Talmud Builders

    Taanit 29a

    Back to index

    English translation — Taanit 29a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1You want to destroy the Temple; I have given you your hand. It is as though one idol said to the other: You are seeking to destroy the Temple by causing Israel to pray to you; I, too, give you a hand to assist you.

    2§ The mishna taught: On the Ninth of Av, it was decreed upon our ancestors that they would not enter Eretz Yisrael. The Gemara asks: From where do we derive this? As it is written: “And it came to pass in the first month in the second year, on the first day of the month, that the Tabernacle was erected” (Exodus 40:17). And the Master said: In the first year after leaving Egypt, Moses built the Tabernacle. At the beginning of the second year, Moses erected the Tabernacle and sent the spies. And it is written: “And it came to pass in the second year in the second month, on the twentieth day of the month, that the cloud was taken up from the Tabernacle of the Testimony” (Numbers 10:11).

    3And it is further written: “And they set forward from the mount of the Lord three days’ journey” (Numbers 10:33). Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: That very day, they turned away from God by displaying their anxiety about leaving Mount Sinai. And it is written: “And the mixed multitude that was among them fell a lusting, and the children of Israel also wept on their part, and said: Would that we were given flesh to eat” (Numbers 11:4). And it is written that the Jews ate the meat “for an entire month” (Numbers 11:20). If one adds to the first twenty days an additional three days’ journey, these are twenty-three days. Consequently, the subsequent month of twenty-nine days of eating meat ended on the twenty-second of Sivan.

    4After this, the Jews traveled to Hazeroth, where Miriam was afflicted with leprosy, and it is written: “And Miriam was shut out of the camp for seven days, and the people did not journey until Miriam was brought in again” (Numbers 12:15). Including these seven days, they remained in Hazeroth until the twenty-ninth of Sivan before traveling on to Paran, and it is written immediately afterward: “Send you men, that they may spy out the land of Canaan” (Numbers 13:2).

    5And this calculation is taught in a baraita : On the twenty-ninth of Sivan, Moses sent the spies. And it is written: “And they returned from spying out the land at the end of forty days” (Numbers 13:25), which means that they came back on the Ninth of Av. The Gemara asks: These are forty days minus one. The remaining days of the days of Sivan, the entire month of Tammuz, and eight days of Av add up to a total of thirty-nine days, not forty.

    6Abaye said: The month of Tammuz of that year was a full month of thirty days. Accordingly, there are exactly forty days until the Ninth of Av. And this is alluded to in the following verse, as it is written: “He has called an appointed time against me to crush my young men” (Lamentations 1:15). This indicates that an additional appointed day, i.e., a New Moon, was added so that this calamity would fall specifically on the Ninth of Av.

    7And it is further written: “And all the congregation lifted up their voice and cried and the people wept that night” (Numbers 14:1). Rabba said that Rabbi Yoḥanan said: That night was the night of the Ninth of Av. The Holy One, Blessed be He, said to them: You wept needlessly that night, and I will therefore establish for you a true tragedy over which there will be weeping in future generations.

    8§ The mishna further taught that on the Ninth of Av the Temple was destroyed the first time. The Gemara explains that this is as it is written: “And in the fifth month, on the seventh day of the month, which was the nineteenth year of King Nebuchadnezzar, king of Babylon, Nebuzaradan, captain of the guard, a servant of the King of Babylon, came to Jerusalem. And he burnt the house of the Lord” (II Kings 25:8–9). And it is also written: “And in the fifth month, on the tenth day of the month, which was the nineteenth year of King Nebuchadnezzar, king of Babylon, Nebuzaradan, captain of the guard, who served the king of Babylon, came into Jerusalem. And he burnt the house of the Lord” (Jeremiah 52:12–13).

    9And it is taught in a baraita : It is impossible to say that the Temple was burned on the seventh of Av, as it has already been stated, in Jeremiah, that it was destroyed on the tenth. And it is also impossible to say that the Temple was burned on the tenth of Av, as it has already been stated that it was destroyed on the seventh, in II Kings 25:8–9. How so; what actually occurred? On the seventh of Av, gentiles entered the Sanctuary, and on the seventh and the eighth they ate there and desecrated it, by engaging in acts of fornication.

    10And on the ninth, adjacent to nightfall, they set fire to it, and it continuously burned the entire day, as it is stated: “Woe unto us, for the day has declined, for the shadows of the evening are stretched out” (Jeremiah 6:4). This verse is interpreted as a prophecy about the evening when the Temple was burned. And this is what Rabbi Yoḥanan meant when he said: Had I been alive in that generation, I would have established the fast only on the tenth of Av because most of the Sanctuary was burned on that day. And the Sages, who established the fast on the ninth, how do they respond to that comment? They maintain that it is preferable to mark the beginning of the tragedy.

    11And the mishna further taught that the Temple was destroyed for the second time also on the Ninth of Av. The Gemara asks: From where do we derive that the Second Temple was destroyed on this date? It is taught in a baraita : A meritorious matter is brought about on an auspicious day, and a deleterious matter on an inauspicious day, e.g., the Ninth of Av, on which several tragedies had already occurred.

    12The Sages said: When the Temple was destroyed for the first time, that day was the Ninth of Av; and it was the conclusion of Shabbat; and it was the year after a Sabbatical Year; and it was the week of the priestly watch of Jehoiarib; and the Levites were singing the song and standing on their platform. And what song were they singing? They were singing the verse: “And He brought upon them their own iniquity, and He will cut them off in their own evil” (Psalms 94:23). And they did not manage to recite the end of the verse: “The Lord our God will cut them off,” before gentiles came and conquered them. And likewise, the same happened when the Second Temple was destroyed.

    13The mishna teaches that Beitar was captured on the Ninth of Av. The Gemara explains that this is known by tradition.

    14§ The mishna taught that on the Ninth of Av the city of Jerusalem was plowed. It is taught in a baraita : When the wicked Turnus Rufus plowed the Sanctuary, a decree was issued against Rabban Gamliel for execution. A certain Roman officer came and stood in the study hall and said surreptitiously: The man with the nose is wanted; the man with the nose is wanted. This was a hint that Rabban Gamliel, who stood out in his generation like a nose protruding from a face, was sought by the government. Rabban Gamliel heard and went into hiding.

    15The Roman officer went to him in private, and said to him: If I save you from death, will you bring me into the World-to-Come? Rabban Gamliel said to him: Yes. The officer said to Rabban Gamliel: Swear to me. He swore to him. The officer ascended to the roof, fell, and died. And the Romans had a tradition that when they issued a decree and one of their advisors died, they would cancel the decree. The officer’s sacrifice saved Rabban Gamliel’s life. A Divine Voice emerged and said: That officer is designated for the life of the World-to-Come.

    16The Sages taught: When the Temple was destroyed for the first time, many groups of young priests gathered together with the Temple keys in their hands. And they ascended to the roof of the Sanctuary and said before God: Master of the Universe, since we did not merit to be faithful treasurers, and the Temple is being destroyed, let the Temple keys be handed to You. And they threw them upward, and a kind of palm of a hand emerged and received the keys from them. And the young priests jumped from the roof and fell into the fire of the burning Temple.

    17And the prophet Isaiah lamented over them: “The burden of the Valley of Vision. What ails you now that you have all gone up to the roofs? You that were full of uproar, a tumultuous city, a joyous town, your slain are not slain with the sword, nor dead in battle” (Isaiah 22:1–2). This is referring to the young priests who died by throwing themselves off the roof into the fire. And even with regard to the Holy One, Blessed be He, it is stated: “For it is a day of trouble, and of trampling, and of confusion for the Lord of hosts, in the Valley of Vision; a shouting over walls and a cry to the mountain” (Isaiah 22:5). This verse indicates that even God shouts over the destruction of the Temple.

    18§ The mishna teaches that from when the month of Av begins, one decreases acts of rejoicing. Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: Just as when Av begins one decreases rejoicing, so too when the month of Adar begins, one increases rejoicing.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אנת צבית לאחרובי ביתיה וידך אשלימת ליההצלם אומר לחבירו אתה רצית להחריב ביתו של מקום שהטית ישראל אחריך ואני עשיתי בך נקמה ושילמתי לך ידי ל"א אנת צבית לאחרובי ביתא וידך [אושלית] לי לשון שאילת [כלים] כלומר ועלה בידי:

    ואמר רבי חמא בר חנינא אותו היום וכו'מהר לשון מהר עכשיו כשתטול י"ט ימים מחדש אייר קודם עליית הענן פשו להו י' והנהו י' היו בין דרך שלשת ימים וז' דהסגרת מרים וחדש של כ"ט ימים שאכלו בשר הוה ל"ט והשתא אשתכח דמשה שלח מרגלים בכ"ט דסיון:

    הני ארבעים נכי חדב' מסיון וכ"ט מתמוז הוה ל"א וח' מאב הוה ל"ט:

    ה"ג מגלגלין זכות על ידי זכאי:

    וחובה על ידי חייבהיינו תשעה באב דרגילין להיות בו רעות:

    מוצאי שבתיום ראשון:

    מוצאי שביעיתשמינית:

    דוכןמקום עשוי כעין איצטבא ועליו לוים עומדין לשורר:

    וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלהינובמזמור אל נקמות ה' והוא שיר של יום רביעי והאי דאמרי ליה ביום ראשון אילייא בעלמא הוה דנפל בפומייהו כדאמרינן בערכין (דף יב.) פי' אילייא קינה שכן תרגום יונתן בן עוזיאל שא קינה (יחזקאל כ״ח:י״ב) טול אילייא וכמו אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה (יואל א׳:ח׳) שפירושו קונני ובכי:

    נחרשה העירכדכתיב (מיכה ג׳:י״ב) ציון שדה תחרש שנחרשה כולה ונעשית כשדה חרושה:

    בעל החוטםבעל קומה וצורה ל"א גדול הדור:

    מתבקשליהרג ברמז אמר ליה שלא יכירו בו אנשי המלך:

    טשאנחבא כמו טשו במערתא (שבת דף לג:):

    אזלהאדון אצל רבן גמליאל בצנעא:

    ומית חד מינייהומן היועצין וכסבורין שאירע להן על שהרעו לגזור:

    גיא חזיוןירושלים שהכל מסתכלין שם:

    מקרקרלשון יללה:

    קיר ושועמקונן וזועק לשון הנה קול שועת בת עמי (ירמיהו ח) קיר כמו קירי דבשחיטת חולין (דף קלט:):

    אל ההרבשביל הר ציון ששמם:

    משנכנס אדרימי נסים היו לישראל פורים ופסח:

    License: CC0

    תענית 29 עמוד א

    1אנת צבית לחרובי ביתא ידך אשלימת ליה.

    2בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, מנלן דכתיב: ״(שמות מ״, יז) ״ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן״. ואמר מר: שנה ראשונה עשה משה את המשכן, שניה הקים משה את המשכן, ושלח מרגלים. וכתיב: ״(במדבר י״, יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות׃

    3וכתיב: ״(במדבר י״, לג) ״ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים״. אמר רבי חמא בר חנינא: אותו היום סרו מאחרי ה'. וכתיב: ״(במדבר יא״, ד) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל וגו'״, וכתיב: ״(במדבר יא״, כ) ״עד חדש ימים וגו' דהוו להו עשרין ותרתין בסיון,׃

    4וכתיב: ״(במדבר יב״, טו) ״ותסגר מרים שבעת ימים״ דהוו להו עשרין ותשעה בסיון, וכתיב: ״(במדבר יג״, ב) ״שלח לך אנשים״,׃

    5ותניא: בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים, וכתיב: ״(במדבר יג״, כה) וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. הני ארבעים יום נכי חד הוו!

    6אמר אביי: תמוז דההיא שתא מלויי מליוה, דכתיב: ״(איכה א״, טו) ״קרא עלי מועד לשבור בחורי״.

    7וכתיב: ״(במדבר יד א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבה אמר ר' יוחנן (אותו היום ערב) תשעה באב היה אמר להם הקב״ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות׃

    8חרב הבית בראשונה דכתיב ״(מלכים ב כה״, ח) ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם וישרוף את בית ה' וגו' וכתיב ״(ירמיהו נב״, יב) ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם וגו'׃

    9ותניא אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה הא כיצד בשבעה נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני׃

    10ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו שנאמר ״(ירמיהו ו״, ד) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא׃

    11ובשניה מנלן דתניא מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב׃

    12אמרו כשחרב בית המקדש בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתה של יהויריב היתה והלוים היו אומרי' שירה ועומדין על דוכנם ומה שירה היו אומרים (תהלים צד, כג) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו נכרים וכבשום וכן בשניה׃

    13נלכדה ביתר גמרא׃

    14נחרשה העיר תניא כשחרב טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה בא אדון אחד ועמד בבית המדרש ואמר בעל החוטם מתבקש בעל החוטם מתבקש שמע רבן גמליאל אזל טשא מינייהו׃

    15אזל לגביה בצנעא א"ל אי מצילנא לך מייתית לי לעלמא דאתי א"ל הן א"ל אשתבע לי אשתבע ליה סליק לאיגרא נפיל ומית וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו מבטלי לגזרתייהו יצתה בת קול ואמרה אדון זה מזומן לחיי העולם הבא׃

    Baraita

    16תנו רבנן משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידן ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו רבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים יהיו מפתחות מסורות לך וזרקום כלפי מעלה ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם והם קפצו ונפלו לתוך האור׃

    17ועליהן קונן ישעיהו הנביא (ישעיהו כב, א) משא גיא חזיון מה לך איפוא כי עלית כולך לגגות תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה אף בהקב"ה נאמר (ישעיהו כב, ה) מקרקר קיר ושוע אל ההר:

    18משנכנס אב ממעטין בשמחה. כו' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה׃

    Tosafot

    דכתיב עד חדש ימים הוו להו כ"ב בסיוןפי' חשוב מעשרים ימים של ר"ח אייר עד סופו תמצא ט' ימים נמצא בכ' בסיון כ"ט ועד חדש ימים הוי שלשים ימים אם כן לפי זה תמצא מעשרים ושנים לחדש השני דזה אייר חדש שלם עד כ"ב דסיון וג' ימים שנסעו מהר ה' הרי ל"ג דל מינייהו ב' ימים דבעשרים בחדש נעלה הענן ואייתר להו שני ימים פשו כ"ג דל יומא מן שלשה שהאחד מן הג' ימים היה בכלל החדש שאייר חסר פש להו כ"ב.:

    אמר אביי תמוז דההיא שתא מלויי מליוהועשו אותו משלשים ימים כדי שיכלו המ' ימים בתשעה באב שלשים יום דתמוז ואחד דסיון דבכ"ט שלח המרגלים ותשעה באב הרי ארבעים ימים וביום תשעה באב שבו המרגלים מתור הארץ:

    וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו האויבים וכו'. פי' באותו פסוק יש ב' פעמים יצמיתם ולא הספיקו לומר השני עד שבאו וכבשום ואומר ר"י אע"ג דאין אותו פסוק כלל במזמור שיר של מוצ"ש אירע להם כך שאמרו אותו פסוק ובירושל' מפרש אילייא נקט פירוש אילייא הוי כמו אלי כבתולה דהוי לשון קינה כמו שקורין העולם ריאוני"א בלע"ז:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וכבר אמרנו בי"ז בטל התמיד וה' דברים אירעו את אבותינו בט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ מנא לן. דתניא בכ"ט בסיון שלח המרגלים הנה שני ימים הנותרים מסיון ול' יום של תמוז שאותה שנה תמוז מלא היה. כדכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי הרי ל"ב וח' ימים באב הרי מ' יום שלמים. נמצאו שהגיעו ט' באב.

    אמר רבא אותו היום ט' באב היה והיו ישראל יושבים ובוכיםאמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות.

    חרב הבית בראשונה שנאמר בחדש החמישי בעשור לחדש בא נבוזראדן וגו' וכתיב קרא אחרי' וישרוף את בית ה' ואת בית המלך וכתיב קרא אחרינא בחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל וישרוף את בית ה' ואת בית המלך.

    אי אפשר לומר בשבעה שכבר נאמר בעשרה ואי אפשר לומר בעשרה שכבר נאמר וכו' ואכלו ושתו וקרקרו עד ט' בו בערב (באב) הציתו סמוך לחשכה והיה דולק והולך כל היום שנא' אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב.

    א"ר יוחנן אלמלא הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בעשירי נשרף. ותנא דידן תחלת פורענותא עדיפא. ובשניה דתניא ר' יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב.

    כשחרב הבית בראשונה ט' באב היה ומ"ש ומוצאי שביעית היתה ומשמרת יהויריב היתה כו'.

    נלכדה ביתר ונחרשה העיר גמרא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 29a

    Taanit 29a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 594 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אנת צבית לאחרובי ביתיה וידך אשלימת ליה הצלם אומר לחבירו אתה רצית להחריב ביתו של מקום שהטית ישראל אחריך ואני עשיתי בך נקמה ושילמתי לך ידי ל"א אנת צבית לאחרובי ביתא וידך [אושלית] לי לשון שאילת [כלים] כלומר ועלה בידי:

    ואמר רבי חמא בר חנינא אותו היום וכו' מהר לשון מהר עכשיו כשתטול י"ט ימים מחדש אייר קודם עליית הענן פשו להו י' והנהו י' היו בין דרך שלשת ימים וז' דהסגרת מרים וחדש של כ"ט ימים שאכלו בשר הוה ל"ט והשתא אשתכח דמשה שלח מרגלים בכ"ט דסיון:

    הני ארבעים נכי חד ב' מסיון וכ"ט מתמוז הוה ל"א וח' מאב הוה ל"ט:

    ה"ג מגלגלין זכות על ידי זכאי:

    וחובה על ידי חייב היינו תשעה באב דרגילין להיות בו רעות:

    מוצאי שבת יום ראשון:

    מוצאי שביעית שמינית:

    דוכן מקום עשוי כעין איצטבא ועליו לוים עומדין לשורר:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 29a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    דכתיב עד חדש ימים הוו להו כ"ב בסיון פי' חשוב מעשרים ימים של ר"ח אייר עד סופו תמצא ט' ימים נמצא בכ' בסיון כ"ט ועד חדש ימים הוי שלשים ימים אם כן לפי זה תמצא מעשרים ושנים לחדש השני דזה אייר חדש שלם עד כ"ב דסיון וג' ימים שנסעו מהר ה' הרי ל"ג דל מינייהו ב' ימים דבעשרים בחדש נעלה הענן ואייתר להו שני ימים פשו כ"ג דל יומא מן שלשה שהאחד מן הג' ימים היה בכלל החדש שאייר חסר פש להו כ"ב.:

    אמר אביי תמוז דההיא שתא מלויי מליוה ועשו אותו משלשים ימים כדי שיכלו המ' ימים בתשעה באב שלשים יום דתמוז ואחד דסיון דבכ"ט שלח המרגלים ותשעה באב הרי ארבעים ימים וביום תשעה באב שבו המרגלים מתור הארץ:

    וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו האויבים וכו'. פי' באותו פסוק יש ב' פעמים יצמיתם ולא הספיקו לומר השני עד שבאו וכבשום ואומר ר"י אע"ג דאין אותו פסוק כלל במזמור שיר של מוצ"ש אירע להם כך שאמרו אותו פסוק ובירושל' מפרש אילייא נקט פירוש אילייא הוי כמו אלי כבתולה דהוי לשון קינה כמו שקורין העולם ריאוני"א בלע"ז:

    Tosafot on Taanit 29a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וכבר אמרנו בי"ז בטל התמיד וה' דברים אירעו את אבותינו בט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ מנא לן. דתניא בכ"ט בסיון שלח המרגלים הנה שני ימים הנותרים מסיון ול' יום של תמוז שאותה שנה תמוז מלא היה. כדכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי הרי ל"ב וח' ימים באב הרי מ' יום שלמים. נמצאו שהגיעו ט' באב.

    אמר רבא אותו היום ט' באב היה והיו ישראל יושבים ובוכים אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות.

    חרב הבית בראשונה שנאמר בחדש החמישי בעשור לחדש בא נבוזראדן וגו' וכתיב קרא אחרי' וישרוף את בית ה' ואת בית המלך וכתיב קרא אחרינא בחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל וישרוף את בית ה' ואת בית המלך.

    אי אפשר לומר בשבעה שכבר נאמר בעשרה ואי אפשר לומר בעשרה שכבר נאמר וכו' ואכלו ושתו וקרקרו עד ט' בו בערב (באב) הציתו סמוך לחשכה והיה דולק והולך כל היום שנא' אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב.

    א"ר יוחנן אלמלא הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בעשירי נשרף. ותנא דידן תחלת פורענותא עדיפא. ובשניה דתניא ר' יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב.

    כשחרב הבית בראשונה ט' באב היה ומ"ש ומוצאי שביעית היתה ומשמרת יהויריב היתה כו'.

    נלכדה ביתר ונחרשה העיר גמרא.

    Rabbeinu Chananel on Taanit 29a · Sefaria

    Ritva

    גמרא כשם שאחר שנכנס אב אמר רב פפא הילכך בר ישראל וכו׳‎ עד דברי מזליה ואע״פ שאין מזל לישראל ה״מ בשאר ימים אבל בשני חדשים אלו יש מזל שכן נגזר עלינו מן השמים ואפשר עוד דמזל לאו דוקא אלא על הגזרה קרי מזל בלשון בני אדם.

    Ritva on Taanit 29a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא בחדש השני בעשרים לחדש כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה אנת צבית כו' ל"א אנת צבי כו' וידך אושלית לי לשון שאילת כלים כלומר כו' עכ"ל וכ"ה הגירסא בילקוט:

    בד"ה הני ארבעים נכי חד כו' ובד"ה מוצאי שביעית שמינית הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה דכתיב עד חדש כו' של ר"ח אייר כו' תמצא ט' ימים כי' ועד חדש ימים הוי שלשים יום כו' עכ"ל דברי רש"י מכוונים שהוא חושב י' מאייר ועד חדש ימים הוא חדש של כ"ט ימים הרי בין הכל ל"ב ימים מר"ח אייר עד כ"ב סיון הם הג' ימים שסרו כו' אבל דברי התוס' לא ידענא להולמם שהרי לא תמצא מט' ימים דאייר ומכ"ב ימים דסיון בין הכל אינן רק ל"א יום ואתה צריך לל"ג יום דהיינו חדש ימים שהוא ל' יום וג' ימים שסרו כו' ודו"ק היטב:

    Chidushei Halachot on Taanit 29a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    תְּרֵי הֲווּ, וְנָפַל חַד עַל חַבְרֵיהּ וְקַטְעֵיהּ לְיָדֵיהּ, וְאַשְׁכְּחוּ דִּכְתִיב עִילוּיֵהּ: אַנְתְּ צָבִית לְאַחְרוּבֵי בֵּיתָא, וְיָדָךְ אַשְׁלֵימַת לֵיהּ. נראה כתיבה שמצאו כתוב על הסמל היתה על ידי כוחות הסטרא אחרא להודיע לישראל שכוחות הסטרא אחרא נלחמו הם בהם על דרך מה שאמר הכתוב (ישעיהו יט, ב) וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם, ומחמת כן היה לישראל הצלה פורתא מן הכליה. ומה שנעשית הנקמה בסמל בקטיעת ידו ולא באבר אחר, נראה לי בס"ד על פי הסוד של תפילת מוסף שאומרים וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ בְּבֵית בְּחִירָתָךְ בִּנְוֵה הֲדָרָךְ בַּבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשָׁךְ, וכתוב בכונות שבסידורים שצריך לכוין בתיבת הַיָּד שהוא החלון זהרא דסטרא אחרא שבו צורת יד ובעת החרבן שלט על בית המקדש להחריבו ושלח בו יד וזהו מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשָׁךְ, וכנזכר בזוהר הקדוש עיין שם. ולפי זה מובן הטעם מה שמצאו כתוב שאמר הסמל לחבירו אתה רצית להחריב ביתו של מקום שהטעית את ישראל אחריך אני עשיתי בך נקמה זו ביד שנקטעה מפני כי אחרי זה החרבן של בית המקדש שגרם הפסל יהיה על ידי שליטת החלון שבו צורת יד דעל כן אומרים מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשָׁךְ. והנה על ענין זה שנעשה בסמל שהיה עומד בהיכל ונקטעה ידו נראה לי בס"ד רמז הכתוב (משלי ל, כח) שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ, והיינו שְׂמָמִית קאי על הסמל וקרי ליה שֶׁמֵּמִית שם ממית, בְּיָדַיִם תתפש שתתקטע ידו וְהִיא בעונותינו הרבים בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ היכל מלכו של עולם שהוא היכל בית המקדש. ועוד נראה לי הטעם שנקטעה ידו של הסמל, בזכות דוד המלך ע"ה שמספר שמו י"ד [14] שבזכותו יהיה פליטה בכותל המערבי ולזה אמר לקמן יצאה כעין פסת יד וכו'.

    בָּא אוֹתוֹ הֶגְמוֹן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְאָמַר 'בַּעַל הַחֹטֶם מִתְבַּקֵּשׁ', 'בַּעַל הַחֹטֶם מִתְבַּקֵשׁ'. הא דקראו לרבן גמליאל בעל החוטם, רמז להם אף על פי שהגזרה נגזרה עתה על רבן גמליאל בלבד אין זו צרת יחיד אלא ודאי אחריו יכנסו להריגה עוד כמה וכמה מן חכמי ישראל ורבן גמליאל בשביל שהוא הגדול נכנס תחלה כדרך החוטם שנכנס או יוצא תחלה קודם שאר הגוף מפני שהוא בולט ויוצא מן הגוף. או יובן קראו בעל החוטם שבו יהיה ניכר צורת הגוף יותר וכן בנשיא ניכר כבודן של ישראל. או יובן כי בחוטם תלוי חיות האדם כמו שאמרו ביומא (יומא פה.) לענין פקוח נפש אפילו אבא שאול מודה דעיקר חיותא באפיה הוא דכתיב (בראשית ז, כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, לכן הנשיא שהוא גדול הדור שחיות ישראל תלוי בו קראו בשם חוטם. או יובן קראו בעל החוטם דמזון האדם בעולם הזה באכילה שבפה ומזון האדם בגן עדן הוא בריח שבחוטם ורמז להם כי עתה בא קיצו שיפטר מן עולם הזה ויהיה ניזון בגן עדן בחוטם. ולפי פירוש רש"י שהוא רוצה לומר קצין בדורו לכך כפל דבריו לומר הוא קצין מצד כבוד עצמו וקצין מצד כבוד אבותיו. או בעל החוטם כחכמים בעלי תורה ובעל החוטם כצדיקים בעלי מצות.

    אוֹתוֹ הֶגְמוֹן מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הדבר יפלא דלפי דברי רבינו האר"י ז"ל 'מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא' הוא גדול מ'בֶּן עוֹלָם הַבָּא' ובמה זכה אותו הגמון כל כך בפעם אחת בלי הדרגות? ונראה לי בס"ד דאין הכי נמי יבא בגלגול ויעשה מצות ומעשים טובים שיהיה ראוי על ידם להיות מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. או יובן הכונה שיהיה נתלה ברבן גמליאל בעליה שיעלה עמו כספינה של אש שמושכת עמה ספינה פשוטה והולכת כמוה עמה ביחד ממש.

    כָּךְ מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה נראה לי בס"ד מספר אֲדָר [205] יתר על מספר אָב [3] כמנין רב [202] לרמוז באב ממעטין ובאדר מרבין. גם באב היה חמשת דברים של פרענות לכך ממעטין ב שמחה הפך אתוון חמשה ובאדר נעשה נס בחמשה שגזר הריגה על אנשים ונשים ובנים ובנות הרי ארבע גזירות מיתה וגם שללם לבוז ועשה הקב"ה וניצולו כולם, לכן מרבין בשמחה שהיא אותיות חמשה ולכך תיקנו בברכה חמשה לשונות של גאולה.

    Ben Yehoyada on Taanit 29a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 29, Amud Aleph, about 594 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “אנת צבית לחרובי ביתא ידך אשלימת ליה.…”

    2. Segment 253 words

      Opens “בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו…”

    3. Segment 348 words

      Opens “וכתיב: (במדבר י, לג) ״ויסעו מהר ה'…”

      Named: רבי חמא בר חנינא.

    4. Segment 420 words

      Opens “וכתיב: (במדבר יב, טו) ״ותסגר מרים שבעת…”

    5. Segment 523 words

      Opens “ותניא: בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים,…”

    6. Segment 616 words

      Opens “אמר אביי: תמוז דההיא שתא מלויי מליוה,…”

      Named: אביי.

    7. Segment 738 words

      Opens “וכתיב: (במדבר יד א) ותשא כל העדה…”

      Named: רבה.

    8. Segment 861 words

      Opens “חרב הבית בראשונה דכתיב (מלכים ב כה,…”

      Named: רב הבית, רב טבחים.

    9. Segment 928 words

      Opens “ותניא אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר…”

    10. Segment 1048 words

      Opens “ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור…”

      Named: רב והיינו, רבי יוחנן.

    11. Segment 1110 words

      Opens “ובשניה מנלן דתניא מגלגלין זכות ליום זכאי…”

    12. Segment 1253 words

      Opens “אמרו כשחרב בית המקדש בראשונה אותו היום…”

      Named: רב בית, רב תשעה.

    13. Segment 133 words

      Opens “נלכדה ביתר גמרא…”

    14. Segment 1433 words

      Opens “נחרשה העיר תניא כשחרב טורנוסרופוס הרשע את…”

      Named: רב טורנוסרופוס, רבן גמליאל.

    15. Segment 1541 words

      Opens “אזל לגביה בצנעא א"ל אי מצילנא לך…”

    16. Segment 1646 words

      Opens “תנו רבנן משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות…”

      Named: רב הבית.

    17. Segment 1741 words

      Opens “ועליהן קונן ישעיהו הנביא (ישעיהו כב, א)…”

      Named: רב ולא.

    18. Segment 1825 words

      Opens “משנכנס אב ממעטין בשמחה. כו' אמר רב…”

      Named: רב יהודה, רב שמואל בר שילת, רב כשם, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Taanit 29a · Segment 7 — “…אמר רבה אמר ר' יוחנן (אותו היום ערב) תשעה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Taanit 29a · Segment 18 — “…יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Taanit 29a · Segment 6 — “אמר אביי: תמוז דההיא שתא מלויי מליוה, דכתיב: (איכה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 29a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026