Talmud Builders

    Taanit 5a

    Chapter 1 - MeEimatai Mazkirin

    גם: תענית דף ה׳ ע״א, פרק א׳ מאימתי מזכירין

    English translation - Taanit 5a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rava said an alternative suggestion: Once one has started to mention rain, he no longer stops, i.e., he continues the mention of rain consistently until the summer. And, so too, Rav Sheshet said: Once one has started to mention rain, he no longer stops. In other words, once one has begun to mention rain in his prayers in the additional prayer on the Eighth Day of Assembly, he continues to do so uninterrupted, even in the Diaspora.

    2The Gemara adds: And even Rav retracted his previously stated opinion, as Rav Ḥananel said that Rav said: One counts twenty-one days from Rosh HaShana, just as one counts ten days from Rosh HaShana until Yom Kippur. And after the twenty-one days, one starts to mention rain, and once one has started, he no longer stops. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion that once one has started to mention rain, he no longer stops.

    3MISHNA: Until when does one request rain? Rabbi Yehuda says: We request rain until Passover has passed. Rabbi Meir says: Until the month of Nisan has ended, as it is stated: “And He causes to come down for you the rain, the first rain and the last rain, in the first month” (Joel 2:23). Since the verse states that it rains in Nisan, the first month, this indicates that the entire month is considered part of the rainy season.

    4GEMARA: Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: Is the first rain in Nisan? The first rain is in Marḥeshvan, as we learned in a baraita : The first rain is in Marḥeshvan and the last rain is in Nisan. Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: This verse was fulfilled in the days of the prophet Joel, son of Pethuel, in a year concerning which it is written: “That which the palmer-worm has left, the locust has eaten and that which the locust has left, the canker-worm has eaten; and that which the canker-worm has left, the caterpillar has eaten” (Joel 1:4), when no crops remained. In that year, the month of Adar ended and still no rain had fallen. The rain of the first rainy season fell for them on the first of Nisan.

    5After the first rain fell, the prophet said to the Jews: Go out and sow. They said to him: One who has one kav of wheat or two kav of barley left, should he eat them and live off them for a while or sow them and die? Given the improbability of the crops’ growth under these circumstances, it appears wasteful to plant them rather than consume that which remains. The prophet said to them: Nevertheless, go out and sow. A miracle occurred for them and they discovered wheat and barley seeds that were hidden in the walls and that were concealed in ant holes.

    6They went out and sowed on the second, third, and fourth days of Nisan, and the rain of the second rainy season fell for them on the fifth of Nisan. The crops grew so quickly that they were able to sacrifice the omer offering in its proper time, on the sixteenth of Nisan. Consequently, grain that normally grows in six months grew in eleven days, and consequently, the omer that is generally sacrificed from grain that grows in six months was sacrificed that year from grain that grew in eleven days.

    7And with regard to that generation the verse says: “They who sow in tears shall reap with songs of joy. Though he goes on his way weeping, who bears the measure of seed, he shall come home with joy, bearing his sheaves” (Psalms 126:6). The Gemara asks: What is the meaning of the expression: “Though he goes on his way weeping, who bears the measure of seed”? Rabbi Yehuda said: An ox, when it plowed at that time, it went on its way weeping and lamenting its labor; and yet upon its return, through the same furrow, it was able to eat the young shoots [ ḥaziz ] of crops that had already sprouted from the furrow. And this is the meaning of the phrase: “He shall come home with songs of joy.”

    8The Gemara further asks: What is the meaning of the expression: “Bearing his sheaves”? Rav Ḥisda said, and some say this was taught in a baraita : The stalk of that crop was one span, i.e., the distance between the thumb and the little finger, while the ear itself was two spans, i.e., the ears were twice as long as the stalk, whereas usually the stalk is three or four times longer than the ear.

    9§ Incidental to the interpretation of these verses, the Gemara cites a series of verses, starting with the topic of hunger, that also involve questions that Rav Naḥman posed to Rabbi Yitzḥak. Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “For the Lord has called upon a famine and it shall also come upon the land seven years” (II Kings 8:1)? Specifically, in those seven years, what did they eat?

    10Rabbi Yitzḥak said to Rabbi Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: In the first year they ate that which was in their houses; in the second year they ate that which was in their fields; in the third year they ate the meat of their remaining kosher animals; in the fourth year they ate the meat of their remaining non-kosher animals; in the fifth year they ate the meat of repugnant creatures and creeping animals, i.e., any insects they found; in the sixth year they ate the flesh of their sons and their daughters; and in the seventh year they ate the flesh of their own arms, to fulfill that which is stated: “Each man shall eat the flesh of his own arm” (Isaiah 9:19).

    11And Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “It is sacred in your midst, and I will not enter the city” (Hosea 11:9)? This verse is puzzling: Because it is sacred in your midst, will God not enter the city? Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said the verse should be understood as follows: The Holy One, Blessed be He, said: I shall not enter Jerusalem above, in heaven, until I enter Jerusalem on earth down below at the time of the redemption, when it will be sacred in your midst.

    12The Gemara asks: And is there such a place as Jerusalem above? The Gemara answers: Yes, as it is written: “Jerusalem built up, a city unified together” (Psalms 122:3). The term unified indicates that there are two cities of Jerusalem, a heavenly one and an earthly one, which are bound together.

    13§ And Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “And with one they are brutish and foolish, the teaching of their vanity is a stock” (Jeremiah 10:8)? Rabbi Yitzḥak said to Rabbi Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: There is one transgression that causes the wicked to burn in Gehenna. What is this transgression? Idol worship. This can be proven by a verbal analogy. It is written here: “The teaching of their vanity [ hevel ] is a stock,” and it is written there, with regard to idols: “They are vanity [ hevel ], a work of delusion” (Jeremiah 10:15).

    14And Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “For my people have committed two evils” (Jeremiah 2:13)? Were there only two evils they performed? Were, then, the twenty-four violations listed in the book of Ezekiel abandoned, i.e., pardoned? Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: They have violated one transgression that is

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רבא אמר כיון שהתחיל - בשמיני ספק שביעי שוב אינו פוסק:

    הדר ביה - ממאי דאמר פוסק:

    מונה כ"א יום - מראש השנה עד שמיני ספק שביעי של חג כדרך שמונה מר"ה עד יוה"כ י' ימים שמתחיל למנות מיום ראשון של ר"ה ומזכיר מכאן ואילך וזהו שמזכיר בשמיני ספק שביעי שהוא כ"ב שוב אינו פוסק והא דמתחילין אנו למנות מיום א' דהא דאנו עושין ב' ימים לאו משום ספק דשמא עיברו לאלול דהא אנן בקיאינן בקביעא דירחא אלא משום דמנהג אבותינו בידינו ל"א מונה כ"א יום כדרך שמונה כו' כלומר אם עיברו אלול לא יחשוב מיום ראשון של ר"ה כ"א יום שאם כן לא ימצאו בידו אלא כ' וכלים ביום טוב שביעי יום נטילת ערבה אלא מיום שמתחילין למנות עשרה ימים לעשות בעשירי יוה"כ יתחיל למנות באלו שבכך לא יטעה שיום הכפורים יום אחד לבד וידע מהיכן התחילו למנות לו וביום שכלין כ"א דהיינו ביום טוב אחרון מתחיל להזכיר וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק:

    א"ל רב נחמן לרב יצחק יורה בניסן הוא - דכתיב ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון בתמיה:

    והא במרחשון הוא - כדתניא לקמן ובספרי הוא:

    יורה ומלקוש - מפרש לקמן:

    אמר ליה - ודאי במרחשון הוא ומקרא זה בימי יואל בן פתואל נתקיים שיורה ומלקוש היה בראשון ע"י נס שהיה רעב שבע שנים דכתיב כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים וכתיב יתר הגזם אכל הארבה וגו':

    הכי גרסינן יצא אדר ולא ירדו גשמים - ולא זרעו רוב אדר לא גרסינן:

    רביעה ראשונה - התחלת גשמים ולקמן (תענית דף ו:) מפרש רביעה שמרביע את הארץ:

    או יזרענו וימות - ברעב קודם שתגדל התבואה החדשה שלא יהיה לו מה יאכל:

    נעשה להם נס כו' - והיינו דכתיב ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה וגו':

    נתגלה להם תבואה שבחורי נמלים ומה שבכתלים - שאצרו העכברים:

    יצאו וזרעו - וזרעו מה שבידם:

    שני - בניסן ושלישי ורביעי ומה שמצאו אכלו ולאחר שזרעו ירדו להם גשמים בה' בניסן והקריבו עומר בט"ז בניסן מאותה תבואה חדשה:

    הגדילה בששה חדשים - מתשרי ועד ניסן:

    בי"א יום - מחמשה בניסן עד ט"ז בו:

    הזורעים בדמעה ברנה יקצורו - שלא היה להן מה לאכול:

    מאי הלך ילך ובכה - אם לבני אדם כבר נאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו אלא על השור הכתוב אומר:

    בהליכתו - לחרוש התלם:

    ובחזירתו אוכל חזיז - שחת מן התלם שזרעו בהליכתן שכשהוא זורע מיד מתחלת ליגדל:

    מאי בא יבוא ברנה נושא אלומותיו - אם מפני התבואה שיש להם לאכול הרי כבר אמור ברנה יקצורו:

    שבולת זרתים - זהו נס גדול מה שאין כן דרך כל תבואה שהקנה פי שלשה וארבעה בשבולת:

    כי קרא ה' לרעב - בימי יהורם בן אחאב נאמר:

    מה שבשדות - ספיחים ומה שנשתייר בשדות:

    אכלו בשר בניהם - מקצתם:

    משום דבקרבך קדוש - שאתה מטיב מעשיך לא יבא הקב"ה בעיר:

    לא אבא בירושלים כו' - והכי קאמר עד שיהא בקרבך קדוש למטה דהיינו ירושלים לא אבוא בעיר שלמעלה:

    ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו - ירושלים שלמטה תהא בנויה כעיר שחוברה לה שהיא כיוצא בה חבירתה ודוגמתה מכלל דאיכא ירושלים אחריתי והיכן אם לא למעלה:

    ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא - אי לאו גזרה שוה היה משמע אטומים כעץ לקבל מוסר ולשוא היו לוקין:

    באחת - עבירה שהן עושין יתבערו הכסילים רשעים:

    עשרים וארבע שביקא להו - בתמיה בפרשת התשפוט (יחזקאל כב) כ"ד עבירות שעברו ל"א שעברו על כ"ד ספרים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    תענית ה עמוד א

    1רבא אמר: כיון שהתחיל, שוב אינו פוסק. וכן אמר רב ששת: כיון שהתחיל, שוב אינו פוסק.

    2ואף רב הדר ביה. דאמר רב חננאל אמר רב: מונה עשרים ואחד יום כדרך שמונה עשרה ימים מר"ה עד יוה"כ ומתחיל, וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק. והלכתא: כיון שהתחיל, שוב אינו פוסק.

    Mishna

    3עד מתי שואלין את הגשמים? ר' יהודה אומר: עד שיעבור הפסח, ר' מאיר אומר: עד שיצא ניסן, שנאמר: ״(יואל ב״, כג) ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון:

    Gemara

    4א"ל רב נחמן לר' יצחק, יורה בניסן יורה במרחשון הוא: (דתנן) יורה במרחשון ומלקוש בניסן א"ל הכי אמר רבי יוחנן: בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה דכתיב: ״ביה (יואל א״, ד) יתר הגזם אכל הארבה וגו' אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן׃

    5אמר להם נביא לישראל צאו וזרעו אמרו לו מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות אמר להם אעפ"כ צאו וזרעו נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים׃

    6יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן הקריבו עומר בששה עשר בניסן נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום׃

    7ועל אותו הדור הוא אומר (תהלים קכו, ה) הזורעים בדמעה ברנה יקצרו הלך ילך ובכה נושא משך הזרע וגו' מאי הלך ילך ובכה נושא משך וגו' א"ר יהודה שור כשהוא חורש הולך ובוכה ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם וזהו בא יבא ברנה׃

    8מאי נושא אלומותיו א"ר חסדא ואמרי לה במתניתא תנא קנה זרת שיבולת זרתים׃

    9א"ל רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב ״(מלכים ב ח״, א) כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים בהנך שבע שנים מאי אכול׃

    10א"ל הכי אמר רבי יוחנן: שנה ראשונה אכלו מה שבבתים שניה אכלו מה שבשדות שלישית בשר בהמה טהורה רביעית בשר בהמה טמאה חמישית בשר שקצים ורמשים ששית בשר בניהם ובנותיהם שביעית בשר זרועותיהם לקיים מה שנאמר ״(ישעיהו ט״, יט) איש בשר זרועו יאכלו׃

    11וא"ל רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב ״(הושע יא״, ט) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר א"ל הכי א"ר יוחנן אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה׃

    12ומי איכא ירושלים למעלה אין דכתיב ״(תהלים קכב״, ג) ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו׃

    13וא"ל רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב ״(ירמיהו י״, ח) ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא א"ל הכי א"ר יוחנן אחת היא שמבערת רשעים בגיהנם מאי היא ע"ז כתיב ״הכא מוסר הבלים עץ הוא וכתיב התם (ירמיהו י״, טו) הבל המה מעשה תעתועים׃

    14וא"ל רב נחמן לר' יצחק מ"ד (ירמיהו ב, יג) כי שתים רעות עשה עמי תרתין הוא דהוו עשרין וארבע שביקא להו א"ל הכי א"ר יוחנן אחת שהיא׃

    Tosafot

    רבא אמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק - כלומר כיון שהתחיל ביום ראשון של אחרונים שוב אינו פוסק וכן הפסק:

    יורה במרחשון הוא - פי' אקרא דכתיב ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון פריך דמתני' אפשר לתרץ דאמלקוש קסמיך אבל ביורה מודה דבמרחשון:

    ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם וכו' וקשיא הא דקאמר לעיל נמצא הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום הוה ליה למימר גדילה בתליסר ובי"ד יומי שהרי מיד מתחלת ליגדל ושמא י"ל דלכל המאוחרת שנזרעה בשלישית קאמר נמצא גדילה בי"א יום וצ"ע:

    לא אבוא בעיר - פירוש בעיר ר"ל בעיר ממש וי"מ פשטיה דקרא בעיר בשנאה כלומר לא אבוא בשנאה ועיר הוי ל' שנאה כמו ומלאו פני תבל ערים (ישעיהו יד):

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואם ישאלו מיום טוב (הראשון) [האחרון] של חג וירד המטר נמצא המטר מעכבן בחזירתן ואוקימנא בזמן הזה דליכא בית המקדש ושקלי ואסקוה [מונה] כ"א יום מר"ה ועד יו"ט האחרון של חג ומתחיל להזכיר ביו"ט האחרון כדרך שמונה י' ימים מר"ה ועד יוה"כ והעשירי הוא יוה"כ. ומתחיל להזכיר וכיון שמתחיל שוב אינו פוסק וכן הלכה:

    מתני' עד מתי שואלין את הגשמים כו' הא אסיק' לשמעתא כי ש"ץ היורד לפני התיבה ביו"ט הראשון של פסח מזכיר מוריד הגשם ופוסק מלהזכיר והיורד במוסף אינו מזכיר כיון שא"ר מאיר עד שיצא ניסן שנא' ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון ואקשינן והא מורה במרחשון הוא ומלקוש בניסן ושנינן בימי יואל בן פתואל (ש"מ) [נאמר] מורה בניסן שיצא אדר ולא ירדו גשמים.

    ירד רביעה ראשונה באחד בניסן אמר להם הנביא צאו וזרעו נעשה להן נס ונתגלה להם החטים שאוגרין הנמלין בחורין ובכתלים ולקחו אותן וזרעו ירדה להן רביעה שנייה בחמשה בניסן וצמחו זרעים והקריבו העומר בי"ו בניסן.

    נמצאת תבואה הגדילה בו' חדשים גידלה בי"א יום על אותו דור נאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו השור שהיה בהליכתו הולך כמו בוכה.

    בחזירתו היה אוכל חזיז - בא יבא ברנה [נושא] אלומותיו קנה זרת שבולת שתים.

    א"ל רב נחמן לר' יצחק הא דכתיב כי קרא ה' לרעב וגו' אותן ז' שנים מאי אכול א"ל הכי א"ר יוחנן שנה ראשונה אכלו מה שבבתים שניה אכלו מה שבשדות כו'. ותוב בעא מיניה בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר א"ל הקדוש ברוך הוא לישראל שאינו בא בירושלים של מעלה עד שיבנה להם ירושלים של מטה וישרה שכינתו הקדושה בקרבם. ותוב בעא מיניה מ"ד ובאחת יבערו ויכסלו וגו'.

    א"ל אחת היא שמבערת הרשעים לגיהנם ומאי ניהי ע"ז - ותוב בעא מיניה מ"ד כי שתים רעות עשה עמי וגו' תרתי בלחוד הוא דעבוד.

    כ"ב שביקא להו יש מי שמפרש וכי יש עבירה הכתובה בכ"ד ספרים כלומר במקרא שלא עשו אותה ואמאי כתיב כי שתים רעות (וכ"ב דמתמה כלומר וכי הניחו כ"ד ספרים עבירה הכתובה בהם שלא עשו אותה) ואנו קבלנו מרבותינו כי אלו הן כ"ד חטאות בכאן הם המפורשים בתלמוד א"י בפרק אלו שאין להם חלק יש מן החכמים המפרשים שהיו אומרים כ"ד רעות אלו הן הנדברות בהאי קרא אותי עזבו מקור מים חיים. לחצוב להם. עזבך את ה' אלהיך. רעתך ומשובותיך ולא פחדתי אליך לא אעבור צועה זונה נהפכת נכתם עונך לא נטמאתי דרכך בגיא אהבתי זרים ואחריהם אלך הובישו המה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו כי פנו אלי עורף מספר עריך היו אלהיך אלו כ"ד רעות א"ר יוחנן לא גלו ישראל עד שנעשו כ"ד כתות של מינים שנאמר בן אדם שולח אני אותך וגו' אל גוי המורד לא נאמר אלא גוי המורדים ומצאנו במדרש חזית א"ר יוחנן כ"ד חטאות הוכיח יחזקאל הנביא את ישראל בפרשת התשפוט את עיר הדמים אלו הן עיר שופכת דם ועשתה גלולים טמאת השם רבת המהומה איש לזרועו היו בך למען שפוך דם אב ואם הקלו בך לגר עשו בעושק בתוכך יתום ואלמנה הונו בך קדשי בזית ואת שבתותי חללת אנשי רכיל היו בך ואל ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך ערות אב גלה בך טמאת הנדה ענו בך ואיש את אשת רעהו עשה תועבה ואיש את כלתו טמא בזמה ואיש את אחותו בת אביו ענה בך שוחד לקחו בך נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואותי שכחת נאם ה' ועל כולם לא חתם אלא על הגזל והנה הכיתי כפי אל בצעך אשר עשית ועל דמך אשר היו בתוכך. היעמוד לבך אם תחזקנה ידיך לימים אשר אני עושה אותך אני ה' דברתי ועשיתי.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 5a

    Taanit 5a. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 448 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 5a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026