Talmud Builders

    Commentary page

    Taanit 21b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Taanit 21b

    Taanit 21b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 462 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ביום אחד אין זה דבר דאקראי בעלמא הוא:

    כפר עכו דרוקרת נ"א דיוקרא עיר ששמה יו"ד והיא קטנה על שם שיו"ד קטנה באותיות:

    ה"ג יצאו הימנה ג' מתים בג' ימים:

    ריחק נגיחותיו בשור מועד קאי בבבא קמא בפרק כיצד הרגל מועדת אי זהו תם ואי זהו מועד כל שהעידו בו ג' ימים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר כל שהעידו בו ג' פעמים ביום אחד ר' יהודה סבר כתיב או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום מתמול תרי שלשום תלת הרי ג' ימים ור"מ סבר ריחק נגיחותיו כשנגח בג' ימים זה אחר זה חייב קירב נגיחותיו שנגח ג' פעמים ביום אחד לא כל שכן:

    ליקום מר להכא דרב נחמן בר יצחק הוה יתיב בין גברי דלא חשיבי כולי האי וקאמר ליה רב נחמן בר רב חסדא ליקום מר מהתם וליתי ליתיב גבאי:

    תנינא תני אנא שונה אני ברייתא זו רבי יוסי אומר כו':

    לא מקומו של אדם מכבדו ואם אלך ואשב שם אין המקום מכבדני:

    גם הצאן והבקר אל ירעו דמשום שכינה היה הר סיני מכובד ומקודש:

    33 more comments on this page.

    Rashi on Taanit 21b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    יבא מנה בן פרס כלומר מוטב שיבא גדול בן הדיוט דפרס לא הוה אלא חצי מנה ואל יבא מנה בן מנה דהיינו רב חסדא דהיה מנה כלומר שהיה חשוב ופרס היינו יצחק אבוה דרב נחמן דלא מיקרי רב יצחק:

    אמר ליה זוודא אייתי בהדייהו פירוש וכי צידה הביאו עמהם שיהו אוכלות כלומר אי אפשר שלא יאכלו התבואה והזרעים:

    אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי גזר תעניתא וכו' עד שאני חזירי דדמו מעייהו לבני אינשי. פירוש שבני מעיו של חזיר דומין למעים של בני אדם ויש לחוש שיהא על בני אדם מכאן נראה שאם יהיה דבר על עובדי כוכבים שיש לחוש ויש להתענות דהא הכא חזינן דגזר תעניתא מדבר שהיה בחזירין משום דדמו מעייהו לבני אדם וכל שכן דנכרים דדמו לישראל:

    גבירה לוקה פי' זו ארץ ישראל:

    Tosafot on Taanit 21b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    א"ל רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק ליתי מר יקום הכא. א"ל תנינא לא המקום מכבד את האדם אלא אדם מכבד את מקומו. שכן מצינו בסיני כ"ז שהשכינה עליו כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו. נסתלקה שכינה כתיב במשוך היובל המה יעלו בהר.

    וכן באהל מועד כ"ז שהיה נטוי כתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' הוגללו הפרוכת הותרו הזבים והמצורעים להכנס. א"ל אבוא אני אצלך.

    א"ל מוטב יבא מנה בן פרס פי' חכם בן מי שלא היה אביו חכם אצל חכם בן חכם. בסורא הוה מותנא בשיבבותיה דרב לא הות וכן הות דלקת בדיוקרתא ובשיבבותיה דרב הונא לא הות. ואסיקנא דלאו בזכותייהו דהני אלא בשביל ההוא גברא דמושיל מרא לאינשי לקבורה. ובדיל ההיא אתתא דמחממא תנורא ומושלא לשביבתא.

    אמרו לר"י איכא מותנא בחזירי אמר כיון דדמיין מעייהו לבני אדם גזרינן תעניתא רבא מגנא זכותיה אכולא כרכא:

    Rabbeinu Chananel on Taanit 21b · Sefaria

    Ritva

    אמרי׳‎ בש״ס אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי וגזר תעניתא ואע״ג דמכה משולחת במין א׳‎ אינה משולחת בשאר מיני׳‎ שאני חזירי דדמי מעיהו לאינשי ויש למדין מכאן שמתריעים על מותנא דעובדי כוכבים ומזלות.

    Ritva on Taanit 21b · Sefaria

    Meiri

    שור תם משלם חצי נזק ושור המועד משלם נזק שלם ואי זהו מועד כל שהעידו בו ג' ימים זה אחר זה אבל אם קרב נגיחותיו לעשות שלשתם ביום אחד אין זה מועד כמו שיתבאר בבבא קמא:

    לעולם יתרחק אדם ממדת הגאוה ולא יהא לבו הומה לעמוד במקום גדולים דרך התהדרות ושררה שאם הוא אינו כדאי אין המקום גורם לו כלום ואם הוא כדאי בעצמו אף מקומו בכלל כבודו דרך הערה אמרו לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד את מקומו שכן מצינו בהר סיני שכל זמן ששכינה עליו אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא נסתלקה שכינה אמרה תורה במשוך היובל המה יעלו בהר וכן מצינו באהל מועד שבמדבר כל זמן שהיה נטוי אמרה תורה וישלחו מן המחנה וגו' הוגללו הפרכות הותרו זבים ומצורעים ליכנס שם:

    כל זמן שנשתלח מין המצוי להזיק את התבואה כגון ארבה וחבריו אע"פ שלא ראינו בו שהוא מזיק מתענים שמאחר שבאו אין מביאין עמהם צידה שיסתפקו ממנה והדבר מוכרח שישחיתו את התבואה:

    נשתלח דבר בארץ ישראל כל הגליות מתענים ואפילו הרחוקים אם גבירה לוקה מה יעשו שפחות ואזובי קיר היה דבר בעיר אחת שבגולה אין מתענים אלא סביבותיה ולא הערים הרחוקות ואם היו שיירות באות תמיד ממנה לעיר הרחוקה ממנה אף בזו מתענים וכל עיר שאין קרובה לזו יותר הימנה אע"פ שהיא רחוקה מתענים:

    מכה המשלחת במין אחד אין אומרים שתהא משלחת בכל המינים מעתה אם נשתלח דבר באחד מן המינים שבבהמות אין מתענים בכך שאין מן הדבר שבהם חשש לאדם ומ"מ ישראל הדרים בין עובדי האלילים ושאינם מאמינים במציאות האלה אע"פ שהם אצלנו כבהמות הואיל ובגופם מיהא אין הבדל בין זה לזה מתענים וזהו שאמרו איכא מותנא בחזירי כמו שאמרו בדרש את החזיר זו מלכות הרשעה ולמה נקרא שמה חזיר שעתיד הב"ה להחזירו לנו וכן דוד אמר חזיר מיער ואמרו דדמו מעיניהו לאינשי ר"ל כלל גופם ומה שאמר לאינשי הוא כאמרו ונתת לאמתך זרע אנשים ואם תפרשה כפשוטה של משמעה נראה שאינה הלכה שלא ראיתי לשום פוסק שהביאה ומ"מ לענין באור י"מ דדמו מעיניהו לאינשי שאין להם כרס הפנימי כדרך בני אדם ויש לחוש שאותה סבה הגורמת הפסד לחזירים הוא ג"כ סבה לבני אדם:

    Meiri on Taanit 21b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מעייהו לבני אינשי א"ל כו' ואית ליה דוכתא מאבראי למרמי ביה פריטי כו' דלית ליה הוה אתי יתיב ולא מכסיף כו' שקיל וכי הוה חזי אינש דלא איפשר ליה הוה יהיב כו' כ"ה בס"א:

    בפרש"י בד"ה ה"ג יצאו ממנה ג' מתים ביום א' עכ"ל ובד"ה אל מול כו' הכפורת באוהל מועד ושם נשנית כו' כצ"ל:

    בד"ה ולא מכסיף כו' מאן רמי פריטי להתם כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה א"ל לרב יהודה כו' שיהא על בני אדם כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 21b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ תְּנִינָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם מְכַבְּדוֹ, אֶלָּא הוּא מְכַבֵּד אֶת מְקוֹמוֹ. יש להקשות אף על גב דהאמת כן הוא שהאדם מכבד מקומו מה הפסד היה לו אם היה קם ממקומו ובא אצל רב נחמן בר רב חסדא מאחר דביקש ממנו על ככה? ונראה לי דמקום שהיה יושב בו רב נחמן בר יצחק היה פחות ושפל שהוא מקום החדר שסמוך לפתח אך לא היה רב נחמן בר יצחק יושב לבדו שם אלא היו יושבים אחרים גם כן עמו שהם אינם מכובדים כל כך אך כיון דהאדם מכבד מקומו נמצא נתכבד אותו מקום מכח רב נחמן בר יצחק שהיה יושב בו וממילא הגיע הכבוד הזה גם לאחרים שהיו יושבים שם דנמצא הם יושבים במקום מכובד ואם יקום רב נחמן בר יצחק משם וילך אצל רב נחמן בר רב חסדא לפנים יסתלק הכבוד מאותו מקום ונמצא אותם אחרים הפסידו בזה. ולהיות כי רב נחמן בר יצחק חשב דרב נחמן בר רב חסדא אין לו צורך לדבר עמו ורק קראו בשביל כבודו לכך לא רצה לקום שלא לסלק הכבוד מאותם אחרים אך אחר שאמר לו אי הכי דאתה חושש בשביל אחרים אני אבא אצלך כי אני יש לי צורך לדבר עמך ואז אמר לו רב נחמן בר יצחק מוטב אני אבא אצלך ולא תטרח לבא אצלי כי כבודך הוא יקר אצלי יותר ממה שאני חושש בשביל כבוד אחרים אשר יושבים עמי. ובעיקר המאמר דאמר רבי יוסי לֹא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם מְכַבְּדוֹ אֶלָּא הוּא מְכַבֵּד אֶת מְקוֹמוֹ פירש עט"ר הרב מור אבי זלה"ה בספרו מדרש אליהו, דידוע זעיר אנפין נקרא 'אדם' והמלכות 'מקום' והיא משלימתו לעשר ספירות וזהו שאמר אין מקומו של אדם רוצה לומר המלכות שנקראת מקום מכבדו אף על פי שהיא משלימתו לעשר ספירות אלא האדם שהוא זעיר אנפין מכבד את מקומו המלכות, עד כאן דבריו ודברי פי חכם חן.

    מוּטָב שֶׁיָּבוֹא מָנֶה בֶּן פְּרָס עיין רש"י ז"ל. ועוד נראה לי בס"ד דקאי על יראה וחכמה דאמרו רבותינו ז"ל צריך שתקדים היראה לחכמה אצל אדם כמו שאמרו (משנה אבות ג, ט) כל שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, ולכן בעבור זה היראה נקראת אב והחכמה בן כי כל המוקדם נחשב אב להבא אחריו. ורב נחמן בר יצחק מחמת ענוה חושב עצמו ביראה חסר דהיינו פרס אבל לרב נחמן בר רב חסדא משבחו שהוא שלם בשתיהם ולכן לעצמו קרא מנה בן פרס ולרב נחמן בר רב חסדא קראו מנה בן מנה. ובזה ניחא קושית הרב פתח עינים ז"ל, איך יזלזל בכבוד אביו בפירוש לקרותו פרס. ועוד נראה לי בס"ד אף על גב דנפרש בן פרס כפשוטו דקאי על אביו אין הכונה שלא היה אביו חכם דלעולם היה חכם גדול אך לא נסמך והיה נקרא בשמו כמו שמואל ועולא ובעבור זה מכנהו בשם פרס.

    אַבָּא אוּמְנָא, הֲוָה אָתֵי לֵיהּ שְׁלָמָא כָּל יוֹמָא מִמְּתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא נראה לי בס"ד הטעם כי היה נזהר להתגבר על יצר הרע בהקזת הנשים בכל יום וידוע מה שאמר רבותינו ז"ל (קידושין ל:) יצרו של אדם מתחדש בכל יום, ופרשנו שהוא יצר הרע הבא מן הקליפה שיש לכל יום קליפה בפני עצמו נמצא כל יום היה הורג יצר הרע המתחדש מן הקליפה ולכך בא לו שלום בכל יום. ונרמז זה יצר [300] גימטריא ש' ואותיות שלום הוא מו"ל ש', כלומר שלום זה ראוי לך, מול ש' הוא היצר שאתה הורג בכל יום. ולאביי מערב שבת לערב שבת דידוע הלכה כאביי ביע"ל קג"ם דוקא שהם ששה הלכות ולכן שלחו לו השלום כל יום ששי לרמוז לו אף על פי שבתורה שלך לא נבחר להלכה אלא ששה הלכות, כדאין אלו הששה הלכות יע"ל קג"ם שנשלח לך שלום בכל יום שישי. או יובן בס"ד אביי עסק בתורה וגמילות חסדים כנזכר בגמרא (ראש השנה דף יח.), לכך חיה ששים שנה שהם ששה עשרות ולהיות כי גמילות חסדים עיקרה ביום ששי לכבוד שבת לכך בא לו השלום ביום הששי דכתיב (ישעיהו לב, יז) וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם. ומה שאמר לְרָבָא מִמַּעֲלֵי יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי מפני שהיה עושה פלילות בתענית של כיפור שהיה מתענה שני ימים מספק ואף על פי שביום כיפור יש טרחא גדולה ברבוי התפילות והסליחות ועוד שהיה בבבל שהאויר חם הרבה וקשה התענית ביותר לכך בעבור זה זכה לשלום.

    Ben Yehoyada on Taanit 21b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Taanit, daf 21, Amud Bet, about 462 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים — אֵין…”

    2. Segment 229 words

      Opens “דְּרוֹקֶרֶת, עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי הֲוַאי,…”

    3. Segment 311 words

      Opens “דְּאָמַר: רִיחֵק נְגִיחוֹתָיו — חַיָּיב, קֵירַב נְגִיחוֹתָיו…”

    4. Segment 461 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא…”

    5. Segment 524 words

      Opens “וְכֵן מָצִינוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר, שֶׁכׇּל זְמַן…”

    6. Segment 628 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, נֵיקוּם אֲנָא לְגַבֵּי…”

    7. Segment 735 words

      Opens “בְּסוּרָא הֲווֹת דְּבַרְתָּא, בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַב לָא הֲווֹת…”

    8. Segment 831 words

      Opens “בִּדְרוֹקֶרֶת הֲווֹת דְּלֵיקְתָּא, וּבְשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַב הוּנָא לָא…”

    9. Segment 918 words

      Opens “אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה: אֲתוֹ קַמְצֵי. גְּזַר…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה: אִיכָּא מוֹתָנָא בַּחֲזִירֵי.…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל: אִיכָּא מוֹתָנָא בֵּי חוֹזָאֵי.…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן: אִיכָּא מוֹתָנָא בְּאַרְעָא…”

    13. Segment 1326 words

      Opens “טַעְמָא דִּגְבִירָה וְשִׁפְחָה, הָא שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה —…”

    14. Segment 1434 words

      Opens “אַבָּא אוּמָּנָא הֲוָה אָתֵי לֵיהּ שְׁלָמָא מִמְּתִיבְתָּא…”

    15. Segment 1557 words

      Opens “וּמַאי הֲווֹ עוֹבָדֵיהּ דְּאַבָּא אוּמָּנָא — דְּכִי…”

    16. Segment 1634 words

      Opens “כִּי הֲוָה אִתְרְמֵי לֵיהּ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן, אַגְרָא…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Taanit 21b · Segment 16 — “…יוֹמָא חַד שַׁדַּר אַבָּיֵי זוּגָא דְרַבָּנַן לְמִיבְדְּקֵיהּ. אוֹתְבִינְהוּ וְאֹכְלִינְהוּ…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים — אֵין זֶה דֶּבֶר.

    If all three died on one day or over four days, this is not a plague of pestilence.

    דְּרוֹקֶרֶת, עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי הֲוַאי, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה מֵתִים בְּיוֹם אֶחָד. גְּזַר רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא תַּעֲנִיתָא. אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כְּמַאן — כְּרַבִּי מֵאִיר,

    In explanation of the counterintuitive ruling that many deaths in one day is not indicative of a plague, the Gemara relates: Drokart was a city that sent out five hundred infantrymen, and three dead were removed from it on one day. Rav Naḥman bar Rav Ḥisda decreed a fast on account of the plague. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: In accordance with whose opinion did you declare this fast? It must be in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    דְּאָמַר: רִיחֵק נְגִיחוֹתָיו — חַיָּיב, קֵירַב נְגִיחוֹתָיו — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!

    This is related to the definition of a forewarned ox, an animal that has gored enough times to be considered a dangerous beast that requires careful supervision, as Rabbi Meir said: The owner of an ox is liable to pay full damages if its acts of goring were separated, i.e., if it gored three times on three consecutive days, as claimed by the Rabbis. If its acts of goring were near each other, performed on a single day, is it not all the more so that this animal should be classified as a forewarned ox? However, Rav Naḥman bar Yitzḥak continued, this represents a minority opinion. Just as Rabbi Meir’s reasoning is rejected for halakha in the case of an ox, so too it is rejected with regard to a plague.

    אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לֵיקוּם מָר לֵיתֵי לְגַבַּן. אֲמַר לֵיהּ: תְּנֵינָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם מְכַבְּדוֹ, אֶלָּא אָדָם מְכַבֵּד אֶת מְקוֹמוֹ. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּהַר סִינַי, שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה עָלָיו, אָמְרָה תּוֹרָה: ״גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא״, נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מִמֶּנּוּ, אָמְרָה תּוֹרָה: ״בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר״.

    Upon hearing this impressive argument, Rav Naḥman bar Rav Ḥisda said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: Let the Master arise and come to live with us as our community leader. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: We already learned in a baraita that Rabbi Yosei says: It is not the place of a person that honors him; rather, the person honors his place, as we found with regard to Mount Sinai, that as long as the Divine Presence rested upon it, the Torah said: “Neither let the flocks nor the herds feed before that mount” (Exodus 34:3). Once the Divine Presence departed from the mountain, the Torah said: “When the shofar sounds long they shall come up to the mount” (Exodus 19:13). This indicates that the sanctity was not inherent to the place but was due to the Divine Presence resting there.

    וְכֵן מָצִינוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר, שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁהוּא נָטוּי אָמְרָה תּוֹרָה: ״וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כׇּל צָרוּעַ״, הוּגְלְלוּ הַפָּרוֹכוֹת — הוּתְּרוּ זָבִין וּמְצוֹרָעִים לִיכָּנֵס שָׁם.

    And we likewise found with regard to the Tent of Meeting that was in the wilderness, that whenever it was erected, the Torah said: “That they put out of the camp every leper” (Numbers 5:2). Once the curtain was rolled up and the Tent of Meeting was prepared for travel, zavim and lepers were permitted to enter the place where it had stood. The place itself had no intrinsic sanctity; rather, it was sacred only because the Divine Presence was there. Accordingly, Rav Naḥman bar Yitzḥak maintained that there is no reason for him to move places to receive honor.

    אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, נֵיקוּם אֲנָא לְגַבֵּי מָר. אֲמַר לֵיהּ: מוּטָב יָבֹא מָנֶה בֶּן פְּרָס אֵצֶל מָנֶה בֶּן מָנֶה, וְאַל יָבֹא מָנֶה בֶּן מָנֶה אֵצֶל מָנֶה בֶּן פְּרָס.

    Rav Naḥman bar Rav Ḥisda said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: If so, let me arise and come to the Master, to learn Torah from you. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: It is better that one hundred dinars that is the son of a peras , fifty dinars, should come to one hundred dinars that is the son of one hundred dinars; but one hundred dinars that is the son of one hundred dinars, should not come to one hundred dinars that is the son of a peras . In other words, although Rav Naḥman bar Yitzḥak was a learned scholar, comparable to one hundred dinars, it was nevertheless more appropriate for him to come to Rav Naḥman bar Rav Ḥisda. Whereas Rav Naḥman bar Yitzḥak was the son of a peras , an ordinary man, Rav Naḥman bar Rav Ḥisda was the son of a scholar.

    בְּסוּרָא הֲווֹת דְּבַרְתָּא, בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַב לָא הֲווֹת דְּבַרְתָּא. סְבוּר מִינַּהּ, מִשּׁוּם זְכוּתֵיהּ דְּרַב דִּנְפִישׁ. אִיתְחֲזִי לְהוּ בְּחֶילְמָא: רַב דִּנְפִישָׁא זְכוּתֵיהּ טוּבָא — הָא מִילְּתָא זוּטְרָא לֵיהּ לְרַב. אֶלָּא, מִשּׁוּם הָהוּא גַּבְרָא דִּמְשַׁיֵּיל מָרָא וּזְבִילָא לִקְבוּרָה.

    The Gemara relates another story involving a plague: Once there was a plague of pestilence in Sura, but in the neighborhood of Rav there was no pestilence. The people therefore thought that this was due to Rav’s great merit. However, it was revealed to them in a dream that Rav’s merit was too great and this matter too small for the merit of Rav to be involved. Rather, his neighborhood was spared due to the acts of kindness of a certain man, who would lend his hoe [ mara ] and shovel [ zevila ] to prepare sites for burial.

    בִּדְרוֹקֶרֶת הֲווֹת דְּלֵיקְתָּא, וּבְשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַב הוּנָא לָא הֲווֹת דְּלֵיקְתָּא. סְבוּר מִינַּהּ, בִּזְכוּתָא דְּרַב הוּנָא דִּנְפִישׁ. אִיתְחֲזִי לְהוּ בְּחֶילְמָא: הַאי זוּטְרָא לֵיהּ לְרַב הוּנָא, אֶלָּא מִשּׁוּם הָהִיא אִיתְּתָא דִּמְחַמְּמָא תַּנּוּרָא וּמְשַׁיְּילָא לְשִׁיבָבוּתַיהּ.

    The Gemara relates a similar incident. In Drokart there was a fire, but in the neighborhood of Rav Huna there was no fire. The people therefore thought that this was due to Rav Huna’s great merit. It was revealed to them in a dream that this matter was too small for the merit of Rav Huna to have played a role. Rather, it was due to a certain woman who heats her oven and lends it, i.e., the use of her oven, to her neighbors.

    אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה: אֲתוֹ קַמְצֵי. גְּזַר תַּעֲנִיתָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: לָא קָא מַפְסְדָן. אֲמַר לְהוּ: זְווֹדֵא אַיְיתוֹ בַּהֲדַיְיהוּ?

    They said to Rav Yehuda: Locusts have come to our region. Rav Yehuda decreed a fast. They said to him: They are not destroying anything, as they are eating only a little. He said to them: Have they brought provisions with them, that they have something else to eat? Even if they are not damaging your crops now, they will certainly eat them soon.

    אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה: אִיכָּא מוֹתָנָא בַּחֲזִירֵי. גְּזַר תַּעֲנִיתָא. נֵימָא קָסָבַר רַב יְהוּדָה מַכָּה מְשׁוּלַּחַת מִמִּין אֶחָד מְשׁוּלַּחַת מִכׇּל הַמִּינִין? לָא, שָׁאנֵי חֲזִירֵי — דְּדׇמְיָין מְעַיְיהוּ לִבְנֵי אִינָשֵׁי.

    On another occasion, they said to Rav Yehuda: There is pestilence among the pigs. Rav Yehuda decreed a fast. The Gemara asks: Let us say that Rav Yehuda maintains that a plague affecting one species will come to affect all species, and that is why he decreed a fast. The Gemara answers: No, in other cases there is no cause for concern. However, pigs are different, as their intestines are similar to those of humans. Consequently, their disease might spread to people.

    אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל: אִיכָּא מוֹתָנָא בֵּי חוֹזָאֵי. גְּזַר תַּעֲנִיתָא. אָמְרִי לֵיהּ: וְהָא מְרַחַק! אֲמַר: לֵיכָּא מַעְבָּרָא הָכָא דְּפָסֵיק לֵיהּ.

    They said to Shmuel: There is pestilence in the region of Bei Ḥozai, which is quite a distance from Babylonia. Shmuel decreed a fast. They said to him: But it is far from here. He said: There is no crossing here that will stop the pestilence, and therefore there is cause for concern that it will reach us.

    אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן: אִיכָּא מוֹתָנָא בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. גְּזַר תַּעֲנִיתָא אֲמַר: אִם גְּבִירָה לוֹקָה, שִׁפְחָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!

    They said to Rav Naḥman: There is pestilence in Eretz Yisrael. Rav Naḥman decreed a fast in Babylonia, saying: If the lady of the house, i.e., Eretz Yisrael, is afflicted, is it not all the more so that the maidservant, Babylonia, will be afflicted?

    טַעְמָא דִּגְבִירָה וְשִׁפְחָה, הָא שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה — לָא. וְהָא אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל: אִיכָּא מוֹתָנָא בֵּי חוֹזָאֵי, גְּזַר תַּעֲנִיתָא! שָׁאנֵי הָתָם, כֵּיוָן דְּאִיכָּא שַׁיָּירָתָא דְּלַוִּוי וְאָתְיָא בַּהֲדֵיהּ.

    The Gemara asks: The reason for this ruling is apparently only because Eretz Yisrael is a lady in comparison to the Diaspora, which is likened to a maidservant. It may be inferred from this that in a case involving a maidservant and a maidservant, i.e., two places in the Diaspora, there is no reason to fast. But in the previous story, when they said to Shmuel: There is pestilence in the region of Bei Ḥozai, he decreed a fast in Neharde’a, despite the fact that Neharde’a is not considered a lady with respect to Bei Ḥozai. The Gemara answers: It is different there. Since there are caravans that regularly travel from Bei Ḥozai to Neharde’a, the pestilence will join and accompany them in the caravans.

    אַבָּא אוּמָּנָא הֲוָה אָתֵי לֵיהּ שְׁלָמָא מִמְּתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא כֹּל יוֹמָא, וּלְאַבָּיֵי כֹּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, לְרָבָא כֹּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי. הֲוָה קָא חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ דְּאַבָּיֵי מִשּׁוּם דְּאַבָּא אוּמָּנָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: לָא מָצֵית לְמִיעְבַּד כְּעוֹבָדֵיהּ.

    § Apropos the above stories that deal with the merits of ordinary people, the Gemara relates: Abba the Bloodletter would receive greetings from the yeshiva on High every day, and Abaye would receive these greetings every Shabbat eve, and Rava would receive greetings only once a year on Yom Kippur eve. Abaye was distressed due to Abba the Bloodletter, as he did not understand why Abba received greater honor than he did. They said to him: You are unable to perform what he does, and therefore you do not merit the same honor.

    וּמַאי הֲווֹ עוֹבָדֵיהּ דְּאַבָּא אוּמָּנָא — דְּכִי הֲוָה עָבֵיד מִילְּתָא, הֲוָה מַחֵית גַּבְרֵי לְחוֹד וְנָשֵׁי לְחוֹד, וְאִית לֵיהּ לְבוּשָׁא דְּאִית בֵּיהּ קַרְנָא דַּהֲווֹת בְּזִיעָא כִּי כוּסִילְתָּא. כִּי הֲווֹת אָתְיָא לֵיהּ אִיתְּתָא, הֲוָה מַלְבֵּישׁ לָהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא נִיסְתַּכַּל בָּהּ. וְאִית לֵיהּ דּוּכְתָּא דִּצְנִיעָא דְּשָׁדֵי בֵּיהּ פְּשִׁיטֵי דְּשָׁקֵיל, דְּאִית לֵיהּ — שָׁדֵי בֵּיהּ, דְּלֵית לֵיהּ — לָא מִיכְּסִיף.

    The Gemara asks: And what were these righteous deeds of Abba the Bloodletter? The Gemara explains that when he would perform a matter of bloodletting, he would bring in men separately from women, for reasons of modesty. And he had a special garment that had a slit in the place of the incision [ kusilta ] where the bloodletting instrument was inserted. When a woman came to him, he would have her dress in that garment, so that he would not see her exposed. And furthermore, he had a hidden place where he worked, where customers would place the coins [ peshitei ] that he would take as his fee. In this manner, one who had money would throw it there, while one who did not have money was not embarrassed.

    כִּי הֲוָה אִתְרְמֵי לֵיהּ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן, אַגְרָא מִינֵּיהּ לָא שָׁקֵיל. וּבָתַר דְּקָאֵי, יָהֵיב לֵיהּ פְּשִׁיטֵי וַאֲמַר לֵיהּ: זִיל אַבְרִי נַפְשָׁךְ. יוֹמָא חַד שַׁדַּר אַבָּיֵי זוּגָא דְרַבָּנַן לְמִיבְדְּקֵיהּ. אוֹתְבִינְהוּ וְאֹכְלִינְהוּ וְאַשְׁקִינְהוּ וּמָךְ לְהוּ בִּיסְתַּרְקִי בְּלֵילְיָא.

    When a Torah scholar came to him for bloodletting, he would take no pay from him, and after the scholar arose, Abba would give him money and say to him: Go and purchase food with this money to heal yourself, as it is important to eat healthy food after bloodletting. One day, Abaye sent a pair of Sages to investigate the extent of Abba the Bloodletter’s righteousness. Abba the Bloodletter sat them down, and gave them food to eat, and gave them something to drink. And at night he spread out mats [ bistarkei ] for them to sleep on.