Talmud Builders

    Taanit 13b

    Back to index

    English translation — Taanit 13b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1A grown woman, i.e., a girl over twelve and a half, who is old enough to be married, is not permitted to render herself unattractive during the days of mourning for her father, as this would adversely affect her chances of marriage. The Gemara infers that this halakha applies only to a grown woman, whereas a young woman, a girl between the ages of twelve and twelve and a half, who is not yet old enough to be married, is permitted to render herself unattractive.

    2The Gemara analyzes this halakha : What, is it not referring to the prohibition against bathing? And in what kind of water may a grown woman bathe? If we say that the baraita is referring to hot water, is a grown woman not permitted to render herself unattractive by refraining from washing in hot water? But didn’t Rav Ḥisda say: It is prohibited for a mourner to insert even his finger into hot water for the purpose of washing. Rather, is it not the case that it is permitted for a grown woman to bathe in cold water, from which it may be inferred that it is not permitted for a young woman to bathe even in cold water. The Gemara answers: No, the baraita is not speaking of bathing at all. Rather it is referring to painting the eyes and dyeing [ pirkus ] one’s hair, which it is permitted for a grown woman to do during mourning.

    3The Gemara proposes: Let us say that the aforementioned baraita supports Rava’s ruling. As Rabbi Abba the priest said in the name of Rabbi Yosei the priest: An incident occurred in which the sons of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, died, and he bathed in cold water all seven days of mourning. This ruling apparently indicates that a mourner is permitted to bathe in cold water.

    4The Gemara responds: This is not a proof, as they say: There it is referring to a case where his mourning periods came immediately one after the other, as it is taught in a baraita : If one’s mourning periods came immediately one after the other and his hair grew heavy, he may lighten it with a razor, and he may wash his garment in water. And Rav Ḥisda said: He may trim his hair with a razor, but not with scissors. Likewise, he may wash his garment in water, but not with natron, nor with sand, and nor with iceplant.

    5The foregoing is one version of Rava’s opinion and the ensuing discussion. Some say a different version of this debate. Rava said: It is prohibited for a mourner to bathe in cold water all seven days of mourning. The Gemara asks: In what way is this case different from eating meat and drinking wine, which a mourner is permitted to do? The Gemara responds: There, he acts to relieve his anxieties. Since a mourner is typically distressed over the death of a close relative, the Sages permitted him to fortify himself with strong food and drink.

    6The Gemara proposes: Let us say that the following baraita supports Rava’s ruling. A grown woman is not permitted to render herself unattractive during the days of mourning for her father. As above, the Gemara infers that this halakha applies only to a grown woman, but a young woman is permitted to render herself unattractive. In what kind of water may a grown woman bathe? If we say that this is referring to hot water, is a grown woman not permitted to refrain from washing in hot water? But didn’t Rav Ḥisda say: It is prohibited for a mourner to insert his finger into hot water for the purpose of washing. Rather, is it not the case that the baraita is referring to bathing in cold water? The Gemara answers: No; the baraita is speaking of painting the eyes and dyeing the hair.

    7Rav Ḥisda said: That is to say, i.e., as the baraita states that it is permitted for a grown woman who observes successive periods of mourning to paint and dye her hair, the same halakha evidently applies to laundry, from which it may be inferred that in an unexceptional case it is prohibited for a mourner to wash laundry all seven days of mourning. The Gemara concludes: And the practical halakha is: It is prohibited for a mourner to bathe his entire body both in hot water and in cold water all seven days of mourning. However, with regard to his face, his hands, and his feet, although it is prohibited to bathe them in hot water, in cold water it is permitted. However, with regard to smearing with oil, even any minimal amount of smearing is prohibited. But if one does so to remove the dirt, it is permitted.

    8§ The Gemara returns to the discussion of the Aneinu prayer, recited on fast days. The prayer of a fast, how does one mention it? Rav Yehuda granted his son Rav Yitzḥak general permission to expound publicly, while instructing him in the substance of what he should say, and Rav Yitzḥak taught: An individual who took a fast upon himself prays the prayer of a fast. And where in the Amida does he recite this additional prayer? Between the seventh blessing of the Amida : Who redeems, and the eighth blessing: Who heals.

    9Rav Yitzḥak strongly objects to this: But may an individual establish a blessing for himself, in addition to the fixed blessings of the Amida ? Rather, Rav Yitzḥak said: One mentions his fast in the blessing: Who listens to prayer, in accordance with the general principle that an individual may insert private requests into this general plea for the acceptance of prayers, including matters outside the scope of the established blessings. And similarly, Rav Sheshet said: One recites the prayer for a fast day in the blessing: Who listens to prayer.

    10The Gemara raises an objection from a baraita : The only halakhic difference between an individual and a community is that this one, an individual, prays eighteen blessings in his Amida , and that one, a community, prays nineteen blessings. The Gemara analyzes this statement: What is an individual and what is a community in this context? If we say that an individual means an actual individual, and community is referring to the communal prayer leader, are there really only nineteen blessings in the communal Amida of a fast? There are twenty-four blessings. As will be explained, six additional blessings are added on communal fast days.

    11Rather, is it not the case that this is what the baraita is saying: The only halakhic difference between an individual who took an individual fast upon himself and an individual who took a communal fast upon himself, is only that this one prays eighteen blessings, as he mentions his fast in the blessing: Who listens to prayer, and that one prays nineteen blessings. Learn from this statement that an individual may establish an individual blessing for himself.

    12The Gemara rejects this contention: No, actually I could say to you that this mention of a community is referring to the prayer leader. And with regard to what poses a difficulty for you, that the prayer leader prays twenty-four blessings, the baraita is referring to the first three fasts, in which there are not twenty-four blessings, but only the usual eighteen blessings, plus one additional blessing for fast days.

    13The Gemara questions this resolution: And are the six additional blessings not recited on the first series of communal fasts? But with regard to this issue, a baraita taught the instructive phrase: The only difference between them, as follows: The difference between the first three fasts and the middle three fasts is only that on these first fasts it is permitted to perform work, and on these middle fasts it is prohibited to perform work. This indicates that with regard to reciting all twenty-four blessings, both this and that are identical.

    14The Gemara rejects this argument: The tanna taught some of the differences between the fasts, and omitted some of them. The Gemara asks: What else did the tanna omit that you can justifiably claim that he omitted this case? In other words, it is possible for the tanna to have omitted a few examples, but he would not have omitted a single case. And furthermore, the baraita does not merely offer a list of differences, as it teaches: The difference between them is only. This phrase indicates that this is the only difference. Rather, the tanna is speaking of the various prohibitions of fast days, but he is not speaking of other differences, such as those that involve the details of prayers. And if you wish, say instead that on the middle three fasts too, the prayer leader does not pray twenty-four blessings, as the six additional blessings are recited only during the last series of fasts.

    15The Gemara expresses surprise at this: And does the prayer leader not recite all twenty-four blessings during the middle three fasts? But isn’t it taught in a baraita : The difference between the second set of three fasts and the last seven fasts is only that in these they sound the alarm and lock the stores. This indicates that with regard to all their other matters, both this and that are identical. And if you say that here, too, he taught and omitted, but it teaches: The difference between them is only indicating that there is no other difference.

    16The Gemara asks: And how can you understand it that way? Does the phrase: The difference between them is only, specifically mean that there is only a single difference between the cases?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אין הבוגרתשהביאה שתי שערות רשאה לנוול את עצמה אלא מתקשטת כדי שיקפצו עליה הא נערה שאינה ראויה להינשא עדיין עד שתבגר רשאה דבת חיוב אבילות היא וקטנה אינה חייבת ולא כלום:

    בימי אבל אביהאפילו אירע אבילות לאביה שמת בנו אי נמי שמת אביה ממש אע"פ שהיא בת חיוב אבילות אינה רשאה לנוול:

    אלא לאו בצונןואפ"ה נערה אינה רוחצת בצונן אלמא דאבל אף בצונן אסור:

    אכיחול ואפירכוסולא קא מיירי ברחיצה כלל פירכוס בשיער כבוס בבגדים רחיצה בגוף:

    זאת אומרתמדמוקמינן לה בכיחול ופירכוס הוא הדין לתכבוסת:

    תפלת תעניתעננו:

    בין גואל לרופאברכה בפני עצמה:

    וכי יחידחשוב כל כך שיהו מתקנין לו ברכה בפ"ע להוסיף בתפלתו:

    בשומע תפלהשכוללה בתוך הברכה וחותם בשומע תפלה דאותה ברכה וחתימתה משמע בין אתענית בין אכל מילי:

    אין בין יחיד לצבורגבי תענית:

    שזהיחיד מתפלל ביום תעניתו שמונה עשרה וכולל תפלת תענית בשומע תפלה:

    תשע עשרהדקבע ליה בין גואל לרופא סתם תפלה קרי שמונה עשרה דברכת ולמלשינים ביבנה תקנוה כדאמרינן בברכות (דף כח:):

    כ"ד הוייןבפירקין דלקמן (תענית דף טו.) דכ"ד ברכות הוו ביומא דתעניתא והכא קתני י"ט ותו לא:

    וצבוריחיד שקיבל עליו תענית צבור אלמא יחיד קובע ברכה לעצמו כשקיבל תענית צבור:

    בקמייתאבג' תעניות ראשונות דליכא כ"ד כדאמרינן בפרק סדר תעניות כיצד בגמ' (שם):

    דאלו מותרין בעשיית מלאכה וכו'ראשונות דלא חמירי כולי האי הא לכ"ד ברכות זה וזה שוין וקס"ד דאיתנהו לכ"ד באמצעיות מדקמתריץ קמייתא דליכא כ"ד מכלל דבאמצעיתא איתנהו ולא היא דליתנהו אלא באחרונות כדקתני התם ומשום דהא מילתא קמייתא מש"ה פריך ליה מכ"ד דליתנהו באמצעיות:

    תנא ושיירתנא מילי דאיתנהו בין אמצעיות לראשונות ושייר אין בין לאו דוקא הוא כדמוכח לקמן גבי אידך:

    ה"ג מאי שייר דהאי שייר אלא באיסורי קא מיירי בתפלות לא קא מיירי ומאן דגריס שייר תיבה מוציאין את התיבה כו' שיבוש הוא דאינה אלא באחרונות כדבסמוך ומיפשט פשיטא ליה דאינה אלא באחרונות:

    מאי שייר דהאי שיירדלא אורחא דתנא למתני כל מילי ולשיורי חדא אלא לעולם כ"ד בקמייתא ליתנהו ולהכי לא חשיב להו באין בין דבתפלה לא קמיירי:

    באמצעיות נמי ליכא כ"דאלא באחרונות כדאמרינן התם:

    שבאלוהאחרונות מתריעים ונועלין כדתנן נמי במתני' הא לכ"ד זה וזה שוין דבתרוייהו איתנהו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    תענית 13 עמוד ב

    1אין הבוגרת רשאה לנוול את עצמה בימי אבל אביה. הא נערה רשאה.

    2מאי לאו ברחיצה, ובמאי? אילימא בחמין, אין הבוגרת רשאה?! והאמר רב חסדא: אבל אסור להושיט אצבעו בחמין! אלא לאו, בצונן. לא, אכיחול ופירכוס.

    3לימא מסייע ליה, דא"ר אבא הכהן משום רבי יוסי הכהן: מעשה ומתו בניו של ר' יוסי בר חנינא, ורחץ בצונן כל שבעה!

    4אמרי: התם בשתכפוהו אבליו זה אחר זה. דתניא: תכפוהו אבליו זה אחר זה, הכביד שערו מיקל בתער, ומכבס כסותו במים. אמר רב חסדא: בתער אבל לא במספרים, במים ולא בנתר ולא בחול ולא באהל.

    5איכא דאמרי, אמר רבא: אבל אסור בצונן כל שבעה. מאי שנא מבשר ויין? התם לפכוחי פחדיה הוא דעביד.

    6לימא מסייע ליה: אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה. הא נערה רשאה! במאי, אילימא בחמין: אין הבוגרת רשאה?! והאמר רב חסדא: אבל אסור להושיט אצבעו בחמין! אלא לאו, בצונן. לא, אכיחול ופירכוס.

    7אמר רב חסדא: זאת אומרת, אבל אסור בתכבוסת כל שבעה. והלכתא: אבל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן כל שבעה אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר אבל לסוך אפילו כל שהוא אסור ואם לעבר את הזוהמא מותר׃

    8צלותא דתעניתא היכי מדכרינן אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה ודרש יחיד שקיבל עליו תענית מתפלל של תענית והיכן אומרה בין גואל לרופא׃

    9מתקיף לה רב יצחק וכי יחיד קובע ברכה לעצמו אלא אמר רב יצחק בשומע תפלה וכן אמר רב ששת בשומע תפלה׃

    10מיתיבי ״אין בין״ יחיד לצבור אלא שזה מתפלל שמונה עשרה וזה מתפלל תשע עשרה מאי יחיד ומאי צבור אילימא יחיד ממש וצבור ש"צ הני תשע עשרה עשרין וארבע הוו׃

    11אלא לאו ה"ק אין בין יחיד דקבל עליו תענית יחיד ליחיד שקבל עליו תענית צבור אלא שזה מתפלל שמונה עשרה וזה מתפלל תשע עשרה ש"מ יחיד קובע ברכה לעצמו׃

    12לא לעולם אימא לך שליח צבור ודקא קשיא לך שליח צבור עשרין וארבע מצלי בג' תעניות ראשונות דליכא עשרים וארבע׃

    13ולא והא אין בין קתני אין בין ג' ראשונות לג' אמצעיות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה ובאלו אסורין בעשיית מלאכה הא לכ"ד זה וזה שוין׃

    14תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר ותו והא אין בין קתני אלא תנא באיסורי קא מיירי בתפלות לא מיירי ואי בעית אימא באמצעייתא נמי לא מצלי כ"ד׃

    15ולא והתניא אין בין ג' שניות לשבע אחרונות אלא שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות הא לכל דבריהן זה וזה שוין וכי תימא הכא נמי תנא ושייר והא אין בין קתני׃

    16ותסברא אין בין דוקא?

    Tosafot

    אין הבוגרת רשאה לטול עצמהאומר ר"י דהא רשאה לאו דוקא אלא ה"ק אין הבוגרת חייבת הא נערה חייבת:

    אלא בצונןוקאמר נערה רשאה כלומר דאסורה ואת אמרת דבצונן מותר וקשה לרבא דאמר דבצונן מותר ומשני כי קתני אכיחול ואפירכוס:

    אלא אמר רב יצחק בשומע תפלהוהכי פסק בשמעתא דתפלת תענית בשומע תפלה ואין יחיד קובע ברכה לעצמו לכך צריך כשאומר עננו בש"ת (דצריך) לאומרו קודם שאומר הברכה כשמגיע לעננו קודם שיתחיל לומר כי אתה ש"ת עמך ישראל ברחמים יאמר עננו ולא יחתום אלא יאמר כי אתה ה' עונה בעת צרה ומושיע ואח"כ כי אתה ש"ת עמך ישראל ברחמים בא"י שומע תפלה אבל שליח צבור אומר גואל ישראל וקובע ברכה וחותם:

    תנא ושיירפי' תנא עשיית מלאכה ושייר כ"ד ברכות פי' כ"ד ברכות שבתעניתא היו מוסיפין ו' ברכות כדמפרש לקמן ברפ"ב (תענית דף טו.):

    מאי שייר דהאי שייר כו'פי' דמשום חדא מילתא לא הוי לתנא לשייר וא"ת הכא קאמר דלא תנא ושייר דהא אין בין קאמר דמשמע דאין בין זה לזה אלא אלו בלבד וקשה דהא במגילה (דף ח.) קתני אין בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים חייב באחריותן ונדבות אינו חייב באחריותן ואנו יודעין דיש חילוק אחר דנדרים אינן באים אלא מן החולין דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ונדבות באות מן המעשר כדאמר (דברים כ״ז:ז׳) וזבחת שלמים ואכלת דכתיב גבי מעשר וי"ל דהתם נמי דזה וזה שוה והני מילי גבי שלמים יש חילוק והא דקתני אין בין מיירי בעולות דאין בין עולות דנדרים לעולות דנדבה אלא שהנדרים חייב באחריותן מה שאין כן בנדבה דהא אין בין עולות דנדרים לעולות דנדבות אלא חילוק זה דהא כל עולות אינן באין אלא מן החולין:

    ותסברא והא שייר תיבהפי' מפרש לקמן (תענית דף טו:) שמוציאין התיבה ברחוב העיר (באמצעיות) באחרונות ותסברא דהא שייר תיבה פי' וליכא למימר דבאיסורא קמיירי דהא דמתריעין ונועלין מאי איסור איכא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ודחינן לא כי קא קתני וכן באבל אנעילת סנדל ואמלאכה קאי אבל (רחיצה לא) [לא ארחיצה] ולעולם בחמין.

    אמר רבא אבל אסור כל ז' אפי' בצונן ומ"ש מבשר ויין דשרי ליה. ודחי בשר ויין שרינן ליה כדי לפכוחי פחדיה אבל רחיצה דמשום תענוג היא לא התירו.

    לימא מסייעא ליה אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה בימי אבל בית אביהאבל הנערה שרי לנוול עצמה ושלא לרחוץ אפילו בצונן. וש"מ אבל אפי' בצונן אסור. ודחי לא הבוגרת התירו לכחול ולפרכס.

    תניא תכפוהו אבליו זה אחר זה שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במיםאמר רב חסדא בתער ולא במספרים. במים ולא בנתר. ולא בחול.

    אמר רב חסדא זאת אומרת אבל אסור בתכבוסתוהלכתא אסור לרחוץ כל גופו כל ז' בין בחמין בין בצונן אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור ובצונן מותר. ולסוך אפי' כל שהוא אסור. ואם לעבר הזוהמא מות' לסוך שמן טוב.

    דרש רב יצחק יחיד שקבל עליו תענית מתפלל עננו בין גואל לרופא ואקשינן עליה וכי יחיד קובע ברכה לעצמו אלא מתפלל עננו בשומע תפלה בכלל הברכה ואינו מתפלל אותה ברכה בפ"ע. ומותבינן עליה מהא דתניא מה בין יחיד לצבור אלא שזה מתפלל שמ"ע ואלו מתפללין י"ט היכי דמי אילימא יחיד המתפלל בינו לבין עצמו עם הצבור וצבור דקתני ש"ץ היורד לפני התיבה האי י"ט ברכות מתפלל בתענית כ"ד מתפלל כדתנן עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל כו' ואומר לפניהם כ"ד ברכות. ושנינן הכי קתני אין בין יחיד דקאי בצבור כדאמרן ליחיד המתפלל חוץ לביהכ"נ אלא שזה היחיד העומד בחוץ מתפלל י"ח ויחיד המתפלל בכנסת מתפלל י"ט ברכות. אלמא יחיד קובע ברכה לעצמו. ושנינן לעולם יחיד.

    יחיד דקאי בצבור וצבור ש"ץ ממשוזה ש"ץ המתפלל י"ט ברכות בתעניות ראשונות הוא שאין בה כ"ד ברכות לפיכך זה מתפלל י"ח וזה מתפלל י"ט. ואקשינן והא תעניות אמצעיות דקתני בהו ואסור במלאכה וברחיצה כו'. ולא קתני כ"ד. ושנינן האי תנא באיסורא קמיירי. כלומר אסור במלאכה וברחיצה כו' הוא דמיירי בתפלות לא קמיירי. אי בעי תימא כ"ד ברכות באמצעייתא נמי ליכא. ואקשינן והא תניא אין בין ג' אמצעיות לז' אחרונות. אלא שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות הא לכ"ד זה וזה שוין.

    לעולם אימא לך באמצעיות נמי אין כ"ד ברכות בהן.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 13b

    Taanit 13b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 389 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אין הבוגרת שהביאה שתי שערות רשאה לנוול את עצמה אלא מתקשטת כדי שיקפצו עליה הא נערה שאינה ראויה להינשא עדיין עד שתבגר רשאה דבת חיוב אבילות היא וקטנה אינה חייבת ולא כלום:

    בימי אבל אביה אפילו אירע אבילות לאביה שמת בנו אי נמי שמת אביה ממש אע"פ שהיא בת חיוב אבילות אינה רשאה לנוול:

    אלא לאו בצונן ואפ"ה נערה אינה רוחצת בצונן אלמא דאבל אף בצונן אסור:

    אכיחול ואפירכוס ולא קא מיירי ברחיצה כלל פירכוס בשיער כבוס בבגדים רחיצה בגוף:

    זאת אומרת מדמוקמינן לה בכיחול ופירכוס הוא הדין לתכבוסת:

    תפלת תענית עננו:

    בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה:

    וכי יחיד חשוב כל כך שיהו מתקנין לו ברכה בפ"ע להוסיף בתפלתו:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 13b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אין הבוגרת רשאה לטול עצמה אומר ר"י דהא רשאה לאו דוקא אלא ה"ק אין הבוגרת חייבת הא נערה חייבת:

    אלא בצונן וקאמר נערה רשאה כלומר דאסורה ואת אמרת דבצונן מותר וקשה לרבא דאמר דבצונן מותר ומשני כי קתני אכיחול ואפירכוס:

    אלא אמר רב יצחק בשומע תפלה והכי פסק בשמעתא דתפלת תענית בשומע תפלה ואין יחיד קובע ברכה לעצמו לכך צריך כשאומר עננו בש"ת (דצריך) לאומרו קודם שאומר הברכה כשמגיע לעננו קודם שיתחיל לומר כי אתה ש"ת עמך ישראל ברחמים יאמר עננו ולא יחתום אלא יאמר כי אתה ה' עונה בעת צרה ומושיע ואח"כ כי אתה ש"ת עמך ישראל ברחמים בא"י שומע תפלה אבל שליח צבור אומר גואל ישראל וקובע ברכה וחותם:

    תנא ושייר פי' תנא עשיית מלאכה ושייר כ"ד ברכות פי' כ"ד ברכות שבתעניתא היו מוסיפין ו' ברכות כדמפרש לקמן ברפ"ב (תענית דף טו.):

    מאי שייר דהאי שייר כו' פי' דמשום חדא מילתא לא הוי לתנא לשייר וא"ת הכא קאמר דלא תנא ושייר דהא אין בין קאמר דמשמע דאין בין זה לזה אלא אלו בלבד וקשה דהא במגילה (דף ח.) קתני אין בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים חייב באחריותן ונדבות אינו חייב באחריותן ואנו יודעין דיש חילוק אחר דנדרים אינן באים אלא מן החולין דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ונדבות באות מן המעשר כדאמר (דברים כ״ז:ז׳) וזבחת שלמים ואכלת דכתיב גבי מעשר וי"ל דהתם נמי דזה וזה שוה והני מילי גבי שלמים יש חילוק והא דקתני אין בין מיירי בעולות דאין בין עולות דנדרים לעולות דנדבה אלא שהנדרים חייב באחריותן מה שאין כן בנדבה דהא אין בין עולות דנדרים לעולות דנדבות אלא חילוק זה דהא כל עולות אינן באין אלא מן החולין:

    ותסברא והא שייר תיבה פי' מפרש לקמן (תענית דף טו:) שמוציאין התיבה ברחוב העיר (באמצעיות) באחרונות ותסברא דהא שייר תיבה פי' וליכא למימר דבאיסורא קמיירי דהא דמתריעין ונועלין מאי איסור איכא:

    Tosafot on Taanit 13b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ודחינן לא כי קא קתני וכן באבל אנעילת סנדל ואמלאכה קאי אבל (רחיצה לא) [לא ארחיצה] ולעולם בחמין.

    אמר רבא אבל אסור כל ז' אפי' בצונן ומ"ש מבשר ויין דשרי ליה. ודחי בשר ויין שרינן ליה כדי לפכוחי פחדיה אבל רחיצה דמשום תענוג היא לא התירו.

    לימא מסייעא ליה אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה בימי אבל בית אביה אבל הנערה שרי לנוול עצמה ושלא לרחוץ אפילו בצונן. וש"מ אבל אפי' בצונן אסור. ודחי לא הבוגרת התירו לכחול ולפרכס.

    תניא תכפוהו אבליו זה אחר זה שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים אמר רב חסדא בתער ולא במספרים. במים ולא בנתר. ולא בחול.

    אמר רב חסדא זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת והלכתא אסור לרחוץ כל גופו כל ז' בין בחמין בין בצונן אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור ובצונן מותר. ולסוך אפי' כל שהוא אסור. ואם לעבר הזוהמא מות' לסוך שמן טוב.

    דרש רב יצחק יחיד שקבל עליו תענית מתפלל עננו בין גואל לרופא ואקשינן עליה וכי יחיד קובע ברכה לעצמו אלא מתפלל עננו בשומע תפלה בכלל הברכה ואינו מתפלל אותה ברכה בפ"ע. ומותבינן עליה מהא דתניא מה בין יחיד לצבור אלא שזה מתפלל שמ"ע ואלו מתפללין י"ט היכי דמי אילימא יחיד המתפלל בינו לבין עצמו עם הצבור וצבור דקתני ש"ץ היורד לפני התיבה האי י"ט ברכות מתפלל בתענית כ"ד מתפלל כדתנן עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל כו' ואומר לפניהם כ"ד ברכות. ושנינן הכי קתני אין בין יחיד דקאי בצבור כדאמרן ליחיד המתפלל חוץ לביהכ"נ אלא שזה היחיד העומד בחוץ מתפלל י"ח ויחיד המתפלל בכנסת מתפלל י"ט ברכות. אלמא יחיד קובע ברכה לעצמו. ושנינן לעולם יחיד.

    יחיד דקאי בצבור וצבור ש"ץ ממש וזה ש"ץ המתפלל י"ט ברכות בתעניות ראשונות הוא שאין בה כ"ד ברכות לפיכך זה מתפלל י"ח וזה מתפלל י"ט. ואקשינן והא תעניות אמצעיות דקתני בהו ואסור במלאכה וברחיצה כו'. ולא קתני כ"ד. ושנינן האי תנא באיסורא קמיירי. כלומר אסור במלאכה וברחיצה כו' הוא דמיירי בתפלות לא קמיירי. אי בעי תימא כ"ד ברכות באמצעייתא נמי ליכא. ואקשינן והא תניא אין בין ג' אמצעיות לז' אחרונות. אלא שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות הא לכ"ד זה וזה שוין.

    לעולם אימא לך באמצעיות נמי אין כ"ד ברכות בהן.

    Rabbeinu Chananel on Taanit 13b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    איכא דאמר׳‎ אמר רבא אבל אסור בין בחמין בין בצונן ומאי שנא מבשרא וחמרא התם לפדוחי פחדא הכא לתענוג ובודאי דלא משמט דרבה לא באבל כדין תשעה באב ואפילו פניו ידיו ורגליו כדין תשעה באב מדנקיט אבל לחודי׳‎ אלא כל גופו הוא דאסור ואפילו בצונן אבל פניו ידיו ורגליו שרי ואפילו בחמין דלהאי לישנא חמין וצונן באבל שוין הם ומסתברא דהשתא נמי לא פליג עליה דרפרם בתענית צבור ולא משוי אבל ותענית צבור כדין זה מדלא נקט אלא אבל ותענית צבור מותר בצונן כל גופו ומתניתא בחמי׳‎ וכי קתני וכן באבל שפיר קאי אכולהו ובין חמין וצונן שאסרו באבל לא אסרי אלא כל גופו כעין חמין דתענית צבור ואמרי׳‎ לימא מסייע ליה אין הבוגרת רשאה וכו׳‎ אלא לאו בצונן וש״מ דנערה ואבל דעלמא אסור לרחוץ אפי׳‎ בצונן כל גופה בדברי רבא ואוקי אכיחול ופיקוס אבל ברחיצה לא הקלו כלום בה שאף באבל דעלמא מותר בצונן ואפילו כל גופו לא ולהני תרי לישני לפום האי פירושא לא נחלקו רפרם ורבא לעניין ט׳‎ באב ולא לענין תענית צבור אלא באבל בלבד ומפני זה לא טרח התלמוד לפסוק הלכה אלא באבל דאמרינן דהלכתא אסור בין בחמין בין בצונן פי׳‎ כל גופו ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ושלא כדברי רפרם שאוסר אבל בט׳‎ באב ואפי׳‎ להושיט אצבעו בצונן ושלא כדברי רבא שרי אבל בחמין מקצת גופו לפום מאי דפירש ואלו בתענית צבור לא פסקי׳‎ מידי דברי הכל הוא דבצונן מותר כל הגוף ובחמין מקצת הגוף ומתניתא בחמין וכי קתני וכן באבל אשאר׳‎ נמצינו למדין שג׳‎ מקומות הן ודיניהם ג׳‎ דט׳‎ באב החמור שהוא משום אבל דכל ישראל אסור להושיט אפילו אצבעו בצונן ואין צריך לומר בחמין מי׳‎ כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט׳‎ באב בין בי״ה ובלבד בטבילה בזמנה שהיא מצוה ואבל שהוא אבילות דיחיד קיל מיניה דשרי בצונן מקצת הגוף ותענית צבור דקיל טפי דלא הויא אלא משום תענוג שרי כל הגוף בצונן ושרי בחמין מקצת גופו והשתא מתני׳‎ דבוגר׳‎ שפיר מתוקמא ברחיצה ובצונן ולענין רחיצת כל הגוף דבנערה ובאבל דעלמא אסור ובדידה שרי משום נוול לרחוץ כל גופה ואם להעביר את הזוהמא מותר פירש וכ״ש לרפואה אם יש לו חטטין בראשו דהא אפילו בט׳‎ באב וי״ה שרי ובזה שמועתינו שנתקשתה לרבים מתפרשת תושבחתא למארי שמיא כל אלו דברי ש״ס.

    אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה ודרש כו׳ עד אמר רב יצחק אומרה בשומע תפלה והיושב בתענית חלום בשבת כתבו הגאונים ז״ל שאומר׳‎ אחר תפלותיו קודם שיאמר יהיו לרצון אמרי פי אבל בירושלמי אמרו שאומר בעבודה דכל שהוא להבא אומר בעבודה וכן בר״ח בתפלת מוסף והכי גרסי׳‎ לקמן בפרק בג׳‎ פרקים בשנה וכן בברכות פ׳‎ תפל׳‎ השחר ר״ח שחל להיות בתענית פי׳‎ כגון צבור שגזרו תעניות ופגע בהם ר״ח דקיימא לן דאם התחילו אין מפסיקין והיינו טעמא דנקט לישנא דר״ח שחל להיות התענית ולא קאמר תענית שחל בר״ח היאך הוא מזכיר של תענית ה״ג ואיכא נוסחי דגרסי׳‎ היאך הוא מזכיר של ר״ח וא״כ יהיה פירושו האיך הוא מזכיר תפלת מוסף של ר״ח בענין שיזכיר בה תפלת תענית דאלו של שחרית אומרה כמנהגו בין גואל לרופא אבל ליכא לפרושי כפשטא דמבעי׳‎ ליה משום יעלה ויבא של ר״ח היכי אומרה דמאי תיבעי ליה ולמה לא יאמר אותה כמנהגו אלא ודאי כדאמרן והיינו דמהדרי׳‎ רבי זעירא אומר בהודייה רבי אבא בר ממל בעבודה רבי אבינא אומר בברכה רביעי׳‎ א״ר אבא מפני מה מצי׳‎ בכל מקום אומרה ברכה רביעית פי׳‎ כדקיימא לן דש״צ אומרה בין גואל לרופא ורביעי׳‎ לאו דוקא אלא חמישית אף כאן אומרה ברכה רביעי׳‎ פירש בתפלת יוצר כמנהגו ובתפלת מוסף ג״כ אומרה ברכה רביעית בפני עצמה וכן נפק עובדא בהדה דרבי אבא ע״כ ולמדנו שיחיד אומרה בעבודה שאין היחיד אומרה ברכה בפני עצמה וכל שצועק להבא אומר בעבודה.

    כתב רבי׳‎ ז״ל ירושלמי רבי יונה בשם רב ואפילו שגזר על עצמו תעני׳‎ צריך להזכיר מעין המאורע והיכן הוא אומר ר׳‎ זעירא בשם רב הונא אומר׳‎ בלילי שבת ויומו פי׳‎ בערבי׳‎ ושחרית ומנח׳‎ פי׳‎ ולא בתענית שפוסק מבעוד יום כדברי בעל המאור ז״ל דהא כתיבנא דסתם תעני׳‎ יחיד אין בו הפסק׳‎ מבעוד יום וגרסי׳‎ בפ׳‎ במה מדליקין ימים שאין קרבן מוסף כו׳‎ עד ערבית שחרית ומנחה מתפלל י״ח ואומר מעין המאורע בשומע תפלה וזו ראיה גמור׳‎ לדברי רבי׳‎ אלפסי ז״ל שאף בתענית שאוכלין ושותין משחשכה אומר עננו בתפלת ערבית בכניסתו דהכא ודאי בתענית שאוכלים בהם משחשכה איירי׳‎ דהא אמרי׳‎ עלה התם ואין בהם הזכר׳‎ בברכת המזון ואלו בתעניות שפוסק בהם מבעוד יום היאך יש בהם הזכרה בברכת המזון שאם בסעודה של התענית׳‎ מה ענין הזכר׳‎ תעני׳‎ בברכ׳‎ מזון אלא ודאי כדאמרץ וכן מסורת ביד הגאונים ז״ל ופעמים שאדם מתענה ואומר עננו ופעמים שאינו מתענה ואומר עננו כאן בכניסה כאן ביציאה וכן הלשון הזה בתוספת'. וא״ת כיון שדעתו עוד לאכול ולהשתכר אם ירצה היאך אומר יעננו ביום התענית הזה בתפלתו האי לא רישיה דודאי תעני׳‎ יום גמור אינו אלא מכ״ד שעות כענין י״ה שאמרה תורה מערב עד ערב אלא שבמקצת תעניות צבור מפני טורח צבור הקלו בענין היום שלא לאסור אכילה ושתיה כל הכ״ד שעות וכן נמי דעתו של יחיד מן הסתם שזהו מה שיוכל לסבול אבל מ״מ עיקר התענית כל כ״ד שעות הוא שאלו לא היה אלא ביום למה הצריכו לקבלה מבעוד יום ולמה נתנו זמן לאכילה בלילה עד שישן או יגמור אלא ודאי מפני שכבר חל עליו וכיון שכן ראוי הוא שיזכיר עננו בכל תפלותיו ובודאי שאין אמירת עננו חיוב ענוי והתחלת עד שתאסרנו לאכול אחריו תדע שאמרו ליה אדם תעניתו ופורע ואפי׳‎ בשהתחיל בו כדמוכח מההוא עובדא דרבי יהושע דלעיל ומסתברא אומר עננו בתפלת שחרית לדברי הכל ואפי׳‎ הכי אמרו ליה דלוזפיה וליפרע וכן צבור שבאו להם גשמים קודם חצות מפסיקי׳‎ תעניתם ואע״פ שאמרו עננו שאין תפלת תענית ערבון שלא יאכל אח״כ לשום צד שלא יתענה וזה נכון וברור כתב רבי׳‎ ז״ל ושמעי׳‎ מי׳‎ שאם טעה ולא אמר עננו בתפלת תענית אין מחזירין אותו אלא מקמי דעקר רגליה אומר עננו ואפי׳‎ אמר מכבר יהיו לרצון אמרי פי כיון שלא עקר רגליו אומר עננו דודאי רשאי אדם לומר תחנונים בין קודם יהיו לרצון אמרי פי בין לאחר כן כדמוכח במס׳‎ ברכות ולפי׳‎ הירושלמי שכתבנו לעיל כל שנזכר לאחר שומע תפלה קודם שיסיים ברכת עבודה אומר עננו בעבודה במקום יעלה ויבא ותו לא מידי.

    Ritva on Taanit 13b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain

    Meiri

    הבוגרת הראויה לינשא שאירע לה אבל אפילו באב ואם אע"פ שחייבת לנהוג באבלות ושלא להיות כוחלת ופוקסת ולא רוחצת בחמין מ"מ אינה רשאה לנוול עצמה כל כך שלא לרחוץ גופה בצונן ואם עשתה כן גוערים בה שלא לעשות כן כדי שלא ימעטו הקופצים:

    וביאור השמועה לדעתי אין הבוגרת רשאה באבל אביה לנוול עצמה שלא תרחוץ כל גופה הא שאר אבילים אסירי וממאי אלימא בחמין הא שאר אבילים אסירי בחמין ושרו בצונן והא אמר וכו' אבל אסור להושיט אצבעו בחמין והאיך מקילים בה מנגיעת אצבע לכל גופה אלא לאו בצונן דשאר אבילים מותרים בפניו ידיו ורגליו ובוגרת בכל גופה אלמא אבל כל גופו אסור אף בצונן ודחי ליה דבצונן אף אבל כל גופו מותר וזו אכיחול ופיקוס נאמרה שמקילים בה משום חנא הא לרחיצה הכל שוין ומ"מ אין הלכה כן שהכיחול והפיקוס אסור לה אלא שהותרה ברחיצת כל גופה בצונן ואבל אחר דוקא בפניו ידיו ורגליו כמו שביארנו:

    ומה שהוזכר כאן בענין תפלת תענית כבר ביארנוהו למעלה בסוף סוגיית המשנה החמשית:

    שש ברכות שהיו מוסיפים בתעניות וכן התרעה שמתריעים ר"ל רבוי בתפלות בתרועה וזעקה וכן נעילת החניות והוצאת תיבה ברחבה של עיר כל אלו אינם אלא בז' תעניות אחרונות ומה שאמרו אין בין אמצעיות לאחרונות אלא שבאלו מתריעים וכו' דאלמא הא לענין כ"ד ברכות שוין הן אינו כן אלא שהוא מתחיל עכשו ההבדלים שביניהם וסומך על שמסיימם בפרק ב' בהוצאת תיבה ובתוספות ו' ברכות כמו שיתבאר:

    Meiri on Taanit 13b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אילימא בחמין כו' והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט כו' אלא לאו בצונן פי' דבצונן איכא לפלוגי בין בוגרת לנערה משום ניוול אבל בחמין כיון דאפי' הושטת אצבע אסור בו משום תענוג לית לן לפלוגי בין נערה לבוגרת וה"ה דה"מ לסיועי מהך ברייתא לרפרם בר פפא דאסור צונן לעיל לאבל וק"ל:

    בפרש"י בד"ה תפלת תענית עננו הס"ד ואח"כ מה"ד בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה הד"א והס"ד:

    בד"ה אין בין כו' תענית הס"ד ואח"כ מה"ד שזה יחיד כו' בשומע תפלה הס"ד ואח"כ מה"ד תשע עשרה כו' בברכות הס"ד:

    בד"ה דאלו מותרין כו' מכ"ד דליתנהו באמצעיות הס"ד ופי' דאע"ג דליתנהו באמצעיות כדלקמן פריך ליה הכא מיניה משום דאכתי לא אסיק אדעתיה הכא הך מלתא ודו"ק:

    תוס' בד"ה ותסברא והא כו' ברחוב העיר באמצעיות כו' עכ"ל נ"ל דבאמצעיות טעות הוא דהא מוציאין התיבה מפשט פשיטא ליה דאינה אלא באחרונות כפרש"י דליכא למימר דהוו גרסי התוס' הכא כגירסת השיבוש שמשבש רש"י דא"כ מאי כתבו דהא דמתריעין ונועלין מאי איסור איכא דהיינו באחרונות דוקא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Taanit 13b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה זאת אומרת מדמוקמינן לה בכיחול כו'. תמיהני הא מרא דשמעתא הוא ר"ח דס"ל לעיל דמשום אבל אסור בצונן ול"צ כלל לאוקמא בפירכוס וכיחול. גם למאי צריך להוכחה מאוקימתא זו הא נשמע מברייתא דלעיל דתכפוהו אביליו מכבס כסותו במים ומוכח מזה דאבל אסור בכיבוס וצע"ג:

    Gilyon HaShas on Taanit 13b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, א"ר חסדא זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת כל שבעה אברייתא דהביאו לעיל מיני' קאי דקתני בה תכפוהו אביליו מכבס כסותו אבל סתם אסור בתכבוסת, וכן מפורש להדיא במועד קטן (דף טז) דעלה דהך ברייתא אר"ח זאת אומרת. ורש"י ז"ל פירש כאן דהוכחתו מברייתא דבסמוך דקתני אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה (בימי אבלה), ומוקמי לה בגמרא בכיחול ופרכוס, ודייקינן מינה דנערה אסורה בהן, וסבירא ליה לר"ח תכבוסת דמי לכיחול ופרכוס. ויראה דטעמי' משום דאחר שהובא הברייתא דתכפוהו אביליו מפסיק בגמרא, ומביא איכא דאמרי, מש"ה לא ניחא לי' למרן למימר הכי כדפרישנא דר"ח קאי אברייתא דלעיל מיני'. אבל א"א לפרש הכי, חדא דתיקשי על ר"ח עצמו דמה לי' להוכיח בדרך דמיון תכבוסת לכיחול ופרכוס, ולא הוכיח מדבר מפורש בברייתא, דתכבוסת מותר רק בתכפוהו אביליו. ותו הא מה דמוקי ברייתא דבוגרת בכיחול ופרכוס ולא מפרש לענין רחיצה, היינו כי היכי דלא תסייע מיני' לרבא דאבל אסור בצונן, וא"כ לר"ח לשיטתי' דאית לי' באמת דאבל אסור בצונן לדידי' מתוקמא הברייתא כפשטה לענין רחיצה דבוגרת אינה רשאי לנוול שריא ברחיצת צונן ונערה אסורה, ולדידי' לא מצינו כלל כיחול ופרכוס בברייתא, ואיך יוכיח ממנה לתכבוסת וילמוד מאינו למוד, וד' יגלה עפר מעיני, ויגלה לי סוד כוונת רש"י ז"ל בזה:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Taanit 13b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 13, Amud Bet, about 389 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “אין הבוגרת רשאה לנוול את עצמה בימי…”

    2. Segment 223 words

      Opens “מאי לאו ברחיצה, ובמאי? אילימא בחמין, אין…”

      Named: רב חסדא.

    3. Segment 322 words

      Opens “לימא מסייע ליה, דא"ר אבא הכהן משום…”

      Named: רבי יוסי, אבא.

    4. Segment 434 words

      Opens “אמרי: התם בשתכפוהו אבליו זה אחר זה.…”

      Named: רב חסדא.

    5. Segment 518 words

      Opens “איכא דאמרי, אמר רבא: אבל אסור בצונן…”

      Named: רבא.

    6. Segment 631 words

      Opens “לימא מסייע ליה: אין הבוגרת רשאה לנוול…”

      Named: רב חסדא.

    7. Segment 741 words

      Opens “אמר רב חסדא: זאת אומרת, אבל אסור…”

      Named: רב חסדא.

    8. Segment 823 words

      Opens “צלותא דתעניתא היכי מדכרינן אדבריה רב יהודה…”

      Named: רב יהודה, רב יצחק.

    9. Segment 921 words

      Opens “מתקיף לה רב יצחק וכי יחיד קובע…”

      Named: רב יצחק, רב ששת.

    10. Segment 1029 words

      Opens “מיתיבי ״אין בין״ יחיד לצבור אלא שזה…”

    11. Segment 1129 words

      Opens “אלא לאו ה"ק אין בין יחיד דקבל…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “לא לעולם אימא לך שליח צבור ודקא…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “ולא והא אין בין קתני אין בין…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר ותו…”

    15. Segment 1530 words

      Opens “ולא והתניא אין בין ג' שניות לשבע…”

    16. Segment 164 words

      Opens “ותסברא אין בין דוקא?…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Taanit 13b · Segment 3 — “לימא מסייע ליה, דא"ר אבא הכהן משום רבי יוסי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 13b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026