Talmud Builders

    Taanit 19a

    Back to index

    English translation — Taanit 19a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1In a case of this kind, that city fasts and cries out by blowing the shofar , and all of its surrounding areas join them in their fast, but they do not cry out. Rabbi Akiva disagrees and says: They cry out but they do not fast. The mishna continues: And likewise, if a city is afflicted by pestilence or collapsing buildings, that city fasts and cries out, and all of its surrounding areas fast but they do not cry out. Rabbi Akiva says: They cry out but they do not fast.

    2The mishna inquires: What is considered a plague of pestilence? When is a series of deaths treated as a plague? The mishna answers: If a city that sends out five hundred infantrymen, i.e., it has a population of five hundred able-bodied men, and three dead are taken out of it on three consecutive days, this is a plague of pestilence, which requires fasting and crying out. If the death rate is lower than that, this is not pestilence.

    3For the following calamities they cry out in every place: For blight; for mildew; for locusts; for caterpillars, a type of locust that comes in large swarms and descends upon a certain place; for dangerous beasts that have entered a town; and for the sword, i.e., legions of an invading army. The reason that they cry out about these misfortunes in every place is because these are calamities that spread.

    4An incident occurred in which Elders descended from Jerusalem to their cities throughout Eretz Yisrael and decreed a fast throughout the land because there was seen in the city of Ashkelon a small amount of blight, enough to fill the mouth of an oven. This fast was observed throughout Eretz Yisrael, as blight spreads quickly. And furthermore, they decreed a fast because wolves had eaten two children in Transjordan. Rabbi Yosei says: This fast was decreed not because they ate the children, but because these wolves were merely seen in an inhabited area.

    5For the following calamities they cry out even on Shabbat: For a city that is surrounded by gentile troops, or for a place in danger of being flooded by a river that has swelled its banks, or for a ship tossed about at sea. Rabbi Yosei said: One may cry out on Shabbat to summon help, but it may not be sounded for crying out to God. Shimon the Timnite says: One may cry out on Shabbat even for pestilence, but the Rabbis did not agree with him.

    6§ The mishna adds: In general, they cry out on account of any trouble that should not befall the community, a euphemism for trouble that may befall the community, except for an overabundance of rain. Although too much rain may be disastrous, one does not cry out over it, because rain is a sign of a blessing. The mishna relates: An incident occurred in which the people said to Ḥoni HaMe’aggel: Pray that rain should fall. He said to them: Go out and bring in the clay ovens used to roast the Paschal lambs, so that they will not dissolve in the water, as torrential rains are certain to fall. He prayed, and no rain fell at all.

    7What did he do? He drew a circle on the ground and stood inside it and said before God: Master of the Universe, Your children have turned their faces toward me, as I am like a member of Your household. Therefore, I take an oath by Your great name that I will not move from here until You have mercy upon Your children and answer their prayers for rain. Rain began to trickle down, but only in small droplets. He said: I did not ask for this, but for rain to fill the cisterns, ditches, and caves with enough water to last the entire year. Rain began to fall furiously. He said: I did not ask for this damaging rain either, but for rain of benevolence, blessing, and generosity.

    8Subsequently, the rains fell in their standard manner but continued unabated, filling the city with water until all of the Jews exited the residential areas of Jerusalem and went to the Temple Mount due to the rain. They came and said to him: Just as you prayed over the rains that they should fall, so too, pray that they should stop. He said to them: Go out and see if the Claimants’ Stone, a large stone located in the city, upon which proclamations would be posted with regard to lost and found articles, has been washed away. In other words, if the water has not obliterated the Claimants’ Stone, it is not yet appropriate to pray for the rain to cease.

    9Shimon ben Shetaḥ, the Nasi of the Sanhedrin at the time, relayed to Ḥoni HaMe’aggel: Were you not Ḥoni, I would have decreed that you be ostracized, but what can I do to you? You nag [ mitḥatei ] God and He does your bidding, like a son who nags his father and his father does his bidding without reprimand. After all, rain fell as you requested. About you, the verse states: “Let your father and your mother be glad, and let her who bore you rejoice” (Proverbs 23:25).

    10The mishna teaches another halakha with regard to fast days: If they were fasting for rain, and rain fell for them before sunrise, they need not complete their fast until the evening. However, if it fell after sunrise, they must complete their fast. Rabbi Eliezer says: If rain fell before midday, they need not complete their fast; but if it rains after midday, they must complete their fast.

    11The mishna relates: An incident occurred in which the court decreed a fast in Lod due to a lack of rain, and rain fell for them before midday. Rabbi Tarfon said to the people: Go out, and eat, and drink, and treat this day as a Festival. And they went out, and ate, and drank, and treated the day as a Festival, and in the afternoon they came to the synagogue and recited the great hallel , to thank God for answering their prayers.

    12GEMARA: The mishna taught: The order of these fasts is stated only when the fast concerns the first rainfall. And the Gemara raises a contradiction between this statement and the following baraita : If the periods of the first and second rainfall pass without rain, this is the time to ask and pray for rain; if the third passes without rain, this is the time to fast.

    13Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: When does the order of these fasts that is stated apply? When the periods of the first, second, and third rainfall have passed and rain has not fallen. However, if rain fell in the time of the first rainfall, and the people sowed but the plants did not sprout, or, alternatively, if they sprouted a little, but their appearance changed back for the worse, as no rain fell after the first rainfall, they cry out about it immediately.

    14Rav Naḥman said: This applies specifically if their appearance changed. However, if they dried out entirely, they do not cry out, as this condition cannot be improved. The Gemara asks: It is obvious that this is the case, because in the mishna we learned the word changed. The Gemara answers: No, it is necessary for Rav Naḥman to issue his statement with regard to a case where they produced stalks after they dried out. Lest you say that producing stalks is a matter of significance, as it is a sign of strengthening, and the crops might be saved through prayer, Rav Naḥman therefore teaches us that this is not the case.

    15The mishna further taught: And likewise, if rain ceased for a period of forty days between one rainfall and another, they cry out about this, because it is a plague of drought. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: A plague of drought? Isn’t this simply a drought? Rav Yehuda said that Rav said: The mishna means that a period of forty days between one rainfall and the next is a plague that may cause a drought. In this regard, Rav Naḥman said: When crops do not grow in one place due to lack of rain and must be imported by means of one river to another river,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ה"ג אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעותולפיכך מתענות שאותה העיר שלא ירדו עליה גשמים תלך לקנות התבואה באותה העיר ויהיה בה רעב:

    או מפולתשחומותיה והבתים נופלין ברוח:

    מתריעים בכ"מאם יראו באספמיא מתריעין בבבל בבבל מתריעין באספמיא כדקתני טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת אם במקום אחד היא מתריעין עליה כל השומעין כדי שלא תבא עליהן:

    שדפוןבתבואות:

    ירקוןחולי:

    חיה רעהמשכלת בני אדם:

    חרבחיילות ההולכין להרוג ולהשחית בכל מקום:

    מלא תנורמפרש בגמרא:

    לעריהםבא"י:

    באשקלוןבארץ פלשתים:

    ועל שאכלו זאביםשהיא חיה רעה ומכה מהלכת היא:

    שנראוובאו בעיר:

    מתריעיןבעננו:

    המטורפתמלשון טרף אבבא (ברכות דף כח.) ומלשון ביצה טרופה (עדיות פ"ב מ"ד) כו' כדמפרש בפרק שלמעלה (דף יד.):

    שמעון התימנימתמנה היה:

    שלא תבאלישנא מעליא נקט:

    מרוב גשמיםלאו כגון שירדה על עיר אחת ועל עיר אחת לא ירדה ששם ודאי שתיהן לקללה כדאמר רב יהודה (לעיל תענית ו:) תמטר מקום מטר שמקלקל תבואה אלא כבר ירדו וטורח הם לבני אדם אבל אינן מקלקלין תבואות וטעמא מפרש בגמרא למה אין מתריעין:

    תנורי פסחיםשהם בחצרות ושל חרס הן ומטלטלין אותן שלא ימוקו בגשמים:

    גשמי בורותשיפוע גשמים למלאות בורות:

    ונדבותרצון ועין יפה:

    אבן הטועיןאבן טועין היתה בירושלים וכל מי שאבדה לו אבידה כו' בבבא מציעא (דף כח:):

    לנדותעל כבוד הרב:

    מתחטאפורפיי"ש בלע"ז ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך:

    קודם הנץ החמה לא ישלימודאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחתי גשמים:

    קודם חצותדחצות זמן אכילה היא מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בשעת סעודה:

    ועשו יו"טמתוך שמחה:

    הלל הגדולהודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו ומפני שנאמר בו נותן לחם לכל בשר כדאמרינן בשילהי פסחים (דף קיח.):

    גמ' רביעה ראשונה ושניה לשאולשאף על פי שלא ירדו גשמים לא בראשונה ולא בשניה לא היו מתענין אלא שואלין וקשיין מתני' דקתני סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה וברייתא אהדדי:

    הכי קאמר כו'וכגון רביעה ראשונה שניה ושלישית דכולי יורה קרי ליה רביעה כך שמעתי:

    דוקא נשתנודכי נשתנו ודאי הוא דמתריעין מיד דצריך להתפלל עליה שיחזיר ביופי כתקנן:

    אבל יבשולא צריך דמכאן ואילך לא יועיל והוא תפלת שוא אפילו יבשו כשהן חטין עדיין דקין אפילו הכי לא מתריעין:

    הכי גרסינן פשיטא שנו תנן לא צריכא דאקון מהו דתימא כו':

    דאקוןשעלו בקנה שנתקנו מעט לאחר שנתייבשו:

    מהו דתימא אקנתא מילתא היאדהואיל ונתקנו מעט אם יתפלל מועיל להם קא משמע לן רב נחמן דאקנא לאו מילתא ל"א אבל יבשו לא דממילא חוזרין:

    לא צריכא דאקוןשעלו בקנה מהו דתימא אקנתא מילתא היא דכיון שעלו בקנה ועדיין לא בשלו כל צרכן ודאי אי לא מתריעין תו לא גדלי קמשמע לן דלאו מילתא היא דאף על גב דאקון אכתי גדלי טפי:

    נהרא אנהרא בצורתאבשאין תבואה בעיר אחת ויש בעיירות אחרות ואפשר להביא מזה לזה דרך נהר בספינה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    תענית 19 עמוד א

    1אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. רבי עקיבא אומר: מתריעות ולא מתענות. וכן עיר שיש בה דבר או מפולת אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. רבי עקיבא אומר: מתריעות ולא מתענות.

    2איזהו דבר? עיר המוציאה חמש מאות רגלי, ויצאו ממנה ג' מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר, פחות מכאן אין זה דבר.

    3על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון, ועל הירקון, ועל הארבה, ועל החסיל, ועל החיה רעה, ועל החרב מתריעין עליה, מפני שהיא מכה מהלכת.

    4מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם, וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון. ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן. רבי יוסי אומר: לא על שאכלו, אלא על שנראו.

    5על אלו מתריעין בשבת: על עיר שהקיפוה נכרים או נהר, ועל הספינה המיטרפת בים. ר' יוסי אומר: לעזרה ולא לצעקה. שמעון התימני אומר: אף על הדבר, ולא הודו לו חכמים.

    6על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליהן, חוץ מרוב גשמים. מעשה שאמרו לו לחוני המעגל, התפלל שירדו גשמים. אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו. התפלל ולא ירדו גשמים.

    7מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר לפניו: רבש"ע בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה.

    8ירדו כתיקנן עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן. אמר להם: צאו וראו אם נמחית אבן הטועין.

    9שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי. אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר: (משלי כג, כה) ״ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך״.

    10(מתני') היו מתענין וירדו להם גשמים, קודם הנץ החמה לא ישלימו, לאחר הנץ החמה ישלימו. ר"א אומר: קודם חצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו.

    11מעשה שגזרו תענית בלוד, וירדו להם גשמים קודם חצות. אמר להם ר' טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יו"ט ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול.

    Gemara

    12סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה. ורמינהי: רביעה ראשונה ושניה לשאול, שלישית להתענות!

    13אמר רב יהודה, ה"ק סדר תעניות האמור אימתי בזמן שיצאה רביעה ראשונה ושניה ושלישית ולא ירדו גשמים. אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וזרעו ולא צמחו, אי נמי צמחו וחזרו ונשתנו מתריעין עליהן מיד.

    14אמר רב נחמן: דוקא נשתנו, אבל יבשו לא. פשיטא, נשתנו תנן! לא צריכא, דאקון. מהו דתימא: אקנתא מילתא היא, קמשמע לן.

    15וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם כו'. מאי מכת בצורת? אמר רב יהודה אמר רב: מכה המביאה לידי בצורת. אמר רב נחמן: נהרא אנהרא׃

    Tosafot

    לא צריכא דאקוןפי' לאחר שעלו בקנה נתייבשו מהו דתימא אקנתא מילתא היא פי' דהואיל ועלו בקנה ולא נתבשלו כל צורכם ליבעי התרעה קמ"ל דלאו מילתא היא:

    נהרא אנהרא בצורתאפי' (. הכי) בשאין תבואה בעיר ויש הרבה בשאר עיירות ויכולין להביא מזו לזו היינו מקרי בצורת ולא מקרי רעב ומאחר שיכולין להביא ע"י הנהר דליכא אלא טרחא זעירא ומהאי כלומר מדבר מועט כזה אין מתריעין מדינתא אמדינתא פירוש שצריך להוציא ממדינה למדינה אחרת ע"י חמורים וסוסים ואז מתריעין דאי אפשר להביא בשפע כ"כ כמו בספינות ל"א נהרא אנהרא כלומר אם יבש הנהר זה וצריך להסב נהר אחר לכאן אי נמי צריך להמתין עד שיגדל הנהר האחר ויבא בכאן זה בצורת ולא מתריעין מדינתא אמדינתא אם יבשו כל הנהרות שבזו העיר וצריכין להביא מים מעיר אחרת כפנא וקשה דבמתני' משמע דאבצורת מתענין דקתני מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת ויש לומר דמכת בצורת דמתני' הוי כמו דכפנא כאשר פירשתי שתחת חטה יצא חוח ומשום הכי מתריעין אע"ג דעדיין אינו רק בצורת הואיל וסופו רעב מתריעין אע"ג דאכתי לא הוו כפנא אבל לעולם אין מתריעין על מכת בצורת אי לא מצי לבא לידי רעב ולהכי קאמר הכא דנהרא אנהרא דלא הוי אלא כי בצורתא ולא מתריעין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    הדרן עלך סדר תעניות כיצד סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה כו'.

    תרצה רב יהודה הכי סדר תעניות האלו בזמן שיצתה רביעה ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים. אבל אם ירדו גשמים וצמחו זרעים וחזרו ושנו. כלומר כמשו מתריעין עליהן מיד ודוקא שנו כעין כמוש אבל יבשו לגמרי אע"ג דחדור אקון אין מתריעין עליהן פי' אקון שחזרו לירוקתן כלומר חזרו לחיותן. ורבותינו הגאונים ז"ל אמרו האי אקון אקנתא לשון חזקה בלשון ארמית ובלשון הזה הוא בגטין (בפרק מי שאחזו קורדייקוס) [כל הגט דף ל ע"א] (פי' פרצידא דתותי קלא. זרע תבואה שהיא תחת אבן צומחת. פי' קלא מלשון (פסחים סב: וש"מ) שקל קלא פתק ביה).

    מכת בצורתפי' רב יהודה מכה הבאה לידי בצורת. [אר"נ נהרא אנהרא] הוצרכו האנשים המסתפקין מים מזה הנהר לילך לנהר אחר בצורת כלומר עצירת מטר מדינה להביא ממדינה אחרת רעב.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 19a

    Taanit 19a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 449 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ה"ג אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות ולפיכך מתענות שאותה העיר שלא ירדו עליה גשמים תלך לקנות התבואה באותה העיר ויהיה בה רעב:

    או מפולת שחומותיה והבתים נופלין ברוח:

    מתריעים בכ"מ אם יראו באספמיא מתריעין בבבל בבבל מתריעין באספמיא כדקתני טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת אם במקום אחד היא מתריעין עליה כל השומעין כדי שלא תבא עליהן:

    שדפון בתבואות:

    ירקון חולי:

    חיה רעה משכלת בני אדם:

    חרב חיילות ההולכין להרוג ולהשחית בכל מקום:

    מלא תנור מפרש בגמרא:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    לא צריכא דאקון פי' לאחר שעלו בקנה נתייבשו מהו דתימא אקנתא מילתא היא פי' דהואיל ועלו בקנה ולא נתבשלו כל צורכם ליבעי התרעה קמ"ל דלאו מילתא היא:

    נהרא אנהרא בצורתא פי' (. הכי) בשאין תבואה בעיר ויש הרבה בשאר עיירות ויכולין להביא מזו לזו היינו מקרי בצורת ולא מקרי רעב ומאחר שיכולין להביא ע"י הנהר דליכא אלא טרחא זעירא ומהאי כלומר מדבר מועט כזה אין מתריעין מדינתא אמדינתא פירוש שצריך להוציא ממדינה למדינה אחרת ע"י חמורים וסוסים ואז מתריעין דאי אפשר להביא בשפע כ"כ כמו בספינות ל"א נהרא אנהרא כלומר אם יבש הנהר זה וצריך להסב נהר אחר לכאן אי נמי צריך להמתין עד שיגדל הנהר האחר ויבא בכאן זה בצורת ולא מתריעין מדינתא אמדינתא אם יבשו כל הנהרות שבזו העיר וצריכין להביא מים מעיר אחרת כפנא וקשה דבמתני' משמע דאבצורת מתענין דקתני מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת ויש לומר דמכת בצורת דמתני' הוי כמו דכפנא כאשר פירשתי שתחת חטה יצא חוח ומשום הכי מתריעין אע"ג דעדיין אינו רק בצורת הואיל וסופו רעב מתריעין אע"ג דאכתי לא הוו כפנא אבל לעולם אין מתריעין על מכת בצורת אי לא מצי לבא לידי רעב ולהכי קאמר הכא דנהרא אנהרא דלא הוי אלא כי בצורתא ולא מתריעין:

    Tosafot on Taanit 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    הדרן עלך סדר תעניות כיצד סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה כו'.

    תרצה רב יהודה הכי סדר תעניות האלו בזמן שיצתה רביעה ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים. אבל אם ירדו גשמים וצמחו זרעים וחזרו ושנו. כלומר כמשו מתריעין עליהן מיד ודוקא שנו כעין כמוש אבל יבשו לגמרי אע"ג דחדור אקון אין מתריעין עליהן פי' אקון שחזרו לירוקתן כלומר חזרו לחיותן. ורבותינו הגאונים ז"ל אמרו האי אקון אקנתא לשון חזקה בלשון ארמית ובלשון הזה הוא בגטין (בפרק מי שאחזו קורדייקוס) [כל הגט דף ל ע"א] (פי' פרצידא דתותי קלא. זרע תבואה שהיא תחת אבן צומחת. פי' קלא מלשון (פסחים סב: וש"מ) שקל קלא פתק ביה).

    מכת בצורת פי' רב יהודה מכה הבאה לידי בצורת. [אר"נ נהרא אנהרא] הוצרכו האנשים המסתפקין מים מזה הנהר לילך לנהר אחר בצורת כלומר עצירת מטר מדינה להביא ממדינה אחרת רעב.

    Rabbeinu Chananel on Taanit 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    גמרא ורמינהי רביעה ראשונה ושנייה לשאול ג׳‎ להתענות פי׳‎ קס״ד דהא דתנן סדר תעניות האלו האמו׳‎ ברביעה ראשונה דהיינו ברביע׳‎ הבכיר׳‎ מג׳‎ רביעו׳‎ שיש בזמן הזריע׳‎ שהן הבכיר׳‎ והבינוני׳‎ והאפילה ואע״ג דשלש במרחשון הוא זמן רביעה בכירה לרבי מאיר והרי לא התענו בו כלל קס״ד דהאי תנא דסד׳‎ תעניות לית ליה דר״מ ולא חשיב רביעה ראשונה אלא בזמן שהתחילו תעניו׳‎ ולהכי קשי׳‎ ליה ממתני׳‎ דתניא שאין מתחילי׳‎ להתענו׳‎ עד שהגיע רביעה ג׳‎ שהיא ופרקינן אמר רב יהודה ה״ק סדר תעניות האלו האמור אימתי בזמן שיצתה רביעה ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים אבל ירדו גשמי׳‎ ברביע׳‎ ראשונה וצמחו וחזרו ושנו מתריעין עליהם מיד ואיכא למידק דהא מתני׳‎ רביעה ראשונה קתני והא ליכא למימר חסורי מיחסרא דהתם הוא בשיקצר בלשונו אבל לא שינה בדבריו שום הפך אבל הכא אדתני ברביעה ראשונה הוה מצי למימר ברביעה ג׳‎ ועוד היכי אפשר דאחר רביע׳‎ ראשונה עד שתעבו׳‎ זמנה של רביע׳‎ שאין מתעני׳‎ עוד על הגשמים ירדו הגשמים וצמחו כ״כ התבואות ששנו שנוי הניכר והמפסידי׳‎ שיתריעו עליהן מיד שהרי אם היה שנוי הצמחי׳‎ אחר זמן הרביעה אין מתענין עליהן כלל שאין מתעני׳‎ על מעשה נסים ועוד ששנוי הצמחים שהיא ודאי מפני מניעת הגשמי׳‎ כמו שפי׳‎ הרמב״ם ז״ל וכמו שמוכיח במשנתי׳‎ שהביאוה בכלל עצירת גשמים ולא עם מכת השדפון והירקון אין מקרה זה בא בזמן החורף שהיא זמנה של רביעה אלא סמוך לניסן כשהתבואות צומחו׳‎ כשנמנע מהם המטר החום שורף אותן עד שמייבשן והנכון ששתי רביעית הן דרך כלל כלומר שני זמני מטר כמ״ש הכתוב יורה ומלקוש הא׳‎ בתחל׳‎ ימות הגשמי׳‎ שהיא לזריעה וזו מתחלק׳‎ לג׳‎ פרטי׳‎ בכירה בינוני׳‎ ואפילה והב׳‎ סמוך לניסן אחר שצמחו התבואו׳‎ ומתחילין לעלו׳‎ ולהתבשל וצריכין גשמים לגדלן וכמו שאמרו בפ״ק יור׳‎ במרחשון ומלקוש בניסן ואיפליגו אמוראי למה נקרא שמו מלקוש וכן שני זמני׳‎ של גשמי׳‎ אלו בארצותינו ובכל מקום אלא שאין הזמני׳‎ שוין בכל מקום יש שמקדי׳‎ ויש מתאחר. וש״ס קס״ד דכי קתני מתני׳‎ ברביע׳‎ ראשונה היינו רביעה פרטי׳‎ שהיה בכיר׳‎ של שלש של בזמן הזריעה והשתא מהדרי׳‎ דרביעה כללית קתני וה״ק שסדר התעניות האמור אינו אלא מניעת הגשמים של יומן המטר וברביעה הזריעה הנקר׳‎ יורה אבל כשהוא בזמן המטר הב׳‎ אחר שצמחו הנקרא מלקוש זו מכה עוברת ודוחקת היא ומתריעי׳‎ עליה מיד ותנא לא נחית לפרושי ברביעה הראשונ׳‎ הכללית באי זה זמן ממנה מתריעי׳‎ אבל רב יהודה פריש לה אגב ארחיה אליבא דמתני׳‎ ברביעה ג׳‎ האפילה וזה נכון וברור וכיוצא בו בש״ס הרבה:

    אמר רב נחמן דוקא שינו פי׳‎ שעדיין יש להם אחרית ותקוה ע״י גשמים אבל יבשו ולא פי׳‎ שאפילו ירדו גשמים ולא יצליחו אלא בדרך נס מתריעי׳‎ על מעשה נסים ודווקא על תבואה זו אין מתעני׳‎ אבל אם הוא ראוי לחזור ולזרוע וזורעים ולא ירדו גשמים מתענין עליהם כסדר התעניו׳‎ כל זמן הגשמים וכן בירוש׳‎ ואמרי׳‎ בש״ס פשי׳‎ ואמרי׳‎ לא צריכא דאיקון כלומר שהיה בקשה והא קמ״ל דאקנתא לאו מילת׳‎ היא אמרי׳‎ בש״ס א״ר חנינא רואה בסלע ושכיח בצורתה בארבע ולא שכיח כפנא פי׳‎ ד׳‎ ד׳‎ סאין בסלע והיינו מעות ביוקר ופירות בזול ולפי שיטתי׳‎ שפי׳‎ במשנתי׳‎ לא הביאוה לומר שיש חלוק ביניה׳‎ לענין התעני׳‎ שהרי על שניהם מתעני׳‎ ומתריעים אלא כלפי שהזכירו במשנתי׳‎ מכת בצורת כלומר מכה המביא׳‎ לידי בצורת האריך הש״ס בכאן לברר מה הוא מכת בצורת וספרי׳‎ יש דגרסי׳‎ עלה א״ר יוחנן לא שנו שמעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתריעים עליהן מיד ונראה לפי זה שבמעות בזול ופירות ביוקר דהיינו סאה בסלע ושכיחא אין מתריעי׳‎ עליה מיד. וזה קשה דהא סאה בסלע ושכיחא בצורתא היא שמתריעים עליה במשנתי׳‎ ואף לשיטת רבי׳‎ אברהם ז״ל שמחלק בדינם אין החלוק בהתרעה אלא בתעני׳‎ וכך היה ראוי לומר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתעני׳‎ ומתריעים עליהם לפי שהיא מכת רעב. ויש לי לדחוק וה״ק ע״כ לא הוצרכו לשנות בכלל מכת בצורת אלא במעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול אינו בכלל זה ודבר פשוט הוא שמתריעים עליהן מיד לפי שהוא מכת רעב:

    ויש נסחאות דלא גריס לה כלל אלא דגרסי׳‎ א״ר יוחנן נהירנא כדהוו קיימין ד׳‎ סאין והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר וכן נראית גרסתו של רבינו אלפסי ז״ל שלא הביאה לאו ללמד על ענין התעני׳‎ לפי שסובר ז״ל שאין חלוק ביניהם לענין זה ובפ׳‎ הספינה נאמרה האי מימרא על הא דת״ר אין יוצאים מא״י לח״ל אלא א״כ סאתים בסלע ואמ׳‎ שמואל לא שנו אלא בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי׳‎ סאה בסלע שהוא יוקר גדול אין יוצאים ואמרי׳‎ בשלהי שמעת׳‎ א״ר אבא בר בר חנה א״ר יוחנן לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל פירות בזול ומעות ביוקר אפי׳‎ עמדו ד׳‎ סאין בסלע יוצאים א״ר יוחנן והיוצא וכו׳‎ ובודאי משם ששם הוא מקומה ועל הלשון ההוא הביאוה בכאן אגב גררה ומגיהי ספרי׳‎ תמהו עליה מה יציאה זו בכאן והניחו מתריעים עליה מיד וכן שמעתי בשם רבינו הגדול ז״ל וגרסי׳‎ התם ת״ר מתריעים על פרקמטיא שהוזלה אפי׳‎ בשבת פי׳‎ החרטה בפה בתפלה ובתחנונים א״ר יוחנן כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בא״י אמר רב יוסף והוא כזל וקם עשרה בשיתא והטעם שגם זה למעט משא ומתן מבכל אדם עד שיהו מעות ביוקר. ודעת הרמב״ם ז״ל שמתריעים ומתענין על זה בחול כמו על שאר צרות וחומר יש בזה שמתריעי׳‎ עליהן בפה וזועקים בשבת מה שאין כן על שאר הצרות שאין זועקים עליהן בשבת אלא על אותן ששנינו לפנינו עיר שהקיפוה עובדי כוככים ומזלות וחביריו ולפי זה מה שנהגו לומר מצלאין אנחנא כו׳‎ בשבתות בארצות הללו על עצירת גשמים ושאר צרות שלא יבאו על הצבור טעות הוא וי״א שפרקמטיא שהוזלה אין בה תענית אלא התרעה בפה בחול או בשבת וכעין ששנינו על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות וחביריו שיש בהן זעקה אפי׳‎ בשבת ואין בהם תענית ותקיעות בחול אבל כל צרה שמתענין עליה בחול ומתריעי׳‎ כ״ש שצועקים עליה בשבת כיון שהיא צרת צבור דלא גרעי מיחיד הנרדף מפני עובדי כוכבים ומזלות ואף לפי זה דוקא על צרה דחוקה שראוי להתענות עליה בחול אבל לומר מצלאין על שאר צרות אחרות שאין מתענין עליהן וכ״ש מה שנוהגים בקצת מקומות להחרים על המסים וכיוצא בהן ולומר רועה ישראל האזינה וכיוצא בו שזה איסור מפורסם ברבים דצעקה בשבת אסורה ובקושי התירוה על צרות דחוקות של צבור ועל היחיד אסרו לומר זננו בברכת מזון אלמלא שהוא תופס ברכות כמו שהוא בירוש׳‎ ובקושי התירו לבקר חולי׳‎ בשבת שלא יזעוק והאיך צועקים ברבים על דברים של הבל אין זה חלול שבת בפרהסיא ואסור לנהוג בו וראוי למחות בדבר:

    Ritva on Taanit 19a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain

    Meiri

    שנוי צמחים זה שאמרנו במשנה שמתענים עליו מיד דוקא שנוי שאפשר לו לחזור בברייתו כגון שנשתנה מראיתם ולא נפסדו לגמרי או שהתחילו לכמוש אבל יבשו לגמרי אין מתענים שהרי הכל נפסד ואין אנו חשובים להתפלל על מה שהוא יוצא מגדרו של עולם ואפילו היו מתחילים להתקן ולהתלחלח מעט אינו כלום שכך הוא דרך כל יבש שלפעמים חוזר ומתלחלח מעט על ידי לחות הבא עליו ומיד הוא חוזר לסורו וי"מ אותה בענין אחר אלא שהכל עולה לענין אחד:

    כל עיר שאירע לה בדרך זה שאמרנו ומ"מ יש עיירות סביב לה שלא אירע להם ויש נהר גדול מעיירות שסביבותיה יורד בה ותבואה יכולה לבא שם בספינות דרך מים זהו בצורת מ"מ ומתענים אלא שאין צריך להרבות כל כך בתפלה ובהתרעה אבל אם אין שם הכנה להביא לשם על ידי מים אלא על ידי בהמות מעיר לעיר אי אפשר להביא בשפע והרי זה רעב גמור וצריך להרבות בתפלה ובהתרעה:

    Meiri on Taanit 19a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא לא צריכא דאקון מהו דתימא כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה ה"ג אותה כו' התבואה באותה העיר ויהיה כו' ובד"ה אבל יבשו כו' תפלת שוא אפי' יבשו כשהן כו' ובד"ה לא צריכא דאקון כו' ודאי אי לא מתריעין כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה נהרא כו' לכאן א"נ צריך כו' אינו רק בצורת הואיל כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' כבן שהוא מתחטא עי' מנחות דף סו ע"ב תד"ה כנף רננים:

    Gilyon HaShas on Taanit 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 19, Amud Aleph, about 449 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 137 words

      Opens “אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות…”

      Named: רבי עקיבא.

    2. Segment 224 words

      Opens “איזהו דבר? עיר המוציאה חמש מאות רגלי,…”

    3. Segment 324 words

      Opens “על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון,…”

      Named: רב מתריעין, רבה.

    4. Segment 433 words

      Opens “מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם, וגזרו תענית…”

      Named: רבי יוסי.

    5. Segment 530 words

      Opens “על אלו מתריעין בשבת: על עיר שהקיפוה…”

    6. Segment 633 words

      Opens “על כל צרה שלא תבא על הצבור…”

    7. Segment 752 words

      Opens “מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר…”

    8. Segment 829 words

      Opens “ירדו כתיקנן עד שיצאו ישראל מירושלים להר…”

    9. Segment 941 words

      Opens “שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “(מתני') היו מתענין וירדו להם גשמים, קודם…”

    11. Segment 1130 words

      Opens “מעשה שגזרו תענית בלוד, וירדו להם גשמים…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “גמ׳ סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה.…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “אמר רב יהודה, ה"ק סדר תעניות האמור…”

      Named: רב יהודה.

    14. Segment 1421 words

      Opens “אמר רב נחמן: דוקא נשתנו, אבל יבשו…”

      Named: רב נחמן.

    15. Segment 1524 words

      Opens “וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם כו'.…”

      Named: רב יהודה, רב נחמן.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Taanit 19a · Segment 1 — “…מתענות ולא מתריעות. רבי עקיבא אומר: מתריעות ולא מתענות.…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 19a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026