Talmud Builders

    Commentary page

    Horayot 4b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 4b

    Horayot 4b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 460 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    בעי רב יוסף אין חרישה בשבת מהו הכא לא מבעיא ליה לרב יוסף בדבר שאין הצדוקין מודין כלל אלא בבטול מקצת וקיום מקצת קא מבעיא ליה:

    מי אמרינן כיון דקא מודו ב"ד בכולהו שאר מלאכות דשבת דאסירי כבטול מקצת וקיום מקצת דמי וחייבין:

    (וכלהו) כדשנין לעיל דלא הוי עקירת כל הגוף דשומרת יום:

    (וכולה) כדשנין דמושיט וזורק שרי דלא הוי עקירת כל הגוף:

    (וכולה) כדשנין דהשתחואה שלא כדרכה שריא:

    בחריש ובקציר תשבות דמשמע בזמן דאיכא חרישה דהיינו בשאר שני שבוע תשבות איכא שבת:

    בזמן דליכא חרישה דהיינו בשביעית ליכא שבת:

    נביא שהתנבא כגון שתחלתו נביא של אמת ולבסוף נביא השקר שהתנבא לעקור דבר מדברי תורה חייב ודברי הכל בחנק:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 4b · Sefaria

    Tosafot

    בעי רב יוסף אין חרישה כו' רישא דאבות מלאכות דפ' כלל גדול נקט אבל חרישה צדוקין מודין בה ולרב יוסף נמי בעי דבר שאין מודין בו כדלקמן אמר לך רב יוסף כו' משמע דסבר כשמואל:

    ש"מ אין שבת בשביעית כו' משמע דאין צדוקין מודין בהאי דרשא אע"ג דלעיל דרשי ליה יהיה לה לשומרת (יבם) [יום]:

    או שלא היה מופלא שבב"ד שם פרש"י ולא היה במנין דא"כ אפי' קטן שבהם נמי כדאמרי' לעיל שיהיו כולן בהוראה. וקשה דהא אתותב לעיל (נ"ל דצריכין לומר דלפני התו' לא היה כתוב לעיל הא דמסיק ואלא מאי כל עדת דקאמר רחמנא כו' עי' לקמן ברש"י דף (ה') [הוריות ז'] ע"א) ובת"כ מוסיף נמי אם אמר א' איני יודע דכמאן דליתי' דמיא:

    אחד מהן גר או ממזר בירושלמי שעברו ומנוהו. דמי שאין ראוי להוראה נעשה כאבן:

    Tosafot on Horayot 4b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    (שייך לדף ד ע"ב) בעי רב יוסף היכא דהורו ב"ד אין חרישה בשבת פירוש איסורה מהו כיון דקא מודו בשאר מלאכות דאסור בשבת כביטול מקצת וקיום מקצת דמי והויא הוראה או דלמא כיון דעקרי לה לחרישה לגמרי כלעקור את כל הגוף דמי ואינה הוראה. ואתן למפשט דהוריה היא מדתנינן יש נדה בתורה אמאי והא עקרי דין שומרת יום כנגד יום לגמרי וש"מ. ודחינן דאמר' כדרכה אסירא וכו' כי רישא ולעולם לא עקרי לגמרי. ת"ש יש שבת בתורה כו'. ואמאי והא עקרי ליה לגמרי ודחינן דאמר' הוצאה אסירא כו' כי רישא ולעולם לא עקרי לגמרי. ת"ש יש עבודת כוכבים וכו' ולא אפשיטא בעיא דרב יוסף בהדיא:

    בעי ר' זירא היכא דהורו כי החרישה והקצירה מותרות בשבתות של שנה השביעית במאי טעו בהך קרא דכתיב וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות בזמן שהחרישה והקצירה מותרות בו אז נוהג איסורן [בשבת] אבל בשביעית דכתיב שדך לא תזרע וכו' לא אסירי מהו [הא] דקא מודו בשאר שני שבוע כביטול מקצת וקיום מקצת דמי והוי הוראה.

    או דלמא כיון דקא עקרי לה לשביעית פי' לשבתות דשביעית לגמרי כלעקור את הגוף דמי וליתא הוראה. ופשיט רבינא דהוראה היא מהא דתניא בתוספתא [סוף] סנהדרין המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב. לבטל מקצת ולקיים מקצת ר' שמעון פוטר ובעבודת כוכבים אפי' אמר היום קיימת ומחר בטילה חייב. דאלמא כי האי גוונא כביטול מקצת וקיום מקצת דמי ש"מ. והא מתניתא מתרצתא בסוף אלו הן הנחנקין:

    מתני' הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועים אתם פי' ולא האזינו אליו. או שלא היה מופלא של ב"ד שם פי' בשעת הוראה ואע"ג דמניינם שלם דאי בו משתלם מניינם מאי איריא מופלא אפי' כל דהו דכל עדת אמר רחמנא אלא כגון שהיו יותר מע"א או שהיה אחד מהע"א גר או ממזר או נתין או זקן או שלא ראה לו בנים. פטורין כלומר אין הורייתן הוריות דכל אלו אינן ראוים להיות מכלל אלו המורים שנאמר כאן ואם כל עדת ישראל ישגו ונאמר להלן ושפטו העדה מה להלן בעינן שיהו כולן ראויין להוראה דכתיב בהו והקל מעליך ונשאו אתך דבבתי דינין מרובין מיירי כדמפרש (בע"א סנהדרין) [ספ"א דסנהדרין] אף הני דליהוו כולהו ראויין להורייה. והא דתנן זקן תרגומה שאין לו כבר תוחלת בנשים שכבר נסתבל החגב והופרה האביונה ומשום הכי לא חזי דהא בצירה ליה מאורייתא מצות פריה ורביה דלא קיים.

    ויש מפרשים מפני שאינו רחמני דלא מרחם אלא מאן דאית ליה בני דכתיב כרחם אב על בנים ואיכא לאקשויי אי הכי מאי שנא זקן. ואי קשיא לך לרב חסדא דגמר ממשה מכדי כיון דקי"ל דהאי עדת ישראל בב"ד הגדול קא מיירי כדמפרש בסיפרא לישתוק קרא מיניה. הוא גופיה לגמר ממשה ואמאי גמיר מסנהדרין קטנה. דאיהי גופה ממשה גמרא.

    איכא לפרוקי אי מהתם הוה אמינא הני מילי דבעי' דומין לו בדיני נפשות וכיוצא בהן. אבל (דיחידתה) [דהוראה] היא אע"ג דלא דמו קמ"ל ג"ש. אמרי' מנא לן דהורייתן בלא המופלא דהיינו ראש הישיבה אינה הוראה. ומהדרינן דאמר רב ששת וכן תנא דבי ר' ישמעאל מפני מה הורו בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין. ס"א הורו בדבר שבתורה פטורין. הואיל והיו להן ללמוד ולא למדו:

    אמר מר נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה אמרינן והתם מנא לן דבעינן דלא ליהוי בהו חד מהני.

    אמר רב חסדא גמר מב"ד של משה שלא היה בו אחד מכל אלו. דכתיב והתיצבו שם עמך. עמך בדומין לך. ואמרינן ואימא עמך לשכינה פי' שלא יכנסו לפנים ממחיצתך. אלא אמר רב נחמן בר יצחק והקל מעליך ונשאו אתך. פי' דהא לאו בסנהדרין גדולה מיירי בפרשת יתרו. אלא בבתי דינין שבכל מקום ומקום דכתיב ואתה תחזה מכל העם וגו' ובסוף פ"א דסנהדרין מפורש [דהא] דבעיא דומין לו ילפינן מקטנה:

    4 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Horayot 4b · Sefaria

    Meiri

    למדת שכל מלאכה שלא נתפרשה בהדיא שהיא מלאכה אם הורו עליה שאינה מלאכה חייבים הא כל שנתפרש איסורה בתורה אין הוראתם בה הוראה מעתה הורו שאין חרישה בשבת אין זה כלום שהרי כתוב בחריש ובקציר תשבות והרי הם עוקרים ענין חרישה לגמרי אבל אמרו אין איסור שבת בחרישה וקצירה של שבת שבשביעית שזה שאמרה תורה בחריש ובקציר תשבות בזמן שיש חרישה וקצירה בחול הוא שנאסרה בהן שבת אבל בשביעית שנאסרו אף בחול לא נפרטה בהם איסור שבת הרי זה בטול מקצת וקיום מקצת ודינם בקרבן צבור:

    כבר ביארנו שזקן ממרא אינו חייב מיתה אא"כ הורה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת או שהוראתו מביאה לידי כך ולא יצא מכלל זה אלא מצות תפילין על הדרך שבארנו במקומו ובכלם דוקא בדבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים שאלו חלק לעקור דבר מן התורה אין זה תחת הוראה וזיל קרי בי רב הוא ואפילו באיזה פרט של מצוה הואיל ואותו פרט כתוב בתורה וכל שכן בעקירת כל הגוף ולמדת שבכל שעיקרו מן התורה אינו חייב אא"כ הורה בקיום מקצת ובטול מקצת ושאותו בטול הוא בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל כל שהורה לעקור גוף מצוה שמן התורה או אף איזה פרט הכתוב בתורה בפירוש אין זה בדין זקן ממרא ועל זו אמרו כי יפלא ממך דבר ולא כל הגוף שכל שעוקר גוף מצוה של תורה סתמו זיל קרי בי רב הוא ומ"מ אף בפרט אחד אם נכתב אותו פרט שהוא חולק עליו בתורה אין כאן הוראה הא בדברי סופרים כל שחולק באיסור שעיקרו כרת וחטאת כגון חמץ לפני זמנו אע"פ שמתירה לגמרי חייב שהרי מ"מ קיום מקצת הוא הואיל ומודה בעיקר איסור הענין מיהא בזמנו:

    נביא שהוחזק בנביא אמת שנתנבא לעקור איזו מצוה מן התורה לפי שעה שומעין לו כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמות בשעת איסורן וכגון אלישע שאמר וכל עץ טוב תפילו אבל אם צוה לעקרה לעולם חייב ומיתתו בחנק ואפילו באיזה פרט שבה ובע"ז אפילו הוראת שעה אין שומעין לו כלל וחייב מיתה וכל שראוי לשמוע לו ונמנע ואינו שומע חייב מיתה בידי שמים כמו שיתבאר במקומו במסכת סנהדרין צ' א' בע"ה:

    המשנה הרביעית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו ואמר להם אלא שרבו המתירים והתירו או שלא היה מופלא שבבית דין שם פי' אפילו מנו אחר במקומו להוראה זו או שהיה אחד מהם מי שאינו ראוי לימנות בסנהדרין כגון גר או נתין או ממזר או זקן ר"ל מופלג בשנים או מי שלא ראה בנים שכל אלו אין מתמנין בסנהדרין כמו שיתבאר במקומו פטור הבית דין והצבור מפר העלם ואין כאן אלא קרבנות יחידים נאמר כאן עדה ר"ל ואם מעיני העדה ונאמר בסנהדרין ושפטו העדה וגו' מה להלן כלם ראויים אף כאן וכו':

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה החמישית והכונה בה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר הורו בית דין שוגגין ועשו הקהל שוגגין על פי הוראתם מביאין פר וזהו פר העלם דבר של צבור הגמור מזידים ועשו שוגגין ר"ל שהורו בית דין להתיר דבר האסור בזדון ועשו הקהל שוגגין ר"ל שסומכין על הוראתם בית דין פטורים מן הקרבן ואע"פ שמשל צבור היה בא הואיל ולשם בית דין היה בא פטורים שהרי מזידין הם ואין מקום לקרבן הבא על שמם והעושים מביאים קרבן עצמם כשבה או שעירה בשגגת שאר עבירות ועז בת שנתה בשגגת ע"ז שוגגים ועשו מזידים ר"ל שהוראת בית דין היתה בטעות ושגגה אבל הקהל טעו אחריהם מזידים והוא שידעו רובם שטעו ושאין ראוי לקבל מהם ואין כאן טעות מצוה לשמוע הואיל ורוב קהל ידעו בכך הרי הם מזידים גמורים ונמצאו אלו ואלו ר"ל בית דין וצבור פטורין בית דין פטורין שהרי לא טעו על פי הוראתם שהרי הרגישו בטעות והעושים פטורין שהרי מזידין הם והתבאר בגמ' גם כן שאם הורו התר חלב ונתכון לאכול שומן ואכל חלב שחייב בקרבן יחיד שלא הוראת בית דין הטעתו אלא שגגתו ואינו מצטרף להשלים מנין השוגגין:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    המשנה הששית והכונה בביאור ענין חלק חמישי והוא שאמר הורו בית דין ועשו כל הקהל או רובם על פיהם שזהו פר העלם דבר של צבור הגמור בית דין מביאים פר פירוש בשגגת שאר עבירות ובע"ז פר ושעיר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר שנים עשר שבטים מביאין שנים עשר פרים שכל שחטאו רוב צבור אפילו היה מעוט מנין השבטים אפילו היה שבט אחד לבד מביאין פר לכל שבט ושבט ובע"ז פר ושעיר לכל שבט ושבט ור' שמעון אומר שלשה עשר פרים אחד לבית דין ואחד לכל שבט ושבט והלכה כר' יהודה שצבור מביאין ולא בית דין הורו בית דין ועשו שבעה שבטים וכו' בא להשמיענו שאם שגגו רוב שבטים אע"פ שהם מעוט צבור הרי הוא נדון כרוב שכל שיש בו רוב מצד אחד או למנין צבור או למנין שבטים נדון הוא ברוב לענין זה והלכך כל ששגגו שבעה שבטים על פי הוראת הבית דין ר"ל בית דין הגדול מביאין כל השבטים פר ובע"ז פר ושעיר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר כל השבטים מביאין פר לכל שבט ושבט ובע"ז פר ושעיר לכל שבט ושבט שאף אלו שלא חטאו מביאים על ידי אותם שחטאו כאלו היה רוב צבור אחר שיש כאן רוב שבטים ור' שמעון אומר שמנה וכו' ואלו שלא חטאו ולא כלום אלא אם כן היה שם רוב צבור והלכה כר' יהודה הורו בית דין של אחד מן השבטים ושגג אותו השבט על פיו ולא היה בו רוב צבור אותו השבט חייב שהרי לענין בית דינו רוב הוא ושאר השבטים פטורים שהרי אין כאן לא רוב צבור ולא רוב שבטים דברי ר' יהודה ופי' בגמ' שלדעתו שבט אחד בהוראת בית דין הגדול כל השבטים מביאים הואיל ושבט אחד אקרי קהל ואע"פ שאין באותו השבט רוב צבור ואין הלכה כמותו בשני אלו וחכמים אומרים שאפילו היה אותו השבט רוב צבור אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול של שבעים ואחד והלכה כחכמים:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Horayot 4b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה בעי רב יוסף כו' הכא לא מבעיא ליה לרב יוסף בדבר שאין הצדוקין כו' עכ"ל ר"ל דלפי אבעייתו הכא לא בעי רב יוסף דלחייב דוקא בדבר שאין הצדוקין מודין בו דהא חרישה בשבת ודאי הצדוקין מודים בו מיהו לענין דינא ודאי דבעינן נמי דבר שאין הצדוקין מודים בו דמסתמא לא פליג אברייתא דר' ישמעאל וכ"כ בתוס' דלא פליג אדשמואל דלעיל ודו"ק:

    בד"ה ואמר להן טועים כו' דבעינן עד שיורו כולן כדאמרינן כו' עכ"ל לכאורה דר"י דאמר לעיל הכי דבעינן עד שיורו כולן הא אתותב גם רש"י בעצמו פי' לקמן דילפינן מאם כל עדת דאם איתא לכולהו כו' והיינו דדריש הכי לעיל למאי דאתותב ר"י וצ"ל דלאו דוקא פרש"י דבעינן עד שיורו כולן כן בפירוש אלא בשתיקה סגי ולא אתי אלא לאפוקי אם אמר בפי' טועים אתם כדקתני הכא ודו"ק:

    בד"ה או שלא היה מופלא כו' לכך נתמנה אחר בסנהדרין עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה אמר רב חסדא כו' בת"כ עדת ישראל עדה המיוחדת כו' עכ"ל ק"ק דנקט הך דרשא דת"כ ושביק דרשא דתנן במתניתין לקמן אין חייבין אלא על הוריית ב"ד הגדול שנאמר עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו שבט ויש ליישב ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Horayot 4b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' או שלא היה מופלא עי' סנהדרין דף טז ע"ב תד"ה אחד:

    רש"י ד"ה או זקן וכו' וקשיא לי. עי' סנהדרין דף ל"ו ע"ב וברש"י שם:

    שם מתני' שוגגים ועשו מזידים הרי אלו פטורין גם הכא הו"מ למיתני דמביאים כשבה או שעירה שהם מזידים שידעו שהב"ד לא הורו כהוגן וידעו שהוא בלאו אבל לא ידעו מכרת דס"ל לר' יוחנן בשבת (דף ס"ט ע"א) דשגגת (קרבן) [בכרת] שמה שגגה וכן לר"ל משכחת דידע שאסור ושגג גם בלאו:

    Gilyon HaShas on Horayot 4b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 4, Amud Bet, about 460 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “בָּעֵי רַב יוֹסֵף: אֵין חֲרִישָׁה בְּשַׁבָּת, מַהוּ?…”

    2. Segment 222 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: יֵשׁ נִדָּה בַּתּוֹרָה אֲבָל הַבָּא…”

    3. Segment 38 words

      Opens “אָמַר לְךָ רַב יוֹסֵף: שׁוֹמֶרֶת יוֹם דְּקָאָמְרִין…”

    4. Segment 418 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַמּוֹצִיא…”

    5. Segment 53 words

      Opens “הָתָם נָמֵי כִּדְשַׁנִּין.…”

    6. Segment 615 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה, אֲבָל…”

    7. Segment 74 words

      Opens “אָמְרִי: הִשְׁתַּחֲוָיָה נָמֵי כִּדְשַׁנִּין.…”

    8. Segment 826 words

      Opens “בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: אֵין שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, מַהוּ?…”

    9. Segment 923 words

      Opens “מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דִּמְקַיְּימִין לַהּ בִּשְׁאָר שְׁנֵי…”

    10. Segment 1042 words

      Opens “אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: נָבִיא שֶׁנִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “מַתְנִי׳ הוֹרוּ בֵּית דִּין, וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ״עֵדָה״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עֵדָה״, מֶה…”

    13. Segment 1349 words

      Opens “גְּמָ׳ אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מוּפְלָא שֶׁל בֵּית…”

    14. Segment 1425 words

      Opens “נֶאֱמַר שָׁם ״עֵדָה״ וְנֶאֱמַר כָּאן ״עֵדָה״, עַד…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “וְאֵימָא: ״עִמָּךְ״ לִשְׁכִינָה! אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן…”

    16. Segment 1626 words

      Opens “מַתְנִי׳ הוֹרוּ בֵּית דִּין שׁוֹגְגִין, וְעָשׂוּ כָּל…”

    17. Segment 1725 words

      Opens “גְּמָ׳ שׁוֹגְגִין וְעָשׂוּ מְזִידִין – הֲרֵי אֵלּוּ…”

    18. Segment 1820 words

      Opens “לֵימָא, תִּפְשׁוֹט הָא דְּבָעֵי רָמֵי בַּר חָמָא!…”

    19. Segment 1944 words

      Opens “מַתְנִי׳ הוֹרוּ בֵּית דִּין וְעָשׂוּ כׇּל הַקָּהָל…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Horayot 4b · Segment 13 — “…וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ הוֹרוּ…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Horayot 4b · Segment 1 — “בָּעֵי רַב יוֹסֵף: אֵין חֲרִישָׁה בְּשַׁבָּת, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן:…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Horayot 4b · Segment 10 — “אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: נָבִיא שֶׁנִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר דָּבָר מִדִּבְרֵי…

    Original text

    בָּעֵי רַב יוֹסֵף: אֵין חֲרִישָׁה בְּשַׁבָּת, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּקָא מוֹדוּ בְּכוּלְּהוּ מִלְּתָא, כְּבִיטּוּל מִקְצָת וְקִיּוּם מִקְצָת דָּמֵי, אוֹ דִלְמָא: כֵּיוָן דְּקָא עָקְרִיִין לֵיהּ לַחֲרִישָׁהּ כׇּל עִיקָּר, כַּעֲקִירַת גּוּף דָּמֵי?

    § Apropos the ruling of a court to nullify a mitzva, Rav Yosef raises a dilemma: If the court issued a ruling that there is no prohibition against plowing on Shabbat, what is the halakha ? The Gemara elaborates: Do we say that since the judges agree to the application of the entire matter of prohibitions on Shabbat and their ruling is exclusively with regard to plowing, its status is tantamount to nullification of a portion of the mitzva and fulfillment of a portion of the mitzva? Or perhaps, since the judges are abolishing the principal category of labor of plowing in its entirety, it is tantamount to abolishing the essence of the mitzva of Shabbat.

    תָּא שְׁמַע: יֵשׁ נִדָּה בַּתּוֹרָה אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר. וְאַמַּאי? הָא עָקְרִיִין לְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם כׇּל עִיקָּר!

    The Gemara suggests: Come and hear resolution of the dilemma from the mishna, which gives as an example of a ruling for which the court is liable to bring an offering: There is a prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, but one who engages in intercourse with a woman who observes a clean day for a day that she experiences a discharge is exempt. And why should they be liable in that case? Didn’t the judges abolish the halakha of a woman who observes a clean day for a day that she experiences a discharge, in its entirety? Apparently, nullification of one category of halakha in a mitzva is not tantamount to abolition of the essence of an entire mitzva.

    אָמַר לְךָ רַב יוֹסֵף: שׁוֹמֶרֶת יוֹם דְּקָאָמְרִין כִּדְשַׁנִּין.

    The Gemara rejects this: Rav Yosef could say to you: The ruling concerning a woman who observes a clean day for a day that she experiences a discharge is as we stated, as we explained earlier. The reference is not to abolition of the entire halakha of the woman who observes a day for a day, but rather to a case where the judges ruled that the initial stage of intercourse is permitted.

    תָּא שְׁמַע: יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. וְאַמַּאי? הָא עָקְרִיִין לְהוֹצָאָה כׇּל עִיקָּר!

    The Gemara suggests: Come and hear resolution of the dilemma from the mishna, which gives as an example of a ruling for which the court is liable to bring an offering: There is a prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, but one who carries out objects from the private domain to the public domain is exempt. And why should they be liable in that case? Didn’t the judges abolish the halakha of the principal category of labor of carrying out in its entirety?

    הָתָם נָמֵי כִּדְשַׁנִּין.

    The Gemara rejects this: That too is as we explained earlier, that the court rules to nullify only a portion of the labor, e.g., throwing or passing an item from domain to domain.

    תָּא שְׁמַע: יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָּטוּר. אַמַּאי? וְהָא עָקְרִיִין לְהִשְׁתַּחֲוָיָה כׇּל עִיקָּר!

    The Gemara suggests: Come and hear resolution of the dilemma from the mishna, which gives as an example of a ruling for which the court is liable to bring an offering: There is a prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, but one who bows to the idol but did not sacrifice an offering is exempt. And why should the court be liable in that case? But didn’t the judges abolish the halakha of bowing in its entirety?

    אָמְרִי: הִשְׁתַּחֲוָיָה נָמֵי כִּדְשַׁנִּין.

    The Sages say: Bowing, too, is as we explained earlier, that the court rules to nullify only an aspect of bowing, not to abolish the prohibition against bowing in its entirety.

    בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: אֵין שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, מַהוּ? בְּמַאי טָעוּ? בְּהָדֵין קְרָא: ״בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת״, בִּזְמַן דְּאִיכָּא חֲרִישָׁה – אִיכָּא שַׁבָּת, וּבִזְמַן דְּלֵיכָּא חֲרִישָׁה – לֵיכָּא שַׁבָּת.

    Apropos rulings to nullify a mitzva or part of a mitzva, Rabbi Zeira raises a dilemma: If a court issued a ruling that there is no prohibition against performing prohibited labor on Shabbat during the Sabbatical Year, what is the halakha ? Before seeking to resolve that dilemma, the Gemara asks: With regard to what matter did they err that resulted in that ruling? They erred with regard to this verse written with regard to Shabbat: “In plowing and in harvest you shall rest” (Exodus 34:21), which the judges interpreted to mean: During a time when there is plowing, i.e., in all years of the Sabbatical cycle other than the Sabbatical Year, there is a prohibition against performing labor on Shabbat. But during a time when there is no plowing, i.e., during the Sabbatical Year, there is no prohibition against performing labor on Shabbat.

    מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דִּמְקַיְּימִין לַהּ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, כְּבִיטּוּל מִקְצָת וְקִיּוּם מִקְצָת דָּמֵי, אוֹ דִלְמָא: כֵּיוָן דְּקָא עָקְרִיִין לֵיהּ בִּשְׁבִיעִית, כַּעֲקִירַת הַגּוּף דָּמֵי?

    The Gemara elaborates on Rabbi Zeira’s dilemma. Do we say: Since one fulfills the mitzva of Shabbat during the rest of the years of the Sabbatical cycle, nullifying Shabbat during the Sabbatical Year is tantamount to nullification of a portion of the mitzva and fulfillment of a portion of the mitzva? Or perhaps, since the court is abolishing Shabbat during the Sabbatical Year, it is tantamount to abolishing the entire essence of the mitzva?

    אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: נָבִיא שֶׁנִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר דָּבָר מִדִּבְרֵי תוֹרָה – חַיָּיב. לְבִיטּוּל מִקְצָת וּלְקִיּוּם מִקְצָת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: פָּטוּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִילּוּ אָמַר: הַיּוֹם עוֹבְדָהּ, וּלְמָחָר בַּטְּלָה – חַיָּיב, שְׁמַע מִינַּהּ: אֵין שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית כְּבִיטּוּל מִקְצָת וְקִיּוּם מִקְצָת דָּמֵי. שְׁמַע מִינַּהּ.

    Ravina said: Come and hear resolution of the dilemma from a baraita : In the case of a prophet who prophesies to abolish a matter of the matters of the Torah, he is deemed a false prophet and is liable to be executed through strangulation. If he prophesies for the nullification of part and the fulfillment of part of a matter in the Torah, Rabbi Shimon says he is exempt from execution. And with regard to idol worship, even if he says: Worship it today and revoke its status tomorrow, everyone agrees that he is liable, as with regard to idol worship, even a ruling to nullify part of the mitzva involves a severe prohibition. Learn from it that in a case where a court issued a ruling that there is no prohibition against performing prohibited labor on Shabbat during the Sabbatical Year, it is tantamount to nullification of a portion of the mitzva and fulfillment of a portion of the mitzva. The Gemara affirms: Indeed, learn from it.

    מַתְנִי׳ הוֹרוּ בֵּית דִּין, וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ, וְאָמַר לָהֶן: ״טוֹעִין אַתֶּם״, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מוּפְלָא שֶׁל בֵּית דִּין שָׁם, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן גֵּר אוֹ מַמְזֵר אוֹ נָתִין, אוֹ זָקֵן שֶׁלֹּא רָאוּי לְבָנִים – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.

    MISHNA: If the court issued a ruling, and one of the judges knew that they erred and he said to them: You are mistaken; or if the most distinguished [ mufla ] member of the court was not there for that session of the Sanhedrin, or if one of the judges was disqualified from serving as a judge, e.g., because he was a convert, or a child born from an incestuous or adulterous relationship [ mamzer ], or a Gibeonite, or an old man no longer able to father children, this court is exempt, because they have not rendered a full-fledged ruling.

    שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ״עֵדָה״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עֵדָה״, מֶה ״עֵדָה״ הָאֲמוּרָה לְהַלָּן – כּוּלָּן רְאוּיִן לְהוֹרָאָה, אַף ״עֵדָה״ הָאֲמוּרָה כָּאן – עַד שֶׁיִּהְיוּ כּוּלָּן רְאוּיִן לְהוֹרָאָה.

    This is derived by means of a verbal analogy, as “assembly” is stated here with regard to a court that issues an erroneous ruling: “And if the entire assembly of Israel shall act unwittingly” (Leviticus 4:13), and “assembly” is stated there with regard to the halakha of one who commits murder unwittingly: “And the assembly shall judge between the one who struck and the blood redeemer” (Numbers 35:24). Just as in the “assembly” stated there, with regard to the unwitting murderer, all the judges must be fit to issue rulings, so too, in the “assembly” stated here, with regard to the court that issued an erroneous ruling; the court will not be liable unless all the judges will be fit to issue rulings.

    גְּמָ׳ אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מוּפְלָא שֶׁל בֵּית דִּין שָׁם – מְנָלַן? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ הוֹרוּ בְּדָבָר שֶׁהַצַּדּוּקִין מוֹדִין בּוֹ פְּטוּרִין? מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לָהֶם לִלְמוֹד וְלֹא לָמְדוּ, לֹא הָיָה מוּפְלָא שֶׁל בֵּית דִּין שָׁם נָמֵי פְּטוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לָהֶם לִלְמוֹד וְלֹא לָמְדוּ.

    GEMARA: The mishna teaches: Or if the most distinguished member of the court was not there, the court is exempt. From where do we derive this halakha ? Rav Sheshet said, and likewise the school of Rabbi Yishmael taught: For what reason did the Sages say: If the court issued a ruling with regard to a matter with which the Sadducees agree, the judges are exempt? It is due to the fact that it was incumbent upon them to learn that halakha that is written explicitly in the Torah, and they did not learn it. Similarly, in a case where the most distinguished member of the court was not there, the judges are also exempt, as it was incumbent upon them to learn and they did not learn.

    נֶאֱמַר שָׁם ״עֵדָה״ וְנֶאֱמַר כָּאן ״עֵדָה״, עַד שֶׁיְּהוּ כּוּלָּן רְאוּיִן לְהוֹרָאָה. וְהָתָם מְנָלַן? דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר קְרָא: ״וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ״ – ״עִמָּךְ״ בְּדוֹמִין לָךְ.

    The mishna teaches: “Assembly” is stated there and “assembly” is stated here… the court will not be liable unless all the judges will be fit to issue rulings. The Gemara asks: And there, from where do we derive that all the judges must be fit to issue rulings? The Gemara answers that this is as Rav Ḥisda says that the verse states in connection with the transfer of the Divine Spirit from Moses to the Elders: “That they may stand there with you” (Numbers 11:16). The term “with you” is explained to mean: With similarity to you, in the sense that they must be fit to issue rulings.

    וְאֵימָא: ״עִמָּךְ״ לִשְׁכִינָה! אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אָמַר קְרָא: ״וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ״ – ״אִתָּךְ״ בְּדוֹמִין לָךְ.

    The Gemara challenges: And say that the term “with you,” means that they shall be like Moses in that they will all be fit for the Divine Presence to rest upon them. Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak says that it is derived as the verse states in the context of the advice that Yitro gave to Moses: “And they shall judge the people at all times…and ease your burden from upon you and bear it with you” (Exodus 18:22). “With you” is interpreted to mean: Similar to you.

    מַתְנִי׳ הוֹרוּ בֵּית דִּין שׁוֹגְגִין, וְעָשׂוּ כָּל הַקָּהָל שׁוֹגְגִין – מְבִיאִין פַּר. מְזִידִין, וְעָשׂוּ שׁוֹגְגִין – מְבִיאִין כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. שׁוֹגְגִין, וְעָשׂוּ מְזִידִין – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין.

    MISHNA: If the judges of the court issued an erroneous ruling unwittingly and the entire congregation performed a transgression unwittingly on the basis of their ruling, the court brings a bull, as it is stated in the Torah with regard to an unwitting communal sin-offering. If the court issued the erroneous ruling intentionally, as they knew that their ruling was incorrect, and the congregation performed a transgression unwittingly on the basis of the ruling of the court, each member of the congregation brings a female lamb or a female goat as an individual sin-offering. If the court issued the erroneous ruling unwittingly and the congregation performed a transgression intentionally, i.e., with the knowledge that the ruling of the court was erroneous, these people are exempt from bringing an offering.

    גְּמָ׳ שׁוֹגְגִין וְעָשׂוּ מְזִידִין – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין. הָא שׁוֹגֵג דּוּמְיָא דְּמֵזִיד – חַיָּיב, וְהֵיכִי דָּמֵי? שֶׁהוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁחֵלֶב מוּתָּר, וְנִתְחַלֵּף לוֹ בְּשׁוּמָּן וַאֲכָלוֹ.

    GEMARA: The mishna teaches: If the court issued the erroneous ruling unwittingly and the congregation performed a transgression intentionally, these people are exempt. The Gemara infers: But if the person performed a transgression unwittingly in a manner similar to that of an intentional transgression, the court is liable. And what are the circumstances of that performance? It is a case where the court issued a ruling that forbidden fat is permitted, and the forbidden fat became confused for a person with permitted fat and he ate the forbidden fat.

    לֵימָא, תִּפְשׁוֹט הָא דְּבָעֵי רָמֵי בַּר חָמָא! אָמַר לָךְ, מִשּׁוּם דִּתְנָא רֵישָׁא: מְזִידִין וְעָשׂוּ שׁוֹגְגִין, תְּנָא סֵיפָא: שׁוֹגְגִין וְעָשׂוּ מְזִידִין.

    The Gemara suggests: If so, let us say: Resolve from here that which Rami bar Ḥama raises as a dilemma (2a) with regard to this case, a dilemma that remained unresolved. The Gemara rejects this: Rami bar Ḥama could say to you that the dilemma cannot be resolved based on this inference, as due to the fact that the tanna taught the first clause of the mishna: If the court issued the erroneous ruling intentionally, and the congregation performed a transgression unwittingly, he taught the latter clause employing a similar style: If the court issued the erroneous ruling unwittingly and the congregation performed a transgression intentionally.

    מַתְנִי׳ הוֹרוּ בֵּית דִּין וְעָשׂוּ כׇּל הַקָּהָל אוֹ רוּבָּן עַל פִּיהֶן – מְבִיאִין פַּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה – מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים – מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה – מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים.

    MISHNA: If the judges of the court issued an erroneous ruling and the entire congregation or a majority thereof performed a transgression on the basis of their ruling, the judges bring a bull as an unwitting communal sin-offering. And if the erroneous ruling involved idol worship, the judges bring a bull and a goat, as it is written in the Torah (see Numbers 15:24); this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: It is not the court that brings the offering, it is the people. Twelve tribes, each of which performed a transgression, bring twelve bulls, i.e., each tribe brings one, and for idol worship they bring twelve bulls and twelve goats, as each tribe is a congregation.