Talmud Builders

    Taanit 24b

    Back to index

    English translation — Taanit 24b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1was connected to the order of Nezikin , while they were largely unfamiliar with the rest of the Mishna, and we learn all six orders of the Mishna. And when Rav Yehuda reached tractate Uktzin , which discusses the extent to which various fruits and vegetables are considered an integral part of the produce in terms of becoming ritually impure, which is the basis for the halakha that a woman who pickles a vegetable in a pot, etc. ( Teharot 2:1), and some say that when he reached the halakha that olives that are pickled with their leaves are ritually pure, etc., as they are no longer considered part of the fruit ( Uktzin 2:1), he would say: Those are the disputes between Rav and Shmuel that we see here. He felt it was an extremely challenging passage, as difficult as the most complex arguments between Rav and Shmuel.

    2And we, in contrast, learn tractate Uktzin in thirteen yeshivot , while, with regard to miracles, after declaring a fast to pray for a drought to end, when Rav Yehuda would remove one of his shoes as a sign of distress, the rain would immediately come, before he could remove his second shoe. And yet we cry out all day and no one notices us. Rabba continued: If the difference between the generations is due to inappropriate deeds, if there is anyone who has seen me do anything improper, let him say so. I am not at fault, but what can the great leaders of the generation do when their generation is not worthy, and rain is withheld on account of the people’s transgressions?

    3The Gemara explains the reference to Rav Yehuda’s shoe. Rav Yehuda saw two people wasting bread, throwing it back and forth. He said: I can learn from the fact that people are acting like this that there is plenty in the world. He cast his eyes angrily upon the world, and there was a famine. The Sages said to Rav Kahana, son of Rav Neḥunya, the attendant of Rav Yehuda: The Master, who is frequently present before Rav Yehuda, should persuade him to leave by way of the door nearest the market, so that he will see the terrible effects of the famine. Rav Kahana persuaded Rav Yehuda, and he went out to the market, where he saw a crowd.

    4He said to them: What is this gathering? They said to him: We are standing by a container [ kuspa ] of dates that is for sale. He said: If so many people are crowding around to purchase a single container of dates, I can learn from this that there is a famine in the world. He said to his attendant: I want to fast over this; remove my shoes as a sign of distress. He removed one of his shoes and rain came. When he began to take off the other shoe, Elijah came and said to him: The Holy One, Blessed be He, said: If you remove your other shoe, I will destroy the entire world so that you will not be further distressed.

    5Rav Mari, son of Shmuel’s daughter, said: At that moment, I was standing on the bank of the Pappa River. I saw angels who appeared as sailors bringing sand and filling ships with it, and it became fine flour. Everyone came to buy this flour, but I said to them: Do not purchase this flour, as it is the product of miracles. Tomorrow, boats filled with wheat will come from Parzina, and you may purchase that produce.

    6§ The Gemara relates another story. Rava happened to come to the city of Hagrunya. He decreed a fast, but rain did not come. He said to the local residents: Everyone, continue your fast and do not eat tonight. The next morning he said to them: Whoever had a dream last night, let him say it. Rabbi Elazar of Hagronya said to them: The following was recited to me in my dream. Good greetings to a good master from a good Lord, Who in His goodness does good for His people. Rava said: I can learn from this that it is a favorable time to pray for mercy. He prayed for mercy and rain came.

    7The Gemara relates another story that deals with prayer for rain. There was a certain man who was sentenced to be flogged by Rava’s court because he had relations with a gentile woman. Rava flogged the man and he died as a result. When this matter was heard in the house of the Persian King Shapur, he wanted to punish Rava for imposing the death penalty, as he thought, without the king’s permission. Ifra Hormiz, mother of King Shapur, said to her son: Do not interfere and quarrel with the Jews, as whatever they request from God, their Master, He gives them.

    8He said to her: What is this that He grants them? She replied: They pray for mercy and rain comes. He said to her: This does not prove that God hears their prayers, as that occurs merely because it is the time for rain, and it just so happens that rain falls after they pray. Rather, if you want to prove that God answers the prayers of the Jews, let them pray for mercy now, in the summer season of Tammuz, and let rain come. Ifra Hormiz sent a message to Rava: Direct your attention and pray for mercy that rain may come. He prayed for mercy, but rain did not come.

    9He said before God: Master of the Universe, it is written: “O God, we have heard with our ears, our fathers have told us, what work You did in their days, in days of old” (Psalms 44:2), but we have not seen it with our own eyes. As soon as he said this, rain came until the gutters of Meḥoza overflowed and poured into the Tigris River. Rava’s father came and appeared to him in a dream and said to him: Is there anyone who troubles Heaven so much to ask for rain out of its season? In his dream, his father further said to him: Change your place of rest at night. He changed his place, and the next day he found that his bed had been slashed by knives.

    10The Gemara relates: Rav Pappa decreed a fast, but rain did not come. His heart became weak from hunger, so he swallowed [ seraf ] a bowl [ pinka ] of porridge, and prayed for mercy, but rain still did not come. Rav Naḥman bar Ushpazti said to him: If the Master swallows another bowl of porridge, rain will come. He was mocking Rav Pappa for eating while everyone else was fasting. Rav Pappa was embarrassed and grew upset, and rain came.

    11The Gemara tells another story about prayer for rain. Rabbi Ḥanina ben Dosa was traveling along a road when it began to rain. He said before God: Master of the Universe, the entire world is comfortable, because they needed rain, but Ḥanina is suffering, as he is getting wet. The rain ceased. When he arrived at his home, he said before God: Master of the Universe, the entire world is suffering that the rain stopped, and Ḥanina is comfortable? The rain began to come again.

    12Rav Yosef said, in reaction to this story: What effect does the prayer of the High Priest have against that of Rabbi Ḥanina ben Dosa? As we learned in a mishna: After leaving the Holy of Holies on Yom Kippur, the High Priest would recite a brief prayer in the outer chamber. The Gemara asks: What would he pray? Ravin bar Adda and Rava bar Adda both say in the name of Rav Yehuda that this was his prayer: May it be Your will, Lord our God, that this year shall be rainy and hot. The Gemara expresses surprise at this request: Is heat a good matter? On the contrary, it is unfavorable. Why should he request that the year be hot?

    13Rather, say that he recited the following: If the upcoming year is hot, may it also be rainy and moist with dew, lest the heat harm the crops. The High Priest would also pray: And let not the prayer of travelers enter Your presence. Rav Aḥa, son of Rava, in the name of Rav Yehuda, concluded the wording of this prayer: May the rule of power not depart from the house of Judea. And may Your nation Israel not depend upon each other for sustenance, nor upon another nation. Instead, they should be sustained from the produce of their own land. Evidently, the High Priest’s prayer that God should not listen to the prayer of individual travelers was disregarded in the case of Rabbi Ḥanina ben Dosa.

    14§ The Gemara continues to discuss the righteous Rabbi Ḥanina ben Dosa and the wonders he performed. Rav Yehuda said that Rav said: Each and every day a Divine Voice emerges from Mount Horeb and says: The entire world is sustained by the merit of My son Ḥanina ben Dosa, and yet for Ḥanina, My son, a kav of carobs, a very small amount of inferior food, is sufficient to sustain him for an entire week, from one Shabbat eve to the next Shabbat eve. The Gemara relates: Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife would heat the oven every Shabbat eve and create a great amount of smoke,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ה"ג בנזיקין הוהלמודם לא היה גדול אלא בסדר נזיקין:

    שכובשת ירק בקדירהבמסכת [טהרות] היא בפ' שני (מ"א) גבי ידות מיירי דקיי"ל (עוקצין פ"א משנה א) כל ידות האוכלין אם נגעה טומאה בהן נטמא גם האוכל הצריך לידות דיד מכניס ומוציא כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קיח.) מכל האוכל לרבות הידות וקתני התם אשה שהיא כובשת ירק דידות שלהן טהורין דכשהיא עוצרת אותם הידות משתברות וא"א ליטול הירקות בידות שלהן שנשמט ונפסק האוכל מן היד מחמת כבישה:

    כובשתשול"ץ בלע"ז עוצרת שיצא המשקה שלהן ויבשו דרך אשה בכך כובשת ירק ממים שישתמרו לזמן מרובה:

    ואמרי להכי מטא לאידך בפרק שני (דעוקצין משנה א) זיתים שכבשן בטרפיהן כתרגומו עלה טרפא (בראשית ח) עלין שלהן דהיינו ידות:

    טהוריןהעלין והקלחין:

    טהוריןהידות להביא טומאה לאוכל דתו לא חזי למהוי בית יד:

    הוויות דרב ושמואלעומק גדול ולא הוה נהירא ליה:

    תליסר מתיבתאשלש עשרה ישיבות איכא בהך מתא דגמרי מסכת עוקצין:

    כי הוה שליף חד מסאנאמשום עינוי:

    דחזא מידיחס ושלום בעובדי בישי:

    פרצי בריפתאזורקים אותם זה לזה:

    ניעשייהיעשנו שיצא לחוץ:

    אכוספא דתמריעל כלי מלא תמרים או פסולת של תמרים:

    קאימנא אנהר פפאההוא יומא דעבד רב יהודה הכי:

    חלאחול:

    דסמידאסולת והן עצמן מוכרין אותו:

    אמר להו מעשה נסים כו'ובמה דאפשר להתרחק ממעשה נסים יותר טוב ונכון:

    דפרזינאמקום:

    אקרוןהקרוני הייתי קורא בחלומי:

    נגדאמלקות:

    איפרא הורמיזכך שמה איפרא חן יופי שדים היה לה:

    מאי היאמאי עביד להו:

    אמרה ליהדכל אימת דבעי מיטרא:

    זימנא דמיטרא הואואפילו לא בעו נמי אתי מיטרא:

    שלחה ליה לרבאדרחמא ליה לרבא:

    אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדםשהיית מפליא להם נסים:

    עד דשפיך מרזבי דציפורישקילחו מים מן המרזיבות עד ששוטפין בחוצות ויורדין ושופכין:

    לדיגלתלנהר חדקל:

    אשני מטתךאל תשכב במטתך הלילה:

    בסכינישרצו שדים להורגו וחתכו את מטתו והיינו דאמרי' בשחיטת חולין בפרק הזרוע (חולין דף קלג.) וליקריוה לרבא רבא נזוף היה לא מצינו לו נזיפה בכל הש"ס אלא בזה המעשה כשביקש הגשמים בתמוז שלא לצורך:

    הכי גרסינן ר"פ גזר תעניתא חלש לביה טעים מידי בעא רחמי ולא אתא מיטרא:

    אי שריף מר חדא פינכא דדייסאמלשון שורפה חיה (ע"ז דף כט:) פינכא מלא כף כמו מלחיך פינכי (פסחים דף מט.) דייסא טריי"ס בלע"ז ולחוכא קאמר ליה הכי משום דטעים ברישא והדר בעא רחמי:

    רבי חנינא בן דוסאתנא הוא:

    כל העולם כולו בצערשמבקשין מים לשדותיהן:

    בנחתשאני יושב בביתי ואיני צריך לגשמים לפי שאין לי שדות:

    מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדולכשהיה מתפלל תפלה קצרה ביום הכפורים שהיה אומר אל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים דר' חנינא מבטל ליה לצלותיה דכהן גדול שאעפ"כ שמע הקב"ה תפלתו ופסיק מיטרא:

    שחונהחמה כמו חמותי ראיתי אור (ישעיהו מ״ד:ט״ז) תירגם יונתן בן עוזיאל שחינת:

    אם שחונה תהא גשומהכשהיא חמה צריכה הארץ לגשמים מאד ותדיר:

    בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולוולא גרסי' מהר חורב:

    קב חרובים מערב שבת לערב שבתכל השבת היה ניזון בכך חסר לחם היה ומתגלגל היה בחרובין:

    אקטרתאדבר שמעלה עשן כקיטור הכבשן:

    License: CC0

    תענית 24 עמוד ב

    1בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן בשיתא סדרין. וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין ״האשה שכובשת ירק בקדירה״, ואמרי לה: ״זיתים שכבשן בטרפיהן טהורין״, אמר: הויי' דרב ושמואל קא חזינא הכא,׃

    2ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא. ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאנא אתי מיטרא, ואנן קא צווחינן כולי יומא וליכא דאשגח בן. אי משום עובדא, אי איכא דחזא מידי לימא, אבל מה יעשו גדולי הדור שאין דורן דומה יפה.

    3רב יהודה חזא הנהו בי תרי דהוו קא פרצי בריפתא, אמר: שמע מינה איכא שבעא בעלמא, יהיב עיניה הוה כפנא. אמרו ליה רבנן לרב כהנא בריה דרב נחוניא שמעיה: מר דשכיח קמיה, ניעשייה דליפוק בפתחא דסמוך לשוקא. עשייה ונפק לשוקא, חזא כנופיא,׃

    4אמר להו: מאי האי? אמרו ליה: אכוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן. אמר: שמע מינה כפנא בעלמא, אמר ליה לשמעיה: שלוף לי מסאניי. שלף ליה חד מסאנא ואתא מיטרא. כי מטא למישלף אחרינא, אתא אליהו ואמר ליה: אמר הקדוש ברוך הוא: אי שלפת אחרינא מחריבנא לעלמא.

    5אמר רב מרי ברה דבת שמואל: אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא, חזאי למלאכי דאידמו למלחי דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי, והוה קמחא דסמידא. אתו כולי עלמא למיזבן, אמר להו: מהא לא תיזבנון דמעשה נסים הוא. למחר אתיין ארבי דחיטי דפרזינא׃

    6רבא איקלע להגרוניא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. אמר להו ביתו כולי עלמא בתעניתייכו למחר אמר להו מי איכא דחזא חילמא לימא אמר להו ר' אלעזר מהגרוניא לדידי אקריון בחלמי שלם טב לרב טב מריבון טב דמטוביה מטיב לעמיה אמר שמע מינה עת רצון היא? מבעי רחמי בעי רחמי ואתי מיטרא׃

    7ההוא גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבא משום דבעל כותית נגדיה רבא ומית אשתמע מילתא בי שבור מלכא בעא לצעורי לרבא אמרה ליה איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה לא ליהוי לך עסק דברים בהדי יהודאי דכל מאן דבעיין ממרייהו יהיב להו׃

    8אמר לה מאי היא בעין רחמי ואתי מיטרא אמר לה ההוא משום דזימנא דמיטרא הוא אלא לבעו רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מיטרא שלחה ליה לרבא כוין דעתך ובעי רחמי דליתי מיטרא בעי רחמי ולא אתי מיטרא׃

    9אמר לפניו רבונו של עולם (תהלים מז, ב) אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם ואנו בעינינו לא ראינו אתא מיטרא עד דשפוך מרזבי דצפורי לדיגלת אתא אבוה איתחזי ליה בחלמיה ואמר ליה מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי אמר ליה שני דוכתיך שני דוכתיה למחר אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני׃

    10רב: פפא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא חלש ליביה שרף פינכא דדייסא ובעי רחמי ולא אתא מיטרא אמר ליה רב נחמן בר אושפזתי אי שריף מר פינכא אחריתי דדייסא אתי מיטרא איכסיף וחלש דעתיה ואתא מיטרא׃

    11ר' חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא אתא מיטרא אמר לפניו רבונו של עולם כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער פסק מיטרא כי מטא לביתיה אמר לפניו רבונו של עולם כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת אתא מיטרא׃

    12אמר רב יוסף מאי אהניא ליה צלותא דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא דתנן היה מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון מאי מצלי רבין בר אדא ורבא בר אדא דאמרי תרוייהו משמיה דרב יהודה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא השנה הזו גשומה ושחונה שחונה מעלייתא היא אדרבה גריעותא היא׃

    13אלא אם שחונה תהא גשומה וטלולה ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים רב אחא בריה דרבא מסיים משמיה דרב יהודה לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ואל יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה ולא לעם אחר׃

    14אמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מע"ש לע"ש הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא ושדייא אקטרתא׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמרי אי משום תורה כלהו תנויי בנזיקין הוה ואנן מתנינן טובאוכי הוה רב יהודה מטי להאשה שכובשת ירק בקדרה. ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן זו היא משנה בעוקצין פ"ב. הוה א' הויה דרב ושמואל קא חזינא הכא כלומר זו קושיא גדולה היא ואנן האידנא מתנינן י"ג מתיבתא בעוקצין אלא מה יעשו פרנסי גדולי הדור שאין דורן יפה:

    רב יהודה שלף מסניה למבעי רחמי אמטרא אתחזי ליה חלמא אי שלפת אחרינא מחריב עלמא.

    ההוא דבעל כותית נגדיה רב יהודה ומית אכלו ביה קורציהלשינו עליו שהמית אדם. פי' אכלו קראו עליו מלשינות כדמתרגם קרא בגרון אל תחשוך אכלי. בעא שבור מלכא לצעוריה כו'.

    ר' חנינא בן דוסא הוה אזיל באורחא אתא מיטרא אמר רבון העולמים כל העולם בנחת וחנינא בצער פסק מיטרא כי אתא לביתיה אמר כל העולם בצער וחנינא בנחת אתא מיטרא אמר רב יוסף מאי אהני צלותא דכ"ג דהוה מצלי ביוה"כ יר"מ שאם תהיה השנה הזאת שחונה תהיה גשומה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים שמתפללין לפסוק המטר הנה ר' חנינא התפלל ופסק המטר.

    ועוד היה מתפלל ואל יעדי עביד שלטון מדבית יהודהואל יהיו עמך בית ישראל צריכין זה לזה לפרנסה:

    בכל יום ב"ק יוצאה כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו קב חרובין מע"ש לע"ש:

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 24b

    Taanit 24b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 582 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ה"ג בנזיקין הוה למודם לא היה גדול אלא בסדר נזיקין:

    שכובשת ירק בקדירה במסכת [טהרות] היא בפ' שני (מ"א) גבי ידות מיירי דקיי"ל (עוקצין פ"א משנה א) כל ידות האוכלין אם נגעה טומאה בהן נטמא גם האוכל הצריך לידות דיד מכניס ומוציא כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קיח.) מכל האוכל לרבות הידות וקתני התם אשה שהיא כובשת ירק דידות שלהן טהורין דכשהיא עוצרת אותם הידות משתברות וא"א ליטול הירקות בידות שלהן שנשמט ונפסק האוכל מן היד מחמת כבישה:

    כובשת שול"ץ בלע"ז עוצרת שיצא המשקה שלהן ויבשו דרך אשה בכך כובשת ירק ממים שישתמרו לזמן מרובה:

    ואמרי לה כי מטא לאידך בפרק שני (דעוקצין משנה א) זיתים שכבשן בטרפיהן כתרגומו עלה טרפא (בראשית ח) עלין שלהן דהיינו ידות:

    טהורין העלין והקלחין:

    טהורין הידות להביא טומאה לאוכל דתו לא חזי למהוי בית יד:

    הוויות דרב ושמואל עומק גדול ולא הוה נהירא ליה:

    תליסר מתיבתא שלש עשרה ישיבות איכא בהך מתא דגמרי מסכת עוקצין:

    33 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 24b · Sefaria · CC0

    Rabbeinu Chananel

    אמרי אי משום תורה כלהו תנויי בנזיקין הוה ואנן מתנינן טובא וכי הוה רב יהודה מטי להאשה שכובשת ירק בקדרה. ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן זו היא משנה בעוקצין פ"ב. הוה א' הויה דרב ושמואל קא חזינא הכא כלומר זו קושיא גדולה היא ואנן האידנא מתנינן י"ג מתיבתא בעוקצין אלא מה יעשו פרנסי גדולי הדור שאין דורן יפה:

    רב יהודה שלף מסניה למבעי רחמי אמטרא אתחזי ליה חלמא אי שלפת אחרינא מחריב עלמא.

    ההוא דבעל כותית נגדיה רב יהודה ומית אכלו ביה קורצי הלשינו עליו שהמית אדם. פי' אכלו קראו עליו מלשינות כדמתרגם קרא בגרון אל תחשוך אכלי. בעא שבור מלכא לצעוריה כו'.

    ר' חנינא בן דוסא הוה אזיל באורחא אתא מיטרא אמר רבון העולמים כל העולם בנחת וחנינא בצער פסק מיטרא כי אתא לביתיה אמר כל העולם בצער וחנינא בנחת אתא מיטרא אמר רב יוסף מאי אהני צלותא דכ"ג דהוה מצלי ביוה"כ יר"מ שאם תהיה השנה הזאת שחונה תהיה גשומה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים שמתפללין לפסוק המטר הנה ר' חנינא התפלל ופסק המטר.

    ועוד היה מתפלל ואל יעדי עביד שלטון מדבית יהודה ואל יהיו עמך בית ישראל צריכין זה לזה לפרנסה:

    בכל יום ב"ק יוצאה כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו קב חרובין מע"ש לע"ש:

    Rabbeinu Chananel on Taanit 24b · Sefaria

    Meiri

    וכן בארנו ענין האשה שכובשת ירק וזיתים שכבשן בטרפיהן במסכת ברכות פרק ג' בסוף סוגיית המשנה השלישית:

    בחמשי של יומא נ"ב ב' בארנו שכשהיה כהן גדול יוצא מבית קדשי הקדשים להקטרתו ובא לו בהיכל היה מתפלל שם תפלה קצרה בנסח זה יר"מ וכו' שאם שנה זו שחונה ר"ל חמה שתהא גשומה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים כלומר שמתפללים שלא ירדו גשמים ולא יעדי עבד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זה מזה:

    Meiri on Taanit 24b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בע"י בזה העמוד יש נוסחאות אחרות קצת ע"ש:

    ברש"י בד"ה שכובשת כו' מחמת כבישת הס"ד ואח"כ מה"ד כובשת שול"ץ בלע"ז כו' דרך אשה בכך כובשת ירק ממים כו' העלין והקלחין הס"ד ואחר כך מה"ד ואמרי לה כו' ובד"ה בסכיני שרצו שדים להורגו כו' ובד"ה ה"ג רב פפא כו' שורפה חי פינכא כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 24b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ל שני דוכתיך עיין חולין דף קלג ע"א רש"י ד"ה נזוף:

    Gilyon HaShas on Taanit 24b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    יָהַב עֵינֵיהּ וַהֲוָה כַּפְנָא נראה לי בס"ד הענין היה כך כיון שראה שהם משחקים בלחם שמבזים השפע שנתן הקב"ה לבריותיו רצה להענישם לאלו דוקא למעט פרנסתם ולמנוע שפע הפרנסה מהם וְיָהַב עֵינֵיהּ רוצה לומר עין השכל שלו שעשה כונה הידועה לו בדבר זה למנוע שפע הפרנסה מאלו המבזים את השפע. ואף על פי שהוא כיון רק לאלו, עם כל זה מחמת שהיה אותו זמן קטרוג למעלה על אנשי העיר ההיא ואגפיה נתפשטה כונתו במניעת השפע על כל אנשי העיר ואגפיה ולכך הֲוָה כַּפְנָא ברגע תכף ומיד שלא ירד מטר בעיר ההיא ואגפיה ועלה השער פי שלשה! והחכמים הרגישו בדבר זה והיו יראים לומר לו כך וכך גרמת בכונה שלך! ורצו שתלמידו יוציאו לשוק ויראה בעיניו הכפנא דהוה לכל העיר ואז הוא מאליו ירגיש בדבר זה שגרם בכונתו ההיא כדי שיתקן הדבר, וכן עשה דכאשר ראה נאספים על פסולת תמרים וידע דאיכא כפנא הרגיש דכונתו שכיון למנוע הפרנסה מאותם המזלזלים בפת היתה גרמא למנוע שפע הפרנסה לכל העיר, אז נצטער על זאת שגרם צער ונזק לאנשי העיר כולם ולכך אמר לשמעיה שיחלוץ מנעליו לילך יחף כדי לקבל צער על עצמו ולאו בשביל ירידת הגשם עשה כן דאין חולצין מנעל אלא בגזירת תענית וכאן עדיין לא גזרו תענית וגם לא עמדו בתפלה לבקש רחמים ומשום דהוה חביב קמי קודשא בריך הוא לא רצה השי"ת שיצטער אפילו צער מועט ותכף שלח את אליהו זכור לטוב אליו ומנעו ואמר לו אם יחלוץ השני אז תתהפך ירידת המטר לקללה שיחריב העיר! ובזו ההצעה שכתבתי יתישבו כמה דקדוקים במאמר ויתישב המאמר לנכון בעזרת השם יתברך.

    דְּקָא מַיְתּוּ חָלָא וּמַלְיוּנְהוּ לְאַרְבֵּי, וַהֲוָה קִימְחָא דִּסְמִידָא הא דהביא חול והפכוהו לקמח ולא הביאו עפר, לרמוז על זכות רב יהודה כי הצדיק הוא מגין על העולם כחול אשר הוא מגין לעולם מן הים כמו שנאמר (ירמיהו ה, כב) 'אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ' ורמז בזה שבזכות רב יהודה נהפך הרעב לשבע. ועוד נראה לי בס"ד רמז על זכות תורה שבעל פה שהיא שמונה דרגין שהם: כשר ופסול ואסור ומותר וחייב וזכאי וטמא וטהור, שהיה עוסק בה רב יהודה באהבה וחיבה וכמו שנאמר (תהלים קיט, צז) מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, (תהלים קיט, קסה) שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, ולכן שמונה פעמים אהבה כנגד שמונה דרגין הוא עולה מספר ק"ד [13×8=104] ואם תוסיף מספר ק"ד על מספר חול [44] יעלה מספר קמח [148] לכן בזכות רב יהודה נהפך החול לקמח והונח בספינה כי עולם הזה נמשל לספינה וכמו שאמרו המפרשים במאמר רבה בר רב חנה.

    שְׁלָם טָב לְרַב טָב מֵרִבּוֹן טָב דְּמִטּוּבֵהּ מֵטִיב לְעַמֵּיהּ נראה לי בס"ד על פי מה שאמר בזוהר הקדוש בהך עובדא דבאו החכמים אצל רשב"י בשביל עצירת גשמים דאין הגשמים יורדין אלא אם כן נעשה זווג עליון במידות למעלה עיין שם, ולזה אמר דְּמִטּוּבֵיהּ אוֹטִיב לְעַמֵּיהּ.

    מִי אִיכָּא דְּמַטְרַח קַמֵּי שְׁמַיָּא כּוּלֵּי הַאי קשה וכי רבא עשה לכבוד עצמו דבר זה? והלא אם המלך דברה טוב בעבור כל היהודים שאמרה למלך לא להוי לך עסק בהדי יהודאי דכל מאן דבעיין ממרייהו עביד להו! והמלך הכחיש בזה והסכים לעשות נסיון בירידת המטר שלא בזמנו וזה הנסיון יהיה בנין אב ויסוד מיוסד שלא להרע ליהודים כלל ועיקר מכאן ולהבא ואינו בשביל רבא לבדו, ואם לא יעלה הנסיון ודאי יצמח רעה חס ושלום לישראל מכאן ולהבא שלא יהיה חושש מגזירות רעות אשר יגזור עליהם, ולמה הוה רתחא על רבא? ונראה לי בס"ד דרבא בקש גשמים מרובין כאשר ירדו בימי שמואל כדי לפרסם הנס ביותר ובשביל קיום הנסיון היה די לירד מטר מעט ולכן הוכיחו אביו מִי אִיכָּא דְּמַטְרַח קַמֵּי שְׁמַיָּא כּוּלֵּי הַאי? רוצה לומר לבקש גשמים מרובים מאד שלא לצורך כי אם רק ליפות הנס לעשותו כאשר היה בזמן שמואל הנביא ע"ה באומרו (תהלים מד, ב) בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ וּבְעֵינֵינוּ לֹא רָאִינוּ, דלכך אָתָא מִטְרָא עַד דְּשָׁפוּךְ מַרְזְבֵי דִּמְחוֹזָא לְדִגְלָת.

    קוּם וְאַשְׁנִי מִדּוּכְתִּיךְ, דְּרַתְחֵי עֲלָךְ מִן שְׁמַיָּא נראה לי בס"ד דהמזיקין לא היו שלוחים אליו מן השמים ולא גזרו מן השמים בכך אלא שר השדים כיון דידע דרתחי עליה משמיא אז מאיליו ומעצמו נתגרה בו ושלח חילו להזיק לרבא כי מצד טבען הם רוצים להזיק לצדיקים ורק הם מתייראים מסטרא דקדושה, וכיון דידעו דאיכא רתחא אין להם מורא ופחד אם יזיקו! ומאחר שהם באים מצד בחירתם אין באים להזיק בעוד שבני הבית ניעורים אלא ממתינין עד שישנו בני הבית, ולכך כיון ששכב רבא על מטתו בתחלת הלילה תכף ומיד בא אליו אביו בחלום והגיד לו הדבר הזה יען דהמזיקים לא באו עדיין למטתו מפני שעדיין בני ביתו ניעורים בחדר שישן בו רבא ואמר לו שיקום ממטתו וישנה מקומו ולא חש פן יבואו אחריו המזיקין למקום השני מפני שהשר שלהם לא שלחם אלא לאותו החדר שמטתו של רבא שם והם לא ישנו תפקידם ושליחותם ולא ילכו לחדר אחר, וכן עשה רבא קם במהרה ושינה מקומו והמזיקין ניגשו להזיק אחר שישנו בני הבית ואף על פי שראו המטה רקנית עשו חבלות במטה ושפכו חמתם בה ולא הלכו לחפש אחר רבא כי הם היו שלוחים רק לאותו החדר בלבד.

    כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּנַחַת וַחֲנִינָא בְּצַעַר נראה לי אמר כן לאו דהקפיד על צערו, אלא רצה שיפסק המטר בדברו ויחזור ויביאנו על ידי תפלתו וכיון שבא על ידי תפלתו יבא ברצון וברכה. ומה שחזר ואמר וַחֲנִינָא בְּצַעַר נראה לי הכונה דשאר עניים אף על פי שאין להם שדות וזרעים עצבים בפסיקת הגשמים מפני יוקר הלחם אך הוא די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת ואינו אוכל לחם ולא אכפת לו ביוקר.

    וְלָא יַעְדֵי עָבִיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה, וְאַל יִהְיוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִתְפַּרְנֵס זֶה מִזֶּה. נראה לי בס"ד קישור שני בקשות אלו ביחד, דאיתא בגמרא דברכות (ברכות ג.) שהיו חכמי ישראל באין אצל דוד המלך ע"ה ואומרים לו: אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה! אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה. ואמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי וכו' ואמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד עיין שם. והנה זה תינח אם יש להם מלך דאז יפשטו ידיהם בגדוד ולא יתפרנסו זה מזה מה שאין כן אם הם בגלות שאין להם מלכים מוכרחים להתפרנס זה מזה במה שאפשר? ולזה אמר ולא יַעְדֵי עָבִיד שׁוּלְטָן ואז ממילא לֹא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהִתְפַּרְנֵס זֶה מִזֶּה!

    כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ נִזּוֹן אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי, דַּיּוֹ בְּקַב חֲרוּבִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. יש להקשות חלוקה זו דדי לו בקב חרובין למאי צריכא למימר כי דבר זה ידוע לבני אדם התחתונים? ונראה לי בס"ד דמצינו להראשונים ז"ל שפרשו 'בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי' כלומר בהשביל והצינור שלו וצריך להבין מה טעם יש בזה ומה צורך בו? ונראה לי בס"ד דלפעמים הרבה יזדמן שיהיה קטרוגים רבים על הדור ועל כן כאשר הקב"ה נותן שפע פרנסה לדור כשמתפללין אליו כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא (יואל ב, יג), יעכבו המקטרגים את השפע שלא ירד לתחתונים מחמת קטרוגם בעונותינו הרבים ולכן השי"ת כשירצה להסתיר השפע מן המקטרגים משלשלו לתחתונים בתוך השביל של רבי חנינא בן דוסא כי לכל אחד ואחד יש לו שביל וצינור למעלה וכאשר עושה חסד עם בעל תשובה לקבלו בהסתר שלא ירגישו בו המקטרגים כן יעשה חסד כזה עם העולם בהשתלשלות השפע. והטעם שלא יקטרגו בראותם השפע יורד ברבוי בתוך השביל של רבי חנינא בן דוסא היינו מפני דרבי חנינא בן דוסא היה מסתפק במועט בקצה האחרון שהיה די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת ואם כן לא אכפת להם ברבוי השפע שיהיה תוך השביל שלו מאחר שאין נהנה ממנו כלום! ועוד לא ישימו לב על כל מה שיורד תוך שביל שלו המעט הוא אם רב. ואם לא היה מסתפק במועט היו מקטרגים ושמים לבם על השפע היורד תוך שביל שלו דאף על פי שהוא היה צדיק גמור היו מקטרגים עליו מכח עונות הדור כנודע. וזהו כונת בת קול כל העולם ניזון בתוך השביל של חנינא בני מטעם דחנינא בני די לו בקב חרובין ולכן יהיה הברחה לשפע היורד תוך שבילו מקטרוג המקטרגים והם ודאי אין שומעים דברים אלו.

    Ben Yehoyada on Taanit 24b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 24, Amud Bet, about 582 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן בשיתא סדרין.…”

      Named: רב יהודה, רב ושמואל, שמואל.

    2. Segment 241 words

      Opens “ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא. ואילו…”

      Named: רב יהודה.

    3. Segment 342 words

      Opens “רב יהודה חזא הנהו בי תרי דהוו…”

      Named: רב יהודה, רב כהנא, רב נחוניא.

    4. Segment 445 words

      Opens “אמר להו: מאי האי? אמרו ליה: אכוספא…”

    5. Segment 541 words

      Opens “אמר רב מרי ברה דבת שמואל: אנא…”

      Named: רב מרי, רבי דחיטי, שמואל.

    6. Segment 651 words

      Opens “רבא איקלע להגרוניא גזר תעניתא ולא אתא…”

      Named: רב טב, רבא.

    7. Segment 742 words

      Opens “ההוא גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבא…”

      Named: רבא.

    8. Segment 837 words

      Opens “אמר לה מאי היא בעין רחמי ואתי…”

      Named: רבא.

    9. Segment 955 words

      Opens “אמר לפניו רבונו של עולם (תהלים מז,…”

    10. Segment 1036 words

      Opens “רב: פפא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא…”

      Named: רב נחמן בר אושפזתי.

    11. Segment 1139 words

      Opens “ר' חנינא בן דוסא הוה קא אזיל…”

    12. Segment 1250 words

      Opens “אמר רב יוסף מאי אהניא ליה צלותא…”

      Named: רב יוסף, רבי חנינא, רב יהודה, רבא, רבה.

    13. Segment 1337 words

      Opens “אלא אם שחונה תהא גשומה וטלולה ואל…”

      Named: רב אחא, רב יהודה, רבא.

    14. Segment 1436 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב בכל יום…”

      Named: רב יהודה, רב בכל.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Taanit 24b · Segment 12 — “אמר רב יוסף מאי אהניא ליה צלותא דכהן גדול…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Taanit 24b · Segment 13 — “…תפלת עוברי דרכים רב אחא בריה דרבא מסיים משמיה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Taanit 24b · Segment 5 — “…מרי ברה דבת שמואל: אנא הוה קאימנא אגודא דנהר…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 24b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026