Talmud Builders

    Taanit 21b

    Back to index

    English translation — Taanit 21b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If all three died on one day or over four days, this is not a plague of pestilence.

    2In explanation of the counterintuitive ruling that many deaths in one day is not indicative of a plague, the Gemara relates: Drokart was a city that sent out five hundred infantrymen, and three dead were removed from it on one day. Rav Naḥman bar Rav Ḥisda decreed a fast on account of the plague. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: In accordance with whose opinion did you declare this fast? It must be in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    3This is related to the definition of a forewarned ox, an animal that has gored enough times to be considered a dangerous beast that requires careful supervision, as Rabbi Meir said: The owner of an ox is liable to pay full damages if its acts of goring were separated, i.e., if it gored three times on three consecutive days, as claimed by the Rabbis. If its acts of goring were near each other, performed on a single day, is it not all the more so that this animal should be classified as a forewarned ox? However, Rav Naḥman bar Yitzḥak continued, this represents a minority opinion. Just as Rabbi Meir’s reasoning is rejected for halakha in the case of an ox, so too it is rejected with regard to a plague.

    4Upon hearing this impressive argument, Rav Naḥman bar Rav Ḥisda said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: Let the Master arise and come to live with us as our community leader. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: We already learned in a baraita that Rabbi Yosei says: It is not the place of a person that honors him; rather, the person honors his place, as we found with regard to Mount Sinai, that as long as the Divine Presence rested upon it, the Torah said: “Neither let the flocks nor the herds feed before that mount” (Exodus 34:3). Once the Divine Presence departed from the mountain, the Torah said: “When the shofar sounds long they shall come up to the mount” (Exodus 19:13). This indicates that the sanctity was not inherent to the place but was due to the Divine Presence resting there.

    5And we likewise found with regard to the Tent of Meeting that was in the wilderness, that whenever it was erected, the Torah said: “That they put out of the camp every leper” (Numbers 5:2). Once the curtain was rolled up and the Tent of Meeting was prepared for travel, zavim and lepers were permitted to enter the place where it had stood. The place itself had no intrinsic sanctity; rather, it was sacred only because the Divine Presence was there. Accordingly, Rav Naḥman bar Yitzḥak maintained that there is no reason for him to move places to receive honor.

    6Rav Naḥman bar Rav Ḥisda said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: If so, let me arise and come to the Master, to learn Torah from you. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: It is better that one hundred dinars that is the son of a peras , fifty dinars, should come to one hundred dinars that is the son of one hundred dinars; but one hundred dinars that is the son of one hundred dinars, should not come to one hundred dinars that is the son of a peras . In other words, although Rav Naḥman bar Yitzḥak was a learned scholar, comparable to one hundred dinars, it was nevertheless more appropriate for him to come to Rav Naḥman bar Rav Ḥisda. Whereas Rav Naḥman bar Yitzḥak was the son of a peras , an ordinary man, Rav Naḥman bar Rav Ḥisda was the son of a scholar.

    7The Gemara relates another story involving a plague: Once there was a plague of pestilence in Sura, but in the neighborhood of Rav there was no pestilence. The people therefore thought that this was due to Rav’s great merit. However, it was revealed to them in a dream that Rav’s merit was too great and this matter too small for the merit of Rav to be involved. Rather, his neighborhood was spared due to the acts of kindness of a certain man, who would lend his hoe [ mara ] and shovel [ zevila ] to prepare sites for burial.

    8The Gemara relates a similar incident. In Drokart there was a fire, but in the neighborhood of Rav Huna there was no fire. The people therefore thought that this was due to Rav Huna’s great merit. It was revealed to them in a dream that this matter was too small for the merit of Rav Huna to have played a role. Rather, it was due to a certain woman who heats her oven and lends it, i.e., the use of her oven, to her neighbors.

    9They said to Rav Yehuda: Locusts have come to our region. Rav Yehuda decreed a fast. They said to him: They are not destroying anything, as they are eating only a little. He said to them: Have they brought provisions with them, that they have something else to eat? Even if they are not damaging your crops now, they will certainly eat them soon.

    10On another occasion, they said to Rav Yehuda: There is pestilence among the pigs. Rav Yehuda decreed a fast. The Gemara asks: Let us say that Rav Yehuda maintains that a plague affecting one species will come to affect all species, and that is why he decreed a fast. The Gemara answers: No, in other cases there is no cause for concern. However, pigs are different, as their intestines are similar to those of humans. Consequently, their disease might spread to people.

    11They said to Shmuel: There is pestilence in the region of Bei Ḥozai, which is quite a distance from Babylonia. Shmuel decreed a fast. They said to him: But it is far from here. He said: There is no crossing here that will stop the pestilence, and therefore there is cause for concern that it will reach us.

    12They said to Rav Naḥman: There is pestilence in Eretz Yisrael. Rav Naḥman decreed a fast in Babylonia, saying: If the lady of the house, i.e., Eretz Yisrael, is afflicted, is it not all the more so that the maidservant, Babylonia, will be afflicted?

    13The Gemara asks: The reason for this ruling is apparently only because Eretz Yisrael is a lady in comparison to the Diaspora, which is likened to a maidservant. It may be inferred from this that in a case involving a maidservant and a maidservant, i.e., two places in the Diaspora, there is no reason to fast. But in the previous story, when they said to Shmuel: There is pestilence in the region of Bei Ḥozai, he decreed a fast in Neharde’a, despite the fact that Neharde’a is not considered a lady with respect to Bei Ḥozai. The Gemara answers: It is different there. Since there are caravans that regularly travel from Bei Ḥozai to Neharde’a, the pestilence will join and accompany them in the caravans.

    14§ Apropos the above stories that deal with the merits of ordinary people, the Gemara relates: Abba the Bloodletter would receive greetings from the yeshiva on High every day, and Abaye would receive these greetings every Shabbat eve, and Rava would receive greetings only once a year on Yom Kippur eve. Abaye was distressed due to Abba the Bloodletter, as he did not understand why Abba received greater honor than he did. They said to him: You are unable to perform what he does, and therefore you do not merit the same honor.

    15The Gemara asks: And what were these righteous deeds of Abba the Bloodletter? The Gemara explains that when he would perform a matter of bloodletting, he would bring in men separately from women, for reasons of modesty. And he had a special garment that had a slit in the place of the incision [ kusilta ] where the bloodletting instrument was inserted. When a woman came to him, he would have her dress in that garment, so that he would not see her exposed. And furthermore, he had a hidden place where he worked, where customers would place the coins [ peshitei ] that he would take as his fee. In this manner, one who had money would throw it there, while one who did not have money was not embarrassed.

    16When a Torah scholar came to him for bloodletting, he would take no pay from him, and after the scholar arose, Abba would give him money and say to him: Go and purchase food with this money to heal yourself, as it is important to eat healthy food after bloodletting. One day, Abaye sent a pair of Sages to investigate the extent of Abba the Bloodletter’s righteousness. Abba the Bloodletter sat them down, and gave them food to eat, and gave them something to drink. And at night he spread out mats [ bistarkei ] for them to sleep on.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ביום אחד אין זה דברדאקראי בעלמא הוא:

    כפר עכו דרוקרת נ"א דיוקרא עיר ששמה יו"ד והיא קטנה על שם שיו"ד קטנה באותיות:

    ה"ג יצאו הימנה ג' מתים בג' ימים:

    ריחק נגיחותיובשור מועד קאי בבבא קמא בפרק כיצד הרגל מועדת אי זהו תם ואי זהו מועד כל שהעידו בו ג' ימים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר כל שהעידו בו ג' פעמים ביום אחד ר' יהודה סבר כתיב או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום מתמול תרי שלשום תלת הרי ג' ימים ור"מ סבר ריחק נגיחותיו כשנגח בג' ימים זה אחר זה חייב קירב נגיחותיו שנגח ג' פעמים ביום אחד לא כל שכן:

    ליקום מר להכאדרב נחמן בר יצחק הוה יתיב בין גברי דלא חשיבי כולי האי וקאמר ליה רב נחמן בר רב חסדא ליקום מר מהתם וליתי ליתיב גבאי:

    תנינאתני אנא שונה אני ברייתא זו רבי יוסי אומר כו':

    לא מקומו של אדם מכבדוואם אלך ואשב שם אין המקום מכבדני:

    גם הצאן והבקר אל ירעודמשום שכינה היה הר סיני מכובד ומקודש:

    אל מול ההר ההואמדכתיב ההוא משמע כל זמן שהוא בגדולתו שהשכינה עליו נסתלקה השכינה במשוך היובל וגו' ואע"ג דהאי קרא בלוחות הראשונות כתיב לא נסתלקה שכינה עד לוחות האחרונות שניתנו ביום הכפורים וגם כל ימות החורף שעסקו במלאכת המשכן שהתה שכינה בהר ומשם ניתנו כל המצות בקולי קולות ולפידים ביום קבלת עשרת הדברות עד אחד בניסן שהוקם המשכן ונסעה וזזה שכינה מן ההר וישבה לה על הכפורת ושם באהל מועד נשנית התורה כללותיה ופרטותיה ועל אותה שעה היה מתיר להם בלוחות הראשונות לעלות כדאמרינן במסכת ביצה (דף ה.) כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ובראש קונטרס רומי אתה מוצא תשובת רבים בכך:

    במשוך היובלבסיום השופר כשתסתלק השכינה דרך הוא להאריך ולמשוך התקיעה בשעת סיום:

    הוגללו הפרוכתשהיו נגללין בשעת נסיעתן היו נוסעין כולן ובאין זבים ומצורעים ונכנסין במחנה:

    פרסחצי מנה ולשון פרוסה כמו פרס פריסת מלכותך (דניאל ה) שאביו של רב נחמן בר רב חסדא גדול מיצחק אביו של רב נחמן מדמיתקרי בר רב חסדא ואידך רב נחמן בר יצחק מכלל שלא נסמך:

    דברתאדבר:

    בשיבבותיהבשכונתו:

    איתחזי להו בחילמאלהנך אינשי דסברי משום זכותיה דרב הוא:

    הא זוטר ליה לרבנס זה קטן הוא לפי גדולת רב:

    מראפושיי"ר בלע"ז:

    זביליפלי"א בלע"ז:

    לקבורהומשום זכותיה דקבורה מדדו בו מדה כנגד מדה:

    ומשיילא לשיבבותיהומשאילתו לשכנותיה לאחר שהסיקתו משלה לפיכך נמדדת השכר בה במדה:

    קמצאארבה שמכלה את התבואה:

    לא קא מפסדאלא בעינן למיגזר תעניתא:

    זוודא אייתו בהדייהובתמיה וכי צידה הביאו עמם שלא יפסידו את התבואה:

    מעייהובני מעיין שלהן שאין להן כרס הפנימי כשאר בהמה וסימן רע הוא:

    בי חוזאימקום במלכות בבל:

    גזר תעניתאבעירו:

    הא מרחקואין לחוש שמא יבא עד כאן:

    אמר להו וכי מעברא פסיק להווכי מעברות ושאר מחיצות מפסיקין לפני הדבר שלא יבא:

    שפחה לא כל שכןויש לחוש שמא ישתלח עד כאן:

    הא שפחה ושפחהשתי עיירות של חוצה לארץ כגון בי חוזאי ונהרדעא דאתריה דשמואל:

    שיירתאדאזלי מבי חוזאי לנהרדעא:

    דלווימתלוה ובא עמהן:

    אבא אומנאמקיז דם:

    שלמא מרקיעאבת קול אומרת לו שלום עליך:

    כי הוה עביד מילתאכשהיה מקיז דם לבני אדם:

    ודנשים לחודייהולצניעותא:

    דאית ביה קרנאוינטוש"א שהיה תקוע בו הקרן שהוא מקיז בו ולנשים הוי מלביש לה:

    ולא מכסיףדלאחר שהכה לא הוה ידע מאן רמי (בכסילתיה) פשיטי להתם ומאן דלא רמי:

    בריא נפשךתבריא עצמך. למיבדקיה. לבדקו במעשיו:

    למיבדקיהלבדקו במעשיו:

    ומך להו בסתרקיקיפל תחתיהן תכשיטי צמר טפיד"ו בלע"ז לישן בהן:

    License: CC0

    תענית 21 עמוד ב

    1ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר.

    2דרוקרת, עיר המוציאה חמש מאות רגלי הוה ויצאו ממנה שלשה מתים ביום אחד גזר רב נחמן בר רב חסדא תעניתא אמר רב נחמן בר יצחק כמאן כר"מ׃

    3דאמר ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש׃

    4א"ל רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק ליקום מר ליתי לגבן א"ל תנינא רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו שכן מצינו בהר סיני שכל זמן שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה (שמות לד, ג) גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא נסתלקה שכינה ממנו אמרה תורה (שמות יט, יג) במשוך היובל המה יעלו בהר׃

    5וכן מצינו באהל מועד שבמדבר שכל זמן שהוא נטוי אמרה תורה (במדבר ה, ב) וישלחו מן המחנה כל צרוע הוגללו הפרוכת הותרו זבין והמצורעים ליכנס שם׃

    6אמר ליה אי הכי ניקום אנא לגבי מר אמר ליה מוטב יבא מנה בן פרס אצל מנה בן מנה ואל יבא מנה בן מנה אצל מנה בן פרס׃

    7בסורא הוות דברתא בשיבבותיה דרב לא הוות דברתא סברו מיניה משום זכותיה דרב דנפיש איתחזי להו בחילמא רב דנפישא זכותיה טובא הא מילתא זוטרא ליה לרב אלא משום ההוא גברא דשייל מרא וזבילא לקבורה׃

    8בדרוקרת הוות דליקתא ובשיבבותיה דרב הונא לא הוות דליקתא סבור מינה בזכותא דרב הונא דנפיש איתחזי להו בחילמא האי זוטרא ליה לרב הונא אלא משום ההיא איתתא דמחממת תנורא ומשיילי לשיבבותיה׃

    9אמרו ליה לרב יהודה אתו קמצי גזר תעניתא אמרו ליה לא קא מפסדן אמר להו זוודא אייתו בהדייהו׃

    10אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי גזר תעניתא נימא קסבר רב יהודה מכה משולחת ממין אחד משולחת מכל המינין לא שאני חזירי דדמיין מעייהו לבני אינשי׃

    11אמרו ליה לשמואל איכא מותנא בי חוזאי גזר תעניתא א"ל והא מרחק אמר ליכא מעברא הכא דפסיק ליה׃

    12אמרו ליה לרב נחמן איכא מותנא בארעא דישראל גזר תעניתא אמר אם גבירה לוקה שפחה לא כל שכן׃

    13טעמא דגבירה ושפחה הא שפחה ושפחה לא והא אמרו ליה לשמואל איכא מותנא בי חוזאי גזר תעניתא שאני התם כיון דאיכא שיירתא דלווי ואתיא בהדיה׃

    14אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא ולאביי כל מעלי יומא דשבתא לרבא כל מעלי יומא דכיפורי הוה קא חלשא דעתיה דאביי משום דאבא אומנא אמרו ליה לא מצית למיעבד כעובדיה׃

    15ומאי הוו עובדיה דאבא אומנא דכי הוה עביד מילתא הוה מחית גברי לחוד ונשי לחוד ואית ליה לבושא דאית ביה קרנא דהוות בזיעא כי כוסילתא כי הוות אתיא ליה איתתא הוה מלביש לה כי היכי דלא ניסתכל בה ואית ליה דוכתא דצניעא דשדי ביה פשיטי דשקיל דאית ליה שדי ביה דלית ליה לא מיכסיף׃

    16כי הוה אתרמי ליה צורבא מרבנן אגרא מיניה לא שקיל ובתר דקאי יהיב ליה פשיטי ואמר ליה זיל בריא נפשך יומא חד שדר אביי זוגא דרבנן למיבדקיה אותבינהו ואכלינהו ואשקינהו ומך להו ביסתרקי בליליא.

    Tosafot

    יבא מנה בן פרסכלומר מוטב שיבא גדול בן הדיוט דפרס לא הוה אלא חצי מנה ואל יבא מנה בן מנה דהיינו רב חסדא דהיה מנה כלומר שהיה חשוב ופרס היינו יצחק אבוה דרב נחמן דלא מיקרי רב יצחק:

    אמר ליה זוודא אייתי בהדייהופירוש וכי צידה הביאו עמהם שיהו אוכלות כלומר אי אפשר שלא יאכלו התבואה והזרעים:

    אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי גזר תעניתא וכו' עד שאני חזירי דדמו מעייהו לבני אינשי. פירוש שבני מעיו של חזיר דומין למעים של בני אדם ויש לחוש שיהא על בני אדם מכאן נראה שאם יהיה דבר על עובדי כוכבים שיש לחוש ויש להתענות דהא הכא חזינן דגזר תעניתא מדבר שהיה בחזירין משום דדמו מעייהו לבני אדם וכל שכן דנכרים דדמו לישראל:

    גבירה לוקהפי' זו ארץ ישראל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    א"ל רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק ליתי מר יקום הכא. א"ל תנינא לא המקום מכבד את האדם אלא אדם מכבד את מקומו. שכן מצינו בסיני כ"ז שהשכינה עליו כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו. נסתלקה שכינה כתיב במשוך היובל המה יעלו בהר.

    וכן באהל מועד כ"ז שהיה נטוי כתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' הוגללו הפרוכת הותרו הזבים והמצורעים להכנס. א"ל אבוא אני אצלך.

    א"ל מוטב יבא מנה בן פרספי' חכם בן מי שלא היה אביו חכם אצל חכם בן חכם. בסורא הוה מותנא בשיבבותיה דרב לא הות וכן הות דלקת בדיוקרתא ובשיבבותיה דרב הונא לא הות. ואסיקנא דלאו בזכותייהו דהני אלא בשביל ההוא גברא דמושיל מרא לאינשי לקבורה. ובדיל ההיא אתתא דמחממא תנורא ומושלא לשביבתא.

    אמרו לר"י איכא מותנא בחזירי אמר כיון דדמיין מעייהו לבני אדם גזרינן תעניתא רבא מגנא זכותיה אכולא כרכא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 21b

    Taanit 21b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 455 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ביום אחד אין זה דבר דאקראי בעלמא הוא:

    כפר עכו דרוקרת נ"א דיוקרא עיר ששמה יו"ד והיא קטנה על שם שיו"ד קטנה באותיות:

    ה"ג יצאו הימנה ג' מתים בג' ימים:

    ריחק נגיחותיו בשור מועד קאי בבבא קמא בפרק כיצד הרגל מועדת אי זהו תם ואי זהו מועד כל שהעידו בו ג' ימים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר כל שהעידו בו ג' פעמים ביום אחד ר' יהודה סבר כתיב או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום מתמול תרי שלשום תלת הרי ג' ימים ור"מ סבר ריחק נגיחותיו כשנגח בג' ימים זה אחר זה חייב קירב נגיחותיו שנגח ג' פעמים ביום אחד לא כל שכן:

    ליקום מר להכא דרב נחמן בר יצחק הוה יתיב בין גברי דלא חשיבי כולי האי וקאמר ליה רב נחמן בר רב חסדא ליקום מר מהתם וליתי ליתיב גבאי:

    תנינא תני אנא שונה אני ברייתא זו רבי יוסי אומר כו':

    לא מקומו של אדם מכבדו ואם אלך ואשב שם אין המקום מכבדני:

    גם הצאן והבקר אל ירעו דמשום שכינה היה הר סיני מכובד ומקודש:

    33 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 21b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    יבא מנה בן פרס כלומר מוטב שיבא גדול בן הדיוט דפרס לא הוה אלא חצי מנה ואל יבא מנה בן מנה דהיינו רב חסדא דהיה מנה כלומר שהיה חשוב ופרס היינו יצחק אבוה דרב נחמן דלא מיקרי רב יצחק:

    אמר ליה זוודא אייתי בהדייהו פירוש וכי צידה הביאו עמהם שיהו אוכלות כלומר אי אפשר שלא יאכלו התבואה והזרעים:

    אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי גזר תעניתא וכו' עד שאני חזירי דדמו מעייהו לבני אינשי. פירוש שבני מעיו של חזיר דומין למעים של בני אדם ויש לחוש שיהא על בני אדם מכאן נראה שאם יהיה דבר על עובדי כוכבים שיש לחוש ויש להתענות דהא הכא חזינן דגזר תעניתא מדבר שהיה בחזירין משום דדמו מעייהו לבני אדם וכל שכן דנכרים דדמו לישראל:

    גבירה לוקה פי' זו ארץ ישראל:

    Tosafot on Taanit 21b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    א"ל רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק ליתי מר יקום הכא. א"ל תנינא לא המקום מכבד את האדם אלא אדם מכבד את מקומו. שכן מצינו בסיני כ"ז שהשכינה עליו כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו. נסתלקה שכינה כתיב במשוך היובל המה יעלו בהר.

    וכן באהל מועד כ"ז שהיה נטוי כתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' הוגללו הפרוכת הותרו הזבים והמצורעים להכנס. א"ל אבוא אני אצלך.

    א"ל מוטב יבא מנה בן פרס פי' חכם בן מי שלא היה אביו חכם אצל חכם בן חכם. בסורא הוה מותנא בשיבבותיה דרב לא הות וכן הות דלקת בדיוקרתא ובשיבבותיה דרב הונא לא הות. ואסיקנא דלאו בזכותייהו דהני אלא בשביל ההוא גברא דמושיל מרא לאינשי לקבורה. ובדיל ההיא אתתא דמחממא תנורא ומושלא לשביבתא.

    אמרו לר"י איכא מותנא בחזירי אמר כיון דדמיין מעייהו לבני אדם גזרינן תעניתא רבא מגנא זכותיה אכולא כרכא:

    Rabbeinu Chananel on Taanit 21b · Sefaria

    Ritva

    אמרי׳‎ בש״ס אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי וגזר תעניתא ואע״ג דמכה משולחת במין א׳‎ אינה משולחת בשאר מיני׳‎ שאני חזירי דדמי מעיהו לאינשי ויש למדין מכאן שמתריעים על מותנא דעובדי כוכבים ומזלות.

    Ritva on Taanit 21b · Sefaria

    Meiri

    שור תם משלם חצי נזק ושור המועד משלם נזק שלם ואי זהו מועד כל שהעידו בו ג' ימים זה אחר זה אבל אם קרב נגיחותיו לעשות שלשתם ביום אחד אין זה מועד כמו שיתבאר בבבא קמא:

    לעולם יתרחק אדם ממדת הגאוה ולא יהא לבו הומה לעמוד במקום גדולים דרך התהדרות ושררה שאם הוא אינו כדאי אין המקום גורם לו כלום ואם הוא כדאי בעצמו אף מקומו בכלל כבודו דרך הערה אמרו לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד את מקומו שכן מצינו בהר סיני שכל זמן ששכינה עליו אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא נסתלקה שכינה אמרה תורה במשוך היובל המה יעלו בהר וכן מצינו באהל מועד שבמדבר כל זמן שהיה נטוי אמרה תורה וישלחו מן המחנה וגו' הוגללו הפרכות הותרו זבים ומצורעים ליכנס שם:

    כל זמן שנשתלח מין המצוי להזיק את התבואה כגון ארבה וחבריו אע"פ שלא ראינו בו שהוא מזיק מתענים שמאחר שבאו אין מביאין עמהם צידה שיסתפקו ממנה והדבר מוכרח שישחיתו את התבואה:

    נשתלח דבר בארץ ישראל כל הגליות מתענים ואפילו הרחוקים אם גבירה לוקה מה יעשו שפחות ואזובי קיר היה דבר בעיר אחת שבגולה אין מתענים אלא סביבותיה ולא הערים הרחוקות ואם היו שיירות באות תמיד ממנה לעיר הרחוקה ממנה אף בזו מתענים וכל עיר שאין קרובה לזו יותר הימנה אע"פ שהיא רחוקה מתענים:

    מכה המשלחת במין אחד אין אומרים שתהא משלחת בכל המינים מעתה אם נשתלח דבר באחד מן המינים שבבהמות אין מתענים בכך שאין מן הדבר שבהם חשש לאדם ומ"מ ישראל הדרים בין עובדי האלילים ושאינם מאמינים במציאות האלה אע"פ שהם אצלנו כבהמות הואיל ובגופם מיהא אין הבדל בין זה לזה מתענים וזהו שאמרו איכא מותנא בחזירי כמו שאמרו בדרש את החזיר זו מלכות הרשעה ולמה נקרא שמה חזיר שעתיד הב"ה להחזירו לנו וכן דוד אמר חזיר מיער ואמרו דדמו מעיניהו לאינשי ר"ל כלל גופם ומה שאמר לאינשי הוא כאמרו ונתת לאמתך זרע אנשים ואם תפרשה כפשוטה של משמעה נראה שאינה הלכה שלא ראיתי לשום פוסק שהביאה ומ"מ לענין באור י"מ דדמו מעיניהו לאינשי שאין להם כרס הפנימי כדרך בני אדם ויש לחוש שאותה סבה הגורמת הפסד לחזירים הוא ג"כ סבה לבני אדם:

    Meiri on Taanit 21b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מעייהו לבני אינשי א"ל כו' ואית ליה דוכתא מאבראי למרמי ביה פריטי כו' דלית ליה הוה אתי יתיב ולא מכסיף כו' שקיל וכי הוה חזי אינש דלא איפשר ליה הוה יהיב כו' כ"ה בס"א:

    בפרש"י בד"ה ה"ג יצאו ממנה ג' מתים ביום א' עכ"ל ובד"ה אל מול כו' הכפורת באוהל מועד ושם נשנית כו' כצ"ל:

    בד"ה ולא מכסיף כו' מאן רמי פריטי להתם כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה א"ל לרב יהודה כו' שיהא על בני אדם כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 21b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ תְּנִינָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם מְכַבְּדוֹ, אֶלָּא הוּא מְכַבֵּד אֶת מְקוֹמוֹ. יש להקשות אף על גב דהאמת כן הוא שהאדם מכבד מקומו מה הפסד היה לו אם היה קם ממקומו ובא אצל רב נחמן בר רב חסדא מאחר דביקש ממנו על ככה? ונראה לי דמקום שהיה יושב בו רב נחמן בר יצחק היה פחות ושפל שהוא מקום החדר שסמוך לפתח אך לא היה רב נחמן בר יצחק יושב לבדו שם אלא היו יושבים אחרים גם כן עמו שהם אינם מכובדים כל כך אך כיון דהאדם מכבד מקומו נמצא נתכבד אותו מקום מכח רב נחמן בר יצחק שהיה יושב בו וממילא הגיע הכבוד הזה גם לאחרים שהיו יושבים שם דנמצא הם יושבים במקום מכובד ואם יקום רב נחמן בר יצחק משם וילך אצל רב נחמן בר רב חסדא לפנים יסתלק הכבוד מאותו מקום ונמצא אותם אחרים הפסידו בזה. ולהיות כי רב נחמן בר יצחק חשב דרב נחמן בר רב חסדא אין לו צורך לדבר עמו ורק קראו בשביל כבודו לכך לא רצה לקום שלא לסלק הכבוד מאותם אחרים אך אחר שאמר לו אי הכי דאתה חושש בשביל אחרים אני אבא אצלך כי אני יש לי צורך לדבר עמך ואז אמר לו רב נחמן בר יצחק מוטב אני אבא אצלך ולא תטרח לבא אצלי כי כבודך הוא יקר אצלי יותר ממה שאני חושש בשביל כבוד אחרים אשר יושבים עמי. ובעיקר המאמר דאמר רבי יוסי לֹא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם מְכַבְּדוֹ אֶלָּא הוּא מְכַבֵּד אֶת מְקוֹמוֹ פירש עט"ר הרב מור אבי זלה"ה בספרו מדרש אליהו, דידוע זעיר אנפין נקרא 'אדם' והמלכות 'מקום' והיא משלימתו לעשר ספירות וזהו שאמר אין מקומו של אדם רוצה לומר המלכות שנקראת מקום מכבדו אף על פי שהיא משלימתו לעשר ספירות אלא האדם שהוא זעיר אנפין מכבד את מקומו המלכות, עד כאן דבריו ודברי פי חכם חן.

    מוּטָב שֶׁיָּבוֹא מָנֶה בֶּן פְּרָס עיין רש"י ז"ל. ועוד נראה לי בס"ד דקאי על יראה וחכמה דאמרו רבותינו ז"ל צריך שתקדים היראה לחכמה אצל אדם כמו שאמרו (משנה אבות ג, ט) כל שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, ולכן בעבור זה היראה נקראת אב והחכמה בן כי כל המוקדם נחשב אב להבא אחריו. ורב נחמן בר יצחק מחמת ענוה חושב עצמו ביראה חסר דהיינו פרס אבל לרב נחמן בר רב חסדא משבחו שהוא שלם בשתיהם ולכן לעצמו קרא מנה בן פרס ולרב נחמן בר רב חסדא קראו מנה בן מנה. ובזה ניחא קושית הרב פתח עינים ז"ל, איך יזלזל בכבוד אביו בפירוש לקרותו פרס. ועוד נראה לי בס"ד אף על גב דנפרש בן פרס כפשוטו דקאי על אביו אין הכונה שלא היה אביו חכם דלעולם היה חכם גדול אך לא נסמך והיה נקרא בשמו כמו שמואל ועולא ובעבור זה מכנהו בשם פרס.

    אַבָּא אוּמְנָא, הֲוָה אָתֵי לֵיהּ שְׁלָמָא כָּל יוֹמָא מִמְּתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא נראה לי בס"ד הטעם כי היה נזהר להתגבר על יצר הרע בהקזת הנשים בכל יום וידוע מה שאמר רבותינו ז"ל (קידושין ל:) יצרו של אדם מתחדש בכל יום, ופרשנו שהוא יצר הרע הבא מן הקליפה שיש לכל יום קליפה בפני עצמו נמצא כל יום היה הורג יצר הרע המתחדש מן הקליפה ולכך בא לו שלום בכל יום. ונרמז זה יצר [300] גימטריא ש' ואותיות שלום הוא מו"ל ש', כלומר שלום זה ראוי לך, מול ש' הוא היצר שאתה הורג בכל יום. ולאביי מערב שבת לערב שבת דידוע הלכה כאביי ביע"ל קג"ם דוקא שהם ששה הלכות ולכן שלחו לו השלום כל יום ששי לרמוז לו אף על פי שבתורה שלך לא נבחר להלכה אלא ששה הלכות, כדאין אלו הששה הלכות יע"ל קג"ם שנשלח לך שלום בכל יום שישי. או יובן בס"ד אביי עסק בתורה וגמילות חסדים כנזכר בגמרא (ראש השנה דף יח.), לכך חיה ששים שנה שהם ששה עשרות ולהיות כי גמילות חסדים עיקרה ביום ששי לכבוד שבת לכך בא לו השלום ביום הששי דכתיב (ישעיהו לב, יז) וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם. ומה שאמר לְרָבָא מִמַּעֲלֵי יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי מפני שהיה עושה פלילות בתענית של כיפור שהיה מתענה שני ימים מספק ואף על פי שביום כיפור יש טרחא גדולה ברבוי התפילות והסליחות ועוד שהיה בבבל שהאויר חם הרבה וקשה התענית ביותר לכך בעבור זה זכה לשלום.

    Ben Yehoyada on Taanit 21b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 21, Amud Bet, about 455 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “ביום אחד או בארבעה ימים אין זה…”

    2. Segment 227 words

      Opens “דרוקרת, עיר המוציאה חמש מאות רגלי הוה…”

      Named: רב נחמן בר רב, רב נחמן בר יצחק.

    3. Segment 38 words

      Opens “דאמר ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא…”

      Named: רב נגיחותיו.

    4. Segment 465 words

      Opens “א"ל רב נחמן בר רב חסדא לרב…”

      Named: רב נחמן בר רב, רב נחמן בר יצחק, רבי יוסי.

    5. Segment 526 words

      Opens “וכן מצינו באהל מועד שבמדבר שכל זמן…”

    6. Segment 628 words

      Opens “אמר ליה אי הכי ניקום אנא לגבי…”

    7. Segment 734 words

      Opens “בסורא הוות דברתא בשיבבותיה דרב לא הוות…”

      Named: רב לא, רב דנפיש, רב דנפישא, רב אלא.

    8. Segment 831 words

      Opens “בדרוקרת הוות דליקתא ובשיבבותיה דרב הונא לא…”

      Named: רב הונא.

    9. Segment 918 words

      Opens “אמרו ליה לרב יהודה אתו קמצי גזר…”

      Named: רב יהודה.

    10. Segment 1027 words

      Opens “אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי…”

      Named: רב יהודה.

    11. Segment 1118 words

      Opens “אמרו ליה לשמואל איכא מותנא בי חוזאי…”

      Named: שמואל.

    12. Segment 1218 words

      Opens “אמרו ליה לרב נחמן איכא מותנא בארעא…”

      Named: רב נחמן.

    13. Segment 1325 words

      Opens “טעמא דגבירה ושפחה הא שפחה ושפחה לא…”

      Named: שמואל.

    14. Segment 1434 words

      Opens “אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא…”

      Named: אבא, אביי, רבא.

    15. Segment 1554 words

      Opens “ומאי הוו עובדיה דאבא אומנא דכי הוה…”

      Named: אבא.

    16. Segment 1634 words

      Opens “כי הוה אתרמי ליה צורבא מרבנן אגרא…”

      Named: רבא, אביי.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Taanit 21b · Segment 16 — “…יומא חד שדר אביי זוגא דרבנן למיבדקיה אותבינהו ואכלינהו…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Taanit 21b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026