Talmud Builders

    Taanit 22a

    Back to index

    English translation — Taanit 22a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1In the morning, the Sages rolled up these rugs and took them, and they arose and went out to the market with them. And when Abba found them, the Sages said to him: Let the Master appraise these rugs, how much they are worth. He said to them: Their value is such and such. They said to him: But perhaps they are worth more. He said to them: This is what I paid for them. They said to him: The rugs are yours and we took them from you.

    2After explaining the reason for their actions, the Sages said to him: Please tell us, what did you suspect of us? You knew that we had taken your rugs, and yet you did not say anything. He said to them: I said to myself, certainly an unexpected opportunity for a ransom of prisoners became available for the Sages, and they required immediate funds, but they were too embarrassed to say so to me or to ask for money. Instead, they took the rugs. The Sages said to him: Now that we have explained the situation, let the Master take back the rugs. He said to them: From that moment when I realized they were missing, I put them out of my mind and consigned them for charity. As far as I am concerned, they are already designated for that purpose, and I cannot take them back.

    3Rava was distressed due to the fact that Abaye received greetings from Heaven every Shabbat eve, while Rava received such greetings only once a year, on Yom Kippur eve, as stated above. They said to him: Be content that through your merit you protect your entire city.

    4§ The Gemara relates another story about the righteousness of common people. Rabbi Beroka Ḥoza’a was often found in the market of Bei Lefet, and Elijah the Prophet would often appear to him. Once Rabbi Beroka said to Elijah: Of all the people who come here, is there anyone in this market worthy of the World-to-Come? He said to him: No. In the meantime, Rabbi Beroka saw a man who was wearing black shoes, contrary to Jewish custom, and who did not place the sky-blue, dyed thread of ritual fringes on his garment. Elijah said to Rabbi Beroka: That man is worthy of the World-to-Come.

    5Rabbi Beroka ran after the man and said to him: What is your occupation? The man said to him: Go away now, as I have no time, but come back tomorrow and we will talk. The next day, Rabbi Beroka arrived and again said to him: What is your occupation? The man said to him: I am a prison guard [ zandukana ], and I imprison the men separately and the women separately, and I place my bed between them so that they will not come to transgression. When I see a Jewish woman upon whom gentiles have set their eyes, I risk my life to save her. One day, there was a betrothed young woman among us, upon whom the gentiles had set their eyes. I took dregs [ durdayya ] of red wine and threw them on the lower part of her dress, and I said: She is menstruating [ dastana ], so that they would leave her alone.

    6Rabbi Beroka said to him: What is the reason that you do not have threads of ritual fringes, and why do you wear black shoes? The man said to him: Since I come and go among gentiles, I dress this way so that they will not know that I am a Jew. When they issue a decree, I inform the Sages, and they pray for mercy and annul the decree. Rabbi Beroka further inquired: And what is the reason that when I said to you: What is your occupation, you said to me: Go away now but come tomorrow? The man said to him: At that moment, they had just issued a decree, and I said to myself: First I must go and inform the Sages, so that they will pray for mercy over this matter.

    7In the meantime, two brothers came to the marketplace. Elijah said to Rabbi Beroka: These two also have a share in the World-to-Come. Rabbi Beroka went over to the men and said to them: What is your occupation? They said to him: We are jesters, and we cheer up the depressed. Alternatively, when we see two people who have a quarrel between them, we strive to make peace. It is said that for this behavior one enjoys the profits of his actions in this world, and yet his reward is not diminished in the World-to-Come.

    8§ The mishna states: For the following calamities they sound the alarm in every place. The Sages taught: For the following calamities they sound the alarm in every place: For blight, for mildew, for locusts, for caterpillars, a type of locust that comes in large swarms and descends upon a certain place, and for dangerous beasts. Rabbi Akiva says: For blight and mildew they sound the alarm over any amount. For locusts, and for caterpillars, even if only a single wing of one of these pests was seen in all of Eretz Yisrael, they sound the alarm over them, as this is a sign that more are on their way.

    9The mishna taught that they sound the alarm for dangerous beasts that have invaded a town. The Sages taught in a baraita : The term dangerous beasts that they said is referring to a situation when there is an abnormal outbreak of the animals in a populated area (see Leviticus 26:22). In this case, they sound the alarm over them. However, if it is not an outbreak, they do not sound the alarm over them. The Gemara elaborates: What is considered an outbreak and what is not an outbreak? If a dangerous beast is seen in the city, this is an outbreak. If it is seen in the field, where it is usually found, this is not an outbreak. If it is seen during the day, this is an outbreak. If it is seen at night, this is not an outbreak.

    10The baraita continues: If the beast saw two people and chased after them, this is an outbreak. If it hid from them, this is not an outbreak. If it tore apart two people and ate one of them, this is an outbreak, as it is clear that the animal did not attack merely due to hunger. If it ate both of them, this is not an outbreak, as the animal was evidently hungry and acted in accordance with its nature. If it climbed to the roof and took a baby from its cradle, this is an outbreak. This concludes the Gemara’s citation of the baraita .

    11The Gemara asks: This baraita is itself difficult. Initially, you said that if a dangerous beast is seen in the city, this is an outbreak, which indicates that it is no different whether it is seen by day and it is no different if it is seen at night. And then you said: If the animal is seen during the day, this is an outbreak; if it is seen at night, this is not an outbreak.

    12The Gemara resolves this difficulty: This is not difficult, as this is what the baraita is saying: If it is seen in the city during the day, this is an outbreak; if it is seen in the city at night, this is not an outbreak. Alternatively, if it is seen in the field, even during the day, this is not an outbreak. If it is spotted in the field at night, this is certainly not an outbreak.

    13The Gemara inquires about another apparent contradiction: The baraita states that if the beast saw two people and chased after them, this is an outbreak. This indicates that if it stands but does not run away, this is not an outbreak. And then you said that if it hid from them, this is not an outbreak, from which it may be inferred that if it stands and does not run away, this is an outbreak.

    14The Gemara answers: This is not difficult, as the two sections of the baraita describe different situations. Here, where it is an outbreak, the beast is standing in a field near a marsh. It is natural for the animal to stand, for the beast knows that if people attempt to catch it, it can run into the marsh. Conversely, there, where it is not an outbreak, the beast is standing in a field that is not near a marsh. Since it has nowhere to run, standing demonstrates an unnatural lack of fear.

    15The baraita taught that if the beast tore apart two people and ate one of them, this is an outbreak, but if it ate both of them this is not an outbreak. The Gemara asks: But didn’t you say that even if the animal merely chased after two people, this is an outbreak? Rav Pappa said: When that ruling of a beast that tore apart two people is taught, it is referring to an animal in a marsh. Since it is in its own habitat, it is natural for a territorial beast to attack.

    16The Gemara returns to the matter of the baraita itself. If a wild animal climbed to the roof and took a baby from its cradle, this is an outbreak. The Gemara asks: It is obvious that this animal is acting unnaturally. Why does the baraita mention this case? Rav Pappa said: The baraita is referring to the roof of a hunter’s hideout. Since this hut is in a wild area, one might have thought that it is natural for the beast to attack. Therefore, the baraita teaches us that this is still considered an outbreak.

    17§ The mishna taught that they sound the alarm for the sword. The Sages taught: With regard to the sword that they mentioned, it is not necessary to state that this includes a sword that is not of peace, i.e., an enemy army that has come to wage war against the Jews. Rather, even in a case of a sword of peace, when an army passes through with no intention of waging war against the Jews, but is merely on its way to another place, this is enough to obligate the court to sound the alarm, as you do not have a greater example of a sword of peace than Pharaoh Neco. He passed through Eretz Yisrael to wage war with Nebuchadnezzar, and nevertheless King Josiah stumbled in this matter, as it is stated:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    In the morning, they rolled them upThe rabbis [rolled up] Abba the Bloodletter's mats and brought them to the marketplace to sell them.

    They said to him, to Abba the Bloodletter, "Let the Master appraise them and give us their value." And they were examining him, whether he would suspect them as robbers, or whether he would appraise [the mats for] less than their value.

    What did you suspect us of when we took them.

    And it embarrassed you to tell me the matter immediately, to give them [to you]. And that is why you came to sleep with me, to do all of this.

    Let the Master take themAs we only wanted to test you.

    License: CC0

    תענית 22 עמוד א

    1לצפרא, כרכינהו ושקלינהו וקמו ונפקו להו לשוקא ואשכחינהו. א"ל לשיימיה מר היכי שוו. א"ל הכי והכי. א"ל ודלמא שוו טפי? א"ל בהכי שקלינהו אמרו ליה: דידך ניהו ושקלינהו מינך.

    2אמרו ליה: במטותא מינך במאי חשדתינן? א"ל אמינא, פדיון שבויים איקלע להו לרבנן, ואכסיפו למימר לי. אמרו ליה: השתא נשקלינהו מר! אמר להו: מההוא שעתא אסחתינהו מדעתאי לצדקה.

    3הוה קא חלשא דעתיה דרבא משום דאביי, אמרו ליה: מסתייך דקא מגנית אכולה כרכא.

    4ר' ברוקא חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט. הוה שכיח אליהו גביה, א"ל איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי? א"ל לא. אדהכי והכי חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאני אוכמי ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה. א"ל האי בר עלמא דאתי הוא.

    5רהט בתריה, א"ל מאי עובדך? א"ל זיל האידנא, ותא למחר. למחר א"ל מאי עובדך? א"ל זנדוקנא אנא, ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד, ורמינא פורייאי בין הני להני כי היכי דלא ליתו לידי איסורא. כי חזינא בת ישראל דיהבי נכרים עלה עינייהו, מסרנא נפשאי ומצילנא לה. יומא חד הוות נערה מאורסה גבן דיהבו בה נכרים עינייהו, שקלי דורדייא דחמרא ושדאי לה בשיפולה, ואמרי: דיסתנא היא.

    6א"ל מאי טעמא לית לך חוטי, ורמית מסאני אוכמי? א"ל עיילנא ונפיקנא ביני נכרים, כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא. כי הוו גזרי גזירתא, מודענא להו לרבנן ובעו רחמי ומבטלי לגזירתייהו. ומאי טעמא כי אמינא לך אנא מאי עובדך, ואמרת לי: זיל האידנא ותא למחר? א"ל בההיא שעתא גזרי גזירתא, ואמינא: ברישא איזיל ואשמע להו לרבנן דלבעי רחמי עלה דמילתא.

    7אדהכי והכי אתו הנך תרי אתי א"ל הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו. אזל לגבייהו, אמר להו: מאי עובדייכו? אמרו ליה: אינשי בדוחי אנן, מבדחינן עציבי. אי נמי, כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו, טרחינן ועבדינן להו שלמא.

    8על אלו מתריעין בכל מקום כו'. ת"ר על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון, ועל הירקון, ועל ארבה וחסיל, ועל חיה רעה. ר' עקיבא אומר: על השדפון ועל הירקון בכל שהוא. ארבה וחסיל, אפילו לא נראה בא"י אלא כנף אחד מתריעין עליהן.

    9ועל חיה וכו'. ת"ר חיה רעה שאמרו, בזמן שהיא משולחת מתריעין עליה, אינה משולחת אין מתריעין עליה. אי זו היא משולחת ואי זו היא שאינה משולחת? נראית בעיר משולחת, בשדה אינה משולחת. ביום משולחת, בלילה אינה משולחת.

    10ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהן משולחת. נחבאת מפניהן אינה משולחת. טרפה שני בני אדם ואכלה אחד מהן משולחת. אכלה שניהן אינה משולחת. עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולחת.

    11הא גופה קשיא, אמרת: נראתה בעיר משולחת; לא שנא ביום ולא שנא בלילה. והדר אמרת: ביום משולחת, בלילה אינה משולחת!

    12לא קשיא, הכי קאמר: נראתה בעיר ביום משולחת. בעיר בלילה אינה משולחת. אי נמי בשדה, [אפילו] ביום [אינה] משולחת. (בשדה, בלילה אינה משולחת).

    13ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהן משולחת, הא עומדת אינה משולחת. והדר אמרת: נחבאת מפניהן אינה משולחת, הא עומדת משולחת!

    14לא קשיא: כאן בשדה הסמוכה לאגם, כאן בשדה שאינה סמוכה לאגם.

    15טרפה שני בני אדם כאחד ואכלה אחד מהן משולחת, שניהם אינה משולחת. והא אמרת אפילו רצתה! אמר רב פפא: כי תני ההיא, באגמא.

    16גופא: עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולחת. פשיטא! אמר רב פפא: ככוכי דציידי.

    17על החרב וכו'. ת"ר חרב שאמרו, אינו צריך לומר חרב שאינו של שלום, אלא אפילו חרב של שלום. שאין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה, ואעפ"כ נכשל בה המלך יאשיהו, שנאמר:

    Tosafot

    טרפה שני בני אדם אכלה אחד מהן משולחתוהוא הדין לא אכלה אחד מהם משולחת שהרי אם אכלה שניהם אינה משולחת דהא דאכלה שניהם לא הוי מטעם משולחת אלא מטעם דהיא רעיבה והא דנקט אכלה אחד מהם רבותא הוי דאע"ג דאכלה אחד מהן הוי משולחת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    א"ל ר' ברוקה לאליהו הראיני אדם שהוא מבני העוה"ב א"ל זה הלך אחריו שאלו אמר לו שומר האסירים אני ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד ולא רמינא ציצית כי היכי דלא לרגשו דאנא יהודאי. וכי שמענא דגזרה על ישראל מהודענא להון ובעו רחמי ומבטלי. דורדיא שמרים של יין. דשתנא נדה. וזה הנראה בבגדיה ככתם דמיה הן. תוב א"ל אליהו הני נמי בני עלמא דאתי נינהו ושאלינהו ואמרו ליה משמחי לב עציבי אנן כלומר יש לנו חן שפה ודברים המסירים עצב מן הלב וכי חזינן נמי צערא בין גברא לחבריה אי בין גברא לאתתיה טרחינן ועבדינן שלמא בינייהו:

    על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון כו' וקי"ל כר' עקיבא דברייתא דתני על השדפון ועל [הירקון] (הארבה) בכל שהוא ואוקימנא למתני' לקמן דנראה. באשקלון שדפון כמלא פי תנור תבואה כלומר כשיעור פי תנור נשדפה תבואה בשדה וגזרו תענית ואיבעיא לן האי שדפון דמשערינן ליה בשדה שיעור ככיסוי פי התנור הוא. אי כשיעור דרא רפתא דהדר לפומא דתנורא ועלתה בתיקו. וכן נמי א"ר עקיבא וכן בארבה ובחסיל אפילו לא נראה אלא כנף אחד בא"י מתריעין עליהן מיד:

    פיסקא ועל חיה רעה ת"ר חיה רעה בזמן שהיא משולחת כו' ואוקימנא איזו היא משולחת שנראתה בעיר בלילה אי נמי נראתה בשדה ביום אינה משולחת.

    ראתה שנים ורצתה אחריהן משולחת אבל ראתה אותם ונחבאת מפניהם אי נמי לא נחבאת אלא עמדה בשדה הסמוכה לאגם אינה משולחת טרפה שנים באגם ואכלה אחד מהם משולחת ואם לא אכלה ולא אחד מהם אינה משולחת והני מילי באגם אבל שלא במקום אגם אע"פ שלא אכלה אלא רצתה אליהם משולחת:

    פיסקא ועל החרב מתריעיןת"ר אין צ"ל חרב שאינה של שלום שודאי מתריעין אלא אפי' חרב של שלום מתריעין שאין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה ואעפ"כ נכשל בה יאשיהו ונהרג דכתיב ויורו המורים למלך יאשיהו ואמר עשאוה ככברה ולמה נענש מפני שלא נמלך בירמיהו כד הוה ניח נפשיה שמעיה ירמיהו דהוה קאמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי פתח עליה ירמיהו רוח אפינו משיח ה':

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 22a

    Taanit 22a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 526 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    In the morning, they rolled them up The rabbis [rolled up] Abba the Bloodletter's mats and brought them to the marketplace to sell them.

    They said to him, to Abba the Bloodletter, "Let the Master appraise them and give us their value." And they were examining him, whether he would suspect them as robbers, or whether he would appraise [the mats for] less than their value.

    What did you suspect us of when we took them.

    And it embarrassed you to tell me the matter immediately, to give them [to you]. And that is why you came to sleep with me, to do all of this.

    Let the Master take them As we only wanted to test you.

    Rashi on Taanit 22a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    טרפה שני בני אדם אכלה אחד מהן משולחת והוא הדין לא אכלה אחד מהם משולחת שהרי אם אכלה שניהם אינה משולחת דהא דאכלה שניהם לא הוי מטעם משולחת אלא מטעם דהיא רעיבה והא דנקט אכלה אחד מהם רבותא הוי דאע"ג דאכלה אחד מהן הוי משולחת:

    Tosafot on Taanit 22a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    א"ל ר' ברוקה לאליהו הראיני אדם שהוא מבני העוה"ב א"ל זה הלך אחריו שאלו אמר לו שומר האסירים אני ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד ולא רמינא ציצית כי היכי דלא לרגשו דאנא יהודאי. וכי שמענא דגזרה על ישראל מהודענא להון ובעו רחמי ומבטלי. דורדיא שמרים של יין. דשתנא נדה. וזה הנראה בבגדיה ככתם דמיה הן. תוב א"ל אליהו הני נמי בני עלמא דאתי נינהו ושאלינהו ואמרו ליה משמחי לב עציבי אנן כלומר יש לנו חן שפה ודברים המסירים עצב מן הלב וכי חזינן נמי צערא בין גברא לחבריה אי בין גברא לאתתיה טרחינן ועבדינן שלמא בינייהו:

    על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון כו' וקי"ל כר' עקיבא דברייתא דתני על השדפון ועל [הירקון] (הארבה) בכל שהוא ואוקימנא למתני' לקמן דנראה. באשקלון שדפון כמלא פי תנור תבואה כלומר כשיעור פי תנור נשדפה תבואה בשדה וגזרו תענית ואיבעיא לן האי שדפון דמשערינן ליה בשדה שיעור ככיסוי פי התנור הוא. אי כשיעור דרא רפתא דהדר לפומא דתנורא ועלתה בתיקו. וכן נמי א"ר עקיבא וכן בארבה ובחסיל אפילו לא נראה אלא כנף אחד בא"י מתריעין עליהן מיד:

    פיסקא ועל חיה רעה ת"ר חיה רעה בזמן שהיא משולחת כו' ואוקימנא איזו היא משולחת שנראתה בעיר בלילה אי נמי נראתה בשדה ביום אינה משולחת.

    ראתה שנים ורצתה אחריהן משולחת אבל ראתה אותם ונחבאת מפניהם אי נמי לא נחבאת אלא עמדה בשדה הסמוכה לאגם אינה משולחת טרפה שנים באגם ואכלה אחד מהם משולחת ואם לא אכלה ולא אחד מהם אינה משולחת והני מילי באגם אבל שלא במקום אגם אע"פ שלא אכלה אלא רצתה אליהם משולחת:

    פיסקא ועל החרב מתריעין ת"ר אין צ"ל חרב שאינה של שלום שודאי מתריעין אלא אפי' חרב של שלום מתריעין שאין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה ואעפ"כ נכשל בה יאשיהו ונהרג דכתיב ויורו המורים למלך יאשיהו ואמר עשאוה ככברה ולמה נענש מפני שלא נמלך בירמיהו כד הוה ניח נפשיה שמעיה ירמיהו דהוה קאמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי פתח עליה ירמיהו רוח אפינו משיח ה':

    Rabbeinu Chananel on Taanit 22a · Sefaria

    Ritva

    ועל אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון פירש שאירע בתבואו׳‎ והא פריך דבכל מקום לאו דוקא אלא באותה הפרכיא בלבד והתרעה בתענית היא זו וטעמא דמי׳‎ שאף הם חשובים בעלי הצרות דכיון שהיא מכה מהלכת כל הפרכיא בעיר אחת שהתחיל דבר בקצה אחד ולפי׳‎ בהפרכיא אחרת כמכה שאינה מהלכו׳‎ חשיבא ואין להם לצעוק אפילו בפה כיון שבעלי הצרה כדאי לבקש רחמים על עצמם:

    על הארבה ועל החסי׳‎ שהן מכה מהלכ׳‎ ומתפשטת בכל שהוא וכן על הגובאי תניא לעיל בכל שהוא ואפשר דלכלה הפרכיא או אפשר דכיון דלא חשיב לה תנא דגובאי אינה מהלכת ואין מתריעין עליה אלא במקומה וסביבותיה מתעני׳‎ ולא מתריעי׳‎ ועל החגב אף במקומו מתעני׳‎ בלבד ולא מתריעי׳‎ וסביבותיה צועקים בפה בחול ת״ר חיה רעה שאמרו בזמן שהיא כו׳‎ אין מתריעים עליה פי׳‎ לישנא רישא נקט וה״ה שאין מתעני׳‎ עליה וגם לא צועקים בפה דכל שאינה משולחת אינה גזרה מן השמים אלא שכך הוא טבעה וכן כתב הרמב״ם ז״ל ועיקר:

    כיצד נראתה בעיר משולחת נראתה בשדה אינה משולחת נראתה ביום משולחת בלילה אינה משולחת. פי׳‎ אפי׳‎ בעיר אינה משולחת אלא אם נראתה ביום ומינה דבשדה אפי׳‎ נראתה ביום אינה משולחת שכך טבעה. ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהם משולחת אפילו בשדה אבל אם לא רצתה עליה׳‎ אע״פ שלא ברחה אינה משולחת ומיירי בשדה הסמוכה לאגם ברחה מפניהם אינה משולחת הא לא ברחה משולחת דאע״פ שלא רדפו והיינו בשדה דעלמא שאינה סמוכה לאגם ואם היתה באגם אפי׳‎ רדפה אחריהם אינה משולחת כי זה הוא מקו׳‎ גדולה עד שטרפה שני בני אד׳‎ ואכלה א׳‎ מהם בלבד שאם אכלה שניהם אינה משולחת כי זה הוא מקום גדולה ומפני הרעב טרפה ואכלה ואין בזה ראיה לגזרה:

    שם עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסתא משולח' פי׳‎ אבל בלאו הכי אינה משולחת אע״פ שהוא בעיר ומיירי בבתים הבנויים במדברו׳‎ והם סכנו עצמם לבוא למקום המות הכי מתפרש׳‎ האי מתני׳‎ בש״ס.

    Ritva on Taanit 22a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שדברים שבלב אינם דברים וגמר הדעת שאדם גומר בדעתו ליתן לעניים אינו נדר עד שיוציא בפה מ"מ מדת חסידים שכל שגמרו בלבם להיות לעניים לא תהא מחשבתם חוזרת לאחור אפילו היתה מחשבתם בטעות כל שנתיאשו מאותו דבר להיות לצדקה ראוי לקיימה אע"פ שאין חיוב בדבר וזהו שאמרו כאן מההיא שעתא אסחי דעתאי לצדקה:

    המשנה השלישית על אלו מתריעים בכל מקום כונת המשנה לבאר הצרות שמתריעים בהם אף בשאר מקומות ואמר על צרות אלו שהוא מזכיר מתריעין בכל מקום ופירשו גדולי הרבנים שאם נראו בבבל מתריעים אף באספמיא ואיני יודע אם יאמרו כן בכל מקום שהשמועה מגעת לכאן בתוך התקופה שבשנוי התקופה האויר משתנה ואין לחוש בתקופה אחרת למאורעות שמתקופה אחרת וטעם זה ראוי לכלם חוץ מן החרב ונראה לי בו לשטתם דוקא עד מקום שהשנאה של אותם בני גייסות מגעת ובסתם הוא ממלכות למלכות וגדולי המפרשים פירשו בכל מקום ולאו דוקא סביבותיה ואף הם לא שערו הענין בכמה ונראה לי שסביבותיה הוא כמה דאת אמר בית שאן ובנותיה ר"ל כפרים קטנים שסביב העיר ובכל מקום פירושו אפילו במדינות גדולות כל שהם במחוז אחד וכן נתחדש אצלינו בדבריהם במשנה זו שהם מתריעים התרעה בלא תענית וכתבו שמשנתינו לדעת ר' עקיבא שאמר למעלה סביבותיה מתריעות ולא מתענות והקשו לעצמם ממה שאמרו מעשה שירדו בו וגזרו תענית ומה ענין תענית להתרעה עד ששברו את המשנה לומר רישא ר' עקיבא וסופא רבנן ולדעתי אין לנו לשבר את המשנה מן הסתם אלא שנראה לי בפירוש משנה זו במה שאמר בכל מקום שפירושו בכל סביבותיה ומתוך שאמר למעלה אותה העיר מתענה ומתרעת וסביבותיה מתענות ואין מתריעות אומר עכשו על כל אלו שמתריעין עליהן בכל מקום ר"ל בכל סביבותיה כך נראה לי לפרש המשנה וכל מקום האמור בה לאו דוקא וכן יראה לי בזו שאע"פ שלא הזכיר כאן תענית מתענין עליהן ופירושה מתריעין עליהן מוסף על התענית ומפני שהיא מהלכת והרי כלם כאותה העיר אבל אותה שלמעלה אינה מכה מהלכת ואין תענית אלא לצרת שכניהם או מיראה על העתיד ולא שתחשב בצרה שבאה אבל מכה מהלכת אצל סביבותיה צרה שבאה היא וכל התרעה סתם ר"ל שלא נאמר עמה ואין מתענים היא מלה כללית לתענית ולהתרעה אא"כ בשבת ובנין אב לכלם מה שאמר על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעים עליה מיד וזו ודאי אף תענית בכלל וכמו שאמרו בפרק ב' כשאמרו ז' לגשמים אבל על שאר צרות מתענים והולכים עד שיענו:

    על השדפון פי' בתבואה ירקון בבני אדם ועל הארבה ועל החסיל בכל אלו מתענים עליהם אף במין אחד ואף בכל שהן ועל חיה רעה ועל החרב פי' על חיה רעה המשכלת בני אדם ועל החרב ר"ל על החיילות ההולכות להשחית ומעשה שירדו זקנים לירושלם לשוב לאחריהם וגזרו תענית על שנראה מלא תנור שדפון באשקלון כלומר שאירע שדפון במעט תבואה שאלו נטחנה ולשו קמח שלה לא היה בעיסה שלה אלא כמלא פי התנור למדנו שבכל שהו מתענים לאלו והוא הדין להתרעה ואף בפחות משיעור זה אלא מעשה שהיה כך היה וגדולי הרבנים חלקו בין שיעור זה לפחות ממנו ורוב מפרשים חולקים עליהם אלא שנראים לי דבריהם ממה שבגמרא דקדקו מלא פי תנור פת או מלא פי תנור תבואה שמלא פי תנור תבואה משמע כל חלל פי התנור עד שפתו העליונה והוא שיעור גדול אצל הסכלים ממלא פי תנור פת שמשמעו כמו שטחין ממנו בקרקע שכנגד פי התנור וכן שדקדקו בכסוי התנור אם שהוא מצומצם בפי התנור ונכנס בתוכו כמגופה בחבית או בדרא דריפתא דהדר ליה לתנורא כלומר בשיעור שיכול להדביק פת בעגול כל עובי פי התנור ואם כל שהוא דוקא מה להם לדקדק על זה ועוד גזרו תענית על שאכלו שני זאבים וכו' ור' יוסי אומר לא שאכלו אלא שנראו ואעפ"כ גזרו תענית והתרעה ובגמרא יתבאר הדין לשלוח חיות רעות אימתי מתענין עליהם:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וכת"ק ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

    חיה רעה בזמן שמשולחת מתריעים עליה בזמן שאינה משולחת אין מתריעים עליה כיצד נראתה בעיר וביום אפילו לאדם אחד הרי היא משולחת בעיר בלילה ובשדה ביום וכ"ש בשדה בלילה אין זו משולחת נראתה בשדה ביום וראתה שני בני אדם ורצתה אחריהם או שלא ברחה מפניהם הרי זו משולחת ואם נראתה בשדה ביום והיתה סמוכה ליער אם ראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם הרי זו משולחת אבל אם לא ברחה מפניהם אינה משולחת ואם היה ביער עצמו אפילו רדפה אחריהם אינה משולחת אא"כ טרפה שניהם ואכלה אחד מהם ואם אכלה שניהם אינה משלחת צירי רעב הוא שאחזוה והואיל ובמקומה היא עשויה היא להשביע את עצמה דירות ארעי שאלו הציידים עושים סמוך לשפת הים אפילו נראתה להם ביום וטרפה אינה משולחת אא"כ נכנסה לאיזה מקום שבבית הן בגג הן בעליה הן בתחתית ושתטרוף בבית איזה אדם אפילו תינוק שבעריסה בתלמוד המערב אמרו לא סוף דבר חיה רעה אלא אפילו בהמה רעה כבר היו שנים בישראל חמור נושך וממית שור נושך וממית:

    חרב שאמרנו במשנה שמתענים עליו לא סוף דבר חרב שאינה של שלום כגון שבאין לכבוש ארצות או להעלות להם מס או לגזרת שמד אלא אפילו חרב של שלום כגון שנלחמו גוים עם גוים ובאה אחת מן הגייסות לעבור דרך גבולינו שנאמר וחרב לא תעבור בארצכם שכל בני גייסות הזיקן מצוי והניזקים שמין להם בהקפדה ובאין לידי קטטה:

    Meiri on Taanit 22a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    באגדה זו בעמוד זה עיין בע"י נוסחות אחרות ע"ש:

    בפרש"י בד"ה כנף א' עוף א' של אותו מין כגון צפור כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 22a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' איכא בהאי שוקא עיין בתורת חיים סנהדרין דף פח ע"ב ד"ה שלחו מתם:

    Gilyon HaShas on Taanit 22a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לְצַפְרָא, כַּרְכִינְהוּ וְאַיְתִּינְהוּ לְשׁוּקָא וכו'. קשה דבגמרא דמציעא (בבא מציעא סא:) תניא לֹא תִּגְנֹבוּ (ויקרא יט, יא) אפילו על מנת למיקט, פירוש לצער עיין שם, ואיך עשו כן אף על פי שכונתם לנסותו דוקא? ומה שכתב בשיטה מקובצת שם בשם יש מפרשים הא דאסור דוקא אם רצונו לעכב בידו הגניבה ולא יחזירנה אחר כך ורק דכונתו בזה כדי לצערו אבל אם כונתו להשיבה לו מותר, הנה אכתי קשה לדברי יש מפרשים דסבירא ליה אסור בכל גוונא! ועיין שערי תשובה חושן משפט סימן שע"ח סעיף קטן ב' שכתב בשם קצות החשן דכתב בשם הרמב"ם ז"ל בספר המצות, דאסור בכל גוונא עיין שם, וכן מפורש בספר החנוך מצוה רכ"ה דאסור מן התורה לגנוב על מנת למיקט כלומר להכעיס לבעל הגניבה ולהבהילו לפי שעה ואחר כך יחזירנה לו עיין שם משמע דאיכא איסור 'תורה' ובשולחן ערוך חושן משפט סימן שמ"ח פסק מרן ז"ל, אסור לגנוב דרך שחוק ואפילו על מנת להחזיר או כדי לשלם תשלומי כפל או כדי לצערו הכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך, עיין שם. ומזה נראה שהוא איסור 'דרבנן' ואיך שיהיה איסורא איכא בכל גוונא! ואיך עשו החכמים כן? ונראה לי בס"ד דהם לא לקחום בצפרא בסתר אלא לקחום לפני בני הבית שכולם ראו אותם בעת שכרכום והוציאום מן הבית ואם כן אין נחשב בכלל גניבה ואין זה בכלל גזילה. ואם תאמר הא קיימא לן (שולחן ערוך חושן משפט רצ"ב, א) שואל שלא מדעת נקרא גזלן, ומאי שנא זה? ונראה לי זה עדיף דהתם איירי בשואל כדי להשתמש באותו דבר אך כאן לא נשתמשו באלו החפצים ולא היה בדעתם להשתמש בם כלל ורק עשו לנסיון. והא דאמר לו 'במה חשדתנו' כונתם לומר אם חשדתנו שלקחנו הַבִּיסְתַּרְקֵי כדי להשתמש בהם דאז יש לזה דין שואל שלא מדעת נקרא גזלן.

    אָמְרוּ לֵיהּ דִּידָךְ נִינְהוּ, וְשַׁקְלִינְהוּ מִינָךְ. קשה מה חדשו לו בזה הדבר, והא כבר אמר להם בְּהָכִי שַׁקְלִי לְהוּ אם כן ידע דשלו הם? ונראה לי בס"ד דיש לומר כונתו לומר בהכי שקלי ביסתרקי כמותה ותיבת לה קאי על המין ולא על גוף אותה הביסתרקי ולכן הגידו לו דגוף הביסתרקי הזאת שלך היא. ועדיין יש להבין מה שאמר וְשַׁקְלִינְהוּ מִינָךְ נראה לשון יתר, דדי במה שהגידו לו דידך נינהו? ונראה לי בס"ד דהוה אפשר לחשוב דאותם הביסתרקי אדם אחר לקחם מביתו והם קנו ממנו לכך פירשו לו ושקלנהו מנך שאלו הם אשר לקחנו אותם מבית בצפרא.

    דִּילְמָא פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים אִיקְלַע לְהוּ לְרַבָּנָן, וּכְסִיפָא לְהוּ מִלְּתָא לְמֵימַר. קשה היכן מצינו דהגבאי יתבייש לבקש צדקה בשביל אחרים? ועוד יש להבין במה שאמר אִיקְלַע לְהוּ לְרַבָּנָן, תיבת לְהוּ נראה לשון יתר וסגי לומר אִיקְלַע לְרַבָּנָן? ונראה לי בס"ד כונתו לומר דזה הפדיון שבויים אקלע לקרובים שלהם ולכן הוסיף בלשונו לְהוּ רוצה לומר לצרכם כי צורך קרובים שלהם נחשב צרכם ולכן כסיפא להו למימר. או יובן בס"ד הכונה דהשבאי בקש בעד השבוי ביסתרקי חשובים והם ראו אותם הביסתרקי הם חשובים מאד שאין מצוי כמותם בשוק למכור באותו היום ולכן נתביישו לבקש בפיהם את הביסתרקי ההם שהם מחפצי הבית ולא קיימי לממכר.

    מִסְתַּיִךְ דְּקָא מַגְנִי זְכוּתָךְ, אַכּוּלָא כְּרָכָא נראה לי בס"ד הכונה דזכותך מגני אכוליה כרכא נמצא בזה השלום יש חלק מגיע לכל בני כרכא ואין כדאין הם לקבל חלק בשלום בכל ערב שבת קודש אלא רק פעם אחת בשנה. אי נמי כיון דמגיע השלום לכולם בעבורך נמצא כאלו אתה מקבל באותו היום שלומות רבות ומסתייך השלום הזה אף על פי שהוא פעם אחת הנה הוא עצום ורב באיכות ונודע דיש אומרים רב האיכות גדול מרב כמות. אי נמי כיון דזכותך מגין על כוליה כרכא אם יבא לך שלום בכל ערב שבת קודש יתקנאו המקטרגים ולכן מסתייך שלום זה שהוא פעם אחת בשנה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב הי"ו פירש מסתייך שלום זה שהוא גדול בכמות ובאיכות יותר משלום אביי כי כיון דזכותך מגין על כוליה כרכא נמצא שלומך שלום רבים ושל אביי שלום יחיד עד כאן דבריו נר"ו. מיהו יש להבין הלא אביי גם כן היה ראש ישיבה ועסק בתורה ובגמילות חסדים ואמאי לא הגין זכותו אכוליה כרכא? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו הראשונים ז"ל על מאמר בת קול: אלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה כבית הלל (עירובין יג:), דכל מי שהלכה כמותו יכול להוריד שפע מן עסק תורתו עד התחתונים שוכני ארץ מה שאין כן אותו שאין הלכה כמותו השפע הנמשך בזכות תורתו יהיה בעליונים דוקא ולא ירד לתחתונים. וידוע דאביי ורבא הלכה כרבא ואין הלכה כאביי אלא רק בששה דברים שסימנם יע"ל קג"ם ולכן רבא שהיה הלכה כמותו זכה שיגין זכותו אכוליה כרכא כי היה יורד שפע בזכות תורתו לתחתונים מה שאין כן אביי. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים סוף הקדמה ל"ד) הטעם דאין הלכה כאביי מפני דאביי כל חלקיו משורש קין ולכן לא היה הלכה כמותו לגבי רבא חבירו שהיה מן הבל יעוין שם. ולפי זה מובן הטעם דרבא הוה מגני זכותיה אכוליה כרכא כי להיותו מן הבל שהוא חסדים לכך מגין זכותו על כולם כי ההגנה היא מצד החסד. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים בהקדמה ל"ו, וזה לשונו שני זווגים יש למעלה האחד הוא עליון בסוד הדעת שהוא שם הוי"ה עם שם אהי"ה ושניהם בגימטריא מ"ז והשני הוא למטה בסוד זווג 'הוי־ה ואלקי־ם והוי־ה ואדנ־י' ואמנם רבא הוא אותיות באר שהוא זווג התחתון שביסוד כי רבא מספר שני זווגים התחתונים שהם ארבעה שמות הנזכר וכו' ולכן כשאמרה בת רב חסדא על רמי בר חמא ורבא בעינא לתרוייהו עני רבא בתרה ואני אחרון לפי שהוא זווג תחתון אבל רמי הוא בסוד זווג העליון אשר בדעת וכו' עד כאן לשונו עיין שם. והנה בזה מובן הטעם דרבא מגני זכותיה אכוליה כרכא שהם בני אדם התחתונים שיונקים ונשפעים מזווג התחתון שהוא ארבעה שמות הנזכר. גם בזה מובן לשון אכוליה כרכא דאמרו לרבא דהיינו להיות הוא מכוליה כרכא דזווג התחתון שהם ארבע שמות הנזכר הכרוכים זה בזה לכך מגני זכותיה אכוליה כרכא דבני אדם התחתונים.

    אָמַר לֵיהּ זַנְדוּקָא אֲנָא. נראה שזה היה שומר בית האסורין בלילה דוקא אבל ביום היה יושב בחנות בשוקא דבי לפט ואמר לו תא למחר לחנות. ומה שאמר דִּיהָבוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עֵינַיְהוּ עֲלָהּ היינו אותם הפקידים של בית הסוהר שהם למעלה ממנו כי הוא רק שומר שם והוא תחת ידם.

    אֲתָאִי דּוּרְדַיָּא דְּחַמְרָא הנה בודאי יותר בנקל לו להביא דם בהמה או דם עוף וגם דדמי ממש אך נזדמן לו שם דורדיא דחמרא ושדי לה. ואפשר מן השמים נזדמן לו זה לרמוז לו שזכות התורה אשר נמשלה ליין הוא המגין עליו בזה. וכיוצא בזה אמרו רבותינו ז"ל (שבת קל.) בנס אלישע בעל כנפים דאמר לו כנפי יונה משום דכנסת ישראל נמשלה ליונה.

    וַאֲמִינָא אֵיזִיל בְּרֵישָׁא פירוש הוא שמע שעשו התעוררות לגזרה ועדיין לא גזרו לכך אמר איזיל ברישא קודם שיגזרו דאז אין הנס של ביטולה קשה כל כך.

    כִּי חָזִינָן אִינִישׁ דַּעֲצִיבָא דַּעְתֵּיהּ, מְבַדְּחִינָן לֵיהּ נראה לי בס"ד דידוע העצבון נמשך מיסוד העפר שהוא כנגד אות ה"א אחרונה והשמחה מיסוד האש שהוא כנגד אות ה"א ראשונה שהיא סוד עולם הבא שהיא בינה ולכך זכו להיות מבני עולם הבא. ולדברי האי נמי דאמרו טַרְחִינָן וְעַבְדִינָן לְהוּ שְׁלָמָא דנמצא הם מוציאין השנאה ומכניסין האהבה ולכך זכו להיות מבני עולם הבא כי האהבה היא בסוד הבינה שהיא עולם הבא כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל רְחִימוּ הוא הבינה וּדְחִילוּ חכמה. ומה שאמר טַרְחִינָן היינו רבותא דידהו דאף על פי שהשלום היה רחוק לפי טבע האנושי מפני שהמחלוקת שביניהם היתה גדולה מאד אנן טרחינן לעשות שלום! אי נמי טרחינן לעשות שלום גמור שלא יתבטל אחר כך מפני שאנחנו טורחין לתקן הסיבה שממנה נעשית המחלוקת. ונראה לי ש השלום במלוי כזה: ה־ ה ש י ־ ן ל מ ־ ד ו־ ו מ־ ם עולה המלוי קנ"ה כמנין עולם הבא עם הכולל [155] לרמוז עושה השלום זוכה להיות בן עולם הבא.

    Ben Yehoyada on Taanit 22a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 22, Amud Aleph, about 526 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 129 words

      Opens “לצפרא, כרכינהו ושקלינהו וקמו ונפקו להו לשוקא…”

    2. Segment 228 words

      Opens “אמרו ליה: במטותא מינך במאי חשדתינן? א"ל…”

    3. Segment 314 words

      Opens “הוה קא חלשא דעתיה דרבא משום דאביי,…”

      Named: רבא, אביי.

    4. Segment 441 words

      Opens “ר' ברוקא חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי…”

    5. Segment 564 words

      Opens “רהט בתריה, א"ל מאי עובדך? א"ל זיל…”

    6. Segment 660 words

      Opens “א"ל מאי טעמא לית לך חוטי, ורמית…”

    7. Segment 740 words

      Opens “אדהכי והכי אתו הנך תרי אתי א"ל…”

    8. Segment 842 words

      Opens “על אלו מתריעין בכל מקום כו'. ת"ר…”

      Named: רבה.

    9. Segment 937 words

      Opens “ועל חיה וכו'. ת"ר חיה רעה שאמרו,…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהן משולחת.…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “הא גופה קשיא, אמרת: נראתה בעיר משולחת;…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “לא קשיא, הכי קאמר: נראתה בעיר ביום…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהן משולחת,…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “לא קשיא: כאן בשדה הסמוכה לאגם, כאן…”

    15. Segment 1523 words

      Opens “טרפה שני בני אדם כאחד ואכלה אחד…”

      Named: רב פפא.

    16. Segment 1613 words

      Opens “גופא: עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולחת.…”

      Named: רב פפא.

    17. Segment 1732 words

      Opens “על החרב וכו'. ת"ר חרב שאמרו, אינו…”

      Named: רב וכו, רב שאמרו, רב שאינו, רב של.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Taanit 22a · Segment 8 — “…ועל חיה רעה. ר' עקיבא אומר: על השדפון ועל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 22a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026