Talmud Builders

    Taanit 16a

    Back to index

    English translation — Taanit 16a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1one who is humiliated by others. Accordingly, ashes are placed on the heads of the leaders of the community by others, to increase the appearance of their suffering. The Gemara asks: And where exactly are the ashes placed upon their heads? Rabbi Yitzḥak said: On the place of the phylacteries of the head, as it is stated: “To appoint to those who mourn in Zion, to give to them an ornament [ pe’er ] instead of ashes” (Isaiah 61:3). This verse likens the placement of ashes on one’s head to an ornament, and the term pe’er is traditionally interpreted as a reference to phylacteries.

    2§ The Gemara provides a mnemonic device for the forthcoming statements. Square; ark; and sackcloth; ashes; ashes; cemetery; and Moriah. The Gemara asks: Why do they go out to the square? Rabbi Ḥiyya bar Abba said: This is a symbolic action, as though to say: We cried out in private inside the synagogue and we were not answered. We will therefore disgrace ourselves in public, so that our prayers will be heard.

    3Reish Lakish said that the move into the square symbolizes exile, as though they are saying: We have been exiled; may our exile atone for us. The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? The Gemara answers that the practical difference between them is in a case where they are exiled, i.e., they move, from one synagogue to another synagogue. According to the opinion of Reish Lakish, they have exiled themselves, and therefore this ceremony is adequate. Conversely, Rabbi Ḥiyya bar Abba maintains that as the ritual is performed in private, it is insufficient.

    4The Gemara asks another question concerning the meaning of the ritual. And why do they remove the ark to the city square? Rabbi Yehoshua ben Levi said: This is done as though to say: We had a modest vessel, which was always kept concealed, but it has been publicly exposed due to our transgressions.

    5The Gemara further asks: And why do they cover themselves in sackcloth? Rabbi Ḥiyya bar Abba said: This is as though to say: We are considered before You like animals, which are likewise covered with hide. And why do they place burnt ashes on top of the ark? Rabbi Yehuda ben Pazi said: This is as though to say in God’s name: “I will be with him in trouble” (Psalms 91:15). Reish Lakish said that the same idea can be derived from a different verse: “In all their affliction, He was afflicted” (Isaiah 63:9). By placing burnt ash on the ark, which is the symbol of the Divine Presence, it is as though God Himself joins the Jews in their pain. Rabbi Zeira said: At first, when I saw the Sages place burnt ashes upon the ark, my entire body trembled from the intensity of the event.

    6And why do they place ashes upon the head of each and every individual? Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina disagree with regard to this matter. One said that this is as though to say: We are considered like ashes before You. And one said that these ashes are placed in order to remind God of the ashes of our forefather Isaac, on our behalf. The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? The Gemara answers that the practical difference between them is in a case where one placed ordinary earth upon the heads of the individuals instead of ashes. Although earth does symbolize self-nullification and may be used according to the first explanation, it has no connection to the sacrifice of Isaac, and therefore it does not satisfy the second explanation.

    7The Gemara further asks: And why do they go out to the cemetery on a fast day? Again, Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina disagree with regard to this matter. One said this is as though to say: We are like the dead before You. And one said that one goes out to the cemetery in order that the deceased will request mercy on our behalf. The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara answers that the practical difference between them concerns graves of gentiles. If the purpose of going to graves is to say that they stand before God like the dead, graves of gentiles would suffice. However, if they go to the cemetery for the deceased to ask for mercy on their behalf, they should visit specifically Jewish graves.

    8§ Apropos disputes between Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina, the Gemara mentions another dispute between them. What is the meaning of the name Mount [ Har ] Moriah, the Temple Mount? Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina disagree with regard to this matter. One said that the name alludes to the Great Sanhedrin that convened there, as it is the mountain from which instruction [ hora’a ] went out to the Jewish people. And one said that it is the mountain from which fear [ mora ] went out to the nations of the world, as this place signifies God’s choice of the Jewish people.

    9§ The mishna taught: The eldest of the community says to them statements of reproof. The Sages taught in a baraita : If there is an elder, then the elder says the admonition, and if not, a Sage says the admonition. And if not, a person of imposing appearance says it. The Gemara asks: Is that to say that the elder of whom we spoke is preferred to a scholar simply by virtue of his age, even though he is not a scholar? Abaye said that this is what the mishna is saying: If there is an elder, and he is also a scholar, this elder scholar says the admonition. And if not, even a young scholar says the reproof. And if there is no scholar of any kind available, a person of imposing appearance says it.

    10What does he say? Our brothers, it is not sackcloth and fasting that cause atonement for our sins. Rather, repentance and good deeds will cause our atonement. This is as we find with regard to the people of Nineveh, that it is not stated about them: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather, the verse states: “And God saw their deeds, that they had turned from their evil way” (Jonah 3:10).

    11§ Apropos the repentance of the inhabitants of Nineveh, the Gemara discusses their behavior further. The verse states: “But let them be covered with sackcloth, both man and beast” (Jonah 3:8). What did they do? They confined the female animals alone, and their young alone, in a different place. They then said before God: Master of the Universe, if You do not have mercy on us, we will not have mercy on these animals. Even if we are not worthy of Your mercy, these animals have not sinned.

    12It is further stated with regard to the people of Nineveh: “And let them cry mightily to God” (Jonah 3:8). The Gemara asks: What did they say that could be described as calling out “mightily”? The Gemara explains that they said before God: Master of the Universe, if there is a dispute between a submissive one and an intractable one, or between a righteous one and a wicked one, who must yield before whom? Certainly the righteous forgives the wicked. Likewise, You must have mercy on us.

    13The verse states: “And let them turn, every one from his evil way, and from the violence that is in their hands” (Jonah 3:8). What is the meaning of the phrase “and from the violence that is in their hands”? Shmuel said that the king of Nineveh proclaimed: Even if one stole a beam and built it into his building, he must tear down the entire building and return the beam to its owner. Although the Sages decreed that one need only pay financial compensation in a case of this kind, these people wanted to repent completely by removing any remnant of stolen property from their possession.

    14§ Similarly, Rav Adda bar Ahava said: A person who has a transgression in his hand, and he confesses but does not repent for his sin, to what is he comparable? To a person who holds in his hand a dead creeping animal, which renders one ritually impure by contact. As in this situation, even if he immerses in all the waters of the world, his immersion is ineffective for him, as long as the source of ritual impurity remains in his hand. However, if he has thrown the animal from his hand, once he has immersed in a ritual bath of forty se’a , the immersion is immediately effective for him.

    15As it is stated: “He who covers his transgressions shall not prosper, but whoever confesses and forsakes them shall obtain mercy” (Proverbs 28:13). That is, confession alone is futile, but one who also abandons his transgressions will receive mercy. And it states elsewhere: “Let us lift up our heart with our hands to God in Heaven” (Lamentations 3:41), which likewise indicates that it is not enough to lift one’s hands in prayer; rather, one must also raise his heart and return to God.

    16§ The mishna teaches: They stood for prayer, and the congregation appoints an elder. The Sages taught in a baraita : They stood for prayer, and even if there is a man there who is elderly and a scholar, they appoint to descend before the ark as prayer leader only a person who is accustomed to lead in prayer. Who is considered an accustomed prayer leader in this sense? Rabbi Yehuda says: One who has financially dependent children but he does not have the means to support them, and he has no choice but to toil in the field, and whose house is empty, and who will therefore pray for rain with great devotion.

    17Rabbi Yehuda continues with his depiction of the worthy prayer leader. And his youth was becoming, and he is humble and accepted by the people, as he is likable. And furthermore, he must be familiar with songs and his voice pleasant, and he is expert in reading the Torah, the Prophets, and the Writings, and he knows how to study midrash, halakha , and aggada . And finally, he must be expert in all of the blessings. Clearly, it is hard to find someone with all these qualities. And the Gemara relates that when this worthy person was described, those Sages present turned their eyes toward Rav Yitzḥak bar Ami, who possessed all of these virtues.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    למתבייש מאחריםדאיכא עגמת נפש טפי ומשום חשיבותם הם מתביישים מאחרים אבל שאר בני אדם דלא חשיבי לא מתביישי בנתינת אחרים וסגי להו בנתינת עצמן:

    פאר תחת אפרש"מ במקום תפילין דכתיב בהו (יחזקאל כ״ד:י״ז) פארך חבוש עליך ואמרינן (ברכות דף יא.) אלו תפילין ומתרגמינן נמי טוטפתך הויין עלך והיכא מניחין תפילין במקוֹם שמוחו של תינוק רופף:

    בצינעאבבית הכנסת:

    גלינושיצאנו מכניסתנו:

    גלותינותהא מכפרת עלינו:

    דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא אחריתאגלות איכא פרהסיא ליכא:

    נתבזה בעוונינווידוי:

    [ולמה מתכסין]חוגרות שקין תנינן בירושלמי שהיו חוגרות שקין ויוצאין לבית הקברות ותוקעין בקרנות ובעי ליה מיבעיא שקין למה ובית הקברות למה ותקיעת שופר למה:

    כבהמהדמשער בהמה נינהו מנוצה של עזים:

    עפר סתםשאינו אפר מקלה זכירת אפרו של יצחק ליכא סתם לא גרסינן אלא איכא בינייהו עפר:

    קברי עכו"םבמקום שאין קברי ישראל לבקש רחמים אפי' על עצמן ליכא כל שכן עלינו:

    מאי הר המוריה וכו'איידי דאיירי בפלוגתא דרבי לוי ור"ח תנא נמי הא פלוגתא מאי הר מוריה דאברהם קרא למקום העקידה הר יראה וכתיב (בראשית כ״ב:ב׳) אל ארץ המוריה:

    חד אמר הר שיצא הוראהתורה לישראל כי מציון תצא תורה (ישעיהו ב׳:ג׳) יורו משפטיך ליעקב (דברים ל״ג:י׳) ולשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל:

    מורא לעובדי כוכביםששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם שמעתי לישנא אחרינא הר המוריה הר סיני מורא לעובדי כוכבים במתן תורה דכתיב (תהילים ע״ו:ט׳) ארץ יראה ושקטה:

    אע"ג דלאו חכםאלא עם הארץ בתמיהה הא ודאי חכם עדיף:

    אם יש זקן והוא חכםאומר זקן והוא חכם:

    אדם של צורהבעל קומה שישמעו ויקבלו דבריו להמריך את הלב:

    אם אין אתה מרחם כו'כלומר כשם שאתה אומר לרחם על אלו דכתיב (תהילים קמ״ה:ט׳) ורחמיו על כל מעשיו כן תרחם עלינו:

    מאי אמוראנשי נינוה דכתיב בחזקה דמשמע בכח וניצוח דין:

    מי נדחה מפני מיהוי אומר צדיק מפני רשע:

    מרישקורה:

    בירהמגדל:

    שיש בידו עבירהגזל:

    ואינו חוזר בולשלם את הגזל למה הוא דומה וכו':

    נשא לבבנו אל כפיםעם הכפים צריך לישא הלב לשמים כלומר שיחזור מקלקולו:

    מטופל ואין לויש לו טפלים ואין לו במה להתפרנס שלבו דואג עליו [והוא צריך לקרות מקירות לבו עליהן]:

    ויש לו יגיעהשמתכוין יותר בתפלת הגשמים:

    ופרקו נאהמפרש לקמן:

    ושפל ברךעניו:

    ומרוצה לעםנוח לבריות ומסכימין לתפלתו:

    נעימהבסומי קלא שמושך הלב:

    ורגיל לקרות כו'שיהו הפסוקים של תפלה סדורין בפיו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    תענית 16 עמוד א

    1למתבייש מאחרים. והיכא מנח להו? אמר רבי יצחק: במקום תפילין. שנאמר: ״(ישעיהו סא״, ג) ״לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר״.

    2רחוב, תיבה, ושקים, אפר, אפר, קבורה, ומוריה סימן. למה יוצאין לרחוב? ר' חייא בר אבא אמר: לומר זעקנו בצנעא ולא נענינו, נבזה עצמנו בפרהסיא.

    3ריש לקיש אמר: גלינו, גלותינו מכפרת עלינו. מאי בינייהו? איכא בינייהו, דגלי מבי כנישתא לבי כנישתא.

    4ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר? אמר ר' יהושע בן לוי, לומר: כלי צנוע היה לנו, ונתבזה בעוונינו.

    5ולמה מתכסין בשקים? אמר ר' חייא בר אבא: לומר הרי אנו חשובין כבהמה. ולמה נותנין אפר מקלה על גבי תיבה? אמר רבי יהודה בן פזי: כלומר (תהלים צא, טו) ״עמו אנכי בצרה״. ריש לקיש אמר: (ישעיהו סג, ט) ״בכל צרתם לו צר״. אמר ר' זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דיהבי אפר מקלה על גבי תיבה מזדעזע לי כוליה גופאי.

    6ולמה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד? פליגי בה ר' לוי בר חמא ור' חנינא. חד אמר: הרי אנו חשובין לפניך כאפר, וחד אמר: כדי שיזכור לנו אפרו של יצחק. מאי בינייהו? איכא בינייהו עפר סתם.

    7למה יוצאין לבית הקברות? פליגי בה ר' לוי בר חמא ור' חנינא. חד אמר: הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר: כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים. מאי בינייהו? איכא בינייהו קברי עכו"ם׃

    8מאי (דברי הימים ב ג, א) הר המוריה פליגי בה, ר' לוי בר חמא ור' חנינא חד אמר הר שיצא ממנו הוראה לישראל וחד אמר הר שיצא ממנו מורא לעובדי כוכבים:

    9הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין: ת"ר אם יש זקן אומר זקן ואם לאו אומר חכם ואם לאו אומר אדם של צורה אטו זקן דקאמרי אף על גב דלאו חכם הוא אמר אביי הכי קאמר אם יש זקן והוא חכם אומר זקן והוא חכם ואם לאו אומר חכם ואם לאו אומר אדם של צורה׃

    10אחינו לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא האלהים את שקם ואת תעניתם אלא (יונה ג, י) וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה׃

    11(יונה ג, ח) ויתכסו שקים האדם והבהמה מאי הוו עבדי אסרא הבהמות לחוד ואת הוולדות לחוד אמרו לפניו רבונו של עולם אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אלו׃

    12(יונה ג, ח) ויקראו אל אלהים בחזקה מאי אמור אמרו לפניו רבונו של עולם עלוב ושאינו עלוב צדיק ורשע מי נדחה מפני מי׃

    13(יונה ג, ח) וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם מאי ומן החמס אשר בכפיהם אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו׃

    14אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בה למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו שאפי' טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו כיון שטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה׃

    15שנאמר ״(משלי כח״, יג) ומודה ועוזב ירוחם ואומר (איכה ג, מא) נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים:

    16עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן כו': תנו רבנן עמדו בתפלה אע"פ שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל (איזהו רגיל) ר' יהודה אומר מטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם׃

    17ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות ובקי בכל הברכות כולן ויהבו ביה רבנן עינייהו בר' יצחק בר אמי.

    Tosafot

    במקום תפיליןפירוש לתת האפר במקום הפאר דאילו התפילין נקראו פאר כדכתיב לשום לאבילי ציון לתת להם פאר וגו':

    איכא בינייהו דגלו מבי כנישתא לבי כנישתאפירוש למ"ד משום גלות איכא ולמ"ד משים פרהסיא ליכא דהא בי כנישתא הוי כמו בצנעא:

    אפר מקלהפירוש אותו אפר הוה מדבר הנשרף מעצמות אדם כדי לזכור עקידת יצחק דאלמלא שלא היה בא אלא כדי לומר שהרי אנו לפניך כאפר כמו כן מהני עפר סתם והיינו פירוש איכא בינייהו עפר סתם:

    איכא בינייהו דגלו מבי כנישתא לבי כנישתאפירוש למ"ד משום גלות איכא ולמ"ד משים פרהסיא ליכא דהא בי כנישתא הוי כמו בצנעא:

    יוצאין לבית הקברותמכאן נוהגין בכל מקום לילך לבית הקברות בט' באב שהרי ט"ב הוי תענית צבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים:

    הר שיצאה ממנו הוראה לישראלי"מ דזה ירושלם שנקרא על שם אברהם שקראוהו הר ה' יראה (בראשית כב) והעיר היה נקרא כבר שלם כדכתיב (שם יד) ומלכי צדק מלך שלם ונקרא ירושלם על שם יראה ועל שם שלם לכך אין אנו נותנין יו"ד בירושלם בין למ"ד למ"ם על שם שלם וההר נקרא מוריה על שם תורה כדכתיב (ישעיהו ב׳:ג׳) כי מציון תצא תורה וכתיב (דברים ל״ג:י׳) יורו משפטיך ליעקב והוא לשכת הגזית. המוריה זה סיני ונקרא מוריה על שם שממנו יצא מורא לעובדי כוכבים במתן תורה כדכתיב (תהילים ע״ו:ט׳) ארץ יראה ושקטה אי נמי רצה לומר דירושלם נקרא מוריה על שם שיש מורא לעובדי כוכבים על גדולתה ומתפחדים:

    אדם שיש לו צורהפירוש בעל קומה כדי שישמעו דבריו ויקבלו ממנו להמריך הלב ופרקו נאה פירוש כשעמד על פרקו אפילו כשהיה בחור היה בלא שם רע:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ולמה אינו נותן הנשיא ואב ב"ד הן בעצמן על ראשיהם שהמתבייש מן אחרים גדול הוא מהמתבייש עצמו. כלומר בושה גדולה היא כדי שיכוין כל לבו והיכן מחית ליה לאפר זה בראשו במקום תפילין שנאמר לתת להם פאר תחת אפר:

    יוצאין לרחובה כדי לשבר הצבור לבםכלומר צעקנו בצנעא ולא ענינו נבזה עצמנו בפרהסיא ור"ל אמר שתחשב לנו גלות כי הגלות מכפרת עון.

    ולמה מוציאין את התיבה לרחובה אריב"ל כלי צנוע היה לנו ונתבזה.

    נתינת אפר על גבי התיבה משום שנאמר בכל צרתם לו צר ולמה מתכסים בשקים לומר כי נחשבנו כבהמה וכל אחד נותן אפר בראשו לומר הנה אנו כאפר (אולי יזכור) [וי"א להזכר] זכות אפרו של יצחק (ופעמים) [וטעם] שיוצאין לבית הקברות כלומר הרי אנו כמתים וי"א שיבקשו מתים עלינו רחמים מאי הר המוריה הר שיצא ממנו הוראה לישראל. וי"א שיצא ממנו מורא לאומות:

    ירושלמי ונותנין אפר בראש נשיאר' אבהו ורבנן חד אמר חטא הנשיא הגדולה במקומה (כל ישראל נשאים) חטא הצבור נדחית הגדולה וחד אמר לפי שחטא הלמד והמלמד לפיכך יצאו ויתפרסמו על שם והוציא את הפר מחוץ למחנה שידעו הכל חטאתו של כ"ג:

    נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים נשוה לבבנו לכף ידינו כשם שכף ידינו נקיה כך ניקה לבנו ואח"כ אל אל בשמים. ג' דברים מבטלין רוע גזרה תפלה תשובה צדקה. ושלשתן בפסוק אחד נאמרו [דה"ב ז'] ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני. ויתפללו זו תפלה. ויבקשו פני זו צדקה שנא' אני בצדק אחזה פניך. וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה. מה כתוב תמן ואני אשמע (מן) השמים ולמה יוצאין בין הקברות אם נתחייבנו רעב הרי אנו רעבים ומתענים. ואם נתחייבנו גלות הרי גלינו ממקום למקום. ואם נתחייבנו מיתה הרי אנו בבית הקברות כמתים וקרעו לבבכם ואל בגדיכם אם קרעתם לבבכם בתשובה אינכם קורעין בגדיכם על בניכם כי חנון ורחום הוא מאריך חמיה:

    ת"ר אם יש שם זקן חכם אומר זקן חכם ואם לאו אומר אדם של צורה אחינו לא שק ותענית גורמין אלא תשובה ומע"ט גורמין שלא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה אפילו מי שגזל מריש ובנאו בבירה היה מקעקע הבירה כולה ומחזיר המריש לבעליו:

    ת"ר אדם שיש בו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו דומה למי שיש בידו שרץ שאפילו הוא טובל בכל מימות שבעולם אין טהרה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח זרקו כיון שטובל במ' סאה כו' שנאמר ומודה ועוזב ירוחם:

    מתני' עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל:

    ת"ר אע"פ שאמרו אם יש שם זקן חכם אין מורידין לפני התיבה אלא רגיל רבי יהודה אומר דל שיש לו טף ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם מעבירה ופרקו נאה שלא יצא עליו שם רע בילדותו שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בתלמוד בהלכות ובאגדות ובקי בכל הברכות כולן.

    יהבי ביה רבנן עינייהו בר' יצחק בר אמי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 16a

    Taanit 16a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 540 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    למתבייש מאחרים דאיכא עגמת נפש טפי ומשום חשיבותם הם מתביישים מאחרים אבל שאר בני אדם דלא חשיבי לא מתביישי בנתינת אחרים וסגי להו בנתינת עצמן:

    פאר תחת אפר ש"מ במקום תפילין דכתיב בהו (יחזקאל כ״ד:י״ז) פארך חבוש עליך ואמרינן (ברכות דף יא.) אלו תפילין ומתרגמינן נמי טוטפתך הויין עלך והיכא מניחין תפילין במקוֹם שמוחו של תינוק רופף:

    בצינעא בבית הכנסת:

    גלינו שיצאנו מכניסתנו:

    גלותינו תהא מכפרת עלינו:

    דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא אחריתא גלות איכא פרהסיא ליכא:

    נתבזה בעוונינו וידוי:

    [ולמה מתכסין] חוגרות שקין תנינן בירושלמי שהיו חוגרות שקין ויוצאין לבית הקברות ותוקעין בקרנות ובעי ליה מיבעיא שקין למה ובית הקברות למה ותקיעת שופר למה:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 16a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    במקום תפילין פירוש לתת האפר במקום הפאר דאילו התפילין נקראו פאר כדכתיב לשום לאבילי ציון לתת להם פאר וגו':

    איכא בינייהו דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא פירוש למ"ד משום גלות איכא ולמ"ד משים פרהסיא ליכא דהא בי כנישתא הוי כמו בצנעא:

    אפר מקלה פירוש אותו אפר הוה מדבר הנשרף מעצמות אדם כדי לזכור עקידת יצחק דאלמלא שלא היה בא אלא כדי לומר שהרי אנו לפניך כאפר כמו כן מהני עפר סתם והיינו פירוש איכא בינייהו עפר סתם:

    איכא בינייהו דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא פירוש למ"ד משום גלות איכא ולמ"ד משים פרהסיא ליכא דהא בי כנישתא הוי כמו בצנעא:

    יוצאין לבית הקברות מכאן נוהגין בכל מקום לילך לבית הקברות בט' באב שהרי ט"ב הוי תענית צבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים:

    הר שיצאה ממנו הוראה לישראל י"מ דזה ירושלם שנקרא על שם אברהם שקראוהו הר ה' יראה (בראשית כב) והעיר היה נקרא כבר שלם כדכתיב (שם יד) ומלכי צדק מלך שלם ונקרא ירושלם על שם יראה ועל שם שלם לכך אין אנו נותנין יו"ד בירושלם בין למ"ד למ"ם על שם שלם וההר נקרא מוריה על שם תורה כדכתיב (ישעיהו ב׳:ג׳) כי מציון תצא תורה וכתיב (דברים ל״ג:י׳) יורו משפטיך ליעקב והוא לשכת הגזית. המוריה זה סיני ונקרא מוריה על שם שממנו יצא מורא לעובדי כוכבים במתן תורה כדכתיב (תהילים ע״ו:ט׳) ארץ יראה ושקטה אי נמי רצה לומר דירושלם נקרא מוריה על שם שיש מורא לעובדי כוכבים על גדולתה ומתפחדים:

    אדם שיש לו צורה פירוש בעל קומה כדי שישמעו דבריו ויקבלו ממנו להמריך הלב ופרקו נאה פירוש כשעמד על פרקו אפילו כשהיה בחור היה בלא שם רע:

    Tosafot on Taanit 16a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ולמה אינו נותן הנשיא ואב ב"ד הן בעצמן על ראשיהם שהמתבייש מן אחרים גדול הוא מהמתבייש עצמו. כלומר בושה גדולה היא כדי שיכוין כל לבו והיכן מחית ליה לאפר זה בראשו במקום תפילין שנאמר לתת להם פאר תחת אפר:

    יוצאין לרחובה כדי לשבר הצבור לבם כלומר צעקנו בצנעא ולא ענינו נבזה עצמנו בפרהסיא ור"ל אמר שתחשב לנו גלות כי הגלות מכפרת עון.

    ולמה מוציאין את התיבה לרחובה אריב"ל כלי צנוע היה לנו ונתבזה.

    נתינת אפר על גבי התיבה משום שנאמר בכל צרתם לו צר ולמה מתכסים בשקים לומר כי נחשבנו כבהמה וכל אחד נותן אפר בראשו לומר הנה אנו כאפר (אולי יזכור) [וי"א להזכר] זכות אפרו של יצחק (ופעמים) [וטעם] שיוצאין לבית הקברות כלומר הרי אנו כמתים וי"א שיבקשו מתים עלינו רחמים מאי הר המוריה הר שיצא ממנו הוראה לישראל. וי"א שיצא ממנו מורא לאומות:

    ירושלמי ונותנין אפר בראש נשיא ר' אבהו ורבנן חד אמר חטא הנשיא הגדולה במקומה (כל ישראל נשאים) חטא הצבור נדחית הגדולה וחד אמר לפי שחטא הלמד והמלמד לפיכך יצאו ויתפרסמו על שם והוציא את הפר מחוץ למחנה שידעו הכל חטאתו של כ"ג:

    נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים נשוה לבבנו לכף ידינו כשם שכף ידינו נקיה כך ניקה לבנו ואח"כ אל אל בשמים. ג' דברים מבטלין רוע גזרה תפלה תשובה צדקה. ושלשתן בפסוק אחד נאמרו [דה"ב ז'] ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני. ויתפללו זו תפלה. ויבקשו פני זו צדקה שנא' אני בצדק אחזה פניך. וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה. מה כתוב תמן ואני אשמע (מן) השמים ולמה יוצאין בין הקברות אם נתחייבנו רעב הרי אנו רעבים ומתענים. ואם נתחייבנו גלות הרי גלינו ממקום למקום. ואם נתחייבנו מיתה הרי אנו בבית הקברות כמתים וקרעו לבבכם ואל בגדיכם אם קרעתם לבבכם בתשובה אינכם קורעין בגדיכם על בניכם כי חנון ורחום הוא מאריך חמיה:

    ת"ר אם יש שם זקן חכם אומר זקן חכם ואם לאו אומר אדם של צורה אחינו לא שק ותענית גורמין אלא תשובה ומע"ט גורמין שלא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה אפילו מי שגזל מריש ובנאו בבירה היה מקעקע הבירה כולה ומחזיר המריש לבעליו:

    ת"ר אדם שיש בו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו דומה למי שיש בידו שרץ שאפילו הוא טובל בכל מימות שבעולם אין טהרה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח זרקו כיון שטובל במ' סאה כו' שנאמר ומודה ועוזב ירוחם:

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Taanit 16a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    גמ׳‎ הא דאמרי׳‎ למה מתכסי׳‎ בשקין ולמה יוצאין לבית הקברות לא מצינו ז׳‎ בשום מקום שאמר זה לא במשנה ולא בברייתא אלא שהם היו נוהגים כן וכבר כתבנו בפ״ק דר״ה כיוצא בו שהוא שאלה על המנהג ודבר פשוט הוא שאין יציאתם לבית הקברות להתפלל שם שאסור להתפלל בבית הקברות משום לועג לרש וכל שכן שאסור בקברי עובדי כוכבים ומזלות וברחוב הוא דמתפללין כדאי׳‎ במגלה בפרק בני העיר אלא להכניע לבם שהם חשובים כמתים או כדי שיבקשו המתי׳‎ עליהם רחמים היו יוצאין שם אחר שהתפללו.

    מאי בינייהו איכא בינייהו קברי עובדי כוכבים ומזלות פי׳‎ כל היכא דאיכא קברי ישראל הא עדיפא דאיכא תרתי ומאי דאיכא בינייהו היינו היכא דליכא קברי ישראל ואיכא קברי עובדי כוכבים ומזלות:

    Ritva on Taanit 16a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain

    Meiri

    אפר זה היכן היו מניחים אותו במקום תפילין הוא שרמז לנו בנחמות לשום לאבילי ציון לתת להם פאר ר"ל תפלין תחת אפר:

    למה יוצאים לרחוב לומר צעקנו בצנעה ולא נענינו נבזה עצמינו בפרהסיא ואולי יכנע לבבנו ביותר ותהא תשובתנו שלימה ולמה מוציאים שם את התיבה כדי להגדיל רעדה בלבבות לומר אוי לנו שכל צנוע ויקר נתבזה בעונינו:

    ולמה נותנים אפר על גבי התיבה על שם בכל צרתם לו צר כלומר שהצרה מונעת השלימות ולא יפורסם אחדותו רק על יד האוהב הדבק כאמרם ז"ל כל זמן שעמלק קיים אין כסאו שלם ולמה נותנים אפר בראש כל אחד ואחד כדי לזכור אפרו של יצחק:

    מתוך מה שנאמר במשנה למדנו שמתכסים היו בשקים שהרי היה דורש להם לא אמר וירא אלהים את שקם וכו' למה היו עושים כן מפני שהשקים נעשים משער הבהמה לומר הרי אנו לפניך כבהמה ובתלמוד המערב אמרו למה תוקעים בקרנות לומר הרי אנו גועים לפניך כבהמה ונראה לי בפירושם שסרה השגחתך מעלינו בעונותינו ובא על דרך ותעשה אדם כדגי הים:

    אע"פ שלא נתפרש במשנה ידוע היה להם שלבית הקברות היו יוצאים למה היו עושים כן להכניע לבבם לומר הרי אנו לפניך כמתים:

    זקן שאמרנו במשנה שדורש להם דוקא זקן וחכם לא היה שם זקן חכם דורש להם חכם אפילו בחור אין שם חכם הדברים חוזרים מיהא לזקן אין שם לא זקן ולא חכם מעמידים אדם של צורה ר"ל אדם מסויים ושענינו מפורסם במעלה וחסידות ודבריו נשמעים ואומר להם לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים כענין האמור באנשי ננוה שנאמר בהם וישובו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם ודרשו בו שאפילו גזל אחד מריש ובנאו בבירה מקעקע את הבירה כלומר שלא היה פוטר עצמו בדמים מחשש חמס ועל הדרך שאמרו חמסן יהיב דמי אע"פ שמתקנת חכמים נאמר בכגון זה להפטר בדמים ומוכיחם ומרבה בדברים כחזקת ידו ומודיע להם שצריך להם להשיב חמסם ולהתחרט ולדאוג על מה שקדמם מן החטאים ולהתודות לשם עליהם ולגמור בלבבם גמר מוחלט שלא לשוב עוד לכך שהעובר עבירה ומתודה והוא חוזר לעשותה דומה למי שטובל מטומאתו ועדין השרץ בידו שאפילו טובל בכל טבילות שבעולם לא עלתה לו טבילה הדא היא דכתיב ומודה ועוזב ירוחם:

    המשנה השניה עמדו בתפלה וכו' כונת המשנה לבאר תכונת התפלה המתחדשת ומי ראוי להתמנות עליה שליח צבור ואומר על זה עמדו בתפלה ר"ל אחר שדרש להם החכם ורכך את לבבם בדברי תוכחות היו עומדין מתוך אותן הדברים בתפלה ברחוב ויורדים לפני התיבה ר"ל שממנין לכך אדם הגון ופי' בגמ' שאם היה אותו זקן שדרש להם ראוי לכך הוא נעשה שליח צבור ואם לאו כגון שאינו רגיל או שאין קולו ערב ממנין אחר הגון לכך ומתנאיו שיהא זקן שלבו נשבר ורתיחת בחרות פרחה ממנו ורגיל להתפלל לשם הצבור שתהא תפלתו שגורה בפיו ויש לו בנים שמזונותיהן מוטלין עליו והוא לשון מיטפל האמור בגמ' מלשון טף שמתורגם טפלא וביתו ריקם שאין לו כדי פרנסתם כדי שיהא לבו שלם בתפלה שכל כיוצא בזה תפלתו יוצא מעצה עמוקה שבלבו ובגמרא פירשו עוד במדותיו שיהא רגיל לקרוא בתורה ובמקרא ונביאים וכתובים ובקי בעניני הברכות וכן שיהא ביתו ריקן מעבירה ושיהא פרקו נאה ר"ל שלא יצא עליו שם רע בילדותו ושיהיה שפל ברך ר"ל עניו ושפל רוח ולא בעל גאוה ושיהיה מרוצה לעם וקולו ערב ושתהא לו יגיעה בשדה ר"ל בעבודת האדמה שזה מכוין לבו יותר לתפלת גשמים ופי' בגמרא שאף בכל השנה צריך למנות אדם הגון אלא שמ"מ לעת כזאת אנו צריכים לדקדק בו ביותר ובמדרש אמרו עיר קטנה זו בית הכנסת ואנשים בה מעט זה צבור ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה ומצא בה וכו' ומלט הוא את העיר מחכמתו זה שליח צבור:

    Meiri on Taanit 16a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה למתבייש מאחרים דאיכא עגמת נפש טפי כו' עכ"ל כן הוא בנוסחאות בפי' רש"י שלפנינו [א] והוא מגומגם לכאורה דאם הוא עגמת נפש טפי שאר בני אדם דלא חשיבי למה לא יתביישו גם כן בנתינת אחרים ולשון הר"ן מדוקדק בזה שכתב דאיכא עגמת נפש פורתא כו' אבל סוף דבריו אינן מתישבין שכתב דשאר בני אדם סגי להו בנתינת עצמן דה"ל למימר ובעי נתינת עצמן וצ"ע:

    בד"ה דחוגרות כו' ולמה מתכסין בשקין שהיו חוגרות שקין כדתניא בירושלמי כו' ובד"ה איכא דאמרי כו' צ"ל חד אמר הר שיצא הוראה כו':

    בד"ה אדם של צורה כו' דבריו להמריך את הלב עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה במקום תפילין פי' לתת האפר כו' עכ"ל ובד"ה הר שיצאה כו' ה' יראה והעיר היה נקרא כבר שלם כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 16a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמרא כדי שיבקשו עלינו רחמים עיין סוטה דף לד ע"ב תוס' ד"ה אבותי:

    Gilyon HaShas on Taanit 16a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    זָעַקְנוּ בְּצִנְעָא וְלֹא נַעֲנֵינוּ, נְבַזֶּה עַצְמֵנוּ בְּפַרְהֶסְיָא קשה מאי בזיון איכא בזה שהם מבקשים רחמים בפרהסיא, ואם בעבור הנחת האפר דמניחין שם, הנה כשהיו בצנעא בבית הכנסת לא נתבזו שלא הניחו אפר? ועוד בפרושא אתמר על הזמנה ולא על האפר! ונראה לי בס"ד כי בעת שישראל עושים סליחות ותחנונים על גשמים או על איזה צרה שלא תבא ואין נענים, הם מתבזים הרבה בעיני האומות כי אומרים איה המה דבריכם שאתם אומרים (דברים ד, ז) 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּהֳ' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו'. ולכן אומרים בזינו עצמינו כצנועה בבית הכנסת שצעקנו ולא נענינו ובזה נתבזינו אצל בני האומות ששמעו בדבר הזה ועתה נבזה עצמינו בפרהסיא ברחוב העיר שהכל רואין אותנו בעיניהם ובודאי אחר כך ילעגו עלינו כאשר רואין שלא נענינו.

    לוֹמַר, הֲרֵי אָנוּ חֲשׁוּבִים כִּבְהֵמָה עיין פירוש רש"י ומה שהקשה עליו מהרש"א עיין שם. ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (ביצה כה:) ישראל עזין באומות ועז בבהמה דקה ושור בבהמה גסה ואריה בחיות, ולפי זה לובשין שק מנוצה של עזים לומר אנחנו חשובין כבהמה בעלת שער זה שהוא העז שהוא בעל העזות כן אנחנו היינו עזים וקשי עורף שלא שבנו בתשובה עד עתה. ולפי דברי מהרש"א לובשין השק מפני שהוא מלבוש בהמה, ונראה לי לכך אומרים 'חֲשׁוּבִים כִּבְהֵמָה' כלומר נהיה חשובין כבהמה זו שאף על פי שאין לה זכות תרחם עליה. או כבהמה זו שזדונה נחשב שוגג. או על דרך אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ הֳ' (תהלים לו, ז).

    וְלָמָּה נוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי תֵּבָה? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי כְּלוֹמַר: (תהלים צא, טו) "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". נראה לי בס"ד מלבד טעם הגמרא עושים בזה סימן טוב כי דיו לעולם שישתמש בחצי השם (עירובין יח:), וכתיב (תהלים קיח, ה) 'מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ־הּ' נמצא הרפואה של הצרה תהיה משם יָ־הּ ואם תניח אותיות תֵּיבָה על אותיות אֵפֶר לעשות מהם צירוף אחד יהיה הצרוף כך תְּרַפֵּא יָ־הּ כלומר בשם יָ־הּ תרפא לישראל.

    רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר". נראה לי בס"ד מאי בינייהו, דרבי יהודה בן פזי דהביא הכתוב (תהלים צא, טו) 'עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה' סבירא ליה עושין כך דרך ודוי שהם אומרים ודוי על אשר גרמו צער כביכול לשכינה. וריש לקיש דהביא פסוק (ישעיה סג, ט) 'בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר' סבירא ליה עושין כן לנחם לבבם כי תיבת לוֹ היא קרי וכתיב ודרשינן לתרווייהו והכי קאמר כיון ד'לוֹ צָר' על כן 'לֹא צָר' אינה נחשבת זו צרה כי ודאי סופה להתרפאות דאם אין אנחנו ראויין יעשה השי"ת בשביל צער השכינה! ובזה פירשתי בס"ד רמז הכתוב (תהלים כז, יג) 'לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב הֳ'' פירוש משום לו ולא דקרי וכתיב האמור בפסוק 'בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר' אזי הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב הֳ', דאם אין אנחנו ראויין יעשה בעבור שכינתו יתברך ואף על גב דתהלים קדים לישעיה, רוח הקודש מרמזת מבראשית על מה שנאמר באחרית כי הכל מסודר למעלה. ונראה לפרש בס"ד הטעם דלא ניחא לריש לקיש בפסוק 'עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה', משום דזה יש לומר על דרך שנאמר (בראשית כח, טו) 'וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ' כלומר בעזרתך, וכן (רות ב, ד) הֳ' עִמָּכֶם, וכן (שופטים ו, יב) הֳ' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל, רוצה לומר כשהוא בצרה אנכי אהיה בעזרתו. ועוד נראה לי בס"ד הטעם דלא ניחא לריש לקיש בפסוק זה משום דאיירי בצדיק דכתיב (תהלים צא, יד) 'כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי' שאפשר צדיק גמור כזה דוקא מגיע צערו לשכינה כביכול ולכך מביא פסוק 'בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר' דאיירי בסתם בני אדם. ועוד נראה לי האי קרא עדיף ליה, דקאמר להדיא 'בְּכָל צָרָתָם' דקאי על כל צרה הן גדולה הן קטנה אבל קרא ד'עִמּוֹ אָנֹכִי' יש לפרשו דוקא על צרה גדולה של נפשות וכיוצא דלא אמר בזה כָל.

    הֲרֵי אָנוּ חֲשׁוּבִים לְפָנֶיךָ כְּאֵפֶר קשא לפי זה למה מביאין אפר ולא עפר? ונראה לי בס"ד מביאין אפר דהוא גרוע מעפר כי העפר יצלח למלאכה לעשות ממנו כלים העולים על שלחן מלכים ולבנות בו בנין גדול ומהודר כארמנות מלכים אך האפר לא יצלח למלאכות כאלו. ובני ידידי כבוד הרב יעקב הי"ו תירץ שמביאים אפר ולא עפר לעשות בזה סימן לטובה כי האפר יתהפך לפאר כי האדם אף על פי שחטא יעשה תשובה ויתהפך משם רשע לשם צדיק, עד כאן דבריו נר"ו.

    מַאי 'הַר־הַמּוֹרִיָּה' הא דהביא דרשא דהר הכא, כדי לפרש טעם למה שיוצאין לקברי אומות העולם והיינו דדריש כאן 'הַר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ מוֹרָא לַעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים' ובזה מובן הטעם שיוצאין לקברי אומות העולם ללמוד מוסר, ומה אלו שגם בחייהם היו נחשבים מתים כמו שהן עכשיו בקבר עם כל זה הופיעה עליהם קדושת ההר יראה בלבבם דלכך נקרא 'הַר־הַמּוֹרִיָּה' כל שכן ישראל שעמדו ממש על ההר וקבלו תורה עליו שראוי שיהיו צדיקים גמורים שיהיה על פניהם יראת שמים. ומה שאמר הַר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ הוֹרָאָה לְיִשְׂרָאֵל, נראה לי בס"ד הוראה הוא 'אור ה"ה' כי הלוחות היו שנים, ובכל אחת כתיב חמש דברות, וזהו הוֹרָאָה 'אור ה"ה'.

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אֵין אַתָּה מְרַחֵם עָלֵינוּ, אֵין אָנוּ מְרַחֲמִים עַל אֵלּוּ. קשא לפי פשוטם נראין אפקירותא! ונראה לי בס"ד הכונה כיון דבהמות נוצרו בעבור האדם ואם אין אתה מרחם עלינו לבטל הגזרה אין אנחנו צריכין לרחם על אלו כי אין צורך בהם.

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָלוּב וְשֶׁאֵינוֹ עָלוּב, יָכוֹל וְשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל, צַדִּיק וְרָשָׁע, מִי נִדְחֶה מִפְּנֵי מִי. הטעם דנקטי שלשה חלוקות נראה לי בס"ד עָלוּב כנגד יונקי שדים דאין להם דעת עדיין להבחין בין טוב לרע ולכן עלובים הם בהשחתה זו דנשחתים עם הגדולים. וְאֵינוֹ יָכוֹל כנגד תינוקות שיש להם דעת להבחין בין טוב לרע אך הם בסוג אינו יכול דעדיין אין להם דעת שלם שלא גדלו. ואומרם חלקת צַדִּיק וְרָשָׁע כנגד הגדולים שדעתם שלמה.

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Taanit 16a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 16, Amud Aleph, about 540 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “למתבייש מאחרים. והיכא מנח להו? אמר רבי…”

      Named: רבי יצחק.

    2. Segment 224 words

      Opens “רחוב, תיבה, ושקים, אפר, אפר, קבורה, ומוריה…”

      Named: אבא.

    3. Segment 316 words

      Opens “ריש לקיש אמר: גלינו, גלותינו מכפרת עלינו.…”

    4. Segment 419 words

      Opens “ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר?…”

    5. Segment 561 words

      Opens “ולמה מתכסין בשקים? אמר ר' חייא בר…”

      Named: רבי יהודה, אבא.

    6. Segment 636 words

      Opens “ולמה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד?…”

    7. Segment 732 words

      Opens “למה יוצאין לבית הקברות? פליגי בה ר'…”

    8. Segment 831 words

      Opens “מאי (דברי הימים ב ג, א) הר…”

    9. Segment 954 words

      Opens “הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין: ת"ר…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1035 words

      Opens “אחינו לא שק ותענית גורמים אלא תשובה…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “(יונה ג, ח) ויתכסו שקים האדם והבהמה…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “(יונה ג, ח) ויקראו אל אלהים בחזקה…”

    13. Segment 1330 words

      Opens “(יונה ג, ח) וישובו איש מדרכו הרעה…”

      Named: שמואל.

    14. Segment 1439 words

      Opens “אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    15. Segment 1518 words

      Opens “שנאמר (משלי כח, יג) ומודה ועוזב ירוחם…”

    16. Segment 1637 words

      Opens “עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן כו':…”

    17. Segment 1732 words

      Opens “ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ויש…”

      Named: רב ובקי.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Taanit 16a · Segment 14 — “אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש בידו עבירה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Taanit 16a · Segment 13 — “…אשר בכפיהם אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Taanit 16a · Segment 9 — “…חכם הוא אמר אביי הכי קאמר אם יש זקן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 16a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026