Talmud Builders

    Taanit 20a

    Back to index

    English translation — Taanit 20a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and now it will rain? He entered the bathhouse in a state of joy, anticipating the large sum of money he was about to receive. As the master entered the bathhouse in his joy, Nakdimon entered the Temple in a state of sadness. He wrapped himself in his prayer shawl and stood in prayer.

    2He said before God: Master of the Universe, it is revealed and known before You that I did not act for my own honor, nor did I act for the honor of my father’s house. Rather, I acted for Your honor, so that there should be water for the Festival pilgrims. Immediately the sky became overcast and rain fell until the twelve cisterns were filled with water, and there was even more water, so that they overflowed.

    3As the master left the bathhouse, Nakdimon ben Guryon left the Temple. When they met one another, Nakdimon said to him: Give me the money you owe me for the extra water you received. The official said to him: I know that the Holy One, Blessed be He, has shaken His world and caused rain to fall only for you. However, I still maintain a claim against you, by which I can legally take my coins from you, as you did not pay me on the agreed date, for the sun had already set, and therefore the rain fell onto my property.

    4Nakdimon went back and entered the Temple, wrapped himself in his prayer shawl, and stood in prayer. He said before God: Master of the Universe, let it be known that You have beloved ones in Your world. Immediately, the clouds scattered and the sun shined. At that time, the master said to him: If the sun had not broken through the clouds, I would have had a claim against you, by which I could have taken my coins from you. A Sage taught: Nakdimon was not his real name; rather his name was Buni. And why was he called Nakdimon? Because the sun broke through [ nikdera ] for him.

    5The Sages taught: With regard to three people, the sun broke through and shone at an irregular time for their sake: Moses, Joshua, and Nakdimon ben Guryon. The Gemara asks: Granted, the case of Nakdimon ben Guryon is known by the aforementioned tradition. The case of Joshua too is derived from a verse, as it is written: “And the sun stood still, and the moon stayed until the people had avenged themselves upon their enemies” (Joshua 10:13). However, from where do we derive that the sun shined in a supernatural way for Moses?

    6Rabbi Elazar said: It is derived by verbal analogy between “I will begin” and “I will begin.” Here, with regard to Moses, it is written: “This day I will begin to put the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under all the whole heaven” (Deuteronomy 2:25). And there, with regard to Joshua, it is written: “On this day I will begin to magnify you in the sight of all Israel, that they may know that just as I was with Moses, so I will be with you” (Joshua 3:7). The repeated use of the phrase “I will begin” indicates that all the miracles performed for Joshua were also performed for Moses.

    7Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The fact that the sun stood still for Moses is derived by a different verbal analogy, between the terms “put” and “put.” Here, with regard to Moses, it is written: “I will begin to put the dread of you” (Deuteronomy 2:25). And there, with regard to Joshua, is it written: “Then Joshua spoke to the Lord, on the day when the Lord put the Amorites before the children of Israel, and he said in the sight of Israel: Sun, stand still upon Gibeon, and you, moon, in the valley of Aijalon” (Joshua 10:12).

    8Rabbi Yoḥanan said: This idea is derived from the verse itself, as it says with regard to Moses: “This day I will begin to put the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under all the whole heaven, who, when they hear the report of you, shall tremble, and be in anguish due to you” (Deuteronomy 2:25). When did the nations of the world tremble and when were they in anguish due to you? When the sun broke through for Moses.

    9§ The mishna taught: And likewise, if there is a particular city upon which it did not rain, while the surrounding area did receive rain, this is considered a divine curse, as it is written: “And I will cause it to rain on one city, but on one city I will not cause it to rain, one portion will be rained upon, and the portion upon which it did not rain shall wither” (Amos 4:7). Rav Yehuda said that Rav said: And both of the cities are faced with a curse, as one city suffers from drought while the other is afflicted with destructive storms.

    10This statement reverses the plain meaning of a verse. The Gemara provides other interpretations that Rav Yehuda attributed to Rav, which also run contrary to the simple meaning of a verse. “Jerusalem among them was a like a menstruating woman” (Lamentations 1:17). Rav Yehuda said that Rav said: Although the simple meaning of this verse is a curse, it can also be understood as a blessing. Jerusalem was like a menstruating woman: Just as a menstruating woman will become permitted to her husband after the conclusion of her days of ritual impurity, so too, Jerusalem will be repaired from its destruction.

    11Similarly, with regard to the verse: “How she has become like a widow” (Lamentations 1:1), Rav Yehuda said: This too is for a blessing. The verse states that Jerusalem is like a widow, but is not an actual widow. Rather, Jerusalem is like a woman whose husband has gone to a country overseas. Without her husband by her side she is likened to a widow, and yet he intends to return to her.

    12The same manner of explanation is provided for the verse: “Therefore I have also made you contemptible and base” (Malachi 2:9). Rav Yehuda said: This too can be interpreted as a blessing, as meaning that the nations view us as lowly, but nevertheless, they do not assign us unpleasant jobs. They do not appoint from us either river officials or government officials [ geziripatei ].

    13The prophet Ahijah the Shilonite cursed Israel in the following terms: “For the Lord will smite Israel as a reed is shaken in the water” (I Kings 14:15). Rav Yehuda said that Rav said: This too is for a blessing, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which is written: “Faithful are the wounds of a friend, but the kisses of an enemy are deceitful” (Proverbs 27:6)? The curse with which Ahijah the Shilonite cursed the Jewish people is more effective than the blessing with which Balaam the wicked blessed them.

    14Rabbi Yoḥanan elaborates: Ahijah the Shilonite cursed the Jewish people by comparing them to a reed: “For the Lord will smite Israel as a reed is shaken in the water.” Although it seems to be a curse, this verse is actually a blessing. Just as this reed stands in a place of water, and its shoots replenish themselves when cut, and its roots are numerous for a plant of its size, and even if all the winds in the world come and blow against it, they cannot move it from its place, rather, it sways with them until the winds subside, and the reed still stands in its place, the same applies to the Jewish people. After all the difficulties that they endure, they will ultimately survive and return home.

    15However, Balaam the wicked blessed the Jews by comparing them to a cedar, as it is stated: “As cedars beside the waters” (Numbers 24:6). Just as this cedar does not stand in a place of water, and its shoots do not replenish themselves, and its roots are not numerous, Balaam wished that the same should apply to the Jewish people. Furthermore, while it is true that even if all the winds in the world blow against it they will not move it from its place, once the southern wind blows against it, it uproots the cedar and turns it on its face. And not only that, but the reed merited that a quill [ kulmos ] is taken from it to write with it a Torah scroll, the Prophets, and the Writings. Evidently, the curse comparing Israel to a reed is better than the blessing likening them to a cedar.

    16The Sages further taught in praise of the reed: A person should always be soft like a reed, and he should not be stiff like a cedar. An incident occurred in which Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, came from Migdal Gedor, from his rabbi’s house, and he was riding on a donkey and strolling on the bank of the river. And he was very happy, and his head was swollen with pride because he had studied much Torah.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ועכשיו ירדו גשמיםבתמיה:

    בוני שמו:

    נקדרהזרחה לשון מקדיר שהיתה חמה קודרת ברקיע וזורחת פירטוצ"ר בלע"ז:

    הכי גרסינןנקדימון בן גוריון הא דאמרן:

    אתיא אחל אחלכתיב במלחמת יהושע (יהושע ג׳:ז׳) אחל גדלך ובמלחמת משה כתיב (דברים ב׳:כ״ה) אחל תת פחדך מה יהושע נקדמה לו חמה במלחמתו כדכתיב בהדיא אף משה כן שכן דרך הכתובין למד סתום מן המפורש ברמז בדיבור דומה לחבירו וגזירה שוה אחת מן י"ג מדות שניתנו לו למשה מסיני ובתחילת סיפרא מפורש:

    שתיהן לקללהאקרא קאי האי דכתיב על עיר אחת אמטיר ועל עיר אחת לא אמטיר שניהם לקללה אותה שימטיר עליה רוב גשמים שמקלקלין את התבואה ואת שלא ימטיר אין גשמים ואין תבואה גדילה אשר לא תמטיר עליה מוסב הדבר על העב שהעב בלשון נקיבה דכתיב (מלכים א יח מד) הנה עב קטנה ככף איש עולה מים:

    ולא אלמנה גמורהדהא לא כתיב אלמנה אלא היתה כאלמנה כאשה העומדת באלמנות חיות על בעלה שהלך ועתיד לחזור:

    דלא מוקמי מינן רישי נהרימוכסין:

    גזיריפטיסרדיוטין מרוב בזיון:

    ונעתרות נשיקות שונאנעתרות לשון הפך כדאמרינן במסכת סוכה (דף יד.) ויעתר לו מה עתר זה מהפך את התבואה פורקא בלע"ז אי נמי נעתרות לשון רבוי וייתור אינקרי"ש בלע"ז כמו העתרתם עלי דבריכם (יחזקאל ל״ה:י״ג):

    ואפילו כל הרוחותשאינן קשות:

    בירכן בארזכארזים עלי מים (במדבר כ״ד:ו׳):

    ארז זה אינו עומד במקום מים כו'ואע"ג דכתיב בקרא כארזים עלי מים ההוא לאו בלעם קאמר ליה דבלעם אמר כארזים והמלאך השיבו עלי מים וכן כולהו דבלעם אמר כנחלים דזימנין מתייבשין וקאמר ליה המלאך נטיו דאין יבישין לעולם והיינו דכתיב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה על ידי מלאך שהושיבו על ידי מלאך:

    רוח דרומיתהיא קשה כדאמרינן (ב"ב ד' כה:) אילמלא בן נץ שמעמידה אין כל בריה יכולה לעמוד מפניה שנאמר המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן:

    ומטייללשמוח:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    תענית 20 עמוד א

    1ועכשיו ירדו גשמים?! נכנס לבית המרחץ בשמחה. עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ, נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב נתעטף, ועמד בתפלה.

    2אמר לפניו: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי, שיהו מים מצויין לעולי רגלים. מיד נתקשרו שמים בעבים, וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו.

    3עד שיצא אדון מבית המרחץ, נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש. כשפגעו זה בזה, אמר לו: תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך! אמר לו: יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך, אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך, שאוציא ממך את מעותיי, שכבר שקעה חמה, וגשמים ברשותי ירדו.

    4חזר ונכנס לבית המקדש, נתעטף ועמד בתפלה, ואמר לפניו: רבונו של עולם! הודע שיש לך אהובים בעולמך! מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה. באותה שעה אמר לו האדון אילו לא נקדרה החמה, היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי. תנא: לא נקדימון שמו, אלא בוני שמו, ולמה נקרא שמו נקדימון שנקדרה חמה בעבורו.

    Baraita

    5תנו רבנן: שלשה נקדמה להם חמה בעבורן: משה, ויהושע, ונקדימון בן גוריון. בשלמא נקדימון בן גוריון גמרא. יהושע נמי קרא, דכתיב: ״(יהושע י״, יג) ״וידם השמש וירח עמד וגו'״. אלא משה מנלן?

    6אמר רבי אלעזר: אתיא ״אחל״ ״אחל״, כתיב הכא: (דברים ב, כה) ״אחל תת פחדך״, וכתיב התם: (יהושע ג, ז) ״אחל גדלך״.

    7רבי שמואל בר נחמני אמר: אתיא ״תת״ ״תת״, כתיב הכא: ״אחל תת פחדך״, וכתיב התם: (יהושע י, יב) ״ביום תת ה' את האמרי״.

    8רבי יוחנן אמר, אתיא מגופיה דקרא: (דברים ב, כה) ״אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך״, אימתי רגזו וחלו מפניך בשעה שנקדמה לו חמה למשה.

    9וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים כו'. אמר רב יהודה אמר רב: ושתיהן לקללה.

    10(איכה א, יז) ״היתה ירושלם לנדה ביניהם״, אמר רב יהודה אמר רב: לברכה, כנדה: מה נדה יש לה היתר אף ירושלים יש לה תקנה.

    11(איכה א, א) ״היתה כאלמנה״, אמר רב יהודה, לברכה: כאלמנה ולא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים, ודעתו לחזור עליה.

    12(מלאכי ב, ט) ״וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים״, אמר רב יהודה: לברכה, דלא מוקמי מינן לא רישי נהרי ולא גזיריפטי.

    13(מלכים א יד, טו) ״והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים״, אמר רב יהודה אמר רב: לברכה. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב: ״(משלי כז״, ו) ״נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא״ טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע.

    14אחיה השילוני קללן בקנה, אמר להם לישראל: ״והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה״, מה קנה זה עומד במקום מים, וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן. דממו הרוחות עמד הקנה במקומו.

    15אבל בלעם הרשע בירכן בארז, שנאמר: ״(במדבר כד״, ו) ״כארזים (עלי מים)״, מה ארז זה אינו עומד במקום מים, ואין גזעו מחליף, ואין שרשיו מרובין. אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו. כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים.

    Baraita

    16תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. מעשה שבא רבי אלעזר (בן ר') שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה. והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.

    Tosafot

    נקדרהכמו מקדר בהרים (עירובין נח.) כלומר שמנקב הרקיע:

    גזיריפטיפירוש סרדיוטין ושוטרי העם במקל:

    ונעתרות נשיקות שונאפירוש כלומר נאמנים פצעי אוהב וחילופיהן בשונא ונעתרות לשון הפוך בעתר פורק"א בלע"ז שמהפכין בה את התבואה והכי פשטיה דקרא פצעי אוהב נאמנים שהוא עושה לטובה אפילו כשמכה חבירו מתכוין לטובה ונשיקות שונא הם להיפך שעושה הכל לרעה וי"מ פשטיה דקרא הכי נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא כלומר ונעתרות לשון ריבוי כלומר נשיקות שונא דומים הם למשא כלומר הם מרובות ולמשא לעולם וי"מ הכי כשאוהבים עושים מריבה ושונאים זה את זה השנאה נאמנה והכי פירוש נאמנים פצעי אוהב הפצעים זהו השנאה שבין אוהבים הם נאמנות ונעתרות נשיקות שונא פי' דכששונאים עושים שלום זה לזה השלום והפשרה שביניהן אמנה וקיימת והיינו נעתרות נשיקות שונא כלומר נשיקות שונא נעתרות:

    מה ארז זהפירוש דאע"ג דכתיב ביה בקרא עלי מים ההוא לאו בלעם קאמר ליה אלא מלאך וכן כולהו בלעם אמר כנחלים ומלאך אמר נטיו דאינן מתייבשים וכן עלי נהר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ומפני שנקדמה לו חמה נקרא נקדימוןוהמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר.

    אמרו שתיהן לקללהזו שגשמיה מרובין יותר מראי מטשטשין הארץ ואינה עושה פירות. ומי שגשמיה נעצרים אינה מצמחת.

    היתה ירושלם לנדהלברכה שיש לה היתר לבעל כנדה. היתה כאלמנה שגער בה בעלה. לא אלמנה ממש.

    נבזים ושפלים לברכה שאין מהן שרים למלחמה ולהשתמש אותם לעבודת המלך.

    קנה במים שרשיו מרובים וגזעו מחליף הולך ובא עם הרוחות כו'.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 20a

    Taanit 20a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 537 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ועכשיו ירדו גשמים בתמיה:

    בוני שמו:

    נקדרה זרחה לשון מקדיר שהיתה חמה קודרת ברקיע וזורחת פירטוצ"ר בלע"ז:

    הכי גרסינן נקדימון בן גוריון הא דאמרן:

    אתיא אחל אחל כתיב במלחמת יהושע (יהושע ג׳:ז׳) אחל גדלך ובמלחמת משה כתיב (דברים ב׳:כ״ה) אחל תת פחדך מה יהושע נקדמה לו חמה במלחמתו כדכתיב בהדיא אף משה כן שכן דרך הכתובין למד סתום מן המפורש ברמז בדיבור דומה לחבירו וגזירה שוה אחת מן י"ג מדות שניתנו לו למשה מסיני ובתחילת סיפרא מפורש:

    שתיהן לקללה אקרא קאי האי דכתיב על עיר אחת אמטיר ועל עיר אחת לא אמטיר שניהם לקללה אותה שימטיר עליה רוב גשמים שמקלקלין את התבואה ואת שלא ימטיר אין גשמים ואין תבואה גדילה אשר לא תמטיר עליה מוסב הדבר על העב שהעב בלשון נקיבה דכתיב (מלכים א יח מד) הנה עב קטנה ככף איש עולה מים:

    ולא אלמנה גמורה דהא לא כתיב אלמנה אלא היתה כאלמנה כאשה העומדת באלמנות חיות על בעלה שהלך ועתיד לחזור:

    דלא מוקמי מינן רישי נהרי מוכסין:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    נקדרה כמו מקדר בהרים (עירובין נח.) כלומר שמנקב הרקיע:

    גזיריפטי פירוש סרדיוטין ושוטרי העם במקל:

    ונעתרות נשיקות שונא פירוש כלומר נאמנים פצעי אוהב וחילופיהן בשונא ונעתרות לשון הפוך בעתר פורק"א בלע"ז שמהפכין בה את התבואה והכי פשטיה דקרא פצעי אוהב נאמנים שהוא עושה לטובה אפילו כשמכה חבירו מתכוין לטובה ונשיקות שונא הם להיפך שעושה הכל לרעה וי"מ פשטיה דקרא הכי נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא כלומר ונעתרות לשון ריבוי כלומר נשיקות שונא דומים הם למשא כלומר הם מרובות ולמשא לעולם וי"מ הכי כשאוהבים עושים מריבה ושונאים זה את זה השנאה נאמנה והכי פירוש נאמנים פצעי אוהב הפצעים זהו השנאה שבין אוהבים הם נאמנות ונעתרות נשיקות שונא פי' דכששונאים עושים שלום זה לזה השלום והפשרה שביניהן אמנה וקיימת והיינו נעתרות נשיקות שונא כלומר נשיקות שונא נעתרות:

    מה ארז זה פירוש דאע"ג דכתיב ביה בקרא עלי מים ההוא לאו בלעם קאמר ליה אלא מלאך וכן כולהו בלעם אמר כנחלים ומלאך אמר נטיו דאינן מתייבשים וכן עלי נהר:

    Tosafot on Taanit 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ומפני שנקדמה לו חמה נקרא נקדימון והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר.

    אמרו שתיהן לקללה זו שגשמיה מרובין יותר מראי מטשטשין הארץ ואינה עושה פירות. ומי שגשמיה נעצרים אינה מצמחת.

    היתה ירושלם לנדה לברכה שיש לה היתר לבעל כנדה. היתה כאלמנה שגער בה בעלה. לא אלמנה ממש.

    נבזים ושפלים לברכה שאין מהן שרים למלחמה ולהשתמש אותם לעבודת המלך.

    קנה במים שרשיו מרובים וגזעו מחליף הולך ובא עם הרוחות כו'.

    Rabbeinu Chananel on Taanit 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    מתני׳‎ וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים כדכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר הא ודאי לא נסבי׳‎ להאי קרא בכדי אלא ללמד שבמשנתי׳‎ דומה לכתוב שלא ירדו גשמים של עיר זאת אבל וירדו על סביבותיה וא״כ תמה על עצמך סביבותיה מתענות כלל אם על צרות חביריהם אין להם להתריע אלא בפה בלבד כדתנן על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות וכו׳‎ וההיא התרעה בפה דשופרות בשבת ליכא ואף בחול נמי כדבעי׳‎ למימר קמן ואין לומר דההי׳‎ לרחוקי׳‎ שבהפרכי׳‎ והא דהכא לסביבותיה אלא מכה דהא ודאי כל שאין לו חלק בצרה אלא שמצטער על צרת אחיו בית ישראל אין הפרש בין רחוק לקרוב וההיא בהפרכיא אחרת היא שהרי הצרות התם צרות יחידות הן שאין שיתוף בהן לאחרים כלל ומכה שאינה מהלכת ואין להפריש בהן בין הפרכי׳‎ להפרכיא ואם נפשך לומר דמתני׳‎ דהכא על צרת עצמו הוא שהגשמים שלהם היו לקללה וכדאמר רב יהודא בש״ס אהאי קרא ושתיהן לקללה תקשי לך א״כ למה אין מתענין ומתריעין על רוב הטובה אף התרעה ולא תעני׳‎ כלל לא ליעבדו ויש מתרצין דמתני׳‎ ודאי בשירדו גשמי׳‎ לסביבותיה של ברכה ומתעני׳‎ על צרת אחיהם ואע״פ ששנינו על אלו מתריעין בשבת כו׳‎ ואין שם אלא צעקה שאני התם שבעלי הצרה עצמן אין מתעני׳‎ ולא מתריעין עצמן א״כ די לאחרים שיצעקו עליהם בלבד אבל במשנתי׳‎ שבעלי הצרה מתענין ומתריעין יש לסביבותיהם ליטול חלק בצערם להתענות או להתריע בשופרות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואין הדעת נוחה בתירוץ זה דמתני׳‎ דהתם שאין בעלי הצרה מתענין ומתריעין על עצמן אינו מחמת יאוש דעת ומיעוט חשש שא״כ אף לצעוק בפה אין לנו עליהם וחייבין הם להוסיף עליהם מכות כענין שאמר הכתוב ואם תלכו עמי בקרי וכו׳‎ אלא הטעם לפי שאין להם פנאי ושהות מפני דחק הצרה וכמו שמוכיח מפרטי הצרות שהזכיר התנא שהם כלם מן הזה וכיון שיש עלינו חובה להתענות על צרת אחינו כ״ש שהיה לנו להתענות ולהתריע יותר כשבעלי הצרה אין להם פנאי לבקש רחמים על עצמן כשבעלי הצרה מתענין ומתריעין על צרתם ואחרים מן הגאונים ז״ל פי׳‎ שאין לגזור לעולם תענית ולא התרעה על הצבור מפני צרת אחרים שאין להסתלק בצרה ההיא ולא פחד שהגיע אליהם ודי להם בצעקה בפה בלבד דמתני׳‎ דעל אלו מתריעין בשבת אבל חייבים לצעוק בפה ואפילו בשבת ובלבד כהנהו שאין להם פנאי להתענות ולהתריע על צרתם אבל כשיש להם פנאי די לאחרים שיצעקו עליהם בפה בחול בלבד אבל לא בשבת והיינו דפריט התם תנא הנהו וכשאמרו במשנתינו שסביבותיה מתענות או מתריעו׳‎ בשופרות אינו מפני צרת אחיהם בלבד אלא שיש להם לרתת על עצמן שלא תחול עליהם המכה ההיא ויש להם לזרז את עצמן כיון שהם סביבותיה באותה הפרכיא וקרוביה להיו׳‎ באותה גזירה ואף על פי שפירשנו למעלה דמתני׳‎ בשסביבותיה ירדו להם גשמי׳‎ כענין שכתו׳‎ לא שירדו להם גשמים כדי צרכם וכענין הנוהג שא״כ למה לא פי׳‎ התנא וכן ב׳‎ עיירות בא׳‎ ירדו גשמים ובא׳‎ לא ירדו גשמים אלא ודאי שירדו להם קצת גשמים והוא בודאי זמן גזרה לעיר שלא ירדו עליה גשמים כלל כדכתיב לעיל וגם אלו שירדו להם קצת יש להם לחוש שמא הם בכלל הגזרה וימנעו מהם עד שיעבור זמנה של רביעה ואפשר ג״כ שילקו בכללם שאינם צדיקים כ״כ לנהוג נפשם מן המכה וממדת הדין של מכה כללית של עיר א׳‎ או תחום א׳‎ פעמים שאף מי שלא יתחייב לגמרי מעצמו לוקה בכללם אם אינו צדיק גמו׳‎ ולפי זה הוצרך הב״ה לומ׳‎ על מכת בכורות ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כדי להציל ישראל שלא ילקו בכללם מפני חמת המשחית ושמא החלה המכה באחיהם ותגמור בהם מ״מ כיון שעדין לא החלה בהם המכה דיין בתענית או בהתרעה בשופר ולא שיתריעו ויתענו כבעלי הצרה עצמה. וזה נראה נכון:

    וא״ת והיאך אפשר לפרש שסביבותיה לא ירדו להם גשמים של קללה דהא תנא קרא דנסיב ללמד על דין סביבותי׳‎ הוא ורב יהודה פריש בש״ס אקר׳‎ ושתיהן לקללה וי״ל דרב יהודה אקר׳‎ קאי למדרשיה משו׳‎ דכתיב בסופיה חלקה א׳‎ תמטר וחלקה אשרי לא אמטיר עליה תיבש משמע דשתיהן לקללה ורב יהודה קר׳‎ בעלמא דריש איידי דאיירי ביה תנא ולאו דמתני׳‎ מיירי בהכי דא״כ הוה לתנא למנקט בהדיא. עוד י״ל דודאי שתיהן לקללה שסביבותיה נתקללו ברבוי גשמים וכשמתענין לא על רעה זו שהרי אין מתענין על רוב הטובה אלא כיון שרואים אחיהם מצער עוצר גשמים והם ג״כ עליהם גזרה מצד אחר יש להם לחוש שמא אף עליהם תחול הצרה האחרת אבל לפי שעדין אינם באותה צרה אין מתענין ומתריעי'. ומ״מ הרי כל א׳‎ סימן לחברתה שיש עליהם גזרת שמים. ומראשון יותר נכון. והא דקתני אותה בני העיר מתענה ומתרעת בדין הוא דמיסתייה דליתני אותה העיר מתרעת לפום מאי דפרוך דתענית בכלל הכרעה אלא דאיידי דבעי למתני וכל סביבותי׳‎ מתענות ולא מתריעות נקט בריש׳‎ בהדיא מתענה ומתרעת ור׳‎ עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות וזה ודאי הוצרך לפ׳‎ ולא מתענות שלא נאמר שיש תענית בכלל התרעה. מי׳‎ אין זו ראיה אלינו שיש לומר דאיידי דקתני ת״ק מתענות ולא מתריעות נקט ר׳‎ עקיבא מתריעות ולא מתענות ומשמע ודאי דלכ״ע תענית לחודיה חמור מהתרעה לחודיה ור׳‎ עקיבא להקל בא כי דיין להתריע בשופר ונראה כשמתריעות בשופרות בלא תענית אינו על סדר כ״ד ברכות שלא תקנום אלא בתענית אלא שאומר דברי תחנוני׳‎ וצעקה מעין הצרה ומתריעי׳‎ ובירוש׳‎ פי׳‎ דת״ק סבר שכן בי״ה מתעני׳‎ ולא מתריעים ור׳‎ עקיבא סבר שכן בר״ה מתריעי׳‎ ולא מתענין וזה סיוע לפי׳‎ שכתבנו למעלה שאף סביבותיה מפני חשש עצמן מתענות או מתריעות מפני פחד הש׳‎ וגזרתו וזה דומה למה שאנו מתעני׳‎ בי״ה. ומתריעות בר״ה מפני יראת הדין וזה שהביאו ראיה משם כי די למי שאינו בצרה אלא למי שמתיירא ממנה בתענית או בהתרעה ואין הלכה כרבי עקיבא כי יחידאה הוא:

    Ritva on Taanit 20a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אהובים בעולמך כו' וכשם שעשית לי נס זה כך תעשה לי באחרונה מיד כו' אמר רב יהודה אמר רב לברכה כו' ירושלים יש לה היתר כו':

    בפרש"י בד"ה שתיהן לקללה כו' אשר לא אמטיר עליה מוסב הדבר על העב כו' ובד"ה ונעתרות כו' במסכת סוטה ויעתר לו מה עתר זה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֲהוּבִים בְּעוֹלָמְךָ קשה והלא נודע זה בנס הראשון שירדו גשמים? ונראה לי בס"ד אותו נס אינו ניכר שנעשה בעבור אהבה כי היה מוכרח להיות שאם לא היו גשמים יורדין היה מפסיד נקדימון סך גדול בשביל ישראל אבל נס השני אם לא היה נעשה לא היה נקדימון מפסיד כלום בדין יען כי טענת ההגמון היא טענת ספק האיך יוכל לברר שירדו גשמים אחר שקיעת החמה ושורת הדין מחייבת בכל מקום המוציא מחבירו עליו הראיה ורק הנס הועיל שלא נשאר פתחון פה להגמון לדבר כלום ולא עשה תביעה בדינא ודיינא אך ודאי היה זוכה נקדימון משום דטענת ההגמון היא של ספק והמוציא מחברו עליו הראיה ואם כן בנס זה ניכר שנעשה מאהבה.

    "הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם" (איכה א, יז) אָמַר רַב יְהוּדָה, [אָמַר רַב] לִבְרָכָה, כְּנִדָּה, מַה נִּדָּה יֵשׁ לָהּ הֶתֵּר, אַף יְרוּשָׁלַיִם יֵשׁ לָהּ תַּקָּנָה. ועוד נראה לי דמיון הנדה לברכה, דהנדה אם תתעבר יפסק דם נידות וכשתלד יתהפך הדם לחלב שהוא מאכל הולד וכן ישראל כשמתעוררין בתשובה אשר התעוררות זו היא נחשבת דמיון הריון אז תפסק הטומאה מהם וכשעושין מצות ומעשים טובים יתהפכו העונות לזכיות כמו הדם שנהפך לחלב ולכך אומרים זה בקינה מפני שדבר זה מסור בידם ואין עושין טוב לעצמן.

    כְּאַלְמָנָה וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ הנה בזה פרשתי בס"ד הפסוק (ירמיהו ד, לא) 'קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ' רוצה לומר כאשר תקונן במגילת איכה תפרש אותיות הכפי"ן כְּאַלְמָנָה ושל כְּאוֹיֵב שלא יבולעו בקריאתם. ובזה פרשתי (ישעיהו מט, טז) הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ, רמז בזה על כ"ף של כְּאַלְמָנָה וכ"ף של כְּאוֹיֵב שאמרתי תיבות אלו בתוספת כפי"ן וזה הוכחה שלא אטוש אותך לעולם, אלא חוֹמֹתַיִךְ הם נֶגְדִּי תָּמִיד להחזירם ליושנם, וארמון על משפטו ישב כבראשונה. ובזה יובן בס"ד מה שאמר דוד המלך ע"ה, (תהלים מז, ב) 'כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף' שלא תבלעו אותו בקריאה בשתי תיבות הנזכרים. ומה שאומרים בקינה (איכה א, א) 'הָיְתָה כְּאַלְמָנָה' אף על פי שהוא דבר טוב כאשה שהלך בעלה למדינות הים ולא נתאלמנה היינו מפני שיוצא מדבר זה חיוב עליהם כשהם מתערבים עם העכו"ם דנמצא בזה דינם כאשה שמזנה תחת בעלה.

    (מלכים א' יד, טו) "וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה [בַּמַּיִם]", מַה קָּנֶה זֶה עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם. נראה לי בס"ד ישראל הם מקום מים שהם זרע אברהם שהוא בחסד בסוד מים וגזעו מחליף שהם זרע יצחק שהוא בגבורה שתתחלף על ידי המיתוק ושרשיו מרובין שהם זרע יעקב אשר שרשיו מרובין למעלה שאחוז בשלשה פרצופין ושמותיו מרובין כמו שאומרים בכל יום בתפלה 'עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְכוֹרֶךָ שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ־בּוֹ קָרָאתָ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן' ונמצא שרשיו מרובין. וידוע כי אותיות השם של האדם הם צנורות השפע שלו.

    וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִטֹּל הֵימֶנּוּ קוּלְמוֹס, לִכְתֹּב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. נראה לכן כתיב (משלי ד, ז) 'קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה' והיינו קנה חכמה הוא קנה שכותבים בו תורה וקנה בינה הוא קנה שכותבים בו נביאים וכתובים נמצא זכה קנה לשלש שהם תנ"ך לכן נמשלו בו ישראל שהם עם תליתאי.

    Ben Yehoyada on Taanit 20a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 20, Amud Aleph, about 537 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “ועכשיו ירדו גשמים?! נכנס לבית המרחץ בשמחה.…”

    2. Segment 237 words

      Opens “אמר לפניו: רבונו של עולם! גלוי וידוע…”

      Named: אבא.

    3. Segment 352 words

      Opens “עד שיצא אדון מבית המרחץ, נקדימון בן…”

    4. Segment 453 words

      Opens “חזר ונכנס לבית המקדש, נתעטף ועמד בתפלה,…”

    5. Segment 532 words

      Opens “תנו רבנן: שלשה נקדמה להם חמה בעבורן:…”

    6. Segment 621 words

      Opens “אמר רבי אלעזר: אתיא ״אחל״ ״אחל״, כתיב…”

      Named: רבי אלעזר.

    7. Segment 723 words

      Opens “רבי שמואל בר נחמני אמר: אתיא ״תת״…”

      Named: רבי שמואל בר נחמני, שמואל.

    8. Segment 824 words

      Opens “רבי יוחנן אמר, אתיא מגופיה דקרא: (דברים…”

      Named: רבי יוחנן.

    9. Segment 914 words

      Opens “וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים כו'.…”

      Named: רב יהודה.

    10. Segment 1024 words

      Opens “(איכה א, יז) ״היתה ירושלם לנדה ביניהם״,…”

      Named: רב יהודה.

    11. Segment 1122 words

      Opens “(איכה א, א) ״היתה כאלמנה״, אמר רב…”

      Named: רב יהודה.

    12. Segment 1221 words

      Opens “(מלאכי ב, ט) ״וגם אני נתתי אתכם…”

      Named: רב יהודה.

    13. Segment 1349 words

      Opens “(מלכים א יד, טו) ״והכה ה' את…”

      Named: רב יהודה, רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן, שמואל.

    14. Segment 1444 words

      Opens “אחיה השילוני קללן בקנה, אמר להם לישראל:…”

    15. Segment 1558 words

      Opens “אבל בלעם הרשע בירכן בארז, שנאמר: (במדבר…”

    16. Segment 1641 words

      Opens “תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה…”

      Named: רבי אלעזר, רבה.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Taanit 20a · Segment 7 — “רבי שמואל בר נחמני אמר: אתיא ״תת״ ״תת״, כתיב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 20a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026