Commentary page
Horayot 6a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerHorayot 6a
Horayot 6a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 464 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
הכל עולה סלקא דעתך והכתיב שעירי עזים לחטאת:
אף חטאת דהקריבו לא נאכלת לפי שהיו שעירין של צבור הנשרפין לפי שהכניסו דמן לפני ולפנים כדכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש כדתנן (זבחים דף מז.) פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין דהיינו שעירי עבודת כוכבים דצבור דאמר רב יהודה על עבודת כוכבים הביאום:
ואידך דב"ד ואחד שהביאו ב"ד הרי י"ב:
בין לר' יהודה בין לר' שמעון בין לרבי מאיר היכי קרבי הנהו חטאות והא מייתי הנהו דחטאו בימי צדקיהו דהוו חטאת שמתו בעליהן:
לפי שאין מיתה בצבור דאע"ג דמתו צבור לא אזלא למיתה חטאת דידהו:
אילימא מדכתיב תחת אבותיך יהיו בניך דמשמע דבנים במקום אבות קיימי וכאבות חיים דמו והכא איכא בנים דדורו של צדקיהו:
אי הכי אפי' ביחיד נמי לימא חטאת שמתו בעליה דלא למיתה אזלא דלהוי הבן במקום אב:
משעיר דר"ח דהוי חטאת דאמר רחמנא דניתו מתרומת הלשכה דכל קרבנות צבור מתרומת הלשכה הם באין והא דלמא מייתי להו מישראל לאחר שנתרמה תרומת הלשכה:
15 more comments on this page.
Rashi on Horayot 6a · Sefaria
Tosafot
ה"ג בת"כ וכן היה ר"י אומר על עבודת כוכבים הביאום ואתא לפרושי דברי ר' יוסי:
אילים וכבשים צריך עיון מאי טעמא נשרפו שהרי אינן באין על עבודת כוכבים:
הוראת שעה היתה הוא הדין דעל כולהו מצי לתרוצי הכי:
ור' שמעון אומר ירעו אף על גב דלא דמי דהכא מתו בעליהם מכל מקום לא חזו למקרבה ומה לי פסול זה ומה לי פסול אחר ואפילו הכי שמעינן ליה דירעו:
Tosafot on Horayot 6a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ואמר רב יהודה אמר שמואל על עבודת כוכבים שעבדו בימי צדקיהו:
בשלמא לר' יהודה משכחת לה דחטאו כולהו שבטים א"נ מקצת ואינך בגרירה לר"ש דאמר צבור מייתו משכחת לה כגון שחטאו י"א שבטים והפר הי"ב בשביל ב"ד. אלא לר"מ פי' דאמר ב"ד מביאין פר א' ולא צבור י"ב היכי משכחת לה [ומשני כגון כו'] אקשינן אברייתא אמאי הקריבום. והא מתים היו אותם שעבדו עבודת כוכבים כי הרגום נבוכדנאצר בכובשו ירושלים וקי"ל דאין כפרה למתים.
אמר רב פפא כי אין כפרה לחד אבל לצבור אע"ג דמייתו אית להו כפרה. אקשינן מנא ליה לרב פפא הא אילימא מדכתיב תחת אבותיך יהיו בניך וגו' אי הכי אפי' יחיד נמי אלא דוקייא דרב פפא משעירי ראשי חדשים. פי' לכפר על הדברים המפורשים בשבועות פ"א וקאמר רחמנא ניתו מתרומת הלשכה כדמפרש בשקלים (ממאי) [אמאי] והא מייתו להו אותן ששקלו השקלים הנך דפיישי היכי מייתו כפרה מדידהו. אלא ש"מ חטאת שמתו בעליה צבור קרבה. פי' וש"מ שיש כפרה לצבור מתים. ודחינן האי סברא מי דמי התם בשעירי ראשי חדשים ספיקא הוא שמא מת מהצבור ושמא לא אבל הכא ודאי מתו. אלא דוקייא דרב פפא מדכתיב גבי עגלה ערופה כפר לעמך ישראל וגו' שאין ת"ל ונכפר להם הדם מה ת"ל ונכפר להם הדם ראויה כפרה זו שתהא מכפרת על יוצאי מצרים. פי' בכי האי גוונא דכתיב אשר פדית. ודחינן ממאי דלמא גבי עגלה ערופה מגו דאיכפר להני חיים שהביאוה איכפר למתים אבל התם לא היה שם אחד מן העושים. ומהדרינן התם נמי מיהוה הוו דכתיב ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים וכו' אקשינן ומנא לן דרובא הוו. פי' אותן העושים דלמא מעוטא הוו והנך דלא עבדי לאו בני פר נינהו. ופשטנא מדכתיב ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם וגו' פי' בוכין מאן הוו הנך דבית ראשון והא עדיף בכייהו דאלמא רובא הוו.
אקשינן אמאי אצטריכי הני חטאות והא מזידין הוו פי' עבודת כוכבים שעבדו בימי צדקיהו בזדון הוות ומזיד לאו בר קרבן הוא. ומהדרינן ולטעמ' אילים צ"ו וכבשים ע"ז שהקריבו מי אשכחנן להו בכל התורה כולה. פי' חדא דאיל וכבש לא אשכחנן דאתי חטאת בכל התורה כולה. ותו דטפי מפר ושעיר לא אשכח בעבודת כוכבים אלא הוראת שעה היתה וליכא למיסמך עלה וכל זו השמועה ישנה נמי בתמורה בפרק יש בקרבנות היחיד:
מתני' הורו ב"ד של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו שבט חייב ושאר כל השבטים פטורין. דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אין חייבים אלא על הורית ב"ד הגדול בלבד שנאמר ואם כל עדת ישראל ולא עדת אותו השבט מפורש בספרא עדת ישראל עדה המיוחדת בכל ישראל זו סנהדרין גדולה שבלשכת הגזית אוקימנא לעיל (דף ה ב) דמאן חכמים ר"ש:
ת"ר הורו ב"ד פי' ועשו קהל או רובו על פיהם וידעו שטעו וחזרו בהן מת אחד מב"ד פטורים אחד מן הצבור חייבים. מאן תנא אמר ר' זירא ואמרי לה אמר ר' ירמיה בר אבא ר"מ היא דאמר ב"ד מייתו ולא צבור והכין טעמא מת אחד מב"ד פטורים מלהביא פר. דהויא לה חטאת שמתו בעליה מת אחד מן הצבור חייב' ב"ד להביא הפר דהא כולהו ב"ד קיימי. מתקיף לה רב יוסף ממאי דלמא ר"ש היא דאמר צבור מייתי וב"ד מייתי והכי קאמר מת אחד מב"ד פטור' דהוה ליה חטאת שמתו בעליה מת אחד מן הצבור חייבין שאין הצבור מתין. פי' ב"ד לאו צבור נינהו אלא שותפין. א"ל אביי לא מצית לאוקמא כר"ש דהא שמעינן ליה דאמר חטאת השותפין לא אזלא למיתה. דתניא פר ושעיר יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן פי' ולא הספיק להקריבן עד שנמצאו הראשונים ימותו. דברי ר' יהודה דקסבר ר' יהודה חטאת צבור מתה. והכי מפורש בתוספתא יומא (פ"ג) ר' אלעזר ור' שמעון אומרי' ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת צבור מתה. פי' הנה הפר של יוה"כ דלאו דצבור הוא אלא דשותפי אהרן וביתו כדכתיב והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וגו' ודינו אצל ר' שמעון כדין השעיר דהוא חטאת צבור דאלמא אם מת אחד מן השותפין קרב כדרך שאם מת אחד מן הצבור קרב. ואמאי קתני מת אחד מב"ד פטורין אפילו כי מת ליקרב. והא מתניתא איתא ביומא בפ' הוציאו לו. והכי תניא בתוספתא תמורה (פ"ב) המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות יביא איזו מהן שירצה והשניה תרעה עד שתסתאב וימכר ויפלו דמיה לנדבה. ר' אומר תמות ומודים חכמים לר' במפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה והקריבה ואח"כ נמצאת הראשונה שתמות. ות"ר בספרא פרשת יחיד ואם כבש יביא קרבנו ומנין את אומר המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות שיביא איזה מהן שירצה ת"ל יביא יכול יביא שתיהן ת"ל יביאנה אחת הוא מביא ואינו מביא שתים. ואמרי עלה בתמורה פרק יש בקרבנות היחיד (דף טו) והא חטאת דפיישא מה תהא עלה. אמר רב המנונא תנא ר' יהודה אומר רועה ר' שמעון אומר מתה. ושקלינן וטרינן בה טובא. ואסיקנא דר' יהודה אליבא דרבנן דפליגי על ר' בתוספתא אמרה ודתנן התם חטאות יחיד שכפרו בעלים [מתה] ושל צבור אין מתות. ר' יהודה אומר [ימותו] אוקימנא באבודה ונמצאת בשעת הפרשה ור' יהודה אליבא דר':
אמר ליה רב יוסף כהנים קא אמרת כהנים עם לעצמם שנאמר על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. פי' דינם כדין צבור ולא כשותפין. ולענין חטאת שותפין לר' שמעון מתה. א"ל אביי (שייך לדף ו ע"ב) אלא מעתה נייתי פר בהוראה. וכי תימא הכי נמי טפי להו שבטים. [ס"א נפישו להו פרים] פירוש למאן דאמר כל שבט ושבט מייתי י"ג פרים בעי ולר' שמעון י"ד:
Rabbeinu Chananel on Horayot 6a · Sefaria
Meiri
חמש חטאות מתות והם א' ולד חטאת ב' תמורת חטאת ג' מתו בעליה ד' נתכפרו בעליה באחרת כגון שאבדה והפריש אחרת והקריבה ואח"כ נמצאת הראשונה ה' עברה שנתה סימן להם ותמנע ומיתה זו ענינה שנועל עליהם עד שימותו ולא נאמרו דברים אלו אלא בחטאת יחיד אבל של צבור תרעה עד שתפול בה מום ותמכר ויפלו דמיה לנדבה ויש פוסקין בעברה שנתה שאף ביחיד תרעה ותסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה וכן יראה במסכת תמורה ואי אתה יכול לומר בצבור אלא עברה שנתה ונתכפרו באחרת וכגון שאבדה ונמצאת ואי אתה מוצא בהן ולד חטאת שאין בקרבן צבור נקבה ולא תמורת חטאת שאין הצבור עושין תמורה כמו שיתבאר במקומו וכן אי אתה אומר בהם מתו בעליה שאין רוב צבור מתים בחיי בהמה זו וכל שלא מתו רובם אין כאן מתו בעליה שהרי שעיר ראש חדש שנקרא חטאת והוא בא מתרומת הלשכה אע"פ שמתו מהם ואי אתה מפרשה בחטאת שהופרשה על המתים שאין כפרה למתים א"כ מהו שנאמר בבית שני הבאים מהשבי הקריבו עולות פרים שנים עשר אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר ודרשו בו שעל ע"ז שעבדו בימי צדקיהו הביאום אף אלו רבם היו חיים דכתוב ורבים מאשר ראו הבית הראשון בוכים וכו' ורבים בתרועה ובשמחה ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם אע"פ שמ"מ אותם שבימי צדקיהו מזידים היו ואינם בני קרבן הוראת שעה היתה:
יראה מפשוטה של סוגיא זו שכל שהוא בכלל צבור לחיוב קרבנותיהם ומת לו שאף הוא מתכפר בקרבן זה אף לאחר מיתתו בכלל הצבור וכמו שאמרו כפר לעמך ישראל אשר פדית שאין תלמוד לומר ונכפר להם ומה תלמוד לומר ונכפר להם ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים ופי' בה מגו דאכפר להני דאינון חיי מכפר נמי להני דאינון מתי ומכאן הייתי דן בפר העלם דבר של צבור שהוא נגבה בתחלה כמו שבארנו שאף הוא נגבה מממון המתים שמתו משעת ההוראה ואילך ומ"מ יראה לי שאין זה נאמר אלא דרך משא ומתן ודחיה בעלמא שהקרבנות עיקר כפרתם בתשובה ווידוי כמו שביארנו בילדותנו בחבור התשובה ואם מת לו בתשובה אין כאן צרך לקרבן ואם שלא בתשובה אין כפרת קרבן עולה לו עוד ואחר שכן אין גוביינת פר העלם נגבית אלא מן החיים וכן עיקר למדת ממה שכתבנו שכל שהורו בית דין וטעו וחזרו בהם אם מת אחד מהם או אחד מן הצבור אין קרבן צבור נדחה ואין זה חטאת שמתו בעליה שהרי משל צבור הוא בא ואין צבור מתים:
פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם ירעו עד שיפול בהם מום ויפלו דמיהם לנדבה שאין חטאת צבור מתה ואע"פ שהוא של כהנים קהל כהנים אקרי קהל ואף לדעת האומר אין קרוי קהל כל שאין לו אחזה אינו קרוי קהל ממה שדרשו ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ וכו' כל שיש לו אחזה קרוי קהל כל שאין לו אחזה אינו קרוי קהל מ"מ חטאת שותפין היא ואין חטאת שותפין מתה:
יש ששואלים לדעת האומר קהל כהנים איקרי קהל וחטאת הצבור היא חטאת השותפין היאך אתה מוצאו שהרי חטאת אינו בא בנדר ונדבה שיהיו שנים נודרים אותה ואם חטאו שניהם הרי כל אחד חייב להביא חטאתו ופרשוה כגון ראובן ושמעון שהיו להם בהמות בשותפות וחטאו שניהם ובררו שתי בהמות מעדרם ואמרו שיפרישום לחטאות שהם חייבים והפרישום ועדיין הם של שותפות:
Meiri on Horayot 6a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא כיוצא בו אמר ר' יוסי כו' בפ"ב דתמורה פרש"י כיוצא בו לא אתפרש " היכא קאי עכ"ל ואולי נעלם ממנו סוגיא דהכא דקאי אחטאת לוים דקאמר ר"ש דאינה נאכלת גם התוס' שם שכתבו אהא דאמר על עבודת כוכבים שעשו בימי צדקיהו ואתיא כמ"ד צבור בעבודת כוכבים כל שבט ושבט מייתו פר ושעיר ואמטו להכי הביאו שעירי חטאת י"ב כו' עכ"ל הוא סותר סוגיא דהכא דמוקי לה אפילו כר"מ דב"ד מביאין פר א' ושעיר א' וכגון דחטאו והדר חטאו כו' ודו"ק:
שם ואמר רב יהודה אמר שמואל על עבודת כוכבים כו' כצ"ל:
בפרש"י בד"ה והנך ישראל דפיישו היכי כו' כצ"ל:
בד"ה שמעי' לר"ש כו' דחטאת השותפין אינה מתה כו' הלכך לא מיתוקמא כר"ש עכ"ל הס"ד וכצ"ל ואחר כך מ"ה ר"י אומר כולן ימותו דהכי ס"ל דאפילו חטאת צבור מתה עכ"ל לא ידענא מי הכריחו לזה דאימא דר"י ודאי מודה בחטאת הצבור דאינה מתה ולא פליג אלא בחטאת השותפין מיהו לרב יוסף דאמר כהנים איקרו קהל ניחא דע"כ לר"י אפילו חטאת צבור מתה וק"ל:
Chidushei Halachot on Horayot 6a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Horayot, daf 6, Amud Aleph, about 464 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “אַף חַטָּאת לֹא נֶאֱכֶלֶת.…”
- Segment 256 words
Opens “כַּיּוֹצֵא בּוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: ״הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי…”
- Segment 366 words
Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ לְהָנֵי שְׁנֵים…”
- Segment 45 words
Opens “וְהָא מַיְיתֵי לְהוּ הָנְהוּ דְּחָטְאוּ!…”
- Segment 536 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: כִּי גְּמִירִי חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ…”
- Segment 628 words
Opens “אֶלָּא דּוּקְיָא דְּרַב פָּפָּא מִשָּׂעִיר דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ,…”
- Segment 736 words
Opens “מִי דָּמֵי? שָׂעִיר דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, דִּלְמָא לָא…”
- Segment 826 words
Opens “מִי דָּמֵי? הָתָם, כּוּלְּהוּ אִיתִינוּן מִגּוֹ דִּמְכַפְּרָה…”
- Segment 924 words
Opens “וְדִלְמָא מוּעָטִין הֲווֹ וְלָא רַבִּים הֲווֹ! הָכְתִיב:…”
- Segment 1031 words
Opens “וְהָא מְזִידִין הֲווֹ! הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה. הָכִי…”
- Segment 1163 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מֵת אֶחָד מִן הַצִּבּוּר –…”
- Segment 1231 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וְנוֹקְמַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן,…”
- Segment 1339 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן…”
- Segment 1419 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: כֹּהֲנִים קָא אָמְרַתְּ?…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Horayot 6a · Segment 12 — “מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וְנוֹקְמַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: בֵּית…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Horayot 6a · Segment 2 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָשׂוּ בִּימֵי…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Horayot 6a · Segment 13 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: חַטַּאת…”
Original text
כַּיּוֹצֵא בּוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: ״הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ [עֹלוֹת] לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים עָשָׂר וְגוֹ׳ הַכֹּל עוֹלָה״. הַכֹּל עוֹלָה סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶפְשָׁר שֶׁחַטָּאת עוֹלָה! אֶלָּא הַכֹּל כָּעוֹלָה: מָה עוֹלָה לֹא נֶאֱכֶלֶת – אַף חַטָּאת לֹא נֶאֱכֶלֶת. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַל עֲבוֹדָה זָרָה הֱבִיאוּם, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָשׂוּ בִּימֵי צִדְקִיָּהוּ.
Similarly, Rabbi Yosei said that it is stated with regard to those who returned to Zion from Babylonia in the days of Ezra: “The children of the captivity who came out of exile sacrificed burnt-offerings to the God of Israel, twelve bulls for all Israel, ninety-six rams, seventy-seven lambs, twelve goats as a sin-offering; all this was a burnt-offering unto the Lord” (Ezra 8:35). The question arises: Does it enter your mind to say: “All this was a burnt-offering”? Is it possible that a sin-offering is a burnt-offering? Rather, say: All this was like a burnt-offering. Just as a burnt-offering is not eaten, so too, this sin-offering is not eaten, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: It was as atonement for idol worship that they brought them; and Rav Yehuda says that Shmuel says: It was atonement for the idol worship that they practiced during the days of Zedekiah.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ לְהָנֵי שְׁנֵים עָשָׂר חַטָּאוֹת כְּגוֹן דְּחָטְאוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, דְּמַיְיתוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים. אִי נָמֵי דְּחָטְאוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים וּשְׁאָרָא אִינָךְ בִּגְרִירָה. וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, כְּגוֹן דְּחָטְאוּ אַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים, דְּמַיְיתוּ אַחַד עָשָׂר שְׂעִירִים וְאִידַּךְ דְּבֵית דִּין. אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר: בֵּית דִּין מְבִיאִין וְלֹא צִבּוּר, שְׁנֵים עָשָׂר הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ? כְּגוֹן דְּחָטְאוּ וַהֲדַר חָטְאוּ וַהֲדַר חָטְאוּ, עַד תְּרֵיסַר זִימְנֵי.
The Gemara clarifies: Granted, according to Rabbi Yehuda, whose opinion is cited in the mishna, you find liability for these twelve sin-offerings in a case where twelve tribes sinned by engaging in idol worship, as in that case they bring twelve goats. Alternatively, you find liability in a case where seven tribes sinned, and the rest of these tribes that did not sin are drawn after the majority of tribes that sinned and each brings a sin-offering. And according to Rabbi Shimon as well, you find liability for these twelve sin-offerings in a case where eleven tribes sinned, as in that case they bring eleven goats and the other goat is brought by the court. But according to Rabbi Meir, who says that the court brings an offering and the public does not, and only one bull is sacrificed, how do you find this a case of liability to bring twelve offerings? The Gemara answers: It is in a case where they sinned, and then sinned again, and then sinned again, until they sinned twelve times.
וְהָא מַיְיתֵי לְהוּ הָנְהוּ דְּחָטְאוּ!
The Gemara asks: But didn’t those who sinned by engaging in idol worship during the time of Zedekiah and the Babylonian exile already die? How can their descendants bring a sin-offering on their behalf? The status of those animals is that of a sin-offering whose owner has died, which is disqualified from sacrifice on the altar.
אָמַר רַב פָּפָּא: כִּי גְּמִירִי חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ בְּמִיתָה – הָנֵי מִילֵּי בְּיָחִיד, אֲבָל לֹא בְּצִבּוּר, לְפִי שֶׁאֵין מִיתָה בְּצִבּוּר. מְנָא לֵיהּ לְרַב פָּפָּא הָא? אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב: ״תַּחַת אֲבוֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ״, אִי הָכִי אֲפִילּוּ בְּיָחִיד נָמֵי!
Rav Pappa said: When it is learned as a tradition that the fate of a sin-offering whose owners have died is to allow the animal to die without its being sacrificed, this matter applies specifically with regard to an individual who died but not with regard to a congregation, because there is no death with regard to a congregation; the entity of the congregation remains even when specific members die. The Gemara asks: From where does Rav Pappa derive this? If we say that he derives it from that which is written: “Instead of your fathers shall be your sons” (Psalms 45:17), indicating that as long as the sons are alive it is as though the fathers are alive, then if so, the same should be true even with regard to an individual as well, and sons should be able to sacrifice the sin-offerings of their dead fathers.
אֶלָּא דּוּקְיָא דְּרַב פָּפָּא מִשָּׂעִיר דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: מַיְיתֵי מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. וְהָא מַיְיתֵי לְהוּ מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָנָךְ דְּפָיְישִׁי הֵיכִי מַיְיתוּ! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ בְּצִבּוּר קְרֵבָה.
Rather, the inference of Rav Pappa is from the goat of the New Moon, as the Merciful One states: Bring those sin-offerings from the collection of the Temple treasury chamber, where the half-shekels contributed by the Jewish people every Adar are stored. But haven’t some of the Jewish people died since Adar? If so, how can those who remain bring a sin-offering if some of the owners of the offering have died? Rather, learn from it that a sin-offering whose owners have died may be sacrificed in the case of a communal offering.
מִי דָּמֵי? שָׂעִיר דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, דִּלְמָא לָא מַיְיתוּ מִצִּבּוּר, אֲבָל הָכָא וַדַּאי מַיְיתוּ! אֶלָּא טַעְמָא דְּרַב פָּפָּא מֵהָכָא, דִּכְתִיב: ״כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה׳״ – רְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּכַפֵּר עַל יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, מִדִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר פָּדִיתָ״.
The Gemara asks: Are these matters comparable? In the case of the goat of the New Moon, perhaps no one from the public died in the interim. But here, in the case of those who returned to Zion from Babylonia, those who engaged in idol worship in the days of Zedekiah certainly died, as many years have passed since then. Rather, the reason for the opinion of Rav Pappa is from here, as it is written in the confession recited by the Sages during the rite of the heifer whose neck is broken: “Atone for Your people Israel whom You have redeemed, Lord” (Deuteronomy 21:8). This atonement is fit to atone even for those who emerged from Egypt, from the fact that it is written: “Whom You have redeemed.” The reference is to those whom God redeemed from Egypt, even though they died long ago.
מִי דָּמֵי? הָתָם, כּוּלְּהוּ אִיתִינוּן מִגּוֹ דִּמְכַפְּרָה אַחַיִּים, מְכַפְּרָה נָמֵי אַמֵּתִים. אֶלָּא הָכָא מִי הֲווֹ חַיִּים? אִין, הָכִי נָמֵי, דִּכְתִיב: ״וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת וְגוֹ׳״.
The Gemara asks: Are these matters comparable? There, in the case of the heifer whose neck is broken, all the residents of the city on whose behalf the rite was performed are present when they perform the rite, and since it atones for the living, it also atones for the dead. But here, in the case of those returning from Zion, are any of the people who worshipped idols during the time of Zedekiah alive when the offering is sacrificed? The Gemara answers: Yes, it is indeed so that there were people from that period still alive, as it is written: “Many of the priests and Levites and heads of patrilineal houses, the elders that had seen the first house standing on its foundation, wept with a loud voice when this house was before their eyes. And many shouted aloud for joy” (Ezra 3:12).
וְדִלְמָא מוּעָטִין הֲווֹ וְלָא רַבִּים הֲווֹ! הָכְתִיב: ״(וְלֹא הִכִּירוּ בְּקוֹל) [וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל] תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם [וְגוֹ׳] וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק״.
The Gemara challenges: But perhaps those elders were few in number, and were not many, and the majority of those present consisted of people who were not alive during the days of Zedekiah. The Gemara answers: Isn’t it written: “And the people could not discern the noise of the shout of joy from the noise of the weeping of the people; as the people shouted with a loud shout, and the noise was heard far off” (Ezra 3:13)? This indicates that the weeping elders who survived from the era of Zedekiah outnumbered the younger people.
וְהָא מְזִידִין הֲווֹ! הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי – ״אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה״, כְּנֶגֶד מִי? אֶלָּא הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה, הָכָא נָמֵי הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה.
The Gemara asks: But didn’t those who engaged in idol worship in the era of Zedekiah do so intentionally? Sin-offerings are brought for unwitting, not intentional sins. The Gemara answers: It was a provisional edict issued in exigent circumstances to enable them to sacrifice a sin-offering to atone for an intentional sin. The Gemara comments: So too it is reasonable, as if you do not say so, then with regard to these “ninety-six rams, seventy-seven lambs,” to what do they correspond? Rather, the sacrifice of those rams and lambs was a provisional edict. Here too, concerning sin-offerings for intentional transgressions, it was a provisional edict.
תָּנוּ רַבָּנַן: מֵת אֶחָד מִן הַצִּבּוּר – חַיָּיבִין, אֶחָד מִבֵּית דִּין – פְּטוּרִין. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב יִרְמְיָה אָמַר רַב, רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: בֵּית דִּין מְבִיאִים וְלֹא צִבּוּר, הִלְכָּךְ מֵת אֶחָד מִן הַצִּבּוּר – חַיָּיבִין, דְּהָא קָאֵים כּוּלֵּיהּ בֵּית דִּין, מֵת אֶחָד מִבֵּית דִּין – פְּטוּרִין, דְּהָוְיָא לַהּ חַטָּאת שֶׁמֵּת אֶחָד מִן הַשּׁוּתָּפִין, וּמִשּׁוּם הָכִי פְּטוּרִין.
§ On a related note, the Sages taught: If the court unwittingly issued a ruling and the congregation performed a transgression on the basis of that ruling, and before the offering was brought one member of the public died, they are liable to bring an offering. If one member of the court died, they are exempt. The Gemara asks: Who is the tanna who stated this halakha ? Rav Ḥisda said that Rabbi Zeira said that Rav Yirmeya said that Rav said: It is Rabbi Meir, who says: The court, and not the public, brings the offering. Therefore, if one member of the public died the court is liable, as the entire court remains intact. If one member of the court died the court is exempt, as the halakha here is like the halakha of a sin-offering that one of the partners who co-own the offering died, and due to that reason the court is exempt.
מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וְנוֹקְמַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: בֵּית דִּין עִם הַצִּבּוּר, מֵת אֶחָד מִן הַצִּבּוּר – חַיָּיבִין, דְּאֵין צִבּוּר מֵתִים. מֵת אֶחָד מִבֵּית דִּין – פְּטוּרִין, כִּדְאָמְרִינַן דְּחַטָּאת שׁוּתָּפִין הִיא!
Rav Yosef objects to this: And let us establish this halakha in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: The court, together with the public, brings the offering. Therefore, if one member of the public died the court is still liable, as the public does not die. But if one member of the court died the court is exempt, in accordance with that which we say, that it is a sin-offering belonging to partners.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: חַטַּאת שׁוּתָּפִין אֵינָהּ מֵתָה, דְּתַנְיָא: פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם – יָמוּתוּ כּוּלָּן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יִרְעוּ, לְפִי שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה.
Abaye said to Rav Yosef: We heard with regard to Rabbi Shimon that he says: A sin-offering belonging to partners is not left to die, as it is taught in a baraita : In a case where a bull and a goat of Yom Kippur were lost, and one designated other animals in their place, and then the lost animals were found, they shall all be left to die; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: They shall graze until they develop a blemish, due to the fact that a communal sin-offering is not left to die. The bull sacrificed on Yom Kippur belongs to the priests, and is therefore a sin-offering belonging to partners; nevertheless, Rabbi Shimon holds that its status is not that of a bull whose owners died.
אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: כֹּהֲנִים קָא אָמְרַתְּ? שָׁאנֵי כֹּהֲנִים, דְּאִיקְּרוּ קָהָל, דִּכְתִיב: ״עַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כׇּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר״.
Rav Yosef said to Abaye: Priests, you say? Priests are different, as they are characterized as a congregation in and of themselves, as it is written: “And for the priests and for all the people of the congregation he shall atone” (Leviticus 16:33).