבנות ולא מיום טוב לכך אין גומרים בו ההלל אלא יום הראשון והאידנא דגומרין תרי יומי משום דעבדינן אותו מספק הוי חד יומא לענין קריאת הלל וכן ביום שני של עצרת וכן יום של שמחת תורה ומש"ה יש לנו כ"א יום לגמור הלל:

    אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם י"מ דאמנהג לא מברכינן מהכא וכן משמע בסוכה בפרק לולב וערבה (סוכה דף מד:) דקאמר אמר אביי הוה קאימנא קמיה דר' יצחק ואייתי ההיא ערבה לקמיה שקל חביט חביט ולא בריך קסבר ערבה מנהג נביאים היא אלמא אמנהג לא מברכינן אבל רבינו תם פסק דמברכינן דאי איתא דלא מברכינן אם כן מאי קאמר בגמרא כיון דשמעינהו דמדלגי ואזלי שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם וכי לא היה לו להכיר אי משום מנהג קרו ליה לא מברכי אי איתא דאמנהג לא מברכינן ואי מברכי לא מנהג הוא וכי תימא דלא בא בתחילת קריאת הלל הא לא מצי אמרת דהא רב איקלע לבבל קאמר דאי איתא דבאמצע תפלה בא הוה ליה למימר איקלע לבי כנישתא ומדלא אמר מדלא ברכי מנהג הוא שמע מינה דאמנהגא נמי מברכינן וההיא דסוכה דמשמע דאמנהגא לא מברכינן היינו דווקא אמנהג דערבה דלא הוי אלא מנהג טלטול בעלמא ואמנהג דטלטול לא מברכינן אבל בשאר מנהג כמו קריאת הלל ואחריני כמו אותו מנהג ודאי מברכינן וכן הלכה למעשה ולפי זה יש ליזהר שלא לדבר באמצע ההלל כיון שבירך דאם כן הוי מפסיק ונראה דאין יחיד מחויב לקרוא ההלל אכן אם רוצה לחייב עצמו הרשות בידו:

    ואשתכח דכתיב עילויה על אותו יד פירוש מצאו כתוב על היד שנחתכה מן הצלם אנת צבי לאחרובי ביתיה כלומר ביתו של הקב"ה אשלמת ליה כלומר וכחך נתת לו ויש מפרשים דהכתיבה הוה על הצלם השלם וה"ק אשכחי' עליה על הצלם השלם אנת צבי לאיחרובי ביתיה כלומר אתה רצית להחריב ביתו של הקדוש ברוך הוא וידך אשלמת ליה לכך שלמתי את ידך להקדוש ברוך הוא שחתכתי:

    Tosafot on Taanit 28b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    באחד בטבת לא היה בו מעמד מפני שיש בו הלל שהיא חנוכה והלל דוחה מעמד של שחרית ויש בו קרבן מוסף של ר"ח שדוחה מעמד של נעילה וכ"ש של מוסף דבהדיא תנינן באחד בטבת לא הוה בו מעמד כלל והוא זמן קרבן עצים. דתנן באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה וקרבן עצים דוחה מעמד דמנחה ואוקימנא למתני' דתנא דידן סבר קרבן מוסף דוחה מעמד דנעילה ומעמד דמוסף. ור' יוסי פליג עליה.

    דתניא ר' יוסי אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד ואוקימנא יש בו מעמד בנעילה. דסבר דידיה והוא מעמד דמוסף דחי דלאו דידיה והוא מעמד דנעילה לא דחי. דייק רבא מדלא קתני באחד בניסן לא היה בו מעמד והנה יש בו קרבן עצים וקרבן מוסף (כגון) [והלל כמו] אחד בטבת (שאו') [ש"מ] הלל דחנוכה הוא כמו הלל של תורה. אבל הלל דר"ח לאו דאורייתא הוא.

    דא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק י"ח ימים בשנה יחיד גומר בהן את הלל ואלו הן ח' ימי החג וח' דחנוכה. ויו"ט הראשון של פסח ויו"ט של עצרת. ובגולה כ"א יום ט' ימי החג וח' ימי חנוכה וב' ימים של פסח וב' ימים של עצרת.

    רב אקלע לבבל ושמע דקרו הלל בר"ח בעא למיפסקינהו כיון דשמע להן דפסקי שבק להו. אמר מנהג אבותיהם בידיהם. תנא יחיד לא יתחיל בברכה בזמן שקורין בהן כגון ר"ח וחוש"מ פסח ואם טעה ובירך בא"י אמ"ה אקב"ו לקרוא (והתחיל לגמור) [את הלל גומר] וזהו אם התחיל גומר וקיי"ל הכי דאין חובה:

    ה' דברים אירעו את אבותינו וכו' נשתברו הלוחות מנלן לפי שעלה משה למרום בז' בסיון דכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן נמצא שעמד משה במרום כ"ד ימים תשלום סיון וי"ו מתמוז הרי מ' יום.

    כדכתיב ויהי משה בהר ארבעים יום למחר ירד ושבר לוחות נמצאת שבירת הלוחות בי"ז בתמוז.

    בטל תמיד גמרא כר' לוי דאמר אף בימי מלכות הרשעה היו משלשלין להן קופות של זהב. והן היו מעלין להן שני כבשים. ובסוף העלו להן ב' חזירים כו'. אותה שעה גרמו העונות ובטל התמיד ונחרב הבית.

    והובקעה העיר בחרבן השני י"ז כדתנא בט' לחדש הרביעי הובקעה העיר בראשונה ובשניה בי"ז שרף אפוסטמוס בי"ז בתמוז את התורה גמרא:

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Taanit 28b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה ומ"ש מוסף כו' דלא דחה דידיה אלא דמנחה עכ"ל כצ"ל אבל פירושו קצת מגומגם שהוא פי' כל זה אליבא דרבי יהושע דאמר הכי מוסף אין בו מנחה וממאי דשקיל וטרי תלמודא הכא ומייתי מדרבי יוסי כו' ומסיק אלא דמנחה קרבן עצים דחי אלא לאו דנעילה כו' כל זה אזלא אליבא דרבי עקיבא למאי דהוה שונה מעיקרא ודו"ק:

    בד"ה בשבעה עלה כו' מתן תורה הוה הס"ד:

    Chidushei Halachot on Taanit 28b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 28, Amud Bet, about 385 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “מאי שנא הלל דדחי דידיה, ומאי שנא…”

    2. Segment 220 words

      Opens “א"ל רב אשי השתא דלאו דידיה דחי…”

      Named: רב אשי.

    3. Segment 337 words

      Opens “אמר ליה איכא ר' יוסי דקאי כוותך…”

    4. Segment 418 words

      Opens “אלא דמנחה קרבן עצים דחי אלא לאו…”

      Named: רבן עצים.

    5. Segment 525 words

      Opens “וליתני נמי באחד בניסן לא היה בו…”

      Named: רבן מוסף, רבן עצים, רבא.

    6. Segment 657 words

      Opens “דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון.

    7. Segment 729 words

      Opens “רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא…”

      Named: רב איקלע.

    8. Segment 833 words

      Opens “ה' דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר…”

      Named: רבי יוסי.

    9. Segment 942 words

      Opens “מ"ד בשבעה בשבעה ניתנו ובשבעה עלה משה…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “בשיבסר בתמוז נחית אתא ותברינהו ללוחות וכתיב…”

      Named: רב אל.

    11. Segment 113 words

      Opens “בטל התמיד גמרא:…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “הובקעה העיר בי"ז הוה והכתיב (ירמיהו נב,…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “אמר רבא לא קשיא כאן בראשונה כאן…”

      Named: רבא.

    14. Segment 145 words

      Opens “שרף אפוסטמוס את התורה גמרא:…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “העמיד צלם בהיכל מנלן דכתיב (דניאל יב,…”

    16. Segment 1624 words

      Opens “וחד הוה והכתיב (דניאל ט, כז) ועל…”

      Named: רבא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 28b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026