Talmud Builders

    Taanit 11b

    Back to index

    English translation — Taanit 11b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as though a sacred object is immersed in his bowels, which he may not damage, as it is stated: “The sacred is in your midst; and I will not come into the city” (Hosea 11:9). This statement indicates that it is prohibited to take a fast upon oneself. The Gemara answers: This is not difficult. This first ruling, that one who fasts is sacred, is referring to a case where he is able to distress himself without causing bodily harm. That second ruling, that one may not overly burden his body, deals with a situation when he is unable to distress himself while avoiding all harm, and he proceeds to fast nevertheless.

    2Reish Lakish said: One who fasts is called pious, as it is stated: “The pious man does good [ gomel ] to his own soul; but he who troubles his own flesh is cruel” (Proverbs 11:17). The verb gomel can also mean weaning, or abstaining from unnecessary pleasure. Accordingly, Reish Lakish derives from this verse that one who abstains from food is called pious. Similarly, Rav Sheshet said: This student of a Torah academy who sits in observance of a fast has let a dog eat his portion. Since his fast weakens him and prevents him from studying Torah, it is considered as though a dog ate his meal, as the student derived no benefit from it.

    3Rav Yirmeya bar Abba said: There is no completely stringent communal fast in Babylonia, except for the Ninth of Av alone. All other fasts, even those which are fixed and routine for the community, are treated as individual fasts, with regard to both the customs of the fast itself and the halakhot of who is obligated to fast. Rav Yirmeya bar Abba said that Reish Lakish said: A Torah scholar is not permitted to sit in observance of a fast, due to the fact that his fasting reduces his strength for the heavenly service of Torah study and mitzvot.

    4§ The mishna taught that during the first set of fasts they eat and drink from after dark, and begin fasting in the morning. Rabbi Zeira said that Rav Huna said: With regard to an individual who took a fast upon himself, even if he ate and drank the entire night, on the following day he prays in the Amida the prayer of a fast, which begins: Answer us on the day of our fast. If after completing his fast he slept in his fast, i.e., he continued fasting throughout the night, he does not pray the prayer of a fast the next morning.

    5Rav Yosef said: What does Rav Huna maintain in this regard? Does he hold that one does not fast for only a few hours, i.e., that fasts that do not last from daybreak until nightfall are not considered fasts at all, and therefore these extra hours of the night are not part of his fast, or perhaps he holds that one does fast for a few hours, but one who fasts for a few hours does not pray the prayer of a fast?

    6Abaye said to Rav Yosef: Actually, Rav Huna holds that one does fast for hours, and one who fasts for a few hours does pray the prayer of a fast. But it is different here, as there are hours of the night that he did not take upon himself at the outset. Since one must take an individual fast upon himself beforehand, if he merely continues his fast into the night, these extra hours are not part of his obligation, and therefore he does not add the special prayer for a fast, Aneinu , on the following morning.

    7§ The Gemara relates: Mar Ukva happened to come to the city of Ginzak. The inhabitants of Ginzak, among other matters, asked him three questions to which he did not know the answer: First, does one fast for hours, or does one not fast for hours? Mar Ukva did not have an answer readily available. Second, are the clay jars belonging to gentiles, which have been used for storing wine, permanently prohibited, or can they be rendered permitted? He did not have an answer readily available. Thirdly, in what garments did Moses serve all seven days of inauguration, as the acting priest when Aaron and his sons were initiated into the priesthood? Once again, he did not have an answer readily available.

    8Mar Ukva went and asked these questions in the study hall. They said to him: The halakha is: One fasts for hours, and he even prays the prayer of a fast. And the halakha is that the jars belonging to gentiles are permitted after they have not been used at all for twelve months. Finally, in what garments did Moses serve all seven days of inauguration? He did not serve in his own clothes, nor in the regular priestly garments, but in a special white cloak. Rav Kahana taught: Moses served in a white cloak that does not have a hem.

    9Rav Ḥisda said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כאילו קדוש שרוי בתוך מעיוכאילו כל מעיו קדוש ואסור להכחישן דהכי משמע בקרבך קדוש כלומר דאסור להתענות:

    בקרבך קדושרישיה דקרא קדריש בשביל שקדוש שרוי בצער לא אבוא בעיר של מעלה עד שאבנה ירושלים של מטה ורמיזא בעלמא הוא:

    הא דמצי מצער נפשיהשיכול לסבול התענית משבחו הקב"ה אבל מי שאינו יכול להתענות נקרא חוטא:

    נקרא חסידהמתענה דכתיב גומל נפשו איש חסיד מפריש עצמו ממאכל ומשתה כמו ביום הגמל את יצחק (בראשית כ״א:ח׳) שברי"ר בלע"ז מפי מורי אי נמי גומל לשון תגמול שמשלים נפשו לקונו:

    ועוכר שארוהמתענה ומכחיש בשרו נקרא אכזר:

    שירותיהסעודתו כלבא ליכול סעודתו ולכך המתענה אינו מועיל לו אלא כמי שמתענה מפני שאין לו מה יאכל:

    אין תענית צבור בבבללענין איסורי חומרי תענית אמר ר' ירמיה למילתיה שהיו נוהגין בו כעין אבילות שהיו אוכלין מבעוד יום ואסורין בנעילת הסנדל אלא תשעה באב בלבד:

    שממעט במלאכת שמיםחלש הוא ואינו יכול ללמוד:

    יחיד שקיבל עליו תעניתמאתמול הרי אני יושב בתענית למחר אפילו אכל ושתה כל הלילה עד עמוד השחר למחר מתפלל תפלת תענית עננו:

    לן בתעניתובאותו תענית שקיבל עליו שלא אכל במוצאי תעניתו ולן כל אותו הלילה לשם תענית עד הבקר:

    למחר אין מתפלל תפלת תעניתאינו יכול להתפלל עננו קודם שיאכל כדי לצאת ידי חובת תענית של לילה אע"פ שהוא יום אחד כדכתיב (בראשית א׳:ה׳) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ולקמן מפרש ואזיל מאי קסבר רב הונא מאי טעמא אין מתפלל למחר עננו:

    והכי גרסינן מאי קסבר רב הונא מיסבר קסבר אין מתענין לשעות או דלמא קסבר מתענין לשעות והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית אמר אביי לעולם קסבר מתענין לשעות ( *ומתפלל ) תפלת תענית כו' – פירוש מאי קסבר ר' הונא אין מתענין לשעות כלומר האי דקאמר למחר אין מתפלל תפלת תענית לכך אינו מתפלל דקבלת תענית זה אינו קבלה ואינו תענית כלל ואם רוצה לאכול ולסעוד בתוך התענית הרשות בידו דאין מקבלין תענית לשעות כגון זה שלא קיבל תענית של לילה זה מאתמול כדקתני לן בתעניתו דמשמע מאליו כשהחשיך ובא לסעוד עמד ולא אכל כלומר שהיה בדעתו לאכול עד שעבר מקצת הלילה שעה אחת או שתי שעות ואחר כך נמלך ולן בתעניתו או דלמא האי דקאמר רב הונא למחר אין מתפלל תפלת תענית לאו משום דאין מתענין לשעות דשם תענית עליו ואם רוצה לחזור בו ולטעום אחר שהתחיל בתענית אינו יכול אלא להכי אינו מתפלל תפלת תענית דסבר אין תענית של שעות חשוב וחמור כל כך שיהא צריך להתפלל עליו עננו:

    לעולם קסברבעלמא דמתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית והכא מאי טעמא אין מתפלל תפלת תענית דשאני הכא היכא דהתענה אתמול ובלילה לן בתעניתו דלא קיבלה עילויה שלא קיבל עליו תענית זה בפני עצמו מאתמול כדרך שאר מתענין לשעות ואינו חשוב להתפלל עליו עננו:

    מר עוקבא איקלע לגינזקגרסינן דאילו ר' עקיבא לא היה מסתפק לו הנך בעיי ועוד דבלשון ברייתא הוה משתעי ביה מעשה ברבי עקיבא כו' ולא בגמרא:

    במה שימש משהדאילו באהרן כתיב בגדי כהונה דכתיב (שמות כט) והלבשתם שבשעה שהיה משה עובד אהרן היה לבוש בגדי כהונה ועבודה דמשה גזירת הכתוב הוא ובגדי כהונה לא מצינו בו ומסתמא אין הדבר כשר שהיה עובד בבגדיו של חול שיוצא בהן לשוק:

    קנקנים של חרסשמכניסין בהן יין לקיום אסור להשתמש בהן:

    לאחר שנים עשר חדשהולך טעם יין נסך ומותרים בלא עירוי מים אבל תוך י"ב חדש צריך עירוי שלשה ימים מעת לעת:

    בחלוק לבןשל פשתן עשוי לשם כך:

    רב כהנא מתניכי האי לישנא:

    בחלוק לבן שאין בו אימראשפה מתרגמינן אימרא (שם כח) כלומר תחוב היה מחוט אחד כל החלוק ולא כבגדים שלנו שבתי הידים מדובקין בבגד הגוף בתפירה כדי שלא יחשדוהו שמא באותה שפה הוציא מעות הקודש משום שנאמר (במדבר ל״ב:כ״ב) והייתם נקיים מה' ומישראל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    תענית 11 עמוד ב

    1כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו, שנאמר: ״(הושע יא״, ט) ״בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר״! לא קשיא: הא דמצי לצעורי נפשיה, הא דלא מצי לצעורי נפשיה.

    2ר"ל אמר: נקרא חסיד, שנאמר: ״(משלי יא״, יז) גומל נפשו איש (חסיד) [צ"ל חסד] ועוכר שארו וגו'. אמר רב ששת: האי בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירותיה.

    3אמר רבי ירמיה בר אבא אין תענית? צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד (אמר) ר' ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים:

    4אוכלין ושותין משחשיכה כו': אמר רבי זעירא אמר רב הונא יחיד שקיבל עליו תענית אפילו אכל ושתה כל הלילה למחר הוא מתפלל תפלת תענית לן בתעניתו אינו מתפלל של תענית׃

    5אמר רב יוסף מאי קסבר רב הונא סבירא ליה אין מתענין לשעות או דלמא מתענין לשעות והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית׃

    6אמר ליה אביי לעולם קסבר רב הונא מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית ושאני הכא דאיכא שעות דליליא דלא קביל עליה מעיקרא׃

    7מר עוקבא איקלע לגינזק בעו מיניה מתענין לשעות או אין מתענין לשעות לא הוה בידיה קנקנין של נכרים אסורין או מותרין לא הוה בידיה במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים לא הוה בידיה׃

    8אזל ושאיל בי מדרשא אמרו ליה הלכתא מתענין לשעות ומתפללין תפלת תענית והלכתא קנקנין של נכרים לאחר שנים עשר חדש מותרין במה שימש משה כל ז' ימי המלואים בחלוק לבן רב כהנא מתני בחלוק לבן שאין לו אימרא׃

    9אמר רב חסדא:

    Tosafot

    כאילו קדושהקב"ה פירוש והא אמר לעיל שנקרא קדוש כלומר שהיושב בתענית נקרא קדוש ומשני לא קשיא:

    גומל נפשופירוש שגומל חסד לנפשו שאינו מתענה נקרא חסיד:

    אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבדפירוש שהיה להם הרבה גשמים:

    יחיד שקיבל עליו תענית אע"פ שאכל ושתה כל הלילה מתפלל תפלת תעניתתימה אמאי נקט יחיד דצבור נמי דאמרינן במתני' (לעיל תענית דף י.) דעושין שלשה תעניות ואוכלים משחשיכה וצ"ע:

    לן בתעניתופירוש שהתענה היום ובלילה לא אכל ולן בתעניתו אע"ג שהלינה היה מכח תענית שקיבל עליו אינו מתפלל תפלת תענית ובה"ג יש אוכל ומתפלל תפלת תענית ומפרש כמו הכא דבשחרית אומר תפלת תענית אע"פ שאכל כל הלילה ויש מתענה שאינו מתפלל כמו בערבית אע"פ שלא אכל ומפרש בהלכות גדולות דאין אומרין עננו בתפלת שחרית שמא נמצא שקרן בתפלתו דשמא לא יסיים התענית ולי נראה דלא נקרא שקרן כיון שהיה בדעתו להתענות אפילו אקרי אונס אחר כך ולא מצי לצער נפשיה לא גרע ממתענין לשעות וכן משמע מהא דתנן (לקמן תענית דף יט.) ירדו להם גשמים קודם חצות אינן משלימין ומסתמא משמע שאמרו תפלת תענית מכל מקום אין זה ראיה גמורה דשמא לא אמרוה ומהא דלקמן (תענית דף יב:) גבי רב הונא בריה דרב יהושע בריה דרב אידי דיתיב בתעניתא מדאמרו ליה ליזוף מר וליפרע ואמר להו תענית חלום הוא אמאי לא אמר מפני שאמר תפלת תענית אין זה ראיה לדברי ה"ג דלא היה דעתו להתענות מבעוד יום ולא קבל עליו וכתב הר"מ מי שלא קבל עליו מבעוד יום דאין אומר עננו אי לאו דתענית חלום הוא ונוהגים ששליח צבור אומרו בשחרית כדי להודיע לעולם ולהזכיר התענית אבל יחיד אינו אומר עד המנחה [ובטור אורח חיים (סי' תקסה) אומר שליח צבור אומר בכל פעם שאי אפשר שלא יתענו קצת מקהל עכ"ל]:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    א"כ מה ת"ל מאשר חטא על הנפש בנזיר שנטמא הכתוב מדבר ומפני שנטמא נקרא חוטא. ור"ל אמר המונע עצמו מן התענית הוא חסיד שנאמר גומל נפשו איש חסד. הגומל טוב לנפשו איש חסד:

    א"ר ירמיה אין ת"ח רשאי לסגף עצמו בתענית מפני שממעט (עצמו) במלאכת שמים.

    אמר רב הונא יחיד שקבל עליו תענית ב' ימים זה אחר זה אפילו אוכל ושותה כל הלילה כו'. הדין במי שקבל עליו יום אחד או ב' ימים תענית דינם אחד מיהו נוח להתלמד להבין פירושו בשני ימים מיום אחד. וכן פירושו. אדם שקבל עליו להתענות שני ושלישי והתענה יום ב' ובערב אכל ושתה למחר עוד ביום ג' מתענה ומתפלל תפלת תענית אע"פ שמתענה רוב יום ג' מפני שלא קבל עליו מיום ב' להתענות יום ג' ונמצא תעניתו ביום ג' תענית שעות דהא לא קיבל תענית מאתמול. ועל זה מדקדק רב יוסף מ"ט דרב הונא. מי אמרינן קסבר רב הונא מתענה לשעות.

    והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תעניתלפיכך אמר למחר אינו מתפלל תפלת תענית. או דלמא קסבר רב הונא אין מתענין לשעות ואינם תענית כלל. לפיכך אינו מתפלל תפלת תענית.

    ואמר אביי לעולם קסבר רב הונא מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית. ושאני הכא דלא קביל עליה מעיקרא.

    ועוד לא היה בדעתו להשלים תעניתו עד הערבוקיי"ל כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית לפיכך תמצא תענית שעות. ומסתברא דמי שנזדמן לו ולא אכל עד שעבר רוב היום וכיון שראה כך הסכים לצום ולהשלימו אותו יום בתענית זהו תענית שעות ומתפלל באותה שעה שהסכים להשלימו תענית שעות תפלת תענית עננו בשומע תפלה. ודווקא אחר שקבל עליו לעצמו שמתפלל תפלת תענית אבל מקודם לא:

    ר"ע אקלע לגינזק בעו מיניה מתענין לשעות כו' ואסיקנא הלכתא המתענה לשעות מתפלל תפלת תענית וקנקנים (שלמים) [ישנים] ששימשו בהן עובדי כוכבים ביין שלהן לאחר שישפכו היין מהן אם ישארו ריקים י"ב חודש מותר לישראל להטיל בהן יין להשתמש בהן.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 11b

    Taanit 11b. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 235 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו כאילו כל מעיו קדוש ואסור להכחישן דהכי משמע בקרבך קדוש כלומר דאסור להתענות:

    בקרבך קדוש רישיה דקרא קדריש בשביל שקדוש שרוי בצער לא אבוא בעיר של מעלה עד שאבנה ירושלים של מטה ורמיזא בעלמא הוא:

    הא דמצי מצער נפשיה שיכול לסבול התענית משבחו הקב"ה אבל מי שאינו יכול להתענות נקרא חוטא:

    נקרא חסיד המתענה דכתיב גומל נפשו איש חסיד מפריש עצמו ממאכל ומשתה כמו ביום הגמל את יצחק (בראשית כ״א:ח׳) שברי"ר בלע"ז מפי מורי אי נמי גומל לשון תגמול שמשלים נפשו לקונו:

    ועוכר שארו המתענה ומכחיש בשרו נקרא אכזר:

    שירותיה סעודתו כלבא ליכול סעודתו ולכך המתענה אינו מועיל לו אלא כמי שמתענה מפני שאין לו מה יאכל:

    אין תענית צבור בבבל לענין איסורי חומרי תענית אמר ר' ירמיה למילתיה שהיו נוהגין בו כעין אבילות שהיו אוכלין מבעוד יום ואסורין בנעילת הסנדל אלא תשעה באב בלבד:

    שממעט במלאכת שמים חלש הוא ואינו יכול ללמוד:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כאילו קדוש הקב"ה פירוש והא אמר לעיל שנקרא קדוש כלומר שהיושב בתענית נקרא קדוש ומשני לא קשיא:

    גומל נפשו פירוש שגומל חסד לנפשו שאינו מתענה נקרא חסיד:

    אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד פירוש שהיה להם הרבה גשמים:

    יחיד שקיבל עליו תענית אע"פ שאכל ושתה כל הלילה מתפלל תפלת תענית תימה אמאי נקט יחיד דצבור נמי דאמרינן במתני' (לעיל תענית דף י.) דעושין שלשה תעניות ואוכלים משחשיכה וצ"ע:

    לן בתעניתו פירוש שהתענה היום ובלילה לא אכל ולן בתעניתו אע"ג שהלינה היה מכח תענית שקיבל עליו אינו מתפלל תפלת תענית ובה"ג יש אוכל ומתפלל תפלת תענית ומפרש כמו הכא דבשחרית אומר תפלת תענית אע"פ שאכל כל הלילה ויש מתענה שאינו מתפלל כמו בערבית אע"פ שלא אכל ומפרש בהלכות גדולות דאין אומרין עננו בתפלת שחרית שמא נמצא שקרן בתפלתו דשמא לא יסיים התענית ולי נראה דלא נקרא שקרן כיון שהיה בדעתו להתענות אפילו אקרי אונס אחר כך ולא מצי לצער נפשיה לא גרע ממתענין לשעות וכן משמע מהא דתנן (לקמן תענית דף יט.) ירדו להם גשמים קודם חצות אינן משלימין ומסתמא משמע שאמרו תפלת תענית מכל מקום אין זה ראיה גמורה דשמא לא אמרוה ומהא דלקמן (תענית דף יב:) גבי רב הונא בריה דרב יהושע בריה דרב אידי דיתיב בתעניתא מדאמרו ליה ליזוף מר וליפרע ואמר להו תענית חלום הוא אמאי לא אמר מפני שאמר תפלת תענית אין זה ראיה לדברי ה"ג דלא היה דעתו להתענות מבעוד יום ולא קבל עליו וכתב הר"מ מי שלא קבל עליו מבעוד יום דאין אומר עננו אי לאו דתענית חלום הוא ונוהגים ששליח צבור אומרו בשחרית כדי להודיע לעולם ולהזכיר התענית אבל יחיד אינו אומר עד המנחה [ובטור אורח חיים (סי' תקסה) אומר שליח צבור אומר בכל פעם שאי אפשר שלא יתענו קצת מקהל עכ"ל]:

    Tosafot on Taanit 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    א"כ מה ת"ל מאשר חטא על הנפש בנזיר שנטמא הכתוב מדבר ומפני שנטמא נקרא חוטא. ור"ל אמר המונע עצמו מן התענית הוא חסיד שנאמר גומל נפשו איש חסד. הגומל טוב לנפשו איש חסד:

    א"ר ירמיה אין ת"ח רשאי לסגף עצמו בתענית מפני שממעט (עצמו) במלאכת שמים.

    אמר רב הונא יחיד שקבל עליו תענית ב' ימים זה אחר זה אפילו אוכל ושותה כל הלילה כו'. הדין במי שקבל עליו יום אחד או ב' ימים תענית דינם אחד מיהו נוח להתלמד להבין פירושו בשני ימים מיום אחד. וכן פירושו. אדם שקבל עליו להתענות שני ושלישי והתענה יום ב' ובערב אכל ושתה למחר עוד ביום ג' מתענה ומתפלל תפלת תענית אע"פ שמתענה רוב יום ג' מפני שלא קבל עליו מיום ב' להתענות יום ג' ונמצא תעניתו ביום ג' תענית שעות דהא לא קיבל תענית מאתמול. ועל זה מדקדק רב יוסף מ"ט דרב הונא. מי אמרינן קסבר רב הונא מתענה לשעות.

    והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית לפיכך אמר למחר אינו מתפלל תפלת תענית. או דלמא קסבר רב הונא אין מתענין לשעות ואינם תענית כלל. לפיכך אינו מתפלל תפלת תענית.

    ואמר אביי לעולם קסבר רב הונא מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית. ושאני הכא דלא קביל עליה מעיקרא.

    ועוד לא היה בדעתו להשלים תעניתו עד הערב וקיי"ל כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית לפיכך תמצא תענית שעות. ומסתברא דמי שנזדמן לו ולא אכל עד שעבר רוב היום וכיון שראה כך הסכים לצום ולהשלימו אותו יום בתענית זהו תענית שעות ומתפלל באותה שעה שהסכים להשלימו תענית שעות תפלת תענית עננו בשומע תפלה. ודווקא אחר שקבל עליו לעצמו שמתפלל תפלת תענית אבל מקודם לא:

    ר"ע אקלע לגינזק בעו מיניה מתענין לשעות כו' ואסיקנא הלכתא המתענה לשעות מתפלל תפלת תענית וקנקנים (שלמים) [ישנים] ששימשו בהן עובדי כוכבים ביין שלהן לאחר שישפכו היין מהן אם ישארו ריקים י"ב חודש מותר לישראל להטיל בהן יין להשתמש בהן.

    Rabbeinu Chananel on Taanit 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    גרש״י ז״ל יחיד שקבל תעני׳‎ עליו אפי׳‎ אכל ושתה כל הליל׳‎ למחר מתפלל תפלת תענית לן בתעניתו והא קמ״ל דתפלת תענית היינו עננו לאו בענוי תליא מלתא אלא בקבלה תליא מלתא שהרי היום הראשון שקבלו עליו אע״פ שלמחר היה שבע מפני שאכל ושתה כל הלילה הרי הוא מתפלל תפלת תענית וכן דעת הרב בעל המאור ז״ל אבל רבינו אלפסי ז״ל סובר שאף בתפלת ערבית אומר עננו וראיותיו כתובות לפניו והדין עמו ושם נפרש טעם הדבר בש״ס והראיה שמביאי׳‎ מכאן לסברא דרש״י ז״ל אינה ראיה לפי גרסת הספרים שלנו והיא גר״ח ז״ל דגרסי הכי יחיד שקבל עליו תענית שני ימים בזה אח״ז ולמחר מתפלל תפלת תענית פי׳‎ למחר ביום ב׳‎ שקבל עליו ג״כ מתפלל תפלת תענית ואע״פ שלא קבלו אלא במנחה שקודם יום ראשון ההיא קבלה מהניא לב׳‎ ימים שקבל בפירש מכיון שהיו רצופים וכיומ׳‎ אריכתא דמי ואף על פי שאכל ושתה בין שניהם אין האכיל׳‎ מספקת בקבלה דהא תלמוד דין תענית היינו בלילי שבת לילו ויומו ועד שלא נגמ׳‎ הראשון מיד חל הב׳‎ ולפיכך אפילו למאן דסבר שהטרוד להתענות ימים רבים מפוזרים צריך קבלה בכל א׳‎ מהם בתפלת המנח׳‎ כל שהם רצופי׳‎ בקבלה א׳‎ סגי להו לכלם שיקבלם בכלל במנח׳‎ בתפל׳‎ הסמוכה להם והיינו רבותא דרישא דקתני למחר מתפלל תפלת תענית אע״פ שהפסיק באכילה ושתיה ואין צריך לומר שאומר תפלת תענית בליל כניס׳‎ השני שהיא קודם אכילה והיא סמוכה לתענית יום ראשון אבל אם לן בתעניתו ביום הב׳‎ שלא קבל עליו מתחלה אלא יום ראשון בלבד ולן בשני בתעניתו בלא שום קבלה אפי׳‎ למחר שהוא מעונה הרבה אינו מתפלל תפלת תענית וכ״ש בלילו סד״א כיון שלן בתעניתו ולא הפסיק בנתים כלום להוי כיומא אריכתא ויתפלל בו תפלת תעני׳‎ קמ״ל ובש״ס איבעיא לן אם מתענין לשעות ואם לאו והמתענה לשעות אם מתפלל תפלת תענית ואסיקנא שמתעני׳‎ לשעות ותמיהא מילתא אם מתענין לשעו׳‎ ומי המונע שלא יתענה כמו שירצה וא״ת דקא מיבעיא לן אם היא תעני׳‎ לענין תפלת תענית והא בתר דאמרינן מתענין לשעות איצטריכינן למימר אם הוא מתפלל תפלת׳‎ תענית וא״ת דקא מיבעיא לן המקבל עליו להתענות לשעו׳‎ אם הוא חייב לקיים דברו מה טעם שלא יתחייב בו בכל שהוא והלא תענית נדר הוא כדבעי׳‎ למימר במכלתיה אם נדרו קודם לגזרתנו ואמרי׳‎ נמי נדר להתענות ובנדרים אין הפרש בין לזמן מרובה בין לזמן מועט וכמה תשובות נאמרו בזה והאמת בזה כמו שפי׳‎ רבי׳‎ הגדול ז״ל כי ששאלו אם מתעני׳‎ לשעות היינו אם חייב לעמוד בדברו שאע״פ שהתענית הוא נדר אינו מנדרי איסר שהרי לא אסר חפצא עליה ואילו כן פשט שהוא בידו לאסור מאכל ומשקה כל זמן שירצה ואפי׳‎ רגע ויש בו משום בלא יחל דברו תדע שאמרו לפנינו לענין מגלת תענית שכל שגזרתם קודמת לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתם ואנן קיימא לן דנדרים חלי׳‎ על דבר מצוה כדבר הרשות ושנינו פותחי׳‎ לאדם בשבתות ובי״ט אלמא התר בעי ואין לפ׳‎ ידחה שישאל על נדרו ויתירו לו שאין זה במשמעו׳‎ הלשון ועוד שבירושלמי אמרו בפי׳‎ שאינו צריך התר חכם ואין לומר שחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה לעקור לא יחל דברו דקונם מפני לקיים גזרתם שהרי אין חכמים מתנים לעקור מן התורה אלא בשב ואל תעש׳‎ וכ״ש בכיוצא בזה שאין גזרתם מתבטלת מפני אחר שיתענה בו אלא ודאי שאין זה מנדרי איסר על דבר מצוה כדבר הרשות אלא מנדרי הקדש שאסר עצמו להתענות ולא אמר כלום עליו אלא קבל לעשות מצוה כלשון נדרי הקדש שהם חיוב גברא שכל המקבל עליו לעשות מצוה נדר גמר נדר לאלהי ישראל כדאיתא בפ״ק דנדרים וכדכת׳‎ וזה שאמרו לוה אדם תעניתו ופורעו כי נדר הוא וללישנא בתרא אמרי׳‎ לא יהא אלא נדר וכדבעי׳‎ לפרושי קמ׳‎ ובודאי שהנוד׳‎ להתענות כדי לסגף עצמו ולהכניעו לעבודת הש״י או להכניע לעבודת השם או לשוב בתשוב׳‎ וכיוצא בזה דבר מצוה הוא ובנודר לעשות מצוה אבל דינו בשבועה שאינה חלה לבעל מצוה ולפיכך אמרו שאם גזרתם קדמה לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתם שהם עשאוהו י״ט גמור לענין זה שלא יחול עליו נדר זה וכיון שכן שוב אין בדבר אלא נדר של מצוה כשם שאין מצוה לידור להתענות בשבת ואע״פ שאמרו היושב בתענית בשבת קורעי׳‎ לו גזר דינו של ע׳‎ שנה ואין זה בתענית חלום שהרי סתם אמרוה ולא הביאוה ג״כ בפ״ק דשבת לענין תענית חלום ההיא טעם אחר הוא למי שהגיע עליו בשבת צרה דחוקה והוא רוצה לחזור בתשובה לפי שזמנו עובר וחושב שזכות שבת תרחם ועל ענין זה התיר׳‎ תענית בשבת שבין ר״ה לי״ה או לפי שהיה עושה ימיו כחגים רוצה לעשות תשובה קיימת לכבוש יצרו לענותו בזמן שכל בני אדם בעונג כי הוא רוא׳‎ שיצרו מתגב׳‎ עליו וצריך להכניעו בכך אבל לשאר דברי׳‎ אין לו להתענות ביום אחר ולפי׳‎ התנו אף בימים טובים של נדרים דבריהם שידחה נדרו מפני גזרתם אבל כשנדרו קודם לגזרתם והיה הנדר על יום חול חל עליו כנדר בדבר מצוה ולפיכך תדחה גזרתם מפני נדרו שאין כוונתם לעקור נדרו לעשות חזוק לדבר הם מעתה מפני כן שאלו לענין תענית שעות אם יש בענוי זה דבר מצוה עד שיהא נדר לדבר מצוה אוי אינו חשוב ענוי למצוה אלא במקבל להתענות יום גמו׳‎ דשעות לא חשיבי והיתה התשובה שחל עליו נדר ומתענין לשעות והוצרכו עוד לשאול אם חשוב כדאי להתפלל בו תפל׳‎ תענית או אין תפל׳‎ תענית אלא בתענית יום גמור או אם הוא חשוב אף לתפלה כי אע״פ שאמר זעירי לן בתעניתו אינו מתפלל תפלת תענית היינו לפי שלא קבלו כלל כראוי שאף תענית יום שלם שהוא לאחר תענית גמור אינו כלום בלא קבלה וכל שכן בתענית שעות ומסקנא מתעני׳‎ לשעות:

    Ritva on Taanit 11b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain

    Meiri

    ולעולם תלמיד חכם אל ירבה בתענית יותר מדאי שאי אפשר לו לעשות כן אא"כ ממעט במלאכת שמים וכ"ש שדבר זה אסור למלמד בשכר ובתלמוד המערב שבספר זרעים דמאי פ"ז ה"ג העידו על אחד ממלמדי תנוקות שראהו אחד מן הגדולים שפניו רעים ושאלו בו וספרו לו עליו שהוא יושב כל היום בתעניות ואמר לו אסור לך אל ישכור אדם עצמו ביום ויעשה מלאכה בלילה ונסח דבריהם ר' יוחנן חזא חד ספרא אטימיוס אמרו ליה כל יומא יתיב בתעניתא אמר ליה אסור לך וכו':

    תענית צבור האמור בכל מקום הוא נאמר על אותן תעניות שאין אוכלין ואין שותין בהן משחשיכה ושאסורים בנעילת הסנדל וכיוצא בזה כמו שיתבאר בתעניות אחרונות של גשמים ודין זה הוזכר בגמרא שאינו בבבל אלא ט' באב בלבד ואין צריך לומר ביום הכפרים אלא שיום הכפרים אינו נזכר בדין תענית צבור שדברי תורה ודברי קבלה הן וקם ליה בדרבה מיניה וזה שאין תענית צבור בבבל אלא ט' באב פי' גדולי הרבנים הטעם מפני שהוא טבעני ואין צריכים למטר וי"מ לדעת זה ששאר ארצות שבגולה שצריכות למטר נוהגים בתענית צבור אלא שאפשר שרבותינו לא הקפידו על הגולה וגררוה כלה אחר דין בבל שהיתה ראש לכל האומות בכל אותו זמן ולכל הגולה ומ"מ קשה לפרש שא"כ שאר צרות מיהא למה אין תענית צבור בבבל אלא שגדולי המחברים כתבו שאף בארץ ישראל אין תענית צבור אלא לגשמים ונראה שהוציאוה מזה שאלו היה תענית צבור לשאר צרות אף בבבל היה מקום לתענית צבור אלא שאינו אלא לגשמים ומתוך כך אין לו מקום בבבל הא לשאר צרות אף בארץ ישראל לא ונראה הטעם מפני שהגשמים הם חיי העולם הזה דרך כלל ושאר צרות אינן אלא בפרט ואע"פ שאמרו בימי ר' יהודה נשיאה הוה צערא גזר תליסר תעניתא משמע שכסדר משנתינו היו ושלש שניות וז' אחרונות לדין תענית צבור אינו כן אלא תליסר גזר דין תענית צבור לא גזר ואע"פ שמצינו לשאר צרות חומר יותר משל גשמים והוא שבגשמים אין גוזרים אלא י"ג ובשאר צרות עד שיענו התם שכבר יצא זמנה של רביעה ושאר צרות אין לומר כן וכן מה שמצינו בהן חומר במה שאמרו סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה הא צמחים ששנו מתריעים עליהם מיד ואע"פ ששנוי צמחים ממין מטר הוא אף לדין תענית צבור מ"מ שאר צרות הוזכרו שם לחומרא יתירא מן הגשמים אף באלו מפני שהגשמים אין שעתן עוברת כל כך ומנהיגים את הענין כסדר מדרגה אחר מדרגה אבל שאר צרות שהיזק שלהם תכוף מחמירין בהן מיד להתריע ולשאר דברים אלא שלקצת חכמי הדורות ראיתי שהקשו בה ממה שאמרו בתלמוד המערב בפרק זה כל תענית שבית דין גוזרים להפסיק ר"ל להפסיק אכילה מבעוד יום אין עוברות ומניקות מתענות בו א"ר שמואל נראים הדברים בשגזרו כבר שלא להפסיק ר"ל על אותו דבר בעצמו הא אם גזרו מיד להפסיק מתענות בו ודאי בגשמים אין גוזרים להפסיק עד שגזרו שלא להפסיק ואלמא בשאר צרות היא שנויה והרי שב"ד גוזרים תענית צבור אף לשאר צרות וכן סיימו שם ותני כן עוברות ומניקות מתענות בט' באב וביום הכפרים ובתענית צבור ובג' שניות אבל בז' אחרונות אין מתענות אלמא יש תענית צבור בזולת תעניות של מטר ומ"מ נראה לי לפרשו על צמחים ששנו שמתריעים מיד ושהוא ממין תענית של מטר לדין תענית צבור כמו שבארנו במשנה א' של פרק ג' ומתוך כך אפשר לישב פי' גדולי הרבנים במה שאין תענית צבור בבבל אלא ט' באב ומ"מ גדולי המפרשים כתבו הטעם מפני שלא רצו להטריחם באיסור מלאכה מפני שהיו עניים ולא ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל מתוך שהיה אוירם מעופש והחליים מצויים בהם הא לתשמיש המטה מיהא אסורים ומכיון שבטל בהם בטל בכל הגולה מפני שרוב מקומות שבה דומים לה ושכלם נגררים אחריה ולדעתם בארץ ישראל מיהא מתענים תענית צבור אף לשאר צרות וי"מ הטעם מפני שעקר תענית צבור הוא לגזרת ב"ד וכדקאמר ב"ד גוזרים ודאי פירושו מומחין וסמוכים ואין כיוצא באלו בחוצה לארץ הא בארץ ישראל אף לשאר צרות כן והוא שאמרו בתלמוד המערב יצא חתן מחדרו זה נשיא וכלה מחפתה זה אב ב"ד א"ר יוסי הדא אמרה אלין תענייתא דאנן עבדין לית אינון תענייתא למה דלית נשיא גבן כלומר לית אינון תענייתא שיהא עליהם חומר תענית צבור ומ"מ נראה שכל שהצבור נמלכים בכך גזירתם קיימת בכל דבר שהרי בקבלו עליהם תענית צבור בפרט אמרו שאף יחיד יכול לקבלו כמו שנבאר אלא שאין שום מנהיג יכול לגזרו ומ"מ לענין כ"ד ברכות והתרעה ונעילה ושופרות כתבו הגאונים שרשאים בכל מקום ובכל מיני צרות כמו שיתבאר בפרק ב':

    כל מה שכתבנו במה שאין תענית צבור בחוצה לארץ פירושו בסתם או תענית הנגזר מפי מנהיגים אבל כל שמקבל עליו בפרט תענית צבור הן יחיד הן צבור אף בחוצה לארץ ואף בשאר מיני צרות מתענים כדין תענית צבור הואיל ובהדיא קבלו עליהם כן:

    תענית זה שאוכלים מבעוד יום פירשו הגאונים שאע"פ שפסק מלאכול חוזר ואוכל עד שיעריב השמש אפילו גמר בדעתו בשעת הפסק אכילה שלא לחזור ולאכל שהוא כאלו קבלו מאותה שעה שאין אומרים כיון דקבליה איתסר עליה אלא שקבלו בברכה או במעשה הנעשה לקדושת היום ומביאים ראיה מתלמוד המערב מר' יהודה בן בתירא שהלך בנציבים בערב יום הכפורים ובא ראש הכנסת לזמנו ואמר לו כבר אכלית ופסקית ואעפ"כ אכל עמו ונסח דבריהם ר' יהודה וכו' אזל בנציבים ערובא דצומא רבא אתא ריש כנישתא לזמוניה אמר ליה כבר אכלית ופסקית אמר ליה אשגח עלי דלא לימרו ההוא צורבא מרבנן לא אשגח עליה אזיל עמיה ואכל אכל עגול חד פתית ומכל תבשיל חד פס אמר ליה ולאו כדין אמרת אכלית ופסקית אמר ליה הדין הוא דשמא נפשא דהיא נפישא ומ"מ הרבה מפרשים חולקים לומר שאם גמר בדעתו שלא לאכל אח"כ נאסר לו לאכל ומפרשים זו שבתלמוד המערב בשלא גמר בדעתו על כך וכן היא שטת גדולי המחברים ומ"מ אם גמר כן בדעתו בטעות והוא שהיה סבור שהעריב שמשו וחזר ונתגלה חוזר ואוכל לדברי הכל שקבלה בטעות אינה קבלה:

    שאר תעניות שאדם אוכל בהן משחשיכה יתבאר למטה שהוא אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר אע"פ שכבר סלק שלחנו אם לא ישן אבל אם ישן שינה גמורה אינו חוזר ואוכל ונמצא הדבר תלוי בשינה וכן פסקו גדולי הפוסקים ומפני שהם פוסקים כלישנא בתרא וכן יש סעד לזה ממה שאמרו בפסחים ק"כ ב' אביי הוה יתיב קמיה דרבא בסעודתא אמר ליה רבה מינם קא ניים מר אמר ליה נמנומי קא מנמנימנא ותנן נתנמנמו יאכלו שאין הנמנום הפסק לעשות את החבורה כשתי חבורות הא שינה גמורה הוי הפסק ואע"פ שהם בתוך השלחן וכן בזו אע"פ שהתנמנם חוזר ואוכל ואם התנה שיאכל אפילו לאחר השינה פירשו בתלמוד המערב שהכל לפי תנאו יש מי שאומר שאם סלק השלחן אע"פ שלא ישן או ישן אע"פ שלא סלק אינו חוזר ואוכל מפני שהם פוסקים שני הלשונות לחומרא ויש אומרים בשני אלו שאוכל עד שיהיו שם שניהם ר"ל סלק וישן מפני שהם מפרשים דבשעלה עמוד השחר ודאי סלק וקאמר לא שנו דאף בסלק מותר אלא בשלא ישן והדעת מכרעת כשטה ראשונה ולדברי הכל משנאסר לאכל נאסר לשתות אפילו מים או שאר משקים אבל לטעום בלא בליעה עד רביעית מותר שעד כאן אדם שולט בלוגמיו שלא לבלוע ומ"מ יום הכפרים וט' באב אסורים אף בטעימה שהרי אף הושטת אצבע אסורה:

    יחיד שקבל עליו תענית ב' ימים זה אחר זה כגון שהיה עומד ביום א' ובמנחת יום א' קבל עליו תענית יום ב' ויום ג' אע"פ ואכל ושתה לילה אמצעית ר"ל לילה שמחרתו יום ג' למחר ביום ג' מתפלל תפלת תענית אע"פ שאין קבלה ליום ג' זה מיום ב' שקבלת יום א' מועילה אף ליום ג' ואע"פ שיש בו הפסק אכילה הואיל וקבלת יום א' היתה כדינה לשני ולמחרתו שהוא רצוף לו מתענה ומשלים אותן הימים ואין הפסק אכילה מאבד את התענית שהרי לא הכניס הלילה בכלל התענית הא אם התנה והכניס הלילה בכלל התענית אבד תעניתו ומשלים ב' ימים אחרים ואין מתפלל תפלת תענית אבל אם לא קבל עליו תענית אלא ליום א' והתענה באותו יום שקבל ולן בתענית ולא אכל כל הלילה ומחרתו אינו מתפלל תפלת תענית למחר הואיל ולא התענה אלא מצד המלכתו ואין אומרים על שני הימים שתענית אחד הוא כדי שיתפלל תפלת תענית מפני שתענית זה של יום ב' אין בו קבלה ואפילו קבלה משחשיכה שאין קבלה אלא מבעוד יום כמו שיתבאר:

    ממה שכתבנו אתה למד במי שנדר להתענות יום אחד והתחיל להתענות ושכח ואכל שאבד את תעניתו וצריך להשלימו ליום אחר בד"א בשנדר יום סתם אבל נדר ואמר יום זה בפרט מתענה ומשלים ומתפלל תפלת תענית וכן היא שנויה בתלמוד המערב והוא שאמרו שם נדר להתענות ושכח ואכל אבד את תעניתו ר' בא בשם רבנין והוא שאמר יום סתם אבל אמר יום זה מתענה ומשלים וכן הדין אם אמר שני ימים סתם ואכל ביום ב' שאבד את תעניתו כמו שכתבנו וכן אם אכל בלילה והתנה להכניס הלילה בכלל התענית ואכל בלילה שאבד את תעניתו כמו שכתבנו שאם אמר בכל אלו ב' ימים אלו שמשלימם ומתפלל תפלת תענית וכן נראה לי בנדר יום אחד או ב' ימים שבחדש זה בסתם והגיע לסוף החדש ב' ימים והתחיל להתענות בהם ושכח ואכל שמתענה בהם ומשלים שהרי אין עוד תשלומים בחדש זה ונמצא כיום זה או כימים אלו בפרט:

    מה שפרשנו בשמועה זו ר"ל יחיד שקבל עליו תענית ובלן בתעניתו היא שטת גדולי הפוסקים והיא הנכונה וא"ת והאיך שאלו מאי קסבר אי קסבר תענית שעות לא הוי תענית וכו' ומאי תענית שעות איכא הכא והרי התענה כל מחרתו מ"מ הוא בא להתפלל עננו אף בשחרית של יום ב' מצד תענית הלילה אע"פ שאינו גומר בדעתו להתענות כל היום מצד תענית שעות ואח"כ נמלך והתענה עד הערב ובא לאמרו מדין תענית גמור ומ"מ גדולי הרבנים מפרשים יחיד שקבל עליו תענית ר"ל למחרתו אע"פ שאכל ושתה כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית שאע"פ שהלילה והיום יום אחד אין אכילת הלילה מעכבת אבל אם התענה ביום קבלתו ונמלך ולן בתעניתו ולמחר הוא סבור להתפלל עננו בשחרית מצד תענית הלילה אינו כלום והוא הדין אם התענה מצד המלכתו כל היום שאינו אומרו בערב הואיל ולא קבלו וא"ת רישא מיהא מאי קמ"ל וכי עד עכשו לא היינו יודעים שכל שאין בו תענית צבור אוכל משחשיכה מ"מ בא ללמד שאפילו אחר אכילתו עד סוף הלילה אומרו על השבע ובכרס מלאה בשחרית וכ"ש במנחה שכבר הרגיש בתעניתו וכל זה למה שהיו נוהגין מדין הלכה להתפלל עננו בשחרית אבל עכשו תקנו הגאונים שלא לאמרו בשחרית אלא ש"צ כמו שיתבאר:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Taanit 11b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו כו' לעולם קסבר רב הונא מתענין לשעות והמתענה כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה כאילו קדוש כו' ולא אבוא בעיר של כו' רמיזא בעלמא הוא:

    בד"ה בחלוק לבן כו' שלנו שבתי הידים כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה כאילו קדוש הקב"ה פי' והא אמר לעיל שנקרא קדוש כו' עכ"ל השתא לפירושם פריך שפיר מר"א אדר"א דהכא אמר כאילו קדוש שרוי כו' ולעיל קאמר שנקרא קדוש אבל לפרש"י לא ידעינן לכוין מאי פריך מר"א אדר"א הקפר דהא ר"א סתמא קאמר נמי לעיל דאיקרי קדוש וצריך עיון [א]:

    Chidushei Halachot on Taanit 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' הא דמצי לצעורי עי' לקמן דף כב ע"ב תוד"ה ר' יוסי:

    שם למחר הוא מתפלל תפלת תענית מדברי רש"י שבת כד ע"א ד"ה ערבית נראה שלא היה לרש"י שם הגי' כאן תיבת למחר:

    Gilyon HaShas on Taanit 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    לְעוֹלָם (יִרְאֶה) [יָמֹד] אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ קָדוֹשׁ שָׁרוּי בְּתוֹךְ מֵעָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע יא, ט) "בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ". נראה לי בס"ד לכן אותיות 'בֶּטֶן' במלואם יש בתוך בי"ת מספר 'קָדוֹשׁ' [410] ובתוך טי"ת מספר 'קָדוֹשׁ' ובתוך נו"ן מספר 'נָאֶה' [56] ולזה אמר 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ' בקרב שהוא הבטן שלך יש מספר קדוש כפול שנאה להיות לך קדוש כפול לגוף ולנפש.

    הַאי בַּר בֵּי רַב דְּיָתִיב בְּתַעֲנִיתָא, כַּלְבָּא לֵיכוּל שֵׁירוּתֵיהּ נראה לי בס"ד הטעם דנקיט 'כַּלְבָּא' דהעוסק בתורה נקרא בן להקב"ה דכתיב (תהלים ב, ז) 'אֲסַפְּרָה אֶל חֹק הֳ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה', ולכן זה שמתענה שבזה מבטל עסק התורה שבעבורו נקרא בן, לכן 'לֵיכוּל כַּלְבָּא שֵׁירוּתֵיהּ' כי כלב [52] הוא מספר בן [52]. או יובן אמרו רבותינו ז"ל (שבת קנה:) צדקה עשה הקב"ה שמשהה אכילתו במעיו, ולכן זה שהוא מתענה שלא כדת דעל ידי התענית יבא לידי עיצור ששוהה אכילתו במעיו, יבא כלבא ששוהה אכילתו במעיו וליכול שירותיה. ועוד נראה לי בס"ד דידוע עסק התורה עושה תיקון ביצירה והתענית עושה תיקון בעשיה דוקא וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל וידוע דקליפת הכלבים היא בעשיה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בביאור פרקי שירה, כְּלָבִים אוֹמְרִים 'בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי הֳ' עֹשֵׂנוּ' (תהלים צה, ו), שאין אומרים 'בוראינו' או 'יוצרינו' אלא 'עושינו', ולכן זה שהשליך עסק התורה שעושה תיקון ביצירה ובחר בתענית שהוא מתקן בעשיה דוקא יבא כַּלְבָּא שקליפתו בעולם העשיה וְלֵיכוּל שֵׁירוּתֵיהּ.

    בַּמֶּה שִׁמֵּשׁ מֹשֶׁה כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים? לָא הֲוָה בְּיָדֵיהּ, אָזַל וְשָׁאִיל בֵּי מִדְרָשָׁא, אָמְרוּ לֵיהּ: בְּחָלוּק לָבָן. נראה לי בס"ד הטעם כי משה רבינו ע"ה היה בחינת הבל שהיה בסוד אור מקיף כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים פרשת בלק, ולכן לבש חלוק לבן בתכלית הליבון שרומז לאור מקיף בסוד לבונה זכה שהוא סוד אור מקיף וכן הוא סוד טלית לבנה שהוא סוד אור מקיף כנזכר בדרוש הציצית בספר הכונות. והוסיף רב כהנא לבאר שלא היה לו אִימְרָא, ופירש רש"י שהיה מחוט אחד כל החלוק ולא היה בו חתיכות תפורות, וזה ירמוז לאור מקיף שאינו מתחלק ליו"ד ספירות כאור פנימי, וכמו שאמר רבינו ז"ל בשער הכונות בסוד י"א סמני הקטורת.

    Ben Yehoyada on Taanit 11b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 11, Amud Bet, about 235 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו, שנאמר: (הושע…”

    2. Segment 229 words

      Opens “ר"ל אמר: נקרא חסיד, שנאמר: (משלי יא,…”

      Named: רב ששת, רב דיתיב.

    3. Segment 331 words

      Opens “אמר רבי ירמיה בר אבא אין תענית?…”

      Named: רבי ירמיה בר אבא, אבא.

    4. Segment 430 words

      Opens “אוכלין ושותין משחשיכה כו': אמר רבי זעירא…”

      Named: רבי זעירא, רב הונא.

    5. Segment 522 words

      Opens “אמר רב יוסף מאי קסבר רב הונא…”

      Named: רב יוסף, רב הונא.

    6. Segment 623 words

      Opens “אמר ליה אביי לעולם קסבר רב הונא…”

      Named: רב הונא, אביי.

    7. Segment 734 words

      Opens “מר עוקבא איקלע לגינזק בעו מיניה מתענין…”

    8. Segment 838 words

      Opens “אזל ושאיל בי מדרשא אמרו ליה הלכתא…”

      Named: רב כהנא.

    9. Segment 93 words

      Opens “אמר רב חסדא:…”

      Named: רב חסדא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Taanit 11b · Segment 5 — “אמר רב יוסף מאי קסבר רב הונא סבירא ליה…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Taanit 11b · Segment 8 — “…המלואים בחלוק לבן רב כהנא מתני בחלוק לבן שאין…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Taanit 11b · Segment 6 — “אמר ליה אביי לעולם קסבר רב הונא מתענין לשעות…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 11b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026