Talmud Builders

    Taanit 14b

    Back to index

    English translation — Taanit 14b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Yehuda Nesia decreed thirteen fasts, but he was not answered. He considered decreeing more fasts until they would be answered. Rabbi Ami said to him that they said: One does not trouble the community excessively, and therefore you should not impose more than thirteen fasts.

    2Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said: When Rabbi Ami acted and issued this ruling, he did so on his own authority, as it went against the majority opinion. Rather, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said as follows: They taught only that the community observes a maximum of thirteen fasts when they are praying for rain. However, with regard to other types of calamities, they continue to fast until they are answered from Heaven. The Gemara comments: This halakha is also taught in a baraita : When the Sages said three and when they said seven, they spoke only concerning fasts for rain. However, with regard to other types of calamities, they continue to fast until they are answered.

    3The Gemara suggests: Let us say that this baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Ami. The Gemara answers: Rabbi Ami could have said to you that this is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : One does not decree more than thirteen fasts on the community, as one does not trouble the community excessively. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: This halakha is not for that reason. Rather, it is due to the fact that after thirteen fasts the time of the rainfall has already passed, and there is no reason to fast for rain after the rainy season has ended.

    4The Gemara relates a story on a similar topic: The inhabitants of Nineveh sent a question to Rabbi Yehuda HaNasi: People such as us, who require rain even during the season of Tammuz, and who live in areas where rain falls all year round, what should we do when there is a drought during the summer? Are we likened to individuals or are we likened to a community? The Gemara explains the practical difference between these two options: Are we likened to individuals and therefore we pray for rain in the blessing: Who listens to prayer? Or are we likened to a community and we pray for rain in the ninth blessing, the blessing of the years? He sent his answer to them: You are likened to individuals and therefore you pray for rain in the blessing: Who listens to prayer.

    5The Gemara raises an objection from a baraita : Rabbi Yehuda said: When do the halakhot concerning the times during which the prayer for rain is recited apply? When the years, i.e., the climate, are as they ought to be and the Jewish people are living in their land. However, nowadays, when the Jewish people are dispersed around the world, and the climate is not always as it ought to be, all is in accordance with the year, i.e., the local climate, all is in accordance with the place in question, and all is in accordance with the particular time, and therefore one prays for rain in the blessing of the years, as necessary for the local climate. He said to him: You raise a contradiction from a baraita against Rabbi Yehuda HaNasi? Rabbi Yehuda HaNasi himself is a tanna , and consequently has the authority to dispute the opinion of Rabbi Yehuda.

    6The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? Rav Naḥman said: One prays for rain in the blessing of the years, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Sheshet said: One prays in the blessing: Who listens to prayer, as stated by Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara concludes: And the halakha is that if rain is required when it is not the rainy season in Eretz Yisrael, one prays for rain in the blessing: Who listens to prayer.

    7§ The mishna taught: On Monday they open the stores a little at nightfall, and on Thursday they are permitted to open the stores all day, in deference to Shabbat. A dilemma was raised before the Sages: How is this taught, i.e., what is the meaning of this ruling? Does it mean that on Monday the storeowners open their doors a little at nightfall, and on Thursday they likewise open their doors just a little, but do so all day, in deference to Shabbat? Or perhaps, the mishna means that on Monday they open their doors a little, but all day, and on Thursday they open their doors wide the entire day?

    8The Gemara answers: Come and hear a resolution of this dilemma, as it is taught in a baraita : On Monday they open their doors a little until the evening, and on Thursday they open them the entire day, in deference to Shabbat. If one’s shop had two entrances, he opens one and locks one, thereby demonstrating that his store is not open in the normal manner. If he had a platform opposite his entrance which conceals the door to his store, he may open in his usual manner without concern, as it is prohibited to open one’s store not due to work, but only so that it not appear as though people are eating and drinking on this day.

    9§ The mishna taught: If these fasts have passed and they have not been answered, they decrease their engagement in business negotiations and in building and planting. It was taught in the Tosefta ( Megilla 5:2): Building means joyful building, not building in general. Likewise, planting means joyful planting, not all planting. The Tosefta elaborates: What is joyful building? This is referring to one who builds a wedding chamber for his son. It was customary upon the marriage of a son to build him a small house where the marriage feast was held and where the newlywed couple would live for a certain period of time. What is joyful planting? This is referring to one who plants a splendid, royal garden that does not serve practical purposes, but is only for ornamentation.

    10§ And the mishna further taught that they decrease greetings between one another. The Sages taught: Ḥaverim , members of a group dedicated to the precise observance of mitzvot, do not extend greetings between each other at all. Amei ha’aretz , common, uneducated people, who extend greetings to ḥaverim , do so while unaware that this is inappropriate. The ḥaverim answer them in an undertone and in a solemn manner. And ḥaverim wrap themselves and sit as mourners and as ostracized ones, like people who have been rebuked by God, until they are shown mercy from Heaven.

    11Rabbi Elazar said: An important person is permitted to fall on his face and humiliate himself in front of the community only if he is certain that he will be answered like Joshua, son of Nun, as it is stated: “And the Lord said to Joshua, Get you up, why are you fallen upon your face?” (Joshua 7:10). One who is not absolutely certain that he will be answered may not fall on his face in public, as if he is unanswered he will become an object of derision.

    12And Rabbi Elazar said: An important person is permitted to gird himself in sackcloth as a sign of mourning and to pray for mercy only if he is certain that he will be answered like Jehoram, son of Ahab, as it is stated: “And it came to pass, when the king heard the words of the woman, that he rent his clothes, now he was passing by upon the wall, and the people looked, and, behold, he had sackcloth within upon his flesh” (II Kings 6:30). Although he was wicked, Jehoram was later answered and the suffering of the Jews was alleviated.

    13And Rabbi Elazar further said: Not all are worthy to petition God by rending their garments, and not all are worthy of falling on their faces in times of trouble. Moses and Aaron were worthy of petitioning God by falling on their faces, whereas their students Joshua and Caleb prayed by only rending their garments. The Gemara elaborates: Moses and Aaron petitioned God by falling on their faces, as it is written: “Then Moses and Aaron fell on their faces” (Numbers 14:5). Joshua and Caleb prayed by rending their garments, as it is written in the next verse: “And Joshua, son of Nun, and Caleb, son of Jephunneh, who were of those who spied out the land, rent their garments” (Numbers 14:6).

    14Rabbi Zeira strongly objects to this interpretation, and some say it was Rabbi Shmuel bar Naḥmani who objected: Had the verse written only: Joshua and Caleb, the meaning would be as you said, that Moses and Aaron fell upon their faces whereas Joshua and Caleb only rent their garments. However, now that it is written: “And Joshua,” it is possible that the connecting word “and” indicates that Moses and Aaron merely fell upon their faces, while Joshua and Caleb did both this and that, i.e., they rent their clothing in addition to falling upon their faces.

    15And Rabbi Elazar further said: Not all dignitaries will worship God in the messianic age by rising, and not all will do so by bowing. Rather, kings will serve God by rising, and ministers by bowing. The Gemara elaborates: Kings by rising, as it is written: “Thus says the Lord, the Redeemer of Israel, his Holy One,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גזר תליסר תעניתאכדאמרינן במתניתין (דף טו:) שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות ולשאר פורעניות עביד להו ולא לגשמים:

    לגרמיהלעצמו דרש שלא אמר אלא לפי שהוא לא היה רוצה להתענות:

    לא שנודאין גוזרים יותר משלש עשרה:

    כשאמרולהתענות שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות:

    לא מן השם הוא זהשאין זה טעם שאין מניחין בשביל טורח אלא שכבר יצא זמנה של רביעה של יורה שהרי מרחשון עבר על כולן לסוף התעניות שמקצתן היו בכסליו כדקתני מתניתין ואיכא למשמע מדרבי שמעון דבשאר מיני פורעניות דכל שעתא הוי זימנייהו למיבטלי אפילו טפי גזרינן ורבי דאמר אין מטריחין סתמא אכולהו קאמר ואנא דאמרי כרבי:

    ובשומע תפלהאמרינן לשאילת מטר כיחיד השואל צרכיו בשומע תפלה דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפי' ביחיד משום דזמן צבור הוא אבל במילתא אחריתי דהוי ליחיד ולא לצבור כהכא דבתקופת תמוז לאו זמן שאילת צבור הוא בשומע תפלה הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים כדאמרינן במסכת ע"ז (דף ח.) ובברכות (דף לא.) אם היה לו חולה בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת החולים ולבסוף מוקמינן והלכתא בשומע תפלה כך שמעתי:

    אימתיהוא סדר תעניות:

    בזמן שהשנים כתיקנןשהיא קציר בניסן וזריעה במרחשון ואין סדר השנים משתנה:

    וישראל שרוין על אדמתןשמנהג ארץ ישראל בכך:

    הכל לפי השניםאם צריכה אותה שנה למטר כגון שנה שחונה שצריכה לגשמים הרבה:

    לפי המקומותכגון נינוה דאפי' בתקופת תמוז בעו מטרא. לא גרסינן לפי הזמן שלא ירדו עדיין גשמים:

    מטיןשלא יראו בני אדם ויצטערו אלא לעת ערב פותחין הואיל ולאו לכבוד שבת הוא ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי:

    או דילמאפותחין כל היום והכי משמע מתניתין בשני מטין ובה' היה פתוח כדרכו כל היום לגמרי מפני כבוד השבת:

    איצטבאכסא דהשתא אין החנות פתוחה לרשות הרבים ואם הוא פתוח אינו נראה כל כך:

    פותח כדרכואפי' בשני:

    ה"ג תנא בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחהבנין דקתני מתניתין לא בנין הצריך לו אלא בנין הצריך לשמחה דבדבר שמחה ממעטינן:

    בית חתנותלעשות חופתו:

    אבוורנקי של מלכיםשכך היו נוהגין כשנולד בן למלך היו נוטעין אילן לשמו ויום שממליכין אותו עושין לו כסא ממנו לישנא אחרינא אילן גדול המיסך על הארץ לטייל המלך תחתיו ודומה לו בעירובין (דף כה:) ההוא אבוורנקא דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה:

    של מלכיםדרך מלכים נוטעין אותו לצל הוא נוטעו כמו כן לצל היא והיא נטיעה של שמחה:

    ששאל בשלוםתלמיד חכם מחזיר לו משום איבה ובשפה רפה:

    אבל ומנודה חייבין בעטיפהדכתיב ועל שפם יעטה במועד קטן (דף טו.):

    רשאי ליפול על פניולבזות עצמו בפני הצבור שאם לא יענה יחרפוהו כך שמעתי אלא אם כן יודעין בו שהוא חשוב כיהושע שאמר לו הקב"ה קום לך למה זה אתה נופל על פניך:

    אלא אם כן נענהשיודעין הן שנענה כיהורם יהורם רשע היה אלא שהתענה על רעב שהיה בימיו ונענה דכתיב (מלכים ב ז׳:ט״ז) ויהי סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל:

    לא הכלנענין (בתפלה) ולא הכל נענין בקריעה דיהושע וכלב שלא היו חשובין כמשה ואהרן לא זכו ליענות אלא בקריעה ומקרא בעלמא קא דריש:

    ויהושע בן נוןכתיב בתריה דההוא דויפל וי"ו מוסיף על ענין ראשון:

    ולא הכל בקימהלקראת ישראל לעתיד לבא מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו:

    תענית 14 עמוד ב

    1גזר תלת עשרה תעניות ולא איעני. סבר למיגזר טפי. אמר ליה ר' אמי: הרי אמרו אין מטריחין את הצבור יותר מדאי.

    2אמר ר' אבא בריה דרבי חייא בר אבא: רבי אמי דעבד לגרמיה הוא דעבד. אלא הכי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: לא שנו אלא לגשמים, אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו מן השמים. תניא נמי הכי: כשאמרו שלש וכשאמרו שבע לא אמרו אלא לגשמים, אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו.

    3לימא תיהוי תיובתיה דר' אמי! אמר לך רבי אמי: תנאי היא, דתניא: אין גוזרין יותר משלש עשרה תעניות על הצבור, לפי שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי, דברי רבי. רשב"ג אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שיצא זמנה של רביעה.

    4שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מיטרא היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן? כיחידים דמינן ובשומע תפלה״, או כרבים דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו ובשומע תפלה״.

    5מיתיבי, אמר רבי יהודה: אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן. אבל בזמן הזה הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן! אמר ליה: מתניתא רמית עליה דרבי?! רבי תנא הוא ופליג.

    6מאי הוי עלה? רב נחמן אמר: בברכת השנים. רב ששת אמר: בשומע תפלה״. והלכתא: בשומע תפלה״.

    7בשני מטין עם חשיכה ובחמישי כל היום מפני כבוד השבת. איבעיא להו, היכי קתני: בב' מטין עם חשיכה, ובה' כל היום מפני כבוד השבת, או דילמא: בשני מטין, ובחמישי פותחין כל היום כולו?

    8תא שמע, דתניא: בשני מטין עד הערב, ובחמישי פותחין כל היום כולו מפני כבוד השבת. היו לו שני פתחים פותח אחד ונועל אחד. היה לו אצטבא כנגד פתחו פותח כדרכו ואינו חושש.

    9עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן, ובבנין ובנטיעה. תנא: בבנין בנין של שמחה. נטיעה נטיעה של שמחה. אי זהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו. אי זו היא נטיעה של שמחה זה הנוטע אבוורנקי של מלכים.

    10ובשאילת שלום. תנו רבנן: חברים, אין שאילת שלום ביניהן. עמי הארץ ששואלין מחזירין להם בשפה רפה, ובכובד ראש. והן מתעטפין ויושבין כאבלים וכמנודין, כבני אדם הנזופין למקום, עד שירחמו עליהם מן השמים.

    11אמר ר' אלעזר: אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו, אלא אם כן נענה כיהושע בן נון, שנאמר: ״(יהושע ז״, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך׃

    12ואמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי לחגור שק אלא אם כן נענה כיהורם בן אחאב שנאמר ״(מלכים ב ו״, ל) ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עובר על החומה וירא העם והנה השק על בשרו וגו'׃

    13ואמר ר' אלעזר לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה משה ואהרן בנפילה יהושע וכלב בקריעה משה ואהרן בנפילה דכתיב ״(במדבר יד״, ה) ויפל משה ואהרן על פניהם יהושע וכלב בקריעה דכתיב ״(במדבר יד״, ו) ויהושע בן נון וכלב בן יפנה קרעו בגדיהם׃

    14מתקיף לה ר' זירא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני אי הוה כתיב ״יהושע כדקאמרת השתא דכתיב ויהושע הא והא עביד״׃

    15ואמר ר' אלעזר לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחויה מלכים בקימה ושרים בהשתחויה מלכים בקימה דכתיב ״(ישעיהו מט״, ז) כה אמר ה' גואל ישראל קדושו׃

    Tosafot

    רבי יהודה נשיאה גזר תליסר תעניותעל שאר פורעניות ומיהו קאמר ליה רבי אמי דאין מטריחין דהכי נמי משמע דהוה אשאר מיני פורעניות מדמייתי עלה הא דקאמר רבי יוחנן ל"ש אלא לגשמים אבל לשאר מינים וכו':

    שיצאה זמנה של רביעהדזמן רביעה דיורה הוי במרחשון ויצא מרחשון:

    תני חדא מתענות בראשונות ולא באחרונות ותנא אידך מתענין באחרונות ולא בראשונות ותני אידך לא מתענין לא בראשונות ולא באחרונות נקוט מציעתא בידך. פירש הקונטרס השלש תעניות אמצעיות בידך דבאותן תעניות עוברות ומיניקות מתענות וה"ק מתענות בראשונות פי' בראשונו' ר"ל אמצעיות דהם ראשונות לאחרונו' שהיו חמורות אבל לא באחרונות דנפישי ולא מצו עבדי להו והא דקתני באחרונות ולא בראשונות האי אחרונו' היינו אמצעיות וקרי להו אחרונות שהם אחרונות מן הראשונות בתחלה גוזרין שלש תעניות וכן בשניה שלש אבל אין מתענות בראשונות שהם קלות והא דקתני לא בראשונות ולא באחרונות כלומר לא בשלש הראשונות הראשונות ממש ולא בשבע האחרונות האחרונות ממש אלא דווקא באמצעיות:

    שלח להו כיחידים דמיתופירוש ובשומע תפלה תאמרו תפלת תענית והא דיחיד אומר ותן טל ומטר בברכת השנים אע"ג שמתפלל בעצמו הואיל וזמן צבור הוא אבל בני נינוה הוו יחידים אפי' בתקופת תמוז צריכין למטרא:

    הכל לפי השניםאם צריכים אותה שנה גשמים שהיא שחונה ואם צריכים גשמים כבני נינוה שואלין ותן טל ומטר בברכת השנים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    והנה עננו צעקה היא ואם תאמר שגם עננו התרעה היא נמצא עננו התרעה והיא הצעקה היכי קתני צועקין ולא מתריעין ושנינן תנאי היא יש תנא (שקירא) [שקורא] עננו התרעה דתנן בפירקין [דחסידא] (קרא) על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גייס או נהר ועל הספינה המטרפת בים ר' יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה והא הכא התרעה בשופר ליכא למימר דהא שבת היא ושופר בשבת אסור אלא לאו בעננו וקתני מתריעין בשבת ש"מ דקרי לעננו התרעה ש"מ הא דא"ר אמי אין מטריחין על הצבור יותר מדאי ואמרינן לגרמיה הוא דעביד כלומר לא היה יכול להתענות ובשביל עצמו אמר אין מטריחין דתניא כשאמרו י"ג תעניות לפי שאין מטריחין על הצבור לא אמרו אלא לגשמים בלבד אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו.

    ומשני ר' אמי תנאי היא דתניא אין גוזרין על הצבור יותר מי"ג תעניות לפי שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי דברי רבי רשב"ג אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה.

    בני נינוה בעו מר' אנן דאפילו בתקופת תמוז בעי' מטרא אנה נזכיר ותן טל ומטר בברכת השנים או בשומע תפלה כיחיד ששואל צרכיו בשומע תפלה אמר להו בשומע תפלה כיחידים ואותבינן עליה א"ר יהודה אימתי שואלין הגשמים בפרקים הללו בזמן שהשנים כתיקונן וישראל שרוין על אדמתם אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן קשיא לרבי ודחי רבי תנא הוא וחולק על התנאים.

    מאי הוה עלה ואסיקנא רב ששת אמר בשומע תפלה וקיי"ל כוותיהותוב לגבי איסורא הלכתא כרב ששת וזו איסורא היא:

    פיסקא בשני מטין עם חשכה ומיבעיא לן ופשטנא ממתני' דתניא בשני מטין לעת ערב ובחמישי פותחין כל היום מפני כבוד השבת היו לו ב' פתחים פותח אחד ונועל א' היתה לו איצטבא כנגד פתחו פותח ונועל כדרכו ואינו חושש עברו אלו [י"ג תעניות] ולא נענו ממעטין במשא ומתן כו' בנין זה בנין של שמחה:

    ירושלמי אריב"ל ל"ש אלא בנין של שמחה ממעטין אבל אם היה גוהה סותרו ובונה:

    ת"ר חבירין אין שאילת שלום ביניהן עמי הארץ ששאלו מחזירין להן בשפה רפה ובכובד ראש. והן מתעטפין ויושבין כמנודין וכאבלים כבני ניזופין עד שירחמו עליהם מן השמים.

    א"ר אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו [יחיד בצבור וכן מפורש בתלמוד ירושלמי] [בפ"ב ה"ו] אא"כ נענה כיהושע בן נון שנאמר ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך וכן אין אדם חשוב רשאי לחגור שק על בשרו אא"כ נענה כיהורם שנאמר ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו וירא העם והנה השק על בשרו.

    וא"ר אלעזר משה ואהרן בנפילהיהושע וכלב בקריעה. ומסקנא יהושע הא והא קא עבד ועוד אמר מלכים בקימה שרים בהשתחויה ואני אומר צדיקים וישרים בשמחה שנא' אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 14b

    Taanit 14b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 501 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גזר תליסר תעניתא כדאמרינן במתניתין (דף טו:) שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות ולשאר פורעניות עביד להו ולא לגשמים:

    לגרמיה לעצמו דרש שלא אמר אלא לפי שהוא לא היה רוצה להתענות:

    לא שנו דאין גוזרים יותר משלש עשרה:

    כשאמרו להתענות שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות:

    לא מן השם הוא זה שאין זה טעם שאין מניחין בשביל טורח אלא שכבר יצא זמנה של רביעה של יורה שהרי מרחשון עבר על כולן לסוף התעניות שמקצתן היו בכסליו כדקתני מתניתין ואיכא למשמע מדרבי שמעון דבשאר מיני פורעניות דכל שעתא הוי זימנייהו למיבטלי אפילו טפי גזרינן ורבי דאמר אין מטריחין סתמא אכולהו קאמר ואנא דאמרי כרבי:

    ובשומע תפלה אמרינן לשאילת מטר כיחיד השואל צרכיו בשומע תפלה דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפי' ביחיד משום דזמן צבור הוא אבל במילתא אחריתי דהוי ליחיד ולא לצבור כהכא דבתקופת תמוז לאו זמן שאילת צבור הוא בשומע תפלה הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים כדאמרינן במסכת ע"ז (דף ח.) ובברכות (דף לא.) אם היה לו חולה בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת החולים ולבסוף מוקמינן והלכתא בשומע תפלה כך שמעתי:

    אימתי הוא סדר תעניות:

    בזמן שהשנים כתיקנן שהיא קציר בניסן וזריעה במרחשון ואין סדר השנים משתנה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 14b · Sefaria

    Tosafot

    רבי יהודה נשיאה גזר תליסר תעניות על שאר פורעניות ומיהו קאמר ליה רבי אמי דאין מטריחין דהכי נמי משמע דהוה אשאר מיני פורעניות מדמייתי עלה הא דקאמר רבי יוחנן ל"ש אלא לגשמים אבל לשאר מינים וכו':

    שיצאה זמנה של רביעה דזמן רביעה דיורה הוי במרחשון ויצא מרחשון:

    תני חדא מתענות בראשונות ולא באחרונות ותנא אידך מתענין באחרונות ולא בראשונות ותני אידך לא מתענין לא בראשונות ולא באחרונות נקוט מציעתא בידך. פירש הקונטרס השלש תעניות אמצעיות בידך דבאותן תעניות עוברות ומיניקות מתענות וה"ק מתענות בראשונות פי' בראשונו' ר"ל אמצעיות דהם ראשונות לאחרונו' שהיו חמורות אבל לא באחרונות דנפישי ולא מצו עבדי להו והא דקתני באחרונות ולא בראשונות האי אחרונו' היינו אמצעיות וקרי להו אחרונות שהם אחרונות מן הראשונות בתחלה גוזרין שלש תעניות וכן בשניה שלש אבל אין מתענות בראשונות שהם קלות והא דקתני לא בראשונות ולא באחרונות כלומר לא בשלש הראשונות הראשונות ממש ולא בשבע האחרונות האחרונות ממש אלא דווקא באמצעיות:

    שלח להו כיחידים דמיתו פירוש ובשומע תפלה תאמרו תפלת תענית והא דיחיד אומר ותן טל ומטר בברכת השנים אע"ג שמתפלל בעצמו הואיל וזמן צבור הוא אבל בני נינוה הוו יחידים אפי' בתקופת תמוז צריכין למטרא:

    הכל לפי השנים אם צריכים אותה שנה גשמים שהיא שחונה ואם צריכים גשמים כבני נינוה שואלין ותן טל ומטר בברכת השנים:

    Tosafot on Taanit 14b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    והנה עננו צעקה היא ואם תאמר שגם עננו התרעה היא נמצא עננו התרעה והיא הצעקה היכי קתני צועקין ולא מתריעין ושנינן תנאי היא יש תנא (שקירא) [שקורא] עננו התרעה דתנן בפירקין [דחסידא] (קרא) על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גייס או נהר ועל הספינה המטרפת בים ר' יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה והא הכא התרעה בשופר ליכא למימר דהא שבת היא ושופר בשבת אסור אלא לאו בעננו וקתני מתריעין בשבת ש"מ דקרי לעננו התרעה ש"מ הא דא"ר אמי אין מטריחין על הצבור יותר מדאי ואמרינן לגרמיה הוא דעביד כלומר לא היה יכול להתענות ובשביל עצמו אמר אין מטריחין דתניא כשאמרו י"ג תעניות לפי שאין מטריחין על הצבור לא אמרו אלא לגשמים בלבד אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו.

    ומשני ר' אמי תנאי היא דתניא אין גוזרין על הצבור יותר מי"ג תעניות לפי שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי דברי רבי רשב"ג אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה.

    בני נינוה בעו מר' אנן דאפילו בתקופת תמוז בעי' מטרא אנה נזכיר ותן טל ומטר בברכת השנים או בשומע תפלה כיחיד ששואל צרכיו בשומע תפלה אמר להו בשומע תפלה כיחידים ואותבינן עליה א"ר יהודה אימתי שואלין הגשמים בפרקים הללו בזמן שהשנים כתיקונן וישראל שרוין על אדמתם אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן קשיא לרבי ודחי רבי תנא הוא וחולק על התנאים.

    מאי הוה עלה ואסיקנא רב ששת אמר בשומע תפלה וקיי"ל כוותיה ותוב לגבי איסורא הלכתא כרב ששת וזו איסורא היא:

    פיסקא בשני מטין עם חשכה ומיבעיא לן ופשטנא ממתני' דתניא בשני מטין לעת ערב ובחמישי פותחין כל היום מפני כבוד השבת היו לו ב' פתחים פותח אחד ונועל א' היתה לו איצטבא כנגד פתחו פותח ונועל כדרכו ואינו חושש עברו אלו [י"ג תעניות] ולא נענו ממעטין במשא ומתן כו' בנין זה בנין של שמחה:

    ירושלמי אריב"ל ל"ש אלא בנין של שמחה ממעטין אבל אם היה גוהה סותרו ובונה:

    ת"ר חבירין אין שאילת שלום ביניהן עמי הארץ ששאלו מחזירין להן בשפה רפה ובכובד ראש. והן מתעטפין ויושבין כמנודין וכאבלים כבני ניזופין עד שירחמו עליהם מן השמים.

    א"ר אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו [יחיד בצבור וכן מפורש בתלמוד ירושלמי] [בפ"ב ה"ו] אא"כ נענה כיהושע בן נון שנאמר ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך וכן אין אדם חשוב רשאי לחגור שק על בשרו אא"כ נענה כיהורם שנאמר ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו וירא העם והנה השק על בשרו.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Taanit 14b · Sefaria

    Ritva

    רבי יהודה נשיאה גזר י״ג תעניתא ולא איעני סבר למגזר טפי פי׳‎ ועל שאר צרות היה דלגשמים מפו׳‎ הוא במשנתי׳‎ שאין לגזור יותר מי״ג א״ל רבי אמי אין מטריחין על הצבור יותר מדאי דקסבר דגשמים ושאר צרות שוין בדבר זה ומה ששנו בגשמים י״ג תעניות בלבד אינו מפני שעבר זמן של רביעה אלא לפי שאין מטריחים על הצבור יותר מדאי ואמרי׳‎ בש״ס רבי אמי דעבד לגרמי׳‎ הוא דעבד אלא הכי א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן לא שנו אלא לגשמים אבל לשאר פורענות מתענין והולכין עד שיענו וה״פ הא דא״ר אמי שאף על צרות אין להתענות אלא י״ג תעניו׳‎ ועשה מעשה בדבר שיטת עצמו היא וסברא שלו ולא שיטת רבי יוחנן רבו כדאמר במס׳‎ משקין כי נח נפשייה דרבי יוחנן יתיב רבי אמי ז׳‎ ול׳‎ דהא א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן דלשאר פורעניות מתענין והולכין עד שיענו וכדסבר רבי יהודה למעבד:

    ותנ״ה כשאמרו שלש וכו׳‎ ואמרי׳‎ לימא תהוי תיובתיה דרבי אמי ומהדרי תנאי היא דתניא אין גוזרי׳‎ יותר מי״ג תעניו׳‎ על הצבו׳‎ שאין מטריחים על הצבור יותר מדאי דברי ר׳‎ ר״ג או׳‎ לא מן השם הוא זה אלא שכבר יצתה זמנה של רביע׳‎. פי׳‎ דרבי אמי דאמר כר׳‎ אבל אנן כרבי יוחנן קיימא לן דרביה דרבי אמי הוא וכן דעת רבי׳‎ אלפסי ז״ל ולדחות דברי רבי אמי הביא דרבי חייא בר אבא א״ר יוחנן ומאי דתניא כותיה ובמקומו׳‎ שלא יצאו זמן גשמים בי״ג תעניות הרי הוא כשאר צרות וגוזרים יותר ובמקום שאין זמן הרביעה כ״כ מחסרי׳‎ מן התעניו׳‎ ונוהגי׳‎ כחומרי תעניות של ברכו׳‎ והתרעות בב׳‎ ובה׳‎ ושני האחרונים ואחר שכדרכו דהא דרבי יהודה נשיאה על שאר צרות הות יש לנו לומר שהיתה צרה נמשכת כעין של גשמי׳‎ שהיה להם מתון שאלמלא כן מה ענין סדר של י״ג תעניות והלא מתריעי׳‎ על הצרות מיד ואינו נראה לומר כי אע״פ שמתריעי׳‎ מיד על שאר צרות מ״מ אין התעניות אלא בסדר של גשמים ג׳‎ ג׳‎ וז׳‎ ואח״כ חוזרי׳‎ לסדר כי ודאי לא נאמר סדר זה אלא בגשמים של רביעה ראשונה שיש מתון ולפי שהן מחמירין והולכין לפי מה שהשעה הולכת אלא מה שלמדנו מדברי רבי יהודה נשיאה שלא על סדר גשמים בלבד עושין כן אלא ה״ה על צרה כיוצא בה שהתחילה ואינה דחוקה בתחלתה ודוחק והולכ׳‎ יש להם לנהוג כסדר תעניות אלו אבל בצרה דחוקה שמתריעי׳‎ עליה מיד אין סדר זה אלא לנהוג ולגזור אותן הן ג׳‎ ג׳‎ או פחות כפי הצרה כי אם היא צרת היום למה גוזרין תעניות ג׳‎ אלא גוזרין כפי הזמן או גוזרין סת׳‎ ב׳‎ וה׳‎ עד שיענו תדע שאף בגשמים לא נאמר סדר תעניות אלא ברביעה ראשונה אבל בצמחים ששנו וכיוצא בו שמתריעי׳‎ מיד אין סדר זה נמצא׳‎ למד שדין גשמים ושאר צרות שוה בדבר זה.

    שלחו ליה בני ננוה לר׳‎ כגון אנו שצריכין למטר ואפי׳‎ בתקופת תמוז היכי עבדי׳‎ שאלה בתפלה כיחידי׳‎ דמינן ובברכת השנים ושלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה רבי יהודה פליג עליה ואמר לענין שאלו בברכת השנים הכל לפי המקומו׳‎ הכל לפי הזמן ואמרי׳‎ מאי הוי עלה ואסיקנ׳‎ והלכתא בשומע תפלה והא דאמרי׳‎ במס׳‎ עובדי כוכבים ומזלות אם צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים ה״מ לשאול בפרנסה לעצמו אבל שאלת גשמים שהוא צרכי רבים ופרנסתם שקבוע׳‎ בברכת השנים אין לומר אותה בברכ׳‎ השנים אבל בזמן שהוא הגון לכל ולא בזמן שהוא קשה לשאר רוב העולם כנ״ל וגרסי׳‎ בירושלמי וש״צ אמרה באותן שש שהוא מוסיף ע״כ ושמעי׳‎ מי׳‎ שיש כ״ד ברכות בח״ל שאין זה נוהג בא״י דהתם מניסן ואילך אין תועלת בגשמים ואינן צריכין למטר בתקופת תמוז.

    הא דא״ר אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא א״כ נענה כיהושע כבר פירשתי׳‎ במסכ׳‎ מגלה בס״ד שאינה אלא במתחנן על הצבור ובפני צבור דומיא כיהושע ומשום דלא תפיג דעתייהו דצבורא ואי אצלי אצלויי שפיר דמי והאידנא נהוג כ״ע מצלא אצלויי יצא ניסן וכו׳‎ הדא דתימא בשלא ירדו גשמים כבר אבל אם ירדו להם גשמים מכבר סימן ברכה הם ובהכי סליק פרקא.

    Ritva on Taanit 14b · Sefaria

    Meiri

    תעניות אלו שהן י"ג ג' ראשונות וג' אמצעיות וז' אחרונות אם לא נענו אין גוזרים עליהן עוד תענית כמו שיתבאר במשנה הסמוכה לזו מפני שכבר יצא זמנה של רביעה ומ"מ דוקא בתעניות של גשמים אבל בתעניות של שאר הצרות מתענים והולכים עד שייענו מן השמים:

    כבר בארנו ששואלים את הגשמים מתחלת ימי החורף עד יום א' של פסח בברכת השנים וביארנו שכל מה שהיחיד צריך לו שואלו בברכת שומע תפלה מעתה יש עיירות שהן צריכות מטר בכל שנה אפילו בתקופת תמוז וצריכים לשאול אף בימות הקיץ נגמר הדין עליהם שלא ישאלו בברכת השנים אלא בשומע תפלה שדינם כיחיד השואל שאינו שואל אלא בשומע תפלה והוא שאמרו בתלמוד המערב בננוה צריכים למעבד תעניתא בתר פסחא אמר להו ר' מונא לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע הברכה אע"פ שאף היחיד שואל בכל ברכה וברכה מעין הברכה ענין זה הוא חלוק משאר ענינים שיש בו קלקלה לרוב העולם שהגשמים בימות החמה סימן קללה הם ולפיכך לא הותר בהם לשנות מטבע ברכה אלא שיאמרה בברכת שומע תפלה שהיא נעשית כאפרכסת לכל דבר שאדם רוצה לשאול עליו:

    המשנה השמינית עברו אלו ז' תעניות הנזכרות ולא נענו אין גוזרים עוד תענית על הצבור אלא עומדים כנזופים למקום וממעטים במשא ומתן ובבנין ובנטיעה ובנשואים ואירוסין ובשאלת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופים עד שירחמו עליהם מן השמים אבל אין מתענים ומ"מ היחידים חוזרים ומתענים עד שיצא ניסן ופרשו על זה עד שיצא זמן ניסן של חמה והיא כשחמה נכנסת במזל שור ושוב אין מתענים כלל אפילו יחידים שאין הגשמים לאחר זמן זה אלא סימן קללה:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    פירשו בתלמוד המערב שלא נאמר שהגשמים בימות החמה סימן קללה אלא בשלא ירדו כבר אבל ירדו כבר סימן ברכה הם ונראה מזה שאם ירדו כבר בימות הגשמים שמתענים עליהם אף בימות החמה ומכאן נראה לי סעד למנהגנו שאנו גוזרים תענית גשמים אף בימות התמה:

    בנין ונטיעה שנאסרו במשנה לא נאסרו אלא בבנין של שמחה ונטיעה של שמחה כגון הבונה בית חתנות לבנו אבל שאר בנין כגון אם היה כותלו גוחה סותר ובונה אותה וכן פירשו בתלמוד המערב ואי זו היא נטיעה של שמחה אבוורנקי של מלכים והוא נטיעת כל אילן המגדיל ענף ועשוי לנוח תחתיו גאוני ספרד כתבו שאף אלו לא נאסרו אלא שאין בהם צד מצוה אבל אם לא היה לו בית חתנות ורוצה לישא אשה מותר לבנות לו בית חתנות וכן ארוסים ונשואים מותרים למי שאין לו אשה או בנים:

    אע"פ שאסרו בשאילת שלום אם שאלו עמי הארץ בשלום תלמידי חכמים משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש ומ"מ תלמידי חכמים עומדין כמנודים וכאבלים כבני אדם הנזופים למקום:

    אין אדם חשוב רשאי להעמיד עצמו כל כך כחסיד לפני הצבור שיפול על פניו לפניהם ויעשה עצמו ראש לתפלתם או שילביש עצמו שקים או יקרע את בגדיו וכיוצא בהם אא"כ יודע בעצמו שהוא ראוי ליענות ושאין לב הבריות מהרהר עליו שאין לך מדה חשובה מן הענוה ולא מגונה מן השררה על הצד שאינה ראויה לו ואם עשה זה ברשות כל הצבור רשאי ויפה לעשות כן ובמס' מגילה יתבאר ענין זה יותר: ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Taanit 14b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ובחמישי מטין כל היום כו' פותח כדרכו ואינו כו' של מלכים ובשאלת שלום ת"ר חבירים כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה לפי כו' לא גרסינן לפי הזמן שלא ירדו עדיין כו' עכ"ל ראיתי בגמרא שנמחק מלת לא אלא גרסינן לפי הזמן כו' אבל לא ידעתי לפרש מאי לפי הזמן דקאמר דלפי השנים דקאמר הוא הפך שהשנים כתקנן ולפי המקומות הוא היפך וישראל שרוין כו' שבזמן שהשנים משתנים אף בא"י וכן במקומות אחרים אין סדר תענית כך אלא משתנה בזמן אחר אבל לפי הזמן דקאמר לא שייך כלל דבא"י והשנים כתקנן ודאי שהיה סדר תענית כדקתני במתני' וע"כ נראה לקיים הפירושים שכתב בהן דלא גרסי לפי הזמן והס"ד ואח"כ מה"ד ולא נענו שלא ירדו עדיין כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה בשני מטין כו' ולאו לכבוד שבת הוא לא מטין כל היום שיראו בני כו' לאכול בלילה והס"ד ובד"ה איצטבא כו' נראה כ"כ הס"ד ואח"כ מה"ד פותח כדרכו כו' ובד"ה ה"ג תנא בנין כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 14b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה אבל ומנודה דכתיב ועל שפם יעטה תמוה לי הא הך קרא במצורע כתיב ואבל נפקא לן במו"ק מדאזהר ליחזקאל לא תעטה ע"ש הא אחר צריך עיטוף. ובמנודה לא מייתי קרא כלל והוא איבעיא דלא אפשיטא שם וצע"ג:

    Gilyon HaShas on Taanit 14b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, והן מתעטפין ויושבין באבלם כתב רש"י ז"ל ד"ה אבל, אבל ומנודה חייבים בעטיפה, דכתיב ועל שפם יעטה. ותימה הא הך קרא במצורע הוא דכתיב, ואבל נפקא לן במועד קטן (דף טו ע"א) מדקאמר הקב"ה ליחזקאל לא תעטה על שפם, משמע דאחר צריך עיטוף, ובמנודה לא מייתי קרא כלל, והוא איבעי' דלא איפשיטא שם, אם מנודה צריך עטיפה, דדלמא מנודה לשמים שאני:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Taanit 14b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֵין אָדָם חָשׁוּב רַשַּׁאי לִפֹּל עַל פָּנָיו, אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲנָה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. פירש רש"י שמא לא יהיה נענה ויחרפוהו, והקשה מהרש"א אמאי אינו רשאי אם הוא לא קפיד בכך? ונראה לי בס"ד הכונה שיחרפו גם הנפילת אפים גם כן עמו שאומרים זה שוטה שהאמין דנפילת אפים עושה רושם ולא ידע שאין בה תועלת, והרי הוא פתי מאמין לכל דבר! ונמצא בחרפם אותו נוגע החירוף לנפילת אפים גם כן. ובזה ניחא מה שאמר 'אָדָם חָשׁוּב' דאם אינו אדם חשוב אומרים לכך הוא לא נענה מצד פחיתותו ואין תולין החסרון בנפילת אפים. ועוד נראה לי בס"ד מלבד פירוש רש"י, הא דאינו רשאי משום דמתחייב בנפשו כי על ידי כך המקטרגים יקטרגו עליו לומר זה סמך על צדקותו ועשה נפילת אפים להעניש בה אחרים, נראה מה מעשיו! וכהאי גונא אמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה טז:) אסור לישב תחת קיר נטוי, כי מביא עצמו לידי סכנה מחמת קטרוג המקטרגים. ועיין בירושלמי במכלתין פרק ג' הלכה ה', בעובדא דרבי לוי בר סיסי ותלמידו ותלמיד תלמידו עיין שם, וכן הוא ענין מה שאמרו כאן על לבישת השק.

    Ben Yehoyada on Taanit 14b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 14, Amud Bet, about 501 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “גזר תלת עשרה תעניות ולא איעני. סבר…”

    2. Segment 257 words

      Opens “אמר ר' אבא בריה דרבי חייא בר…”

      Named: רבי חייא בר אבא, רבי אמי, אבא.

    3. Segment 342 words

      Opens “לימא תיהוי תיובתיה דר' אמי! אמר לך…”

      Named: רבי אמי.

    4. Segment 434 words

      Opens “שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן,…”

    5. Segment 534 words

      Opens “מיתיבי, אמר רבי יהודה: אימתי בזמן שהשנים…”

      Named: רבי יהודה, רבי תנא.

    6. Segment 616 words

      Opens “מאי הוי עלה? רב נחמן אמר: בברכת…”

      Named: רב נחמן, רב ששת.

    7. Segment 733 words

      Opens “בשני מטין עם חשיכה ובחמישי כל היום…”

    8. Segment 832 words

      Opens “תא שמע, דתניא: בשני מטין עד הערב,…”

    9. Segment 939 words

      Opens “עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן,…”

    10. Segment 1032 words

      Opens “ובשאילת שלום. תנו רבנן: חברים, אין שאילת…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “אמר ר' אלעזר: אין אדם חשוב רשאי…”

    12. Segment 1241 words

      Opens “ואמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי…”

    13. Segment 1342 words

      Opens “ואמר ר' אלעזר לא הכל בקריעה ולא…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “מתקיף לה ר' זירא ואיתימא ר' שמואל…”

      Named: שמואל.

    15. Segment 1525 words

      Opens “ואמר ר' אלעזר לא הכל בקימה ולא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Taanit 14b · Segment 2 — “…בר אבא אמר ר' יוחנן: לא שנו אלא לגשמים,…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Taanit 14b · Segment 2 — “אמר ר' אבא בריה דרבי חייא בר אבא: רבי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Taanit 14b · Segment 14 — “…זירא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני אי הוה כתיב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 14b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026