Talmud Builders

    Taanit 3a

    Back to index

    English translation — Taanit 3a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara objects: If Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to this derivation, let him say that it is in accordance with his ruling that one begins mentioning rain from the second day of Sukkot , not the sixth day. The Gemara answers: Rabbi Akiva holds that when that extra reference to libation is written in the verse, it is with regard to the sixth day that it is written. In other words, it is the plural phrase: “Its libations [ unsakheha ]” (Numbers 29:31), which appears on the sixth day, that directly indicates that one must perform more than one libation, while the other two superfluous letters merely serve to teach that this second libation must be of water, not wine. Therefore, the additional libation is performed on the sixth day.

    2§ It is taught in a baraita that Rabbi Natan says: “In the Sanctuary you shall pour out a libation [ hassekh nesekh ] of strong drink to the Lord” (Numbers 28:7). The Torah states the term for libation twice, which indicates that the verse is speaking of two libations: One is the water libation and the other one is the wine libation. The Gemara asks: Why not say that both libations are of wine? The Gemara answers: If so, let the verse write either hassekh hessekh or nassekh nesekh , with the same prefix each time. What is the meaning of the varied formulation: “ Hassekh nesekh ”? Learn from this that one libation is of water and the other one is of wine.

    3The Gemara asks: However, what about that which we learned in a mishna ( Sukka 42b): The water libation is performed all seven days of Sukkot . Who is the author of this mishna? If you say it is Rabbi Yehoshua, let us say that this ritual is performed only one day, the Eighth Day of Assembly. If it is Rabbi Akiva, the mishna should state two days, the sixth and the seventh Festival days. If it is Rabbi Yehuda ben Beteira, the mishna should say that the water libation is performed on six days, from the second day of Sukkot onward.

    4The Gemara answers: Actually, the ruling of the mishna is that of Rabbi Yehuda ben Beteira, and he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as stated in a mishna. As we learned in a mishna ( Sukka 48b) that Rabbi Yehuda says: He would pour with a utensil that held a log of water all eight days of Sukkot , which includes the Eighth Day of Assembly. And Rabbi Yehuda ben Beteira removes the first day from this obligation and includes the eighth, which results in seven days of water libations.

    5The Gemara asks: And what is different about the first day, that the water libation is not performed on that day, according to the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira? Is the reason that when the Torah alludes to water, it is on the second day that it alludes to this libation? If so, one should not bring the libation on the eighth day either, because when the Torah alludes to water for the last time, it is on the seventh day that it alludes to it.

    6Rather, the Gemara retracts from the previous explanation in favor of the claim that this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. And Rabbi Yehoshua maintains that this ruling that the water libation is performed all seven days of Sukkot is a halakha transmitted to Moses from Sinai, learned through tradition. In other words, this obligation is not based upon a textual source.

    7As Rabbi Ami said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Neḥunya of the valley of Beit Ḥortan: The halakha of ten saplings, that if there are ten saplings that require water planted in an area of a beit se’a , 2,500 square cubits, it is permitted to plow the entire field in the summer preceding the Sabbatical Year despite the fact that it is prohibited to plow other fields starting from the preceding Shavuot ; the practice of walking around the altar with a willow and adorning the altar with it on Sukkot and taking it on the last day of Sukkot ; and the obligation of the water libation; each of these three is a halakha transmitted to Moses from Sinai.

    8It is stated in the same baraita cited previously that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Yehoshua: With regard to the one who passes before the ark as prayer leader on the concluding Festival day of the festival of Sukkot , the Eighth Day of Assembly, the last prayer leader of the additional prayer mentions rain, whereas the first prayer leader for the morning prayer does not mention rain. Conversely, on the first Festival day of Passover, the first prayer leader mentions rain, while the last prayer leader does not mention rain.

    9The Gemara asks: To which statement of Rabbi Yehoshua is Rabbi Yehuda referring? If we say that he is referring to the statement of Rabbi Yehoshua cited in the mishna, this cannot be the case, as Rabbi Yehoshua in our mishna said that one begins to mention rain on the last Festival day of the festival of Sukkot , the Eighth Day of Assembly. This indicates that one starts to mention rain from the beginning of the day, i.e., the evening prayer service.

    10Rather, you will say that Rabbi Yehuda is referring to the opinion of Rabbi Yehoshua, cited in the baraita . However, this too is untenable, as didn’t Rabbi Yehoshua say there that one begins to mention rain from the time one puts down the lulav , i.e., from the end of the seventh day of Sukkot ? This statement also indicates that one begins to mention rain from the evening service of the Eighth Day of Assembly.

    11The Gemara asks another question: And, furthermore, that which is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of ben Beteira: With regard to the one who passes before the ark on the concluding Festival day of the festival of Sukkot , the Eighth Day of Assembly, the last prayer leader mentions rain. To which of the halakhot of ben Beteira is Rabbi Yehuda referring here? If we say he is referring to the ruling of Rabbi Yehuda ben Beteira, this cannot be the case, as he said that one begins to mention rain on the second day of Sukkot .

    12Rav Naḥman Bar Yitzḥak said: Let the ben Beteira mentioned by Rabbi Yehuda in the baraita be understood as a reference to Rabbi Yehoshua ben Beteira, and this will resolve all the above difficulties. At times, Rabbi Yehuda calls him by his name, Rabbi Yehoshua, despite the fact that the name Rabbi Yehoshua generally refers to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya. At other times, Rabbi Yehuda calls him by his father’s name, e.g., in the second baraita , when the ruling is attributed to ben Beteira. And the Gemara explains the reason for the different names: This baraita , where he is called by his father’s name, was written before he was ordained, and this baraita , where he is called simply Rabbi Yehoshua, was from after he was ordained.

    13§ It is taught in another baraita : With regard to dew and with regard to wind, the Sages did not obligate one to mention them by reciting: He makes the wind blow and the dew fall, in the second blessing of the Amida , but if one seeks to mention them, he may mention them. The Gemara asks: What is the reason that this recitation is optional? Rabbi Ḥanina said: Because winds and dew are consistent and not withheld, since the world could not exist without them, their mention is optional.

    14The Gemara explains: And dew, from where do we derive that it is not withheld? As it is written: “And Elijah the Tishbite, who was of the settlers of Gilead, said to Ahab: As the Lord, the God of Israel, lives, before whom I stand, there shall be no dew or rain in these years but according to my word” (I Kings 17:1), and it is written: “Go, show yourself before Ahab, and I will send rain upon the land” (I Kings 18:1). God stated that He will resume rainfall, whereas He did not say to Elijah that He will restore dew. What is the reason? Because dew

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אי סבר לה כר' יהודהלימא כר"י שיזכיר בשני:

    ניסוך יתירא בששי כתיבכלומר ונסכיה דמרבי תרי ניסוכין כתיב בששי להכי אמר בששי מתחיל להזכיר ואהני מ"ם יו"ד מ"ם מים דלא מצינו למימר תרוייהו דיין:

    או הסך הסך או נסך נסךמדשני קרא בדיבוריה ש"מ תרתי:

    אי ר"ע תרי יומי הווותו לא דהא אמר ונסכיה דהיינו בששי מרבה ניסוך המים:

    וסבר לה כר' יהודה דמתניתיןדאמר בלוג הוה מנסך כל שמנה לא סבר כוותיה במה דאמר כל שמונה מנסך אלא במה דאמר בשמיני מנסך וכיון דבשמיני מנסך משכחת לה לרבי יהודה [ב"ב] דאמר בשני מתחילין לניסוך המים כל שבעה:

    דמפיק ראשון ומעייל שמינימשיב בעל הגמרא מי מצי אמר רבי יהודה דבשמיני מנסך:

    מאי שנאדקאמר דבראשון אינו מזכיר דכי רמיזי מיא בשני הוא דרמיזי דמונסכיהם מרבה ניסוך המים שמיני נמי מי מצי אמר דמנסך הא שביעי אמר רחמנא דמ"ם יו"ד מ"ם מים כתיב בשביעי דסיום קראי דניסוך המים בשביעי כתיב כמשפטם ולא בשמיני:

    אלא ר' יהושע היאדאמר משעת הנחתו [דהיינו בשביעי] מזכיר ואעפ"כ סבר דניסוך המים כל שבעה דגמרא גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך המים כל שבעה ודאי כר"א אתי שפיר אבל כרבי יהודה בן בתירה וכר"ע לא מיתוקמא אלא להכי לא מוקי לה כר' אליעזר דהא לא מיבעי אי ר' אליעזר סבירא ליה הכי דודאי לרבי אליעזר אתי שפיר והא דקא מוקים כר' יהושע רבותא קמשמע לן אבל כר"י בן בתירה וכר"ע לא מיתוקמא דרבי יהודה יליף מונאמר בשני ונסכיהם כו' אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא ו' ימים דאיהו לא מפיק ראשון ומעייל שמיני משום הני פירכא דפריך לעיל לא אתי כרבי יהודה ורבי עקיבא יליף מנסכיה שנאמר בששי אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא תרי יומי אבל כרבי יהושע מיתוקמא לפיכך אין מזכירין אלא ביו"ט האחרון דגשמים בחג סימן קללה אבל ניסוך המים הוי כל שבעה דגמרא גמיר לה:

    עשר נטיעותהמפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה ערב שביעית עד ר"ה אע"ג דשאר שדות אין חורשין לפני שביעית ל' יום זה חורשין דהואיל אם אין חורשין סביבן מפסידין:

    וניסוך המיםכל שבעה:

    ר' יהודה אומר משום רבי יהושע העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג כו' – כעין אמר מר הוא כלומר אמרינן לעיל ר' יהודה אומר:

    הי רבי יהושע אילימא רבי יהושע דמתני' מיו"ט האחרון הוא מזכירדראשון נמי המתפלל תפלת יוצר מזכיר ואילו הכא תני הראשון אינו מזכיר:

    האמר משעת הנחתודהיינו בשביעי והכא קתני יו"ט האחרון של חג דהיינו בשמיני:

    ותו הא דתניאבמכילתא אחריתי ר' יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התיבה בי"ט אחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר:

    (אלא) אמר רב נחמן בר יצחק תהאתרוייהו הא דבעית הי ר' יהושע והא דבעית הי בן בתירה ר' יהושע בן בתירה היא דהאי דקאמר ר' יהודה לעיל משום ר' יהושע והדר קאמר משום בן בתירה תהא תרוייהו ר' יהושע בן בתירה ולא קשיא זמנין קרו ליה בשמיה דאבוה בן בתירה וזמנין דקרו ליה בשמיה דידיה ר' יהושע:

    מקמי דליסמכוהולא הוה חשוב וקרו ליה בשמיה דאבוה והאי דקרו ליה בשמיה דנפשיה ר' יהושע היינו לבתר דסמכוהו:

    בטל וברוחותמשיב הרוח ומוריד הטל לא חייבוהו חכמים להזכיר אפילו בימות הגשמים:

    לפי שאינן נעצריןשאלמלא הן אין העולם מתקיים והאי דאמרינן בתפלה משיב הרוח ומוריד הגשם לאו משום חיוב אלא חוק גשם הוא מזכיר דטל ורוחות מועילות לארץ לתקנה ולנגבה כדבסמוך זיקא דבתר מיטרא כמיטרא:

    ואילו טל לא קאמרואתנה טל ומטר אלא מטר בלבד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    תענית ג עמוד א

    1אי סבר לה כרבי יהודה בן בתירה נימא כוותיה! קסבר רבי עקיבא: כי כתיב ״ניסוך יתירא בששי הוא דכתיב״.

    Baraita

    2תניא, ר' נתן אומר: (במדבר כח, ז) ״בקדש הסך נסך שכר לה'״, בשני ניסוכין הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין. אימא תרוייהו דחמרא! אם כן, ליכתוב קרא או ״הסך הסך״, או ״נסך נסך״, מאי ״הסך נסך״ שמעת מינה: חד דמיא וחד דחמרא.

    3אלא, הא דתנן: ניסוך המים כל ז' מני? אי ר' יהושע נימא חד יומא, אי ר"ע תרי יומי, אי ר' יהודה ב"ב שיתא יומי!

    4לעולם ר' יהודה ב"ב היא, וס"ל כר' יהודה דמתני' דתנן, רבי יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה. ומפיק ראשון ומעייל שמיני.

    5ומאי שנא ראשון דלא, דכי רמיזי מים בשני הוא דרמיזי; שמיני נמי, כי רמיזי מים בשביעי הוא דרמיזי!

    6אלא: רבי יהושע היא, וניסוך המים כל שבעה הלכתא גמירי לה,׃

    7דאמר ר' אמי א"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים הלכה למשה מסיני.

    8רבי יהודה אומר משום רבי יהושע: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר.

    9הי רבי יהושע? אילימא רבי יהושע דמתניתין, הא אמר: ביום טוב האחרון של חג הוא מזכיר.

    10אלא: ר' יהושע דברייתא, האמר: משעת הנחתו.

    11ותו, הא דתניא, ר' יהודה אומר משום בן בתירה: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר, הי בן בתירה? אילימא רבי יהודה בן בתירה הא אמר: בשני בחג הוא מזכיר!

    12אמר רב נחמן בר יצחק: תהא ברבי יהושע בן בתירה, זמנין דקרי ליה בשמיה, וזימנין דקרי ליה בשמיה דאבא. והא מקמי דליסמכוהו, והא לבתר דליסמכוהו.

    13תנא: בטל וברוחות, לא חייבו חכמים להזכיר. ואם בא להזכיר מזכיר. מ"ט א"ר חנינא: לפי שאין נעצרין.

    14וטל מנלן דלא מיעצר דכתיב: ״(מלכים א יז״, יג) ״ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי״, וכתיב: ״(מלכים א יח״, א) ״לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה״, ואילו טל לא קאמר ליה, מאי טעמא משום׃

    Tosafot

    אי רבי יהודה בן בתירהדאמר בשני בחג הוא מזכיר שית יומי הוו א"כ לא יהיה הניסוך כי אם ששה ימים:

    עשר נטיעותפירש"י נטיעות מפוזרות בבית סאה חורש כל בית סאה בשבילן דכל נטיעה יונקת ודווקא מבית סאה היה צריך להם יכול לחרוש עד ר"ה של שביעית דהוו שפיר אוקומי אילנא שרי אבל יותר מבית סאה אינו חורש אלא כדי צורכן דהואיל ומפוזרות ביותר מבית סאה קיימי שפיר ובפחות מיכן למה קיימי וליעקר קיימי ודוקא נטיעות אמר דחורשין בשבילן עד ראש השנה אבל אילנות אסור דאורייתא כל אלול ומדרבנן פסח ועצרת תקון בשדה הלבן עד פסח מותר אבל מפסח ולהלן אסור ושדה אילן עד עצרת מותר מכאן ואילך אסור:

    ערבהשמקיפין את המזבח וניסוך המים הלכה למשה מסיני כולהו:

    בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכירמשיב הרוח ומוריד הטל כו' לפיכך אין קפידא לומר מוריד הטל אפילו בימות החמה אך שלא יאמר מוריד הגשם והכי הלכתא ואם לא אמר בימות הגשמים כי אם מוריד הגשם ודילג משיב הרוח ומוריד הטל אין מחזירין:

    ואילו טל לא מיעצרומ"ה נראה דגבי גדעון (שופטים ו) כשאמר על הארץ יהיה טל ועל הגיזה יהיה חורב כתיב ויעש כן אבל כשאמר על הארץ יהיה חורב ועל הגזה יהיה טל כתיב ויהי כן כלומר דעל הגיזה היה הטל אבל לא כתיב ויעש כן משמע דעל הארץ היה טל דטל לא מיעצר ע"כ בנוסח שלפני ועוד מצאתי כשאמרו על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים כן וכשאמר טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה חרב כתיב ויהי כן ולא הזכיר בזה הש"י וטעמו אשר אומר כי הוא זה כי אין הש"י מזכיר שמו על הרעה כי אם יהיה חורב על כל הארץ היתה רעת יושבי בה וכתיב (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך אבל כשאמר על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים וכדומה לזה (בראשית א) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה וגבי חשך לא הזכיר השם יתברך וכן בחמשה דברות אחרונות (שמות כ) מלא תרצח ואילך לא הזכיר הש"י הכל הולך אל מקום אחד משל למלך שבנה דירה נאה והניח לצייר מגינו לפני כל חדרי הבית זולתי בית הכסא מקום הטינוף:

    ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעדלכך נקרא מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל אנשי יבש גלעד על מעשה פילגש בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כי אם מעט אנשים מן המיושבים בעיר כי כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיד כי אליהו מן התושבים כך שמעתי מהר"י טרוט"י משם הר"י בה"ר יצחק ממלאון:

    ואילו טל לא מיעצרומ"ה נראה דגבי גדעון (שופטים ו) כשאמר על הארץ יהיה טל ועל הגיזה יהיה חורב כתיב ויעש כן אבל כשאמר על הארץ יהיה חורב ועל הגזה יהיה טל כתיב ויהי כן כלומר דעל הגיזה היה הטל אבל לא כתיב ויעש כן משמע דעל הארץ היה טל דטל לא מיעצר ע"כ בנוסח שלפני ועוד מצאתי כשאמרו על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים כן וכשאמר טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה חרב כתיב ויהי כן ולא הזכיר בזה הש"י וטעמו אשר אומר כי הוא זה כי אין הש"י מזכיר שמו על הרעה כי אם יהיה חורב על כל הארץ היתה רעת יושבי בה וכתיב (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך אבל כשאמר על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים וכדומה לזה (בראשית א) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה וגבי חשך לא הזכיר השם יתברך וכן בחמשה דברות אחרונות (שמות כ) מלא תרצח ואילך לא הזכיר הש"י הכל הולך אל מקום אחד משל למלך שבנה דירה נאה והניח לצייר מגינו לפני כל חדרי הבית זולתי בית הכסא מקום הטינוף:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר שאינן נעצרין כמו המטר דכתיב חי ה' אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי.

    וכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמהואלו טל לא אדכר.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 3a

    Taanit 3a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 340 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אי סבר לה כר' יהודה לימא כר"י שיזכיר בשני:

    ניסוך יתירא בששי כתיב כלומר ונסכיה דמרבי תרי ניסוכין כתיב בששי להכי אמר בששי מתחיל להזכיר ואהני מ"ם יו"ד מ"ם מים דלא מצינו למימר תרוייהו דיין:

    או הסך הסך או נסך נסך מדשני קרא בדיבוריה ש"מ תרתי:

    אי ר"ע תרי יומי הוו ותו לא דהא אמר ונסכיה דהיינו בששי מרבה ניסוך המים:

    וסבר לה כר' יהודה דמתניתין דאמר בלוג הוה מנסך כל שמנה לא סבר כוותיה במה דאמר כל שמונה מנסך אלא במה דאמר בשמיני מנסך וכיון דבשמיני מנסך משכחת לה לרבי יהודה [ב"ב] דאמר בשני מתחילין לניסוך המים כל שבעה:

    דמפיק ראשון ומעייל שמיני משיב בעל הגמרא מי מצי אמר רבי יהודה דבשמיני מנסך:

    מאי שנא דקאמר דבראשון אינו מזכיר דכי רמיזי מיא בשני הוא דרמיזי דמונסכיהם מרבה ניסוך המים שמיני נמי מי מצי אמר דמנסך הא שביעי אמר רחמנא דמ"ם יו"ד מ"ם מים כתיב בשביעי דסיום קראי דניסוך המים בשביעי כתיב כמשפטם ולא בשמיני:

    אלא ר' יהושע היא דאמר משעת הנחתו [דהיינו בשביעי] מזכיר ואעפ"כ סבר דניסוך המים כל שבעה דגמרא גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך המים כל שבעה ודאי כר"א אתי שפיר אבל כרבי יהודה בן בתירה וכר"ע לא מיתוקמא אלא להכי לא מוקי לה כר' אליעזר דהא לא מיבעי אי ר' אליעזר סבירא ליה הכי דודאי לרבי אליעזר אתי שפיר והא דקא מוקים כר' יהושע רבותא קמשמע לן אבל כר"י בן בתירה וכר"ע לא מיתוקמא דרבי יהודה יליף מונאמר בשני ונסכיהם כו' אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא ו' ימים דאיהו לא מפיק ראשון ומעייל שמיני משום הני פירכא דפריך לעיל לא אתי כרבי יהודה ורבי עקיבא יליף מנסכיה שנאמר בששי אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא תרי יומי אבל כרבי יהושע מיתוקמא לפיכך אין מזכירין אלא ביו"ט האחרון דגשמים בחג סימן קללה אבל ניסוך המים הוי כל שבעה דגמרא גמיר לה:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אי רבי יהודה בן בתירה דאמר בשני בחג הוא מזכיר שית יומי הוו א"כ לא יהיה הניסוך כי אם ששה ימים:

    עשר נטיעות פירש"י נטיעות מפוזרות בבית סאה חורש כל בית סאה בשבילן דכל נטיעה יונקת ודווקא מבית סאה היה צריך להם יכול לחרוש עד ר"ה של שביעית דהוו שפיר אוקומי אילנא שרי אבל יותר מבית סאה אינו חורש אלא כדי צורכן דהואיל ומפוזרות ביותר מבית סאה קיימי שפיר ובפחות מיכן למה קיימי וליעקר קיימי ודוקא נטיעות אמר דחורשין בשבילן עד ראש השנה אבל אילנות אסור דאורייתא כל אלול ומדרבנן פסח ועצרת תקון בשדה הלבן עד פסח מותר אבל מפסח ולהלן אסור ושדה אילן עד עצרת מותר מכאן ואילך אסור:

    ערבה שמקיפין את המזבח וניסוך המים הלכה למשה מסיני כולהו:

    בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר משיב הרוח ומוריד הטל כו' לפיכך אין קפידא לומר מוריד הטל אפילו בימות החמה אך שלא יאמר מוריד הגשם והכי הלכתא ואם לא אמר בימות הגשמים כי אם מוריד הגשם ודילג משיב הרוח ומוריד הטל אין מחזירין:

    ואילו טל לא מיעצר ומ"ה נראה דגבי גדעון (שופטים ו) כשאמר על הארץ יהיה טל ועל הגיזה יהיה חורב כתיב ויעש כן אבל כשאמר על הארץ יהיה חורב ועל הגזה יהיה טל כתיב ויהי כן כלומר דעל הגיזה היה הטל אבל לא כתיב ויעש כן משמע דעל הארץ היה טל דטל לא מיעצר ע"כ בנוסח שלפני ועוד מצאתי כשאמרו על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים כן וכשאמר טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה חרב כתיב ויהי כן ולא הזכיר בזה הש"י וטעמו אשר אומר כי הוא זה כי אין הש"י מזכיר שמו על הרעה כי אם יהיה חורב על כל הארץ היתה רעת יושבי בה וכתיב (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך אבל כשאמר על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים וכדומה לזה (בראשית א) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה וגבי חשך לא הזכיר השם יתברך וכן בחמשה דברות אחרונות (שמות כ) מלא תרצח ואילך לא הזכיר הש"י הכל הולך אל מקום אחד משל למלך שבנה דירה נאה והניח לצייר מגינו לפני כל חדרי הבית זולתי בית הכסא מקום הטינוף:

    ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד לכך נקרא מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל אנשי יבש גלעד על מעשה פילגש בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כי אם מעט אנשים מן המיושבים בעיר כי כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיד כי אליהו מן התושבים כך שמעתי מהר"י טרוט"י משם הר"י בה"ר יצחק ממלאון:

    ואילו טל לא מיעצר ומ"ה נראה דגבי גדעון (שופטים ו) כשאמר על הארץ יהיה טל ועל הגיזה יהיה חורב כתיב ויעש כן אבל כשאמר על הארץ יהיה חורב ועל הגזה יהיה טל כתיב ויהי כן כלומר דעל הגיזה היה הטל אבל לא כתיב ויעש כן משמע דעל הארץ היה טל דטל לא מיעצר ע"כ בנוסח שלפני ועוד מצאתי כשאמרו על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים כן וכשאמר טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה חרב כתיב ויהי כן ולא הזכיר בזה הש"י וטעמו אשר אומר כי הוא זה כי אין הש"י מזכיר שמו על הרעה כי אם יהיה חורב על כל הארץ היתה רעת יושבי בה וכתיב (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך אבל כשאמר על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים וכדומה לזה (בראשית א) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה וגבי חשך לא הזכיר השם יתברך וכן בחמשה דברות אחרונות (שמות כ) מלא תרצח ואילך לא הזכיר הש"י הכל הולך אל מקום אחד משל למלך שבנה דירה נאה והניח לצייר מגינו לפני כל חדרי הבית זולתי בית הכסא מקום הטינוף:

    Tosafot on Taanit 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר שאינן נעצרין כמו המטר דכתיב חי ה' אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי.

    וכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואלו טל לא אדכר.

    Rabbeinu Chananel on Taanit 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    תאנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר עיקר הפי׳‎ לא חייבו חכמים להזכיר טל ורוחות בשום זמן ואפי׳‎ בזמן שרגילין להזכיר כגון טל בימות החמה ורוחות בימות הגשמים ואם בא להזכיר אפילו בזמן שאין רגילין בו כגון טל בימות הגשמים ורוחות בימות החמה מזכיר והכי מוכח מדרבי חנינא דבסמוך. והא ודאי לפי שאין בהזכרת הטל חיוב אף בימות החמה לא הוזכר במשנתינו בשום מקום וכדברי רבי יהודה שלפנינו מוכיח כן שנינו וביום טוב הראשון של פסח מזכיר הראשון והאחרון אינו מזכיר כלומר הראשון מזכיר גשם והאחרון אינו מזכיר גשם ולא קתני שיזכיר טל ואלו היה לו בחיוב היה לו לשנו׳‎ כמו ששנה בריש׳‎ האחרון מזכיר טל הראשון אינו מזכיר אלא ודאי שאין חיוב בדבר אלא שלא יזכיר גשם ואם רצה להזכיר טל מזכיר הכל ברשותו וכן לענין השאלה לא שנינו בו שום חיוב וכשאמרו כן לא חייבו חכמים להזכיר ה״ה לשאול ומשום דאיירי׳‎ במתני׳‎ בהזכרה וגם א״א לשאלה בלא רצוי הזכרה נקט הזכרה וכיון דליכא הזכרה פשי׳‎ דליכ׳‎ חיוב שאלה ואמרי׳‎ מ״ט אמר ר׳‎ חנינא לפי שאין נעצרים ושאלתנו על רוח מצוי׳‎ ועליה השיבו שאינה נעצרת דאילו רוח שאינה מצויה נעצרת היא ושמה מוכיח עליה וטל ג״כ אינו נעצר ומאי דכתיב באליהו חי י״י אם יהיה טל היינו טל של ברכה שהוא נעצר וטעמ׳‎ דידן היינו לטל בעלמא ואכולה מלת׳‎ יהבי׳‎ טעמא דכיון שאינן נעצרין ואינן בגבורה אין ראוי לתקן בהן חיוב הזכרה ומינה נמי שאם מזכירו אף בזמן שאין רגילין בו דלית לן בה. דהא זמנן הוא בכל שעה ואיכא למידק כיון דאיכ׳‎ טל ברכה שהוא נעצר למה לא חייבו בו שהרי צריך הוא לעולם צורך גדול ועוד למה לא חייבו ברוחות מפני רוח שאינה מצויה שהיא נעצרת בשלמא משום רוח שאינה מצויה דחזיא לבי דרי אינו בדין לקבוע בו חובה כיון דאפשרי בר מינה בנפוותא כדאיתא בש״ס. אבל עדיין יש בה שתי תועלות גדולות שא״א להם בידי אדם הא׳‎ להביא הגשמי׳‎ וכדאמרי׳‎ במכלתי׳‎ אמר משיב הרוח נשב זיקא אמר מוריד הגשם אתא מטרא גם הדבר ידוע למין ומבורר מצד הטבע והשניה ידועה גם כן מצד הטבע שהיא מועילה לגדל הדשאים והצמחים וכעניין שאמרו בירושלמי דמסכת ר״ה הרי שלא היו ישראל כשרים בר״ה ונגזרו עליהם גשמים מועטין וחזרו בתשובה להוסיף עליהם א״א שכבר נגזרה גזרה אלא מה הקב״ה עוש׳‎ מורידין בזמנן ומשיב עליהם טללים ורוחות שתהנה הארץ מהם. וא״כ למה לא חייבו להזכיר ולשאול ברוחות בימות הגשמים שהם צריכי׳‎ להביא גשמים ואם לגדל הצמחים והזרעים וי״ל שלא רצו לחייב הזכרה. אלא בדבר ההכרח. שא״א זולתו אבל הרוחות האלו כל היכא דאיכ׳‎ גשמים כראוי אין צריך אליהם ואין לנו לחייב אלא בגש׳‎ שהוא עיקר הדבר בין שיבא ע״י רוחות או זולתם ואם ירדו גשמים כראוי אין אנו צריכין לרוחות לגדל דשאים וצמחים ולא שאלו בש״ס אלא על טל ורוח מצויה שהם צריכין לעולם צורך גדול ואין קיום לעולם זולתם והיה בראוי להזכירו ועל זה השיבו שאעפ״כ כיון שאינו נעצרין לא חייבו בו הזכרה שאינו באי׳‎ בגבורה אבל על הרוחו׳‎ שאינו מצויות שאפש׳‎ זולתם לא עלה על לב דעת לשאול עליו למה לא חייבו להזכירו. ולענין טל של ברכה שהוא נעצר כיון שאין שנוי בגופו בטל של ברכ׳‎ ושאינו טל ברכה מין אחר הוא אלא שברכ׳‎ י״י תבלין להשבחו ואין הגבורה נכרת כדאיתא בש״ס. וגופו של טל אינו נעצר לא חייבו להזכירו. זו היא שורת הדין אבל העולם נהגו לפי מה שצריך כי לפי שרוח שאינה מצויה מועילה בימות הגשמים לב׳‎ ענינים שאמרנו אומרים משיב הרוח בימות הגשמים אבל לא בימות החמה מכיון דלא חזיא אלא לבצרי דאפשר זולתה ע״י אדם ולעניין הטל נהגו בו בימות החמה שצריך יותר לעולם וכיון שאין בו הזכרת גשם לא רצו שתהא ברכה זו פגומה לגמרי מהזכרה וקבעו בו הזכרת טל ובשאלת הטל נהגו לעולם ובלבד בטל של ברכה שהוא נעצר שאומרי׳‎ בימות החמ׳‎ ותן טל לברכה ובימו׳‎ הגשמים ותן טל ומטר לברכה אעפ״כ אם לא הזכיר ולא שאל אין בכך כלום וכבר כתבתי במס׳‎ ברכות שברכת השני׳‎ שוה היא בימו׳‎ החמה ובימו׳‎ הגשמים ולא חלק בה התלמוד לעולם אלא אימתי יזכיר בה שאלה כדאמר ושאלה בברכת השנים דאלמא בר מהאי שאלה דגשם איתיה לברכת השנים בדוכתה לזמן שאין שאלה וכן בדין שהרי בימות החמה צריכין אנו להתפלל על ברכ׳‎ הארץ ופירותיה כמו בימו׳‎ הגשמים או יותר אבל בארצות הללו נהגו להחליף הברכ׳‎ בין ימות החמ׳‎ לימות הגשמים ואין לנו סמך למנהגם. עיקר השאלה הוא לומר ותן טל ומטר לברכה. ויש שואלים למה לא נהגו להזכיר בעבים כלום שאף הם אמרו שלא חייבו חכמים להזכיר בעבים כלו׳‎ ואם בא להזכי׳‎ מזכי׳‎ וצריכין הם לעול׳‎ כמו שאמרנו שניו׳‎ למט׳‎ עבי׳‎ והיינו עיבא דבתר מטרא והתשובה על זה שאין צורך העבי׳‎ בכל שעה שהרי ברבוי הגשמי׳‎ אין העבים צריכי׳‎ ולא ראויים כמו שאמרו שמשא דבתר מטרא כמטרא וזהו בימות החורף והקור ואמרו זיקא דבתר מטרא כמטרא אינו אלא כשהגשמי׳‎ מועטי׳‎ לעבים להעמיד הלחות. ולמה לנו לפתוח פינו לשטן שנהיה צריכי׳‎ לעבים מפני מיעוט הגשמים כל עיקר לא הוזכרנו רוחות להשלים מיעוט הגשמי׳‎ אלא להביא את הגשמים ולפי׳‎ הקדמנוהו לגשמים לומר משיב הרוח ומוריד הגשם זה נ״ל טעם נכון ונתבררו בע״ה יתברך דברים שנתקשו לרבים בענינים אלו:

    Ritva on Taanit 3a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אי ר' יהושע נימא חד יומא כו' וההוא חד יומא ע"כ הוא שמיני עצרת דלר"י דברייתא נמי דאמר משעת הנחתו הוא ערבית דשמיני עצרת כמ"ש התוס' לעיל וכפרש"י לקמן וק"ל:

    בפרש"י בד"ה אי ר' עקיבא וכו' דהא אמר ונסכיה דהיינו בו' מרבה ניסוך המים והס"ד ואח"כ מ"ה וסבר לה כו' לר"י דאמר בשני מתחילין כו' כל ז' דאפיק ראשון כו' הד"א ובד"ה אלא רבי יהושע כו' לא הוה אלא ששה ימים דאיהו לא מפיק כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה עשר נטיעות כו' כדי צורכן כו' ביותר מבית סאה קיימי שפיר ובפחות כו' כל אלול ומדרבנן פסח כו' ובד"ה ויאמר אליהו כו' נקרא מתושבי גלעד כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    לכתוב קרא או הסך וכן בב"ק דף סה ע"א ודף פה ע"ב ובמנחות דף יז ע"ב:

    Gilyon HaShas on Taanit 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    רש"י ד"ה אלא ר"י כו' תמיהני בדברי רש"י אלו דברישא כתב משעת הנחתו ביום השביעי דמשמע דס"ל דמזכירים בשביעי וכמ"ש רש"י לעיל מיום שמברכים באחרונה, דהיינו בשביעי (וזהו דלא כתוס' לעיל דהנחתו היינו סלוקו דלולב דזה מוצאי שביעי ולשיטת רש"י ז"ל קשה לי, דאיך פריך ר"י לר"מ דהוא סי' קללה למה מזכיר, הא גם לדידיה קשה דהא בשביעי ג"כ סי' קללה) וכן מבואר מדברי רש"י עוד בסמוך ממה דפירש היה ר' יהושע וכו' ואלו הכא קתני הראשון אינו מזכיר, ואח"כ בד"ה האמר משעת הנחתו, כתב רש"י דהיינו בשביעי והכא קתני יו"ט האחרון של חג דהיינו בשמיני עכ"ל, מבואר דהך קושיא אינו רק מדקתני הראשון אינו מזכיר בסתם מקצת יו"ט האחרון, והא משעת הנחתו, היינו דמזכיר בשביעי, וזה ברור בכוונת רש"י, ואלו בסוף הדבור הזה כתב רש"י א"ל כר"י מתוקמא לפיכך איך מזכירין אלא ביו"ט האחרון מבואר דמשעת הנחתו היינו מיו"ט האחרון, וכ"כ רש"י לקמן (דף ד סוף ע"א) ואין דעתי הקלושה עומד בכוונת רש"י בזה, והמהרש"א נקט בפשיטות דרש"י ס"ל כתוס' דהנחתו היינו יו"ט האחרון, וצ"ע:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Taanit 3a · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    Ben Yehoyada

    (זכריה ב, י) כְּשֵׁם שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רוּחוֹת, כָּךְ אִי־אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל. אף על גב דגם הטל אי אפשר לעולם בלעדו, דימה אותם לרוחות מפני שנקראו בהם המלאכים דכתיב (תהלים קד, ד) 'עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת'. ועוד דהטל אינו יורד אלא בלילה ולא ביום, אבל רוחות מצויים ביום ובלילה. אי נמי הטל נדחה מפני השמש שפורח בזריחתה, מה שאין כן הרוחות אינם נדחים. אי נמי הרוחות מרגישים בהם בני אדם, מה שאין כן הטל אינו ניכר ואינו נרגש כשיורד כמו הרוחות. אי נמי ישראל אחוזים בתפארת שהוא סוד רוח. אי נמי התורה היא תיקון הרוח ולכך דימה אותם לרוחות לרמוז הטעם שאי אפשר לעולם בלא ישראל מפני שהם עוסקים בתורה שהיא תיקון הרוח.

    Ben Yehoyada on Taanit 3a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 3, Amud Aleph, about 340 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “אי סבר לה כרבי יהודה בן בתירה…”

      Named: רבי יהודה, רבי עקיבא.

    2. Segment 244 words

      Opens “תניא, ר' נתן אומר: (במדבר כח, ז)…”

    3. Segment 324 words

      Opens “אלא, הא דתנן: ניסוך המים כל ז'…”

    4. Segment 422 words

      Opens “לעולם ר' יהודה ב"ב היא, וס"ל כר'…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 518 words

      Opens “ומאי שנא ראשון דלא, דכי רמיזי מים…”

    6. Segment 611 words

      Opens “אלא: רבי יהושע היא, וניסוך המים כל…”

      Named: רבי יהושע.

    7. Segment 720 words

      Opens “דאמר ר' אמי א"ר יוחנן משום ר'…”

      Named: רבה.

    8. Segment 829 words

      Opens “רבי יהודה אומר משום רבי יהושע: העובר…”

      Named: רבי יהודה, רבי יהושע.

    9. Segment 916 words

      Opens “הי רבי יהושע? אילימא רבי יהושע דמתניתין,…”

      Named: רבי יהושע.

    10. Segment 107 words

      Opens “אלא: ר' יהושע דברייתא, האמר: משעת הנחתו.…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “ותו, הא דתניא, ר' יהודה אומר משום…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 1225 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: תהא ברבי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבי יהושע, אבא.

    13. Segment 1317 words

      Opens “תנא: בטל וברוחות, לא חייבו חכמים להזכיר.…”

    14. Segment 1455 words

      Opens “וטל מנלן דלא מיעצר דכתיב: (מלכים א…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Taanit 3a · Segment 1 — “…נימא כוותיה! קסבר רבי עקיבא: כי כתיב ניסוך יתירא…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Taanit 3a · Segment 7 — “דאמר ר' אמי א"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 3a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026